ממתק או ברדק: על מקורותיו התרבותיים של האלווין (ליל כל הקדושים)

מאת: טובה בירנבאום

כישראלית סקרנית אני מתבוננת בחצרות הבתים שהתקשטו להם בצבעי הסתיו, בדלועים המפוסלים שכבשו כל פינה, ומנסה להתחקות אחר שורשי החג, ולנסות להבין באיזה שלב גנבו לנו את פורים והפכו אותו לסרט אימה.

אז זהו, שלא כל דבר אנחנו (היהודים) המצאנו, ורוב הסיכויים שגם אנחנו וגם הנוצרים שאבנו את מקורות ההשראה לחגי התחפושות מאותן מקורות פגאניים עתיקים. בעידן הנוצרי התקבע החג כיום זיכרון כללי לקדושים נוצרים, וכאלה שמסרו נפשם על אמונתם הנוצרית; אבל הדתות המונותאיסטיות הן חדשות יחסית, כשמדברים על התפתחות תרבותית של אלפי שנים, ואם רוצים להבין באמת את מקורות ההתחפשות, ההפחדות ופאי הדלעת הריחני, צריך ללכת עוד אחורה. בתרבויות עתיקות רבות אנחנו פוגשים חגים שונים שקשורים בהתחפשות, בשינוי זהויות, בפורקן עול, במהפך במעמדות החברתיים ומפגש עם פחדים, שדים ורוחות של מתים.

10150274604_263bc89aeb_k

Photo by Hypnotica Studios Infinite

חג ההאלווין במקורו, כמו הרבה חגים בעולם העתיק, היה חג חקלאי שציין בתרבות הקלטית את הקציר ואת תחילתה של שנה חדשה. שחר שילוח מסבירה במאמרה על החג, כי ע״פ התרבות הקלטית העתיקה, זהו יום שבו המתים מתעוררים לחיים, הרוחות והשדים נעים בחופשיות במרחב, והם עלולים להטריד את שלוותם של האנשים החיים. הקלטים נהגו לגלף בלפת צורת פני אדם על מנת לגרש את הרוחות הרעות. כוהני הדת הקלטים נהגו ביום הזה לנבא נבואות בעזרת הדלקת מדורות גדולות. הם ראו בתקופה זו של התחלפות העונות, של טשטוש הגבולות בין הקיץ לחורף, מועד המתאים לחיזוי העתידות. ההתחפשות ביום הזה היא כנראה בהשראת המנהג של הקלטים לעטות על עצמם עורות של בעלי חיים שאמורים לבלבל את הרוחות.

החג הקלטי עבר גלגול נוסף עם עליית הנצרות. הנוצרים שילבו את יום הזיכרון לקדושים יחד עם החג לכבוד האלה פומונה, אלת הפירות והעצים. האלה הנכבדה הזו מזוהה בעיקר עם התפוח, וזו כנראה הסיבה למשחק המסורתי של החג של שליית תפוח מתוך קערת מים בעזרת הפה.

במקומות שונים בעולם לבש החג אווירה של פריקת עול, של יום בשנה בו מעלימים עין מתעלולים קטנים של וונדליזם וחוסר משמעת, והוא מקביל, במובן מסוים, לאחד באפריל.

גם פורים שלנו חל בתקופה של טשטוש גבולות, של התחלפות עונות (מהחורף לקיץ), וגם הוא שואב את מקורותיו, מה לעשות, מחגים פגאניים שבחנו מחדש, למשך יום אחד, את ההיררכיה המעמדית ואפשרו לעם לפרוק עול, להחליף זהויות ולהתמודד עם פחדים קמאיים שקשורים במוות, שדים ורוחות. אנחנו, היהודים, אוהבים להדביק לכל חג סיפור- נרטיב הצלה דתי והירואי שדרכו ניתן להעביר מסרים ואף להעשיר את החג בעלילה עסיסית. ליל כל הקדושים לא מצטיין בסיפור אחד, אלא, הוא משלב בתוכו מסורות מגוונות וגלגולים רבים פגאניים, נוצרים ועממיים.

אז אם המיקס הזה קוסם לכם, אתם מוזמנים לעטות על עצמכם תחפושת מפחידה או חביבה, ולשוטט בין חצרות מקושטות כשבפיכם הסיסמא: ״ממתק או ברדק״- או עדיף באנגלית: "Trick or Treat".

אם החג הזה פחות עושה לכם את זה- אתם מוזמנים להמתין לפורים, שמחכה לנו, ממש אוטוטו, בצד השני של החורף.

שבת שלום!