פרשת ויצא: למה יעקב יוצא לרילוקיישן בחרן?

מאת: טובה בירנבאום

אני מזמינה אתכם השבוע לקרוא את סיפור אבות האומה כמקבילה לסיפור שלנו וסיפורה של הארץ שלנו בדורות האחרונים.

בואו נתבונן באברהם אבינו, שעולה לארץ בצו אלוהי– "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ״ (בראשית יב), ובכך מממש השקפת עולם חדשנית מהפכנית המעלה על במת העולם את המונותאיזם ומתחילה עידן חדש, כעל אותו חלוץ שעוזב את ביתו בדחף פנימי ולהט לממש חזון ציוני נכסף, לבנות חיים על פי אידיאולוגיה שוויונית בה הוא מאמין, ואשר על פיה הוא רוצה לעצב את חייו וחיי הדורות הבאים בארץ החדשה.

Quick collection of photos taken on my holiday to Morocco from October 9th to 24th, 2010.

יצחק יְיַצג עבורנו את דור ה"צברים" שנולדו על אדמת הארץ ומשימתם להמשיך, לפתח ולשַמר את המפעל הציוני בתוך אתגרי יום יום קשים ומפרכים. ד"ר ברכי אליצור ממכללת הרצוג מתארת כך את חייו ויעודו של יצחק: עודו של יצחק הוא הבן הממשיך, איש המעשה המיישם את הדרך שהתווה החלוץ… יצחק נולד אל המוכן וצריך לשמר אותו בתנאים הקשים ביותר… יצחק הוא הזורע בדמעה, שבגידת האדמה וקנאת הסביבה אינם שוברים את רוחו, והוא משמר בנאמנות את הישגי אביו ומורישם לזרעו". יצחק מתמודד עם רעב כבד בארץ, עם קונפליקט מתמשך עם הפלישתים סביב סוגיית בעלות על בארות, ולמרות כל הקושי הוא מקבל אזהרה מפורשת מאלוהים שלא לרדת מן הארץ: "אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה! שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ!" (בראשית כו). עוד בצעירותו, כאשר הגיע לפרקו ונדרשה לו כלה, אביו, אברהם, שולח שליח למצוא אישה ראויה בקרב משפחתו בחרן ואינו מאפשר ליצחק לחפש את בחירת ליבו בעצמו.

הסיפור של יעקב שונה לחלוטין. יעקב הוא דור שני של צברים, אבל כבר בילדותו ניכר שהוא אינדיבידואליסט. לעומת אחיו, עשיו, שממשיך את מסורת אביו בקשר אל האדמה ובפיזיות צברית משוחררת ורעננה, יעקב הוא "אִישׁ תָּם ישֵׁב אֹהָלִים" (בראשית כה), הוא מצטייר כאדם בעל נפש עשירה ועולם פנימי מורכב, שמבקש לבטא את עצמו באופן ייחודי ונאמן לעצמו. יעקב מבקש לעצב את עתידו בעצמו ולא מקבל הכתבות חיצוניות. הוא מנצל שעת כושר לקנות את הבכורה, מסכן הכל על מנת לזכות בברכות השפע מאביו, ונושא בתוצאות כאשר נאלץ לנוס על נפשו מפני זעמו של אחיו.

אבל בואו נודה על האמת- הבריחה מן הארץ אל חרן הרחוקה לא הייתה כולה אילוץ; בסתר ליבו יעקב שמֵח על ההזדמנות לפרוש כנפיים, לגלות תרבויות חדשות, מרחבים זרים ומרגשים, לגלות בעצמו כוחות חדשים, ולפַתֵח את עצמו הרחק מהמשפחה הלוחצת, מהציפיות על המשך הדרך החלוצית של סבא ואבא ומן האח השזוף והשרירי שתמיד היה בצילו.

יעקב גם לא חשב לרגע כי יתן לאדם אחר לבחור עבורו את האישה איתה יכרוך את חייו; המפגש בחרן ליד הבאר, בו ברגע שעיניו פוגשות ברחל הוא מתמלא בכוחות שלא ידע על קיומם בו, והוא מרים לבדו את האבן הכבדה מעל הבאר, רק מוכיח לו כי כעת הגיע הזמן לממש את מלוא הפוטנציאל שלו- האינטלקטואלי, הרגשי והכלכלי.

בניגוד ליצחק, אותו אלוהים מזהיר במפורש לבל ירד מן הארץ, יעקב מקבל מאלוהים את ברכת הדרך בחלום יעקב המפורסם: "וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ" (בראשית כח). נכון, אלוהים מדבר על יציאה זמנית מן הארץ ומבטיח לו כי ישיבו אליה בשלום.

יעקב משתקע בחרן למשך 20 שנה; נושא ארבע נשים, מביא לעולם אחד עשר בנים ובת (בנימין נולד בדרך הביתה), ומתעשר מאוד בזכות כישרון ואינטואיציה, שמתפתחים בו עם השנים. את ההחלטה הסופית לארוז מזוודות ולשוב ארצה הוא מקבל רק לאחר "דחיפה" מפורשת מאלוהים: "קוּם צֵא מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת וְשׁוּב אֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתֶּךָ" (בראשית לא).

גם בניו של יעקב יצאו לחפש להם עתיד טוב יותר מחוץ לגבולות הארץ, ולמעשה בכך הם מקבעים את מקומה של הארץ כמקום אליו שבים ואותו עוזבים מידי דור או כמה דורות, ואף מאפשרים לכל דור לקיים את ה"לֶךְ לְךָ" שלו. הם מייצרים ומנציחים מציאות של גלות, מציאות של כמיהה לציון ואף בריחה מציון, שמשחזרות את עצמן שוב ושוב בכל דור.

מעניין להתבונן באבותינו ולחפש את עצמנו; להתבונן בהם ואף בעצמינו באמפתיה, בביקורת, והכי חשוב, עם מלוא חופניים מודעות עצמית ואומץ. כי את זה , לא משנה באיזה דור, תמיד היה להם, וגם לנו, בשפע.

שבת שלום!