חג ההודיה: הסיפור מאחורי תרנגול ההודו והפאי הריחני

מאת: טובה בירנבאום

ממש כמו פסח, שבועות וסוכות היהודיים, גם חג ההודיה האמריקאי, ה-Thanksgiving, מקורו בלוח השנה החקלאי. המתיישבים הבריטים בתחילת המאה ה17, הביאו איתם מאנגליה את חג האסיף, שהיה נהוג בכנסיה הפרוטסטנטית. אבל לקח זמן עד שלמתיישבים החדשים הייתה סיבה לחגוג: לפי הסיפור, החג נחגג לראשונה ב״עולם החדש״ לאחר הצלחה ראשונית בגידול התבואה המקומית, שהביאה לסיומה של תקופה קשה של סבל וחרפת רעב. עד שפיצחו את סודות החקלאות של האדמה החדשה והלא מוכרת, בעזרתם הנדיבה של השבטים המקומיים, הם איבדו כמחצית מחבריהם, איתם הגיעו בספינת הראשונים המפורסמת, המייפלאואר.

לסעודה ההיסטורית הוזמנו בני השבט האינדיאני המקומי, הוואמפאנואג, כאות תודה על שלימדו אותם את סודות החקלאות והדיג המקומיים, ואשר בזכותם הצליחו סוף סוף לגדל חיטה, תירס, דלעת ותפוחי אדמה. אבל האידיליה שנושבת מן הציורים של סוף המאה ה19, בהם המתיישבים החדשים מסובים לשולחנות עמוסי כל טוב לצד האינדיאנים המקומיים, לא בהכרח מוסכמת על כולם; אנחנו יודעים היטב כי שבטים אינדיאנים שלמים נמחקו תחת ידם הכובשת של המתיישבים החדשים, וגם החברה האמריקאית עברה תהליך התבגרות והכרה בסיפור ההיסטורי האמיתי. גרסאות קצת פחות עליזות על מקורו של החג מייחסות אותו לחגיגות שנערכו לאחר ניצחון המתיישבים החדשים בקרב עקוב מדם עם שבט הפקוט האינדיאני, בקונטיקט בשנת 1637.

החג נחגג מתחילת המאה ה17 בווריאציות שונות, אך קיבל את תוקפו הרשמי רק בשנת 1941 ע״י הנשיא רוזוולט, שקבע כי חג ההודיה ייחגג בכל שנה ביום חמישי הרביעי של חודש נובמבר. התפריט של ארוחת הערב, שנאכלת בסיומו של אחר צהריים משפחתי ארוך וחמים במיוחד, כוללת, בנוסף לצלי תרנגול ההודו המפורסם, מאכלים שאופייניים לגידולים של המתיישבים הראשונים: רוטב בשר, מחית תפוחי אדמה, בטטה, שעועית ירוקה, רוטב חמוציות, וכמובן לקינוח- פאי דלעת מהביל.

חג ההודיה, שהחל כחג דתי, הפך עם השנים לחג אמריקאי לאומי חילוני, ולפיכך, הוא מאפשר לצקת לתוכו תכנים תרבותיים נוספים: אם בחרתם לציין את החג, ותרצו להוסיף לו נופך אישי משפחתי, תוכלו להציע למסובים לערוך סבב בו כל משתתף חולק עם חבריו דבר אחד עליו הוא או היא מכירים תודה הערב.

אם חשקה נפשכם להוסיף טקסט מהתרבות היהודית, אפשר לשיר קטעים מתוך תפילת ההלל המסורתית, שרצופה במנגינות מוכרות וטקסטים שאומרים במילים יפות  ופיוטיות, פשוט- תודה. אפשר להוסיף שירי תודה עבריים מודרניים כמו ״לעבודה ולמלאכה״ של ביאליק, ״תודה״ של עוזי חיטמן, ״מודה אני״ של מאיר אריאל, "כולנו זקוקים לחסד", "אלוהים נתן לך במתנה", "אנשים טובים באמצע הדרך", ואיך אפשר בלי- “What a wonderful world” , או בגרסה העברית המקסימה של עלי מוהר ומאור כהן- "איזה אחלה עולם".

מאחלת לכולנו ימים יפים, ושרק יהיה לנו על מה להודות!