Dogpatch: השכונה בסן פרנסיסקו שאסור לכם לפספס!

מאת: דלית גבירצמן

השבוע, רציתי לספר לכם סיפור קצר. וכך נשמע הסיפור שלי כשמתחילים אותו מהסוף: לא, אתם לא מבינים… אין דברים כאלה! מה זה המקום הזה? לאן הגענו? אני עוד שנייה מתעלפת… זה פשוט מדהים!! סוף, אני אומרת לכם, פשוט ס-ו-ף!! נראה לי שאנחנו עוברים לגור כאן.

וכך נשמע אותו הסיפור בדיוק, אבל מההתחלה: זה התחיל כמו סתם עוד יום שבת בבוקר, וכן, זה היה יום יפה. כמו בכל סוף שבוע, לכל אחד מאיתנו, היה את רשימת הטו-דו שלו; לעשות Facetime עם ההורים, לקחת את הכלב לפארק, לערוך קניות לשבוע הקרוב, לעבור על דואר/חשבונות, לעשות Facetime עם הילדים, לבשל קצת, לכתוב כתבה ל״בעניינים״, לעשות קאץ׳-אפ של כמה סדרות טלוויזיה שאנחנו אוהבים, להתכונן לאסיפות ההורים בבית הספר ולבלות עם חברים. Neighbor Bakehouseאלא שביום חמישי בערב, בסדנת הבישול, מביטה אלי כרמל המקסימה ובחיוך ממתיקה באוזני סוד. היא מספרת לי על מאפים מעולים שטעמה בעיר וכל כך התפעלה מהם, שמיד ביררה בבית הקפה מי אחראי לפלא הזה. היא בשמחה שולחת לי את הפרטים – לידע כללי, אתם יודעים. עד כאן האקספוזיציה של הסיפור. יש לכם הקוראים, את כל הרקע והמידע החשוב לעלילה: מיהן הדמויות, ומהו המקום והזמן. אלא שעכשיו מגיע רגע הקונפליקט, כי כל מי שמכיר אותי חצי שעה יודע שדחיית סיפוקים זה לא בדיוק הצד החזק שלי.

ההסתבכות בעלילה מתרחשת כשיש ניגוד בין הרצונות והשאיפות לבין המציאות. וכך קורה שאנחנו קמים בשבת בבוקר ומסכימים פה אחד, שזה ממש לא הגיוני לנסוע לסן פרנסיסקו רק בשביל מאפייה, בפרט שבערב אנחנו מוזמנים למסיבת יום הולדת בעיר. יש מלא דברים לעשות, ומי המטורף שיסע הלוך וחזור לעיר, ועוד פעמיים באותו היום? זה ממש לא מתקבל על הדעת, ובכלל, השעה כבר אחת עשרה וחצי וסוגרים בשתיים, כך שבטח לא נשאר שם שום דבר ששווה את הנסיעה. אלא שאז, אני מביטה בו במבט הזה, שהוא מכיר היטב. המבט שאומר: זוכר שרצית אתגרים, עניין והתרגשות בחיים ובגלל זה בחרת בי? וכך, חמש דקות אחרי זה, אנחנו כבר במכונית, שועטים אל עבר מאפייה חדשה ולא נודעת. אני נרגשת כמו שרק אני יכולה להיות נרגשת לקראת פגישה עיוורת עם מאפייה חדשה. מזג האוויר נפלא, השמש מלטפת, הכביש פנוי יחסית וחמישים דקות מהרגע שיצאנו אנחנו מגיעים לאזור לא מוכר לנו בעיר הנקרא דוגפאץ׳ (Dogpatch). השכונה הקטנה והלא מתיימרת מקבלת את פנינו בחיוך מזמין, וכבר בדרך אנחנו קולטים בזווית העין שלושה מקומות נוספים שאנחנו מחליטים שחייבים לבדוק. אחרי המאפייה, כמובן. ובכן חברים, זה הזמן לומר לכם: עזבו הדברים, ורשמו הפרטים, כי הדוגפאץ׳ זה הדבר הכי מתפתח, טרנדי ומדליק בעיר. אל תתלבטו לרגע, כי זוהי רק רשימה התחלתית של הדברים שמחכים לכם שם:

ה-מאפייה, שנקראת Neighbor Bakehouse היא ה-מאפייה ה-כי שווה שהייתי בה מזה הרבה זמן. אנחנו נכנסים פנימה ופשוט לא יודעים את נפשנו מרוב אושר. מה לבחור? ב- pistachio blackberry croissant ,mushroom green onion tart ,smoked ham and Gruyere morning bun

או ב-guava and cream cheese pastelito?

Neighbor Bakehouse1אז החלטנו פשוט לקחת אחד מכל סוג. התיישבנו לנו בשמש עם כל הכבודה פלוס שני קפוצ׳ינו. ומה אני אגיד לכם, חברים? צדקה כרמל. המאפים אכן היו שמימיים. מצטערת, פשוט אין לי מילה אחרת לתאר אותם. ככה אני מדמיינת לעצמי את גן העדן; כולם יושבים שם כל היום ואוכלים מאפים טריים ושותים קפוצ׳ינו, ובטח שלא חושבים על דיאטות ולא סופרים קלוריות. הכול היה כל כך טעים! אני לוטשת עיניים בלי בושה ב-bread pudding שאוכל הבחור שלצידי, ומבטיחה לעצמי, לא, אני יודעת שאשוב במהירה.

וכאן יכול היה להסתיים הסיפור שלנו, עם סוף טוב ואפילו עם מוסר השכל. אלא שאז אנחנו מגלים ממש בצמוד למאפייה חנות מקסימה לתיקים, תכשיטים ומתנות, שכולה מתוצרת מקומית העונה על השם  Spicer on 3rd. האיש רוכש לעצמו ספר בישול חדש להכנת נקניקיות ואני כבר מדמיינת לעצמי מה הולך לקרות אצלינו במטבח בימים הקרובים. בהמשך הרחוב אנחנו חולפים על פני פיצריה שנקראת Long Bridge Pizza Co ומיד מחליטים לאכול שם צהריים. בצמוד אליה אנחנו מגלים חנות נהדרת שמשמשת גם בית ייצור לשוקולד המעולה poco dolce, ואנחנו כמובן, מצטיידים. עוד שני צעדים ואנחנו ב-La Fromagerie – חנות גבינות מהממת.  Nathan , המוכר החביב נותן לנו לטעום ומספר לנו בידענות על כל גבינה וגבינה. אice creamל השקיות מתווספים לחם שאור טרי ושחום וגבינות נפלאות – בהמלצה אישית.cheese

על כל צעד ושעל בדרך נעצרנו לפיתחן של חנויות בוטיק נהדרות לעיצוב, בר יין, גלידריה בשם Mr & Mrs Miscellaneous  שתור ארוך השתרך לפניה, וממש בקצה הרחוב אנו מגלים את ה-Craft and Design Museum אנחנו נכנסים למוזיאון (כן, עם כל השקיות!) ולומדים על שתי תערוכות מעניינות המוצגות בו כרגע; האחת של יוצאי צבא ממלחמת העולם השנייה, וויטנאם וקוריאה שבחרו להביע באמצעות אמנות את כאבם והצלקות שהם נושאים עימם מאז שלחמו. את עיני תופסת נברשת גדולה התלויה מהתקרה שעשויה כולה דסקיות של חיילים. התערוכה השנייה היא של זוג נשים אמניות; סילביה לוינסון הארגנטינאית ודפנה קייפמן הישראלית. תערוכה קטנה ומעניינת על נושאים כאובים ומורכבים. מעורר מחשבה ושווה ביקור!

museum

Craft and Design Museum

עוד תחנה נפלאה בדרך היתה חנות הנקראת Dodocase. ממש כמו ציפור הדודו שהפכה סמל לחיה שנכחדה בגלל בני האדם, כך האמנות של כריכת ספרים ביד הולכת ונעלמת מהעולם. לפיכך, החליטו מקימי החברה לייצר כיסויים לכל הגאדג׳טים הקיימים היום בשוק: אייפד, אייפון ודומיהם בהזמנה אישית. מה שהדהים אותנו, היתה העובדה שבדרך מהחנייה למאפייה ראינו כל כך הרבה מקומות שווים, ובכל מקום אליו נכנסנו קיבלו את פנינו בחיוך רחב ושיתפו אותנו באהבה שלהם למה שהם מייצרים ומוכרים.  כולם היו אנשים שמבינים היטב בתחום שהם עוסקים בו, ויחד עם זאת, הם היו חביבים ונטולי כל פוזה. אינני יודעת כמה זמן זה ימשך, לכן אני מציעה לכם לבקר בשכונה המעניינת והנעימה הזאת לפני שהקסם פג.

ממש בדרך חזרה למכונית אנחנו קולטים בזווית העין ח׳ברה שלוגמים בירה מקומית ומגלים מבשלת שיכר וגם מסבאה עם בשרים מעושנים ונקניקים שמיד מעוררים את סקרנותו של האיש. אני כבר יודעת מה נעשה בשבת הבאה, כך שסופו של הסיפור הוא סוף די סגור, וזאת כל הפואנטה. לפעמים, לא צריך לנסוע רחוק בשביל להתרגש, להנות ולהתפעל. צריך רק לשים בצד את רשימת הטו-דו ופשוט, טו-דו. תודו שזה לגמרי לא רע בשביל שבת בבוקר!wine

ובשביל להשלים את ההנאה, אני משתפת אתכם במתכון מ-ו-ש-ל-ם לדג סלמון. אני מקבלת אותו מהמורה דונה, אחרי שאני טועמת את הדג ומתענגת. עכשיו, חשוב לי שתבינו, אני לא אלופת העולם בדגים. יש לי איזו רתיעה מהם, עיניים והכול. אבל המתכון הזה כל כך פשוט להכנה וטעים-טעים, שאני חייבת לשתף.

דג סלמון עם רוטב סרירצ׳ה (רוטב צ׳ילי תאילנדי חריף) וליים

מה צריכים?

מיץ וגרד מקליפה של 1/2 ליים

1 כף סירופ מייפל

11/2 כפיות סרירצ׳ה (ניתן להשיג אצל יוסף הסוחר)salmon

1/2 כפית מלח ים

11/4 פאונד פילה סלמון, ללא העור

2 כפות כוסברה קצוצה

מה עושים?

מחממים את התנור לחום של 425 מעלות פרנהייט. מערבבים בקערה את הליים, סירופ המייפל, רוטב הסרירצ׳ה והמלח. מניחים את הדג בתבנית אפייה, מורחים את הרוטב וצולים 15 דקות. (זהירות, לא לייבש יותר מידי!) מפזרים מעל כוסברה קצוצה או פטרוזיליה (למי ששונא כוסברה) מגישים ונהנים!

המתכון מוקדש לדוד עמיק ז״ל שגידל דגי סלמון על הדן, שנפטר השבוע.

ושתהיה לכולנו שבת שלום,

דלית

  • מרץ 9, 2016 at 3:44 pm
    Permalink

    נסענו בעקבות המלצתך, פספסתי את עיניין השעות. הגענו למאפיה בשלוש בצהריים והיא כמובן היתה סגורה. להפתעתינו הרבה פתחו לנו, רכשנו מספר מאפים מתוקים. שמימיים זו המילה, לא אכלתי כאלה בשום מקום, גם לא בפריז. בפעם הבאה נגיע בבוקר ונצטייד יותר טוב. תודה רבה על ההמלצה!

    Reply
  • מרץ 5, 2016 at 2:06 pm
    Permalink

    דליתוש, I can't wait to get there. הכשרון שלך למצוא מקומות נפלאים ולשתף אותנו בחוויות, פשוט תענוג. אם לא הגשם (המבורך) הייתי נכנסת כבר היום לאוטו ונוסעת לראות בעצמי. תודה!

    Reply
    • מרץ 5, 2016 at 2:34 pm
      Permalink

      תודה ג׳ודי׳לה, למען האמת, גם אני כבר לא יכולה לחכות להזדמנות הבאה שאבקר שם. נשאר לנו הרבה טעם של עוד…! חיבוק גדול

      Reply
  • מרץ 5, 2016 at 1:48 am
    Permalink

    חווית הקריאה היא תענוג צרוף, וזאת עוד לפני שטעמתי מהשכונה ומטעמיה המפתים.
    תודה עבור השיתוף הנדיב.

    Reply
    • מרץ 5, 2016 at 12:24 pm
      Permalink

      עינת יקרה, תודה על המילים החמות! הכול בשמחה ובאהבה!

      Reply