שווה ביקור: תערוכה חדשה על ביל גרהאם במוזיאון היהודי

מאת: איתי שמי

מי היה ביל גרהאם? סביר להניח שרבים האנשים שלא שמעו עליו. אולי לתושבי העמק בו אנו חיים או לתושבי ניו יורק השם מצלצל קצת מוכר (יש איזה אולם על שמו בסן פרנסיסקו, לא?), אבל זה בסדר, הוא מסוג האנשים שנמצאים מאחורי הקלעים ולא בקידמת הבמה. למרות האנונימיות היחסית, רבים מכוכבי הרוק הגדולים ביותר חייבים לו חלק נכבד מזוהר כוכבם.

bill grahmב- Contemporary Jewish Museum נפתחה תערוכה מצויינת ובה סקירה מקפת על חייו ופועלו וזאת סיבה טובה להרחיב על האיש המעניין הזה. ביל נולד כ Wolfgang Grajonca בברלין, התייתם מאביו בעודו תינוק וגדל עם אימו וחמשת אחיותיו. הוא איבד את כל משפחתו במלחמה הארורה ההיא, מלבד אחות אחת ששרדה את אושוויץ. אבל עזבו, לא אלאה אתכם בסיפור תלאותיו בזמן המלחמה (תוכלו לקרוא על כך בתערוכה). ב 1941 הגיע הילד, רזה, תשוש וחולני לניו יורק ושוכן בבית יתומים יהודי. רשות ההגירה נתנה אולטימטום של זמן קצוב למצוא לו משפחה מאמצת, ולא, הוא ישלח באניה חזרה לאירופה. שעון החול החל לאזול וילדים נאספו בזה אחר זה מבית היתומים למשפחות מאמצות. ביל וחבר שהכיר על האניה נשארו הילדים האחרונים. ילד בן עשר, לבד בעולם, שאין לו מושג מה עלה בגורל משפחתו, מבין שהוא פחות רצוי מילדים אחרים אבל לא יודע למה. למרבה המזל ברגע האחרון נמצאה משפחה מאמצת והילד עבר לגור בברונקס. הוא בחר בשמו האמריקאי כחלק מהמאמץ להשתלב. גרהאם אהב לרקוד במועדוני הריקודים בעיר, לראות מחזות בברודווי וחלם להיות שחקן. כשגמר את למודיו, התגייס לצבא, נלחם במלחמת קוריאה ואף זכה בעיטור על הצטיינותו בשדה הקרב. ביל חזר לניו יורק ועבד בעבודות מזדמנות בהרי הקאטסקילס עד שהחליט לעבור לסן פרנסיסקו לנסות את מזלו. הימים היו ימי שנות הששים הסוערות וביל החל לנהל חבורת תאטרון אבסורד היפית בשם MIME TROUPE. לא אחת נעצרו חבריה בידי המשטרה. חברי הקבוצה הפכו את המעצר לחלק מן ההצגה, השוטרים בעל כרכם הפכו חלק מה״הופעה״ והקהל לא הבין אם מדובר במעצר אמת או חלק מהמיצג…

Bil lGrahamביל החל להבין את תפקידה החשוב של המוסיקה בתרבות הנגד, ויצר קשר עם מוסיקאים כגון הגרייטפול דד, ג׳ניס ג׳ופלין, ג'פרסון איירפליין, סנטנה, ג׳ימי הנדריקס ועוד. אחד מהארועים הראשונים בו היה לו חלק בהפקה היה ה Trips festival (הרחבתי עליו בבלוג שלי) וכלל הפנינג המוני, מסיבת אל אס די והרבה מוסיקה. גרהאם הריח את ההזדמנות העסקית המצויינת, החל לייצג את המוסיקאים ולנהל את מועדון הפילמור אשר עומד על תילו עד היום (ואח"כ גם את מועדון הווינטרלנד, אבל הוא נסגר מזמן). האמת שההתחלה לא היתה פשוטה, הממסד הערים קשיים ולחץ לסגור את הפילמור. בעירייה לא אהבו את הקהל ההיפי הלבן, ולעיתים מסומם, שמגיע ללב השכונה השחורה ומפר סדרי בראשית. לא מעט בזכות רצח מסתורי (עליו כתבתי כאן) העניינים החלו להסתדר.

אתם צריכים להבין שביל לא היה היפי וגם לא נראה כמו היפי. כשפתח את מועדון הפילמור הוא כבר היה ״זקן״ בן 34 (בקרב ההיפים רצה אז אימרה שאין להאמין לאף אחד מעל גיל שלושים…), שערו היה קצר, הוא לבש חליפות והיה לו מבטא מזרח ארופאי קל. במידה מסויימת הוא היה על תקן "המבוגר האחראי". הוא דרש מהמוסיקאים הגעה בזמן ומקצועיות ולא חסך שבטו מ״ילדיו״ האמנים הסוררים. ביל גם החל לייצג אמנים שחורים כגון טינה טרנר וביל קרטיס ולהנגיש את המוזיקה השחורה לקהל הלבן הצעיר. בהמשך פתח את מועדון ה״פילמור איסט״ בניו יורק והמועדון בפריסקו כונה ״פילמור ווסט״. גרהאם היה טס הלוך ושוב בין החוף המזרחי למערבי, מתמרן את לוח ההופעות, ידו בכל.

יש המתייחסים אל ביל כאל אופורטוניסט שהתעשר כשזיהה את הפוטנציאל האדיר החבוי בעסקי המוסיקה ואת הפיכת המוסיקאים, בדומה לכוכבי הקולנוע, לאלילים נערצים המורמים מעם. אין ספק שלניצול השואה היתום בעל יצר ההישרדות היה דרייב עצום להצליח, אבל זוהי רק חלק מהתמונה. גרהאם נלחם בעוולות וגייס כספים דרך קונצרטי התרמה רבים. כשה free clinic ברחוב הייאט, אותה מרפאה חינמית שהיתה המקום היחיד שהציעה שירותי בריאות לילדי הפרחים בעיר, עמדה להסגר, הוא גייס את ג׳ניס והאיירפלינס למופע התרמה שנתן למקום אויר לנשימה. כששמע שסגרו תקציבים והפסיקו לספק ארוחות לתלמידי סן פרנסיסקו, גייס אמנים והעלה קונצרט התרמה, ובהמשך אף היה חלק מקונצרטי התרמה בינלאומיים כגון ה Live Aid או מופע גדול ב86 למען אמנסטי אינטרנשיונל בו הופיעו בין היתר U2, פיטר גבריאל,  לו ריד, ג'ון באאז ואפילו איחוד של להקת פוליס בשם A Conspiracy of Hope. הוא גם היה האמרגן של קונצרט ה Bridge school הראשון אותו עורכים כל שנה ניל ופגי יאנג ב Shoreline.

סיכם זאת יפה אחד מחברי ה Mime Troupe שאמר עליו ״ביל הוא שילוב של אמא טרזה עם אל קפונה״.

018.psd

ביל גרהאם אף הופיע בסרטים והגשים במעט את חלום ילדותו להיות שחקן. הוא שיחק סוכן הוליוודי חלקלק בסרט אפוקליפסה עכשיו, נתן תפקיד קטן בסרט מועדון הכותנה ותפקידי משנה במספר סרטים נוספים.

הוא מצא את מותו בתאונת מסוק בשנת 1991 מעט מזרחה לסן פרנסיסקו כשטס בתנאי סערה בדרך לעוד אחד מהקונצרטים שלו באיסט ביי.

אז בפעם הבאה שאתם רואים הופעה בפילמור ונוגסים מלוא הפה בתפוח עסיסי מהקערה בכניסה המוגשת בחינם לקהל, תקדישו כמה שניות מחשבה לאיש שבילדותו לא זכה כלל לטעום תפוחים אך בזכותו המקום הזה קיים.

 

התערוכה ב CJM (שנמצא ליד Yerba Buena Gardens) עוקבת אחר חייו בצורה כרונולוגית ומלווה בהמון צילומים, פוסטרים פסיכדליים משנות הששים, ראיונות,  וקטעי וידאו. למוסיקה יש מקום נכבד כמובן, ובזמן השוטטות בתערוכה מתנגן פלייליסט נהדר המורכב מהאמנים איתם עבד. ישנן גם תחנות האזנה אישיות עם אזניות, גיטרות (כולל שברי גיטרה של הנדריקס), ואפילו תחפושות בהן השתמש (ביל נהג להתחפש ולהופיע בחגיגות תחילת השנה החדשה כ " Father Time"). בקיצור, תערוכה עשוייה היטב על יהודי מעניין וחשוב. מומלץ!

 

שבת שלום.

 

לפרטים על התערוכה לחצו כאן

כל הצילומים באדיבות המוזיאון היהודי בסן פרנסיסקו