סמנו ביומן: ההופעות המומלצות בתקופה הקרובה

מאת: איתי שמי

הפעם אני לגמרי מיינסטרים. לא,  לא תקראו כאן על שום להקה איזוטרית שמופיעה באיזה מועדון קטן ורק כמה היפסטרים שמעו עליה. אני רוצה להמליץ על כמה הופעות של אמנים או להקות מצויינות שמגיעות לאזורנו הקיץ, כשהמשותף לכל המוזיקאים שאציין כאן היא גם העובדה שהם הוציאו אלבומים חדשים (ומצויינים) בזמן האחרון.

Radiohead 1אתחיל עם המוכרת מכולם, רדיוהד. יש לא מעט ישראלים שמרגישים מעט בעלות על רדיוהד. משהו בסגנון של "אנחנו גילינו אותם ראשונים, עוד לפני שהם נגמלו מהחיתולים". יש בזה קצת מן האמת משום ש Creep אכן הושמע בארץ ברדיו לפני שהוא הפך ללהיט היסטרי בעולם. אגב אם למישהו ממכם יצא לשמוע את השיר בתחנת רדיו אמריקאית, שמתם לב ודאי איך הם בישלו את המשפט "סו פאקן ספשיאל" והורידו כל זכר ל"פאק". זה הזכיר לי את ה"אשה שאיתי" של דיויד ברוזה בו הרדיו בשנות השמונים כיחכך מעין "כחחחח" עצבני בזמן שברוזה שר את המילה "זיונים"…

רדיוהד היא תופעה מאוד מעניינת ודי ייחודית בעולם המוזיקה. עם השנים הלהקה נעשתה פחות ופחות תקשורתית ויותר ויותר אקספרימטלית (מבחינה מוסיקלית), אך בניגוד לציפיות, מעגל המעריצים רק הלך וגדל. תוסיפו לזה את דמותו האקסצנטרית של תום יורק ותקבלו תעלומה. האמת שתום יורק הוא אשף ביחסי ציבור ויכול לעשות בית ספר ללא מעט משרדי שיווק ופרסום. ב 2007 הם הוציאו אלבום בשם In Rainbow אותו שיחררו ישירות מאתר הלהקה ללא שום מתווכים וכל אחד יכל לבחור כמה הוא רוצה לשלם עבור ההורדה. זו היתה מהפכה אמיתית שעוררה הרבה גלים. גם אלבומם האחרון A Moon Shaped Pool שיצא במאי השנה לווה בהתחכמות שיווקית: רדיוהד לא הכריזו על הוצאת האלבום עד שבוע לפני השקתו ונעלמו לחלוטין מהאינטרנט (הם כנראה לקחו ברצינות את שירם how to disappear completely מהאלבום Kid A…). אתר הלהקה הפך לדף לבן וריק. אוהדי הלהקה בבריטניה קיבלו מכתב הביתה עם המשפט האניגמטי (ומאיים במידה מסויימת)

“Sing a song of sixpence that goes/ Burn the Witch/ We know where you live,”

השקת האלבום גם לוותה בהופעה חיה ששודרה בחנויות תקליטים ברחבי העולם. בחנות תקליטים באיסטנבול זה לווה בתקרית אלימה: קהל זועם כעס על הארוע בו שתו אלכוהול וניגנו מוזיקה בזמן צום הרמדאן, נכנס לחנות ועורר מהומה. מה נהיה עם הטורקים לאחרונה?

האמת שאם נתעלם מהטריקים השיווקיים, מדובר באלבום טוב עם כמה שירים ממש יפים (תראו את הקליפ החביב לBurn the witch או את זה של Daydreaming). לאזורנו הם מגיעים בשישי לאוגוסט כלהקה המרכזית בערב השני של פסטיבל Outside land בגולדן גייט פארק. כבר יצא לי לראות אותם מופיעים ב Outside land לפני כמה שנים. זה פסטיבל מעניין עם ליין-אפ המכיל קשת רחבה ומרשימה של מוזיקאים, אבל הוא סובל מכמה בעיות (מעבר למחיר הכרטיס…): קודם כל, ארוע שנערך בחוץ במזג האוויר ההפכפך של סן פרנסיקו בתחילת אוגוסט יכול להיות בעייתי (ואחסוך ממכם את אימרתו המפורסמת של מרק טווין). בשנה בה ראינו אותם היה רוח וקר ומצאנו את עצמנו בורחים לאיזה אוהל וי.איי.פי, צופים בהופעה על מסך טלויזיה ישובים על כורסה. קצת הזוי. בעיה נוספת היא כמות האנשים והצפיפות במופעים הראשיים על הבמה המרכזית. כמו כן, מכיוון שמדובר בלא מעט במות שמתפרשות על שטח גדול וחלק מההופעות נערכות סימולטנית, צריך להיות מתוכננים לוגיסטית, לעשות בחירות קשות ולוותר על חלק מהאמנים שמעניינים אתכם. אבל אני לא באתי לבאס, בסך הכל מדובר בפסטיבל כייפי עם אוירה נהדרת, אז אם אתם כאן, לכו ותהנו.

ray lamontagneההופעה הבאה עליה אני רוצה להמליץ היא של Ray LaMontagne. מדובר בבחור מזוקן החי בחווה מבודדת במסצ'וסטס ובאמתחתו כבר ששה אלבומים. הוא התחיל כסינגר סונגרייטר פולקי בסגנון המזכיר את קט סטיבנס, דילן בתחילת דרכו, יאנג האקוסטי ועוד רבים וטובים. הוא פרץ לתודעה כבר באלבומו הראשון בזכות השיר Trouble. עם השנים הוא התפתח והרחיב את המנעד המוסיקלי. בתחילת השנה הוא הוציא אלבום בשם Ouroboros שנשמע ממש כמו פינק פלויד של תחילת שנות השבעים. שירים ארוכים ומרחפים עם אוירה פסיכדלית נהדרת. את האלבום הפיק חברו הטוב ג'ים ג'יימס שהוא מנהיגה של להקת My Morning Jacket. בהופעה שתערך ב Greek Theater שבברקלי בתשיעי לספטמבר הוא יבצע את אלבומו האחרון במלואו ומיי מורנינג ג'אקט תהיה להקת הליווי שלו. מחווה מכובדת של להקה מצויינת בזכות עצמה.

 

The Nationalלסיום אני רוצה להמליץ על הופעה שתערך גם היא ב Greek Theater ב29 ליולי של להקת The National. מדובר בלהקה אשר חברים בה בנוסף לסולן מאט ברנינגר גם שני זוגות אחים (האחים ארון וברייס דסנר והאחים סקוט ובריאן לבית דוונדורף). הם מאוהיו ויוצרים כבר די הרבה שנים בברוקלין. לא מזמן הוציאו שני האחים לבית דסנר פרוייקט שאפתני עליו עמלו בארבע השנים האחרונות ונקרא The Day of the Deads. מדובר בפרוייקט קאברים לשירי הגרייטפול דד בידי אמנים ידועים וידועים פחות (למשל Mumford and Sons, Wilco או קורטני ברנט). אפילו בוב וויר, חבר הגרייטפול דד, וברוס הורנסבי שהיה בלהקה בשנות התשעים, משתתפים. באלבום לא פחות מ 59 שירים. חמש וחצי שעות של גרייטפול דד בלי הפסקה, אפילו יותר ארוך מסולו של ג'רי גרסייה… הצליל של הנאשיונל יכול להשמע לעיתים אפל ודכאוני אך קשה שלא לאהוב את קולו העמוק והנמוך מים המלח של הסולן מאט.

 

בקיצור, אם כבר חזרתם מביקור המולדת או מחופשת הקיץ המשפחתית, ובא לכם משהו מעבר למופעי החינם שמועלים בערים רבות ברחבי העמק, יש מה לראות, וזה רק קצה הקרחון…