על סגירת מעגלים ובייגלים

מאת: דלית גבירצמן

direction…כָּל זֹאת אֲסַפֵּר, עִם קְצָת אֲנָחוֹת,

אֵיךְ לִפְנֵי עִדָּנִים, בְּחֹרֶש מֵצֵל,

רָאִיתִי מוּלִי שְתֵּי דְּרָכִים נִפְתָּחוֹת –

וּבָחַרְתִּי בְּזוֹ שֶעָבְרוּ בָּהּ פָּחוֹת,

וְזֶה שֶעָשָׂה אֶת כָּל הַהֶבְדֵּל.

(רוברט פרוסט)

 

אני יושבת בבית הקפה השכונתי שמתחת לבית וכותבת. כמה חיכיתי לרגע שבו אוכל כבר לכתוב את המשפט הזה! שאוכל כבר לחיות את המשפט הזה. מזה שבוע ימים שאני מתעוררת מוקדם מהרגיל לצלילי העיר הגדולה והסואנת, מתעטפת מידי בוקר בז׳קט קל ויוצאת אל שגרת יומי החדשה. אני מביטה בעניין באנשים הצעירים והיפים שחולפים על פני. הם לבושים בקפידה, ואפילו כשהם עושים את דרכם אל הג׳ים או לשיעור היוגה, הם נראים טוב. מזג האוויר הסגרירי מטיב עימי. העיר הזאת הולמת אותי, כמו כפפה.

san franciscoכבר שבוע ימים שאני פורקת ארגזים, משנעת חפצים ובוראת לי חיים חדשים. התרגשות שכזאת לא חוויתי מאז שעברנו לכאן, לקליפורניה, לפני 17 שנים. הכול חדש, מסקרן ושונה. אני פתוחה לשינויים, חושי מתחדדים ואני סופגת את הכול בשקיקה. יש בי קוצר רוח לנסות, לחוות ולגלות מקומות חדשים.
אם יש דבר אחד שאני יודעת בוודאות, זה שאדם הוא סך כל החלטותיו. כל אחד נולד לנסיבות חיים שונות, שמרביתן אינן תלויות בו, אך בכל שלב הוא ניצב בפני החלטה. כולנו פוסעים במסע של חיינו לפי מפת הבחירות שלנו. דרך הבחירות העומדות לרשותנו אנו למעשה מגדירים את עצמנו. שתי הדרכים בשירו המפורסם של פרוסט מסמלות את הצמתים שכל אדם ניצב בפניהן שוב ושוב. מהחלטות הרות גורל כגון: עם מי לחיות והיכן? להישאר עם הילדים בבית או לצאת לעבוד? להישאר כאן או לחזור לישראל? ועד החלטות יומיומיות כמו: חופשה בישראל או באירופה? מכונית חשמלית או רגילה? נאפה או סונומה? קפה או תה? רגיל או נטול? לאכול בבית או בחוץ?
מעולם לא הגדרתי את עצמי כאדם הרפתקן במיוחד. מעולם לא נסעתי להזרק  אל מול חופי נואיבה החוליים, הטיול שלי אחרי הצבא לא כלל טרקים בנפאל או מסיבות סמים הזויות בגואה. לא חייתי בשינקין בדירה שכורה עם שותפים זרוקים אלא עברתי ישירות מבית הורי לחיים זוגיים עם האיש היקר. למרבה הפלא, כל אותם הדברים שלא עשיתי, דווקא הפכו אותי עם השנים לנועזת.  יש בי רצון וצורך עז לחיות את החיים, כאן ועכשיו. לא לדחות ולא לוותר, אלא לעשות. אפילו בקטנה, לבחור להעז, לבחור בחדש ובלא מוכר. לא להיכנע להרגלים, אלא לנווט את חיי לעבר הרפתקאות חדשות. להגיד ״כן״ לחוויות חדשות. להתגמש, לעגל פינות ולא להתקבע. לנסות ולא לפחד. להגשים ולא רק לחלום. והשבוע החולף היה עבורי התנסות חשובה, שיעור, ובעיקר רגע של סגירת מעגל, כי מן העיר באתי ואליה אשוב.
ומה יותר סמלי השבוע, מלהכין משהו עגול וטבעתי, חם, שחום וטעים-טעים. בייגלה, פרעצל או כעכים, איך שתקראו לזה, אצלנו בבית תמיד תמצאו אותם. אצל פודיז שכמונו, יש לבייגלה מקום של כבוד. זוהי ברירת המחדל והנשנוש האולטימטיבי. האיש היקר נשבע שהמקלות של ״מאיר את בייגל״ הם ה-דבר. וגם את ההארד פרעצל של Happy Herbert אנחנו נוהגים להזמין במשלוח מיוחד מניו ג׳רסי. המאפים הפריכים זרויי השומשום או המלח הם המאכל הכי פופולרי אצלנו בבית, ותמיד היד נשלחת לעבר בייגלה הטבול בגבינה לבנה או שמנת חמוצה. מנין או מהיכן הגיע לעולם הכעך הראשון קשה לומר. אין כמעט עם או מטבח שאין בהם מאפי בצק עגולים. אנחנו, כמובן, היינו חייבים לנסות להכין אותם לבד בבית.

בייגלה תוצרת בית

מה צריכים?
סירופ מאלט (להשיג בחנויות בריאות כמו whole foods)
7 גרם (1/4 אונקיה) שמרים יבשים פעילים
1 כוס (240 מ״ל מים פושרים)
31/2 כוסות (440 גרם) קמח רגיל
2 כפות חמאה (ועוד קצת בשביל למרוח על הקערה)
2 כפיות מלח ים דק
60 גרם אבקת סודה לשתייה (Baking Soda) אפויה **
מלח גס לזרייה
מה עושים?
זורים את השמרים לקערת מים פושרים בטמפרטורה של 100-115 מעלות פרנהייט. מוסיפים את הסירופ מאלט ומערבבים עד להמסה. ממתינים 5-7 דקות עד שהשמרים תוססים. מוסיפים את הקמח, החמאה והמלח הדק ומערבבים עד שהעיסה אחידה. מעבירים לקערת מיקסר עם וו הלישה ולשים במהירות נמוכה. אחרי דקה מתקבל כדור בצק חלק ולא דביק. אם הוא דביק, מוסיפים עוד מעט קמח. ממשיכים ללוש במיקסר במהירות בינונית פ-נמוכה 5-7 דקות עד שהבצק הופך אלסטי. מי שמעדיף, אפשר ללוש ביד. מעבירים לקערה משומנת בשארית החמאה ולפחות כפולה בגודלה. מכסים בניילון נצמד ושמים במקרר להתפחה ללילה, עד 24 שעות. למחרת, מצפים שתי תבניות גדולות בנייר אפייה.
bagel 1מוציאים את הבצק למשטח עבודה לא מקומח ומשטחים אותו. חותכים לארבעה חלקים שווים, וכל רבע לעוד שישה חלקים שווים (אפשר להיעזר במשקל). עובדים עם חתיכת בצק אחת בכל פעם ומכסים את השאר במגבת לחה. מועכים את חתיכת הבצק עד ליצירת מלבן ומגלגלים אותו לאורך. ממשיכים לגלגל עד שמתקבל ״נחש״ בצק באורך 46 ס״מ. יוצרים ממנו צורה של כעך ומהדקים את הקצוות (ראו תמונה). מניחים את הכעכים בתבנית ומכסים במגבת לחה. כשהתבנית מלאה מעבירים אותה למקרר בזמן שעובדים על השנייה, כדי למנוע תפיחת יתר. מניחים את שתי התבניות בטמפרטורת החדר להתפחה בין 30-40 דקות.
מחממים תנור ל-325 מעלות פרנהייט. ממיסים 60 גרם סודה לשתייה אפויה ב-2 ליטר מים ומביאים לרתיחה. מבשלים את הכעכים (4-6 בכל פעם) בסיר אל-חלד (!) במשך 10 שניות מכל צד. מסננים ומחזירים לתבנית. זורים מעל מלח גס או שומשום ואופים 25 דקות ואז הופכים את התבנית ואופים עד שהכעכים מתקשים והופכים פריכים וצבעם שחום. שלב זה יכול לקחת בין 25-40 דקות נוספות.
** להכנת סודה לשתייה אפויה מחממים תנור ל-250 מעלות פרנהייט. מפזרים 70 גרם סודה לשתייה על תבנית אפייה מאלומיניום או תבנית מכוסה בנייר כסף. אופים כשעה ומוציאים מהתנור. מצננים לחלוטין לפני השימוש.
שתהיה שבת טובה!
שלכם,
דלית