בא לשכונה בחור חדש: ראיון עם אלון אולארצ'יק

מאת: איתי שמי

יש משהו מאוד נעים באלון אולארצ׳יק. יש לי סימפטיה לאנשים שיודעים לא לקחת את עצמם ברצינות רבה מדי. אלון אולארצ׳יק יכל לסיים שלוש שנים לימודי ג׳ז בברקלי שבבוסטון, בי״ס לג׳ז נחשב מאוד לכל הדעות, אבל במקום להשאר במגדל השן של עולם הג׳ז, לכתוב זמן קצר אח״כ שיר קליל כמו ״בא לשכונה בחור חדש״. למרות שמאחוריו קריירה מוסיקלית מכובדת למדי, אנשים עדיין מזהים אותו בעיקר עם כוורת, אבל הוא לא נשמע מריר או כועס על כך.

אולארצ׳יק מגיע אלינו להופעה ב-OFJCC בשלישי הקרוב וזאת הזדמנות מצויינת להרים טלפון ולשוחח עימו. האמת?היה קולח וכייפי. נתחיל.

-ערב טוב אלון, כתבת בזמנו ״אני בחור אנלוגי בעידן דיגטלי״. איך אתה מקשיב למוזיקה שלך? אתה מאנשי הויניל? עדיין שם תקליט על הפטיפון?

לא, אני מקשיב לדיסקים ואני משתמש במחשב להקלטות בסטודיו, אבל בכל מה שלא קשור למוסיקה ולעבודה אני ממש לא טכנולוגי. למשל אני לא יודע איך להכנס לפייסבוק שלי.

-על איזו מוזיקה גדלת?

קודם כל בבית בפולניה שמעתי בעיקר את המוזיקה של אבא. אבי ז״ל היה מלחין והפסנתר שהיה לנו בבית כשהייתי תינוק נמצא עכשיו אצלי בסטודיו. אני זוכר את נסיונות ההלחנה שלו ותהליך בחירת המלודיות לטקסט. בארץ שמעתי כל מה שהשמיעו ברדיו. לא היו אז תחנות שמכוונות לז׳אנר מוזיקלי מסויים כמו שיש בארה״ב. זה היה גם מוזיקה עברית של הלהקות הצבאיות ודברים כאלה,אבל די מהר הפכתי לפריק של ג׳ימי הנדריקס, ג׳וני ווינטר, אריק קלפטון, קצפת, רולינג סטונס, ביטלס וגם הרבה ג׳ז. את התקליט הראשון שלי בחיים קיבלתי מאבי כשהייתי בפנימייה הצבאית בחיפה. זה היה תקליט של Ella Fitzgerald in Hollywood.

-מה אתה שומע כיום בזמנך הפרטי?

מכיוון שהעבודה שלי זה מוזיקה, יש overload של מוסיקה בחיים שלי אז אני כמעט לא סתם יושב בסלון ושומע דיסק.  באוטו אני שומע ברדיו הרבה פעמים תחנות ערביות נהדרות שמשדרות ב-FM. יש דברים מטורפים בתחנות האלה ואני מאוד אוהב את הקצב של המוסיקה הזו. אני לא מסוגל לשמוע את התחנות הישראליות ששמות פרסומות כל שתי דקות. חוץ מזה, אני שומע לאחרונה מוזיקאי נהדר בשם Robert Glasper, ג׳אזיסט שעושה מוזיקה מאוד עכשוית ויפה, עם הרבה נשמה וגם משלב B& R.

-אתה יוצר במגוון רחב של סגנונות, רוק׳נ׳רול, ג׳ז ומה שביניהם (ג׳ז-רוק, פיוז׳ן), גם פופ, מזרחי, שירי ילדים, ואפילו היית בלהקת גל חדש. יש איזה סגנון שאתה מתחבר אליו יותר מהאחרים?

קצת קשה לי להגדיר סגנון ספציפי. פנו אלי בבקשות ליצור מוזיקה למשל לתיאטרון או לקולנוע, כששאלתי באיזה כיוון מוסיקלי? אמרו לי ״תעשה אולארצ׳יק״. ככה הבנתי שבעצם יש לי סגנון ״אולארצ׳יק״ שלוקח השפעות מכל מיני סגנונות אבל הופך את זה למשהו עם חתימה ברורה שלי.

-ספר קצת על הילדות שלך. איך זה לגדול  כילד פולני בבת ים? זה הפריע לך להשתלב? הרגשת זר?

בהתחלה היה קשה, אבל הסתדרתי מכח ההישרדות. הייתי צריך ללמוד להגיד ריש במבטא ישראלי כדי שלא יצחקו עלי ולהיות ישראלי כמה שיותר מהר כדי לא לחטוף מכות. אגב, זאת לא היתה רק הבעיה שלי, זאת היתה הבעיה של כל מי שהגיע לארץ באותה תקופה, כולנו אכלנו אותה, כיום לעולים הרבה יותר פשוט. למשל העולים מרוסיה הם קבוצה הרבה יותר חזקה. יש מפגשי תרבות ברוסית, קונצרטים, תיאטראות וכולי. הם אפילו לא משנים את השם שלהם. סשה נשאר סשה.

-נולדת בפולין, לאב יהודי ואמא לא יהודיה כך שמבינת חוקי ההלכה אתה לא יהודי. בתור אחד שחי במדינה בה יש הפרדה מלאה בין דת למדינה (למרות שיש בה אחוז מאוד גבוה של אנשים דתיים), אני חייב לציין שמאוד הרשים אותי המאבק המשפטי שניהלת והבקשה בבג״ץ לרישום לאום ״ישראלי״

אני שייך לקבוצה בשם "אני ישראלי". הרעיון הוא שכמו שרושמים "תאילנדי" בתעודת הזהות, יהיה אפשר לרשום בלאום "ישראלי". זה לא במקום "יהודי", זו אפשרות נוספת. אני לא מבין מדוע הממסד כל כך פוחד מכך. בפועל אני די פסיבי בקבוצה, אבל המאבק נמשך.

-דווקא בניו יורק יצא לך לעבוד עם אמנים שעושים מה שמכונה ״מוזיקה מזרחית״ וגם כתבת שירים ״מזרחיים״ (עם קריצה והומור) איך הגעת לזה?

אני באתי מבית שבו המוזיקה המזרחית נחשבה למוזיקה נחותה. אני זוכר למשל שהשכנים ממצרים שמעו רדיו בקולי קולות. כשהגעתי לניו יורק הייתי צריך להתפרנס והתחלתי לעבוד במועדון בבעלות של ישראלי ממוצא תימני. עבדתי שבעה ימים בשבוע מעשר בלילה עד ארבע בבוקר וניגנו המון שירים ישראלים. אגב לא רק מזרחי אבל הרבה מאוד מזרחי. אנשים היו באים לאכול מלוואח לשתות ערק ולשמוע מוזיקה מהבית. אני הגעתי מבוסטון בקטע של ג'ז ובהתחלה הייתי סנוב, אבל זה חילחל לאט לאט והתחלתי לכתוב ככה. שם נולדו למשל "בא לשכונה בחור חדש" ו"היא הולכת בדרכים".

-ובאותו עניין, מה דעתך על הטענות המועלות לאחרונה, בעיקר ע״י שרת התרבות, על האפלייה הממסדית של המוזיקה המזרחית? זה נכון? האם הטענה שרוב תחנות הרדיו מתעלמות מהמוזיקה המזרחית נכונה? האם צריך בכלל להכריח תחנות לנגן סוג מסויים של מוזיקה?

זאת שאלה כל כך מסובכת, אני לא ממש יודע. כשאני פותח רדיו אני שומע הרבה מוזיקה מזרחית, ובכלל הרבה מהשירים הישראלים כיום הם אפשהו באמצע, מין מזרחי-מערבי. זה נכון שפעם היתה הגמוניה אשכנזית, אבל ככל שעבר הזמן זה נהיה פחות ופחות. האנשים הצעירים שיוצרים עכשיו בני העשרים והשלושים והארבעים הפסיקו לחשוב במושגים האלו בכלל. כשמישהו הלך לצבא נאמר ב 2005, אין לו מושג אם ההורים של החברים שלו באו ממרוקו או מפולניה. יש תרבות חדשה בארץ של הבנים של הבנים של הבנים. אני לא יודע אם ההכרזות שלה תואמות את המציאות. זה שהטענות שכסף הולך לפילהרמונית ולא לאנדלוסית זה אולי נכון אבל תכלס לדעתי נשאר מעט מאוד מהפער הזה.

-בוא נדבר קצת על כוורת. כשכוורת התחילה היה בה משהו חתרני. הומור נונסנס היה אז בשוליים, גם הרוק עוד לא היה בארץ מיינסטרים. לכוורת היו אפילו שירי מחאה מוסווים דוגמת ״נתתי לה חיי״. ספר על כוורת בתחילת דרכה. היה לכם תחושה שאתם עושים משהו מהפכני? או שזה היה יותר חבורת צעירים שעושה דחקות?

הרבה ממה שעשינו היה נגד הלהקות הצבאיות ודברים שלא אהבנו. עשינו "דוקא" וגם צחקנו הרבה ואיכשהו זה זרם. זה לא שעשינו ישיבה של כוורת ואמרנו בואו נמציא את המכונית החשמלית הראשונה…

-אתה מתגעגע לימים ההם?

ממש לא. אני לא מתגעגע לגיל הזה. זה גיל שאתה לא יודע מה תעשה בחיים, מאיפה יהיה לך כסף ומי תהיה החברה שלך.

-איך אתה מרגיש עם כל הסיבובים של כוורת חוזרת? זה עדיין כייף לחזור אל השירים הישנים? או שמדובר פה בעיקר במוטיבציה כלכלית?

זה תענוג גדול, והמוטיבציה הכלכלית היא חלק מזה. בכוורת המקורית קרענו את התחת. היו לנו למשל 32 הופעות בחודש. הופעה בבוקר והופעה בערב, וקיבלנו גרושים. אז זה היה נהדר שבסיבובי האיחוד יכלנו סוף סוף לראות מזה גם תמורה כלכלית. אני לא יכול להגיד דבר אחד לא טוב על האיחודים האלה. הפעם האחרונה בה התאחדנו היה ב 2013. זאת היתה הכנה של כמעט שנה. הופענו שש פעמים ואנשים היו בטירוף. מה אני אגיד לך, היה כיף גדול. זה קצת הולך על חשבון האמביציות האישיות שלך, אז מה? הצד הכלכלי הוא בהחלט חשוב, כולנו פרילנסרים ולכולנו יש משפחות לפרנס, וזה לא בושה שזה חלק מהעניין.

-הפקת לא מעט אלבומים. למשל את אלבומה הראשון (והמעולה) של אתי אנקרי ואת אלבומם הראשון של טיפקס. אגב שני האלבומי הבכורה האלו זכו להצלחה אדירה והעמידו את אנקרי ואת טיפקס באור הזרקורים, ספר קצת על עבודתך כמפיק, האם זה קשה למפיק, שהוא גם יוצר מוזיקלי בעצמו, לא להיות דומיננטי מדי לתת לאמן להשמיע את קולו.

קח לדוגמא את אתי אנקרי, שזה האלבום הראשון שהפקתי. היא לא הביאה סקיצות, היא הביאה שירים גמורים וידעה מה היא רוצה. אני פשוט רציתי לא לקלקל לה. תרמתי נגינה בכל מיני כלים והכנסתי כל מיני רעיונות אבל זה היה תמים ואינטואיטיבי. לא למדתי בבית ספר להפקה ולא באתי מעמדה של: אני יודע ואת לא יודעת. ככה זה בדרך כלל ברוקנרול, פועלים לפי התחושות.

צילום: אילן בשור

-יש לך גם קריירת משחק. שיחקת בסרטים ״רסיסים״ לצד אתי אנקרי ו״מיס אנטבה״, בסדרות טלויזיה (הבורגנים, מגדלים באויר). הרצון לשחק תמיד היה בתוכך?

אף פעם לא ראיתי בעצמי שחקן. פנו אלי לשחק והלכתי על זה וכנראה שזה עבד. אף פעם לא הרגשתי לחץ כי אמרתי לעצמי: אני לא שחקן אז אני לא צריך להוכיח שום דבר.

-עושה רושם שמשפחתך חיה ונושמת אמנות. אביך היה מוזיקאי, אשתך במאית, יש לך בת ובן ששניהם שחקנים ומוסיקאים, והבנתי שאתם אפילו משתפים פעולה על הבמה. איך ההרגשה? לא רצית שהדור הצעיר ״ימרוד״ בכם וילכו למשהו עם בסיס יותר יציב ומסודר? נגיד ילכו להיות רופאים, עורכי דין, צבא קבע, יעבדו בהיי-טק?

צבא קבע? [צוחק] לא היתה שום הכוונה ואף פעם לא לחצנו עליהם ללכת לתחום האמנויות. בניגוד לי שהוכרחתי להתאמן כל יום שעתיים בפסנתר, לא הכרחנו את הילדים שלנו להתאמן. הם הלכו לבית הספר לאמנויות שליד הבית שלנו, המשיכו לתלמה ילין, טסה במשחק ומקס במגמה למוזיקה. הם ראו אותנו, את דיאנה עם המשחק והתאטרון וראו את מה שאני עושה בעבודה, היו בהופעות שלי והחליטו לבד. היום הם כבר ילדים גדולים עם חיים עצמאיים.

-יש לך נכדים?

יש לי נכדה אחת קטנטונת מבתי טסה. אחרי הסיבוב הנוכחי בארה"ב נבלה כל המשפחה, עם הנכדה, את הכריסטמס בניו יורק.

-ארה״ב לא זרה לך. למדת שלוש שנים בבוסטון וגם חיית בניו יורק. איך היתה החויה האמריקאית שלך?

זאת היתה תקופה מאוד מלמדת. כשאדם נמצא מחוץ לסביבה המגוננת והמוכרת הוא לומד הרבה על עצמו. אהבתי את העובדה שבארה"ב כל אחד יכול לעשות את מה שהוא אוהב, וזה בסדר. פחות שופטים אותך. אם עורך דין בישראל יחלט שמתאים לו לגדל ירקות, המשפחה תהרוג אותו, הוא לא יצא מזה חי… באמריקה אף אחד לא יגיד לו כלום. רק בארה"ב יכולתי להעיז לעבוד במסעדה תימנית ולנגן מוזיקה מזרחית אחרי שלמדתי ג'ז…

-בא לך לפעמים לעזוב את סיר הלחץ הישראלי ולחזור לחיות לתקופה בחו״ל?

כל הזמן בא לי. הבעיה היא שאני כותב ושר בעברית והקהל שלי והפרנסה שלי הם בארץ. מה אני אעשה באמריקה?…

-כשפרינס נפטר וכולם השמיעו שירים שלו, נזכרתי שכתבת קאבר יפה בעברית "ירח תות״ לשירו של פרינס under the cherry moon. לא רק מפרינס נפרדנו השנה, גם מדיויד בואי, לאונרד כהן, ליאון ראסל. מי הכי חסר לך?

קולטריין חסר לי, מיילס דיויס חסר לי. הנדריקס חסר לי. מעניין איך הוא היה אם הוא היה חי עכשיו.

-כיום הטכנולוגיה מאפשרת כמעט לכל אחד להקליט בבית ולהוציא במיידי את המוסיקה שלו למרחבי הרשת ללא תיווך של לייבלים, מפיקים וכולי. פעם לאמנים נדרשו לעיתים שנים של דם יזע ודמעות לפני הפריצה. האם זה משפיע על איכות המוסיקה כיום? האם ה״פילטר״ הזה הוא טוב? אתה חושב שבימים שחסמי הכניסה להוצאת תקליט היו גבוהים יותר, היו עושים מוסיקה טובה יותר?

כיום יש את חוקי הג'ונגל וכל אחד יכול להוציא מה שהוא רוצה. נשאלת השאלה האם זה בכלל בלוף כל העניין הזה של להיות מוזיקאי? האם מה שחבר'ה עשו לפני שלושים שנה ונחשבו לגאונים, יכול ילד לעשות בקלות על בבית כי יש לו עכבר? אז מסתבר שלא, שגם היום אפשר לזהות כישרון. כמו שאישתך יכולה לזהות ציור טוב כשהיא רואה אותו, ככה גם במוזיקה. אתה יודע, היינו בותיקן ועמדנו בתור הארוך לראות את הקפלה הסיסטינית של מיכלאנג'לו. בדרך עוברים אולמות על אולמות ויש מלא יצירות אומנות שהן פחות מפורסמות ונחשבות. למה היצירה באולם המרכזי טובה יותר ממה שראינו בדרך? את זה אני לא יכול להגיד, אבל במוזיקה אני מרגיש את זה. עדיין יש מוזיקאים טובים ויש פחות, למרות שלכולם יש מחשב בבית.

אגב, מקס הבן שלי מנגן על בס בלהקה בברוקלין בשם Big Thief והם נהדרים. הם קיבלו ביקורות מצויינות ומופיעים הרבה בארה"ב, אירופה ונוסעים לסיבוב הופעות באוסטרליה בקרוב.

-כשאתה ניגש לכתוב שיר בבית, על איזה כלי אתה מעדיף לנגן?

אני לא ניגש לבס כי בס זה בעצם כלי ליווי, בדרך כלל אני ניגש לפסנתר. כשבא לי משהו יותר רוקיסטי אני ניגש לגיטרה. הרבה פעמים אני יוצר "לאויר", אני שר לתוך האייפון ואח"כ מוריד את זה למחשב.

 

 

 

יצאתי מהשיחה עם אלון עם לא מעט טיפים. אני מקשיב עכשיו בזכותו לרוברט גלספר (תענוג אמיתי), הכרתי את הלהקה של בנו מקס ואפילו קיבלתי טיפ לבקר בחנות בגדים בקסטרו המתמחה בדברים שקשורים לגרייטפול דד.  היה שווה…

אם כן, ביום שלישי הקרוב (12/13) יגיע אולארצ'יק ל-OFJCC בפאלו אלטו וישיר את כל השירים הטובים והמוכרים שלו. אני אהיה שם.

לרכישת כרטיסים ופרטים נוספים יש ללחוץ כאן