נרשמתם ליום המעשים הטובים (מצווה דיי)?

מאת: טובה בירנבאום

מה דעתכם על המילה "מצווה"? כבד קצת, אה? לנו, דוברי העברית, יש יתרון מקסים שהוא לעיתים בעוכרינו: לפעמים הפלא הזה הוא פשוט בלתי נתפס- אנחנו חיים בעידן המודרני דרך השפה בה נכתבו התנ"ך, המשנה, שירת ספרד, שירת ביאליק ואתגר קרת; אנחנו מבינים ויוצרים בשפה העתיקה הזאת, ויכולים לספוג ולהספיג את הטקסטים שלנו בשכבות של יצירה יהודית שהתפתחה לאורך דורות רבים. אבל- המחיר לכל היופי הזה הוא שבצמוד לכל מילה מהשפה הנהדרת שלנו, אנו נושאים אסוציאציות והקשרים מאוד מסויימים. חלקם נפלאים, אך חלקם די מעיקים.

רובנו גדלנו במדינה בה ליהדות יש טעם אחד- הזרם האורתודוכסי; רבים מאיתנו גדלו במרחב שמנע מהם להכיר את התבלינים והניחוחות של היצירתיות היהודית, את השמחה שבדליית מושגים עתיקים והטענתם במטען חדש ומרגש. לכן, "יום המצוות" עלול להיתפס אצל רבים מאיתנו כדבר ארכאי, כבד ודי מבאס. מזכיר לכם את "טנק המצוות" של חב"ד? מזכיר לכם את המושג "שמירת מצוות"? אנחנו, דוברי העברית, אוטומטית מחלצים מהמילה "מצווה" את השורש צ.ו.ה ומיד האוזנים שלנו נאטמות. מי רוצה שיצוו עליו? ממתי אני נענית לאיזשהי סמכות חיצונית שהיא אינה החוק האזרחי?

בדור האחרון, יהדות ארצות הברית הליברלית חרטה על דיגלה את קידום הערכים האוניברסליים של שוויון, צדק חברתי וסובלנות. אין קבוצה אתנית בארה"ב שהשתלבה ועלתה במעלה הסולם החברתי במהירות כמו היהודים, ואלה חשים חובה להיטיב עם אלה שלא שפר עליהם גורלם כמותם, שסבלו בעבר מרדיפות וכעת מאיישים עמדת מפתח בכל התחומים. התמקדות במיגור הרעב בעולם, חתירה לשוויון אתני, מגדרי ודתי, קידום נושאים כמו איכות הסביבה וזכויות עובדים קורצים לצעירים הליברליים הרבה יותר מאשר תפילה בבית הכנסת, ולכן יותר ויותר מהפעילות הדתית מוקדשת ל"תיקון עולם".

אכן, המושג "תיקון עולם", בניגוד ל"מצווה", אינו נושא איתו את אותו מטען חורג אצלינו, הישראלים, כיון שהמושג לא היה בשימוש עד לא מזמן מחוץ לעולם לימוד הקבלה. יהדות אמריקה הליברלית בגאונותה שאלה את המושג המיסטי הזה לתוך עולמות של חתירה לצדק וצדקה.

ובחזרה ל"מצווה"- לא יכולתי שלא להתפעל כשנחשפתי לראשונה לאופן בו בכל שנה, יום מרטין לותר קינג הופך ל"יום מעשים טובים" – מצווה דיי – ענקי בקהילת הג'יי.סי. סי בפאלו אלטו. קינג, לוחם זכויות האדם של הקהילה השחורה בארצות הברית וסמל של מתקן עולם בלתי נלאה, מהווה השראה ל-1,000 מתנדבים בכל הגילאים, שמפשילים שרוולים ותורמים מזמנם במסגרת של עשרות הזדמנויות התנדבותיות שונות; החל מאריזת מתנות לילדים חולים, דרך הכנת כריות ומשחקים לבעלי חיים עזובים במקלטים, ועד לנטיעת עצים בשכונות פיתוח.

כישראלית שלומדת כל יום עוד קצת על יהדות אמריקה, הוקסמתי מהרעיון של חווייה משפחתית מעצימה וערכית של התנדבות משותפת, ולכן שאלתי את שרית שובי, אם לארבעה ילדים מקסימים, מה מושך אותה להגיע ליום המיוחד הזה זו השנה השביעית ברציפות.

שרית מודה בחיוך שהפעם הראשונה לא נבעה מאידיאולוגיה גדולה- "פשוט הייתי חייבת למצוא תעסוקה לילדים ביום חופש חורפי", היא אומרת בכנות. מאז הם לא מפספסים את ה"מצווה דיי", ומקפידים להרשם מוקדם ככל האפשר ולבחור, יחד עם משפחה נוספת, התנדבות משמעותית, אבל גם מהנה, לכל הילדים. "זו כבר מסורת", מספר שרית, "אנחו מגיעים בבוקר לג'יי.סי.סי לארוחת בוקר, ולאחר מכן נשאבים לעבודה- או בקמפוס עצמו או מחוצה לו. במהלך השנים הספקנו להכין כרטיסי ברכה לחיילים, לקלוע שמיכות לנזקקים, לקשט עציצים עבור מרכז קהילתי באיסט פאלו אלטו ולעקור עשבים שוטים בפארק עם ציוד כ"כ מגניב, שהילדים התקשו להיפרד ממנו בסוף היום. הגיוון של ההתנדבויות וההתאמה לגילאים השונים מאוד הרשימו אותי בפעם הראשונה, וכל זה מתנהל בסדר מופתי ובאווירה קהילתית מקסימה של עשייה".

שרית מודה שיום אחד בשנה לא מספיק; היא מתנדבת כל השנה, ומקפידה שהילדים יהיו מודעים לחשיבות של הנתינה לאחר וההבנה שלא כולם זכו לחיים מלאי אהבה ושפע. מצווה דיי מבחינתה הוא חיזוק למכלול הערכי שהיא רוצה להעניק לילדיה ורואה בו דרך נהדרת להתחיל.

בעיני, השילוב של מרכז קילתי יהודי עם מורשתו של מרטין לותר קינג לצדק ושוויון, לצד יום חווייתי ומהנה לכל המשפחה, מייצגים את המהפכה שעשתה יהדות אמריקה הליברלית להרבה מן המושגים ה"כבדים" והמיושנים שנטועים בתרבות שלנו. אני לגמרי הולכת להיות שם השנה וגם אתם מוזמנים בחום:

להרשמה ופרטים נוספים לחצו כאן