אטריות הביצים של סבתא מנוחה

מסורת! מסורת!

כנר על הגג, נשמע קצת מטורף לא?

אבל כאן באנטבקה הקטנה שלנו.

כל אחד מאיתנו הוא מין כנר על הגג.

המנסה לאלתר איזו מנגינה פשוטה וערבה,

מבלי לאבד את שיווי המשקל,

ליפול ולשבור את הראש.

ותאמינו לי, זה לא קל.

ודאי תשאלו: אם זה כל כך מסוכן,

למה אנחנו עדיין ממשיכים לשבת כאן?

התשובה מאוד פשוטה:

אנחנו ממשיכים לשבת כאן,

כי אנטבקה, היא הבית שלנו.

ואיך אנחנו מצליחים לשמור על שיווי המשקל?

גם התשובה לשאלה הזאת מאוד פשוטה:

מסתכמת במילה אחת, אחת בלבד: מסורת!

מסורת! מסורת! מסורת!

מסורת, בזכות המסורת הצלחנו לשמור על

שיווי המשקל שלנו, הרבה מאוד שנים.

כאן באנטבקה הקטנה שלנו יש לנו מסורת לכל דבר:

מה לאכול, איך לעבוד, איך לישון, מה ללבוש.

מתוך המחזמר כנר על הגג

תרגום: דן אלמגור

נטע מבקשת שאכתוב משהו נחמד לפסח, וכי אפשר להגיד ״לא״ לנטע? ככל שאנסה לחמוק מהחג הכבד הזה, לא יעלה הדבר בידי. כפי שאי אפשר להמלט מכדורי הקניידלך הניטחים עלינו כגזירה משמיים, כך אי אפשר לברוח מעולו של חג הפסח. מה שיפה במסורת שלנו הוא העובדה, שכל אחד יכול לקחת אותה למקום שטוב ונוח לו איתה. כפי ששמענו מפיו מפיק המרגליות ושאר דברי השנינה של דב אלבוים, ההגדה והמסורת היהודית מאפשרות לנו קריאה הלכתית כמו חילונית, פמיניסטית כמו גם הומניסטית. כל דיכפין יטה ויקרא, ילמד ויחכים.

אז הנה לכם הקריאה האישית שלי. חג האביב הוא חג של טרנספורמציה והתחדשות. הטבע כולו מתעורר לחיים אחרי תרדמת החורף, כל סימני הפריחה, ההתרבות והשינוי שמסביבנו מסמלים את התקופה, בה הכול נראה אפשרי. יש איזו תחושה של התחלה חדשה באוויר, של פוטנציאל והבטחה. אני נוטה השנה, דווקא להתחבר לרעיון של מימוש הפוטנציאל הטבוע בכל אחד מאיתנו, הקשור בעיני לעצם מהלך הפסח עצמו. האקט של מעשה הפסיחה מעורר בי מחשבות על דברים שהייתי רוצה לפסוח עליהם, כדי שאוכל להגיע לכדי מימוש עצמי. השנה הייתי רוצה לפסוח על פני אמירות ודעות שטבועות בי, המעכבות אותי מלגדול ולהתפתח. הייתי רוצה לפסוח על פני חששות מ״מה יגידו ומה יחשבו״ המקבעים אותי ומונעים ממני לעתים להצמיח כנפיים ולעוף. הייתי רוצה לפסוח על הקול הפנימי שנמצא בתוכי והוא המבקר הכי נוקשה וקפדן שלי, המביט בעין חשדנית וספקנית על כל דבר חדש שאני שוקלת לנסות. הייתי רוצה לחמוק מפחדים ישנים ו״לחשוב בגדול״, לא לפחוד להעיז ולעשות – גם אם יש סכוי שאכשל. הייתי רוצה לפסוח על הקול הקטן שבי שמיד מוותר. הייתי רוצה לקרוא תיגר על דעות קדומות ואחרות שאני סוחבת איתי כמו מטען חורג ומיותר. כולנו גדלים וניזונים מכל אותם המשפטים ששמענו במהלך חיינו והגיע הזמן לעצור ולהטיל בהם ספק, ואולי אפילו למרוד ולמחות כנגדם. הייתי רוצה לפסוח על פני הציפיות שיש לאחרים ממני, ולהקשיב יותר לשאיפות ולחלומות שיש לי עבור עצמי.

אולי אלו השנים שנוקפות כה מהר, ואיתן התחושה הוודאית שהחיים הם כאן ועכשיו. לא מחר, לא בעוד שבוע או שנה ולא כשהילדים יגמרו את הקולג׳. כל יום הוא התחלה חדשה והזדמנות נוספת להגשים חלום. כל בוקר הוא מתנה ארוזה בקופסה המחכה להיפתח, להפתיע ולשמח. כל רגע הוא קריאה לעשות שינוי, לקחת יוזמה, להעניק לעצמך את האישור להביע את קולך בכל דרך שתבחרי. בשבילי, האמצעי הוא מילים. היצירתיות, הצורך ליצור והאופן שבו אנו בוחרות להביע את קולנו הם הדרך לשינוי וטרנספורמציה. אז נכון, זה לא קל, ואולי קצת מסוכן, אבל אפילו כנר אחד על הגג הבין כבר מזמן, שהמסורת היא כאן בשבילנו גם כדי שיהיה לנו לפעמים על מה לערער. שהרי זהו גם כן, מין סוג של יציאה מעבדות לחירות.

אבל, מה לעשות שכשזה מגיע לאוכל, קשה מאוד לשבור את המסורת. אפילו אני, על כל עשרות ספרי הבישול שברשותי, מיד שולחת יד ושולפת את הקלסר המרוט, המוכתם והעולה על גדותיו, ובו עשרות (אם לא מאות) מתכונים שאספתי לאורך השנים. מיד אני נזכרת בסדרים מתקופת ילדותי, בהן סבא משה הפליא לנהל את הטקס, ובעיניו החומות והחמות הביט בגאווה בכל אחד ואחת מנכדיו, נכדותיו וניניו המבקשים לגזול את האפיקומן לגמרי למטרות רווח. אני נזכרת בגעגוע בלוקשן הנפלאים של סבתא מנוחה, מנוחתה עדן, שעינגו את כרסו של אבי מידי שנה. אז בשביל הפשרה – קבלו שני מתכונים; אחד לאטריות מסורתיות של פסח, והשני – הפתעה בשבוע הבא.

אטריות הביצים של סבתא מנוחה

מה צריכים?

6 ביצים טרופות

1/2 כוס מים

1/2 כוס קמח תפוחי אדמה

מלח, פלפל

שמן לטיגון

מה עושים?

מוהלים בקערה את הקמח במים. מוסיפים את הביצים הטרופות ומתבלים במלח ופלפל. מערבבים עד שמתקבלת תערובת דלילה וחלקה. מחממים מעט שמן במחבת, יוצקים שכבה דקה מהבלילה ומטגנים חביתית דקיקה מאוד עד שהיא מזהיבה משני הצדדים. מגלגלים את החביתיות לגליל וחותכים לרצועות דקיקות. מגישים עם מרק עוף חם ומהביל, בליל הסדר או בכל פעם שרוצים אטריות תוצרת בית, ללא גלוטן.

חג שמח,

דלית