אהבה בת 60

מאת: דלית גבירצמן

מיד כשנעלמת תרועת הפסטיבלים של חגיגות הסילבסטר ושוככת המולת החגים, ישנה איזו בהירות מחשבה וצלילות באוויר. לרגע נדמה שכולנו מדייקים יותר, קשובים יותר לעצמנו ואף נדמה שלאחרים. הקור הגדול מחזיר אותנו אל הבית ואל המשפחתיות, לרגע של התכנסות, בחיפוש אחר חמימות. בעוד שנייה יעלו קישוטי הוואלנטיין הסכריניים על המדפים ויציפו אותנו ברומנטיות ממוסחרת ואותי בציניות. אבל שנייה לפני שזה קורה, הייתי רוצה להציע את האנטידוט ללילות הקרים בטירוף, את הנוגדן העתיק בעולם לדכדדכת החורף, הלא היא האהבה. כן, חברים, בואו נדבר קצת על אהבה.

כשאודי, גיסי המושלם, צלצל לבשר לנו על ההכנות לחגיגות שישים שנות נישואים להורים, הבטתי באיש היקר ומיד ידענו שהפעם, אנחנו לא מוותרים. כל כך הרבה חגים ואירועים משפחתיים פספסנו במהלך השנים, אבל לחגוג אהבה בת שישים זה ארוע של פעם בחיים. וכך מצאנו את עצמנו בחופשת החורף עושים את דרכנו לארץ, בטיול ספונטני ולגמרי לא מתוכנן.

שישים שנה. אני מנסה לגלגל את המחשבה במוחי והיא בלתי נתפסת. שישים שנה עם איש אחד, יקר ככל שיהיה. אהבה אחת, שאין בילתה. בחורף קר שלא היה כמותו כבר עשרות שנים, אני מביטה בזוג היפה הזה וליבי מתמלא הערצה. וגם סוג של תהייה. איך עושים את זה? איך צולחים חיים שלמים ביחד?  אני מנסה לפענח את הנוסחה, לגלות את הקוד הסודי. למצוא את המתכון. דווקא היום, בעידן המואץ והבלתי מתפשר שבו אנו חיים. היום, כשהאושר הפך להיות רק תמונה על הקיר, פסדה וחלון ראווה, איך שומרים על אהבה איתנה ומשמעותית?  אני מביטה בהם וחושבת על המודל שהם מהווים עבור כולנו, כל בני המשפחה, ועל כל השיעורים החשובים שלמדתי מהם במהלך השנים. כבר מן ההתחלה, ממש בשנים הראשונות, לא יכולתי שלא להתפעל מהחדווה וההנאה שבה הם חווים את החיים. הבטתי ולמדתי כמה חשוב להנות מדברים גדולים כמו גם קטנים; מטיולים, חופשות סקי, מאוכל טוב, יין טוב, חברים טובים. בכל פעם שבאו לבקר אותנו ויצאנו לטיולים ביחד, השתאתי לראות איך הם נהנים מהנופים ומכל חוויה שנקרתה בדרכנו. רשמתי לעצמי, שהחדווה, היא ללא ספק, המרכיב העיקרי במתכון הסודי הזה.

שיעור חשוב נוסף שלמדתי מהזוג הוא לזכור לתת מרחב אישי במסגרת של הזוגיות. עד היום, לכל אחד מהם יש את העיסוקים והאהבות שלו, וכמה נפלא לראות את הכבוד ההדדי והחירות שהם נותנים זה לזו לפתח תחביבים ועיסוקים, בנוסף לאהבות המשותפות. כמה אושר הביא הגולף לחייו, ואילו היא עד היום חוגגת את אהבתה למוסיקה. למדתי מהם שזוגיות היא מצע לגדילה, היא מרחב משותף לגדול בו ביחד. היא לא צריכה להיות אזיקים או אבן ריחיים, אלא כנפיים לעוף איתן אחרי מאווי הלב.

עוד למדתי שלא משווים ילדים ולא מפלים ילדים. בחוכמה ובאהבה חשוב לתת לכל ילד את התחושה שהוא או היא הכי אהובים. את כל הכלות והחתנים חשוב לאמץ ללב, ומשנוספים הנכדים והנכדות לתמונה, הנה זה פלא פלאים, הלב מתרחב וגדל עוד יותר. לכל אחד ואחת מהצאצאים יש לתת את תשומת הלב, המעורבות, התמיכה והאהבה להם הם זקוקים. הדרך שבה מנווטים בין כל הצרכים, בין כל הטיפוסים, איך נזהרים שלא לעלות על מוקשים, והכי חשוב, איך לחזור משם ולשוט במים הבטוחים – זוהי בעיני אמנות החיים.

אך יותר מכל, הם לימדו אותי שמשפחה וילדים הם הדברים הכי חשובים בחיים. החיים מזמנים לנו כל כך הרבה מבחנים ואתגרים, אך בשניים, קל יותר להתמודד. ואין נפלא יותר מצוות, במיוחד ברגעים הקשים.

ממש לאחרונה, בעודי חוככת בדעתי במה לברך את הזוג לרגל המאורע המרגש, נתקלתי בשיר המתאר בעיני בצורה נפלאה את האהבה הנכונה. את האהבה החכמה.

גודל האהבה/לי עברון-ועקנין

לא טוב שתהיה האהבה

גדולה מהחיים

עדיפה אהבה בגודל החיים

שכשיתנשקו האהבה והחיים

אף אחד מהם לא יצטרך להתכופף מאוד

עדיפה אהבה גמישה,

שמתנשמת, מתרחבת, מתכווצת

עם החיים,

אהבה שיודעת להכנס דרך סדק

כשהדלת סגורה,

או לרבוץ על המפתן בשקט

בידיעה שהדלת אכן תיפתח,

אהבה שמים רבים לא יכבו

כי היא עצמה מים

מים חיים

למצוא ולשמר את האהבה היא אולי המשימה הכי מורכבת של חיינו. המתכון הסודי חמקמק והמינונים חייבים להיות מדויקים. קצת יותר מידי מזה, או פחות מהאחר והאיזון מופר בשנייה, ואיתו הטעם הטוב. מבעד לערפילי הג׳ט-לג, האהבה מתגלגלת לי על הלשון כמו כוס תה חם ולצדן עוגיות מגולגלות של ריבת פובידל ואגוזים הנאפות, כמובן, באהבה.

עוגיות מגולגלות של אהבה

מה צריכים?

200 גרם חמאה בטמפרטורת החדר

350 גרם קמח תופח

200 מ״ל שמנת חמוצה

ריבת שזיפים (פובידל) משובחת

100 גרם (1 כוס) אגוזי מלך קצוצים

 

מה עושים?

מניחים בקערה את החמאה, הקמח והשמנת ומערבבים עד שהתערובת אחידה. לשים עד שמתקבל בצק רך ונעים ומצננים את הבצק כ-1/2 שעה במקרר. מחלקים את הבצק ל-3 חלקים. על משטח מקומח מרדדים כל חלק למלבן בעובי של כ-3 מ״מ. מורחים שיכבה נדיבה של ריבת הפובידל ומפזרים מעל 1/3 מהאגוזים  הקצוצים. מגלגלים לרולדה הדוקה ומניחים על גבי תבנית מרופדת בנייר אפייה. חוזרים על הפעולה עם שני חלקי הבצק הנותרים. מחממים תנור לחום של 350 מעלות פרנהייט. אופים את גלילי הבצק במשך 25-30 דקות או עד שהם מזהיבים. מצננים לחלוטין. פורסים לפרוסות ושומרים בקופסה אטומה לפני שהן נחטפות ומתחסלות.

 

שבת שלום!

באהבה,

דלית