עוגיות שוקולד מושחתות לפסח

יא מדרובה!

אולי זו רק אני, אבל יש משהו בחג הפסח הזה שדי מלחיץ אותי, וזה לא רק הנקיונות וההכנות הקדחתניות לקראת ליל הסדר. יש משהו באתוס של החג אותו אנו אמורים להנחיל מדור לדור שמפריע לי. כבר באקספוזיציה אני נעה בחוסר נוחות כשאני מספרת לתלמידי הצעירים על פרעה הרשע שביקש להטביע כל תינוק עברי ביאור. רק המחשבה על כך מעוררת בי פלצות. אני חושבת על יוכבד האומללה שנאלצת להפקיר את בנה הצעיר ולשלחו בתיבה קטנה על פני הנהר שורץ התנינים. ואז מתחילה סצינת האימים, מאבק האיתנים שבין משה, שליח אלוהי היהודים ופרעה העיקש והאכזר. עשר המכות הניחתות על המצרים נשמעות לי כמו סצינה מסרט אימים. כל מכה ומכה מעלה בדמיוני תמונות זוועה של חולי, מצוקה וחוסר ישע. ואם לא די היה בכל הסבל לאדם ובהמה, הרי שהמכה העשירית והאיומה מכל ניחתת על בתי המצרים ומשאירה אותי פעורת פה לנוכח האכזריות שבסיפור. אני תוהה מדוע סיפור זמן חירותנו צריך היה להיות ספוג בכל כך הרבה סבל, אכזריות ורשע? 

ואם לא די בכל אלה, אז שבוע לפני שאנחנו שוקעים לתוך התוגה האינסופית של הימים הכי קודרים בלוח השנה העברי, אני זקוקה לאיזו אתנחתא קומית בריאה ומשחררת.

אז בצר לי, אני פונה אל מדף ספרי הבישול, ולמזלי יש לי כה רבים, עד שכל שיטוט מקרי טומן בחובו הפתעה בדמות איזה ספר שמעולם לא ידעתי שיש לי. הפעם, נתקלתי בספרו של קובי בר ״בישול לפסח״, ובעודי מדפדפת בין מתכוני הקניידלך, הגפילטע פיש ושאר פלאי הקולינריה המסורתיים, חשבתי לעצמי איזו יצירתיות ודמיון נאלצו אימותינו להשקיע בכדי להאכיל את משפחותיהן במצות סרות הטעם הללו במשך שבוע ימים. נראה את כל מתחרי ה״מאסטר שף״ ודומיו עומדים באתגר הזה! מה לא עשינו למצות האומללות האלו בכדי להכין מהן משהו דמוי מזון? טבלנו, הרטבנו, גילגלנו, מעכנו, טיגנו ועדיין כולם רעבים כל הזמן…

ואיפה האתנחתא הקומית, אתם שואלים? אז היא הגיעה בעמוד 102 שם נתקלתי במתכון למקלובה. קראתי בעניין על תבשיל הבשר והירקות והפכתי דף, ושם מצאתי את המתכון למדרובה, שמסתבר שזהו מתכון לבשר טחון עם עגבניות, קוביות חצילים ואורז. הפכתי עוד דף ושם חיכתה לי המטבוחה האהובה והמוכרת. אך מיד אחר כך, הופיעה… המגרובה, שמסתבר שהינה תבשיל עוף באורז וגזר. אתם כבר וודאי מנחשים מי הצטרפה מיד לרשימה? המשרולה, כמובן! שמו של התבשיל הזה מתייחס לאישה הדואגת שמא יחזור בעלה מהעבודה והאוכל לא יהיה מוכן (משרולה בערבית: מודאגת). בשלב הזה, כבר פרצתי בצחוק גדול, כי רק במטבח היהודי האקלקטי אפשר למצוא בכל פעם מחדש שלל מתכונים מקוריים עם שמות מפתיעים ומשעשעים להפליא!

מאחר ועם כל האוכל שמכינים בפסח, הסתובבתי רעבה כל השבוע, החלטתי לצ׳פר את עצמי עם איזה מתכון חדש ומפתיע. דבי, גיסתי המקסימה ורבת הפעלים, כאילו קראה את מחשבותי וסיפרה לי על עוגיות מושחתות שהכינה לחג על פי מתכון של המלכה קרין. שמעתי את צירוף המילים ״שוקולד״ ו״שחיתות״ ומיד הפשלתי שרוולים והכנתי את העוגיות. אז אימרו שלום לעוגיות הבוטנים המחניקות של ילדותנו ואפילו לעוגיות הקוקוס המשמימות. קבלו בתרועות ובמחיאות כפיים סוערות את המתכון לעוגיות שוקולד מושחתות (ועדיין כשרות) לפסח.

מה צריכים?

300 גרם שוקולד מריר

50 גרם חמאה

3 ביצים

1 כוס סוכר

2 כפות שטוחות קמח מצה

2 כפות שטוחות קמח תפוחי אדמה (או קורנפלור)

1/4 כפית אבקת אפייה

1/4 כפית מלח

1 כוס אגוזי מלך קצוצים גס

1 כוס שוקולד צ'יפס

מה עושים?

מחממים תנור ל-180 מעלות. ממיסים יחד שוקולד וחמאה. בקערה גדולה טורפים במטרפה ידנית ביצים וסוכר במשך דקה-שתיים, עד שהתערובת אחידה וקצת מגדילה את נפחה. מוסיפים לתערובת הביצים את תערובת השוקולד ומערבבים היטב. מוסיפים קמח מצה, קמח תפוחי אדמה, אבקת אפייה ומלח וטורפים לקבלת תערובת אחידה. מערבבים פנימה אגוזים ושוקולד צ'יפס. מניחים גבעות מהתערובת באופן מרווח על תבנית מרופדת בנייר אפייה (הכי נוח בעזרת כף גלידה קפיצית. אם אין אז ב-2 כפות רגילות). התערובת תשתטח לשלוליות גדולות וזה בסדר. אופים 10-12 דקות, עד שהעוגיות סדוקות ומבריקות. הן אמורות לצאת מהתנור כשהן עדיין רכות (העוגיות יתייצבו במהלך הקירור). רק אחרי שהעוגיות התקררו לגמרי משחררים אותן בעדינות מנייר האפייה ומגישים. שומרים בכלי אטום בטמפ' החדר.

אז שיהיה חג שמח!

דלית