על לימוד תורה חילוני, שינוי חברתי והמשימה החשובה של הישראלים בתפוצות: שיחה עם ד"ר רות קלדרון

מאת: טובה בירנבאום

כילדה חרדית למדתי הרבה תורה. זאת אומרת הרבה תורה שנהוג ללמד ילדות חרדיות- חומש, נביא, הלכה ומסכת אבות. אפילו לא גילו לנו שבעצם אנחנו לומדות משנה- כדי שזה לא יעלה לנו חלילה לראש- קראו לזה פרקי אבות. בגיל מאוחר, יחסית, הבנתי שהתורה היא גדולה ורחבה הרבה יותר: שיש משנה ותלמוד ומורה נבוכים ופילוסופיה יהודית של העת החדשה והגות ציונית, רחמנא לצלן, ופילוסופיה כללית, ירחם השם, וספרות ועוד ועוד. וכשנתקלתי לראשונה בתלמוד- התאהבתי כליל; זה היה גילוי מוזר ומטלטל להודות בפני עצמי שאני למעשה מתחברת לטקסט התלמודי יותר מאשר לטקסט התנ"כי, ושבעצם, לא היה צריך הרבה לקרות כדי שלעולם לא אפגוש את הטקסטים העשירים, העמוקים המשוגעים והחכמים הללו.

אם אני צריכה להודות לאדם אחד על הגילוי המטלטל הזה, ששינה והפך לחלוטין את עולמי- האדם הזה הוא ללא ספק ד"ר רות קלדרון. רות האמיצה סללה את הדרך עבורי, ועבור מאות אלפי ישראלים כמוני, אל הלימוד, ואף יותר מכך- אל חדוות הלימוד. לכן, כשפתחתי את הראיון הטלפוני איתה השבוע, דבר ראשון שאלתי מהיכן כל זה צמח; כמי שהגיעה אל עולם הלימוד מהכיוון ההפוך- מתל אביב, מתנועת הצופים, מהמיין סטרים החילוני-ישראלי, כלשונה, מסקרנת עוד יותר השאלה היכן נבטה התשוקה להכיר את אוצרות התרבות שלנו, ועוד יותר- מהיכן שאבה היא את האומץ והחזון לפלס את הדרך אליהם עבור אנשים אחרים.

אם אתם ישראלים שחיים מחוץ לישראל, התשובה שלה לא מאוד תפתיע אתכם; ניחשתם נכון- בחו"ל. במסגרת שליחות משפחתית באוסטרליה. "כנערה יהודיה יחידה בתיכון", היא מספרת, "לפתע היהדות שלי הפכה ללא מובנת מאליה; פתאום היה לי מאוד חשוב לדעת יותר על מי שאני, על הזהות והתרבות שלי, ונוכחתי לדעת שאני יודעת כל כך מעט. לאחר שנה חזרתי לארץ עם רצון חזק ללמוד ועם זאת, כנערה חילונית בתל אביב פשוט לא היה לי איפה; לא היה בנמצא מקום בו אוכל להכיר לעומק את התרבות שלנו בלי הצורך להדוף כל הזמן ניסיונות לשנות אותי ולהחזיר אותי בתשובה. בתקופת הצבא, כיון שעסקתי בחינוך, זכיתי, למזלי הטוב, לשמוע הרצאות מהגדולים ביותר- אליעזר שבייד, אבי רביצקי, ארי אלון ועוד, וכך שמעתי על מכללת אורנים. הוקסמתי מהשקפת העולם של היהדות החילונית הסוציאליסטית, שמעמיקה בטקסטים מנקודת מבט של יהדות כתרבות, ושרואה בהם מקור השראה ולא מקור סמכות".

בתואר השני, בחוג לתלמוד באוניברסיטה העברית, היתה רות הסטודנטית החילונית היחידה והאישה היחידה בכיתה. שם התחדדה בתודעתה ההדרה הכפולה שאותה היא חיה- הן כאישה והן כחילונית; החברה הישראלית הציבה אותה במקום של צופה ולא משתתפת. וכשהחלה ללמוד במכון הרטמן לימוד בית מדרשי רציף ומעמיק נבטה בה ההחלטה לקיים מרחב משותף; מקום בו ישבו יחד נשים וגברים, חילוניים ודתיים, וירחיבו את השיח עם ועל אוצרות הרוח שמרכיבים את ההויה המשותפת שלנו כחברה. בית מדרש "אלול" שהקימה רות בשנת 89', יחד עם ד"ר מוטי בר אור, היה מקום מהפכני שהציע בשורה חדשנית למציאות הישראלית המקוטבת והזמין לשולחן הלימוד את כולם על מנת להרחיב את השיח הזהותי ולנסות ליצור מרקם חברתי מכבד, דיאלוגי ויצירתי.

"לאחר רצח רבין הבנתי שאני צריכה לחזור הביתה, לתל אביב", נזכרת רות. "הניכור בין המגזר הדתי לחילוני באותה תקופה והמציאות החדשה בה רצח בשם היהדות הוא מציאות קיימת ולא חלום בלהות, הביאו אותי להבנה שארץ ישראל הישנה והטובה, עליה גדלתי בתל אביב ובתנועת הנוער, היא המקום הנכון עבורי לחזור אליו וממנו להתחיל מחדש. תיקון שבועות החילוני הראשון בתל אביב היה הצלחה גדולה ומרעננת, ומשם נולד "עלמא בית לתרבות עברית". אנשי רוח ותרבות באו ללמוד תורה ולהעמיק בטקסטים שיוצרים את ההויה שלנו כאן". "זה לא היה כל כך פשוט", רות מבהירה, "ההתנגדות ל'יצור הכלאיים' המוזר הזה של בית מדרש חילוני בתל אביב הגיעה בעוצמה משני הצדדים- הן מן הממסד הדתי שהתקשה לוותר על הבלעדיות של הגישה אל אוצרות התרבות וטען כי ללא הרקע המעמיק של שנות לימוד רבות בישיבה אין לחילוני את הכלים להבין את המקורות, והן מן המעגלים החילוניים, שעבורם לימוד תורה משמעו היה חזרה בתשובה".

כמי שזוכה ללמוד וללמד תורה מידי יום, ושכמעט שוכחת לפעמים עד כמה זה לא מובן מאליו, אני שואלת את רות מה הלאה. היכן עדין יש עבודה, כעת, כשלימוד התורה הפך, בזכות החזון שלה ושל חבריה, לפעולה נפוצה בקרב קהלים הולכים ומתרחבים. רות נאנחת ומסבירה כי העבודה שעוד לפנינו היא עצומה: "העולם היהודי הפלורליסטי בארץ עדין לא מצליח, לצערי, לספק ולו את הצרכים הבסיסיים ביותר לציבור הישראלי; על מפעל הלימוד לספק לחברה הישראלית מענה יהודי פלורליסטי בכל תחומי החיים- טקסי חיים, טקסי חגים, פוליטיקה, חינוך, אומנות ועוד ועוד. לשם כך דרושים משאבים שיאפשרו לימוד רציני ומעמיק לקבוצה גדולה של אנשים שיקדישו את חייהם לעניין ויהפכו את השפה היהודית לשפה דרכה יתייחסו ויתנו מענה לכל אתגרי החיים של המציאות הישראלית".

המעבר של רות אל המגזר הציבורי בינואר 2013 עם היבחרה לכנסת, העצים את ההד של המפעל החלוצי שלה, בעיקר כאשר בחרה לשים במרכז נאום הבכורה שלה סיפור תלמודי יפהפה, אותו הקריאה מתוך התלמוד עצמו באקט מרגש שלא הותיר אף אחד אדיש- מכל קצוות הקשת הפוליטית והדתית. רות הקימה בית מדרש בכנסת ("שעה של חמצן לנפש בתוך כל הכאוס של הצעקות והמלחמות הפוליטיות", היא אומרת), קידמה הצעות חוק חברתיות ששואבות השראה מתוך עולם המושגים היהודי ושילבה שפה חדשה בתוך בית הנבחרים שלנו. כן, זה מוזר, לראשונה במדינה היהודית השפה היהודית מנסה למצוא את מקומה בחיים הציבוריים ולהכתיב סדר יום חברתי, כלכלי ופוליטי. רות מצרה על כך שהציבור הליברלי בישראל אמביוולנטי כ"כ ביחס לפוליטיקה, ואינו יודע להתארגן ולהשתמש בכלים פוליטיים ע"מ לקדם את מטרותיו. היא היתה רוצה לראות יותר מבני המחנה הזה בוחרים להשפיע במרחב הקריטי ביותר של המציאות היומיומית שלנו.

לקראת הביקור המתקרב של רות בסיליקון וואלי אני שואלת אותה עלינו, התפוצה הישראלית בארה"ב ובכלל. אני סקרנית לשמוע ממנה כיצד היא תופסת אותה, את תפקידה ואת העתיד התרבותי שלה. "ישראלים בחו"ל מאומנים ביצירת מרחב יהודי שאינו דתי בהיעדר המסגרות הממשלתיות, ולכן, בעיני, הם מהווים בשורה חשובה ומרעננת לכלל ההוויה הישראלית והיהודית בעולם. אני מאמינה כי הישראלים בחו"ל יבנו לעצמם מערכת שלמה של חינוך מגן הלדים ועד הקולג', מערכות תקשורת של רדיו, טלוויזיה ועיתונות, ויבנו מרחב ציבורי עברי שיממש את חזון הציונות הרוחנית ברוח ביאליק ואחד העם; יצירת מרחב פורה, מחדש ומסקרן של יהדות כתרבות". אני מקשה ושואלת אותה כיצד נמנע מלבנות 'בועה' ישראלית נוסטלגית שתשמש רק את דור המהגרים, אבל לא תהיה רלוונטית כלל לדור הילדים והנכדים. "אלה שיבחרו לעצמם את העוצמה של חיים הספוגים בזהות יהודית ישכילו לרקום מבנים תרבותיים רלוונטיים ברי קיימא בדיוק כפי שעשו חז"ל, שיצרו בגלות קהילה תרבותית חזקה בכל המובנים, שכללה שפה, לוח שנה, מנהגים וכו'", אומרת רות, "הדבר יהיה אפשרי רק בעזרת התארגנות קהילתית משמעותית, וכמו בארץ, גם בחו"ל דרושים מנהיגים שדוברים את השפה היהודית ושיש בידם את היכולת לחשיבה יצירתית ובעלת חזון אמיתי".

השיחה טלפונית הקצרה עם רות בבוקר שלי ובערב שלה, הותירה בי עוד המון שאלות על זהות, חזון, קהילה והדור הבא. במהלך חמישה ימים גדושים בהרצאות ומפגשי לימוד בעברית ובאנגלית, תנסה ד"ר רות קלדרון לתת מענה לשאלות הבוערות, ולהעניק רוח גבית והשראה למשימה המורכבת והמרתקת שלנו כאן- יצירת מרחב תרבותי יהודי-עברי רלוונטי ובר קיימא שמי יודע, אולי יצמיח דווקא כאן את חכמי התלמוד של המאה ה21.