קיצור תולדות הגעגוע: ליל סדר עם סבא וסבתא

מאת: דלית גבירצמן

אף פעם לא הייתי חזקה במתמטיקה. למעשה, הייתי התלמידה היחידה במגמה למדעי המחשב שלא עשתה חמש יחידות במתמטיקה. שעות הייתי בוהה בתרגילים והם עד היום נשארו נאלמים בשתיקתם. על אף שמספרים ונוסחאות הם לא בדיוק הצד החזק שלי, אני יודעת מספיק כדי לעקוב אחרי המשוואה הבאה: פסח שווה מסורת. מסורת שווה משפחה, ומכאן שפסח מינוס משפחה שווה געגוע. כן, חברים, החגים שוב מתרגשים עלינו, והריחוק מהמשפחה מעצים את הגעגוע אל הבית, אל הזיכרונות, המסורות המשפחתיות ותחושת החג האופפת את הרחובות בישראל. לפיכך, מתקבצים ומתכנסים כולנו סביב שולחן חג עם המשפחה שבחרנו לנו במקום זאת שנבחרה עבורנו, וכל המרבה לארח – הרי זה משובח!

בעיקר בחגים הגדולים, ליבי יוצא אל הורי. הם וודאי לא חלמו, ולו בחלומות הכי טרופים שלהם, שילדתם הבכורה – שאם היא לא מלח אז לפחות פלפל הארץ – תבחר לחיות את חייה מחוץ לגבולות המדינה. כבת לדור שני לניצולי השואה מחד, ונצר לשישה עשר דורות של ילידי הארץ מאידך, הדבר האחרון שהורי יכלו להעלות בדעתם היה שאקח את שני ילדי הפעוטים, אארוז שמונה מזוודות ואיש יקר אחד ואחצה את האוקינוס למדינה הכי רחוקה בקצה השני של העולם. ואם לא די היה בכל זה, ועוד בטרם התאוששו מן ההלם הראשוני, הודיע אחי, הצעיר ממני בחמש שנים, שהוא וזוגתו-לעתיד החליטו לעשות רילוקיישן והם עוברים לגור בדאלאס, טקסס. הורי האומללים לא הבינו מאיפה זה בא להם. בהפרש של שבועיים קמו שני הילדים הבוגרים שלהם ועזבו. אותם הילדים שגדלו בבית ציוני לכל דבר, כשבבית סבא וסבתא היו תלויים בסלון לראווה דיוקנאות של הרצל וז׳בוטינסקי, ממש באותו הבית שבו התנופף בגאווה דגל ישראל במרפסת חודשים רבים אחרי יום העצמאות, והנה לפתע פתאום בחרו לקום ולעזוב, אתם יודעים, לשנתיים.

שמונה עשרה שנים וארבעה נכדים מתוקים אחר כך, מצאו את עצמם הורי במרחק אלפי מיילים מאיתנו, מתגעגעים ומתקנאים בחבריהם, שזוכים לחבק ולפנק את הילדים והנכדים יותר מפעם-פעמיים בשנה. ולכן, כשמגיע חג הפסח, אורזים הורי מזוודות מלאות בכל טוב הארץ, עולים על מטוס ובאים לחגוג כאן ביחד איתנו. לא הטיסה המתישה ולא הג׳טלג הנוראי יעמדו בינם לבין החיבוק המשפחתי ותחושת הביחד. כי אין מה לעשות, עוד לא המציאו תרופת מנע טובה מזאת לגעגוע כרוני.

והנה עוד נוסחה מתמטית שהצלחתי לפענח: לעתים, כשאני מרגישה שמפלס הלחץ עולה בחזה, קוצר נשימה וחוסר שקט משתלטים עלי, הדופק הולם ברקות ואין לי מנוחה, דבר ראשון שאני יודעת שאני חייבת לעשות – הוא סדר. אני מיד מתחילה להתרוצץ ברחבי הבית ולשים כל דבר במקום, ורק אחרי שהבית מסודר, אני מסוגלת לשבת בשקט עם כוס קפה ולחשוב בבהירות על כל בעיה. מכאן נובע, שסדר ממש לא מלחיץ אותי. נהפוך הוא, וכשמגיע ליל הסדר, אני לגמרי באלמנט שלי. אצלי בבית השולחן ערוך לתפארת, האוכל המסורתי, בגדי החג – הכול מוכן ומזומן! ואיך אני עושה את זה? אה, זה פשוט מאוד. הכול מתחיל ונגמר בסדר ובארגון. מילת הקסם היא רשימות; רשימת האורחים, התפריט, וכמובן, רשימת קניות. ככל שהרשימה מפורטת יותר, כך יש פחות לחץ בעמדה. כל מה שאפשר, רצוי וכדאי להכין מראש. מהמפה, המפיות, הנרות, הכלים והסכו״ם ועד ליין, המצות והדגים. ומי שלא מתארגן ומזמין דגים מראש, קונה ומקפיא – יאלץ להסתפק בגפילטע פיש מצנצנת, ורק מהמחשבה על זה, מתחשק לפסוח על החג.

עוד דבר שחשוב לארגן ולהכין מראש הם המתכונים. אני בוררת ומסדרת לי את כל המתכונים שאשתמש בהם השנה, בין אם הם מסורתיים ובין אם חדשים, ומצטיידת במרכיבים שמככבים בחג הפסח ושקשה להשיג אותם במחוזותינו כמו מצות, קמח תפוחי אדמה, קמח מצות, כבדי עוף, דגי קרפיון ושורש חזרת. החזרת, לדוגמה, היא עוד דבר שחשוב ורצוי להכין מראש, כי אין פסח כהלכתו בלי חזרת אדומה, חריפה ועשירה בטעם. כזאת שחורכת את מערות האף ומעוררת תאבון.

חזרת חוזרת

מה צריכים?

שורש חזרת טרי ומוצק

3-4 סלקים קטנים מבושלים וקלופים

3 כפות חומץ בלסמי אכותי

1 כפית מלח

1/2 כפית פלפל

1 כף סוכר

5 כפות חומץ טבעי

מה עושים?

מגררים את הסלק בפומפייה או במעבד המזון עם החורים הקטנים ומעבירים לקערה. מוסיפים את החומץ הבלסמי, המלח והסוכר. מערבבים, טועמים ומשפרים תיבול. מקלפים את שורש החזרת ומגררים במעבד המזון עם החורים הקטנים. מחליפים ללהב המתכת (זהירות, אדי החזרת גורמים לדמעות!) ומרסקים עם כפתור הפולסים כ-20 פעם כדי ליצור מרקם עדין יותר. תוך כדי הפולסים מוסיפים את החומץ טבעי. ממתינים כשעה ואז מערבבים עם הסלק. שומרים במקרר בכלי עם מכסה אטום.

והנה עוד כמה מתכונים מנצחים, שלא יעלה על הדעת לקיים בלעדיהם סדר פסח. השנה אשתמש במתכון הנפלא לקניידלך פולניים רכים ונימוחים מתוך הספר ״ביסים״ של הילה קריב. ניסיתי והתאהבתי!

קניידלך פולניים רכים ונימוחים

מה צריכים?

1 כוס קמח מצה

2 כפות שמן זית (או רגיל)

1 כפית  מלח

1 כוס מים רותחים

2 ביצים טרופות

קצת פטרוזיליה ושמיר קצוצים וקמצוץ קינמון (אם רוצים לגוון)

כמה גבעולי פטרוזיליה ומלח לבישול הקניידלך

מה עושים?

מערבבים את קמח המצה, השמן, המלח והמים הרותחים ומניחים להתקרר מעט. העיסה מתקשה עד מאוד. לא נבהלים. מעבדים את הביצים לתוך העיסה בעזרת מזלג (כמות גדולה אפשר במיקסר) עד שהעיסה דביקה ורכה. אם רוצים, מוסיפים פטרוזיליה ושמיר קצוצים ומעט קינמון. מכסים ומניחים בצד 15 דקות (אפשר גם יותר). בינתיים מרתיחים סיר מים. כשרותח, מוסיפים מלח וכמה גבעולי פטרוזיליה לטעם (ומעט קינמון, אם רוצים). צרים כדורים קטנים בידיים רטובות מעט (זה יתנפח קצת) ומבשלים כרבע שעה ברתיחה. מחממים כשצריך, במרק עצמו.

אני לא יודעת איך זה אצלכם, אבל במשפחה שלנו אין פסח בלי לחמניות לפסח. אמי הטובה מפנקת אותנו כל שנה בלחמניות רכות וטעימות.

לחמניות לפסח

מה צריכים?

2 כוסות מים רותחים

1/2 כפית מלח

2 כוסות קמח מצה

6 ביצים

50 גרם חמאה (או מרגרינה)

מה עושים?

ממיסים את החמאה עם המים בסיר ומוסיפים את המלח. מוסיפים תוך בחישה את קמח המצה עד שהבלילה מסמיכה ונוצר גוש בצק. מסירים מהאש ומצננים. מוסיפים את הביצים עד שהן נטמעות בבלילה. מניחים בצד למשך כחצי שעה. מרפדים תבנית בנייר אפייה. מגלגלים מהבצק בידיים רטובות כדורים קטנים ומניחים בתבנית. אופים במשך 30 דקות בתנור שחומם לחום בינוני-גבוה.

אז מה אני אגיד לכם? שיהיה לכם חג מסודר, רגוע ככל האפשר, נעים וטעים. שתחגגו בשמחה עם כל מי שמשמח אתכם ומרגיש לכם כמו משפחה, שיצליחו לכם הקניידלך, החזרת, הגפילטע פיש וכל שאר המטעמים, והעיקר, שיהיה בסדר!

שבת שלום,

דלית