כל אחד והמצרים שלו

מאת: טובה בירנבאום

מה שיפה בתרבות עתיקה כשלנו הוא העובדה היא פועלת בכמה רבדים. הן ברובד המוחשי, הן ברובד הפילוסופי והן ברובד הערכי. מה שיפה בסיפור ששרד אלפי שנים הוא העומקים והרלוונטיות שהוא מעניק תמיד, בכל תקופה.

כשחושבים על מצרים כמטאפורה קשה שלא להתחבר ולהזדהות. מצרים כמרחב אישי או קהילתי קשה, כואב ורע שממנו רוצים לצאת ולהיגאל. היציאה ממצרים כמשל למסע משיעבוד לחירות, שמסמל את הדרך האישית או הקהילתית שיש לעשות וכמה זה קשה לפעמים.

תיאור היציאה ממצרים של בני ישראל הוא מרתק, והשנה שמתי לב במיוחד לפרט הזה:

 "וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל הָעָם לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן הָאָרֶץ… וַיִּשָּׂא הָעָם אֶת בְּצֵקוֹ טֶרֶם יֶחְמָץ מִשְׁאֲרֹתָם צְרֻרֹת בְּשִׂמְלֹתָם עַל-שִׁכְמָם… וַיֹּאפוּ אֶת-הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ וְגַם צֵדָה לֹא עָשׂוּ לָהֶם…" (שמות יב)

אפיית לחם הוא תהליך שדורש נחת ואורך רוח. צריך לתת לבצק לתפוח. יציאה מעבדות לחירות הוא ההפך מזה- פשוט לצאת. לברוח. ממצרים יוצאים בחיפזון. היציאה ממצב קשה ורע שנמשך זמן רב הוא תהליך קשה ומפחיד. חשיבת יתר ותכנון עלולים לרפות ידיים. הטקסט רואה לנכון להדגיש כי היציאה היתה חפוזה ולא מתוכננת ולכן אף לא הוכנה צידה לדרך. המצב הפתאומי אילץ את היוצאים לאלתר- אז אם אין לחם- אוכלים מצות. ביציאה מן החושך אל האור מוטל על האדם לסמוך על עצמו, על כושר האלתור והתושייה כי רק כך יוצאים ממצרים.

המטאפורה של יציאה ממצרים מובאת בשיר יפהפה של אמנון ריבק, שהפך לחלק מן ההגדה של פסח בכל כך הרבה בתים בישראל:

כָּל אָדָם צָרִיך מִצְרַיִם/ אמנון ריבק
כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִּהְיֶה לוֹ
אֵיזוֹ מִצְרַיִם,
לִהְיוֹת מֹשֶׁה עַצְמוֹ מִתּוֹכָהּ
בְּיָד חֲזָקָה,
אוֹ בַּחֲרִיקַת שִׁנַּיִם.

כָּל אָדָם צָרִיך אֵימָה וַחֲשֵׁכָה גְּדוֹלָה,
וְנֶחָמָה, וְהַבְטָחָה, וְהַצָּלָה,
שֶׁיֵּדַע לָשֵׂאת עֵינָיו אֶל הַשָּׁמַיִם.

כָּל אָדָם צָרִיך תְּפִלָּה אַחַת,
שְׁתֵּהֵא שְׁגוּרָה אֶצְלוֹ עַל הַשְּׂפָתַיִם.
אָדָם צָרִיך פַּעַם אַחַת לְהִתְכּוֹפֵף –
כָּל אָדָם צָרִיך כָּתֵף.

כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִּהְיֶה לוֹ
אֵיזוֹ מִצְרַיִם,
לִגְאֹל עַצְּמוֹ מִמֶּנָה מִבֵּית עֲבָדִים,
לָצֵאת בַּחֲצִי הַלַּיִל אֶל מִדְבַּר הַפְּחָדִים,
לִצְעֹד הַיְשֵׁר אֶל תּוֹך הַמַּיִם,
לִרְאוֹתָם נִפְתָּחִים מִפָּנָיו לַצְּדָדִים.
כָּל אָדָם צָרִיך כָּתֵף,
לָשֵׂאת עָלֶיהָ אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף,
כָּל אָדָם צָרִיך לְהִזְדַּקֵּףְ.

כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִּהְיֶה לוֹ
אֵיזוֹ מִצְרַיִם.
וִירוּשָׁלַיִם,

וּמַסָּע אָרוֹך אֱחָד,
לִזְכֹּר אוֹתוֹ לָעַד
בְּכַפּוֹת הָרַגְלַיִם.

חג חירות שמח!