יציאת מצרים

במרכז ליל הסדר עומד סיפור יציאת מצרים והנחלתו לדורות הבאים, את מרכז הערב הרוחני עוטף מעגל חי, גשמי הולך ומתרחב של ילדים מחפשים אפיקומן ושרים קושיות, של בני משפחה ששוקדים על ארוחת חג, של עגלות סופר עמוסות, של מצות בשוקולד של מכירת חמץ ושריפת חמץ, של מדפים עטופים בניילונים המסתירים חמץ סורר (שתמיד מציץ בסוף מבעד למסך הניילון). את קריאת ההגדה עוטף מעגל ריחני של פריחת אביב משגעת. באילת המרוחקת כ 400 קילומטר מהמרכז, על גבול מצרים, הכריזו על פתיחת עונת הרחצה 2013, רוח חמסין מדברית שוטפת בגרגירי חול, בתים מצוחצחים.
בסיליקון וואלי קל לתפוס מחסה מפני רוחות החמסין האביביות המנשבות. משבי רוח יבשה נושאים על גבם זכרונות אביביים פרטיים שמחים ועצובים, זכרונות של טעמים, של מראות, של אנשים יקרים, של ילדות ישראלית נוסטלגית רחוקה ונשכחת.
קל לתפוס מחסה מפני רוחות החמסין הנושאות עד לכאן את הזיכרון הקולקטיבי של עם ישראל היוצא את מצרים, זיכרון שרוצה להשמיע את קולו בקריאת ההגדה, באווירה חמה וחגיגית גם רחוק מהבית. אבל לא קל, שנה ועוד שנה בסיליקוון וואלי, קהילה ישראלית שוקקת, בתים בתים מסומנים במזוזות קבועות על משקופים, ועדיין כל פעם מחדש עולה השאלה עם מי נעשה סדר השנה, לא נעים להשאר לבד. לא קל למצוא את סדר פסח בתוך הבאלגן התרבותי העוטף אותנו, הפוסח מעל החג בלי להניד עפעף.
ומה מספרים בהגדה?  סיפור אחד משותף, קולקטיבי, חוזר על עצמו דור ודור, עם אין סוף פירושים וניגונים, המסופר בלילה הזה. סיפור נדידה של עם שלם, יחד, השב לביתו. 
ומה לא מספרים בהגדה? מה לא אומרים בקול רם ב2013 בקליפורניה הרחוקה? שכמה שמנסים לבער חמץ, תמיד באיזה פינה נשאר פירור של ספק. ספק אם אפשר להמשיך לגור כל כך רחוק מהמשפחה, מהחברים, מהאכפתיות, מהשפה, מהנופים, מהריחות והטעמים, מעיר ללא הפסקה, מהים, החמסינים הלוהטים, מהשייכות למולדת. לא אומרים שנשאר פירור של ספק אם אי פעם אפשר יהיה לחזור למציאות ביטחונית רעועה, לקונפליקטים פוליטיים וחברתיים טעונים, למתח באוויר רווי אובך, לנהיגה ישראלית, לתורים בסופר, לתודעת שירות אחרת… ולוותר על כל מה שנרקם כאן בקליפורניה, תחת מזג אוויר אידיאלי. לא אומרים אם אפשר יהיה לוותר על חירות פנימית, על שלווה יחסית, על דופק איטי ורגוע, על אוקיינוס רחב ועמוק ועל מרחבים פנימיים.
ואולי יש הקלה ונחמה בידיעה שכל יציאות המצרים הפרטיות לעבר הסיליקון וואלי, מתקבצות יחד ויוצרות קהילה ישראלית- חיה ותוססת שאינה מנותקת מארץ המוצא, אלא מהווה ערוץ מעבר של מסחר וירטואלי, רגשי וממשי. עורק תעבורה חיוני, בין מעצמות הייטק אמריקאית וישראלית שזקוקות זו לזו. עורק שבו עוברים רעיונות מקוריים, פטנטים, פיתוחים, תפיסות שוק, תודעות שירות, ידע, השכלה, תיאוריות אקדמיות. עורק חי שבו זורמים רגשות חיים, מוסיקה ישראלית, סדרות ישראליות, ספרות עברית, געגועים עוצרי נשימה והרבה אהבה.
חג שמח!
מאת: ענת ברקאי
(רישיון פסיכולוג ממדינת ישראל-2007)

MFTI 63227 Supervised by Dr. Miriam Bar MFT 33332

טיפול במבוגרים וזוגות. 650-4921936.