ל"ג בעומר: הגיע הזמן להצית מחדש את משמעות החג 

מאת: טובה בירנבאום

זה ידוע שכאשר קיים יותר מהסבר אחד לקיומו של מועד מסוים בלוח השנה היהודי, כנראה שאף אחד מההסברים לא ממש מדויק ואף אחד לא באמת יודע את התשובה. אם תנסו למצוא את הסיפור שעומר מאחורי ל"ג בעומר, תמצאו לפחות עשר סיבות מאחורי חג המדורות המעורפל הזה, וזו כנראה ההוכחה שלעולם לא נדע באמת איך נולד המועד הזה ומה בדיוק הוא התכוון לציין.

ל"ג בעומר, נקודת ציון בתוך הסולם בעל 49 השלבים שמוביל מפסח לשבועות, מצוין כיום חג ושמחה אולי בגלל שזהו היום בו פסקו תלמידיו של רבי עקיבא למות במגפה, אולי כיון שזהו יום פטירתו של רבי שמעון בר יוחאי, תנא במאה השניה לספירה שקשור עם הזוהר והקבלה ומותו מצויין כהילולה גדולה, ואולי כיון שבאותו יום ניצח בר כוכבא באחד הקרבות חסרי הסיכוי שלו כנגד הרומאים.

נכון, קשה למצוא קשר בין שלל הסיפורים, והאמינו לי שמדובר כאן רק בחלק מרפרטואר רחב ועשיר של נסיונות להסביר מדוע התרבות שלנו החליטה לציין יום אחד כיום מיוחד בו עוצרים לרגע במסע הספירה, מדליקים אש וחוגגים.

לאחרונה, ככל שהמודעות הביקורתית סביב לוח השנה שלנו מתפתחת, התחלנו לשמוע שני סוגים של קולות שקוראים לבטל את החג הזה, לא רק כי אין באמת סיבה לחגוג, אלא כיון שקיימת בעיה ערכית אמיתית סביבו. הקול האחד הוא הקול האקולוגי שמתריע על זיהום האוויר שנגרם ממדורות הענק שצצות בכל פינה, ואכן קמו יוזמות מעניינות לפחות לאחד מדורות אם לא לבטלן לגמרי. כילדים אנו זוכרים את הריגוש של הדלקת המדורה, אכילת תפוחי האדמה הצלויים (או השרופים, אבל באמת שלאף אחד לא היה אכפת), וחזרה הביתה מפוייחים ומסריחים לפנות בוקר, לא לפני שפילחנו שוקו ולחמניה מהחנוני המסכן שגם השנה לא הגיע מוקדם מספיק על מנת להכניס את הסחורה פנימה. קשה להסביר מדוע הדלקת מדורה היא דבר כל כך מרגש עבור ילדים ונוער אבל זוהי עובדה, אולי איזשהו יוסד קמאי בתוכנו כבני אדם, שהאש היא מקור חיים עבורינו מראשית קיומנו. מי שקורא לבטל את המדורות אולי נתפס כיפה נפש משבית שמחות, אבל אין ספק שחשוב להקשיב לקול הזה בכובד ראש ולנסות למצוא תחליף מספיק מרגש ומשמעותי במקום המדורה והקרשים.

הקול השני שקורא לבטל את חגיגות ל"ג בעומר הוא הקול שמתבונן בסיפור ההיסטורי של החג, ובקשירה של אדם ספציפי ומאורע ספציפי לנרטיב הציוני ולערכים שנובעים ממנו. הכוונה היא כמובן לשמעון בר כוכבא ומרד בר כוכבא. לוין קיפניס קרא לו גיבור, רבי עקיבא קרא לו משיח אבל חז"ל קרוא לו בר כוזיבא, מלשון כזב ודאגו להשחיר את פניו ולתאר את תוצאות המרד שהוביל כשואה ממש. בר כוכבא, בן המאה השנייה לספירה, היה אדם תוקפני ומשיחי שניזון מקנאותו הדתית של רבי עקיבא וביציאתו למרד חסר סיכוי מול הרומאים הביא לאסון נוראי שגרם לחורבנה הסופי של יהודה דור אחד לאחר חורבן הבית השני.

דמותו של בר כוכבא הצטיירה כשלילית והזויה בימי חז"ל, אבל כשבאו המחנכים הציונים לעצב את המיתוסים היהודיים מחדש על מנת להעניק לנוער דמויות הזדהות מתך התרבות שלנו, הם שלפו את בר כוכבא מתוך דפי ההיסטוריה וציירו אותו כמנהיג אמיץ שגאל את עמו מאויב אכזר. וכך כתב יוסי שריד זכרונו לברכה:

"… הקובלנה שלנו היא כלפי היהדות החילונית דווקא, שגם ידה היתה בשכתוב ההיסטוריה; גם התנועה הציונית נטלה חלק בזיופה. לא מימי קדם בערה מדורת ל"ג בעומר, את האש האוכלת ליבו המדינה-שבדרך וראשיה: הפלמ"ח הוקם בל"ג בעומר, כך גם הגדנ"ע, שבסמלו, חץ וקשת, מזוהה עם הרפתקנות בר כוכבא ותעתועיו. וצה"ל קבע את יום ההוקרה לחיילי המילואים במועד האומלל הזה" (יוסי שריד, הארץ, מאי 2012).

כמו חנוכה, שהפך מחג כד השמן לחג המכבים והמרד, כך ל"ג בעומר הומצא מחדש ע"י מנהיגי המדינה שבדרך, על מנת להזין את האידיאולגיה הציונית בסיפורים ודמויות.

כל אידיאולוגיה זקוקה לדמויות הזדהות ונרטיבים, אך גם ראייה ביקורתית היא חשובה לאין ערוך לצורך עיצוב תרבות רלוונטית וחיה שממשיכה לתת מענה עכשווי לשאלות והסוגיות שמעסיקות אותנו. אני לא קוראת לבטל את החגיגות- ביטול חגיגות תמיד יגרום ליותר חגיגות, שיהפכו לעוד יותר בעייתיות; הגיע הזמן להוסיף עוד סיבות לחגיגה- להוסיף את התרומה הצנועה שלנו ושל דורינו לשלל הסיבות שהלכו ונערמו עם הדורות. אם לאורך השנים לא חששו מנהיגי העם שלנו לקשור ליום הזה עוד ועוד סיפורים- אז הנה הגיע גם תורנו. כמו מועדים נוספים בתרבות היהודית שהכילו מקום פנוי לחדשנות ויצירתיות ועצבו חגים מרהיבים, חינוכיים וערכיים, כמו ט"ו בשבט למשל, כך ל"ג בעומר- הגיע זמנו להיגאל מהלאומניות המשיחית והזיהום הסביבתי ולייצג מהות ערכית רלוונטית וחינוכית עבורנו ועבור ילדינו.

אז הנה אני מתחילה- אילו ערכים ניתן לקשור לחג הזה? עצירה במסע ארוך לשם התבוננות ובחינת המטרה מחדש; התכנסות קהילתית וסולידריות; כבוד הדדי וקבלת האחר כנגד תלמידי רבי עקיבא שע"פ המסורת "לא נהגו כבוד זה בזה" (תלמוד בבלי, יבמות, סב, ב). מתחיל להצטייר פה חג חברתי קהילתי שמגיע אלינו עם בוא האביב, חג שנחגג בחוץ ולא בפנים, עם הרבה שמחה ובלגן.

אני מזמינה אתכם לתהליך מרגש של המצאת ל"ג בעומר מחדש, יצירת טקס משמעותי וחזק סביב הערכים הללו ועוד, ועיצוב מסורת חדשה שתכיל את האלמנטים המסורתיים ולא תתעלם מהם, אך תתעל אותם לכיוון של בנייה ולא של הרס, של קבלה ואחווה ולא של אלימות.

אז יאללה, מי בא איתי למסע של תיקון?