סלט גזר וסלק

אז למה לי פוליטיקה עכשיו?

או

מלחמות כבר כן קורות בקיץ

זה לא הקיץ שחלמנו עליו. זה לא הקיץ שייחלתי לו. בשום תרחיש, הזוי ככל שיהיה, לא חשבנו שקיץ 2014 יכלול שלושה נערים חטופים, נער פלשתינאי שרוף, אזעקות, טילים, מנהרות סתרים, עשרות חיילים הרוגים, חרדה, אובדן, כאב ועצב. כל כך הרבה עצב. את מקום הנהנתנות, ההילולה החברתית והתרבותית והגמיעה המשכרת מכל מה שיש לארץ הקטנה, היפה והמטורפת שלנו להציע, תפסו פחד, דאגה עצומה ויאוש גדול. כמעט שבועיים חלפו מאז שחזרתי ועדיין אני לא מצליחה למצוא לעצמי מנוח. ליבי כבד וגדוש, מחשבותי לא ממוקדות ואיני מצליחה לשמוע את קולי בתוך כל הלהג שמסביב. חשבתי שכשאחזור לפינה השקטה שלי תחת עץ התמר, אשוב ואמצא את קולי. חשבתי שהשקט יעזור, אבל הוא רק העצים את הרעש ואת הפער העצום שבין כאן לשם. חשבתי שהשגרה תרגיע, אבל היא רק מרגיזה לנוכח כל מה שקורה מסביב. ייחלתי לקרירות הנעימה שתלטף את עורי אך אני מתעוררת מיוזעת מלילות קצרים מידי, חסרי שקט וטרופי חלומות.

 האם זו רק אני שמרגישה חנוקה ומשותקת? הרי אני כבר יודעת שכל ביקור מולדת הוא כמו חיבוק אדירים שמטלטל אותי, פיזית ורגשית, אך הפעם הטלטלה עזה מתמיד. אבי היקר, שעמד נכון מהרגע שנחתנו בבן גוריון למלא אחר כל משאלת לב של כל אחד מאיתנו, שואל בדאגה ״ילדה, את בסדר? מצליחה להנות?״ ואיני יכולה לומר לו את אשר על ליבי. ואימי הטובה מפטירה אחרי יום רצוף אזעקות בתל אביב ״די, תסעו כבר מכאן״… אז מה הפלא שהפעם חזרתי מסוכסכת; עם עצמי, עם מקומנו ועם הסכסוך. אף פעם לא הייתי אדם פוליטי, נמנעת מקונפליקטים בכל מחיר, לא מפגינה בראש חוצות ובאופן עקרוני, משתדלת שלא לחיות על פי יותר מידי עקרונות. אך אפילו מישהי כמוני, שלא נוהגת לחרוט על דגלה ססמאות, שלא מדביקה מדבקות נחרצות על הפגוש האחורי, שלא נוהגת לצאת בהצהרות מתלהמות או להפגין ברחובות, לא יכולה להישאר אדישה לנוכח מה שקורה. המחשבה שזו המלחמה של הדור של דור שלי מקפיאה לי את הדם בעורקים. הילדים ששיחקו איתו בגן מונטסורי הם אלו שרצים עכשיו במנהרות החשוכות. האימהות איתן מחיתי דמעה נרגשת בטקס סיום הגן, הן אלו שחייהן עצרו מלכת עם קבלת צו הגיוס. ואם לא די במציאות ההזויה הזאת, הכול מלווה בפטפטת אינסופית, בלהג רווי שנאה וחוסר סובלנות. אז אני מוצאת את עצמי הולכת ומסתגרת, הולכת ומשתתקת.

הקיץ כבר עומד להסתיים. חודש אוגוסט מביא איתו את הילקוטים החדשים, העפרונות המחודדים, הדפים החלקים במחברות וכולם נושאים איתם הבטחה להתחלה חדשה. אני מנסה לגייס כוחות כדי להערך לשנה החדשה על אף שהקיץ הזה הביא איתו מעט מאוד שלווה ומרגוע. אני מנסה לחשוב על דרכים להתעודד כדי שאוכל לקדם את פניהם המחייכים של תלמידי הצעירים, ויודעת בליבי שההיפך הוא הנכון. פניהם המחייכים, הנמשים החדשים, הציפיה וההתרגשות שלהם, הם שיתנו לי כוחות להמשיך הלאה.

אה כן, וברשימה הכה-קצרה של דברים טובים שקרו לי הקיץ יש גם מתכון חדש, צבעוני ומרענן לסלט גזר וסלק טרי (כן!). בשביל היופי מומלץ להשתמש בסכין ג׳וליינים  – גאדג'ט מדליק לחיתוך פירות וירקות לפרוסות דקות וארוכות. ומי אם לא דבי, גיסתי המופלאה, שמשמחת אותי פעמיים – גם במתכון נהדר וגם בסכין חיתוך מתנה.

מה צריכים?

1-2 סלקים יפים טריים

3-2 גזרים נאים

לרוטב:

3 כפות שמן קנולה

3 כפות חומץ

כף שטוחה סילאן

מה עושים?

מקלפים את הסלקים ומגררים מהם רצועות ארוכות ויפות בסכין החיתוך המופלא. מקלפים את הגזרים ומגררים אף מהם רצועות ארוכות ויפות. כבר עכשיו העין חוגגת למראה שילוב הצבעים המהמם. חכו, עכשיו הרוטב מגיע ומקפיץ את כל הענין לחגיגה אמיתית. מערבבים את חומרי הרוטב ומזליפים מעט ממנו על הסלט. מערבבים, טועמים ומוסיפים מהרוטב לפי הטעם.

בתקוה לימים טובים יותר.

שבת שלום,

דלית