מונטריאול – קנדה


לראות מקומות שונים ממקום מבטחי בו אני גרה יום ביומו הוא הדבר שהכי אהוב עלי. לפגוש אנשים שהם שונים בתרבותם, בפרטי היום-יום מהעולם המוכר, המצומצם שלי, הפרטי – זוהי סקרנות אובססיבית שלי הרבה שנים.

ואני נוסעת. אני נהנית מכל רגע (כמעט) של גילויים. אבל לאורכם ורוחבם של השיטוטים, ופגישת אנשים מקצותיו השונים של כדור הארץ גיליתי, שבסופו של עניין, כולנו דומים. אנחנו דואגים לילדינו, כיצד נתמוך בהם לגדול ולצמוח להיות אנשים ראויים, אנחנו דואגים להורינו ולדור המזדקן בכללתו, לחברה שיש בה דאגה לאחד כמו למסה. כולנו דואגים בנושאים היומיומיים של אוכל, הגנה, החלש, הסביבה הטבעית וכו׳.

לאט לאט, תמונות תמונות, אני חוזרת למקומות הקסומים שבהם ביקרתי, ראיתי ולמדתי, פגשתי ושמעתי. מהלקט הזה אשתף בספורים. תקוותי היא שהספורים ידגדגו את יצר הנסיעות/השיטוט והתגלית שלכם; הארות והערות, תוספות ותגובות, כולם חלק מהדו- שיח. זה האתגר אותו אני משאירה לקוראים!

היום אני במונטריאול, קנדה. הילדה שלי רצתה לנסוע עם אמא, איך יכולתי לסרב להצעה מפתה כזו?!

קצת על קנדה ויותר על מונטריאול: קנדה היא ארץ רחבת ידיים במלוא מובן המשמעויות. חלק עצום של הארץ הזו אינו מיושב, בעיקר מסיבות של תנאי מזג האויר הקרים והקשים במיוחד.

מתי לנסוע? מאמצע נובמבר ועד מאי, קרררר פה והשלג מכסה את מירב המרחב. עכשו אוקטובר, חולצה עם שרוול וז׳קט או סווצ'רט מספיקים. בערב יותר קריר אבל הרוח עובדת עלינו יותר קשה.

איך מתנייעים? כמו ברוב הערים הגדולות באירופה, התחבורה הציבורית מדהימה. אפשר לקנות כרטיס יומי או כרטיס לשלושה ימים המשלב את האוטובוס עם המטרו. אפשר להגיע לכל מקום ואפילו לפרברים טיפה יותר רחוקים. שיטת המטרו קלה להבנה ואני בהחלט ממליצה להטיל את האחריות על בני נוער. בכתבה בשנה שעברה כבר הבעתי את דעתי בנידון: קריאת מפה והתמצאות זו מיומנות ומימד חשיבתי בעל ערך בהתפתחות המוח האנושי. במקום להשתמש בגי.פי.סי. לימדו, למדו וביטחו ביכולת הצעירים.

שפה: במונטריאול, רוב התושבים מדברים צרפתית ואנגלית באותה מידת יכולת, הם ממש דו- לשוניים.

הקנדים הם ברובם הרבה יותר רגועים מהאמריקאי הממוצע (ואני לא אוהדת הכללות). הם אדיבים, עוזרים ומנומסים.

בגלל מזג האויר הקשה של החורף הקנדי, העיר התחתית של מונטריאול היא פשוט עיר לכל דבר. חנויות, מסעדות, בתי-קולנוע – הכל מתחת לאדמה! 50 מייל שאפשר ללכת אותם מבלי לצאת החוצה.

ומה לראות? האמת היא שבמונטריאול יש המון מרכזי תיירים והשירות פשוט מדהים. למשפחות יש להם המלצות שונות מאשר לחובבי אומנות וכו׳. אבל לביקור של 2-4 ימים, אלה הן ההמלצות שלי:

נתחיל בעיר העתיקה היפיפייה. הרחובות מרוצפים באבני רחוב כמו בפראג או פריז. הבתים, מקושטים ומטופחים. הכנסייה המרכזית, הבזיליקה של נוטרה-דאם, שווה את כל התמונות מבחוץ ומבפנים. בכללי, אני לא נוטה להכנס או לעשות מאמץ לראות את כל הכנסיות המומלצות בערים השונות. (אני משאירה את זה לבעלי, כשאני שותה תה בבתי הקפה) לדעתי, ראיתי כנסייה יפה או מרשימה אחת, מספיק. אבל הקתדרלה הזו, שווה בריבוע כולל חמשת הדולרים לכניסה.

הבניין של השוק המסחרי העתיק מקסים, ושווה לצלם אותו מהנמל הישן, שם המראה מצויין. בפנים, גלריות אומנות, תכשיטים ובגדים – חנויות יפות אך יקרות.

הכיכר המרכזית, עם האובליסק במרכז ובניין העירייה הנקרא הוטל דה-ויל, מקסים לשוטטות.

ומשם, הליכה של חמש דקות לרובע הסיני. אם ביקרתם ברובי הסיני בסן פרנסיסקו או באוקלנד, חיסכו לעצמכם את האכזבה. הרובע הסיני במונטריאול הוא ממש עלוב. לא נעים להוסיף, אבל גם שלוש חנויות הבייגל היהודיות בין שני הרחובות היהודיים שתושביהם כאילו נלקחו מהשטייטל, גם הם אכזבה גדולה.

מרכז העיר, הבתים המודרנים המתנשאים לגובה, החנויות, נותן את התחושה הנכונה של עיר גדולה, מרכזית וחשובה.

פה גם תמצאו את הפארק המקסים, Mount Royal Park. ההליכה במעלה המדרגות ובשבילים השמורים מרגיעה. תראו ותפגשו את ההולכים והרצים ואפילו את רוכבי האופניים. אבל השקט הוא המימד הכי מדהים כאן.  פארק במרכז מטרופולין ענק, ולא שומעים כלום: לא צפירת מכוניות ולא צעקות. הכל שקט! יושבים על הספסל ונושמים עמוק, מדיטציה לשמה.

ובמונטריאול, חובה לבקר בכפר האולימפי. האיזור נבנה לקראת האולימפידה של 1976. חובה, פשוט מוכרחים, לעלות על מגדל התצפית!. מרכז הביו-דום מזכיר את האקדמי אוף סיינס בסן פרנסיסקו, אבל הדגש הוא יותר אקולוגי עולמי. ילדים ובני נוער יוקסמו מהמקום. גם הפלנטריום ומופע הכוכבים מצויין, אבל אם צריך לבחור, אז אני בוחרת בגנים הבוטניים. אין לי מילים לתאר את היופי המטופח ואת הנאתי הצרופה מהגנים.

בעונת הקיץ, רוב הערים הגדולות מקיימות פסטיבלים שונים. מונטריאול איננה שונה. בסתיו מתקיים כל שנה פסטיבל המנורות הסיניות בגן הבוטני וההמון זורם בשעות הערב. אם יוצא לכם – אל תחמיצו.

הייתם? יש לכם להוסיף? שלחו תגובות.

סיגל