ביקור בתערוכה offgrid offline של האמן הישראלי קותימאן

מאת: טלי שמי

בעידן של ימינו קשה להתחיל כתבה עם משפט כמו ״בעידן של ימינו״ מבלי להישמע נדוש, מה גם שבעידן של ימינו מה שהיה חדש בבוקר כבר פאסה בצהריים. ובכל זאת אתחיל כך:

בעידן של ימינו פרדיגמות ישנות נטרפות מחדש כמו קלפים בידיו של קוסם זריז.

מוסדות מרכזיים שאחראים מסורתית להיות הצינורות דרכם הציבור צורך אמנות ותרבות משנים את תפקידם ויעודם. הגבולות בין אמנות פלסטית וצורות אמנות אחרות מטשטשים והמרחב הפרטי והציבורי מתערבבים זה בזה. זה לא ממש חדש. אמני הפופ ארט של שנות ה-50 וה-60 כבר עימתו את האמנות הנמוכה-פרסום וצריכה וטלויזיה עם התרבות הגבוהה, זו שמוצגת במוזיאון. ועוד הרבה לפני כן מרסל דושן, אמן הדאדא לקח משתנה ציבורית, קרא לה מזרקה, הציב אותה במוזיאון וכתב עליה ״המקור אבד״.

קותימאן, או בשמו המלא אופיר קותיאל הוא סוג של מרסל דושאן עכשווי, מכמה סיבות. ראשית הוא מוזיקאי שיוצר עבודות שהן גם אודיו וגם וידיאו ארט, ומציג אותן במוזיאון לאמנות, שבו מסורתית אנחנו מצפים למצוא קודם כל חוויה ויזואלית. שנית הוא לוקח קטעי ready made, ויוצר מהם יצירה חדשה, הוא מפרק אותם מהקשרם ומרכיב מחדש. אך בראש ובראשונה הוא מערער על ההיררכיה של מרכזי הכוח – במקרה שלו חברות התקליטים שמחתימות את האמנים על חוזים דרקוניים. בעידן של ימינו רבים האמנים שהחלו לשווק את תקליטיהם ישירות לקהל בלי תיווך חברות התקליטים והמפיצים דרך רשתות חברתיות ומימון ההמונים. הוא גם מעלה לדיון שאלות לגבי מקוריות וזכויות יוצרים ומצליח לעקוף אותן בסיבוב. אז מה הוא בעצם עושה?

קותימאן (צילום: אריאל תגר)

קותימאן נובר ברחבי היוטיוב אחר קטעי מוזיקה של אנשים אנונימיים לרוב, ובעבודת קולאז׳ של מוזיקאי גאון יוצר מהם יצירה מוזיקלית שלמה. מה שנקרא mashup. לעתים הוא לוקח שיר המושר על ידי זמר אחד, אקפלה, ומעבד לו ליווי מוזיקלי המורכב מצלילים יחידניים אותם הוא מלקט בנפרד. הוא זכה לפרסום יחסי בזכות הסרט התעודי היפהייפה שנעשה ב2015 Princess Shaw. הסרט, שיצר עידו הר, מספר את סיפורה של אחות בבית אבות, סמנתה, המכנה את עצמה Princess Shaw, צעירה קשת יום מניו אורלינס, שאף עברה התעללות מינית ופיזית בילדותה. פרינסס חולמת על קריירה של זמרת, ונדחית פעם אחר פעם. היא מחברת בעצמה את שיריה ומקליטה את עצמה שרה ומדברת אל קהל של 80 עוקבים בהפסקות הצהריים שלה. ובנתיים, בקצה השני של העולם, במקום שלא יכול היה להיות רחוק יותר מעולמה של פרינסס שאו, בקיבוץ צאלים בדרום ישראל, יושב בחדרו מול המחשב קותימאן ומקשיב לקטעי הא-קפלה שלה ומרכיב מהם יצירות יפהפיות. ולה אין שמץ של מושג. כשמישהו מספר לה על כך שהיצירה הזו, בה היא מככבת, נעשתה ויראלית וזוכה למאות אלפי צפיות היא מתקשה להאמין. בהמשך היא תגיע לישראל לפגישה מרגשת עם קותימאן ולהופעה בהבימה. עכשיו יש לה תקווה חדשה.

offgrid היא היצירה האחרונה בסדרה ThruYou של קותימאן. הסדרה שעלתה לראשונה ב2009 הציבה אותו כאמן אינטרנטי ויוצר מוביל בעולם בתחום תרבות המש-אפ . העבודה offgrid מורכבת מ-38 דקות ו-6 שניות של מקטעי וידאו היוצרים אלבום של ג'אז פסיכדלי. במוזיאון היא מפורקת שוב לערוצים המרכיבים אותה והצופה מוזמן להתנהל בחלל, להתקרב לכלים מסוימים ולהתרחק מאחרים ובכך ליצור את ה"מיקס" האישי שלו.  מוזיאון תל אביב לאמנות הציג את התערוכה  offgrid offline שאצרה טל לניר, עד לפני חודשים ספורים, ועכשיו, בתיווכה של רווית דקל, התערוכה מגיעה לכאן, למוזיאון היהודי העכשווי בסן פרנסיסקו. רווית, שתגיע גם היא לכאן מישראל לרגל הפתיחה, סיפורה ראוי שיסופר, מכיוון שהיא דוגמא ומופת לשינוי בקריירה ובחיים שלעתים נכפה על בנות ובני הזוג המגיעים לכאן בעקבות עבודתו של בן הזוג. רווית, כלכלנית במקצועה, הגיעה גם היא לעמק לפני כעשור ומספרת שעבורה הייתה זו הזדמנות לשינוי מקצועי שהיא רצתה לעשות. היא תמיד אהבה אמנות והחלה להדריך בהתנדבות סיורים בעברית במוזיאון היהודי זמן לא רב לאחר פתיחתו. לאחר חזרת המשפחה ארצה היא נרשמה ללימודי אוצרות בבצלאל וחלמה על שיתוף פעולה בין אמנים ואמנות ישראלית ובין המוזיאון היהודי בסן פרנסיסקו. והנה הזדמנות כזו אכן קרתה ואנחנו נרוויח תערוכה חווייתית וסיור חינם (הכלול בכרטיס) בעברית מפי רווית, שלה יש ידע רב, לא רק בנושא הספציפי של offgrid אלא גם בתערוכות הנוספות המתקיימות בו כעת וגם בארכיטקטורה המיוחדת של המוזיאון. יהיה מרתק.