ביסקוטי

הַכְנִיסִינִי תַּחַת כְּנָפֵךְ,

וַהֲיִי לִי אֵם וְאָחוֹת,

וִיהִי חֵיקֵךְ מִקְלַט רֹאשִׁי,

קַן-תְּפִלּוֹתַי הַנִּדָּחוֹת.

וּבְעֵת רַחֲמִים, בֵּין-הַשְּׁמָשׁוֹת,

שְׁחִי וַאֲגַל לָךְ סוֹד יִסּוּרָי:

אוֹמְרִים, יֵשׁ בָּעוֹלָם נְעוּרִים   –

הֵיכָן נְעוּרָי?

וְעוֹד רָז אֶחָד לָךְ אֶתְוַדֶּה:

נַפְשִׁי נִשְׂרְפָה בְלַהֲבָהּ;

אוֹמְרִים, אַהֲבָה יֵשׁ בָּעוֹלָם –

מַה-זֹּאת אַהֲבָה?

הַכּוֹכָבִים רִמּוּ אוֹתִי,

הָיָה חֲלוֹם – אַךְ גַּם הוּא עָבָר;

עַתָּה אֵין לִי כְלוּם בָּעוֹלָם –

אֵין לִי דָבָר.

הַכְנִיסִינִי תַּחַת כְּנָפֵךְ,

וַהֲיִי לִי אֵם וְאָחוֹת,

וִיהִי חֵיקֵךְ מִקְלַט רֹאשִׁי,

קַן-תְּפִלּוֹתַי הַנִּדָּחוֹת.

י"ב אדר, תרס"ה.

מילים: חיים נחמן ביאליק

לחן: מיקי גבריאלוב

ביצוע: מי אם לא, אריק איינשטיין

בין אם אתם מעריצים של חיים נחמן ובין אם לא, אין ספק שמי שמצליח לכתוב שיר שכזה, יודע דבר או שניים על יסורי האהבה. ואם נשים לרגע את טפרי הציניות בצד, מי מאיתנו לא חווה מימיו אהבה נכזבת, לא כאב שברון לב או חש בצורך להאסף תחת כנפי האהבה? מי לא תהה מהי האהבה, מי לא ביכה את כאב הפרידה, מי לא היה שותף לכמיהה ולתקווה למצוא נפש תואמת (לא תאומה), מי לא שגה אי-פעם בפנטזיה, ומי לא טעם את טעם הבדידות והכאב. כולנו מחפשים שותף, מישהו לחלוק איתו חיים וחברות, תוך עזרה ותמיכה, תשוקה ומסירות. רבים וטובים התחבטו נואשות בשאלה מהי אהבה, ספרים נכתבו, שירים שוררו, סרטים הועלו, ערים נכבשו ולבבות נשברו בשם האהבה. יהודה עמיחי כתב: אנשים משתמשים זה בזה כמרפא לכאבם (מתוך שיר אהבה/ ״מאחורי זה מסתתר אושר גדול״ הוצאת שוקן)

ואני חושבת, לא, אני יודעת – שבשבילי, אהבה היא פשוט נתינה. נתינה ללא ציפייה לתמורה, נתינה שגורמת הנאה מעצם הנתינה. אהבה היא רגש שקיים ללא תנאים. אהבה היא נתינה שאינה תלויה בדבר, כי אחרי הכל, האהבה היא אנרגייה אדירה שיכולה למלא אותנו ולגרום לנו לחוש מלאים ומסופקים. אדם מעניק מעצמו, ממרצו, ממחשבתו, מזמנו ומהאנרגיה שלו לאחר; לחבר או לחברה, לילד, לתלמיד, להורה, לשכן ובעיקר – לאהוב. למושא האהבה מוענקת מרבית הזמן, האנרגיה, המחשבה והמרץ. בעיני, כל אדם זכאי לאהבה, ולולא שלי – הייתי וודאי קמלה ונובלת חיש מהר.

״האהבה, גבריאלה, משקה את הבן-אדם, ומי שאהבה לא זורמת לו בגוף מתייבש, תזכרי מה שסבתא שלך אומרת לך.״… כך אומרת סבתא רוזה לנכדתה האהובה בספרה הנפלא של שרית ישי-לוי ״מלכת היופי של ירושלים״.

ואילו רומן גארי כתב: ״אהבה היא הנכס היחיד המתרבה ככל שמפזרים אותו. ככל שאתה נותן יותר, נותר לך יותר". ואין אדם שיודע לתת מעצמו יותר מאימי הטובה, ששמה לגמרי לא במקרה – טובה. נתינתה אינה יודעת גבול, ולמסירותה אין קץ. שנים סעדה את אחיה החולה, טיפלה בהוריה ניצולי השואה, ששרדו את המלחמה הנוראה ההיא אך נותרו מצולקים בנפשם וברוחם עד יומם האחרון. שלא באשמתם, ולרוע מזלם, נגזלו מהם בהינף יד כל הצרכים הבסיסיים שבני הדור שלנו מקבלים כמובנים מאליהם. כל חיי תהיתי מהיכן שאבה אימי את החום, המגע, העידוד והכישרון לנתינה האינסופית, המסירות והאהבה ללא תנאי, אותם לא ספגה בבית הוריה. תמיד ידעתי, שבכל עניין – גדול כקטן – אימי הטובה תסייע ותטפל בדרכה הנחושה והבלתי מתפשרת. עוד לא נולד הפקיד, הנציג, הסוכן או המוסד שיעמוד בפני אימי כשהיא בנוהל ״בטובך״ – כפי שהוא מכונה בביתנו. כשהדבר נוגע למשפחתה, בעלה, ילדיה ונכדיה האהובים – דבר לא יעמוד בדרכה. לא זו בלבד, אלא שבחרה להקדיש את חייה למאבק למען זכויות ניצולי השואה, שלולא היא, לא היו יודעים וודאי למה הם זכאים. בעבודת הקודש הזו עסקה עד שפרשה לגמלאות לפני זמן לא רב. כתבה זו מוקדשת לך, אימי הטובה – באהבה.

אז לכבוד חג האהבה הקרב ובא – שהוא בעיני (כפי שכבר וודאי הבנתם) חג הנתינה, הנה מתכון שקיבלתי מאימי הטובה. זהו מתכון של פסקל פרץ-רובין לביסקוטי (ולא בישקוטי). אלו עוגיות יבשות הנשמרות היטב בצנצנת אטומה, והן נפלאות בעיקר כשטובלים אותן בקפה או בתה. זהו המתכון הבסיסי, ומה שכיף, זה שאפשר לגוון ולהוסיף פירות יבשים אחרים, קוקוס, שוקולד (הא, הא), ואפילו לוותר על הסוכר.

קרין גורן מפליאה כדרכה לעשות, ומכינה אותן בגודל אקסטרה לארג׳, פורסת ומאגדת בסרט יפה לאריזת מתנה. אין עליה!

עוגיות ביסקוטי

מה צריכים?

3 כוסות קמח מנופה

1 שקית אבקת אפיה

1/2 כפית סודה לשתיה

1 שקית סוכר וניל

1-2 טיפות תמצית וניל

3 ביצים גדולות

1/2 כפית מלח

11/2 כוסות סוכר

2 כפות ליקר או מיץ תפוזים

11/2 כוסות אגוזי לוז (או פקאן או מלך)

11/2 כוסות שקדים (או פיסטוקים)

1 כוס צימוקים בהירים

מה עושים?

מערבבים את החומרים היבשים לחוד ואת הרטובים לחוד ומחברים יחד לבצק. בידיים רטובות מעצבים 2-3 כיכרות. מניחים אותן ברווחים בתבנית תנור מרופדת בנייר אפיה. אופים בתנור שחומם מראש לחום בינוני כ-35 דקות, עד שמרכז הגלילות נוקשה למגע והגלילות עדיין בהירות. הן אינן צריכות להשחים. מוציאים מהתנור ומצננים היטב! פורסים כל גלילה לפרוסות בעובי 1/2 ס״מ או 1 ס״מ. מניחים את הפרוסות על פניהן בתבנית ואופים 15-20 דקות בחום נמוך (150 מעלות צלזיוס). הופכים ואופים 10-15 דקות נוספות. מצננים היטב ושומרים בכלי זכוכית יפה. נותנים כמתנה או מכבדים רק את מי שאוהבים באמת!

שבת שלום,

דלית