אלוהים לא חובש כיפה: מחשבות על תפילה חילונית בפתחו של חודש אלול

מאת: טובה בירנבאום

לַמְּדֵנִי, אֱלֹהַי, בָּרֵךְ וְהִתְפַּלֵּל
עַל סוֹד עָלֶה קָמֵל, עַל נֹגַהּ פְּרִי בָּשֵׁל,
עַל הַחֵרוּת הַזֹּאת: לִרְאוֹת, לָחוּשׁ, לִנְשֹׁם,
לָדַעַת, לְיַחֵל, לְהִכָּשֵׁל.

לאה גולדברג (כותבת השורות שלמעלה), רחל ויהודה עמיחי היו אנשים חילונים. למה, אם כן, כתבו שירים בהם דיברו לאלוהים?

בימים אלה בהם אני מבלה את הערבים בחזרות לקראת טקס יום כיפור חילוני, שרה יחד עם המוזיקאים הנהדרים שיש לנו כאן בקהילה את אהוד בנאי, נעמי שמר, תהילים ופיוטים עתיקים, אני שוב שואלת את עצמי מהי מהות המושג תפילה עבורי כאדם חילוני.

אלוהים, אם קיים או לא קיים, אינו חלק מהסיפור כאן. כאשר נתכנס כקהילה ביום הקדוש בשנה, אלוהים, עם כל הכבוד ויש כבוד, לא יהיה במרכז. אנחנו והערכים בהם אנו מאמינים יהיו במרכז; הקהילה כישות וערך תהיה במרכז, ושימור התרבות שיקרה לנו כ"כ תהיה במרכז. גם ההלכה לא ממש תמצא מקום בחדר. היא קיימת בבחירתו האינדיבידואלית של כל אחד מן היושבים בו.

כשאני מסבירה למתעניינים מהו יום כיפור חילוני אני מוצאת את עצמי נמנעת מלהשתמש במושגים הקלאסיים של טקס חג קהילתי: תפילה, מחזור תפילות, קדושה, חזנית, ומשתמשת במקבילות לא מוצלחות כמו טקס, חוברת ומבילת טקס. כחילונית רליגיוזית אני מרגישה בנוח להשתמש במושגים היהודיים בהם השתמש סבא שלי וסבא שלו וסבא שלו, וגם אבא שלי, שיעבור מול התיבה (ישמש כחזן) כבכל שנה בבני ברק. קהילתי ואני נהיה חוליה נוספת בשרשת הזו, וכמו שכל קהילה מעצבת לעצמה את חגיה וטקסיה, כך גם אנו. אני גאה להיות חלק מהפסיפס היהודי העשיר והנדיר שלנו ולכן גם אני מתפללת.

בימים כה טרופים בהם העולם ממש משתגע והאלימות גואה, יש מי שיחוש שתפילה היא הדבר האחרון שאנו צריכים לעשות כעת. "שירו שיר לשלום אל תלחשו תפילה" קורא לנו לעשות, לקחת אחריות ולפעול למען עולם טוב יותר. אני נזכרת במילים היפות של אברהם יהושע השל, שאנחנו, הישראלים לא מספיקים מכירים את כתיבתו הגאונית, בהן הוא מדבר על תפילה:

"התפילה מזמינה את האל להיות נוכח בנשמותינו ומנציחה את רצונו בחיינו. תפילה אינה מסוגלת להביא מים לשדות צחיחים ואינה מסוגלת לתקן גשר שבור, וגם לא לבנות מחדש עיר מהריסותיה. אבל תפילה יכולה להשקות מים לנפש צחיחה, יכולה לתקן לב שבור, ממסוגלת לבנות מחדש את רצון האדם מהריסותיו".

(הרב אברהם יהושע השל, סידור 'משכן תפילה', תרגום: הרב אסטבן גוטפריד)

השל היה פעיל זכויות אדם נלהב שלחם לצד מרטין לותר קינג למען שוויון זכויות עבור הקהילה האפרו-אמריקאית בארה"ב, ויחד עם זאת הוא התפלל. הנפש זקוקה למילוי מצברים והתכנסות מיוחדת כציבור עשויה לתת דחיפה ורוח גבית לעשייה ושינוי.

היהדות היא דת פרקטית; היא שמה במרכזה מצוות מעשיות. החילוני שרוצה לתרגם את הלימוד למעשה ואת התפילה לשינוי חברתי יכול גם יכול להשתמש במושגים כמו תשובה, חשבון נפש וסליחה על מנת לפעול למען תיקון העולם.

ביום כיפור הקרוב גם אנחו נדבר אל אלוהים; אלוהים כמושג מחבר שמלכד אנשים סביבו לעשייה. ויחד, כקבוצה אולי נוכל להאיר קצת העולם ולגרש מעט מן החושך.

שבת שלום!