קיצור תולדות הצ׳ולנט

מאת: דלית גבירצמן

איזה כיף, קררררר! בימים קרים וגשומים שכאלה, כולם ממהרים להכין מאכלים מוכרים, ובעיקר, אוכל נחמה שעושה טוב על הנשמה. כולנו חולמים על מזונות משביעים, שלרוב מבלים כל הלילה בתנור וממלאים את הבית בניחוחות מופלאים. במהרה נשלפים כל המתכונים הישנים והטובים של תבשילים ונזידים, ירקות ממולאים ומרקים סמיכים ועשירים. עונת החורף מזמנת לנו חגיגה של מאכלים שעושים לנו חם בבטן, ובעיקר – בלב.

בין אם אתם קוראים לזה צ׳וֹלנט או סתם חמין, כמעט לכל עדה ותרבות קולינרית יש את הגרסה שלה לנזיד הנחמה היהודי שמתבשל לו לאט-לאט כל הלילה. הסיבות לצורת הבישול הארוך היו בעיקר מעשיות. בין אם מדובר באבות אבותינו שהיו מנועים מהדלקת אש בשבת והעדיפו להכניס לתנור בערב שבת תבשיל שיבלה שם כל הלילה ויהיה מוכן ביום למחרת, ובין אם מדובר בעמים שפשוט העדיפו לנוח מהבישולים יום אחד בשבוע, תודו שמדובר פה בהמצאה גאונית. העובדה הפשוטה שהיה הרבה יותר זול להשתמש בחלקי הבשר הנחותים והירקות הפחות נחשקים הדורשים בישול ארוך, הביאה לפתרון פשוט, זול ונוח. וזאת עוד הוכחה ש…איך נוהגים לומר במחוזותינו? ההכרח הוא אבי ההמצאה!

אבל כאן התגלה הסוד – במהלך הבישול הממושך קורה משהו קסום והוא זה שהפך  את סוג הבישול הזה לאהוב ומוצלח כל כך. במהלך הבישול האיטי משתחררים כל הטעמים השונים ונספגים אלו באלו. פתאום התברר שמהחומרים הפשוטים לכאורה, מתקבלת תערובת ארומטית ועשירה בטעמים, שלא ניתן להשיג בשום שיטת בישול אחרת. השנה הוכרזה לראשונה בתל אביב אולימפיאדת הצ׳ולנט מול קהל וצוות שופטים. מה דעתכם, אולי הגיע הזמן לקיים תחרות שכזאת גם אצלנו? רק אומרת… ובינתיים, העניקו לאהובים עליכם בסוף השבוע הקרוב את המתנה הכי נפלאה שיש – הזמינו אותם לצ׳ולנט בשבת.

המתכון הבא הוא באדיבות האיש היקר, ששידרג את המתכון שעובר בירושה במשפחתינו מזה שלושה דורות. בכל ביקור שלנו בארץ, אנחנו מתחננים לצ׳ולנט, והורי המסורים שתמיד ערוכים להגשים את כל מאווינו הכמוסים, נרתמים למשימה. ביחד הם שוקדים על הכנת התבשיל, כשאבי אמון על הטיגון האיטי של הבצל שכתוצאה מהקירמול שלו משתחררים הסוכרים המעניקים לצ׳ולנט ארומה וטעמים שאין כמותם. אחרי שהסיר בילה בתנור כל הלילה, והבית כולו התמלא ניחוחות, כולנו מתקבצים סביב השולחן, ו-כן, אפילו בחום היוקד של יולי-אוגוסט אנחנו לא מוותרים, מדליקים מזגן, ו…מדמיינים שזה חורף.

אז הפעם, אני מקדישה את הכתבה לאלו מכם שהחורף עושה להם קצת עצוב. אולי מתכון של אוכל ביתי, חם ומפנק, שממלא את הבית בריח נהדר, יעשה לכם את החורף הזה קצת יותר נעים.

**צ׳ולנט לשבת

מה צריכים?

פאונד של שורטריבס (בלי העצמות, כמו בקוסטקו) חתוך לקוביות של בערך חמישה סנטימטר

3 שוקיים של עוף

3 ביצים

4 תפוחי אדמה קלופים וחתוכים לרבעים

כוס שעועית יבשה שהושרתה במים כל הלילה

כוס גריסי פנינה שהושרו במים כל הלילה (Pearl Barley)

2 בצלים גדולים קצוצים

עצם בקר עם מח (מומלץ אך לא חובה)

2 כפות פפריקה אדומה מתוקה

תפוח אדמה נוסף מבושל במים (לקציצות)

כוס קמח

3 כפיות מלח

1/2 כפית פלפל שחור

כף דבש

שמן לטיגון

מה עושים?

מטגנים במחבת גדולה וכבדה ועל אש קטנה בצל אחד קצוץ לקוביות עד שהוא משחים. מוסיפים כף פפריקה, מערבבים עוד דקה ומסירים מהאש. מפזרים את הבצל בתחתית סיר לבישול איטי (**crock pot). מניחים את העצם במרכז הסיר ומסביבה מסדרים צפוף ככל האפשר את קוביות הבשר, העוף, תפוחי האדמה, הביצים, השעועית והגריסים. הסידור המוקפד מאפשר בהמשך להיענות לדרישות הסועדים השונים על פי טעמם והעדפותיהם. סידור צפוף מבטיח תוצאה פחות נוזלית ויותר טעימה – כך אמר האיש. ממלאים במים עד לכיסוי התכולה ועוד שני סנטימטר. מביאים לרתיחה. בינתיים, מכינים את הקציצות. מטגנים את הבצל השני עם כף נוספת של פפריקה. מועכים את תפוח האדמה המבושל ומוסיפים לו כוס קמח. מוסיפים כפית מלח ופלפל לפי הטעם. אם התערובת יבשה מידי, מוסיפים קצת מים, מערבבים ויוצרים בידיים רטובות כדורים.   כשהנוזל בסיר חם, מוסיפים כף דבש, 2 כפיות מלח ופלפל שחור, לפי הטעם. ואז, מניחים את הקציצות מעל כל שאר המרכיבים כשרק חציים התחתון טבול במים שבסיר. מכסים מורידים לטמפרטורה נמוכה ומניחים להתבשל כל הלילה. מתעוררים בבוקר לבית מלא בניחוחות משכרים ולמראה סיר מלא כל טוב, עד שבקושי מצליחים להתאפק עד הצהרים.

בתאבון ושבת שלום,

דלית

 

** המתכון מותאם ל-Crockpot של 6qt. אם אתם משתמשים בקטן יותר, יש לקצץ במרכיבים בהתאם.