סלט ארוגולה, אנדיב וגבינה כחולה

נמסטה, נשמה!
הרומן שלי עם יוגה החל לפני למעלה משני עשורים. כפי שהודיתי כבר כאן בעבר, ספורטיבית ואתלטית מופלאה מעולם לא הייתי, ובשל כך, כשהייתי צריכה לבחור קורס באוניברסיטה לפעילות גופנית, בחרתי בזו שנראתה לי הכי פחות פעילה.
המדריכה היתה כל מה שאתה מצפה ואף חולם לראות ביוגי שלך, רק להיפך! במקום צעירה חטובה, גמישה ושזופה, קורנת שלווה בודהיסטית ואוהבת עולם, הופיעה דודה עגלגלה וחייכנית, שעל פי כל הדעות התאימה הרבה יותר לקורס מקרמה או סריגה חופשית. עד היום אני נזכרת בחיוך בסופו של כל שיעור, שבו כולנו התבקשנו לבצע "שווסאנה" – תנוחת ההרפיה והמנוחה. על פניו, זה נראה מאוד פשוט: שוכבים על הגב, עוצמים עיניים, וזהו. ההנחיות לתנוחה פשוטות: יש לשכב על הגב, להתרווח, לפרוש את איברי הגוף, כשכפות הידיים כלפי מעלה, וחלקו האחורי של הצוואר-העורף, ארוך. ואז לעצום עיניים ופשוט להירגע. אולם המדריכה שלנו הייתה ממשיכה להמהם בקולה הסכריני בנסיון להביא אותנו בשלום לחוף המבטחים של השלווה והמנוחה. וכך זה נשמע:״רגליים חמות ונעימות, רגליים חמות ונעימות מ-א-ו-ד מ-א-ו-ד׳. ירכיים חמות ונעימות, ירכיים חמות ונעימות מ-א-ו-ד, מ-א-ו-ד, אגן רך ונעים, אגן רך ונעים מממאוווד מאוווד….״ וכך עברה איבר איבר במעלה גופינו. ואנו, במקום להרפות שרירים, להרפות מהמחשבות ולהתרכז בצליל הנשימה, היינו בקושי רב מחזיקים את עצמינו שלא לפרוץ בצחוק גדול ורועם שהרחיק אותנו לגמרי מתהליך ההרפיה הנכסף. וכך התוודעתי ליוגה.
חלפו שנים, במהלכן ניסיתי מרכזים שונים ומורים כאלו ואחרים, ולאחר נסיונות רבים דבקתי באחת וביחידה, שמבחינתי, אין שניה לה. מידי שבוע, אני מגיעה בחדווה רבה בגשם ובשמש, באביב ובקרה ל-California Yoga Center. שם אני לומדת עם אן מרלו, שהשם שלה כשלעצמו, באופן בו הוא מתגלגל על הלשון, כבר עושה חשק לחיות. אן, שהיא אישה לגמרי לא צעירה, היא בעיני כל מה שיוגי טוב צריך להיות. היא שלוה ורגועה באופן אותנטי, קולה נעים, היא נעה בחתוליות וכל איבר בגופה הארוך והחטוב גורם לך לרצות ולהמשיך ולעסוק ביוגה עד יומך האחרון. עיניה התכולות המיימיות, שפתיה האדומות, שיערה המאפיר, צווארה הברבורי וישבנה האגסי מעוררים השראה. עם השנים פיתחתי כלפי אן מרלו נאמנות מופתית, חיבה והערצה שלא יודעת גבול. כל נסיון להצטרף לשיעור אחר מלווה תמיד באכזבה גדולה; האחת חסרת מנוחה ודברנית יתר על המידה, השניה רוחנית עד כדי גיחוך, ואל השלישית, אני פשוט לא מתחברת.
יוגה הוא עיסוק אינטימי. תריסר גברים ונשים מתכנסים בחדר אחד ומבצעים תנוחות שונות בשקט ובריכוז. השקט רב דיו בכדי שתוכל לשמוע את קרקורי הבטן של זה שמימינך, שהגיע לשיעור מבלי שהספיק לאכול ארוחת ערב, ואילו זה שלשמאלך, נדמה שאכל קצת יותר מידי… שוב אתה מגלה שהעיסוי התוך ביטני והפיתולים שביוגה טובים אולי למערכת העיכול אך הם לא תמיד ידידותיים לסביבה… ויש את אלו שבנסיון להגיע לרגיעה המוחלטת שבשוואסנה הידועה, שוכחים שהכוונה היא אמנם לרגיעה מוחלטת, אך בהחלט לא לתנומה…
עד היום, המקום הכי קסום שעשיתי בו יוגה ניקרא Wilbur Hot Springs. זהו אתר נופש כפרי ומיוחד הנמצא כשעתיים וחצי נסיעה צפונית לסן פרנסיסקו. באמצע שום מקום (אפילו קליטה אין שם!) אחרי נסיעה בדרך עפר צדדית, אתה מגיע לבית מלון, אחד מהמקסימים שהייתי בהם. זהו אתר המהווה מקום מפלט ומרגוע לכל אלו מאיתנו הזקוקים להפוגה ומנוחה (וכי יש מי שלא?!). הוא הוקם בשנות השבעים ע״י ד״ר ריצ׳ארד מילר, פסיכותרפיסט שפיתח מודל המשלב פסיכולוגיה הומניסטית עם סגולות הרפוי של מעיינות המים החמים. כיום, בתו היפיפיה סאראנה – שאף נולדה וגדלה במקום – מעבירה בו סדנאות יוגה. היא תמיד מוקפת בחבורה של אנשים יפים עד כאב שנוהים אחריה לכל אשר תלך, ואת החבורה כולה מלווים תמידית מבטים מעריצים של עוברים ושבים. מידי פעם נהנים אורחי המלון מארוחות המבושלות על ידי שפים מוכשרים המגיעים למקום בסופי שבוע. השפים מפנקים את האורחים בארוחות טעימות תוך שימוש במיטב התוצרת האורגנית המקומית.
אז ברוח המקום ולכבוד החג, הנה מתכון לסלט אוורירי, מרענן ומשובב נפש. זהו סלט נפלא, של אורוגולה ואנדיב עם גבינה כחולה ותאנים – תענוג! אבל קודם וידוי: אני כל כך אוהבת סלטים ירוקים עם גבינה כחולה, אבל מה, על אף שהיא נחשבת לפרי חושני ומלא דעת, אני ממש, אבל ממש לא מסתדרת עם תאנים. לא תמצאו אותן אצלי במטבח בשום צורה, לא טריות ולא מיובשות, ולכן אני בוחרת להוסיף לסלט שלי אגסים במקום.
סלט ארוגולה, אנדיב וגבינה כחולה
מה צריכים?
12 תאנים יפות ובשלות
או
2-3 אגסים בשלים (לא יותר מידי, לא פחות מידי – בדיוק במידה!)
צרור עלי אורוגולה קטנים וטריים
100 גרם גבינה כחולה משובחת (אני מאוד אוהבת את זו של  Point Reyes)
לרוטב:
2 כפות דבש
3 כפות שמן זית
1 כף חומץ בלסמי
מלח ופלפל שחור גרוס
מה עושים?
מפרידים את העלים מקלחי האדיב וחותכים כל עלה לשניים לרוחבו. חוצים את התאנים (או פורסים את האגסים). מערבבים את חומרי הרוטב בקערית או בצנצנת. מערבבים בקערה יפה את עלי האנדיב עם עלי האורוגולה ויוצקים עליהם את הרוטב. מפוררים מעל את הגבינה הכחולה ומגישים מיד. מרכינים ראש בהכנעה ומודים על השפע, האור והאהבה השוכנים בכל אחד מאיתנו ומברכים איש את רעהו בברכה – ״נמסטה״.
חג שמח,
דלית