פרשת ויקרא

מאת טובה בירנבאום

האם רק חורבן בית שלישי יזיז פה משהו?

מסביבי כולם בתחושות קשות. חלק מחבריי עדין לא התאוששו מן ההפתעה וההלם, חלקם כועסים מאוד ומרגישים מרומים וחלק פשוט מיואשים ועייפים. אני מכריחה את עצמי להסתכל על תוצאות בחירות 2015 כעל שבר עצום בחברה הישראלית, שאולי מזמן לנו הזדמנות לתקומה.

תת המודע שלי מושך אותי כל הזמן לרצח רבין. אמנם לא היה כאן רצח פוליטי (הוא בהחלט היה קרוב), אבל כנראה שמה שמחזיר אותי 20 שנה לאחור היא תחושת הפילוג הנורא, חוסר האמון העמוק שקורע את המדינה והייאוש תהומי.

בעקבות הטראומה של שנת 95', קמו עשרות עמותות וארגונים שהציבו לעצמם מטרה לחבר, לייצר דיאלוג בין הפלגים השונים ולעסוק בשאלות עומק ביחד. גם עכשיו יקומו המון יוזמות חדשות. חלקן כבר על הרגליים ממש מיום רביעי בבוקר. 20 שנה לאחר השבר החברתי הנורא בתולדות המדינה הגיע שבר שמזכיר בעוצמתו את התחושות מאז. גם עכשיו יתחיל חיפוש אחר פתרון חדש, אחר שפה חדשה, אחר סיפור משותף שבעזרתו ניתן יהיה לחפש ולמצוא חלקי זהות משותפים. כי הרי אי אפשר כבר להתעלם מן התיעוב שחש כל מחנה כלפי המחנה השני, מן הבוז, הזלזול העמוק ומן האמונה כי הוא מוביל את כולנו אל האבדון.

פרשת ויקרא מתחילה את רצף הפרשות המפרטות באופן מדוקדק את הוראות העבודה בבית המקדש: אילו קרבנות מקריבים, כיצד בדיוק, מתי ועל ידי מי. זוהי עונה קשה לדרשנים; אין כאן סיפור עם דרמה, אין דמויות שמתמודדות עם אתגרים וקונפליקטים, יש חוקים ועוד חוקים שכוללים תיאורים מאוד גרפיים של דם, בשר, עור ואברים פנימיים.

בבתי המקדש, הראשון והשני, התקיימה רוטינה של הקרבת קרבנות. הקשר בין האדם לאל התבטא בעזרת התיווך של הכוהנים. הם אלה שישבו במרכז הרוחני עבור כולם ומלאו במדויק אחר הוראות הפרקטיקה הרוטינית של עבודת השם בשם כולם. אבל מטבעה של רוטינה, של הרגל תרבותי, או פעולה ציבורית שנמשכת זמן רב ללא הצבת סימני שאלה, בלי לתהות מחדש האם נכון כך ואולי הגיע זמן שינוי- סופו להירקב ולבאוש. זה מה שקרה בשלהי הבית שני. הכוהנים הפכו לאליטה חברתית שחיה חיי תפנוקים על חשבון ההמונים, המינויים בבית המקדש נעשו בדרכים לא ישרות ואופורטוניסטיות והניתוק בין שליחי הציבור, הכוהנים, לבין אלה שאותם הם לכאורה מייצגים, הלך והתרחב, הלך והעמיק.

אפשר להסתכל על הסיבות לחורבן הבית מכמה זוויות- פוליטית, גאוגרפית, חברתית, דתית ועוד. חז"ל עסוקים מאוד במאמץ למצוא תשובה שתספק אותם; הם שואלים שוב ושוב "על מה חרב הבית"? רוב הסיבות שחז"ל מציעים הם סיבות חברתיות מוסריות ומי שעולָה על כולנה היא שנאת החינם. הפילוג הנורא שהיה בעם, ההסתאבות של משפחות הכוהנים ועיוורונן לסבלם של העניים זעקו לשמיים, ובראיית חז"ל לא הייתה דרך לתיקון אלא ע"י חורבן.

השבר הנורא של חורבן הבית השני הוליד מתוכו יהדות חדשה, כזו שמתמודדת עם עבודת השם אישית ללא מרכז רוחני מרכזי, וכזו שמייצרת תחליף לרוטינה הפרקטית של הקרבת הקרבנות. המנהיגים הרוחניים של אותה תקופה, רבן יוחנן בן זכאי, רבי יהושע ועוד, נוקטים באומץ, תושייה וראייה לטווח הרחוק.

היהדות הקודמת נשברה ונולדה חדשה.

מדינת ישראל היא בית המקדש השלישי. היא מרכז רוחני עבור העם שמפוזר בתפוצות והוא המפעל שחלק גדול מן העם היהודי בעולם תורם לשימורו והתפתחותו ונושא אליו עיניים. אי אפשר שלא לראות עד כמה מוכרים לנו תיאורי התלמוד של השחיתות השלטונית, הקרע בין הצדוקים לפרושים ועליית קבוצת אנשים קיצוניים שנקטו בטרור על מנת לממש את אמונותיהם- הסיקריקים.

האם כבשנת 70 לספירה דבר לא יוכל לתקן את השבר של ישראל 2015? האם רק חורבן יוליד יהדות חדשה? זהו אכן תסריט פסימי, אבל עלינו לראות אותו מול עיננו בכל יום שבו אנו לא פועלים על מנת למנוע אותו. האתגר שלנו הוא להציל את בית המקדש השלישי. להצליח היכן שלא הצליחו אבותינו בירושלים ולהוליד שיח חדש, שיח מכבד שמבקש למצוא את הדרך להמשיך הלאה בלי שיתרגש עלינו חורבן שלישי.

שבת שלום!

קרואסוני מלאווח

דלית גבירצמן

בין קדחת השחת וקדחת האביב

ללהג הבחירות והיאוש שמסביב

בין ההתלהמות, ההתבהמות

Dalit-1וחרפת השוקולד

לאלימות, לשחיתות ולירידה במדד

 בין הקצנה דתית ושנאת הזרים

לגל האנטישמיות ברחבי הקמפוסים

בין חרם מדיני לאיום הטילים

לאייסס ודעאש ומראות האימים

מעוד שנה של בצורת וירידה במפלס

לעוד ילד שהתאבד כי מלחץ הוא קרס

מימים שפשוט קשה בהם לנשום

כשכולם לחוצים ורצים ממקום למקום

Dalit-3בין הילדים להורים ודאגות הבריאות

שתמיד תופסות אותך לא מוכן

לטרדות היומיום, שאלות, תהיות

ושיחות של ״פנינו לאן״…

כל מה שצריך לפעמים

זה פשוט…

לחזור לדברים הבסיסיים;

לרגע את הראש להרים

ולהביט אל השמיים הכחולים

לקחת אוויר מלוא הריאות

Dalit-2ואת יפי הפריחה שוב לראות

לתת תשומת לב לדברים הקטנים

כי יש מי שאומר ששם נמצא האלוהים

אז אם תרשו לי,

בכדי להעלות קצת את המורל

תעשו לעצמכם טובה

כי החיים קצרים וזה ממש חבל

חשוב לזכור להנות

ממה שיש לחיים להציע

וגם אם זה קשה לפרקים –

פשוט להרגיע

להקיף את עצמך במשפחה וחברים

לקחת פסק זמן מכל הפטפוטים

לכבות מידי פעם את המסכים

כדי שנוכל למלא שוב את המצברים

וגם אם זה בקטנה, תראו שזה עובד

חיבוק, מילה טובה זה תמיד מעודד

ואם אפשר להוסיף גם משהו אישי

איזה כיף שהגיע כבר יום שישי!

אז אם גם לכם השבוע בקושי רב נגמר

זה הזמן לשים מאחור את מה שעבר

ותעשו מה שאני עושה כשאני בדכאון

רוצו והכינו את זה המתכון

כי אין כמו מאפה מפנק וריחני

שיוצא מהתנור ואומר ״הנה אני״

לחמם את הלב ולהשקיט את המדון

כי הכול הרי יהיה שם גם ביום ראשון.

Dalit-11והפעם, קרואסוני מלאווח ע״פ שולה מודן. מאפים קטנים ומפתיעים העשויים מעלי מלאווח מגולגלים וממולאים בכל טוב.

מה צריכים?

חבילת עלי בצק למלאווח

מעט שמן זית למשיחה

8 עגבניות מיובשות חתוכות לרצועות

גבינת עיזים או גבינה בולגרית מפוררת

8 זיתים שחורים פרוסים

זעתר

מעט חלב להברשה

מה עושים?

מפשירים מעט את עלה המלאווח, חותכים ל6-8 משולשים. שמים בבסיס כל משולש עגבניות מיובשות, גבינה, זית פרוס ומפזרים מעל זעתר. מגלגלים מהקצה הרחב אל הקצה (כמו קרואסון). מורחים מעט חלב ואופים עד להזהבה 15-20 דקות על חום בינוני. מוציאים מהתנור וזוללים כמו גרעינים.

שבת שלום!

דלית

מיסוי נדל"ן במקרה של מכירת דירת המגורים בישראל – כתבה שניה בסדרה

מאת: שרון אריאלי

עזיבת ישראל ורילוקיישן כרוכה במספר רב של הכנות והתארגנויות. אחת מהדילמות וההתלבטויות הגדולות היא מה לעשות עם הנכס אותו משאירים בישראל, האם להשכיר או למכור? הדילמה נובעת הרבה פעמים ממניעים רגשיים ולאו דווקא שכלתניים. לאלה המתלבטים בעניין מכירת הנכס בישראל בטרם המעבר לארה"ב או בשנים הראשונות לרילוקיישן יש לקחת בחשבון את יתרונות המס במכירה:

היתרון במכירת הנכס בטרם המעבר לרילוקיישן –

2987611025_b9a279bba1_mמכירת הנכס כתושב ישראל מאפשרת שימוש בפטור בגין דירה יחידה. אם הנכס מהווה את הדירה היחידה שבחזקתכם בארץ אזי ניתן למכור ולא לשלם מס על השבח*. (בדירות ששוויין עד 4.5 מיליון שקלים).

מכירת הנכס לאחר המעבר לארה"ב –

היתרון הבולט הראשון הוא הפטור ממס בארה"ב בגין מכירת הנכס בישראל בתנאי שהנכס שימש למגורים בשנתיים מתוך חמש השנים האחרונות. זאת אומרת שמי שעשה רילוקיישן בשלוש השנים האחרונות יכול למכור את הבית שלו בישראל ולא לשלם מס בארה"ב על השבח שהנכס עשה עד גובה של 500 אלף דולר לזוג.

כמו כן מי שימכור את הנכס עד ליום 31.12.2017 יהנה מתשלום מס מופחת בישראל- תיקון 76 שנכנס לתוקף ב1.1.14 בישראל, עקר מתוכן את הפטור שהיה קיים בעת מכירת דירת מגורים יחידה בישראל עבור תושבי החוץ המתגוררים בארה"ב, מאחר ורשות המיסים בישראל דורשת אישור רשמי מרשות המיסים האמריקאית כי למוכר אין דירת מגורים נוספת במקום המושב ולפי מיטב ניסיוני לא ניתן לקבל אישורים כאמור. אולם כדאי לנצל את המס המופחת שנקבע בתיקון לחוק בישראל ושיהיה בתוקף עד ל – 31.12.2017 לפיו למוכר שהוא מרובה דירות או במקרה זה לתושבי החוץ החיוב במס על השבח יהיה בשיעור של 25% אולם רק על התקופה החל מ – 1.1.2014 ועד ליום המכירה (משמעותי בעיקר לכאלה שמחזיקים בנכס לאורך שנים) ולכן ככל שיקדים המוכר במכירה בתקופה הקובעת ישלם מס מופחת יותר. יש לזכור כי במידה ולא יחול שינוי נוסף בחוק החל מ – 2018 יחוייב תושב החוץ המוכר נכס בישראל ב – 25% מס בגין השבח שהנכס עשה במרוצת השנים ללא קיזוז תקופת שבח.

לסיכום, במכלול השיקולים יש להביא בחשבון גם את שיקולי המס בישראל ובארה"ב על מנת להגיע להחלטה נבונה.

הכתבה הבאה בסדרה תבחן את היבטי המס הכרוכים בקניית בית להשקעה או למגורים בארה"ב ובעיקר את חבות המס שתחול בישראל בגין נכסי נדל"ן שנרכשו בארה"ב במקרה של חזרה אפשרית לארץ.  

הכותבת שרון אריאלי הינה עו"ד המתמחה בדיני מקרקעין בישראל, בעלת ניסיון רב בטיפול בעסקאות מקרקעין מכל הסוגים. כיום מתגוררת בסאניוויל ומתמחה בייצוג תושבי חוץ הרוכשים ו/או מוכרים נכסי מקרקעין בישראל כחלק משותפות פעילה עם משרד עו"ד בישראל.

טלפון נייד: 408-663-8256

Sharon.arieli566@gmail.com כתובת מייל:

יש להצהיר בטופס המכירה הצהרת תושבות ולכן זה רלוונטי רק לשנת המס לפני המעבר לרילוקיישן*

כשהפירמידה פוגשת את העין

מאת: איתי שמי

הבחירות עצמן מאחורינו, תודה לאל, אבל בזמן האחרון הכל פוליטיקה. לא שיש כאן איזה דיון אמיתי ולא שמישהו באמת מקשיב למישהו. בד"כ רובינו יורים את האג'נדה הפוליטית שלנו, חוזרים על אותן סיסמאות ולא ממש פתוחים לשמוע דעה שונה, שלא לדבר על לשנות את דעתינו. הפעם אני רוצה ללכת הכי רחוק שאפשר מאקטואליה ומהביצה הפוליטית הישראלית ולעוף הרחק לאוסטין טקסס, שנות ה-60, סמים ופסיכודליה. בטיסה הזאת רצוי לשחרר חגורות, להשעין את המושב אחורה, מותר לעשן (הכי טוב אורגני…) ויאללה ממריאים.

בחודש מאי ייערך באוסטין, כמו בכל שנה, פסטיבל מוזיקה פסיכדלית – Austin Psych Fest

Levitation-1השנה יש ליין אפ מרשים במיוחד: הפליימינג ליפס (עליהם כבר כתבתי פעם פוסט http://jokerstotherighthereiam.blogspot.com/2014/11/blog-post.html  ) ג'יזס אנד מרי צ'יין הסקוטים שמבצעים את תקליטם המצוין משנת 85' Phsycocandy ועוד רבים וטובים. המופע המרכזי הפעם הוא איחוד לאחר 50 שנה של רוקי אריקסון ומעליות הקומה ה-13 (שם הפסטיבל השנה הוא Levitation כמחווה לשיר שכתב אריקסון). אז לפני שאתם עוזבים הכל ורצים לקנות כרטיס טיסה לאוסטין אני רוצה לספר לכם קצת על הבחור.

הסיפור של רוקי אריקסון הוא בסה"כ די עצוב, מעין טרגדיה מודרנית שנמשכת על פני יותר מיובל. מדובר באחד מחלוצי הרוק הפסיכדלי שהשפיע רבות על מוזיקאים למרות שהצלחתו המסחרית הייתה די שולית. הוא גדל באוסטין וכנער מתבגר גידל שיער, שומו שמיים, לבש ג'ינס ופרש מהלימודים חודש לפני סיום התיכון. רוקי, ילד שלי מוצלח…

אחרי ניסיון בלהקת בוסר (The Spades) הוא הקים ב-1965 עם כמה חברים את ה-13th Floor Elevators. ג'ניס ג'ופלין שקלה להצטרף ללהקה ובסוף, במקום להגיע לאוסטין, היא בחרה בסן-פרנסיסקו. איך אומרים במקומותינו – אנד דה רסט איז היסטורי…

 

כשרוקי היה בן 19 בלבד הלהקה הוציאה את תקליטה הראשון. הם פעלו בסה"כ 4 שנים והוציאו רק שיר אחד שזכה לאיזושהי הצלחה מסחרית מינורית (You're Gonna Miss Me) אבל את הקול הצווחני של אריקסון ואת האנרגיה המטורפת של הלהקה קשה לשכוח.

https://www.youtube.com/watch?v=mwU4iCnWAPU

https://www.youtube.com/watch?v=gHK9vj0VE7wRocky-Erikson

סוף שנות ה-60 העליזות/סוערות היו ימי פריחה לסמי ההזיה. טימותי לירי, הכהן הגדול של האל-אס-די, השפיע רבות על הצעירים ההיפים ובאותה תקופה מסיבות אל-אס-די וסמים אחרים היו עניין שבשגרה. בניגוד למריחואנה, אותו רדפה המשטרה בקנאות, אל-אס-די היה, לפחות לתקופה מסוימת, חוקי לחלוטין (בסטנפורד אפילו סטודנטים השתתפו בניסויים של הצבא האמריקאי בהם לקחו  LSD כי הצבא רצה לבדוק את אפשרות השימוש בו לחקירת שבויים והוצאת סודות). רוקי אריקסון וחבריו לא טמנו ידם בצלחת וחגגו במסיבות סמים. באחת ההופעות ב-1968 אריקסון החל "לשכוח" את האנגלית ועבר לדבר ג'יבריש. הוא אובחן כבעל פאראנויה סכיזופרנית ונשלח לבית חולים לחולי נפש, שם טופל באמצעות שוקים חשמליים. ב-1969 הוא גם התחיל להסתבך עם החוק. משטרת טקסס (מדינה שמרנית למדי) לא אהבה, בלשון המעטה, את הביטניקים ארוכי השיער שעשו מין חופשי ועישנו סמים.

רוקי ולהקתו היו יעד נחשק ולא פעם המשטרה ניסתה להפליל אותם ללא הצלחה. פעם אחת, בעודו נוסע על איזה כביש מהיר, אריקסון עישן ג'וינט וזרק את הבדל מהחלון. הוא לא ידע שעוקב אחריו שוטר סמוי שזינק לשיחים ומצא את העדות המרשיעה. מגוחך שאחרי צריכת כמויות אדירות של אל-אס-די ושאר "מפתחי תודעה", הוא הועמד למשפט והיה צפוי לעונש מאסר של עד 10 שנים על ג'וינט אחד עלוב (האמת שעל זריקת לכלוך דרך החלון באמת הגיע לו לחטוף איזו שטוזה מהמשטרה…) עקב היותו תפרן הוא ביקש הגנה מהסנגוריה הציבורית ועורך דינו יעץ לו לטעון לאי-שפיות. שוב חזר לבית משוגעים, ושוב שוקים חשמליים על ימין ועל שמאל.

ב-1974 כשהוא שוחרר סוף סוף, אריקסון הקים להקה בשם Bleib Alien (שיבוש המילה Bible וגם צירוף מילים שבגרמנית משמעותו משהו כמו "עזוב אותי באימאש'ך"). הצלקות מימי האישפוזים הפכו אותו למנותק יותר ויותר מהמציאות. ב-1982 הוא הכריז שחוצנים (aliens) ממאדים השתלטו עליו. הוא עצמו הפך לחוצן ולטענתו סבל מהתנכלויות מנטאליות מצד בני האנוש. חבר הציע לו להכריז על היותו חוצן באופן רשמי, מה שיגרום לכך שהחוק הבינ"ל לא יחול עליו… רוקי טען שההצהרה הנוטריונית אכן עזרה ובני האדם הפסיקו להתנכל לו.

בתקופה הבאה רוקי הפך להיות צורך ומייצר אובססיבי של דואר זבל. הוא שלח מכתבים בכמויות מסחריות לכל מיני סלבס (חלקם כבר היו מתים), גנב דואר מהשכנים ואפילו נעצר על כך. הוא שוחרר אחרי שטען שמעולם לא פתח את המכתבים, רק תלה אותם 5771886277_b76cce2152_mעל קירות ביתו. בקיצור, משוגע עם תעודות.

אני הכרתי אותו בזכות יואב קוטנר ותקליט האוסף When the Pyramid Meets the Eye

בו אומנים רבים, ידועים יותר או פחות, מבצעים גירסאות לשיריו כגון: R.E.M , ZZ Top, Jesus and Mary Chain, Julian Cope, ו- Primal Scream שגם יופיעו בפסטיבל. התקליט המאוד מגוון הזה היווה הזדמנות מצוינת לפשפש בחנויות תקליטים ולהתוודע אל המקור.

ה Foo Fighters מבצעים את Two Headed Dog:

https://www.youtube.com/watch?v=5QRBUAUYBr8

בשנת 2005 יצא סרט דוקומנטרי על האיש ופועלו בשם You're Gonna Miss me  וזכורה לי שם סצינה בה אמו, שהשגיחה עליו ו"טיפלה" בו והייתה hoarder כפייתית כך שבקושי היה אפשר לזוז בביתה מרוב ג'אנק, מנעה ממנו גישה לתרופות המטפלות בסכיזופרניה, בטענה שהרופאים חותרים תחתיו בקונספירציה זדונית.

המזל החל להאיר לרוקי פנים בשנת 2001.  אחיו הצעיר זכה בבית משפט בבקשה להוציא אותו מבית אמו ולקחת עליו חסות. רוקי החל לקבל טיפול תרופתי סדיר ולאט לאט החל להתאושש. הוא גם חזר להופיע, הגיע לפסטיבל Coachella המפורסם במדבר בדרום קליפורניה והופיע בניו-יורק ובאנגלRoky-Erickson-eyeיה. להקה חביבה בשם Okkervil River (עם גיטריסטית מדהימה) אספה חומרים שהוא יצר במהלך השנים ומעולם לא פירסם, ויצאה עם אריקסון לסיבוב הופעות. יצא לי לראות אותו במועדון ה Fillmore בסן-פרנסיסקו עם חבר. סימני הזמן ניכרו על הברנש והוא התקשה לנגן בגיטרה אבל קולו הדק והצווחני נשאר כשהיה. במהלך ההופעה שאל אותו סולן הלהקה: "נו. איך זה לחזור ולנגן במועדון בו ניגנת בשנות ה-60 עם ג'ניס ג'ופלין וג'רי גארסייה?" רוקי מילמל משהו לא מחייב, והיה ברור שכמויות הסמים, השוקים החשמליים והתרופות די מחקו לו את המוח.

אבל הנה, למרות הכל, עוד חודש ומשהו, רוקי אריקסון ומעליות הקומה ה-13 יעלו לבמה ויוכיחו לעולם שגם אחרי 50 שנה הם עדיין יכולים לתת בראש. אם ראש ממשלת ישראל מצליח לשרוד קדנציה אחר קדנציה ולהתאושש כל פעם מחדש למרות שאויבים דמיוניים ואמיתיים קמים עליו, אז למה שילד רע מאוסטין שלקח קצת יותר מדי סמי הזיה לא יוכל?

למי מהשניים תעדיפו להאזין בזמנכם החופשי? זאת כבר כבר בחירה שלכם…

נ.ב.

לאוהבי הסדרה True Detective. שיר של רוקי אריקסון ומעליות הקומה ה-13 משובץ בטריילר:

https://www.youtube.com/watch?v=WMqD8BvOKiQ