מאת: טובה בירנבאום

אני מאוד אוהבת את פרשת שמות. זו אחת הפרשות המקסימות בעיני. גם בגלל הפן הפמניסטי שבה- מספר הנשים הפועלות בה ומקדמות את העלילה- וגם בגלל 'המתכון למנהיגות ראויה' שמופיע בה. הפרשה השבת מתארת את המעמד האיקוני של משה במעמד הסנה, שבו אלוהים פונה אליו ומייעד אותו להנהיג את העם העברי ולהוציאו מעבדות לחירות. אי אפשר שלא לקרוא את הסצנה הזו ולא לחשוב על תהליך הבחירות שמתרחש כעת בארץ. מאוד הייתי רוצה שכל הרצים לפריימריז למיניהם יציצו השבוע בפרשה ואולי גם במדרשים- חז"ל הוסיפו לטקסט שכבה נוספת יפהפיה של 'המלצות למנהיג המתחיל'.

בסיפור שלנו משה ניגש לראות מדוע הסנה, שיח קוצני מדברי, עולה באש לכאורה, אך למעשה אינו נשרף. כאשר הוא מתקרב אל ההתרחשות אלוהים פונה אליו ומייעד אותו לשליחות החשובה. תגובתו הראשונית של משה היא סירוב- הוא אינו חש ראוי להנהיג. החלק הזה בסיפור גורם לי לתהות ביני לבין עצמי האם זוהי תכונה טובה למנהיג- תחושת קטנות אל מול 'הנעליים הגדולות'. אני מניחה שניתן לחשוב על טיעונים טובים לכאן ולכאן, אך כשאני מתבוננת באנשים והנשים הרבים שרבים על הקולות והכסאות- אני בספק אם מי מהם חש לעיתים ענווה ואפילו קצת יראה מהתפקיד המנהיגותי שבו הם חושקים.

המפגש הזה שלנו עם משה פותח, למעשה, מסכת מורכבת, מרשימה ומרגשת של מנהיג שמוצא עצמו באינספור סיטואציות מאתגרות ומורכבות. באופו עקבי הוא אינו מדחיק את ההתלבטות והקושי אותן הוא חווה אלא חולק אותן עם אלוהים ואיתנו. הוא מתאר את תחושותיו בכנות נוגעת ללב לא רק ברגעי ההצלחה והעוצמה אלא דווקא יותר ברגעים של יאוש, פחד ואפילו כישלון. אנו עדים למשה רבינו המנהיג המורכב והמתלבט לצד זה הכריזמטי והנחוש, והדבר לא מחליש את דמותו הספרותית אלא להפך- הוא עושה אותו אנושי ורלוונטי עבורינו פי כמה להתבוננות ולהשראה.

שמות רבה מוסיף פרטים יפהפיים ויצירתיים לסצנה העוצמתית של משה במעמד הסנה, ובין השאר מעבה את ההתרחשות גם מבחינה ערכית:

"מהו "עִמּוֹ-אָנֹכִי בְצָרָה" (תהילים צא)? אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: "אי אתה מרגיש שאני שרוי בצער? כשם שישראל שרויים בצער- הוי יודע ממקום שאני מדבר עמך מתוך הקוצים- אני שותף בצערן". משה גדל בבית פרעה ועל כן לא חש טעמה של עבדות, שהייתה מנת חלקו של העם. לכן, ע"פ חז"ל, אלוהים מהווה לו דוגמא בכך שהוא מופיע לפניו בשיח נמוך, קוצני ופשוט ולא במראה מפואר מלווה בקולות וברקים; זאת כיון שהוא חש בצערם של ישראל. כלל ראשון במנהיגות- גם אם שפר עליך גורלך- אל תהיה חלילה מנותק מן העם; התבונן בו מקרוב ותחוש את מצוקתו, על מנת שבאמת תוכל להנהיג אותו אל מקום טוב יותר.

מדרש חזק נוסף מעניק למשה עוד כלל חשוב במנהיגות ראויה; כאשר הוא מבקש לדעת את שמו של אלוהים, הוא נענה כך:

"… אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: "שמי אתה מבקש לידע? לפי מעשי אני נקרא! […] כשאני דן את הבריות אני נקרא 'אלהים', וכשאני עושה מלחמה ברשעים אני נקרא 'צבאות', וכשאני תולה על חטאיו של אדם, אני נקרא 'אל שדי', וכשאני מרחם על עולמי, אני נקרא 'ה", שאין ה' אלא מדת רחמים, שנאמר: (שמות לד, ו) "ה' ה' אל רחום וחנון". הוי, אהיה אשר אהיה, אני נקרא, לפי מעשי".

מנהיג נבחן ומוערך לא על פי דבריו ולא על פי הכותרות שהצליח להפיק בכלי התקשורת השונים. מבחן המעשה הוא שקובע את איכותה של המנהיגות. חז"ל מאירים בכתיבתם נקודה חשובה מאין כמוה ותכונה הכרחית למנהיג- אתה נבחן על פי מעשיך, על פי התמודדותך עם האתגרים המדיניים, החברתיים והערכיים, על פי קידום סוגיות חשובות הן לכלל והן למיעוטים וע"פ דאגה כנה לטובתם של אלה ששמו אותך בראשם.

אז אם אתם מכירים מישהו או מישהי נוסף/ת שמתכוונים להצטרף לחגיגה הדמוקרטית בארץ, הציעו להם לעלעל בפרשה הראשונה בחומש שמות ולשאוב ממנה קצת השראה.

שתהיה לנו שבת שלום!

טובה בירנבאום היא מרצה ומנחת בתי מדרש בנושאי יהדות-כתרבות, מנחת טקסים חילוניים ומובילה סדנאות מדרש-תיאטרון. לשעבר השליחה המרכזית של ההסתדרות הציונית בצפון אמריקה וממקימי הישיבה החילונית בינ״ה בתל אביב.

השנה האזרחית החדשה מכונה גם שנה לועזית, כינוי שמקורו בראשי התיבות לע"ז –  'לשון עם זר'..  לכבוד המאורע החלטתי שממש מתבקש שאכתוב על סוגיית הלידה בלע"ז ועל המשמעויות וההשלכות של חויית לידה בשפה שאינה שפת אימנו, והיא לשון זרה לנו.

כשחיים בישראל ומדברים עברית, כל שפה אחרת היא לועזית. כישראליות המתגוררות בארצות הברית, התהפכו עלינו היוצרות והעברית שבפינו היא שפת הלע"ז. יש לזה יתרונות שונים. רכישת שפה נוספת היא תמיד נכס, אבל מעבר לכך לאחרונה התפרסמו גם מחקרים המצביעים על כך ששימוש יומיומי בשתי שפות, והמעבר והתרגום שעושה המוח משפה לשפה באופן יומיומי, יכולים לשמור עלינו ממחלת האלצהיימר. אבל בואו נודה על האמת –  יש בזה גם הרבה אתגר ולא מעט מחירים. חלקינו מרגישות ששילמנו מחיר בעצמאות ובקריירה, בעיקר מי שתחום המקצוע שלה קשור בשפה העברית.

צילום:Torsten Mangner

אחרות מרגישות שהנחיתות וחוסר הרהיטות הלשונית גורמת להן לתחושת חוסר בטחון כשהן צריכות לשוחח עם אנשי מקצוע כמו מורים, רופאים, עורכי-דין או קולגות. יש בינינו שוחרי ספרות ותיאטרון שאינם שולטים באנגלית ברמה גבוהה ומרגישים שהניתוק מהיצירה המקורית בעברית הוא גם אבידה תרבותית. ויש מי שמרגישות שהפער הלשוני מהילדים מתווסף לפער הדורות ומקשה עליהן את חווית גידול הילדים.

ההריון ותהליך ההכנה ללידה מפגישים אותנו עם הזרות הלשונית בצורה מאתגרת במיוחד. זה מתחיל ממעקב ההריון שנערך עם רופא שאינו דובר עברית, ונמשך בקריאת תוצאות הבדיקות באנגלית. (הבדיקות שנערכות בשיגרה כחלק ממעקב ההריון בארה"ב אינן זהות לאלו בישראל, מה שמעורר בלקוחותיי הישראליות לא מעט חרדה, אבל על זה אולי אכתוב בפעם אחרת. כרגע אסתפק באיזכור הסוגייה כעוד שוני תרבותי שעלינו להתמודד עמו בזמן ההריון.)  כחלק מההכנה ללידה, אנחנו בדרך כלל קוראות שניים-שלושה מדריכי הריון ולידה ונרשמות לקורס הכנה ללידה. למצפות שאינן רהוטות באנגלית נוח יותר לקרוא מדריכים בעברית, אבל אז המוח צריך לתרגם את כל הטרמינולוגיה של השיח על לידה כמו  'פתיחה', 'מחיקה', 'צירים', 'צוואר רחם' 'התבססות' ועוד, מעברית לאנגלית, שכן זוהי השפה שבה ידברו אלינו האחיות והרופאים בזמן הלידה. גם קורס ההכנה ללידה הוא באנגלית, וכך קורה שתהליך ההכנה ללידה, שמטרתו להעשיר בידע ולהעניק כלים וטכניקות ובעיקר להפחית פחדים, הופך לחוויה מאתגרת ובמקום להעניק בטחון מעורר פחד שאולי לא הבנתי מספיק טוב מה אמרו, ואז מה יהיה בלידה?

אז כדי לדבר על הלידה עצמה אפתח בשיתוף : אני מאז ומעולם אהבתי אנגלית, וגם התברכתי במורות נפלאות. כבר בנעוריי התחלתי לקרוא ספרות באנגלית, מה שמן הסתם איפשר לי מעבר קל לחיים בעמק הסיליקון מבחינה מקצועית. אבל כשבנות הנעורים שלי התחילו להאריך את יומן אל השעות המאוחרות של הלילה, והחלו לדבר איתי באנגלית שוטפת בשעה אחת עשרה בלילה, הרגשתי תחת מיתקפה של זרות, ורציתי שמישהו יסביר לי של מי הילדות האלה ולמה הן מדברות אליי באנגלית? נראה שבשעות הקטנות של הלילה, כשהעייפות מתפשטת בגוף ובראש, 'המוח החושב'  (נאו-קורטקס) מנמנם, וה'מוח הפרימטיבי' נשאר ער. אבל המוח הפרימיטיבי כשמו הוא –  ראשוני ולא מפותח, ואחראי על תגובות ותהליכים לא רצוניים, ולכן הוא גם מדבר בשפת האם שלנו, עברית, מה שמביא אותנו אל נושא הדיון – לידה בשפה שאינה שפת אימנו והיא לע"ז -לשון עם זר.

במשך שש עשרה השנה שבהן לימדתי קורסים של הכנה ללידה, בעברית ובאנגלית, מעולם לא פסחתי על ההסבר החשוב בדבר היחסים המורכבים בין המוח החושב למוח הפרימיטיבי בזמן לידה, וכיצד התקדמות הלידה תלויה בהעצמת המוח הפרימיטיבי וברגרסיה מחשבתית. על קצה המזלג : הפיזיולוגיה של הלידה, כלומר הסיבה לצירים ולכל מה שבא אחריהם, היא הפרשת הורמונים, ובינהם הורמון האוקסיטוצין שנקרא גם הורמון האהבה. האוקסיטוצין והחמצן הם ה'דלקים' שמניעים את הצירים. כל עוד יש הפרשה נאותה של אוקסיטוצין ואספקת חמצן לרחם- יהיו לנו צירים יעילים שיתארכו ויתחזקו ויקדמו את תהליך הלידה. אלא מה, תחושות הצירים לא ממש נעימות, ובהדרגה הן גם מתפתחות  לכדי כאב שבסופו אמור לעבור לנו ראש בתעלת הלידה. נשמע מפחיד משהו, לא?

התגובה האוטומטית שלנו לכאב היא פחד. זהו יצר הישרדותי, שהרי כאב עשוי להיות סימן אזהרה לסכנה לקיום האורגניזם. תגובת הפחד לכאב מפעילה מנגנון הישרדותי הנקרא 'הילחם או ברח', אשר מתבטא בשינויים פזיולוגיים והורמונליים כמו הפרשת אדרנלין, נשימה שטחית ומהירה, עליה בקצב פעימות הלב וכיווץ שרירים. סימפטומים אלו ונוספים יכולים לעכב התקדמות הלידה: רמות גבוהות של אדרנלין יובילו להפחתה בהפרשת האוקסיטוצין, נשימה שטחית תוביל לאספקת חמצן נמוכה לגוף בכלל ולרחם בפרט, וזה המסכן ,שבנוי שכבות שכבות של שריר ואמור להתכווץ ביעילות, עוד יחלוק את מעט החמצן עם שרירי גוף אחרים מכווצים שצורכים יותר חמצן משרירים רפויים.

כדי להזמין התקדמות בלידה, עלינו ליצור תנאים שבהם היולדת יכולה להגיב בקבלה ובהיענות לחווית הלידה ולתחושות שהיא מביאה עמה, ולתת למוח הפרימיטיבי להוביל בביטחה בזמן שהמוח החושב (והפוחד) יהיה ברגרסיה. נשימות עמוקות ורגועות משדרות למוח החושב, שאין צורך לעמוד על המשמר והכל בסדר, שהייה ממושכת בבית מרגיעה את המערכת הסומטית, שכן היולדת חשה נינוחה בסביבה הטבעית שלה, בקן שלה. כך גם שהייה במים. אורות עמומים ממסכים את היולדת ומאפשרים לה את החופש להתנער מעכבות תרבויות, כמו לנוע בחופשיות כפי שגופה מנחה אותה ולהוציא קולות. עיסוי מאפשר ליולדת להיות פחות כאובה, ומכאן שגם הוא מפחית פחד. ומה עם תקשורת בזמן לידה? ועוד תקשורת בלע"ז?

השפה ככלל מעירה את המוח החושב, ולכן רצוי להמעיט בדיבור בזמן לידה. השפה הזרה לא רק מפעילה את המוח החושב, היא גורמת לו להכנס למצב של דריכות. זרות השפה מאמצת בשל הצורך לתרגם, ומעוררת חוסר בטחון ועמידה על המישמר כדי לוודא שאכן הבנתי כראוי. המוח החושב נדרך, ופעמים רבות הוא מפעיל את מנגנון 'הילחם או ברח' ועמו את שאר הסימפטומים שמעכבים לידה.

אז מה אפשר לעשות? בזמן התכוננות ללידה אני מציעה לכם ליצור פנקס מילון קטן עם מילון המושגים הקשורים בלידה. הדרך הטובה ביותר ללמוד כל דבר היא ללמד, אז למדו את השותפים שלכם. בזמן הלידה עצמה אני ממליצה לכם לשהות בבית ככל הניתן. אנחנו החיה היחידה שמקננת ואז עוזבת את הקן ללידה. אני לא מהמטיפות ללידת בית, אבל לשהייה הממושכת בבית כשגרים בנכר יש יתרון נוסף – היא תאפשר לכם לדבר בלשונכם ותנסוך תחושת ביטחון. גם לדולה שמדברת אתכם בשפת האם יש יתרון על דולה דוברת אנגלית. לבעלים ולשותפים ללידה יש תפקיד חשוב בלידה בנכר – תרגמו עבור היולדת את הנאמר בחדר. חזרו בעברית על הנחיות הצוות הרפואי או האינפורמציה, ובקשו סליחה מהצוות על כך שאתם מדברים בשפה שאינה שפתם לטובת היולדת ותהליך הלידה.

לשנה של לידות טובות ובריאות!

נרי לייף-חומה