ללדת בלע"ז

השנה האזרחית החדשה מכונה גם שנה לועזית, כינוי שמקורו בראשי התיבות לע"ז –  'לשון עם זר'..  לכבוד המאורע החלטתי שממש מתבקש שאכתוב על סוגיית הלידה בלע"ז ועל המשמעויות וההשלכות של חויית לידה בשפה שאינה שפת אימנו, והיא לשון זרה לנו.

כשחיים בישראל ומדברים עברית, כל שפה אחרת היא לועזית. כישראליות המתגוררות בארצות הברית, התהפכו עלינו היוצרות והעברית שבפינו היא שפת הלע"ז. יש לזה יתרונות שונים. רכישת שפה נוספת היא תמיד נכס, אבל מעבר לכך לאחרונה התפרסמו גם מחקרים המצביעים על כך ששימוש יומיומי בשתי שפות, והמעבר והתרגום שעושה המוח משפה לשפה באופן יומיומי, יכולים לשמור עלינו ממחלת האלצהיימר. אבל בואו נודה על האמת –  יש בזה גם הרבה אתגר ולא מעט מחירים. חלקינו מרגישות ששילמנו מחיר בעצמאות ובקריירה, בעיקר מי שתחום המקצוע שלה קשור בשפה העברית.

צילום:Torsten Mangner

צילום:Torsten Mangner

אחרות מרגישות שהנחיתות וחוסר הרהיטות הלשונית גורמת להן לתחושת חוסר בטחון כשהן צריכות לשוחח עם אנשי מקצוע כמו מורים, רופאים, עורכי-דין או קולגות. יש בינינו שוחרי ספרות ותיאטרון שאינם שולטים באנגלית ברמה גבוהה ומרגישים שהניתוק מהיצירה המקורית בעברית הוא גם אבידה תרבותית. ויש מי שמרגישות שהפער הלשוני מהילדים מתווסף לפער הדורות ומקשה עליהן את חווית גידול הילדים.

ההריון ותהליך ההכנה ללידה מפגישים אותנו עם הזרות הלשונית בצורה מאתגרת במיוחד. זה מתחיל ממעקב ההריון שנערך עם רופא שאינו דובר עברית, ונמשך בקריאת תוצאות הבדיקות באנגלית. (הבדיקות שנערכות בשיגרה כחלק ממעקב ההריון בארה"ב אינן זהות לאלו בישראל, מה שמעורר בלקוחותיי הישראליות לא מעט חרדה, אבל על זה אולי אכתוב בפעם אחרת. כרגע אסתפק באיזכור הסוגייה כעוד שוני תרבותי שעלינו להתמודד עמו בזמן ההריון.)  כחלק מההכנה ללידה, אנחנו בדרך כלל קוראות שניים-שלושה מדריכי הריון ולידה ונרשמות לקורס הכנה ללידה. למצפות שאינן רהוטות באנגלית נוח יותר לקרוא מדריכים בעברית, אבל אז המוח צריך לתרגם את כל הטרמינולוגיה של השיח על לידה כמו  'פתיחה', 'מחיקה', 'צירים', 'צוואר רחם' 'התבססות' ועוד, מעברית לאנגלית, שכן זוהי השפה שבה ידברו אלינו האחיות והרופאים בזמן הלידה. גם קורס ההכנה ללידה הוא באנגלית, וכך קורה שתהליך ההכנה ללידה, שמטרתו להעשיר בידע ולהעניק כלים וטכניקות ובעיקר להפחית פחדים, הופך לחוויה מאתגרת ובמקום להעניק בטחון מעורר פחד שאולי לא הבנתי מספיק טוב מה אמרו, ואז מה יהיה בלידה?

אז כדי לדבר על הלידה עצמה אפתח בשיתוף : אני מאז ומעולם אהבתי אנגלית, וגם התברכתי במורות נפלאות. כבר בנעוריי התחלתי לקרוא ספרות באנגלית, מה שמן הסתם איפשר לי מעבר קל לחיים בעמק הסיליקון מבחינה מקצועית. אבל כשבנות הנעורים שלי התחילו להאריך את יומן אל השעות המאוחרות של הלילה, והחלו לדבר איתי באנגלית שוטפת בשעה אחת עשרה בלילה, הרגשתי תחת מיתקפה של זרות, ורציתי שמישהו יסביר לי של מי הילדות האלה ולמה הן מדברות אליי באנגלית? נראה שבשעות הקטנות של הלילה, כשהעייפות מתפשטת בגוף ובראש, 'המוח החושב'  (נאו-קורטקס) מנמנם, וה'מוח הפרימטיבי' נשאר ער. אבל המוח הפרימיטיבי כשמו הוא –  ראשוני ולא מפותח, ואחראי על תגובות ותהליכים לא רצוניים, ולכן הוא גם מדבר בשפת האם שלנו, עברית, מה שמביא אותנו אל נושא הדיון – לידה בשפה שאינה שפת אימנו והיא לע"ז -לשון עם זר.

במשך שש עשרה השנה שבהן לימדתי קורסים של הכנה ללידה, בעברית ובאנגלית, מעולם לא פסחתי על ההסבר החשוב בדבר היחסים המורכבים בין המוח החושב למוח הפרימיטיבי בזמן לידה, וכיצד התקדמות הלידה תלויה בהעצמת המוח הפרימיטיבי וברגרסיה מחשבתית. על קצה המזלג : הפיזיולוגיה של הלידה, כלומר הסיבה לצירים ולכל מה שבא אחריהם, היא הפרשת הורמונים, ובינהם הורמון האוקסיטוצין שנקרא גם הורמון האהבה. האוקסיטוצין והחמצן הם ה'דלקים' שמניעים את הצירים. כל עוד יש הפרשה נאותה של אוקסיטוצין ואספקת חמצן לרחם- יהיו לנו צירים יעילים שיתארכו ויתחזקו ויקדמו את תהליך הלידה. אלא מה, תחושות הצירים לא ממש נעימות, ובהדרגה הן גם מתפתחות  לכדי כאב שבסופו אמור לעבור לנו ראש בתעלת הלידה. נשמע מפחיד משהו, לא?

התגובה האוטומטית שלנו לכאב היא פחד. זהו יצר הישרדותי, שהרי כאב עשוי להיות סימן אזהרה לסכנה לקיום האורגניזם. תגובת הפחד לכאב מפעילה מנגנון הישרדותי הנקרא 'הילחם או ברח', אשר מתבטא בשינויים פזיולוגיים והורמונליים כמו הפרשת אדרנלין, נשימה שטחית ומהירה, עליה בקצב פעימות הלב וכיווץ שרירים. סימפטומים אלו ונוספים יכולים לעכב התקדמות הלידה: רמות גבוהות של אדרנלין יובילו להפחתה בהפרשת האוקסיטוצין, נשימה שטחית תוביל לאספקת חמצן נמוכה לגוף בכלל ולרחם בפרט, וזה המסכן ,שבנוי שכבות שכבות של שריר ואמור להתכווץ ביעילות, עוד יחלוק את מעט החמצן עם שרירי גוף אחרים מכווצים שצורכים יותר חמצן משרירים רפויים.

כדי להזמין התקדמות בלידה, עלינו ליצור תנאים שבהם היולדת יכולה להגיב בקבלה ובהיענות לחווית הלידה ולתחושות שהיא מביאה עמה, ולתת למוח הפרימיטיבי להוביל בביטחה בזמן שהמוח החושב (והפוחד) יהיה ברגרסיה. נשימות עמוקות ורגועות משדרות למוח החושב, שאין צורך לעמוד על המשמר והכל בסדר, שהייה ממושכת בבית מרגיעה את המערכת הסומטית, שכן היולדת חשה נינוחה בסביבה הטבעית שלה, בקן שלה. כך גם שהייה במים. אורות עמומים ממסכים את היולדת ומאפשרים לה את החופש להתנער מעכבות תרבויות, כמו לנוע בחופשיות כפי שגופה מנחה אותה ולהוציא קולות. עיסוי מאפשר ליולדת להיות פחות כאובה, ומכאן שגם הוא מפחית פחד. ומה עם תקשורת בזמן לידה? ועוד תקשורת בלע"ז?

השפה ככלל מעירה את המוח החושב, ולכן רצוי להמעיט בדיבור בזמן לידה. השפה הזרה לא רק מפעילה את המוח החושב, היא גורמת לו להכנס למצב של דריכות. זרות השפה מאמצת בשל הצורך לתרגם, ומעוררת חוסר בטחון ועמידה על המישמר כדי לוודא שאכן הבנתי כראוי. המוח החושב נדרך, ופעמים רבות הוא מפעיל את מנגנון 'הילחם או ברח' ועמו את שאר הסימפטומים שמעכבים לידה.

אז מה אפשר לעשות? בזמן התכוננות ללידה אני מציעה לכם ליצור פנקס מילון קטן עם מילון המושגים הקשורים בלידה. הדרך הטובה ביותר ללמוד כל דבר היא ללמד, אז למדו את השותפים שלכם. בזמן הלידה עצמה אני ממליצה לכם לשהות בבית ככל הניתן. אנחנו החיה היחידה שמקננת ואז עוזבת את הקן ללידה. אני לא מהמטיפות ללידת בית, אבל לשהייה הממושכת בבית כשגרים בנכר יש יתרון נוסף – היא תאפשר לכם לדבר בלשונכם ותנסוך תחושת ביטחון. גם לדולה שמדברת אתכם בשפת האם יש יתרון על דולה דוברת אנגלית. לבעלים ולשותפים ללידה יש תפקיד חשוב בלידה בנכר – תרגמו עבור היולדת את הנאמר בחדר. חזרו בעברית על הנחיות הצוות הרפואי או האינפורמציה, ובקשו סליחה מהצוות על כך שאתם מדברים בשפה שאינה שפתם לטובת היולדת ותהליך הלידה.

לשנה של לידות טובות ובריאות!

נרי לייף-חומה

שנה חדשה, כל הסיבות להתחיל אותה עם ספורט!

שנת 2015 התחילה! זו הזדמנות נהדרת לעשות שינוי בריא שייתן לנו הרבה כוחות להתחיל נכון את השנה החדשה. למשל, להתחיל לעשות ספורט. לא חייבים להיכנס ל"כושר קרבי" ולהרגיש שכל אימון אנו מסיימים עם הלשון בחוץ! כל פעילות גופנית שתתחילו לעשות באופן קבוע וסדיר, תאפשר לכם להרגיש הרבה יותר טוב , לשפר את הבריאות ואף להוריד כמה ק"ג עודפים (או פאונדים אם זה מה שאתם סופרים).

כל אחד צריך למצוא את סוג הפעילות המתאים עבורו מבחינת הכושר וההעדפות האישיות. יש האוהבים חדר כושר, אחרים מעדיפים שיעורי סטודיו או פעילות עצמאית בחוץ. יש שמתחברים יותר לקצב הפעילות של היוגה, הפילאטיס ושיעורי המתיחות. אחרים מעדיפים זומבה, ספינינג או כל פעילות אינטנסיבית אחרת עם מוזיקה רועשת. לא משנה איזה סוג פעילות תבחרו, העיקר להתמיד ולשמור על שגרה של 2-3 פעמים בשבוע בשלב ראשון.

כמה זמן צריך? לא חייבים בהתחלה לעשות אימון של שעה. אם אתם בשלב של כניסה לכושר, גם 20-30 דקות זו התחלה טובה. התחילו בהדרגה ושימו לב לעלות את העצימות של הפעילות או/ו את משך הפעילות עם הזמן, כדי להרגיש שאתם מתקדמים ומשפרים את היכולת הגופנית.

נכון, הקושי לקום ולהתחיל לעשות הספורט מוכר לכולם, אבל אם שימו לב, יש כל כך הרבה סיבות טובות לעשות ספורט שבאמת כדאי לעשות את המאמץ ופשוט להתחיל (וכמובן גם להתמיד…)

20 הסיבות למה לעשות ספורט

1. ממריץ את מחזור הדם.

fitness

2. מסייע באיזון לחץ דם גבוה.

3. משפר את סיבולת לב ריאה ומוריד את הסיכון למחלות לב וכלי דם.

4. מסייע בהורדת הכולסטרול הרע ה-LDL.

5. מאזן את רמות השומנים בדם.

6. מאזן סוכר, מוריד רמות גבוהות של סוכר בדם ומפיחת את הסיכון לסוכרת בטווח הקרוב והרחוק.

7. מעלה את האדרנלין ומשפר את ההרגשה הכללית של הגוף.

8. מעלה את יכולת הריכוז והחשיבה בשעות שלאחר הספורט.

9. משפר את המצב רוח.

10. מעלה מוטיבציה ותחושה של מסוגלות, כולל ראיה יותר אופטימית של המציאות.

11. פעילות גופנית מעלה כמות הקלוריות היומית ששורפים בזמן הספורט ואף בשעות שלאחר הספורט ובכך מסייעת ביצירת מאזן קלורי שלילי וירידה במשקל.

12. מוריד אחוזי שומן ומעלה מסת שריר.

13. מעלה את חילוף החומרים בזמן מנוחה ומאפשר לגוף לשרוף שומן יותר ביעילות גם בזמן מנוחה.

14. מצר היקפים ומעצב את הגוף.

15. משפר את כוח השרירים ומפחית הסיכון והחומרה של פציעות ומעידות יומיומית.

16. משפר את צפיפות העצם ומפחית את הסיכון לאוסטיאופורוזיס ושברים.

17. יוצר אנטיאוקסידנטים (נוגדי חמצון) טבעיים בגוף המסייעים לתפקוד מערכת החיסון.

18. מכניס עניין ואתגר אישי של שיפור היכולת וכושר גופני ביחס לנקודת ההתחלה (השתתפות במרוצים, חוגים, מסעות ושאר אתגרים ספורטיביים).

19. עוזר לפרוק מתחים, לחצים ותסכולים מחיי היומיום.

20. מעלה את דימוי הגוף וההרגשה הכללית הטובה שלנו עם הגוף.

נו, שכנעתי אתכם? 

עכשו רק צריך להתחיל…

שיהיה בהצלחה ושנה טובה!

טפנד-ממרח זיתים

טפ-נד, טפ-נד, רד עלה, עלה ורד

זה נכון שחגים וחגיגות הם נקודות קבועות על ציר הזמן השנתי שלנו שנועדו להזכיר לנו אירועים משמעותיים, לתחום זמן ולספק מחזוריות וקביעות לחיינו. לכל אחד מאיתנו יש אוסף של זכרונות, מנהגים ומסורות, המתחברים למורשת ולתרבות משותפת, לזמן ולמקום. החגים מהווים נקודות אחיזה מוכרות בתוך עולם משתנה, אבל מה עושים שיש בינינו גם כאלו שעל אף הקביעות והמחזוריות, החגים תופסים אותם לגמרי לא מוכנים?

 אוקי, אז אני לא כזה בן אדם מתוכנן, ואפילו כשאני מתכננת משהו – זה לפעמים ברגע האחרון … כן, זו אני, האמא היחידה בעמק, שילדיה אף פעם לא היו רשומים לקייטנות כבר בפברואר, וכן, זו אני, שאף פעם לא יודעת מה התוכניות שלנו לחופשה הקרובה. שאלות של ״מה התוכניות שלכם לקיץ?״ כשאני עדיין נעולה במגפיים, תמיד מכניסות אותי ללחץ… כן, אני יודעת, זה סוג של שריטה, אבל בינינו, אף אחד הרי לא מושלם! לכן, כשמגיע נר שמיני של חנוכה ואני מחליטה לארח בספונטניות אופיינית (כך אני קוראת לחוסר התכנון שלי), חברים טובים באמת – תמיד שמחים לבוא ואף פעם לא נוטרים לי על כך! ואף אם עדיין לא הפנמתי את התכנון המוקפד האופייני כל כך לתושבי המקום, הרי שאת הצורך ב״נושא״ או תימה לערב – כבר הטמעתי היטב (ואולי בעצם זה היה שם תמיד). אז הפעם אני בוחרת להתמקד בזיתים, שהרי לולא כד השמן הקטן ההוא, היינו, מן הסתם, חיים כעת על איזה אי קסום ואוכלים סופלאקי לארוחת הערב… shuk

מה אני אגיד לכם, אצלינו בבית, זיתים – זאת אהבה! האיש היקר פשוט מטורף על זיתים, והוא חומד אותם כבושים, פיקנטיים ומלאי טעם, מה שהופך אותם ליקרי ערך במחוזותינו. האמריקאים, כנראה, שמו להם למטרה להרוג את הזית, פשוט לעבד אותו עד שיאבד כל טעם וריח. מן הצד הזה של האוקינוס, לא נותר לנו אלא לפנטז, לחלום ולרייר על מבחר הזיתים המסחרר שיש בארץ. מה שמיד מזכיר לי שבקיץ האחרון, גיסתי האהובה, פינקה אותי בסיור בשוק לוינסקי הקטן והמופלא, בינות לבורקסים הבולגריים, הררי התבלינים, הדגים המלוחים וכל שאר הדליקטסים המצויים שם. שוק לוינסקי הוא גן עדן לכל גרגרן וחובב בישול, והוא מציע מגוון של טעמים, תבלינים, פיצוחים, פירות יבשים ועוד שפע מאכלים מיוחדים. לכל דוכן יש טעם וריח משלו וסיפור מיוחד על שורשים, הגירה, ובעיקר – אהבה לאוכל. שנים שלא ביקרתי בשוק. פעם נהגנו לפקוד אותו לעיתים מזומנות, והגעגוע לאותם הימים רק מעצים את החוויה. עיני מביטות בחמדה בשלל הדוכנים, המאפיות, המעדניות והמסעדות הקטנות שצצו בו מאז. מסתבר, שהקסם של השוק לא פג והוא עדיין מהווה מעין פנינה קולינארית תל אביבית עם מעריצים שרופים הכוללים תושבים, תיירים ואפילו שפים מקומיים. גיסתי-אחותי מתגייסת למשימה ולוקחת אותי ישירות למעדנייה בשם ״חיים רפאל״ שהוקמה בשנת 1958 בידי מי אם לא חיים רפאל עצמו, ניצול שואה מקהילת סלוניקי שביוון. בהתחלה זו הייתה חנות מכולת קטנה ובמשך השנים הפכה למעדנייה ומוסד תל אביבי המציע מבחר של גבינות, זיתים ומעדנים. אני עומדת מבולבלת מול מבחר הזיתים ומתקשה לבחור מבין הזנים, הגדלים, הצבעים והטעמים. לבסוף, אחרי לבטים ארוכים, טעימות רבות ושיחת התייעצות טלפונית נואשת, אני יוצאת ובאמתחתי כמות זיתים שברור לי שלא נוכל לחסל בביקורנו הקצר, אבל שיהיה, הרי חיים רק פעם אחת.

גיסתי אף לוקחת אותי לארוחה נפלאה אצל יהלומה, חברתה מהתקופה שעבדה כשדרנית ועורכת מוסיקלית ב״רדיו תל אביב״. יהלומה לוי, הגשימה חלום חיים ופתחה את ״יהלומה״ – מזנון שהוא אי קטן של רוגע ברחוב צדדי קרוב להמולת השוק. יהלומה מגישה לנו מנות קלילות וטעימות במיוחד, עשויות ביד מלאה אהבה והקפדה, תוך שימוש בחומרי גלם מעולים וטריים גם מהשוק הסמוך. היא מגניבה אותנו למטבח להזין את עינינו בסירים המבעבעים על האש, ובהם תבשילים חמים כמו עלי מנגולד מלאים בבורגול, צנוברים קלויים, לימון שנכבש ושום שקורמל בסילאן או מנת עלי כרוב ממולאים באורז, צנוברים ושמיר המתבשלים ברוטב עגבניות טריות, מג׳דרת עדשים ואורז וקוסקוס אוורירי אמיתי עם מרק ירקות שורש כתום אדום הכולל דלעות וגרגרי חומוס. אנו מתענגות על מנות הבית, פלאפל משובח לצד סלט טרי שנחתך בזה הרגע.

כמובן, שאני לא מפספסת את סניף לוינסקי של רשת התבלינים ״פרג״. חיים פרג (לשעבר-פריג') ייסד אימפריית תבלינים שנמצאת כמעט בכל מקום בארץ וכמובן גם כאן. תוכלו למצוא בחנות את כל התבלינים המוכרים והטובים מפפריקה ועד מקלות קינמון וקארי הודי ומשמן זית איכותי ועד לתערובות מיוחדות לבישול. אני מצטיידת בתבלינים לדרך (ראו מתכון באתר לעוף תבליני פרג), פלפל צ׳ומה ואריסה לאיש היקר. קוראים נאמנים לא יופתעו לשמוע שבשלב הזה אני לא מצליחה להתגבר על תשוקתי הבלתי נשלטת לבורקס טוב וטרי, מה גם שבשוק עושים אותו בעבודת יד, ללא מרגרינה ועם בצק פילו איכותי שהופך אותו למעדן. אני מנשנשת על המקום בורקס חם ופריך ישר מהתנור ומתגעגעת לימים שהייתי מצטיידת אף בבצק טרי לאפייה בבית.

ובחזרה למציאות. נר שמיני, הילולת זיתים. אני מעיינת בספרים ומחליטה על התפריט הבא: חטיפי זיתים בבצק שקם, קרוסטיני עם טפנד תוצרת בית, רעפי תפודים עם טפנד וטארט עגבניות, בצל ו.. זיתים, כמובן. טפנד הוא הוא ממרח זיתים עם המון שמן זית טרי שמכינים ברגע ונהנים ממנו בהמון צורות. ונכון, שיש המון סוגים קנויים, אבל היי, מה עם החדווה? ובכלל, כמו הרבה דברים אחרים, אין כמו תוצאת בית.

טפנד (ממרח זיתים) 

מה צריכים?

100 גרם זיתים, מגולענים (אני אוהבת להשתמש בזיתי קלמטה שחורים, שיחסית קל להשיגם באיכות טובה אפילו במחוזותינו)

6 נתחי פילה אנשובי

50 גרם גבינת פרמזן, מגוררת דק

50 גרם צנוברים

פלפל שחור, טחון טרי

1/4 כוס שמן זית

tapenad1

מה עושים?

שמים במעבד מזון עם להב המתכת את הזיתים, האנשובי, הצנוברים והגבינה, ומרסקים למחית חלקה. מפלפלים ומוסיפים לאט את שמן הזית. מתגברים על החשק ללקק את הכול ישר מהכלי, ומעבירים לצנצנת.

להכנת הקרוסטיני: מטפטפים על פרוסות הבאגט מעט שמן זית ומורחים עליהן שכבה עבה של הטפנד. קולים 1-2 דקות ומגישים מיד.

רעפי תפודים עם טפנד (מתוך הספר ״תפוחי אדמה״ נירה רוסו/ישראל אהרוני)

מה צריכים?

6 תפוחי אדמה בינוניים, קלופים

מעט מיץ לימון

4 כפות שמן זית

3 כפות טפנד זיתים

2 כפות עלי תימין

מעט שבבי צ׳ילי

פלפל שחור גרוס

4 כפות גבינת פרמזן מגוררת

מה עושים?

פורסים את תפוחי האדמה לרוחבם, לפרוסות בעובי של כחצי סנטימטר ומבשלים במים רותחים עם מעט מיץ לימון כ-10 דקות. מסננים, מקררים מעט ומעבירים לקערה. מערבבים את תפוחי האדמה עם שמן הזית, הטפנד, התימין, הצ׳ילי והפלפל, כך שכל הפרוסות יהיו מצופות בתערובת. מסדרים את פרוסות תפוחי האדמה בכלי חסין חום בצורת רעפים מדורגת. מפזרים מלמעלה את הפרמזן ומכניסים לתנור שחומם מראש לחום בינוני ואופים כחצי שעה.

אז בין אם אתם מהמתכננים או המתכננות

בין אם אתם מארחים או מתארחות

שתהיה לכולנו שנה מלאה בשמחות

והמון סיבות טובות לחגיגות!

שנה אזרחית טובה!

שבת שלום,

דלית