פרשת שמיני: על התלהבות, בלבול ופריצת גבולות

פרשת שמיני: על התלהבות, בלבול ופריצת גבולות

אפרת הראל-נוב

זה היה אסון מזעזע, שהתרחש דווקא ביום חנוכת המשכן, "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי" פותחת הפרשה, יום אשר נועד להיות אחד הימים המרוממים בהיסטוריה היהודית. אהרן ובניו מקריבים את הקורבנות המיוחדים ליום זה; משה ואהרן יוצאים לברך את העם וה' מתגלה לבני ישראל. פתאום חורגים נדב ואביהוא, בני אהרן, מן הציווי ומקריבים אש זרה לפני ה'. מלפני ה' יוצאת אש ואוכלת אותם. על אהרן ובניו הנותרים מקבלים הוראות מיוחדות ונאסר עליהם להתאבל.

נדב ואביהוא עפים על עצמם. ציור: יונה ארזי

אני קוראת את פרשת שמיני ואני מזועזעת! איך קורה ששני פרחי כהונה, עפו על עצמם במסיבה של סיום הקורס וה' הורג אותם? מה הם כבר עשו? מה זה העונש האכזרי הזה?

כשקראתי את הטקסט הוא לא נשמע לי מוכר, לא זוכרת אם ומתי לימדו אותנו את הפרשה הזו בבית הספר, בישראל, אולי כן לימדו ואני פשוט הדחקתי?! אם לא לימדו, טוב שכך!

ובכל זאת, כבר קראתי אז אני מנסה להבין מה היה.

מהי אש זרה? התורה לא מפרטת מה היה חטאם של נדב ואביהוא. בפסוקים כתוב רק –  וַיִּקְחוּ בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת וַיַּקְרִבוּ לִפְנֵי יְהוָה אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם. מה בדיוק הם עשו? קראתי השערות כי חטאם של נדב ואביהוא היה שנכנסו לקודש הקודשים. אחרים אמרו שהשניים עשו דין לעצמם ולא התייעצו עם משה ואהרן; שאולי היו שיכורים; שלא התלבשו כנדרש; שלא היטהרו לפני מעשה; שהיו גאוותנים ולא התחתנו כי חשבו שאין אישה המגיעה למעלתם; או שקיוו שמשה ואהרן ימותו כדי שהם עצמם יהיו מנהיגי העם וכוהנים גדולים…

כל ההסברים האלה, אינם מצדיקים בעיני עונש מוות, מה שבטוח זה שהביטוי "אש זרה" מופיע בשלושה מבין ארבעת האזכורים של מות נדב ואביהוא בתורה.

מסתבר שהבאת אש זרה למזבח אולי נראית עבירה קטנה, אך בתחום הקודש גם מעשה לא־מורשה יוצר סדק במעטפת הכללים שעלול להסתיים באסון, אם אחפש דוגמה מקבילה מעולמנו – כמו נהלי קשירת ילד לכסא בטיחות ברכב, או כמו שבכּור גרעיני נדרשים נוהלי בטיחות מחמירים.

יתכן וחטאם היה שהם עשו דבר שלא צוו. הם ודאי עשו כך ממניעים נעלים, הם כנראה היו "מתלהבים", אנשים שמרוב להט דתי האמינו שהבורא מורה להם לנהוג בניגוד לחוקים ולמוסכמות.

הפילוסוף הסקוטי דיוויד יוּם תאר שתי דרכים שבהן דת יכולה להשתבש: האמונה התפלה וההתלהבות.

האמונה התפלה נוצרת מתוך בורות ופחד, לעיתים אי־רציונלי, איתם מתמודדים באמצעים אי־רציונליים. ההתלהבות היא ההפך מכך, נגרמת מוודאות מופרזת. המתלהב, הנתון לאקסטזה דתית, מתחיל להאמין שהאל בכבודו ובעצמו נוסך בו השראה, ועל כן הוא אינו זקוק לתבונה ולאיפוק. בשל דבקות דתית, הוא מרגיש שהוא יכול לדלג על כללי הפולחן המקובלים. חוקים ותקנות, חושב המתלהב, נועדו לאנשים רגילים, לא לי. אני יודע יותר. והדבר הזה, אומר יום, יכול להיות מסוכן מאוד.

כשקראתי את הסיפור נזכרתי במקרה שקרה לחברה שלי. המשפחה חגגה יום הולדת במסעדת בני-האנה (למי שלא מכיר, מדובר במסעדה שבה הסועדים יושבים סביב פלטה לוהטת עליה השף מבשל את הארוחה תוך כדי בידור הסועדים). בן השנתיים כל כך התלהב מההצגה של השף, מהאש והעשן, הוא התעלם מהאזהרות וברגע של התלהבות בלתי נשלטת – הניח את כפות ידיו על הגריל ונכווה…

ניקח את זה רגע לסיפור שלנו, אולי בכל זאת זו הייתה תאונה, ולא עונש מוות?! מעדיפה לחשוב שמדובר ברגע של התלהבות יתר, איבוד עשתונות וחוסר משהו שם לא היה מדויק והתוצאה הייתה קשה. כתוב על אהרון שהגיב בדומיה. שקע בתוך שקט, בתוך האבל. משה אומר לו לשוב לעבוד והילדים שלו, קדושים בפני האלוהים, אבל הוא שותק

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד וַיִּדֹּם אַהֲרֹן.

לסיום, אם נחבר את פרשת שמיני לשבוע זה בו אנו זוכרים את חללי מערכות ישראל, אימם של נדב ואביהוא היא אלישבע אם הבנים. מרים פרץ שכלה את שני בניה וזכתה לכינוי "אם הבנים". מרים פרץ לא שקעה עם השכול, היא צמחה מתוך השבר הנורא, היא אישה מעוררת השראה, פעילה ואופטימית, עסוקה בנתינה ועשיה למען החברה. אני בוחרת לסכם את הפרשה בציטוט מדבריה של מרים:

"אין טוטאליות של שימחה ואין גם טוטאליות של אסון. הכול נע יחד. לכל אדם יש כוחות להתמודד ויש בחירה. תמיד יש בחירה. אני בחרתי להתמקד בטוב, בחרתי את הדרך שבה אתמודד עם נפילת בניי, והדרך נגעה בלבבות רבים כי יש בה תקווה ואדם מחפש תקווה. והחיים – עוצמתם גדולה מהמוות – וצריך להמשיך בהם".

פרשת צו: טקס החניכה של משה

פרשת צו: טקס החניכה של משה

מאת: אביב זיגל

פרשת צו עוסקת ברובה בעבודת הקורבנות, בהן גם עסקה הפרשה הקודמת, ויקרא. כאשר ניגשתי לקרוא את הפרשה חשבתי "מה כבר אפשר להוסיף? למה עוד לעסוק בקורבנות?" אבל כשקראתי בעיון, ראיתי פרטים רבים וחדשים.

הפרשה פותחת בהנחיה למשה "צַ֤ו אֶֽת־אהרון וְאֶת־בָּנָ֣יו לֵאמֹ֔ר זֹ֥את תּוֹרַ֖ת הָעֹלָ֑ה" (ויקרא ו ב) – משה צריך ללמד את אהרון ובניו הכוהנים את עבודת המשכן. משה עצמו לא יעבוד שם, אבל הוא צריך ללמד אותם, ויש כאן תורת הפעלה מפורטת ומדוקדקת לפרטי פרטים – מה עושים, מתי עושים, היכן עושים, אילו בגדים או מדים ללבוש ומתי, כיצד והיכן לנקות את הבגדים, הוראות ניקוי המזבח, הוראות ניקוי הכלים בהם משתמשים, מי אוכל מה והיכן, ומה קורה אם לא עוקבים אחר כל ההוראות או אם נוגעים במשהו שלא על פי ההוראות (troubleshooting) וכך הלאה.

אבל פרק ח', החותם את הפרשה, שונה לחלוטין – הוא אינו מפרט עוד הוראות הפעלה לקורבנות במשכן, אלא מתאר את התהליך המכין את אהרון ובניו להיות כוהנים. עד עכשיו, הם קיבלו ממשה את התיאוריה (תורת ההפעלה), עכשיו משה מנהל טקס חניכה המושח ומקדש את הכוהנים לתפקידם. הטקס הזה נמשך שבעה ימים המכונים שבעת ימי המילואים –

וּמִפֶּתַח֩ אֹ֨הֶל מוֹעֵ֜ד לֹ֤א תֵֽצְאוּ֙ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים עַ֚ד י֣וֹם מְלֹ֔את יְמֵ֖י מִלֻּאֵיכֶ֑ם כִּ֚י שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים יְמַלֵּ֖א אֶת־יֶדְכֶֽם (ויקרא ח לג)

התהליך פותח בכינוס העם להיות נוכח ועד לטקס הכנת הכוהנים והמשכן –

וְאֵ֥ת כָּל־הָעֵדָ֖ה הַקְהֵ֑ל אֶל־פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃ וַיַּ֣עַשׂ מֹשֶׁ֔ה כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֹת֑וֹ וַתִּקָּהֵל֙ הָֽעֵדָ֔ה אֶל־פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד (ויקרא ח ג-ד)

הטקס ממשיך במשה המתאר לעם את ההוראות אשר קיבל מה', ברחיצת אהרון ובניו, הלבשתם בבגדי הכהונה, משיחת המשכן וכל אשר בו בשמן מיוחד (הוא שמן המשחה), משיחת המזבח, משיחת אהרון ובניו, שחיטת פר ושני איילים תוך מילוי הוראות מאוד מפורטות לטיפול בדם ובחלקי חיות הקרבן, הכוללות הנפת הקרבנות לפני המזבח וביצוע הזיה של השמן והדם על המזבח ועל אהרון, בניו ובגדיהם, הכל להכנתם ולקידושם לעבודת הכהונה.

אהרון ובניו מצווים להשאר בפתח אוהל מועד (המשכן) כל שבעת ימי המילואים, ולקחת חלק בטקס החוזר בכל הימים האלו.

מה שמאוד הפתיע אותי בפרק הזה, הוא שמשה עושה (כמעט) הכל!

משה מקהיל, רוחץ, מלביש, לוקח, מקרב, זורק, שוחט, מקריב, יוצק, מזה, מושח, שם, חוגר, חובש, מחטא, מקטיר,מניף – יש שספרו שמשה מבצע 56 פעולות בפרק אחד!

הפעולה היחידה שאהרון ובניו עושים היא לסמוך את ידיהם על ראש הקורבנות – תפקיד מאוד סמלי, אשר בעצם לא כולל פעולה פיזית משמעותית בכלל.

ואו, זה ממש הרבה עבודה למישהו שהוא מנהיג העם, המוביל את העם ומקבל עבורם את התורה – ועכשיו הוא פתאום מבצע הרבה מאוד פעולות, ברמת פירוט גבוהה ותוך תשומת לב מאוד רבה לפרטי פרטים, והכל אל מול עיני אהרון, בניו – והעם, המהווה קהל לכל הטקס הזה.

מה ההגיון? לא ניתן היה למצוא צוות אחר שיבצע את הפעולות בהנחייתו ובהובלתו של משה? או לפחות קצת עזרה? הוא לא מכובד ועסוק מדי בשלב זה לעשות עבודות כאלו?

וחשבתי, עד כמה זה מזכיר לי את כל הסטרט-אפים בהם הייתי שותף כיזם ומקים:

תמיד היינו אנחנו בצוות היזמי מאוד hands-on: אנחנו אלה שבנינו את הוכחות ההתכנות, אבי הטיפוס, ההדגמות, הכנו את חומרי השיווק הראשוניים, היינו אנשי המכירות הראשונים, המתקינים הראשונים, המדריכים הראשונים, אנשי התמיכה הראשונים, המטמיעים הראשונים, וגייסנו את הצוות המורחב הראשון והדרכנו אותו. וכן, גם הזמנו את הפיצה ב-2 בלילה אם צריך. הרבה פעמים עשינו זאת כי זה מה שהיה נחוץ, ואנחנו היינו שם, מוכנים לעשות כל מה שנדרש.

והאמת היא, שאם אני חושב על זה, בטח עשינו יותר מ-56 פעולות. אבל זה היה נחוץ, וזה היה נכון לנו ולצוותים ולחברות שהקמנו. כי זה נתן לנו התרשמות בלתי אמצעית עם הכל – הטכנולוגיה, המוצר, הלקוחות, השוק, האנשים, וגם אפשר לנו לממש את השלב הראשון במה שחלמנו, גם אם מאוד חלקי ומאוד ראשוני.

זה גם אפשר לנו לבנות תהליך וגישה ו"נשמה" וגם לגבש את הוראות ההפעלה שלנו כחברה וכצוותים, ולמסד אותם עם הצוותים הראשונים שגייסנו – לא רק כי יש לנו סיפור או רעיון טובים, אלא כי אנחנו שם, שכם אל שכם, ואנחנו יכולים כך להעביר אליהם / אליהן את מה שמאחורי הרעיון והיוזמה – את ההתלהבות, ההרתמות, את מה שקשה להסביר במילים אבל אפשר להראות בביצע ובמעשים, בדוגמה חיה.

חנכנו את הצוותים שלנו, לא רק הסברנו את התאוריה.

אז אולי זה מה שמשה עושה כאן? הוא מעביר את תורת ההפעלה ואחר כך עושה כל שנדרש, כולל את כל פעולות הכוהנים, בעצמו – לא עם עזרה, לא עם שליח, אלא במו ידיו ופעולותיו, במטרה להיות דוגמה לכוהנים המודרכים ("in training") איך צריכה להתבצע עבודת הקודש ולחנוך אותם. תצוגת תכלית של הטכניקה וגם של הנשמה של עבודת הקודש.

מי יותר מתאים לכך מאשר משה, אשר כבר בשלב זה צבר עשרות אם לא מאות שעות של קבלת הנחיות מפורטות מה', ובכך כבר הפנים את הכוונה האלוהית, מעבר לפרטי הפרטים.

אנחנו זוכרים גם שאהרון ובניו היו אלו שיצרו (בלחץ העם) את עגל הזהב לפני שמשה ירד מהר סיני עם לוחות הברית בפעם הראשונה, אז אולי משה כאן מצווה להדגים לכוהנים המיועדים, הוא יודע שיכולות להיות טעויות והמחיר הוא כבד: ככה זה צריך להעשות, בחרדת קודש ובתשומת לב מרובה, ולא על רקע התלהמות העם. ההדגמה נעשית פעם אחר פעם, בכל יום משבעת ימי המילואים: ראו, וכך תעשו. ובודאי יש פה תהליך פסיכולוגי גם אצל אהרון ובניו, הנמשחים ומקודשים יום אחר יום לכהונה, לעיני העם העד לטקס.

לאחר סיום תהליך הכנת הכוהנים משה לא יקח עוד חלק בעבודת המשכן והקורבנות, הוא סיים את תפקידו בחניכת הכוהנים.

וגם זה נשמע כל כך נכון ומהחיים: כאשר גייסנו צוותים נוספים, הרחבנו את השורות והכשרנו את האנשים – לא היה נכון לנו לחזור לפעילות השדה באופן שוטף, כי בכך היינו נכנסים לתחום תפקוד הצוותים בשטח ובכך פוגעים בסמכותם ובאמון שיש בהם. זה לא היה תפקידנו יותר, וזה גם לא תפקיד משה מכאן והלאה.

זו מחשבה מעניינת וחשובה עבורי תמיד – איפה ומתי זה תפקידי באופן אישי ליטול חלק מוביל בתהליך, להיות hands-on, איפה רק להדגים ואיפה לקחת צעד אחורה ולתת את המקום לאחרים.

יש לנו בפרשת צו דוגמה לטקס חניכה, משה מדגים איך אפשר לעשות טקס כזה, והחשיבות של כל החלקים והשלבים.

אני חושב עד כמה נבון ואנושי התהליך המפורט פה בהכנת הכוהנים לתפקידם – גם לכוהנים, גם לעם וגם למשה.

חג פסח וחירות שמח ומשמעותי, אביב.

סיפור פסח באנגלית בגרסה ידידותית לילדים

סיפור פסח באנגלית בגרסה ידידותית לילדים

מאת: טובה בירנבאום

מכירים את זה שיש מילים כ"כ פשוטות בעברית שאתם בהלם מעצמכם שאתם לא יודעים באנגלית? גם סיפור שספגנו בילדות שמרגיש בסיסי כמו לחם עם חמאה נשמע כ"כ שונה באנגלית, ואנחנו מוצאים את עצמינו נתקעים ומתלבטים באילו מילים להשתמש. סיפור פסח מאתגר אפילו יותר כי הוא מלא, לצערינו, באלימות וסבל אנושי; איך מתאימים את הסיפור לשפה המדוברת וגם לערכים החשובים לנו? PJ Library המצויינים תמיד עזרו לנו עם ניסוח נגיש, הומניסטי ושימושי שבו נוכל לספר לילדנו דוברי האנגלית או לחברי הכיתה שלהם את סיפור החג. אנחנו עיבדנו אותו מעט על מנת להתאים לרוח יהדות כתרבות של קהילתנו.

שיהיה חג שמח ומשמעותי!

 

The story of Passover took place long ago in the far-away country of Egypt. A mean and powerful king, called Pharaoh, ruled Egypt. Worried that the Jewish people would one day fight against him, Pharaoh decided that these people must become his slaves. As slaves, the Jewish people worked very hard. Every day, from morning until night, they hammered, dug, and carried heavy bricks. They built palaces and cities and worked without rest. The Jewish people hated being slaves.

A young man named Moses decided to lead the Jewish people out of Egypt. He went to Pharaoh and said, “Let the Jewish people leave Egypt and go into the desert, where they will be free.” But Pharaoh stamped his foot and shouted, “No, I will never let the Jewish people go!” Moses warned, “If you do not listen, many terrible things, called plagues, will come to your land.”  But Pharaoh would not listen, and so the plagues arrived. First, the water turned to blood. Next, frogs and, later, wild animals ran in and out of homes. Balls of hail fell from the sky and bugs, called locusts, ate all of the Egyptians’ food.

Each time a new plague began, Pharaoh would cry, “Moses, I’ll let the Jewish people go. Just stop this horrible plague!” Yet no sooner would Moses take away the plague than Pharaoh would shout: “No, I’ve changed my mind. The Jews must stay!” So there were more plagues. Finally, as the tenth plague arrived, Pharaoh ordered the Jews to leave Egypt.

Fearful that Pharaoh might again change his mind, the Jewish people packed quickly. They had no time to prepare food and no time to allow their dough to rise into puffy bread. They had only enough time to make a flat, cracker-like bread called matzah. They hastily tied the matzah to their backs and ran from their homes.

The people had not traveled far before Pharaoh commanded his army to chase after them and bring them back to Egypt. The Jews dashed forward but stopped when they reached a large sea. The sea was too big to swim across. Frightened that Pharaoh’s men would soon reach them, the people cried and suddenly a miracle occurred. The sea opened up. Two walls of water stood in front of them and a dry, sandy path stretched between the walls. The Jews ran across. Just as they reached the other side, the walls of water fell and the path disappeared. The sea now separated the Jews from the land of Egypt. They were free!

Each year at Passover, we eat special foods, sing songs, tell stories, and participate in a Seder – a special meal designed to help us remember this miraculous journey from slavery to freedom.

בצל הקורונה: מקומות הבילוי שנפתחו באיזור העמק והמפרץ

בצל הקורונה: מקומות הבילוי שנפתחו באיזור העמק והמפרץ

מאת: שלומית סאם-אקרמן

עברנו לכתום ויותר ויותר מקומות בילוי פתחו את שעריהם לקהל הרחב וחזרו לפעילות במתכונת מצומצמת. ממוזיאונים לילדים ומבוגרים, דרך בתי קולנוע ועד לחוות וגני חיות, ריכזנו עבורכם את מקומות הבילוי הפתוחים ברשימה ארוכה שכל הזמן מתעדכנת.

*חשוב מאוד לציין שעם כל השינויים התכופים בהנחיות, כדאי מאוד לבדוק את שעות הפעילות של המקום לפני היציאה לדרך. ולא לשכוח- לשריין מקום מראש.

מוזאוני ילדים

סן חוזה Children’s Discovery Museum

אמנן המוזיאון עצמו עדיין סגור אך בחצר הגדולה והמרווחת של המקום, ה-Bill’s Backyard, יוכלו הילדים לטפס, לחפור, לשחק בבועות סבון, לצפות בדבורים ועוד. לפרטים

סן מתאו CuriOdyssey

מוזיאון המדע וגן החיות CuriOdyssey בסן מתאו חזר לפעילות במתכונת מצומצמת ומציע בנוסף לגן החיות הקטן גם שתי תערוכות באויר הפתוח העוסקות באשליה אופטית ובטבען של תבניות. לפרטים

סן פרנסיסקו Cal Academy

מוזיאון הטבע והמדע הגדול פתח את שעריו במתכונת מצומצמת (25% תפוסה) ועל עף שחלק מהאטרקציות נותרו סגורות כמו הפלנטריום, חדר הערפל או הבריכות הקטנות בהן אפשר לגעת בחיות הים, עדיין ניתן לבקר בתערוכות שונות וביניהן יער הגשם, האקווריום הגדול חדר רעידות האדמה ועוד. לפרטים

סוסליטו Bay Area Discovery

המוזיאון, הממוקם למרגלות גשר הזהב, פתח את שעריו ומאפשר מגוון פעילויות המותאמות לגילאי חצי שנה עד עשר, גם מחוץ וגם בתוך המוזיאון. במקום, תערוכות שונות הקשורות לעולם המדע והטכנולוגיה המועוררות את היצירתיות והדמיון. לפרטים

פארקי שעשועים

Six Flags Discovery Kingdom – Vallejo

אמנם הוא ממוקם במרחק של כמעט שעה וחצי מהעמק, אבל מי שמחפש פארק לכל המשפחה, כולל ההורים- זה המקום. רכבות הרים מפותלות ומתקנים באקסטרים יש בשפע כמו גם מתחם לגילאים הצעירים יותר ואף איזור של חיות המאפשר לצפות מקרוב בדולפינים, כרישים, כלבי ים, תוכים, ג'ירפות ועוד. לפרטים

סן חוזה, סאניוויל, מילפיטס, קסטרו וואלי- Golf Land

עם סניפים במקומות שונים באיזור וביניהם סאניוויל, מילפיטס וסן חוזה, מתחמי המיני גולף הם עוד מקום בו אפשר להעביר אחר הצהריים כיפי עם חברים והמשפחה. לפרטים

חוות וגני חיות

San Francisco Zoo

ג'ירפות, זברות, פינגוונים, דובי גריזלי ועוד הרבה מינים של זוחלים, ציפורים וחרקים מחכים לכם בגן החיות שבסן פרנסיסקו שבימים אלו מאפשר כניסה אך ורק לאיזורים הפתוחים שבגן. לפני ההגעה יש לשריין כרטיס כניסה ומקום חנייה דרך אתר האינטרנט של גן החיות. לפרטים

Oakland Zoo

בגן החיות החביב שבאוקלנד תוכלו לראות וללמוד על יותר מ-750 בעלי חיים השוכנים ברחבי הגן הכוללים, בין היתר, פילים, קופים, ג'ירפות, תוכים ועוד. כל החללים הסגורים הכוללים את מגורי החרקים, החיות האמפיביות והזוחלים לא יהיו פתוחים לקהל. כמו כן, המסעדה במקום תהיה סגורה לישיבה, אך ניתן יהיה לרכוש אוכל בדוכנים אשר יוצבו בחוץ. גם כאן, יש לשריין מקום מראש וחלה חובת עטיית מסיכה מגיל 3. לפרטים נוספים לחצו כאן. לפרטים

Happy Hollow’s Zoo

בשלב הראשון לא תתאפשר עלייה למתקני המקום ולפארק השעשועים אולם גן החיות פתוח ובסיור של Walk through שנבנה במיוחד כדי לשמור על בריאותכם תוכלו לראות מגוון גדול של חיות וביניהן נמרים, סוריקטות, קופים, תוכים ועוד. לפרטים

לוס אלטוס Hidden Villa

בחוות ההידן וילה תוכלו לפגוש מקרוב תרנגולים וכבשים, לסייר בגינה וללמוד על סוגים שונים של צמחים ותבלינים ולצאת לטיול מהנה במספר מסלולים המוצעים במקום. הביקור במקום מוגבל לשעתיים. לפרטים

Lemos Farm Half Moon Bay

אמנם לא גן חיות גדול כמו זה שבסן פרנסיסקו, אך בחווה זו אפשר ליהנות בו ממגע בלתי אמצעי עם חיות בפינת הליטוף, להאכיל את העיזים או לרכב על סוסי הפוני שבמקום. ישנה רכבת חביבה שאפשר לצאת איתה לנסיעה קצרה ברחבי המקום וגם מכוניות מירוץ קטנות לילדים. לפרטים

סנטה רוזה Safari West

ה-Safari West שבסנטה רוזה, המקום הכי קרוב לספארי שבאפריקה שתגיעו אליו באיזור, גם הוא נפתח לקהל ותחת כל נהלי הבטיחות. במקום, תוכלו ליהנות מלמעלה מ-900 חיות מ-90 מינים שונים. אם אתם מעוניינים להאריך את השהות, במקום ישנו אתר גלאמפינג (Glamping) עם אוהלי ספארי ועוד אטרקציות שיהפכו את השהות לחוויה בלתי נשכחת. לפרטים

סן פרנסיסקו Aquarium of the Bay

באקוואריום, הממוקם בפיר 39 בסן פרנסיסקו, תוכלו לצפות בלמעלה מ-20,000 יצורים ימיים ואף לגעת בחלקם. לפרטים

מוזיאונים

אם אתם מתגעגעים לקצת אמנות ותרבות, ישנם לא מעט מוזיאונים באיזור שחזרו לפעילות ומציעים הרבה תערוכות חדשות ומעניינות. שריינו את מקומכם בהקדם שכן כמות האנשים במקום היא מוגבלת.

סן פרנסיסקו- The de Young Museum

סן פרנסיסקו- SFMOMA

סן פרנסיסקו- Asian Art Museum

סן פרנסיסקו- Legion of Honor

סן פרנסיסקו- Museum of Craft and Design

סן קרלוס- Hiller Aviation Museum

אוקלנד- Oakland Aviation Museum

סן חוזה- San Jose Museum of Art

סנטה קלרה- Triton Museum of Art

בתי קולנוע

רשת AMC

סן חוזה- CinéArts Santana Row

מאונטיין ויו- Century Cinema 16

קולנוע דרייב אין בסן חוזה- West Wind

דרייב אין בסן פרנסיסקו- Fort Mason Flix

 

פרשת ויקרא: עָבַר זמנו בָּטֵל קָרְבָּנוֹ?

פרשת ויקרא: עָבַר זמנו בָּטֵל קָרְבָּנוֹ?

מאת: אייל עקיבא

ביום מן הימים החניתי את הרכב בחניון שליד הבריכה, מקום הידוע כאזור מוכה רוחות. מיד כשפתחתי את הדלת, משב רוח שלא היה מבייש עיטוש של עוג מלך הבשן העיף את הדלת הישר אל דלת הרכב שחנה לידי. שוב מצאתי עצמי מופתע מתופעה מקומית מוכרת ונרחבת – אנשים במקומותינו נוהגים לשבת בדממה במשך שעות ברכביהם. ורצתה הרוח, ואולי הגורל, שהרכב הסמוך היה מאוכלס. יצאתי, בדקתי, התווכחתי מעט – נוצר כיפוף? היה דֵּנְט לפני כן? סיננתי “סליחה” קצרת רוח והמשכתי בדרכי. מן אירוע כזה מן העבר, שלמרות שאינני מרגיש אשם לגביו, יש בי נקודה של צער על עצם המקרה ועל הדין ודברים שלאחריו. נזכרתי במקרה הזה כשקראתי השבוע את פרשת “ויקרא”.

פרשת "ויקרא" הפותחת את ספר ויקרא רחוקה מלהיות ידידותית לצמחונים או ידידותית בכלל, שכן רובה עוסקת בקורבנות. היא מהווה מעין "ספר מתכונים" מפורט להפליא לעבודת הקורבנות, עם תאורים כמו "וְהִפְשִׁיט אֶת־הָעֹלָה וְנִתַּח אֹתָהּ לִנְתָחֶיהָ… אֵת הַנְּתָחִים אֶת־הָרֹאשׁ וְאֶת־הַפָּדֶר… וְקִרְבּוֹ וּכְרָעָיו יִרְחַץ בַּמָּיִם וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת־הַכֹּל הַמִּזְבֵּחָה עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ־נִיחוֹחַ לַה'". מעט מתסכלת המחשבה שיש בידינו 31 פסוקים בספר בראשית המתארים את בריאת העולם ולעומתם מאות פסוקים המתארים את הקרבת הקורבנות… בנוסף, עיון במקרא מעלה שחיתוך בעלי חיים ובניית מזבחות הם דחף קמאי הקשור להבעת תודה. בספר בראשית יש דוגמאות אחדות החל מקין, הבל, נח, ועד לאדם הראשון, שלפי המסורת הקריב פר שהיה חד-קרן.

האם עבודה הקורבנות רלוונטית לימינו? האם יש בכלל משמעות ללימוד ועיסוק בה אחרי חורבן בית המקדש? נראה שהיחס לעבודת הקורבנות מגוון. מצד אחד, יש המייחלים יום יום להחזרת העבודה "במהרה בימינו" ומקדישים תשומת לב רבה מאוד ללימוד פרטי עבודת הקורבנות. למשל, יום הלימודים הראשון של התלמידים בחלק מבתי הספר מתחיל בלימוד פרשת ויקרא (לא מתחילים ב"בראשית"…). מצד שני, עוד בזמן שבית המקדש היה קיים, היו רבים שהציעו להחליף את עבודת הקורבנות במנהגים שאינם מכילים דם ואיברים הנשרפים באש, אך משמרים את מה שהקורבנות מסמלים.

אבל מהי משמעות הקורבנות? הקונצנזוס הוא שאין מדובר בעסקת חליפין בין ברביקיו המוני בהר הבית לקבלת "פטור מעונש" על חטאים באשר הם. זו לא תוכנית "שברת שילמת".  למעשה, מסקירת סוגי הקורבנות בפרשה, עוֹלֶה, באופן כללי, שהקורבנות קשורים בסוגי פשעים הנעשים בלי כוונה או מחוסר תשומת לב- "וְאִם־נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה", "וְהֵבִיא אַיִל תָּמִים מִן־הַצֹּאן בְּעֶרְכְּךָ לְאָשָׁם אֶל־הַכֹּהֵן וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן עַל שִׁגְגָתוֹ". כלומר הקורבנות מסמלים נטילת אחריות על שגיאה שאינך לגמרי אשם בה. נטילת האחריות הזו הייתה מעשה סמלי שכאב ממש בארנק של מקריב הקורבן – קניית פר או כבש היתה הוצאה אדירה – אם כי בפרשה מוזכרות גם "הקלות" למי שידו לא השיגה – בדמות מנחות זולות יותר, עם תו Vegan למהדרין (בעיקר סולת ושמן, במילים אחרות – "בסבוסה צלויה"). כל אחד לפי יכולתו.

נראה שבמשך למעלה מאלף שנה, לקדמונינו היו בנמצא מנגנונים וטקסים שסמלו התמודדות גם עם אירועים מצערים שנעשו מתוך חוסר תשומת לב. ייתכן שהמטרה היתה שהכאב בכיס וההשתתפות בטקס ציבורי בו חשים, מריחים ורואים שכולם שוגים יגבירו את הסיכוי להגדלת תשומת הלב בעתיד. אולי גם היה יתרון פסיכולוגי בהחלטה אם להקריב או שלא להקריב קורבן, שכן היא חייבה הפרדה בדיעבד בין מעשים שנעשו בלי או עם כוונה תחילה.

בימינו יש נסיונות לייצר אלטרנטיבות למעשי הקורבן, למשל בשירה (לדוגמה "תפילה לאם בטרם שחרית" של חוה פנחס-כהן), אך מאז חורבן בית המקדש מקובל שהקורבנות מוחלפים בתפילות ("וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ"). במובן מסוים, תפילות הן זמן שהאדם מייחד אותו (על חשבון דברים אחרים) גם להתמודדות עם שגיאות שאולי לא גוררות הרגשת אשם, אבל יש בהן צער. עם זאת, מצאתי שמעשי חסד גם הם הוצעו כתחליף לעבודת הקורבנות ("כִּי חֶסֶד חָפַצְתִּי וְלֹא־זָבַח"), אולי כי במעשי חסד האדם מקדיש תשומת לב (זמן, ידע, ממון) שבמובן מסוים "מכפרת על" (במשמעות "מְכַסָּה את") חוסר תשומת הלב שהוביל לשגיאה מצערת. הקורבנות, ומעשי החסד השקולים להם, אולי יצרו אנשים עם מודעות גבוהה יותר, המתרגלים את שריר תשומת הלב – גם לדברים ממש קטנים, כמו יציאה מהרכב, ואת שריר נטילת האחריות בַּמקום, בִּמקום ויכוח על "מי צודק".

במבט ראשון, פרשת ויקרא עוסקת בטקסים עתיקים ולא רלוונטיים. עיון מעמיק יותר מעלה שמדובר בשיקוף של חשבון הנפש שאדם מנהל עם עצמו משחר ההיסטוריה לגבי מעשיו, נטילת אחריות לגביהם ורצונו להיות אדם טוב יותר.