Stern Grove 2019: כל הפרטים על פסטיבל המוזיקה בסן פרנסיסקו

Stern Grove 2019: כל הפרטים על פסטיבל המוזיקה בסן פרנסיסקו

מאת: איתי שמי

החום של הימים האחרונים הוכיח לנו מעבר לכל ספק שהקיץ כבר כאן ביג טיים. איתו מגיעה גם עונת הפסטיבלים ומופעי החוצות החינמיים. אין כמעט עיר בעמק שלא יוצאת עם סדרת מופעי קיץ. זקנים מפזזים לצד זאטוטים זבי חוטם בעוד ההורים, אם התמזל מזלם והילדים לא מציקים, לוגמים יין ומתחרדנים בשמש הנעימה.

אחד מפסטיבלי החוצות היותר מגניבים הוא זה של ק"ק סען פרענסיסקו הנערך בימי ראשון בחודשי הקיץ בחורשת ה Stern Grove (שזה אגב, בערך כמו להגיד מסיבת קוקטייל פארטי או אגם לייק טאהו …). אגב מדובר בפסטיבל ותיק שחוגג, תאמינו או לא, את שנתו ה 82.

המופע החינמי הראשון ייערך השנה ביום ראשון הקרוב (ה 16 ליוני) ב 2:00 בצהריים. לרוב משלבים שני מופעים וכל הסיפור מסתיים ב 6:00 בערב פלוס מינוס. סטרן גרוב היא חורשה מקסימה (אוף רחוב 19 המעצבן בין Sloat blvd ו Wawona st) הבנוייה כמעין עמק או מכתש בינות עצים. יש מספר ספסלים (המיועדים בעיקר לקשישים ונכים) ושולחנות פיקניק, אבל לא כדאי לבנות על זה, רוב באי הפסטיבל פורסים שמיכה, מביאים צידנית, אולי כיסאות מתקפלים, ומוצאים פיסת דשא או חלקת אדמה בחורש התלול שמעל הדשא.

לפני שאספר על האמנים אשר ישחקו לפנינו, אני רוצה לתת כמה עצות שנוגעות לצד הטכני:

  1. הגיעו מוקדם. הפסטיבל פופולרי ותופס מי שתופס ראשון. מי שיגיע ממש מוקדם (המקום נפתח בעשר בבוקר לבאי הפסטיבל) עשוי אפילו לתפוס שולחן פיקניק או לפרוס שמיכה ממש בקדמת הדשא.
  2. אל תבנו על הגעה ברגע האחרון כי מישהו שמר לכם מקום. כבר היו מצבים בהם אמנים פופולריים גרמו לכך שהמקום הגיע ל-Maximum capacity ולא נתנו לאנשים להיכנס יותר למתחם. לא משנה כמה תספרו למארגנים שהמשפחה והחברים מחכים על הדשא, אם אין לכם חותמת/סרט על היד והמקום מלא, אבוד לכם. טענות כגון Haven't the Jewish people suffered enough לא ממש עושות רושם, זה בדוק (אנטישמים…).
  3. הביאו צידנית קטנה עם שתייה ואוכל. אפשר לקנות אוכל בבסטות שבפאתי המתחם. אלכוהול לא מוכרים, אבל להכניס אלכוהול משל עצמכם מותר.
  4. חניה זה נושא בעייתי. אפשר לחנות רחוק ולצעוד (או לקחת Uber) ואפשר גם לחנות רחוק ולהגיע באופניים. יש במתחם שרות valet parking לאופניים.

ועכשיו למופעים:

16 ביוני: Digable Planets (מופע חימום Bang Data) – הפסטיבל השנה נפתח עם היפ הופ. דיגבל פלנט שייכים לדור המייסדים של הז'אנר. הם פועלים עוד מסוף שנות השמונים וב-93' אף הוציאו להיט ענק שאני מניח שכולכם מכירים:(  Rebirth of Slick (Cool Like Dat. אני חייב להודות שאני מתחבר יותר בקלות לגרוב שלהם שמשלב שירת ראפ עם אלמנטים ג'אזיים מאשר להיפ הופ המסחרי ששולט היום במצעדים.

23 ביוני: Los Van Van (מופע חימום Banda Sin Nombre) – מופע שכולו מוזיקה לטינית. לוס ואן ואן היא להקה קובנית ותיקה שקיימת כבר יותר מ-50 שנה. זוהי בעצם הלהקה הקובנית המצליחה ביותר. החבורה עושה ג'אז, רוק, פאנק, קצת היפ הופ ובעיקר הרבה שמח. עם כל כלי הנשיפה והתופים נראה לי שרוב הקהל יעדיף לרקוד מאשר לשבת על הדשא. להקת החימום היא מקומית ומביאה פולק ומוזיקת עולם עם השפעות לטיניות אותם קלטו ברחובות שכונת ה-Mission אשר בה הם גרים.

30 ביוני: Galactic (מופע חימום Baby & The Luvies) – גלאקטיק היא להקה מניו אורלינס המשלבת אר-אנ-בי, ג'אז, Fאנק ועוד. מדובר בחבורה די גדולה (לפחות ככה אני זוכר אותם מהופעתם בפילמור לפני כמה שנים) שקיימת מאמצע שנות ה 90 והיא בעיקר להקת ג'אם, כלומר נותנת מקום רב לאילתורים ומעדיפה זרימה חופשית על פני היצמדות למקור.

7 ביולי: The San Francisco Symphonyאת הפילהרמונית של סן פרנסיסקו אני מניח שאין צורך להציג. בתכנית השנה:

Felix Mendelssohn Fingal’s Cave Overture, Opus 26

Edward Elgar Sea Pictures, Opus 37

Pyotr Ilyich Tchaikovsky Marche slave, Opus 31

Modest Mussorgsky (orch. Ravel) Pictures at an Exhibition

14 ביולי: Mitski (מופע חימום Madeline Kenney) – מיצקי היא יפנית-אמריקאית צעירה שעושה רוק "אינדי" (הגדרה שלדעתי כבר אבד עליה הכלח אבל אמנים עדיין אוהבים להתהדר בה). למרות גילה הצעיר (28) יש באמתחתה כבר חמישה אלבומים. היא חיממה את הפיקסיז ואף שיתפה פעולה עם Xiu Xiu.

21 ביולי: Toots and the Maytals (מופע חימום Lee Fields and the Expressions) – להקת Toots and the Maytals השייכת לדור המייסדים של הרגאיי. זו להקה מג'מייקה  (סורפרייז, סורפרייז) והיא קיימת עוד מתחילת שנות השישים. מדובר בחבורה רב דורית שעברה כמה גילגולים ועושה מלבד רגאיי גם רוקסטדי וסקא. בעצם העולם חייב לה את השם "רגאיי" מפני שהם היו הראשונים שהשתמשו בו בלהיט "Do the Reggay" שיצא ב-1968. החימום הוא של לי פילד ולהקתו. גם פילד הוא מוזיקאי ותיק שעושה סול, אר-אנ-בי וFאנק ויש לו קול  שמזכיר לא מעט את ג'יימס בראון. פילד שיתף פעולה עם המון אמנים ביניהם בי בי קינג, קול אנד דה גאנג ודר' ג'ון (אמן ניו אורלינסי נפלא שהלך לעולמו השבוע ובעצם מגיע לו כתבה, אם לא ספר, משל עצמו).

28 ביולי: San Francisco Ballet – להקת הבלט של סן פרנסיסקו תעשה קטעים נבחרים מהרפרטואר.

4 באוגוסט: The Psychedelic Furs (מופע חימום James) – אם הייתי צריך לבחור קונצרט אחד השנה מכל מופעי החורשה, זו היתה הבחירה שלי. שתי להקות אנגליות שהחלו את דרכן בתקופה בה זמינות המוזיקה עדיין לא היתה עניין של קליק אחד על הסמרטפון. חבורת הפרוות הפסיכדליות הלונדונית שהוקמה ב-77' לקחה את שמה משירה של הוולווט אנדרגראונד Venus in furs, אבל בפועל מדובר בחבורה שעשתה יותר פרוטו-פאנק מאשר פסיכדליה. שירים כמו Sister Europe, Heaven או Pretty in pink זורקים אותי לימים בהם הייתי שומע מוזיקה בווקמן או ברדיוטייפ. להקת ג'יימס לעומתה הוקמה במנצ'סטר והיא מעט חדשה יותר (החלה את דרכה אי שם בשנות השמונים) והיא שייכת למה שנהוג היה לכנות בזמנו "אלטרנטיב" והיתה פופולרית בתחנות הרדיו של הקמפוסים. אני מניח שרבים מקהל הקוראים ודאי מכיר לפחות את השיר Laid. למען האמת, הפתיעה אותי העובדה שהם על תקן להקת החימום. לא חשבתי שהם פחות פופולריים מה Psychedelic Furs.

11 באוגוסט: Pink Martini (מופע חימום Barrio Manouche) – פינק מרטיני מגיעים מפורטלנד והם מעין תזמורת גדולה שעושה הכל מהכל. האמת היא שזו לא כוס התה שלי והם נשמעים לי קצת כמו מוזיקת מעליות, אבל זו מוזיקה מאוד נגישה ומתאימה לכל המשפחה. Barrio Manouche היא חבורה מקומית שעושה ג'אז, החל מסטנדרטים של לואי ארמסטרונג דרך סול צועני ועד ג'אז חופשי או אפילו אוונגרדי.

מופע סיום (18 באוגוסט) – The Isley Brothers – זה המופע היחידי שאינו חינמי ורצוי לקנות כרטיסים מראש (זה כולל פיקניק / מושבים שמורים).

אם הזכרנו כאן להקות ותיקות, אף אחת מהן לא יכולה להתחרות בפז"ם של האחים אייסלי. ארבעת האחים מסינסינטי, אוהיו, עשו גוספל, Doo-Wop, רוקנרול, סול, אר-אנ-בי ומה לא עוד בימים בהם חברי הביטלס שיחקו תופסת בחצר בית הספר היסודי. בזמן שעבדתי על הכתבה ושמעתי את שירם של האחים Between the Sheets, נכנסה ביתי בת ה-18 לחדר, זקפה אזניה ואמרה לי "רגע זה בכלל שיר היפ הופ". שניה אחר כך היא כבר ניגנה לי ביוטיוב את big poppa של אמן ההיפ הופ הידוע Notorious b.i.g. שניים מהאחים (רונלד וארני) עדיין איתנו וזו יופי של פרידה ממופעי הקיץ במיוחד עבור חובבי מוזיקה שחורה.

כפי ששמתם לב מדובר בהיצע מגוון למדי. מנסיוני האישי מהשנים הקודמות, מדובר בחווייה סן פרנסיסקואית כיפית למדי, וזה אפילו לא עולה כסף. אז אם החלטתם להישאר בעמק הקיץ, יכול להיות נחמד לבלות באחד מימי הראשון אחר-הצהריים מוזיקלי ולעשות פיקניק בחורשה.

לפרטים: http://www.sterngrove.org/

עשר סדרות טלויזיה להעביר איתן את הקיץ

עשר סדרות טלויזיה להעביר איתן את הקיץ

מאת: דלית גבירצמן

חופש. קיץ. היכן שתהיו ומה שתעשו, החיים לפתע משנים מצב צבירה. הקצב משתנה, ואיתו גם מצב התודעה. כל אותם הדברים שרצינו לעשות במהלך השנה ולא הספקנו, אלו שדחקנו מפאת קוצר הזמן לתחתית הרשימה, צפים לפתע ועולים, צפים ועולים וקוראים לנו לעשותם. חופשת הקיץ היא הזמן האולטימטיבי למלא מצברים, לטייל, לקרוא, לצפות בסדרות טלוויזיה ובסרטים, לאכול טוב ולנוח. כמה חשוב לקחת את פסק הזמן הזה בכדי להתחבר שוב אל עצמנו, לבלות זמן עם משפחה וחברים ולצבור חוויות וזכרונות. הפניוּת הזאת היא מתנה יקרה, היא זמן יקר, שבו ניתנת לנו הזדמנות נהדרת לצאת קצת משגרת חיינו, לשנות מקום, להחליף אווירה ולחיות את החלום. אז השבוע, הכנתי לכם רשימת המלצות לעשר סדרות טלוויזיה מצוינות שלא תרצו לפספס הקיץ. צפו בהן בטיסה ליעד אקזוטי, על שפת הבריכה, באתר הנופש או בחדר השינה הממוזג, עם כוס מוחיטו ביד, על כוס בירה צוננת או קפה קר עם קש ממתכת, לבד או עם חברים, והעיקר – שתהנו המון!

שקרים קטנים, גדולים – העונה השנייה

האם יש מישהו בקהל שלא ראה את העונה הראשונה של Big Little Lies? לא, אל תגידו לי את זה, אפילו. מיד, רוצו לצפות. ומי שראה, וודאי מבין את ההתרגשות שלי. אם לא די היה בקאסט המטורף של העונה הראשונה, שכלל את זואי קרביץ, ריס וויתרספון, לורה דרן וניקול קידמן, הרי שלטובת העונה השניה גייסו את האחת והיחידה – הלא היא מריל סטריפ. סדרה שהיא כולה העצמה נשית, חברות, משפחה והמון צילומי נוף יפיפיים של החוף של מונטריי, המוכר לנו היטב.

תאמינו לי, יופי של סדרה!

סיפורה של שפחה – העונה השלישית

עוד מאז ימי הסדרה המעולה Mad Man התאהבתי באליזבת מוֹס. האיכויות המופלאות שלה כשחקנית שכובשת את המסך, הוסיפו והרקיעו שחקים משקיבלה עליה את התפקיד של ג׳וּן בסדרה Handmaid’s Tale. בעולם עתידני וקודר שבו אחוזי הילודה הולכים ויורדים באופן דרסטי, מוצאת את עצמה ג׳וּן משמשת כשפחה נטולת זהות וזכויות וכרחם להשכיר. הסדרה עטורת הפרסים מבוססת על ספרה של מרגרט אטווד, והעלילה המסויטת, התלבושות הדרמטיות והצילומים עוצרי הנשימה, הפכו אותה לתופעה שהולידה טרמינולוגיה שלמה ושיח נוקב על מצבן של נשים בעולם. יבורך הפרי.

גברת ווילסון Mrs. Wilson

רות ווילסון היא שחקנית בריטית מוכשרת שהתוודעתי אליה בסדרה The Affair, שזיכתה אותה אף בפרס גלובוס הזהב. כעת היא מככבת במיני סדרה המבוססת על סיפור חייה הבלתי יאמן של לא אחרת מאשר סבתהּ, אליסון ווילסון. לאחר מות בעלה, גילתה הגברת ווילסון שהאיש לו היתה נשואה במשך 22 שנים הסתיר ממנה סודות רבים מנשוא. וכמו תמיד, מתברר שהמציאות עולה על כל דמיון!

צ׳רנוביל Chernobyl

לא לעיתים מזומנות האיש היקר ואני מוצאים סדרה ששנינו נהנים ממנה באותה המידה. אני נוטה יותר לסדרות דרמה ואילו הוא מחבב סדרות מתח ומדע בדיוני. הסדרה שעוררה לאחרונה בשנינו עניין משותף היתה מיני סדרה בת חמישה פרקים המספרת את סיפור המחדל והאסון הגרעיני שהתרחש באפריל 1986. אמילי ווטסון הנפלאה הזכורה מהסרט ״לשבור את הגלים״ והשחקן הבריטי ג׳ארד האריס (אף הוא מהסדרה Mad Man) מככבים בסדרה המגוללת את סיפור האסון הנורא והנסיונות הנואשים שנעשו על מנת להסתיר את ההשלכות האיומות שנבעו ממנו. סדרה מעולה!

טרנסקידס

סדרת דוקו מצוינת העוקבת אחר ארבעה בני נוער ישראלים העוברים תהליך של שינוי מין או ליתר דיוק, התאמה מגדרית. ההתמודדות הקשה והמטלטלת של קבוצת המתבגרים ובני משפחותיהם מרגשת והכנות ואומץ הלב פשוט מעוררים השראה. מרתק!

וואי וואי וואי

שוב מדובר בסדרה ישראלית מצוינת בעלת חמישה פרקים המספרת את סיפורם של בני דור ה-Y. בתור אימא לשני ילדים שנולדו בין השנים 1980-1999, היה לי מסקרן ללמוד יותר על המאפיינים של הדור הזה והאתגרים איתם הם מתמודדים. הדוקו המעניין בוחן נושאים כגון השכלה, תעסוקה, אהבה וסגנון החיים של הדור הנהנתן והמבולבל הזה. אחלה סדרה!

פגישה עם רוני קובן

השנה, גיליתי את רוני קובן. רוני קובן הוא עיתונאי, שדרן רדיו ומראיין מוכשר, המצליח להוציא ממרואיינים רבים את המיטב, בשל האמפטיה והמראה הלא מאיים שלו. בסדרה ״פגישה עם רוני קובן״ הוא מזמין אליו אמנים, שחקנים ואנשי תרבות לשיחה אחד על אחד. הוא מכין לכל אורחיו קיר עם פסיפס מדהים של תמונות מעברם, ומזמין אותם לבחון את עצמם אל מולו. כל מסע אישי כזה הוא מסמך מרתק ואינטימי, והטובים שבהם, אם למנות חלק, היו אלו עם איתי אנגל, אתגר קרת, עידן רייכל, לוסי אהריש ומירב מיכאלי.

יוצאים מן הכלל

הפתעה נוספת מבית היוצר של רוני קובן הינה סדרה דוקומנטרית בת שיבעה פרקים המטפלת בכל פעם בקבוצה או בקהילה מיוחדת במארג החברתי של החברה הישראלית. שוב משמש המראה הרך והרוני-אכפת-לי והטון המכיל לטובתו של קובן, המצליח לחדור לקבוצות הפחות מתוקשרות או מתווכות בחברה שלנו ולשאול שאלות שאולי גם רבים מהצופים רצו ולא העזו. סדרה יוצאת מן הכלל!

סליחה על השאלה

ואם בשאלות שתמיד רצינו ואף פעם לא העזנו לשאול עסקינן, הרי שהסדרה ״סליחה על השאלה״ נותנת לנו הצצה אל חייהם האינטימיים של אנשים מקבוצות שונות באוכלוסיה כגון: אסירים משוחררים, אנשים שסובלים ממחלות נפש, דור שני ושלישי לשואה, נמוכי קומה, זקנים נרקומנים לשעבר ועוד. בעידן שלנו, הסובל מפוסט טראומת הפוליטיקלי קורקט, הסדרה באה בדיוק בזמן, כמו רטייה קרה לסובלים ממיגרנה קשה. המרואיינים יושבים באולפן מול המצלמה ועונים על סדרת שאלות אישיות עם חיוך וללא כל מבוכה או בושה. כמה פשוט, ככה גאוני!

בלש אמיתי True Detective- עונה 3

תמיד כשאני מודאגת מה יעלה בגורלו של בני הבכור שבחר בקריירה של שחקן, אני מיד חושבת על מהרשללהשבז (Mahershalalhashbaz) עלי. אם הוא יכול היה להפוך עם שם כזה לכוכב קולנוע שזכה בשני פרסי אוסקר (על הסרטים ״אור ירח״ ו״הספר הירוק״), הרי שלדור גבירצמן אולי גם יש איזשהו סיכוי. השחקן הכה-מוכשר יליד אוקלנד, שבסופו של דבר אכן קיצר את שמו התנ״כי למהרשלה עלי, לא פחות ממהפנט בתפקיד הראשי בסדרת הפשע האמריקאית. אודה על האמת, לא צפיתי בשתי העונות הקודמות, אך שמעתי שהראשונה היתה מעולה והשנייה מאכזבת. כל מה שאני יכולה לומר הוא, שהעונה השלישית מותחת מאוד ומשוחקת היטב, ומהרשלה עלי הוא בלש אמיתי!

חברים, שתהיה לכם חופשה נעימה!

שלכם, דלית גבירצמן

dalit@gvirtsman.com

ביקור מולדת: עשר המסעדות שלא כדאי לכם לפספס בישראל

ביקור מולדת: עשר המסעדות שלא כדאי לכם לפספס בישראל

מאת: דלית גבירצמן

שלום, אני נוסעת. בשעה שתקראו את הכתבה הזאת, כבר אהיה ישובה במטוס בדרך אל היעד הקבוע, אל היעד הידוע. שוב אעשה את הדרך הארוכה והמוכרת בחזרה למולדת. המולדת המיוזעת, הדביקה, הצפופה והאהובה, שבה יש את האנשים שאני הכי אוהבת, ואת האוכל שאני הכי אוהבת בעולם כולו. הרי אנחנו לא באמת צריכים לחכות למייקל סולומונוב שיגיד לנו שבארץ שלנו יש את האוכל הכי טעים שיש. אנחנו לא זקוקים לפרס ג׳יימס בירד ודומיו כדי לקבל את הגושפנקה ואת האישור למה שידענו מאז ומעולם – שאין על המטבח הישראלי. אז מהו סוד הקסם של המטבח הישראלי? חומרי הגלם הטריים? השילוב וההשפעה של מטבחים שונים שהתקבצו להם יחדיו? או אולי זאת דווקא יכולת ההמצאה והאילתור שאופייניים לכל דבר ישראלי? כנראה, שכמו בהרבה מקרים אחרים, כל התשובות נכונות. אז הפעם, כמתנת פרידה, החלטתי להכין לכם רשימה חלקית של המסעדות האהובות עלי ביותר בארץ. זאת, כמובן, רשימה אחת מיני רבות, והיא וודאי תתעדכן שוב מחדש אחרי הביקור הנוכחי, אך עדיין היא משמשת נר לרגלי. יש בה מקומות אותם נשוב ונפקוד, כמידי שנה, ולא יועילו מחאותי הנמרצות ש״אי אפשר למחזר חוויות״ וש״צריך לחדש ולגוון״, האיש היקר לא יוותר עליהם ל-עו-לם. זוהי רשימה של עשרה מקומות נפלאים, שתחת לחץ פיסי מתון אצמצם לשלושה, ואחרי סחיטה באיומים אשאר עם אחד- שאין בלתו. פרס מובטח למנחשים נכונה.

אז בואו נתחיל. (אגב, הסדר אקראי לחלוטין)

טאיזו taizu

היכל הטעם הטוב של השף יובל בן נריה ממשיך להפגין מקצועיות, שירות ורמת דיוק שהופכת כל ארוחה לחוויה חובקת חושים. באופן כמעט בלתי מוסבר, טאיזו מצליחה לשמור על רמת הקפדה, אסתטיקה, אווירה, איכות וטעמים שלוקחים את הסועדים למסע קולינארי-תרבותי מענג והרמוני. בן-נריה טבע את המונח AsiaTerranean – מטבח המשלב צבעים, טעמים, תבלינים וטכניקות מהמטבח ומאכלי הרחוב של דרום מזרח אסיה עם חומרי הגלם המצויים אצלינו, באגן הים התיכון.

מנחם בגין 23, תל אביב

http://www.taizu.co.il/en/

קלארו Claro

במתחם שרונה היפיפה, יושבת לה מסעדת קלארו של השף רן שמואלי. ואם לא די במיקום המנצח, הרי שקלארו מצטיינת בכל דבר אחר. החל באווירה הנעימה, דרך עיצוב המקום והמטבח הפתוח, וכלה במנות היפות והטעימות. כל ארוחה שאכלתי בקלארו, מבראנץ׳, לאנץ׳ ועד ארוחת ערב, כולן היו מצוינות, והחביבה עלי מכולן היא הבראנץ׳. סביח קלארו, סלט ירקות שוק ומגש ארוחת הבוקר הזוגי – כולם תאווה לעיניים ולחך!

דוד אלעזר 30 פינת רחוב הארבעה, תל אביב

http://www.clarotlv.com/

OCD

שיהיה לכם ברור, מדובר כאן בחוויה גסטרונומית יוצאת דופן ובמחיר לגמרי לא מולקולרי. זוהי הצגה בתשע מערכות, הכוללת מנות דוגמניות שהן טעימות לא פחות משהן מצטלמות נהדר. בין מנה למנה, האורחים צופים במיצג קולינרי מרשים המתרחש ממש מול עיניהם במטבח הפתוח, וה-איך לא, מסודר ומצוחצח. צוות השפים טורחים, קוצצים, מערבבים, מזליפים ומעטרים כל מנה עם פינצטה דקה, והכול בתיאום ובתזמון מושלם. לאחר שמוגשת מנת הקינוח האחרונה ומשטח העבודה מנצנץ, נעמדים צוות השחקנים לקידה אחרונה בטרם יפשטו את סינריהם ויודו לקהל, שבתורו ימחא להם כפיים.

תרצה 17, יפו

https://ontopo.co.il/ocd/en-us

יפו-תל אביב Yaffo Tel Aviv

למה? כי זה חיים כהן. נקודה. השף חיים כהן הוא, ללא ספק, בעצמו מאסטר שף. אל מסעדת הדגל של המאסטר באים כדי לחגוג ולהתפנק על מנות משובחות, אווירה טובה ויחס אישי. תחת שרביטו של המאסטר זורמות אל השולחן מנות שניכרת בהן אהבה, הקפדה ותשוקה של האיש לאוכל טוב ולרצון לשמח ולחבר בין אנשים דרך האוכל.

יגאל אלון 98, תל אביב

/http://yaffotelaviv.com/

מזנון Miznon

של אייל שני. תגידו מה שתגידו, האיש הוא בהחלט תופעה, אבל הפיתות שלו הן יצירות מופת. המזנון הוא מקום מהיר, רועש, איכותי וסופר-טעים. טעים ברמות שקשה להסביר. לא משנה מה ששמים לך שם בפיתה, בין אם זה מן השדה או מן החי, האיש ההזוי מצליח – ובגדול! ועם הצלחה, אי אפשר להתווכח.

מזנון המלך ג׳ורג׳ – המלך ג׳ורג׳ 30, תל אביב

מזנון אבן גבירול – אבן גבירול 23

מזנון רמת החייל – הנחושת 1

https://miznon.com/branch/

חומוס אבו חסן Abu Hassan

יש דברים שהם מסורת, ובלי מסורת, אנה אנו באים? עוד מימי רווקותנו, היינו פוקדים את המקום כשהיה עוד רק ״חור בקיר״ ברחוב הדולפין. מסעדת עלי קרואן, המכונה אבו חסן, צפופה וחסרת חן, אבל החומוס, החומוס, אין שני לו! ותאמינו לי, ניסיתי כמעט הכול. בסופו של יום, ובעיקר בתחילתו, שוב נמצא את עצמנו יושבים אל מול צלחת השילוש הקדוש: חומוס, פול, מסבחה. מנגבים ובוכים מרב עונג. מנגבים ובוכים.

שבטי ישראל 14, יפו

לעמוד הפייסבוק לחצו כאן

אורי בורי Uri Buri

השנה, יצאתי לטיול בארץ עם תלמידי כיתה ח׳ וצוות המורות, והוטלה עלי המשימה הקשה מכל – למצוא מסעדה א-חת שבה נאכל ארוחה א-חת, ושתהיה לא פחות מבלתי נשכחת. וואי, איזה לחץ! חשבתי וחשבתי, ולבסוף נפל הפור. עלינו שלושתנו על מונית בדרך לעכו, למסעדה של המלך אורי הראשון. שם, אל מול השקיעה הכי יפה בעולם אכלנו ארוחת טעימות שהשאירה את כולנו מאוהבות!

רחוב ההגנה, עכו העתיקה

http://www.2eat.co.il/uriburi/menu.aspx?pid=5606

הוטל מונטיפיורי Hotel Montefiore

יש לי חולשה להוטל מונטיפיורי. ראשית, בגלל המיקום. שדרות רוטשילד בתל אביב הוא אחד האזורים האהובים עלי ביותר, בעיר האהובה עלי בעולם כולו. תמונה של המלון עצמו צריכה להופיע במילון לצד הערך ״מלון בוטיק״, כי אין יותר בוטיק מהוטל מונטיפיורי. שנית, מי שמכיר אותי היטב, יודע שאני לא בן אדם של בוקר ולא של ארוחות בוקר. לכן, אני הכי אוהבת לאכול בראנץ׳. זאת ארוחה מושלמת, שבאה לי בתזמון מושלם, המכילה את כל הדברים שאני הכי אוהבת; סלסלת לחמים, גבינות, סלטים קפה וּמאפה.

מונטיפיורי 36, תל אביב

http://www.hotelmontefiore.co.il/restaurant

סנטה קתרינה Santa Katarina

אני יודעת שאמרתי את זה כבר, אבל אין, פשוט אין על תל אביב. מתחם הר סיני, מאחורי בית הכנסת הגדול באלנבי, הפך בשנים האחרונות למרכז בילוי שוקק חיים, המאכלס בתוכו מסעדות נפלאות כמו פורט סעיד (אייל שני) והתאילנדית בסמטת הר סיני. ושם, פתח השף תומר אגאי, ששימש בעבר כסו שף ביפו תל אביב של חיים כהן, את סנטה קתרינה. בכישרון רב ובלי הרבה יומרה, הצליחה סנטה קתרינה לכבוש מקום של כבוד בלבבי.

הר סיני 2, תל אביב

https://www.facebook.com/santakatarina2/

בית תאילנדי Thai House

ואולי כאן המקום להתוודות, שכשזה מגיע למסעדות בארץ, אני – מה שנקרא – מסודרת. המזל חנן אותי בבני משפחה וחברים שיודעים ומבינים אוכל טוב, שהם גם מקושרים לאנשים הנכונים. באחד מביקורי האחרונים לקח אותי השף אורי לוי, הבעלים של ראיסה ביפו, למסע תענוגות קולינארי. במסגרתו, נסענו על הטוסטוס של אורי למסעדת ״בית תאילנדי״, ושם הוא פינק אותי במנות מעולות של סלט פפאיה משובח, פאד תאי ואגרול, מהטובים שטעמתי.

בוגרשוב 8, תל אביב

https://www.thai-house.co.il/english_menu

 

אז מה אני אגיד לכם, חברים? אפילו אחרי עשרים שנה, אני עדיין נרגשת לקראת הביקור השנתי בארץ. רשימת המאווים שלי לקיץ 2019 כבר מוכנה, ואני נדרכת לקראת הזינוק למרוץ המוכר והידוע. אני מוכנה לריגוש, מצפה לחיבוק וזקוקה לחיבור. רוצה הכול! כאן, עכשיו ומיד! ישר לוריד. אני כבר מרגישה את האנרגיה של תל אביב בכל הגוף, כבר מדמיינת את הטעם של הקפה המשובח על שפתי. נושמת את האוויר החם אל ראותי, וכבר מזיעה. מבטיחה לשלוח עדכונים מהשטח, והעיקר-שיהיה לכולם אחלה קיץ!

טוב, נו, אז אחרי לחץ פיזי מתון מצד העורכת, ולכבוד הקיץ שהגיע, החלטתי לחשוף את הסוד הגדול. מוכנים? תופים, בבקשה… ובכן, לא יעזרו קולות המחאה מצידי, ביקור מולדת לא יהיה שלם בלי החומוס של אבו חסן. אפילו אם נאלץ לנגב בעמידה או על ספסל ברחוב. אתם יודעים, ככה זה כשיש מסורת.

חיבוקים,

דלית גבירצמן

dalit@gvirtsman.com

בקרת מולדת: מחשבות על הביקור בישראל

בקרת מולדת: מחשבות על הביקור בישראל

מאת: אביב פרץ

אתה יודע שביקור המולדת שלך בישראל מתקרב כשבסלונך הולכת ומתגבהת לה ערימה של חבילות מ"אמזון", זו המסמנת את הפיכתך לבלדר לעת מצוא בקרב מקורביך, בזכות הכתובת האמריקאית שלך. אלא שאתה לא באמת זקוק לסימן המעיד הזה, אחרי הכול, אתה נושא עיניים לקראת הביקור במשך חודשים. הוא נתפש אצלך כפעולת אתחול, כמאורע שלאחריו יוּשב על כנו הסדר שהוּפר: הגעגועים יבואו על סיפוקם, הפערים שנוצרו יודבקו, והמצברים ימולאו בתחושת בית. אחרי שלושה ביקורי מולדת במהלך שנה וחצי, אני יכול לומר שיותר משמדובר בביקור מולדת – מדובר בבקָּרַת מולדת. כלומר, עיקר הנפח הרגשי של הביקור מקורו לא בפעולת הביקור עצמה, כי אם בכך שהביקור מְזַמן במפגיע את המבקר לבצע הערכה מחודשת של כור מחצבתו.

Image by iStock

הבקרה השגורה ביותר במהלך הביקור באה לידי ביטוי בהשוואות שאתה עורך בין "כאן" ל"שם". בעיני רוחך אתה רואה מאזניים, ובכל פעם אתה מניח עליהן משקולת נוספת, פעם על כף הזכות ופעם על כף החובה. כך למשל, פמיליאריות נעימה עם המוכר במכולת והמלצרית בבית הקפה – מול נימוס נאות ורשמיות מעונבת; ישירות בוטה וחטטנות מעיקה מצד מכרים, שלא לומר זרים גמורים – מול כיבוד המרחב האישי שלך; תחושת השתייכות, אכפתיות כלפי גורלה של המדינה וצמא להתעדכן בכל פיסת אקטואליה – מול אדישות ותלישות; צפירות נרגנות של נהגים בכביש ונותני שירות המחמיצים מולך פנים – מול איפוק ואדיבות; הנוחות של העברית והיכולת לדייק בה את רעיונותיך – מול העילגות היחסית שלך באנגלית; וכן הלאה. השקילוֹת הללו מתבצעות בראשך באורח בלתי רצוני, ולא תמיד אתה יכול להבחין אם רשימת השקילות נוצרת באופן אותנטי וחף מהטיות, או שמא מדובר בנבואה המגשימה את עצמה.

וכאילו לא די בכך, הביקור מטיח בפניך את הידיעה המעציבה, שבזמן שחיית את חייך במקום אחר, החיים במולדת המשיכו בלעדיך. להלכה, אתה יודע את זה. אלא שביום-יום נוח לך לדחוק את הידיעה הזו אל מחוץ לתודעה שלך. ואילו בזמן הביקור הידיעה הזו פורקת עול, משוטטת לה בחופשיות ומתגוללת עליך באשר תפנה. כך שאתה מסתובב כמו היית מבקר, המתהלך בתערוכת צילומים במוזיאון הנושאת את השם "מעקב אחר הזמן בפעולתו". זה נמצא בנקודות הקטנות. למשל, כשאתה חולף על פני בית קפה מוכר ולפתע מבחין שנסגר, קופא לרגע במקומך ומשתאה מול החנות החדשה שנפתחה על חורבותיו, בלי להותיר ממנו זכר. אבל זה בעיקר צורב בנקודות הגדולות, כשאתה מתראה עם אנשים היקרים ללבך, ומגלה שהם נמצאים במקום אחר מזה שהיו בו בפעם האחרונה שראית אותם, רק לפני כמה חודשים. בין אם זה מקום שמח יותר או עגום יותר – אתה לא היית שם ללוות אותם בתהליך. החמצת אותם. זה גילוי שמערער אותך, כי היית תחת הרושם שאתה מצליח לתחזק חיים כפולים, לחיות כאן אבל עדיין להתעדכן באדיקות ולהתמצא היטב במה שקורה שם. ואז נוחתת עליך ההבנה שהתחושה הזו שאפפה אותך מוטעית, שהאדן הזה שנשענת עליו בבטחה רופף, שיש מחיר מוחשי להיעדרות.

בקרה נוספת שאתה מבצע נוגעת למעגל החברים שלך. כשהיגרת, הותרת מאחוריך חברויות ארוכות שנים, והקשר הרציף שהיה עד אז מנת חלקן, מטבע הדברים הלך והתרופף. כך שלקראת הביקור מתחילים לרחוש בתוכך חששות ומתח, ובינך לבין עצמך אתה תוהה מה יהיה טיבם של המפגשים המחודשים. התהייה הזו זוכה למענה נחרץ, כשבמהלך הביקור אתה לומד שהמפגשים הבלתי אמצעים עם החברים מותירים בך רישום מדויק ומהימן של מהות הקשר עמם. אתה מבין, אתה מרגיש, איזו חברות עומדת איתנה במבחן הזמן והמרחק (ומהרגעים האהובים עלי בכל ביקור הם המפגשים עם החברים למרחקים ארוכים, שבהם כמה שניות אל תוך השיחה אני כבר מרגיש בבית), ואיזה חברות אינה אלא קשר שמיצה את עצמו, עוגן מדומה שהיה בחייך ונמשך רק מכוח האינרציה. במילים אחרות, חוויית ההיקרעות מתוך מעגל החברים שלך בעטיה של ההגירה מחילה עליו מנגנון של ברירה טבעית. זה דבר שלא נעים להפריז בו במילים, אבל הוא נכון.

דבר אחד שאתה בוודאי לומד במהלך ביקור המולדת, שפעם אף כונה חופשת מולדת, הוא שמדובר באירוע שאין לו שום קשר לחופשה. לכל אורך הביקור אתה מצוי במרוץ אחרי הזמן, מלהטט בין מקומות ובין אנשים, מנסה לדחוס אל תוך לוח הזמנים שלך מפגש ועוד מפגש, עד שכבר אי אפשר יותר. מה שמוביל אל הדבר הבא שאתה לומד במהלך ביקור המולדת: לא משנה עד כמה תיערך אליו מראש, תעמול ביסודיות על לוח הזמנים שלו, ותנסה להקדיש זמן לכל בן משפחה וחבר, עדיין יימצא מי מהם שירגיש זנוח וייעלב ממך. אתה בעצם בוחר מראש, מחוסר ברירה, להעליב מישהו. זהו כורח שאין שום דרך לחמוק ממנו, ועל כן – ואת זה אתה מבין רק בדיעבד – צריך פשוט להשלים אתו.

אתה יודע שביקור המולדת שלך בישראל מתקרב לסיומו כשבמזוודתך הולכת ומתגבהת לה ערימה של קפה שחור וזעתר. מותש פיסית ונפשית אתה שם פעמיך אל התחנה האחרונה שלך לפני שדה התעופה: בית ההורים. ובעלותך למטוס, עולמך שוב נבקע לשניים ונתיב מחשבותיך שוב מסתעף לשניים וים רגשותיך שוב נקרע לשניים, ורק את מַמָּשׁוּתְךָ אינך יכול לפצל, היא חגוּרה למושב וממשיכה כאחת.

 

*לקריאת מחשבות נוספות של אביב פרץ היכנסו לבלוג שלו, זוטי דברים.

Limmud Bay Area: על כנס היהדות שיתקיים בקרוב בסונומה

Limmud Bay Area: על כנס היהדות שיתקיים בקרוב בסונומה

מאת: מיכל כהן

מזה כ-7 שנים מושך כנס Limmud Bay Area מאות אנשים לבלות סופשבוע קסום באוניברסיטה בסונומה. בכנס, מתקהלים יהודים מכל רחבי המפרץ, מכל שלבי החיים ועם זיקות שונות כלפי היהדות לאירוע גדול הכולל סדנאות, דיונים, טיולים בטבע, לימודי טקסטים, פרויקטים אמנותיים, מופעים ועוד והכל תחת הקו המנחה, המאפיין באופן כללי לימודי יהדות- כל אחד יכול להיות מורה וכל אחד צריך להיות תלמיד.

המטרות העיקריות של הכנס, מלבד הלמידה והרחבת האופקים היהודיים, הן יצירת קהילה ותחושת אחריות הדדית, העצמה, יצירת קשרים ועוד.

זו מעין הזמנה למשתתפים להגיע בראש פתוח כדי לחוות חוויות יהודיות יחודיות, לחקור את החיבור שלהם לרעיונות יהודיים, חידושים ומסורת.

limudלימוד Limmud Bay Area הוא שלוחה אחת מתוך יותר מ-70 שלוחות ברחבי העולם בהן מתנדבים יוצרים פסטיבלי לימוד. מהפסטיבל המקורי הראשון שארך שבוע באנגליה, התרחבה התנועה לרשת מגוונת של קהילות יהודיות בצפון אמריקה ודרומה, ישראל, מערב אירופה ומרכזה, ברית המועצות לשעבר, אפריקה ואסיה. רק ברחבי ארצות הברית קיימות כיום 18 קהילות לימוד ו- 8 בישראל.

אם גם אתם רוצים לטעום מן החוויה הייחודית, אתם מוזמנים לכנס לימוד Limmud Bay Area אשר יתקיים בסוף השבוע שבין ה-28 ל-30 ביוני באוניברסיטת סונומה סטייט ב-Rohnert Park. הנוכחות תוגבל ל- 400-450 משתתפים השנה ולכן מומלץ להירשם בהקדם.

הארוע מתחיל ביום שישי בצהריים עם מדיטציה משותפת. אלו שאינם מעוניינים בתפילה יוכלו להתחיל מייד בלימוד.

דמי ההרשמה (הנעים בין $200 ל- $580, תלוי בגיל המשתתף וסוג הלינה) הם לאדם וכוללים לינה, 6 ארוחות כשרות, חניה, גישה מלאה למתקני הברכה וחדר כושר של האוניברסיטה וכן את כל הפעילויות וההופעות שבכנס.

הכנס מיועד לגילאי 18 חודשים ומעלה ולמשפחות המגיעות עם ילדים קטנים ניתנת במקום תוכנית מיוחדת לילדים הכוללת הפעלות וסדנאות שונות. למשפחות נזקקות יש אפשרות לבקש סבסוד המוזיל מאד את המחיר לילדים.

לפרטים נוספים והרשמה הכנסו לכאן