החשיבות של דירוג אשראי טוב בארצות הברית

החשיבות של דירוג אשראי טוב בארצות הברית

מאת: דפנה מזרחי

בעקבות שאלות רבות והתעניינות מצד לקוחותינו כיצד לשפר את דירוג האשראי שלהם כדי לשכור בית, לקבל הלוואה או כדי לשפר תנאי הלוואה במסגרת רכישת רכב או לקיחת משכנתא, חשבנו שיהיה כדאי לרכז את אינפורמציה בנושא דירוג אשראי במאמר אחד.

דירוג אשראי הוא ציון המגדיר את יכולתו של לווה לפרוע הלוואות. ככלל, דירוג אשראי גבוה מראה לגופים המלווים על יכולת פירעון טובה של הלווה. בארה"ב דירוג האשראי מכונה Credit Score, ועל פיו נותנים ללווה אשראי ו/או קובעים לו את הריבית.

מאחר ועכשיו, בתקופת החגים, יש מעט זמן פנוי מעבודה, זהו זמן מצוין לעבוד על שיפור דירוג האשראי שלנו שכן הבנה טובה בנושא תאפשר לנו ליישם את האסטרטגיה הנכונה ביותר בשיפור דירוג האשראי האישי שלנו.

חלקנו כבר שמע את העצות, צריך מספר כזה או אחר של כרטיסי אשראי, צריך לשלם את החשבונות בצורה כזו… לצערנו בנית דירוג אשראי אינה כה פשוטה ורצוי להיוועץ במומחה. אנשים רבים בודקים את דירוג אשראי שלהם באינטרנט, ולאחר מכן מקבלים סירוב להלוואה, לרכישת רכב או לקבלת כרטיס אשראי מסוים וזאת למרות שהדירוג שלהם נחשב לטוב, הכיצד?

ובכן, בארה"ב קיימות שלוש סוכנויות דירוג  גדולות (Equifax, Experian, TransUnion) המעדכנות נתונים ומידע ובהתאמה קובעות דירוגים אישיים. סוכנויות אלו מקבלות מידע מחברות האשראי, המוסדות הפיננסיים והבנקים, ובאמצעות מידע זה הן קובעות דירוג ללקוח, המתעדכן באופן שוטף. דירוג האשראי של אדם נקבע ע"י הסוכנויות הנ"ל בהתאם להיסטורית התשלומים שלו, חשבונות אשראי פתוחים, אשראי מנוצל ואשראי פנוי, בקשות לאשראי, ותק של חשבונות אשראי ועוד…

אז כיצד בונים ו/או משפרים את הדירוג שלנו בצורה נכונה?

להלן כמה עצות אך הרשימה אינה מלאה וחשוב להיוועץ במומחה (נשמח לעזור ולהפנות ככל הנדרש)**.

  • אם מתכוונים לבקש הלוואה בעתיד ורוצים לשפר את דירוג האשראי, רצוי להתחיל לפעול כשנה מראש ולבקש דו"ח אשראי אמיתי ועדכני משלושת הארגונים השונים (עבור בני זוג יש לבקש את דוחות האשראי של כל אחד מהם). רצוי להימנע מבדיקות אשראי תכופות מידי בתקופת זמן קצרה. לאחר שפועלים לשיפור האשראי במשך כ-6 חודשים אפשר לבקש שוב את הדוחות ולעקוב אחר השינויים. דירוג אשראי של מעל 760 נחשב לדירוג טוב (למשל לצורכי לקיחת משכנתא).
  • אם מבחינים במידע שגוי בדוח אשראי (כגון טעות סופר או טעות אחרת בפרטים האישיים) רצוי לפעול לתיקון הטעות באופן מיידי.
  • החזר הלוואות בתשלומים יעזור לבניית דירוג אשראי (לקיחת רכב בליסינג, משכנתא או הלוואות למיניהן). חשוב לדעת כי לא כל כרטיסי האשראי שווים בעיני סוכנויות הדירוג.
  • רצוי להימנע משימוש ביותר מ -50% ממגבלת האשראי בכל עת. ככל שעוברים את מסגרת האשראי לעיתים קרובות רצוי לבקש להגדיל את מסגרת האשראי. שימוש של פחות מ-30% ממגבלת האשראי אף יכול להשפיע לטובה על דירוג האשראי.
  • יש לשלם את יתרת כרטיסי האשראי על בסיס שבועי ולא לחכות עד המועד הקבוע לפירעון היתרה. בכל מקרה, אין לאחר בתשלומים ביותר מ-30 ימים או שהדבר עלול לפגוע בדירוג האשראי.
  • לא מומלץ לסגור כרטיסי אשראי או חשבונות. סוכנויות דירוג האשראי רוצות לראות כי ללקוח יש יחסים ארוכי טווח עם חברות האשראי, וותק החשבונות ו/או הכרטיסים משפיעים על הדירוג. כמו כן, חשוב להשתמש בכל כרטיסי האשראי באופן שוטף, אפילו שימוש מינימאלי.

נכון שתהליך הבנת שיטת דירוג האשראי בארה"ב ובנייתו ו/או שיפורו אינו קל, אבל הדבר יחסוך לנו הרבה זמן וכסף בעתיד ולכן שווה להשקיע את המאמץ.

 

*קבוצת מזרחי הינה One Stop Shop לנדל"ן, הכוללת, בנוסף למשרד התיווך, את כל אנשי המקצוע הנדרשים לליווי הלקוחות בכל ענייני הנדל"ן שלהם בישראל ובארה"ב. נשמח לסייע ו/או להפנות אתכם לאנשים הנכונים, לרבות לצורך שיפור דירוג האשראי.

** האמור במאמר זה הינו דעתו של הכותב בלבד ואינו מהווה ו/או מחליף ייעוץ משפטי ו/או מיסויי ו/או פיננסי ע"י מומחה בתחום.

הופעות 2018-2019: הלהקות והאמנים שמגיעים אלינו בקרוב

הופעות 2018-2019: הלהקות והאמנים שמגיעים אלינו בקרוב

מאת: איתי שמי

כבר די מאוחר ומתחיל לטפטף. אני מנסה להזכר איפה חניתי. רק שלא אמצא דו"ח על השמשה, או גרוע מכך שגררו לי את האוטו. קצת חסמתי את דרך הכניסה לאחד הבתים. הטפטוף הופך למבול, ואני עושה קיצור בסמטה צרה. לפתע יד חזקה לופתת אותי מאחור ומצמידה אותי לקיר. איש אימתני מקרב את פניו לפני. אני יכול להריח את צחנת השום הנודפת מפיו. "אפשר לדעת איפה היית?" הוא שואג עליי. ואני כבר לא בטוח אם זה הגשם או הרוק שניתז עליי. "יצאתי מהפילמור" אני עונה בקול חלושות. "נו, וסיפרת על זה? אתה יודע שזה היה סולד אאוט???". "ללללא לא לא יייידעתי שאאאתה בעניין" אני מגמגם. "פעם הבאה, דיר באלאק". אני מוצא את עצמי מושלך על האספלט מתבוסס בשלולית בשולי הסמטה.

טוב, קצת הגזמתי, אבל לא אחת באים אלי בטענות שאני מספר על כל מיני הופעות רק אחרי שכבר הלכתי. צודקים. זאת באמת חכמה קטנה. אז הנה אני מנסה לעשות תיקון. אי לכך אדווח מדי פעם על קונצרטים המגיעים לאזורנו, אבל הפעם מבעוד מועד ולא בדיעבד… ברשימה הבאה השתדלתי ללכת על מנעד רחב של סגנונות כך שכל אחד ואחת מכם, אני מקווה, יוכל למצוא בה משהו לטעמו. מה יש כאן? אמריקנה, פולק, רוק'נרול, פופ, גראנז', פסיכדליה ובהמשך אפילו טרופיקליה מברזיל. יש כאן כאלו שכוווווווולם מכירים (אלטון ג'ון, בהמשך גם הרולינג סטונס) וגם כאלו שנמצאים יותר בשוליים אבל בהחלט ראויים להאזנה. ההופעות מסודרות כרונולוגית ומי שחי כאן כבר כמה שנים יודע שכמעט תמיד כדאי להזמין כרטיסים הרבה זמן מראש. במידה והכרטיסים לקונצרט נעלמו בשניות הראשונות לפתיחת המכירה (ארוע שקורה לצערי יותר ויותר בעיקר עקב כניסתם של הבוטים בשרות הספסרים לחיינו) ואתם ממש לא רוצים לפספס, אפשר תמיד לנסות להשיג כרטיסים ברגע האחרון באתרים\אפליקציות דוגמת Stubhub ,VividSeats SeatGeek ודומיהם.

אז בואו נתחיל…

George Clinton & Parliament Funkadelic 

ה-16/17 בדצמבר 2018 (ראשון, שני) – (האינדיפנדנט)

אנחנו מתחילים עם האיש הכי גרובי, פאנקי (פ' רפוייה) ופסיכדלי בעיר, אגדה חיה שאפילו נכנס לרוקנ'רול הול אוף פיים, ג'ורג' קלינטון. הברנש כבר בן 77, יושב רוב ההופעה, אבל זה לא מונע מהמופע הזה להיות המסיבה הכי טובה בעיר. ראיתי אותו לפני כשנה באותו מועדון עצמו. מה לא קורה שם? הוא העלה את הנכדים על הבמה (מוזיקאים בעצמם, יותר בכיוון של היפ-הופ מאשר פאנק), כל מיני מוסיקאים עלו וירדו במין כאוס מתוכנן שכזה, והכל באיזו אוירה משוחררת וכיפית של מסיבה יותר מאשר קונצרט. קלינטון יצר עם מס' הרכבים כשפנקדליק ופרלמנט הם הבולטים שבהם, והוא אחד הדמויות הבולטות בהכנסת הפאנק (שוב, פ' רפוייה…) כזרם מוזיקלי. אי אפשר לזלזל גם בתרומה שלו למוסיקה הפסיכדלית. אבל מה אני חופר, את פנקדליק באים לרקוד יותר מאשר לשמוע. לפרטים

ערב מחווה לג'ין קלארק (The Chapel)

ה 22 בדצמבר 2018 (שבת)

ג'ין קלארק היה זמר פולק-רוק מוערך, מעמודי התווך של אחת מהלהקות המשמעותיות ביותר בשנות השישים. להקה אשר מזוהה מאוד עם הצליל של החוף המערבי, The Byrds. בערב המחווה ישתתפו כמה להקות נהדרות דוגמת Gospelbeach או מג ביירד, יוצרת מוכשרת בעלת קול מלאכי שעשתה עליה מבוסטון לסן פרנסיסקו. גברת ביירד, כשעדיין חיה בחוף המזרחי, היוותה חלק מהרכב בשם Espers (כששמעתי אותם בפעם הראשונה, התאהבתי במג על המקום) וכאן, אצלינו במערב, היא עזבה את הגיטרה, התיישבה מאחורי מערכת התופים והקימה את ההרכב Heron Oblivion. לאחרונה אפילו הוציאה אלבום יחד עם נגנית נבל בשם מרי לטימור. על התאורה בערב מופקד Mad Alchemy שעושה מופע פסיכדלי מדליק בעזרת צלחות מסתובבות, צבעים ומקרן. לפרטים

Thievery Corporation (מאסוניק)

ה 30/31 בדצמבר 2018 (ראשון,שני) 

הרכב ותיק ומדליק מוושינגטון די.סי.  שממש קשה להגדיר את הסגנון שלהם. מישמש ססגוני המשלב דאב, רגאיי והשפעות קאריביות, מוזיקה אלקטרונית, בוסה נובה, היפ-הופ ומה לא. הם עושים הרבה שמח על הבמה והמוזיקה קצבית ורקידה. אפשרות מצויינת למי שמחפש מקום להיפרד מ 2018 ולקבל בנשיקה את השנה החדשה. לפרטים

The Claypool Lennon Delirium (פילמור)

ה 31 בדצמבר 2018 (שני)

שון לנון, כן, הבן של, יחד עם הבסיסט לס קלייפול מגיעים לחגוג איתנו את סוף השנה האזרחית בפילמור. קלייפול הוא הבסיסט של אחת הלהקות המטורפות, מחורפנות ויצירתיות בסביבה – Primus ויש לא מעט שיטענו שמדובר בבסיסט הטוב בעולם. זאת כבר מסורת של כמה שנים שפרימוס מקבלים את השנה החדשה באזורנו, רק שהפעם לס מגיע מלווה בלנון, חברו להרכב חדש יחסית חדש בשם The Claypool Lennon Delirium. שון לנון, שגדל בעיקר עם אמו יוקו ואף שיתף איתה פעולה בפרוייקטים אמנותיים, לא מנסה לרצות את הקהל ולא מפחד לעשות דברים קצת נסיוניים. הצמד הוציא אלבום בכורה ב 2016 פלוס מיני אלבום עם קאברים נהדרים של קינג קרימזון, פינק פלויד, המי ואפילו הרכב יפני נהדר בשם Flower travelin' band. בתחילת 2019 הם אמורים להוציא אלבום חדש. אחלה מסיבת סילבסטר פסיכדלית. לפרטים

The Seeds להקת חימום: Love (צ'אפל)

ה-3 בינואר 2019 (חמישי) 

מופע שהוא כולו לוס אנג'לס של שנות השישים עם להקת גארז' אדירה. אמנם הסולן מהימים ההם סקאיי סאקסון מביט עלינו מלמעלה אבל ראיתי אותם לא כל כך מזמן והאנרגיות על הבמה מדהימות. מחממת אותם עוד להקה מאותה תקופה מעיר המלאכים בשם Love. לאב היא להקה שהוציאה כמה אלבומי מופת והיה לה פוטנציאל להצליח בענק (לא פחות מהדלתות למשל, להן היא פתחה את הדלת להצלחה) אבל התנהלותו הבעייתית של סולנה ארתור לי (בחור מוכשר כשד, אבל עם נטיה להרס עצמי שאפילו ישב כמה שנים טובות בכלא) בצירוף עם קצת חוסר מזל השאירו אותה מאחור. ארתור לי כבר לא איתנו אבל אני סקרן לשמוע איך נשמעים כיום שארית הפליטה. לפרטים

Magpie Salute (תיאטרון UC Berkeley)

ה-11 בינואר 2019 (שישי) 

הסיפור מתחיל ככה: היה היתה להקה בשם The Black Crowes שקמה אי שם בסוף שנות השמונים ועשתה רוק דרומי אנרגטי ובלוז-רוק משובח. בלהקה היו שני אחים כריס וריץ' רובינסון. בשנות התשעים היתה להם פופולריות אדירה (בעיקר בארה"ב, בארץ פחות שמעו עליהם). עובד איתי מעריץ פנאט שהיה מוכר כלייה בכדי לראות הופעת איחוד של ההרכב ההוא. אחרי הפסקות ואיחודים התגלע קרע בין האחים והלהקה התפרקה. לאחר הפיצוץ יצאו מבין החורבות שני הרכבים: כריס הקים את ה Chris Robinson Brotherhood (אשר גם הוא מגיע לאזורנו לשלוש הופעות ממש בסוף השבוע הקרוב בפילמור ). אחיו ריץ' ביחד עם חברים נוספים מהלהקה הקימו את Magpie Salute. מסתבר שהפיצול גם יצר קרע בקרב האוהדים השרופים. אותו בחור מהעבודה נסע עד קולורדו לצפות בהופעה של מגפאיי אבל כף רגלו לא תדרוך באולם בו מופיע כריס רובינסון… לא משנה אם אתם בצד של עפרה חזה או של ירדנה ארזי, שני ההרכבים מוצלחים ומי שאוהב רוק דרומי קשוח עם השפעות בלוזיות לא יתאכזב. לפרטים

Patti Smith (פילמור)

ה-11/12 בינואר 2019 (שישי-שבת)

נסיכת האופל שפרצה לתודעה באמצע שנות השבעים עם האלבום האייקוני Horses (אלבום שאפילו קיבל את הכבוד לשכון בספריית הקונגרס בשל היותו סמן תרבותי). היא תרמה לא מעט למהפכת הפאנק (יותר נכון סוג של פרוטו פאנק) ובעצם הכניסה עומק ויצרה מעין art-punk (שזה קצת אוקסימורון…) ע"י שילוב של הקראת שירה עם גיטרות בועטות וקול שהוא קר וחם בו זמנית .סמית' היא לא רק מוזיקאית, מדובר באמנית רב תחומית מרתקת (ועטורת פרסים). עדיין לא יצא לי לראות אותה בהופעה חיה, אולי הפעם זה יקרה. לפרטים

Elton John (סאפ סן חוזה)

ה-19 בינואר 2019 (שבת) 

את Reginald Kenneth Dwight או בשבילכם Sir Elton Hercules John אני לא חושב שצריך להציג. זה אמור להיות מופע הפרידה שלו לפני פרישה לגמלאות. אז לפני שהוא הולך לשחק ברידג' במועדון לקשיש הוא בא להגיד שלום אחרון ושם המופע: Farewell yellow brick road מרמז שהוא הולך להיות קראוד פליזר ולבצע להיטים מכל התקופות. אני מניח שהכרטיסים אזלו מזמן אבל מי שמוכן להוציא לא מעט זוזים ודאי יצליח למצוא כרטיס מאתרים המתמחים במכירה מאוחרת אותם ציינתי למעלה. לפרטים

Howlin Rain  מחממים Garcia Peoples ( בסנטה קרוז במועדון ה Catalyst ובסן פרנסיסקו באינדיפנדנט)

ה-18/19 בינואר 2019 (שישי, שבת)

להקת Howlin Rain היא חבורה מקומית (אוקלנד) שמתרפקת על הצליל של החוף המערבי משנות השבעים. הלהקה הוקמה ב 2006 ועושה רוק בסיסי עם השפעות בלוז ופסיכדליה.

יחממו אותם Garcia Peoples. ג'רי גארסייה כבר מזמן לא איתנו, אבל רוחו עדיין מרחפת בחלל העולם. יש לא מעט להקות "ג'אם" (Jam bands) שאוהבות ליצור באיזה סטייט אוף מיינד גרייטפול דדי. הגרסייה פיפילז היא להקה טרייה מניו ג'רזי שהוציאה את אלבומה הראשון והמצויין Cosmic Cash רק השנה. הם לא להקת טריביוט חלילה וחס, אלא להקה העושה חומר מקורי וכמו כל להקת ג'אם, עיקר כוחה אמור להיות בהופעות החיות. לפרטים

Mudhoney (אינדיפנדנט)

ה-8 בפברואר 2019 (שישי)

אתם זוכרים את בשורת הגראנז' שהגיע אלינו מסיאטל אי שם בתחילת שנות התשעים? נירוונה, פרל ג'אם, סאונדגארדן.  באותו אקלים תרבותי ופיזי פעלה להקה מעט ותיקה יותר (הוקמה עשור קודם לכן) ותרמה רבות להתהוות אותו צליל קשוח שהיווה קונטרה לפופ של שנות השמונים. עצם הגעתם למועדון קטן כמו האינדיפנדנט היא הזדמנות מצוינת לאוורר את חולצת הפלנל, לוותר על הגילוח מספר ימים לפני ההופעה ולקחת אטמים לאוזניים ליתר ביטחון…  לפרטים

Sharon Van Etten (פילמור)

ה-26 בפברואר 2019 (שלישי)

אסיים את הרשימה הנוכחית עם סינגר-סונגרייטר שפרצה אל תודעת הציבור הרחב לפני קצת פחות מעשר שנים. קצת קשה לי להגדיר את המוזיקה של שרון, אולי פולק-רוק, אולי "אינדי", אבל עזבו תוויות, יש לה הגשה אישית מיוחדת והיא פשוט היא. ואן איטן הוציאה השנה אלבום חדש והיא חוזרת להופיע אחרי הפסקה של מס' שנים בהם הקימה משפחה והפכה לאמא. היא אפילו חזרה לאחרונה לספסל הלימודים ומשלימה תואר בפסיכולוגיה. כשנשאלה לגבי השפעות מוזיקליות היא ציינה את ניק קייב, פורטיסהד ואפילו  להקת Suicide… (ואני חשבתי שהיא תלך על ג'וני מיטשל, קרן דאלטון או פתי סמית'). יהיה מעניין. לפרטים

 

זהו כמובן רק קצה הקרחון, יש עוד רבים וטובים. החלטתי לעצור בחודש פברואר, אבל אם מסתכלים מעט הלאה אפשר לראות באופק עוד הרבה דברים מעניינים. למשל:

The Rolling Stones, Chemical Brothers, Kevin Morby, Spiritualized, Real Estate ואפילו ניק מייסון בערב שכולו פינק פלויד של הימים הראשונים והיוצר הברזילאי הותיק Caetano Veloso כך שיש למה לחכות…

שבת שלום

הינשופים: אנסמבל הפלייבק של עמק הסיליקון

הינשופים: אנסמבל הפלייבק של עמק הסיליקון

מאת: דלית גבירצמן

אני לא יודעת מתי בפעם האחרונה נכנסתם לחדר סתמי למדי, שעל אף שלא הכרתם את כולם, היתה בו אנרגיה מחשמלת, פתיחות והכלה, הומור, רגישות, הקשבה ודיוק שגרמו לכם להתרגש ולגמרי לרצות לצאת מאזור הנוחות שלכם. כך הרגשתי כשהוזמנתי להצטרף לחזרה של ״הינשופים״. ״הינשופים״ הם קבוצת ישראלים בעלי רקע תיאטראלי החיים בעמק הסיליקון. הם מעורים בחיי הקהילה המקומית האמריקאית והישראלית ומשולבים בתעשייה ובאקדמיה. הם מופיעים בשיטת הפלייבק באירועים קהילתיים, אירועי גיבוש ופיתוח צוותים בחברות, אירועים פרטיים ועוד, ופעם בשבוע, הם נפגשים לחזרות.

ישבתי מחוץ לדלת והמתנתי עד שיסיימו את ״החימום״. מן החדר עלו קולות רמים של צחוק ושירה, ובחשש מה, נכנסתי אל החדר. נטע לכיש, מנחת ״הינשופים״, סימנה בעדינות את גבולות השיח ו… יצאנו לדרך. מתנדבת ראשונה סיפרה סיפור על הביקור האחרון שלה בארץ ועל חגיגת בת מצווה מאוחרת שערכו לאחותה בגיל ארבעים. תוך דקות ספורות, החלו שחקנים שונים לגלם את התפקידים השונים, והסיפור הפך לפתע להצגה. רגעי חיים מרגשים הפכו לנגד עיני המשתאות לרגעי קסם תיאטרליים. לא חלף זמן רב, ומצאתי את עצמי יושבת מול נטע ומספרת לה את הסיפור המפורסם על ״היום בו הכרתי את האיש היקר״ – מה שכבר הפך בקרב חוגים מקורבים ל״סיפור הפוף״. ארבעה שחקנים העלו את סיפור ההיכרות המיתולוגי שלנו דרך ארבעה מונולוגים שונים, והפכו אותו למערכת מראות שמחד, שיקפו לי את סיפור חיי באופן אישי ומשמעותי, ומאידך, הפכו אותו לחוויה אמנותית, אסתטית ואוניברסלית.

מיותר לציין, שיצאתי נפעמת.

בעקבות המפגש, הסתקרנתי, התחלתי לחקור ולמדתי שהז׳אנר צמח בניו יורק בשנות ה-70, בתקופה שבה התעורר הצורך לחפש משמעויות מחוץ לתאטרון המסורתי ולשבור את הגבולות בין הקהל לבמה. מייסד הפלייבק, ג׳ונתן פוקס ורעייתו ג׳ו סאלס, הושפעו ממסורות קדומות של מספרי סיפורים, מהתאטרון הניסויי-אלתורי והפסיכודרמה. הם תהו מדוע סיפורי החיים של הקהל לא יוכלו בעצם לשמש בסיס למופע תיאטרלי. הם שאפו להסיר את המחיצות בין הקהל לשחקנים והעדיפו ששחקני הפלייבק לא יהיו שחקנים במישרה מלאה, אלא שיגיעו מכל תחומי החיים. וכך נוצר ז׳אנר מקורי של תיאטרון סיפורי חיים ואימפרוביזציה, ששם במרכז את הסיפור האישי והיצירה הספונטנית, הנקרא פלייבק.

מאחר ועוד היו לי שאלות נוספות בנושא, פניתי אל נטע לכיש המהממת.

מה מייחד את תיאטרון הפלייבק מז׳אנר אימפרוב אחר?

״הפלייבק הוא תיאטרון שמטרתו להגיע אל הקהל מתוך התכנים האמיתיים של הקהל הספציפי בכל רגע נתון. האימפרוביזציה נוצרת מתוך קשב עמוק למְסָפֶּר ולסיפור. השחקנים זוכים באמון הקהל בכך שכל שיקוף תיאטרלי שומר על כבוד המְסָפֶּר, אף פעם לא צוחקים עליו או על הסיפור שלו. אין גיחוך או ״ירידה״ על הקהל, אין עיוות הסיפור למטרת צחוקים של הקהל על חשבון האדם ששיתף. גם על דמויות אחרות בסיפור שאינן המְסָפֶּר עצמו אין הגחכה או פרודיה, אפילו של דמויות ״רשעות״. החיפוש של השחקנים הוא להגיע ל״לב הסיפור״ – אותו רגש מוביל, רגע משמעותי בסיפור, הסיבה שבגללה המספר מספר את סיפורו והביא אותו לבמה, כאן ועכשיו. כאשר השחקנים נוגעים בלב הסיפור, מתרחש הקסם של הפלייבק: נוצרת יצירה בימתית מלאה, עצמאית, שנוגעת באמת אוניברסאלית ובליבו של כל צופה וצופה, ומאידך – נובעת מתוך רגע אישי קונקרטי ביותר.

אז זה שונה מסטנד אפ – כי יש כבוד לקהל. ושונה מאימפרוב – כי לא לוקחים מהקהל רק מילה או כותרת של סיטואציה, ועפים ממנה רק על כנפי הדימיון והכישרון של השחקנים שדוחקים לכיוון קומי בלבד, אלא מבקשים מהקהל רגעים אמיתיים מהחיים, ומתייחסים אליהם כמתנות יקרות ערך עבור היצירה הבימתית המשותפת, שחותרת לגעת בכל רגש רלוונטי – בין אם הקהל יצחק או ידמע, או כמו שקורה לרוב – שניהם גם יחד״.

אז איך זה בכל זאת כל כך קליל ומענג?

״אנחנו מתאמנים להקשיב לתבלינים השונים של כל סיפור – לדימויים, רגשות, מקומות בהם מתרחש הסיפור, הדמויות השונות ותכונות מאפיינות, הקצב של הסיפור, הסאונד של הסיפור, התנועה שיש לסיפור. אנחנו מביעים את התבלינים הללו בעבודת האימפרוביזציה שלנו. העבודה יכולה להיות בכל ז׳אנר בימתי: ריאליסטי (דיאלוג, מונולוג, וכו), מופשט (תנועתי, דמויות לא ריאליסטיות), בשירה, ריקוד, טקסט, באמת – ככל העולה על הדימיון – כל עוד נשמר כבוד הסיפור והמספר. הגמישות של השחקנים היא גבוהה ביותר, כל שחקן יכול לגלם כל דמות, בין אם זכר או נקבה, זקן או צעיר, אנושי או שלא אנושי וכו׳. כך נוצרות סצינות מגוונות, זורמות, מצחיקות, מרגשות, מפתיעות, והכל בהתאם לחיבור החד פעמי בין סיפור שסופר והשחקנים המקשיבים והמאלתרים״.

אחד הדברים היפים בפלייבק זה תיזמור הקולות השונים בסיפור, אפשר לראות את הסיפור מנקודות מבט שונות ומקבילות (מה שלגיה חושבת, מה האמא החורגת חושבת, ומה בעצם העמדה האמיתית של המראה…), ולקבל הבנה עמוקה יותר של הסיפור אחרי הצפייה בפלייבק שלו״.

איך מכשירים את השחקנים לפלייבק?

״שחקני פלייבק – וכך גם שחקני ״אנסמבל הינשופים״ – נפגשים אחת לשבוע, ומתאמנים בשני ערוצים. ערוץ אחד הוא אימון יכולת האילתור ושיתוף הפעולה, לכן עושים המון תרגילים שונים מעולם האימפרוביזציה, שמטרתם לעודד ולהגביר את היצירתיות של כל שחקן בקבוצה בכל תחומי הבמה, וגם לעודד עבודה בצוות על ידי אמירת ״כן״ לרעיון, עבודה בקורוס, לומדים איך יוצרים יחד עם פרטנר באימפרוביזציה. ערוץ שני הוא אימון בפלייבק. בכל מפגש, שחקני הקבוצה יוצרים מעגל פלייבק, בו מישהו מספר, מישהו מנחה, וארבעה שחקנים ממחיזים את הסיפור בו ברגע. ישנם פורמטים שונים לביצוע הסיפור, שהם מין צורות מאד כלליות, שאליהן יוצקים תוכן, דמויות, טקסט, תקשורת, דימויים ועוד. אצלינו אף פעם לא מחליטים מי מתחיל, מי מגלם איזו דמות, מי עושה מה, הכל נובע מתוך האימפרוביזציה, ובזכות שיתוף הפעולה בין השחקנים הסצינה נראית זורמת ומתפתחת בטבעיות״.

הנה כמה דברים שאומרים ל״ינשופים״ אחרי מופע פלייבק:

זה נראה כאילו עשיתם חזרות! (עשינו, אבל מעולם לא על הסיפור הזה, כל פלייבק הוא יצירה ייחודית וחד פעמית)

איך ידעתם מי מתחיל? איך קובעים? יש לכם איזה סימנים? (לא יודעים, לא קובעים, ואין שום סימנים)

איך ידעתם ועשיתם בדיוק גם את מה שלא סיפרתי? (הקשבנו לך)

מהו לדעתך ההבדל בין פלייבק בישראל לזה שבאמריקה?

ישראלים אוהבים לדבר, לשתף, להשתתף, לשמוח ולבכות ביחד, אז אין פלא שהפלייבק צמח בישראל בשנים האחרונות כמו פטריות אחרי הגשם. בארה״ב – מקום הולדת הפלייבק, יש גם קבוצות רבות, באזורינו יש קבוצה בסן פרנסיסקו וקבוצה באיסט ביי, רק של דוברי אנגלית.

יש שני סגנונות של פלייבק, אמריקאי ואוסטרלי, אבל לא ניכנס לזה… בגדול – הסגנון האמריקאי (המקורי) הוא מובנה יותר, מעט נוקשה יותר, פורמטים קצרים יותר, פחות חופש לשחקנים. הינשופים עובדים בשיטת הפלייבק האוסטרלי – יותר חופש בימתי לשחקנים, ובעיניי, היצירות מעניינות יותר, נוגעות יותר ללב, ומשרתות טוב יותר את הסיפור והקהל״.

נטע לכיש הגיעה לעמק לפני שלוש שנים, ובישראל היתה ממקימי ״אנסמבל קרטושקס – תיאטרון המדורה המודרנית״ – קבוצת תיאטרון פלייבק מקצועית, איכותית, שפיתחה ומובילה טרנדים ופורמאטים של פלייבק בישראל. במסגרת אנסמבל קרטושקס, עסקה נטע בחקירה של תיאטרון הפלייבק במטרה להביאו למלוא הפוטנציאל שלו ולהשתמש בו כמעבדה בה ניתן לחקור עקרונות בסיסיים בהתנהגות האנושית.

כשהגיעה לעמק, הופיעה נטע בפלייבק לבד, דבר שנוגד את אחד מעקרונות הבסיס של הפלייבק, שהוא העבודה והיצירה הקבוצתית (השלם גדול יותר מסך כל חלקיו, וכו…). ההופעות והסדנאות היו מוצלחות, כיון שכבר צברה הרבה ניסיון בפלייבק שהפך לחלק ממנה, ומהאופן שבו היא רואה וחווה את העולם, אבל זה לא היה אותו הדבר, או לא היה מספיק עבורה.

״אני בטבע שלי אדם שפורח בקבוצה, לא לבד", היא מספרת, "אני לא עצמאית קלאסית, והיצירתיות האישית שלי נובעת כמעט רק כשאני עובדת עם פרטנר, ולא בחלל ריק. לכן לא נבניתי כיוצרת עצמאית, אלא כיוצרת בתוך קבוצה. גם ההפקות מחוץ ל״קרטושקס״ שהשתתפתי בהן בארץ, ובהן הרגשתי הכי ייחודית ויצירתית, היו בטבען עבודות אנסמבל. אחרי שנתיים שבהן קצת שמתי את הפלייבק בצד ופצחתי בקריירה חדשה ומפתיעה של הוראת עברית, פנו אליי שתי בחורות נפלאות (רויטל גנון ברוך וויקי פלקס) ובקשו שאפתח קבוצת פלייבק לישראלים בעמק. התאהבנו כבר במפגש הקפה הראשון, ומשם הדברים זרמו והתגלגלו די מהר. ה״ינשופים״ החלו לעסוק בפלייבק בינואר 2018, אחת לשבוע, ואנחנו כבר מופיעים בפני קהל פתוח בהופעות מגוונות, באירועים שונים, בכל איזור העמק״.

למה החלטתם לקרוא לעצמכם ״הינשופים״?

״חיפשנו שם….עלו כ-100 אופציות…. לא רציתי להחליט עבור הקבוצה, שם צריך להיבנות מבפנים ולא להיות מונחת. היו שמות מתחומי האוכל, ישראל, עמק הסיליקון, חיות ועוד ועוד. ואז בהצעות של שמות על חיות ועל מספרי סיפורים עלתה ההצעה לינשופים, על בסיס הינשוף שסיפר סיפורים בתוכנית הילדים העתיקה (״סיפורים פה״ ). אני התחברתי מיד, גם כי ההפקה הראשונה שהשתתפתי בה אחרי בית הספר למשחק היתה ״ינשופות״ (תיאטרון שירה תנועתי על בסיס שיריה של אגי משעול), ומאז תמיד נשארתי ינשופה… וגם כי הינשופים נחשבים אוהבי סיפורים, תמיד נראים קשובים ומתבוננים, חכמים ומשונים, מעופפים וקצת כבדים, מגושמים אך גמישי צוואר, הם רואים גם בחושך, והם חלק טבעי מהנוף. וככה החלטנו -אנחנו הינשופים״. והנה הם:

נטע לכיש- אוהבת פלייבק, כי לכל רגע בחיים יש משהו לספר לנו.

רויטל גנון-ברוך- אוהבת פלייבק בגלל הקשר הישיר והחיבור עם הקהל.

 רחל פרידמן, המבוגר האחראי- אוהבת פלייבק כי זה מרחיב אופקים רגשיים לקהל ולשחקנים.

 דותן כנען- אוהב פלייבק כי אפילו בסיליקון וואלי נחמד מידי פעם להפעיל את האונה הימנית.

עדי רום – אוהבת פלייבק שנותן נגיעה בחיים של אחרים. 

עומר ריינגולד- בזכות הרגעים המזוככים בפלייבק של הקשבה והזדהות בין השחקנים והמספרים

כרמל בר- אוהבת פלייבק כי זה כלי מדהים ליצירת קהילה.

 ויקי פלקס playback junky- מכורה לסיפורים, למספרים, ולפלייבקיסטים.

 טוביה בר לב- אוהב את החופש שבאילתור.

 שלומית ועדי נתן- כי התיאטרון בדם.

מישל וידאל-נקה- אוהב פלייבק בזכות גילויים חדשים שנולדים בשיתוף בין עבודת השחקנים והמספר

נועה כנען און- כי הפלייבק היא אמנות שאוהבת, מתחברת ורלוונטית לחיים של אנשים.

  שביט קנר לוינסון- אני רואה בפלייבק מעין מדורת השבט, ואני אוהבת מדורות.

 

אני מאמינה שדברים טובים קורים לאנשים טובים. אני מאמינה שכשאנשים עושים את מה שהם הכי אוהבים לעשות, קורים דברים נפלאים. אני מאמינה שיש קסם בהקשבה וכוח בנרטיב. אני מאמינה שכולנו שחקנים בסיפור של חיינו. אני מאמינה ש״הינשופים״ הם קבוצה נפלאה של אנשים טובים שעושים את מה שהם הכי אוהבים לעשות – וזה כל הקסם.

ההופעה הקרובה של ״הינשופים״ תתקיים ב-OFJCC ביום ראשון, ה-16 בדצמבר בשעה 8:00, הנאה מובטחת. לפרטים ורכישת כרטיסים לחצו כאן.

להזמנת מופעים וסדנאות בעברית ובאנגלית של "הינשופים״ התקשרו לנטע לכיש 650-9315034 או פנו אליה בכתובת האימייל: netta.lachish@gmail.com

שבת שלום,

דלית

dalit@gvirtsman.com

מעונינים בעדכונים והמלצות נוספות?

הצטרפו לרשימת התפוצה

https://paloaltojcc.org/JoinICC

שישי אישי: 6 המלצות לבילוי חורפי

שישי אישי: 6 המלצות לבילוי חורפי

מאת: דלית גבירצמן

אצל מי כבר התחילה הספירה לאחור עד לחופשת החורף? מי כבר לא יכולה לנשום מרוב סופגניות ולביבות? מי כבר חולם על כל הספרים שיקרא, הסרטים שיראה וההסכּתים (פודקאסטים) שיאזין להם? מי מפנטזת על חופשת סקי חלומית וגלישה במדרונות תלולים או על חופשה חמימה באיזה אי טרופי או אתר נופש אקזוטי אוֹל-אינקלודד? מי חייבת לתת גיחה קצרה להסניף קצת מולדת ולחזור? אני! אני! אני!

אחת ההנאות הגדולות עוד לפני שמגיעה החופשה עצמה, היא לפנטז על כל הדברים שנעשה במהלכה. אני כבר מעכשיו מצטיידת לי בספרים מומלצים, מורידה לי כמה ספרים חדשים באפלקציה של ״עברית״, מכינה רשימת סרטי קולנוע איכותיים, מסמנת בתי קפה ומאפיות חדשות שזה עתה נפתחו ומכניסה ליומן כמה שיותר פגישות עם חברות, שיעורי יוגה ואולי איזה מסאג׳ נחמד. סורה דדליין, הלאה מייל! סורה מפני הדרור.

בפולס הטבעי של חיינו, בקצב הקבוע של מעגל השנה, אחרי תקופה עמוסה ולחוצה נחוצה לנו חופשה. זהו זמן שבו אנו חופשיים לבחור כיצד, היכן ועם מי נבלה את עיתותנו, ובעיקר, מאפשר לנו יקיצה טבעית. הנפש זקוקה לנופש, לזמן קצוב של מנוחה ממרוץ החיים ולבילוי עם בני משפחה וחברים. לפיכך, קבלו השבוע כמה הצעות מחממות במיוחד ליוצאים לחופשה, בין אם אתם טסים, נוסעים או נשארים בבית.

1) סרט חדש – On the Basis of Sex

אחרי שצפינו בסרט התיעודי המצוין על חייה של רות ביידר גינסבורג, האישה והאגדה, יוצא בכריסמס סרט קולנוע חדש בכיכובם של פליסיטי ג׳ונס וארמי האמר בתפקיד מרטי, בעלה. שופטת בית המשפט העליון הפכה כבר מזמן לאייקון תרבותי-פמיניסטי, לגיבורת-על ולמודל להערצה וחיקוי. האישה שהובילה כעורכת דין צעירה לשורה של פסיקות מהפכניות ביחס לנשים, מהווה מקור השראה בלתי נדלה. התסריט לסרט החדש נכתב על ידי דניאל סטייפלמן, האחיין של גינסבורג, שבחר להתמקד במערכת היחסים מלאת הכבוד והאהבה שבין דודתו ובעלה, ובמיוחד במשפט ספציפי אחד העוסק באפליה על רקע מיני. גינסבורג החליטה בחוכמה רבה להגן על צ׳ארלס מוריץ, שבחר לטפל באימו החולה, ובשל כך נפגע מחוק מס המפלה בעיקר בנשים. בהקרנת טרום בכורה בנוכחות ג׳ונס, האמר (ההורס!) והתסריטאי שהתגלה כאיש משעשע ושנון להפליא, סופרו שלל אנקדוטות משלבי התחקיר וההפקה של הסרט. סטייפלמן סיפר על כך שבהקרנה פרטית, חיכו כולם ביראה ופחד לשמוע את חוות דעתה של גינסבורג על הסרט. מתח גדול הסתרר באולם כאשר כבוד השופטת יצאה ממנו בסערה מיד עם תום ההקרנה. בדחילו ורחימו ניגש האחיין לברר מה הפריע לדודתו הנכבדה, ושמח לגלות שהיא פשוט היתה צריכה ללכת לשירותים… מיותר לציין, שהיא אהבה מאוד מהסרט, והיא אפילו מככבת בו לכמה שניות. מומלץ!

2) מיני-סדרת טלוויזיה חדשה – החברה הגאונה (My Brilliant Friend)

לא שחסרות לי סיבות לחכות לחופשת החורף, אבל אני בהחלט מצפה לרגע שבו אוכל להתכרבל תחת השמיכה ולהמשיך לצפות בסדרת הטלוויזיה החדשה ״החברה הגאונה״. הסדרה מבוססת על הספר הראשון בסדרת הרומאנים הנפוליטניים מאת אלנה פרנטה שהפכו לרבי מכר וסחפו את העולם כולו. HBO הפיקה את הסדרה העוקבת אחר חייהן של שתי חברות, לילה ואלנה, שגדלו, התרוצצו ושיחקו ברחובותיה המוזנחים של נאפולי.שתי השחקניות הצעירות המגלמות את הדמויות הראשיות כובשות את המסך והסדרה עושה כבוד גדול לספרים. הנאמנות לפרטים וההקפדה על אותנטיות מעניקות לסיפור החברות-יריבות בין שתי הילדות עומק והופכות את הסדרה לחוויה מהנה ולרצון בלתי נשלט לצפיית בינג׳. ולמי שלא קרא את הספרים, זאת הזדמנות פז לעשות קיץ׳-אפ עם שאר העולם. תענוג!

3) סדרת הסכתים מותחת – Dirty John

למי שמתכנן טיול הכרוך בנסיעה ארוכה, אני ממליצה על סדרת פודקאסטים (או בעברית: הסכּתים) המספרת את סיפורה האמיתי והלא יאמן של דבורה ניוואל, מעצבת פנים מצליחה מאורנג׳ קאונטי שבדרום קליפורניה, שנכבשה בקסמיו ונפלה ברשתו של נוכל שרמנטי בשם ג׳ון מייהאן. הסדרה מבוססת על תחקירים שערך העיתונאי כריסטופר גופארד עבור הלוס אנג׳לס טיימס, והפרקים הראשונים הורדו למעלה מ-10 מליון פעמים בששת השבועות הראשונים. חרף כל סימני האזהרה ואותות המצוקה שניסו לשדר לה בנותיה, המשיכה דבורה במערכת היחסים עם מייהאן עד לסופו המותח והדרמטי של הסיפור. כעת, הפיקה רשת הטלוויזיה Bravo סדרת טלוויזיה המבוססת על ההסכתים בכיכובו של אריק באנה הזכור לנו מהופעתו הכובשת בסרט ״מינכן״. שוב אנו נוכחים לדעת שהמציאות עולה על כל דמיון!

4) סדרת טלוויזיה ישראלית חדשה – המנצח

עוד סדרת טלוויזיה ישראלית מנצחת בכיכובם של ליאור אשכנזי, דוב׳לה גליקמן, שי אביבי, אפרת בן צור ולאורה ריבלין זוכה לשבחים. ראיתי את הפרק הראשון, וכבר אני יודעת שהיא תמשיך להסב לי עונג רב בשבועות הקרובים. אשכנזי משחק פסנתרן בינלאומי מצליח הזונח לפתע את חייו, זוגתו והקריירה שלו וחוזר אל בית הוריו. הוא מוצא את עצמו נשאב לתפקיד המנצח של חבורת זמר מקומית במתנ״ס השכונתי. את הסדרה כתב אורי אלון, שביחד עם יהונתן אינדורסקי יצר את הסדרה המצוינת ״שטיסל״. ליהוק פנטסטי, סיפור מקורי ומשחק מצוין יצרו פנינה נוספת במחרוזת הסדרות הישראליות המצליחות.

5) מסעדה – Ramen Nagi

את חייבת, אבל חייבת, לנסות את הראמן הצמחוני של נאג׳י. כך אומרת לי ג׳ חברתי, ואני מיד רושמת. אין יותר כיף מצלחת ראמן חמה ומהבילה בליל חורף קר, ואפילו התור הארוך המשתרך מידי ערב בפתח המסעדה לא מרפה את ידי. התמורה כל כך שווה, שברגע שכף רגלכם דורכת כבר במבואה הצרה שבכניסה למסעדה, אתם כבר מיד שוכחים שעמדתם כל כך הרבה זמן בתור. ואם כבר הגעתם פנימה, אל תשכחו להזמין את מנת הGyoza- המעולה, שאינה מופיעה בתפריט וידועה רק ליודעי דבר. זוהי אולי אחת הטובות שטעמתי, אם לא הטובה ביותר. מנת הראמן הצמחוני אף היא היתה מצוינת. מומלץ בחום!

Ramen Nagi, 541 Bryant Street, Palo Alto

6) סדרת טלוויזיה בינג׳ית – Outlander

חופשת החורף, או כל חופשה באשר היא, מהווה הזדמנות נהדרת לשקוע בסדרות חדשות וישנות  ולצפות בהן עמוק אל תוך הלילה. צפיית בינג׳ היא אחת ההנאות הגדולות שלי, והסדרה Outlander (או ״זרה״ בעברית) תחמם לכם בוודאות את לילות החורף הקרים. נופים מרהיבים, גברים חסונים בחצאיות משובצות ותו לא, רומנטיקה ומסע בנבכי הזמן, הם המרכיבים העיקריים של הנזיד המפנק והחורפי הזה. הסדרה מבוססת על סדרת הספרים ״נוכרייה״ מאת דיאנה גבלדון והיא מספרת את סיפורה של קלייר רנדל, המגיעה לסקוטלנד עם בעלה פרנק, ובעודה משוטטת לבדה בסמוך למעגל אבנים עתיקות, היא היוצאת למסע בזמן לסקוטלנד של 1743. שם היא פוגשת את ג׳יימי פרייזר, לוחם סקוטי אמיץ וחתיך. והשאר, מה שנקרא, היסטוריה.

ספרים, סרטים וראמן יחממו לי את חופשת החורף. ואתם, היכן שתהיו, ומה שתעשו, העיקר שתהנו!

שלכם,

דלית גבירצמן

dalit@gvirtsman.com

מעונינים בעדכונים והמלצות נוספות?

הצטרפו לרשימת התפוצה

https://paloaltojcc.org/JoinICC

טיול חורפי בשמורת הטבע מרסד (Merced National Wildlife Refuge)

טיול חורפי בשמורת הטבע מרסד (Merced National Wildlife Refuge)

מאת: טלילה גולן

אני שמחה להמליץ הפעם על משהו מיוחד לכבוד עונת החורף – על שמורת הטבע מרסד (Merced National Wildlife Refuge). ההמלצה הזו מתאימה לחובבי טבע, במיוחד חובבי ציפורים. אפשר לנסוע לשם במיוחד, ואפשר גם להכנס 'על הדרך' – מדובר בסטיה של כ-15 דקות מכביש 99 דרום-מערב לעיירה מרסד. בשמורה שלושה מסלולי הליכה קטנים, קלים ומעגליים, (פחות ממייל כל אחד), ומסלול רכב חד סיטרי באורך של 3 מייל.

החניון בכניסה לשמורה הוא נקודת היציאה לשנים משבילי ההליכה. יש שם שרותי בור, ופלטפורמת תצפית על בריכת מים.

מחניון הכניסה גם יוצא מסלול הרכב – שימו לב שהמסלול הוא חד סיטרי ושמהירות הנסיעה בו מוגבלת. יש להשאר ברכב במהלך הסיבוב על מנת לא להפחיד את הציפורים. בנקודות מסוימות כן אפשר לחנות ולצאת, אבל לא להתרחק.

לקראת סיום מסלול הרכב יש חניון קטן עם פלטפורמת תצפית שניה. יש גם שם שירותים (בור), ומסלול הליכה קטן נוסף באזור היבש.

אין בשמורה מרכז מבקרים, מי שתיה, או אזור פיקניק.

ומה רואים בשמורה?

העונה המומלצת היא מתחילת אוקטובר עד סוף מרץ. בעונה זו השמורה היא בית להמוני עופות נודדים המגיעים מהצפון הרחוק לחרוף בקליפורניה. בריכות השמורה מלאות בברווזים ואווזים ממינים שונים ומגוונים, מגלנים (Ibis), והשדות הסמוכים רוחשים עגורים. בשמים – עופות דורסים רבים מעיט ועד בז, המשחרים לטרף. גם עופות קבועים ממלאים את השמורה הרבה יותר בעונת החורף – אנפות, רליות, חופמים, וציפורי שיר קטנות. בקיצור – חגיגת צפרות אמיתית. גם חיות אחרות אפשר לראות שם – ארנבים, קויוטים, ורקונים בעיקר.

כל שעה משעות היום טובה לביקור שם אבל הזמן האהוב עלי ביותר הוא אחר הצהריים. מטיילים במסלולים הרגליים באור היום ומתזמנים את מסלול הנסיעה כך שמגיעים לפלטפורמת התצפית השניה (זו שלקראת סוף מסלול הרכב) ממש לזמן השקיעה. בשעה זו במקום זה מתקבצים צפרים רבים לצפות במחזה מרשים במיוחד – העגורים השבים בהמוניהם מהשדות ללינת הלילה בבריכות המים.

לא רק לבריכות כדאי לשים לב – בעצים לאורך מסלולי ההליכה מסתתרים ינשופים במהלך היום. לקראת הלילה אפשר לראות אותם מתנערים ומתארגנים לקראת ליל הציד.

ואם מגיעים בקיץ?

הבריכות מוצפות עונתית ורבות מהן יבשות בקיץ. אלו שנשמרות עם מים מהוות מוקד משיכה לציפורים הקבועות – הרבה מהן חופמים ואנפות. אחד העופות המעניינים שם שרואים יותר בקיץ זה פסיון הקולר. מין זה הובא לקליפורניה ע"י חובבי ציד והתאקלם יפה בעמק המרכזי. מיני היונקים יוצאים יותר כי חייבים לשתות – קויוטים וארנבים במיוחד, אבל לפעמים רואים גם חתולי בובקאט קצרי זנב. בקיץ יש לשים לב לאפשרות מפגש עם נחשים במסלולי ההליכה.