מה הקשר בין פרשת האזינו, יובל נח הררי ואמא שלי?

מה הקשר בין פרשת האזינו, יובל נח הררי ואמא שלי?

מאת: אודי גוטליב

מה הקשר בין פרשת האזינו, יובל נח הררי ואמא שלי?

לא, זו לא חידת-קרש. עוד מעט הכל יתבהר.

נתחיל באוריינטציה בסיסית: פרשת האזינו, שבמרכזה השירה האחרונה בתורה, לקראת סוף ספר דברים.

העיתוי – הסטורי ודרמטי. העם, לאחר 40 שנה של נדודים, למרגלות הר נבו, על סיפה של ארץ ישראל. משה נושא דברי תוכחה לעם בפעם האחרונה לפני מותו, ודברים נישאים כשירה.

שאלתי את עצמי – למה שירה?

המדיום השירי משולב במקרא מספר פעמים – המפורסמות שבהן – שירת הים, שירת דבורה וקינת דוד שאת כולן למדנו (וחלקנו אהבנו) בשיעורי תנ״ך. השירים, מעבר למימד האמנותי שלהם, הם אמצעי יעיל מעין כמוהו להעברת רעיונות ומסרים שניתן לזכור בעל פה ולהעביר מפה לאוזן בעידן של טרום הכתב. המקצב, החזרתיות, החריזה כולם הופכים את השיר לטקסט שנצרב היטב בזיכרון האנושי. זה היה הטוויטר של העידן הטרום-דיגיטלי. וכך, אירועים דרמטיים של ניצחון, תעמולה, אידאולוגיה, אבל או תוכחה קיבלו את המעטפת השירית לאורך כל ההיסטוריה האנושית. יכולתי להקדיש את הפוסט הזה לשירי תוכחה לאורך ההיסטוריה. יכולתי לכתוב על ״עיר ההריגה״ של ביאליק בתגובה לפרעות קישינב ועל ההשפעה שלו על יהדות מזרח אירופה והתנועה הציונית בראשית המאה העשרים. יכולתי לכתוב על ״אוהיו״ של ניל יאנג ועל ההשפעה שלו על תרבות-הנגד ותנועת ההתנגדות למלחמת וייטנאם בארה״ב בשנות השישים המאוחרות, ועוד רבים וטובים.

אבל זה לא הולך להיות פוסט על שירה, כי יש בפרשה הזו יותר מדי מהכאן והעכשיו שלנו, שיותר חשוב לי לדבר עליהם.

שירת האזינו מתחילה במילים הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי, במהלך השירה משה עושה סיכום רחב יריעה של המחזור ההיסטורי של עם ישראל: ההתנחלות בארץ ישראל, חטאי העם, החורבן ביד האויבים, היציאה לגלות והגאולה. כל אלה נועדו להזהיר את העם טרם הכניסה לארץ מפני הבאות אם לא ידעו לשמור על הברית בינם לבין האלוהים. אז מה לכל זה ולכאן ולעכשיו שלנו?

קראתי את הפרשה לראשונה (מאז שלמדתי תנ״ך…) לפני כעשרה ימים, שהשמיים שלנו היו צהובים מעשן, ותפס אותי הפסוק ״כִּי אֵשׁ קָדְחָה בְאַפִּי וַתִּיקַד עַד שְׁאוֹל תַּחְתִּית וַתֹּאכַל אֶרֶץ וִיבֻלָהּ וַתְּלַהֵט מוֹסְדֵי הָרִים״ – אלוהים ממטיר אש על האדמה כעונש על חטאי עם ישראל. ואז הפסוק ״מִחוּץ תְּשַׁכֶּל חֶרֶב וּמֵחֲדָרִים אֵימָה גַּם בָּחוּר גַּם בְּתוּלָה יוֹנֵק עִם אִישׁ שֵׂיבָה״ – על המוות שיבוא מבחוץ ומבפנים (פרשנים רבים פירשו את המילה ״אימה״ כמגפה). במיוחד החלק האחרון ״יונק עם איש שיבה״ הכה בי והתחבר לכתבה שקראתי רק יום קודם על סבתא ונכד שנספו יחד בשריפה באורגון בשבוע שעבר. משה מתאר כאן עונשים כל כך כבדים של הטבע כלפי הא/נשים, של בני האדם כלפי עצמם. תיאורים קשים כל כך.

אם נכליל את הסיפור מעם ישראל לכולנו כחברה אנושית מודרנית, ואת החטא לאיבוד הדרך שלנו כחברה, נמצא שהסיפור בשירת האזינו אקטואלי מטריד, ומעורר מחשבה.

Photo by iStock/anyaberkut

למתבונן מהצד, המציאות שלנו כיום איננה רחוקה מאפוקליפסה תנ"כית מפוארת: המגפה שהיכתה בנו לפני כחצי שנה גבתה כבר קרוב למליון(!) קורבנות ברחבי העולם. השריפות שהיכו בחוף המערבי באוגוסט כילו למעלה מ-3 מליון אקר (למעלה מחצי שטחה של מדינת ישראל). תוסיפו על זה את השחיתות השלטונית, התסיסה והמהומות ברחובות ובכל המקרים האלה הסוף לא נראה לעין.

האם איבדנו את הכיוון? אם שואלים את אמא שלי – התשובה היא כן, בהחלט.

תכף נגיע לאמא שלי, אבל בדרך אני רוצה להתעכב רגע אצל יובל נח הררי. לפני שנתיים בערך הגיע לכאן פרופ' הררי, היסטוריון מרתק וסלבריטי אקדמי להרצאה על ספרו ״ההיסטוריה של המחר״. בהרצאה פרש הררי את משנתו על האתגרים שיעמדו בפני האנושות במאה ה-21, מאה שבה האנושות כבר גברה על שלושת האתגרים המרכזיים שהעסיקו אותה לאורך כל ההסטוריה עד כה: מגפות, רעב ומלחמות. איך תראה האנושות ללא הצורך להתמודד עם כל אלה? אז אפשר לנשום לרווחה – אנחנו יכולים לחזור לחזיתות הישנות, כי עוד לא באמת ניצחנו בהם. חשבנו שכן. לא רק הררי. כולנו, חיינו בתוך קונספציה שניצחנו את הטבע, שאנחנו מוכנים להתקדם לשלב הבא בהתפתחות האנושית. ואת זה מסכם הפסוק החד והנפלא: ״וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט״, שמשמעותו הרגשנו טוב מדי (השמנו) והתחלנו לבעוט ביד שהאכילה אותנו. והשירה ממשיכה עם הפסוק הבא: ״כִּי דוֹר תַּהְפֻּכֹת הֵמָּה בָּנִים לֹא אֵמֻן בָּם״ – שוב, תאור מדויק שלנו כ״דור תהפוכות״, דור שאין לתת בו אמון.

חזרה לאמא שלי. כל שבוע אני מדבר עם אמא שלי בערך שעה בטלפון. אמא שלי, אישה קטנה-גדולה וחדה כתער, שמלאו לה השנה 90 ראתה הרבה בחיים, ומעידה על עצמה שמה שיש לה הרבה בשנים האחרונות זה זמן לבד, ובזמן הזה היא מרבה לחשוב.

זה היה צריך לקרות – אמרה אמא שלי על מגפת הקורונה. למה אמא? למה זה היה צריך לקרות? – כי היה צריך לעצור את הריצה המטורפת הזו של כולם. היה פה יותר מדי טוב – ואנשים כבר איבדו את הכיוון, עוד מכונית חדשה, עוד טיסה לחו״ל, כל הזמן רצים ולא יודעים לאן. עכשיו הכל נעצר – וכולם יצטרכו לחשוב על הכל מחדש. העולם לא יחזור להיות מה שהוא היה (בטח שכן חשבתי בליבי, היא לא יודעת על מה היא מדברת, עוד כמה חודשים, שנה גג, הכל יחזור למה שהיה). העניין הוא – שאמא שלי דווקא כן יודעת על מה היא מדברת – אפילו אם אני לא רואה את זה בהתחלה.

גם כאן פרופ' הררי ואמא שלי מסכימים. בראיון עם אילנה דיין בתחילת אפריל אמר ההרי כי ״ההשלכות, לא רק הכלכליות, אלא הפוליטיות ואפילו התרבותיות, הולכות להיות אתנו עוד הרבה מאוד שנים אחרי שהמגפה הזאת תעבור" .

שירת האזינו שנאמרת רגע לפני הכניסה לארץ, רגע לפני יום כיפור מזמינה אותנו לעצור. משה עוד מעט נפרד מעם ישראל והוא חושש, כנראה בצדק. ורוצה ללמד אותם עוד משהו, להזהיר אותם, לפקוח את עיניהם. ואולי גם את עינינו.

ענווה. חישוב מסלול מחדש. רבים מאיתנו כבר חשים את זה ולוקחים את זה לרחובות, לכיכרות, למדיה הדיגיטלית. זה עוד לא פתרון שלם, אבל זה צעד ראשון חשוב קדימה. האזינו. האזינו. השפיעו. שבת שלום, שנה טובה וגמר חתימה טובה.

בונים סוכת שלום: ערכת פעילויות משפחתיות לחג הסוכות

בונים סוכת שלום: ערכת פעילויות משפחתיות לחג הסוכות

מאת: טובה בירנבאום

חג הסוכות תשפ"א תופס אותנו בעיצומה של תקופת הקורונה. הבית הוא המקום בו אנו מבלים את מרבית שעותינו והגבולות בין החלל הפרטי לחלל המקצועי או הפומבי היטשטשו לחלוטין. חג הסוכות בוחן את המושג "בית" ומזמין אותנו לצאת מן המרחב המוגן דווקא כשהימים מתקררים והקיץ כבר מזמן מאחורינו.

השנה, כשאנו בבית יותר מתמיד, נוכל לצקת לחג הסוכות המשפחתי תכנים חווייתיים ומעוררי מחשבה שיפגישו אותנו עם שאלות על בית, ארעיות וקבע בתקופה של חוסר וודאות והרבה סימני שאלה. לקראת חג הסוכות ליקטנו עבורכם רעיונות לפעילות, יצירה ושיח משפחתי לצד טקסים וסמלי החג מתוך המסורת שלנו. אנו מזמינות אתכם/ן לשאוב מכאן רעיונות ואף ליצור כאלה משלכם, הכל על פי הזמן, גיל הילדים הפְּנִיוּת והאנרגיה.

ה-ICC ממשיך להיות בית, גם בתקופה מיוחדת זו.

בברכת חג שמח,

צוות הICC@JCC

ושמחת בחגך

סוכות נחשב לחג השמח ביותר במקרא. כאשר המשנה מציינת את המילה "חג", היא מתכוונת לסוכות. הדבר קשור בהקפות (מלשון לחוג) שנעשו סביב המזבח במסגרת טקסי המים במקדש. המסורת מזמינה אותנו לשמוח ולשמח אחרים בחג הסוכות. בין אם בניתם סוכה או לא, ניתן ליצור בבית אווירה חגיגית עם קישוטים, מוסיקה ואוכל טעים, להזמין אורחים וליזום פעילות מהנה ומקרבת.

האושפיזין

"אושפיזין" בארמית הם אורחים (כמו המילה שהושאלה לעולם הרפואה: לאשפז – לארח). אחד העקרונות החשובים בחג הסוכות הוא הכנסת האורחים, כפי שמדגיש המקרא: "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ" (דברים, טז).

מסורת קבלית שאומצה באופן רחב מציינת דמות מקראית אחת שמתארחת בסוכה מידי יום מימות החג. המסורת מזמינה שבעה גברים – אברהם, יצחק, יעקב, יוסף, משה, אהרון, ודוד –  ואנו נציע גם שבע נשים: שרה, רבקה, רחל, לאה, מרים, רות ואסתר. ניתן להתמקד בדמויות מן המקרא ולספר את סיפורן מידי יום. לתת לילדי ומבוגרי המשפחה משימת חקר קטנה ולשמוע מהם מה למדו על הדמות והאם הם מוצאים אותה מעוררת השראה או אולי דווקא ביקורת.

ד"ר דליה מרקס בספרה (המומלץ מאוד) "בזמן" , מביאה את הצעתה של ד"ר ענת ישראלי להזמין את שבע הנביאות המקראיות ולציין תכונה חיובית המיוחסת לכל אחת מהן: שרה – כח עמידה ויכולת להגן ולסוכך; מרים – חיות ושפע; דבורה – מנהיגות ועוז רוח; חנה – אמונה וכח רצון; אביגיל – תושיה וחמלה; חולדה – כוחות נבואה ותוכחה; אסתר – הקרבה ואומץ.

ניתן גם ליצור את רשימת האושפיזין והאושפיזות המשפחתית שלכם. מיהם גיבורי התרבות של בני ובנות המשפחה? האם אלה דמויות היסטוריות או עכשוויות? מה אנו לומדים מהם? כיצד אנו שואבות מהן השראה? ליצירתיים שבינכם ניתן לצייר את דיוקנותיהם של הדמויות ולקשט בהן את הסוכה או הבית (הנה דוגמא מקסימה להשראה). רעיון נוסף הוא להציב בסוכה חפצים שמסמלים את הדמויות השונות שבחרתם לארח. למשל: השופטת רות ביידר גינסבורג – פטיש שופטים (או פטיש שניצלים), כדורגלן מפורסם – כדורגל, וכו.

ארבעת המינים

Photo by iStock/tomertu

המקרא מבקש מאיתנו: "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם… פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים"(ויקרא כג).

אין כמו טקס עתיק מוחשי עם כוריאוגרפיה, עזרים וטקסט על מנת ליצור עניין ואווירת חג. ניתן לרכוש את ארבעת המינים כאן או דרך חברות אחרות. חשוב להזמין מוקדם ככל האפשר כיון שהמשלוח אורך מספר ימים.

טקס נטילת ארבעת המינים המסורתי:

  1. אחזו את הלולב, ההדס והערבה ביד ימין ואת האתרוג ביד שמאל.
  2. ברכו: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו, וְצִוָּנוּ עַל נְטִילַת לוּלָב:
  3. בפעם הראשונה הוסיפו את ברכת שהחיינו: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְמַן הַזֶּה:
  4. הצמידו את את שתי הידיים ונענעו את האגודה 3 פעמים לכל כיוון.

ישנם רעיונות וסמלים רבים מאחורי ארבעת המינים, המנסים להסביר מדוע דווקא ארבעה צמחים אלה נבחרו לעמוד במרכז החג.

רעיון אחד מציע כי ארבעת המינים מיוחדים בכך שהם "גדלים על המים", ולכן מבטאים את שפע המים בארץ ישראל ואת התלות בהם. כפי שתראו בחטיבה אודות חג המים, הציפייה לשנה גשומה המתחילה כעת, בעונת הסתיו, היא מוטיב מרכזי בחג הסוכות, שבמקורו הוא חג חקלאי – חג האסיף. ע"פ הרעיון הזה, לקיחת ארבעת המינים, שחיותם היא ליד המים, תשפיע על כמות המטר שתרד בשנה שמתחילה.

הנה רעיון יפה נוסף שעשוי להוות פתיח לשיחה משפחתית עשירה:

ארבעת המינים הללו – כנגד אברי האדם:

פרי עץ הדר- אתרוג זה דומה ללב: יש אדם שלבו רוחש טוב והוא פתוח לבריות, ויש אדם שלבו רע ואיננו מבקש אלא טובת עצמו.

כפות תמרים – השידרה של הלולב דומה לשידרתו של האדם: יש אדם הזוקף אותה ועומד איתן כנגד עוול ורשעה, ויש אדם הכופף את קומתו ומשלים את הזדון.

ענף עץ עבות – עלה ההדס דומה לעין: יש אדם שעינו טובה עם זולתו והוא נכון לסייע בידו בכל עת תמיד, ויש אדם שעינו צרה בזולתו ומקנא בכל אשר לו.

ערבי נחל – עלה הערבה דומה לפה: יש אדם שפיו ולבו שווים והוא נושא ברכת שלום לנקרה בדרכו, ויש אדם שפיו לוחש אך דברי רכילות והלבנת פנים.

יבואו ארבעת המינים הללו ויזכירו לנו בפרוס חגנו לנהוג בשובה ובנחת עם כל אדם.

(צבי שוע, על פי מדרש ויקרא רבה)

נקודות לשיחה משפחתית:

  • אם רכשתם את ארבעת המינים התבוננו בהם מקרוב. האם הם דומים לאיברים שמציע המדרש? האם הם מזכירים לכם אברי גוף אחרים או חפצים מעולמות תוכן אחרים?
  • אתרוג – לב: מתי אתם מרגישים שהלב שלכם פתוח לאחרים ולסביבתכם ומתי הוא סגור ומנוכר?
  • לולב – עמוד שדרה: תוכלו לחשוב על דוגמא בה הפגנתם שיש לכם "חוט שדרה" ודבקתם באמת שלכם בסיטואציה מאתגרת?
  • הדס – עין טובה: מתי אנחנו שמחים בהצלחתו של האחר ומתי קצת קשה לנו "לפרגן"?
  • ערבה – פֶּה: מתי אמרתם דבר שהצטערתם עליו בדיעבד? מה עשיתם בנידון?

מדרש מפורסם אחר עוסק במאפיינים הבוטניים השונים של ארבעת המינים:

אתרוג – בעל טעם ובעל ריח – מסמל אנשים הלומדים (טעם) ועוסקים במעשים טובים (ריח).

לולב – בעל טעם (התמר) וחסר ריח – מסמל אנשים שלומדים ומחזיקים בידע נרחב, אך מעשיהם אינם טובים.

הדס – חסרת טעם ובעלת ריח – מסמלת אנשים שאינם לומדים, אך מעשיהם טובים.

ערבה – חסרת טעם וחסרת ריח – מסמלת אנשים שאינם לומדים ואינם עוסקים במעשים טובים.

אגידת ארבעת המינים מסמלת את האחדות בין כל סוגי האנשים וקבלה של החוזקות והחולשות של כל אחת ואחד מאיתנו.

חג האסיף: סוכות כחג חקלאי

שלושת הרגלים – פסח, שבועות וסוכות – במקורם הם חגים חקלאיים הנטועים עמוק בעונות השנה ובמחזור הגידולים השנתיים. בימי המקדש רובו ככולו של העם היו חקלאים שהעלו את תוצרתם לירושלים כאות תודה לכהנים ולאלוהים ואף כתשלום מיסים שנתיים קבועים. כיום, שרובנו לא חקלאים ולעיתים רחוקות מזדמן לנו לפגוש את הפירות והירקות שלנו לא בסופרמרקט אלא בפרדס או בשדה, ניתן לחשב על חג הסוכות כהזדמנות לחוות את עולם הטבע וללמוד עליו.

אנו נמצאים בעונת הסתיו בה תרבויות שונות מציינות חגי אסיף. בקרוב נציין בארה"ב את חג ההודיה שאף הוא עוסק בגידולי העונה והכרת תודה עליהם. זהו זמן מצוין לצאת עם המשפחה לקטיף תפוחים, ביקור בחווה או סיבוב בשוק האיכרים. בנוסף, ניתן ליצור הזדמנויות לשעת יצירה, חוויה סנסורית או  מוסיקלית סביב תכנים של טבע וחלקאות. הנה טעימה של כמה רעיונות.

חג האסיף עשוי לשמש גם כמטאפורה עוצמתית וכטריגר לשיחה משפחתית. בעונה זו, של תחילת שנה, ניתן להתבונן ב"תוצרת" הברוכה של השנה החולפת ולהכיר בה. ניתן לשאול מהו ה"אסיף" שלי מהשנה החולפת? מה הישגתי? במה אני גאה? מה אני "זורעת" השנה? ומה אני מקווה "לקטוף" בסופה של השנה המתחילה כעת? אפשר גם לכתוב את הדברים ולהטמין עד לשנה הבאה: נחלק דף לכל אחד מבני המשפחה ונבקש מהם לכתוב או לצייר את הדברים אותם הם "זורעים" השנה. למשל: "התחלתי להתעמל באופן קבוע ואני מקווה כי בעוד שנה אהיה בריאה וחזקה יותר"; "התחלתי ללמוד נגינה בגיטרה ואני מקווה כי בעוד שנה אוכל לנגן מספר שירים אהובים בביטחון" וכו'. את הדפים הניחו במעטפה, צנצנת או קופסא והטמינו עד לחג הסוכות הבא. בשנה הבאה תבחנו את ה"אסיף" שלכם אל מול הזריעה מלפני שנה ותוכלו לחזור על התהליך לקראת השנה הבאה.

חג הגשם והמים

במזרח התיכון מים הם הכול. הם המפתח לחיים, לקיימות ולהישרדות. החקלאות תלויה כולה בכמות הגשמים ובתקופת הסתיו עיני כולם נשואות לשמיים בתקווה לשנת שפע של מטר ויבולים. בתרבויות רבות מתקיימים טקסי מים בעונה זו, טקסים עתיקים המבקשים לרצות את האלים על מנת שאלו ישפעו מטובם על האדמה הצמאה אחרי הקיץ הארוך. היהדות הושפעה מסביבתה ויצרה לעצמה טקסי מים מרשימים ועשירים בתקופת המקדש. במהלך חג הסוכות היה נערך טקס ניסוך המים על המזבח. מים היו נשאבים ברוב טקס ממעיין השילוח בצלוחיות של זהב והיו נמזגים על המזבח בשירה ונגינה בעת הקרבת קרבן התמיד. הטקסים הללו אף צוינו בחגיגות ליליות של שמחת בית השואבה שכללו ריקודי לפידים, שירה, נגינה והתקהלות חגיגית עד אור הבוקר, בו נשאבו המים לטקס הניסוך.

גם היום ה"שעון" היהודי עובר רשמית ל"שעון חורף" בשמיני עצרת, בו מתווספות לתפילה המילים "משיב הרוח ומוריד הגשם" ומתחילים לבקש גשמי ברכה. בפסח יחזור שוב "שעון הקיץ" והתפילה תתחלף ל"מוריד הטל".

אולי זה יפתיע חלק מאיתנו, אבל חג המים הרשמי אינו שבועות אלא דווקא סוכות. כנראה שמשחקי המים הפרועים עברו לשבועות מסיבה פרקטית, כיון שמזג האוויר ידידותי יותר לסגנון הפעילות, אבל אם נרצה לחבר את נושא המים עם בוא הסתיו והציפייה לגשם נוכל להזמין את בני המשפחה לחגיגת מים שובבה ומהנה.

רעיונות למשחקי מים עשויים להיות סביב בלונים הממולאים במים ו"מתפוצצים" לקול צהלתם של הילדים, בריכת מים (מאולתרת או לא) בחצר הבית – עם השגחת מבוגר כמובן, תחרות העברת מים ממקום למקום בעזרת הפה, כף או דלי, וכמובן ממטרות וצינורות מים – אם מזג האוויר מאפשר. לצד ההשתוללות המהנה והמים הזורמים חשוב לשים לב לנושא של חיסכון במים ולכן כדאי להגביל את זמן המשחק ולהסביר כי מים הוא משאב יקר ועלינו לנהוג בו בתשומת לב. בגדי ים הם הלבוש המומלץ לפעילויות מים וזוהי גם דרך נעימה להפרד מן הקיץ באופן רשמי ולהתחיל להוריד יחד מן המדף הגבוה את בגדי החורף והמעילים.

סוכות – חג חברתי: זמן לפתוח את הבית ואת הלב

Photo by iStock/chameleonseye

בחג הסוכות גם העשיר וגם העני מתגוררים בבית פשוט וארעי. סממני המעמד והאמצעים הכלכליים מטשטשים וכולנו חשופים לרוחות ולגשם שעלול להפתיע. בחג הסוכות אף נוכח במיוחד המנהג של הכנסת אורחים ופתיחת הבית והלב לנזקקים. וכך כתב פילון האלכסנדרוני במאה הראשונה לספירה: "תעודת הסוכות להזכירנו בעושרנו את העוני, לפי שחייב אדם לזכור בעושרו את העוני, בימי תפארתו את השפלות, בגדלותו את הפשטות, בימי שלום את סכנת המלחמה, על פני היבשה, את סערות הים, ובעיר את המדבר"(על החוקים).

חג הסוכות מזמן שיחה בנושאים הקשורים לבית, ביטחון ומקום מבטחים, הן פיזי והן נפשי, ולכן זוהי הזדמנות חשובה לעסוק בשאלות של צדק חברתי. מהן הסוגיות החברתיות שמטרידות אותנו וכיצד נוכל גם אנחנו לעזור לעולם להיות מקום טוב יותר. הנה מספר נקודות לשיחה משפחתית:

האם פגשתם פעם אדם נזקק? האם ברחוב? האם במסגרת התנדבותית? האם ניתן לזהות מיהו אדם נזקק? אילו סוגים של "חוסר" קיימים בחברה שלנו? חוסר פיזי, חוסר נפשי? כיצד נוכל לזהות חוסר וכיצד נוכל לסייע?

אילו סוגיות חברתיות מטרידות אתכם? אי שוויון מגדרי? אי שוויון כלכלי? גישה לחינוך? גישה לשירותי רפואה? גזענות? הומופוביה? זהו סוגיה אחת שקרובה לליבכם וחשבו על היכולת שלכם להשפיע: לחבור לארגון שעוסק בנושא? להוביל פרויקט קטן חד פעמי? מיהם השותפים שתוכלו לגייס? מה נדרש על מנת לחולל שינוי, ואפילו קטן? אולי תרצו לשקול פרויקט משפחתי או פרויקט קבוצתי שנתי.

בקהילה הישראלית בפאלו אלטו פועל ארגון מעורר השראה "מעגלים ICC" שעשוי להוות נקודת פתיחה חשובה וקרובה.

חידונים לסוכות

חידוני מילים באדיבות מכון שיטים

פירות מבולבלים – נחשו מיהו הפרי:

א. אדוק בו

ב. ד. בן-דוב

ג. ק. ספרא

ד. ח. תוף

ה. אבי הגוי

ו. מ. ר. אפונס

ז. ו. נ. הוא

ח. רינה הקטן

ט. מר מתי

י. בן-עמי

יא. צ'ילי

יב. ויקי ו

יג. ג'י פוה

יד. לוז כ. גמא

פתרונות

א. אבוקדו; ב. דובדבן; ג. אפרסק; ד. תפוח; ה. גויאבה; ו. אנונה;

ז. אפרסמון; ח. נקטרינה;

ט. תמרים; י. ענבים; יא. ליצ'י;

יב. קיווי; יג. פג'ויה; יד. אגוז מלך;

סוכות הוא אחד משלושת הרגלים, חגים בהם נוהגים היו לעלות למקדש בירושלים: פסח, שבועות וסוכות. זוהי הזדמנות מצויינת למשחק ביטויים עם המילה 'רגל':

גלו את הביטוי עם המילה רגל:

א. התחלה מוצלחת

ב. על בסיס לא יציב

ג. התבטל

ד. שרפרף להשעין עליו את הרגליים

ה. בתמציתיות

ו. יסוד ועיקרון שלפיו אדם נוהג

ז. חיזק ושיקם אותו

ח. למד מפיו

ט. בכל הגוף

י. חדל לשלם את חובותיו

יא. התבלבל

יב. דבר שקר אין לו קיום והשקרן סופו שיתגלה

פתרונות

א. ברגל ימין; ב. על רגלי (כרעי) תרנגולת; ג.ישב רגל על רגל ; ד. הדום רגליים; ה. על רגל אחת; ו. נר לרגליו; ז. העמידו על רגליו; ח. התאבק בעפר רגליו; ט. מכף רגל ועד ראש; י. פשט את הרגל; יא. לא מצא ידיו ורגליו; יב. לשקר אין רגליים.

היא והוא לסוכות (מילת ה'היא' מתקבלת ממילת ה'הוא' בתוספת האותיות ה' או ת')

א. הוא – שלושה כאלה קיימים בשנה ועולים בהם לירושלים;  היא – מסרה ידיעות לאוייב.

ב. הוא – לקט פירות, שם נוסף לחג הסוכות;  היא – התכנסות של אנשים.

ג. הוא – מארבעת המינים;  היא – שמה הנוסף של אסתר במגילה.

ד. הוא – לפני הלילה; היא – צומחת בגדות נחלים ומארבעת המינים.

ה. הוא – הזכר ביונים;  היא – את שמחתה חוגגים מיד לאחר הסוכות.

ו. הוא – נעים זמירות ישראל ממלכי ישראל שמבקר בסוכה;  היא – קרובת משפחה.

ז. הוא – חלק מהרגל, בין השוק לירך;  היא – איחול, אמירת כל טוב למישהו.

פתרונות:

א. רגל/רִגלה; ב. אסיף/אסיפה; ג. הדס/הדסה; ד. ערב/ערבה; ה. תור/תורה; ו. דוד/דודה; ז. ברך/ברכה

קישוטים לסוכה

בסוכות אנו מצווים לשבת במשך שבעה ימים בסוכה, וכדי להפוך את השהייה בה לנעימה יותר, אנו מביאים לכם מספר מדריכים מצולמים להכנת קישוטי סוכה יפים ומקוריים. מומלץ לשתף את הילדים בתהליך היצירה ולנצל את זמן האיכות כדי לשוחח איתם על המנהגים, הסמלים ולשיר יחד את שירי החג.

באתר "אסיף- חג ישראלי" מבית מכון שיטים תמצאו שלל אפשרויות לקישוטים יצירתיים. לצפייה

באתר סרוגים תמצאו רעיונות לקישוטים מחומרים שיש בכל בית. לצפייה

באתר מאקו מציעים לכם אופציות קצת יותר מעוצבות של בלוגרים מובילים שבתום החג תוכלו לקשט איתן את הבית. לצפייה

באתר XNET תמצאו הדרכות לקישוטי סוכה מרשימים שרק נראים קשים להכנה, אבל עם טריקים קטנים תוכלו להכין אותם בלי שום בעיה. לצפייה

אם אתם מעדיפים להדפיס או לצבוע קישוטים מוכנים, היכנסו לאתר של התנועה הרפורמית בו תוכלו למצוא מגוון קישוטים להדפסה וצביעה. לצפייה

ואיך אפשר בלי שירי סוכות הקלאסיים?

אורחים לחג / לוין קיפניס

יוֹם טוֹב לָנוּ, חַג שָׂמֵחַ,

יְלָדִים נַגִּילָה נָא!

לְסֻכָּתֵנוּ בָּא אוֹרֵחַ:

אַבְרָהָם אָבִינוּ בָּרוּךְ הַבָּא!

יַחַד אֶת הַחַג נָחֹג

בְּלוּלָב, הֲדַס, אֶתְרוֹג,

הוֹ הֶאָח, נִשְׂמַח מְאֹד

.בַּמַּעְגָל נִרְקֹד בַּמַּעְגָל נִרְקֹד!

יוֹם טוֹב לָנוּ, חַג שָׂמֵחַ,

יְלָדִים נַגִּילָה נָא!

לְסֻכָּתֵנוּ בָּא אוֹרֵחַ:

יצחק אָבִינוּ בָּרוּךְ הַבָּא!

יַחַד אֶת הַחַג נָחֹג…

פטיש מסמר / עמנואל הרוסי

פטיש, מסמר

ניקח מהר.

סוכה לבנות,

בנים ובנות.

קרשים ניקח

וענפים לסכך

קשט הגג

לכבוד החג.

קנה, קנה,

סוכה נבנה.

קרשים ניקח,

קני סוף לסכך.

מהר, מהר,

פן נאחר,

אין פנאי חכות,

מחר סוכות.

שלומית בונה סוכה / נעמי שמר

שלומית בונה סוכה

מוארת וירוקה

לכן היא עסוקה היום

ואין זו סתם סוכה

מוארת וירוקה

שלומית בונה סוכת שלום

היא לא תשכח לשים

לולב והדסים

ענף של ערבה ירוק

רימון בתוך עליו

וכל פירות הסתיו

עם ריח בוסתנים מתוק.

וכששלומית תאמר:

"הביטו זה נגמר"

יקרה דבר נפלא פתאם:

יבואו השכנים

כולם בהמונים

ולכולם יהיה מקום.

ואז מתוך הסכך

יציץ לו ויזרח

כוכב בהיר כיהלום:

"שלום סוכת פלאים

מה טוב ומה נעים

שלומית בונה סוכת שלום".

סוכתי הסוכה / יעקב אורלנד

סוכתי, הסוכה,

נהדרת, ירוקה.

לי, לי, לי – רק, רק, רק

לי רק מחכה.

סבא יש לי, יש לי סב,

וזקן לו צח, רחב.

הוא אותי אוהב כל כך,

סוכתי יכס בסכך.

סוכתי, הסוכה…

מן הבוקר עד הליל

היא עומדת לה בצל.

לבושה היא עד הגג,

מקושטת ליום חג.

סוכתי, הסוכה…

החילוני הנודד: שיחה עם הדס רון זריז ומור שמעוני על תפילה חילונית

החילוני הנודד: שיחה עם הדס רון זריז ומור שמעוני על תפילה חילונית

מאת: דלית גבירצמן

השבוע, נזכרתי פתאום איך הייתי נוהגת לסדר את הארונות בתקופות המעבר. הייתי משליכה את כל תכולתו של הארון על השטיח, ואז בוררת לי רק את הדברים הכי שווים. הייתי מגלה אוצרות נשכחים, פריטים חדשים עדיין עם תג המחיר, שקניתי ונשכחו ממני. עוד הרבה לפני ששמעתי על מארי קונדו, הייתי בוחנת פריטי לבוש ישנים, נפרדת מהם בתודה וממשיכה הלאה. הייתי מעבירה דברים לחברותי ומוסרת לכל מי שידעתי שזה ישמש אותו יותר ממני, ואז, הייתי מסדרת יפה בארון את כל מה שנותר. ובדיוק באותו האופן הייתי נוהגת לברור את החפצים וכלי בית, אבל הכי קשה היה לי להיפרד מספרים. אחרי מעברים רבים שעשיתי בחיי, ממדינות שונות ומעיר לעיר, עמדתי השבוע מול כוננית הספרים שלי וגיליתי, שאחד הספרים שצלחו את כל המיונים וכל הנדודים הוא ספר שנקרא ״חג ישראלי״. זהו ספר שיצא בהוצאת מדרשת אורנים המבקש לתווך בין המורשת והמסורת היהודית למשפחה הישראלית בת ימינו, עם רעיונות והצעות לטקסים שונים גם לאלו, כמוני, שאינם נוהגים לפקוד את בית הכנסת בחגים.

כל מי שמכיר אותי, יודע שאני מאמינה שדברים לא קורים במקרה. לא בכדי עמד הספר הזה במבחני המיון השנתיים, והצורך העמוק שקיים בי לציין את החגים וליצוק לתוכם משמעות וסמליות, על אף שאינני אדם דתי, הוביל והנחה אותי כל חיי. לפיכך, התרגשתי השבוע  לשבת לשיחה עם שתי נשים מרתקות העוסקות בדיוק בזה: שתיהן מובילות חברתיות היוצקות תוכן ורוחניות יהודית, כל אחת לקהילתה, אבל תחילה, הנה קצת רקע על שתי הנשים המעניינות והמרשימות הללו.

הדס רון זריז היא כל כך הרבה דברים, שקשה לדעת מאיפה להתחיל. הדס היא ראש תחום לווי רוחני וקהילתי בבית המדרש לרבנות ישראלית. היא מוביל את קהילת ״יפעת שברוח״ העוסקת בהתחדשות יהודית בקיבוץ יפעת. הדס היא בוגרת החוג לתיאטרון ופילוסופיה יהודית ובעלת תואר שני בייעוץ חינוכי, היא מנחת קבוצות, עוסקת בטיפול זוגי ומשפחתי ומלמדת ליווי רוחני ותמיכה קהילתית. היא ממייסדות המדרשה באורנים, שם היא מרצה בחוג לחינוך ומנחה בתוכנית ״ניגון נשים״. בשל כך, הדבר הראשון שעשיתי כשנפגשנו, היה כמובן להראות לה את הספר ״חג ישראלי״. הדס התרגשה וביקשה לצלם אותי אוחזת בספר כדי שתוכל להראות לחבריה וחברותיה במדרשה ומשם, צללנו אל מיגוון של נושאים רבים הקשורים לעשייה בתחום של יהדות וקהילה, טקסים ותפילה חילונית, ועל הקשר עם יהדות התפוצות.

הדס (59) נולדה בקיבוץ משאבי שדה שבנגב לזוג הורים פלמחניקים ציוניים. הביוגרפיה שלה, כהגדרתה, היתה מאוד חילונית, אבל היה בה משהו שתמיד נמשך לחגים. היא היתה ילדה חולמנית ואידאליסטית. בלינה המשותפת, היא זוכרת שהיתה קוראת לאלוהים כדי שלא לחוש בודדה. מגיל צעיר, הדס חיפשה משהו מעבר, משהו רליגיוזי. אחרי הצבא היא עברה סדנה משולבת ואינטנסיבית בהנחייתם של מוקי צור ויריב בן אהרון בנושאים של פסיכולוגיה הומניסטית, תרבות ויהדות. אחרי התואר הראשון, היא הצטרפה לקבוצה שהקימה את מדרשת אורנים ושמה לה למטרה להקים בית יהודי לחילוניים. כל אותן שנים, הדס היתה אמונה על התחום הפסיכולוגי, היא הדריכה, הנחתה והתמחתה בעבודה קבוצתית. ואז נפתח באורנים חוג לתואר ראשון למנהיגות נוער קהילתית, שם הדס מלמדת עד היום.

״אחד הרגעים המשמעותיים במדרשה היה אחרי רצח רבין, שאגב היה גם חבר של אבא שלי, כך שהיה בזה משהו אישי ומאוד מטלטל. הבנו במדרשה שצריך להתחיל דיאלוג עם יהודים אורתודוכסים ולא רק עם חילוניים. הרגשנו מספיק בטוחים בזהות היהודית-חילונית שלנו ובשלים להקים בתי מדרש משותפים, בהם למדנו ביחד. אנחנו, הנשים, הרגשנו שאנחנו רוצות לדבר על מגדר ופמיניזם, ולכן הקמנו את ״ניגון נשים״, שהוא בית מדרש ומרכז ליהדות ומגדר במסגרת המדרשה באורנים. היינו נשים אורתודוכסיות וחילוניות, למדנו ביחד תלמוד ופמיניזם ומצאנו שם אחוות נשים עמוקה וחזקה שקיימת עד היום. אני זוכרת שכשפרצה האינתיפדה הראשונה, הגענו למפגש והתחלנו לדבר ותוך חצי שעה מצאנו את עצמנו צורחות אחת על השנייה, החילוניות מצד אחד, והאורתודוקסיות מנגד. השמאלניות החילוניות מצאו את עצמן מול החרדיות המתנחלות. ברגע מסוים התאפסנו על עצמנו והבנו שאנחנו רוצות לבנות פה משהו אחר, וזה היה רגע כל כך משמעותי שאחריו ידענו שנוכל לעבור כבר הכול ביחד. ראינו שהאהבה ניצחה״.

הקסם האישי של מור שמעוני חודר ועובר וממיס את כל המסכים שעמדו בינינו. גילה הצעיר לא עולה בקנה אחד עם העשייה החברתית העניפה, הלימוד, הנסיון, הידע והיצירה הקהילתית שנזקפים לזכותה. מור היא יזמת תרבות יהודית קהילתית. היא מובילה ומנהלת את קהילת הצעירים והצעירות בבני״ה, התנועה ליהדות חברתית, בתל אביב. היא חוקרת ויוצרת מרחבי התפתחות, השפעה ולקיחת אחריות על תרבות חיינו. היא מנחה טקסים ומורה לתנ״ך, פילוסופיה יהודית ומגדר. מור היא מייסדת בית בינ״ה בהודו, שהוא בית פתוח למטיילים/ות ברוח היהדות החילונית. היא בוגרת תוכנית מנדל למנהיגות בתרבות יהודית ובעלת תואר ראשון בפילוסופיה יהודית.

מור בת ה-30 היא במקור מכרמיאל, והיא גרה עכשיו בתל אביב עם זוגתה, לה הספיקה להינשא ממש לפני תחילת הקורונה. אחרי הצבא, היא רצתה ללמוד פילוסופיה ואחת התוצאות הראשונות שעלו בגוגל היתה פילוסופיה יהודית בישיבה החילונית. היא לא בדיוק ידעה מה זאת פילוסופיה יהודית ומה זאת ישיבה חילונית, אבל זה נשמע לה כמו אופציה מושכת ומעניינת. היא נרשמה ללימודים בבינ״ה לתוכנית בת שנה, שעסקה בזהות ותרבות יהודית ובמנהיגות צעירה. מאז, היא נשאבה אל תוך העולם הזה ואל תוך המשימה של יצירת תרבות יהודית במרחבים חילוניים. אחרי שנה, מור קיבלה את התפקיד של רכזת תוכן, חגים ואירועים בישיבה החילונית, שם עבדה 6 שנים, ובמהלכן טסה להודו לפתוח את בית בינ״ה.

מור: ״כששואלים אותי למה הגעתי ללמוד בישיבה החילונית אני מספרת על שני אירועים. האחד הוא, שכשהייתי בת 16 והשתתפתי במשלחת של הצופים לGreen Family Camp בטקסס של תנועת ה-URJ (Union for Reform Judaism, ושם בפעם הראשונה ראיתי יהדות אחרת. זה הפתיע אותי והיה לי כיף להיות חלק מזה ואני זוכרת שניסיתי להביא את זה בזמנו הביתה. השאלה של האם אפשר ליצור פה משהו כזה נשארה איתי, והמוטיבציה הזאת מלווה אותי מאז. האירוע השני היה בצבא, כשהייתי מ״כית בחוות השומר ושירתו איתי בנות מדרשות ואולפנות שצמחו על ברכי בית מדרש דתי פמיניסטי, ואני לא הכרתי את זה בכלל.״

מהי בעינכן ההגדרה של יהדות חילונית? איך ניתן להתיר את הקשר או הזיקה המדומיינת, שרבים רואים כמובנת מאליה, בין אתאיזם לחילוניות?

הדס: ״קודם כל, אני לא מגדירה את עצמי כ״יהדות חילונית״. אני מרגישה שכל הגדרה היא נורא מצמצמת. זהות היא דבר מאוד מורכב ולא תמיד קוהרנטי, ולפעמים יש בו סתירות. כמו שהישראליות אצלי היא מרכיב מרכזי, כי אני חיה בישראל ופועלת בעברית, עדיין אני לא תמיד אוהבת את כל מה שקורה בישראל. אותו הדבר בשבילי היא היהדות. אני נולדתי יהודיה, ובשבילי זאת בחירה לעסוק בתרבות שלי. מהרגע שאני חיה את היהדות, חוגגת את החגים ומחפשת את המשמעות שלה לחיים שלי, אז אני יהודיה. עבורי, יהדות זה לחפש את המשמעות ואת החיבור לחיים שלנו. אלוהים בשבילי היא ישות והוא הפרספקטיבה, ואני חיה בתחושה שאני לא רק לעצמי, אלא שאני חיה בתוך קונטקסט של תרבות. אני חושבת שבארץ יש הרבה פעמים אשליה שאנחנו לא צריכים לברר את זה, אבל אנשים לא באמת מכירים את היהדות שלהם. ואז, אחת הבעיות שקורות היא שהחילוניים נותנים המון כוח ובעלות לציבור מאוד מצוצמם, שיחליט עבורם מהי היהדות. הבירור הזה הוא מאוד חשוב והוא מאוד יהודי. יהודים תמיד התעסקו בבירור הזהות שלהם, ולאורך כל ההיסטוריה היהודית אף פעם לא היתה הסכמה מה זה יהודי. למשל, כשאני אומרת את המילה ״אלוהים״, מיד אני משויכת לציבור מסוים, ואני מרגישה שצריך לחלץ את המושגים התפוסים האלו של ״הלכה״, ״אגדה״, ״לשון הקודש״ ו״תרבות״, כי מישהו תפס אותם. היהדות שלי היא לחלץ מושגים ולתת להם משמעות, לצקת בהם תכנים חדשים ולדרוש אותם, ולא לוותר עליהם.״

מור: ״זאת שאלה מאוד טובה. אנחנו לא קראנו לקהילה שלנו קהילה חילונית. פשוט הנחנו רגע את המילה הזאת, לא משום שאנחנו רוצים לטשטש את זה, אלא משום שאנחנו פשוט עושים. היהדות שלי היא חלק בלתי נפרד מתרבות חיי ומהזהות שלי. אני לא מתעסקת באיזו יהדות זאת, אלא פשוט חיה את החיים שלי, ובתוכם חשוב לי לא לוותר על המרכיב של הזהות היהודית. אנחנו עושים תרבות יהודית קהילתית בעיר. זאת תרבות חיינו, היהודית, התל אביבית והישראלית. חלקה גם להט״בית, חלקה גם דתל״שית, יש לנו מיגוון גדול של זהויות. חילוניות זאת גישה לחיים או גישה לטקסט. יש חילוניים שהם מאוד מאמינים, ומאוד רוחניים, ויש דתיים שהם לא רוחניים ולא מאמינים. אז אנחנו באים בגישה חילונית, במובן הזה שאנחנו לוקחים את הבעלות בחזרה על העולם הזה ועל הגישה לטקסטים האלו והיכולת לחדש אותם. החדשנים הכי גדולים היו האנשים הכי מסורתיים כמו הרמב״ם וחז״ל, והדבר הכי מסורתי ויהודי הוא לחדש. אנחנו מבקשים לחקור את הזהות שלנו ולא לקחת אותה כמובנת מאליה, ולא שמישהו אחר יכתיב לנו אותה.״

אז מה גורם לאדם חילוני להקים בית תפילהומה זו בכלל תפילה חילוניתאיך יוצקים תוכן לתפילה חילונית?

מור וקהילת בינ"ה

מור: ״אני חושבת שהתפילה לא שייכת רק לאנשים מסוימים. זה גם שלי וכולם מתפללים. כשאנחנו אומרים למישהו ״תהיה בריא״ אנחנו מתפללים שיהיה בריא. כשאני מדליקה נרות שבת, אני באמת מתפללת. יש את המקום הזה של ״היש המבקש״ וה״הלוואי״ וה״לו יהי״ שהם גם תפילה. דבר שני, חסרים מעגלי משמעות בחיים שלנו, ובאופן ספציפי בחיי אנשים צעירים, שמרגישים את זה בתקופות של בין לבין. בתקופות הביניים הללו, בין לימודי התואר להקמת משפחה, אנחנו מחפשים מעגלים ומרחבים של תוכן ורוח, שאפשר פשוט להיות בהם ולהתכוון. בשום מקום אחר לא יהיה לי את הרגע הזה שבו אוכל לעצום את העיניים ולשים כוונה לשבוע, ליום או לשנה. רגע שבו אוכל לבקש משהו ולפגוש בו את עצמי. זה מרחב שהוא לא רק אינטלקטואלי ולא רק חברתי, ולא רק רוחני או ניו אייג׳י, אלא משהו באמצע. ואלו הם המרחבים שאני שואפת לייצר עבור הקהילה של הצעירים והצעירות בתל אביב״.

הדס: ״כדי להפוך משהו לרלוונטי, צריך קודם כל ללמוד אותו. למשל, עכשיו הימים הנוראים ומגיע יום כיפור, אז אני יכולה להגיד שלא מעניין אותי מה עשו כל הדורות לפני, כי אני אדם חילוני אתאיסטי, ובשבילי יום כיפור זה זמן לחשבון נפש. דרך אחרת היא לקחת את התפילות המסורתיות, ללמוד אותן, ולברור מתוכן מה רלוונטי לי ומה אני רוצה לשמר. בסידור שלנו יופיעו גם ״אלי אלי״ של חנה סנש, וגם ״שתלתם ניגונים״ של פניה ברגשטיין שכבר הפכו לתפילות. מעבר לזה, אנחנו מניחים את התפילות המסורתיות בסידור, אבל אומרים עליהן דבר חדש. אנחנו, כשליחי ציבור, צריכים לעשות את התיווך בין הישן לחדש. כמו שעושים על פרשות השבוע, שלא משתנות משנה לשנה, אבל אנחנו אומרים עליהן דברים חדשים ומחברים אותן לחיים שלנו. זאת תרבות של מדרש וזה המסע שאני מציעה.״

בישראל יש ציבור חילוני גדול שמגדיר את עצמו כמאמין ומקיים מצוות. אלו תהליכים קרו בחברה הישראלית בעשור האחרון מהבחינה הזאת?

מור: ״אני חושבת שבתחום הזה של החילוניות ישנן שתי תופעות. האחת היא הפורום החילוני, שהוא נגד הדתה, שבעיני העשייה שלהם היא נזק גדול למה שבינ״ה מנסה לעשות כבר למעלה מ-25 שנה. אנחנו מנסים להגיד כן, זה יהודי, וזה גם שלנו. מצד שני, הולכים וגדלים המניינים הישראליים והקהילות הישראליות, ואלו דברים שמשלבים את העולמות של המסורת היהודית והישראליות. אני רואה מגמה של צמיחה של יותר מרחבים שפתוחים לזה, וזה מאוד משמח אותי.״

מה בנוגע לקשר של בתי התפילה הישראלים עם יהדות התפוצות ויהדות ארצות הברית?

הדס: ״בארץ, היהדות נורא ״תפוסה״; יש חילונים, ויש דתיים, יש חרדים, יש רפורמים, ואין לאן לזוז. המפגש עם יהדות ארצות הברית פתח בפנינו אופציות חדשות ומעניינות. הקשר שנוצר בינינו לבין הקהילה האמריקאית השפיע אחר כך על קהילת ״ניגון הלב״ שהקמנו ביחד, שהיא קהילה אזורית בעמק. הרגשנו שאנחנו רוצים לא רק ללמוד ביחד, אלא גם להתפלל, ולקיים טקסי חיים. לכן הוצאנו ספר שנקרא ״טקסי חיים״ שעוסק בחתונה, ברית מילה, בר ובת מצווה ולוויה, ואחר כך הקמנו את ״הוויה״, הארגון שעומד היום בפני עצמו, שעושה חתונות וטקסי חיים לזוגות חילוניים. אני נמצאת היום בקבוצה שלומדת ביחד עם יהדות צפון אמריקה. אנחנו חבורה של עשרים וחמישה אנשים ונשים, שלושה מישראל וכל השאר מארצות הברית. הקבוצה כוללת רבות ורבנים, ואני נפעמת מהעומק ומהרצינות שלהם.ן, מהמחויבות שלהם.ן ליהדות ומחיפוש הדרך. אני בעיקר מתפעלת מהנשים הצעירות שמחזיקות קהילות גדולות במסירות רבה ובתפקידים מאוד תובעניים. אני מרגישה שהקהילות הללו פתחו לנו את הדרך באופן משמעותי, הן נתנו לנו אומץ להתחיל לעסוק בתפילות ולא לפחד מטקסים והמחויבות שלהן ליהדות מאוד מרשימה אותי.״

מור: ״כפי שסיפרתי, מאז שחוויתי את זה במחנה קיץ הרפורמי כשהייתי בת 16, אני מנסה לייצר את זה כאן. לא לייבא את זה, אלא לבנות משהו שהוא שלנו. המשימה היא להבהיר את הצורך ושזה יצמח מכאן, כי להרבה אנשים כאן אין את הבית היהודי שלהם. אנשים צעירים מחפשים את המרחב של המשמעות, את המקום של מפגש משמעותי עם עצמך, ואם המרחב הזה מדבר בשפה יהודית ואני חווה אותו בשפה שלי, אז זה הכלי דרכו זה יקרה״.

השלימו את המשפט: יהדות בשבילי היא

הדס: ״היכולת לדרוש ולהתחדש. יהדות זה לשאול מדוע אני עושה את מה שאני עושה ואיך זה קשור לחיים שלי״.

מור: ״יהדות בשבילי היא תרבות חיי, מקור השראה, בית רוחני ושפה.״

השלימו את המשפט: תפילה בשבילי היא

הדס: ״עבורי, תפילה היא משמעותית לא רק בגלל המילים. לפעמים מתחברים לתפילה דרך המנגינה או דרך החזרתיות שלה. כל שבוע אנחנו שרים בקבלת שבת ״לכה דודי לקראת כלה״. לפעמים אנחנו מתחברים דרך זה שאנחנו דורשים את המילים והמשמעות או לומדים לעומק את הפיוט הזה, ולפעמים דרך זה ששרנו את זה שוב ושוב ואנחנו יודעים שזה הרגע שבו השבת נכנסת, ולפעמים זה משום שאנחנו יושבים עם הקהילה שלנו, וזה מה שנותן את המשמעות.״

מור: ״תפילה בשבילי היא כל רגע אמיתי שיש לי עם עצמי. רגע שיש בו איזושהי כוונה ובקשה, ואיזה חיבור. אין לנו הרבה רגעים כאלו, והמפגש האמיתי שלנו עם עצמנו מאוד חסר. למשל, לי ברור שעשרת ימי תשובה זאת הזדמנות למפגש מחודש עם השנה, ועל אף שאפשר לעשות תשובה בכל יום, זה לא באמת קורה. עכשיו הסתיו מגיע, החגים מגיעים וכל המרחב הציבורי מזמין את זה. אז למה לא לקחת את ההזדמנות לעצירה ולמבט פנימה? זהו הרגע שבו אנשים מבינים שזה לא לקבל תשובה או לחזור בתשובה, אלא פשוט לשוב לעצמי, לכוונות ולמטרות שלי.״

ביום רביעי ה-30 בספטמבר יתקיים מפגש במסגרת התוכנית ״חמישים גוונים״, ובו תשוחח יעל יחיאלי פרסיקו עם הדס רון זריז, מור שמעוני והרב אסטבן גוטפריד הנמנה עם מייסדי ״בית תפילה ישראלי", על נושאים כמו מקומה של התפילה עבור אדם חילוני ואיך אפשר להתפלל בחילונית. חילופי העונות ואווירת הימים הנוראים, הימים של בין לבין ועיתות המעבר, הם זמן מושלם לצלול אל נושאים אלו. והשנה, עוד יותר מתמיד, אנו נקראים אל המרחב הכללי והציבורי, כמו גם לפרטי והאישי, לשעת חשבון הנפש של האדם עם עצמו, מול חבריו, בן או בת זוגו וקהילתו.

לפרטים נוספים על המפגש והרשמה לחצו כאן.

לימים טובים, לחתימה טובה ולבריאות!

שלכם,

דלית גבירצמן

dalit@gvirtsman.com

בעזרת השף: קובץ מתכונים חגיגיים לראש השנה

בעזרת השף: קובץ מתכונים חגיגיים לראש השנה

קרוב לודאי שאת ארוחת החג נעביר השנה במתכונת מצומצמת. את שולחנות הענק והכיסאות המתקפלים תחליף פינת האוכל האינטימית ורשימת האקסל הארוכה של מי מביא מה תצטמצם למשפחה אחת או שתיים. אז גם אם עיקר נטל הבישולים נופל עליכם, שלא תיפול רוחכם! בסדרת השידורים "בעזרת השף", שפים מקהילתינו מדגימים את הכנת המנות המנצחות שלהם לחג, כאלה שהן לא יותר מידי מורכבות להכנה ותמיד קוצרות מחמאות. אז קבלו את המתכונים לבצלים ממולאים של ענת ורונסקי, צלעות עגל בתפוחים ודבש של איתמר אברמוביץ', פריקה ירקות קלויים ועשבי תיבול של גיא פנחסי, דג במעטפת עלי סלק של דפנה ומאיר (צ׳וצ׳ו) פרידלנדר, אורז טהדיג של מוניקה אהרונוף וטארט תפוחים של טל וייזר.

בצלים ממולאים

מאת: השפית ענת ורונסקי

המצרכים:

6 בצלים

750 גרם בשר בקר טחון

2 שיני שום קצוצות

1.5 כפית מלח

חצי כפית פלפל שחור

1 כפית פפריקה

1 כפית אבקת צ'ילי

1 קופסת שימורים (15 OZ) שעועית שחורה, מסוננת

1 קופסת שימורים של עגבניות קצוצות (15 OZ)

1 צרור כוסברה או פטרוזיליה קצוצה

240 גרם רוטב עגבניות (1)

480 גרם רוטב עגבניות (2)

חופן פירות יבשים (אני משתמשת בדרך כלל בשזיפים ואוכמניות מיובשים)

1.5 כוסות אורז עגול מבושל

אופן ההכנה:

  1. במחבת עמוקה וגדולה, על אש בינונית, לטגן בשמן בצל קצוץ אחד, להוסיף את הבשר, השום והתבלינים היבשים. לבשל עד שהבשר שחום.
  2. להוסיף את השעועית, העגבניות הקצוצות, רוטב עגבניות (1) והכוסברה, לערבב ולכבות את האש. להוסיף את האורז.
  3. להרתיח את הבצלים במים. להנמיך את האש ולבשל חצי שעה על אש נמוכה. לסנן ולקרר.
  4. לקלף את הבצלים, למלא אותם בתערובת ולסדר בצפיפות במחבת עמוקה.
  5. לערבב את רוטב עגבניות (2) עם כוס מים, לתבל במלח וסוכר ולהוסיף למחבת עם הבצלים כמעט עד כיסוי הבצלים. להוסיף את הפירות היבשים, לכסות ולבשל כשעה על אש נמוכה.

*לצפייה בשידור של ענת ורונסקי לחצו כאן.

פריקה ירקות קלויים ועשבי תיבול

מאת: השף גיא פנחסי

מצרכים:
2 כוסות פריקה
1 בצל סגול
2 גזר
1 גמבה
1 ראש שום
2 זוקיני
צרור פטרוזיליה
צרור כוסברה
צרור בצל ירוק
שמן זית
מלח
2 כוסות מים חמים
הוראות הכנה:
מטגנים בצל בשמן זית עד להזהבה, מוסיפים 4 שיני שום פרוסות, לאחר דקה מוסיפים את הפריקה, מטגנים 2
דקות עד שהטעמים נספגים. מוסיפים כפית וחצי של מלח ואז מוסיפים את המים החמים, מביאים לרתיחה מכסים
את הסיר, מנמיכים לאש קטנה (כמו אורז) ומבשלים כ-15 דקות.
לאחר כיבוי האש, משאירים את הסיר סגור ל-10 דקות.
בנתיים חותכים את שאר הירקות לקוביות, מבשלים כל ירק בנפרד על מחבת חמה עם שמן זית ומלח לפי הטעם (בערך 5-3 דקות לכל ירק).
פותחים את הסיר של הפריקה המבושל, מוסיפים את הירקות המבושלים ואת עשבי התיבול הקצוצים ומערבבים.

לצפייה בשידור של גיא פנחסי לחצו כאן.

אורז טהדיג

מאת: מוניקה אהרונוף

המרכיבים :

3 כוסות אורז בסמטי

1 בצל בינוני קצוץ

2 גזרים מגורדים גס

כוס צימוקים/אוכמניות

3-4 תפוחי אדמה קלופים וחתוכים לטבעות

1/4 כוס שמן קנולה

1 כפית כורכום

מלח

1/2 כוס מים פושרים

אופן ההכנה:

שלב ראשון – האורז

מרתיחים מים בסיר ומוסיפים כף מלח. כשהמים רותחים מוסיפים את 3 כוסות האורז. מבשלים כ-7-8 דקות עד

שהאורז חצי מבושל, מסננים את המים ומוסיפים כפית מלח.

שלב שני – הטיגון

במחבת מזהיבים את הבצל הקצוץ ומוסיפים את הגזרים המגורדים וכוס צימוקים/אוכמניות. מערבבים.

מוסיפים את האורז החצי מבושל ומערבבים היטב לאיחוד כל המרכיבים.

שלב שלישי – האיחוד

בסיר טפלון (או לכל סיר אחר שאתם בטוחים שבו האורז לא יידבק לדפנות) מחממים את שמן הקנולה ומוסיפים כפית

כורכום כדי שיצבע יפה את תחתית הסיר ומניחים בזהירות את פרוסות תפוחי האדמה כך שיהיו מסודרות כמו פרח.

מטגנים כ-2-3 דקות כדי שתפוחי האדמה יתפסו צבע כתמתם יפה.

מוסיפים את כל האורז מהמחבת, מהדקים היטב ויוצרים עם הצד האחורי של כף העץ חורים עמוקים (כ-4 חורים) אשר

לתוכם נשפוך כחצי כוס מים פושרים.

מנמיכים את הלהבה, מכסים את הסיר ומבשלים על אש קטנה 45 דק’.

שלב אחרון – העוגה

לאחר שכיבינו את האש ממתינים כ- 10 דק’ ואז לוקחים מגש עגול/ קערה לא עמוקה עגולה/ צלחת עגולה, מניחים על

הסיר ומהר הופכים את הסיר כך שהאורז ייצא בצורה מושלמת לצלחת העגולה.

*לצפייה בשידור של מוניקה אהרונוף לחצו כאן.

צלעות עגל עם תפוחים ודבש

מאת: השף איתמר אברמוביץ

מצרכים:
לצלעות:
4 בצלים בינוניים חתוכים גס
צרור סלרי חתוך גס
5 גזרים קלופים וחתוכים גס
נתח צלעות עגל (פאונד לאדם) או רגלי עוף
חצי כוס דבש
חצי כוס רכז רימונים
רבע כוס שמן זית
מלח ופלפל לפי הטעם

לתפוחים:
4 תפוחים גרני סמית (ירוקים) קלופים וחתוכים לשמיניות
שמן זית למחבת
4 כפות דבש
4 כפות רכז רימונים
מיץ מלימון אחד או שניים
חצי חבילה טימין
מלח והרבה פלפל שחור
לרוטב:
כוס ציר בקר קנוי
3 כפות דבש
3 כפות רכז רימונים
כלים:
תבנית מתכת שמתאימה לגודל הצלי ולתנור
סיר קטן
מחבת 10 אינץ'
כף עץ.
מסננת דקה
להכנת הצלי:
מחממים תנור ל-450 מעלות פרנהייט
1) מפזרים את הירקות על תבנית מתכת.
2) מתבלים את הנתח במלח היטב (עדיף לילה קודם)
3) מערבבים את השמן, הדבש, רכז הרימונים ופלפל שחור ומורחים את הנתח מכל הכיוונים.
4) מכניסים לתנור ומורידים ל-350 מעלות.
5) צולים בתנור עד טמפ׳ של 125 פרנהייט
תפוחים:
1) במחבת על חום בינוני גבוה מחממים מעט את שמן הזית ומוסיפים את התפוחים, מאדים שלוש דקות ומוסיפים את שאר המרכיבים למעט המלח.
2) מבשלים על חום בינוני עד שהמחבת כמעט יבשה ואז מוסיפים את המלח והפלפל. חשוב שיהיה הרבה פלפל שחור.
להכנת הרוטב:
1) מכניסים את כל מרכיבי הרוטב לסיר ומצמצמים על חום בינוני לחצי מהנפח המקורי
הרכבת המנה:
1) מוציאים את הנתח מהתנור ומניחים את התבנית על הכיריים.
2) מוציאים את הנתח מהתבנית ומניחים על צלחת בצד למשך 15 דקות.
3) מוסיפים את הרוטב לתבנית ומדליקים אש בינונית. מגרדים בעזרת כף עץ את כל המשקעים בתחתית התבנית. מצמצמים את הרוטב למרקם הרצוי. מסננים דרך מסננת דקה.
4) מפרידים את הנתח מהצלעות ופורסים.
5) מניחים מעט מהתפוחים על הצלחת, מעליהם מניחים פרוסות בשר ומעל כל זה יוצקים מעט רוטב.

*לצפייה בשידור של איתמר אברמוביץ לחצו כאן.

דג במעטפת עלי סלק

מאת: דפנה ומאיר (צ׳וצ׳ו) פרידלנדר

המצרכים:

1 ק"ג פילה דג לבן, ללא עור, עדיף קוד שחור או ברמונדי מחולק ל-20 מנות שוות משקל, בערך 8X2X2 ס"מ.

½ 1 כוסות של של ממחה פסטו אגוזים (מתכון בהמשך)

2 חבילות של סלק עלים או מנגולד ( Swiss Chard ) גדולים, 30-40 סנטימטר אורך, בערך 8 עלים בחבילה

4 כפות שמן זית

½  כוס יין לבן

2 שיני שום כתושות

1 בצל ספרדי מתוק קצוץ גס

1 כפית דבש

½ 1 כוסות עגבניות שרי חצויות לאורך

½  לימון משומר בינוני, קליפה בלבד. קצוץ  דק

1 כוס ציר דגים או ציר עוף או מים

1 כפית כמון

1 כפית קוריאנדר (כוסברה גרגרים טחונים)

¼ כפית פלפל צ'ילי

½  כפית מלח

מיץ מ ½ לימון

עלי כוסברה, פטרוזיליה או בצל ירוק לקישוט.

סיר גדול עם מים רותחים.

הרכבת המעטפות

  • קוצצים את קצה הגבעולים וזורקים, מחלקים את העלים לפי גודל.
  • טובלים את העלים במים הרותחים ל 5 שניות, כדי לרכך מעט, מקררים, מפרידים ומנגבים ממים עודפים.
  • בעזרת סכין חדה מפרידים את הגבעול מהעלה: לכל האורך לעלים הגדולים מאוד, ועד כ-10 ס"מ מהקצה לעלים הבינונים. אם יש עלים קטנים או עלים נקרעים, מפרידים גם כן את הגבעול ושומרים בצד לטלאים, סה"כ קיבלנו 20 דפים למעטפת. קוצצים את הגבעולים ושומרים להמשך.
  • מגלגלים את המעטפות: לעלים הבינונים חופפים טיפה את ה"רגליים" של המעטפת, מניחים מנת דג על הצד הקרוב, מפזרים מעל כפית וחצי של הפסטו ומגלגלים תוך כדי דחיפה קלה מהצדדים, ליצירת 20 מעטפות. משתמשים בעלים הקטנים להטלאות.

אופן ההכנה:

  • מחממים גריל לחום בינוני גבוה, רצוי להניח יריעת גריל על הרשת, או מחבת גריל גדולה על הכיריים.
  • מוסיפים כף שמן למחבת או ליריעת גריל, ובפעם אחת או פעמיים, מטגנים את המעטפות, בערך 10 דקות, תוך כדי צריבה מכל הכיוונים, כמו שמכינים קבב. המעטפות יתכווצו מעל המילוי. כדאי ללחוץ בעדינות עם מלקחיים על הצדדים תוך כדי הגלגול. מניחים בצד.
  • במקביל, מכינים את הרוטב: במחבת גדולה, עם מכסה מתאים, מחממים שתי כפות שמן על חום בינוני גבוה, מוסיפים את הבצל ומטגנים תוך ערבוב עד ריכוך כ-8 דקות, מוסיפים את הגבעולים הקצוצים ואת השום, וממשיכים לטגן תוך ערבוב כ-4 דקות נוספות. מוסיפים לימון משומר, עגבניות, ומערבבים למשך שתי דקות נוספות, מוסיפים תבלינים, מלח, דבש, יין, ציר, מיץ לימון ומביאים לרתיחה. מצמצמים מעט למשך 3 דקות ומנמיכים את החום.
  • מסדרים את המעטפות בשכבה אחת במחבת עם הרוטב, מכסים ומבשלים על אש בינונית-נמוכה כ-5 דקות. מכבים ומשאירים לנוח 3-4 דקות נוספות.
  • מגישים את המנה כמו שהיא למרכז השולחן או בצלחות אישיות מעל אורז לבן. לקישוט, מפזרים מעל כוסברה, פטרוזיליה או בצל ירוק.

ממחה פסטו אגוזים לדגים במעטפת

המצרכים:

1 חבילה פטרוזיליה קצוצה דק (גבעולים ועלים)

1 חבילה כוסברה קצוצה דק (גבעולים ועלים, ניתן להחליף בבזיליקום או מנטה)

2 בצלים ירוקים כולל החלק בלבן, קצוצים דק

4 שיני שום כתושות

1 חלפניו קצוץ דק

גרידה מקליפת 1 לימון

מיץ מחצי לימון

2 כפיות כמון

1 כפית קוריאנדר

½ כפית בהרט

½ כפית קימל טחון

קמצוץ אגוז מוסקט טחון

2-3 כפות שמן זית

½ כוס אגוזי מלך טחונים גס

1 כפית מלח

אופן ההכנה:

מערבבים היטב את כל החומרים ללא השמן, מיץ הלימון והאגוזים, מוסיפים מיץ לימון, 2 כפות שמן ואגוזים ומערבבים. ניתן להכין עד שעתיים מראש ולשמור בטמפרטורת חדר, או להוסיף כף שמן ולשמור במקרר בכלי אטום עד יומיים.

לצפייה בשידור של דפנה וצ׳וצ׳ו פרידלנדר לחצו כאן

טארט תפוחים/אגסים

מאת: הקונדיטורית טל וייזר

תבנית טארט עגולה 9"

חומרים לבצק טארט:

250 גר' קמח

3 גר' מלח

5 גר' תמצית וניל

150 גר' חמאה קרה חתוכה לקוביות קטנות

95 גר' אבקת סוכר

33 גר' אבקת שקדים

1 ביצה (L)

חומרים למלית:

110 גר' חמאה בטמפרטורת החדר

225 גר' סוכר

5 גר' תמצית וניל

3 ביצים

80 גר' שמנת חמוצה

170 גר' קמח

5 גר' אבקת אפיה

350 גר' תפוחים חתוכים לקוביות (גרניט סמית')

50 גר' חמאה

50 גר' סוכר

חומרים לשטרוזל:

100 גר' חמאה

100 גר' סוכר

160 גר' קמח

הוראות הכנה לבצק טארט:

  1. שמים קמח, חמאה, אבקת סוכר, מלח ואבקת שקדים בקערת מעבד מזון ומעבדים לפירורים.
  2. מוסיפים חלמונים ווניל ומעבדים לפירורים גדולים.
  3. מעבירים לשולחן ויוצרים מהבצק דיסקית, עוטפים בניילון נצמד ומעבירים למקרר לכחצי שעה.
  4. מוציאים מהמקרר ומרדדים לעיגול בקוטר של התבנית, מעבירים את הבצק לתבנית ומקררים כ-20 דק'.
  5. מחממים את התנור ל-350 פרנהייט (180 צלזיוס)
  6. אופים 15 דק' עם משקולות ולאחר מכן עוד 5-7 דק' ללא משקולות.

הוראות הכנה למלית:

  1. קולפים את התפוחים וחותכים אותם לקוביות קטנות.
  2. בסיר, מבשלים את התפוחים עם החמאה והסוכר עד שהם מתרככים, מורידים מהאש ונותנים להם לנוח על השולחן (רצוי להכין מראש ולתת לתפוחים להתקרר לגמרי).
  3. במיקסר עם וו גיטרה (K) מעבדים חמאה וסוכר במהירות בינונית עד לקבלת תערובת קרמית, מוסיפים את הוניל והביצים עד לקבלת תערובת אחידה.
  4. מוסיפים את הקמח ואבקת האפיה.
  5. מוסיפים את השמנת החמוצה ומערבלים היטב עד שמתקבלת תערובת אחידה.
  6. מוסיפים את התפוחים ומערבבים.
  7. יוצקים לתבנית הטארט.

הוראות הכנה השטרוזל:

  1. במיקסר עם וו גיטרה (K) מעבדים חמאה, קמח וסוכר במהירות בינונית עד לקבלת תערובת פירורית,
  2. מפזרים את השטרוזל על הטארט ואופים כ- 30 דק'.

*לצפייה בשידור של טל וייזר לחצו כאן.

מצביעים למען הכללת יהדות ארה"ב בתכנית הלימודים האתניים בבתי הספר בקליפורניה

מצביעים למען הכללת יהדות ארה"ב בתכנית הלימודים האתניים בבתי הספר בקליפורניה

מאת: דלית גבירצמן

אני זוכרת היטב את הערב שבו שמעתי לראשונה על ה״תוכנית ללימודים אתניים״ בקליפורניה. זה היה בינואר, לפני הקורונה. ישבנו חבורה של כעשרים ישראלים.ות והקשבנו בדממה להרצאה של חברתנו סרינה איזנברג מה-AJC. עכשיו שתבינו, אנחנו אף פעם לא מקשיבים בדממה. הפורום הזה שלנו מכיל א.נשים דעתנים, עסקנים פוליטיים, אנשי ונשות חינוך, פעילים ומובילות חברתיות, מתנדבות ונציגים מארגונים חשובים ומוכרים בקהילה הישראלית והאמריקאית גם יחד. כולנו הבטנו בשקפים, בתרשימים, במספרים ובטבלאות, הקשבנו בדאגה הולכת וגוברת להסברים של סרינה וניסינו להבין איך זה קרה שנרדמנו בשמירה. שמענו ממנה על הפעילות האינטנסיבית שמתרחשת בשנים האחרונות בקרב ארגונים יהודיים שונים כדי לחסום ולבלום את חוק ה״לימודים האתניים״, שיהפוך את הנושא למקצוע חובה בכל בתי הספר התיכוניים בקליפורניה, ושבעקבותיה יאכף גם במדינות נוספות בארצות הברית.

תוכנית ״הלימודים האתניים״ התקבלה ב-2016 במטרה להדגיש את תרומתם של מיעוטים בפיתוח ארצות הברית וקליפורניה, כקורס חובה במדעי החברה. התוכנית כללה נושאים של גזע, לאום, זכויות מיעוטים, קולוניזציה, הגירה, עליונות לבנה, קפיטליזם, פטריארכיה, אקטיביזם חברתי ועוד. עד כאן, הכול טוב ויפה. אם כך, מדוע נפלו פנינו, אתם וודאי שואלים. ובכן, התוכנית שצפויה להיכנס לכל בתי הספר התיכוניים הציבוריים בקליפורניה מכילה תכנים אנטי ישראליים קשים המציגים את היהודים כחלק מהעליונות הלבנה ואת ישראל, באופן חד צדדי, כמדינה מדכאת וכובשת. תכני הלימודים כוללים קריאה להחרמתה של ישראל, ולפיכך הופכת את ארגוני ה-BDS ופעולותיהם ללגיטימיות וצודקות.

ועכשיו, רגע של הבהרה: כל מי שמכיר.ה אותי, יודע.ת שאני בד״כ בורחת מפוליטיקה כמו מאש. כל דבר שמדיף, ולו ארומה קלה של אג׳נדה פוליטית, מיד גורם לי למנעד רגשות הנעים בין חוסר נוחות וחרדה ועד לסלידה עמוקה ושיתוק. מבט חטוף במנהיגות העולמית העכשווית יכול לתת הסבר חלקי לתגובה או לחוסר התגובה שלי. אני תמיד מרגישה חולשה ואוזלת יד אל מול כוחות האופל של השחיתות, השקרים, הכוחנות והדורסנות של המערכת הפוליטית. הדרך שבה בחרתי להתמודד עם כל אלה היא לדבוק בטוב ובמשמח. להאיר על א.נשים שמקדישים את זמנם ומרצם לעשיית טוב. אך השבוע, נכנעתי. התגבר אצלי פתאום הקול הפנימי, זה שמעיר אותי בכל בוקר וגורם לי להיכנס לכיתה ולעמוד מול עיניים צעירות, חוקרות וצמאות לדעת. למעלה מעשרים שנה שאני עוסקת בחינוך יהודי, בהוראת העברית ותרבות ישראל. ולפתע הרגשתי את האחריות המוטלת על כתפינו, הורים ומורים, וכל המבוגרים האחראיים השותפים לחינוך ועיצוב הדור הבא.

קרן סטילר

ולכן בחרתי השבוע לשבת לשיחה עם קרן סטילר, העומדת בראש הפרויקט המזרח תיכוני של המועצה ליחסי הקהילה היהודית (JCRC). הארגון מייצג בתי כנסת וארגונים יהודיים בנושאים קריטיים הנוגעים לקהילה היהודית. קרן, ילידת ניו יורק ובעלת מאסטר בניהול ארגונים ללא מטרות רווח, הגיעה לאזור המפרץ בשנת 2000, והיא מקדישה את חייה לעשייה חברתית וציבורית הקשורה לנושאים מורכבים הנוגעים לישראל ולקהילה היהודית ככלל.

השיחה בינינו התקיימה בזום, כמובן, ביום הכי אפוקליפטי והזוי שחוויתי מימי, אפילו בשנה ששברה את כל השיאים בתחום. השעה היתה עשר בבוקר, והמשרד שלי היה חשוך לחלוטין. דרך החלון הבטתי בשמיים שהיו אדומים כאילו עברנו לגור במאדים.

אני מבקשת מקרן להתחיל מהתחלה, והיא מספרת לי שתחום המחקר של הלימודים האתניים צמח בקמפוס של SFSU עוד בשנות השישים. בבסיסו הוא דגל באקטיביזם סביב נושאים של צדק ושוויון חברתי, ברמה של לימודי קולג׳. כמובן שיש הבדל עקרוני ומהותי בין תואר אקדמי וקורסי בחירה למתעניינים בנושא לבין תוכנית לימודים לבתי ספר תיכוניים, שהם בגדר חובה. הארגונים היהודיים עקבו בדאגה רבה אחרי המגמה לעידוד המהלך הפדגוגי הזה ובעיקר אחר התכנים הפוגעניים שנכללו במודל התוכנית באופן חד צדדי ואנטי ישראלי בעליל. כמו כן, מבט מעמיק בסילבוס הצביע על הדרה מוחלטת של יהדות אמריקה מתוכנית הלימודים.

קרן מסבירה: ״ישנן מספר בעיות בולטות בתוכנית. ראשית, התהליך כשלעצמו היה חסר שקיפות לחלוטין. מהלכים ושינויים של הרגע האחרון נעשו מאחורי הקלעים, וזאת אחרי מגעים ושיחות עם הנוגעים בדבר. במקור, התוכנית היתה אמורה לכלול ארבע קבוצות אתניות; אמריקאיים- אפריקאיים, אסיאתים-אמריקאיים, אמריקאיים-ילידים ולטיניים. תחת הקטגוריה של אמריקאיים- אסיאתיים נכללו גם הערבים-אמריקאיים. אנחנו לא התנגדנו להכללה הזאת, אלא דרשנו שהחומר האנטי ישראלי יוצא מהתוכנית. בסופו של דבר, למרות כל המגעים, הם נכנעו ללחצים שהופעלו עליהם והלימוד על הערבים-אמריקאיים נכלל בתוכנית, כולל כל המסרים האנטי-ישראליים.

בעיה נוספת היתה ההדרה הבולטת של הקהילה היהודית מתוכנית הלימודים. זה מאוד בעייתי שבשעה שמדברים על דיכוי וגזענות, לא מזכירים, כהוא זה, את הנושא של אנטישמיות ביחס לקהילה היהודית-אמריקאית. ואם לא די היה בכך, הרי שהקהילה היהודית-אמריקאית מוזכרת רק בהקשר של עליונות לבנה. בנוסף, דרשנו שתיכלל בתוכנית הגדרה מדויקת של אנטישמיות, ויש דעות רבות בנוגע להגדרה. ברור שלארגונים יהודיים שונים יש לעיתים מטרות ואג׳נדות קצת שונות, אבל חשוב שנישאר מאוחדים וברורים בנוגע לנקודות הבעייתיות הללו. אנחנו נמשיך לפעול כדי להשיג את התיקונים והשינויים בתוכנית הלימודים, וחשוב מאוד לגייס כמה שיותר תמיכה. חשוב מאוד שגם שהקהילה הישראלית תהיה מעורבת, שכן רבים מהילדים הישראליים הולכים לבתי ספר ציבוריים.״

בנוסף לחוסר השקיפות והשינויים של הרגע האחרון, כל התהליך של מינוי הועדות השונות היה בעייתי והוא עודנו מתסכל ביותר. הייצוג של חברי הוועדות היה לוקה והוא בהחלט לא מייצג את מיגוון הדעות.

איזה תפקיד משחק ה-BDS בכל המהלכים הללו?

״התוכנית ללימודים אתניים לא נוצרה במקור כדי לתמוך בפלשתינאים, ויחד עם זאת, זה ברור שישנם אנשים המעורבים בדבר, שעבורם הכללתם של הפלשתינאים בתוכנית היא קריטית. אך בסופו של דבר, מה שקרה הוא שהחלקים במערכי השיעור הנוגעים לערבים-אמריקאים היה כפול משלושת החלקים האחרים גם יחד. יותר מאלו הנוגעים לקהילה האפריקאית- אמריקאית, ואם זה לא הטייה של המטרה, אז אני לא יודעת הטייה מהי. זהו בעיני החלק הבסיסי של הסיפור הזה. ישנם אחרים שמתנגדים לתוכנית הזאת בגלל הבדלים פילוסופיים. לטענתם, אפשר ללמד לימודים אתניים בלי להכניס לעניין אג׳נדה פוליטיקה. זה אמור להיות קורס המבוסס על חקירה וחשיבה ביקורתית ולא על הטפה. הסטודנטים צריכים להרגיש בנוח לפתח ולהביע את דעותיהם. אנחנו מקווים שהמורים בבתי הספר יקבלו הוראות והנחיות ברורות בנוגע לתפקידם, שהוא לספק לתלמידים מידע מנקודות מבט שונות, ולא להטיף.״

מהו הדבר שהכי מטריד אותך או מדיר שינה מעינייך בנוגע לתוכנית הלימודים האתניים?

״אני דואגת שזה יהיה מאבק ועניין לטווח הארוך. אנחנו יכולים לקבל את התוכנית הכי טובה שניתן, ועדיין זה יהיה תלוי במורים במחוזות השונים ובאופן שבו הם יישמו אותה באופן הראוי. החשש הוא שמורים עדיין יחליטו להביע את עמדותיהם בעיקר סביב הנושאים הקשורים ל-BDS. אנחנו באמת זקוקים להורים שיהיו מוכנים להיות מעורבים. ההורים צריכים לדעת מה הילדים שלהם לומדים בבית הספר ולשוחח איתם על הנושאים המורכבים הללו, קשים ככל שיהיו. צריך לעזור לילדים להתמודד עם האתגרים והרגשות שלהם סביב הנושאים הללו. אני חוששת שהרבה הורים מרגישים מסויגים או לא מצוידים כהלכה כדי לנהל את השיחות הללו בצורה אפקטיבית. ובעיקר אני דואגת שתתעורר עייפות מהעיסוק בנושא מאחר ומדובר במאבק לטווח ארוך״.

איך את רואה את התפקיד של הקהילה הישראלית בתוך כל זה?

״קודם כל, חשוב שתהיה לקהילה הישראלית ניראות. הקהילה הישראלית עברה דה-הומניזציה ואנחנו צריכים להחזיר לה את האנושיות ואת מיגוון הקולות. צריך שהיא תהיה מיוצגת כהלכה על מיגוון דיעותיה. אני יודעת שלהרבה ישראלים קשה להבין כיצד עובדת מערכת החינוך כאן משום שהיא מאוד שונה ממערכת החינוך בארץ. בישראל הכול ריכוזי, ואילו כאן כל מדינה וכל אזור הם שונים. ישנם סטנדרטים אבל היישום שלהם שונה מאזור לאזור. הממשל כאן לא יכול להתערב ולהחליט מה ילמדו בבתי הספר. זה מאוד שונה ומספיק להביט בכל מה שקורה עכשיו. בנוסף, הציפייה למעורבות הורית היא הרבה יותר גבוהה כאן, במיוחד בבתי הספר היסודיים. הדרך שבה ניתן להשפיע ולגרום לשינוי גם היא שונה לחלוטין. לכן חשוב מאוד שישראלים יהיו מעורבים ויקחו חלק פעיל בכל זה, בין אם כנציגים בוועדות השונות, בארגוני ההורים בבית הספר או כנציגים בועד המנהל. אנחנו צריכים אותם בכל רמה.״

לסיום, אני שואלת את קרן מהו המסר שחשוב לה להעביר לנו, ובלי להתבלבל היא אומרת:

״המעורבות שלכם מאוד חשובה. אל תשבו בצד ותתנו לאחרים לדבר עליכם. הקול של הקהילה הישראלית צריך להישמע. התוכנית הזאת אומרת עליכם דברים וחשוב שתייצגו את עצמכם״.

אז נכון, יש קורונה ויש אבטלה, אין מנהיגות ולפעמים גם אין תיקווה, אבל חברים וחברות, זה הקרב על העתיד של הילדים והנכדים שלנו. זהו הקרב על איך שהם יתנהלו בעולם הזה כיהודים וכישראלים. זהו הקרב על דעת הקהל האמריקאית והדור הבא של המצביעים, שכבר עכשיו הם חצויים ושסועים. זהו אולי הקרב האחרון בנסיון להשפיע על ייצוג מאוזן בתוכנית הלימודים האתניים שתעצב את דמותם של ילדינו וחבריהם לכיתה או לגן. ועכשיו זה הזמן לנסות ולהשפיע.

מה ניתן לעשות? לחצו על הקישור ומלאו את פרטיכם על מנת שקולכם יגיע לנציג הציבור של איזור מגוריכם בקליפורניה.

שבת שלום!

שלכם,

דלית גבירצמן

dalit@gvirtsman.com