פרשת חוקת: מהפרה האדומה למחאה השחורה

פרשת חוקת: מהפרה האדומה למחאה השחורה

מאת: נרי לייף-חומה

זו הפעם השניה שאני ניגשת לכתיבת פרשנות עכשווית ואישית לפרשת השבוע. כמו בפעם הראשונה, גם הפעם אני צריכה להתאמץ כדי להמשיך בקריאה כשהבטן שלי מתהפכת ואני רוצה לסגור ולעזוב.
בפרשת חוקת, כבר בפסוק השלישי מישהי מתה. לא מתה – נשחטה. לא מישהי – פרה, ולא סתם פרה – אדומה.

Photo by iStock/bluejayphoto

ואני, להזכירכם, קוראת את הפרשה בעיצומה של מחאה שקשורה בצבע העור, בעיצומה של מגיפה והתמודדות   עם מאות אלפי מתים. המחאה של ובעבור השחורים היא על עוול שנעשה לאחר רק בשל צבע עורו. עוול שמתאפשר בחסות האמונה שיש שווים יותר ושווים פחות. ואני תוהה אם זה התחיל בפרה אדומה והתגלגל הלאה? 

הפרה האדומה מוצאת אל מחוץ למחנה, נשחטת, ולאחר השחיטה נשרפת עד היותה אפר. ועל מה ולמה נשחטה הפרה? כדי ללמדנו מנהגי היטהרות לאחר מגע עם המת. בעולם עם קוד תרבותי פגאני, דם של מת או דם של יולדת לאחר לידה הוא דם מטמא, ודם של פרה הוא דם מטהר. אתם מוצאים פה הגיון? כי אני לא. 

הסופר המקראי ציוונו במצוות "לא תרצח", אבל בהקשר אחר הוא מלמדנו דיני טוהרה בעזרת שחיטה של פרה תמימה. זה מסתדר לו לגמרי. שינוי במונח המילולי מאפשר לו את המוסר הכפול ומרגיע את מנוחת הקורא -'רצח'  לעומת 'שחיטה'. ואנחנו הקוראים סופגים בהיסח הדעת את תחושת העליונות של בני האדם על פני כל צורות החיים האחרות. אנחנו, שנוצרנו ביום האחרון לבריאת העולם, חיים כאן בתחושת זכאות (Entitlement). כאילו כל צורות החיים שהיו פה לפנינו נוצרו עבורינו ועבור מאוויינו. אין זאת אלא כי קיים אצל רובנו עיוורון מוחלט לעובדה שכל צורות החיים מחוברות לריקמה נושמת אחת. עיוורון שמסביר את השואה האקולוגית שאנחנו מביאים על עצמנו. 

מבלי להיסחף לצדקנות או לקיצוניות, פרשת חוקת באמת מציגה דילמה: על מה נשענת תחושת העליונות של אדם על חיה או אדם אחר, או עליונות של קהילה אחת על שכנתה, או של בני מקום אחד על בני מקום אחר? יתרה מזו, האם תחושת עליונות מתירה פגיעה בזה שנתפס כפחות שווה? אני מרגישה כאילו קיים סולם ערכים שאינו אחיד. כל אחד.ת מאיתנו ,או בני תרבויות שונות ועמים שונים, מחליטים כלפי מי הם חשים עליונות וריחוק שמאפשרים אטימות רגשית ומי השווים להם שזכאים לחמלה שלנו, לקרבה ולאחריות הדדית.   

בפסוק עשרים נראה כאילו מסתיימת בלי שום פואנטה פרשת הפרה האדומה ומתחילה ללא קשר אליה שורה של מיתות ופרידות: ראשונה מתה מרים, ובמותה היא לוקחת עמה את באר המים שהחייתה את בני ישראל במדבר. לאחריה נאספים גם משה ואהרון, שלא זכו להוביל את העם אל הארץ המובטחת כי נענשו על שכשלו באמונתם  בפרשת מי המריבה. לאחר מכן אנחנו נפרדים גם מחלק גדול מהעם שגם הוא מומת כעונש על אובדן האמונה באלוהים: "וַיְדַבֵּ֣ר הָעָ֗ם בֵּֽאלֹהִים֮ וּבְמֹשֶׁה֒ לָמָ֤ה הֶֽעֱלִיתֻ֙נוּ֙ מִמִּצְרַ֔יִם לָמ֖וּת בַּמִּדְבָּ֑ר כִּ֣י אֵ֥ין לֶ֙חֶם֙ וְאֵ֣ין מַ֔יִם וְנַפְשֵׁ֣נוּ קָ֔צָה בַּלֶּ֖חֶם הַקְּלֹקֵֽל׃ וַיְשַׁלַּ֨ח יְהוָ֜ה בָּעָ֗ם אֵ֚ת הַנְּחָשִׁ֣ים הַשְּׂרָפִ֔ים וַֽיְנַשְּׁכ֖וּ אֶת־הָעָ֑ם וַיָּ֥מָת עַם־רָ֖ב מִיִּשְׂרָאֵֽל". 

ומה עלה בגורלם של אלה שנישארו? 

אלו נידונים להמשיך ולעבור מתחנה לתחנה ולהילחם את ספר מלחמות אדוניי "עַל־כֵּן֙ יֵֽאָמַ֔ר בְּסֵ֖פֶר מִלְחֲמֹ֣ת יְהוָ֑ה אֶת־וָהֵ֣ב בְּסוּפָ֔ה וְאֶת־הַנְּחָלִ֖ים אַרְנֽוֹן". בקיצור, הם מכים ויורשים את כל העמים שבדרכם אל הארץ המובטחת. תוסיפו מילה חדשה ללקסיקון: להכות. " וַיַּכּ֨וּ אֹת֤וֹ וְאֶת־בָּנָיו֙ וְאֶת־כׇּל־עַמּ֔וֹ עַד־בִּלְתִּ֥י הִשְׁאִֽיר־ל֖וֹ שָׂרִ֑יד וַיִּֽירְשׁ֖וּ אֶת־אַרְצֽוֹ".

מכאן אני מבינה שפרשת פרה אדומה לא באמת הסתיימה והיא מתחברת להנחות שאנחנו עושים לעצמנו כשאנחנו מצדיקים פגיעה באחר לפי סולם ערכים כלשהו – צבע, אמונה, גזע או העדפה מינית. הסופר המקראי עצמו לוקה בחוסר מודעות לפערים הערכיים שהטקסט מציג – היתרי שחיטה מול איסורי רצח, והיתרי הריגה ללא  השארת שריד לצורך מטרות 'צודקות' כמו כיבוש הארץ המובטחת. ואנחנו נוהגים לחשוב על הטקסט המקראי כמקור היסטורי ראשוני להסדרת מערכות יחסים בין אדם לאדם, אדם למזונו ובין קהילות ועמים. אז כדאי לזכור שכמו כל טקסט אחר, אפילו מדעי, הסופר והחוקר יהיו מוטים הטייה ערכית, מוסרית או תרבותית אם אינם מודעים לקודים בני זמנם שמשתתפים בערבוביה במסקנותיהם.  

בפרשת חוקת אנחנו נפרדים מדור של עבדים שגם מנהיגיו היו עבדים. מי שממשיך הלאה, גם הם היו עבדים.  אולי זה יכול להסביר את הכהות הריגשית שלהם כלפי העוול שהם גורמים לעמים האחרים ולסבלם. מי שחי על פונקציית ההישרדות וסבל סבל רב מעליונות של עם אחר, אם לא החלים וריפא את הטראומה יש סיכוי שינהג בדיוק כך באחרים. 

אני חושבת על ימי הקורונה ותוהה על טבעו של הדור שאנחנו נפרדים ממנו עכשיו. רוב המתים הם בני שמונים ומעלה. בארץ, הרבה מהם ניצולי שואה אחרונים ודור שני לשואה. אלה אנשים שסבלו מעליונות של אחרים. אולי זה מסביר את הכהות הריגשית שלהם לסבל שהכיבוש גורם? בארה"ב זה הדור של ילדי הפרחים. דור של היפים שבשנות העשרים שלו הקים קומונות כדי להשתחרר מקודים חברתיים כובלים ולקבל חופש מוחלט, ובאותה העת פירק את הערבות ההדדית, את מוסד הנישואים ואת התאגידים.

לאיזה 'ארץ', או עולם, המתים עכשיו לא זוכים להיכנס? ואלו שכן ייכנסו – לאילו כישורים יידרשו ומה הסדר שיכוננו? 

שבת שלום

חוזרים לארץ! נפרדים ממשפחות יקרות ששבות לישראל

חוזרים לארץ! נפרדים ממשפחות יקרות ששבות לישראל

מאת: שלומית סאם-אקרמן

הקיץ הגיע ועוד גל של פרידות מלווה אותו. לא ברור אם זו הקורונה או גל געגועים ששטף את קהילתינו אבל נראה שהקיץ נאלץ להיפרד מהרבה משפחות יקרות מהקהילה. אז דיברנו עם ארבע מהן – משפחת לנד, משפחת לכיש, משפחת צ'צ'יק-שריר ומשפחת נח, שמספרות על הסיבות לחזרה, על הדברים שאהבו ולא אהבו בארה"ב, על הדברים שיקחו איתם מכאן ועל המקום שבחרו לגור בו בארץ.

משפחת לכיש

מי אנחנו? זיו (44), נטע (43), אור (11), קורן (8), תמיר (6).

כמה שנים אתם גרים בארה״ב? אנחנו חיים באיזור המפרץ כ-5 שנים. בשנה הראשונה גרנו בבלמונט, ובארבע השנים האחרונות גרים בפוסטר סיטי.

במה עסקתם כאן ואיפה תעבדו בישראל? זיו עובד כסניור פרודקט מנג'ר בחברת Imperva, ושם גם ימשיך לעבוד בישראל. נטע עובדת כמורה לעברית ודרמה בעברית בבית הספר וורניק שבפוסטר סיטי, וכמנחת קבוצת תיאטרון הפלייבק "הינשופים". בישראל נטע חוזרת לקבוצת תיאטרון הפלייבק "קרטושקס" אותה עזבה לפני חמש שנים, והשאר עוד לא ידוע…

היכן תגורו בישראל ולמה זה היעד הנבחר? למרות ששנינו מגבעתיים במקור ושם גם גרנו לפני המעבר לארה"ב, החלטנו לגור אחרי החזרה לארץ בשכונת "פסגת אונו" שבקרית אונו. בחרנו את היעד הזה כיון שהשכונה בנויה באופן קהילתי, רחוב בצורת U סביב פארק גדול, עם בית ספר טוב וקאנטרי קלאב עשיר בפעילויות בתוך השכונה. אנחנו מקווים ומצפים להתערות בחיי החברה והתרבות של השכונה.

מה למדתם או מה אתם לוקחים אתכם מהשהות כאן? למדנו הרבה בשהייתנו כאן. הדבר העיקרי הוא שהעולם הוא גדול, רב תרבויות ורבדים. למדנו שאפשר תמיד להתחיל מחדש ולהמציא הכל מהתחלה, ושכל מה שעשית בעבר הופך לחלק ממי שאתה בלי קשר להיכן תהיה ומה תעשה. למדנו שהחיים דינאמיים, ולמדנו איך להיות דינאמיים בעצמינו יחד עם הנוף והתרבות המשתנים.

למדנו להתגעגע למשפחה ולדבר בסקייפ וזום. למדנו לטייל ולנסוע על פני שעות ומרחבים. למדנו מה זה להיות מהגרים, מה זה להבין את המילים, אבל לא להבין מה עומד מאחורי המילים ולאט לאט למדנו לדבר ולחשוב בתרבות אחרת. למדנו לקנות אונליין ולחיות עם גראז' וחצר. למדנו לשתות מים מהברז, לאכול סושי טוב, למדנו על כל סוגי הפרפוצ'ינו ושאין דבר כזה יותר מידי סוכר. למדנו לא לדעת. למדנו ללמוד. למדנו להרגיש חופשיים ולהינות מהחיים. למדנו על חברים טובים שלא רוצים לעזוב. למדנו אחד על השני, על עצמינו, על החלטות. למדנו על playdate ו- sleepover, ועל טרמוס לארוחת צהריים.

הכל אנחנו לוקחים איתנו, גם מה שנשאר מאחור. ואם נהיה מנומסים יותר? ימים יגידו…

מה אהבתם ומה לא אהבתם בארה״ב? ה-Structure כאן הוא מעורר השתאות ומושרש בכל תחומי החיים. לפעמים זה הדבר שהכי אהבנו והערכנו, ולפעמים חוסר הגמישות, חוסר החשיבה העצמאית וחוסר הראייה האישית היו הדבר שהכי לא אהבנו. אהבנו את הטבע ואת המרחב, אהבנו את החברים שרכשנו ואת הקהילה הישראלית החמה.

מדוע אתם חוזרים לארץ? מראש תכננו רילוקיישן לכמה שנים, כך שהחזרה תמיד הייתה אופציה שמחכה לקרות. היו כמה שיקולים לחזור בתזמון הזה והגיל היה אחד השיקולים העיקריים. הבנים שלנו עדיין צעירים מספיק כדי לחוות את השינוי העצום בחזרה לישראל יחסית בקלות, הבת שלנו תיכנס לכיתה ו', כך שתהיה לה שנה של הסתגלות לפני הקפיצה הגדולה לחטיבת הביניים, ההורים שלנו ממש לא נהיים צעירים יותר ואנחנו בעצמינו, אם אנחנו רוצים שוב להתחיל מחדש בישראל אז עדיף לחזור לישראל כשאנחנו עדיין רלוונטיים ופעילים בשוק העבודה.

משפחת נח

מי אנחנו? משה (45) ליאת (43) איתי (15.5) אופיר (10.5) שחר (8.5)

כמה שנים בארה"ב? הגענו לעמק לפני כ-6 שנים ובחרנו להתמקם בסאניוויל בלב ״הקיבוץ״ ואנו שמחים על כך. יש לנו פה קהילה מדהימה, הכרנו חברים שהפכו למשפחה, חלקם עדיין כאן וחלקם כבר חזרו לישראל,החוויות המשותפות, ערבי שישי, החגים והדאגה הדדית הפכו את הקשר לעמוק, אמיתי ומשפחתי ואנחנו יודעים שזכינו בחברים לחיים.

העיסוקים שלנו- ההגעה לפה היתה בעקבות רכישת הסטארט אפ Wilocity שמשה עבד בו. החברה נרכשה ע״י Qualcomm ומשה הגיע לנהל את קבוצת הפיתוח.

לאחר 4 שנים בחברה עזב משה את Qualcomm והצטרף לסטארט אפ שנקרא Skylo, שם הוא משמש כ-VP Engineering בשנתיים האחרונות.

עם החזרה לישראל יפתח משה את מרכז הפיתוח של Skylo כחלק מאסטרטגיה לחזק את הזיקה לישראל וגיוס טאלנטים בישראל.

היכן תגורו בישראל ולמה זה היעד הנבחר? אנו חוזרים לגור ביקנעם עלית, העיר שהתגוררנו בה לפני המעבר לפה. החזרה למוכר והידוע היא חלק ממכלול השיקולים שלקחנו בחשבון על מנת לרכך את הנחיתה וההתאקלמות ולא לעשות שינוי כפול של חזרה למקום חדש לחלוטין.

אנחנו מודעים למצב שלא הכל נשאר אותו הדבר, לא המקום ולא אנחנו :), אך יש לנו שם משפחה וחברים שמתרגשים כמונו מהחזרה ומקיפים אותנו ודואגים לנו כבר מעכשיו.

מה אתם לוקחים אתכם מהשהות כאן? בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, חווינו המון חוויות, טיילנו, למדנו, נחשפנו, הכרנו, נקשרנו ונהננו מכל רגע. במיוחד למדנו להעריך את הזמן הפנוי, את זמן המשפחה והחברים וההזדמנויות הרבות לטיולים. הילדים נחשפו לתרבויות שונות, יצרו חברויות מגוונות וזכו בשפת אם נוספת. אנו ניקח איתנו את הזכרונות, החוויות, החברויות, ומהו איזון נכון בין פנאי לעבודה.

מה אהבתם ומה לא אהבתם בארה"ב? המקום פה מלא באנשים נפלאים ואכן זכינו בחברויות שימשיכו איתנו הלאה. אהבנו פה את הזמינות של כל דבר (Amazon, Costco) וכמובן את רמת את רמת השירות. מה שיותר הקשה עלינו זו תחושת חוסר השייכות והידיעה שהמקום הוא לא ״שלנו״, המרחק מהמשפחה המורחבת והתחלופה הגבוהה של החברים יצרה תחושת חוסר יציבות והשפיעה על הרגשת השייכות למקום. בנוסף, חוסר היכולת לצאת מהקופסא בכול הקשור לבקשה מיוחדת שהיא מחוץ לנוהל היא גם משהו שפחות התחברנו אליו כאן.

מדוע אתם חוזרים לארץ? עם ההגעה לכאן תמיד היה ברור לנו ולילדים שהשהייה פה היא זמנית, שאנחנו באים לחוויה של כמה שנים ובסופה חוזרים הביתה לישראל. ואכן, הרגע הנכון מבחינתנו הגיע, איתי בננו הבכור יעלה לכיתה י׳ וחשוב לנו שהוא ילמד בתיכון בישראל ומשם ימשיך לשרת בצבא.

תודה על הזכות שניתנה לנו להיות חלק מקהילה כה נפלאה, מיוחדת ומגובשת, עם ערבות הדדית ודאגה תמידית לאחר. פרק מיוחד בחיינו הסתיים ופנינו לפרק חדש בחיי המשפחה.

משפחת לנד

מי אנחנו? יואב, עינת, ליה (18), רומי (14) ועילאי (9)

כמה שנים גרתם בארה״ב? בסך הכל 15 שנה, מתוכן 8 שנים ברדמונד וושינגטון (ליד סיאטל) ו-7 שנים בעמק הסילקון, קליפורניה.

במה עסקתם כאן ואיפה תעבדו בישראל? עברנו לארה"ב בעקבות עבודתו של יואב במייקרוסופט, שם עבד כ-17 שנים. בארץ, התחיל לעבוד ב-AWS (הקלאוד של אמזון). עינת עבדה במשך 3 שנים ב-Wondermall וכ-3.5 שנים כמנהלת משאבי אנוש ב-JFrog בסניף בסאניוול. בארץ, אחרי ההתאקלמות של כולם תתחיל לחפש עבודה.

היכן תגורו בישראל ולמה זה היעד הנבחר? נחתנו בישראל לפני כשלושה שבועות ושכרנו דירה במגדל מעל TLV לתקופה הראשונה מתוך כוונה ליהנות מתל אביב עד שנתמקם. לאחר מכן נעבור לרמת השרון.

מה אתם לוקחים אתכם מהשהות כאן? למדנו להיות משפחה שהיא יחידה אחת, בה דואגים אחד לשני כי אין את המשפחה המורחבת שעוזרת. למדנו שכדי שהילדים ידברו עברית טובה זה תלוי רק בנו, ממש הכרחנו את הילדים לדבר בבית רק עברית, ובזכות זה יש להם היום עברית מצויינת.

מה אהבתם ומה לא אהבתם בארה״ב? אהבנו שהכל היה קל ורגוע, שמבחינה כלכלית יש אפשרויות לחיות חיים שלווים, לטייל וליהנות. האנשים בעמק הסילקון זה משהו מיוחד שאין כמותו. בזכות כל הפעילויות והאירועים יצא לנו להכיר המון אנשים ובזכות העשייה של כולם יש רצון לתת ולתרום לקהילה. יואב התנדב וניהל את כוכב נולד ועינת הקימה את ארגון מעגלים ICC שעוזר בדסקרטיות לאנשים בקהילה וכרגע מנוהל על ידי צוות נפלא.

מה שלא אהבנו זה שלקבוע פליידייט לילד זו משימה בלתי אפשרית, פעם כתבה לי אמא אמריקאית טקסט מתפתל שבעצם אמר שקשה לה עם הספונטניות שלי;) בגלל זה הקמנו ״חבורה״ של בנים ישראלים באיזור והיינו נפגשים אחת לשבועיים.

מהי סיבת החזרה? ליה שלנו בחרה ללכת למכינה קדם צבאית ולמרות שלא חשבנו על חזרה קודם, פתאום הבנו שזו הזדמנות לעשות שינוי. במשך כל השהות שלנו בארה"ב היא הלכה לצופים ורכשה שם חוויות וחברים לחיים ולצופים יש חלק גדול באהבה שלה לארץ ובבחירה שלה ללכת למכינה. גם העובדה שרומי סיימה חטיבה ותתחיל תיכון התאימה מבחינת תזמון החזרה וכמובן המשפחה בארץ שמתבגרת וקשה שאנחנו לא לידם.

מן הרגע הראשון שהחלטנו לחזור, הכל התגלגל מהר. מזל שהתחושה הזו, שהגיע הזמן לחזור הביתה, היתה לשנינו ביחד באותו הזמן. לבנות מאוד קשה עם העזיבה, אבל אנחנו מקווים שהחברים החדשים יקלו קצת על הגעגועים לחיים שהשאירו מאחור.

משפחת צ'צ'יק-שריר

מי אנחנו? אמנון, מאיה, רונה (14.5), איתי (13), טליה (10) ולונה הכלבה בת שנה וחצי.

כמה שנים אתם גרים בארה״ב? אנחנו 8 שנים כאן. הגענו לברלינגיים ואחרי שנתיים עברנו לפוסטר סיטי.

במה עסקתם כאן ואיפה תעבדו בישראל? הגענו לפוסט דוקטרט של אמנון ב-UCSF ומאיה יועצת ארגונית עצמאית.

אמנון יעבוד במחקר בהדסה עין-כרם ומאיה תמשיך לעסוק בחלק מתהליכי הייעוץ ובטווח הארוך יותר מחכה להפתעות שבדרך.

היכן תגורו בישראל ולמה זה היעד הנבחר? לפני המעבר לארה"ב גרנו ברמת חן (רמת גן), שכונה קהילתית נעימה שאמנון גם גדל בה ואליה אנחנו גם רוצים לחזור. אולם, עדיין ישנה התלבטות לאור הנסיעה של אמנון לירושלים מידי יום.

מה אתם לוקחים אתכם מהשהות כאן? לוקחים אתנו קהילה תומכת ומוערבת (גם אמריקאית), נהננו מוורניק, בית ספר מיוחד עם חינוך אחר ממה שהכרנו וחווינו יהדות כתרבות שעצבה את הזהות שלנו.

מה אהבתם ומה לא אהבתם בארה״ב? נהננו מאוד מסופי השבוע הארוכים, ממזג האויר, מהאפשרויות האין סופיות לטיולים, מקשרים מיוחדים עם אנשים שונים, ממעורבות קהילתית ומהזדמנות להתפתחות מקצועית. ומה לא אהבנו? שאלה קשה. המרחק מהמשפחה, חגים בלי משפחה ותחושת הבדידות שמדי פעם הפציעה.

מהי סיבת החזרה? הגיע הזמן! ההורים לא נעשים צעירים יותר, לא רואים את עצמנו כאן לעד, הילדים עוד יכולים להנות מילדות ישראלית, ולמרות המורכבות, על הטוב ועל הרע, אין כמו בארץ!

פרשת קֹרַח: פופוליסט או פורץ דרך?

פרשת קֹרַח: פופוליסט או פורץ דרך?

מאת: ענבל קולר

מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה וּמַה שֶׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה וְאֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ.(קהלת א ט). הסיפור המתואר בפרשת השבוע, פרשת קרח, כאילו נלקח מהפוליטיקה של שנת 2020. קרח נמנה על אחד מהפוליטיקאים הפופוליסטים הראשונים בהיסטוריה, כנראה שהוא הפופוליסט הנודע ביותר בתרבות היהודית. כל מחלוקת שאינה ראויה מיד מתויגת על שמו, אבל האם אנחנו עושים עימו צדק? האם המחלוקת והעמדה שמציג אינן ראויות? אולי קרח הקדים את זמנו והוא בעצם פוליטיקאי פורץ דרך בדעותיו, שקרא תיגר על שיטת השלטון הקיימת והאמין בשיטת שלטון שונה (דמוקרטיה?) וקרא לערך השוויון בין כל בני האדם? 

Photo by iStock/Halfpoint

פרשת קרח מתארת את קורות עם ישראל במהלך 38 השנים האמצעיות שהיו במדבר. משה ואהרון מנהיגים את העם זמן רב. על פי סיפורי המקרא הם נבחרו להנהיג את העם על ידי אלוהים, וככל שחולף הזמן הם ממנים את מקורביהם ובני משפחותיהם לתפקידים בכירים (כהנים), לוקחים סמכויות מנציגי השבטים האחרים ומעבירים אותם לבני שבט לוי (לאחר מקרה עגל הזהב). קרח מסתכל על צורת השלטון והתנהגות המנהיגים ומתמרמר על משה. הוא כועס על שנתן את הכהונה לאחיו, אהרון, ולא שיתף אותו – בהיותו בן-דוד בכור במשפחה – במעמד מורם, אלא "דילג עליו" ונתן תפקיד בכיר לקרוב משפחה אחר. במקביל, בני ישראל ממורמרים מהמצב והעונשים שקיבלו בעקבות פרשת המרגלים, הם אינם רואים את הסוף של הנדידה במדבר, העם יודע שהוא אינו עתיד להיכנס לארץ ישראל. נראה שזוהי תקופה שאין בה הרבה תקווה ואין מה להפסיד. 

הפרשה מתחילה במילים וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן.וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם.וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם יְהוָה וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל יְהוָה. קרח מבין שלבד הוא לא יצליח לשנות על ההחלטות שמשה מקבל ומקדם ומצליח לעורר ולהעצים מחלוקת על המנהיגות של משה ואהרן. קרח מאחד תחתיו 250 נשיאי העדה מבני ישראל, הבכורים מכל משפחה, את הלויים, ואת דתן ואבירם – ממנהיגי שבט ראובן (הבכור מבני יעקב) ויוצר קואליציה חזקה המתנגדת להחלטות ההנהגה החזקה והותיקה. הקבוצות בקואליציה בעלות אינטרסים ומניעים שונים, אך כולן חוברות יחד, תחת הנהגתו של קרח, בקריאה להחליף את משה ואהרון. יש כאן מרד אזרחי, אולי הראשון המתועד בהיסטוריה. וכמו הרבה מרידות כאלו – המרד מדוכא בכוח והמורדים מומתים בדרכים שונות – חלקם נבלעים באדמה, חלקם נשרפים וחלקם מתים במגפה. וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֵת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כָּל הָרֲכוּשׁ. וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים שְׁאֹלָה וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל. וְכָל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיהֶם נָסוּ לְקֹלָם כִּי אָמְרוּ פֶּן תִּבְלָעֵנוּ הָאָרֶץ.וְאֵשׁ יָצְאָה מֵאֵת יְהוָה וַתֹּאכַל אֵת הַחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ מַקְרִיבֵי הַקְּטֹרֶת. (במדבר טז לב-לה).  יש לציין שהמהלך הכוחני של משה נכשל, ולמחרת העם חוזר ומתלונן ובא בטענות קשות עוד יותר.. וַיִּלֹּנוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמָּחֳרָת עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן, לֵאמֹר  אַתֶּם הֲמִתֶּם אֶת עַם יְהוָה. (במדבר יז ו) העם מתלונן כי העונש היה כבד וכי משה ואהרון הורגים את המתנגדים להם, אנשים טובים שעבדו את אלוהים. אלוהים מתרגז ורוצה להשמיד את כל עם ישראל כִּי יָצָא הַקֶּצֶף מִלִּפְנֵי יְהוָה הֵחֵל הַנָּגֶף (במדבר יז יא) במגפה מתו כמעט 15 אלף איש…  העם נענש באופן סופי בהחלטה שרק לכהנים מותר להתקרב לאוהל מועד ולעסוק בפעולות הקדושות, הלוויום ישרתו את הכהנים ושאר ישראל יתמכו בהם בתרומות, ביכורים ומתנות. 

אני קוראת את הפרשה על קרח ועדתו ומוצאת הקבלות בין המתרחש בפרשה לעולמנו כיום. ניתן לראות כי בתקופה שבה יש לציבור חוסר אמון רחב במנהיגות ישנה קרקע פוריה לפופוליזם ולנסיון הפיכות שלטוניות. וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם יְהוָה וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל יְהוָה (במדבר טז ג).  קרח בא להנהגה וטוען מדוע תתנשאו על קהל ה'? הוא טוען שהמנהיגים הגזימו, לקחו לידיהם כוח רב מדי, ומתנהגים כאילו הם מעל העם בעוד שה' נמצא עם כולם והתורה ניתנה לכולם במעמד אחד. קורח ממריד את העם וחוזר על כך שההנהגה כוחנית, שיש אחרים בעם שיכולים להנהיג בצורה טובה יותר, שמשה ואהרון לא נבחרו על ידי העם ויש מקום לשינוי בהנהגה. טענות פופוליסטיות שמטרתן לבצע הפיכה ולקחת את ההנהגה מידי האליטות ולהעבירה לעם (לעצמו). אולם, האמת היא שקרח מבקש ביזור סמכויות וחלוקת תפקידים לשותפים קואליציוניים. הוא טוען שמשה ואהרון נמצאים בשלטון זמן רב מדי והם יותר מדי ריכוזיים, שהכוח עולה להם לראש.

דתן ואבירם, נציגי שבט ראובן, הבכור מבני יעקב, כועסים על כך שמעמדם מורע ככל שחולף הזמן ומסרבים להגיע למשה לשיח משא ומתן. הם טוענים כלפי משה הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, לַהֲמִיתֵנוּ, בַּמִּדְבָּר  כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם הִשְׂתָּרֵר אַף לֹא אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הֲבִיאֹתָנוּ וַתִּתֶּן לָנוּ נַחֲלַת שָׂדֶה וָכָרֶם הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם תְּנַקֵּר לֹא נַעֲלֶה.(במדבר טז יג-יד) כלומר, לא מספיק שהוצאת אותנו ממצרים שם הכל היה חלב ודבש, עכשיו אתה גם רוצה להשליט עלינו שררה?! זהו פייק ניוז מהטובים, המשווה את תקופת העבדות במצריים לארץ ישראל המובטחת. משה מתעצבן וסופם של השניים ובני משפחותיהם הוא מוות.

מפרשת קרח אפשר לראות שמפלגות ובריתות הנוצרות מתוך תרעומת קולקטיבית כלפי המנהיגות הקיימת ולמען מאבק ביריב משותף בלבד אינן עמידות כמו אלו המתגבשות מתוך אידיאולוגיה משותפת, והן עלולות לקרוס ולהיעלם ללא תשתית-רעיונית משותפת. 

על פי הפסוקים קרח נענש משום שלא פעל לטובת הכלל ולמען החתירה לאמת, אלא ממניעים אישיים של עוינות וקנאה, מתוך מחלוקת שאינה לשם שמיים. אבל, מהתובנות שלי היום, בשנת 2020,  אני רואה בעמדתו של קרח אמירה כי האופוזיציה חשובה לדמוקרטיה, שמנהיגות אינה מקנה זכויות יתר ושמנהיג שנמצא זמן רב מדי בשלטון וזה שאינו נבחר על ידי העם, מסתנוור מכוחו, ומתחיל לנהוג מתוך תועלת אישית. אני רואה קריאה לשוויון בין כל האזרחים. קרח קורא לשוויון בין הכהנים, הלווים וישראל. אפשר להרחיב את הקריאה שלו לשוויון בין כל בני האדם, ללא הבדל בין דת, גזע, ומין. לאמירה ששוויון הוא ערך נעלה. קרח קרא כֻּלָּם קְדֹשִׁים, וּבְתוֹכָם יְהוָה; וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ, עַל-קְהַל יְהוָה ובעצם מזדהה עם הקראה העכשיות של Black Life Matter, עם הקריאה של יוצאי אתיופיה לשוויון בישראל, לדיכוי גזענות באשר היא. 

ההיסטוריה היהודית עושה לקרח עוול כאשר היא מזכירה את שמו רק בהקשר של שם-נרדף למחלוקת לא ראוייה. כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים ושאינה לשם שמים אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים? זו מחלוקת הלל ושמאי, ושאינה לשם שמים? זו מחלוקת קרח וכל עדתו (אבות ה, יז). יש לנו הזדמנות לעשות תיקון ולהזכיר את שמו של קרח כפורץ דרך השואף לשוויון זכויות אדם באשר הם, למנהיג הקורא לשינוי מבנה השלטון (מדיקטטורה לדמוקרטיה?). נלסון מנדלה משלנו?

גם כיום, כמו בתקופת המקרא ההנהגה צריכה לזכור כי השימוש בכוח הוא לא פתרון מספק – נדרשת דיפלומטיה, שיח, דיאלוג ושותפויות. מי יתן ויהיו לנו מנהיגים למנהיגות הרואים את עצמם.ן כמשרתי ציבור ולא מבקשי שררה וכוח. כי אם לא נזהר, אנחנו עלולים להיבלע בתוך עצמנו, ממש כמו קרח ועדתו.

במקום הכי קרוב לתל אביב: המחוות הישראליות לקיץ

במקום הכי קרוב לתל אביב: המחוות הישראליות לקיץ

מאת: דלית גבירצמן

אני מביטה ביומן הדיגיטלי על העולם הוירטואלי שהיה אמור להיות הקיץ שלי. בכל יום עולות וצצות בו התוכניות שהיו לי בעולם המקביל הזה, עולם נטול קורונה, עולם פשוט… רגיל. שם, בעולם המקביל-רגיל שלי, עליתי על הטיסה לתל אביב, נדחקתי כרגיל עם חצי מתושבי העמק במטוס צפוף ועמוס, כיביתי את המוח לחמש עשרה שעות והופ, נחתתי בשדה התעופה ההומה מאדם. ושם, כרגיל, חיכו לי הורי באולם מקבלי הפנים, עם שקית הפלסטיק המרשרשת ובתוכה בורקס ורוגלך טריים מרולדין וגם שוקו בשקית.

Photo by Amir Menachem

משדה התעופה נפלטתי אל האור הבוהק והמיוזע של ארץ אהבתי, שם מחכים לי כמו תמיד, כל הסרטים, המופעים, המפגשים המרגשים עם החברים.ות ובני המשפחה האהובים, וכל בתי הקפה החדשים והמסעדות הכי שוות שנפתחו מאז הפעם האחרונה שהגעתי לביקור. אבל זהו, העניין הוא, שהשבוע השלמתי עם העובדה שהשנה, לראשונה מזה עשרים שנה, כל זה לא יקרה. כל בוקר התעוררתי עם טעם מר בפה ועם תחושת החמצה-חמצמצה מההכרה בכך, שכל מה שתכננתי וחלמתי לעשות בקיץ הזה – לא יקרה. כל בוקר היכתה בי מחדש ההשלמה עם הידיעה שהכי קרוב שאצליח להגיע הקיץ לתל אביב, זה המקום שבו אתחיל לתכנן תוכניות ולרקום חלומות לקיץ הבא. ובכדי שלא לשקוע לגמרי בדכדכת, החלטתי להפוך את החוויות הישראליות של הקיץ ההוא למחוות הישראליות של הקיץ הזה, שהרי שנו חכמותינו ואמרו שהכול מתחיל ונגמר בדפוס המחשבה, או כפי שאמר פעם אהוד בנאי ״כשאין מרחבים גאוגרפיים לנסוע בהם כדי לקבל השראה, המרחב היחיד שבו אתה יכול לפעול זה המרחב הטקסטואלי״. אז השבוע, אתם מוזמנים לצאת איתי למסע אישי ובו אשתף אתכם במחוות הישראליות שלי לקיץ הזה.

סדרה ישראלית חדשה – טהרן

ונתחיל בסדרה הכי מדוברת ברשת, התוכנית שכולם ציפו לה בקוצר רוח (ותכל׳ס, בינינו, שמתי את תאריך ההשקה הרשמי שלה על לוח השנה, כן! עד כדי כך…), זאת שבאה והשאירה אבק ל״פאודה״ – הלא היא הסדרה ״טהרן״. וואלה, לא זוכרת מתי בפעם האחרונה התרגשתי ככה מסדרה ישראלית חדשה. ולא רק בגלל שמשה זונדר, התסריטאי הראשי, המוכשר להפליא של פאודה וטהרן (כן!) ואני, היינו פעם מיודדים בתיכון. זה פשוט משום שגלאי האיכות שלי לרוב לא מאכזב, ומהסצינה הראשונה של ״טהרן״ ידעתי שהיה שווה לחכות. המתח מתחיל ונבנה כבר מהסצינה הראשונה, והוא רק הולך ומתהדק סביבך. הצילומים המרהיבים של העיר טהרן (שצולמו למעשה באתונה), נותנים לנו הצצה נדירה לחיים של הדמויות שהולכות ונרקמות בכישרון רב מפרק לפרק. השמחה והגאווה הממש גדולה היא שהסדרה המשודרת כרגע בכאן 11 נמכרה לאפל טי.וי. כך שמי שיתאפק (נראה לכם?!) יוכל לצפות בה אפילו מכאן. מדובר במותחן ריגול שסוחף מהרגע הראשון, העוקב אחר תמר רביניאן (ניב סולטן), האקרית שעובדת בשירות המוסד הנשלחת לטהרן למשימה חשאית ומסוכנת. כמובן, שהדברים לא מסתדרים כמתוכנן, והיא נאלצת לאלתר בכוחות עצמה, עם קצת עזרה מחברים. לצידה מופיעים לירז צ׳רכי, מנשה נוי, שון טאוב (רודף העפיפונים) ונאביד נגהאבן (הומלנד). הליהוק מבריק, התסריט אינטליגנטי (משה זונדר, כבר אמרתי?), הבימוי והמשחק איכותיים, וכי מה עוד צריך לבקש בערב קיץ ישראלי-לכאורה שכזה?

בצק עלים כמו בישראל: Downtown Bakery & Creamery

אני לא יודעת מה איתכם, אבל בשבילי ישראל זה תמיד המאפים. אני עפה על המאפים שם. הורס אותי שבכל בית קפה הכי קטן ופינתי ובכל מאפיה שכונתית אפשר למצוא מאפים, שפשוט אין  דברים כאלה. חלק מהריטואל הקבוע שלי בארץ הוא לרדת מוקדם בבוקר (ורק בישראל אני קמה מוקדם בבוקר!) ולהזמין לי קפה הפוך חזק ומשובח עם צלוחית ובה כמה מאפים קטנים מלוחים וכמה מתוקים, ואין מאושרת ממני! אגב, אין לי שום בעיה לחזור על הריטואל הזה גם בצהריים, אחרי הצהריים ואפילו בערב. אז מה עושים עכשיו, אתם שואלים? אז אם אתם משוגעים לדבר כמוני, הרי שתמצאו את המאפייה שמכינה בצק עלים מעולה, העשוי מחמאה אמיתית, תיקנו חמש או שש חבילות ותכינו מהם בבית כמה בורקסים ומאפים קטנים וטריים שתרצו, ותראו כי טוב. מדובר במאפייה קטנה ומטריפה בעיירה הקסומה Healdsburg שבסונומה, ושם במקררים של Downtown Bakery & Creamery תמצאו את הזהב האמיתי של קליפורניה. ואם אתם כבר בסביבה, תיכנסו להגיד שלום לעודד שקד ביקב הנפלא שלו Longboard שפתוח כבר לטעימת יינות, שבו בחוץ על כוס סוביניון בלאנק או רוזה, ותרגישו חוצלארץ.

Downtown Bakery & Creamery
308 A Center Street
Healdsburg CA, 95448

תעשה לי סביח

ואם אתם כבר במטבח, ואם אתם כבר בגעגוע, אז למה שלא תכינו איזה סביח? הכי פשוט, הכי טעים והכי ישראלי. כל מה שצריך זה את הטחינה הכי שווה של הר ברכה שניתן להשיג אפילו כאן, חצילים מבריקים וקלים (אלו של יוסף הסוחר לא מאכזבים, על פי רוב), פיתות נהדרות של Frena, ויאללה, בלאגן!

מה צריכים?
1-2 חצילים
שמן
מלח
עגבנייה
מלפפון
פטרוזיליה
3/4 כוס טחינה גולמית משובחת
2 לימונים
שן שום
1/4 כפית מלח
1/2 כוס מים קרים
ביצה קשה לכל סועד.ת
פיתה לכל סועד.ת
עמבה (אופציונאלי)
מה עושים?

פורסים את החצילים לרוחב לפרוסות דקות, מפזרים מלח ונותנים להם לנוח ולהפריש נוזלים, רצוי על אדן החלון, לפחות במשך חצי שעה. בינתיים מבשלים את הביצים הקשות וקוצצים את המלפפון, העגבנייה והפטרוזיליה לסלט ישראלי, קצוץ קטן קטן. אחרי שהחצילים נפשו והזיעו כמו בחום יולי-אוגוסט בארץ, מנגבים אותם בנייר סופג ומטגנים בשמן עד שיזהיבו. מניחים על נייר סופג. מערבבים את הטחינה עם שן השום, מיץ משני לימונים, המים הקרים והמלח עד לקבלת תערובת חלקה. ממלאים את הפיתה עם הסלט, החציל, ביצה קשה פרוסה, ומי שרוצה גם עמבה. לוקחים ביס גדול ונאנחים מרוב הנאה.

טלוויזיה ישראלית

גם למי שאין את הערוץ הישראלי, אין שום בעיה לצפות בסדרות הכי ישראליות שיש. בין זהו זה! המחודשת ששוברת שיאים בשנינות שלה ובקאברים המבריקים של השירים הכי יפים, לעונה החדשה של תאג״ד (איך, איך נטשת, תומר קאפון?!), להופעות של שלומי שבן המארח אמנים.יות בהיכל התרבות, ועד לתוכניות דוקו מעניינות ואקטואליות כמו עוד ניפגש והעונה הרביעית של הטרמפיסטים. שפע של תכנים מעולים וזמינים והעיקר – הכי ישראליים שיש!

קפיצה קטנה לחו״ל: The Charter Oak

ואם מיציתם קצת תרבות ואוכל ישראלי ובא לכם לתת קפיצה קטנה לחו״ל, מצאתי בשבילכם את ה-מקום! במרחק של שעה וחצי-שעתיים נסיעה רגועה בנופים הציוריים של נאפה, מחכה לכם מסעדה מופתית, שמתהדרת בחצר קסומה שבה ניתן לסעוד בביטחה, אפילו בימים טרופים אלו. וואו, כמה שהתגעגעתי לשבת במסעדה שווה שכזאת!! מסעדה שבה כל מנה, החל מלחם השאור הטרי, החם והמעולה המוגש לשולחן עטוף במפית בד, היא חגיגה לעין ולחך. מנות המשדרות הקפדה ופשטות לצד איכות שממוטטת לך את החושים וממיסה את הלב. המסעדה נקראית The Charter Oak והיא בבעלות השף Christopher Kostow, השף של המסעדה עדויית שלושת כוכבי המישלן של Meadwood. כאמור, פצחנו עם לחם הבית, שכבר בפני עצמו, הפיל אותנו מהכיסא. אחריו הגיעו לשולחן ירקות קטנטנים שגדלו בחווה של המסעדה שהוגשו עם מיטבל סויה משובח, אבוקדו על הגריל וסלט סלקים שהעלו דמעות של אושר בעיני. פתאום נזכרתי, כמה פשטות, איכות ודיוק יכולים לענג. המשכנו עם סלט ירוק שהיה יפיפיה כמו זר רענן של פרחים, דג סלמון מעולה ומנה של חציל קלוי שהשאיר אותי מאוהבת.

The Charter Oak Restaurant, 1050 Charter Oak Av. St. Helena, CA 94574

מי אמרה קיץ, ולא קיבלה? אז נכון, שסגרו לנו את ההפקה ושינו את הלוקיישן, אבל החיים, חברים וחברות, הם כאן ועכשיו, ולא אחרי שהקורונה תעבור. אז בואו נעשה לנו חג, אמנם לא כמו לפני שנה, אבל הכי טוב שרק אפשר. ולכל אהובי, שם מעבר לאוקיינוס, שולחת חיבוקים ו…אולי עוד קיץ ניפגש.

שלכם באהבה,
דלית גבירצמן

טרק ראשון עם הילדים בטבע? קבלו 10 טיפים לצלוח אותו בשלום 

טרק ראשון עם הילדים בטבע? קבלו 10 טיפים לצלוח אותו בשלום 

מאת טלילה גולן

Photo by iStock/Solovyova

אחרי שהמלצתי לכם על ארבעה טרקים מומלצים עם הילדים במרחק נסיעה סביר מן העמק, הגיע הזמן לתכנן את הטרק קצת יותר לעומק. אם זהו הטרק הראשון שלכם בהרכב משפחתי עם ילדים, הנה כמה טיפים שאני משתפת מנסיוני ונסיונם של חברי לאהבת הטרקים. הטור הזה מכוון להורים שכבר התנסו בעצמם בטרקים ומעוניינים לתת לילדיהם את החוויה המדהימה הזו של היטמעות בטבע והסתמכות מוחלטת רק על עצמכם ועל מה שהבאתם איתכם על הגב.

אפשר לצאת לטרק עם ילדים בכל גיל אבל תינוקות ופעוטות מצריכים לוגיסטיקה אחרת והבנה שהטיול יתקיים לפי הקצב והצרכים שלהם. הטיפים שאני משתפת פה הם עבור משפחות עם ילדים מגיל 7 ומעלה, ילדים שמסוגלים ללכת מרחקים משמעותיים תוך נשיאת תרמיל.

ואלו הם עשרת הטיפים שלי:

צאו לטיול עם חברים

אם אתם יכולים, צאו לטרק עם משפחה נוספת עם ילדים בגילאים קרובים לשלכם. אין כמו חברים להעביר את הטיול ואת זמן הקמפינג בכיף ולהפחית למינימום את הטרוניות והתלונות.

התחילו בבינוני

טרק של שניים-שלושה ימים. טרק של לילה אחד לרוב לא מספיק להפנים את החוויה, ויותר משלושה לילות זה יכול להיות קצת יותר מידי לפעם ראשונה. מינון של סופ״ש ארוך הוא מושלם לחוויה ראשונה טובה עם טעם של עוד.

שתפו את ילדיכם בתכנון התפריט וקניית האוכל

למדו אותם על השיקולים לפיהם אתם אורזים את האוכל לטיול – היחס בין משקל המזון לערכו התזונתי. אל תהססו לחרוג קצת מהמשקל האופטימלי של האוכל בשביל לכלול מנות שהילדים אוהבים – אמנם זה קצת יותר לסחוב אבל זה לטובתכם. וגם אם עשיתם אופטימיזציה למשקל האוכל ותיכננתם את המנות באופן מדוייק – תוסיפו עוד כמה גרמים של צ׳ופרים טעימים לילדים. גם אם ביומיום אתם מקפידים על הגבלת ממתקים, הטרק זה המקום לשחרר. הילדים ישמחו להתענג על משהו מתוק אחרי קטע של הליכה מאתגרת, וירגישו שהרוויחו אותו כראוי. שווה לכם לסחוב עבורם את המשקל הנוסף הזה בשביל להרוויח שביעות רצון מילדיכם.

שתפו את ילדיכם בסיפור המסע שלכם

לפני היציאה ספרו להם לאן אתם מתכננים ללכת, מה אתם מצפים לראות שם ולאיזה סוג של חוויה הם יכולים לצפות (טיפוס על סלעים, למשל, או טבילה באגם). זה יעזו לעורר בהם תחושת ציפיה והתרגשות לקראת המסע. בלילה, אחרי שאתם מתכנסים באוהל, חיזרו איתם על חוויות היום שעבר, והזכירו להם למה לצפות למחרת.

כולם נושאים בעול!

כל בני המשפחה נושאים תרמיל ובו חלק מהציוד. כמובן שלא מעמיסים על הילדים יותר מכפי יכולתם, אבל חשוב שגם הם ישתתפו בסחיבת הציוד, גם אם זה רק השק״ש והבגדים שלהם. אפשר להכין אותם לזה כשנותנים להם לסחוב את המים והאוכל שלהם בטיולי יום רגילים במקום שההורים יסחבו את הכל עבורם.

אין דבר כזה יותר מידי דוחה יתושים

גם אם חשבתם שארזתם מספיק, תגניבו אחד נוסף לתרמיל לפני היציאה לדרך. ואל תשכחו את הפניסטיל או כל תכשיר מרגיע עקיצות אחר, גם אם חצי מנפח מהתרמיל שלכם זה התכשיר דוחה היתושים.

אין גם דבר כזה יותר מידי פלסטרים

תביאו איתכם כמות מכובדת. סביר שמתישהו גם אתם תצטרכו אחד או שניים מהם.

סט בגדים נוסף בשביל הילדים

סט בגדים אחד יותר ממה שארזתם לעצמכם. אם לא מתאים לכם לסחוב סט מלא נוסף – לפחות סט גרביים נוספים.

הכינו מלאי קטן של סיפורים או צ׳יזבאטים, או רעיונות לפעילויות משחק לזמני החניה שלכם

אם ילדיכם רגילים לזמן מסך בבית יכול לקחת להם זמן להתרגל להיות מנותקים לזמן ממושך. אפשר גם לארוז משחק קטן שלא שוקל הרבה, למשל חפיסת קלפים, למקרה שתמצאו את עצמכם מעבירים זמן כשאתם סגורים באוהל (אם יורד עליכם גשם פתאומי למשל).

כשאתם יוצאים עם ילדים לטרק, ולא רק בפעם הראשונה, הקפידו להיות קשובים אליהם

טיפ אחרון ואולי הכי חשוב. אם על הילד עובר משהו לא טוב (לא מדובר בקושי זמני ופתיר), והוא מבקש לחזור הביתה, אז גם אם פינטזתם על הטרק הזה והלב שלכם נקרע, תסתובבו ותחזרו. ילד שיודע שהוא בא לטיול שלא מכורח, יהיה הרבה יותר נכון לנסות שוב בפעם אחרת, אולי במסלול אחר.

בטוח ישנם עוד רעיונות וטיפים ואני מקווה שקוראים המנוסים בטרקים משפחתיים יוסיפו עוד בתגובות לטור הזה.

קיץ מהנה לכולם!