שישי אישי: חוגגים את החברות הנשית בגלנטיינס דיי

שישי אישי: חוגגים את החברות הנשית בגלנטיינס דיי

מאת: דלית גבירצמן

מידי שנה, חודש פברואר מביא איתו שלל לבבות אדומים, פרחים ורודים, יין מבעבע, מצמוצי שפתיים והרבה רעש וצילצולים רומנטיים. אפילו רומנטיקנית חסרת תקנה שכמותי, מביטה על הוורסיה המקומית של חג האהבה בגיחוך מה, שלא לומר, הסתייגות קלה. וזה לא אומר שלא נחמד לי לקבל פרחים… ברור שכן! חשוב לחגוג אהבה, כל הזמן, וחגים ומועדים במעגל השנה נועדו להזכיר את קיומם וחשיבותם של ערכים, שיש לנו נטייה לקבל כמובנים מאליהם. יחד עם זאת, משהו מרגיש לי קצת מאולץ ומלאכותי באופן שבו החג הזה מצוין. יש הבוחרים להתעלם לחלוטין מאותו V-Day ויש את אלה שזורמים איתו עד הסוף. בכל אופן, כנראה שאני לא היחידה שיום ולנטינוס הקדוש לא עושה לה את זה, וששוקולד החלב המתוק מידי בצורת לב נתקע לה קצת בגרון, כי מסתבר שלפני כעשור, בסדרת הטלוויזיה Parks and Recreation, הומצא ה״גלנטיינס דיי״. מדובר ביום שמקדש את החברות הנשית, והוא חל ב-13 בפברואר, ממש יום לפני הוולנטיין.

הדמות של לזלי נופ, בכיכובה של איימי פוהלר, הצליחה להפוך חג פיקטיבי בעליל למסורת נשית אמיתית, ומאז נשים מובילות ומשפיעות החלו לחגוג, לתייג ולציין את הנשים החשובות והמשמעותיות בחייהן. אני בטוחה שלא רק אני חשה בצורך לחגוג חברוּת נשית אמיצה, שצולחת משברים, שנים, יבשות וימים. כולנו יודעות שאחוות נשים היא כוח מחבק ותומך, שיש בינינו הבנה ותקשורת יוצאות דופן, ושהאהבה ששוררת בין חברות טובות יוצרת מעגל תמיכה שאין לו תחליף.

לנו, הנשים, יש יכולת נדירה להתאגד באופן שבטי כמעט, ולספק אחת לשנייה כתף, אוזן קשבת ועזרה. היכולת לתת מענה מיידי לכל צרה, האינטליגנציה הרגשית והאוריינטציה לפתרון בעיות פועלות לטובתנו. לכל אחת מאיתנו יש איזשהו מעגל נשי של חברות שתמיד נמצא שם בשבילנו; להקשיב, לתמוך, להחמיא ולהגיד לנו שתקוע לנו משהו בין השיניים. אלו הן הנשים בחיינו שנותנות לנו אהבה (מבלי לצפות לתמורה…), זורמות עם כל השטויות שלנו, חוגגות את ההצלחות שלנו ומחבקות אותנו כשקשה ועצוב. מחקרים רבים הוכיחו את חשיבותן של חברות טובות לבריאות הנפשית והפיזית, אבל מי מאיתנו בכלל צריכה את המחקרים הללו שיגידו לנו את זה? כל אחת מאיתנו יודעת עמוק בלב את התשובה כבר מזמן.

כולנו זקוקים לנראוּת, להכלה, להקשבה, למחוות ולמילים של אהבה. אז בין אם אתם חוגגים את ולנטיין, גלנטיין, סלפלאבטיין או את כולם גם יחד, הנה כמה המלצות אישיות ורעיונות נחמדים. והכי חשוב, לפנק! לפנק! לפנק!

לחברה הגאונה

The Morning Show

אם אנחנו כבר בענייני נשים חזקות והעצמה נשית, עשו לעצמכם טובה ושבו לראות את הסדרה החדשה והמדוברת של אפל TV שנקראת ״תוכנית הבוקר״. ג׳ניפר אניסטון, ריס ווית׳רפסון (הנפלאה!) וסטיב קארל נותנים בראש ומפגינים משחק מעולה בנושא שכבר דנו בו לא מעט – תופעת המי-טו. האיש היקר המליץ לי על הסדרה בטרם עלה על טיסה, ואני נשאבתי אליה מיד. לא יכולתי לחכות לשוב ולצפות בפרק נוסף מידי ערב. הסדרה מספקת הצצה אל מאחורי הקלעים של עולם רשתות השידור, אל עולם סבוך וכוחני המלא במאבקי אגו ושליטה. המשחק של כולם נהדר, ובעיקר של הדמויות הנשיות. יש בה לא מעט רגעים של כנות בעיסוק בנושאים הכאובים של ניצול סמכות וניצול מיני. מומלץ לצפייה ומושלם לגלנטיין!

His Dark Materials 

אם תבטיחו לא לגלות, אספר לכם בסוד שבזמן שהאיש היקר לא היה צפיתי בסדרה חדשה נוספת שנקראת בעברית ״חומריו האפלים״. מדובר בסדרה המבוססת על טרילוגיית ספרי פנטזיה מוערכים ומצליחים מאת פיליפ פולמן. יש בה חיות קסומות, סיפורי הרפתקאות, עולמות מקבילים, מאבק במימסד הדתי ולין-מנואל מירנדה אחד (הלא הוא המילטון) בליהוק גאוני. רות ווילסון (הרומן, גברת ווילסון) וג׳יימס מקאבוי (כפרה) אף הם מצוינים. הפקה מרשימה נוספת נזקפת לזכותה של HBO, המעניקה לנו סדרה חדשה שהיא חוויה סוחפת ומהנה!

שיעור מולדת

ומי מכן שיש לה חברה עם מודעות חברתית גבוהה ועניין בהסטוריה של ארץ ישראל כפי שמעולם לא למדנו עליה, אל תחמיצו את הסדרה החדשה והמרתקת מבית היוצר של מודי בר-און וענת זלצר הנקראת ״שיעור מולדת״. זוהי הפעם הראשונה שתולדות הסכסוך הישראלי פלסטיני זוכה לטיפול שורש נייטרלי, מפוכח ואנושי. סדרה מרעננת ומעוררת מחשבה!

לחברה שוחרת התרבות

חברה טובה (אלא מה?) הזמינה אותי השבוע לחזרה הגנרלית של מופע המחול החדש של להקת Alonzo King Ballet הנקרא Grace. המופע היפיפה מתקיים בחלל המדהים של כנסיית Grace Cathedral שבסן פרנסיסקו. בנשימה עצורה צפיתי ברקדנים המוכשרים שנראים כאילו הם מרחפים באוויר ומשרטטים לנגד עינינו רישום חד פעמי של תנועה. במארג מוזיקלי ייחודי ובקולם של הרקדנים הצליח המופע להעביר מסר של קירבה וחיבור, והכול באצילות רבה וביופי מהפנט. אל תחמיצו!

בסוף השבוע יתקיים טקס פרסי האוסקר ה-92 ולמעט הסרט המקסים ״סיפור נישואים״ עם כמה רגעי כנות נפלאים של סקרלט ג׳והנסון ואדם דרייבר והעיבוד החדש לסרט הקלאסי ״נשים קטנות״, מדובר באחד מהטקסים עם הנושאים היותר גבריים שהוצגו מזה זמן רב. בין ״פורד נגד פרארי״, ״ג׳וקר״, ״1917״ ״היו זמנים בהוליווד״ וה״אירי״ צריך עדשה מגדילה כדי למצוא קצת רוך, חמלה ונחמה שכולנו זקוקים לה. אז כן, המשחק של חואקין פיניקס יביא לו, קרוב לוודאי, את הפסל הנכסף, ובראד פרט הורס (בעיקר כשהוא פושט את החולצה) ב״היו זמנים בהוליווד״, ונכון, ״כאב ותהילה״ של אלמדובר יפה עד כאב, אבל כולם מחווירים לנוכח העוצמה והיופי של ג׳והנסון ב״סיפור נישואים״ וכן ב״ג׳וג׳ו ראביט״. וסליחה, אבל אולי מישהו יסביר לי מה המהומה סביב ״פרזיטים״… נו, שוין. נחכה בסבלנות לשנה הבאה.

לחברה הקולינארית

אם אתם או האהובות עליכן הן כמוני, אין דבר שישמח אותן יותר ממאפה חם וטרי על בוקר. לאחרונה, גיליתי שתי מאפיות מצוינות שממש רוממו את רוחי. ביום שבת יפיפה חציתי את הגשר אל צידו המזרחי של המפרץ ושם גיליתי את מאפיית As Kneaded, וכמה שהייתי זקוקה לזה! יצאתי עמוסה במאפים טריים מלוחים ומתוקים, שכולם היו תאווה לחיך. מה ניסיתי? אחרי לבטים רבים הסתפקתי ב- Sticky Bun, Everything Knot, Pain D’Epi ומאפה עם קייל וגבינה. כולם היו משובחים. ניתן למצוא את המאפים של As Kneaded Bakery בחנויות ובשווקים ברחבי המפרץ, כולל בפאלו אלטו. הציצו באתר.

כל מי שהגיע לכאן מהחוף המזרחי תמיד מקטר שאין בייגלס שווים בקליפורניה. ובכן, לא עוד. לפני חודשים ספורים נפתחה בברקלי מאפיית בייגלס ששמה לה למטרה להביא אלינו את אותו הטעם הניו יורקי הנכסף. אמילי, שגדלה בניו ג׳רסי, החליטה להביא את הכעך היהודי המסורתי לדרגת שלמות, ולמקום החדש שלה היא קראה Boichik Bagels – There are no(w) good bagels in California.

אחלה בייגלס ואחלה ממרחים!

As Kneaded, 3170 College Ave. Berkeley

לחברה ההרפתקנית

מידי כמה חודשים, אני משתדלת לתכנן יום כיף עם חברות. ביקור בתערוכה במוזאון, סיור ביקב, פגישה על כוס קפה, מסיבת פיג׳מות או טיול יום הם רק אמתלות לבלות זמן איכות עם חברות. אחרי הכתבה על הטיול בעקבות הסדרה ״שקרים גדולים, קטנים״ והחופשה הבלתי נשכחת בסונומה, אפילו ביקור אצל כירופרקט בסבסטופול, הופך ליום כיף עם החברה הנכונה. איכשהו תמיד נמצא את עצמנו פוצחות בבית קפה משובח, מגלות פינות חמד נסתרות, עורכות קניות בשווקים מקומיים ומסיימות בארוחת צהריים במסעדה הנהדרת Handline עם הפטיו המלבב על כוס יין ודג מעולה, וכי צריך משהו מעבר לזה?

Acre coffee, 962 Gravenstein Hwy S Sebastopol

Handline, 935 Gravenstein Highway South, Sebastopol

לחברה הזוהרת

תגידי, באיזה אייליינר את משתמשת? ובאיזו מסקרה? איך זה שתמיד האיפור שלך נראה טוב? ובכן חברות, התשובה היא thrive. מוצרי הקוסמטיקה שלהם נטולי סולפטים, נטולי ריחות והם אפילו טבעונים, תארו לכן. העיפרון של thrive לעיניים הוא מהטובים שניסיתי (ותאמינו לי, ניסיתי המון!), גם הצלליות לעיניים והליפ גלוס מצטיינים. ואגב, אני לא מקבלת מהם שום טובות הנאה. רק הנאה!

״אהבה גדולה אינה זקוקה להנמקות. היא כמו עץ קטן שלא ברור איך צמח על מדרון סלעי, במה הוא נאחז, מנין הוא יונק את לשדו, מהו הנס שמצמיח את עליו הירוקים. אבל הוא קיים ועוטה ירוק – נראה אפוא שמצא את מה שהכרחי לחייו״ – כך כתבה ויסלבה שימבורסקה, המשוררת הפולניה הנודעת. וכעת, כל מה שנותר לכן לעשות, זה לתייג חברה טובה, אחות, גיסה, שותפה או עמיתה ולהזמין אותה לחגוג.

חג גלנטיין שמח!

שלכן באהבה,

דלית גבירצמן

dalit@gvirtsman.com

זה לא הגיל, זה התרגיל: שיחה עם ערן כץ, מומחה לשיפור הזיכרון 

זה לא הגיל, זה התרגיל: שיחה עם ערן כץ, מומחה לשיפור הזיכרון 

מאת: דלית גבירצמן

כמה פעמים שכחתם היכן הנחתם את המפתחות? כמה פעמים נעצרתם בבהלה ולא זכרתם אם נעלתם את הדלת או כיביתם את הגז? כמה פעמים התחלתם לספר בהתרגשות על סרט טוב שראיתם לאחרונה ונתקעתם באמצע המשפט כי לא זכרתם את שם השחקנית הראשית? כמה פעמים בשיחה פניתם לבן או בת הזוג שלכם לעזרה כדי שישלימו לכם את הפרטים החסרים כאילו היו דיסק קשיח שמהלך לצידכם? כמה פעמים ספרתם עד עשר ושום דבר לא קרה? טוב, זה באמת לא קשור, אבל על כל שאר השאלות האחרות יש לערן כץ, מומחה בעל שם עולמי בשיפור הזיכרון ושיאן גינס בזיכרון, תשובה חד משמעית.

ערן כץ כתב עשרה ספרים בנושא, בינהם שלושה רבי מכר בינלאומיים, שתורגמו ל-17 שפות ומכרו למעלה מ-600,000 עותקים. ערן מטייל ברחבי העולם והעביר יותר מאלפיים סדנאות לשיפור הזיכרון ליותר מ-300,000 משתתפים, וביום רביעי ה-5 בפברואר, הוא יגיע אלינו להרצאה בOFJCC (פרטים כאן).

כשפנו אלי בבקשה לראיין את ערן כץ, משהו בנבכי הזיכרון שלי הבהב. ניגשתי לספריה, ושם על המדף גיליתי את הספר ״סוד הזיכרון המצוין״, שפעם האיש היקר קיבל לאיזה יום הולדת ולא ממש זכר לפתוח. אני, שלא מאמינה במקריות, התרגשתי מהעובדה שהספר שרד שלושה מעברי דירה, כאילו חיכה רק לי. שלפתי את הספר והתחלתי מיד לקרוא. לקראת הראיון, צפיתי בסרטוני וידאו רבים של ערן, כולל Ted Talk אחד ועשרות הרצאות וראיונות טלוויזיה שערך, ובמוחי ניקרה שאלה אחת טורדנית: מה אוכל לשאול אדם שהמומחיות שלו היא כוח המוח, שקרוב לוודאי זוכר כל שאלה שאי פעם נשאל, וודאי שאלות שחוזרות על עצמן פעם אחר פעם, בכל עשרות הראיונות שערך ברחבי העולם? איזו שאלה מקורית תעורר בו סקרנות ועניין? חשבו לרגע, מה הייתם אתם שואלים מרצה, סופר, מנחה סדנאות ואדם שמגדיר את עצמו בתור ״משפר זיכרונות וצובע תאים אפורים״, הידוע בכינוי ״הישראלי שזוכר כמעט הכול״?

ערן, מהו הזיכרון הראשון שלך?

ערן משתהה לרגע (יש!!) ואז עונה: "שאלה קשה… וואו, אני חושב שהזיכרון הראשון שלי הוא מתישהו בגיל גן חובה או לפני כן, כשנתקעתי במעלית עם המטפלת הרומניה שלי. גרתי בחיפה ברחוב הפרחים והיא צרחה במשך שעה במעלית, ומאז אני לא כל כך אוהב מעליות".

למה אתה חושב שאתה זוכר דווקא את זה?

"אה, זה משום שאנחנו זוכרים את הדברים הטובים, אבל גם את הטראומות והדברים הגרועים שקרו לנו בחיים, והאמצע הולך לאיבוד. כל הטכניקות של הזיכרון מבוססות על להפוך זיכרון רגיל ומשעמם למשהו הומוריסטי ודרמטי. יש לי ספר שנקרא ״חמש מתנות למוח״ ושם אני מלמד, בין השאר, איך לשכוח, איך למחוק זכרונות. אני מציין את זה, כי אנחנו זוכרים מצוין כתוצאה מטראומות את הדברים יוצאי הדופן, ולכן כדי לשכוח אותם צריך להקהות את הרגש שקשור לזכרונות הטראומטיים האלה".

מתי הבנת שהייעוד שלך בחיים זה לעזור לאנשים לשפר את הזיכרון?

"זה לא היה היעוד שלי. מגיל שבע רציתי תמיד לכתוב, ממש כמוך. באמת, זה היה היעוד שלי. רציתי לכתוב ורציתי להופיע על במה בתור סטנדאפיסט. אני נראה רציני נורא, אז ידעתי שזה לא ילך לי להופיע בתור סטנדאפיסט, אז אמרתי לעצמי טוב, נמציא איזו הרצאה שתהיה הומוריסטית. ואז, כתבתי את הספרים והתחלתי להרצות והכנסתי את כל ההומור לתוך ההרצאות שלי. זה למעשה סטנד-אפ על זיכרון. מה שקרה, זה שהספרים השפיעו מאוד לטובה ועזרו להמון אנשים, וכל הזמן אני מקבל אימיילים מאנשים שמודים לי על כך. ואז הבנתי שדרך הכתיבה וההרצאות, היעוד שלי הוא לעזור לאנשים לפתח יכולות זיכרון יוצאות דופן. אין חוויה גדולה יותר מלקבל אימייל מסטודנט למשפטים או לרפואה, שנכשל כמה פעמים, והוא מספר לי שבעזרת הטכניקות הללו הוא עבר את הבחינות. אין דבר יותר מדהים מזה".

אילו מיתוסים הכי שכיחים בכל הנוגע לזיכרון?

"קודם כל, אין כזה דבר זיכרון טוב או זיכרון גרוע. יש מיתוס כזה שרוב האנשים חושבים שהזיכרון שלהם נעשה יותר גרוע, וההיפך הוא הנכון. הזכרון שלנו הוא יותר טוב ממה שאנחנו חושבים. ההוכחה לכך, ואני כותב על כך בספר, שאנחנו מרבים להתלונן על זה שאנחנו לא זוכרים איפה המפתחות שלנו, ואנחנו כן מוצאים אותם קרוב למאה-מאתיים פעמים בחודש. אם פעם או פעמיים אנחנו לא זוכרים, אז נכשלנו ב0.5% מהמקרים, זאת אומרת בתשעים ותשעה וחצי אחוז מהמקרים אנחנו כן מוצאים את המפתחות, והלוואי ובכל דבר היינו נכשלים בצורה כזאת ועם כאלו אחוזי הצלחה. הזכרון שלנו טוב משאנחנו חושבים. רוב האנשים חושבים שהזיכרון שלהם לא טוב, ואני בונה על זה כי אז הם מזמינים אותי להרצאות.

המיתוס השני הוא שיש אנשים שאומרים שהם לא רוצים להעמיס על הזיכרון, כי הם חושבים שיש להם כמות מוגבלת של זיכרון במוח. כמובן שזאת שטות מוחלטת. זה כמו לומר שלא נלך לעשות כושר, כי קיבולת השרירים שלנו הגיעה למקסימום. היכולת שלנו לזכור היא לא מוגבלת, וישנם מחקרים שמראים שאנחנו לא מנצלים אפילו עשרה אחוזים מיכולת הזכרון שלנו. כמה שנוכל להעמיס יותר על הזיכרון, יותר טוב.

ומה עם עניין הגיל?

"מה זה גיל? יש אנשים שזוכרים מצוין גם בגיל מבוגר. האנשים שזוכרים מצוין אלו אותם האנשים שממשיכים להתעניין, ללמוד ולחקור, לטייל וללכת למוזאונים. ברור שישנן לפעמים בעיות בריאותיות של דמנציה ואלצהיימר, אבל אלו מחלות שהן לא בשליטתנו. אנשים בגיל מבוגר שמתלוננים שהזיכרון שלהם הוא לא כמו שהיה פעם, אין להם קנה מידה להשוואה. זה נכנס למכלול של חרדות בריאותיות שיש לאנשים מבוגרים, וזה לא תמיד נכון. הנקודה היא, שאנשים שוכחים גם בגיל צעיר, אבל אז זה לא מטריד אותם. ככל שאנחנו מתבגרים, ישנן יותר הסחות דעת ועייפות או דאגות, אלו דברים שמפריעים לזיכרון המיידי, וזה לא העניין של הגיל".

האם זיכרון טוב הוא עניין של הכשרה ואימון או שבאמת ישנם אנשים שנולדים עם כישרון מיוחד או סוג שונה של חיווט (wiring)?

"תראי, בהרצאות שלי ישנם תמיד את אלו הסקפטיים, שחושבים ששום דבר לא יכול לעזור לשיפור הזיכרון. אותם אני בוחר להעלות על הבמה כדי להוכיח להם שהם יכולים לזכור רשימה או אוסף של עובדות, ותוך כדי הם מופתעים בעצמם. זוהי טכניקה די פשוטה שכל אחד יכול ליישם. ברור שיש הבדלים בין אנשים, אבל גם ישנם הבדלים ברמת ההתעניינות. אפילו בתוכניות טלוויזיה כמו ״מי רוצה להיות מליונר?״ ישנם מומחים שאפילו הם נכשלים. אין בן אדם שיכול לדעת את הכול. ישנם אנשים שהסקרנות שלהם טבעית, אז הם זוכרים הרבה דברים מהרבה תחומים, והם גם אלו שזוכרים יותר".

הזכרת בתחילת השיחה את היכולת שלנו למחוק חוויות לא נעימות שאנחנו לא מעונינים לזכור. מהן הטכניקות שבהן ניתן להשתמש כדי לעשות undo לזיכרון?

"בספר ״חמש מתנות למוח״ ציינתי מספר שלבים החל מלהקהות רגש שיש לנו כלפי זיכרון מסוים, דרך עיוות זכרונות. אגב, השיטה הכי טובה לזכור משהו מהעבר, זה לא לחשוב עליו בכלל עד שנזכרים בו. בכל פעם שאת משחזרת זיכרון, את מעוותת אותו, ובכל פעם אנחנו זוכרים משהו שונה, ולכן אם נזכרים באירוע מהעבר שלושים פעם, זה כבר ממש לא אותו האירוע. בכל פעם, אנחנו מוסיפים פרט נוסף, אז בלאו הכי אנחנו מעוותים את הזכרונות. אפשר לעשות את זה בכוונה אם אנחנו רוצים לעוות סיפור עצוב ולנסות לראות אותו קצת אחרת, בצורה שתהיה לנו פחות פוגעת. אפשר תמיד למצוא את החיובי באירוע שלילי, ואפשר אפילו לתת פקודת מחיקה למוח. למשל, כשאנחנו הולכים לישון ומשהו מטריד אותנו, אז קשה לנו להירדם. רצוי לתת פקודה למוח שמחר בעשר בבוקר, נמצא פיתרון לבעיה. הוכח במחקרים וב-MRI, שברגע שנותנים פקודה למוח, הוא לא מתעסק יותר במחשבה הזאת".

זה להבדיל, למשל, ממצב שבו אנחנו לא זוכרים שם של בן אדם או של שחקן קולנוע שעומד לנו על קצה הלשון, וזה מטריד אותנו ואנחנו ממשיכים בשגרת יומנו, ופתאום אנחנו נזכרים בשם. זה בגלל שהמוח ממשיך לעבוד. הוא קיבל פקודה לחפש את השם, ולכן הוא ממשיך בזמן שאנחנו עוסקים בדברים אחרים.

כך גם ההיפך הוא הנכון. אפשר להגיד לו שלא לחפש את זה.

זכרון זה דבר מאוד מתעתע ומרתק. הרבה מזיכרונות הילדות שלי מתערבבים בסיפורים ששמעתי ובתמונות שראיתי, ואני לא בטוחה כמה מזה נסמך באמת על זיכרון.

"ישנה הרצאה של אליזבט לופטוס ב-Ted Talk שנקראת How reliable is your memory,  שהתחילה לחקור את העניין הזה, ובמשך שנים היא היתה משוכנעת שהיא היתה עדה לטביעה של אח שלה, והיו לה זכרונות נוראיים וטראומות, ויום אחד אימא שלה אמרה לה שהיא כלל לא היתה במקום כשזה קרה. היא הסיקה שמרוב שהיא שמעה סיפורים על המקרה, היא הכניסה את עצמה לתוך הסיפור. לכן, את צודקת, הזיכרון הוא אכן דבר מדהים ומתעתע ואפשר בקלות לשתול לנו זיכרונות. זאת הבעיה שיש לנו עכשיו עם ה- Fake news. זה הופך להיות אמיתי לגמרי.

אני רוצה לעלות איתך שלב לרמה הפילוסופית, ולשאול אותך למה חשוב לזכור ?

"השאלה היא אחרת. הרבה אנשים שואלים כיום למה צריך לזכור כשכל המידע הרי קיים באינטרנט. אז אני אחזיר לך בשאלה. אם, חס וחלילה, את צריכה לעבור ניתוח, לאיזה רופא היית פונה, לזה מהדור החדש שגדל על זה שאפשר למצוא הכול האינטרנט או רופא שמשתמש בזיכרון האנושי שלו עם כל המיומנויות שהוא רכש אחרי כל כך הרבה ניתוחים ויודע לפתור כל בעיה במהירות ובכל רגע נתון על סמך הזיכרון שלו? התשובה הרי ברורה. הטכנולוגיה לעולם לא תחליף את הזיכרון האנושי. יש גישות שטוענות שדווקא היום עם כל עודף המידע, הפעילויות היומיומיות שאנחנו עושים מבוססות על זיכרון, ואת זה הטכנולוגיה לא תחליף. לכן לא צריך לדאוג, כי תמיד יהיה לנו את הזיכרון האנושי".

מהידע העצום והנסיון שלך בנושא, מה אנחנו בעצם זוכרים, ולמה? מדוע אנחנו זוכרים דברים מסוימים ולא אחרים?

"ישנם כמה עקרונות לזכירה. קודם כל, אנחנו זוכרים את מה שמעניין אותנו. אנחנו זוכרים דברים ששמנו לב אליהם. אנחנו לא יכולים לזכור משהו אם לא שמנו לב אליו מלכתחילה. למוח שלנו, בדיוק כמו למחשב, אנחנו צריכים לעשות ״שמור״ כדי לזכור משהו. אנחנו גם זוכרים דברים מסיבות אסוציאטיביות. אנחנו לא יכולים לזכור משהו אם הוא לא קשור למשהו אחר שמוכר לנו. אגב, זאת הבעיה שיש לנו עם שפות. מילים בשפות זרות הן חסרות הגיון ולכן כדי לזכור אותן צריך איכשהו להפוך אותן להגיוניות בצורה של תבניות, הקשר או בצורה של אסוציאציות. יותר קל לנו לזכור דברים בקבוצות, בקטגוריות או בתיקיות. ככה המוח שלנו עובד. מעבר לזה, ישנן טכניקות אסוציאטיביות או טכניקות של שיטה שנקראת ״החדר הרומאי״ עליה אדבר בהרצאה, ובה ניתן לזכור כמויות של ידע על ידי קשירה של המידע למיקומים מוכרים. זה כמו לשלוף ספר מתוך ספריה ענקית, תוך כדי שתילת רמזים אסוציאטיביים למידע הזה שעוזר לנו לשלוף אותו".

ומהכיוון השני, למה חשוב לשכוח? מה אנחנו שוכחים, ולמה?

"אני טוען שזיכרון טוב זה כלי ליעילות והצלחה, ושיכחה טובה זאת מתנה נפלאה לבריאות הנפש. האכזבות, הכישלונות והטראומות שלנו מפריעים לנו להתקדם. מקסים גורקי אמר פעם ש״במרכבות העבר אי אפשר להתקדם לשום מקום״. כלומר, מי ששוקע בעבר – והרבה אנשים עושים את זה כי אנחנו אוהבים נוסטלגיה, ואנחנו שמרנים וקל לנו להתרפק על זכרונות העבר – לא מתקדם. למשל, אם מישהו נכשל כמה פעמים בטסט, הוא חייב למחוק את הזכרונות הללו כדי להמשיך הלאה. אם למישהי היו כמה מערכות יחסים כושלות, מן הראוי למחוק אותן כדי לפתח מערכת יחסים טובה בעתיד. חשוב לשים את הזכרונות הלא טובים בצד, בסל המיחזור. כמובן שאי אפשר למחוק את הזיכרון לגמרי, אבל אפשר לשים אותו בסל המיחזור ב-Desktop של החיים".

אני חייבת לשאול אותך שאלה אישית. אני מלמדת עברית כשפה שנייה כבר שני עשורים. חיכיתי לשאול אותך את השאלה הזאת כדי שמחר אוכל להיכנס לכיתה ולספר על כך לסטודנטים שלי. אילו טכניקות יש לך ללימוד שפה שניה?

"ישנן הרבה שיטות, החל מאסוציאציות לזכירת מילים כמו שאנחנו מכירים מהמבחנים הפסיכומטריים. למשל Blue זה כמו דג כחול שעושה בלוּ, בלו, או מזלג שנשמע כמו שמישהו תוקע את המזלג in his mother’s leg, ואפשר לשחק עוד הרבה עם אסוציאציות מהסוג הזה. חוץ מזה, במקרה של עברית, יש 1300 מילים באנגלית שנכנסו לשפה העברית, והן נקראות cognates. מילים כמו פיצה, פנקייק, בננה וכו׳. יש הרבה מילים באנגלית שנגזרות מעברית כמו למשל שורש (source), לב (love), יד (yard) ועוד. אני חושב שה-שיטה, ועליה כתבתי בספר ״סוד המוח היהודי״, היא השיטה היהודית לזכירת שפות. היהודים השתמשו בה לשמירת העברית בגלות, והם שילבו אותה בשפות המקומיות. לאדינו היא 70% ספרדית קסטליאנית ו-30% אחוז עברית. יידיש (שזה ייד דויטש -יהודית גרמנית) היא 70% גרמנית, 20% עברית ו-10% אחוז שפה סלבית. שילבו בהן מילים בקונטקסט הנכון, ואת זה המוח מעבד בצורה הכי נפלאה ללימוד שפה. למשל, אם את רוצה ללמוד בספרדית את המילה דינרו (כסף), את צריכה להחליף את המילה כסף בעברית או באנגלית במילה הספרדית דינרו. תבקשי מהתלמידים להכניס בכל יום מילה חדשה בעברית למשפטים שלהם באנגלית, וכך הם ילמדו מהר ובהקשר הנכון".

כמה ימים לאחר הראיון עם ערן כץ, אני מנסה לחשוב מה אני זוכרת מהשיחה איתו. יותר מכל דבר, לקחתי איתי את הגישה החיובית שלו לנושא הזיכרון, ובכלל. האופטימיות וההומור שהוא יוצק לנושא שעלול להיות טורדני עד כאוב, הן משהו שאקח איתי בשבוע הבא כל בדרך לפאלו אלטו, ומעבר לזה.

אז אל תשכחו, ניפגש ביום רביעי הבא, בשעה 7:30.

שלכם,

דלית גבירצמן

שאלות? הערות? מחמאות?

dalit@gvirtsman.com

פברואר 2020: תערוכות אמנות מומלצות בעמק הסיליקון והסביבה

פברואר 2020: תערוכות אמנות מומלצות בעמק הסיליקון והסביבה

מאת: אביטל משי

תערוכות החודש מזמינות את המבקרים להיות אקטיבים, מחקריים וביקורתיים בזמן הביקור בתערוכה. בכל אחת מהן נחשפות הפתעות וחידות אשר מגלות לנו פרספקטיבות חדשות על העולם ואפילו על עצמנו.

Sophie Calle: Because

האמנית הצרפתייה, סופי קאל, מציגה תערוכה חדשה שבה התמונות התלויות על הקיר מתחבאות מאחורי וילון לבד רקום. הטקסט המופיע על הוילון מציג חידה אשר ניתן לפתור כאשר מרימים את הוילון ומציצים בתמונה שמאחוריו. סופי קאל מייצרת עבודות מרתקות במשך כארבעה עשורים. היא משתמשת בתמונות סטילס, וידאו, ספרים, מיצגים וטקסקט בכדי להפוך חוויה אינטימית לחוויה ציבורית. תערוכה זו היא חלק מהמחקר המתמשך של קאל שבו היא בוחנת כיצד מתפתחת מערכת היחסים שבין צילום לבין סיפור וזכרון.

Fraenkel Gallery

התערוכה פתוחה לקהל עד ה-21 במרץ, 2020.

Daniel Canogar: Surge

תערוכת היחיד של האמן דניאל קנוגר בוחנת כיצד נחשול המידע שאנחנו חווים בעידן האינפורמציה שאנו חיים בו, מקיים משא ומתן עם העולם הפיזי. למרות אופיו הבלתי מוחשי, גל המידע הוא אחד מהכוחות החזקים ביותר המניעים את הכלכלה והחברה. יחד עם זאת, חוסר הנראות של הנתונים עצמם מקשה עלינו להבין את גודל ההשפעה שלהם על חיינו. העבודות המוצגות מבקשות לממש את עולם הנתונים בפסלים של אור ולהציג אותם במרחב.

Minnesota St. Project

התערוכה פתוחה לקהל עד ה-29 בפברואר.

The End of You

בואו לגלות פרספקטיבה חדשה על החיים על פני כדור-הארץ. בואו לחקור את המורכבות היפיפיה של מערכות החיים הנמצאות סביבנו. בואו לאבד את עצמכם במרחב חסר גבולות שבו תהפכו להיות חלק מהסביבה ותדמיינו מחדש את מערכת היחסים שלכם עם העולם. תערוכת פופ-אפ זו מזמינה את הצופים לחוויה רב חושית, מחקרית ומדיטטיבית אשר מעודדת אותנו לחשוב מחדש על החיים המתקיימים על פני כדור הארץ.

Gray Area

התערוכה מוצגת מה-7 בפברואר ועד ה-1 במרץ. מומלץ לרכוש כרטיסים מראש.

Uncanny Valley: Being Human in the Age of AI

בעולם המונע על ידי בינה מלאכותית ומאורגן יותר ויותר בידי אלגוריתמים שעוקבים אחר נתונים ואוספים ומעריכים את המידע שלנו, נשאלת השאלה מהי משמעותה של האנושיות? תערוכה זו היא התערוכה המוזיאלית הראשונה העוסקת בשאלה זו ובוחנת אותה מבעד לעדשה של האמנות העכשווית.

de Young Museum

התערוכה פתוחה לקהל החל מה-22 בפברואר ועד ה-25 באוקטובר.

Sense of Self

תערוכה זו בוחנת דיוקנאות צילומיים של זהויות אשר הוצגו במהלך ההיסטוריה באופן שגוי או הוסתרו כליל. תצלום הדיוקן מחזיר את הדמויות המצולמות בחזרה אל השיח הציבורי וממקם אותם בחזרה בתוך ההיסטוריה הסבוכה של הדיוקנאות. האמנים בתערוכה בוחנים מושגים עמוקים של זהות הכוללות אספקטים של גזע, מגדר ותרבות. הגאווה העצמית נוכחת, מעוררת אמפתיה, מפרקת מחסומים ומשנה הנחות מוצא שבדרך כלל אין בסיס לקיומן.

ולסיכום ציטוט מעניין:

״אמנות זה לא מה שאתה רואה אלא מה שאתה גורם לאנשים אחרים לראות״ ~ אדגר דגה

למחשבות נוספות, צילומים מתערוכות וצילומים של האמנות האישית שלי – avitalix@

שיחת חו"לין עם משפחת סיגורה-קאופמן

שיחת חו"לין עם משפחת סיגורה-קאופמן

מי אנחנו? אילן (47), רינת (44), ברק (16), גבריאלה (13.5), שלי (11.5), ג'ורדן (11.5), איתן (9.5)

איפה גרים? סאניוויל

כמה שנים בעמק?  אילן 26 שנה בארה"ב מתוכן 19 שנה בסאניוויל, רינת 8 שנים בסאניוויל ולפני זה 5 שנים בקנדה.

מאיפה במקור? רינת נולדה וגדלה בשכונת יד אליהו בתל אביב ולפני הרילוקיישן התגוררה עם בעלה לשעבר ברעננה. את התואר הראשון שלה עשתה בביולוגיה עם תעודת הוראה ובסיום הלימודים שימשה למשך שנה כמורה למתמטיקה בבית ספר תיכון ברמת גן. כשהתחילה את לימודי התואר השני במיקרוביולוגיה, קיבלה הצעה מחברת אמדוקס לעשות קורס מזורז במדעי המחשב בסיומו הם גם מציעים עבודה וכך, מבלי שתכננה יותר מידי, עשתה את הקורס ועבדה באמדוקס במשך חמש שנים כמהנדסת תוכנה. ב-2006 קיבלה הצעה לתפקיד בקנדה ולאחר התלבטויות לא מעטות, עברה עם בעלה לשעבר ובנה ברק שהיה אז בן שנתיים וחצי לונקובר, קנדה. "הקנדים זה העם הכי נחמד בעולם וכל כך נעים לעבוד איתם", מספרת רינת, "גם מבחינת אתיקה מקצועית וגם מבחינת תרבות ארגונית, אפשר ללמוד מהם המון. בכלל, קנדה היא מדהימה ומאוד סוציאלית, אבל מזג האויר הגשום והאפרוריות שם פחות מצאה חן בעינינו אז אחרי חמש שנים שם במהלכן גם נולדה שלי, החלטנו לעבור לסאניוויל".

אילן נולד וגדל בגן יבנה. כבן לאבא קבלן את שנות ילדותו הוא העביר לא מעט בעסק המשפחתי ובחופשות בית הספר, במקום לנסוע עם חברים לים או לאילת, הוא הצטרף לאביו לעבודתו. לאחר שצבר נסיון וידע הוא החליט אחרי הצבא לטוס לניו ג'רזי ללמוד מנהל עסקים במטרה לחזור אחר כך לארץ ולנהל את העסק המשפחתי. כשהגיע לארה"ב, התאהב בה מיד והתוכניות לחזור ולנהל את העסק של אבא די התפוגגו, הוא החליט ללמוד במקום זאת הנדסת תוכנה וכדי לממן את הלימודים, הוא פתח חברת שיפוצים מקומית.

בסיום התואר, עבר אילן לסאניוויל בעקבות אחיו שמתגורר כאן, והחל לעבוד בחברת הייטק. די מהר הבין שחיידק הבנייה והשיפוצים חזק ממנו ולכן החליט לעזוב את עולם המחשבים והתוכנה ולהקים חברת בנייה ושיפוצים. "כשרק התחלתי עם Sigura Construction, יצרתי קשרים עם מתווכים ישראלים מקומיים וכך התחלתי לצבור לקוחות ולגדול", נזכר אילן, "הפרוייקט הגדול הראשון של החברה היה בניית אולם התצוגה של חברת אבן קיסר בסן לאנדרו ומאז הספקנו לבנות סיפרייה ציבורית ולבצע אינספור עבודות של בנייה חדשה, שיפוץ מטבחים, אמבטיות, Accessory Dwelling Unit)  ADU) ועוד. כיום החברה מונה כ-50 עובדים, יש לי שלושה רשיונות שונים- קבלן ראשי, קבלן צבע ו-Tile וגרניט ואנחנו ומבצעים עשרות פרוייקטים בשנה מגילרוי ועד סן פרנסיסקו".

העיסוקים שלנו- אחרי פז"ם של עשרים שנה בהן עבדה בחברות הייטק שונות וביניהן אמדוקס, אריקסון וכיום Proofpoint כ-Program Manager, החליטה רינת לשנות קצת כיוון. "זה התחיל אחרי ההיכרות עם אילן, חשבנו לקנות יחד נכס להשקעה ואילן, שכבר היה עמוק בעולם ההשקעות בנדל"ן, החליט לזרוק אותי למים ולתת לי להתנסות לבד בכל התהליך. מצאתי את עצמי מתמודדת עם מושגים שאני לא מכירה, משא ומתן שמעולם לא עשיתי, אבל עם הגיבוי של אילן, לאט לאט צברתי אומץ ואחרי העסקה הראשונה שניהלתי אי אפשר היה לעצור אותי, כל היום רק חיפשתי בתים ולא עניין אותי כלום חוץ מזה. כשהבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות, החלטתי להתמקצע בזה יותר ונרשמתי לתוכנית המנטורינג למשקיעים בנדל"ן של פיל פוסטיובסקי. במשך שנה וחצי הוא לימד אותי את כול סודות ה-Real Estate, ואת כל הדרכים הכי יצירתיות להוציא ממנו את המיטב החל מפליפים, Whole Sale, Rent to own ועד לדרכים יצירתיות להגיע לאנשים תחת כינוס נכסים וכאלה שצריכים למכור את הנכס שלהם מהר. במסגרת התוכנית הוא ליווה אותי בכל צעד, בכל חוזה, בכל עסקה ונתן לי המון מידע קריטי וחשוב.

מהר מאוד התחלתי יחד עם אילן לעשות השקעות שונות, אני הבאתי את כל הידע המקצועי שצברתי מתוכנית המנטורינג ואילן תרם את חלקו במשא ומתן שהוא טוב בו ובשיפוצים, וכך הוצאנו לפועל המון עסקאות מוצלחות. בשלב מסויים, שמנו לב שבהרבה מהנכסים שרכשנו ורצינו למכור ללא תיווך, אנשים ממש נמנעו. למרות שעבדנו עם עו"ד שמתמחה בנדל"ן שעשה את כל החוזים, עדיין היה לאנשים מן פחד לקנות בית ישירות מהבעלים, גם כשהבטחנו להם שנוריד להם את העמלה של ה-5%. זה היה השלב שהבנו שכדאי להוציא גם רשיון תיווך וכך התחלתי ללמוד במשך חודשים ללא הפסקה את רזי המקצוע, עברתי שלושה קורסים אוניברסיטאיים ומבחן קשה של הסטייט ועברתי את המבחן בפעם הראשונה. בשלב מאוחר יותר חשבנו שזה יהיה מעולה אם גם אילן יוציא רשיון, הוא מצויין במרקטינג ובמשא ומתן וכך נוכל לשלב כוחות גם בתחום הזה.

באוקטובר האחרון הוציא אילן רשיון תיווך וכיום שניהם עובדים תחת Coldwell Banker, רינת בסניף בסרטוגה ואילן בלוס אלטוס. ואת כל זה הם עושים במקביל למשרה מלאה בהייטק של רינת ובניהול חברת השיפוצים של אילן.

ואם זה לא מספיק, רינת היא גם נוטריונית, את הרשיון הוציאה במסגרת עבודתה באריקסון וכיום מתוך עזרה לקהילה הישראלית היא נותנת שירותי נוטריון ללא תשלום. "פונים אליי הרבה ישראלים שצריכים חתימת נוטריון על כל מיני מסמכים, ואני שמחה לעזור להם ללא שום תמורה, זה גם איזשהו שירות משלים שאני עושה ללא מעט לקוחות שלי שקונים בית דרכי וצריכים נוטריון".

על הילדים– "למרות העובדה שהילדים עברו גירושים ונאלצו פתאום להתמודד עם אחים חדשים, הקשר ביניהם הוא חזק מאוד. שלי וג'ורדן לומדים באותה השכבה והם החברים הכי טובים. יש להם שיחות נפש וכל הזמן הם רוצים להיות ביחד. קורה שיש מריבות וצעקות כמו בכל בית, אבל הם מאוד מלוכדים והחיבור ביניהם היה מיידי. אנחנו מאוד מערבים אותם בעשייה הנדל"נית שלנו, הם באים איתנו ל"בית פתוח" כשאנחנו עושים, עוזרים בשיפוצים, בהכנת בית למכירה, וזאת מתוך האמונה שיבוא יום וכל זה יהיה שלהם, אז הם צריכים לקחת בזה איזשהו חלק.

בכלל, חשוב לנו שתהיה להם מודעות כלכלית ושלא יפחדו מעבודה קשה. ברק לדוגמא, שיש לו גישה מאוד טובה לילדים, כשהיה בן 13 הוא בילה לא מעט מחופשות החורף והחופש הגדול בקייטנות שהוא העביר לילדים. הוא הכין להם הפעלות ופעילויות כיפיות מה שהביא גם לדרישה להפעלות ימי הולדת. הביקוש היה מאוד גדול והיו סופי שבוע שהוא היה מעביר שני ימי הולדת ביום אחד. מאז שהוא עבר לתיכון פרימונט, לוח הזמנים שלו קצת השתנה, החופשים פחות חפפו לחופשות בתי הספר היסודיים והוא גם נהיה יותר עסוק אז הוא הפסיק עם זה.

גבריאלה היא ב-8th grade, לומדת בשנה האחרונה שלה בקופרטינו מידל סקול ובשנה הבאה תעבור לתיכון פרימונט. היא מאוד אוהבת אמנות ומציירת ברמה גבוהה מאוד. היא לומדת יפנית בכוחות עצמה ושואפת לעבור לגור בעתיד ביפן וללמוד שם אנימציה.

ג'ורדן הוא בן 11.5, לומד בקופרטינו מידל סקול, הוא משוגע על חיות ועושה גם Dog Walking.

שלי גם לומדת בקופרטינו מידל, היא רוקדת ג'אז, עושה ג'ימנסטיק ועד לא מזמן השתתפה בשחייה תחרותית וקטפה לא מעט מדליות, אבל החליטה לפרוש בשיא.

איתן בן 9, לומד בכיתה ד' ב-Braly Elementary בסאניוויל, האהבה הגדולה שלו היא בישול והוא עצמאי לגמרי במטבח.

טיולים מומלצים- אנחנו נוסעים לישראל פעם בשנתיים ובין לבין עושים המון חופשות כאן. יש לנו את הפריבילגיה לצאת לחופשות גם בלי ילדים, אז לא מזמן ניצלנו זאת לחופשה מדהימה של שבועיים בתאילנד ובעוד כמה חודשים אנחנו טסים לקנקון. החופשה הכי מוצלחת שהייתה לנו עד כה עם הילדים הייתה ברפובליקה הדומיניקנית. היינו במלון פלדיום שהיה סופר מפנק, עשינו מלא אטרקציות כמו זיפ ליין, רכיבות על סוסים, צלילות והשילוב עם חוף הים קאריבי הפך את החופשה למושלמת. עד היום הילדים לא מפסיקים לדבר עליה. אנחנו משתדלים לפחות פעמיים בשנה לצאת עם הילדים לקמפינג ולהיות בטבע. קנינו במיוחד בשביל זה סירה איתה הילדים עושים סקי מים מה שמאוד משפר את הבטחון העצמי שלהם וזה כיף גדול.

הסיבה שבזכותה אנחנו יוצאים להרבה חופשות היא שעם הזמן למדנו למצוא דילים טובים שמאפשרים לנו לחסוך הרבה כסף. הטיפ הכי חשוב שלנו הוא להזמין את החופשה הרבה זמן מראש! זה אחד הדברים הכי בסיסיים אם אתם רוצים לחסוך כסף ובנוסף, גם לעשות הרבה מחקר, לעקוב אחרי שינוי מחירים ולא לשכוח לשלם על הטיסות במיילים. אנחנו כמעט ולא משלמים כיום על טיסות, כולל הטיסות לישראל, הכל דרך המיילים".

מסעדה אהובה- מסעדת True Food בפאלו אלטו, זאת מסעדה טבעונית עם אוכל מעולה, אמנם לא זולה, אבל כל מנה שהזמנו היתה בול פגיעה. מאוד אוהבים גם את ג'וי סושי במאונטיין ויו.

טיפ לחדשים לעמק- "להתחבר לקהילה הישראלית! זה מאוד עוזר להסתגלות, גם של הילדים וגם של המבוגרים. כשהגענו לכאן התמקמנו בסאניוויל כי רצינו קהילה וקרבה לישראלים, לולא זה, אין סיכוי שהיינו גרים כאן. מאוד חשובה לנו המסורת ושמירת הזהות היהודית של הילדים ולכם אנחנו מאוד מעצימים את החגים ומשקיעים בהם המון תוכן ואנרגיה. רוב הקניות שלנו בביקורים בישראל זה קישוטים לחגים או חוברות עבודה בנושא, מסיבות חנוכה זו הפקה אצלנו בבית, בט"ו בשבט אנחנו יוצאים לשתילות, בפסח אילן מתחפש לאליהו הנביא וקריאת ההגדה היא חוויתית לחלוטין ואפילו בל"ג בעומר יצאנו לסיבוב בשכונה עם לפידים מהום דיפו ושרנו "אנו נושאים לפידים" 🙂

אם לא תשקיעו בזה בבית, אז פשוט לא יהיה את זה לילדים. הם לא יקבלו את התוכן הזה בשום מקום אחר, אלא אם כן הם בבית ספר או גן יהודי.

דבר שני זו השפה. גם אם זה נראה לכם בהתחלה שחשוב לשפר להם את האנגלית, אל תזניחו את העברית כי לאט לאט היא תתחיל להיעלם. הקפידו לדבר עברית בבית ותתעקשו על זה.

מבחינה כלכלית, הטיפ הכי חשוב שלנו הוא לבנות קרדיט סקור ולהתחיל עבוד עליו כבר מההתחלה. אי אפשר לעשות בארה"ב כלום בלי קרדיט סקור טוב, אז תעשו כרטיס אשראי של טרגט, אמזון, קוסקו או כל מי שיהיה מוכן לתת לכם ותשלמו אך ורק בו.

וטיפ אחרון חביב- קנו בית!. אם יש לכם יכולת וסכום ראשוני סביר, השקיעו אותו בבית. השכירות כאן היא כמו משכנתא והמחירים רק עולים באופן עקבי. בעתיד אתם תברכו על זה".

איפה אתם בעוד 5 שנים? קרוב לוודאי שנהיה עדיין כאן, מקווים שעסק הנדל"ן שלנו ישגשג. כרגע אנחנו משפצים את הבית כדי שלכל ילד יהיה חדר, וברגע שהילדים יצאו מהבית נעבור למקום קטן יותר או שנפרוש בפלורידה…

 

*רוצים להשתתף במדור שיחת חו"לין? כתבו לנו ל-sackerman@paloaltojcc.org

 פרשת בא: 40 שנה עד האקזיט 

 פרשת בא: 40 שנה עד האקזיט 

מאת: אופיר גוטלזון

סטארט אפ ניישן, ככה קוראים לנו, ואני קורא את פרשת השבוע, "פרשת בא", בה משה החליט להוציא לפועל רעיון כל כך אמיץ וחדשני ואני חושב לעצמי שכבר אז אפשר היה לראות ניצנים של הסטארט אפ ניישן.

Photo by iStock/ratpack223

באותה תקופה, בני ישראל חיים במצרים כבר די הרבה זמן. הם אמנם עבדים, אבל נראה שכבר התרגלו לחיי היום יום של העבדות ואז מגיע משה, ומציע להם ללכת אל הלא נודע, לצאת ממצרים ולצאת מן העבדות.

באותו שלב בני ישראל שבויים בקונספציה, להשתחרר מעבדות יכול להישמע טוב אבל מה זה בעצם אומר? ולמה שנסמוך על איזה עברי מצרי מגמגם ונלך אחריו בעיניים עצומות?

לכאורה, בעיני בני ישראל משה הוא לא דמות להזדהות איתה. הוא לא חווה על בשרו את חיי העבדות כמוהם ולא ידע עבודה קשה מה היא, אך מצד שני הוא גדל אצל המלך אז הוא למד שם דבר או שניים בחייו. 

אם נחזור רגע לסטארט אפ ניישן, כיזם אתה פועל בו זמנית לשכנע גם לקוחות וגם משקיעים.

במקרה הזה הלקוח הוא פרעה אותו מנסים לשכנע שכדאי לו להתקדם לגרסה החדשה אבל הוא בשלו- ״כוַיְחַזֵּ֥ק יְהֹוָ֖ה אֶת־לֵ֣ב פַּרְעֹ֑ה וְלֹ֥א שִׁלַּ֖ח אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל.

המשקיעים הם בני ישראל, הם לא ממש משתכנעים מהגרסה הראשונה של הפירוטכניקה ויושבים על הגדר אבל כשמגיעה גרסת 10.0 בתצורת מכת בכורות, הגרסה האחרונה זאת שממנה אין מצב שלא מתקדמים הלאה ״וַיֹּ֣אמֶר משֶׁ֔ה כֹּ֖ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֑ה כַּֽחֲצֹ֣ת הַלַּ֔יְלָה אֲנִ֥י יוֹצֵ֖א בְּת֥וֹךְ מִצְרָֽיִם", משה מציב להם עובדה. זה קורה. אתם מוזמנים להצטרף. הוא מעביר לבני ישראל כבר הכנה של ה-Termsheet הכולל את כל הפרטים של איך העסקה הולכת להתקדם לשלב הבא, רק מה שהם עוד לא יודעים עדיין זה שמממתינות להם עוד 40 שנה עד האקזיט המיוחל.

בפרשת בא עם ישראל ובסוף גם פרעה משתכנעים שהגיע הזמן לצאת ממצרים. לצאת ממצרים ולהשתחרר מעבדות זה לצאת קונספציה שאנחנו שבויים בה, זה אומר להאמין שיכולה להיות דרך אחרת, אפילו אם היא לא תמיד ברורה ולא תמיד אנחנו רואים בה את כל הפרטים. משה חווה על בשרו מה שכל יזם לפעמים חווה. צריך 10 נסיונות עד שהמסר עובר, או עד שיש Product Market Fit, אבל זאת דרך מעולה ללמוד לצאת מהבועה, לבדוק בשוק מה יגרום ללקוח להשתכנע ולא לנסות לחכות לגרסה 10.

היציאה ממצרים היא תהליך שהקהילה עוברת, היה כאן מסע שכנוע והרבה פירוטכניקה ששיאו היה ביציאה עצמה באותו הלילה. מדובר בתהליך של התחברות, תזכורות של אותם דברים בסיסיים שהם חלק מהאמונה או הזהות שמחברת אותנו להסטוריה ולשורשים, אבל גם נותנות לנו את הכלים לעצב את העתיד שלנו. 

בנימה אישית אני רוצה לספר שבחודשים האחרונים אני מעורב ביוזמה של קבוצת ישראלים שרצה לקונגרס הציוני (כן, ההוא של הרצל). זה נשמע אולי מוזר. מה לנו ולזה. ולמה קומץ ישראלים אמריקאים חושבים שזה מקומם לשנות את הקונספציה שהם חלק מיהדות אמריקה? הרעיון הוא להיות נציגים של הקהילה שלנו בתוך הקונגרס, להביא את הקול של הקהילה הישראלית שחיה בארצות הברית והיא חלק מהמארג של הקהילה היהודית האמריקאית. בחודש הקרוב כל אחד ואחת מאיתנו יכולים לבחור ולהשפיע. אולי יש כאן איזו קונספציה חדשה ואני קורא לבחור להשפיע. אז בואו ותהיו חלק מישראל שלנו