החגיגה של Babette: חוויות מארוחה מהסרטים בברקלי

החגיגה של Babette: חוויות מארוחה מהסרטים בברקלי

מאת: דלית גבירצמן

בואו תזרמו איתי שנייה. כן, אני יודעת שיום שישי היום ויש לכם עוד מליון דברים להכין לשבת, אבל שבו שנייה. תאמינו לי, זה יעשה לכם רק טוב. עצמו לרגע עיניים ודמיינו שאתם יושבים באולם קולנוע (בעולם כזה שאין בו טלפונים ומסכים זוהרים…), מוקפים בריח מגרה של פופקורן (עם קצת חמאה) ואתם צופים בסרט מצוין, מהסוג שמעורר מחשבה ורצון לשוחח עליו אחר כך עם מישהו. אתם חולקים חוויה משמעותית כל אחד עם עצמו, ואז בתום הסרט, אתם מוזמנים לארוחה מיוחדת, שהתפריט שלה תוכנן ב מ י ו ח ד עבור הסרט שזה עתה צפיתם בו. אתם עדיין איתי? איך זה נשמע לכם עד עכשיו? מגניב, לא? אז בואו אחרי, ישר אל תוך המסעדה. הצופים מוזמנים לשבת סביב שולחן ערוך למופת עם מפה יפה ופרחים. כולם מתיישבים סביב השולחן נרגשים ותוהים מה יוגש להם בארוחה. תחילה, מוגש קוקטייל מרענן, אחריו נמזג יין והמנות מתחילות לזרום לשולחן. מנות יפות וטעימות, ההולמות את רוח הזמן והמקום שבסרט. כולם יושבים סביב שולחן קהילתי אחד ארוך, כך שאתם מוצאים את עצמכם מתחילים לשוחח עם זאת שמצידו השני של השולחן, זה שמימינכם או לשמאלכם. תחילה, אתם חולקים רשמים ומחשבות שעלו בעקבות הסרט. השיח זורם בטבעיות לתחומי עניין נוספים, וכמו תמיד, בדיוק לפי התאוריה של ״שש דרגות של הפרדה״, אתם מגלים, שיש לכם הרבה במשותף, הרבה מעבר לעובדה שלפני רגע סיימתם לצפות באותו הסרט. הבחנה שמובילה לתגלית אפילו עוד יותר מדהימה: לכל אחד ואחת מאיתנו יש סיפור מעניין לספר. לפחות אחד. וברגע שאנחנו פותחים את עצמנו לחוויות חדשות ולאנשים חדשים, החיים נראים קצת פחות מאיימים.

ועכשיו, פקחו לאט את העיניים, ותנו לי לספר לכם בכנות משהו על עצמי. אני, לא אוהבת לדבר עם זרים. לא סובלת סמולטוק, ובאדיקות רבה מתרחקת מאירועים המוניים. האיש היקר כבר מזמן התייאש והפסיק להציע לי להצטרף אליו לאירועי חברה כאלה ואחרים. אתם רוצים להעניש אותי? קחו אותי לחדר בריחה. אני אראה לכם כמה מהר אני יכולה לעשות ״ויברח״. אתם רוצים להעמיד את מערכת היחסים שלנו במבחן, שבספק רב אם נצליח להתאושש ממנו? תנו לי במתנה כרטיס כניסה ללונה פארק, לפארק שעשועים, לדיסנילנד, לקרקס או למופע ראווה באיצטדיון ענק. פשוט לא סובלת את זה. אחרי שנים רבות של מופעים בפארק הירקון שבהם הסתירו לי את הבמה, דרכו עלי, דחפו אותי ושבמשך ערב שלם הרחתי בתי שחי מיוזעים של אלו העומדים לפני (איך, איך זה שת מ י ד הנמוכים מאחור??), הפכו אותי לסוג של מיזנטרופ. באימש׳לכם, לא רוצה מופע, לא פארק ולא נעליים. כי רק מלהגיד את המילה פארק, בהתניה קלאסית ממש כמו הכלבים של פבלוב, עולה בי בחילה, ולו רק מהזיכרון של הריח… איכס!

אבל מה, קולנוע, אני דווקא כן אוהבת. אלף, כי יושבים. בית, כי חושך ולא צריך לדבר עם אף אחד. גימל, כי קולנוע זה מדיום קסום שכשהוא עשוי טוב, הוא מעורר בך רגשות, מחשבות והשראה, ובורא עולם שלם – יש מאין. העולם התרבותי שלנו, העולם האסוציאטיבי המשותף לכולנו, בנוי מעשרות, אם לא מאות ציטוטים, אזכורים והתייחסויות לסצינות בלתי נשכחות מהמסך הגדול. ולכן, כשחברתי היפה הזמינה אותנו לארוחה חגיגית בעקבות הקרנת סרט הקולנוע הקלאסי ״סונטת סתיו״ של אינגמר ברגמן, מיד הסכמתי. וכי מה יכול להיות יותר מושלם מסרט וארוחה? ועוד ארוחה שמותאמת לסרט? רעיון גאוני, חשבתי בליבי. אבל מה, ברגע שהסתיים הסרט והוזמנו אחר כבוד להסב לשולחן, גיליתי שיש שולחן – אחד. ממש כמו בפרסומת של מילקי. ואז, מיד השד המיזנטרופי הזה שבי, הרים ראש, שלף את התרסיס בניחוח בית שחי, התיז וברח. אוף… יא נודניק – אמרתי לו –  לך מפה, אל תהיה כזה א-סוציאלי. בחייך, תן צ׳אנס.

אז בהתחלה, כמו ישראלית טובה (ומיזנטרופית) התחלתי לדבר בעברית, אבל מהר מאוד, אחרי המנה הראשונה וכוס יין או שתיים, הבנתי שזה חלק מהעניין. שאם את רוצה להיות מיזנטרופית, שבי בבית. תראי סרטים בווידאו לבד, בחושך. ופתאום, גיליתי שלימיני, יושבת גברת שהבן שלה נותן קונצרטים קלאסיים בטבע, ושהגברת הנחמדה לשמאלי היא חברת קונגרס לשעבר, ושבכלל, שתינו חברות במועדון הסרט הטוב בעיר. אחרי המנה העיקרית, אנחנו מחליפות כתובות אימייל ואני מבטיחה לשלוח מתכונים. בסוף הארוחה, אנחנו נפרדות בחיבוקים, ואני מוציאה לשון, בהחבא, לשדון הקטן ואומרת לו: אמרתי לך!

כל זה, הוא לא משל ולא חלום. הערב הזה הוא חלק מסדרה של סרטים וארוחות המתקיימת בברקלי. הסדרה נקראת “Films to Table Dinners 2018” והסרטים מוקרנים ב-Berkeley Art Museum and Pacific Film Archive או בקיצור BAMPFA. כפי שאתם רואים, לסיפור הזה יש אפילו סוף טוב. זה סיפור עם מוסר השכל ומסר חיובי על המין האנושי. ובאשר לי, אני יודעת בוודאות, אם להשתמש במילותיו של המושל שלנו לשעבר בסרטו הנודע ״שליחות קטלנית״ – שאני עוד אשוב!

ואם תהיתם לרגע מה הוגש בארוחת הערב בהשראת הסרט ״סונטת סתיו״ של ברגמן, אז הנה התפריט:

Gravlax, Rye Toast, Crispy Salmon Skin, Creme Fraiche, Dill

Beet and Apple Salad

Salt Cured Brisket, Caramelized Root Vegetables, Mustard Broth

Horseradish Apple Sauce

Apple Cake with Sautéed Apples and Whipped Creme Fraiche

לפרטים נוספים על ארוחות מהסרטים כאן

וגם אם לא מסתדר לכם להגיע לברקלי, תוכלו להזמין חברים לארוחה דומה בבית. קחו סרט טוב, למשל אחד הסרטים מרשימת המועמדים לאוסקר השנה, צפו בו יחד ואז תכננו ארוחה בעקבות הסרט. למשל, סעודה מענגת בסגנון כפרי-איטלקי בעקבות הסרט החושני ״קרא לי בשמך״ או ארוחה מקסיקנית נפלאה בעקבות הסרט ״קוקו״. בקיצור, נראה לי שהבנתם את הרעיון. והכי חשוב, לחגוג ביחד סביב שולחן אחד.

להתראות בקולנוע!

שבת שלום,

דלית

לאכול, להתעמל, לאהוב

לאכול, להתעמל, לאהוב

מאת: דלית גבירצמן

-״תגידי, את מכירה אחת דלית גבירצמן?״

-״בטח שאני מכירה אותה! היא חברה טובה שלי. למה?״

-״מה באמת? זאת שכל הזמן כותבת על בתי קפה, מאפיות ומסעדות?״

-״כן, בדיוק! למה את שואלת?״

-״היא בטח שמנה כזאת, לא?!״…

אז זהו, שאני לא ממש שמנה, אבל גם לא ממש רזה. למעשה, אף פעם לא הייתי רזה. לא יודעת איך זה מרגיש להיכנס למכנסיים מידה אפס ולהגיד ״וואו, תראי איך שמנתי…״ ולדעת שזה סתם בשביל להרגיז. תמיד אהבתי ונהניתי מאוכל טעים, ואף פעם, אף פעם בחיים לא הייתי בדיאטה. אני פשוט לא בנויה לזה. קשה לי לדמיין את עצמי קמה בבוקר ולא מתחילה את היום שלי עם כוס קפה טוב ואיזה מאפה קטן ליד. וממש, אבל ממש לא מסוגלת להסתובב רעבה. רעב מוציא ממני דברים שלא כדאי שיצאו, צדדים שבי שהם לא בדיוק ידידותיים לסביבה. וזה לא שאני לא נהנית מסלט טוב או הליכה בטבע, פשוט מעדיפה שבקצה ההייק ואחרי כל ההתפייטות על העלווה והפריחה יהיה גם איזה בית קפה קטן…

אם לא די היה לנו בימנים ושמאלנים, דתיים וחילוניים, ספרדים ואשכנזים, שחורים, לבנים, הומואים, פליטים, הרי שנדמה שכעת נפער בינינו עוד פער. שוחרי הבריאות וחובבי המזון. אלו רצים מרתונים ושותים תערובות ירקרקות וסמיכות לארוחת בוקר, ואילו האחרונים מתעלפים למראה מאפה טרי ואוורירי המדיף ניחוחות חמאתיים. אלו עושים כל היום כושר, רוכבים על אופניים ומחפשים דרכים מקוריות להמעיט ולהימנע ככל האפשר מכל השפע המטורף הזה של מזונות ומשקאות, ואילו האחרים מוכנים לעמוד שעות בתור כדי לטעום איזה מאכל טרנדי או לנסות מסעדה חדשה שזה עתה נפתחה. אלו משתמשים במילים כמו בריא, נטול, תחליף, רגישות, ניקוי מיצים, ניקוי רעלים ועוד כל מיני מילים שעושות לי לא נעים בגוף, ואילו האחרים משתמשים במילים כמו עתיר, נוטף, פריך, נימוח, עשיר, מקורמל, ועוד מילים שרק מלהגות אותן אתה מתנפח. איכשהו, ולא ממש ברור לי איך זה קרה, עם כל השנים האלו של כתיבה על אוכל, הגעתי למצב משונה, שחצי מהפיד שלי בפייס שייך לאלו והשני שייך לאחרים. ועל אף שברור לי מעל לכל צל של ספק אחר איזה צד נוטה ליבי, אני יודעת שאי שם, עמוק בתוך תוכי, קיימת גם דלית אחרת. דלית שמפנטזת על סדנות בריאות ויוגה בטבע, שתשמח בקיץ הקרוב להפגין את תוצאות הקלינסינג, ג׳וּסינג, סוּפּינג (כן, נשבעת לכם שיש דבר כזה!!) או כל דיאטה אחרת ולהפציץ גוף חטוב באיזה ביקיני הורס על חוף הים. אבל… לא, לא נראה לי שזה יקרה. אולי בקיץ הבא.

אז איך בכל זאת מגשרים בין שני העולמות? איך אפשר גם לאכול טוב וגם להקשיב לגוף ולעשות את הדבר הנכון? אצלי, הבעיה מתחילה בחשדנות הזאת שאני חשה הן כלפי שפים רזים וחתיכים והן כלפי תזונאיות רזות. לא מאמינה לא לאלה, ולא לאלה. שאף דיאטנית רזה לא תבוא ללמד אותי כמה קל לצום. עד כאן! תנו לי תזונאית שמבינה מה זה אוכל טוב ויודעת שאוכל זאת הנאה. שאוכל, זאת לא מילת גנאי. שחשוב לשים לב למה שמכניסים לגוף, ויחד עם זאת, שתזונה זה לא שם נרדף לסבל. בשביל זה, יש לנו את יעל דרור. יעל היא תופעת טבע, היא צונאמי של אנרגיה, חיוך גדול והמון אהבה למה שהיא עושה. היא לא מטיפה ולא מסיונרית, אלא פשוט שם בשביל להזכיר לנו שאוכל מזין את הגוף וגם את הנשמה. יש לה מעל לחמש עשרה שנות נסיון בתחום והיא יודעת עד כמה קשה לפעמים לשלב בין אכילה בריאה לבין המציאות סביב שולחן האוכל המשפחתי. יעל מדברת בשפה שכולנו מבינים. איך לבנות הרגלי אכילה בריאים בקרב ילדים, איך לאווירה המשפחתית בה גדל הילד יש חשיבות אדירה ביצירת היסודות לאכילה בריאה שישפיעו עליו כל חייו. ולכן היא כתבה ספר חדש בשם "Raising Healthy Eaters".

זהו לא סתם עוד ספר בישול. כן, יש בו מתכונים ביתיים, אך הם כאמור מלווים ותומכים במסר של הספר: כיצד לתת כלים ולעזור לילדים לפתח יחסים טובים עם האוכל.

הספר משלב בין תכנים מקצועיים בתזונת ילדים הכתובים בצורה קלה ופשוטה להבנה (המלווים בהרבה טיפים ועצות פרקטיות) לבין מתכונים בריאים וקלים להכנה. השילוב הנכון בין הבנת חשיבות התזונה בגיל הילדות עם מתכונים טעימים שמאפשרים לשלב את הידע התזונתי במטבח הביתי של כל אחד ואחת, זהו הכוח של הספר. הספר מאדיר את הבישול הביתי כפי שיעל למדה אותו מחמותה הטוניסאית. היא, אשכרה, העמידה אותה מול הסירים ותיעדה את כל הפלא הזה שמתרחש אצלה במטבח. והשבוע, יעל חולקת איתנו השבוע מתכון קלאסי למרק קוסקוס תוניסאי. מנה שכולה ניחוחות וטעמים של בישול ביתי כמו שחלקנו זכו לגדול עליו.

מרק קוסקוס תוניסאי

מה צריכים?

  • חצי בצל חתוך לקוביות בינוניות
  • כף שמן קנולה
  • כוס גרגירי חומוס מושרים ומבושלים (רכים)
  • 2 גזרים חתוכים למקלות
  • 2 קישואים חתוכים לקוביות
  • 3-4 עלי כרוב שלמים
  • 2 גבעולי סלרי עם העלים חתוכים
  • חצי דלורית או חתיכת דלעת (100-150 גרם)- חתוכה לקוביות
  • 2 גבעולי שמיר (שלם)
  • 2 גבעולי פטרוזיליה (שלם)
  • 2 גבעולי כוסברה (שלם)
  • חצי כף פפריקה אדומה
  • מלח לפי הטעם- בערך כפית
  • פלפל שחור גרוס גס לפי הטעם
  • חצי כפית כורכום
  • חצי כפית קינמון טחון
  • 5 כוסות מים רותחים

מה עושים?

מטגנים את הבצל בסיר עם כף השמן עד שמזהיב. מוסיפים את הגזרים החתוכים לסיר ומערבבים

בעדינות במשך 2-3 דקות. מוסיפים את קוביות הקישואים והדלורית תוך כדי ערבוב ונותנים לכל הירקות

להתרכך מעט. מוסיפים את הסלרי, החומוס, והתבלינים: פפריקה אדומה, פלפל שחור גרוס גס, כורכום וקינמון. שופכים 5 כוסות מים רותחים ומבשלים ביחד עד לרתיחה על אש גבוהה. מוסיפים את עלי הכרוב ועשבי התבלין: שמיר, פטרוזיליה, וכוסברה.מבשלים הכל ביחד במשך שעה וחצי על אש בינונית-נמוכה.

הערות וגיוונים:

עגבניה- ניתן לשלב בתוך המרק עגבניה חתוכה לקוביות. משתלבת בסיר ביחד עם הקישוא והדלעת.

חומוס- אפשר להשתמש בחומוס מקופסת שימורים במקום לבשל לבד.

תוספת עוף- במידה ורוצים לשלב במרק עוף, יש להוסיף את חלקי העוף לסיר לאחר הזהבת הבצל, לפני הוספת הגזר. שאר שלבי הבישול ממשיכים כרגיל. לאחר הבישול מומלץ להוציא את העוף ולהניח בקערה נפרדת כדי שלא יתפרק בתוך המרק. ניתן להוסיף אותו כאשר מגישים את המרק לשולחן.

אם המרק סמיך מידי, אפשר להוסיף עוד כוס מים.

יעל רוצה להזמין אתכם לקרוא, לבשל ולהנות מהדרך הטעימה לגדל אכלנים בריאים ואתם מוזמנים להשתמש בקישור הבא כדי להוריד את הספר – חינם!

www.yaeldror.com

לחיים טובים, טעימים ובריאים!

שבת שלום,

דלית

קצת אהבה לא תזיק: מדריך ולנטיין דיי 2018

קצת אהבה לא תזיק: מדריך ולנטיין דיי 2018

מאת: דלית גבירצמן

תכל׳ס, אין דבר שאני אוהבת לכתוב עליו יותר מאשר אהבה. וככל שנדמה שהיא הולכת ומתמעטת בעולם, כך חשוב לחזק אותה ולהגביר את עוצמתה. דווקא בשעה שמתרבים קולות של רשע, אטימות, עוינות, זרות, סלידה, חשדנות וקהות חושים, כך נדרש מאיתנו לחפש, ביתר שאת, אחר נקודות הטוּב, החמלה והאהבה, שבליבנו ומסביבנו, ולהאיר עליהם באור גדול. כי רק האהבה תנצח. ובעצם, כשאני חושבת על זה, וכי דיברנו אי-פעם על משהו אחר, פרט לאהבה? האם החיפוש וההנאה מאוכל טוב, קולנוע משובח, ספרים מעוררי השראה, טיולים, חברות, זוגיות ומשפחה, לא מתמצים במילה אחת- אהבה?

ממש כמו במופע קסמים גדול, אנחנו מנסים מזה אלפי שנים להבין מה מתרחש בין שני אנשים זרים, שלפתע נפגשים ומשהו עובר בינהם, משהו נוצר שם, שלא היה קיים קודם לכן. בכל פעם, אנחנו מאמצים את עינינו בנסיון לחשוף את התעתוע, את הטריק, את הכישוף שקורה, ונכשלים בכל פעם מחדש. הקוסם הגדול מכולם לא חושף את סודו, ואנחנו נותרים הלומי אהבה, וממשיכים לתת ללב ולכישוף להוביל אותנו בין אם לחדר המיטות ובין אם לחופה. אז מהו סוד הדבק הזה? מהו הדבר שמחבר בין שני אנשים ומביא אותם להחליט לחבר את גורלם ועתידם לשארית חייהם, או לפחות לקוות לכך? לא ברור. דבר אחד אני יודעת בוודאות, כולנו זקוקים לאהבה, כולנו ניזונים ממנה וכולנו צריכים לחגוג אותה. איך, אתם שואלים? או, אז טוב ששאלתם. הנה כמה רעיונות לבילוי זוגי שאספתי בשבילכם לכבוד חג האהבה.

לאוהבים להיות בבית – שיר אהבה סטנדרטי

אח שלי האהוב, סיפר לי בסוד, על סדרת הדוקו הישראלית המ ע ו ל ה הנקראת ״שיר אהבה סטנדרטי״. מדובר בסדרה ביוגרפית-מוזיקלית חדשה המביאה את סיפורו של אריק איינשטיין – האיש והאגדה – הגדול מכולם. האיש שקולו המלטף, מראה פניו היפים ואישיותו הכובשת והמיוחדת במינה, ממיסים את ליבי בכל פעם מחדש. הסדרה מהווה מניפסט של אהבה לזמר והיוצר שהוא ארץ ישראל הישנה והטובה, של העיר תל אביב, של המלחמות, של הנוסעים לאט והמתפוררים בקלות. אז לכל מי שאוהב להיות בבית, התכרבלו לכם מתחת לשמיכה וצפו בסדרה שיצרו יואב קוטנר ואבידע לבני, שני אנשים עם רזומה עשיר בסדרות תיעודיות מוזיקליות, המביאה את סיפורו של אריק איינשטיין מילדותו ועד מותו, על פני ששה פרקים. ניתן לצפות בסדרה באחד האתרים הישראליים לצפייה ישירה. בשתי מילים: עונג צרוף!

לחובבי המחול המודרני- Dance Lovers

כל מי שמכיר אותי, יודע שבכל יום שלישי, בשעה 6:30 בדיוק, העולם שלי עוצר לשעה. זאת השעה שלי. אני לא מוותרת עליה בעד שום מחיר, כי זאת השעה שבה יש לי פגישה שבועית עם עצמי. בסטודיו מלא רקדנים ורקדניות צעירים ויפים, אני נעה לצלילי מוסיקה ולקולו הערב של ג׳יימס גראהם, שמלמד אותנו את שפת התנועה שהמציא אוהד נהרין, הקרויה גאגא. שנה וחצי. כל יום שלישי. גאגא. ובמיוחד לכבוד חג האהבה, מעלה ג׳יימס עם להקתו זו השנה השביעית, מופע הנקרא Dance lovers שמורכב מדואטים של אהבה על כל גווניה. השנה, ירקוד ג׳יימס עם אמו שילה גראהם-פרייס. המופע יתקיים בתאריכים 8-10 בפברואר.

http://jamesgrahamdancetheatre.com/

לחובבי הפינוקים ותענוגות הגוף- Onsen

לפעמים, מתחשק לכם פתאום ככה סתם, ממש באמצע החיים, להתפנק, להתנתק ולהרגע. לקחת פסק זמן מהמרוץ המטורף הזה שנקרא החיים, ולהיכנס לבית מרחץ יפני, לעשות איזה מסאז׳ זוגי, ולאחר מכן, לאכול ארוחה טובה. ובכן, יש לי בדיוק את המקום בשבילכם. לכל מי שמחפש חוויה אינטימית ומיוחדת, לחג האהבה, ולכל אירוע חגיגי אחר, נסו את Onsen שבסן פרנסיסקו. קפיצה קטנה ומענגת ליפן!

https://www.onsensf.com/

לחובבי סיורי האוכל

בשכונה שלי, ממש מתחת לאף, יתקיים בסוף השבוע סיור אוכל שנקרא Love Dogpatch. הסיור יתקיים ביום שבת בין השעות 11-4 והוא כולל, בין השאר, ביקור בחנות המקסימה Spicer on 3rd, טעימות בשתי חנויות השוקולדים הנפלאות Poco Dolce ו- Recchiuti Confections שהוציאו ממש לכבוד חג האהבה סדרת בונבוניירות בונבוניות במיוחד, קוקטיילים בסדנה המיוחדת שמציעה פלטפורמה נסיונית לאמנים מקוריים, ביקור במעשנייה המצוינת Smokestack Magnolia Brewing שמציעה בירות ובשרים מעושנים משובחים, ביקור במוזאון לעיצוב ומלאכת יד, ועוד ועוד. מומלץ ביותר!

ולמעוניינים בסיור דומה שתוכנן אף הוא באהבה רבה על ידי חברתי המוכשרת טלי שמי ואנוכי, אתם מוזמנים לבקר בעמוד הפייסבוק שלנו ״אמנות על קצה המזלג Taste of Art״ ולקבל פרטים על הסיור שמתקיים בכל ימות השנה ולא רק בחג האהבה.

לחובבי הקינקי לאב

אימא ואבא יקרים, אתם מוזמנים לעבור מכאן ישר למתכון… כי מה אני אגיד לכם חברים, העיר הזאת מלאה הפתעות. את הסרט ״מופע הקולנוע של רוקי״ ראיתי לראשונה בקולנוע פריז לפני ה מ ו ן שנים. לפני שבוע, זכיתי לראות אותו שוב, והפעם, החוויה היתה אהמ… איך לומר? שהיא היתה שונה לגמרי? מסתבר שמידי חודש מוצג סרט הקאלט המטורף הזה בסן פרנסיסקו עם שחקנים חיים הלבושים כמו הדמויות בסרט, והם עולים על הבמה ומציגים את הסרט לייב. אם לא די בזה, הקהל הנאמן מגיע לבוש גלאם מטורף בהתאם לאירוע, מה שהופך את הכול למופע מסוג אחר לגמרי. בכניסה ניתן לרכוש שקית הפתעות עם אורז (לזרוק על החתן והכלה), עיתון (לשים על הראש כשיורד גשם), רעשנים, נייר טואלט וכפפות חד פעמיות ועוד אביזרים לחוויה פעילה ואינטראקטיבית במיוחד. ולמי שלא רוצה להגיע עד העיר, יש גם הקרנה דומה בקולנוע Guild שבמנלו פארק. הכינו את המחוכים והביריות!

לחובבי השירה המדוברת- Sarah Kay

Photo by Emily Julian Photography

הכי בעולם אני אוהבת מילים.

מילים כתובות, כמו רסיסי מחשבות

מילים נהגות, מתוקות כמו סוכריות

מילים שבוקעות כמו פרפר מן הגולם

כמו קרני שמש ראשונות מאירות.

מילים מקפצות, חמימות,

כגרגירי תירס מתפקעות,

מילים נפרמות כמו סוודר ישן

ושוב נשזרות לכדי רעיון חדש

מילים מתעתעות, מבלבלות

חידתיות וחמקמקות כעשן

מול מילים חדות, מדויקות,

כמו קרן לייזר הן חורכות.

מילים מלבלבות, מרהיבות

כפריחה מדיפה ניחוחות

אחרי עונה רוויה של גשמים.

הכי בעולם אני אוהבת – מילים.

האהבה שלי למילים אינה יודעת גבולות ואינה יודעת שובע. וכשהילדה מגיעה לביקור ומראה לי את הTedTalk של שרה קיי, אני מיד מתאהבת. בזכות הילדה, מצאנו את עצמנו במופע של שירה מדוברת (spoken word) שיש מצב שלעולם לא היינו שומעים עליו, אלמלא היתה לנו ילדה בת עשרים ושתיים. האולם היה מלא מפה לפה בבני עשרים ומשהו, ממש כמותה. ואנחנו הצצנו מסביב במבוכה בנסיון לגלות עוד כמה ראשים מאפירים. ואז, עלו לבמה שרה קיי ופיל קיי, שני צעירים מקסימים עם סיפור חיים מרתק, שכותבים ומדברים שירה. אחד הקטעים הכי נפלאים שלהם נקרא ״כשהאהבה מגיעה״ והוא כל כך נהדר, שהייתי חייבת לשתף.

למכורים לסדרות בריטיות- ויקטוריה

בדיוק בזמן להתכרבל עם כוס תה ורקיק אל מול המסך, הגיעה אלינו העונה השנייה של סדרת הדרמה הבריטית ״ויקטוריה״. הסדרה עוקבת אחר חייה וסיפור אהבתה של המלכה ויקטוריה לבן דודה הנסיך אלברט. העונה השנייה עוקבת אחר המתח וההתמודדות של ויקטוריה עם תפקידיה וחובותיה כמלכה, כאישה וכאם. לצידה של הכוכבת הראשית, ג׳נה קולמן, מופיע השחקן רופוס סוול הנפלא בתפקיד לורד מלבורן. וכי מי יכול לעמוד בקיסמו של סיפור אהבה דרמטי שכזה, בהפקה מרהיבה ומושקעת וביופים של השחקנים? (טום הודג׳ס, בן זוגה של קולמן בחיים האמיתיים, הורס בתפקיד הנסיך אלברט). דילייטפול!

לחובבי הבישול והאפייה- בראוניז חלבה וטחינה

ולסיום, חייבת לשתף אתכם במתכון מ-ע-ל-ף, לבראוניז חלומיים עם חלבה וטחינה א-לה אוטלנגי, מתוך הספר החדש והמרהיב שלו שנקרא sweet. את השילוב של שוקולד, חלבה וטחינה צריך להוציא מחוץ לחוק. עד כדי כך זה טעים!

מה צריכים?

250 גרם חמאה חתוכה לקוביות

260 גרם שוקולד (70% קקאו)

4 ביצים גדולות

11/3 כוסות (280 גרם) סוכר

3/4 כוס פלוס 3 כפות (120 גרם) קמח

1/3 כוס (30 גרם) אבקת קקאו

1/2 כפית מלח

200 גרם חלבה חתוכה לחתיכות בגודל 2 ס״מ

1/3 כוס (70 גרם) טחינה

ועכשיו, מה עושים?

מחממים תנור לחום של 400 מעלות פרנהייט. משמנים תבנית אפייה בגודל 9×9 אינץ׳ או 23 ס״מ ופורסים מעל נייר אפייה. ממיסים על סיר כפול את השוקולד עם החמאה ומניחים להצטנן לטמפרטורת החדר. בקערה גדולה מערבלים את הביצים והסוכר עד שהתערובת בהירה וקרמית. מוסיפים את תערובת השוקולד ומערבבים מעט. מנפים את הקמח, הקקאו והמלח בקערה נפרדת ומקפלים לתוך תערובת השוקולד. לבסוף, מוסיפים את חתיכות החלבה ושופכים לתוך התבנית. מזליפים מעל את הטחינה ומעבירים שיפוד או סכין ליצירת אפקט של עוגת שיש. אופים בין 22 ל25 דקות עד שהעוגה עדיין לחה במרכז. אל דאגה, העוגה מתקשה כשהיא מתקררת. חותכים ומגישים. טועמים ומתעלפים!!

שלכם באהבה,

דלית

10 עובדות מעניינות ש(אולי) לא ידעתם על רשת טריידר ג'ו

מאת: יעל דרור

אתחיל בגילוי נאות: Trader Joe's הוא הסופרמרקט המועדף עלי לקניות מזון לבית. נכון, אי אפשר למצוא בו הכל, ותמיד צריך לעשות השלמות במקומות אחרים, אבל כבסיס קניות המזון לבית הוא הבחירה הראשונה שלי.

אז למה התחברתי דווקא לטריידר ג'ו? כי לרשת המרכולים הזאת יש כמה קווים אופיינים שהופכים אותה למקום שנעים וקל (יחסית) לבצע בה את הקניות לבית/למשרד. מדובר באופן תכנון החנויות, במגוון המוצרים שהן מציעות, באג'נדה והקביעה שלהן לאילו קהלים הן פונות ואילו מרכיבים תזונתיים לא מורשים להכנס לחנות. כל אלו משפעים מאד על האופי של הרשת כולה ועל חווית הקניות בחנויות עצמן.

לטריידר ג'ו כמה קווים מנחים עם אג'נדה ממוקדת שמאוד שווה להכיר. בכתבה הנוכחית אספתי את 10 הנקודות המעניינות, לפי דעתי, שכדאי לדעת על טריידר ג'ו. אז אם עדין לא יצא לכם להכיר את הרשת הזאת לעומק, הכתבה הנוכחית היא הזדמנות נהדרת לעשות זאת. ואם אתם קונים ותיקים שם, אשמח לנסות ולחדש לכם דברים מפתיעים שאולי לא שמתם לב אליהם עד עכשיו. קריאה נעימה!

"גאווה מקומית" הכל התחיל בקליפורניה

טריידר ג'ו הוא לא במקרה חלק מהנוף המקומי של קליפורניה. הסניף הראשון נוסד בפסדיניה, קליפורניה בשנת 1958 ונקרא אזPronto Markets  . בשנת 1967 שונה שם החנות ל-TRADER JOE’S ע"י ג'ו האמיתי (!) ובשנת 1969 הוכנסו לשימוש חולצות "הוואי" המופרסמות של העבודים כחלק מ"תלבושת העבודה" בחנות. כן, עד היום הן מהוות חלק מסמני ההכר של הרשת. רק ב-1988 נפתחה החנות הראשונה בצפון קליפורניה, בסן רפאל (קרוב אלינו). בשנות ה-90 התחילו להיפתח סניפים של טריידר ג'ו במקומות נוספים ברחבי ארה"ב וכיום יש מעל 400 סניפים בכל ארה"ב(!).

חנות קטנה ומטריפה

הרשת שומרת בצורה מכוונת על גודל חנות קטן יחסית ושימושי. בממוצע יש כ-4000 פריטים שנמכרים בחנות של טריידר ג'ו, זאת בהשוואה ל-40,000 פריטים בספורמרקט רגיל. לכן מראש המגוון וההיצע יהיה הרבה יותר מצומצם בהשוואה לסופרמקטים גדולים. מצד שני זה יתרון. אם אתה מכיר את החנות והמוצרים, זה מקל על החיים כי אפשר לסיים את הקניות מהר מבלי ללכת לאיבוד בין המדפים הרבים.

קהל היעד ממוקד

חלק מהאדג'נדה של טריידר ג'ו היא שהם מעוניינים לפנות בצורה ממוקדת ל-3 קהלים שונים של לקוחות:

  • טבעונים
  • ללא גלוטן
  • אוכלים כשר

לכן ניתן למצוא מוצרים רבים מאד העונים על אחד או יותר מהקריטריונים הללו. במיוחד אם נושא הכשרות חשוב לכם ואתם מתקשים למצוא מזון קשר בסופרמקטים אחרים, רוב הסיכויים שבטריידר ג'ו תוכלו למצוא מגוון גדול יותר של אפשרויות (ועדין יש מקום לשיפור).

מותג הבית של הרשת

90% מהמוצרים הנמכרים ברשת טריידר ג'ו הם של המוצר הפרטי של הרשת. בדרך זו הם מסוגלים להוריד עלויות (קונים בכמויות גדולות ואורזים באריזות שלהם) ומאפשרים שליטה ובקרת איכות יותר טובה על המוצרים שנמכרים אצלם. לדוגמה, במוצרים של מתוג הבית, החל משנת 2007 אין שומן טרנס, אין תוספת טעמים מלאכותיים, אין תוספת של חומרים משמרים מלאכותיים ואין GMO (Genetically Modified Organisms). השמות של מותג הבית משתנים בהתאם לאופי המוצר עם רמיזה למקורו האתני: Trader Mings, Trader Jose, Trader Giotto, Pilgrim Joe. חשוב לציין שהם פונים לחברות גדולות ואף לעסקים קטנים מקומיים, ומביאים מגוון גדול וטעים של מוצרים תחת המטריה של "מותג הבית".

אין כניסה ל-Fructose או HFCS- High Fructose Corn Syrup!

אחד הנושאים הבריאותיים הכי בעייתים בארה"ב הוא הנוכחות הגבוהה במזון של פרוקטוז או בגרסתו היותר בעייתית .“HFCS” מדובר בחד -סוכר המופק בתעשיה מצמח התירס, ולמרות שלכאורה מקורו "טבעי" הוא נחשב בגוף כ"גורם זר" שלא מזהה אותו כמו סוכר טבעי. כיום ידוע כי הוא עלול לגרום לתופעות לוואי רבות כמו השמנה ביטנית, כאבי ראש, מיגרנות, פריחה, שלשולים, נפיחויות ועוד. מכיוון שהשימוש בו מסובסד על ידי הממשל, הוא נמצא במוצרים רבים מאד, גם אם הם לא מתוקים. בלי קריאה מעמיקה של רשימת הרכיבים לא תוכלו לדעת שיש במוצר המזון רכיבים אלו. טריידר ג'ו לא מכניסים מוצרי מזון עם Fructose או HFCS- High Fructose Corn Syrup ואף, הם לא מכניסים חברות שמשתמשות ברכיב זה באופן גורף. כלומר, גם אם לחברה מסויימת יש מוצרים הכוללים פרוקטוז ואחרים שלא כוללים פרוקטוז, כל מוצרי החברה לא יכנסו לרשת טריידר ג'ו! מה שזה אומר, שלפחות מבחינת החשש לנוכחות פרוקטוז וחבריו, אין צורך לחשוש כאשר עושים את הקניות בטריידר ג'ו.

צלצולי הפעמון המפורסם

אם ערכתם קניות בטריידר ג'ו, בטח שמתם לב שיש איזו "שפת סתרים" בהם משתמשים בצלצולי הפעמון בקופות. האמת שמדובר בקוד ברור וידוע לכל העובדים המאפשר תקשורת מהירה ויעילה בין הקופות לשאר עובדי החנות. השימוש בצלצולי הפעמון כקוד נכנס לשימוש בשנת 1975 והוא חלק בלתי נפרד מתרבות הקניות בחנות. להלן הקוד הסודי:

  • צלצול אחד- יש צורך לפתוח עוד קופה
  • 2 צלצולים– קריאה למשהו שיעזור (יחפש מוצר על המדפים, יבדוק מחירים, יסחוב שקיות לאוטו)
  • 3 צלצולים- קריאה למנהל
  • 4 צלצולים– כל העובדים לקופות! מהר!

משחק "חיפוש המטמון" לילדים

אחת הדרכים למשוך קהל של משפחות לקניות ברשת היא "חיפוש המטמון". בכל אחת מחנויות הרשת מתחבאת בובה של חיה, שמהווה את הסמל של החנות. כאשר הילדים מגיעים לחנות, הם צריכים לחפש את הבובה ברחבי החנות (כן, כל יום משנים את המקום) וכאשר הם מוצאים אותה, הם הולכים לקופה הראשית, מציינים איפה מתחבאת הבובה ומקבלים סוכריה. יכול להיות שמדובר בג'וג'ו הקוף או בסאני התוכי. שווה לבדוק בכל פעם שאתם נכנסים עם הילדים לסניף אחר, איזה חיה/בובה צריך לחפש ואיך קוראים לה. עבור הילדים שלי זה תמיד יוצר חוויה נוספת והנאה בקניות (גם אם בסוף הם לא באמת רוצים את הסוכריה, העיקר זה החיפוש ברחבי החנות).

עגלות קניות Kids friendly

עוד דרך למשוך ילדים (ומשפחות) לחנות הן עגלות הקניות הקטנות המיועדות במיוחד לילדים. העגלות הקטנות נראות בדיוק כמו העגלות הגדולות (אדומות), אך הן מתאימות לגודל של ילד. מאד נעים לערוך איתן את הקניות במידה ואתם לא צריכים הרבה דברים, ונעים עוד יותר כאשר הילד לוקח אחריות ועוזר בקניות. החיסרון היחיד הוא שאי אפשר להוציא אותן החוצה מהחנות… אז תמיד כדאי להצטייד גם בעגלה גדולה ליתר ביטחון.

מתחייבים למחיר הנמוך ביותר האפשרי

טריידר ג'ו מתחייבים לספק את המוצרים במחיר הכי נמוך שהם יכולים. לכן, אין "מבצעי היכרות" עם מחירים מוזלים או מבצעים בכלל. אחת הדרכים שלהם להוריד עלויות היא על ידי מכירה של "מותג הבית" שהוזכר בסעיף מס 4. דרך נוספת היא שכאשר הסופרמרקטים האחרים גובים עמלה מחברות המזון על סידור המזונות שלהם על המדפים, הדבר גורם לעליה של מוצרי המזון כי החברה המסחרית מגלמת את התשלום במחיר המוצר. בטריידר ג'ו הם לא עושים זאת ולכן מאפשרים למחירים להיות יותר נמוכים (הם מסדרים את המדפים בעצמם!). כאמור, אין מבצעי מכירות ואין קופונים עם הנחות כי מראש התמחור של המוצרים הוא הכי נמוך שהם יכולים.

המקום המומלץ ביותר להכרויות

חנויות טריידר ג'ו נבחרו בשנת 2015 למקום הראשון מבין רשימת המקומות המומלצים להכיר בני זוג פוטנציאלים בארה"ב. ברשימה אפשרויות נוספות כמו גם לצאת עם הכלב לפארק, Meetup, מופעי מוזיקה ועוד. כאמור המקום הראשון שייך לטריידר ג'ו מתוך אמירה שקהל הקונים בו איכותי ואטרקטיבי! (אולי רק בשביל להחשב "קהל אטרקטיבי" שווה להיכנס:)). גם אתרים נוספים המייעצים לגברים איפה נמצאות ה"פנויות" הכי שוות, מדרגים את טריידר ג'ו באחד מ-3 המקומות הראשונים. אז אם אתם רווקים, שווה לפתוח את העיניים כאשר מגיעים לקניות, כי אף פעם אי אפשר לדעת איזה עוד הפתעות תמצאו שם.

10 דברים לקחת לאי בודד (עם מטבח)

10 דברים לקחת לאי בודד (עם מטבח)

מאת: דלית גבירצמן

כולנו חכמים, כולנו נבונים וכולנו אוהבים לבשל (או לפחות דואגים שיהיו לנו חברים שאוהבים לבשל). בישול הפך מזמן להיות הרבה מעבר לצורך קיומי, ולמעשה, הפך להיות הרבה מעבר לסתם תחביב. כל בשלן-חובב תופס מעצמו מקצוען. מאגר הספרים, האתרים, הבלוגים, הסדנאות ותוכניות הבישול בטלוויזיה ובאינטרנט מבעבע, כמו סיר מרק רותח על האש. אוכל מעסיק אותנו, בין אם אנחנו פודיז שרצים אחרי כל טרנד חדש ופתיחה מתוקשרת של מסעדה, ובין אם אנחנו שוחרי בריאות שמחפשים דרך לאכול טוב וגם להראות טוב. בקיצור, אוכל מעסיק אותנו, בין אם נרצה ונחשוק בו ובין אם ננסה להימנע ממנו ככל האפשר.

בתור חובבת בישול, שחיה עם איש שבאמת מבין בבישול, לא פעם אנחנו מוצאים את עצמנו, ממש לא במקרה, בחנויות כמו Sur La Table, Williams Sonoma ואחרות המתמחות בכייסות. אני מוכנה להישבע, שלא פעם, אני ממש מצליחה להרגיש את היד הנכנסת לי לתיק ושולפת מן הארנק את כרטיס האשראי. אחרת אין לי הסבר הגיוני לעובדה, שבכל פעם אני מוצאת את עצמי חוזרת הביתה עם עוד איזה צעצוע חדש למטבח. ועם היד על הלב, אני חייבת להודות שהחולשה הגדולה שלי היא לכלים, בעוד שהאיש נמשך לסכינים. ובין לבין, הבית שלנו מלא בגאדג׳טס שונים ומשונים מקולפנים מיוחדים לעלי קייל למצבט מיוחד לשליפת מלפפונים כבושים מתוך הצנצנת, ועד למשקפים מיוחדים לחיתוך בצל. (כן, יש דבר כזה!)

מאז שעברנו לעיר הגדולה, סיגלנו לעצמנו פילוסופית חיים, שאומרת ש״פחות, זה יותר״. מסתבר, שאנחנו יכולים להסתדר עם הרבה פחות ממה שאנחנו חושבים שאנחנו יכולים. למעשה, יש משהו מאוד מאוורר ומשחרר בעובדה שמה שיש לך, הוא משהו שאת באמת אוהבת, רוצה וצריכה. כמו למשל, שהבגדים שתלויים בארון שלך, הם אלו שבאמת עושים לך טוב, שגורמים לך להרגיש בהם חתיכה ואלגנטית, ולא הגרדרובה שאת סוחבת איתך כבר עשור, למקרה שאולי…פעם… האופנה תחזור, שתרדי במשקל, או שהבת שלך תגיע לגיל שתוכלנה להחליף בגדים. תכל׳ס, אם תחשבו על זה רגע, אנחנו לובשים, במקרה הטוב, שליש ממה שיש לנו בארון. אז למה, בכל זאת, אנחנו שומרות את כל הבגדים?

כנ״ל לגבי המטבח. גם שם יש לנו נטייה לאגור ולשמור דברים מיותרים. כמו לדוגמה, הסרוויס המכוער שקיבלנו לחתונה, שכבר אז שנינו שנאנו, זה שבכל פעם שנשברת ממנו עוד צלחת או כוס אנחנו פוצחים בריקוד קטן. או אותם סירים קטומי אוזניים ומחבתות שרוטות שרק מלהביט עליהם מתחשק לך לבכות. אז לכבוד השנה החדשה, ובאווירת ההחלטות והתוכניות לעתיד שעדיין שורה עלינו, ערכתי לכם רשימה של כלי מטבח ומכשירים שבאמת חשוב שיהיו לכם, ואיזה סוג עדיף בעיננו. הרשימה מבוססת על שנים רבות של מחקר (הוא) וניסוי (אני). וחשוב להבהיר, שלא קיבלנו שום דבר במתנה, לא קיבלנו תמריץ או כל סיבה שעלולה היתה להטות את שיקול הדעת שלנו. אלה הם עשרת הדברים שאנחנו נשבעים עליהם:

רשימת עשרת הגדולים במטבחה של דלית (לא בהכרח לפי סדר חשיבות):

1)  קולפן איכותי- זה משהו שבהחלט עושה את ההבדל בין סיוט לקלות, וששווה להשקיע בו. ומה לא ניסינו כבר? מקולפני קרמיקה ועד קולפנים ביבוא אישי מהארץ. ואני יכולה להגיד לכם, חד משמעית, שקולפני המתכת של חברת Titan הם הטובים מכולם. אם חשוב לך להיות גם יפה וגם אופה, וחבל לך על המניקור המושלם שבדיוק עשית שלשום, השקיעי בקולפן של טיטן עוד היום!

2) קרש חיתוך- אחד הדברים הכי שימושיים במטבח. קרש החיתוך מתלכלך בכל פעם שאנו מבשלים, השימוש הממושך בו גורם להצטברות של חיידקים וניקוי יסודי בסבון לא תמיד פותר את הבעיה. נוסף על כך, מים וחומרי ניקוי, וכמובן שימוש במדיח, מחלישים את הסיבים שבקרש, וגורמים לכך שהוא נשבר בקלות. ועוד דבר: מאוד לא מומלץ להשתמש באותו קרש לבשר ולירקות, כי החיידקים בבשר הלא-מבושל עלולים לעבור לירקות. לכן, השתמשו בקרשי חיתוך נפרדים עבור בשר ועוף וירקות. אצלנו במטבח, יש קרש אחד שמיועד רק לבשר. זהו קרש פלסטיק שעמיד במדיח. כל השאר, נחתך על גבי קרשים עבים מעץ, אותם כדאי לשמן מידי פעם, כדי להקל על החיתוך ולסייע במניעת ספיגת מים בקרש.

3) סכין חיתוך- אם תבטיחו שישאר בינינו, אגלה לכם שלאיש היקר יש איזו שריטה עם סכינים. לדעתי האישית, עולם הרפואה הפסיד כירורג מעולה לטובת עולם הביג דאטה. בכל אופן, אחרי שנים רבות של ניסוי וטעייה (והרבה חתכים מהצד שלי) אני מודה שנכון להיום, ליבי נתון לסכינים מתוצרת Global. ואילו האיש אומר ששווה להשקיע בסכין טוב, בעל צורה שנוחה לכם, ולא לשכוח גם לקנות מוט השחזה. הכי בטוח ויעיל זה לעבוד עם סכין חד. גם שפים ביתיים יסכימו שסכין לא חד הוא מטרד. על מנת לחתוך את הפרוסות והחתיכות המדויקות ביותר בנוחות, מהירות ויעילות – הסכין חייב להיות חד כתער. הסכין החביב עליו במיוחד הוא של חברת victorinox כי הוא סכין מקצועי, ששומר על החוד שלו יותר מאחרים.

4) סיר איכותי- הסירו כל ספק מליבכם, ההשקעה בסיר איכותי, משתלמת. ואתם מדברים פה עם זוג שהביא במזוודה סיר כל הדרך מפראג, בתור מזכרת מביקור בחנות כלי בית מהממת. הסירים הם הנכס כמעט הכי יקר שלנו במטבח, וההשקעה שלנו בסירים משפיעה לא רק על טיב הארוחות, אלא גם על הזמן שנעביר בניקיונם. לפני שאתם ניגשים לחדש את מלאי הסירים שלכם, יש כמה דברים שכדאי לכם לדעת. אצלנו בבית, סירי אמייל כבדים מסוג La Creuset הם המלכים של המטבח. כן, הם יקרים, אבל שווים כל סנט. וחברים, אין מה לעשות, העובי כן קובע. פיזור חום אחיד קובע את איכות הסיר וטיב הבישול. בסיר ללא פיזור חום אחיד, תיווצר קיצוניות בהפרשי הטמפרטורה ואגירת החום לא תהיה טובה, דבר היווצר חריכה בתחתית הסיר.

5) מעבד מזון ידני- בתור מי שמאוהבת בעונת החורף ובמרקים, אני לא זזה בלי הממחה הידני שלי. זהו מכשיר גאוני שהופך כל מרק ירקות סתמי לקרמי, סמיך, מחיתי ומפנק. כמעט כל המרקים הנפלאים שפרסמתי בחמש השנים האחרונות בפינה זאת, מרק הקישואים, מרק הכרובית, מרק הדלורית ומרק הארטישוק הירושלמי, כולם נסמכים על מכשיר הפלא הזה. אצלינו בבית, הוא עדיין נקרא בשמו הישראלי ״בראון בלנדר״ על אף שבניכר, הוא בעצם מסוג cuisinart.

6) מנדולינה- לא שושנה, לא מנגנים עליה. במטבח, המנדולינה סלייסר משמשת לחיתוך. מאחורי השם המוסיקלי-משהו מתחבא אחד הכלים הכי שימושיים אצלינו במטבח. הוא אחראי לחיתוך ירקות בצורה אחידה, מהירה ויעילה. הסוג המועדף עלינו הוא המנדולינה עם סכין הקרמיקה (ceramic).

7) כוסות וכפות מידה- יש משהו נורא נוסטלגי בבישול של פעם, של הסבתות, שאמרו ״ככה, לפי העין״ ו״קצת מזה וקצת מזה״. גם המילים קמצוץ, קורט וחופן, לא ממש עושות את העבודה, על אף הפיוטיות שבהן. היום, הדיוק בבישול, ובעיקר באפייה, הוא הכרחי. ואין דין כף אחת לכף שנייה, ואין דין כוס אחת לחברתה. חשוב שתהיה אחידות במידות, ולשם כך המציאו את כוסות המידה. אנחנו אוהבים את אלו שנכנסות אחת בתוך השניה, משיקולי מקום, וגם משיקולי הכנה מראש של המרכיבים (Mis-en-place).

8) משקל דיגיטלי- באפייה, עוד יותר מכל דבר אחר, חשוב לשקול את המרכיבים. לכולנו, היושבים כאן בתפוצות, ועדיין נעזרים באתרים ובספרים שמדברים בגרמים, חשוב שיהיה משקל דיגיטלי הממיר כמויות מיחידות מידה אימפריאליות למטריות, ולהיפך.

9) מחבת Cladded- כל מטבח צריך מחבת ועדיף אחת טובה מסט בינוני. ומהן התכונות החשובות למחבת טובה? הולכת חום, שתהיה עשויה מחומר שלא מגיב עם המזון, קלה במשקל וקלה לניקוי. למחבת cladded יש ליבה מאלומיניום, שהוא מוליך חום מצוין וציפוי אל-חלד שלא מגיב עם המזון. המחבת קלה והאל-חלד נוח לניקוי גם אם האוכל נדבק. ההבדל בין הטובות למצוינות זה שכל המחבת עשויה מקשה אחת, שחיבור הידית לא נראה לעין בתוך המחבת. סוג אחד החביב עלינו נקרא all-clad.

10) מדחום- לא כזה לטוסיק. אלא כזה שמשתמשים בו לטיגון או כשמכינים בשר וצריכים למדוד את הטמפרטורה הפנימית שלו. חשוב שיהיה למדחום טווח רחב ויש אפילו כאלה שאפשר לתלות בצידו של הסיר ולעקוב אחר הטמפרטורה.

והנה דוגמה מצוינת למתכון לסלט קלי-קלות, שמכינים עם המנדולינה. הכי צבעוני, הכי טעים והכי קל שיש. מושלם לתקופה בשנה שכולם מנסים להיפטר מהקילוגרמים העודפים עוד מתקופת החגים.

סלט עיגולים

מה צריכים?

2 סלקים (רצוי בצבעים שונים)

3-4 גזרים (רצוי בצבעים שונים)

1 מלפפון

1 שומר

2-3 צנוניות

צרור שמיר או בצל ירוק

לרוטב:

3 כפות שמן זית

מיץ לימון

כפית סוכר

מעט מלח

מה עושים?

חותכים את כל הירקות בעזרת המנדולינה לעיגולים בגדלים שונים. מערבבים את כל חומרי הרוטב ושופכים על הירקות. נותנים לסלט ״לנוח״ קצת לספיגת טעמים, ואז, זוללים ונהנים!

זהו להפעם, חברים. שיהיה ברור, אין לי שום יומרה להפוך לג. דלית. רק לעזור לכם לעשות קצת סדר במטבח.

שבת שלום!

שלכם,

דלית