חדשים בוואלי? 10 טיפים להתמצאות בתזונה המקומית

חדשים בוואלי? 10 טיפים להתמצאות בתזונה המקומית

מאת: יעל דרור

ברוכים הבאים לוואלי. לא פשוט לעבור לארץ זרה עם כל המשפחה ולא פשוט בכלל להבין "מי נגד מי" בתחום קניות המזון. זה בולט מיד כאשר תויות המזון שונות והטעם של מאכלים רבים שונה ממה שאנו מכירים בארץ. הגדלים והצבעים של המזונות והמשקאות לפעמים הפוכים ממה שאנו רגילים ומי שמחפש לקנות מזון כשר, צריך לפעמים "מפת מטמון" כדי להצליח להשיג את הכל. כדי להקל עליכם ולו במעט, אספתי את 10 הטיפים הכי חשובים שיעזרו לכם להתרגל לחיים התזונתיים בוואלי:

Food Labelאחוזי השומן

בישראל אחוז השומן רשום בצורה ברורה על תוית המזון כיוון שצורת הסימון היא לפי 100 גרם. בארה"ב, הסימון התזונתי הוא לפי מנת הגשה, בעלת משקל משתנה ולכן המספר שרשום בתוית המזון לא מהווה בהכרח את אחוז השומן. ישנם שלושה סוגי מאכלים שרשום עליהם בגדול על האריזה את אחוז השומן: חלב, יוגורט וקוטג'. עבור כל השאר, צריך להשתמש בנוסחת החישוב הבאה: לחלק את כמות השומן שבתוית המזון (Total Fat) בגרמים של מנת ההגשה (Serving Size). את המספר שמתקבל מכפילים ב-100 והוא אחוז השומן. דוגמא לחישוב אחוז שומן לגבינה: כמות שומן למנת הגשה Total Fat 5 גרם. מנת ההגשה עצמה היא 1oz, כלומר 28 גרם. מחלקים 5/28= 17.8% שומן.

ירקות במשקל

מלחיץ להגיע לסופרמרקט ולגלות שמוכרים מלפפון ענק במחיר מופקע ליחידה, וכאשר מגיעים הביתה גם אין לו טעם… מי שרוצה למצוא את המלפפונים המוכרים שאנו מכירים מישראל ואף לבחור אחד אחד ולשלם לפי המשקל ולא לפני היחידה, מומלץ להגיע למכולות שמוכרות מוצרים מישראל הפזורות ברחבי הוואלי. הפירות והירקות שם מסודרים בצורה מאד דומה לארץ והמחיר הוא בדרך כלל  לפי משקל של פאונד (חצי ק"ג) ולא לפי יחידה. אפשר לבחור את הפירות והירקות שרוצים וכמובן בכמות שאתם רוצים. מומלץ ב Oakmont Produce Market- Felipe’s Market ו-Foothill Produce.

אורגני זמין במחיר שפוי

מפתיע אולי לגלות, אך דווקא הפער בין האוכל האורגני לאוכל הלא אורגני במרבית המקרים לא יהיה גדול במחיר. יש אפילו מקרים בהם המוצרים האורגניים יהיו זולים יותר מהמוצרים הרגילים. היום אפשר כמעט בכל סופרמרקט למצוא מחלקה אורגנית ושילוב של מוצרי מזון אורגנים בין המוצרים הרגילים: ירקות, פירות, בשר, ביצים, קטשופ, חטיפים, מוצרי חלב ועוד. אם אתם מעוניינים לקנות מזון אורגני, זו אפשרות יחסית לא מאד יקרה ומאד נגישה כאשר גרים בוואלי.

שווקי איכרים

farmers-marketאחת ההנאות התזונתיות בוואלי הם שוקי האיכרים שקמים מדי סוף שבוע, כל פעם בעיר אחרת. זו חוויה לכל המשפחה והזדמנות נהדרת לערוך קניות לבית ישירות מהחקלאי. רבים מציעים לטעום את הפירות ואפשר למצוא לא מעט זנים ומינים פחות נפוצים. טיפ: מרבית שוקי האיכרים נסגרים בסביבות השעה 13:00. באזור 12:30 חלק מהמוכרים מנסים להיפטר מהסחורה ומציעים אותה במחיר מוזל ואטרקטיבי. בכל יום השוק נמצא במקום אחר: קופרטינו בשישי, סניוואל בשבת, מאונטין וויו בראשון, קמפבל בראשון, לוס גאטוס בראשון, פאלו אלטו בראשון.

אוכל כשר

אפשרות של קניית אוכל כשר בהחלט קיימת בוואלי אם בחרתם להמשיך לשמור על כשרות בבית. אמנם המגוון כאן הוא לא כמו בישראל, אך כמעט כל סופרמקט של רשת גדולה, יחזיק אזור או כמה מדפים עם מזון המיובא במישראל ו/או כשר. עם זאת, לצורך קניה של בשר ומוצרים נוספים שקצת יותר קשה להשיג, אפשר לגשת ל-Trader Joe's, Luck (במיוחד מומלץ הסניף בלוס אלטוס המוכר בפי רבים "בני ברק" עם מחלקה מאד גדולה של אוכל כשר) והמכולת הכשרה בסן חוזה "Pars Market". כאמור, יש עוד חנויות בעלות מגוון כשר בכל עיר בוואלי, ומומלץ להתייעץ עם הותיקים לקבלת פרטים על מקומות כשרים באזור שלכם.

אי אפשר לרכז את הקניות השבועיות

כשמגיעים מישראל נראה מאד הגיוני שצריך למצוא סופרמרקט אחד בו מרכזים את כל הקניות לבית. בפועל, זה כמעט ולא אפשרי אם לוקחים בחשבון את המגוון שכל חנות מציעה ואת פערי המחירים. צריך להתארגן על תוכנית קניות שבועית-חודשית שבפועל כוללת 3-4 מקומות שונים ,ואף שילוב במרבית המקרים של הזמנות אונליין (אמזון, גוגל אקספרס ועוד). זה לא בהכרח רע, רק דורש התארגנות ותכנון זמן שונה של קניית המזון והמוצרים לבית.

הלחם

Oroweatבישראל הלחם הוא מרכיב מרכזי בכל ארוחה ויש מגוון רב של אפשרויות. הלחם בארה"ב שונה מאד ממה שאנו רגילים אליו מהארץ. הצרכן האמריקאי מעדיף את הלחם שלו מתוק ובמרבית הלחמים ישנה תוספת של סוכר, דבש, סילאן, מייפל ואף תוספת פרוקטוז. אנשים רבים מדווחים שמאז המעבר לוואלי, הם הורידו או אף הפסיקו לקנות לחם כי לא מצאו את מה שהם אוהבים. נכון, לא קל מצוא לחם לא מתוק ואף קשה יותר למצוא סוגי לחמים בריאים כמו לחם מחמצת, לחם שיפון, לחם דגנים מלאים וגם לחמים קלים כמעט ואין למצוא. החיפוש אחרי הלחם המוכר ללא הסוכר, הוא משימה אפשרית אך דורש לא מעט חיפושים וטעימות לפני שמוצאים את הלחם שאתם אוהבים. הכי טוב, להתייעץ עם ותיקים בוואלי ולנסות לבחון חברות מומלצות שלא מוסיפות סוכר וממתיקים אחרים ללחם שלכם. אפשר גם להיכנס לכתבה שלי עם כמה טיפים והמלצות פרקטיות לבחירת לחם.

צבע אריזת החלב

milkבישראל מאד קל לגשת למקרר החלב, להושיט את היד ולבחור את סוג החלב שאתם רגילים לקנות לפי הצבעים: אדום= חלב 1%, כחול= חלב 3%. בארה"ב הצבעים הפוכים! כן, זה מאד מבלבל ולכן חשוב להבין שכאן הצבעים הם: אדום= חלב מלא (3-4%), כחול= חלב דל שומן 2%. יש אף צבעים נוספים כמו ורוד ותכלת בהיר שמסמלים חלב 1-0%. צריך להתרגל לצבעים החדשים!

צבע השוקולד

גם בשוקולד הצבעים מסמלים הפוך ממה שאנו רגילים. בארץ, שוקולד מריר יהיה "אדום" ושוקלד חלב יהיה "כחול". בארה"ב זה בדיוק הפוך!

הכוס הכי קטנה היא "Tall"

הכל גדול בארה"ב אמרו לכם לפני שטסתם וזה כנראה נכון ובולט במיוחד בכוסות הקפה/תה. תשכחו מהגודל הרגיל שבו מוגש הקפה בישראל, כאן כוס הקפה הכי קטנה היא בגדול של מאג ישראלי גדול. מי שרוצה להזמין שתיה בכוס בגודל יותר שפוי, יכול להזמין "כוס ילדים" או להשתמש במושג "short" המתאר כוס קטנה המזכירה מאד את הגודל המוכר מישראל.

* הכותבת יעל דרור הינה דיאטנית קלינית ובעלת תואר שני בפיזיולוגיה M.Sc

אייס קרים, יו סקרים: הגלידריות הטובות באיזור העמק והמפרץ

אייס קרים, יו סקרים: הגלידריות הטובות באיזור העמק והמפרץ

מאת: דלית גבירצמן

״לכי לים להשתזף, יא לבנה אחת…״ – היו צועקים אחרי הבחורים ברחוב. ולא עזרו, כהוא זה, נסיונות הפיוס ומילות הנחמה של אבא שלי שאמר ש״לבן זה יפה״. בכל קיץ, חזרתי בהתמדה לנסיונות לשנות את רוע העדה. הייתי מתפרקדת שעות על חוף הים, נמרחת (שומו שמיים ואלוהי הדרמטולוגיה!) בשמן תינוקות, שמן קוקוס, וכל הבא ליד, וחולמת לי חלומות שחומים על איך מחר בבוקר אני מתעוררת בגווני תמי בן עמי. רק בשביל להעורר ביום שלמחרת בצווחות של כאב למראה הזוועתי של  עורי הוורדרד, הצרוב והמכוסה בשלפוחיות. עד היום זכורים לי היטב ניחוחות הלבן החמצמץ שהיה נקרש על עורי הבוער, בנסיון לשכך את כאבי הכוויות. וכך בכל שנה, חזר הריטואל של הנסיון להפוך למי-שאני-לא, שהסתיים תמיד בטעם חמצמץ של אכזבה. עורי סרב לשתף פעולה ונותר צחור כשלג, בדיוק כשהיה. ואני, בנסיון לנחם את עצמי, הייתי פונה ישירות למקרר ומטביעה את יגוני בגלידה מתוקה וצוננת. מאז הפכה הגלידה לסוג של אוכל נחמה עבורי. ממש כמו גיבורה ראשית בסרט אמריקאי קלאסי, מצאתי את עצמי מתחפרת במיטה עם דלי ענק של גלידה ומצוידת בכפית, ממתינה בסבלנות לחורף הבא.

בדיוק כפי שלאסקימואים יש שמות רבים ומגוונים למילה ״שלג״, כך לנו בלבאנט יש דרכים רבות לומר ״אלוהים אדירים, מה זה החום הזה?!״ עד קצה העולם נמלטתי ממושגים כמו שרב כבד, חמסין, עומס חום, מזג אוויר הביל ואחוזי לחות. ולמרות שבזמנו הבטיחו לי, בחיי שהבטיחו לי, מ-ק-ס-י-מ-ו-ם יומיים-שלושה של חמסין בשנה, הולך ונעשה החום במחוזותינו בלתי סביל בעליל. ועוד בלי מזגן… בימים חמים שכאלה, אין נחמה גדולה יותר מגביע של גלידת שמנת משובחת, שתמיד מצליחה למרוח לי חיוך גדול על הפנים. אז לכבוד החופש הגדול ואחרי שבדקתי אותן מקרוב אחת-אחת, הנה לכם רשימת הגלידריות הכי שוות באזור. חלקן הפכו כבר מזמן למוסד ואחרות עדיין חדשות, חלקן פרסו סניפים ברחבי המפרץ ואילו אחרות עדיין קטנות וארטיזניות, אך כולן מתגאות ומתהדרות בטעמים מפנקים ומיוחדים, ולכל אחת טוויסט מיוחד משלה. אז רגע לפני שאתם פונים לאגף הקפואים בסופרמרקט, נסו את הטעמים הכי שווים של הגלידריות הכי טובות בעיר.

Smitten

בראש האימפריה של גלידת Smitten, עומדת אישה בשם רובין סו פישר. היא החלה את דרכה, כמו רבים וטובים בתעשיית המזון, כמוכרת גלידה מהאוטו, כן, אשכרה מאוטו גלידה. הייחוד של הגלידה שלה היה שהיא יוצרה במקום במכונת הגלידה החדשנית שפיתחה פישר הנקראת Brrr, העובדת על חנקן נוזלי. מתוך ענן עשן לבן, מכינים אל מול עיניך המשתאות את מנת הגלידה שלך בתוך שניות ספורות. המקום הראשון נפתח בשכונת Hayes Valley היפיפיה, ומאז נפתחו עוד שישה סניפים באזור המפרץ (בין היתר במאונטיין ויו, סנטנה רו ועוד). את הגלידה הקטיפתית מייצרים מחומרי גלם טריים, מקומיים, בלי חומרים משמרים או מייצבים והיא טעימה להפליא! למשל, את גלידת השוקולד מייצרים מהשוקולד המשובח של חברת TCHO וזה הטעם המועדף עלי באופן אישי. חלום ליל קיץ!

Bi-Rite Creamery

Photo by Akihito Fujii

הגלידרייה של Bi-Rite  שייכת לרשת הקו-אופ והעסקים שחרטה על דיגלה את מושג הדאגה לקהילה. כריס ואן אחראיות לייצור הגלידה וכל התוספות הנפלאות. טעמים ייחודיים כמו Basil ו-Black sesame הם רק חלק מהסיבות שהמקום הפך כבר מזמן למוסד. הטעמים משתנים  בהתאם לעונה וגחמות הצוות. מומלץ להוסיף טופינג של טופי שקדים שמשדרג את העסק ביותר. שווה! 3692 18th Street San Francisco

Salt & Straw

כבר מזמן למדתי, והפנמתי, שאם רואים בסן פרנסיסקו תור ארוך, מיד צריכים להעמד בסופו ולחכות. משהו טוב מצפה לך בקצה התור. הסן פרנסיסקנים יודעים מה טוב ואין להם שום בעיה לעמוד בשבילו הרבה זמן בתור. כשנפתחה בעיר חנות הגלידה Salt & Straw, כולם נעמדו בתור, ואחרי שניסיתי, אני מודה בהכנעה שאני מבינה מה פשר המהומה. הגלידה, שבסיסה בפורטלנד, צברה לעצמה קהל מעריצים נאמן, והיא בהחלט שווה את ההמתנה. את הגביעים אופים במקום, ולכן את הריח המגרה שלהם ניתן להריח עד קצה הרחוב. עם חומרי גלם כמו השוקולד המקומי המשובח מתוצרת Dandelion וטעם הקפה של Sightglass, אי אפשר לטעות! והכי כיף, זה שאתה מוזמן לטעום כאוות נפשך. ואם, כמוני, אתם עדיין מתקשים לבחור, יש אופציה לflight – מבחר של 4 טעמים בצלוחיות קטנות!

2201 Fillmore Street San Francisco

Tartine Manufactory

אם לא די היה בלחם המושלם של טרטין, המאפים והעוגות הנהדרות, החליט צ׳אד רוברטסון להרחיב את היריעה (ואת היקף המותניים שלי) ולפתוח במתחם החדש והמצליח שלו אפילו דוכן לגלידה. וכמו כל דבר אחר שהוא עושה, הגלידה בטרטין מממממושלמת. המכונות יובאו מאיטליה, כל התוספות מיוצרות במקום, ופאי הגלידה משגע טעמים מיוחדים: fior de latte. שלמות!

Tin Pot Creamery

ל-Tin Pot Creamery סניפים בפאלו אלטו, לוס אלטוס, סן מתאו וקמפבל וגם כאן מדובר בגלידה איכותית המיוצרת בכמויות קטנות מחומרי גלם טריים ואורגניים מיצרנים מקומיים. גם כאן כל התוספות והרטבים מיוצרים במקום. הגלידה שלהם קטיפתית ומענגת!

Humphry Slocombe

ג׳ייק ושון הם המייסדים של יצרנית הגלידה עם השם הכי מוזר בביזנס- Humphry Slocombe. השניים, שפתחו את החנות הראשונה בשנת 2008, קראו לה על שם שתי דמויות מתוך הסדרה הבריטית המשעשעת ״מישהו מטפל בך?״. עם שמות ייחודיים לטעמים כמו ״Elvis the fat years" וכן ״Here’s Your Damn Strawberry״ לצד גלידה בטעם טרגון, סלק, והיביסקוס, הצליחו השניים עד מאוד. טעים!

2790A Harrison Street, San Francisco, CA 9411

Curbside Creamery

אל תגלו לאף אחד, אבל לאחרונה התחלנו לפזול מעט אל עבר צידו המזרחי של המפרץ אל העיר אוקלנד. יש בה איזה וייב צעיר ומדליק וגם הסצינה הקולינארית שם מסקרנת אותי. באזור מ ה מ ם שנקרא Temescal Alley תמצאו גלידריה נהדרת הנקראת Curbside Creamery. נצלו את ימי חופשת הקיץ לטיול של יום לאזור המקסים הזה, התענגו על החנויות הקטנות והמשגעות וקנחו בגלידה מצוינת. תאמינו לי, לא תצטערו.

482 49th Street, Oakland

Mr. and Mrs. Miscellaneous

בפינת הרחובות 3rd ו-22 בשכונת הדוגפאץ׳, תראו תמיד תור. אל תהססו, ומיד עמדו בסופו. כי בסוף התור מחכה לכם עוד גלידריה נפלאה. זה לא קל, אני יודעת. זה לא קל כשברחוב אחד יש גם מאפייה משובחת, חנות גבינות משגעת, חנות מפעל לשוקולד, ואז גלידריה. אבל ככה זה בשכונת הדוגפאץ׳. זוג השף-קונדיטורים איאן ואנאבל, שהתמחו אצל וולפגנג פאק, החליטו לסבך לנו את החיים ופתחו מקום משלהם, בו הם מגישים גלידה אורגנית עם כל התוספות המוכנות במקום. הטעמים המקוריים שלהם משתנים מידי יום וחלקם כוללים אלכוהול: Candied Violet, Honeywine ice cream, White Sesame ice cream, Bourbon and Caramel ice cream, Ballpark ice cream, שהיא גלידה בטעם בירה של Anchor Steam ופרצעלים מצופים שוקולד. אני הלכתי על גלידת סאנדיי קלאסית, ולא התאכזבתי.

699 22nd Street San Francisco

Steep Creamery

הטרנד של גלידה מגולגלת החל ברחובות תאילנד ותפס חזק פה אצלנו באזור. אל מול עיניך משטחים את הגלידה ליריעה בעובי דף ומגלגלים אותה לגלילים יפיפיים שנותנים לה טוויסט חדש לגמרי. המנה היא חגיגה לעין ולחך ושווה בהחלט לנסות את. קונספט.

270 Brannan Street, suite 100, San Francisco

Icicle

גם ב-Icicles מכינים את הגלידה מול עיני הלקוח ומתחייבים על חומרי גלם טריים, ללא חומרים משמרים וכמה שפחות סוכר. את המרכיבים של הגלידה אתם בוחרים מתוך מבחר של פירות, עוגיות, או שוקולדים ואז ההצגה מתחילה- המוכר מורח את כל החומרים על משטח קפוא ובעזרת מרית משטח אותם לשכבה דקה ומגלגל אותה לגלילים קטנים. לסיום, אפשר להוסיף על הגלידה תוספות שונות מתוך מבחר גדול הכולל פירות, סוכריות, קצפת ועוד. ל- Icicle יש 5 סניפים בין היתר בסן חוזה, קופרטינו וסן מתאו. המקום ידידותי מאוד לאלרגניים ומציע גם גלידות ללא חלב וללא גלוטן.

Cream

הקטע של רשת cream הוא כמובן עוגיות הענק הנאפות במקום המשמשות ליצירת סנדביץ׳ הגלידה, הקרוי במחוזותינו קסטה. למי שאוהב קסטה, ומי לא אוהב קסטה, זה המקום בשבילכם. הרשת המצליחה פרשה סניפים בכל רחבי צפון קליפורניה, דרום קליפורניה, נבאדה ופלורידה.

Belly Good Cafe & Crepes

בלב מרכז הקניות של Japantown בעיר יש מקום קטן ומיוחד, שילדים פשוט חוגגים בו. במקום בגביעים העשויים מוואפל, מגישים ב-Belly Good Cafe & Crepes גלידה בתוך…קרפים. וכל גביע-קרפ שכזה מקושט ומעוטר בפרצוף חייכן או דמות שעשויה כולה ממתקים. חגיגה לגדולים וקטנים.

Three Twins Ice cream

Three Twins Ice cream נולדה בסן רפאל בשנת 2005. התאומים ניל וקארל גוטליב חברו לאישתו של קארל, שאף היא תאומה, והחלו לייצר גלידה אורגנית מתוך אמונה ב״חיים, חירות, והחיפוש אחר גלידה טובה״. לאחר התחלה לא פשוטה, פנו אליהם ממסעדות והם החלו למכור גם בשוק האיכרים. ומשם, הדרך להצלחה מסחרית מסחררת הייתה פשוטה. כיום, הגלידה של שלושת התאומים נמכרת בחנויות מובחרות בחמישים מדינות. לחברה אג׳נדה אקולוגית רצינית והם מגישים את הגלידה במיכלים המיועדים למיחזור אורגני. מטעמים מובנים אהבתי את זה הנקרא ״ארץ זבת חלב ודבש״.

254 Fillmore Street San Francisco

Noble Folk Ice Cream and Pie Bar

אם החלטתם לנצל את סוף השבוע הארוך לטיול  או לחופשה רומנטית בסונומה, עשו לעצמכם טובה גדולה ועצרו בעיירה המקסימה Healdsburg וחפשו את  המקום הנקרא Noble Folk. המקום הקטן והמתוק מתמחה בשני דברים: גלידה ועוגות פאי. מאחורי השם מסתתרת מסורת ויקינגית גאה והמקום מתהדר בהקפדה על פרטים ואפייה מסורתית. אם לא תגלו לאף אחד, אספר רק לכם וממש בסוד, שהזמנתי (בנוסף לגלידה) פרוסה מכל פאי שהיה להם להציע. קסם של מקום!

116 Matheson St., Healdsburg, California 95448

Rick's Ice cream

מוסד פאלו אלטואי ידוע הוא הגלידרייה של ריק- Rick's Ice cream. מעל ל-40 שנה מפנק המקום את תושבי פאלו אלטו והסביבה. כפי שאנחנו גדלנו על גלידת מסטיק ביפו, כך גדלו דורות של ילדים על הגלידה המצוינת של ריק.

Fraiche

גלידרית היוגורט הארטיזנית מתמחה ביוגורט ובגלידת יוגורט אורגנית בטעמים נפלאים. במקום מתגאים בכך שהם המקום היחיד באזור המפרץ שמכין בעצמו את היוגורט ושגלידות היוגורט שלהם עשויות מיוגורט אמיתי. יש להם סניף אפילו בשדה התעופה בטרמינל 3. אל תפספסו!

200 Hamilton Palo Alto

אז זהו להפעם. אני שזופה כבר לא אהיה. עברו שנים, וגם אם עדיין לא הפנמתי שלבן זה יפה, לפחות למדתי לחיות עם עצמי בשלום. וזה, לא פחות חשוב!

חג שמח ושבת שלום,

דלית

תרבות, אוכל, קפה וקניות: המלצות חמות למבקרים בישראל

תרבות, אוכל, קפה וקניות: המלצות חמות למבקרים בישראל

מאת: דלית גבירצמן

טוב, אבל פעם אחרונה ודי – היא אומרת לי, ואז שואלת אולי בכל זאת יש לי משהו לוקאלי? אבל ישראלי זה הלוקאלי החדש, אני אומרת לה בחיוך, ובליבי תוהה כיצד אסביר לעורכת הנפלאה שלי, שקוראת אותי כמו ספר פתוח, שלכתבה הזאת אני מחכה כל השנה? שכמו ילדה שמעמידים ליד הקיר ומסמנים את גובהה מידי שנה, כך אני בוחנת ומודדת את עצמי מחדש בכל קיץ, בעיני עצמי ובעיני אהובי. במעגליות קבועה חזרתי והשלמתי סיבוב נוסף והגעתי שוב לנקודת המוצא. מה היה בי? מה השתנה בי? וכיצד השתנתה היא מאז הפעם האחרונה? ומה יביא איתו הביקור הפעם? אילו מפגשים וחוויות חדשות? וכמו שאצלי השינויים הם כבר לא לגובה אלא יותר לרוחב, גם מולדתי כבר לא בדיוק מה שהיתה פעם. גם אצלה רואים את ההתרחבות וסימני המתיחה. גם לה כבר מחמיאים יותר אורות רכים של שקיעה והיא זוהרת יותר בחשיכה. גלי החום שלה לא מחמיאים לי, ואני מחפשת לי את שבילי הבריחה מאזור הלחות. ישראל, קיץ 2019. אז מה העליתי בחכתי הפעם, אתם שואלים? אז הנה לכם כל התשובות.

סיורים

בשנים האחרונות התחלתי להשתתף בסיורים מודרכים בכל עיר גדולה שאני מבקרת בה. אבל למה אנחנו צריכים מדריכי טיולים בישראל? או! זאת שאלה מצוינת. התשובה היא שמדובר באנשים מוכשרים, ידענים וחדורי אהבה לארץ, להיסטוריה, לאמנות, לארכיטקטורה ולתרבות שלה, והם מוסיפים לביקור חוויה בלתי נשכחת. בשנה שעברה סיירנו עם עמרי אבידר בעכו העתיקה, ונהנינו מכל רגע. בביקורי האחרון השתתפתי בסיור גרפיטי בשכונת פלורנטין, שהיה מצוין, והקיץ בחרתי לקחת סיור ספרותי עם ד״ר מימי חסקין. מימי היא חוקרת ומרצה לספרות עברית, ומזה עשרים שנה שהיא מנחה סיורים בעקבות ספרים, סופרים ומשוררים. אני עוקבת אחריה מזה זמן ולא היתה מאושרת ממני משגיליתי שבדיוק כשאני כאן, היא מובילה סיור ברחובות ירושלים בעקבות הסופר עמוס עוז. בבוקר יום שישי לח והביל עשיתי את דרכי עם אמי ובתי מתל אביב לירושלים, לעיר שתמיד תהיה לי זרה ומוזרה. מול המבנה היפיפה של תרה סנטה זכיתי, סוף סוף, לפגוש את מימי פנים אל פנים. מימי נהדרת ואהבתה לעמוס עוז, שבשעתו היה המורה שלה לספרות, ניכרת בכל משפט ובכל מילה שהיא הוגה. אנחנו פוסעים בשבילי חייו של הסופר הנערץ, נעצרים בתחנות חשובות ומימי מקריאה לנו קטעים מ״סומכי״ ״סיפור על אהבה וחושך״ ועוד. לרגע אני יכולה לדמיין בעיני רוחי את עמוס קלוזנר, הילד החולמני ויפה התואר, כשהוא פוסע ברחוב, אוחז משני צידיו בידי הוריו והם עושים את דרכם לבית המרקחת, לשיחת הטלפון הקבועה עם קרובי המשפחה בתל אביב. והנה כאן היה ביתה של זלדה שניאורסון, מורתו האהובה, אהבתו הראשונה, אותה תיאר כך: ״הייתי מתלבש ואוכל חיש מהר, רק לגמור ולרכוס ולסגור ולקחת ולרוץ כבר ישר אליה. ראשי היה ניתך מרוב מאמץ לחבר ולהכין בשבילה כל יום דברי טעם חדשים ויפים שאותם אשגר אליה כדי שיביאו לי את אור מבטה וכדי שהיא תצביע הפעם עלי ותאמר הנה יש כאן בינינו הבוקר ילד אחד שטוף־אור״. (מתוך סיפור על אהבה וחושך). מימי מעוררת השראה, ואני כבר מפנטזת על הסיור שלה בנפולי בעקבות ספריה של אלנה פרנטה ״החברה הגאונה״.

ד״ר מימי חסקין, מפגשים ספרותיים, 054-4562009

www.mimihaskin.co.il

תרבות

שיח גלריה עם שירי ארצי ודויד גרוסמן– ארצנו הקטנטונת שופעת אירועי תרבות, הצגות, מופעים והופעות לרוב. במרכז האמנויות אלמא שבמלון היוקרה בזכרון יעקב מתקיימים קונצרטים באחד מהאולמות עם האקוסטיקה הכי טובה בארץ. לקראת הביקור אני תמיד מסמנת לי שם אירועים נחשקים. השנה, כלל ״סל התרבות״ מופע מחול של להקת בת שבע, הצגות, שבוע הספר העברי, וגולת הכותרת היתה שיח גלריה עם שירי ארצי ודויד גרוסמן במסגרת התוכנית ״אסכולות״ של האוניברסיטה הפתוחה. שירי ארצי התגלתה כמראיינת רהוטה, הבוררת את מילותיה בקפידה ובתבונה. היא מצליחה לעורר עניין ואף חיוך אחד על שפתיו של הסופר, אמן המילים. אסי לוי הקריאה קטעים מסיפרו האחרון ״איתי החיים משחק הרבה״ וגרוסמן, הוא פשוט גרוסמן. אחד ויחיד.

תערוכה של אלדר פרבר– במסגרת תוכניתנו ״רק בישראל״ ישבנו בוקר אחד בבית קפה תל אביבי נהדר, ופתאום חברתי האהובה מברכת לשלום איזה בחור נחמד. מסתבר שמדובר בצייר אלדר פרבר, שעבודות שלו מוצגות כרגע בתערוכה יפיפיה לאמנות פיגורטיבית-ראליסטית במוזיאון תל אביב. אלדר מספר לנו שהוא בדרכו להעביר סיור במוזיאון לבנות אולפנה, והוא מזמין אותנו להצטרף אליו. כן, ככה סתם. הוא מספר על עצמו, על ילדותו בבית הורים ניצולי שואה, על הציור שתמיד היה נוכח בחייו, על בית הספר שבו למד, וכמובן – על הטכניקה שלו. אלדר שייך לזרם של ניאו-ריאליזם ואחרי שלמד בניו יורק חזר לישראל ולמד אצל ישראל הירשברג בסדנה לציור ורישום בירושלים. פרבר מצייר נופים מנחל הירקון בתל אביב ועד ליערות בגרמניה שמהם נמלטו הוריו. תערוכה יפיפיה!

מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב

אוכל

בר 51- אחרי ההרצאה של דויד גרוסמן שהיתה כה משובחת, היינו חייבות, פשוט חייבות למצוא מקום טוב במיוחד. מיד נשלפה ״הרשימה״ ונסענו לרחוב הירקון למקום הנקרא בר 51. הבר שייך למושיק גמליאל שהיה בן טיפוחיו של אסף גרניט ממחניודה. אחרי שניהל את מונא ופתח את מסעדת אנה בבית טיכו החליט לפתוח את בר 51 בתל אביב. הבר נמצא במלון בוטיק חדש בשם רימונה (מול מלון הבוטיק בראון) והוא אחד המקומות הכי מרגשים שגיליתי הקיץ. לצד קוקטילים ויינות טובים מוגשות מנות קטנות, מדויקות וסופר טעימות. פלטת הגבינות עם מרמלדה וקרקרים היתה נפלאה, הסלט הירוק החמצמץ היה מעולה והאניולטי במילוי תפוחי אדמה ומסקרפונה בחמאת מרווה – חלומי!

בר 51, הירקון 59, תל אביב

הקובייה- הקיץ התקיים, כמתוכנן, מופע האיחוד המרגש עם גיל חובב בארץ הקודש. מסעדה מפונפנת ומעולה או מגניבה ואותנטית, הוא שאל, ולבקשת האיש היקר, נפל הפור על מגניבה ואותנטית. בלב שכונת התקווה הקים שי אלפסי מסעדה בשם הקובייה. אנחנו נפגשים עם גיל על כוס עראק, מנת עראיס מהטובות שיש (כך דווח לי) וסנדוויץ׳ טוניסאי אסלי עם מעקודה. המנות הראשונות קרויות על שם בסטות בשוק והעיקריות על שם השווקים הנפלאים שיש בארץ. טעים בטרוף!

הקובייה מסעדת בשוק, הודיה 22, תל אביב

פארמה קולטורה- בעקבות המלצה מצוינת של חברה יקרה אנחנו נוסעים בוקר אחד לחווה אורגנית בשם ״פארמה קולטורה״. מדובר בחווה המגדלת ירקות אורגניים ובחנות קטנה ומטריפה המוכרת ירקות ופירות טריים ושלל מוצרים כגון גבינות צאן, לחמים, ממרחים, עוגיות, ריבות, דבש, טחינה, קרקרים, אגוזים, סבונים ומוצרי טיפוח ועוד. בין השדה לחנות ישנה גינה מקסימה שניתן לערוך בה ארוחות שף מהשדה לצלחת, להתפנק על כוס יין לעת שקיעה או סתם לשבת שם בבוקר ולעבוד. במקום גם מתקיימים סיורים למשפחות ומטיילים מהארץ ומחו"ל. כיף אמיתי של מקום!

פארמה קולטורה, חווה אורגנית, המנים 19, בני ציון

בתי קפה

קפה יעל- תל אביב יש רק אחת, ובתי קפה רבים לה. הייתי יכולה לכתוב כתבה שלמה רק על בתי קפה בתל אביב, אך אתמקד רק בכמה. ברחוב צייטלין יושב בית קפה קטן, שכונתי וקסום הנקרא קפה יעל. בכניסה נחבאת בבניין מספר 21 יושבים תושבי השכונה ועוברי אורח ברי מזל ונהנים מסנדוויצ׳ים וסלטים טריים, מאפים וקפה משובח בבוקר (הבריוש בקרמל הוא חובה!) מנות טעימות וביתיות בצהריים וקפה של אחר הצהריים. הלוואי ויכולתי להעתיק את קפה יעל, כמות שהוא, לסן פרנסיסקו, כי כל אחת צריכה קפה יעל כזה מתחת לבית.

קפה יעל, צייטלין 18, תל אביב

קפה פיצי- חיים כהן הוא סוג של תו איכות ישראלי, וכשחיים כהן פותח בית קפה, אני מיד ניגשת לבדוק במה מדובר. בתחנת דלק ברמת השרון, בסמוך למסעדה שלו פילדלפיה, הוקם קפה פיצי, והוא אכן פיצי. קפה ומאפה גבינות בשבילי וקפה וכריך אבוקדו לאיש היקר, ואנחנו מרוצים.

פיצי (בית קפה קטן), משה סנה 199, רמת השרון (תחנת דלק פז)

טורטה דלה נונה- כל מי שמכיר אותי היטב, יודע שאני אדם שומר חוק, אבל לא כשזה מגיע לפרג. אם תבטיחו שלא לגלות לאף אחד, אתוודה בפניכם שאהבתי לעוגת פרג טרייה היא כה גדולה עד שאני שמה את נפשי בכפי, ומבריחה פרג טחון. מה לעשות, שבחרתי לגור בארץ מוזרה, שעדיין לא הבינה שעוגת פרג היא הדבר הכי טעים שיש, ושפרג לא נועד רק לפיזור מעל בייגל. עכשיו, תקשיבו טוב: בטורטה דלה נונה יש את אחת מעוגות הפרג הכי טעימות שטעמתי מימי, ברמות של לקנות, להקפיא ולהביא במזוודה. הקפה, כמובן, מעולה.

טורטה דלה נונה, מלכי ישראל 13, תל אביב

קניות

לפני מספר שנים  תארתי לכם בדיוק איך נראות המזוודות שלי אחרי ביקור בארץ. השנה, החלטתי לקחת אתכם איתי ישר למקומות הכי שווים. ולשם כך, זכיתי לחבור לדלית לביא הנפלאה, אחותי מעבר ים, שמזה שנים שאני עוקבת אחריה. דלית היא מלכת הטעם הטוב והיא יודעת ומכירה היטב את כל המקומות, האמנים, יצרני האופנה ופינות החמד שקיימים בארץ. בשעתו, היא ערכה סיורים בכל אותם המקומות, ולבקשתי, היא לוקחת אותי לסיור פרטי בעמק חפר. אחרי ארוחת בוקר קלה בג'וז ודניאל בבני ציון, אנחנו יוצאות לבקר באחת החנויות הכי יפות שראיתי מימי. סטודיו בילונגינג ((Be Longing(s), הוא חלל עיצובי חלומי הנמצא בכפר ויתקין, והוא שייך לאדריכלית ומעצבת הפנים נעה בר-לב דוידור. אי אפשר שלא להתאהב מיד בנעה ובחלל הקסום שעיצבה המכיל חפצים, אמנות, רהיטים, גופי תאורה, מוצרי נייר, טקסטיל ועוד. אני מצטיידת בקרש גבינות וביומן העשוי בעבודת יד כמתנת יום הולדת לאישה מיוחדת. קסם של מקום!

סטודיו (Be Longing(s, דרך ראשונים, כפר ויתקין

משם אנחנו פונות לסטודיו של יעלה לשם. בביתה הקסום והאקלקטי של יעלה אני מתאהבת בצמידים ובטבעות שעליהם היא חורטת מילים בעברית. מיד אני כבר מתכננת ביקור נוסף עם הילד כדי שיקנה לחברה תכשיט מקורי תוצרת הארץ.

יעלה לשם, תכשיטים. כפר ויתקין

ולסיום, דלית לוקחת אותי לפגוש את תמי מלכין ברכה, המעצבת המקסימה והכה-מוכשרת שמאחורי המותג TAMU. ארבעה זוגות מכנסיים אחר כך, אנחנו כבר מתחבקות, מגלות המון חיבורים אישיים ושוב לומדות שהעולם שלנו באמת קטן. והמכנסיים? הכי נוחים, הכי יפים, הכי מחמיאים והכי שווים שיש. מה נראה לכם, שסתם קניתי ארבעה זוגות?

חברים, עד כאן להפעם. לכל המבקרים והמתעתדים להגיע לכנען עוד הקיץ – תהנו המון! ולכל השאר, התחילו לתכנן את הביקור הבא. ועד אז, ניפגש שוב מעברו השני של האוקינוס עם שישי-אישי-לוקאלי. שימרו על קשר – עוגת פרג עלי!

שלכם תמיד,

דלית גבירצמן

dalit@gvirtsman.com

ביקור מולדת: עשר המסעדות שלא כדאי לכם לפספס בישראל

ביקור מולדת: עשר המסעדות שלא כדאי לכם לפספס בישראל

מאת: דלית גבירצמן

שלום, אני נוסעת. בשעה שתקראו את הכתבה הזאת, כבר אהיה ישובה במטוס בדרך אל היעד הקבוע, אל היעד הידוע. שוב אעשה את הדרך הארוכה והמוכרת בחזרה למולדת. המולדת המיוזעת, הדביקה, הצפופה והאהובה, שבה יש את האנשים שאני הכי אוהבת, ואת האוכל שאני הכי אוהבת בעולם כולו. הרי אנחנו לא באמת צריכים לחכות למייקל סולומונוב שיגיד לנו שבארץ שלנו יש את האוכל הכי טעים שיש. אנחנו לא זקוקים לפרס ג׳יימס בירד ודומיו כדי לקבל את הגושפנקה ואת האישור למה שידענו מאז ומעולם – שאין על המטבח הישראלי. אז מהו סוד הקסם של המטבח הישראלי? חומרי הגלם הטריים? השילוב וההשפעה של מטבחים שונים שהתקבצו להם יחדיו? או אולי זאת דווקא יכולת ההמצאה והאילתור שאופייניים לכל דבר ישראלי? כנראה, שכמו בהרבה מקרים אחרים, כל התשובות נכונות. אז הפעם, כמתנת פרידה, החלטתי להכין לכם רשימה חלקית של המסעדות האהובות עלי ביותר בארץ. זאת, כמובן, רשימה אחת מיני רבות, והיא וודאי תתעדכן שוב מחדש אחרי הביקור הנוכחי, אך עדיין היא משמשת נר לרגלי. יש בה מקומות אותם נשוב ונפקוד, כמידי שנה, ולא יועילו מחאותי הנמרצות ש״אי אפשר למחזר חוויות״ וש״צריך לחדש ולגוון״, האיש היקר לא יוותר עליהם ל-עו-לם. זוהי רשימה של עשרה מקומות נפלאים, שתחת לחץ פיסי מתון אצמצם לשלושה, ואחרי סחיטה באיומים אשאר עם אחד- שאין בלתו. פרס מובטח למנחשים נכונה.

אז בואו נתחיל. (אגב, הסדר אקראי לחלוטין)

טאיזו taizu

היכל הטעם הטוב של השף יובל בן נריה ממשיך להפגין מקצועיות, שירות ורמת דיוק שהופכת כל ארוחה לחוויה חובקת חושים. באופן כמעט בלתי מוסבר, טאיזו מצליחה לשמור על רמת הקפדה, אסתטיקה, אווירה, איכות וטעמים שלוקחים את הסועדים למסע קולינארי-תרבותי מענג והרמוני. בן-נריה טבע את המונח AsiaTerranean – מטבח המשלב צבעים, טעמים, תבלינים וטכניקות מהמטבח ומאכלי הרחוב של דרום מזרח אסיה עם חומרי הגלם המצויים אצלינו, באגן הים התיכון.

מנחם בגין 23, תל אביב

http://www.taizu.co.il/en/

קלארו Claro

במתחם שרונה היפיפה, יושבת לה מסעדת קלארו של השף רן שמואלי. ואם לא די במיקום המנצח, הרי שקלארו מצטיינת בכל דבר אחר. החל באווירה הנעימה, דרך עיצוב המקום והמטבח הפתוח, וכלה במנות היפות והטעימות. כל ארוחה שאכלתי בקלארו, מבראנץ׳, לאנץ׳ ועד ארוחת ערב, כולן היו מצוינות, והחביבה עלי מכולן היא הבראנץ׳. סביח קלארו, סלט ירקות שוק ומגש ארוחת הבוקר הזוגי – כולם תאווה לעיניים ולחך!

דוד אלעזר 30 פינת רחוב הארבעה, תל אביב

http://www.clarotlv.com/

OCD

שיהיה לכם ברור, מדובר כאן בחוויה גסטרונומית יוצאת דופן ובמחיר לגמרי לא מולקולרי. זוהי הצגה בתשע מערכות, הכוללת מנות דוגמניות שהן טעימות לא פחות משהן מצטלמות נהדר. בין מנה למנה, האורחים צופים במיצג קולינרי מרשים המתרחש ממש מול עיניהם במטבח הפתוח, וה-איך לא, מסודר ומצוחצח. צוות השפים טורחים, קוצצים, מערבבים, מזליפים ומעטרים כל מנה עם פינצטה דקה, והכול בתיאום ובתזמון מושלם. לאחר שמוגשת מנת הקינוח האחרונה ומשטח העבודה מנצנץ, נעמדים צוות השחקנים לקידה אחרונה בטרם יפשטו את סינריהם ויודו לקהל, שבתורו ימחא להם כפיים.

תרצה 17, יפו

https://ontopo.co.il/ocd/en-us

יפו-תל אביב Yaffo Tel Aviv

למה? כי זה חיים כהן. נקודה. השף חיים כהן הוא, ללא ספק, בעצמו מאסטר שף. אל מסעדת הדגל של המאסטר באים כדי לחגוג ולהתפנק על מנות משובחות, אווירה טובה ויחס אישי. תחת שרביטו של המאסטר זורמות אל השולחן מנות שניכרת בהן אהבה, הקפדה ותשוקה של האיש לאוכל טוב ולרצון לשמח ולחבר בין אנשים דרך האוכל.

יגאל אלון 98, תל אביב

/http://yaffotelaviv.com/

מזנון Miznon

של אייל שני. תגידו מה שתגידו, האיש הוא בהחלט תופעה, אבל הפיתות שלו הן יצירות מופת. המזנון הוא מקום מהיר, רועש, איכותי וסופר-טעים. טעים ברמות שקשה להסביר. לא משנה מה ששמים לך שם בפיתה, בין אם זה מן השדה או מן החי, האיש ההזוי מצליח – ובגדול! ועם הצלחה, אי אפשר להתווכח.

מזנון המלך ג׳ורג׳ – המלך ג׳ורג׳ 30, תל אביב

מזנון אבן גבירול – אבן גבירול 23

מזנון רמת החייל – הנחושת 1

https://miznon.com/branch/

חומוס אבו חסן Abu Hassan

יש דברים שהם מסורת, ובלי מסורת, אנה אנו באים? עוד מימי רווקותנו, היינו פוקדים את המקום כשהיה עוד רק ״חור בקיר״ ברחוב הדולפין. מסעדת עלי קרואן, המכונה אבו חסן, צפופה וחסרת חן, אבל החומוס, החומוס, אין שני לו! ותאמינו לי, ניסיתי כמעט הכול. בסופו של יום, ובעיקר בתחילתו, שוב נמצא את עצמנו יושבים אל מול צלחת השילוש הקדוש: חומוס, פול, מסבחה. מנגבים ובוכים מרב עונג. מנגבים ובוכים.

שבטי ישראל 14, יפו

לעמוד הפייסבוק לחצו כאן

אורי בורי Uri Buri

השנה, יצאתי לטיול בארץ עם תלמידי כיתה ח׳ וצוות המורות, והוטלה עלי המשימה הקשה מכל – למצוא מסעדה א-חת שבה נאכל ארוחה א-חת, ושתהיה לא פחות מבלתי נשכחת. וואי, איזה לחץ! חשבתי וחשבתי, ולבסוף נפל הפור. עלינו שלושתנו על מונית בדרך לעכו, למסעדה של המלך אורי הראשון. שם, אל מול השקיעה הכי יפה בעולם אכלנו ארוחת טעימות שהשאירה את כולנו מאוהבות!

רחוב ההגנה, עכו העתיקה

http://www.2eat.co.il/uriburi/menu.aspx?pid=5606

הוטל מונטיפיורי Hotel Montefiore

יש לי חולשה להוטל מונטיפיורי. ראשית, בגלל המיקום. שדרות רוטשילד בתל אביב הוא אחד האזורים האהובים עלי ביותר, בעיר האהובה עלי בעולם כולו. תמונה של המלון עצמו צריכה להופיע במילון לצד הערך ״מלון בוטיק״, כי אין יותר בוטיק מהוטל מונטיפיורי. שנית, מי שמכיר אותי היטב, יודע שאני לא בן אדם של בוקר ולא של ארוחות בוקר. לכן, אני הכי אוהבת לאכול בראנץ׳. זאת ארוחה מושלמת, שבאה לי בתזמון מושלם, המכילה את כל הדברים שאני הכי אוהבת; סלסלת לחמים, גבינות, סלטים קפה וּמאפה.

מונטיפיורי 36, תל אביב

http://www.hotelmontefiore.co.il/restaurant

סנטה קתרינה Santa Katarina

אני יודעת שאמרתי את זה כבר, אבל אין, פשוט אין על תל אביב. מתחם הר סיני, מאחורי בית הכנסת הגדול באלנבי, הפך בשנים האחרונות למרכז בילוי שוקק חיים, המאכלס בתוכו מסעדות נפלאות כמו פורט סעיד (אייל שני) והתאילנדית בסמטת הר סיני. ושם, פתח השף תומר אגאי, ששימש בעבר כסו שף ביפו תל אביב של חיים כהן, את סנטה קתרינה. בכישרון רב ובלי הרבה יומרה, הצליחה סנטה קתרינה לכבוש מקום של כבוד בלבבי.

הר סיני 2, תל אביב

https://www.facebook.com/santakatarina2/

בית תאילנדי Thai House

ואולי כאן המקום להתוודות, שכשזה מגיע למסעדות בארץ, אני – מה שנקרא – מסודרת. המזל חנן אותי בבני משפחה וחברים שיודעים ומבינים אוכל טוב, שהם גם מקושרים לאנשים הנכונים. באחד מביקורי האחרונים לקח אותי השף אורי לוי, הבעלים של ראיסה ביפו, למסע תענוגות קולינארי. במסגרתו, נסענו על הטוסטוס של אורי למסעדת ״בית תאילנדי״, ושם הוא פינק אותי במנות מעולות של סלט פפאיה משובח, פאד תאי ואגרול, מהטובים שטעמתי.

בוגרשוב 8, תל אביב

https://www.thai-house.co.il/english_menu

 

אז מה אני אגיד לכם, חברים? אפילו אחרי עשרים שנה, אני עדיין נרגשת לקראת הביקור השנתי בארץ. רשימת המאווים שלי לקיץ 2019 כבר מוכנה, ואני נדרכת לקראת הזינוק למרוץ המוכר והידוע. אני מוכנה לריגוש, מצפה לחיבוק וזקוקה לחיבור. רוצה הכול! כאן, עכשיו ומיד! ישר לוריד. אני כבר מרגישה את האנרגיה של תל אביב בכל הגוף, כבר מדמיינת את הטעם של הקפה המשובח על שפתי. נושמת את האוויר החם אל ראותי, וכבר מזיעה. מבטיחה לשלוח עדכונים מהשטח, והעיקר-שיהיה לכולם אחלה קיץ!

טוב, נו, אז אחרי לחץ פיזי מתון מצד העורכת, ולכבוד הקיץ שהגיע, החלטתי לחשוף את הסוד הגדול. מוכנים? תופים, בבקשה… ובכן, לא יעזרו קולות המחאה מצידי, ביקור מולדת לא יהיה שלם בלי החומוס של אבו חסן. אפילו אם נאלץ לנגב בעמידה או על ספסל ברחוב. אתם יודעים, ככה זה כשיש מסורת.

חיבוקים,

דלית גבירצמן

dalit@gvirtsman.com

אצא לי השוקה: שיחה עם ינון צדוק מייסד ״שוּק-שוּקה״

אצא לי השוקה: שיחה עם ינון צדוק מייסד ״שוּק-שוּקה״

מאת: דלית גבירצמן, צילומים: Zaturanski Photography

בשבוע הכי עצוב בשנה, שבין יום השואה ליום הזכרון, בתקופה חשוכה של ירי בבתי כנסת, ציור של צלבי קרס וגילויי אנטישמיות כאן בעמק וברחבי העולם, הייתי זקוקה לרגע קטן של נחמה, לשביב של תקווה. בשבוע שבו היה נדמה שקולות הרוע בעולם גוברים על הקולות הקוראים לעשייה חיובית ולשינוי חברתי, רציתי לפגוש מישהו רגיש ונבון, שפשוט רוצה לעשות טוב. מישהו שעושה משהו שהוא לא מובן מאליו. ואז, בדיוק השבוע, גיליתי את ינון צדוק.

ינון הוא המייסד של ״שוק-שוקה״, מטבח עכשווי מקומי בסגנון ישראלי-פלשתינאי, המציע מקום מפגש תרבותי וא-פוליטי דרך אוכל, מוזיקה וערכים משותפים. המטרה של ״שוק-שוקה״ היא לחבר בין אנשים מרקעים שונים דרך המשותף ולא דרך השונה, באווירה נעימה וסביב אוכל טוב.

קשה שלא להתאהב בינון וברעיון. הבחור בן ה-37, שגדל בירושלים בבית מסורתי, נראה כמו האיש המושלם לעשות את הבלתי יאמן. דווקא בתקופה שבה נדמה שזה כמעט חסר סיכוי, ובמקום שבו נדמה שבספק אם זה יצליח, ינון החליט לעשות מעשה. הוא עוסק באירוח כבר מגיל 14, החל מעבודה במסעדת שווארמה, דרך גני אירועים, בתי קפה, ברים ועד למסעדות יקרות בארץ. אפילו עבד שם כ-DJ. ״לחבר בין אנשים זה משהו מאוד טבעי בשבילי,״ הוא מספר, ״וידעתי שזה משהו שאני תמיד ארצה לעסוק בו.״ בשנת 2014 ינון הגיע לכאן מישראל, והביא איתו את האהבה לאנשים ביחד עם הכישרון והיצירתיות שלו. הוא חיפש קונספט מעניין וחיכה לרגע המתאים.

הרעיון של אוכל ישראלי והשילוב הבין-תרבותי של עברית וערבית עם השורשים התימניים ועם מוסיקה, נשמע כמו שילוב מנצח. אחרי שעבד על תפריט ועל תוכנית עסקית נשאר לו רק למצוא את השותפים המתאימים. לפני כשנה ינון הרגיש מוכן לצאת לדרך. הוא הגה את השם ״שוק-שוקה״, כמשחק מילים המובן לכל דובר עברית וערבית, והחל להפוך את החלום של המקום למציאות. ״המטרה היא לחבר בין אנשים דרך החוויה, האווירה והאוכל, ולא דרך פוליטיקה,״ מסביר ינון, ״כשאנשים נמצאים במקום שטוב ונעים להם, זה הרבה יותר קל.״

האתגר הבא היה למצוא את השותפים הנכונים. לפני שנה הוא פגש את עודאי עמאר שגדל בפלורידה למשפחה פלשתינאית מרמאללה, והם מיד התחברו. כשהיה עודאי בן תשע, משפחתו עזבה לעמאן ואחרי שש שנים היגרו לארצות הברית. השניים נפגשו, התחילו לדבר והבינו שיש להם הרבה במשותף. כעת, נותר החיפוש אחרי הצלע השלישית, וכמי שגדל עם שלוש אחיות , לינון היה ברור שזאת צריכה להיות אישה. הוא חיפש באינטרנט, מצא את מונא, שלח לה הודעה קצרה שבה סיפר לה מה הוא עושה וכתב לה: ״את רוצה להיפגש איתי.״ בלי סימן שאלה. הם נפגשו בדצמבר והתחילו, צעד אחר צעד, לבנות יחסי אמון. מונא לינה, בת ה-29, היא שפית שגדלה בסן חוזה, בת להורים פלשתינאים נוצרים, שהיגרו מרמאללה.  אל החבורה הצטרפה – בתפקיד היועצת הקולינארית והמנטורית – השפית מיקה טלמור, הזכורה לנו לטובה מהמסעדה הנפלאה שהיתה לה באוקלנד ״Ba-Bite״.

מימין: ינון צדוק, עלי פאריס

באירוע הפופ-אפ הראשון של ״שוק-שוקה״ השתתפו ארבעים איש. לאירוע השני והשלישי הגיעו שמונים איש, והמקום היה בתפוסה מלאה. החיבור בין האנשים היה מיידי והם לא רצו לעזוב. מי שהגיע לאירוע הראשון, הגיע גם לשני ולשלישי, ואף הביא איתו חברים נוספים. באירוע השני הצטרף לחגיגה המוזיקאי עלי פאריס, הזכור לנו היטב מהמופע “Love Sick” מאת עפרה דניאל. וכמו שכל חובבי הבישול יודעים, כשהמרכיבים מדויקים ומוקפדים, ויש חלום, מוטיבציה ואינטואיציה נכונה אין סיבה שהתבשיל לא יצליח.

יש בינון שילוב מהפנט של אותנטיות עם שקט, רוגע ואמונה. האווירה הכייפית שהוא יוצר בארוחות של ״שוק-שוקה״ היא סוד הקסם שלו. ״אני מאמין באנשים, וכולנו בסך הכול, רוצים את אותם הדברים,״ מסביר ינון, ״לחיות בשלום, לדאוג לבריאותנו ולבריאות בני המשפחה שלנו, לחיות ולשמוח.״ הוא רואה את הטוב שבבני האדם, והוא מתמקד בטוב. ״זה לא קל, וצריך למצוא חומר אנושי טוב וחזון מאוד ברור. כשאתה משקיע בפרויקט כזה, חשוב לדעת היטב לאן אתה הולך, איפה הגבול ומיהם האנשים שאיתך. חשוב להיות סבלניים, להקיף את עצמך באנשים הנכונים וצריך לדעת לוותר. אני מתרחק מהשיח הפוליטי, והעשייה שלי היא דרך החוויה והאווירה הכייפית שאני יוצר באירועים שלי. הסכסוך הוא דבר מורכב, ואין בו שחור ולבן. אני מרגיש שכאן יותר קל לי להיפתח ולהשתחרר מדעות קדומות.״

האירועים של ״שוק-שוקה״ עוברים מפה לאוזן. ״חשוב לי, ברמה האישית, לייצג את הארץ בצורה טובה. חשוב לי שאנשים יראו את הצד היותר טוב של הישראלים ושיראו שיש לנו דרך חיים משותפת. יש לנו כאן הזדמנות לעשות משהו קצת אחר. יש היום נטיה לדבר רק על קושי ואנשים שוכחים שיש גם המון דברים יפים וחיוביים שקורים. ושם אני רוצה להיות וליצור.״

השלב הבא בתכנית הוא למצוא מקום מתאים למסעדה, ובנתיים בזמן שהם עובדים על המסעדה, להמשיך לעשות אירועי פופ-אפ אחת לחודש. החל מחודש הבא, מתוכנן גם בראנץ אחת לחודש, ומעבר לזה הם עושים גם קייטרינג לאירועים.

לפרטים על אירועים נוספים של ״שוק שוקה״ בקרו באתר שלהם בדף הפייסבוק או באינסטגרם .

שבת שלום!

דלית גבירצמן

dalit@gvirtsman.com