מעגלים, מעגלים: הרהורים ומתכונים לשנה החדשה

מעגלים, מעגלים: הרהורים ומתכונים לשנה החדשה

מאת: דלית גבירצמן

הרבה לפני ״מלך האריות״ ידעו חכמינו שהחיים שלנו נעים במעגלים. הם אולי לא זכו לתהילת עולם כמו סימבה ומופאסה, אבל בואו נראה מי יהיה פה בעוד מאה שנה. החיים סובבים אותנו, שנה אחר שנה, בתנועה מעגלית, ורק בשפה העברית הגאונית, מתקיים ונשמר במילה ״שנה״ אלמנט השניות, החזרה. וזהו סוד הקסם של חגי תשרי ומועדי השנה היהודיים.

אפילו שינויי מזג האוויר המתעתעים שחווינו בשבועות האחרונים לא יוכלו לטשטש את העובדה שהקיץ תם. פעמי סתיו כבר ניכרים באוויר ונפשי רנה לקראת משבי הרוח הקרירים. אחרי המולת השבועות הראשונים לתחילת שנת הלימודים והחזרה הנמהרת לשיגרה המבורכת של חיינו, מעניק לנו מעגל השנה היהודי את פרס הניחומים האולטימטיבי. ראש השנה העברית נישא על כנף רוחות הסתיו, מבטיח הבטחות ומנחם על אובדן החירות הגדולה של חופשת הקיץ. יש משהו מחבק במעגליות הזאת של חיינו. מוכרות הקצב הקבוע, מערסלת אותנו כמו תינוקות מנוחמים בזרועותיהן החמימות של אימהות מודאגות.

חודש אלול ותחושת ליקוי השנתות מכניסים אותי למצב רוח מהורהר-משהו. בסוף השבוע שעבר, בערב סתווי נעים שכזה, ישבנו עם חברים בחצר האחורית ושוחחנו על עובדת היותנו יצורים לינאריים הנעים במעגלי החיים. רובנו רואים את החיים כרצף לינארי שיש בו התחלה, אמצע וסוף. כדרך שנפקחת לאורך, ובה אנו צועדים. תחילה כילדים וכנערים, ואחר כך, כבוגרים וכזקנים הבוחרים לעתים לנוח בצד הדרך. בעודנו מתעמקים בשירי סוף הדרך של לאה גולדברג, נזכרנו כמה חשוב להודות על החירות הזאת לראות, לחוש, לנשום, לדעת, לייחל, ובעיקר – להיכשל. וכמה חוכמה ורלבנטיות יש עד היום במילותיה:

ג

לַמְּדֵנִי, אֱלֹהַי, בָּרֵך וְהִתְפַּלֵּל

עַל סוֹד עָלֶה קָמֵל, עַל נֹגַהּ פְּרִי בָּשֵׁל,

עַל הַחֵרוּת הַזֹּאת: לִרְאוֹת, לָחוּשׁ, לִנְשֹׁם,

לָדַעַת, לְיַחֵל, לְהִכָּשֵׁל.

 

לַמֵּד אֶת שִׂפְתוֹתַי בְּרָכָה וְשִׁיר הַלֵּל

בְּהִתְחַדֵּשׁ זְמַנְּךָ עִם בֹּקֶר וְעִם לֵיל,

לְבַל יִהְיֶה יוֹמִי הַיּוֹם כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם.

לְבַל יִהְיֶה עָלַי יוֹמִי הֶרְגֵּל.

(כתבי לאה גולדברג, שירים, כרך שני, ספרית פועלים)

החוכמה האמיתית היא להבחין בכל היופי שקיים מסביבנו ולעולם לא להפסיק להתפעל.

ליהנות מן הדברים הקטנים…

חשוב לשמור על רמת ריגוש והתחדשות, ושחלילה לא נחיה בתחושה ש״אין חדש תחת השמש״. יש לחפש פרספקטיבה רעננה ונקודת מבט שונה על דברים, אפילו הפשוטים והיומיומיים – ממש כמו ילדים.  אז עם פרוס השנה החדשה, כל מה שנותר לי, הוא לאחל ולייחל, ליותר פניות לדברים החשובים באמת. שנהיה יותר נוכחים בחיינו, כמו גם בחייהם של האהובים עלינו. שנקפיד להכיר תודה על הטוב שזכינו לו, שנמצא משמעות, עניין ויופי בכל אחד ממעגלי החיים שלנו. החל מהאישי, הזוגי והמשפחתי, דרך המעגלים של עבודה, עמיתים וחברים, ועד למעגלים הרחבים ביותר של דת, לאום, חברה ומדינה. שנחוש אהבה, ניראות וקיימות בעיני הקרובים והחשובים לנו, בד בבד עם תחושת אכפתיות, נתינה עם כוונה וחיבור לעולם הסובב אותנו. שנמשיך להתרגש מדברים, גדולים כקטנים, ולנדוד במסע חיינו באושר תוך מימוש עצמי.

וכדי לחגוג את המעגליות הנפלאה של חיינו, אשתף אתכם השבוע, בשני מתכונים מוצלחים ביותר. האחד, הוא לפאי קישואים מושלם לארוחת החג, כמו גם לסתם יום של חול. זהו עיגול של בצק פריך הממולא בעננות של גבינת ריקוטה, פטה ופרמזן עם עיגולי קישואים בניחוח שומי מטרף. זהו מתכון שקיבלתי מעליזה, שקיבלה אותו מאפרת ליכטנשטט, שקיבלה אותו מדב פרלמן – בקיצור, מתכון מנצח!

והשני, מתכון לסלט קייל ורימונים, שאף הוא קלאסי לארוחת החג, אך יכול להפוך כל ארוחה לחגיגה. קישואים ורימונים, וכבר אתם מסודרים עם שניים מתוך שלל סימני החג. הוסיפו תפוח בדבש, סלט גזר, ועוגת תמרים (כל המתכונים כאן) וזה הכול!

פאי קישואים מושלם

אז מה צריכים?

לבצק:

כוס ורבע קמח

רבע כפית מלח

100 גרם חמאה קרה חתוכה לקוביות

רבע כוס שמנת חמוצה

2 כפיות מיץ לימון

רבע כוס מי קרח

למילוי:

שני קישואים בינוניים פרוסים לפרוסות של חצי ס״מ

שן שום כתושה (ועוד אחת בשביל הכיף!) בתוך כף וחצי שמן זית

חצי כוס גבינת ריקוטה

חצי כוס גבינת פרמז׳ן מגורד

100 גרם גבינת פטה

לזיגוג:

ביצה טרופה

שומשום

מה עושים?

שמים במעבד מזון את הקמח, המלח והחמאה. מעבדים בפולסים קצרים עד שיש פירורים בגודל של אפונה. (חשוב לא לעבד יותר מידי!) מערבבים בקערה קטנה את השמנת, מיץ הלימון והמים ומוסיפים למעבד המזון. מעבדים שוב רק עד שנוצר גוש בצק. יוצרים כדור, עוטפים בניילון ומקררים כשעה במקרר.

בינתיים מניחים את פרוסות הקישואים על מגבת נייר ומפזרים מעט מלח. נותנים לפרוסות להזיע כחצי שעה. מייבשים בעדינות במגבת הנייר.

בקערה נפרדת מערבבים את הריקוטה, הפרמז׳ן, הפטה פלוס כפית מתערובת השום-שמן זית-פלפל שחור. מחממים את התנור לחום של 350 מעלות. על משטח עבודה מקומח מרדדים את הבצק לעלה בקוטר 30 ס״מ בערך. מעבירים לתבנית מרופדת בנייר אפייה. מורחים את תערובת הגבינות במרכז ומשאירים שוליים של 5-6 ס״מ. מניחים את הקישואים בחפיפה, מעגלים, מעגלים. מטפטפים מעל הקישואים את השמן זית-שום הנותר. סוגרים את הבצק על הקישואים בקיפולים גסים. מורחים ביצה במברשת ומפזרים שומשום מעל. אופים 30-40 דקות עד שהמאפה מקבל צבע זהוב ויש ריח מטרף בבית. סלט קייל קטן ורענן ליד – ואתם מסודרים!

סלט קייל וגרגירי רימונים

מה צריכים?

500 גרם קייל טרי

1 שן שום מעוכה

1/4 כפית פלפל שחור טחון

1/4 כפית מלח ים

1 לימון

2 כפות שמן זית

1 כפית דבש

חופן נדיב של נענע קצוצה

חופן נדיב של פטרוזיליה קצוצה

2 כפות זרעי חמניות או דלעת

½ כוס חמוציות מיובשות

2 כפות זרעי רימונים

¼ כוס אגוזי מלך

מה עושים?

שוטפים את הקייל ומסירים ממנו את כל הגבעולים הקשיחים. קוצצים ומניחים בקערה גדולה.  בצנצנת או בקערה מערבבים שום, מלח, פלפל, מיץ לימון, שמן זית ודבש. מערבבים היטב ושופכים על עלי הקייל הקצוצים. ועכשיו מגיע החלק החשוב; מעסים את עלי הקייל בעדינות במשך כ-3 דקות עד שהם מתרככים וקמלים קלות. טועמים ובודקים האם איבדו את המרירות שלהם. מפזרים מעל את עשבי התיבול, הזרעונים, גרגירי הרימון, האגוזים והחמוציות. מגישים בגאווה לשולחן.

שתהיה לכולנו שנה טובה ומתוקה!

באהבה,

דלית

דברים שלמדתי על בית הספר

דברים שלמדתי על בית הספר

מאת: דלית גבירצמן

האם היה לכם אי פעם מורה? מורה שראה בכם משהו שאמנם איננו בשל אך יקר; שראה בכם אבן טובה, שבחוכמה ניתן ללטשה עד שתבריק בגאווה? אם התמזל מזלכם למצוא את הדרך למורים כאלה, תמיד תמצאו את הדרך חזרה…  מיץ' אלבום/ ימי שלישי עם מורי

לסקרנים:

אם יש דבר אחד שאני יודעת בוודאות, זה שבמסע של החיים – כולנו תלמידים. לכולנו היו וישנם מורים, מנטורים, חברים ולעיתים אפילו זרים או עוברי אורח, שמזדמנים לחיינו בשביל ללמד אותנו שיעור חשוב.

בניגוד לדעה הרווחת, מורים לא בוחרים להיות מורים בגלל החופשות. הבחירה במקצוע ההוראה (חרף אפרוריותו ביחס לאבק הכוכבים של מקצועות ההייטק) נובעת לרוב מתחושה של שליחות ויש בה נתינה אינסופית. לפני כ-3 שבועות ישבתי באולם בבוסטון שהיה מלא במורים ורכזים, והכיל במשותף מאות (!) שנות נסיון בהוראת עברית בתפוצות. היו שם צוותים שהגיעו מכל רחבי ארצות הברית, כמו גם מטורקיה ואוסטרליה. אנשים ונשים המסורים למלאכתם, שבחרו לבלות את החלק הארי של חופשת הקיץ שלהם בהשתלמויות רבות ומגוונות. הם השאירו בבית את משפחותיהם וילדיהם הפרטיים ובאו ללמוד בעצמם, בכדי להשתפר ולשכלל את אומנותם. הדהימה אותי העובדה, שכולם כאחד מכנים כמעט מבלי משים את תלמידיהם בשם – ״הילדים שלי״. כי ככה זה כשאתה מורה. אתה בוחר לבלות את ימיך ולתת את המיטב שבך לילדים של אחרים (עד שלעיתים מזומנות לא נותרת בך טיפת אנרגיה לילדיך-שלך). אנחנו האנשים והנשים שמתוך בחירה, מבלים ימים (ולילות) בדאגה לשלומו, התפתחותו והשכלתו של דור העתיד.

בעידן שבו הידע הפך כה זמין והמורה מתבקש להעתיק את מקומו מחזית הבמה בתפקיד ה-״Sage on the stage" ולעבור להיות ה- "Guide on the side", מורים נדרשים ללמוד מיומנויות חדשות. בעידן שבו למידה מותאמת היא הכרח המציאות, מורים מצופים להנגיש את החומר הנילמד לכל סוגי הלומדים. בעידן שבו התפתחות הטכנולוגיה השולטת בחיינו היא כה מואצת, מוטלת עלינו המורים האחריות לדעת מתי ואיך לנצל אותה למטרות חינוכיות, ומתי ללמד את ילדי העתיד גם את ״שפת הקשב״.

לו רק הייתם יודעים, עד כמה מורים עובדים קשה בימי היערכות, באיזו התרגשות הם פורקים את ארגזי הציוד ומכינים לכל תלמיד את כל מה שיזדקק לו במהלך השנה. לו הורים היו מגיעים לבית הספר בזמן ימי היערכות ורואים כמה דאגה ומחשבה מקדישים המורים לכל תלמיד ותלמידה, באיזו השקעה הם מכינים את הלוחות לשנה החדשה, באיזו מסירות נכרכות המחברות ומוכנות התיקיות, כמה שעות יושבים מורים ומורות בכדי לשוחח על טובת התלמידים בכדי לוודא שכל צורכיהם הלימודיים, כמו גם הרגשיים והחברתיים ימולאו. לו ידעו ההורים כמה שעות תכנון ומחשבה מוקדשות לבניית מערכי שיעור מאתגרים ועדכניים. לו הייתם יודעים כמה יצירתיות ומקוריות יש בקבוצת הפייסבוק העצומה שנקראת ״מורות משקיעות״. לו רק ידענו, היינו זוכרים לומר ״תודה״ ולחייך אל האיש או האישה העומדים כל בוקר בפתח הדלת (ולא משנה כמה שעות ישנו הם עצמם בלילה) ומקדמים את פני ילדנו בברכה ובחיוך.

כל מורה וכל מורה שאני מכירה הם מומחים, בעל או בעלת תואר ונסיון, וכולם – תלמידים בנישמתם. כל מורה ומורה הם קוסמים המפזרים בכיתה אבק כוכבים של ידע, סקרנות ועניין במקצוע שהם מלמדים, ויתרה מזאת, עניין בלמידה עצמה. מורים הם תחנות כוח המאירות אל תוך מוחם וליבם של תלמידים, מתוך כוונה למצוא בכל אחד ואחת את הייחוד שבהם, את מה שמדליק אותם. כבמטה קסמים, מורים נוגעים בנפשות של ילדים ובני נוער צעירים, וטומנים בהם זרעים, שביום מן הימים יניבו חלומות גדולים.

למתקדמים:

אז לכבוד שנת הלימודים החדשה, רציתי להעניק לכם במתנה כמה המלצות על ספרים וסרטים נפלאים העוסקים במורים ובחינוך. אלו סיפורי הצלחה המהווים תזכורת לכולנו, שמורים טובים נותנים לנו את הדבר הכי חשוב בחיים – השראה.

סרט – פואמה פדגוגית

ראשית, רציתי להמליץ לכם על הדוקו המצוין ״פואמה פדגוגית״. תמי גרוס ומאיה רוטשילד ביימו סרט דוקומנטרי יוצא דופן על עשייה חינוכית במיטבה. הסרט מספר את סיפורו של בית הספר ״תל חי״ בכפר שלם בתל אביב, שהפך להיות, כנגד כל הסיכויים, לאחד משלושת בתי הספר הטובים בארץ. הסרט בוחן  את תרומתו הייחודית של חינוך נכון ותרומתם של אנשי חינוך המאמינים בשליחות עשייתם לשינויים התנהגותיים מרחיקי לכת. הסרט עוקב אחר הפלא המתרחש בין כותלי בית הספר המצליח. דוקו מרתק ומעורר מחשבה!

ספר – ״המורה״ מאת פרנק מק׳קורט

פרנק מק׳קורט פרץ אל הזירה הספרותית כשכתב את ספרו הנודע ״האפר של אנג׳לה״, שבו גולל את זכרונות ילדותו באירלנד. בספרו ״המורה״ מתאר מק׳קורט כיצד הובילו אותו שלושים שנותיו כמורה אל המערכה השנייה בחייו, כסופר. הוא מתאר את הקשיים, הניצחונות, ההפתעות והתובנות שזימנו לו תלמידיו בבתי הספר הציבוריים בעיר ניו יורק. הוא מספר כיצד הצליח להטביע רושם בל יימחה על תלמידיו באמצעות שיטות הוראה לא מקובלות ומטלות מקוריות, וכיצד עשה כמיטב יכולתו בכדי לעורר עניין בבני נוער שלוחי רסן, גועשים מהורמונים או במקרה הטוב, פשוט אדישים. ספר מופתי!

פוד קאסט – מיץ׳ אלבום

לסיום, הייתי רוצה להפנות את תשומת ליבכם לפוד קאסט מעניין ומרגש בין הכוהנת הגדולה של הטלוויזיה, אופרה ווינפרי, והסופר מיץ׳ אלבום. אופרה נפגשה איתו לשיחה לרגל עשרים שנה ליציאת ספרו ״ימי שלישי עם מורי״. אלבום, שהיה כתב ספורט, גילה במקרה שהמרצה הנערץ עליו מהאוניברסיטה גוסס ממחלת ה-ALS. הוא החליט לנסוע לבקר אותו בביתו בבוסטון, ואותו הביקור הפך לביקור שבועי. מידי יום שלישי, העביר מורי את הקורס האחרון שלו שנושאו – משמעות החיים. אלבום מחליט להעלות את הדברים על הכתב בכדי לממן את ההוצאות הרפואיות של מורו הנערץ. חמישה עשר מליון עותקים אחר כך, אלבום מספר לאופרה כיצד השפיעו התובנות והלקחים על חייו. מפגש מרתק!!

לפרקטיים:

שנת לימודים חדשה החלה וצריך עוד מתכון פלאי שהוא כל כך קל להכנה וטעים-טעים להוסיף למאגר. כולנו חוזרים הביתה עייפים מיום עבודה וזקוקים לפתרונות מהירים לארוחת הערב, אבל במינימום השקעה. ומי אם לא זיוה המורה, שלימדה אותי להכין עוף הוקוס-פוקוס במלח גס. הוא יוצא עסיסי, שחום וחתיך, והוא כולל שני מרכיבים בלבד!! לא מאמינים? נסו והיווכחו!

עוף הוקוס-פוקוס

מה צריכים?

1 עוף שלם, כשר (כן!) – יש לקנות אצל יוסף הסוחר

1-2 כוסות מלח גס

וזהו!!

מה עושים?

מחממים את התנור לחום של 350 מעלות פרנהייט. שוטפים את העוף ומניחים במרכז תבנית אפייה. מפזרים בנדיבות את המלח מסביבו ומכניסים לתנור לשעה וחצי-שעתיים (תלוי כמה שחום אתם אוהבים אותו). מוציאים מהתנור ורוקדים סביבו ריקוד קטן מרוב שהוא טעים.

כמעט לכל אדם שאני מכירה היה מורה אחד לפחות שהשפיע עליו באופן משמעותי ונגע בנימי נפשו. בשבילי, זה היה חיים רוגנר, המורה שלי לספרות בתיכון, שלנצח הצית בי את האהבה לשירה עברית, לאלתרמן ולמילה הכתובה. באשר תהיה, מר רוגנר, לעולם לא אשכח את היום בו הקראת בפני חברי לכיתה את החיבור שכתבתי. זה היה, וישאר, רגע השיא של חווית הלימוד שלי בתיכון. והשאר, הסטוריה!

הכתבה הזאת מוקדשת בהכרת תודה לכל חברי וחברותי המורים, באשר הם.

שבת שלום וסוף שבוע נעים,

דלית

מתוק לו: ראיון עם השף קונדיטור אלון שבו

מתוק לו: ראיון עם השף קונדיטור אלון שבו

מאת: דלית גבירצמן

טוב, זה לא קל. הראיון שלי עם השף קונדיטור אלון שבו היה אולי אחת המשימות הכי קשות שלקחתי על עצמי עבור ״בעניינים״. לא די שהוא צעיר וחתיך, הוא גם מוכשר בטירוף, ויותר מהכול, הוא עושה את מה שאני הכי אוהבת בעולם: קינוחים. ומה שהכי הורס, זה שהוא חמוד וזמין ונגיש (שלא לומר ספונטני ורגיש). תוך דקות הוא חוזר אלי במייל, ומיד מרגישים שהוא, איך לומר… מתוק אמיתי.

צילום: בן יוסטר

אלון שבו הוא שף קונדיטור שעבד במסעדות השוות והנחשקות בתל אביב כמו ה״שולחן״ ו״חדר אוכל״. הוא בוגר בית הספר הגבוה לקולינריה ״בישולים״ וקורסים שונים באקדמיות בארץ ובחו״ל. הוא מנחה סדנאות קונדיטוריה, נותן ייעוץ קולינרי למסעדות וחברות, עובד בשיתופי פעולה רבים ומגוונים ומעלה מידי יום את היצירות שלו לאינסטגרם. יש לו עשרות אלפי עוקבים נאמנים ובאתר ובחשבון האינסטגרם שלו תוכלו למצוא תמונות מרהיבות של קינוחים סופר פוטוגניים, שממש עושות חשק ללקק את המסך.

– אני כבר שלושה ימים קוראת עליך ומריירת על היצירות שלך. אז מה מביא בחור צעיר כמוך לעולם הקולינריה בכלל, ולמתוקים בפרט? וזה קצת מצחיק לשאול איש צעיר שכמוך, אבל מה היו התחנות החשובות בדרך? 

נולדתי למשפחה שיש לה חברת קייטרינג כך שכל חיי גדלתי במטבחים. ישר אחרי הצבא התחלתי לעבוד במטבח, וזה פשוט לא הלך. ואז פניתי למה שמאוד אהבתי, שזה עולם הקונדיטוריה. עבדתי במסעדה ומאוד התקדמתי שם, למדתי והתפתחתי, וזה הגיע לשלב שהרגשתי שאני יכול כבר להעביר בעצמי סדנאות. משם קיבלתי הכי הרבה השראה וגם פידבק מיידי על מה שאנשים הכי אוהבים. התחלתי לייצר כל יום תוכן חדש, ותמיד הקפדתי שהכול גם ייראה טוב וחדשני. זה הכול מתבסס על שנים של עבודה במטבחים, לימודים והשתלמויות, קריאה של חומרים, והכול התחבר ביחד.

-איך את מסביר את הטירוף הגסטרונומי שמאפיין אותנו כחברה כיום? מאיפה נובע לדעתך הצורך להתענג ולהתמקצע או אולי להתמקצע בתענוגות?

אנשים מתים על דברים חדשים. ברגע ששומעים על משהו חדש, כולם רוצים לנסות אותו. זה גם הרבה עניין של טרנדים. אנשים רוצים להיות במקום הנכון כדי שיוכלו לדבר על זה. וזה ככה בהרבה תחומים ולא רק בתחום הגסטרונומי. בארץ, זה די מובן לי. זה מתקשר לזה שאנחנו רוצים לחוות סיפוק מיידי ולהנות, כי כולם עובדים קשה ובסוף היום, רוצים להנות. וזה גם עניין של סקרנות ותרבות של הנאה וצריכה. אנחנו חיים בתרבות של שפע, ונהנים לצאת ולאכול בחוץ. שם נפגשים עם חברים, שם קובעים פגישות וכו׳. זה כבר הפך לדרך חיים.

– אילו מגמות קולינאריות בעולם מעניינות אותך ואיך אתה מגיב להן? כמו לוקאל סורסינג? גלוטן פרי? ויגאן?

יש לי דעה מאוד נחרצת בעניין הזה. אלא אם מדובר באנשים שלא יכולים לאכול גלוטן מסיבות בריאותיות או טבעונים, אני לא מאמין בזה. בהגדרה, קינוח זה לא מזון בריאות. קינוח אמיתי וטוב לא יכול להיות בריא. אני תמיד אומר שעדיף לאכול פחות, אבל ממשהו טעים יותר. אני אומר את זה בגלל שעשיתי הרבה נסיונות. מנסיון, כשמתפשרים על הקלוריות, תמיד יוצא מוצר שהוא פחות טעים. וזה באמת חבל. אלו הם טרנדים שבאים והולכים. בכל פעם תוקפים משהו אחר שנחשב כ״לא בריא״ ומעיפים אותו מהתפריט. פעם העיפו את השומנים ואחר כך את הסוכרים, ובסופו של דבר, אנשים רוצים להנות משני העולמות. לכן אני בעד צריכה מדודה של דברים. עדיף לאכול טוב, אבל פחות.

– מהיכן אתה שואב את ההשראה ליצירות שלך? מי השפים שמשפיעים עליך? Grant Achatz  ,Pierre Hermé ?

באופן כללי, זה שילוב של דברים. הרבה מזה, מגיע ממה שאני רואה באינסטגרם ובפייסבוק, ואולי זה ישמע קלישאה, אבל אני באמת מקבל השראה מהכול. אני מקבל השראה מיצירת אמנות או שפשוט אני מתחיל מהחומרים שיש לפני. לפעמים, אני מסתכל על שאריות של דברים שיש לי מהיום הקודם, ואני מנסה לפתח מזה משהו אחר. מאחר ובכל יום אני מעלה משהו חדש לאינסטגרם, חלק מתהליך פיתוח האוכל מתחיל ממה שיש לך כדי ליצור מזה דברים חדשים ושונים. מצד שני, יש דברים שהצריכו תהליך ארוך והרבה מחשבה ותכנון עד שיצאו כמו שצריך. אני בעיקר מושפע מפטיסרי צרפתי קלאסי, אבל לא אוהב את זה שהוא מאוד מקובע ומיושן. אני נהנה לתת לדברים הקלאסיים את הטוויסט שלי, ולהפוך אותם לקצת יותר צבעוניים וחדשניים.

– צורה או טעם?

וואו, זאת שאלה קשה. בסופו של דבר, אני ממש לא מסוגל להתפשר על הטעם. אבל בעידן שלנו קשה מאוד להתפשר גם על האלמנט הוויזואלי. אנשים רוצים שדברים יצטלמו טוב ואסתטיות היא חלק חשוב מהעניין. בעיני, הטעם הוא הכי חשוב. הרבה שפים נותנים הנחיות שקודם כל חשוב שהדברים יראו טוב ושזה יהיה צלים, כלומר שאפשר יהיה לצלם את זה, כי זה חלק מהעניין השיווקי.

– שפים נערצים?

Pierre Hermè הוא מלך בעולם של הקונדיטוריה ובמקביל אליו יש עוד מישהי שאני מעריץ ששמה קלייר דאמו Claire Damon ויש לה מקום בפריז שנקרא Des Gâteaux et du pain. היא עושה בעיני את הדברים הכי מעניינים, מקוריים וטעימים שיש בפריז. היא פשוט מדהימה. ויש קונדיטורית נוספת בשם  Claire Heitzler שהיא השף פטיסרי של Ladurée. אני מעריץ אותה והיא עושה עבודות יפיפיות.

אנחנו מחליפים רשמים נלהבים על הסדרה המצוינת chef's table, על הקראפן של מיסטר הולמס, צ׳אד רוברטסון מטארטין וננסי סילברטון ממסעדת Osteria Mozza, ואני כבר לא יכולה לחכות להראות לו כמה מנפלאותיה של סן פרנסיסקו. שנינו מסכימים על כך שהחלק הכי חשוב בארוחה זה הקינוח. כל השאר זה רק הפור-פליי לפני הדבר האמיתי. ושנינו יודעים שהאיכות תמיד חשובה יותר מהכמות.

– כבר למדתי עליך שטראטים ופירות חמצמצים הם הפייבוריט שלך. מה עוד?

נכון, לגמרי! אני משוגע על טארטים עם פירות. וכי מה יכול להיות יותר טעים מבצק פריך, מילוי מתקתק של קרם שקדים ופרי טרי? אני מאוד אוהב פירות. באופן כללי, אני מאוד אוהב מתוק, אבל תמיד אעדיף פירות על שוקולד.

– אתה כיום הדבר החם של הקונדיטוריה הישראלית. מהו סוד הקסם או ההצלחה שלך, לדעתך?

קודם כל, אני חייב להודות שיש בזה אלמנט של מזל. היה לי טיימינג מאוד נכון. הרבה מההצלחה שלי אני חייב לאינסטגרם שנכנסתי לשם ישר מההתחלה, וזה גם מאוד עזר. וכל העניין השיווקי של ייצור תוכן ברמה מאוד גבוהה הוא גם מרכיב חשוב בהצלחה. ההתמדה בייצור תוכן איכותי גורמת לאנשים להגיע. חלק מזה, קשור להתמדה ולשיווק. אני נעזר באנשי מקצוע טובים ומשתדל תמיד לעשות את העבודה כמו שצריך. כשהקמתי אתר, לקחתי חברה מאוד טובה והם אלו שייצרו אותו עבורי. יש לי מישהו שאני נעזר בו עם התכנים השיווקיים, וגם בכל מה שקשור לעיצוב גרפי ועריכת וידאו. אני לא יודע לעשות את הכול, אז מה שאני לא יודע, אני פשוט נעזר באנשי מקצוע. חשוב לא להתפשר וחשוב גם להיפתח לעולמות חדשים ולשתף פעולה. בעולמנו באופן כללי, זאת הדרך לעבוד. כשאנשים מתחברים נוצר תוכן מעניין יותר, שכמובן מוביל לעזרה הדדית.

– איך אתה מפנק את עצמך? כשבא לך משהו טעים אתה יוצא לאן שהוא או מכין בעצמך?

זאת שאלה טובה. כשאני מפנק את עצמי במתוק, אז אישית אני מאוד אוהב גלידה. בדרך כלל, אני לא אכין לעצמי משהו במיוחד, כי תמיד יש משהו בבית.

– מהו החלק הכי כיפי בעבודה שלך?

החלק הכי כיפי בעבודה שלי הוא, ללא ספק, השלב בסדנה שבו הקינוחים מתחילים להיות מורכבים ואנשים מתחילים להתרגש מלראות אותם. כמובן שהחלק שמגיע לאחר מכן, שלב הטעימה, מספק לא פחות.

-קינוח בלתי נשכח?

טארט ליים ועגבניות ירוקות של השף קונדיטורית קלייר דמון מפריז (מהקונדיטוריה-des gateaux et du pain). השילוב בין השניים נשמע תלוש, והשימוש בעגבניות ירוקות לא בשלות עשוי לעורר אי נוחות, אך ביס אחד מהקינוח וישר התאהבתי.

 – איך החוויה שלך בסדנאות? הקהל הישראלי יכול לעיתים להיות דעתן וביקורתי?

הקהל הישראלי מדהים. אני מעביר המון סדנאות ולדעתי הגעתי לכמעט אלפיים איש. אני עושה את זה כבר ארבע שנים, בבתים של אנשים, אצלי בבית או במקומות מקצועיים ואנשים מאוד זורמים. הם באים בראש פתוח ומאוד נהנים. מעבר להכול, חשוב להם התוצר הסופי אבל הם גם נהנים מהתהליך. חשוב לי שהקהל יהיה שותף לתהליך, שישאלו שאלות ושירגישו בנוח. אנשים בארץ מאוד אוהבים סדנאות בישול ואפייה וחשוב לי שהם יבואו ויהנו. כשאני מעביר סדנה אני מאוד מושפע מהקהל וכשיש קהל טוב, אז גם הסדנה טובה.

– איך נראה יום בחיים של אלון שבו?

למען האמת, זה משתנה מיום ליום. יש הרבה פגישות על פרויקטים חדשים. עכשיו למשל, אני מלווה את רשת קפה ג׳ו שבניתי להם תפריט קינוחים חדש. אנחנו בשלב של ההטמעה של הדברים, ואני עובר מסניף לסניף בכל הארץ ובודק איך זה עובד. מעבר לזה, אני מתכנן סדנאות ובמקביל עובד על פיילוט לתכנית בישול. כל הזמן צצים עוד ועוד דברים.

– צריך אומץ לבחור בתחום הזה כמקצוע.

נכון, אבל כמו שחבר טוב שלי פעם אמר לי, זה לא באמת משנה באיזה תחום אתה בוחר לעסוק, העיקר ללכת עם זה עד הסוף ולעשות את זה הכי טוב שאתה יכול. חשוב ללכת על תחום שאתה טוב בו ולא להתפשר. צריך להיות במקום הנכון ובזמן הנכון, וצריך גם קצת מזל.

– מה מסמל עבורך הצלחה? מתי תדע ואולי אתה כבר יודע, שעשית את זה?

זאת שאלה שמעולם לא שאלו אותי. אני לא חושב שאדע אי פעם. המקום שאני שואף אליו זה להקים בית ספר, אבל לא בית ספר רגיל לקונדיטוריה. מקום שלומדים בו לא רק איך להכין בצק פריך ובצק רבוך אלא משהו מעבר לזה. אני מחפש מקום שידבר גם על תרבות והיסטוריה, על דברים טכנולוגיים כמו צילום ועריכה של וידאו. משהו עמוק עד לרמה של תואר באוניברסיטה, מקום שאנשים יוכלו לבוא ולרכוש המון כלים שונים שקשורים למקצוע. צריך תמיד לזכור שיש כיום מקצועות חדשים ונוצרים עוד ועוד. העולם הולך לכיוון הזה וצריך לתת לזה מקום והכשרה מתאימה.

 

איזה כיף לדבר עם מישהו שרואים עליו שהוא עושה את מה שהוא הכי אוהב ונהנה לעשות. יש משהו בזרימה ובאנרגיה שלו או שלה שמוכיחים מעל לכל ספק, שהם נמצאים באלמנט שלהם. זה מעורר השראה ובמקרה של אלון שבו, גם הרבה תאבון. אני יודעת איפה אני אהיה ב-6 בספטמבר בשעה 8:00 בערב. ואתם?

כמובן, שאני לא מוותרת ומבקשת ממנו מתכון מנצח, כזה שקל להכין בבית, ואלון המתוק מלמד אותנו השבוע איך הוא מכין בבקה שוקולד.

בבקה שוקולד

מה צריכים?

250 גרם קמח

6 גרם שמרים יבשים

50 גרם סוכר

1 ביצה

60 גרם חלב

30 גרם מים

125 גרם חמאה רכה

רבע כפית מלח

+ביצה טרופה להברשת הבצק

מלית שוקולד

250 גרם שוקולד מריר

250 גרם שמנת מתוקה

+100 גר' שוקולד מריר קצוץ גס

סירופ סוכר

100 גרם סוכר

100 גרם מים

מה עושים?

במיקסר עם וו לישה מערבלים במהירות נמוכה את כל החומרים מלבד החמאה. לאחר שהחומרים מתחברים מוסיפים את החמאה והמלח וממשיכים ללוש במהירות בינונית למשך 7-10 דקות ועד שהבצק הופך חלק (עד שנוצרת רשת גלוטן). מעבירים את הבצק לקערה מקומחת, עוטפים את הקערה עם ניילון נצמד ומקררים במשך שעתיים (לפחות) במקרר. לפני השימוש בגנאש יש להוציא אותו כחצי שעה מראש מחוץ למקרר- כדי לאפשר לו להתרכך ולהיות נוח למריחה (במידת הצורך ניתן להשאיר יותר מחצי שעה). כמו כן ניתן לרכך את הגנאש במיקרוגל למשך 30-60 שניות אך חשוב להשתמש בעצמה הנמוכה של המיקרוגל (עוצמה גבוהה תהפוך את הגנאש לנוזלי.

להכנת מלית השוקולד:

בסיר מביאים לרתיחה שמנת מתוקה. במקביל מניחים 250 גרם שוקולד מריר בתוך קערה בינונית. יוצקים את השמנת על השוקולד. ממתינים דקה (להמסת השוקולד) וטורפים היטב ליצירת תערובת אחידה. מקררים את התערובת במקרר (כשעתיים).

סירופ סוכר: בסיר מביאים לרתיחה מים עם סוכר. מערבבים היטב להמסת הסוכר. מסירים מהאש ומאפשרים לסירופ להצטנן (במקרר כשעה או בטמפרטורת החדר).

הרכבת העוגה ואפייה: מרדדים את הבצק למלבן בעובי 2-3 מ"מ. מורחים את מלית השוקולד בשכבה אחידה על גבי הבצק המרודד , מפזרים את השוקולד הקצוץ (100 גרם) ומגלגלים את הבצק לצורת רולדה. חותכים את הבצק המגולגל לאורכו (כלומר חתך לאורך הרולדה). מלפפים את שתי הרצועות אחת על גבי השניה למעין צורת ספירלה. את קצוות הבצק מצמידים לחלק התחתון של העוגה. מעבירים את העוגה לתבנית אינגליש מכוסה בנייר אפייה. מתפיחים את הבצק עד להכפלת הנפח (כ45 דקות). מחממים תנור ל170 מעלות (350 מעלות פרנהייט) בתכנית טורבו. מברישים את הבצק בביצה טרופה ואופים במשך 25-35 דקות. בתום האפייה מספיגים את השושנים בסירופ סוכר.

שבת שלום,

דלית

ישראל זה כאן! איפה תמצאו בגדי מעצבים, אוכל ותכשיטים כמו בבית?

ישראל זה כאן! איפה תמצאו בגדי מעצבים, אוכל ותכשיטים כמו בבית?

מאת: דלית גבירצמן

יש דברים שפשוט אין להם תחליף. אין תחליף לקוטג׳ של תנובה, אין תחליף לחומוס של אבו-חסן. אין תחליף לאבטיח קר, אדום ומתוק על חוף הים בתל אביב. אין תחליף לקפה ולמאפים של הארץ (אנחה!). אין, אין כמו האווירה של שישי לפנות ערב, שנייה לפני כניסת השבת או של ערב חג. אין כמו האוכל המוכן שאפשר לקנות בארץ, שהוא הכי ביתי וטעים שיש (כשאין בנמצא אוכל ביתי). ואם אתם לא מאמינים לי, כנסו ביום שישי ל״ריחות וטעמים״ ברמת השרון ותזהרו שלא להתעלף מהמבחר. אין על הנעליים בארץ. אין על התכשיטים, הבגדים, העיצוב והחדשנות כמעט בכל תחום שרק אפשר להעלות על הדעת. אבל… מה לעשות, שאוקיינוס שלם מפריד בינינו לבין כל הטוב הזה? וכל זה, עוד לפני שאמרתי משפחה, חברות, בורקס ושוקו בשקית, כי זה בכלל מביא אותי לכדי דמעות.

אז מה עושה בחורה נמרצת שכמוני, כשקשה לה וצובט לה קצת בלב אחרי חופשת קיץ מעלפת חושים? יוצאת לחפש מקומות שווים שמרוממים את הנפש ומורידים, ולו במעט, את מפלס הגעגוע. אז בואו איתי למסע בלתי רגיל, ואכיר לכם כל מיני אנשים מקסימים ומקומות יפים וטעימים, שעוזרים לנו להרגיש הכי קרוב לבית שרק אפשר. רק בלי הג׳טלג. מן כתבה למתגעגעים, כמוני, שבוחרים ללכת בלי ולהרגיש עם.

Baboo

BaBoo  שייכת לאישה שופעת טעם וקסם אישי, המלאה באהבה לאנשים, לדברים יפים ולטיולים בעולם, שהחליטה לפתוח את חלקת האלוהים הקטנה שלה, ממש כאן, בסן פרנסיסקו. גלית חי מביאה אלינו עיצוב ישראלי (וכן עיצוב עולמי בעיקר ממקומות פחות מוכרים), מעצבים צעירים, והמון אהבה לטקסטיל וחומרים טבעיים. מיד כשפוגשים את גלית מבינים שמדובר בעסק שדוגל בשירות יוצא דופן, שבבסיסו הכרות וחברות עם הלקוחות, ויציאה מעבר למקובל בכל מה שקשור לאמון, עמידה בהבטחות, אחריות וכנות – מעין מועדון לקוחות, אם תרצו. כמו כן, חשים בהערכה הגדולה שיש לה למעצבים והיוצרים ולמקורות העבודה שלהם – לחומר, למקום ולהשראה. האווירה בחנות קסומה וביקור בה מעורר את כל החושים (ואל תוותרו על השוקולד המשובח המוצע למבקרים!).

העיצוב הישראלי הוא גאווה בפני עצמה, וגלית רואה בעצמה מעין שגרירה של ישראל, בדרכה שלה. חלק מהמעצבים הישראלים שמוצגים בחנות הם: רוני בן שמחון (צילום אומנותי), עדי שפירא (קרמיקה), באבו (תאורה), בודו (שטיחים ואומנות לבד), מיקה בר (טקסטיל), צורי גוואטה (מעצב טקסטיל ותכשיטים), עינת ברג (מעצבת טקסטיל ותכשיטים) gaga and design, יהלומיס (קרמיקה), רוית קפלן – (תכשיטים – מקומית), איריס גיא סופר (תכשיטים), יוסי פלד (אומנות עבודות ברזל) וטובי פרבר (תכשיטים). אז אם חשקה נפשכם בקפיצה קטנה לארץ, רק בשביל לנשום קצת טעם טוב ועיצוב ישראלי במיטבו – זה המקום בשבילכם!

Baboo, 3356 Sacramento st. San Francisco

ארוחת בוקר ישראלית אצל עליזה ב-eatwith

אם כל התיאורים הללו והגעגועים עושים אתכם רעבים, אם אתם חולמים, כמוני, על טעמים ומטעמים מוכרים העשויים בהקפדה ובאהבה רבה, ומוגשים בכלים יפים – ממש כמו בארץ, אם יש לכם אירוע לחגוג עם חברים, אורחים או מקומיים, עשו לעצמכם טובה והזמינו ארוחת בוקר ישראלית, ארוחת שבת כמו בבית או חפלה ים תיכונית אצל עליזה גרייבסקי. עליזה תכין עבורכם את כל אלה, בנוסף לארוחות הנפלאות שהיא מארחת ב-eatwith. עליזה היא לא רק קוסמת במטבח, היא גם אחד האנשים הכי נדיבים שאני מכירה. היא יוצקת את ליבה אל הסירים, אל המאפים המדהימים והסלטים המשובחים, חוץ מזה שהבית שלה נראה כמו סניף של אנתרופולוג׳י. מומלץ בחום!

Aliza Bishulim SF, www.bishulimsf.com, www.eatwith.com

Ruti

קשה לי להאמין, שיש מישהי שעדיין לא שמעה על רותי. רותי זיסר היא אחת הנשים הכי יפות, הכי מוכשרות, אמיצות, אנינות טעם ובעלות הסטייל שפגשתי מימי. אחרי שנים בתעשיית ההייטק, החליטה רותי ללכת בעקבות הלב ופתחה ב-2009 את חנות הדגל שלה בפאלו אלטו. והשאר, איך אומרים? הסטוריה. מאז, פתחה רותי חנויות נוספות בברקלי, סן פרנסיסקו, סנטה מוניקה, Venice, וידה עוד נטויה. מעבר לעובדה שרותי מוכרת בגדי מעצבים ישראליים מהשמות המובילים בתחום, יש לה עצמה ליין של בגדים מחמיאים, נוחים וייחודיים שתמיד, אבל תמיד, זוכים למחמאות – ואני מדברת מנסיון! התשוקה של רותי לאופנה ניכרת בכל בחירה שלה והיכולת שלה להתאים את הבגד הנכון לכל אחת ולגרום לה להרגיש הכי טוב עם עצמה הינן מרשימות ויוצאות דופן! ואגלה לכם בסוד: אני, את הקניות שלי אצל רותי עורכת דווקא לפני הביקורים בארץ. אתם יודעים למה? כי זה משאיר לי יותר זמן לבתי קפה… וכל בגד שקניתי אצלה, תמיד נראה מעולה!

ruti

קפה סטופ

כאילו בהזמנה, נפתח ממש בשבועות אלו המקום לו ציפינו וחיכינו חודשים ארוכים. בצמוד לפלאפל סטופ, שהפך למוקד עלייה לרגל לכל המעוניינים לנגוס בפיתה מעולה מלאה בפלאפל חם וטרי, נפתחה ממש ממול האחות הצעירה, המאפייה ובית הקפה – קפה סטופ. תדמיינו בורקסים חמים המוגשים עם ביצה קשה ועגבניות מרוסקות, שקשוקה, ארוחת בוקר ישראלית עם מלא גודיס קטנים, רוגלך, ובעיקר, אווירה – ממש כמו בארץ. וכל זה, כאן אצלינו.

Café Stop, 1323  Sunnyvale Saratoga Road, Sunnyvale

תכשיטי חן

גם בתחום עיצוב התכשיטים אין לנו מתחרים. אז תכירו בבקשה את חן שוורצמן, בת 35, נשואה לבעל ארגנטינאי, שעסקה בישראל בסחר בשוק ההון כעשר שנים. כיום, חן היא צורפת מקצועית, בעלת עסק של תכשיטים בעבודת יד. היא התחילה ללמוד צורפות לפני כ-6 שנים בתור תחביב והתאהבה. את התכשיטים חן עושה מכל הלב והיא מאמינה שהם צריכים לגרום לאושר, ולכן מאוד חשוב לה שמי שקונה את תכשיטיה תרגיש הכי מחוברת אליו בעולם.

את התכשיטים של חן ניתן לרכוש ב- ETSY: henmadewithlovee

חשבון אינסטגרם: henmadewithlovee

StandingOBoutique

ציפור קטנה לחשה לי את שמה של יפעת. היא ובעלה הגיעו לארה״ב לפני כ-12 שנה, ואף היא החליטה לקחת פסק זמן מהקריירה המשפטית וללכת בעקבות העניין הרב שגילתה באופנה, עיצוב ואסתטיקה בכלל. מאחר וגילתה שלפרברי אמריקה אין הרבה מה להציע בתחום, החליטה להקים את "STANDING "O – סטודיו לאופנה, המתמחה ביבוא בגדים ופריטי אופנה משלימים מישראל. הבגדים מתאפיינים בגזרות מחמיאות, בדים במרקם והדפס ייחודי וסגנון casual chic. לצד הבגדים, יפעת מייבאת תכשיטי אופנה ייחודיים. כאמור, השמועה עברה מפה לאוזן והעסק גדל באופן אורגני. אחד הדברים שהכי חשוב ליפעת בעסק הוא להיות כנה וישירה עם הלקוחות. הסטיילינג האישי הוא חלק ממה שמציע הסטודיו, ויפעת מאמינה שיחס אישי ועזרה בבחירת הבגדים והתאמתם הם קריטיים בעסק מסוג זה. כמו כן, חשוב לה לשמור על רמת מחירים סבירה. מעצבים ומותגים מישראל שניתן למצוא בסטודיו – חגית טסה, ביאנקו, דנה אשכנזי, אחיות, הולי, אפרת וטלי ועוד.

יפעת פיקרז, טלפון: 5859 505 408

Newcastle Dr., Los Altos 1810

Facebook: @StandingOBoutique

ווילאג׳ חומוס

חומוס זאת נקודה כואבת, ואין כתבה למתגעגעים בלי מקום טוב של חומוס. רציתי לספר לכם הפעם על מקום שהתוודעתי אליו ממש לאחרונה, שנמצא ממש כאן ומוכר חומוס טעים, אחד הטעימים שאפשר להשיג פה, פיתות מושלמות וחמוצים נפלאים, והוא נקרא ווילאג׳ חומוס. זהו מקום קטן, צנוע ומפתיע באיכותו. הם מספקים שרותי קייטרינג לאירועים או סתם לקחת הביתה. שווה ביותר!

Village Hummus, 1001 Park Place, San Mateo, CA 94404

BERNHARD

שמן וריחן של החלות של ענת לשם כבר יצא למרחוק. בלחם בכלל, יש משהו שורשי וביתי, ולחלה בפרט, יש קסם מיוחד שאין שני לו מכל מליוני המאפים. באסתטיקה המופלאה שלה ובהקפדה על כל פרט ופרט, מצאה ענת דרך לחבר את קהל לקוחותיה הנאמן לריחות ולטעמים של הארץ. אין כמו לקבל משלוח של ברנרד כדי למלא את הבית בניחוחות של שבת וחג.

http://www.bernhardchallah.com/

מסעדת ב-בית

למסעדה הנפלאה הזאת באוקלנד, בבעלותה של השפית המקסימה מיקה טלמור, כבר הקדשתי כתבה שלמה. החיוניות, האנרגיה הטובה, הנדיבות, החיוך הכובש והכישרון של מיקה גורמים לי לרצות לספר עליה לכל מי שאני מכירה. רואים עליה שהיא עושה את מה שהיא הכי אוהבת לעשות. שלא תגידו שלא ידעתם!

Ba-Bite, 3905 Piedmont Avenue, Oakland

מאפיית פרנה

פעם קראו להם הטאבון, וגם עליהם כבר כתבתי כתבה שלמה. אבל למי שפיספס, שווה לדעת שיש בעיר מקום נהדר שמכין במקום חלות לשבת, בורקסים, רוגלך ובייגלך שהופכים כל מפגש לחגיגה ישראלית ואת סוף השבוע לשבת אמיתית. טעים!

Frena, 132 6th St, San Francisco

 

הצורך שלנו במוכר ובידוע הוא אנושי ומובן. לא משנה כמה רחוק הלכנו, כמה ימים ויבשות חצינו וכמה שנים אנחנו חיים מחוץ לארצנו הקטנטונת, המהבילה ועתירת הסטייל והטעם. כמה טוב שיש מי שדואג להביא אלינו ולייצר עבורנו ניחוחות, טעמים ומוצרים באיכות, בסגנון ובייחודיות שכולנו אוהבים ומעריכים. הרשימה הזאת היא, כמובן, חלקית. ישנם עוד רבים באזור שדואגים להביא אלינו ולייצר עבורנו את שאהבנו. המשך יבוא. אתם יודעים, לגעגוע הרי אין סוף.

לא ניפרד לפני שאצייד אתכם במתכון מ-ע-ל-ף שחלקה איתנו באהבה עליזה גרייבסקי. זהו מתכון למאפים מקסימים, נוטפי גבינת ברי עם עקצוץ מתקתק של ריבת פלפלים. היחס בין קלות ההכנה לתיחכום של הטעמים הוא כמעט בלתי חוקי.

מאפי הגבינה של עליזה

מה צריכים?

1 חבילה בצק עלים

שתי חבילות של עיגולי גבינת ברי (ניתן למצוא אצל יוסף הסוחר)

ריבה (רצוי להשתמש בריבת פלפלים חריפים או להוסיף אבקת צ׳ילי לריבה רגילה)

ביצה, לציפוי

שומשום

מה עושים?

מחממים את התנור לחום של 390 מעלות פרנהייט. מרדדים מעט את הבצק ומחלקים לריבועים לפי מספר הגבינות. מורחים כפית ריבה על כל עיגול ברי ומניחים אותם עם הריבה למטה על הבצק. אוספים את השוליים של הבצק ואורזים כמו מתנה. חשוב להדק את הבצק כדי שהגבינה לא תזלוג מהצדדים. מורחים מעל ביצה ומפזרים מלמעלה שומשום לבן/שחור או קצת סומק/פפריקה/אבקת צ׳ילי. אופים 20-30 דקות עד שהמאפים משחימים מכל עבר. מגישים ומתענגים!

שבת שלום,

דלית

אמת או חובה: 10 ביקורי חובה בסן פרנסיסקו

אמת או חובה: 10 ביקורי חובה בסן פרנסיסקו

מאת: דלית גבירצמן

אמת: הכתבה הזאת מיועדת לכל מי שמאמין שחשוב להגשים חלומות וגם למי שבינתיים רק רוצה להנות. היא מושלמת למי שמבקר באזור לכמה ימים וגם למי שחי פה כבר כמה וכמה שנים.

אמת: בדיוק שנה חלפה מאז שעברנו לגור בעיר הגדולה. המעבר לסן פרנסיסקו היה חלום שהתגשם. זאת היתה אחת ההחלטות הכי מדויקות שקיבלנו מזה הרבה זמן. זה נראה, נשמע ומרגיש נכון, ונכונותה של ההחלטה מהדהדת לי בכל הגוף, בכל תא. ובעיקר, בלב. כמובן, שזה אישי ואינדבידואלי, אבל כשאת כבר שם – את יודעת שהגעת אל היעד. היא עוד תשוב – זימרה באוזני עכברת הפרבר המיוזעת בשעה שהעמסנו את אחרון הארגזים. אך עכברת העיר עמדה לה בצד, שילבה את זרועותיה וחייכה בשקט, חיוך יודע כל. היא ידעה את מה שאני כבר כמעט הספקתי לשכוח, שאפשר להוציא את העכברה מהעיר, אבל…

ואם גם לכם מתנגן בראש השיר ״לא עוזב את העיר עבור אף אחד…״ אבל אילוצים של עבודה, משפחה, ילדים, קולג׳, אקזיט, פנסיה או כל תירוץ אחר, עומדים בינכם לבין האושר, מוגשת לכם בינתיים רשימה של דברים שהם בעיני, בבחינת חובה. עשרת הדברים שאתם פשוט חייבים לנסות, לטעום ולחוות בעיר. מקומות ששווה להגיע אליהם באופן מיוחד. להיכנס למכונית ולנסוע עד לכאן – ורק בשבילם. כן, עד כדי כך.

אמת: זוהי רשימה חלקית ביותר, אבל היא נבדקה ונבחרה בקפידה רבה. המשך יבוא – אני מבטיחה.

חובה: חובה עליכם להצטייד בז׳קט, ובעיקר בקיץ. כן, נחמה, העיר הזאת הפכפכה ומלאת הפתעות. לכל שכונה ואזור מגורים יש אופי אחר וגם אקלים שונה. זה נשמע הזוי, אני יודעת, אבל תאמינו לי, כדאי לכם להקשיב.

חובה: כשאתם רואים תור בסן פרנסיסקו, מיד תעמדו בסופו ולא תתאכזבו. הסן פרנסיסקנים יודעים מה טוב והם מוכנים לעמוד בשבילו בתור, כי הנסיון לימד אותם שזה משתלם. בסוף התור מחכה לך מאפה משובח, גלידה מעולה, מסעדה מצוינת או הופעה בלתי נשכחת. וכל אלה, תמיד שווים את ההמתנה.

לכבוד חגיגות השנה למעבר, תנו לי יד ונלך לעיר הגדולה הנושקת לים. תנו לי יד ונלך למקומות שהיו ועודם. ובכל מקום ומקום, אמליץ לכם על מנה מיוחדת ומה כדאי להזמין, כי החיים קצרים, אתם יודעים.

אז ככה:

1) Vive La Tarte

אם אתם מגיעים לעיר בשעות הבוקר, עצרו תחילה במאפייה חלומית בשם Vive La Tarte. בחלל הענק שהיה בעבר בית דפוס ישן, יקבלו את פניכם, שורות שורות של קרואסונים טריים ומתפצפצים, קישים חייכניים, וסופגניות עגלגלות, חינניות. וכמו שקורה לי תמיד במקומות כאלה, אני רוצה לטעום מה-כול. וזה באמת קשה לבחור, אבל בעיני, יצירת המופת שלהם היא דווקא טוסט האבוקדו. זאת מנה שמוגשת בהרבה מקומות שווים בעיר, אבל טובה מזאת עוד לא טעמתי! השילוב של לחם מצוין הנאפה במקום עם טריות האבוקדו ושילוב הטעמים של הירקות – הוא פשוט שלמות!

Vive la Tarte, 1164 Howard st. San Francisco

2) Mr. Holmes Bakehouse

אם חשקה נפשכם במאפה יחיד ומיוחד, שאין שני לו מכל מליוני המאפים, סעו למר הולמס. לא הומלס, שושנה, הולמס! שם המציאו מאפה בשם קראפין (cruffin) או הקרואסון-מאפין. אם תזדמנו לרחוב לרקין בשעות הבוקר המוקדמות, תתקלו בתור ארוך המשתרך לפיתחה של מאפייה קטנה. בקצה התור מחכה לכם מאפה מושלם, מאפין שעשוי כולו משכבות אווריריות של בצק עלים ובמילוי מענג!

Mr. Holmes Bakehouse, 1042 Larkin St. San Francisco

3) Yank Sing

אם הגיעה שעת הצהריים והילדים רעבים, אבל בא לכם לשם שינוי משהו טעים, באמת טעים. טעים ברמות של ״מאמי, מתי כבר עוברים לגור בעיר?״ – אז עשו פעמיכם למסעדת Yank Sing. מדובר באגדה של מקום. במסעדת הדים סאם הוותיקה הזאת מוגשים עשרות סוגים של כיסונים מאודים, מטוגנים, ממולאים בעוף, שרימפס, צמחוניים ואחרים. מלצריות חייכניות דוחפות עגלות עמוסות צלחות וכלי אידוי מבמבוק, ואתה, רק הושט ידך וגע בם. או לפחות תצביע לעברם ותגיד ״כזה״. גולת הכותרת של המקום היא כיסונים קטנים הנקראים שנחאי דמפלינגס. כל כיסון ממולא במרק – מעדן שכמותו עוד לא טעמתם!

Yank Sing, 101 Spear St. San Francisco

Yank Sing, Stevenson St. San Francisco

4) Trou Normand

אם אתם במצב רוח תרבותי ובא לכם לתת קפיצה לראות איזו תערוכה מעניינת ב-SFMOMA, במוזאון היהודי או הופעה בגני Yerba Buena, אבל בא לכם גם לנשנש משהו טעים לפני או אחרי, כנסו למסעדה נפלאה, שהיא ממש במרחק הליכה משם. היא נקראת Trou Normand, והיא פשוט נהדרת. היא אלגנטית, יפה וטעימה כיאה לערב תרבותי שכזה. הזמינו שם את מגש השרקוטרי שלהם, ולא תצטערו. בשעה שאני התענגתי על סלט מרענן וגבינות, זכה האיש היקר בסיור מאחורי הקלעים וחזה במו עיניו בבשרים המעושנים המוכנים ממש במקום. מומלץ ביותר!

Trou Normand, 140 New Montgomery St. San Francisco

5) Coi

כשבא לכם לחגוג אירוע חשוב, יום נישואין, יום הולדת עגול או כל אירוע משמעותי אחר, הזמינו מקום במסעדת Coi לארוחת טעימות בלתי נשכחת. כל מנה ומנה היא יצירת אמנות המוגשת לכם בצלחת. המנות יפיפיות ויש בהן את האיזון הנכון שבין שליטה בטכניקה וכשרון גדול. ב-COI התגלה לי סוד ההנאה מאוכל משובח, ותחושת ההשתאות לנוכח, כן חברים, העונג. ההתמחות שלהם היא פירות ים, אך יש אפשרות להזמין מראש תפריט צמחוני.

COI, 373 Broadway, San Francisco

עוד מסעדה חגיגית ששווה לנסות את תפריט הטעימות שלה היא:

Petite Crenn, 609 Hayes st. San Francisco

ובמסעדת Spruce שווה לבקר, לבראנץ׳, לאנץ׳ או דינר, ולו בשביל קינוח העוגיות המפורסם שלהם, הנאפות טריות בו במקום.

Spruce, 3640 Sacramento st. San Francisco

6) Cala

לפנות ערב, יש לכם כרטיסים להצגה, הופעה או קונצרט בלב העיר, ובא לכם משהו טוב במיוחד, אבל לא בשביל להתמלא. מנה ראשונה, בקטנה כזה, אבל שתהיה שוס. לכו למסעדת Cala והזמינו את ה-Trout tostadas שלהם. המקום הוא חגיגה לחובבי המטבח המקסיקני, ברמה הגבוהה ביותר. מעדן!

Cala, 149 Fell St. San Francisco

7) מסלולי מדרגות

ואחרי כל האוכל הזה, צריך קצת לזוז. אני מציעה לכם לנסות את אחד ממסלולי המדרגות היפים ביותר שישנם בעיר, וישנם הרבה כאלה. למעשה, יש לי ספר שלם שכולו הצעות למסלולי מדרגות בסן פרנסיסקו. מן המדרגות הפתלתלות שבמגדל Coit ועד לגרם המדרגות היפיפה שבפארק לינקולן. אחד המסלולים החביבים עלי במיוחד נקרא: 16th Avenue Tiled Steps. מדובר במדרגות המעוטרות בפסיפס יפיפיה שעיצבו איילין באר וקולט קרוטצ׳ר, והפכו לפרויקט קהילתי. והכי חשוב, המראה של העיר הניבט מלמעלה (ביום יפה, כמובן)  – עוצר נשימה!

8) 20th century cafe

קבעתם פגישה עם חברה לקפה. איפה כדאי לשבת? מבין עשרות בתי הקפה הנפלאים שישנם בעיר, שבה את ליבי לאחרונה בית קפה קטן ומיוחד במינו. זהו בית קפה בסגנון אירופאי, בשם 20th century cafe. מוגשים בו מאפים וקינוחים משובחים, קניש תפוחי האדמה והבייגל שלהם הם מהטובים שטעמתי. מקום עם המון טעם טוב, סגנון ואופי!

20th century cafe, 198 Gough st. San Francisco

9) CatHead's BBQ

ובמסגרת פינת החי, נאלצתי לפנות לעזרת האיש היקר, וכך הוא אמר: שנים חיפשתי מקום שיודע לעשות בשר וברבקיו כמו שצריך. ב- CatHead's BBQ, יש שני תנורי לבנים מקצועיים שבהם מעשנים את הבשרים לאט ובקפידה. אל תתנו למראה הזרוק להטעות אתכם. את הכבוד נותנים שם לבשר. כל מה שטעמתי שם היה נפלא, אבל אני הכי ממליץ על הבריסקט והצלעות.

CatHead's BBQ, 1665 Folsom st. San Francisco

10) Tartine Manufactory

ולבסוף, אי אפשר לעזוב את העיר בלי לטעום מלחם הקודש. תאמינו לי, וכל מי שהיה שם – יודע. הלחם של טרטין הוא הדבר האמיתי. לגעת באושר!

Tartine Manufactory, 595 Alabama st. San Francisco

 

אז מה אני אגיד לכם? אמת או חובה, אנחנו בלב כבר יודעים את התשובה.

 

שבת שלום,

דלית