שבוע המסעדות של סן פרנסיסקו 2019: שווה לכל ביס

שבוע המסעדות של סן פרנסיסקו 2019: שווה לכל ביס

מאת: דלית גבירצמן

איזה מזל שממש באמצע החורף, כשהשמים קודרים ונדמה שהשמש שוב לעולם לא תזרח ואפילו אחת הערים היפות בעולם מתכסה לה פתאום בצעיף ערפילי, בדיוק אז, היא מחליטה לפתע לעשות מעשה. סן פרנסיסקו פותחת בחגיגיות את שעריה ומזמינה אותנו בחיוך (ובמחיר) מפתה לבקר בשלל מסעדותיה. איזה כיף, שבדיוק כשכולם מסביב מצוננים ומשתעלים, ואין לאף אחד חשק לצאת מהבית, בדיוק אז, כמו בהזמנה, מכריזים על שבוע המסעדות של סן פרנסיסקו. פעם בשנה, בזמן שרוב האמריקאים עדיין מנסים להתאושש מהילולת המתנות של כריסמס וההוצאות של חופשת החורף, מגיע שבוע שבו המון מסעדות טובות בעיר, חלקן אפילו מסעדות יוקרה, מציעות ארוחות צהריים או ערב במחירים השווים לכל נפש. זהו ב-ד-י-ו-ק הזמן לנסות מסעדות ששמעתם עליהן אך טרם הספיקותם, וכל זאת, מבלי למשכן את הבית. נכון, לעיתים התפריט מצומצם, ובחלק מהמסעדות החגיגה מוגבלת רק לארוחות הצהריים, אך עדיין זאת הזדמנות נהדרת לטעום את העיר, ובעסקה משתלמת ביותר.

שבוע המסעדות כולל השנה רשימה של קרוב ל-130 מסעדות באזור סן פרנסיסקו, המנסות להציג מבחר ממנות הבית שלהן, או לחילופין, לנסות מנות חדשות, והכול במחיר קבוע מראש. ארוחת צהריים הכוללת 2 מנות ויותר תנוע בין $15 ל-$25. ואילו ארוחת ערב הכוללת 3 מנות ויותר תעלה בין $40 ל-$65. כמובן, שזאת הזדמנות נהדרת לשוב ולחזור למסעדות מוכרות ואהובות עליכם, במחיר מפתה במיוחד.

אז הנה לכם ״טעימה קטנה״ – המלצות על כמה מהמסעדות החביבות עלינו ביותר מתוך הרשימה:

Absinthe Brasserie & Bar

Absinthe

ראשונה ברשימה מופיעה המסעדה הצרפתית הוותיקה והמצוינת שבאזור Hayes Valley היפיפה. היא מוקפדת, טעימה, עם יינות טובים וכל הגינונים הצרפתיים – ממש קפיצה קטנה לפריז – או לה לה!

398 Hayes street at Gough, San Francisco

Central Kitchen

מסעדת האחות של flour+water הממוקמת בשכונת ה-Mission. היא סופר-נעימה, סופר-טעימה, בעלת שיק-תעשייתי, ניחוחות וטעמים קליפורניים, וכל אלו עושים חשק לחזור אליה שוב ושוב. התפריט משתנה מידי יום, אך הפסטה היא תמיד בחירה טובה. אנחנו התענגנו על סלט עלים מרענן, טורטלוני נפלאים ממולאים עם דלעת (אני), ירקות כבושים ושורט ריבס משובח (האיש).

Central Kitchen, 3000 20th St, San Francisco, CA 94110

Delfina

המסעדה שכבר מזמן הפכה לקלאסיקה בעיר, מפורסמת בעיקר בשל הפיצה המצוינת שלה. אנחנו אוהבים בה גם את סלט ה-Tricolore.

Delfina, 3611 18th Street, San Francisco

E’Tutto Qua

מסעדה איטלקית מהוללת בשכונת North Beach, שקיבלתי עליה המלצה מחברה מקסימה. וכך היא אמרה: ״זו באמת הייתה חוויה קולינרית באווירה מיוחדת ומלאת חיות. המסעדה הייתה מפוצצת וכל הצוות עבד כמו תזמורת בהרמוניה מושלמת. במקרה יצא לי לדבר גם עם הבעלים של המקום והוא הסביר לי שאם אני רוצה את ה״מיטבולס״ שלהם כמנה עיקרית (בתפריט זה מופיע רק כמתאבן) אני יכולה להתקשר מראש והם יכינו. אני מאד ממליצה לקחת את ה״סמפלר״ של המתאבנים, כל אחד טוב יותר מהשני. המנה העיקרית שלקחתי הייתה אחת המנות הטובות יותר שאכלתי, והפסטה שלהם נותנת משמעות חדשה למונח ‘al dente’. למנה קוראים “Spaghetti Neri”. אה, נזכרתי, רק לעיתים רחוקות אני מזמינה קינוח, והפעם (בגלל שהאוכל היה מדהים והכמויות לא גדולות מדי כך שנשאר מקום בבטן) הזמנו כמה מנות והן היו נפלאות גם כן. אפילו הפנה קוטה המוכר וידוע הפתיע ועלה על כל הציפיות. ואם את בעניין של יין אדום, מאד נהניתי מהיין הזה שהם המליצו עליו – Nero D’avola 2015״. זאת בחורה (והמלצה) כלבבי!

270 Columbus Ave. San Francisco

Flower + Water

מסעדה איטלקית נוספת, ותיקה ונפלאה, השוכנת בלב שכונת ה-Mission. היא מתמחה בפסטות טריות שהם מכינים במקום, וששמען של הפיצות הנפוליטניות הדקיקות שמוגשות בה יצא כבר למרחוק. המסעדה מתגאה אף בספר הבישול שלהם המכיל למעלה מ-50 מתכונים וטיפים מאנשים ששיכללו את מלאכת הכנת הפסטה לדרגת אומנות.

2401 Harrison St. San Francisco

Fogo de chão

מסעדת בשרים ברזילאית, שבה נפתחת הסעודה במזנון מרהיב של סלטים טעימים ביותר, וממשיכה עם נתחי בשר מעולים המגיעים על שיפודי ענק שזורמים לשולחן כל עוד אתה נותן ״אור ירוק״. מסעדה אנינה המציעה מנות בשר מופתיות, שחובבי בשר אמיתיים מתעלפים רק מלשמוע עליהן. אני חוזרת לשם שוב ושוב, ולו בשביל הלחמניות המסורתיות (pão de queijo) הנהדרות המוגשות לשולחן חמות ונימוחות.

201 3rd Street San Francisco

La Mar Cebicheria

מסעדה פרוויאנית טעימה שיושבת ממש על ה- Embarcadero. יופי של מנות, יופי של נוף ויופי של אווירה. מצחיק, ששנינו קיבלנו עליה המלצה בדיוק באותו השבוע, משני אנשים שונים, אז כמובן שהיינו חייבים לנסות אותה. מה, לא ככה?

Pier 11/2 The Embarcadero, San Francisco

(כן, אני יודעת שזה נשמע כמו כתובת מתוך ספר של הארי פוטר, אבל נשבעת לכם שיש דבר כזה)

Magnolia Brewing

אחרי שהיו סגורים לרגל שיפוצים נפתחו שוב שעריה של מסעדת מגנוליה לשמחת כל תושבי שכונת הדוגפאץ׳. המקום המדליק המתמחה בבירות מציע מגוון סלטים, כריכים ובשרים.

Magnolia Brewing, 2505 3rd Street (@22nd)

1398 Height Street (@Mason)

Namu Gaji

Namu Gaji

שלושת האחים דניס, דייויד ודניאל גדלו במסצ׳וסטס ולמדו מאימם את האהבה לבישול. משהגיעו כולם, בזה אחר זה, לסן פרנסיסקו החליטו לפתוח מסעדה אסיאתית מוקפדת, שלה חוות גידול אורגנית משלה, שחרטה על דיגלה להעניק לסועדים חוויה בלתי נשכחת. ואנחנו לא נשכח את קדירת האבן הלוהטת שהוגשה לנו לשולחן ובה כל טוב צמחוני היושב על מצע אורז מתפצפץ, מנה שבשבילה גיבורים עפים. מומלץ בחום!

Namu Gaji, 499 Dolores Street at 18th, San Francisco

One Market

מסעדה נוספת שיושבת על ה- Embarcadero, ומזה 25 שנה מעסיקה את מיטב השפים ומאכילה דורות של סועדים. אז אם חיפשתם מקום לחגוג בו אירוע, זה המקום בשבילכם.

1 market street San Francisco

Oren’s Hummus

כן חברים, אנחנו על המפה! החומוס של אורן שכבש בסערה את החיך המקומי מצטרף לרשימה המפוארת של שבוע המסעדות.

Oren’s Hummus, 71 3rd Street, San Francisco

Skool

skool

ובשנה שעברה, לכבוד שבוע המסעדות, בחרתי להתחיל את החגיגה במסעדת פירות ים, שכבר מזמן רציתי לבקר בה. זאת היתה הזדמנות נהדרת לנסות אותה. לצד התפריט הקבוע, הוגש לי תפריט מיוחד שכלל מנה ראשונה, עיקרית וקינוח ב$25. תענוג!

Skool, 1725 Alameda Street San Francisco

Spruce

מסעדה יפיפיה בשכונת Presidio Heights, ששווה לבקר בה לבראנץ׳, לאנץ׳ או דינר, ולו בשביל קינוח העוגיות המפורסם שלהם, הנאפות טריות בו במקום.

3640 Sacramento Street, San Francisco

Stem Kitchen & Bar

Stem Kitchen & Bar

לחובבי מטבח קליפורני במיטבו. בינות לגנים יפים ונוף עוצר נשימה בבניין משרדים תמים למראה שבשכונת הMission Bay החביבה עלינו, תמצאו את פינת החמד הזאת. המטבח הפתוח, העיצוב המודרני, הירקות האורגניים והמנות המוקפדות והיפות הביאו אותנו לשם לא פעם.

499  Illinois Street, San Francisco

 

אז חברים, אל תפספסו הזדמנות נהדרת לצאת ולבלות עם בן או בת הזוג וגם עם הילדים. אל תתנו למזג האוויר, לחשיכה המוקדמת או לדכדכת העונתית להכניע אתכם, ונצלו את שבוע המסעדות בעיר הגדולה.  מתי? בין התאריכים 23-31 בינואר, 2019. לרשימה המלאה של המסעדות המשתתפות ולפרטים נוספים, פנו לקישור הזה

והעיקר, רק בשמחות!

שבת שלום,

דלית

dalit@gvirtsman.com

 

מעונינים בעדכונים והמלצות נוספות? הצטרפו לרשימת התפוצה של בעניינים

https://paloaltojcc.org/JoinICC

קיצור תולדות הצ׳ולנט

מאת: דלית גבירצמן

איזה כיף, קררררר! בימים קרים וגשומים שכאלה, כולם ממהרים להכין מאכלים מוכרים, ובעיקר, אוכל נחמה שעושה טוב על הנשמה. כולנו חולמים על מזונות משביעים, שלרוב מבלים כל הלילה בתנור וממלאים את הבית בניחוחות מופלאים. במהרה נשלפים כל המתכונים הישנים והטובים של תבשילים ונזידים, ירקות ממולאים ומרקים סמיכים ועשירים. עונת החורף מזמנת לנו חגיגה של מאכלים שעושים לנו חם בבטן, ובעיקר – בלב.

בין אם אתם קוראים לזה צ׳וֹלנט או סתם חמין, כמעט לכל עדה ותרבות קולינרית יש את הגרסה שלה לנזיד הנחמה היהודי שמתבשל לו לאט-לאט כל הלילה. הסיבות לצורת הבישול הארוך היו בעיקר מעשיות. בין אם מדובר באבות אבותינו שהיו מנועים מהדלקת אש בשבת והעדיפו להכניס לתנור בערב שבת תבשיל שיבלה שם כל הלילה ויהיה מוכן ביום למחרת, ובין אם מדובר בעמים שפשוט העדיפו לנוח מהבישולים יום אחד בשבוע, תודו שמדובר פה בהמצאה גאונית. העובדה הפשוטה שהיה הרבה יותר זול להשתמש בחלקי הבשר הנחותים והירקות הפחות נחשקים הדורשים בישול ארוך, הביאה לפתרון פשוט, זול ונוח. וזאת עוד הוכחה ש…איך נוהגים לומר במחוזותינו? ההכרח הוא אבי ההמצאה!

אבל כאן התגלה הסוד – במהלך הבישול הממושך קורה משהו קסום והוא זה שהפך  את סוג הבישול הזה לאהוב ומוצלח כל כך. במהלך הבישול האיטי משתחררים כל הטעמים השונים ונספגים אלו באלו. פתאום התברר שמהחומרים הפשוטים לכאורה, מתקבלת תערובת ארומטית ועשירה בטעמים, שלא ניתן להשיג בשום שיטת בישול אחרת. השנה הוכרזה לראשונה בתל אביב אולימפיאדת הצ׳ולנט מול קהל וצוות שופטים. מה דעתכם, אולי הגיע הזמן לקיים תחרות שכזאת גם אצלנו? רק אומרת… ובינתיים, העניקו לאהובים עליכם בסוף השבוע הקרוב את המתנה הכי נפלאה שיש – הזמינו אותם לצ׳ולנט בשבת.

המתכון הבא הוא באדיבות האיש היקר, ששידרג את המתכון שעובר בירושה במשפחתינו מזה שלושה דורות. בכל ביקור שלנו בארץ, אנחנו מתחננים לצ׳ולנט, והורי המסורים שתמיד ערוכים להגשים את כל מאווינו הכמוסים, נרתמים למשימה. ביחד הם שוקדים על הכנת התבשיל, כשאבי אמון על הטיגון האיטי של הבצל שכתוצאה מהקירמול שלו משתחררים הסוכרים המעניקים לצ׳ולנט ארומה וטעמים שאין כמותם. אחרי שהסיר בילה בתנור כל הלילה, והבית כולו התמלא ניחוחות, כולנו מתקבצים סביב השולחן, ו-כן, אפילו בחום היוקד של יולי-אוגוסט אנחנו לא מוותרים, מדליקים מזגן, ו…מדמיינים שזה חורף.

אז הפעם, אני מקדישה את הכתבה לאלו מכם שהחורף עושה להם קצת עצוב. אולי מתכון של אוכל ביתי, חם ומפנק, שממלא את הבית בריח נהדר, יעשה לכם את החורף הזה קצת יותר נעים.

**צ׳ולנט לשבת

מה צריכים?

פאונד של שורטריבס (בלי העצמות, כמו בקוסטקו) חתוך לקוביות של בערך חמישה סנטימטר

3 שוקיים של עוף

3 ביצים

4 תפוחי אדמה קלופים וחתוכים לרבעים

כוס שעועית יבשה שהושרתה במים כל הלילה

כוס גריסי פנינה שהושרו במים כל הלילה (Pearl Barley)

2 בצלים גדולים קצוצים

עצם בקר עם מח (מומלץ אך לא חובה)

2 כפות פפריקה אדומה מתוקה

תפוח אדמה נוסף מבושל במים (לקציצות)

כוס קמח

3 כפיות מלח

1/2 כפית פלפל שחור

כף דבש

שמן לטיגון

מה עושים?

מטגנים במחבת גדולה וכבדה ועל אש קטנה בצל אחד קצוץ לקוביות עד שהוא משחים. מוסיפים כף פפריקה, מערבבים עוד דקה ומסירים מהאש. מפזרים את הבצל בתחתית סיר לבישול איטי (**crock pot). מניחים את העצם במרכז הסיר ומסביבה מסדרים צפוף ככל האפשר את קוביות הבשר, העוף, תפוחי האדמה, הביצים, השעועית והגריסים. הסידור המוקפד מאפשר בהמשך להיענות לדרישות הסועדים השונים על פי טעמם והעדפותיהם. סידור צפוף מבטיח תוצאה פחות נוזלית ויותר טעימה – כך אמר האיש. ממלאים במים עד לכיסוי התכולה ועוד שני סנטימטר. מביאים לרתיחה. בינתיים, מכינים את הקציצות. מטגנים את הבצל השני עם כף נוספת של פפריקה. מועכים את תפוח האדמה המבושל ומוסיפים לו כוס קמח. מוסיפים כפית מלח ופלפל לפי הטעם. אם התערובת יבשה מידי, מוסיפים קצת מים, מערבבים ויוצרים בידיים רטובות כדורים.   כשהנוזל בסיר חם, מוסיפים כף דבש, 2 כפיות מלח ופלפל שחור, לפי הטעם. ואז, מניחים את הקציצות מעל כל שאר המרכיבים כשרק חציים התחתון טבול במים שבסיר. מכסים מורידים לטמפרטורה נמוכה ומניחים להתבשל כל הלילה. מתעוררים בבוקר לבית מלא בניחוחות משכרים ולמראה סיר מלא כל טוב, עד שבקושי מצליחים להתאפק עד הצהרים.

בתאבון ושבת שלום,

דלית

 

** המתכון מותאם ל-Crockpot של 6qt. אם אתם משתמשים בקטן יותר, יש לקצץ במרכיבים בהתאם.

כתום זה השחור החדש: המדריך לעונת הדלועים

כתום זה השחור החדש: המדריך לעונת הדלועים

מאת: דלית גבירצמן

כבר שבועיים שאני רק רואה כתום בעיניים או אם לעשות פרפרזה זריזה על שירו של אושיק לוי, במילותיו של מאיר אריאל, מה שמתחשק לי זה… כתום. יש יותר מידי חדשות תחת השמש, ואני רוצה לא לתמוה, פשוט לשכוח ורק לשקוע אל תוך עננה גדולה וכתומה. מנומר, מנוקד, מפוספס, עגול, חלקלק, מוארך או שטוח, העיקר – שיהיה כתום. מרק הדלורית כבר מככב מזה שבועות על שולחננו, דלורית חיננית כבר נצלית תדיר בתנור לצד בצל אדום ומזוגגת ברוטב טחינה וזעתר לפי המתכון האגדתי של אוטלנגי, עוגיות דלעת ופצפוצי שוקולד מפיצות ריח משכר המביא את ילדי הקומה לנקוש חרש על דלתי. הכול מסביבי כתום. בתקופה, שהיא בעיני הכי יפה בשנה, מוצפים השווקים, החנויות וצידי הדרכים בדלועים בשלל צבעים, גדלים ומרקמים. המראה כל כך יפה, שפשוט בא לקנות עוד ועוד ולהשאיר כמה על תקן קישוט על מפתן הדלת בכניסה לבית או לעטר בהן שולחן חגיגי לארוחה כתומה, עם מוטיבים סתוויים. כל גיחה מקרית ומזדמנת לטריידר ג׳ו מסתיימת אצלי בערימה חדשה של דלועים. תחילה היא עושה את דרכה כמו דוגמנית על המסלול, מסודרת בקערה יפה על השולחן שבפינת האוכל. וכמה שהן יפות, כך גם הן טעימות, ובנקל ניתן להעביר אותן מפינת האוכל היישר אל הסיר המבעבע, התבנית או לתנור שבמטבח.

כל מה שרבים מאיתנו הכרנו וידענו על דלועים, היו אלו רק אותן פיסות דלעת מבוישות, חתוכות ועטופות בניילון נצמד, שנמכרו בסופרמרקט השכונתי. היינו מכינים מהן מחית דלעת לפעוטות או מקסימום מוסיפים אותן לפעמים למרק הצמחוני של הקוסקוס. ועתה, קשה שלא להתאהב ולהסתחרר משפע הדלועים הניבט אלינו מכל עבר מצידו השני של האוקיינוס. הפתייניות האלה, קורצות אלי ומסמנות לי בתנועת יד לגשת אליהן, ואני, כאחוזת כישוף, שוב שולחת יד ומניחה בעגלה עוד מן הכתום הכתום הזה. אז בואו נראה מה היה לנו שם.

ובכן, הדלעת הנפוצה ביותר היא זו הכתומה והגדולה, שהופכת כידוע, ברגעי מצוקה לכירכרה נוצצת. אובר-דלעת, אם תרצו. מכל מקום, הדלעת הענקית הזאת משמשת בעיקר לקישוטים יצירתיים לליל כל הקדושים. נפלא בעיני לראות את עבודת הפיסול המושקעת והמדהימה שאנשים עושים בטרם יכניסו בביטנה של הדלעת נר דולק להרחיק את השדים והרוחות מפתח ביתם. ישנם גם כאמור מיני דלועים קטנות שהן פשוט צבעוניות וחגיגיות ומקשטים איתן את השולחן, על תקן ״למען לראותן בלבד״. בביתנו מככבת כבר שנים רבות הדלורית החיננית (Butternut Squash), שהיא בהירה יותר וצורתה כעין חציל שפגש אפרסמון. טעמה מתוק ואגוזי ואני נוהגת להכין ממנה את מרק הדלורית המפורסם שלי.

אך הפעם, אני רוצה להציג בפניכם כוכבת חדשה. קהל נכבד, קבלו לבמה במחיאות כפיים סוערות את דלעת הערמונים או דלעת הבלוט (Acorn Squash). היא כל כך יפה, שאפשר פשוט לפרוס אותה לפרוסות בצורת כוכב, להניח את פרוסות הדלעת העטופות (היטב) בשמן זית על נייר אפייה בתבנית שטוחה של התנור ולאפות אותה, אז איז, עם קצת מלח ופלפל בחום בינוני גבוה עד שהן שחומות. א-ב-ל, עם טיפ-טיפונת של השקעה, תוכלו להכין ממנה מנה יפיפיה, מפוארת וטעימה שתשדרג לכם כל ארוחת שבת או חג. זה בדיוק סוג המתכונים שאני הכי אוהבת. פשוטים, טעימים ותמיד סוחטים קריאות התפעלות מצד הסועדים. ותכל׳ס, יש מי שלא נהנה לשמוע את ה״וואו״ הזה, כשמניחים על השולחן מנה מרשימה שקודם כל טורפים אותה בעיניים? בעיקרון, ניתן למלא את דלעת הערמונים בשלל מילויים כמו: ירקות, אורז, קינואה או בשר. המתכון הבא הוא של חברתי השפית והכה-מוכשרת עינת פרטין, שכל מה שהיא עושה במטבח, הוא לא פחות מאשר קסם!

דלעת ערמונים במילוי גבינות

מה צריכים?

צילום: דנה גוטליב

5 יחידות דלעת ערמונים קטנה

250 גרם גבינת מסקרפונה או גבינת ריקוטה

100 גרם גבינת רוקפור

150 גרם גבינת קשקבל או גבינת פרמזן מגורדת

100 גרם פירורי לחם

50 גרם צנוברים קלויים

מלח ופלפל לתיבול

כף עירית קצוצה

¼ סטיק חמאה

מה עושים?

מחממים תנור ל 350 מעלות פרנהייט. חוצים את הדלעת לחצאים, מנקים מגרעינים וסיבים ומורחים את פנים הדלעת בשמן זית או חמאה. אופים את הדלועים כחמש עשרה דקות ומוציאים מהתנור. בקערה מערבבים את הגבינות, פירורי הלחם, הצנוברים, העירית והתבלינים. ממלאים את הדלעת במילוי הגבינה, מכניסים לתנור ואופים עוד 10-15 דקות או עד שהדלעת רכה. מוציאים מהתנור ומפזרים מעל עוד קצת צנוברים ועירית קצוצה לקישוט .

לגיוון: ניתן להחליף בכל גבינה אחרת שאוהבים. במקום צנוברים אפשר להשתמש באגוזים, פיסטוקים או שקדים. ניתן להוסיף לתערובת הגבינות עשבי תיבול שאוהבים כגון בזיליקום , בצל ירוק וכו׳.

ואם כבר הגעתם עד לטריידר ג׳ו, תציצו קצת מסביב אל שפע המוצרים העונתיים (כי זה מה שהופך אותה לחנות כזאת קטנה ומטריפה, שאפילו הקדשתי לה פעם כתבה שלמה). על המדפים תגלו עוגיות בטעם דלעת, רביולי דלעת, גבינת שמנת עם דלעת, דגנים בטעם דלעת, תה דלעת, מרקים וקינוחים, והכול – עם דלעת. אל תשכחו להצטייד בקופסה של מחית הדלעת הנמכרת רק בעונה זו, המשמשת אותי במתכונים נפלאים כמו זה של עוגיות הדלעת ופצפוצי השוקולד (מתכון כאן). כמו כן, תבלין פאי הדלעת (Pumpkin Pie Spice) אף הוא שימושי במתכונים רבים לעונה זו. לא קשור, אבל חשוב לא פחות: זה הזמן למלא את הפריזר בבצק העלים המשובח שנמכר שם רק בתקופת החגים. אל תגידו שלא אמרתי!

ועכשיו, נשאלת השאלה הגדולה: כיצד מקלפים את כל הדלועים הללו? ובכן, בחלק מהדלועים הקילוף יכול להיות באמת מאתגר וכרוך בהמון עבודה. אין לכם מושג כמה קולפנים נהדרים עם להב קרמי נפלו אצלי במטבח בעת מילוי תפקידם. עד שיום אחד, הגיע האיש היקר עם סט קולפני מתכת מעולים מסוג Titan הנמכר בBed Beth & Beyond, וכמו שאומרים, חיי השתנו ללא הכר. תמורת $15 בלבד, תמצאו גם אתם את האושר.

אז כשהשעון מצלצל חצות והכישוף מתפוגג, עזבו אתכם מנעל הזכוכית (ומי בכלל רוצה נעל מזכוכית..?) תשמעו לי, לכו על הדלעת. היא המפתח האמיתי לארוחה מהאגדות.

שלכם בכל עונה,

דלית

dalit@gvirtsman.com

מעונינים בעדכונים והמלצות נוספות?

הצטרפו לרשימת התפוצה

https://paloaltojcc.org/Subscribe

10 ארוחות בוקר בסן פרנסיסקו ששווה לקום בשבילן בבוקר

10 ארוחות בוקר בסן פרנסיסקו ששווה לקום בשבילן בבוקר

מאת: דלית גבירצמן

כל מי שמכיר אותי היטב, יודע שאני לא בן אדם של בוקר, ויש שעות שאני אפילו לא מכירה על השעון… בואו נדייק, להגיד עלי שאני ״לא בן אדם של בוקר״ יהיה סוג של אנדרסטייטמנט, כי תכל׳ס, אני הכי בן אדם של לילה. כל מה שאתם צריכים ורוצים ממני, אעשה עבורכם בשמחה בשעות הלילה המאוחרות. אלו השעות הכי פרודוקטיביות שלי; זה הזמן לכתוב אימיילים, לצפות בסדרות וסרטים, לקרוא ספרים אל תוך הלילה. ה-כול! רק באימאשלכם, תנו לישון בבוקר. מקלחת-אני עושה בערב, מקפלת כביסה-בערב, ובשעתו, אפילו את הסנדוויצ׳ים של הילדים לבוקר… הייתי מכינה בערב.

וכאן, אם תקשיבו היטב-היטב, תשמעו את הגורל מתגלגל על הרצפה מצחוק, כי מכל המקצועות שבעולם, בחרתי את זה שפשוט ח י י ב י ם להתעורר בשבילו מוקדם בבוקר. מה אני אגיד לכם, חברימצ׳יקים? לו זה היה תלוי בי, יום הלימודים בבתי הספר היה מתחיל מתישהו בין השעות עשר ושלושים לאחת עשרה, ולא בשמונה לפנות בוקר. ותאמינו לי, הילדים היו רצים לבית הספר! אבל זה כבר נושא לשיחה אחרת. אם נחזור רגע אלי, מומלץ תמיד לוודא בבוקר, שאני כבר אחרי כוס הקפה הראשונה שלי (שביום טוב, לא תהיה לפני השעה עשר), ואפילו אל תזכירו לידי את המילה ארוחת בוקר לפני השעה אחת עשרה. כן, כן, שמעתי כבר את כל הדיבורים על חשיבותה התזונתית של ארוחת הבוקר, אבל מה לעשות ששעות הקבלה של הקיבה שלי מאוד נוקשות. ובכלל, אני והקיבה שלי ביחסים מאוד קרובים, ויש בינינו הבנות שיש רק בין אדם וקיבתו.

אי לכך ובהתאם לזאת, אני חושבת שמי שהמציאה את הבראנץ׳ היתה פשוט גאון. ארוחת הבוהריים, או אם תרצו, ארוחת הבוצר, הינה ה-ארוחה ה-מושלמת בה׳ ה-ידיעה. לא בדיוק ארוחת בוקר ולא ממש ארוחת צהריים, אלא שילוב מענג של השתיים, מה שהופך אותה לארוחה הכי מפנקת שיש. הרי כבר כשאומרים ״בראנץ׳״ השפתיים נפשקות בציפיה לקראת המטעמים שמצופים לך. בראנץ׳ היא תמיד מילה נרדפת להנאה, לארוחה שבה אתה לוקח ת׳זמן כדי להנות מן המגוון והשפע של המנות. לא משנה היכן ביקרתי בעולם, בתל אביב, ניו יורק, לוס אנג׳לס או סן פרנסיסקו, הארוחות הכי שוות היו תמיד ארוחות הבוהריים. אז לכבוד השנה החדשה, סופי השבוע הארוכים, ובעיקר לטובת כל אלו ששואלים אותי תמיד לאן כדאי ללכת, הנה רשימת עשרת הגדולים לבראנצ׳ים הכי טובים בעיר, ששווה לקום בשבילם בבוקר.

Boulette’s Larder

בצד השימשי של בניין ה-Ferry Building, ממש מול תחנת המעבורת המחברת את סן פרנסיסקו לצד המזרחי של המפרץ יושבת מסעדה יפיפיה שהטעם הטוב שלה לא מסתכם רק במנות המוגשות בה.

האסתטיקה מגיעה שם לדרגת אמנות ממש, והיא מורגשת בכל פרט. מעיצוב המקום וסידורי הפרחים, ועד המנות המוקפדות והשירות המלבב. מיד רואים ששתי נשים מנהלות את המקום. רצוי להזמין מקום!

Boulette’s Larder, 1 Ferry Building, San Francisco

Mission Beach Cafe

כפי שכבר ציינתי לא פעם בעבר, סן פרנסיסקואים יודעים מה טוב בשבילם, ובשביל משהו טוב הם מוכנים לעמוד בתור. גם אם הוא א ר ו ך. לכן, אם תרצו להימנע מעמידה ממושכת בתורים, השתדלו להזמין מקום מראש (אם ניתן) או להגיע מוקדם. שמם של המאפים במישן ביץ׳ קפה יצא למרחוק, ומנות הבראנץ׳ שלהם טעימות, טעימות. אחרי שהתענגתם על מנה יפה של בנדיקט או פראנץ׳ טוסט, המשיכו משם ברגל לפארק דולורס המשגע, פרסו שמיכה ותנו לקרני השמש ללטף לכם את הפנים. הביטו סביבכם באנשים הצבעוניים, קנחו בגלידה טובה ב-Bi-rite הסמוכה, והנה לכם יום כיף של ממש!

Mission Beach Cafe, 198 Guerrero Street, San Francisco

B. Patisserie/ B on the go

זוהי אחת המאפיות בסגנון צרפתי הכי נפלאות שיש בסן פרנסיסקו, המגישה בכל בוקר מאפים טריים (Kouign Amann מהטובים שטעמתי), קרואסונים, כריכים, לחמים ועוגות שזיכו את המקום בתואר ״גן עדן של מאפים״. למות! ואם מתחשק לכם לקחת כריכים משובחים, מנת ירקות צלויים, מרק או סלט טו גו, ולעשות פיקניק נחמד בעיר, סורו ל-b on the go. ממממ… כמה טעיםםםם!

B. Patisserie, 2821 California Street , San Francisco

B on the go, 2794 California Street, San Francisco

Tartine Manufactory

כמה פעמים צריך להגיד לכם את אותו הדבר? צ׳אד רוברטסון הוא קוסם. נקודה. בוקר, צהריים וערב.

Tartine Manufactory, 595 Alabama Street, San Francisco

Outlanders

בלב שכונת האאוטר סאנסט המעוננת, ממש בפינת הרחוב, יש גם כן תור. בתחילת התור תמצאו דלת של מסעדה שמגישה את אחד הבראנצ׳ים הכי שווים בעיר, במקום הכי היפסטרי בעיר. מסלטים רעננים ומרקים מצוינים (זאת בדיוק העונה להזמין את הearly girl tomato soup), ועד טוסטים וכריכים נפלאים – רק תגידו מה שבא לכם! אפילו שמיכה יתנו לכם, אם תבקשו לשבת בחוץ. המשיכו משם ברגל לקצה הבלוק לחנות המטריפה General Store, והנה לכם חוויה מושלמת!

Outlanders, 4001 Judah Street, San Francisco

Marla Bakery

התחילו את היום בבראנץ׳ בשכונת האאוטר ריצ׳מונד, במקום העונה על השם Marla Bakery. כבר בכניסה יקבל את פניכם ניחוח מאפים טריים הבוקעים מתוך תנור הלבנים המרשים. כל מנה שניסינו שם היתה טעימה להפליא, אסתטית למראה ומוקפדת. אפילו את החרדל המשובח המוגש עם פלטת הנקניקים והשרקוטרי, הם מכינים בגאווה במקום. השתדלו להגיע מוקדם כדי להנות ממבחר גדול של מאפים. אחרי בראנץ׳ מקסים שכזה, צאו לסיור באחד ממסלולי המדרגות היפים שקיימים בעיר. כל המסלולים מופיעים בספר Stairway Walks in San Francisco. בסופו של כל גרם מדרגות מחכים לכם נופים עוצרי נשימה של העיר, והכול כמובן, ללא תשלום. המסלולים החביבים עלינו במיוחד הם גרם המדרגות עם המוזאיקה המדהימה ברחוב 16, וזה ברחוב Lyon שהוא בעיני אחד המקומות היפים בעיר.

Marla Bakery, 3619 Balboa Street, San Francisco

NOPA

במקום השביעי במצעד נמצאת מסעדה החביבה עלי ביותר – העונה על השם Nopa. היא אחת הטובות בעיר גם לארוחות ערב והיא ממוקמת באזור הטרנדי של Nopa. טריות, הקפדה, אווירה וטעם טוב הם המרכיבים המנצחים. תפריט הבוהריים כולל מנות של גרנולה, ביצים, בריוש, סלטים ודגים שרק מלקרוא אותן, בא לך ללקק את התפריט, והן מוגשות לצד קוקטלים, יינות, קפה ותה. החיים הטובים!

NOPA, 560 Divisadero Street, San Francisco

20th Century Cafe

מבין עשרות בתי הקפה הנפלאים שיש בסן פראן, שבה את ליבי המקום הקסום הזה שבלב שכונת הייז ואלי. זהו בית קפה קטן בסגנון אירופאי, ובבוקר מוגשים בו מאפים וקינוחים נהדרים כגון בבקה של פרג, קניש תפוחי אדמה, סלטים, מרקים, והבייגלס שלהם הם מהטובים שטעמתי – באחריות. מקום עם המון טעם טוב, סגנון ואופי!

20th Century Cafe, 198 Gough Street, San Francisco

Craftsman and Wolves

יש מנות ויש יצירות מופת. ברחוב ולנסיה שבשכונת המישן הססגונית ישנה מאפיה משובחת ביותר ובה מוכרים, בין השאר, מאפה אחד שגרם לי לעצור במקום, ואז להתעלף. הוא מכונה בשם הפואטי The Rebel Within, וזהו מאפין גבינתי המוגש חם ובתוכו ביצה שהחלמון שלה עדיין ניגר. אין לי מושג איך הם עושים זאת, אבל כשבא לנו לפנק ולהתפנק, שם נתחיל את היום. מופתי!

Craftsman and Wolves, 746 Valencia Street, San Fracisco

Piccino Café

בשכונת הדוגפאץ׳ המלבבת, בבניין צהבהב שהיה פעם אורווה (בדוק!) , נמצאת מסעדה איטלקית מקסימה ובית קפה קטן הצמוד לה, שהיא שיר אהבה לאוכל פשוט, טרי וטעים להפליא. התחילו את הבוקר במימוזה, לצד פוקאצ׳ה טריה ושמן זית או יוגורט וגרנולה וסלסילת מאפים טריים, הוסיפו סלט רענן ופיצה מהתנור, וקנחו בכוס קפה משובח. וכמו שחמי נוהג לומר: תגידו לי, מה רע?

Piccino Café, 1001 Minnesota Street, San Francisco

 

כמובן, שהרשימה לא ממצה, אבל המספר עשר נשמע לי טוב. ובכלל, תמיד כדאי להשאיר טעם של עוד.

איזה כיף לנו שהגיע סוף שבוע ארוך, שאפשר לישון בו עד מאוחר. ועכשיו, כל מה שנשאר לי לבקש זה… שיתחילו להגיש בראנץ׳ גם בלילה!

שלכם (בשעות הקטנות),

דלית

dalit@gvirtsman.com

 

*מעונינים בעדכונים והמלצות נוספות? הצטרפו לרשימת התפוצה של בעניינים

שיעור חינוך

שיעור חינוך

מאת: דלית גבירצמן

תארו לכם עולם ללא בתי ספר. ילדים וילדות, נערים ונערות ואנחנו ההורים, חיים ללא מערכת חינוך ממוסדת. עולם שבו אין כיתות, אין מורים ומורות, אין תוכניות לימודים ואין מבחנים, אין ילקוטים ותיקי אוכל, אין חופשות ואין יום ראשון ללימודים. תארו לכם עולם כזה. בין אם המחשבה הזאת נראית לכם אוטופית וגורמת לכם לחייך חיוך גדול כאילו אתם נופשים כרגע על אי אקזוטי בתאילנד עם קוסמופוליטן ביד, ובין אם היא מעוררת בכם אימה כאילו אתם צופים בסצינה מקפיאת דם מתוך ״סיפורה של שיפחה״ – חשוב לפעמים לעצור לרגע ולתת את הדעת על דברים שנראים לנו מובנים מאליהם. לעשות מן reset מחשבתי ולנסות להסתכל על הדברים מזווית קצת אחרת.

לעולם אזכור את הרגע המכונן בו החלטתי, חד משמעית, שלעולם לא אהיה מורה. זה היה בתיכון, בשיעור להנהלת חשבונות, שלמרבה התימהון, היה חלק מתוכנית הלימודים במגמת מדעי המחשב (אז עוד קראו לזה עיבוד נתונים אוטומטי). המורה, מר פייגין, נכנס לכיתה בצעד מהוסס, לבוש בז׳קט מהוה ובידו תיק עור בלוי. היה בו משהו זר ונכמר, ואנחנו בחושים חדים של בני טיפש עשרה הרחנו ממנו את הפחד. הנלעגות שבו עוררה בנו את היצרים האפלים ביותר והוציאה אפילו מחבורת החנונים שהיינו, את הגרוע ביותר. כל כך קל היה להשתלח בעולה החדש בעל המבטא הכבד, שלא ידע מאיפה זה בא לו. ואז, באותו הרגע בקע מתוכי קול שאמר ״ועכשיו תקשיבי לי טוב-טוב, תסתכלי לי בלבן של העיניים, ותשבעי  שלעולם, אבל ל-ע-ו-ל-ם, לא תהיי מורה, ולא תעמידי אותי במקום הפאתטי הזה מול כיתת יורים בבית הספר״… הא! מי שמכיר אותי, יודע מה אני עשיתי בעשרים השנים האחרונות והיכן אני מבלה את ימי.

כולנו כל כך רגילים להתלונן על ארכאיותה של מערכת החינוך, על חוסר הרלוונטיות שלה, על בזבוז הזמן המשווע וחוסר העניין של התלמידים, על אוזלת היד וחוסר המעוף של מורים ועל מערכת תקועה שהפכה לבית חרושת לציונים. אז בתור מי שנשבעה לעולם לא להיות מורה, ובחרה לעסוק במקצוע הכי לא סקסי שיש – חרף האינסטינקט הבסיסי שלה – ועדיין בוחרת, מידי שנה בשנה, להשקיע את מירב זמנה ומרצה בילדים ובני נוער, אני רוצה לגלות לכם משהו בסוד. בעיני, ה״מה״ הוא הרבה פחות חשוב מה״איך״. הלמידה שמתרחשת סביב החומר הנלמד היא המרתקת והמשמעותית ביותר. אז היום, אני רוצה לספר לכם מה באמת לומדים הילדים שלכם בבית הספר. ואם חשבתם, ששיחה על בתי קפה מצליחה להדליק את הניצוץ הזה שבעיני, חכו עד שתראו אותי מדברת על מה שאני עושה כשאני לא יושבת בבתי קפה.

חשוב לי שתדעו, שבית הספר וכיתות הלימוד מספקים לילדים שלנו ניראות והזדמנות לגלות את עצמם. אחד האתגרים הכי חשובים בעיני כמורה, הוא ליצור עבור התלמידים שלנו סביבת למידה בטוחה המאפשרת ומעודדת לקיחת סיכונים ומספקת להם הזדמנויות לאמן את האומץ להעז וללמוד מטעויות.

האינטראקציה החברתית בכיתה וההכוונה מצד המורים מאפשרות לילדים לפתח מיומנויות חברתיות ולאמן כישורים חשובים של עבודה בצוות, תקשורתיות ושיתוף פעולה. הכיתה היא מקום שיכול וצריך לעודד מקוריות, יצירתיות, לתת השראה ולפתח דמיון, תוך מתן כלים לחשיבה ביקורתית ופתרון בעיות.

כיום, אחת המטרות החשובות בחינוך היא לעודד ולאפשר סינגור עצמי, ותפקידנו כהורים וכמורים, ללמד את הילדים איך לעמוד על שלהם ולתקשר את רצונותיהם באופן אפקטיבי מול גורמי סמכות למינהם.

דווקא בעידן שבו מעורבות הורית היא חלק אינטגרלי בחינוך ילדים, והצורך לעטוף ולגונן עליהם חזק מאי פעם, חשוב ללמד אותם-עצמם לקחת אחריות, להתמודד עם קושי ולפתור בעיות באופן עצמאי. בית הספר הוא חממה ורשת הביטחון להם הילדים זקוקים כדי ללמוד מהי נחישות, התמדה ועמידה ביעדים.

החוויה הבית-ספרית אמורה לדמות את החיים האמיתיים, וחשוב לספק לתלמידים כלים לתמודדות עם תחרותיות ולחץ, לקביעת סדרי עדיפויות, לתכנון זמן, לגיוס וחלוקת משאבים ולעמידה בלוחות זמנים.

והכי חשוב, כיתה מוצלחת היא, קודם כל, כיתה שיש בה כבוד הדדי, הקשבה ואמפתיה. בעיני, הלמידה הרגשית והחברתית או אם תרצו, כישורי החיים והלב, הם לב ליבה של העשייה החינוכית. כל אלו הם הכלים והתבניות אליהם יוצקים את התוכן. מתמטיקה, היסטוריה, מדע ושפות – כל זה יבוא אחר כך. שהרי כיום, הידע זמין ונגיש לכל דורש.

אז לקראת שנת הלימודים החדשה עשו השנה נסיון קטן, והחליפו את השאלה ״מה למדתם היום בבית הספר?״ בשאלה ״איך למדתם היום בבית הספר?״ או ״איך הרגשתם היום בבית הספר?״. נסו לשאול את ילדכם ״האם היה לכם היום רגע של הישג?״ ו״מה היה רגע של כישלון שממנו למדתם משהו חדש?״. שאלו אותם ״איך פתרתם את הבעיה?״ ולא ״כמה קיבלתם במבחן?״. ונסו, מידי פעם, אף להרים מבט ולהסתכל למורים של הילדים שלכם בעיניים. לפתע, תגלו שם שותפים. תגלו בני אדם נוספים שהילדים שלכם חשובים להם מאוד. עד כדי כך הם חשובים, שהם בחרו לבלות איתם כל יום, כל היום – תארו לכם. חייכו אליהם ואמרו להם מכל הלב – תודה. תודה שאתם כאן. תודה שאתם חלק מהחיים של הילדים שלי. תודה שאתם כאן מידי יום, מריעים להם, מעודדים אותם, מעוררים בהם עניין ואולי אף נותנים השראה. וגם צנצנת עוגיות לא תזיק, מידי פעם.

איך? אה, זה כבר החלק הפשוט!

אז הפעם, באווירת שנת הלימודים החדשה, קבלו שני מתכונים לקינוחים נפלאים. ממש כמו בכיתה, הם תוכננו בלמידה מותאמת, כי כולנו לומדים אחרת ובקצב שונה. לכל אחד יש נטיות וצרכים שונים וכולנו מעונינים לחוות הצלחה. הרבה פעמים פנו אלי בבקשה לתת מתכונים ללא גלוטן. אז לבקשת הקהל, הנה מתכון לעוגת לימון שמחה, לחה ונימוחה, שהצליחה לשנות את דעתי בנוגע לעוגות מאותגרות גלוטן.

עוגת לימון ללא גלוטן

מה צריכים?

3 לימונים מסוג מתוק (מאייר)

6 ביצים

9oz סוכר (אני ערבבתי 6 סוכר רגיל עם 3 סוכר חום בהיר)

1 כף ריבת תפוזים

8oz שקדים טחונים + 1 כפית אבקת אפייה

לזיגוג:

2 כפות ריבת תות

מה עושים?

משמנים בתרסיס תבנית עגולה בקוטר 8 אינץ׳. מניחים את הלימונים בסיר מלא מים, מרתיחים ומבשלים כשעה. מסננים ומקררים. קוטמים את קצות הלימונים, חותכים לחתיכות קטנות ומוציאים את הגרעינים. מעבדים לעיסה חלקה במעבד מזון. מקציפים את הביצים לעיסה צהבהבה ומוסיפים את הסוכר לקערת המערבל. מוסיפים ידנית לתערובת הביצים את הריבה והשקדים. מעבירים לתבנית ואופים ב-325 מעלות כ-50 דקות. בודקים אחרי 40 דקות אם העוגה שחומה, ומכסים בנייר אלומיניום רפוי. כאשר קיסם יוצא כמעט נקי מפירורים, מוציאים את העוגה, מעבירים סכין סביב השוליים ומניחים לצינון. מחממים את הריבה כ-30 שניות במיקרו. מוציאים את העוגה מן התבנית, הופכים אותה ומצפים בריבה.

ולחובבי המטבח הצרפתי הקלאסי, הנה מתכון לעוגיות פיננסייר עם אגוזי מלך וקפה. הן מושלמות בתבנית של מאפינס (או מיני מאפינס) וזיגוג הקפה מלמעלה נותן להן לוּק מקצועי ומעיף אותן לשמיים. או-לה-לה! המתכון לקוח מספר הקינוחים החדש והשווה של יותם אוטולנגי.

פיננסייר קפה ואגוזי מלך

מה צריכים?

2/3 כוס (75 גרם) אגוזי מלך

120 גרם חמאה לא מלוחה, חתוכה לקוביות

13/4 כוס (220 גרם) אבקת סוכר

1/2 כוס (90 גרם) קמח רגיל

1 כפית אבקת אפייה

1/4 כפית מלח

3/4 כוס (80 גרם) שקדים טחונים

6 חלבונים (230 גרם)

1 כף קפה נמס מומסת ב1/3 כוס מים חמים

11/2 כפיות קפה אספרסו טחון.

לזיגוג:

2 כוסות (250 גרם) אבקת סוכר

21/2 כפיות קפה נמס

2 כפות חלב חם

11/2 כפיות סירופ (light corn syrup)

מה עושים?

מחממים את התנור ל-350 מעלות פרנהייט וקולים את האגוזים כ-10 דקות. מניחים בצד לצינון. קוצצים.

מכניסים את החמאה לסיר קטן ומבשלים על אש בינונית עד שהיא נמסה. ממשיכים לבשל עד שהחמאה מבעבעת תוך טלטול עדין של הסיר. כשהחמאה מתחילה להשחים ולהדיף ניחוח קרמלי, מסירים מהאש. אחרי חמש דקות מסננים את החמאה ומניחים לצינון. בינתיים מנפים לקערה את אבקת הסוכר, הקמח, אבקת האפייה והמלח. מוסיפים את השקדים הטחונים ומערבבים. בקערה נפרדת מערבבים את החלבונים במזלג או במקצף ידני ומוסיפים לרכיבים היבשים ביחד עם הקפה. מערבבים פנימה את החמאה המומסת ומערבבים לתערובת חלקה ומבריקה. מצפים בפלסטיק נצמד ומקררים כשעתיים.

משמנים ומקמחים תבנית של מאפינס או מיני מאפינס ומכניסים לשקעים את התערובת עד ל3/4 גובה.  אופים 20-25 דקות בחום של 375 מעלות פרנהייט. כשקיסם יוצא יבש, מוציאים מהתנור ומצננים כ-5 דקות. מוציאים בזהירות את המאפים מן התבנית ומצננים לחלוטין. בינתיים, מנפים את אבקת הסוכר ומוסיפים את הסירופ, החלב והקפה. מצפים בזיגוג ומקשטים באגוז מלך, אבקת סוכר ו/או אבקת קפה.

מסדרים על צלחת הגשה יפה, כותבים על כרטיס ״שיהיה לך יום נהדר!״ ומגישים למורה של הילד/ה שלכם ביום הראשון ללימודים.

שבת שלום ושנת לימודים מיצוינת!

שלכם,

דלית

dalit@gvirtsman.com