שבועות 2018: ביקורים במעדניות מומלצות

שבועות 2018: ביקורים במעדניות מומלצות

מאת: דלית גבירצמן

לו הייתי עוגה, הייתי רוצה להיות עוגת גבינה. גבוהה כזאת, עם רגליים ארוכות ויפות, זהובה וקלילה. מושלמת טרייה, ויחד עם זאת, משתבחת עם הזמן. הייתי צועדת לי בקלילות ומשאירה אחרי שובל של ריח נעים ומפתה. אבל נראה לי, שלו הייתי עוגה, הייתי בטח רוגלע. קטנה כזאת, דחוסה ויותר מידי מתוקה. יש לי חברה שהיא עוגת שיפון יפיפיה ומנומשת, ואחרת שהיא עוגת פרג מושלמת. יש לי חברה שהיא מילפיי, רבת שכבות וגוונים, אשת העולם הגדול, מעודנת וקלילה. יש לי חברות מקרון, וחברות שמרים. אבל אני, לו הייתי יכולה, הייתי בטח בוחרת להיות עוגת גבינה.

עוגות גבינה משלבות שתי אהבות גדולות שלי; מאפים וגבינות. ומאחר ומדובר בחג האהוב עלי בעולם, ובדבר האהוב עלי ביותר (כמובן, אחרי קפה ומאפה) – שהוא פלטת גבינות ויין – אני חייבת לשתף אתכם בכמה טיפים קטנים. קודם כל, אין אירוח יותר אלגנטי מפלטת גבינות משובחת עם כמה צלוחיות קטנות של אגוזים, פירות טריים או יבשים וקרקרים שווים לצד יין טוב. לעולם לא תתפסו אותנו בלי, ואתם מוזמנים לנסות. כמו תמיד בתפיסת העולם שלי, האיכות חשובה יותר מהכמות. כל מה שצריך, זה שלוש עד חמש גבינות מעולות; אחת עיזים רכה וטבעית, אחת קשה או חצי קשה ואחת כחולה, ואתם מסודרים. אצלינו בבית מככבות הסנט מור הצרפתית המושלמת, המאנצ׳גו הספרדית, תום או גרוייאר החרפרפות, הרוקפור או ה-Humboldt Fog העבשות והנפלאות, וה-Drunken Goat המצוינת. את רובן ניתן להשיג באיכות טובה בטריידר ג׳ו ובהול פודס (משום מה, הסניף של קופרטינו חביב עלינו במיוחד!). ואם בא לכם להשקיע הפעם, ולכבוד החג להצטייד בגבינות מובחרות במעדניות ובסופרים באזור המפרץ, אז זאת הרשימה האולטימטיבית בשבילכם:

Mission Cheese Shop

בחנות/מסעדה Mission Cheese, שמו להם למטרה לפתוח מקום המתמחה בגבינות מעולות, המיוצרות במחלבות בוטיק בכל רחבי ארצות הברית. והמשימה שלהם (ולהלן השם בעל כפל המשמעות) היא להביא את המיטב ישר ללב שכונת המיסיון. בנוסף, החליטה שרה דבוראק, שהפכה להיות סלבריטאית הגבינה, לזווג את הגבינות דווקא עם בירות מצוינות. החבר׳ה שם מבינים דבר או שניים בגבינות ושווה להגיע לשם, ולו בשביל להעביר ערב נעים על פלטת גבינות או כפי שהיא מכונה אצלם Cheese Flight או לחילופין לנסות פלטה של charcuterie וכבושים – חגיגה אמיתית!

Mission Cheese Shop, 736 Valencia street, San Francisco

Rainbow Grocery

הסופרמרקט הכי קולי בעיר נקרא: Rainbow Grocery. זהו קו-אופ שנמצא על רחוב Folsom והוא חלומו הרטוב של כל חובב בישול, אפייה, טבעונות, רפואה הוליסטית, וסתם אנשים שאוהבים אוכל טוב. אז נכון, שהאיש היקר ואני קצת שרוטים בקטע של סופרמרקטים ושווקים, ובכל מקום בעולם שטיילנו בו, תמיד אנחנו מוצאים את עצמנו באיזה סופר אתני כזה או אחר, אבל באמת שהמקום הזה שווה ביקור. בסופרמרקט המיוחד הזה, שהוא בית מקדש ומקום עליה לרגל לכל מי שהמילים ״אורגני״, ״בריא״ ו״טבעי״ מרעיד בו מיתר, תמצאו מבחר מרשים של גבינות מצוינות, קרקרים מכל זן שרק קיים, פירות טריים נפלאים, וכל מה שרק תעלו בדעתכם – יש שם. באמת שאין דברים כאלה!

Rainbow Grocery, 1745 Folsom Street, San Francisco

מקומות נוספים מומלצים בעיר לערוך בהם קניות של גבינות טובות ומוצרי מזון טריים ואיכותיים הם:

Bi-Rite ו- Gus’s, שתי רשתות של קו-אופ עם הרבה גאווה ומורשת בת עשרות שנים של איכות ושירות. במחלקת הגבינות בGus’s יתנו לכם שירות כמו בחנות אופנה יוקרתית, כולל טעימות. חווית קנייה והנאה מכל ביס!

עוד מקום נחמד להסתובב בו, בעיקר בימי שבת, שלישי וחמישי בשעות שמתקיים בו שוק האיכרים, הוא בניין ה-Ferry Building. שם תמצאו דוכן של מחלבת Cowgirl המצוינת ועוד דוכנים וחנויות שוות בהחלט!

Behemian Creamery

מי שממש רוצה להשקיע, או פשוט מזדמן במקרה לאזור סונומה, חובה לבקר אצל ליסה ב- Behemian Creamery. במקום הזרוק והקסום הזה, המשקיף על נוף יפיפה כמו מגלויה, תוכלו לערוך סיור, לפגוש את גיטל, שושנה ושאר העיזים היהודיות הטובות של ליסה, ללמוד על תהליך הכנת הגבינות, וכמובן – לטעום מהגבינות הנפלאות!

Behemian Creamery,  7380 Occidental Road, Sebastopol, CA

 

The Cheese Board

שום כתבה על מעדניות גבינה משובחות לא תהיה מושלמת ללא המוסד הידוע בברקלי The Cheese Board. המקום מהווה מזה שנים רבות מקום עלייה לרגל לכל חובבי הגבינות באשר הם. ואגב, הפיצה שלהם הנאפית בפיצריה הסמוכה נחשבת לאחת מהפיצות הטובות בכל ארצות הברית. מומלץ ביותר!

The Cheese Board, 1504 Shuttuck Ave. Berkeley

La Fromagerie

אם אתם עוברים במקרה אצלנו בשכונה, אתם תמיד מוזמנים לבקר ב-La Fromagerie, חנות גבינות מהממת. Nathan, המוכר החביב יתן לכם לטעום ויספר במבטא צרפתי אותנטי ובידענות רבה על כל גבינה וגבינה!

La Fromagerie, 2425 3rd Street, San Francisco

 

ואם בעוגות גבינה עסקינן, בדיוק נפתחה בעיר מאפייה חדשה שעושה דבר אחד בלבד- עוגות גבינה, וכבר מתארכים שם התורים. מיד כששמעתי על כך, כמו הארנב של אנרג׳ייזר, אצתי רצתי בהתרגשות לראות על מה המהומה. מדובר בסניף הראשון של הרשת היפנית הידועה Bake Cheese Tart שנפתח בארצות הברית. אחרי צעידה נמרצת הגעתי לרחוב מרקט ונכנסתי למרכז הקניות המפונפן Westfield, שאחיו התאום ממוקם בסן חוזה. הגברת הנחמדה בעמדת המודיעין סימנה לי את הכיוון לירידה לקומה התחתונה בעודה מוסיפה בחיוך, את תראי כבר את התור… למען האמת, הייתי יכולה פשוט ללכת בעקבות הריח. כאמור, אין כמו ריח של מאפה גבינה טרי. נעמדתי בסוף התור וחיכיתי בסבלנות. ממש ממולי נאפו טארטים קטנים וזהובים, יפים ורכים כמו תינוקות שזה עתה הקיצו משנתם. שורות סדורות של קופסאות בצבע צהוב חלמוני מילאו את הקיר שממולי. האיש טעם ואמר זה טעים, אבל אין כמו עוגת הגבינה שלך. כפרה עליו!

אז לא נותר לי אלא לשתף שוב במתכון לעוגת הגבינה המנצחת שקיבלתי מדבי גיסתי לפני מליון שנה.

עוגת הגבינה #1

מה צריכים?

5 ביצים מופרדות

1 כוס סוכר

2 קופסות של גבינה 9% או 1 קופסת sour cream של Trader Joe's (לא דל-שומן!)

2 כפות קמח רגיל

לציפוי:

1/2 חבילה אינסטנט פודינג וניל

1/2 כוס חלב

שמנת מתוקה

מה עושים?

מקציפים את החלבונים עם 1/2 כוס סוכר לקצף יציב ומבריק. מקציפים את החלמונים עם המחצית השניה של הסוכר עד שמתקבלת תערובת תפוחה ובהירה. מוסיפים לחלמונים את השמנת החמוצה והקמח ומערבבים היטב. לבסוף, מוסיפים בתנועות עטיפה את מקצפת החלבונים. מעבירים לתבנית קפיצית משומנת בקוטר 26-28 ס״מ ומכניסים לתנור מחומם ל- 160 מעלות צלזיוס  (325 פרנהייט). אופים כשעה מבלי לפתוח את התנור ומשאירים את העוגה להתקרר בתנור סגור. העוגה תופחת לתפארת מדינת ישראל ואז שוקעת מעט, אך אל דאגה, הקרם מצפה את העוגה ו״מיישר״ אותה.

להכנת הקרם: מקציפים את מחצית חבילת האינסטנט פודינג עם 1/2 כוס חלב והשמנת המתוקה עד שהתערובת מתייצבת. מורחים על העוגה הקרה (!) ומצננים במקרר מספר שעות לפני ההגשה. ניתן לגרר מעל תלתלי שוקולד מריר מה שהופך את כל הענין לתאוה לעין ולחיך! כידוע, עוגות גבינה משתבחות אחרי יום-יומיים, כך שבהחלט ניתן להכין את העוגה מראש.

 

ולמטיבי הקרוא שהגיעו עד לכאן, סימן שאתם רציניים. אז הנה לכם רשימת יינות מומלצת שהולכת, סליחה, רצה עם הגבינות הטובות שלכם:

1) יין לבן מסוג Sancerre

2) יין לבן מסוג Chablis

3) יין ריזלינג מאלזאס Vin D’Alsace

4) ״גשם לבן״ של יקב שאטו גולן

5) השמפניה הנפלאה של עודד שקד מיקב Longboard בסונומה

6) שרדונה מיקב Clos de Gat הישראלי

7) יין אדום קל צרפתי כגון בוז׳ולה או Gamay

8) יין אדום איטלקי כגון  קיאנטי או  Montepulciano d’Abruzzo או Sangiovese

 

והעיקר, חברים וחברות, שיהיה חג שבועות שמח וטעים!

שלכם,

דלית (הרוגלע)

בואי אמא: רעיונות לבילוי מפנק ביום האם

בואי אמא: רעיונות לבילוי מפנק ביום האם
מאת: דלית גבירצמן
יש המעידים עלי שאני אדם די נוח לבריות (ואגב, אני עדיין לא בטוחה אם להעלב מזה או לא, כי מה זה אומר, שאין לי אופי כאילו?) אך זה נושא לכתבה אחרת, או שלא. בכל מקרה, הפעם לא יעזור לכם בית דין. אני עומדת על דעתי, ולא תצליחו לשכנע אותי אחרת. אתם יכולים לקרוא לזה איך שתרצו, אבל בשבילי, הוא תמיד ישאר – יום האם. אפילו אם האמא לצורך העניין, היא אבא. ואגב, אני לגמרי בעד שוויון, ובכיף אחגוג איתכם את יום האב, יום הסב ויום הבייביסיטר, אך בבקשה אל תגעו לי ביום האם. למה? כי ככה אני אמרתי… כי… כי אין כמו אמא בעולם. כי אמא יש רק אחת. ואם אתם עדיין לא מאמינים לי, אז לכו תשאלו את אבא.

כל מה שאני אומרת זה, תנו לנו יום אחד בשנה לחגוג את הפלא הזה שנקרא אימהות. אימהוּת וילודה מצויות בבסיס הקיום הנשי, ויש להן השלכות דרמטיות הן על נשים שהן אימהוֹת, הן על נשים שאינן אימהוֹת מרצון, והן על נשים שנבצר מהן להיות אימהוֹת. אימהוּת כמהות, ואי-אימהוּת, משפיעות על איך שאנחנו חושבות, מרגישות ופועלות. היכולת להכיל פיזית יצור חי ולשאת אותו בתוכנו במשך תשעה חודשים היא בפני עצמה מופלאה. הנתינה האינסופית וההכלה הטוטאלית, עד לכדי סימביוזה כמעט, היא יכולת נשית מובהקת שרק אנחנו מבינות אותה, ועל כך מגיע לנו שנעצור לרגע, רק בשביל לומר – תודה.

אז היום אני כאן בשביל לחגוג את כל הנשים שהן דוגמה ומופת לכל המורכבות המלבבת הזאת, העונה לשם ״אמא״. אני כאן כדי לחבק באהבה גדולה את הנשים שהן חלק בלתי נפרד מחיי, שכל אחת ואחת מהן היא קודם כל אמא מדהימה. כולן, ללא יוצאת מן הכלל, על אף כל התארים, הקריירות וההצלחות הרבות בחייהן, תמיד, אבל תמיד, תתגאינה יותר מכל – בילדיהן. אני כאן בשביל להריע לכל הנשים היפות שאני מכירה היטב, שמצליחות אפילו בג׳ונגל המשפחתי הזה של המאה ה-21 לג׳נגל את כל הכדורים באוויר. אני כאן בשביל לצעוק לחמותי חזק חזק עד שתשמע אותי עד לשם, מעבר לאוקיינוס, שאני אוהבת אותה ושהיא תמיד תהיה עבורי מקור להשראה. ואני הכי כאן, בשביל לכרוע ברך בפני האמא הפרטית שלי, שעל אף שגדלה ללא מודל של אהבה, לאמא שלא ידעה אהבת אם מאז היותה בת 13, ובכל זאת היא יודעת לאהוב אותי הכי בעולם.

ואיך חוגגים? אה, זה כבר פשוט. הנה לכם השנה צרור מגוון במיוחד של רעיונות:

לחובבת הקולנוע

RBG – רות ביידר גינסברג – סרט פשוט מושלם ליום האם. קחו את הבנים, קחו את הבנות, קחו את הנכדים והנכדות ולכו לראות סרט מאלף על אישה קטנה – גדולה מהחיים. עורכת דין שנונה שהפכה לשופטת בית המשפט העליון בארה"ב ולחמה כל חייה למען שוויון וזכויות הנשים. רות ביידר גינסבורג, המכונה The Notorious RBG, נחשבת כיום לאחת מהדמויות המשפיעות ביותר בחברה האמריקאית. האישה המרתקת הזאת מעולם לא חששה לקבל הכרעות שנויות במחלוקת ולהביע את דעתה, ותמיד בצורה שקולה ועניינית, בדיוק כפי שלימדה אותה אימה. אפילו כיום, בגיל 85, רב"ג היא מגדלור חברתי, שצעירים מקעקעים את דמותה על גופם וראפרים מקדישים לה שירים. אחרי 25 שנה על כס השיפוט אין לה עדיין שום כוונה לפרוש. היא לוחמת צדק, כוכבת אינסטגרם ואפילו מופיעה באופרה, ונהנית מכל רגע. סרט מופת!

לחובבת הספרות

סיפרה החדש של מאיה ערד הנקרא ״המורה לעברית״ (לא, הוא לא נכתב עלי, וכן, בטח ששאלתי!) יצא לאור לפני חודשים ספורים וכבר רכש לו אוהדים רבים. והפעם, הוא טומן בחובו שלושה סיפורים ולהם דמויות ראשיות נשיות. לקהל הקוראים המקומי יקל להזדהות עם הסביבה המוכרת כל כך, מקוסטקו ועד הדיש, ובעיקר עם הדילמות, הפחדים והקשיים של משפחות שבחרו לעזוב את הארץ לטובת עמק הסיליקון. על אף ששם הספר וכריכתו מאירים את הסיפור הראשון באוסף, נגעו לליבי במיוחד הדמיות הראשיות של הסיפור השני והשלישי. שני הסיפורים חושפים בצורה אנושית ונוגעת ללב את הקשיים הגדולים והתסכולים שביחסי אימהות ובנים (״ביקור -תמונות״) ויחסי אימהות ובנות (״Make New Friends”). ברגישות רבה חושפת מאיה ערד את נקודות התורפה, את החולשות ואפילו את הרגעים המבזים שלנו כאימהות. כמו תמיד, מאיה מגישה לנו תבשיל מדויק ומתובל ברגישות רבה, המכיל מצבים ואינטראקציות אנושיות עם קמצוץ לא מבוטל של אירוניה והומור. פשוט ללקק את האצבעות!

לחובבת הפרחים – חלק א׳

אין אישה שלא אוהבת פרחים. נקודה. ואם יש, אני לא מכירה אותה. ולכן, אני נרגשת לספר לכם על חברה מקסימה הנקראת Matilda’s magnolias הנמצאת בסן פרנסיסקו ומוכרת בכל אזור המפרץ. החברה שייכת למאט ואמילי והיא קרויה על שם מתילדה, התינוקת שלהם. איך זה עובד? נרשמים באתר, עושים הזמנה ואל מפתן הבית מגיעה חבילה ריחנית של פרחים טריים ויפיפיים ואפילו הוראות פשוטות להכנת סידור הפרחים. מתנה מושלמת ליום האם, ליום הולדת ולכל חגיגה.
כל הפרטים כאן

לחובבת הבישול

תכל׳ס, לא חסר לנו כלום. העיקר, זאת תשומת הלב. אבל אם כבר לצ׳פר את אמא, אז לכו על החוויה. ובכלל, לשלוח את אמא לקורס בישול זאת מתנה שממשיכה לתת ולתת… ישנם לא מעט מוסדות קולינאריים נחשבים באזור וסדנאות בישול כאלו ואחרות. אך הפעם, רציתי להמליץ לכם על מוסד ידוע ומכובד בעיר הנקרא San Francisco Cooking School. שובר מתנה לכל אחד מהקורסים הנהדרים המוצעים בבית הספר במהלך כל השנה, הוא חוויה לא רגילה. מומלץ בחום!

כל הפרטים כאן

לחובבת הבשמים

האם יש מישהי שלא מכירה את רחוב פילמור בסן פרנסיסקו? רחוב Fillmore הוא אחד מאזורי הקניות המרכזיים והיפים של העיר. החנויות בו קצת יקרות – שילוב של מותגי יוקרה עם חנויות קונספט ובוטיקים ייחודיים, וביניהם חנות נוספת של ruti שלנו – אך כדאי מאוד להגיע לבקר בו. ממש שם, נמצאת חנות בשמים קטנה ומטריפה בשם atelier cologne. בושם, כידוע, הוא דבר מאוד אישי ומפנק. כל אישה והניחוח שלה, ובאטלייה קולון הבינו והפנימו את זה היטב. לא די שתוכלו לבחור את הניחוח הייחודי שלכן תוכלו אפילו (תקשיבו היטב!) לחרוט על הבקבוק האישי את ראשי התיבות של שמכן. ואם זה לא פינוק, אז אני כבר באמת לא יודעת מה כן. קפיצה קטנה לפריז – אולהלה!

להזמנה אונליין לחצו כאן

לחובבת האמנות

זה הזמן לקנות לאמא מנוי שנתי למוזיאון לאמנות מודרנית בסן פרנסיסקו, ה-SFMOMA. ממש בעוד שבועיים תיפתח שם תערוכה המציגה את עבודותיו של האמן הסוריאליסטי הנודע רנה מגריט.  מנויים מוזמנים תמיד להנות מהצצה מוקדמת, וכמובן, לכניסה חינם במהלך כל השנה, לאמא ולאורחים שלה. תענוג של ממש!

לחובבת הרוחניות

יש מקום אחד, לא רחוק ליד הים, שאני חולמת עליו כבר הרבה שנים. אולי באחד הימים, מישהו מילדי הפרטיים יקראו את הכתבות שלי ויחליטו להגשים לי גם את החלום הזה. זהו מקום עלייה לרגל לכל החפצים בידע, דעת והתנסות בתחומים של מיינדפולנס, הבעה יצירתית, מדיטציה, יוגה, מחול, הייקינג, תקשורת ועוד ועוד קורסים וסדנאות נפלאות מול הנופים הכי יפים בקליפורניה. המקום הלא רחוק הזה נקרא Esalen, ומי יודע, אולי עוד יום אחד אגיע לשם.

לחובבת הגננות

כל אמא היא מלכה, ובשל כך היא ראויה להרגיש בהתאם. ומה יותר מלכותי מלשוטט בגנים המרהיבים של אחוזת פילולי. לא פעם פקדנו אותו בתקופת האביב, ותמיד מתקיימים בו ארועים מיוחדים ליום האם. כיאה וכיאה!

לחובבת הסיורים

אחד הדברים המרגשים ביותר שגיליתי בעיר ואני מקפידה לעשות לפחות פעם בחודש, הוא להצטרף לאחד מהסיורים של ה-San Francisco City Guides. מזה כשלושים שנה, מובילים למעלה מ-300 מתנדבים שאוהבים את העיר הזאת וגאים בהיסטוריה הייחודית שלה בין עשרה לעשרים סיורים שונים ברחבי העיר, מידי יום, וכולם ב-ח-י-נ-ם! כן, שמעתם נכון! זהו ארגון ללא מטרות רווח הנתמך בעיקר מתרומות של יחידים ומוסדות כמו הספריה הציבורית. הסיורים, כאמור, מתקיימים מידי יום והם אורכים בין שעה לשעה וחצי. המדריך או המדריכה, הלבושים על פי רוב בג׳קט אדום, יספרו לכם סיפורים ואנקדוטות על השכונה, יצביעו על הארכיטקטורה של הבנינים, יתנו לכם סקירה הסטורית קצרה ויחלקו איתכם טיפים שאין שום דרך אחרת לגלות. עם ההורים, עם הילדים, עם חברה ביום כיף, ואפילו לבד, תמיד אני שמחה לצאת לסיור בעיר המרתקת ומלאת ההפתעות הזאת שכל שכונה בה שונה, ייחודית ומיוחדת. ולכבוד יום האם מוצעים 18 סיורים בכל רחבי העיר, מהשעה 10:00 בבוקר ועד 8:00 בערב. חוויה!

לכל הפרטים לחצו כאן

לחובבת הפרחים – חלק ב׳

ואם כבר הגעתן לעיר, שלבו את הסיור הרגלי והביקור בחנות הבשמים הנפלאה עם ביקור בתערוכת הפרחים השנתית ה-77 במספר. מסתבר שקיימת מסורת ארוכת שנים של תערוכת וורדים המתקיימת בגולדן גייט פארק מידי יום האם בין השעות 12:30 ל-4:00 אחר הצהריים. התערוכה אף היא חינם!

כל הפרטים כאן

לחובבת האמבט

תגידו לי, מי לא תשמח להתפנק באמבט ריחני ומפנק, ביום האם, ובכל יום אחר בשנה? מלחי האמבט המרגיעים של Herbivore Botanicals מכילים שמנים אתריים טבעיים בשילוב עם מלחי הימליה וורודים וחומרים טבעיים אחרים המבטיחים לך רגיעה והתחדשות.

ואחרי האמבט המפנק, אל תשכחו להוסיף לערכת הפינוק לאמא גם קרם גוף משגע של MALIN+GOETZ.

לחובבת האיפור

זה ידוע שאישה אף פעם לא מגלה את סודות היופי שלה. אך לכבוד יום האם החלטתי לגלות לכם בסוד, מהם הדברים שאני לא זזה בלעדיהם. קצת נצנוץ מעל לעין תמיד נחמד, ואני הכי אוהבת את הSparkle Eye Shadow של Bobbi Brown בגוון Silver Moon. מעליו אני מורחת את ה Long Wear Gel Eyeliner בגוון שחור, אף הוא מתוצרת בובי בראון. לשפתיים אני משתמשת ב- Pink Blossom Lip Gloss. זהו, אל תגידו שלא אמרתי.

ולסיום, חולקת אתכם השבוע מתכון לסלט הכי טעים של אמא שלי. לאחרונה למדתי מחברתי השפית המוכשרת עינת פרטין, שהוא נקרא סלט אוליבייה ומוצאו מרוסיה. אצלנו בבית קראו לו פשוט – סלט מיונז.

סלט המיונז של אמא שלי

מה צריכים?

4 תפוחי אדמה מבושלים, קלופים וחתוכים לקוביות קטנות

2 גזרים מבושלים, קלופים וחתוכים לקוביות קטנות

5 ביצים קשות, קלופות וחתוכות לקוביות קטנות

5 מלפפונים חמוצים, חתוכים לקוביות קטנות

1 כוס אפונה (אפשר גם קפואה או מקופסת שימורים)

3 גבעולי בצל ירוק

2 כפות מיונז

מעט שמיר

מלח ופלפל לפי הטעם

מיץ לימון לפי הטעם

מה עושים?

מערבבים בקערה גדולה את תפוחי האדמה, הגזר, הביצים הקשות, המלפפונים החמוצים, האפונה והבצל הירוק. מוסיפים פנימה עת המיונז והשמיר ומערבבים. מתבלים במלח ופלפל ומיץ לימון. מגישים ואוכלים בתאבון!

והכי חשוב, אל תשכחו לומר לאמא תודה.

שיהיה יום אם שמח!

באהבה,

דלית

סינקו דה-מאיו: 6 מסעדות מקסיקניות מומלצות

סינקו דה-מאיו: 6 מסעדות מקסיקניות מומלצות

מאת: דלית גבירצמן

כשהגענו לכאן לפני אי-אלו שנים, כבר קרוב לעשרים אי-אלו, לא הצלחתי אפילו להבין על מה המהומה. בחמישה במאי הופיעו לפתע בסופרמרקטים ערימות של טורטיה צ׳יפס, אבוקדו וסלסה בצנצנת. אמרתי לעצמי, וואלה איזה יופי, אני דווקא אוהבת אבוקדו. ואז עצמי ענתה לי, סיניוריטה, אולי תבדקי את העניין קצת יותר לעומק. כשהרמתי את העיניים וקראתי את השלט שאמר סינקו דה מאיו, גיחכתי לעצמי ואמרתי אוקי, איי גט איט. יום העצמאות של ישראל חל בסינקו דה אִיָּר, אז סינקו דה מאיו הוא בוודאי יום העצמאות של מקסיקו. חיכיתי לתשואות ומחיאות הכפיים מצד עצמי, ומשבוששו להגיע, הבנתי שפישלתי בגדול.

ובכן מוצ׳אצ׳וס, משמעות השם סינקו דה מאיו (בספרדית: Cinco de Mayo) היא אמנם 5 במאי, אך בתאריך זה חוגגת מקסיקו את נצחונה על הצבא הצרפתי בקרב פואבלה שהתרחש ב-5 במאי 1862.

אגב, פואבלה היא אחת מ-31 המדינות המרכיבות את מקסיקו. במאי 1862 המקסיקנים הגנו בחירוף נפש על המבצרים של לורטו וגואדלופה בפני הכיבוש הצרפתי. למרות שהיו חיל קטן הרבה יותר מהכוח הצרפתי, חלש יותר ומאובזר פחות, הם הצליחו לרסק את הצבא הצרפתי שנחשב לצבא המתקדם בעולם. המוטיב הזה נשמע לנו מוכר, לא?

מדובר, אם כך, בתאריך חשוב ומשמעותי למקסיקנים שמתייחסים לתאריך הזה כאל יום חג לאומי שהפך  לסמל זהות וכח של מקסיקו. אזרחי המדינה מציינים את היום בעשרות פסטיבלים ומצעדים ובשיחזורים מסורתיים של הקרב.

אני מה-זה שמחה בשביל המקסיקנים, אבל תכל׳ס בשבילי, סינקו דה מאיו הוא עוד הזדמנות נהדרת לחגוג עם אוכל טעים ומשקאות טובים. אנחנו, ברי המזל הגרים בקליפורניה, לא צריכים לחכות לחמישה במאי כדי להנות ממנעמי המטבח המקסיקני. אצלנו אפשר למצוא טורטיות במגוון צורות וטעמים וכן טורטיות טריות מקמח תירס, רטבים, סלסות טריות, טורטייה צ'יפס (נאצ'וס),ממרחי אבוקדו (גואקמולה), ממרחי שעועית (פריחולס וריפרייד בינס), ופלפלי צ'ילי חריפים כל השנה. את מקום הלאפה המסורתית שלנו תפס הבוריטו המכיל בדרך כלל אורז, שעועית, חסה, עגבניות, רוטב סלסה, אבוקדו ושמנת חמוצה.

או, וכאן התעוררה אצלי עוד סוגיה חשובה. מי כמוני יודעת לחגוג ולהנות ממגוון המטבחים האותנטיים שהתברכנו בהם כאן באזורנו, אבל איכשהו, בכל פעם שניסיתי מסעדה מקסיקנית כזאת או אחרת, לא משנה עד כמה התעמקתי בתפריט והתאמצתי לגוון בהזמנה, בסוף הצלחת שלי תמיד נראתה אותו הדבר: בליל של אבוקדו מעוך, עגבניות קצוצות, שמנת חמוצה ומחית שעועית. בעוונותי, אני כידוע גרגרנית לא קטנה, אך קודם כל אצלי אוכלות העיניים. כשהאוכל בצלחת שלי נראה כמו משהו שמישהו אחר כבר לעס אותו, זה אפעס, לא עושה לי את זה. רך או קשה, צלוי, קלוי, מטוגן או אפוי, מלופף או שטוח, זאת תמיד היתה אותה ה-mujer (גברת) רק בלבוש אחר. אז אחרי כמה נסיונות לא מוצלחים שכאלה, החלטתי להיות יותר בררנית ולסמוך רק על דעתם המוסמכת של מביני דבר, יעני מקסיקנים. וכך יצא, שרשימת ההמלצות שלי על מסעדות מקסיקניות שוות, היא אמנם קצרה, אך איכותית ביותר.

Tres Agaves

ממש במרחק הליכה מהבית שלנו, קרוב ל-AT&T Park נמצאת מסעדה יפיפייה המתגאה במבחר גדול של טקילות ובמרגריטות העשויות באופן קלאסי רק מליים, אגאבה וטקילה. העיצוב של המסעדה מעניק לה אווירה קסומה והאוכל לא דומה אפילו למתואר לעיל. לדוגמה הטאקו שלי היה ממולא בכדורי גבינת עיזים והלופיניו עם קולסלאו מ-jicama. האיש חגג על סביצ׳ה רענן, והסלסות שהוגשו לצד הטורטייה צ׳יפס היו מהטובות שאכלתי. אנחנו, ללא ספק, נחזור בשביל לנסות את chicken tamale והשורטריבס. לכבוד סינקו דה מאיו יהיו במקום תחרויות היאבקות מקסיקניות, פוד טראק והרבה משקאות טובים. מוצ׳ו טעים!

130 Townsend St. San Francisco

Tres Agaves. Photo by: Molly DeCoudreaux

 

 

Gracias Madre

אחת המסעדות המקסיקניות המפתיעות והטעימות ביותר שאכלתי בהן בעיר נקראת Gracias Madre. המסעדה הפכה כבר מזמן למוסד בשכונת המישן. אי אפשר שלא לחוש באהבה ובהקפדה שיש במקום; לאוכל טוב, לטבע ולאדם. זהו מקום עלייה לרגל לכל הצמחונים והטבעונים שביננו, שעל אף הטבעוניות, עדיין שוחרים ותרים אחר אוכל אנין ומשובח. הקסדייה עם הסלסה מזרעים של דלעת שאכלתי שם, הייתה מהטובות שטעמתי, צמחונית או לא. אחלה של מקום!

Gracias Madre, 2211 Mission St.  San Francisco

CALA

פעם, עוד אכתוב כתבה על עשר המנות שחייבים לאכול בסן פרנסיסקו. אחת מעשר המנות שתככבנה שם תהיה המנה הראשונה הזאת, שהיא ממש שוס. לכו למסעדת Cala והזמינו את ה-Trout tostadas שלהם. המקום, באופן כללי, הוא חגיגה לחובבי המטבח המקסיקני ברמה הגבוהה ביותר. מעודן!

Cala, 149 Fell St. San Francisco

Pancho Villa Taqueria

ואם בא לכם את הדבר האמיתי, הכי אותנטי שאפשר, אל תתפשרו על פחות מזה. Pancho Villa Taqueria הוא המקום הכי פופולרי בעיר לבוריטו אסלי. התורים ארוכים ואין שם אווירה מפונפנת, אבל הבוריטו – הכי שווה שיש!

3071 16th St.(between Mission & Valencia Streets), San Francisco

Fiesta Del Mar

כשגרנו בעמק, היה רק מקום אחד שאכלנו בו אוכל מקסיקני טרי, סופר אותנטי וטעים. המקום הזה היה הבית של ליסי, שהכינה לנו ברוחב לב מטעמים שגדלה עליהם בבית הוריה שבמקסיקו סיטי. חלום חיי היה ללכת לקניות עם ליסי לחנויות של המקסיקנים ואחר כך לבשל איתה ארוחה מאלף ועד תו. אלא מה, אנחנו מתכננים תוכניות ולחיים יש את הזרימה שלהם, וליסי עכשיו בקולורדו. כשבכל זאת רצינו פעם לצאת איתם לאכול, מבלי שליסי תטרח כל היום במטבח, הלכנו למסעדת Fiesta Del Mar. היה טעים!

735 Villa Street, Mountain View

Californios

היהלום שבכתר מבחינתי, היא מסעדה שנמצאת אצלי על הכוונת כבר הרבה זמן. המסעדה מגדירה את עצמה כמסעדה מקסיקנית, אך יותר נכון להגדיר אותה כמסעדת יוקרה מקסיקנית. ארוחת הטעימות בת 12 המנות עולה $177 לסועד לפני מס ותשר, ונמשכת כשעתיים וחצי. המנות משלבות טעמים ורכיבים מהמטבח המקסיקני עם טכניקות של מסעדות יוקרה מערביות מודרניות. ההגשה אסתטית ומוקפדת כיאה למסעדות ששני כוכבי מישלן מנצנצים בשמיה. אני כבר הודעתי לאיש היקר על התוכנית והוא לא סרב, מה שהופך אותו גם לאיש חכם. מבטיחה לנסות ואז לרוץ לספר לחבר׳ה.

3115 22nd Street, San Francisco

אוקי, אמיגוס, מקווה שעשיתי לכם חשק לצאת ולחגוג בסוף השבוע הקרוב על איזה גואקמולי טרי וכמה מרגריטות. והכי חשוב, שיהיה לכם מוי כיף!

צ׳או ושבת שלומוס,

דלית

הדברים הקטנים שעשו לי את השבוע

הדברים הקטנים שעשו לי את השבוע

מאת: דלית גבירצמן

ישנם שבועות כאלה, דחוסים ולחוצים, שנדמה שכולם, כולל אותך, כבר רצים על האדים שבמיכל הדלק. האוויר מסביב טעון, ויחד עם זאת, האנרגיה ירודה. אני קמה בבוקר, וכבר עייפה, מחשבת את קיצו של היום לאחור. זה היה השבוע שהיה לי. שבוע שבו אפילו האיש היקר שאל אותי מתי יגיע סוף סוף, סוף השבוע, כאילו הוא לא יודע. חופשת הקיץ מנצנצת מרחוק כמו חזיון תעתועים של הלך במדבר, ועד אז, רשימת המטלות של סוף השנה נראית לי אינסופית. התרגשות מהולה בעצב כשעוד מחזור של תלמידים מסיים וממשיך לדרכו. עמיתים עוזבים, חברים נפרדים. כן, כזאת אני, לא ממש טובה בפרידות ובסיומים. אז מה עושים? חוזרים לבייסיקס, לדברים הקטנים, לשמחות קטנות של יום חולין שממלאות לי את הלב. עם השנים, למדתי שהאושר שלי מורכב ממולקולות קטנות של שימחה, עניין, התלהבות, נתינה וסקרנות.

הבנתי שברגעים כאלו, אני צריכה לקחת אחריות על האושר שלי, ומהכרותי רבת השנים עם עצמי, לדעת מה יעשה לי טוב. שוב ושוב, אני נוכחת לדעת שאת הדרך אל האושר הכי כיף לחלוק עם אחרים.

אז השבוע, הנה לכם רשימת השמחות הקטנות שלי:

Al’s Place

ארוחה טובה תמיד מצליחה לרומם את רוחי וחברה נעימה רק מעצימה את החוויה. בלב שכונת המישן נחבאת לה פינת חמד קטנה עדויה בכוכב מישלן מנצנץ. מנות האוכל בה צבעוניות, מגרות וכל כך טריות, שממש אפשר להריח עדיין מהירקות את ריח האדמה. השילוב של האווירה הנינוחה יחד עם האיכות וההקפדה של המקום, עושים לי את היום.

Al’s Place, 1499 Valencia St., San Francisco

General Store

אין כמו להכנס לחנות מטריפה ולהתחדש בזוג נעליים וצעיף מפנק. בשכונת סאנסט הנהדרת נמצאת חנות בדיוק כזאת. היא נקראת General Store ויש בה את כל מה שצריך בשביל לרומם את הרוח ולרוקן את הארנק. שווה לבוא אפילו רק בשביל לשטוף את העיניים ולשבת בפאטיו הקסום שבפאתי החנות. לא לשכוח להצטייד בקפה ומאפה משובח מבית הקפה Trouble Coffee הסמוך, ולהזכר שהאושר נמצא בפרטים הקטנים. אגב, חנות הספרים שליד מלבבת לא פחות. ממש שווה!

General Store, 4035 Judah St. San Francisco

De Young: Cult of the Machine

בפגישה עם חברה על כוס קפה היא מספרת לי על תערוכה מעניינת במוזאון דה יאנג החביב עלי במיוחד. התערוכה נקראת Cult of the Machine, והאיש רק שומע את המילה Machine, ומיד מחליט להצטרף. התערוכה מציגה עבודות של קבוצת אמנים מודרניסטים הנקראת Precisionism, שעליה לא שמעתי מימי, אך עבודותיהם מרתקות. הם הוקסמו מהאסתטיקה של המכונות, האורבניות והתיעוש. ההקבלה לעידן שלנו ותשומת הלב לאסתטיקה והעיצוב של המכשירים הטכנולוגיים המקיפים את חיינו מתבקשת ומוסיפה לתערוכה רלבנטיות ועניין. עבודות רבות שבו את ליבי (הופתעתי לגלות בתערוכה כמה יצירות של אוקיף) ואפילו לואו-טקיסטית שכמותי התרשמה.

Cult of the Machine, De Young Museum, San Francisco

Lean on Pete/ The Rider

עבורי, הקולנוע היה ועודנו מקלט וחוף מבטחים. השבוע, צפיתי בצמד סרטים העוסקים באותו הנושא. הראשון הוא ״הרוכב״ – סיפורו הנוגע ללב של בריידי בלאקבורן, כוכב עולה בזירת הרודיאו ומאמן סוסים מחונן, הנאלץ להתמודד עם קטיעה פתאומית של הקריירה שלו בעקבות תאונה קשה. בריידי מאבד באחת את שני הדברים שהגדירו אותו כאדם – הרכיבה והסוסים. הוא שב הביתה לחווה ללא השכלה או כישורים אחרים, ונאלץ להתמודד עם הדילמה של חייו: מה קורה כשאינך יכול לעשות את מה שנועדת לו. על רקע המרחבים המרהיבים של המערב האמריקאי נפרשת הדוקו-דרמה האימפרסיוניסטית של קלואי ז'או. ז'או מלהקת את הקאובוי בריידי ג'אנדרו לתפקיד הראשי והסרט עורר בי מחשבות על הז׳אנר הזה של הדוקו-פיקשן. הסרט השני, אף הוא עוסק בנער שיוצא לחפש את דודתו כאשר הוא מלווה בסוס גנוב שעל שמו נקרא הסרט. אנדרו היי אינו שם מוכר במיוחד, אבל הוא עבד כעורך ב"גלדיאטור", "בלאק הוק דאון", "חיוך של מונה ליסה", "לילות שנחאי" ועוד כמה סרטים, בטרם החל לביים בעצמו. סרטו המוכר היחיד עד כה הוא "45 שנים" מלפני שנתיים. "לין און פיט" ו״הרוכב״ מרגשים ומעוררי מחשבה.

The Handmaid's Tale/ Sneaky Pete

עוד סיבה שגרמה לי להתרגש השבוע היתה העונה השנייה של הסדרה המרתקת The Handmaid's Tale (סיפורה של שיפחה).

העונה הראשונה עטורת הפרסים המבוססת על סיפרה של מרגרט אטווד המצוינת, השאירה אותי ללא אוויר לנשימה, כאילו מישהו נתן לי פתאום אגרוף ישר לתוך הבטן. היא אכזרית, היא מטרידה והיא עשויה כל כך טוב, שאי אפשר להוריד ממנה את העיניים. מחכה כבר לסוף השבוע כדי לטרוף אותה.

סדרת טלוויזיה נוספת ששבתה את ליבי נקראת Sneaky Pete. זוהי סדרת עוקץ ממכרת שנעשתה עבור אמזון, ובו שוב אנו נהנים מבריאן קרנסטון הנפלא והזכור לטוב מהסדרה המעולה “Breaking Bad”. הסדרה עוקבת אחר אמן הונאה, מריוס (ג'ובני ריביסי), שעומד להשתחרר מבית הכלא ולהתמודד עם חוב בסך 100 אלף דולרים לגבר מסוכן ואלים, וינס (קרנסטון). במשך שנותיו מאחורי הסורגים, שותפו הפטפטן לתא המעצר, פיט, סיפר לו פרטים רבים על חייו ועל ילדותו בבית סבו וסבתו (מרגו מרטינדייל ופיטר גרטי). מאחר שפיט לא ראה את משפחתו זה 20 שנה, מריוס מחליט להתחזות לו. הוא מופיע בבית המשפחה ומשתמש בזכרונות שסיפר פיט כדי לבסס את זהותו. בזמן שהוא משתלב בעסק המשפחתי, מריוס זומם לגנוב מהמשפחה את הכסף שהוא חייב לווינס, המחזיק בשבי את אחיו הצעיר.

עכשיו, אתם כבר יודעים מה אני הולכת לעשות בסוף השבוע…

טארט טאטן

ולסיום, לבקשת הקהל, אני מכינה וחולקת מתכון לקינוח קלאסי, איכותי, מנחם ומנצח. הלא הוא הטארט טאטן. שנים שכבר האיש מבקש, ממש מתחנן שאכין לו את הקינוח היפיפה הזה, המושלם לעונת הקיץ. אז לכבוד ארוחת ערב משובחת עם חברים אני מפתיעה ומפנקת בקינוח המושחת הזה.

מה צריכים?

לבצק:

2 כוסות + 2 כפות (300 גרם) קמח

1/4 כפית מלח

100 גרם אבקת סוכר

200 גרם חמאה קרה, חתוכה לקוביות

1 ביצה טרופה

100 גרם חמאה רכה

11/2 כוסות (300 גרם) סוכר

8 תפוחי עץ חמצמצים (מזן סמית) קלופים, מנוקים מליבה וחתוכים לרבעים

מה עושים?

מעבדים את הקמח, המלח, אבקת הסוכר וקוביות החמאה במעבד מזון בלחיצות קצרות (פולסים), עד שהתערובת פירורית. מוסיפים ביצה טרופה ומעבדים רק עד לקבלת כדור בצק. משטחים את כדור הבצק ועוטפים בניילון נצמד. מעבירים למקרר לשעה.

מחממים את התנור לחום של 350 מעלות פרנהייט. מרדדים את הבצק לעיגול בעובי 1/2 ס״מ ובקוטר של 35 ס״מ. דוקרים במזלג ושומרים במקרר. מורחים תחתית של מחבת עם ידיות חסינות חום בכל כמות החמאה, ומפזרים מעל את הסוכר. מסדרים מלמעלה בצפיפות את התפוחים, כשהם נוטים על צידם. מבשלים את התפוחים על אש בינונית כ-10 דקות, עד שהסוכר נמס, הרוטב מבעבע ותחתית התפוחים מזהיבה. התפוחים מפרישים נוזלים ומתכווצים, וזה בסדר. מניחים את הבצק על התפוחים, ודוחסים את שולי הבצק בין התפוחים ודפנות המחבת. מעבירים לתנור ואופים 20-25 דקות, עד שפני הבצק מזהיבים. מוציאים מהתנור ומצננים כ-10 דקות. בשלב הזה אני קוראת לאיש להפוך את הטארט על צלחת הגשה. ככה אני יכולה להאשים אותו אם זה מתפרק, אבל אצלו זה לא קורה, כמובן. פורסים ומגישים עם כדור גלידה.

שבת שלום,

דלית

החגיגה של Babette: חוויות מארוחה מהסרטים בברקלי

החגיגה של Babette: חוויות מארוחה מהסרטים בברקלי

מאת: דלית גבירצמן

בואו תזרמו איתי שנייה. כן, אני יודעת שיום שישי היום ויש לכם עוד מליון דברים להכין לשבת, אבל שבו שנייה. תאמינו לי, זה יעשה לכם רק טוב. עצמו לרגע עיניים ודמיינו שאתם יושבים באולם קולנוע (בעולם כזה שאין בו טלפונים ומסכים זוהרים…), מוקפים בריח מגרה של פופקורן (עם קצת חמאה) ואתם צופים בסרט מצוין, מהסוג שמעורר מחשבה ורצון לשוחח עליו אחר כך עם מישהו. אתם חולקים חוויה משמעותית כל אחד עם עצמו, ואז בתום הסרט, אתם מוזמנים לארוחה מיוחדת, שהתפריט שלה תוכנן ב מ י ו ח ד עבור הסרט שזה עתה צפיתם בו. אתם עדיין איתי? איך זה נשמע לכם עד עכשיו? מגניב, לא? אז בואו אחרי, ישר אל תוך המסעדה. הצופים מוזמנים לשבת סביב שולחן ערוך למופת עם מפה יפה ופרחים. כולם מתיישבים סביב השולחן נרגשים ותוהים מה יוגש להם בארוחה. תחילה, מוגש קוקטייל מרענן, אחריו נמזג יין והמנות מתחילות לזרום לשולחן. מנות יפות וטעימות, ההולמות את רוח הזמן והמקום שבסרט. כולם יושבים סביב שולחן קהילתי אחד ארוך, כך שאתם מוצאים את עצמכם מתחילים לשוחח עם זאת שמצידו השני של השולחן, זה שמימינכם או לשמאלכם. תחילה, אתם חולקים רשמים ומחשבות שעלו בעקבות הסרט. השיח זורם בטבעיות לתחומי עניין נוספים, וכמו תמיד, בדיוק לפי התאוריה של ״שש דרגות של הפרדה״, אתם מגלים, שיש לכם הרבה במשותף, הרבה מעבר לעובדה שלפני רגע סיימתם לצפות באותו הסרט. הבחנה שמובילה לתגלית אפילו עוד יותר מדהימה: לכל אחד ואחת מאיתנו יש סיפור מעניין לספר. לפחות אחד. וברגע שאנחנו פותחים את עצמנו לחוויות חדשות ולאנשים חדשים, החיים נראים קצת פחות מאיימים.

ועכשיו, פקחו לאט את העיניים, ותנו לי לספר לכם בכנות משהו על עצמי. אני, לא אוהבת לדבר עם זרים. לא סובלת סמולטוק, ובאדיקות רבה מתרחקת מאירועים המוניים. האיש היקר כבר מזמן התייאש והפסיק להציע לי להצטרף אליו לאירועי חברה כאלה ואחרים. אתם רוצים להעניש אותי? קחו אותי לחדר בריחה. אני אראה לכם כמה מהר אני יכולה לעשות ״ויברח״. אתם רוצים להעמיד את מערכת היחסים שלנו במבחן, שבספק רב אם נצליח להתאושש ממנו? תנו לי במתנה כרטיס כניסה ללונה פארק, לפארק שעשועים, לדיסנילנד, לקרקס או למופע ראווה באיצטדיון ענק. פשוט לא סובלת את זה. אחרי שנים רבות של מופעים בפארק הירקון שבהם הסתירו לי את הבמה, דרכו עלי, דחפו אותי ושבמשך ערב שלם הרחתי בתי שחי מיוזעים של אלו העומדים לפני (איך, איך זה שת מ י ד הנמוכים מאחור??), הפכו אותי לסוג של מיזנטרופ. באימש׳לכם, לא רוצה מופע, לא פארק ולא נעליים. כי רק מלהגיד את המילה פארק, בהתניה קלאסית ממש כמו הכלבים של פבלוב, עולה בי בחילה, ולו רק מהזיכרון של הריח… איכס!

אבל מה, קולנוע, אני דווקא כן אוהבת. אלף, כי יושבים. בית, כי חושך ולא צריך לדבר עם אף אחד. גימל, כי קולנוע זה מדיום קסום שכשהוא עשוי טוב, הוא מעורר בך רגשות, מחשבות והשראה, ובורא עולם שלם – יש מאין. העולם התרבותי שלנו, העולם האסוציאטיבי המשותף לכולנו, בנוי מעשרות, אם לא מאות ציטוטים, אזכורים והתייחסויות לסצינות בלתי נשכחות מהמסך הגדול. ולכן, כשחברתי היפה הזמינה אותנו לארוחה חגיגית בעקבות הקרנת סרט הקולנוע הקלאסי ״סונטת סתיו״ של אינגמר ברגמן, מיד הסכמתי. וכי מה יכול להיות יותר מושלם מסרט וארוחה? ועוד ארוחה שמותאמת לסרט? רעיון גאוני, חשבתי בליבי. אבל מה, ברגע שהסתיים הסרט והוזמנו אחר כבוד להסב לשולחן, גיליתי שיש שולחן – אחד. ממש כמו בפרסומת של מילקי. ואז, מיד השד המיזנטרופי הזה שבי, הרים ראש, שלף את התרסיס בניחוח בית שחי, התיז וברח. אוף… יא נודניק – אמרתי לו –  לך מפה, אל תהיה כזה א-סוציאלי. בחייך, תן צ׳אנס.

אז בהתחלה, כמו ישראלית טובה (ומיזנטרופית) התחלתי לדבר בעברית, אבל מהר מאוד, אחרי המנה הראשונה וכוס יין או שתיים, הבנתי שזה חלק מהעניין. שאם את רוצה להיות מיזנטרופית, שבי בבית. תראי סרטים בווידאו לבד, בחושך. ופתאום, גיליתי שלימיני, יושבת גברת שהבן שלה נותן קונצרטים קלאסיים בטבע, ושהגברת הנחמדה לשמאלי היא חברת קונגרס לשעבר, ושבכלל, שתינו חברות במועדון הסרט הטוב בעיר. אחרי המנה העיקרית, אנחנו מחליפות כתובות אימייל ואני מבטיחה לשלוח מתכונים. בסוף הארוחה, אנחנו נפרדות בחיבוקים, ואני מוציאה לשון, בהחבא, לשדון הקטן ואומרת לו: אמרתי לך!

כל זה, הוא לא משל ולא חלום. הערב הזה הוא חלק מסדרה של סרטים וארוחות המתקיימת בברקלי. הסדרה נקראת “Films to Table Dinners 2018” והסרטים מוקרנים ב-Berkeley Art Museum and Pacific Film Archive או בקיצור BAMPFA. כפי שאתם רואים, לסיפור הזה יש אפילו סוף טוב. זה סיפור עם מוסר השכל ומסר חיובי על המין האנושי. ובאשר לי, אני יודעת בוודאות, אם להשתמש במילותיו של המושל שלנו לשעבר בסרטו הנודע ״שליחות קטלנית״ – שאני עוד אשוב!

ואם תהיתם לרגע מה הוגש בארוחת הערב בהשראת הסרט ״סונטת סתיו״ של ברגמן, אז הנה התפריט:

Gravlax, Rye Toast, Crispy Salmon Skin, Creme Fraiche, Dill

Beet and Apple Salad

Salt Cured Brisket, Caramelized Root Vegetables, Mustard Broth

Horseradish Apple Sauce

Apple Cake with Sautéed Apples and Whipped Creme Fraiche

לפרטים נוספים על ארוחות מהסרטים כאן

וגם אם לא מסתדר לכם להגיע לברקלי, תוכלו להזמין חברים לארוחה דומה בבית. קחו סרט טוב, למשל אחד הסרטים מרשימת המועמדים לאוסקר השנה, צפו בו יחד ואז תכננו ארוחה בעקבות הסרט. למשל, סעודה מענגת בסגנון כפרי-איטלקי בעקבות הסרט החושני ״קרא לי בשמך״ או ארוחה מקסיקנית נפלאה בעקבות הסרט ״קוקו״. בקיצור, נראה לי שהבנתם את הרעיון. והכי חשוב, לחגוג ביחד סביב שולחן אחד.

להתראות בקולנוע!

שבת שלום,

דלית