10 ארוחות בוקר בסן פרנסיסקו ששווה לקום בשבילן בבוקר

10 ארוחות בוקר בסן פרנסיסקו ששווה לקום בשבילן בבוקר

מאת: דלית גבירצמן

כל מי שמכיר אותי היטב, יודע שאני לא בן אדם של בוקר, ויש שעות שאני אפילו לא מכירה על השעון… בואו נדייק, להגיד עלי שאני ״לא בן אדם של בוקר״ יהיה סוג של אנדרסטייטמנט, כי תכל׳ס, אני הכי בן אדם של לילה. כל מה שאתם צריכים ורוצים ממני, אעשה עבורכם בשמחה בשעות הלילה המאוחרות. אלו השעות הכי פרודוקטיביות שלי; זה הזמן לכתוב אימיילים, לצפות בסדרות וסרטים, לקרוא ספרים אל תוך הלילה. ה-כול! רק באימאשלכם, תנו לישון בבוקר. מקלחת-אני עושה בערב, מקפלת כביסה-בערב, ובשעתו, אפילו את הסנדוויצ׳ים של הילדים לבוקר… הייתי מכינה בערב.

וכאן, אם תקשיבו היטב-היטב, תשמעו את הגורל מתגלגל על הרצפה מצחוק, כי מכל המקצועות שבעולם, בחרתי את זה שפשוט ח י י ב י ם להתעורר בשבילו מוקדם בבוקר. מה אני אגיד לכם, חברימצ׳יקים? לו זה היה תלוי בי, יום הלימודים בבתי הספר היה מתחיל מתישהו בין השעות עשר ושלושים לאחת עשרה, ולא בשמונה לפנות בוקר. ותאמינו לי, הילדים היו רצים לבית הספר! אבל זה כבר נושא לשיחה אחרת. אם נחזור רגע אלי, מומלץ תמיד לוודא בבוקר, שאני כבר אחרי כוס הקפה הראשונה שלי (שביום טוב, לא תהיה לפני השעה עשר), ואפילו אל תזכירו לידי את המילה ארוחת בוקר לפני השעה אחת עשרה. כן, כן, שמעתי כבר את כל הדיבורים על חשיבותה התזונתית של ארוחת הבוקר, אבל מה לעשות ששעות הקבלה של הקיבה שלי מאוד נוקשות. ובכלל, אני והקיבה שלי ביחסים מאוד קרובים, ויש בינינו הבנות שיש רק בין אדם וקיבתו.

אי לכך ובהתאם לזאת, אני חושבת שמי שהמציאה את הבראנץ׳ היתה פשוט גאון. ארוחת הבוהריים, או אם תרצו, ארוחת הבוצר, הינה ה-ארוחה ה-מושלמת בה׳ ה-ידיעה. לא בדיוק ארוחת בוקר ולא ממש ארוחת צהריים, אלא שילוב מענג של השתיים, מה שהופך אותה לארוחה הכי מפנקת שיש. הרי כבר כשאומרים ״בראנץ׳״ השפתיים נפשקות בציפיה לקראת המטעמים שמצופים לך. בראנץ׳ היא תמיד מילה נרדפת להנאה, לארוחה שבה אתה לוקח ת׳זמן כדי להנות מן המגוון והשפע של המנות. לא משנה היכן ביקרתי בעולם, בתל אביב, ניו יורק, לוס אנג׳לס או סן פרנסיסקו, הארוחות הכי שוות היו תמיד ארוחות הבוהריים. אז לכבוד השנה החדשה, סופי השבוע הארוכים, ובעיקר לטובת כל אלו ששואלים אותי תמיד לאן כדאי ללכת, הנה רשימת עשרת הגדולים לבראנצ׳ים הכי טובים בעיר, ששווה לקום בשבילם בבוקר.

Boulette’s Larder

בצד השימשי של בניין ה-Ferry Building, ממש מול תחנת המעבורת המחברת את סן פרנסיסקו לצד המזרחי של המפרץ יושבת מסעדה יפיפיה שהטעם הטוב שלה לא מסתכם רק במנות המוגשות בה.

האסתטיקה מגיעה שם לדרגת אמנות ממש, והיא מורגשת בכל פרט. מעיצוב המקום וסידורי הפרחים, ועד המנות המוקפדות והשירות המלבב. מיד רואים ששתי נשים מנהלות את המקום. רצוי להזמין מקום!

Boulette’s Larder, 1 Ferry Building, San Francisco

Mission Beach Cafe

כפי שכבר ציינתי לא פעם בעבר, סן פרנסיסקואים יודעים מה טוב בשבילם, ובשביל משהו טוב הם מוכנים לעמוד בתור. גם אם הוא א ר ו ך. לכן, אם תרצו להימנע מעמידה ממושכת בתורים, השתדלו להזמין מקום מראש (אם ניתן) או להגיע מוקדם. שמם של המאפים במישן ביץ׳ קפה יצא למרחוק, ומנות הבראנץ׳ שלהם טעימות, טעימות. אחרי שהתענגתם על מנה יפה של בנדיקט או פראנץ׳ טוסט, המשיכו משם ברגל לפארק דולורס המשגע, פרסו שמיכה ותנו לקרני השמש ללטף לכם את הפנים. הביטו סביבכם באנשים הצבעוניים, קנחו בגלידה טובה ב-Bi-rite הסמוכה, והנה לכם יום כיף של ממש!

Mission Beach Cafe, 198 Guerrero Street, San Francisco

B. Patisserie/ B on the go

זוהי אחת המאפיות בסגנון צרפתי הכי נפלאות שיש בסן פרנסיסקו, המגישה בכל בוקר מאפים טריים (Kouign Amann מהטובים שטעמתי), קרואסונים, כריכים, לחמים ועוגות שזיכו את המקום בתואר ״גן עדן של מאפים״. למות! ואם מתחשק לכם לקחת כריכים משובחים, מנת ירקות צלויים, מרק או סלט טו גו, ולעשות פיקניק נחמד בעיר, סורו ל-b on the go. ממממ… כמה טעיםםםם!

B. Patisserie, 2821 California Street , San Francisco

B on the go, 2794 California Street, San Francisco

Tartine Manufactory

כמה פעמים צריך להגיד לכם את אותו הדבר? צ׳אד רוברטסון הוא קוסם. נקודה. בוקר, צהריים וערב.

Tartine Manufactory, 595 Alabama Street, San Francisco

Outlanders

בלב שכונת האאוטר סאנסט המעוננת, ממש בפינת הרחוב, יש גם כן תור. בתחילת התור תמצאו דלת של מסעדה שמגישה את אחד הבראנצ׳ים הכי שווים בעיר, במקום הכי היפסטרי בעיר. מסלטים רעננים ומרקים מצוינים (זאת בדיוק העונה להזמין את הearly girl tomato soup), ועד טוסטים וכריכים נפלאים – רק תגידו מה שבא לכם! אפילו שמיכה יתנו לכם, אם תבקשו לשבת בחוץ. המשיכו משם ברגל לקצה הבלוק לחנות המטריפה General Store, והנה לכם חוויה מושלמת!

Outlanders, 4001 Judah Street, San Francisco

Marla Bakery

התחילו את היום בבראנץ׳ בשכונת האאוטר ריצ׳מונד, במקום העונה על השם Marla Bakery. כבר בכניסה יקבל את פניכם ניחוח מאפים טריים הבוקעים מתוך תנור הלבנים המרשים. כל מנה שניסינו שם היתה טעימה להפליא, אסתטית למראה ומוקפדת. אפילו את החרדל המשובח המוגש עם פלטת הנקניקים והשרקוטרי, הם מכינים בגאווה במקום. השתדלו להגיע מוקדם כדי להנות ממבחר גדול של מאפים. אחרי בראנץ׳ מקסים שכזה, צאו לסיור באחד ממסלולי המדרגות היפים שקיימים בעיר. כל המסלולים מופיעים בספר Stairway Walks in San Francisco. בסופו של כל גרם מדרגות מחכים לכם נופים עוצרי נשימה של העיר, והכול כמובן, ללא תשלום. המסלולים החביבים עלינו במיוחד הם גרם המדרגות עם המוזאיקה המדהימה ברחוב 16, וזה ברחוב Lyon שהוא בעיני אחד המקומות היפים בעיר.

Marla Bakery, 3619 Balboa Street, San Francisco

NOPA

במקום השביעי במצעד נמצאת מסעדה החביבה עלי ביותר – העונה על השם Nopa. היא אחת הטובות בעיר גם לארוחות ערב והיא ממוקמת באזור הטרנדי של Nopa. טריות, הקפדה, אווירה וטעם טוב הם המרכיבים המנצחים. תפריט הבוהריים כולל מנות של גרנולה, ביצים, בריוש, סלטים ודגים שרק מלקרוא אותן, בא לך ללקק את התפריט, והן מוגשות לצד קוקטלים, יינות, קפה ותה. החיים הטובים!

NOPA, 560 Divisadero Street, San Francisco

20th Century Cafe

מבין עשרות בתי הקפה הנפלאים שיש בסן פראן, שבה את ליבי המקום הקסום הזה שבלב שכונת הייז ואלי. זהו בית קפה קטן בסגנון אירופאי, ובבוקר מוגשים בו מאפים וקינוחים נהדרים כגון בבקה של פרג, קניש תפוחי אדמה, סלטים, מרקים, והבייגלס שלהם הם מהטובים שטעמתי – באחריות. מקום עם המון טעם טוב, סגנון ואופי!

20th Century Cafe, 198 Gough Street, San Francisco

Craftsman and Wolves

יש מנות ויש יצירות מופת. ברחוב ולנסיה שבשכונת המישן הססגונית ישנה מאפיה משובחת ביותר ובה מוכרים, בין השאר, מאפה אחד שגרם לי לעצור במקום, ואז להתעלף. הוא מכונה בשם הפואטי The Rebel Within, וזהו מאפין גבינתי המוגש חם ובתוכו ביצה שהחלמון שלה עדיין ניגר. אין לי מושג איך הם עושים זאת, אבל כשבא לנו לפנק ולהתפנק, שם נתחיל את היום. מופתי!

Craftsman and Wolves, 746 Valencia Street, San Fracisco

Piccino Café

בשכונת הדוגפאץ׳ המלבבת, בבניין צהבהב שהיה פעם אורווה (בדוק!) , נמצאת מסעדה איטלקית מקסימה ובית קפה קטן הצמוד לה, שהיא שיר אהבה לאוכל פשוט, טרי וטעים להפליא. התחילו את הבוקר במימוזה, לצד פוקאצ׳ה טריה ושמן זית או יוגורט וגרנולה וסלסילת מאפים טריים, הוסיפו סלט רענן ופיצה מהתנור, וקנחו בכוס קפה משובח. וכמו שחמי נוהג לומר: תגידו לי, מה רע?

Piccino Café, 1001 Minnesota Street, San Francisco

 

כמובן, שהרשימה לא ממצה, אבל המספר עשר נשמע לי טוב. ובכלל, תמיד כדאי להשאיר טעם של עוד.

איזה כיף לנו שהגיע סוף שבוע ארוך, שאפשר לישון בו עד מאוחר. ועכשיו, כל מה שנשאר לי לבקש זה… שיתחילו להגיש בראנץ׳ גם בלילה!

שלכם (בשעות הקטנות),

דלית

dalit@gvirtsman.com

 

*מעונינים בעדכונים והמלצות נוספות? הצטרפו לרשימת התפוצה של בעניינים

לאכול, להתעמל, לאהוב

לאכול, להתעמל, לאהוב

מאת: דלית גבירצמן

-״תגידי, את מכירה אחת דלית גבירצמן?״

-״בטח שאני מכירה אותה! היא חברה טובה שלי. למה?״

-״מה באמת? זאת שכל הזמן כותבת על בתי קפה, מאפיות ומסעדות?״

-״כן, בדיוק! למה את שואלת?״

-״היא בטח שמנה כזאת, לא?!״…

אז זהו, שאני לא ממש שמנה, אבל גם לא ממש רזה. למעשה, אף פעם לא הייתי רזה. לא יודעת איך זה מרגיש להיכנס למכנסיים מידה אפס ולהגיד ״וואו, תראי איך שמנתי…״ ולדעת שזה סתם בשביל להרגיז. תמיד אהבתי ונהניתי מאוכל טעים, ואף פעם, אף פעם בחיים לא הייתי בדיאטה. אני פשוט לא בנויה לזה. קשה לי לדמיין את עצמי קמה בבוקר ולא מתחילה את היום שלי עם כוס קפה טוב ואיזה מאפה קטן ליד. וממש, אבל ממש לא מסוגלת להסתובב רעבה. רעב מוציא ממני דברים שלא כדאי שיצאו, צדדים שבי שהם לא בדיוק ידידותיים לסביבה. וזה לא שאני לא נהנית מסלט טוב או הליכה בטבע, פשוט מעדיפה שבקצה ההייק ואחרי כל ההתפייטות על העלווה והפריחה יהיה גם איזה בית קפה קטן…

אם לא די היה לנו בימנים ושמאלנים, דתיים וחילוניים, ספרדים ואשכנזים, שחורים, לבנים, הומואים, פליטים, הרי שנדמה שכעת נפער בינינו עוד פער. שוחרי הבריאות וחובבי המזון. אלו רצים מרתונים ושותים תערובות ירקרקות וסמיכות לארוחת בוקר, ואילו האחרונים מתעלפים למראה מאפה טרי ואוורירי המדיף ניחוחות חמאתיים. אלו עושים כל היום כושר, רוכבים על אופניים ומחפשים דרכים מקוריות להמעיט ולהימנע ככל האפשר מכל השפע המטורף הזה של מזונות ומשקאות, ואילו האחרים מוכנים לעמוד שעות בתור כדי לטעום איזה מאכל טרנדי או לנסות מסעדה חדשה שזה עתה נפתחה. אלו משתמשים במילים כמו בריא, נטול, תחליף, רגישות, ניקוי מיצים, ניקוי רעלים ועוד כל מיני מילים שעושות לי לא נעים בגוף, ואילו האחרים משתמשים במילים כמו עתיר, נוטף, פריך, נימוח, עשיר, מקורמל, ועוד מילים שרק מלהגות אותן אתה מתנפח. איכשהו, ולא ממש ברור לי איך זה קרה, עם כל השנים האלו של כתיבה על אוכל, הגעתי למצב משונה, שחצי מהפיד שלי בפייס שייך לאלו והשני שייך לאחרים. ועל אף שברור לי מעל לכל צל של ספק אחר איזה צד נוטה ליבי, אני יודעת שאי שם, עמוק בתוך תוכי, קיימת גם דלית אחרת. דלית שמפנטזת על סדנות בריאות ויוגה בטבע, שתשמח בקיץ הקרוב להפגין את תוצאות הקלינסינג, ג׳וּסינג, סוּפּינג (כן, נשבעת לכם שיש דבר כזה!!) או כל דיאטה אחרת ולהפציץ גוף חטוב באיזה ביקיני הורס על חוף הים. אבל… לא, לא נראה לי שזה יקרה. אולי בקיץ הבא.

אז איך בכל זאת מגשרים בין שני העולמות? איך אפשר גם לאכול טוב וגם להקשיב לגוף ולעשות את הדבר הנכון? אצלי, הבעיה מתחילה בחשדנות הזאת שאני חשה הן כלפי שפים רזים וחתיכים והן כלפי תזונאיות רזות. לא מאמינה לא לאלה, ולא לאלה. שאף דיאטנית רזה לא תבוא ללמד אותי כמה קל לצום. עד כאן! תנו לי תזונאית שמבינה מה זה אוכל טוב ויודעת שאוכל זאת הנאה. שאוכל, זאת לא מילת גנאי. שחשוב לשים לב למה שמכניסים לגוף, ויחד עם זאת, שתזונה זה לא שם נרדף לסבל. בשביל זה, יש לנו את יעל דרור. יעל היא תופעת טבע, היא צונאמי של אנרגיה, חיוך גדול והמון אהבה למה שהיא עושה. היא לא מטיפה ולא מסיונרית, אלא פשוט שם בשביל להזכיר לנו שאוכל מזין את הגוף וגם את הנשמה. יש לה מעל לחמש עשרה שנות נסיון בתחום והיא יודעת עד כמה קשה לפעמים לשלב בין אכילה בריאה לבין המציאות סביב שולחן האוכל המשפחתי. יעל מדברת בשפה שכולנו מבינים. איך לבנות הרגלי אכילה בריאים בקרב ילדים, איך לאווירה המשפחתית בה גדל הילד יש חשיבות אדירה ביצירת היסודות לאכילה בריאה שישפיעו עליו כל חייו. ולכן היא כתבה ספר חדש בשם "Raising Healthy Eaters".

זהו לא סתם עוד ספר בישול. כן, יש בו מתכונים ביתיים, אך הם כאמור מלווים ותומכים במסר של הספר: כיצד לתת כלים ולעזור לילדים לפתח יחסים טובים עם האוכל.

הספר משלב בין תכנים מקצועיים בתזונת ילדים הכתובים בצורה קלה ופשוטה להבנה (המלווים בהרבה טיפים ועצות פרקטיות) לבין מתכונים בריאים וקלים להכנה. השילוב הנכון בין הבנת חשיבות התזונה בגיל הילדות עם מתכונים טעימים שמאפשרים לשלב את הידע התזונתי במטבח הביתי של כל אחד ואחת, זהו הכוח של הספר. הספר מאדיר את הבישול הביתי כפי שיעל למדה אותו מחמותה הטוניסאית. היא, אשכרה, העמידה אותה מול הסירים ותיעדה את כל הפלא הזה שמתרחש אצלה במטבח. והשבוע, יעל חולקת איתנו השבוע מתכון קלאסי למרק קוסקוס תוניסאי. מנה שכולה ניחוחות וטעמים של בישול ביתי כמו שחלקנו זכו לגדול עליו.

מרק קוסקוס תוניסאי

מה צריכים?

  • חצי בצל חתוך לקוביות בינוניות
  • כף שמן קנולה
  • כוס גרגירי חומוס מושרים ומבושלים (רכים)
  • 2 גזרים חתוכים למקלות
  • 2 קישואים חתוכים לקוביות
  • 3-4 עלי כרוב שלמים
  • 2 גבעולי סלרי עם העלים חתוכים
  • חצי דלורית או חתיכת דלעת (100-150 גרם)- חתוכה לקוביות
  • 2 גבעולי שמיר (שלם)
  • 2 גבעולי פטרוזיליה (שלם)
  • 2 גבעולי כוסברה (שלם)
  • חצי כף פפריקה אדומה
  • מלח לפי הטעם- בערך כפית
  • פלפל שחור גרוס גס לפי הטעם
  • חצי כפית כורכום
  • חצי כפית קינמון טחון
  • 5 כוסות מים רותחים

מה עושים?

מטגנים את הבצל בסיר עם כף השמן עד שמזהיב. מוסיפים את הגזרים החתוכים לסיר ומערבבים

בעדינות במשך 2-3 דקות. מוסיפים את קוביות הקישואים והדלורית תוך כדי ערבוב ונותנים לכל הירקות

להתרכך מעט. מוסיפים את הסלרי, החומוס, והתבלינים: פפריקה אדומה, פלפל שחור גרוס גס, כורכום וקינמון. שופכים 5 כוסות מים רותחים ומבשלים ביחד עד לרתיחה על אש גבוהה. מוסיפים את עלי הכרוב ועשבי התבלין: שמיר, פטרוזיליה, וכוסברה.מבשלים הכל ביחד במשך שעה וחצי על אש בינונית-נמוכה.

הערות וגיוונים:

עגבניה- ניתן לשלב בתוך המרק עגבניה חתוכה לקוביות. משתלבת בסיר ביחד עם הקישוא והדלעת.

חומוס- אפשר להשתמש בחומוס מקופסת שימורים במקום לבשל לבד.

תוספת עוף- במידה ורוצים לשלב במרק עוף, יש להוסיף את חלקי העוף לסיר לאחר הזהבת הבצל, לפני הוספת הגזר. שאר שלבי הבישול ממשיכים כרגיל. לאחר הבישול מומלץ להוציא את העוף ולהניח בקערה נפרדת כדי שלא יתפרק בתוך המרק. ניתן להוסיף אותו כאשר מגישים את המרק לשולחן.

אם המרק סמיך מידי, אפשר להוסיף עוד כוס מים.

יעל רוצה להזמין אתכם לקרוא, לבשל ולהנות מהדרך הטעימה לגדל אכלנים בריאים ואתם מוזמנים להשתמש בקישור הבא כדי להוריד את הספר – חינם!

www.yaeldror.com

לחיים טובים, טעימים ובריאים!

שבת שלום,

דלית

דברים שלמדתי על בית הספר

דברים שלמדתי על בית הספר

מאת: דלית גבירצמן

האם היה לכם אי פעם מורה? מורה שראה בכם משהו שאמנם איננו בשל אך יקר; שראה בכם אבן טובה, שבחוכמה ניתן ללטשה עד שתבריק בגאווה? אם התמזל מזלכם למצוא את הדרך למורים כאלה, תמיד תמצאו את הדרך חזרה…  מיץ' אלבום/ ימי שלישי עם מורי

לסקרנים:

אם יש דבר אחד שאני יודעת בוודאות, זה שבמסע של החיים – כולנו תלמידים. לכולנו היו וישנם מורים, מנטורים, חברים ולעיתים אפילו זרים או עוברי אורח, שמזדמנים לחיינו בשביל ללמד אותנו שיעור חשוב.

בניגוד לדעה הרווחת, מורים לא בוחרים להיות מורים בגלל החופשות. הבחירה במקצוע ההוראה (חרף אפרוריותו ביחס לאבק הכוכבים של מקצועות ההייטק) נובעת לרוב מתחושה של שליחות ויש בה נתינה אינסופית. לפני כ-3 שבועות ישבתי באולם בבוסטון שהיה מלא במורים ורכזים, והכיל במשותף מאות (!) שנות נסיון בהוראת עברית בתפוצות. היו שם צוותים שהגיעו מכל רחבי ארצות הברית, כמו גם מטורקיה ואוסטרליה. אנשים ונשים המסורים למלאכתם, שבחרו לבלות את החלק הארי של חופשת הקיץ שלהם בהשתלמויות רבות ומגוונות. הם השאירו בבית את משפחותיהם וילדיהם הפרטיים ובאו ללמוד בעצמם, בכדי להשתפר ולשכלל את אומנותם. הדהימה אותי העובדה, שכולם כאחד מכנים כמעט מבלי משים את תלמידיהם בשם – ״הילדים שלי״. כי ככה זה כשאתה מורה. אתה בוחר לבלות את ימיך ולתת את המיטב שבך לילדים של אחרים (עד שלעיתים מזומנות לא נותרת בך טיפת אנרגיה לילדיך-שלך). אנחנו האנשים והנשים שמתוך בחירה, מבלים ימים (ולילות) בדאגה לשלומו, התפתחותו והשכלתו של דור העתיד.

בעידן שבו הידע הפך כה זמין והמורה מתבקש להעתיק את מקומו מחזית הבמה בתפקיד ה-״Sage on the stage" ולעבור להיות ה- "Guide on the side", מורים נדרשים ללמוד מיומנויות חדשות. בעידן שבו למידה מותאמת היא הכרח המציאות, מורים מצופים להנגיש את החומר הנילמד לכל סוגי הלומדים. בעידן שבו התפתחות הטכנולוגיה השולטת בחיינו היא כה מואצת, מוטלת עלינו המורים האחריות לדעת מתי ואיך לנצל אותה למטרות חינוכיות, ומתי ללמד את ילדי העתיד גם את ״שפת הקשב״.

לו רק הייתם יודעים, עד כמה מורים עובדים קשה בימי היערכות, באיזו התרגשות הם פורקים את ארגזי הציוד ומכינים לכל תלמיד את כל מה שיזדקק לו במהלך השנה. לו הורים היו מגיעים לבית הספר בזמן ימי היערכות ורואים כמה דאגה ומחשבה מקדישים המורים לכל תלמיד ותלמידה, באיזו השקעה הם מכינים את הלוחות לשנה החדשה, באיזו מסירות נכרכות המחברות ומוכנות התיקיות, כמה שעות יושבים מורים ומורות בכדי לשוחח על טובת התלמידים בכדי לוודא שכל צורכיהם הלימודיים, כמו גם הרגשיים והחברתיים ימולאו. לו ידעו ההורים כמה שעות תכנון ומחשבה מוקדשות לבניית מערכי שיעור מאתגרים ועדכניים. לו הייתם יודעים כמה יצירתיות ומקוריות יש בקבוצת הפייסבוק העצומה שנקראת ״מורות משקיעות״. לו רק ידענו, היינו זוכרים לומר ״תודה״ ולחייך אל האיש או האישה העומדים כל בוקר בפתח הדלת (ולא משנה כמה שעות ישנו הם עצמם בלילה) ומקדמים את פני ילדנו בברכה ובחיוך.

כל מורה וכל מורה שאני מכירה הם מומחים, בעל או בעלת תואר ונסיון, וכולם – תלמידים בנישמתם. כל מורה ומורה הם קוסמים המפזרים בכיתה אבק כוכבים של ידע, סקרנות ועניין במקצוע שהם מלמדים, ויתרה מזאת, עניין בלמידה עצמה. מורים הם תחנות כוח המאירות אל תוך מוחם וליבם של תלמידים, מתוך כוונה למצוא בכל אחד ואחת את הייחוד שבהם, את מה שמדליק אותם. כבמטה קסמים, מורים נוגעים בנפשות של ילדים ובני נוער צעירים, וטומנים בהם זרעים, שביום מן הימים יניבו חלומות גדולים.

למתקדמים:

אז לכבוד שנת הלימודים החדשה, רציתי להעניק לכם במתנה כמה המלצות על ספרים וסרטים נפלאים העוסקים במורים ובחינוך. אלו סיפורי הצלחה המהווים תזכורת לכולנו, שמורים טובים נותנים לנו את הדבר הכי חשוב בחיים – השראה.

סרט – פואמה פדגוגית

ראשית, רציתי להמליץ לכם על הדוקו המצוין ״פואמה פדגוגית״. תמי גרוס ומאיה רוטשילד ביימו סרט דוקומנטרי יוצא דופן על עשייה חינוכית במיטבה. הסרט מספר את סיפורו של בית הספר ״תל חי״ בכפר שלם בתל אביב, שהפך להיות, כנגד כל הסיכויים, לאחד משלושת בתי הספר הטובים בארץ. הסרט בוחן  את תרומתו הייחודית של חינוך נכון ותרומתם של אנשי חינוך המאמינים בשליחות עשייתם לשינויים התנהגותיים מרחיקי לכת. הסרט עוקב אחר הפלא המתרחש בין כותלי בית הספר המצליח. דוקו מרתק ומעורר מחשבה!

ספר – ״המורה״ מאת פרנק מק׳קורט

פרנק מק׳קורט פרץ אל הזירה הספרותית כשכתב את ספרו הנודע ״האפר של אנג׳לה״, שבו גולל את זכרונות ילדותו באירלנד. בספרו ״המורה״ מתאר מק׳קורט כיצד הובילו אותו שלושים שנותיו כמורה אל המערכה השנייה בחייו, כסופר. הוא מתאר את הקשיים, הניצחונות, ההפתעות והתובנות שזימנו לו תלמידיו בבתי הספר הציבוריים בעיר ניו יורק. הוא מספר כיצד הצליח להטביע רושם בל יימחה על תלמידיו באמצעות שיטות הוראה לא מקובלות ומטלות מקוריות, וכיצד עשה כמיטב יכולתו בכדי לעורר עניין בבני נוער שלוחי רסן, גועשים מהורמונים או במקרה הטוב, פשוט אדישים. ספר מופתי!

פוד קאסט – מיץ׳ אלבום

לסיום, הייתי רוצה להפנות את תשומת ליבכם לפוד קאסט מעניין ומרגש בין הכוהנת הגדולה של הטלוויזיה, אופרה ווינפרי, והסופר מיץ׳ אלבום. אופרה נפגשה איתו לשיחה לרגל עשרים שנה ליציאת ספרו ״ימי שלישי עם מורי״. אלבום, שהיה כתב ספורט, גילה במקרה שהמרצה הנערץ עליו מהאוניברסיטה גוסס ממחלת ה-ALS. הוא החליט לנסוע לבקר אותו בביתו בבוסטון, ואותו הביקור הפך לביקור שבועי. מידי יום שלישי, העביר מורי את הקורס האחרון שלו שנושאו – משמעות החיים. אלבום מחליט להעלות את הדברים על הכתב בכדי לממן את ההוצאות הרפואיות של מורו הנערץ. חמישה עשר מליון עותקים אחר כך, אלבום מספר לאופרה כיצד השפיעו התובנות והלקחים על חייו. מפגש מרתק!!

לפרקטיים:

שנת לימודים חדשה החלה וצריך עוד מתכון פלאי שהוא כל כך קל להכנה וטעים-טעים להוסיף למאגר. כולנו חוזרים הביתה עייפים מיום עבודה וזקוקים לפתרונות מהירים לארוחת הערב, אבל במינימום השקעה. ומי אם לא זיוה המורה, שלימדה אותי להכין עוף הוקוס-פוקוס במלח גס. הוא יוצא עסיסי, שחום וחתיך, והוא כולל שני מרכיבים בלבד!! לא מאמינים? נסו והיווכחו!

עוף הוקוס-פוקוס

מה צריכים?

1 עוף שלם, כשר (כן!) – יש לקנות אצל יוסף הסוחר

1-2 כוסות מלח גס

וזהו!!

מה עושים?

מחממים את התנור לחום של 350 מעלות פרנהייט. שוטפים את העוף ומניחים במרכז תבנית אפייה. מפזרים בנדיבות את המלח מסביבו ומכניסים לתנור לשעה וחצי-שעתיים (תלוי כמה שחום אתם אוהבים אותו). מוציאים מהתנור ורוקדים סביבו ריקוד קטן מרוב שהוא טעים.

כמעט לכל אדם שאני מכירה היה מורה אחד לפחות שהשפיע עליו באופן משמעותי ונגע בנימי נפשו. בשבילי, זה היה חיים רוגנר, המורה שלי לספרות בתיכון, שלנצח הצית בי את האהבה לשירה עברית, לאלתרמן ולמילה הכתובה. באשר תהיה, מר רוגנר, לעולם לא אשכח את היום בו הקראת בפני חברי לכיתה את החיבור שכתבתי. זה היה, וישאר, רגע השיא של חווית הלימוד שלי בתיכון. והשאר, הסטוריה!

הכתבה הזאת מוקדשת בהכרת תודה לכל חברי וחברותי המורים, באשר הם.

שבת שלום וסוף שבוע נעים,

דלית

כמו בבית: ביקור במסעדת Ba-Bite

כמו בבית: ביקור במסעדת Ba-Bite

מאת: דלית גבירצמן

הנה שוב חוזרים אלינו הימים, הימים הארוכים של חופשת הקיץ. בכל מקום כולם מדברים על תוכניות הקיץ שלהם, כן נוסעים לארץ, לא נוסעים לארץ, ואצלי, מפלס הגעגוע כבר חצה מזמן את הקו האדום. מרגישה שאני פה רק בגופי. בנפשי, אני כבר מתרוצצת מיוזעת מבית קפה תל אביבי אחד למישנהו, מחבקת ומחובקת, ממלאה מצברים ומתענגת על האוכל של הבית, שאין שני לו בכל מליוני המסעדות.

אצלי הספירה לאחור כבר החלה, ובשבועות האחרונים, אני מוצאת את עצמי נוסעת על הכביש המהיר, מקשיבה לגלגל״צ ומרגישה כאילו אני כבר שם. חושבת רק על מה להביא איתי במזוודה ואיך לשמח, וככל שגוברים הגעגועים, כך הולכת וגובהת ערימת המתנות שבחדר השינה.

ואז, בעיתוי מושלם, כשאני כבר חולמת על מטבח ישראלי וטעמים מוכרים, אני שומעת על מסעדת Ba-Bite באוקלנד. איך לא שמעתי עד כה על המסעדה הזאת, עדיין לא ברור לי. אך מהרגע שנודע לי שממש כאן, קרוב לבית, יש מסעדה שמרגישה לגמרי בבית – אני נכנסת למכונית, שמה ידיים על ההגה, שמה גלגל״צ ונוסעת לפגוש את מיקה טלמור, השפית של מסעדת ״בבית״.

אתם מכירים את זה, שיש לכם פגישה עם מישהו בפעם הראשונה, אתם מעריכים שתיקח לכם מקסימום שעה-גג, אתם אומרים בבית שאתם קופצים לפגישה וכבר חוזרים, שמים מדחן לשעה וחושבים, ככה בקטנה, ואז בפגישה שוכחים את עצמכם לגמרי? ככה בדיוק זה היה לי עם מיקה טלמור. ברגע הראשון נתקלתי בזוג עיניים גדולות, כחולות ומאירות. ואז ראיתי חיוך, גדול כזה, חם ואמיתי, והצחוק המתגלגל שלה מיד גרם לי להתאהב ולרצות להישאר עוד ועוד.

בשניות, אני כבר מרגישה לגמרי בבית. אל השולחן מתחילות לזרום צלחות קטנות עם מבחר מאזטים- חומוס, טחינה, סלט סלק נהדר, חמוצים, פלאפל במילוי מקורי ומפתיע של גבינת פטה, וחברים, הבאבא גנוש – מושלם. עכשיו תקשיבו, אני לא ממש מבינה בבבא מציעא וגם לא בבבא בתרא, אבל בבבא גנוש אני כן מבינה, וזה של מיקה – פשוט מעולה!

אז הנה לכם שישים שניות על השף מיקה טלמור והמסע הקולינרי שלה:

Photo by Tamara Albaitis

היא נולדה וגדלה בקרית ביאליק, אחרי הצבא הלכה ללמוד טבחות (ככה קראו לזה אז) בבית הספר ״דביר״ בחיפה ועשתה את הסטאז׳ שלה במלון שרתון בתל אביב. לאחר מכן היא קיבלה הצעת עבודה בקולורדו ושם שמעה על בית הספר היוקרתי לקונדיטוריה בקליפורניה. מאחר ותמיד נמשכה לקינוחים, החליטה לנסוע ללמוד. היא הגיעה ל-bay area בשנת 98׳ ומאז היא כאן. בבית הספר הכירה את בעלה, רוברט. מיקה עבדה בתור פייסטרי שף בכמה מסעדות, ולהשלמת הכנסה, עבדה בחברת קייטרינג. היא התחילה כמנהלת אירועים ומשם קצרה היתה הדרך להקמת עסק מצליח משלה. משנת 2005 החלה לנהל עם בעלה את חברת האירועים המצליחה Savoy, ובסוף 2014 קיבלה חוזה לליין ים- תיכוני עם חברת munchery. לפני כשנתיים הם פתחו את המסעדה, והיד עוד נטויה.

כשאני שואלת את מיקה במה היא הכי גאה, היא מספרת לי בהתרגשות על הקשר החם שיש להם עם צוות העובדים, רובם ככולם מהגרים, המלווה אותם כבר שנים. ואכן, תחושת המשפחתיות אופפת אותך ומהרגע הראשון אתה מרגיש שזה מקום שנותנים בו את כל הלב והנשמה. קהל הלקוחות של מסעדת ״בבית״ נאמן וקבוע עד כדי כך שהצוות מכיר אותם בשמם וכבר יודע בדיוק מה הם נוהגים להזמין. קירות המסעדה מעוטרים בקולאז׳ים יפיפיים של רימונים בעיצובה של מרב, אחותה של מיקה ובפסיפסים של האמנית הישראלית רעות עבד. האהילים, מעשה ידיו של רוברט, עשויים ממקצפים גדולים של מיקסרים תעשייתיים והצבעים החמים של המסעדה, כולם גורמים לך להרגיש הכי ב-בית.

Photo by Tamara Albaitis

בכל ביס שלקחתי הרגשתי את האהבה וההקפדה. תערובות התבלינים המיוחדות של מיקה, צירי המרק המוכנים כולם במקום, הכבושים למינהם וחומרי הגלם הטריים והאורגניים הם רק חלק מסוד ההצלחה של מסעדת ״בבית״. הטחינה שבה הם משתמשים היא טחינת אל ארז מנצרת. מנות הדגל של המסעדה הן הטאג׳ין, הסלטים, החומוס, והבירות הישראליות מתוצרת ״מלכה״ המוגשות לצד קמבוצ׳ה ותה עם נענע. סלט שירז, הוא הוורסיה של מיקה לסלט ישראלי קצוץ דק-דק, שאין טעים ממנו. האוכל הטעים והמוקפד לצד תחושת המוכרות והביתיות הם פשוט שילוב מנצח!

מיקה מספרת לי על אירועים בלתי נשכחים שניהלה, תערוכות במומה שעשתה להן קייטרינג, מפגשים עם אנשים והאושר הגדול שגורם לה הבישול.

החיוניות, האנרגיה הטובה, הנדיבות, החיוך הכובש והכישרון של מיקה מיד גורמים לי לרצות לספר עליה לכל מי שאני מכירה. רואים עליה שהיא עושה את מה שהיא הכי אוהבת לעשות. שלא תגידו שלא ידעתם!

Ba-Bite, 3905 Piedmont Avenue, at Montell Street, Oakland, CA 94611

שלכם בהנאה,

דלית

קיצור תולדות הגעגוע: ליל סדר עם סבא וסבתא

קיצור תולדות הגעגוע: ליל סדר עם סבא וסבתא

מאת: דלית גבירצמן

אף פעם לא הייתי חזקה במתמטיקה. למעשה, הייתי התלמידה היחידה במגמה למדעי המחשב שלא עשתה חמש יחידות במתמטיקה. שעות הייתי בוהה בתרגילים והם עד היום נשארו נאלמים בשתיקתם. על אף שמספרים ונוסחאות הם לא בדיוק הצד החזק שלי, אני יודעת מספיק כדי לעקוב אחרי המשוואה הבאה: פסח שווה מסורת. מסורת שווה משפחה, ומכאן שפסח מינוס משפחה שווה געגוע. כן, חברים, החגים שוב מתרגשים עלינו, והריחוק מהמשפחה מעצים את הגעגוע אל הבית, אל הזיכרונות, המסורות המשפחתיות ותחושת החג האופפת את הרחובות בישראל. לפיכך, מתקבצים ומתכנסים כולנו סביב שולחן חג עם המשפחה שבחרנו לנו במקום זאת שנבחרה עבורנו, וכל המרבה לארח – הרי זה משובח!

בעיקר בחגים הגדולים, ליבי יוצא אל הורי. הם וודאי לא חלמו, ולו בחלומות הכי טרופים שלהם, שילדתם הבכורה – שאם היא לא מלח אז לפחות פלפל הארץ – תבחר לחיות את חייה מחוץ לגבולות המדינה. כבת לדור שני לניצולי השואה מחד, ונצר לשישה עשר דורות של ילידי הארץ מאידך, הדבר האחרון שהורי יכלו להעלות בדעתם היה שאקח את שני ילדי הפעוטים, אארוז שמונה מזוודות ואיש יקר אחד ואחצה את האוקינוס למדינה הכי רחוקה בקצה השני של העולם. ואם לא די היה בכל זה, ועוד בטרם התאוששו מן ההלם הראשוני, הודיע אחי, הצעיר ממני בחמש שנים, שהוא וזוגתו-לעתיד החליטו לעשות רילוקיישן והם עוברים לגור בדאלאס, טקסס. הורי האומללים לא הבינו מאיפה זה בא להם. בהפרש של שבועיים קמו שני הילדים הבוגרים שלהם ועזבו. אותם הילדים שגדלו בבית ציוני לכל דבר, כשבבית סבא וסבתא היו תלויים בסלון לראווה דיוקנאות של הרצל וז׳בוטינסקי, ממש באותו הבית שבו התנופף בגאווה דגל ישראל במרפסת חודשים רבים אחרי יום העצמאות, והנה לפתע פתאום בחרו לקום ולעזוב, אתם יודעים, לשנתיים.

שמונה עשרה שנים וארבעה נכדים מתוקים אחר כך, מצאו את עצמם הורי במרחק אלפי מיילים מאיתנו, מתגעגעים ומתקנאים בחבריהם, שזוכים לחבק ולפנק את הילדים והנכדים יותר מפעם-פעמיים בשנה. ולכן, כשמגיע חג הפסח, אורזים הורי מזוודות מלאות בכל טוב הארץ, עולים על מטוס ובאים לחגוג כאן ביחד איתנו. לא הטיסה המתישה ולא הג׳טלג הנוראי יעמדו בינם לבין החיבוק המשפחתי ותחושת הביחד. כי אין מה לעשות, עוד לא המציאו תרופת מנע טובה מזאת לגעגוע כרוני.

והנה עוד נוסחה מתמטית שהצלחתי לפענח: לעתים, כשאני מרגישה שמפלס הלחץ עולה בחזה, קוצר נשימה וחוסר שקט משתלטים עלי, הדופק הולם ברקות ואין לי מנוחה, דבר ראשון שאני יודעת שאני חייבת לעשות – הוא סדר. אני מיד מתחילה להתרוצץ ברחבי הבית ולשים כל דבר במקום, ורק אחרי שהבית מסודר, אני מסוגלת לשבת בשקט עם כוס קפה ולחשוב בבהירות על כל בעיה. מכאן נובע, שסדר ממש לא מלחיץ אותי. נהפוך הוא, וכשמגיע ליל הסדר, אני לגמרי באלמנט שלי. אצלי בבית השולחן ערוך לתפארת, האוכל המסורתי, בגדי החג – הכול מוכן ומזומן! ואיך אני עושה את זה? אה, זה פשוט מאוד. הכול מתחיל ונגמר בסדר ובארגון. מילת הקסם היא רשימות; רשימת האורחים, התפריט, וכמובן, רשימת קניות. ככל שהרשימה מפורטת יותר, כך יש פחות לחץ בעמדה. כל מה שאפשר, רצוי וכדאי להכין מראש. מהמפה, המפיות, הנרות, הכלים והסכו״ם ועד ליין, המצות והדגים. ומי שלא מתארגן ומזמין דגים מראש, קונה ומקפיא – יאלץ להסתפק בגפילטע פיש מצנצנת, ורק מהמחשבה על זה, מתחשק לפסוח על החג.

עוד דבר שחשוב לארגן ולהכין מראש הם המתכונים. אני בוררת ומסדרת לי את כל המתכונים שאשתמש בהם השנה, בין אם הם מסורתיים ובין אם חדשים, ומצטיידת במרכיבים שמככבים בחג הפסח ושקשה להשיג אותם במחוזותינו כמו מצות, קמח תפוחי אדמה, קמח מצות, כבדי עוף, דגי קרפיון ושורש חזרת. החזרת, לדוגמה, היא עוד דבר שחשוב ורצוי להכין מראש, כי אין פסח כהלכתו בלי חזרת אדומה, חריפה ועשירה בטעם. כזאת שחורכת את מערות האף ומעוררת תאבון.

חזרת חוזרת

מה צריכים?

שורש חזרת טרי ומוצק

3-4 סלקים קטנים מבושלים וקלופים

3 כפות חומץ בלסמי אכותי

1 כפית מלח

1/2 כפית פלפל

1 כף סוכר

5 כפות חומץ טבעי

מה עושים?

מגררים את הסלק בפומפייה או במעבד המזון עם החורים הקטנים ומעבירים לקערה. מוסיפים את החומץ הבלסמי, המלח והסוכר. מערבבים, טועמים ומשפרים תיבול. מקלפים את שורש החזרת ומגררים במעבד המזון עם החורים הקטנים. מחליפים ללהב המתכת (זהירות, אדי החזרת גורמים לדמעות!) ומרסקים עם כפתור הפולסים כ-20 פעם כדי ליצור מרקם עדין יותר. תוך כדי הפולסים מוסיפים את החומץ טבעי. ממתינים כשעה ואז מערבבים עם הסלק. שומרים במקרר בכלי עם מכסה אטום.

והנה עוד כמה מתכונים מנצחים, שלא יעלה על הדעת לקיים בלעדיהם סדר פסח. השנה אשתמש במתכון הנפלא לקניידלך פולניים רכים ונימוחים מתוך הספר ״ביסים״ של הילה קריב. ניסיתי והתאהבתי!

קניידלך פולניים רכים ונימוחים

מה צריכים?

1 כוס קמח מצה

2 כפות שמן זית (או רגיל)

1 כפית  מלח

1 כוס מים רותחים

2 ביצים טרופות

קצת פטרוזיליה ושמיר קצוצים וקמצוץ קינמון (אם רוצים לגוון)

כמה גבעולי פטרוזיליה ומלח לבישול הקניידלך

מה עושים?

מערבבים את קמח המצה, השמן, המלח והמים הרותחים ומניחים להתקרר מעט. העיסה מתקשה עד מאוד. לא נבהלים. מעבדים את הביצים לתוך העיסה בעזרת מזלג (כמות גדולה אפשר במיקסר) עד שהעיסה דביקה ורכה. אם רוצים, מוסיפים פטרוזיליה ושמיר קצוצים ומעט קינמון. מכסים ומניחים בצד 15 דקות (אפשר גם יותר). בינתיים מרתיחים סיר מים. כשרותח, מוסיפים מלח וכמה גבעולי פטרוזיליה לטעם (ומעט קינמון, אם רוצים). צרים כדורים קטנים בידיים רטובות מעט (זה יתנפח קצת) ומבשלים כרבע שעה ברתיחה. מחממים כשצריך, במרק עצמו.

אני לא יודעת איך זה אצלכם, אבל במשפחה שלנו אין פסח בלי לחמניות לפסח. אמי הטובה מפנקת אותנו כל שנה בלחמניות רכות וטעימות.

לחמניות לפסח

מה צריכים?

2 כוסות מים רותחים

1/2 כפית מלח

2 כוסות קמח מצה

6 ביצים

50 גרם חמאה (או מרגרינה)

מה עושים?

ממיסים את החמאה עם המים בסיר ומוסיפים את המלח. מוסיפים תוך בחישה את קמח המצה עד שהבלילה מסמיכה ונוצר גוש בצק. מסירים מהאש ומצננים. מוסיפים את הביצים עד שהן נטמעות בבלילה. מניחים בצד למשך כחצי שעה. מרפדים תבנית בנייר אפייה. מגלגלים מהבצק בידיים רטובות כדורים קטנים ומניחים בתבנית. אופים במשך 30 דקות בתנור שחומם לחום בינוני-גבוה.

אז מה אני אגיד לכם? שיהיה לכם חג מסודר, רגוע ככל האפשר, נעים וטעים. שתחגגו בשמחה עם כל מי שמשמח אתכם ומרגיש לכם כמו משפחה, שיצליחו לכם הקניידלך, החזרת, הגפילטע פיש וכל שאר המטעמים, והעיקר, שיהיה בסדר!

שבת שלום,

דלית