סליחות ודובשניות

סליחות ודובשניות

מאת: דלית גבירצמן

בוא נאסוף את הכל

את כל האמשים האבודים

והמחרים המקווים,

את פיסות הנייר

ופיסות השמים,

את הבגידות קטנות

והפיוסים הגדולים,

את הפרחים היבשים

והדמעות הלחות,

את הלחישות החמות

והסכינים הקרים,

את ידי אל תוך ידיך

ואת ראשינו אל הכר.

בוא נאסוף את הכל

ונתחיל מחדש."

מילים: אריאנה הרן

תמיד מצאתי שיש משהו מכביד ואפילו קצת מאיים בעשרת הימים שבין כֵּסֶה לעשור. לא בכדי, הם מכונים ״הימים הנוראים״. אבל יש גם משהו מנחם בידיעה שקיים מנגנון המאפשר לנו במידה רבה לעשות reset קולקטיבי ולחשב מסלול מחדש. כנראה שיש בנו, מאמינים ואחרים, את הצורך לסלוח ושייסלח לנו. וכך, פעם בשנה, מגיע יום כיפור ומציב את מושג הסליחה במרכז התודעה שלנו.

כולנו יודעים שקשה לבקש סליחה. קשה לנו להודות בטעות, ודווקא משום כך, חשוב כל כך לעשות זאת. לאמן, אם תרצו, את שריר הסליחה. להניח את האגו בצד ולהודות שכולנו מסוגלים לטעות ולמעוד. קשה לעיתים עוד יותר לסלוח. נוח לנו להתמקם בעמדה החמימה והמתגוננת של הצד הנפגע ולשמור טינה. ודווקא משום שכל כך קשה לפעמים לסלוח, חייבים לסלוח. ״סורי סימס טו בי דה הרדסט וורד״ שר אלטון ג׳ון כבר מזמן, ועם השנים, למדתי עד כמה צדק. אז השבוע, לא אכביר במילים, ורק אומר – סליחה.

סליחה אם שכחתי לומר תודה

סליחה אם לרגע לא הקשבתי

סליחה אם לא עצרתי להתפעל

או שלא טרחתי אפילו להסתכל.

סליחה אם בהיסח הדעת שכחתי

או לא הגבתי בזמן

סליחה אם לא פעלתי מספיק

או לא מחיתי במופגן.

סליחה אם לא עמדתי בציפיות

ואם נתתי למישהו לחכות

סליחה אם לא דייקתי

או פשוט אם איכזבתי.

סליחה אם פגעתי

זה מעולם לא היה במכוון

וסליחה אם לא אמרתי

סליחה, בזמן.

חברה טובה סיפרה לי השבוע על ספר מיוחד שכתב ענר שלו, האח של צרויה, הנקרא ״ספר הפתיחות״. איזה רעיון גאוני, חשבתי בליבי, איך לא חשבתי על זה קודם? ספר שכולו התחלות של סיפורים, בלי הסופים. כמו מסעדה המגישה רק מתאבנים או כמו קונצרט שכולו רק פתיחות של יצירות מוסיקליות. חישבו לרגע כמה פוטנציאל יש בזה! בהתחלות יש כל כך הרבה הבטחה וציפיות לעתיד. נפרסת לפנינו קשת שלמה של אפשרויות לעתיד לבוא. התחלות של יחסים, התנסויות חדשות, תוכניות ותכנונים לעתיד. ואף אם חלקם לא יגיעו לכלל מימוש, ייעזבו או ישכחו, יש ברגע הזה כל כך הרבה עניין ותקווה.

במקום הזה תופס אותי יום כיפור השנה. ובשביל להמתיק את טעמם של הימים הנוראים, לשבור את הצום ליד כוס התה, וגם בשביל לפנק בסוכה, הנה לכם מתכון לדובשניות. כן, אותן העוגיות המתוקות, הפריכות והנימוחות של ילדותנו. המתכון בהשראת מיקי שמו.

דובשניות פינוק

מה צריכים?

200 גרם חמאה רכה, ללא מלח

100 גרם (1/2 כוס) סוכר לבן

100 גרם (1/2 כוס) סוכר חום בהיר

1/8 כפית מלח

2 ביצים גדולות

160 גרם (1/2 כוס) דבש

560 גרם (4 כוסות) קמח רגיל

2 שקיות (20 גרם) אבקת אפייה

לציפוי:

60 גרם (1/2 כוס) אבקת סוכר

מה עושים?

מערבלים את החמאה עם שני סוגי הסוכר והמלח בקערת המיקסר במשך כ-3 דקות במהירות בינונית עד שמתקבלת תערובת קרמית. מוסיפים את הביצים, בזו אחר זו, עד שהן נבלעות בתערובת. מוסיפים את הדבש תוך כדי ערבול. לבסוף, מוסיפים את הקמח ואבקת האפייה ומערבבים עד לקבלת תערובת חלקה ואחידה. עוטפים את הבצק בניילון נצמד ומעבירים למקרר למספר שעות. מחממים את התנור ליום של 350 מעלות פרנהייט ומרפדים שתי תבניות בנייר אפייה. יוצרים מהבצק כדורים הקוטר 3 ס״מ ומגלגלים באבקת הסוכר. מניחים באופן מרווח בתבנית ואופים 12-15 דקות ע״ש שהעוגיות משתטחות ונס דקות מעט אך עדיין רכות למגע.

מצננים ונהנים מהמתיקות.

גמר חתימה טובה!

שלכם,

דלית

אייס קרים, יו סקרים: הגלידריות הטובות באיזור העמק והמפרץ

אייס קרים, יו סקרים: הגלידריות הטובות באיזור העמק והמפרץ

מאת: דלית גבירצמן

״לכי לים להשתזף, יא לבנה…״ – היו צועקים אחרי הבחורים ברחוב. ולא עזרו, כהוא זה, נסיונות הפיוס ומילות הנחמה של אבא שלי ש״לבן זה יפה״. בכל קיץ התמדתי בנסיונות לשנות את רוע העדה. הייתי מתפרקדת שעות על חוף הים, נמרחת (שומו שמיים ואלוהי הדרמטולוגיה!) בשמן תינוקות, שמן קוקוס, וכל הבא ליד, וחולמת לי חלומות שחומים על איך למחרת אני מתעוררת בגווני תמי בן עמי. רק בשביל להתעורר למחרת בבוקר בצווחות של כאב למראה הזוועתי של  עורי הוורדרד, הצרוב ומלא השלפוחיות. עד היום זכורים לי ניחוחות הלבן החמצמץ שהיה נקרש על עורי הבוער בנסיון לשכך את כאבי הכוויות. וכך בכל שנה חזר הריטואל של הנסיון להפוך למי-שאני-לא, שהסתיים תמיד בטעם חמצמץ של אכזבה. עורי סרב לשתף פעולה ונותר צחור כשהיה. ואני, בנסיון לנחם את עצמי, הייתי פונה למקרר ומטביעה את יגוני בגלידה מתוקה וצוננת. מאז הפכה הגלידה לסוג של אוכל נחמה עבורי. ממש כמו גיבורה בסרט אמריקאי קלאסי, מצאתי את עצמי מתחפרת בדמעות במיטה עם דלי ענק של גלידה וכפית, בהמתנה לחורף הבא.

בדיוק כפי שלאסקימואים יש שמות רבים ומגוונים למילה ״שלג״, כך לנו בלבאנט יש דרכים רבות לומר ״אלוהים אדירים, מה זה החום הזה?!״ עד קצה העולם נמלטתי ממושגים כמו שרב כבד, חמסין, עומס חום, מזג אוויר הביל ואחוזי לחות. ולמרות שהבטיחו לי, בחיי שהבטיחו לי, מ-ק-ס-י-מ-ו-ם יומיים-שלושה של חמסין בשנה, הולך ונעשה החום במחוזותינו בלתי סביל בעליל. ועוד בלי מזגן… בימים חמים שכאלה, אין נחמה גדולה יותר מגביע של גלידת שמנת משובחת, שתמיד מצליחה למרוח לי חיוך על הפנים. אז לכבוד הקיץ שהגיע, ואחרי שבדקתי אותן מקרוב אחת-אחת, הנה לכם רשימת הגלידריות הכי שוות באזור. חלקן הפכו כבר מזמן למוסד ואחרות זה עתה נפתחו, מה שנקרא, ״חדש מהניילונים״. חלקן פרסו סניפים ברחבי המפרץ ואילו אחרות עדיין קטנות וארטיזניות, אך כולן מתגאות ומתהדרות בטעמים מפנקים ומיוחדים, ולכל אחת טוויסט מיוחד משלה. אז רגע לפני שאתם פונים לגלידות המוכרות באגף הקפואים בסופרמרקט, נסו את הטעמים הכי שווים של הגלידריות הכי טובות באיזור.

Smitten

בראש האימפריה של גלידת Smitten, עומדת אישה בשם רובין סו פישר. היא החלה את דרכה, כמו רבים וטובים בתעשיית המזון, כמוכרת גלידה מהאוטו, כן, אשכרה מאוטו גלידה. הייחוד של הגלידה שלה היה שהיא יוצרה במקום במכונת הגלידה החדשנית שפיתחה פישר הנקראת Brrr, העובדת על חנקן נוזלי. מתוך ענן עשן לבן, מכינים אל מול עיניך המשתאות את מנת הגלידה שלך בתוך שניות ספורות. המקום הראשון נפתח בשכונת Hayes Valley היפיפיה, ומאז נפתחו עוד שמונה סניפים באזור העמק והמפרץ (מאונטיין ויו ולאחרונה בסנטנה רו). את הגלידה הקטיפתית מייצרים מחומרי גלם טריים, מקומיים, בלי חומרים משמרים או מייצבים והיא טעימה להפליא! למשל, את גלידת השוקולד מייצרים מהשוקולד המשובח של חברת TCHO וזה הטעם המועדף עלי באופן אישי. חלום ליל קיץ!

Cream

הקטע של רשת cream הוא כמובן עוגיות הענק הנאפות במקום המשמשות ליצירת סנדביץ׳ הגלידה, הקרוי במחוזותינו קסטה. למי שאוהב קסטה, ומי לא אוהב קסטה, זה המקום בשבילכם. הרשת המצליחה פרשה סניפים בכל רחבי צפון קליפורניה, דרום קליפורניה, נבאדה ופלורידה.

Bi-Rite Creamery

Photo by Akihito Fujii

הגלידרייה של Bi-Rite שייכת לרשת הקו-אופ והעסקים שחרטה על דיגלה את מושג הדאגה לקהילה. כריס ואן אחראיות לייצור הגלידה וכל התוספות הנפלאות. טעמים ייחודיים כמו Basil ו-Black sesame הם רק חלק מהסיבות שהמקום הפך כבר מזמן למוסד. הטעמים משתנים  בהתאם לעונה וגחמות הצוות. מומלץ להוסיף טופינג של טופי שקדים שמשדרג את העסק ביותר. שווה!

 

Tartine Manufactory

אם לא די היה בלחם המושלם של טרטין, המאפים והעוגות הנהדרות, החליט צ׳אד רוברטסון להרחיב את היריעה (ואת היקף המותניים שלי) ולפתוח במתחם החדש והמצליח שלו אפילו דוכן לגלידה. וכמו כל דבר אחר שהוא עושה, הגלידה בטרטין מממממושלמת. המכונות יובאו מאיטליה, כל התוספות מיוצרות במקום, ופאי הגלידה משגע טעמים מיוחדים: fior de latte. שלמות!

 

Tin Pot Creamery

ל-Tin Pot Creamery סניפים בפאלו אלטו, לוס אלטוס וקמפבל וגם כאן מדובר בגלידה איכותית המיוצרת בכמויות קטנות מחומרי גלם טריים ואורגניים מיצרנים מקומיים. גם כאן כל התוספות והרטבים מיוצרים במקום. הגלידה שלהם קטיפתית ומענגת!

Icicle

גם ב-Icicles מכינים את הגלידה מול עיני הלקוח ומתחייבים על חומרי גלם טריים, ללא חומרים משמרים וכמה שפחות סוכר. את המרכיבים של הגלידה אתם בוחרים מתוך מבחר של פירות, עוגיות, או שוקולדים ואז ההצגה מתחילה- המוכר מורח את כל החומרים על משטח קפוא ובעזרת מרית משטח אותם לשכבה דקה ומגלגל אותה לגלילים קטנים. לסיום, אפשר להוסיף על הגלידה תוספות שונות מתוך מבחר גדול הכולל פירות, סוכריות, קצפת ועוד. ל- Icicle יש 5 סניפים בין היתר בסן חוזה, קופרטינו וסן מתאו. המקום ידידותי מאוד לאלרגניים ומציע גם גלידות ללא חלב וללא גלוטן.

Salt & Straw

כבר מזמן למדתי, והפנמתי, שאם רואים בסן פרנסיסקו תור ארוך, מיד צריכים להעמד בסופו ולחכות. משהו טוב מצפה לך בקצה התור. הסן פרנסיסקנים יודעים מה טוב ואין להם שום בעיה לעמוד בשבילו הרבה זמן בתור. כשנפתחה חנות הגלידה Salt & Straw לפני חודשים ספורים, כולם נעמדו בתור, ואחרי שניסיתי, אני מודה בהכנעה שאני מבינה לליבם. הגלידה, שבסיסה בפורטלנד, צברה לעצמה קהל מעריצים נאמן, והיא בהחלט שווה את ההמתנה. את הגביעים אופים במקום, ולכן את הריח המגרה שלהם ניתן להריח עד קצה הרחוב. עם חומרי גלם כמו השוקולד המקומי המשובח מתוצרת Dandelion וטעם הקפה של Sightglass, אי אפשר לטעות! והכי כיף, זה שאתה מוזמן לטעום כאוות נפשך. ואם, כמוני, אתם עדיין מתקשים לבחור, יש אופציה לflight – מבחר של 4 טעמים בצלוחיות קטנות. הפתעת הקיץ!

Humphry Slocombe

ג׳ייק ושון הם המייסדים של יצרנית הגלידה עם השם הכי מוזר בביזנס- Humphry Slocombe. השניים, שפתחו את החנות הראשונה בשנת 2008, קראו לה על שם שתי דמויות מתוך הסדרה הבריטית המשעשעת ״מישהו מטפל בך?״. עם שמות ייחודיים לטעמים כמו ״Elvis the fat years" וכן ״Here’s Your Damn Strawberry״ לצד גלידה בטעם טרגון, סלק, והיביסקוס, הצליחו השניים עד מאוד. טעים!

Mr. and Mrs. Miscellaneous

בפינת הרחובות 3rd ו-22 בשכונת הדוגפאץ׳ בעיר, תראו תמיד תור. אל תהססו, ומיד עמדו בסופו כי בסוף התור מחכה לכם עוד גלידריה נפלאה. זה לא קל, אני יודעת. זה לא קל כשברחוב אחד יש גם מאפייה משובחת, חנות גבינות משגעת, חנות מפעל לשוקולד, ואז גלידרית Mr. and Mrs. Miscellaneous. אבל ככה זה בשכונת הדוגפאץ׳. זוג השף-קונדיטורים איאן ואנאבל, שהתמחו אצל וולפגנג פאק, החליטו לסבך לנו את החיים ופתחו מקום משלהם, בו הם מגישים גלידה אורגנית עם כל התוספות המוכנות במקום. הטעמים המקוריים שלהם משתנים מידי יום וחלקם כוללים אלכוהול: Candied Violet, Honeywine ice cream, White Sesame ice cream, Bourbon and Caramel ice cream, Ballpark ice cream, שהיא גלידה בטעם בירה של Anchor Steam ופרצעלים מצופים שוקולד. אני הלכתי על גלידת סאנדיי קלאסית, ולא התאכזבתי.

Belly Good Cafe & Crepes

בלב מרכז הקניות של Japantown בעיר יש מקום קטן ומיוחד, שילדים פשוט חוגגים בו. במקום בגביעים העשויים מוואפל, מגישים ב-Belly Good Cafe & Crepes גלידה בתוך…קרפים. וכל גביע-קרפ שכזה מקושט ומעוטר בפרצוף חייכן או דמות שעשויה כולה ממתקים. חגיגה לגדולים וקטנים.

Three Twins Ice cream

Three Twins Ice cream נולדה בסן רפאל בשנת 2005. התאומים ניל וקארל גוטליב חברו לאישתו של קארל, שאף היא תאומה, והחלו לייצר גלידה אורגנית מתוך אמונה ב״חיים, חירות, והחיפוש אחר גלידה טובה״. לאחר התחלה לא פשוטה, פנו אליהם ממסעדות והם החלו למכור גם בשוק האיכרים. ומשם, הדרך להצלחה מסחרית מסחררת הייתה פשוטה. כיום, הגלידה של שלושת התאומים נמכרת בחנויות מובחרות בחמישים מדינות. לחברה אג׳נדה אקולוגית רצינית והם מגישים את הגלידה במיכלים המיועדים למיחזור אורגני. מטעמים מובנים אהבתי את זה הנקרא ״ארץ זבת חלב ודבש״.

Noble Folk Ice Cream and Pie Bar

אם החלטתם לנצל את סוף השבוע הארוך לטיול  או לחופשה רומנטית בסונומה, עשו לעצמכם טובה גדולה ועצרו בעיירה המקסימה Healdsburg וחפשו את  המקום הנקרא Noble Folk. המקום הקטן והמתוק מתמחה בשני דברים: גלידה ועוגות פאי. מאחורי השם מסתתרת מסורת ויקינגית גאה והמקום מתהדר בהקפדה על פרטים ואפייה מסורתית. אם לא תגלו לאף אחד, אספר רק לכם וממש בסוד, שהזמנתי (בנוסף לגלידה) פרוסה מכל פאי שהיה להם להציע. קסם של מקום!

Rick's Ice cream

מוסד פאלו אלטואי ידוע הוא הגלידרייה של ריק- Rick's Ice cream. מעל ל-40 שנה מפנק המקום את תושבי פאלו אלטו והסביבה. כפי שאנחנו גדלנו על גלידת מסטיק ביפו, כך גדלו דורות של ילדים על הגלידה המצוינת של ריק.

Fraiche

ולקינוח, חברה טובה ואנינה לחשה לי בסוד על רשת Fraiche. במקום המוקפד מתמחים ביוגורט ובגלידת יוגורט אורגנית בטעמים נפלאים. טרם הספיקותי, אך הייתי חייבת לשתף.

אז זהו להפעם. אני שזופה כבר לא אהיה. עברו שנים, וגם אם עדיין לא הפנמתי שלבן זה יפה, לפחות למדתי לחיות עם עצמי בשלום. וזה, לא פחות חשוב!

חג שמח ושבת שלום,

דלית

מבצע סבתא: הכירו את פרויקט סבתא בישלה גורמה

מבצע סבתא: הכירו את פרויקט סבתא בישלה גורמה

מאת דלית גבירצמן

ישנם כל מיני סוגים של אנשים בעולם, וכמו מכוניות, יש להם מנוע שונה. חלקם מונעים על דלק, תאוצה ומהירות. חלקם על חשמל, חסכנות ואפקטיביות, וחלקם אפילו על מימן, ואלו הם אנשי החזון והחלום. ויש את אותם האנשים המיוחדים שיש להם מנגנון הנעה הייברידי של נתינה ועשייה למען אחרים. הם לא רצים אחרי קידום, לרוב אינם נמשכים אחר כסף וטובות הנאה, וההנעה שלהם היא לגמרי פנימית. מדנה חברתי החכמה למדתי את הכינוי ההולם אותם להפליא – אנשי לב. אנשי הלב מונעים וממוקדים בנתינה. לרוב, עבודתם של אנשי הלב תיעשה בחשאי או מאחורי הקלעים ומטרתם היא אחת: להיטיב את מצבם של אחרים. בתחום הפסיכולוגיה החיובית (פס״ח בשבילכם) ובעקבות מחקרים רבים שנעשו בשנים האחרונות בנושא אושר וסיפוק אישי, עולה שהדרך לאושר עוברת בפינת הרחובות נתינה ועזרה לזולת.

במסגרת תחומי העניין, התחביבים והעיסוקים שלי הצטלבה דרכי לא מעט עם אנשי לב שכאלה. יש לי הערכה עצומה לנשים כמו מריומה בן יוסף ומימי מפרויקט דלנסי ואני חשה צורך להאיר עליהם בזרקור מיוחד. בקהילה שלנו ישנן המון דוגמאות לארגונים ובודדים שפועלים בכדי לסייע לכל מי שזקוק לעזרה.

צילום: מוטי פישביין

״כשנותנים מאהבה, מקבלים באהבה״ – זאת הסיסמה של מאות אנשי הלב מעמותת ״קבוצת שורשים״ שנוסדה בשנת 2000 במטרה להביא מעט הקלה לאלו שחייהם בארצנו הקטנטונת פחות שפר עליהם. חברי העמותה פועלים בהתנדבות (כמובן!) למען מטרה משותפת שנועדה להעניק חום, אהבה ואכפתיות לאנשים שמצוקתם נשמטת מסדר היום הציבורי. פעילותם מתמקדת בשני מבצעים גדולים שמתקיימים פעמיים בשנה, בימים שלפני פסח וראש השנה. ״קבוצת שורשים״ מארגנת מאות חבילות מלאות מזון ופרחים המגיעות עד לבתים ונמסרות בחיוך ובחום.

תמי שכנאי, המייסדת והעומדת בראש העמותה, החלה לפני 16 שנה באיסוף מצרכי מזון לחג עבור קשישים בתל אביב וחלוקתם לקראת החגים. תחילה עשתה זאת מהדירה שלה בעזרת כמה חברים; היום מעורבים בפעילות מאות מתנדבים, שמדי שנה דואגים לאיסוף המצרכים, אריזתם ושינועם אל למעלה מאלף קשישים.

״קבוצת שורשים״ אימצה שתי קהילות, באחת ישנם מאות קשישים עריריים, מעוטי יכולת וניצולי שואה, ובאחרת בני הקהילה האתיופית ובה מאות משפחות השרויות במצוקה קשה. במסגרת פעילותם המבורכת של חברי ״קבוצת שורשים״ עלה הרעיון הגאוני של חיבור בין ניצולי שואה לשפים ידועים בארץ. וכך הוקם ההפרויקט המקסים של ״סבתא בישלה גורמה״. זהו פרויקט להעצמה של קשישים וניצולי שואה, שנועד להחזיר אותם למעגל העשייה והעבודה לשם הגברת כבודם העצמי. הרעיון היה לבקש מניצולי השואה ומהקשישים לתרום מתכון אישי מהבית או מתחילת דרכם בארץ ולהפגיש אותם עם מיטב השפים בארץ כדי שיעזרו להם להכין את המנה. המנות שהוכנו הוצעו למכירה למחרת היום בדוכן של עמותת "קבוצת שורשים"  בשוק הנמל בתל אביב, וכל ההכנסות מהמכירה הועברו במלואן לקשישים. התגובות היו כה מדהימות, שתמי החליטה לאגד את כל המתכונים לספר. בעזרתה של אלינוער רבין, עורכת ספרי הבישול, ועשרות מתנדבים אחרים, צלמי אוכל, מאפרות, עורכים וכמובן, השפים עצמם, יצא לאור הספר ״סבתא בישלה גורמה – קשישים וניצולי שואה מבשלים עם מיטב השפים״. כל ההכנסות ממכירתו הן כאמור קודש ל״קבוצת שורשים״, לרווחת קשישים. בימים אלו עובדים על תרגום הספר לאנגלית.

ספר הבישול ״סבתא בישלה גורמה״ הוא אחת המתנות הכי נפלאות שקיבלתי השנה ליום הולדתי. חברתי נורית, שהיא בעצמה אשת לב, ידעה היטב כיצד לשמח אותי. אי אפשר היה שלא להתרגש מהספר הזה. יש בו את כל המרכיבים הנכונים; סיפורים אישיים, מתכונים מצוינים, בישול ביתי ושדרוג של כל מנה למטבח עילי.  מאחורי כל מנה יש סיפור ומאחורי כל מפגש של ניצול או ניצולת שואה עם שף או שפית יש קשר שנוצר דרך הבישול המשותף במטבח. וכי יש דבר יפה מזה? פשוט קסם בהתגלמותו!

אני מדפדפת בספר הייחודי ומעורר ההשראה הזה, קוראת את הסיפורים המרגשים של הניצולים והביוגרפיות של השפים הצבעוניים והמוכשרים, וכל עמוד שבו עושה חשק. חשק לחיות טוב ולאכול טוב. אני מתקשה לבחור במתכון אחד מבין קוגל האיטריות המתוק של סוניה טופל ואייל שני, הכיסונים הממולאים תפוחי אדמה ובצל מטוגן של פרידה הדר וכתבת האוכל הילה אלפרט, סלט החצילים עם ירקות מוחמצים של אספיר איזיקובסקי ותמר כהן צדק, השפית והבעלים של קוצ׳ינה תמר, או הפלפלים האדומים הקלויים במילוי גבינה על מצע רוטב עגבניות של אמדה לוי ועומר מילר, השף הצעיר והאנרגטי של המסעדות חדר אוכל ושולחן. לבסוף, באווירת חג השבועות המתרגש ובא עלינו, אני בוחרת עבורכם במתכון לעוגת הגבינה של שרה פרי וניר צוק. שרה פרי נולדה בלובלין בשנת 1939. אביה נלקח למחנה למברג שבגבול רוסיה, שם נפטר מטיפוס. כשהחלו הסלקציות, העלו את המשפחה של שרה לרכבת לאושוויץ, אך יחד עם אמה הצליחה לחמוק ליער. הן מצאו מחסה באחד מבתי האיכרים עד שהתברר שהגרמנים מחפשים בכל הבתים ובעלת הבית שהסתירה אותן היתה בסכנת חיים. שרה ואמה החליטו להסגיר את עצמן והן הגיעו למיידנק. אמה עבדה בתפירת מדים ושרה התחבאה בצריף עם הילדים. בשנת 1944 הגיעו הרוסים למיידנק. הגרמנים העלו את שרה לאוטובוסים בדרך למחנות ההשמדה. הרוסים החלו לירות על האוטובוסים והגרמנים נסוגו. חייל רוסי הרים את שרה והושיב אותה על צריח הטנק. משם הביאו אותה לבית יתומים בלובלין. שרה היתה אז בת 4, במצב של תת תזונה. האם מצאה את בתה בבית היתומים, הן נסעו למחנה פליטים ובשנת 1949 עלו באונייה לארץ. ״כשהתבגרתי״ – אומרת שרה- ״הקמתי משפחה כנקמה בגרמנים. יש לי משפחה גדולה ואני מקווה שהדור שלהם ייהנה משלום ושקט.״

ניר צוק הוא השף והבעלים של מתחם קורדליה, מגיש תוכניות בטלוויזיה, בעל טור אוכל, מייסד מגזין קולינרי אינטרנטי והוציא ספרי בישול בינהם ״מדלג בין הסירים״ ״ניר צוק מבשל״ ו״ספר הירקות״. הוא ממקימי מסעדת בלק אאוט ביפו, שבה מגישים את האוכל מלצרים עיוורים.

והנה לכם המתכון:

עוגת הגבינה של שרה פרי

מה צריכים?

6 ביצים מופרדות

1 כוס סוכר

2 כפות קורנפלור

2 שקיות סוכר וניל

500 גרם גבינה לבנה

לציפוי:

1 מיכל שמנת מתוקה

1 חבילה אינסטנט פודינג וניל

1/2 כוס חלב

מה עושים?

מקציפים את החלבונים עם חצי כוס סוכר. בקערה נפרדת מקציפים את החלבונים עם הסוכר הנותר. מוסיפים את החומרים הנותרים, מערבבים היטב ומקפלים פנימה את הקצף. מעבירים לתבנית קפיצית בקוטר 26 ס״מ או 28 ס״מ, משומנת מעט. אופים כשעה בתנור שחומם מראש לחום בינוני-גבוה, 350 מעלות פרנהייט. מוציאים מהתנור ומצננים. לאחר שהעוגה הצטננה מקציפים את השמנת המתוקה עם הפודינג והחלב ומצפים את העוגה. שומרים במקרר.

 

ניר צוק לקח את המתכון של שרה ובהשראתו, הכין עוגת גבינה לא אפויה בניחוח רום.

עוגת גבינה לא אפויה בניחוח רום

מה צריכים?

250 גרם ביסקוויטים מרוסקים

50 גרם חמאה רכה

לשכבת הגבינה:

2 שקיות (28 גרם) ג׳לטין

3/4 כוס סוכר

2 ביצים מופרדות

1 כוס חלב

1 כף קליפת לימון מגוררת

1 כף מיץ לימון

3 כפות רום בקרדי

1 מיכל שמנת מתוקה

750 גרם גבינה לבנה 9%

מה עושים?

להכנת הבסיס, מערבבים את הביסקוויטים המרוסקים עם החמאה. שני שליש מהכמות שוטחים על תחתית של תבנית בקוטר 28 ס״מ. מהדקים היטב. להכנת שכבת הגבינה, בסיר קטן מערבבים את הג׳לטין עם חצי מכמות הסוכר. בקערה קטנה טורפים במזלג את החלמונים עם החלב, מוסיפים לסיר עם הג׳לטין ומערבבים. מחממים על אש נמוכה, תוך בחישה, עד שהג׳לטין נמס והתערובת הסמיכה מעט. מסירים מהאש ומוסיפים את המיץ ואת קליפת הלימון עם הרום ומצננים לטמפרטורת החדר. מקציפים את החלבונים עם הסוכר הנותר. בקערה נפרדת מקציפים את השמנת המתוקה. בקערת המיקסר טורפים את הגבינה עם תערובת הג׳לטין. מנמיכים מאוד את מהירות המיקסר ומקפלים פנימה את הקצף והקצפת. שוטחים בתבנית. מפזרים מעל את תערובת הביסקוויטים שנותרה. אפשר לוותר על פירורי הביסקוויטים מעל העוגה ולפזר פירות יער או פסיפלורה עם הגרעינים. שומרים במקרר לפחות שעתיים לפני ההגשה.

הספר ״סבתא בישלה גורמה״ זכה עד כה בשני פרסים: ספר הבישול הטוב ביותר שיצא בישראל לשנת 2016 וספר הבישול הטוב ביותר בקטגורית עמותות לשנת 2016. הספר נכנס לתחרות גורמנד העולמית – האוסקר של ספרי הבישול, תחרות אליה מגיעים כל שנה מעל 10,000 ספרים ועלה לשלב הגמר. אז בביקור הקרוב שלכם בארץ, אל תהססו בבקשה, ורכשו את הספר. נקודות המכירה מופיעות ומתעדכנות באתר של ״קבוצת שורשים״  http://www.kvuzat-shorashim.com/.

החיים, ממש כמו נהיגה במכונית, הם התקדמות וקטורית רצופת החלטות גורליות, עליות ומורדות בדרך לשום מקום. מה שבאמת חשוב, זאת הדרך. ודווקא היום, כשנדמה שכוח, כסף וכוחנות שולטים בעולם, חשוב להיות, או לפחות לתת טרמפ, לאיזה איש או אשת לב.

חג שמח ושבת שלום!

ארץ אהבתי: 69 סיבות בגללן אני מבקרת בישראל מידי שנה 

מאת: דלית גבירצמן

כמו כולנו, גם לי יש מערכת יחסים מורכבת איתה. היא מעיקה עלי, היא גורמת לי לכעס, אכזבה, ותסכול. כשאני רק מתקרבת אליה נעשה לי חם, אני מתאדמת ומיד מתחילה להזיע. היא אינטנסיבית לי מידי, חונקת וכובלת. נסעתי הכי רחוק ממנה שרק יכולתי, אך משהו ממני תמיד נשאר איתה. היא בדמי, בליבי ובנשמתי. ולא כי אין לי ארץ אחרת. פשוט מפני שהיא אהובה. היא גורמת לי לגאווה עם כל הישג חשוב, היא גורמת לי לבכות מכל מילה. היא גורמת לי לרוץ ברחובותיה כמו חולת אהבה, ולחזור אליה בכל שנה.

תשאלו אותי ״למה?״ אה, אז טוב ששאלתם. הנה 69 הסיבות שגורמות לי לוותר בכל קיץ על חופשה קסומה באי טרופי כזה או אחר לטובת טיסה של 16 שעות, חום של 38 מעלות בצל, חיבוק מיוזע וחיבור מיידי לארץ אהבתי.

1) הקפה – דבר ראשון כשנוחתים, כי אין כמו בתי הקפה בארץ. קפליקס – בית הקפה האיכותי הוקם על ידי פיליפ שפר, המכונה פליקס, וזוגתו יעל. בעיני, הקפה הכי טוב בתל אביב.

2) המאפה – בבית הקפה השכונתי, ארקפה בייקרי, ובכל מקום אחר. בבוקר,בצהריים ובערב. מאפי שמרים חמים וטריים, היוצאים ישר מן התנור, מתוקים, מלוחים – כמו שרק בארץ יודעים להכין.

 

3) השווקים הנפלאים – מחניודה, הכרמל. חגיגה של צבעים, ריחות וטעמים.

4) מסעדת טאיזו – היכל הטעם הטוב של יובל בן נריה מפגינה מקצועיות, שרות ורמת דיוק שהופכת את הארוחה לחוויה חובקת חושים.

5) בית הבד ״גלילי״ בבית לחם הגלילית – תחנה קבועה בביקורי מולדת להצטיידות בשמן זית כתית מעולה מזן פיקואל.

6) בראנץ׳ ב״קסיס״ אצל איילת על חוף הים.

7) ארוחת בוקר ב״רביבה וסיליה״. ולמען האמת, כל ארוחת בוקר בארץ היא חגיגה, אבל הצמד המוכשר הזה הצליח להביא את החוויה לרמות של הנאה שמעמידה בכל יום שישי תורים ארוכים בפתח.

8) חומוס ב״אבו חסן״ – יש דברים שהם מסורת, ובלי מסורת אנה אנו באים? עוד מימי רווקותנו, היינו פוקדים את המקום כשהיה עוד רק ״חור בקיר״. מסעדת עלי קרואן, המכונה אבו חסן, צפופה וחסרת חן, אבל החומוס, החומוס, אין שני לו!

9) בראנץ׳ נפלא בקפה לורנץ ומינץ– במרכז לגסי הריטג׳ שבנווה צדק חבוי מקום קסום כל כך, שרק יודעי דבר שמעו עליו. עכשיו גם אתם יודעים.

10) עוגיות של מיקי שמו – הקונדיטור החיפאי המוכשר העניק לנו הרבה מתנות קטנות ומתוקות. רשת הקונדיטוריות שלו היא אחת מהן.

11) המזנון של אייל שני. האיש הוא בהחלט תופעה, אבל הפיתות שלו הן יצירות מופת. מהיר, איכותי וסופר-טעים.

12) הרצאות של סיון רהב-מאיר בהאנגר 11 בנמל תל אביב – סדרת הרצאות מרתקות המתקיימת מידי יום ראשון, שבה נותנת סיון רהב-מאיר את השיעור השבועי שלה על אקטואליה ופרשת השבוע.  מומלץ!

13) בורקס פוני בשוק צפון. תראו לי מישהו שלא אוהב בורקס? וזה אחד הטובים!

14) לחם ב״לחמנינה״ – מאז שהאיש היקר השתתף בסדנה לאפיית לחם אצל הצמד המוכשר, יש לנו פינה חמה ל״לחמנינה״. ואפילו עוד לא הזכרנו את לחם נלסון. מאפיית בוטיק שווה ביותר!

15) חוף הים- לא משנה אם זה חוף תל אביב, פלמחים, מכמורת, אכזיב או חוף ינאי, כל עוד המים חמימים- אני שם!

16) פטיסרי ״מימי״ בהוד השרון – אין תושב בהוד השרון והסביבה שעוד לא שמע על הפיצות המופלאות של מסעדת נונו. כעת, פתחו הבעלים של נונו ממש בסמוך פטיסרי בולונז׳רי שכל פחמימן אדוק חייב לבקר בה. לצד לחמים מבצק מחמצת בת 14 שנים, נמכרים במקום שלל מאפים משובחים.

17) מסעדת ״דלידה״ – בלב פלורנטין ממוקמת המסעדה הקרויה ע״ש זמרת השאנסון המצרית. במקום המקסים של השף דן זוארץ, באווירה מיוחדת מוגשות מנות אוכל מקסימות לא פחות. מול המסעדה נפתח הבר של דלידה, המגיש מנות בר קטנות וכייפיות. נועז, מגניב ושווה ביותר!

18) נדב קינוחים ברמת ישי – לחם טוב יש בארץ בכל מקום ובנדב קינוחים הוא טוב במיוחד! אוהד ונדב, קמים מדי בוקר בכדי ליצור את כל השפע המוצע למכירה במקום. הינכם מוזמנים להתענג בין אם זה בישיבה בבית הקפה ובין אם חשקה נפשכם לקחת קינוחים או מאפים הביתה. תביאו לי עוגת שמרים טרייה – ותראו לפניכם אישה מאושרת!

19) מסעדת יפו-תל אביב – כי זה חיים כהן. נקודה.

20) היקב של פלטר – אחרי סיור אישי ביקב, פשוט התאהבנו. באיש וביינו. בהחלט שווה את מקומו ומשקלו במזוודה!

21) מאפיית BackDoor – החדר האחורי וחדר הקסמים של מסעדת NithanThai. הבריושים, המאפינס, הגביניות והקישים שעל השולחן, והעוגות היפיפיות בויטרינה כולם נפלאים.

22) דקלבאום באזור התעשייה עמק חפר – פינת חמד באזור השרון.

23) לאכול ממולאים במסעדת ״המוציא״. אפילו תלאביבית אדוקה שכמוני נשבית בקסמה של ירושלים. ״המוציא״ היא רק אחת מהסיבות. אותנטי, מזמין, ביתי, ומזה טעים!

24) מסעדת עדנה ברמת השרון- אוכל ביתי מן המטבח הפרסי שאף פעם לא מאכזב ובטח שלא הלחם האלוהי המוגש לצידו. חברה יקרה התוודתה בפני לא מזמן שאחת הסיבות מבחינתה לחזור לארץ זו ה"מוסמה" ,מנת בשר בקר עם חצילים, המוגשת במקום.

25) טחינה של הר ברכה – טחינה משובחת המיוצרת במפעל קטן בהר גריזים. היא כל כך טעימה שאפשר לאכול אותה בכפית!

26) רוגלך של מרציפן – האם יש עוד מישהו שלא שמע על הקונדיטוריה המופלאה שבלב שוק מחניודה? קונדיטוריה-מרציפן

27) גלידת בוזה – פשוט גולדה מעולה.

28) בר לחם – בגלל הפוקצ׳ה עם הגרעינים. נקודה.

29) קבלת שבת על חוף הים בתל אביב – בית תפילה ישראלי מקיימים בחודשי הקיץ את קבלות השבת באוויר הפתוח, מול הים בעת השקיעה, על הדק הצפוני של נמל תל אביב. חוויה!

30) תאטרון מקורי ישראלי בעיקר ״גשר״ – בגלל הגעגוע.

31) הסביח של עובד- עוד תחנה של געגוע וסיבה לבקר זה הסביח, ועם על הכבוד למוסדות המקומיים, אין כמו הסביח בארץ. המזנון של עובד בגבעתיים הוא כזה מוסד וותיק, שיש עליו אפילו ערך בוויקיפדיה. ואם לא די בכך שהסביח של עובד קיים כבר משנות השמונים ועדיין שומר על אותה הרמה, דבר שלעצמו מעורר הערכה, הרי שעובד המציא שפה משלו. הז׳רגון של עובד כולל ביטויים רבים ורק בשביל זה  – הוא בהחלט שווה ביקור

32) הזיתים – כי רק מי שחי מספיק שנים מחוץ לגבולות המדינה יודע להעריך את טעמם של הזיתים בארץ, עד כדי כך שכתבה שלמה הקדשתי להם:

33) גלידה תמרה – יוגורטיה תל אביבית, איכותית ומפנקת. גם המיצים שלה נהדרים.

34) אבטיח קר, מתוק מתוק – כי אין כמו האבטיחים בארץ!

35) החצילים על האש עם טחינה – מנה שהפכה להיות מנת הדגל של המטבח הישראלי. בתור אחת ששרופה על חצילים – אני מכורה לה.

36) יין ״גשם לבן״ מיקבי שאטו גולן. פשוט צריך לטעום בשביל להבין.

37) מוזאון תל אביב לאמנות – כי יש לי סימפטיה.

38) הופעות ב״זאפה״ – אין ביקור מושלם בארץ מבלי לראות הופעה של מיטב האמנים בארץ באווירה האינטימית של זאפה.

39) תבליני פרג – למי שלא מכיר, בלב שוק מחנה יהודה מסתתרת חנות קטנה ומטריפה ובה מעל למאה סוגי תבלינים, עם התמחות עיקרית בתערובות למטבח הצפון אפריקאי. ניתן למצוא שם האריסה, פלפל צ'ומה, לימונים כבושים, סחוג, תערובות תיבול לגריל, לממולאים ועוד. גם בשוק לוינסקי ניתן להנות, לטעום ולהסניף את כל התבלינים המוכרים והטובים מפפריקה, מקלות קינמון וקארי הודי ועד לתערובות מיוחדות לבישול.

40) תיקים של Me-dusa – המותג הוקם בשנת 2009, על ידי המעצבות גילי רוזין-טמם ועדי גל, בוגרות המחלקה לצורפות תכשיטים בשנקר, שהחליטו להביא לעולם מוצר ייחודי, חדשני ואיכותי. התיקים עשויים מחומר פלסטיק ממוחזר וידידותי לסביבה, שמאפשר חופש פעולה עצום, חדשנות אינסופית וצבעוניות. התיקים, שמיוצרים באהבה הם כולם תוצרת הארץ (ומשלוחים לחו"ל).

41) חנויות ספרים מדליקות כמו סיפור פשוט והמגדלור – כי אין תענוג יותר גדול מלצלול אל תוך חנות מלאה בספרים בעברית. לגעת, ללטף, ולמלא את הלב והמזוודה.

42) תספורת  – כי אין על הספרים בארץ. בכל קיץ אני נוהגת לפנק את עצמי בתספורת חדשה. ממספרת שאפה ביפו ועד לראשון לציון בביקור אצל שי בוטא, שהפציע בשמי העמק, כבש לבבות רבים ואז חזר לארץ. שי מקבל לקוחות במספרת אריק שמעון פרס 33 ראשון לציון.

43) פיתות עם שומשום של אבולעפיה. מסורת, כבר אמרנו, לא?! בתום שבעת ימי הפסח, היינו נוסעים לרחוב יפת, סמוך לכיכר השעון, ושם נהגנו לעמוד בתורים הארוכים בהמתנה לפיתות העגולות עם השומשום שהיו יוצאות חמות ישר מן התנור. טעם של ילדות!

44) הטיילת של תל אביב – מהיפות שיש.

45) שוקו בשקית – כי אין בעולם דברים כאלה!

46) מה שקרה לשוק הפשפשים ביפו הוא סוג של נס או מתיחת פנים. תקראו לזה מייק-אובר מטורף. משוק מאובק, מיושן ומוזנח הוא הפך למרכז בילוי הכולל בוטיקים, גלריות, חדרי סטודיו, ברים, מסעדות ובתי קפה. מחובבי עתיקות מזדמנים שהיו באים לנבור באלטע זאכן, מציפים את רחובות השוק חבר׳ה צעירים ויפים, תיירים ומבקרים מכל העולם. מה שבטוח, אצל פועה שווה לבקר!

47) סבוני רחצה של אהבה – סידרת הסבונים הנוזליים של אהבה, המועשרים במינרלים מים המלח ובמרכיבים צמחיים. קרם הרחצה הקטיפתי בריחות של היביסקוס, לוטוס ומרווה הוא באמת – תענוג של ממש!

48) יוגה על חוף הים בתל אביב לעת שקיעה.

גאגא עם אוהד נהרין

49) לרקוד גאגא בנווה צדק עם אוהד נהרין.

50) הג׳עלה – למי שלא יודע, ג׳עלה זוהי תערובת ממכרת של אגוזים וגרעינים המעשירה ומשדרגת כל סלט טרי (זה כמובן, אם מתאפקים לא לנשנש אותה בין הארוחות). האיש היקר נהנה מתערובת הג׳עלה הקנויה של אפקטבעי, ואילו אני נשבעת שאין ג׳עלה טעימה יותר מזו הנמכרת בסופר שבגן שמואל. בכל מקרה, כולנו נהנים עד בלי די מהשילוב הקטלני של גרעינים, אגוזים, שקדים וכל השאר. הנאה צרופה!

51) ה נ ע ל י י ם – אין כמו חנויות הנעליים בארץ. תראו לי אחת שלא חוזרת מביקור מולדת בלי איזה זוג אחד או שניים. ברשת החנויות שופרא ניתן להשיג את מיטב מותגי הנעליים מאירופה כמו טריפן הגרמנית, Vialis הספרדית, Gola, Un ועוד. ואם כבר בנעליים אסכינן, חייבת להזכיר את אחת אחת, חנות הנעליים בשוק הפשפשים המייצרת נעליים בעבודת יד, כמו פעם.

52) תבניות וצרכי אפייה – כמו שרק בארץ יש! יש בארץ מבחר חסר תקדים של תבניות חד פעמיות למאפינס, קאפקייקס, אינגליש קייק, ומה לא. כלים חד פעמיים לכל מנה ולכל אירוע. מפיות חגיגיות וראנרים לשולחן, מושלמים לקראת החגים הקרבים ובאים. ביקור בחנות ״פרחי תבור״ שבכפר ויתקין משאיר אותי פעורת פה.

53) חוף הים לפנות ערב – סתם לשבת מול הים בשקיעה. לא צריך הרבה יותר מזה.

54) קולנוע ישראלי – כל שנה אני מחכה למנת הסם שלי. הקולנוע הישראלי נתן קפיצה ענקית בשנים האחרונות והוא מזמן חוויה תרבותית אמיתית!

55) טובי פרבר – התכשיטנית הכי מוכשרת והכי מקסימה שזכיתי להכיר. כל תכשיט בקולקציה של טובי פרבר הוא יצירת מופת. כל אחד מהם מיוצר בעבודת יד והוא אחד, יחיד ומיוחד.

56) יש קסם מיוחד בחנויות הקטנות שיש בארץ. חנויות קונספט ייחודיות כמו ״מדפים״ מאפשרות למעצבים ויוצרים ישראלים ממגוון תחומים להציג את עבודותיהם.
57) טוב, אז נכון שלא נוסעים לארץ רק בשביל שוקולד, אבל אם אתם כבר שם, אז שווה לראות איך אפילו בתחום המתוק הזה מדינתנו הפכה לממלכת שוקולד שלא נופלת מממלכות גדולות ומפורסמות בעולם. ג׳וליקה ברמת השרון ושוקולד קרדינל, השוקלטרי הממוקם בלב תל אביב הם פשוט חגיגה!

58) החברים – כי אין להם תחליף.

59)  הנחיתה בנמל התעופה בן גוריון – כי אין מקום אחר בעולם שאליו אני כל כך מתרגשת ומצפה להגיע. לא, לא מוחאת כפיים, אבל בהחלט נרגשת.

60) ימי שישי אחר הצהריים – כי אין עוד שלווה כזאת ואווירה כזאת בעולם.

61) גבינת קוטג׳ ישראלית.

62) שבוע הספר ובכלל, להצטייד בספרים חדשים בעברית.

63) בגדי מעצבים ישראליים

64) מתחמים חדשים כמו שרונה מרקט ושוק צפון נפתחים, חדשות לבקרים, לצד בתי עסק ומעדניות מובחרות. המרכזים הקולינריים הללו לא נופלים ברמתם ממרכזים דומים ברחבי העולם.

65) הטיילת של יפו

66) היוגורט – הכי טעים שיש.

67) סצינת מבשלות השיכר גם משגשגת בארץ. באתר של מבשלת הבוטיק אלכסנדר בפארק תעשיות עמק חפר גיליתי את הציטוט הבא של פרנק זאפה. You can't be a real country unless you have a beer and an airline. אז נראה לי שאנחנו מסודרים.

68) אין מסעדות דגים כמו בארץ. המסעדה האגדתית אורי בורי היא, ללא ספק, מקום עלייה לרגל.

69) המשפחה שלי – כי היא הכי אהובה בעולם.

69 הוא מספר מתעתע, הוא דבר והיפוכו. 69 שנה זה המון שנים וזה כלום, בשנות מדינה. 69 הוא מספר שובב, ורגע לפני סיום עשור נוסף, לפני שמתחילים עם הנאומים והסיכומים, זה הזמן קצת לחייך, ובעיקר – לחגוג.

 

חג שמח!

דלית

מטל יצא מתוק: שיחה עם טל וייזר, בעלת "אווה סוויטס"

מטל יצא מתוק: שיחה עם טל וייזר, בעלת "אווה סוויטס"

מאת: דלית גבירצמן

"אנשים שנמצאים באלמנט שלהם מלאי חיוניות. הם מאבדים את תחושת הזמן וחשים הרמוניה עם העולם. האלמנט לוקח אותם מעבר לחוויות הרגילות של הנאה או שמחה – לא מדובר בצחוק, זמנים טובים, שקיעות ומסיבות. כשאנשים נמצאים באלמנט שלהם הם שקועים בחוויה, מרוכזים בדרך. הם מתחברים באופן הכי בסיסי לעצמם, לייעוד שלהם".

– ד״ר קן רובינסון

אני נזכרת בציטוט הזה מתוך הספר ״האלמנט״ של סר קן רובינסון בכל פעם שאני נפגשת עם אנשים שברור לי שמצאו את האלמנט שלהם. הרכיב הסודי במתכון של האלמנט הוא התשוקה. לטענתו, התשוקה נגישה לכולם, במקצוע או בתחביב שלהם, והיא יכולה לבוא לידי ביטוי בכל תחום – מראיית חשבון עד גננות, ממכונאות רכב עד עבודה סוציאלית. בלי תשוקה לא תיתכן הנאה אמיתית ושלמה ממה שעושים, לא תיתכן יצירתיות פורצת, לא ייתכן האלמנט. מהרגע הראשון שפגשתי את טל וייזר מ״אווה סוויטס״ ובעיקר כשאני יושבת איתה לשיחה על כוס קפה וצלחת עם מבחר מהעוגיות הנפלאות שלה, אני יודעת שטל מצאה את האלמנט שלה.

-אז נתחיל מההתחלה. איפה ההתחלה בשבילך?

ההתחלה היתה לפני 14 שנה בערך. בעלי לעתיד ואני הסתובבנו בקניון, נכנסנו לסטימצקי ונתקלתי בספר אפייה שתפס לי את העין. זה היה הספר ״האוסף המתוק״ ספר האפייה של ״על השולחן״. התחלתי לדפדף בו והחלטתי לקנות אותו. התחלתי להתנסות עם דברים פשוטים כמו בראוניז ועוגות פשוטות שיצאו טוב מאוד, ואז עברתי לדברים יותר מסובכים. באחד מימי ההולדת שלי, בעלי הפתיע אותי ורשם אותי ללימודים במרכז הקולינרי של אורן גירון, ומשם הכול התגלגל. למדתי אפייה וקונדיטוריה במשך 6 חודשים ונפתח בפני עולם חדש לגמרי, כי אני באה מבית שלא אופים בו. באותה התקופה, עדיין עבדתי בחברת סלקום וזה היה מעין תחביב מהצד. מכרתי קצת עוגות מהבית ולא יותר. ואז עברנו לפה.

– מה הביא אתכם לפה?

העבודה של אודי, בעלי. הגענו לכאן לפני 10 שנים וממש לא באנו לשנתיים. הגענו במטרה לחיות כאן. לנסות ולראות איך יהיה, מתוך כוונה שאם יהיה לנו טוב – אז נישאר. מאז, אנחנו פה. היה לנו מאוד קל, כי יש לנו משפחה באזור. גם בתור ילדה ביליתי הרבה בחוף המזרחי כך שדי מהר הרגשתי כאן כמו בבית. ילדתי שני ילדים ואחרי שנה וחצי בבית, התחלתי לחשוב מה לעשות עם עצמי. חברה טובה עודדה אותי לחפש עבודה. באותה תקופה היה המשבר הכלכלי של 2008 והכול צנח. היה קשה למצוא עבודה, בעיקר למי שלא היתה לו תעודה במדעי המחשב. ואז התחלתי שוב לאפות. אחרי חודשיים, הבנתי שאם זה הכיוון שאני הולכת עליו, אז צריך להוציא את כל הרשיונות ולמצוא מקום מסודר לעבוד בו, עם מטבח תעשייתי ולא מהבית. לפחות כך זה היה בזמנו, היום החוקים קצת אחרים. הגעתי לאישה יהודיה אמריקאית שהיה לה מטבח כשר אותו הציעה להשכרה. וכך התחלתי. שם הייתי 5 שנים בערך. מכרתי קינוחים ללקוחות, ולחנויות, ולעסקים כמו ״אורן חומוס״. ואז היא סגרה ושוב מצאתי את עצמי ללא מטבח. מאוד קשה למצוא פה באזור מטבח מרווח וזמין בכל עת. בראשון לדצמבר 2015, פתחתי את החנות שלי.

– מתי היה הרגע שבו אמרת לעצמך ״זהו, אני שף קונדיטורית״?

אני לא חושבת שאמרתי את זה לעצמי אי פעם. הכול פשוט התגלגל לכיוון הזה מעצמו. אני מאוד אוהבת ונהנית מאפייה. אני עדיין מוצאת שאני נהנית מזה. החנות היא הבית השני שלי. האפייה נמצאת במחשבות שלי כל הזמן.

 

– מה את הכי נהנית להכין? מהי ההתמחות שלך?

זה כמו לשאול אותי איזה ילד אני הכי אוהבת, היא צוחקת. קודם כל, אני תמיד נהנית יותר לחקור ולנסות דברים חדשים. לאחרונה, למשל עבדתי על ה- cake bites, שהם התחליף שלי לקפקייק. שבועיים ניסיתי טעמים שונים כדי לראות מה מוצלח, וכך עלה מוצר חדש. אני חושבת שההתמחות שלי היא בעוגות שמרים. ישנם דברים שאני יכולה לעשות כבר ״בעינייים עצומות״ כמו רוגלך ומעמולים, טארט קרמל פקאן, עוגיות שקדים או עוגות מוס למינהן.

– מה את נוהגת להגיש לאורחים שבאים אליכם לביקור?

זה תלוי במצב הרוח שלי, אבל בדרך כלל אני אנסה עוגת מוס עם passionfruit ושוקולד עם קרם גנאש ולקישוט macaroon. זה גם תלוי באורחים, כי יש לנו חברים עם רגישות לגלוטן, לסוכר או vegan.

 

– איך אנשים שומעים עליך? איך את מפרסמת את עצמך?

אני לא כל כך מפרסמת את עצמי. השמועה בעיקר עוברת מפה לאוזן וקצת דרך פייסבוק. החנות עדיין די חדשה, והרבה לקוחות ישראליים מגיעים בעיקר באזור החגים. בחנוכה היו כאן שיירות של אנשים שהגיעו לקנות סופגניות, ועכשיו, כמובן יש דרישה לאוזני המן לפורים. בראש השנה הכנו כאן עוגות דבש בכמויות מסחריות. לפעמים, אני מביאה עוגות הביתה ואנשים מגיעים לאסוף מהבית שלי.

– למה בחרת דווקא בשם אווה?

קודם כל, טל זה שם מאוד בעייתי להגייה באנגלית. ואווה זה שם עם ניחוח אירופאי עם רמיזה לכך שהדברים פה הם קצת שונים. זה מתחבר יותר למה שאני עושה, בשילוב של הזה של אפייה אירופאית בסגנון ישראלי. חוץ מזה, אווה זה כמו בסלוגן שלנו ״The best sweets eva!״

– מלבד החנות, היכן ניתן לרכוש את הקינוחים שלך?

יש לי שירותי קייטרינג. אני עושה קינוחים לאירועים לחברות, לבר מצוות, בריתות ולחתונות. היתה לי לאחרונה חתונה שמרתה סטיוארט בכבודה ובעצמה היתה אורחת בה. עבדתי עם אינטל, HP, ועכשיו, דרך Zero Catering נפתחות הרבה הזדמנויות לעבוד עם חברות כמו Apple, shutterfly ועוד. אנחנו מתכננים בעוד כמה חודשים לפתוח במקום בית קפה קטן עם סנדוויצ׳ים, קפה ומאפים.

– מהו החלום שלך בתחום האפייה? מה מבחינתך יהיה פסגת השאיפות?

אשמח לקחת כמה חודשים ורק ללמוד באחד מבתי הספר פה באזור. בהחלט יש אנשים שרק הייתי שמחה לעבוד לצידם וללמוד מהם. יש פייסטרי שף מקומי בשם Bo שעושה דברים מדהימים. אני מאוד אוהבת את הנס ברטלה, שעוגות השמרים שלו מדהימות. יש דברים של מיקי שמו שאני מאוד אוהבת.

לגבי אישיות שהייתי רוצה לפגוש או להעביר ערב שקט בשיחה איתה, אולי במסעדה עם תפריט איכותי, זאת תהיה   Giada De Laurentiis (ג'יאדה דה לורנטיס) ג'יאדה, ילידת איטליה היא שפית מפורסמת במחוזותינו, כותבת בתחום האוכל ומופיעה רבות בערוץ האוכל האמריקאי בו יש לה גם תוכנית משלה. ג'יאדה היא אדם מדהים המשלב כנות, חינניות ומקצועיות באופן הכי נגיש שאפשר. היא קורנת ומקרינה אושר בכל מה שהיא עושה. המקצועיות שלה לא חוצצת בינה לבין הקהל שלה. להיפך, היא מודעת לחלוטין לאומנותה ויוצרת תחושה נפלאה של תנו לי יד ובואו אל תוך עולמי. אני אוהבת אנשים מאושרים עם סיפורים מעניינים (סיפורי חיים ובכלל) ואין לי ספק, שהרבה מעבר לשיחה סתמית על אוכל, לג'יאדה ולי יהיה קליק נהדר.

– נדמה שמגוון הדברים שאפשר לאפות הוא מאוד מוגבל. יש עוגות גבינה, שוקולד, עוגות בחושות ועוגיות. ובכל זאת, כל הזמן יוצאים עוד ועוד ספרי אפייה חדשים. איך את מסבירה את זה?

גם בתוך כל ההגדרות האלו, אתה יכול להיות מאוד יצירתי. עוגות גבינה אפשר להמציא בלי סוף. גם עוגות בחושות אפשר לקחת למקומות חדשים. לדוגמה, הקינוח שאני הכי אוהבת הוא עוגות גבינה. הבעיה הראשונה שהייתי צריכה לפתור כאן היתה בעיית עוגות הגבינה. ואחרי שפתרתי את העניין הזה, ניסיתי להכין עוגות עם passion fruit.

– מה הילדים שלך הכי אוהבים שאת מכינה?

עוגת דבש. אצלנו יש עוגת דבש כל השנה. אני מכינה אותה כל שבוע, וזה ה-snack שלהם לבית הספר. יש לי 3 ילדים. הבת שלי למשל, לא אוהבת שוקולד והבן שלי הגדול מאוד אוהב קינוחים בטעם לימוני. הם מאוד אוהבים סופגניות אבל שונאים את חנוכה, כי אני נעלמת להם לעשרה ימים, מהבוקר עד הערב.

– איך נראה סדר יום רגיל שלך?

אני מתעוררת ב-3:30 לפנות בוקר ובין 4:30 ל-5:00 אני כבר במטבח. בערב אני חוזרת הביתה לילדים, לשיעורי בית ולארוחת הערב. אני עובדת קשה אך אני מאוד נהנית מזה. העסק הזה, הוא הבייבי שלי. אני עושה הכול באהבה, ומכול הלב. ביום שבו אני אפסיק להנות מאפייה, ביום שזה יפסיק לרגש אותי, ביום שבו לא ארצה לצאת מהמיטה ולהגיע לפה – זה יהיה היום שבו אתלה את הסינר. ואז, אם יש משהו שהייתי שמחה לעשות, זה לטייל.

המתכון שטל בחרה לשתף איתנו הוא טארט הפקאן אגוזי מלך והקרמל. היא בחרה בו מכיוון שזה מתכון שמלווה אותה מימיה הראשונים בעולם האפיה והוא אחד המתכונים שהיא הכי אוהבת.

טארט אגוזי מלך פקאן וקרמל

מצרכים לקלתית: (תבנית טארט 24 ס"מ (9") עגולה)

  • 225 גר' קמח
  • 150 גר' חמאה קרה חתוכה לקוביות קטנות
  • 37 מ"ל מים קרים
  • 20 גר' אבקת סוכר
  • קורט מלח
  • כמה טיפות מיץ לימון

מצרכים למלית קרמל:

  • 200 מ"ל שמנת מתוקה
  • 350 גר' סוכר
  • 200 גר' אגוזי מלך שבורים גס
  • 200 גר' פקאן שבורים גס

אופן ההכנה:

קלתית:

  1. מעבדים את כל חומרי הקלתית היבשים במעבד מזון עם להב מתכת עד לקבלת תערובת פירורים.
  2. מוסיפים את המים והמיץ לימון ומעבדים עד לקבלת בצק אחיד.
  3. מעבירים לשולחן עבודה יוצרים דיסק עוטפים בניילון נצמד ומעבירים למקרר לחצי שעה לפחות או למקפיא ל-15 דקות.
  4. מרדדים את הבצק לעובי חצי ס"מ ומרפדים את תבנית הטארט
  5. מכסים בניילון נצמד שמים משקולות (אפשר להשתמש בשועית יבשה) מכניסים לתנור שחומם מראש ל- 180/350 ל- 10 דק',מסירים את הניילון הנצמד כם המשקולות וממשיכים לאפות עוד 5 דק'.

קרמל:

  1. מחממים שמנת לסף רתיחה
  2. בסיר נפרד מחממים סוכר עד לקבלת תערובת קרמל בהירה,
  3. מוסיפים את השמנת לקרמל ומערבבים לקבלת תערובת חלקה
  4. מפזרים את האגוזים על הקלתית האפויה יוצקים מעל את תערובת הקרמל.
  5. מכניסים לתנור ל- 25 דק' עד שהמלית מבעבעת.
  6. מצננים לטמפרטורת החדר ו….בתאבון!

שבת שלום,

דלית

Eva Sweets Patisserie, 3716 Florence Street, Redwood city, CA 94063