שישי אישי: שישה דברים שיעשו לכם את האביב

שישי אישי: שישה דברים שיעשו לכם את האביב

מאת: דלית גבירצמן

שינוי, זה כל הקסם! כן, חברים, אני יודעת שבימים אלו זה נשמע כמו סיסמת בחירות בינונית, אבל בעולם שבו אנו חיים היום, לפעמים קצת קשה לדעת היכן עובר הגבול בין מציאות ודמיון. ואולי זאת שוב רק אני, אבל יש ריח של שינוי באוויר. בין האביב המתעתע שזה עתה יצא מהניילונים, הבחירות המהוססות בישראל וחג החירות הממשמש ובא, נדמה שהעולם כולו מנסה להזכיר לנו, שהמשמעות לחיות היא לשאול את השאלות ולענות. רובנו, בסך הכול, נוטים לשמור על המסורות, ולחזור אל הדעות וההרגלים הקבועים הנוסכים בנו תחושה, או שמא אשליה, של מוּכּרוּת וביטחון. אך ישנם עמוק בתוכנו גם את הקולות הקוראים לשינוי, גיוון וטרנספורמציה. אלו הקולות הדוחפים אותנו לעבור לגור בארץ אחרת, להחליף מקום עבודה, לנסות תחביב חדש וצבע שונה בשיער. זה הכוח הדוחף אותנו לצאת מאזור הנוחות ולשים את עצמנו בסביבה חדשה ומאתגרת. לעיתים, התשובות האוטומטיות כבר לא מספקות ויש לצאת ולשאול את עצמנו כמה שאלות מבלי לפחד מן התשובות. וגם אם קצת חוששים, חשוב לנוע קדימה אל עבר הלא נודע. הצורך בשינוי הוא הכוח המניע אותנו בחיים, הוא הקול הקטן הלוחש לנו באוזן שהגיע הזמן להעז ולנסות משהו חדש. והקטע הוא, שאחרי שמנסים ומעזים לשנות – כבר לא יכולים להיגמל מזה. אז בשביל לתרגל את השריר של השינוי והגיוון, הנה לכם שישה דברים חדשים ונפלאים שעשו לי את השבוע, וששווה לכם גם לנסות באביב הזה. ומה הפעם באמתחת? שתי סדרות מצוינות, שני ספרים מרתקים, מסעדת ראמן נפלאה אחת ומתכון מנצח לליל הסדר. אז יאללה, מתחילים!

איש חשוב מאוד עונה 2

תגידו מה שתגידו, כן יהודה לוי, לא יהודה לוי, אבל העונה השנייה של הסדרה ״איש חשוב מאוד״ בהחלט שווה צפייה. בין אם צפיתם בעונה הראשונה ובין אם לא, העונה השנייה התיישבה בדיוק על קו התפר המוכר והידוע לנו היטב, הקיים בין התרבות הישראלית לאמריקאית. כבר מזמן שלא צפיתי בסדרה שגרמה לי אשכרהלצחוק בקול רם, אפילו כשהייתי לבד בחדר. כי כולנו היינו שם, בנקודות החיכוך, הגיחוך והתיסכול שעל הגבול הזה בין התרבויות, שכולנו חווינו ושבהן לא ברור היה לנו אםלצחוק או לבכות. הסדרה הנפלאה, בכיכובו של יהודה לוי המשחק את עצמו, עלתה לשידור לפני כארבע שנים ב-HOT, ובדרך גם זכתה בפרס האקדמיה הישראלית לסדרת הדרמההטובה של השנה (והשחקן הטוב ביותר, השחקנית הטובה ביותר והתסריט של שירלי מושיוף, יוצרת הסדרה). וכעת, הסופרסטאר המקומי מגיע ללה לה לנד, ומהר מאוד האגווהפנטזיה ההוליוודית מתרסקים לנוכח המציאות המתעתעת של עיר המלאכים. יופי של סדרה!

מעבּרות

ועכשיו למשהו שונה לגמרי. הסדרה התיעודית המרתקת העוסקת באחד מהמפעלים הגדולים והשנויים במחלוקת של המפעל הציוני תפסה אותי באמצע טיול שנתי עםתלמידי כיתה ח׳ שלי, שמרביתם חוו את הארץ בפעם הראשונה. בבקרים, חוויתי דרך עיניהם של בני נוער את יופיה ומורכבותה של ישראל, ובערבים התכנסתי בחדרי לצפות בסרטיהארכיון הנדירים ולהקשיב לסיפורם הכאוב של תושבי המעברות. בארבעה פרקים מסופר סיפורן של המעברות הגדולות שהוקמו בשנותיה הראשונות של המדינה. סיפור על חלום ושיברו, שחרט צלקות והטביע חותם בלבבות רבים מן העולים החדשים ששוכנו בהן. מסמך תיעודי מרתק!

אשכול נבו- הראיון האחרון

ספרו האחרון של אשכול נבו הוא ספר טיסה מושלם. אשכול נבו נכנס לי ללב כבר ב״ארבעה בתים וגעגוע״, ואז באו ״נוילנד״ ו״המקווה האחרון בסיביר״שהשאירו בי טעם של עוד. אומרים שבכל אחד מאיתנו ישנו סיפור אחד המבקש להיות מסופר. אצל סופרים גדולים מהחיים ישנם, כמובן, יותר מאחד. והפעם, בספרו ״הראיון האחרון״, בוחר נבו בפורמט קצת שונה מבחינה ספרותית. הגיבור של נבו, שהוא ספק עצמו, ספק לא, עונה על שאלות של קוראים, והתשובות ניתנות לרוב בצורה של סיפור, זיכרוןאו אנקדוטה הנרקמים לעלילת הספר. ווידוי אישי ואינטימי או תרגיל מחוכם במציאות מול דמיון? בכל מקרה, מדובר בנסיון מרשים, מחכים ומתעתע הכולל כמה פנינים וחידודי לשוןכמו: ״אני הורה משמע אני טועה״, ״אין דבר משפיל יותר מזה שלא מאמינים לך. גם אם אתה לא דובר אמת.״ ו״תמונה אחת שווה אלף מיילים״. ספר שנון, רגיש, מודע לעצמו ויפה לפרקים.

דויד גרוסמן- אִתי החיים משחֵק הרבה

כשעמוס עוז הלך לעולמו בדצמבר האחרון, התאבלתי לא רק על מותו של סופר אהוב ונערץ, אלא גם על הידיעה שלעולם כבר לא אתרגשיותר מספר חדש שלו, שאקרא ויהי מה, אפילו אם הוא יהיה מדריך ביתי לטיפול ביבלית מצויה. כך בדיוק אני מרגישה כשיוצא ספר חדש של דויד גרוסמן (שיבדל לחיים ארוכים, ארוכים). זה כולל תופעות פיזיות כגון דופק מואץ, פרפרים בבטן וקוצר נשימה. והפעם, לוקח אותנו גרוסמן למסע מרתק בעקבות סיפור חייה של אישה, שעושה רושם שהיתה גדולהמהחיים. דמותה האמיתית של אווה פאניץ'־נהיר, אסירת אי העונשין היוגוסלבי גוֹלִי אוֹטוֹק, היא ההשראה והכוח המניע את סיפור העלילה. בלב ליבו של הסיפור, נמצאת בחירהכואבת ובלתי אפשרית (תחשבו, בחירתה של סופי) המהדהדת אל שלוש מערכות היחסים בין אימהות ובנות במשפחה אחת, במהלך שלושה דורות. הספר סוחף, מרגש, מענג במובן הכי גרוסמני של המילה ומעורר סקרנות רבה להמשיך ולחקור את דמותה המופלאה של אווה פאניץ׳-נהיר.

ראמן Dojo

ראמן הוא ראמן מה יש לדבר? ראמן תמיד הוא הטוב ביותר. שנייה לפני שהחורף מסיר את אדרתו האפורה מעלינו ומאפשר לשמש לשוב ולהאיר את ימינו, הייתיחייבת לתת גיחה לבדוק את הראמן הזה, שסימנתי לי אותו כבר מזמן. וכמה חבל, שחיכיתי עד עכשיו, כי מדובר באחד מהראמנים הטובים שטעמתי מעודי! התורים, המקום הקטן,שעות הפתיחה המשונות, השירות הענייני עד לקוני והעיון בתפריט המצומצם מזכירים לי קצת את הסוּפ נאצי מהסדרה סיינפלד. אין תחליפים, אין אופציות צמחוניות ואפילו עלהמיכל טוּ-גוֹ צריך לשלם. אבל הטעם, הטעם של המרק, מפצה על הכול, ובגדול! אל תחכו לחורף הבא!

Ramen Dojo, 805 S B Street, San Mateo

ואם נחזור לעניין ההרגלים והמסורות אל מול הצורך להתחדש, אז הנה לכם מתכון חדש לסלט עלעלי, מרענן ומלא טעמים וניחוחות של אביב. המתכון הוא ממטבחה של עינת אברמוביץ׳ פרטין, השפית האהובה עלי ובעלת הקייטרינג Nati & Maya’s Sweet Creations. סלט מושלם כתוספת ירקרקת לתפריט ליל הסדר. אצלי, הוא יהיה על השולחן.

סלט אביבי ירוק ומרענן

מה צריכים?

2 צרורות פטרוזיליה, שטופה וקצוצה

2 צרורות כוסברה, שטופה וקצוצה

צרור עלי נענע, שטופים וקצוצים

צרור עלי בזיליקום, שטופים וקצוצים

5 גבעולי סלרי, קצוצים לקוביות קטנות

4 תפוחי עץ ירוקים, חתוכים לקוביות קטנות

1 בצל סגול, קצוץ דק

1 כוס גרגירי רימון/אוכמניות טריות/ אגס קצוץ/ תותים חתוכים/ פירות יבשים קצוצים

1/2 כוס שקדים קלויים/צנוברים/פיסטוקים קלויים

לרוטב:

1/4 כוס שמן זית

1 לימון טרי, סחוט

מלח, פלפל

מה עושים?

בקערה גדולה מערבבים את כל חומרי הסלט, מוסיפים את הרוטב והשקדים, הצנוברים או הפיסטוקים. מערבבים היטב, היטב. מגישים לשולחן וזוללים בהנאה רבה!

ניתן להוסיף לסלט גם 1/2 כוס קינואה מבושלת.

עד כאן, להפעם. מאחלת לכם בחירות טובות, אביב מענג וחג מלא חירות להעז ולעשות שינוי.

תמיד באהבה,

דלית

dalit@gvirtsman.com

על חיידקים, חצילים ושוקי איכרים

על חיידקים, חצילים ושוקי איכרים

מאת: דלית גבירצמן

אח, כמה טוב להיות בבית! אחרי שבועיים וחצי אינטנסיביים בישראל עם שישה עשר בני נוער והעדרות בת חודש ימים, קיבל את פני האיש היקר בחיוך רחב וחיבוק רחב לא פחות. איזה כיף לחזור שוב למיטה שלי, למקלחת שלי וכן, גם למטבח שלי. כמאמר השיר הידוע, הרגשתי שטוב לנדוד אך טוב יותר לחזור.

דקות ספורות אחרי שסרקתי בעין בלש מיומנת את חלל הדירה ווידאתי שהכול עומד על תילו, הבחנתי לפתע בריח לא מזוהה באוויר, המחכה לי אף הוא בחיבוק רחב, כמו איש זר ומיוזע באולם מקבלי הפנים. ריחרחתי בעדינות ברחבי הבית, בנסיון לאתר את מקור הריח הלא נעים, אך ללא הצלחה. אולי זה בכלל מגיע ממני? אבל אחרי מקלחת מרעננת ופריקת מזוודות, שוב הבחנתי בו, בניחוח העיקש והמעופש. לאט אך בנחישות וביסודיות, פתחתי וסגרתי ארונות במטבח, בעודי שואלת כלאחר יד ״תגיד, בישלת כאן משהו לאחרונה? קנית אולי איזה תבלינים חדשים?״ האיש הניע ראשו מצד לצד בעודו שולח לעברי מבט חשדני, וגבתו השמאלית התעקלה כמו סימן שאלה גדול בשעה שנפניתי לכיוון צנצנות הכבושים שלו.

iStock.com/AndreyPopov

פניתי אל המזווה, אולי משם יימצא הפתרון לתעלומה, אך לשווא. ואז לפתע, כשפתחתי את דלת המקרר כדי להוציא את קרטון החלב להכין לי כוס קפה, זה היכה בי בראש כמו פטיש שניצלים. ריח נוראי של מזון מקולקל הכה בנחירי. פתחתי את מגירת הירקות ומצאתי בקרקעיתן תצורות חיים חדשות ומסתוריות. גיליתי, כמו צוללן בקרקעית האוקינוס, מינים חדשים של גידולים ותפרחות עובש שעין אדם טרם שזפה. מלפפונים בדרגות רקב מתקדמות ועגבניות נשכחות, ריריות ושעירות נגלו לנגד עיני המשתאות. בקופסאות הפלסטיק עם שאריות האוכל שנעזבו במקרר לפני צאתי לטיול צמחו יקומים שלמים של מיקרואורגניזמים שיכולים היו להלהיט את דמיונו של כל תסריטאי חובב מדע בדיוני. חברים וחברות, מי אמר שצריך לטוס עד למאדים? ישנם חיים שלמים ממש כאן, אצלי במקרר. שנייה לפני שצרחתי/התעלפתי/חטפתי את המיגרנה של החיים, ואז התעלפתי, הספקתי לשגר מבט אחד רושף לעבר האיש, שמיד הגיע לבדוק על מה המהומה.

קלקול מזון הוא אחת התופעות הנפוצות, בעיקר בימי הקיץ החמים. הטמפרטורות המאמירות והעלייה בלחות מספקות תנאים מצוינים להתפתחות חיידקים הגורמים לקלקול מזון, אפילו אם הוא מאוחסן במקרר. אך אל דאגה, חברים, גם לזה יש פתרונות.

iStock.com/kasto80

אבל שנייה לפני כן… רציתי לדבר איתכם על אחד הדברים הכי כיפים לעשות בחודשי הקיץ, והוא לבקר בשוקי האיכרים. שלל הפירות והירקות הטריים המוצעים למכירה מציף את החושים. יש משהו קסום ומענג בקניית סחורה טרייה היישר מהספקים באווירה נינוחה, באוויר הפתוח ותחת כיפת השמיים. חווית הקנייה הופכת מיד לחוויה קולינארית עם ניחוח אורגני אותנטי עם דגש על עונתיות וגידול מקומי. מה יכול להיות יותר כיף מזה? תוסיפו כמה דוכנים של גבינות, קפה ומאפים טריים, פרחים ומוזיקה חיה, והרי לכם בילוי קייצי מושלם.

אז הנה לכם השבוע, רשימה מכובדת של שוקי האיכרים באזור המפרץ לקיץ 2018:

שוק האיכרים של לוס אלטוס, בימי חמישי בין השעות 4-8 (בחודשים מאי עד ספטמבר)

שוק האיכרים בסאניוויל, ברחוב Murphy, בימי שבת בין השעות 9 בבוקר ועד 1 בצהריים

שוק האיכרים במאונטיין וויו, בימי ראשון בין השעות 9 בבוקר ועד 1 בצהריים

שוק האיכרים של פאלו אלטו, ברחוב קליפורניה, בכל יום ראשון בין השעות 9 בבוקר ועד 1 בצהריים

שוק האיכרים בסן פרנסיסקו, בבניין ה Ferry Building, בכל יום שלישי, חמישי 10-2 ושבת בין השעות 8 בבוקר ועד 2 בצהריים

שוק האיכרים באוקלנד, בכיכר ג׳ק לונדון, בימי ראשון, בין השעות 10-3

שוק האיכרים בשכונת המישן ברחוב 22 בסן פרנסיסקו, בכל יום חמישי, בין השעות 4-8

שוק האיכרים בפורט מייסון בסן פרנסיסקו, בימי ראשון בין השעות 9:30-1:30

שוק האיכרים בסן פרנסיסקו בAlemany, בימי שבת בין השעות 6 בבוקר ל-3 אחר הצהריים

שוק האיכרים בשכונת Noe Valley, בימי שבת בין השעות 8-1

שוק האיכרים בשכונת קסטרו בסן פרנסיסקו, בימי רביעי בין השעות 4-8

שוק האיכרים בשכונת פילמור בסן פרנסיסקו, בימי שבת בין השעות 9-1

שוק האיכרים בשכונת Inner Sunset בסן פרנסיסקו, בימי ראשון בין השעות 9-1

שוק האיכרים בסן פרנסיסקו Civic Center, בימי רביעי וראשון בין השעות 7-5

 

אז הלכנו, קנינו ונהנינו, ואחרי יום, גילינו שהפירות והירקות קמלו ואיבדו מטריותם. ועכשיו מה עושים?  הנה לכם כמה טיפים להארכת חיי המדף של מוצרים שונים (ובמקרה שלי, אף להארכת חיי הנישואים). ניסינו אותם מספר שבועות וראינו כי טוב, ואפילו טוב מאוד! אני מיד חולקת אותם איתכם, כמו את כל שאר הדברים הטובים. אבל למה את חייבת ישר לרוץ לספר לכל העולם, הוא אומר… נו, לכו תסבירו לו!

  • לטיפול בתותים ופירות יער טריים – מומלץ לטבול אותם (אפילו עם קופסת הפלסטיק) בקערה עם מים ומעט חומץ תפוחים. זה עובד כמו קסם! ניסינו את הפטנט גם על מלפפונים טריים, דבר שעבד מצוין.
  • לשמירה על טריות הבננות ומניעת רקב ניתן לכסות או לעטוף את קצה האשכול בניילון נצמד או לקשור את הקצה בלבד בשקית ניילון.
  • לשמירה על טריות עלי החסה חשוב לעטוף אותם במגבת נייר או בד.
  • יש להימנע מהגדלת שטח הפנים של המוצר. כלומר, חיתוך, ריסוק או פריסה של ירקות ופירות מגבירים את רגישותם והם מועדים יותר לקלקול.
  • כמובן, שיש להימנע מעומס על המקרר בחודשי הקיץ, דבר המקצר את חיי המדף של המוצרים.
  • בקיץ חשוב מאוד לצנן מיד כל תבשיל או מזון שבושל!! חיי המדף של מזון מבושל הוא עד ארבעה ימים, ומעבר לכך, רצוע להקפיא.
  • עשבי תיבול נחמד לאחסן בכוס עם מים או לעוטפם במגבת לחה.
  • לא מומלץ לשטוף את הפירות או הירקות לפני שמכניסים אותם למקרר, ואם כן שוטפים, יש לייבשם היטב.
  • והכי חשוב, להפעיל את חושי הטעם והריח!! כלל הברזל אצלינו בבית הוא ״אם יש ספק – אין ספק!״. משמע, אם יש חשש לקלקול, עדיף לא לקחת סיכון, גם אם תאריך התפוגה מספר סיפור אחר.

ולא אשלח אתכם לסוף השבוע וחופשות הקיץ בלי איזה מתכון אוורירי, קליל ומ ע ל ף חושים, והפעם למוס חצילים. מעודן וטעים ברמות על!

מוס חצילים

צילום: דנה גוטליב

מה צריכים?

5 חצילים בינוניים

1/2 ליטר (500 מ״ל)  שמן תירס

מיץ מלימון אחד או שניים

3 שיני שום, כתושות

מה עושים?

קולים את החצילים על הגריל או על להבה פתוחה. זה מוסיף ניחוח מעושן וטעם מעודן. קולפים את החצילים, ושמים את תוכנם במסננת למשך חצי שעה כדי שיגירו נוזלים מיותרים. שמים בכלי עמוק ומרסקים בבלנדר מקל. מוסיפים בהדרגה את השמן, תוך פעולת הבלנדר, ולאחר מכן, את מיץ הלימון, השום והמלח. מעבירים דרך מסננת דקה לתוך כלי תוך מעיכה בכף עץ או מצקת. יוצקים לכלים אישיים ומגישים עם פרוסות באגט קלויות או ירקות חתוכים.

יש לכם עוד עצות טובות להארכת חיי המדף (או לחילופין, חיי הנישואים?) תהיו טובים, ושתפו!

והעיקר, שיהיה אחלה סוף שבוע וקיץ נטול קלקולים.

שלכם תמיד,

דלית

בואי אמא: רעיונות לבילוי מפנק ביום האם

בואי אמא: רעיונות לבילוי מפנק ביום האם
מאת: דלית גבירצמן
יש המעידים עלי שאני אדם די נוח לבריות (ואגב, אני עדיין לא בטוחה אם להעלב מזה או לא, כי מה זה אומר, שאין לי אופי כאילו?) אך זה נושא לכתבה אחרת, או שלא. בכל מקרה, הפעם לא יעזור לכם בית דין. אני עומדת על דעתי, ולא תצליחו לשכנע אותי אחרת. אתם יכולים לקרוא לזה איך שתרצו, אבל בשבילי, הוא תמיד ישאר – יום האם. אפילו אם האמא לצורך העניין, היא אבא. ואגב, אני לגמרי בעד שוויון, ובכיף אחגוג איתכם את יום האב, יום הסב ויום הבייביסיטר, אך בבקשה אל תגעו לי ביום האם. למה? כי ככה אני אמרתי… כי… כי אין כמו אמא בעולם. כי אמא יש רק אחת. ואם אתם עדיין לא מאמינים לי, אז לכו תשאלו את אבא.

כל מה שאני אומרת זה, תנו לנו יום אחד בשנה לחגוג את הפלא הזה שנקרא אימהות. אימהוּת וילודה מצויות בבסיס הקיום הנשי, ויש להן השלכות דרמטיות הן על נשים שהן אימהוֹת, הן על נשים שאינן אימהוֹת מרצון, והן על נשים שנבצר מהן להיות אימהוֹת. אימהוּת כמהות, ואי-אימהוּת, משפיעות על איך שאנחנו חושבות, מרגישות ופועלות. היכולת להכיל פיזית יצור חי ולשאת אותו בתוכנו במשך תשעה חודשים היא בפני עצמה מופלאה. הנתינה האינסופית וההכלה הטוטאלית, עד לכדי סימביוזה כמעט, היא יכולת נשית מובהקת שרק אנחנו מבינות אותה, ועל כך מגיע לנו שנעצור לרגע, רק בשביל לומר – תודה.

אז היום אני כאן בשביל לחגוג את כל הנשים שהן דוגמה ומופת לכל המורכבות המלבבת הזאת, העונה לשם ״אמא״. אני כאן כדי לחבק באהבה גדולה את הנשים שהן חלק בלתי נפרד מחיי, שכל אחת ואחת מהן היא קודם כל אמא מדהימה. כולן, ללא יוצאת מן הכלל, על אף כל התארים, הקריירות וההצלחות הרבות בחייהן, תמיד, אבל תמיד, תתגאינה יותר מכל – בילדיהן. אני כאן בשביל להריע לכל הנשים היפות שאני מכירה היטב, שמצליחות אפילו בג׳ונגל המשפחתי הזה של המאה ה-21 לג׳נגל את כל הכדורים באוויר. אני כאן בשביל לצעוק לחמותי חזק חזק עד שתשמע אותי עד לשם, מעבר לאוקיינוס, שאני אוהבת אותה ושהיא תמיד תהיה עבורי מקור להשראה. ואני הכי כאן, בשביל לכרוע ברך בפני האמא הפרטית שלי, שעל אף שגדלה ללא מודל של אהבה, לאמא שלא ידעה אהבת אם מאז היותה בת 13, ובכל זאת היא יודעת לאהוב אותי הכי בעולם.

ואיך חוגגים? אה, זה כבר פשוט. הנה לכם השנה צרור מגוון במיוחד של רעיונות:

לחובבת הקולנוע

RBG – רות ביידר גינסברג – סרט פשוט מושלם ליום האם. קחו את הבנים, קחו את הבנות, קחו את הנכדים והנכדות ולכו לראות סרט מאלף על אישה קטנה – גדולה מהחיים. עורכת דין שנונה שהפכה לשופטת בית המשפט העליון בארה"ב ולחמה כל חייה למען שוויון וזכויות הנשים. רות ביידר גינסבורג, המכונה The Notorious RBG, נחשבת כיום לאחת מהדמויות המשפיעות ביותר בחברה האמריקאית. האישה המרתקת הזאת מעולם לא חששה לקבל הכרעות שנויות במחלוקת ולהביע את דעתה, ותמיד בצורה שקולה ועניינית, בדיוק כפי שלימדה אותה אימה. אפילו כיום, בגיל 85, רב"ג היא מגדלור חברתי, שצעירים מקעקעים את דמותה על גופם וראפרים מקדישים לה שירים. אחרי 25 שנה על כס השיפוט אין לה עדיין שום כוונה לפרוש. היא לוחמת צדק, כוכבת אינסטגרם ואפילו מופיעה באופרה, ונהנית מכל רגע. סרט מופת!

לחובבת הספרות

סיפרה החדש של מאיה ערד הנקרא ״המורה לעברית״ (לא, הוא לא נכתב עלי, וכן, בטח ששאלתי!) יצא לאור לפני חודשים ספורים וכבר רכש לו אוהדים רבים. והפעם, הוא טומן בחובו שלושה סיפורים ולהם דמויות ראשיות נשיות. לקהל הקוראים המקומי יקל להזדהות עם הסביבה המוכרת כל כך, מקוסטקו ועד הדיש, ובעיקר עם הדילמות, הפחדים והקשיים של משפחות שבחרו לעזוב את הארץ לטובת עמק הסיליקון. על אף ששם הספר וכריכתו מאירים את הסיפור הראשון באוסף, נגעו לליבי במיוחד הדמיות הראשיות של הסיפור השני והשלישי. שני הסיפורים חושפים בצורה אנושית ונוגעת ללב את הקשיים הגדולים והתסכולים שביחסי אימהות ובנים (״ביקור -תמונות״) ויחסי אימהות ובנות (״Make New Friends”). ברגישות רבה חושפת מאיה ערד את נקודות התורפה, את החולשות ואפילו את הרגעים המבזים שלנו כאימהות. כמו תמיד, מאיה מגישה לנו תבשיל מדויק ומתובל ברגישות רבה, המכיל מצבים ואינטראקציות אנושיות עם קמצוץ לא מבוטל של אירוניה והומור. פשוט ללקק את האצבעות!

לחובבת הפרחים – חלק א׳

אין אישה שלא אוהבת פרחים. נקודה. ואם יש, אני לא מכירה אותה. ולכן, אני נרגשת לספר לכם על חברה מקסימה הנקראת Matilda’s magnolias הנמצאת בסן פרנסיסקו ומוכרת בכל אזור המפרץ. החברה שייכת למאט ואמילי והיא קרויה על שם מתילדה, התינוקת שלהם. איך זה עובד? נרשמים באתר, עושים הזמנה ואל מפתן הבית מגיעה חבילה ריחנית של פרחים טריים ויפיפיים ואפילו הוראות פשוטות להכנת סידור הפרחים. מתנה מושלמת ליום האם, ליום הולדת ולכל חגיגה.
כל הפרטים כאן

לחובבת הבישול

תכל׳ס, לא חסר לנו כלום. העיקר, זאת תשומת הלב. אבל אם כבר לצ׳פר את אמא, אז לכו על החוויה. ובכלל, לשלוח את אמא לקורס בישול זאת מתנה שממשיכה לתת ולתת… ישנם לא מעט מוסדות קולינאריים נחשבים באזור וסדנאות בישול כאלו ואחרות. אך הפעם, רציתי להמליץ לכם על מוסד ידוע ומכובד בעיר הנקרא San Francisco Cooking School. שובר מתנה לכל אחד מהקורסים הנהדרים המוצעים בבית הספר במהלך כל השנה, הוא חוויה לא רגילה. מומלץ בחום!

כל הפרטים כאן

לחובבת הבשמים

האם יש מישהי שלא מכירה את רחוב פילמור בסן פרנסיסקו? רחוב Fillmore הוא אחד מאזורי הקניות המרכזיים והיפים של העיר. החנויות בו קצת יקרות – שילוב של מותגי יוקרה עם חנויות קונספט ובוטיקים ייחודיים, וביניהם חנות נוספת של ruti שלנו – אך כדאי מאוד להגיע לבקר בו. ממש שם, נמצאת חנות בשמים קטנה ומטריפה בשם atelier cologne. בושם, כידוע, הוא דבר מאוד אישי ומפנק. כל אישה והניחוח שלה, ובאטלייה קולון הבינו והפנימו את זה היטב. לא די שתוכלו לבחור את הניחוח הייחודי שלכן תוכלו אפילו (תקשיבו היטב!) לחרוט על הבקבוק האישי את ראשי התיבות של שמכן. ואם זה לא פינוק, אז אני כבר באמת לא יודעת מה כן. קפיצה קטנה לפריז – אולהלה!

להזמנה אונליין לחצו כאן

לחובבת האמנות

זה הזמן לקנות לאמא מנוי שנתי למוזיאון לאמנות מודרנית בסן פרנסיסקו, ה-SFMOMA. ממש בעוד שבועיים תיפתח שם תערוכה המציגה את עבודותיו של האמן הסוריאליסטי הנודע רנה מגריט.  מנויים מוזמנים תמיד להנות מהצצה מוקדמת, וכמובן, לכניסה חינם במהלך כל השנה, לאמא ולאורחים שלה. תענוג של ממש!

לחובבת הרוחניות

יש מקום אחד, לא רחוק ליד הים, שאני חולמת עליו כבר הרבה שנים. אולי באחד הימים, מישהו מילדי הפרטיים יקראו את הכתבות שלי ויחליטו להגשים לי גם את החלום הזה. זהו מקום עלייה לרגל לכל החפצים בידע, דעת והתנסות בתחומים של מיינדפולנס, הבעה יצירתית, מדיטציה, יוגה, מחול, הייקינג, תקשורת ועוד ועוד קורסים וסדנאות נפלאות מול הנופים הכי יפים בקליפורניה. המקום הלא רחוק הזה נקרא Esalen, ומי יודע, אולי עוד יום אחד אגיע לשם.

 

לחובבת הגננות

כל אמא היא מלכה, ובשל כך היא ראויה להרגיש בהתאם. ומה יותר מלכותי מלשוטט בגנים המרהיבים של אחוזת פילולי. לא פעם פקדנו אותו בתקופת האביב, ותמיד מתקיימים בו ארועים מיוחדים ליום האם. כיאה וכיאה!

לחובבת הסיורים

 

אחד הדברים המרגשים ביותר שגיליתי בעיר ואני מקפידה לעשות לפחות פעם בחודש, הוא להצטרף לאחד מהסיורים של ה-San Francisco City Guides. מזה כשלושים שנה, מובילים למעלה מ-300 מתנדבים שאוהבים את העיר הזאת וגאים בהיסטוריה הייחודית שלה בין עשרה לעשרים סיורים שונים ברחבי העיר, מידי יום, וכולם ב-ח-י-נ-ם! כן, שמעתם נכון! זהו ארגון ללא מטרות רווח הנתמך בעיקר מתרומות של יחידים ומוסדות כמו הספריה הציבורית. הסיורים, כאמור, מתקיימים מידי יום והם אורכים בין שעה לשעה וחצי. המדריך או המדריכה, הלבושים על פי רוב בג׳קט אדום, יספרו לכם סיפורים ואנקדוטות על השכונה, יצביעו על הארכיטקטורה של הבנינים, יתנו לכם סקירה הסטורית קצרה ויחלקו איתכם טיפים שאין שום דרך אחרת לגלות. עם ההורים, עם הילדים, עם חברה ביום כיף, ואפילו לבד, תמיד אני שמחה לצאת לסיור בעיר המרתקת ומלאת ההפתעות הזאת שכל שכונה בה שונה, ייחודית ומיוחדת. ולכבוד יום האם מוצעים 18 סיורים בכל רחבי העיר, מהשעה 10:00 בבוקר ועד 8:00 בערב. חוויה!

לכל הפרטים לחצו כאן

לחובבת הפרחים – חלק ב׳

ואם כבר הגעתן לעיר, שלבו את הסיור הרגלי והביקור בחנות הבשמים הנפלאה עם ביקור בתערוכת הפרחים השנתית ה-77 במספר. מסתבר שקיימת מסורת ארוכת שנים של תערוכת וורדים המתקיימת בגולדן גייט פארק מידי יום האם בין השעות 12:30 ל-4:00 אחר הצהריים. התערוכה אף היא חינם!

כל הפרטים כאן

לחובבת האמבט

תגידו לי, מי לא תשמח להתפנק באמבט ריחני ומפנק, ביום האם, ובכל יום אחר בשנה? מלחי האמבט המרגיעים של Herbivore Botanicals מכילים שמנים אתריים טבעיים בשילוב עם מלחי הימליה וורודים וחומרים טבעיים אחרים המבטיחים לך רגיעה והתחדשות.

ואחרי האמבט המפנק, אל תשכחו להוסיף לערכת הפינוק לאמא גם קרם גוף משגע של MALIN+GOETZ.

לחובבת האיפור

זה ידוע שאישה אף פעם לא מגלה את סודות היופי שלה. אך לכבוד יום האם החלטתי לגלות לכם בסוד, מהם הדברים שאני לא זזה בלעדיהם. קצת נצנוץ מעל לעין תמיד נחמד, ואני הכי אוהבת את הSparkle Eye Shadow של Bobbi Brown בגוון Silver Moon. מעליו אני מורחת את ה Long Wear Gel Eyeliner בגוון שחור, אף הוא מתוצרת בובי בראון. לשפתיים אני משתמשת ב- Pink Blossom Lip Gloss. זהו, אל תגידו שלא אמרתי.

ולסיום, חולקת אתכם השבוע מתכון לסלט הכי טעים של אמא שלי. לאחרונה למדתי מחברתי השפית המוכשרת עינת פרטין, שהוא נקרא סלט אוליבייה ומוצאו מרוסיה. אצלנו בבית קראו לו פשוט – סלט מיונז.

סלט המיונז של אמא שלי

מה צריכים?

4 תפוחי אדמה מבושלים, קלופים וחתוכים לקוביות קטנות

2 גזרים מבושלים, קלופים וחתוכים לקוביות קטנות

5 ביצים קשות, קלופות וחתוכות לקוביות קטנות

5 מלפפונים חמוצים, חתוכים לקוביות קטנות

1 כוס אפונה (אפשר גם קפואה או מקופסת שימורים)

3 גבעולי בצל ירוק

2 כפות מיונז

מעט שמיר

מלח ופלפל לפי הטעם

מיץ לימון לפי הטעם

מה עושים?

מערבבים בקערה גדולה את תפוחי האדמה, הגזר, הביצים הקשות, המלפפונים החמוצים, האפונה והבצל הירוק. מוסיפים פנימה עת המיונז והשמיר ומערבבים. מתבלים במלח ופלפל ומיץ לימון. מגישים ואוכלים בתאבון!

והכי חשוב, אל תשכחו לומר לאמא תודה.

שיהיה יום אם שמח!

באהבה,

דלית

10 דברים לקחת לאי בודד (עם מטבח)

10 דברים לקחת לאי בודד (עם מטבח)

מאת: דלית גבירצמן

כולנו חכמים, כולנו נבונים וכולנו אוהבים לבשל (או לפחות דואגים שיהיו לנו חברים שאוהבים לבשל). בישול הפך מזמן להיות הרבה מעבר לצורך קיומי, ולמעשה, הפך להיות הרבה מעבר לסתם תחביב. כל בשלן-חובב תופס מעצמו מקצוען. מאגר הספרים, האתרים, הבלוגים, הסדנאות ותוכניות הבישול בטלוויזיה ובאינטרנט מבעבע, כמו סיר מרק רותח על האש. אוכל מעסיק אותנו, בין אם אנחנו פודיז שרצים אחרי כל טרנד חדש ופתיחה מתוקשרת של מסעדה, ובין אם אנחנו שוחרי בריאות שמחפשים דרך לאכול טוב וגם להראות טוב. בקיצור, אוכל מעסיק אותנו, בין אם נרצה ונחשוק בו ובין אם ננסה להימנע ממנו ככל האפשר.

בתור חובבת בישול, שחיה עם איש שבאמת מבין בבישול, לא פעם אנחנו מוצאים את עצמנו, ממש לא במקרה, בחנויות כמו Sur La Table, Williams Sonoma ואחרות המתמחות בכייסות. אני מוכנה להישבע, שלא פעם, אני ממש מצליחה להרגיש את היד הנכנסת לי לתיק ושולפת מן הארנק את כרטיס האשראי. אחרת אין לי הסבר הגיוני לעובדה, שבכל פעם אני מוצאת את עצמי חוזרת הביתה עם עוד איזה צעצוע חדש למטבח. ועם היד על הלב, אני חייבת להודות שהחולשה הגדולה שלי היא לכלים, בעוד שהאיש נמשך לסכינים. ובין לבין, הבית שלנו מלא בגאדג׳טס שונים ומשונים מקולפנים מיוחדים לעלי קייל למצבט מיוחד לשליפת מלפפונים כבושים מתוך הצנצנת, ועד למשקפים מיוחדים לחיתוך בצל. (כן, יש דבר כזה!)

מאז שעברנו לעיר הגדולה, סיגלנו לעצמנו פילוסופית חיים, שאומרת ש״פחות, זה יותר״. מסתבר, שאנחנו יכולים להסתדר עם הרבה פחות ממה שאנחנו חושבים שאנחנו יכולים. למעשה, יש משהו מאוד מאוורר ומשחרר בעובדה שמה שיש לך, הוא משהו שאת באמת אוהבת, רוצה וצריכה. כמו למשל, שהבגדים שתלויים בארון שלך, הם אלו שבאמת עושים לך טוב, שגורמים לך להרגיש בהם חתיכה ואלגנטית, ולא הגרדרובה שאת סוחבת איתך כבר עשור, למקרה שאולי…פעם… האופנה תחזור, שתרדי במשקל, או שהבת שלך תגיע לגיל שתוכלנה להחליף בגדים. תכל׳ס, אם תחשבו על זה רגע, אנחנו לובשים, במקרה הטוב, שליש ממה שיש לנו בארון. אז למה, בכל זאת, אנחנו שומרות את כל הבגדים?

כנ״ל לגבי המטבח. גם שם יש לנו נטייה לאגור ולשמור דברים מיותרים. כמו לדוגמה, הסרוויס המכוער שקיבלנו לחתונה, שכבר אז שנינו שנאנו, זה שבכל פעם שנשברת ממנו עוד צלחת או כוס אנחנו פוצחים בריקוד קטן. או אותם סירים קטומי אוזניים ומחבתות שרוטות שרק מלהביט עליהם מתחשק לך לבכות. אז לכבוד השנה החדשה, ובאווירת ההחלטות והתוכניות לעתיד שעדיין שורה עלינו, ערכתי לכם רשימה של כלי מטבח ומכשירים שבאמת חשוב שיהיו לכם, ואיזה סוג עדיף בעיננו. הרשימה מבוססת על שנים רבות של מחקר (הוא) וניסוי (אני). וחשוב להבהיר, שלא קיבלנו שום דבר במתנה, לא קיבלנו תמריץ או כל סיבה שעלולה היתה להטות את שיקול הדעת שלנו. אלה הם עשרת הדברים שאנחנו נשבעים עליהם:

רשימת עשרת הגדולים במטבחה של דלית (לא בהכרח לפי סדר חשיבות):

1)  קולפן איכותי- זה משהו שבהחלט עושה את ההבדל בין סיוט לקלות, וששווה להשקיע בו. ומה לא ניסינו כבר? מקולפני קרמיקה ועד קולפנים ביבוא אישי מהארץ. ואני יכולה להגיד לכם, חד משמעית, שקולפני המתכת של חברת Titan הם הטובים מכולם. אם חשוב לך להיות גם יפה וגם אופה, וחבל לך על המניקור המושלם שבדיוק עשית שלשום, השקיעי בקולפן של טיטן עוד היום!

2) קרש חיתוך- אחד הדברים הכי שימושיים במטבח. קרש החיתוך מתלכלך בכל פעם שאנו מבשלים, השימוש הממושך בו גורם להצטברות של חיידקים וניקוי יסודי בסבון לא תמיד פותר את הבעיה. נוסף על כך, מים וחומרי ניקוי, וכמובן שימוש במדיח, מחלישים את הסיבים שבקרש, וגורמים לכך שהוא נשבר בקלות. ועוד דבר: מאוד לא מומלץ להשתמש באותו קרש לבשר ולירקות, כי החיידקים בבשר הלא-מבושל עלולים לעבור לירקות. לכן, השתמשו בקרשי חיתוך נפרדים עבור בשר ועוף וירקות. אצלנו במטבח, יש קרש אחד שמיועד רק לבשר. זהו קרש פלסטיק שעמיד במדיח. כל השאר, נחתך על גבי קרשים עבים מעץ, אותם כדאי לשמן מידי פעם, כדי להקל על החיתוך ולסייע במניעת ספיגת מים בקרש.

3) סכין חיתוך- אם תבטיחו שישאר בינינו, אגלה לכם שלאיש היקר יש איזו שריטה עם סכינים. לדעתי האישית, עולם הרפואה הפסיד כירורג מעולה לטובת עולם הביג דאטה. בכל אופן, אחרי שנים רבות של ניסוי וטעייה (והרבה חתכים מהצד שלי) אני מודה שנכון להיום, ליבי נתון לסכינים מתוצרת Global. ואילו האיש אומר ששווה להשקיע בסכין טוב, בעל צורה שנוחה לכם, ולא לשכוח גם לקנות מוט השחזה. הכי בטוח ויעיל זה לעבוד עם סכין חד. גם שפים ביתיים יסכימו שסכין לא חד הוא מטרד. על מנת לחתוך את הפרוסות והחתיכות המדויקות ביותר בנוחות, מהירות ויעילות – הסכין חייב להיות חד כתער. הסכין החביב עליו במיוחד הוא של חברת victorinox כי הוא סכין מקצועי, ששומר על החוד שלו יותר מאחרים.

4) סיר איכותי- הסירו כל ספק מליבכם, ההשקעה בסיר איכותי, משתלמת. ואתם מדברים פה עם זוג שהביא במזוודה סיר כל הדרך מפראג, בתור מזכרת מביקור בחנות כלי בית מהממת. הסירים הם הנכס כמעט הכי יקר שלנו במטבח, וההשקעה שלנו בסירים משפיעה לא רק על טיב הארוחות, אלא גם על הזמן שנעביר בניקיונם. לפני שאתם ניגשים לחדש את מלאי הסירים שלכם, יש כמה דברים שכדאי לכם לדעת. אצלנו בבית, סירי אמייל כבדים מסוג La Creuset הם המלכים של המטבח. כן, הם יקרים, אבל שווים כל סנט. וחברים, אין מה לעשות, העובי כן קובע. פיזור חום אחיד קובע את איכות הסיר וטיב הבישול. בסיר ללא פיזור חום אחיד, תיווצר קיצוניות בהפרשי הטמפרטורה ואגירת החום לא תהיה טובה, דבר היווצר חריכה בתחתית הסיר.

5) מעבד מזון ידני- בתור מי שמאוהבת בעונת החורף ובמרקים, אני לא זזה בלי הממחה הידני שלי. זהו מכשיר גאוני שהופך כל מרק ירקות סתמי לקרמי, סמיך, מחיתי ומפנק. כמעט כל המרקים הנפלאים שפרסמתי בחמש השנים האחרונות בפינה זאת, מרק הקישואים, מרק הכרובית, מרק הדלורית ומרק הארטישוק הירושלמי, כולם נסמכים על מכשיר הפלא הזה. אצלינו בבית, הוא עדיין נקרא בשמו הישראלי ״בראון בלנדר״ על אף שבניכר, הוא בעצם מסוג cuisinart.

6) מנדולינה- לא שושנה, לא מנגנים עליה. במטבח, המנדולינה סלייסר משמשת לחיתוך. מאחורי השם המוסיקלי-משהו מתחבא אחד הכלים הכי שימושיים אצלינו במטבח. הוא אחראי לחיתוך ירקות בצורה אחידה, מהירה ויעילה. הסוג המועדף עלינו הוא המנדולינה עם סכין הקרמיקה (ceramic).

7) כוסות וכפות מידה- יש משהו נורא נוסטלגי בבישול של פעם, של הסבתות, שאמרו ״ככה, לפי העין״ ו״קצת מזה וקצת מזה״. גם המילים קמצוץ, קורט וחופן, לא ממש עושות את העבודה, על אף הפיוטיות שבהן. היום, הדיוק בבישול, ובעיקר באפייה, הוא הכרחי. ואין דין כף אחת לכף שנייה, ואין דין כוס אחת לחברתה. חשוב שתהיה אחידות במידות, ולשם כך המציאו את כוסות המידה. אנחנו אוהבים את אלו שנכנסות אחת בתוך השניה, משיקולי מקום, וגם משיקולי הכנה מראש של המרכיבים (Mis-en-place).

8) משקל דיגיטלי- באפייה, עוד יותר מכל דבר אחר, חשוב לשקול את המרכיבים. לכולנו, היושבים כאן בתפוצות, ועדיין נעזרים באתרים ובספרים שמדברים בגרמים, חשוב שיהיה משקל דיגיטלי הממיר כמויות מיחידות מידה אימפריאליות למטריות, ולהיפך.

9) מחבת Cladded- כל מטבח צריך מחבת ועדיף אחת טובה מסט בינוני. ומהן התכונות החשובות למחבת טובה? הולכת חום, שתהיה עשויה מחומר שלא מגיב עם המזון, קלה במשקל וקלה לניקוי. למחבת cladded יש ליבה מאלומיניום, שהוא מוליך חום מצוין וציפוי אל-חלד שלא מגיב עם המזון. המחבת קלה והאל-חלד נוח לניקוי גם אם האוכל נדבק. ההבדל בין הטובות למצוינות זה שכל המחבת עשויה מקשה אחת, שחיבור הידית לא נראה לעין בתוך המחבת. סוג אחד החביב עלינו נקרא all-clad.

10) מדחום- לא כזה לטוסיק. אלא כזה שמשתמשים בו לטיגון או כשמכינים בשר וצריכים למדוד את הטמפרטורה הפנימית שלו. חשוב שיהיה למדחום טווח רחב ויש אפילו כאלה שאפשר לתלות בצידו של הסיר ולעקוב אחר הטמפרטורה.

והנה דוגמה מצוינת למתכון לסלט קלי-קלות, שמכינים עם המנדולינה. הכי צבעוני, הכי טעים והכי קל שיש. מושלם לתקופה בשנה שכולם מנסים להיפטר מהקילוגרמים העודפים עוד מתקופת החגים.

סלט עיגולים

מה צריכים?

2 סלקים (רצוי בצבעים שונים)

3-4 גזרים (רצוי בצבעים שונים)

1 מלפפון

1 שומר

2-3 צנוניות

צרור שמיר או בצל ירוק

לרוטב:

3 כפות שמן זית

מיץ לימון

כפית סוכר

מעט מלח

מה עושים?

חותכים את כל הירקות בעזרת המנדולינה לעיגולים בגדלים שונים. מערבבים את כל חומרי הרוטב ושופכים על הירקות. נותנים לסלט ״לנוח״ קצת לספיגת טעמים, ואז, זוללים ונהנים!

זהו להפעם, חברים. שיהיה ברור, אין לי שום יומרה להפוך לג. דלית. רק לעזור לכם לעשות קצת סדר במטבח.

שבת שלום!

שלכם,

דלית

מרק ארטישוק ירושלמי שיחמם לכם את החורף

מרק ארטישוק ירושלמי שיחמם לכם את החורף

מאת: דלית גבירצמן

״זה נראה קצת כמו קקי של כלבים״ – מפטיר לעברי באגביות האיש היקר בחולפו על פני במטבח. בשנייה מתחילות להתרוצץ אצלי בראש מחשבות כמו זיקוקי דינור בערב השנה האזרחית החדשה. אלף, זה ברור שהאיש מזמן לא ראה קקי של כלבים. בית, איך הוא מעז בכלל להגיד דבר כזה מעליב על הארטישוק הירושלמי שלי? וגימל, בעוד שלושים וחמש דקות בדיוק, הוא עוד יתחנן אצלי לקערת מרק מקקי של …

 

בעודי עומדת חגורה בסינר השחור שלי, אני מביטה בהתרגשות בשקית הפקעות שעל משטח העבודה. היום, בעידן שבו הובהר לנו שאם עד עכשיו היינו רגילים לעובדות, הרי שמעתה יש עובדות עובדות ויש… עובדות חלופיות, חשוב לי להעמיד דברים על דיוקם. אהובי, הארטישוק הירושלמי, אינו באמת ארטישוק, ואם להיות ממש כנים, גם אין לו קשרים משפחתיים או אפילו שורשים בירושלים. ושיסלחו לי כל חברי הירושלמים (כל השלושה!) מבחינתי, אפשר באותה מידה לקרוא לו גם ארטישוק תל אביבי. למה מה?

אגב, באנגלית הוא נקרא sun artichoke, לא ירושלים ולא נעליים. ואם תחשבו על זה רגע, השם באנגלית כל כך הרבה יותר הולם אותו, מחמיא לו, כל כך הרבה יותר פיוטי, כי זה באמת כמו להביא את השמש באמצע החורף.

והנה עוד מחשבה שעברה לי בראש. איזה כיף שיש עוד דבר אחד, שיש לו עונה. פעם, היה סדר בעולם. היו עונות לדברים מסוימים והיה למה לצפות. בחורף, אכלנו קרמבו וחיכינו לגלידה, לתותים ולשזיפים של הקיץ. ובקיץ, זללנו אבטיחים מתוקים על חוף הים וחיכינו לפירות ההדר ולמרקים של החורף. אבל היום, יש ה-כ-ו-ל, מכול וכול, כל הזמן! ואני שואלת אתכם, איפה פה כל הכיף של הציפייה? של ההמתנה? מה עם הגעגוע? והנה, הגיע הירושלמי הממזר הזה והראה לנו מה זה דחיית סיפוקים. ועוד איזה סיפוקים! ועכשיו, הגיעה סוף סוף העונה האהובה עלי ביותר, החורף. ויחד עם כל הצעיפים הנהדרים, השיק של המגפיים שמחמיאים לכל פיגורה, הערמונים, וכל שאר הפינוקים, הגיע הזמן להוסיף למנות שלנו שורשים אדמתיים בעלי ארומות עזות. זאת בדיוק העונה למצוא בשווקים את הארטישוק הירושלמי, ולא תאמינו, אפילו אצל יוסף הסוחר ראיתי אותו פתאום קורץ לי, ומחייך אלי מן המדף חיוך ירושלמי מבויש אך מזמין. השורש המופלא והעדין הזה מזכיר במרקמו תפוח האדמה אלא שטעמו בעל גוון מעט מעושן ואף אגוזי. פשוט מעדן!

אז לרגל הפתיחה הרשמית של עונת המרקים, הרשו לי להעלות לבמה במחיאות כפיים סוערות את הארטישוק הירושלמי. אולי בעינכם הוא הארטישוק המכוער, אבל אצלי במטבח הוא הפך לברבור נאה. ויש אפילו את אלה שהוציאו דיבתו רעה וטפלו עליו מיני מריעין בישין כמו נפיחות ושאר תסמיני בני המעיים. ואני אומרת, למה ללכלך? האם העם היהודי לא סבל מספיק? וכי למה להשמיץ את הבחור הירושלמי? אז תראו קצת אהבה לפקעת הנפלאה הזאת, שיש לה קצת לוק של שורש ג׳ינג׳ר אבל בתוכה פועם לב של זהב. ישנן הרבה גרסאות למרק ארטישוק ירושלמי. אך מכולן אהבתי את זאת של הקוסמת היפה של ה״ביסים״, הלא היא הילה קריב הנהדרת. ניסיתי אותו, ומיד, בלי לחכות שנייה, אני רצה לספר. המתכון המעולה הזה, יגרום לכם לשמחה רבה. הוא קטיפתי, חם ומפנק. הוא באמת מלך מלכי המרקים. בחייאת, מה צריך יותר? אז צאו מהשוק, ורוצו להכין מרק ארטישוק.

מרק ארטישוק ירושלמי

אז ככה, מה צריכים?

200 גרם ארטישוק ירושלמי (בערך 4 גדולים)

300 גרם תפוחי אדמה

2 כפות שמן

1 כף חמאה

1 בצל שאלוט גדול, קצוץ

2 שיני שום קצוצות

1 כרישה קצוצה

מלח ופלפל טרי

חופן עלי פטרוזיליה

אגוז מוסקט

31/2 כוסות מים (או מרק עוף צח)

ועכשיו, מה עושים?

משפשפים את הארטישוקים היטב עם סקוטשברייט עד שהם נקיים ושקפקפים וחותכים אותם לקוביות. מקלפים את תפוחי האדמה וחותכים לקוביות. ממיסים את השמן והחמאה בסיר. מוסיפים את השאלוט, השום והכרישה, מעט מלח ומעט מים, מכסים ומאדים עד שהם מתרככים. מוסיפים את הפטרוזיליה ומתבלים במלח, פלפל ואגוז מוסקט. מוסיפים את הארטישוקים, את תפוחי האדמה ואת המים (או המרק). מביאים לרתיחה ומבשלים על להבה נמוכה-בינונית כ-35 דקות, עד שהארטישוקים ותפוחי האדמה רכים. מעבירים לבלנדר או משתמשים בבלנדר ידני כדי לרסק למחית חלקה. טועמים ומתענגים!

תאמינו לי, הירושלמי הזה יעשה לכם את השבת!