מעגלים, מעגלים: הרהורים ומתכונים לשנה החדשה

מעגלים, מעגלים: הרהורים ומתכונים לשנה החדשה

מאת: דלית גבירצמן

הרבה לפני ״מלך האריות״ ידעו חכמינו שהחיים שלנו נעים במעגלים. הם אולי לא זכו לתהילת עולם כמו סימבה ומופאסה, אבל בואו נראה מי יהיה פה בעוד מאה שנה. החיים סובבים אותנו, שנה אחר שנה, בתנועה מעגלית, ורק בשפה העברית הגאונית, מתקיים ונשמר במילה ״שנה״ אלמנט השניות, החזרה. וזהו סוד הקסם של חגי תשרי ומועדי השנה היהודיים.

אפילו שינויי מזג האוויר המתעתעים שחווינו בשבועות האחרונים לא יוכלו לטשטש את העובדה שהקיץ תם. פעמי סתיו כבר ניכרים באוויר ונפשי רנה לקראת משבי הרוח הקרירים. אחרי המולת השבועות הראשונים לתחילת שנת הלימודים והחזרה הנמהרת לשיגרה המבורכת של חיינו, מעניק לנו מעגל השנה היהודי את פרס הניחומים האולטימטיבי. ראש השנה העברית נישא על כנף רוחות הסתיו, מבטיח הבטחות ומנחם על אובדן החירות הגדולה של חופשת הקיץ. יש משהו מחבק במעגליות הזאת של חיינו. מוכרות הקצב הקבוע, מערסלת אותנו כמו תינוקות מנוחמים בזרועותיהן החמימות של אימהות מודאגות.

חודש אלול ותחושת ליקוי השנתות מכניסים אותי למצב רוח מהורהר-משהו. בסוף השבוע שעבר, בערב סתווי נעים שכזה, ישבנו עם חברים בחצר האחורית ושוחחנו על עובדת היותנו יצורים לינאריים הנעים במעגלי החיים. רובנו רואים את החיים כרצף לינארי שיש בו התחלה, אמצע וסוף. כדרך שנפקחת לאורך, ובה אנו צועדים. תחילה כילדים וכנערים, ואחר כך, כבוגרים וכזקנים הבוחרים לעתים לנוח בצד הדרך. בעודנו מתעמקים בשירי סוף הדרך של לאה גולדברג, נזכרנו כמה חשוב להודות על החירות הזאת לראות, לחוש, לנשום, לדעת, לייחל, ובעיקר – להיכשל. וכמה חוכמה ורלבנטיות יש עד היום במילותיה:

ג

לַמְּדֵנִי, אֱלֹהַי, בָּרֵך וְהִתְפַּלֵּל

עַל סוֹד עָלֶה קָמֵל, עַל נֹגַהּ פְּרִי בָּשֵׁל,

עַל הַחֵרוּת הַזֹּאת: לִרְאוֹת, לָחוּשׁ, לִנְשֹׁם,

לָדַעַת, לְיַחֵל, לְהִכָּשֵׁל.

 

לַמֵּד אֶת שִׂפְתוֹתַי בְּרָכָה וְשִׁיר הַלֵּל

בְּהִתְחַדֵּשׁ זְמַנְּךָ עִם בֹּקֶר וְעִם לֵיל,

לְבַל יִהְיֶה יוֹמִי הַיּוֹם כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם.

לְבַל יִהְיֶה עָלַי יוֹמִי הֶרְגֵּל.

(כתבי לאה גולדברג, שירים, כרך שני, ספרית פועלים)

החוכמה האמיתית היא להבחין בכל היופי שקיים מסביבנו ולעולם לא להפסיק להתפעל.

ליהנות מן הדברים הקטנים…

חשוב לשמור על רמת ריגוש והתחדשות, ושחלילה לא נחיה בתחושה ש״אין חדש תחת השמש״. יש לחפש פרספקטיבה רעננה ונקודת מבט שונה על דברים, אפילו הפשוטים והיומיומיים – ממש כמו ילדים.  אז עם פרוס השנה החדשה, כל מה שנותר לי, הוא לאחל ולייחל, ליותר פניות לדברים החשובים באמת. שנהיה יותר נוכחים בחיינו, כמו גם בחייהם של האהובים עלינו. שנקפיד להכיר תודה על הטוב שזכינו לו, שנמצא משמעות, עניין ויופי בכל אחד ממעגלי החיים שלנו. החל מהאישי, הזוגי והמשפחתי, דרך המעגלים של עבודה, עמיתים וחברים, ועד למעגלים הרחבים ביותר של דת, לאום, חברה ומדינה. שנחוש אהבה, ניראות וקיימות בעיני הקרובים והחשובים לנו, בד בבד עם תחושת אכפתיות, נתינה עם כוונה וחיבור לעולם הסובב אותנו. שנמשיך להתרגש מדברים, גדולים כקטנים, ולנדוד במסע חיינו באושר תוך מימוש עצמי.

וכדי לחגוג את המעגליות הנפלאה של חיינו, אשתף אתכם השבוע, בשני מתכונים מוצלחים ביותר. האחד, הוא לפאי קישואים מושלם לארוחת החג, כמו גם לסתם יום של חול. זהו עיגול של בצק פריך הממולא בעננות של גבינת ריקוטה, פטה ופרמזן עם עיגולי קישואים בניחוח שומי מטרף. זהו מתכון שקיבלתי מעליזה, שקיבלה אותו מאפרת ליכטנשטט, שקיבלה אותו מדב פרלמן – בקיצור, מתכון מנצח!

והשני, מתכון לסלט קייל ורימונים, שאף הוא קלאסי לארוחת החג, אך יכול להפוך כל ארוחה לחגיגה. קישואים ורימונים, וכבר אתם מסודרים עם שניים מתוך שלל סימני החג. הוסיפו תפוח בדבש, סלט גזר, ועוגת תמרים (כל המתכונים כאן) וזה הכול!

פאי קישואים מושלם

אז מה צריכים?

לבצק:

כוס ורבע קמח

רבע כפית מלח

100 גרם חמאה קרה חתוכה לקוביות

רבע כוס שמנת חמוצה

2 כפיות מיץ לימון

רבע כוס מי קרח

למילוי:

שני קישואים בינוניים פרוסים לפרוסות של חצי ס״מ

שן שום כתושה (ועוד אחת בשביל הכיף!) בתוך כף וחצי שמן זית

חצי כוס גבינת ריקוטה

חצי כוס גבינת פרמז׳ן מגורד

100 גרם גבינת פטה

לזיגוג:

ביצה טרופה

שומשום

מה עושים?

שמים במעבד מזון את הקמח, המלח והחמאה. מעבדים בפולסים קצרים עד שיש פירורים בגודל של אפונה. (חשוב לא לעבד יותר מידי!) מערבבים בקערה קטנה את השמנת, מיץ הלימון והמים ומוסיפים למעבד המזון. מעבדים שוב רק עד שנוצר גוש בצק. יוצרים כדור, עוטפים בניילון ומקררים כשעה במקרר.

בינתיים מניחים את פרוסות הקישואים על מגבת נייר ומפזרים מעט מלח. נותנים לפרוסות להזיע כחצי שעה. מייבשים בעדינות במגבת הנייר.

בקערה נפרדת מערבבים את הריקוטה, הפרמז׳ן, הפטה פלוס כפית מתערובת השום-שמן זית-פלפל שחור. מחממים את התנור לחום של 350 מעלות. על משטח עבודה מקומח מרדדים את הבצק לעלה בקוטר 30 ס״מ בערך. מעבירים לתבנית מרופדת בנייר אפייה. מורחים את תערובת הגבינות במרכז ומשאירים שוליים של 5-6 ס״מ. מניחים את הקישואים בחפיפה, מעגלים, מעגלים. מטפטפים מעל הקישואים את השמן זית-שום הנותר. סוגרים את הבצק על הקישואים בקיפולים גסים. מורחים ביצה במברשת ומפזרים שומשום מעל. אופים 30-40 דקות עד שהמאפה מקבל צבע זהוב ויש ריח מטרף בבית. סלט קייל קטן ורענן ליד – ואתם מסודרים!

סלט קייל וגרגירי רימונים

מה צריכים?

500 גרם קייל טרי

1 שן שום מעוכה

1/4 כפית פלפל שחור טחון

1/4 כפית מלח ים

1 לימון

2 כפות שמן זית

1 כפית דבש

חופן נדיב של נענע קצוצה

חופן נדיב של פטרוזיליה קצוצה

2 כפות זרעי חמניות או דלעת

½ כוס חמוציות מיובשות

2 כפות זרעי רימונים

¼ כוס אגוזי מלך

מה עושים?

שוטפים את הקייל ומסירים ממנו את כל הגבעולים הקשיחים. קוצצים ומניחים בקערה גדולה.  בצנצנת או בקערה מערבבים שום, מלח, פלפל, מיץ לימון, שמן זית ודבש. מערבבים היטב ושופכים על עלי הקייל הקצוצים. ועכשיו מגיע החלק החשוב; מעסים את עלי הקייל בעדינות במשך כ-3 דקות עד שהם מתרככים וקמלים קלות. טועמים ובודקים האם איבדו את המרירות שלהם. מפזרים מעל את עשבי התיבול, הזרעונים, גרגירי הרימון, האגוזים והחמוציות. מגישים בגאווה לשולחן.

שתהיה לכולנו שנה טובה ומתוקה!

באהבה,

דלית

מתוק לו: ראיון עם השף קונדיטור אלון שבו

מתוק לו: ראיון עם השף קונדיטור אלון שבו

מאת: דלית גבירצמן

טוב, זה לא קל. הראיון שלי עם השף קונדיטור אלון שבו היה אולי אחת המשימות הכי קשות שלקחתי על עצמי עבור ״בעניינים״. לא די שהוא צעיר וחתיך, הוא גם מוכשר בטירוף, ויותר מהכול, הוא עושה את מה שאני הכי אוהבת בעולם: קינוחים. ומה שהכי הורס, זה שהוא חמוד וזמין ונגיש (שלא לומר ספונטני ורגיש). תוך דקות הוא חוזר אלי במייל, ומיד מרגישים שהוא, איך לומר… מתוק אמיתי.

צילום: בן יוסטר

אלון שבו הוא שף קונדיטור שעבד במסעדות השוות והנחשקות בתל אביב כמו ה״שולחן״ ו״חדר אוכל״. הוא בוגר בית הספר הגבוה לקולינריה ״בישולים״ וקורסים שונים באקדמיות בארץ ובחו״ל. הוא מנחה סדנאות קונדיטוריה, נותן ייעוץ קולינרי למסעדות וחברות, עובד בשיתופי פעולה רבים ומגוונים ומעלה מידי יום את היצירות שלו לאינסטגרם. יש לו עשרות אלפי עוקבים נאמנים ובאתר ובחשבון האינסטגרם שלו תוכלו למצוא תמונות מרהיבות של קינוחים סופר פוטוגניים, שממש עושות חשק ללקק את המסך.

– אני כבר שלושה ימים קוראת עליך ומריירת על היצירות שלך. אז מה מביא בחור צעיר כמוך לעולם הקולינריה בכלל, ולמתוקים בפרט? וזה קצת מצחיק לשאול איש צעיר שכמוך, אבל מה היו התחנות החשובות בדרך? 

נולדתי למשפחה שיש לה חברת קייטרינג כך שכל חיי גדלתי במטבחים. ישר אחרי הצבא התחלתי לעבוד במטבח, וזה פשוט לא הלך. ואז פניתי למה שמאוד אהבתי, שזה עולם הקונדיטוריה. עבדתי במסעדה ומאוד התקדמתי שם, למדתי והתפתחתי, וזה הגיע לשלב שהרגשתי שאני יכול כבר להעביר בעצמי סדנאות. משם קיבלתי הכי הרבה השראה וגם פידבק מיידי על מה שאנשים הכי אוהבים. התחלתי לייצר כל יום תוכן חדש, ותמיד הקפדתי שהכול גם ייראה טוב וחדשני. זה הכול מתבסס על שנים של עבודה במטבחים, לימודים והשתלמויות, קריאה של חומרים, והכול התחבר ביחד.

-איך את מסביר את הטירוף הגסטרונומי שמאפיין אותנו כחברה כיום? מאיפה נובע לדעתך הצורך להתענג ולהתמקצע או אולי להתמקצע בתענוגות?

אנשים מתים על דברים חדשים. ברגע ששומעים על משהו חדש, כולם רוצים לנסות אותו. זה גם הרבה עניין של טרנדים. אנשים רוצים להיות במקום הנכון כדי שיוכלו לדבר על זה. וזה ככה בהרבה תחומים ולא רק בתחום הגסטרונומי. בארץ, זה די מובן לי. זה מתקשר לזה שאנחנו רוצים לחוות סיפוק מיידי ולהנות, כי כולם עובדים קשה ובסוף היום, רוצים להנות. וזה גם עניין של סקרנות ותרבות של הנאה וצריכה. אנחנו חיים בתרבות של שפע, ונהנים לצאת ולאכול בחוץ. שם נפגשים עם חברים, שם קובעים פגישות וכו׳. זה כבר הפך לדרך חיים.

– אילו מגמות קולינאריות בעולם מעניינות אותך ואיך אתה מגיב להן? כמו לוקאל סורסינג? גלוטן פרי? ויגאן?

יש לי דעה מאוד נחרצת בעניין הזה. אלא אם מדובר באנשים שלא יכולים לאכול גלוטן מסיבות בריאותיות או טבעונים, אני לא מאמין בזה. בהגדרה, קינוח זה לא מזון בריאות. קינוח אמיתי וטוב לא יכול להיות בריא. אני תמיד אומר שעדיף לאכול פחות, אבל ממשהו טעים יותר. אני אומר את זה בגלל שעשיתי הרבה נסיונות. מנסיון, כשמתפשרים על הקלוריות, תמיד יוצא מוצר שהוא פחות טעים. וזה באמת חבל. אלו הם טרנדים שבאים והולכים. בכל פעם תוקפים משהו אחר שנחשב כ״לא בריא״ ומעיפים אותו מהתפריט. פעם העיפו את השומנים ואחר כך את הסוכרים, ובסופו של דבר, אנשים רוצים להנות משני העולמות. לכן אני בעד צריכה מדודה של דברים. עדיף לאכול טוב, אבל פחות.

– מהיכן אתה שואב את ההשראה ליצירות שלך? מי השפים שמשפיעים עליך? Grant Achatz  ,Pierre Hermé ?

באופן כללי, זה שילוב של דברים. הרבה מזה, מגיע ממה שאני רואה באינסטגרם ובפייסבוק, ואולי זה ישמע קלישאה, אבל אני באמת מקבל השראה מהכול. אני מקבל השראה מיצירת אמנות או שפשוט אני מתחיל מהחומרים שיש לפני. לפעמים, אני מסתכל על שאריות של דברים שיש לי מהיום הקודם, ואני מנסה לפתח מזה משהו אחר. מאחר ובכל יום אני מעלה משהו חדש לאינסטגרם, חלק מתהליך פיתוח האוכל מתחיל ממה שיש לך כדי ליצור מזה דברים חדשים ושונים. מצד שני, יש דברים שהצריכו תהליך ארוך והרבה מחשבה ותכנון עד שיצאו כמו שצריך. אני בעיקר מושפע מפטיסרי צרפתי קלאסי, אבל לא אוהב את זה שהוא מאוד מקובע ומיושן. אני נהנה לתת לדברים הקלאסיים את הטוויסט שלי, ולהפוך אותם לקצת יותר צבעוניים וחדשניים.

– צורה או טעם?

וואו, זאת שאלה קשה. בסופו של דבר, אני ממש לא מסוגל להתפשר על הטעם. אבל בעידן שלנו קשה מאוד להתפשר גם על האלמנט הוויזואלי. אנשים רוצים שדברים יצטלמו טוב ואסתטיות היא חלק חשוב מהעניין. בעיני, הטעם הוא הכי חשוב. הרבה שפים נותנים הנחיות שקודם כל חשוב שהדברים יראו טוב ושזה יהיה צלים, כלומר שאפשר יהיה לצלם את זה, כי זה חלק מהעניין השיווקי.

– שפים נערצים?

Pierre Hermè הוא מלך בעולם של הקונדיטוריה ובמקביל אליו יש עוד מישהי שאני מעריץ ששמה קלייר דאמו Claire Damon ויש לה מקום בפריז שנקרא Des Gâteaux et du pain. היא עושה בעיני את הדברים הכי מעניינים, מקוריים וטעימים שיש בפריז. היא פשוט מדהימה. ויש קונדיטורית נוספת בשם  Claire Heitzler שהיא השף פטיסרי של Ladurée. אני מעריץ אותה והיא עושה עבודות יפיפיות.

אנחנו מחליפים רשמים נלהבים על הסדרה המצוינת chef's table, על הקראפן של מיסטר הולמס, צ׳אד רוברטסון מטארטין וננסי סילברטון ממסעדת Osteria Mozza, ואני כבר לא יכולה לחכות להראות לו כמה מנפלאותיה של סן פרנסיסקו. שנינו מסכימים על כך שהחלק הכי חשוב בארוחה זה הקינוח. כל השאר זה רק הפור-פליי לפני הדבר האמיתי. ושנינו יודעים שהאיכות תמיד חשובה יותר מהכמות.

– כבר למדתי עליך שטראטים ופירות חמצמצים הם הפייבוריט שלך. מה עוד?

נכון, לגמרי! אני משוגע על טארטים עם פירות. וכי מה יכול להיות יותר טעים מבצק פריך, מילוי מתקתק של קרם שקדים ופרי טרי? אני מאוד אוהב פירות. באופן כללי, אני מאוד אוהב מתוק, אבל תמיד אעדיף פירות על שוקולד.

– אתה כיום הדבר החם של הקונדיטוריה הישראלית. מהו סוד הקסם או ההצלחה שלך, לדעתך?

קודם כל, אני חייב להודות שיש בזה אלמנט של מזל. היה לי טיימינג מאוד נכון. הרבה מההצלחה שלי אני חייב לאינסטגרם שנכנסתי לשם ישר מההתחלה, וזה גם מאוד עזר. וכל העניין השיווקי של ייצור תוכן ברמה מאוד גבוהה הוא גם מרכיב חשוב בהצלחה. ההתמדה בייצור תוכן איכותי גורמת לאנשים להגיע. חלק מזה, קשור להתמדה ולשיווק. אני נעזר באנשי מקצוע טובים ומשתדל תמיד לעשות את העבודה כמו שצריך. כשהקמתי אתר, לקחתי חברה מאוד טובה והם אלו שייצרו אותו עבורי. יש לי מישהו שאני נעזר בו עם התכנים השיווקיים, וגם בכל מה שקשור לעיצוב גרפי ועריכת וידאו. אני לא יודע לעשות את הכול, אז מה שאני לא יודע, אני פשוט נעזר באנשי מקצוע. חשוב לא להתפשר וחשוב גם להיפתח לעולמות חדשים ולשתף פעולה. בעולמנו באופן כללי, זאת הדרך לעבוד. כשאנשים מתחברים נוצר תוכן מעניין יותר, שכמובן מוביל לעזרה הדדית.

– איך אתה מפנק את עצמך? כשבא לך משהו טעים אתה יוצא לאן שהוא או מכין בעצמך?

זאת שאלה טובה. כשאני מפנק את עצמי במתוק, אז אישית אני מאוד אוהב גלידה. בדרך כלל, אני לא אכין לעצמי משהו במיוחד, כי תמיד יש משהו בבית.

– מהו החלק הכי כיפי בעבודה שלך?

החלק הכי כיפי בעבודה שלי הוא, ללא ספק, השלב בסדנה שבו הקינוחים מתחילים להיות מורכבים ואנשים מתחילים להתרגש מלראות אותם. כמובן שהחלק שמגיע לאחר מכן, שלב הטעימה, מספק לא פחות.

-קינוח בלתי נשכח?

טארט ליים ועגבניות ירוקות של השף קונדיטורית קלייר דמון מפריז (מהקונדיטוריה-des gateaux et du pain). השילוב בין השניים נשמע תלוש, והשימוש בעגבניות ירוקות לא בשלות עשוי לעורר אי נוחות, אך ביס אחד מהקינוח וישר התאהבתי.

 – איך החוויה שלך בסדנאות? הקהל הישראלי יכול לעיתים להיות דעתן וביקורתי?

הקהל הישראלי מדהים. אני מעביר המון סדנאות ולדעתי הגעתי לכמעט אלפיים איש. אני עושה את זה כבר ארבע שנים, בבתים של אנשים, אצלי בבית או במקומות מקצועיים ואנשים מאוד זורמים. הם באים בראש פתוח ומאוד נהנים. מעבר להכול, חשוב להם התוצר הסופי אבל הם גם נהנים מהתהליך. חשוב לי שהקהל יהיה שותף לתהליך, שישאלו שאלות ושירגישו בנוח. אנשים בארץ מאוד אוהבים סדנאות בישול ואפייה וחשוב לי שהם יבואו ויהנו. כשאני מעביר סדנה אני מאוד מושפע מהקהל וכשיש קהל טוב, אז גם הסדנה טובה.

– איך נראה יום בחיים של אלון שבו?

למען האמת, זה משתנה מיום ליום. יש הרבה פגישות על פרויקטים חדשים. עכשיו למשל, אני מלווה את רשת קפה ג׳ו שבניתי להם תפריט קינוחים חדש. אנחנו בשלב של ההטמעה של הדברים, ואני עובר מסניף לסניף בכל הארץ ובודק איך זה עובד. מעבר לזה, אני מתכנן סדנאות ובמקביל עובד על פיילוט לתכנית בישול. כל הזמן צצים עוד ועוד דברים.

– צריך אומץ לבחור בתחום הזה כמקצוע.

נכון, אבל כמו שחבר טוב שלי פעם אמר לי, זה לא באמת משנה באיזה תחום אתה בוחר לעסוק, העיקר ללכת עם זה עד הסוף ולעשות את זה הכי טוב שאתה יכול. חשוב ללכת על תחום שאתה טוב בו ולא להתפשר. צריך להיות במקום הנכון ובזמן הנכון, וצריך גם קצת מזל.

– מה מסמל עבורך הצלחה? מתי תדע ואולי אתה כבר יודע, שעשית את זה?

זאת שאלה שמעולם לא שאלו אותי. אני לא חושב שאדע אי פעם. המקום שאני שואף אליו זה להקים בית ספר, אבל לא בית ספר רגיל לקונדיטוריה. מקום שלומדים בו לא רק איך להכין בצק פריך ובצק רבוך אלא משהו מעבר לזה. אני מחפש מקום שידבר גם על תרבות והיסטוריה, על דברים טכנולוגיים כמו צילום ועריכה של וידאו. משהו עמוק עד לרמה של תואר באוניברסיטה, מקום שאנשים יוכלו לבוא ולרכוש המון כלים שונים שקשורים למקצוע. צריך תמיד לזכור שיש כיום מקצועות חדשים ונוצרים עוד ועוד. העולם הולך לכיוון הזה וצריך לתת לזה מקום והכשרה מתאימה.

 

איזה כיף לדבר עם מישהו שרואים עליו שהוא עושה את מה שהוא הכי אוהב ונהנה לעשות. יש משהו בזרימה ובאנרגיה שלו או שלה שמוכיחים מעל לכל ספק, שהם נמצאים באלמנט שלהם. זה מעורר השראה ובמקרה של אלון שבו, גם הרבה תאבון. אני יודעת איפה אני אהיה ב-6 בספטמבר בשעה 8:00 בערב. ואתם?

כמובן, שאני לא מוותרת ומבקשת ממנו מתכון מנצח, כזה שקל להכין בבית, ואלון המתוק מלמד אותנו השבוע איך הוא מכין בבקה שוקולד.

בבקה שוקולד

מה צריכים?

250 גרם קמח

6 גרם שמרים יבשים

50 גרם סוכר

1 ביצה

60 גרם חלב

30 גרם מים

125 גרם חמאה רכה

רבע כפית מלח

+ביצה טרופה להברשת הבצק

מלית שוקולד

250 גרם שוקולד מריר

250 גרם שמנת מתוקה

+100 גר' שוקולד מריר קצוץ גס

סירופ סוכר

100 גרם סוכר

100 גרם מים

מה עושים?

במיקסר עם וו לישה מערבלים במהירות נמוכה את כל החומרים מלבד החמאה. לאחר שהחומרים מתחברים מוסיפים את החמאה והמלח וממשיכים ללוש במהירות בינונית למשך 7-10 דקות ועד שהבצק הופך חלק (עד שנוצרת רשת גלוטן). מעבירים את הבצק לקערה מקומחת, עוטפים את הקערה עם ניילון נצמד ומקררים במשך שעתיים (לפחות) במקרר. לפני השימוש בגנאש יש להוציא אותו כחצי שעה מראש מחוץ למקרר- כדי לאפשר לו להתרכך ולהיות נוח למריחה (במידת הצורך ניתן להשאיר יותר מחצי שעה). כמו כן ניתן לרכך את הגנאש במיקרוגל למשך 30-60 שניות אך חשוב להשתמש בעצמה הנמוכה של המיקרוגל (עוצמה גבוהה תהפוך את הגנאש לנוזלי.

להכנת מלית השוקולד:

בסיר מביאים לרתיחה שמנת מתוקה. במקביל מניחים 250 גרם שוקולד מריר בתוך קערה בינונית. יוצקים את השמנת על השוקולד. ממתינים דקה (להמסת השוקולד) וטורפים היטב ליצירת תערובת אחידה. מקררים את התערובת במקרר (כשעתיים).

סירופ סוכר: בסיר מביאים לרתיחה מים עם סוכר. מערבבים היטב להמסת הסוכר. מסירים מהאש ומאפשרים לסירופ להצטנן (במקרר כשעה או בטמפרטורת החדר).

הרכבת העוגה ואפייה: מרדדים את הבצק למלבן בעובי 2-3 מ"מ. מורחים את מלית השוקולד בשכבה אחידה על גבי הבצק המרודד , מפזרים את השוקולד הקצוץ (100 גרם) ומגלגלים את הבצק לצורת רולדה. חותכים את הבצק המגולגל לאורכו (כלומר חתך לאורך הרולדה). מלפפים את שתי הרצועות אחת על גבי השניה למעין צורת ספירלה. את קצוות הבצק מצמידים לחלק התחתון של העוגה. מעבירים את העוגה לתבנית אינגליש מכוסה בנייר אפייה. מתפיחים את הבצק עד להכפלת הנפח (כ45 דקות). מחממים תנור ל170 מעלות (350 מעלות פרנהייט) בתכנית טורבו. מברישים את הבצק בביצה טרופה ואופים במשך 25-35 דקות. בתום האפייה מספיגים את השושנים בסירופ סוכר.

שבת שלום,

דלית

ישראל זה כאן! איפה תמצאו בגדי מעצבים, אוכל ותכשיטים כמו בבית?

ישראל זה כאן! איפה תמצאו בגדי מעצבים, אוכל ותכשיטים כמו בבית?

מאת: דלית גבירצמן

יש דברים שפשוט אין להם תחליף. אין תחליף לקוטג׳ של תנובה, אין תחליף לחומוס של אבו-חסן. אין תחליף לאבטיח קר, אדום ומתוק על חוף הים בתל אביב. אין תחליף לקפה ולמאפים של הארץ (אנחה!). אין, אין כמו האווירה של שישי לפנות ערב, שנייה לפני כניסת השבת או של ערב חג. אין כמו האוכל המוכן שאפשר לקנות בארץ, שהוא הכי ביתי וטעים שיש (כשאין בנמצא אוכל ביתי). ואם אתם לא מאמינים לי, כנסו ביום שישי ל״ריחות וטעמים״ ברמת השרון ותזהרו שלא להתעלף מהמבחר. אין על הנעליים בארץ. אין על התכשיטים, הבגדים, העיצוב והחדשנות כמעט בכל תחום שרק אפשר להעלות על הדעת. אבל… מה לעשות, שאוקיינוס שלם מפריד בינינו לבין כל הטוב הזה? וכל זה, עוד לפני שאמרתי משפחה, חברות, בורקס ושוקו בשקית, כי זה בכלל מביא אותי לכדי דמעות.

אז מה עושה בחורה נמרצת שכמוני, כשקשה לה וצובט לה קצת בלב אחרי חופשת קיץ מעלפת חושים? יוצאת לחפש מקומות שווים שמרוממים את הנפש ומורידים, ולו במעט, את מפלס הגעגוע. אז בואו איתי למסע בלתי רגיל, ואכיר לכם כל מיני אנשים מקסימים ומקומות יפים וטעימים, שעוזרים לנו להרגיש הכי קרוב לבית שרק אפשר. רק בלי הג׳טלג. מן כתבה למתגעגעים, כמוני, שבוחרים ללכת בלי ולהרגיש עם.

Baboo

BaBoo  שייכת לאישה שופעת טעם וקסם אישי, המלאה באהבה לאנשים, לדברים יפים ולטיולים בעולם, שהחליטה לפתוח את חלקת האלוהים הקטנה שלה, ממש כאן, בסן פרנסיסקו. גלית חי מביאה אלינו עיצוב ישראלי (וכן עיצוב עולמי בעיקר ממקומות פחות מוכרים), מעצבים צעירים, והמון אהבה לטקסטיל וחומרים טבעיים. מיד כשפוגשים את גלית מבינים שמדובר בעסק שדוגל בשירות יוצא דופן, שבבסיסו הכרות וחברות עם הלקוחות, ויציאה מעבר למקובל בכל מה שקשור לאמון, עמידה בהבטחות, אחריות וכנות – מעין מועדון לקוחות, אם תרצו. כמו כן, חשים בהערכה הגדולה שיש לה למעצבים והיוצרים ולמקורות העבודה שלהם – לחומר, למקום ולהשראה. האווירה בחנות קסומה וביקור בה מעורר את כל החושים (ואל תוותרו על השוקולד המשובח המוצע למבקרים!).

העיצוב הישראלי הוא גאווה בפני עצמה, וגלית רואה בעצמה מעין שגרירה של ישראל, בדרכה שלה. חלק מהמעצבים הישראלים שמוצגים בחנות הם: רוני בן שמחון (צילום אומנותי), עדי שפירא (קרמיקה), באבו (תאורה), בודו (שטיחים ואומנות לבד), מיקה בר (טקסטיל), צורי גוואטה (מעצב טקסטיל ותכשיטים), עינת ברג (מעצבת טקסטיל ותכשיטים) gaga and design, יהלומיס (קרמיקה), רוית קפלן – (תכשיטים – מקומית), איריס גיא סופר (תכשיטים), יוסי פלד (אומנות עבודות ברזל) וטובי פרבר (תכשיטים). אז אם חשקה נפשכם בקפיצה קטנה לארץ, רק בשביל לנשום קצת טעם טוב ועיצוב ישראלי במיטבו – זה המקום בשבילכם!

Baboo, 3356 Sacramento st. San Francisco

ארוחת בוקר ישראלית אצל עליזה ב-eatwith

אם כל התיאורים הללו והגעגועים עושים אתכם רעבים, אם אתם חולמים, כמוני, על טעמים ומטעמים מוכרים העשויים בהקפדה ובאהבה רבה, ומוגשים בכלים יפים – ממש כמו בארץ, אם יש לכם אירוע לחגוג עם חברים, אורחים או מקומיים, עשו לעצמכם טובה והזמינו ארוחת בוקר ישראלית, ארוחת שבת כמו בבית או חפלה ים תיכונית אצל עליזה גרייבסקי. עליזה תכין עבורכם את כל אלה, בנוסף לארוחות הנפלאות שהיא מארחת ב-eatwith. עליזה היא לא רק קוסמת במטבח, היא גם אחד האנשים הכי נדיבים שאני מכירה. היא יוצקת את ליבה אל הסירים, אל המאפים המדהימים והסלטים המשובחים, חוץ מזה שהבית שלה נראה כמו סניף של אנתרופולוג׳י. מומלץ בחום!

Aliza Bishulim SF, www.bishulimsf.com, www.eatwith.com

Ruti

קשה לי להאמין, שיש מישהי שעדיין לא שמעה על רותי. רותי זיסר היא אחת הנשים הכי יפות, הכי מוכשרות, אמיצות, אנינות טעם ובעלות הסטייל שפגשתי מימי. אחרי שנים בתעשיית ההייטק, החליטה רותי ללכת בעקבות הלב ופתחה ב-2009 את חנות הדגל שלה בפאלו אלטו. והשאר, איך אומרים? הסטוריה. מאז, פתחה רותי חנויות נוספות בברקלי, סן פרנסיסקו, סנטה מוניקה, Venice, וידה עוד נטויה. מעבר לעובדה שרותי מוכרת בגדי מעצבים ישראליים מהשמות המובילים בתחום, יש לה עצמה ליין של בגדים מחמיאים, נוחים וייחודיים שתמיד, אבל תמיד, זוכים למחמאות – ואני מדברת מנסיון! התשוקה של רותי לאופנה ניכרת בכל בחירה שלה והיכולת שלה להתאים את הבגד הנכון לכל אחת ולגרום לה להרגיש הכי טוב עם עצמה הינן מרשימות ויוצאות דופן! ואגלה לכם בסוד: אני, את הקניות שלי אצל רותי עורכת דווקא לפני הביקורים בארץ. אתם יודעים למה? כי זה משאיר לי יותר זמן לבתי קפה… וכל בגד שקניתי אצלה, תמיד נראה מעולה!

ruti

קפה סטופ

כאילו בהזמנה, נפתח ממש בשבועות אלו המקום לו ציפינו וחיכינו חודשים ארוכים. בצמוד לפלאפל סטופ, שהפך למוקד עלייה לרגל לכל המעוניינים לנגוס בפיתה מעולה מלאה בפלאפל חם וטרי, נפתחה ממש ממול האחות הצעירה, המאפייה ובית הקפה – קפה סטופ. תדמיינו בורקסים חמים המוגשים עם ביצה קשה ועגבניות מרוסקות, שקשוקה, ארוחת בוקר ישראלית עם מלא גודיס קטנים, רוגלך, ובעיקר, אווירה – ממש כמו בארץ. וכל זה, כאן אצלינו.

Café Stop, 1323  Sunnyvale Saratoga Road, Sunnyvale

תכשיטי חן

גם בתחום עיצוב התכשיטים אין לנו מתחרים. אז תכירו בבקשה את חן שוורצמן, בת 35, נשואה לבעל ארגנטינאי, שעסקה בישראל בסחר בשוק ההון כעשר שנים. כיום, חן היא צורפת מקצועית, בעלת עסק של תכשיטים בעבודת יד. היא התחילה ללמוד צורפות לפני כ-6 שנים בתור תחביב והתאהבה. את התכשיטים חן עושה מכל הלב והיא מאמינה שהם צריכים לגרום לאושר, ולכן מאוד חשוב לה שמי שקונה את תכשיטיה תרגיש הכי מחוברת אליו בעולם.

את התכשיטים של חן ניתן לרכוש ב- ETSY: henmadewithlovee

חשבון אינסטגרם: henmadewithlovee

StandingOBoutique

ציפור קטנה לחשה לי את שמה של יפעת. היא ובעלה הגיעו לארה״ב לפני כ-12 שנה, ואף היא החליטה לקחת פסק זמן מהקריירה המשפטית וללכת בעקבות העניין הרב שגילתה באופנה, עיצוב ואסתטיקה בכלל. מאחר וגילתה שלפרברי אמריקה אין הרבה מה להציע בתחום, החליטה להקים את "STANDING "O – סטודיו לאופנה, המתמחה ביבוא בגדים ופריטי אופנה משלימים מישראל. הבגדים מתאפיינים בגזרות מחמיאות, בדים במרקם והדפס ייחודי וסגנון casual chic. לצד הבגדים, יפעת מייבאת תכשיטי אופנה ייחודיים. כאמור, השמועה עברה מפה לאוזן והעסק גדל באופן אורגני. אחד הדברים שהכי חשוב ליפעת בעסק הוא להיות כנה וישירה עם הלקוחות. הסטיילינג האישי הוא חלק ממה שמציע הסטודיו, ויפעת מאמינה שיחס אישי ועזרה בבחירת הבגדים והתאמתם הם קריטיים בעסק מסוג זה. כמו כן, חשוב לה לשמור על רמת מחירים סבירה. מעצבים ומותגים מישראל שניתן למצוא בסטודיו – חגית טסה, ביאנקו, דנה אשכנזי, אחיות, הולי, אפרת וטלי ועוד.

יפעת פיקרז, טלפון: 5859 505 408

Newcastle Dr., Los Altos 1810

Facebook: @StandingOBoutique

ווילאג׳ חומוס

חומוס זאת נקודה כואבת, ואין כתבה למתגעגעים בלי מקום טוב של חומוס. רציתי לספר לכם הפעם על מקום שהתוודעתי אליו ממש לאחרונה, שנמצא ממש כאן ומוכר חומוס טעים, אחד הטעימים שאפשר להשיג פה, פיתות מושלמות וחמוצים נפלאים, והוא נקרא ווילאג׳ חומוס. זהו מקום קטן, צנוע ומפתיע באיכותו. הם מספקים שרותי קייטרינג לאירועים או סתם לקחת הביתה. שווה ביותר!

Village Hummus, 1001 Park Place, San Mateo, CA 94404

BERNHARD

שמן וריחן של החלות של ענת לשם כבר יצא למרחוק. בלחם בכלל, יש משהו שורשי וביתי, ולחלה בפרט, יש קסם מיוחד שאין שני לו מכל מליוני המאפים. באסתטיקה המופלאה שלה ובהקפדה על כל פרט ופרט, מצאה ענת דרך לחבר את קהל לקוחותיה הנאמן לריחות ולטעמים של הארץ. אין כמו לקבל משלוח של ברנרד כדי למלא את הבית בניחוחות של שבת וחג.

http://www.bernhardchallah.com/

מסעדת ב-בית

למסעדה הנפלאה הזאת באוקלנד, בבעלותה של השפית המקסימה מיקה טלמור, כבר הקדשתי כתבה שלמה. החיוניות, האנרגיה הטובה, הנדיבות, החיוך הכובש והכישרון של מיקה גורמים לי לרצות לספר עליה לכל מי שאני מכירה. רואים עליה שהיא עושה את מה שהיא הכי אוהבת לעשות. שלא תגידו שלא ידעתם!

Ba-Bite, 3905 Piedmont Avenue, Oakland

מאפיית פרנה

פעם קראו להם הטאבון, וגם עליהם כבר כתבתי כתבה שלמה. אבל למי שפיספס, שווה לדעת שיש בעיר מקום נהדר שמכין במקום חלות לשבת, בורקסים, רוגלך ובייגלך שהופכים כל מפגש לחגיגה ישראלית ואת סוף השבוע לשבת אמיתית. טעים!

Frena, 132 6th St, San Francisco

 

הצורך שלנו במוכר ובידוע הוא אנושי ומובן. לא משנה כמה רחוק הלכנו, כמה ימים ויבשות חצינו וכמה שנים אנחנו חיים מחוץ לארצנו הקטנטונת, המהבילה ועתירת הסטייל והטעם. כמה טוב שיש מי שדואג להביא אלינו ולייצר עבורנו ניחוחות, טעמים ומוצרים באיכות, בסגנון ובייחודיות שכולנו אוהבים ומעריכים. הרשימה הזאת היא, כמובן, חלקית. ישנם עוד רבים באזור שדואגים להביא אלינו ולייצר עבורנו את שאהבנו. המשך יבוא. אתם יודעים, לגעגוע הרי אין סוף.

לא ניפרד לפני שאצייד אתכם במתכון מ-ע-ל-ף שחלקה איתנו באהבה עליזה גרייבסקי. זהו מתכון למאפים מקסימים, נוטפי גבינת ברי עם עקצוץ מתקתק של ריבת פלפלים. היחס בין קלות ההכנה לתיחכום של הטעמים הוא כמעט בלתי חוקי.

מאפי הגבינה של עליזה

מה צריכים?

1 חבילה בצק עלים

שתי חבילות של עיגולי גבינת ברי (ניתן למצוא אצל יוסף הסוחר)

ריבה (רצוי להשתמש בריבת פלפלים חריפים או להוסיף אבקת צ׳ילי לריבה רגילה)

ביצה, לציפוי

שומשום

מה עושים?

מחממים את התנור לחום של 390 מעלות פרנהייט. מרדדים מעט את הבצק ומחלקים לריבועים לפי מספר הגבינות. מורחים כפית ריבה על כל עיגול ברי ומניחים אותם עם הריבה למטה על הבצק. אוספים את השוליים של הבצק ואורזים כמו מתנה. חשוב להדק את הבצק כדי שהגבינה לא תזלוג מהצדדים. מורחים מעל ביצה ומפזרים מלמעלה שומשום לבן/שחור או קצת סומק/פפריקה/אבקת צ׳ילי. אופים 20-30 דקות עד שהמאפים משחימים מכל עבר. מגישים ומתענגים!

שבת שלום,

דלית

סרטים, רבותי, סרטים!

סרטים, רבותי, סרטים!

מאת: דלית גבירצמן

סבתא שלי היתה אומרת, שהכול – זה מהחיים. במיוחד אחרי שהייתה צופה בסדרות טלוויזיה, דבר שנהגה לעשות רוב הזמן בשנותיה האחרונות. סבתא שלי היתה אישה חכמה. היא ידעה דבר או שניים על החיים האלה. היא הבינה מהר מאוד, וביטאה זאת בדרכה המיוחדת, שהמציאות עולה על כל דמיון.

נזכרתי במילותיה של סבתא שלי השבוע, בשלוש הזדמנויות שונות. לראשונה, כשצפיתי בסרט קטן ונפלא בשם Maudie,  שהוא סיפור גדול על אישה קטנה, ואולי להיפך. הסרט מספר את סיפורה הלא- יאמן של האמנית הקנדית, מוד לואיס, שחיתה ויצרה בנובה סקוטיה, אחת מהפרובינציות הכי קטנות בקנדה. מוד, שסבלה ממומים קשים מלידה וחייתה רוב שנותיה בצריף רעוע ללא חשמל וללא מים זורמים, ראתה את העולם כמקום צבעוני ושמח. באצבעותיה הגרומות אחזה במכחולים וצבעה את העולם הניבט מחלון חדרה הקטנטן בצבעים עזים ומלאי חיוניות. בסרט מגלמת את דמותה של מוד השחקנית המצוינת סאלי הוקינס ואת תפקיד בעלה הנרגן וקשה-היום משחק איתן הוק, באחד מהתפקידים המרגשים ביותר שלו בשנים האחרונות. סרט קטן שממלא את הלב עד גדותיו. מומלץ!

הפעם השנייה, ששמעתי את קולה של סבתא חנה לוחש באוזני, היה כשצפיתי בסרט הדוקו המרגש Presenting Princess Shaw,  בעקבות הביקור בתערוכה של קותימן במוזאון היהודי בסן פרנסיסקו (פרטים נוספים בכתבה המצוינת של טלי שמי). בסרט, שוב המציאות מוכיחה לנו שביכולתה פשוט לעלות על כל דמיון. וכי איזה תסריטאי, מוכשר ככל שיהיה, יכול היה אי פעם להעלות במוחו הקודח את הסיפור ההזוי הבא: בקיבוץ צאלים שבישראל יושב בחור צעיר, מזוקן וחמוד ומשוטט לילות ארוכים באינטרנט בחיפוש אחר קטעי יוטיוב. יום אחד הוא מגלה זמרת מניו אורלינס, אחות סיעודית במקצועה, שמעלה לרשת סרטונים בהם היא שרה א-קפלה ומשתפת עם כל שמונים העוקבים שלה ברחשי ליבה המיוסר. הקיבוצניק הבחור הישראלי נישבה בקסם ובאותנטיות של זמרת הנשמה האלמונית ומחליט לשלב את סרטוניה עם קטעי נגינה שונים שאסף ביוטיוב ולתת להם תזמור וליווי מוסיקלי יוצאי דופן. הסרטונים הופכים ויראליים, ובין לילה, נולדה נסיכה. סרט נפלא, מרגש מאוד, מפתיע ומעורר מחשבה!

ואז, מגיעה הידיעה על אמיר פרישר גוטמן. ותגידו לי אתם, אם זה לא סיפור מהאגדות. סיפור טראגי, שמיד גורם לי לחשוב שיש אנשים שלא משנה כמה קצרים חייהם, הסיפור שלהם גדול מהחיים והוא נוגע בכולנו. בדיוק השבוע, צפיתי שוב בהפקה המצוינת של HBO למחזה האוטוביוגרפי ״הלב הנורמלי״ מאת לארי קרמר – The Normal Heart. המחזה מתאר את התמודדות קומץ פעילים במאבקם מול הממסד האמריקאי, שהיה אדיש להתפרצות והתפשטות מגיפת האיידס בתחילת שנות השמונים בניו יורק. מארק ראפלו באחד מהתפקידים הכי מרשימים שלו, אם לא המרשים ביותר, הוא האיש שהוביל את אחד המאבקים המתוקשרים ביותר והיה לגיבור התקופה, לא לפני שהודח מהאגודה שהקים, בשל אי הנכונות שלו להתפשר בנוגע להומואים בארון ולממסד השמרני; ממסד שהתעלם מהמגיפה הקטלנית שפרצה אז וקטלה אלפים. לצידו משחק מאט בומר ההורס שהשיל מגופו החטוב קילוגרמים רבים בכדי לגלם את דמותו של בן זוגו של לארי הנגוע במחלה. סרט נוקב, רגיש, מעורר מחשבה ואמפתיה ובעיקר – אמיתי!

ואם כבר בסרטים ובסיפורים אמיתיים וגדולים מהחיים עסקינן, אני חייבת להוסיף כאן מילה על שני סרטים מרתקים המוצגים במסגרת פסטיבל הסרטים היהודי של סן פרנסיסקו. האחד הוא הסרט ״בן גוריון, אפילוג״ סרטם התיעודי של יריב מוזר ויעל פרלוב, שיוצג בשבת ה-29 ביולי בסן פרנסיסקו. הסרט השני הוא על הרקדנית בובי ג'ין סמית', בוגרת בית הספר ג'וליאד, שרקדה בלהקת בת שבע ולימדה"גאגא" בשיטת אוהד נהרין, במגוון מוסדות בעולם. אחרי עשר שנים בלהקת "בת שבע", בובי ג'ין חוזרת לארה"ב כדי לחפש את דרכה כיוצרת עצמאית. בגיל 30, מבוגרת ממרבית חבריה ללהקה, היא מחפשת בית, מקום שבו תוכל לחשוף את כל כולה. היא מוותרת על מעמדה, על הפרגון של הקהל המקומי ואפילו על סיפור אהבה עם רקדן תל אביבי צעיר. החזרה לבית הוריה באיווה והניסיונות לפרוץ אל תוך עולם המחול האמריקני התחרותי מעלים בה תהיות אישיות ומקצועיות, אבל גם מובילים אותה ליצירה מקורית, נועזת וכנה יותר מכפי שהעזה לדמיין.

ולסיום, עוד המלצה חמה על קומדיה רומנטית קטנה ומקסימה, שאף היא מבוססת על סיפור אמיתי. הסרט The  Big Sick או בשמו העברי ״חולי אהבה״ (מי, לכל הרוחות, מתרגם את שמות הסרטים?!) הוא סיפור על צעיר פקיסטני המסרב למצוא זוגיות בדרך המסורתית והוא מחליט שלא להיכנע לציפיות הוריו לאחר שהוא מתאהב בצעירה לבנה. הסרט האוטוביוגרפי בכיכובם של קומיל נאנג'אני ("עמק הסיליקון"), הולי האנטר וריי רומנו הוא סיפור קטן על המורכבות הגדולה שבאהבה. מי כמונו יכולים להזדהות עם המשפחה שלו למשל, שמנסה לחיות באמריקה כאילו היא עדיין בפקיסטן, עם פערי תרבות והציפייה להינשא לאחד או אחת ״משלנו״, ועם התקווה שאהבה והומור יוכלו לרפא (כמעט) את הכל. וכמו שסבתא שלי נהגה לומר, זה הכול מהחיים.

ולכבודה, החלטתי להכין השבוע קרפלעך או כיסונים ממולאים בתפוחי אדמה ובצל מטוגן. הכי מפנק ומנחם שאפשר. סבתי היתה יושבת ובאצבעותיה הקטנות והיגעות היתה מקפלת כיסונים מושלמים. כיסים קטנים של עונג המלטפים לך את הבטן מבפנים, זה ב-ד-י-ו-ק מה שהייתי צריכה. מכירים מישהו שלא?

כיסונים ממולאים בתפוחי אדמה ובצל מטוגן

אז מה צריכים?

לבצק:

2 כוסות קמח

1 כוס מים רותחים

1 ביצה

מעט חמאה

למילוי:

3-4 תפוחי אדמה בינוניים

1 בצל גדול

מעט שמן לטיגון

מלח ופלפל שחור

 

ומה עושים?

להכנת הבצק, מערבבים היטב את הקמח עם המים הרותחים. מצננים. מוסיפים את הביצה ומעט חמאה. מתקבל בצק מ-ו-ש-ל-ם לכיסונים שניתן להכין מהם קרפלעך במילוי בשר גם כן. מבשלים את תפוחי האדמה עד שיתרככו ומסננים. קוצצים את הבצל לקוביות קטנות ומטגנים לאט במעט שמן עד שיזהיב. מתבלים במלח ובפלפל שחור ומערבבים עם הפירה. מרדדים את הבצק על משטח מקומח ובעזרת כוס קורצים מהבצק עיגולים. מניחים במרכז כל עיגול בצק כפית מילוי ובעזרת אצבעות מקומחות סוגרים היטב לכיסונים. מרתיחים בסיר מים עם מעט שמן ומלח ומכניסים בזהירות את הכיסונים. מנמיכים את האש ומבשלים 5-6 דקות עד שהכיסונים צפים. מוציאים בעזרת כף מחוררת ומניחים על צלחת מרופדת בנייר מגבת. לפני ההגשה ניתן לתת לכיסונים טיגון קצר ולקשט במעט בצל מטוגן מעל.

ביתי, טעים והכי אמיתי שאפשר.

שבת שלום,

דלית

מומלץ בחום: ביקור בישראל, חלק ב'

מומלץ בחום: ביקור בישראל, חלק ב'

מאת: דלית גבירצמן

חם, חם , חם… כמה חם! באורח פלא, ביחד עם העלייה במפלס החום והלחות, משהו בי לפתע גם נפתח ומשתחרר. אני מסירה את שכבת הבגדים המיותרת ומרגישה חשופה, מחוברת לעצמי, לאנשים ולמקום.
בסאונה הגדולה והמיוזעת הזאת, הים הוא מקום המפלט, המקווה ובית המקדש והבריזה היא האלוהים. האבטיח הוא פרי גן העדן והמאפים הם לחם הקודש. מידי יום, אני פוקדת בית קפה חדש וטועמת עוד ועוד מאפים שמימיים. מגלה מאפייה תורכית קטנה, ממש חור בקיר, בשם דילק׳ס, שמוכרת שבלולי תרד וגבינות נפלאים מבצק יופקה וגם בורקס מים אגדי, שהם על גבול החטא הקדמון. עולה לרגל למאפיית לחמים, הפתוחה 24 שעות ביממה (למעט בשבת) ומתענגת על יצירות הבצק הנאפות באהבה וביראה.
מגלה שבתור עם הספר, אנחנו בהחלט יודעים להתפנק עם לחם טוב או מאפה מתוק. הארץ הטובה מלאה מאפיות איכותיות שלא נופלות ברמתן מבולונג׳רי ופטיסרי בעיירות אירופאיות ציוריות. קרואסונים, בורקסים ובייגלך ממולאים במגוון מילויים מככבים בשלל ארוחות הבוקר הנפלאות המוצעות כאן בשפע. כמובטח, מוסיפה לרשימה של השבוע שעבר את המקומות החדשים שגיליתי השבוע.

מסעדה- OCD

עד אתמול בערב, OCD היתה בעיני סוג של הפרעה המתאפיינת במחשבות טורדניות ופעולות כפייתיות. בעודי יושבת בחלל המסעדה המעוצב למשעי, העונה על אותו השם, וצופה במופע הראווה של השף הצעיר והחינני, רז יהב, המנצח על צוות הסו-שפים והמלצרים שלו, מקבל לפתע המושג משמעות חדשה. ואולי בעצם, לא ממש. אתם חייבים להגיע בדיוק בזמן – אנחנו מתודרכים ע״י אחותי הצעירה והיפה והחבר אנין הטעם – ההגשה מתחילה בדיוק בזמן! אנחנו רצים ומגיעים מיוזעים וקצרי נשימה ישר למנת הפתיחה. מאחורי תאטרון גשר שבמתחם נוגה שביפו, מועלה מידי ערב מופע תאטרון מסוג שונה לגמרי.

כל 19 הסועדים והסועדות ישובים וישובות מסביב לשולחן אחד גדול בצורת ח', ובמרכזו משטח עבודה בוהק שעליו מסודרות, כמו חיילים, צלחות יפיפיות. כל אחת מתשע המנות הכלולות בארוחת הטעימות הקבועה מראש, מורכבת מול עיניך המשתאות ומוגשת בתזמון מושלם, ובו זמנית, לכולם. השף, הנראה קצת כמו אחיו הצעיר של הראל סקעת, מסביר ומתאר את מרכיבי המנה המונחת לפניך, תוך שהוא נותן הנחיות קצרות והמלצות לאכילה. ואנחנו, ממושמעים להוראותיו, אוכלים חלק מהמנות בביס אחד, או נועצים את הכף דרך כל המרכיבים כדי למקסם את הטעמים. לאורך כל הארוחה, הוא בשליטה מתמדת. אין צעקות של ״יס שף״ או ״אוקי שף״ והכול מתנהל על מי מנוחות מינרליים, כמו ריקוד אחד ארוך וטעים.

ההצגה, בתשע מערכות, כוללת מנות דוגמניות שהן טעימות לא פחות משהן מצטלמות נהדר. בין מנה למנה, האורחים מוזמנים לצפות במיצג הקולינרי המרשים המתרחש ממש מול עיניך במטבח הפתוח וה-איך לא, המסודר והמצוחצח. צוות השפים טורחים, קוצצים, מערבבים, מזליפים ומעטרים כל מנה עם פינצטה דקה, והכול בתיאום, בנועם ובחיוך. ושוב, טורי צלחות ישרים וארוכים, הסברים קצרים, מנות קטנות ומדוגמות המוגשות בתזמון מושלם, ניד ראש של השף וכולנו טועמים ביחד. לאחר שמוגשת מנת הקינוח האחרונה ומשטח העבודה מנצנץ, נעמדים צוות השחקנים לקידה אחרונה בטרם יפשטו את סינריהם ויודו לקהל, שבתורו ימחא להם כפיים. חוויה גסטרונומית יוצאת דופן במחיר לגמרי לא מולקולרי.

OCD, תרצה 17, יפו

תערוכה – אי וייויי

לראשונה בישראל, מוצגת במוזאון ישראל, תערוכה של האמן הסיני הנודע אי וייויי, שהוא אחד האמנים המשפיעים והמוערכים כיום בעולם האמנות. במסגרת התערוכה הגיעו לישראל 23 טון של גרעיני חמנייה עשויים מפורצלן שנצבעו אחד-אחד בעבודת יד, עצי ברזל המתנשאים לגובה של 7 מטרים המוצגים על רקע כיפת היכל הספר, ושטיח המחקה אחד לאחד 969 אריחי שיש. האמן והאקטיביסט הפוליטי אי וייויי נולד בבייג'ינג ב-1957. בגיל שנה הוגלה יחד עם משפחתו למחנה עבודה לצורך "חינוך מחדש" לאחר שאביו נחשד על ידי השלטון בסין כאויב ומקור לסכנה משום דעותיו הפלורליסטיות. ב-1976 הורשתה משפחתו לשוב לבייג'ינג. הוא למד אמנות ובשנות ה-80 טס לארה"ב ללמוד ולבסס את דרכו האמנותית. ב-1993 חזר לסין עקב מצבו הרפואי של אביו והיה לאמן המשפיע ביותר בסין ולאמן בינלאומי מהחשובים בימינו. רבים מאיתנו וודאי זוכרים את התערוכה שהתקיימה באי אלקטרז, ולמי שפיספס או שנשאר עם טעם של עוד, מוזמן להתרשם ממש כאן, בארץ הקודש מעבודותיו של האמן, שהיה בעצמו אסיר בשל התנגדותו למשטר.

אי וייויי – אולי, אולי לא

מוזאון ישראל, ירושלים

סרט – לא פה, לא שם

לצד הסרטים הצרפתיים ״רופא הכפר״ ו״בציר ראשון״, שהיו קלילים ומהנים כמו יין בוז׳ולה צעיר, צפיתי השבוע בסרט מפתיע ויוצא דופן. סרטה של מייסלון חמוד ״לא פה לא שם״ מספר על שלוש פלסטיניות החיות בתל אביב ואינן מוצאות את מקומן. הסרט יוצא דופן בשל ההתעסקות שלו, לאו דווקא באספקט הפוליטי של הסכסוך, אלא בסוגיית המגדר החברתי. הסרט, שברובו דובר ערבית, מתגלה כאחד הסרטים הנשיים והפמיניסטים ביותר שנעשו בארץ בשנים האחרונות. שלוש הגיבורות מתמודדות, כל אחת בדרכה, עם חוסר ההתאמה וחוסר היכולת שלהן להשתלב ולעמוד בציפיות מול החברה השמרנית והשוביניסטית שבהן הן חיות. האחת ליברלית ועצמאית מידי, השנייה בשל נטיותיה המיניות והשלישית בשל האלימות והעריצות של ארוסה. הסרט ״לא פה, לא שם״ מעניק לנו הצצה נדירה לעולמן המורכב והלגמרי לא טריוויאלי.

מסעדת טוטו, תל אביב

ולסיום, מנת קינוח מושלמת.אחרי ארוחה טעימה במסעדת סנטה קתרינה שבמתחם בית הכנסת הגדול, הכריז לפתע גיסי הרענן, מה לא טעמתם את המילפיי מסקרפונה ערמונים של ״טוטו״? ובטרם הספקנו להגיד מילפיי, הוא הזדרז להזמין לנו מקום. ואנחנו, בספונטניות מטורפת של אנשים בחופשה, שעטנו כל עוד נפשינו בנו לטעום מיצירת המופת, שאכן, לא איכזבה. בין שכבות בצק העלים הפריכות והאווריריות מצאנו קרם מסקרפונה עדין ומעליו נמזג רוטב קרמלי חמים המביא את המנה לכדי שלמות.

טוטו, רחוב ברקוביץ 4, תל אביב

 

ויהי ערב ויהי בוקר, שבוע שני.

שלכם,

דלית