שישי אישי: שישה דברים שיעשו לכם את האביב

שישי אישי: שישה דברים שיעשו לכם את האביב

מאת: דלית גבירצמן

שינוי, זה כל הקסם! כן, חברים, אני יודעת שבימים אלו זה נשמע כמו סיסמת בחירות בינונית, אבל בעולם שבו אנו חיים היום, לפעמים קצת קשה לדעת היכן עובר הגבול בין מציאות ודמיון. ואולי זאת שוב רק אני, אבל יש ריח של שינוי באוויר. בין האביב המתעתע שזה עתה יצא מהניילונים, הבחירות המהוססות בישראל וחג החירות הממשמש ובא, נדמה שהעולם כולו מנסה להזכיר לנו, שהמשמעות לחיות היא לשאול את השאלות ולענות. רובנו, בסך הכול, נוטים לשמור על המסורות, ולחזור אל הדעות וההרגלים הקבועים הנוסכים בנו תחושה, או שמא אשליה, של מוּכּרוּת וביטחון. אך ישנם עמוק בתוכנו גם את הקולות הקוראים לשינוי, גיוון וטרנספורמציה. אלו הקולות הדוחפים אותנו לעבור לגור בארץ אחרת, להחליף מקום עבודה, לנסות תחביב חדש וצבע שונה בשיער. זה הכוח הדוחף אותנו לצאת מאזור הנוחות ולשים את עצמנו בסביבה חדשה ומאתגרת. לעיתים, התשובות האוטומטיות כבר לא מספקות ויש לצאת ולשאול את עצמנו כמה שאלות מבלי לפחד מן התשובות. וגם אם קצת חוששים, חשוב לנוע קדימה אל עבר הלא נודע. הצורך בשינוי הוא הכוח המניע אותנו בחיים, הוא הקול הקטן הלוחש לנו באוזן שהגיע הזמן להעז ולנסות משהו חדש. והקטע הוא, שאחרי שמנסים ומעזים לשנות – כבר לא יכולים להיגמל מזה. אז בשביל לתרגל את השריר של השינוי והגיוון, הנה לכם שישה דברים חדשים ונפלאים שעשו לי את השבוע, וששווה לכם גם לנסות באביב הזה. ומה הפעם באמתחת? שתי סדרות מצוינות, שני ספרים מרתקים, מסעדת ראמן נפלאה אחת ומתכון מנצח לליל הסדר. אז יאללה, מתחילים!

איש חשוב מאוד עונה 2

תגידו מה שתגידו, כן יהודה לוי, לא יהודה לוי, אבל העונה השנייה של הסדרה ״איש חשוב מאוד״ בהחלט שווה צפייה. בין אם צפיתם בעונה הראשונה ובין אם לא, העונה השנייה התיישבה בדיוק על קו התפר המוכר והידוע לנו היטב, הקיים בין התרבות הישראלית לאמריקאית. כבר מזמן שלא צפיתי בסדרה שגרמה לי אשכרהלצחוק בקול רם, אפילו כשהייתי לבד בחדר. כי כולנו היינו שם, בנקודות החיכוך, הגיחוך והתיסכול שעל הגבול הזה בין התרבויות, שכולנו חווינו ושבהן לא ברור היה לנו אםלצחוק או לבכות. הסדרה הנפלאה, בכיכובו של יהודה לוי המשחק את עצמו, עלתה לשידור לפני כארבע שנים ב-HOT, ובדרך גם זכתה בפרס האקדמיה הישראלית לסדרת הדרמההטובה של השנה (והשחקן הטוב ביותר, השחקנית הטובה ביותר והתסריט של שירלי מושיוף, יוצרת הסדרה). וכעת, הסופרסטאר המקומי מגיע ללה לה לנד, ומהר מאוד האגווהפנטזיה ההוליוודית מתרסקים לנוכח המציאות המתעתעת של עיר המלאכים. יופי של סדרה!

מעבּרות

ועכשיו למשהו שונה לגמרי. הסדרה התיעודית המרתקת העוסקת באחד מהמפעלים הגדולים והשנויים במחלוקת של המפעל הציוני תפסה אותי באמצע טיול שנתי עםתלמידי כיתה ח׳ שלי, שמרביתם חוו את הארץ בפעם הראשונה. בבקרים, חוויתי דרך עיניהם של בני נוער את יופיה ומורכבותה של ישראל, ובערבים התכנסתי בחדרי לצפות בסרטיהארכיון הנדירים ולהקשיב לסיפורם הכאוב של תושבי המעברות. בארבעה פרקים מסופר סיפורן של המעברות הגדולות שהוקמו בשנותיה הראשונות של המדינה. סיפור על חלום ושיברו, שחרט צלקות והטביע חותם בלבבות רבים מן העולים החדשים ששוכנו בהן. מסמך תיעודי מרתק!

אשכול נבו- הראיון האחרון

ספרו האחרון של אשכול נבו הוא ספר טיסה מושלם. אשכול נבו נכנס לי ללב כבר ב״ארבעה בתים וגעגוע״, ואז באו ״נוילנד״ ו״המקווה האחרון בסיביר״שהשאירו בי טעם של עוד. אומרים שבכל אחד מאיתנו ישנו סיפור אחד המבקש להיות מסופר. אצל סופרים גדולים מהחיים ישנם, כמובן, יותר מאחד. והפעם, בספרו ״הראיון האחרון״, בוחר נבו בפורמט קצת שונה מבחינה ספרותית. הגיבור של נבו, שהוא ספק עצמו, ספק לא, עונה על שאלות של קוראים, והתשובות ניתנות לרוב בצורה של סיפור, זיכרוןאו אנקדוטה הנרקמים לעלילת הספר. ווידוי אישי ואינטימי או תרגיל מחוכם במציאות מול דמיון? בכל מקרה, מדובר בנסיון מרשים, מחכים ומתעתע הכולל כמה פנינים וחידודי לשוןכמו: ״אני הורה משמע אני טועה״, ״אין דבר משפיל יותר מזה שלא מאמינים לך. גם אם אתה לא דובר אמת.״ ו״תמונה אחת שווה אלף מיילים״. ספר שנון, רגיש, מודע לעצמו ויפה לפרקים.

דויד גרוסמן- אִתי החיים משחֵק הרבה

כשעמוס עוז הלך לעולמו בדצמבר האחרון, התאבלתי לא רק על מותו של סופר אהוב ונערץ, אלא גם על הידיעה שלעולם כבר לא אתרגשיותר מספר חדש שלו, שאקרא ויהי מה, אפילו אם הוא יהיה מדריך ביתי לטיפול ביבלית מצויה. כך בדיוק אני מרגישה כשיוצא ספר חדש של דויד גרוסמן (שיבדל לחיים ארוכים, ארוכים). זה כולל תופעות פיזיות כגון דופק מואץ, פרפרים בבטן וקוצר נשימה. והפעם, לוקח אותנו גרוסמן למסע מרתק בעקבות סיפור חייה של אישה, שעושה רושם שהיתה גדולהמהחיים. דמותה האמיתית של אווה פאניץ'־נהיר, אסירת אי העונשין היוגוסלבי גוֹלִי אוֹטוֹק, היא ההשראה והכוח המניע את סיפור העלילה. בלב ליבו של הסיפור, נמצאת בחירהכואבת ובלתי אפשרית (תחשבו, בחירתה של סופי) המהדהדת אל שלוש מערכות היחסים בין אימהות ובנות במשפחה אחת, במהלך שלושה דורות. הספר סוחף, מרגש, מענג במובן הכי גרוסמני של המילה ומעורר סקרנות רבה להמשיך ולחקור את דמותה המופלאה של אווה פאניץ׳-נהיר.

ראמן Dojo

ראמן הוא ראמן מה יש לדבר? ראמן תמיד הוא הטוב ביותר. שנייה לפני שהחורף מסיר את אדרתו האפורה מעלינו ומאפשר לשמש לשוב ולהאיר את ימינו, הייתיחייבת לתת גיחה לבדוק את הראמן הזה, שסימנתי לי אותו כבר מזמן. וכמה חבל, שחיכיתי עד עכשיו, כי מדובר באחד מהראמנים הטובים שטעמתי מעודי! התורים, המקום הקטן,שעות הפתיחה המשונות, השירות הענייני עד לקוני והעיון בתפריט המצומצם מזכירים לי קצת את הסוּפ נאצי מהסדרה סיינפלד. אין תחליפים, אין אופציות צמחוניות ואפילו עלהמיכל טוּ-גוֹ צריך לשלם. אבל הטעם, הטעם של המרק, מפצה על הכול, ובגדול! אל תחכו לחורף הבא!

Ramen Dojo, 805 S B Street, San Mateo

ואם נחזור לעניין ההרגלים והמסורות אל מול הצורך להתחדש, אז הנה לכם מתכון חדש לסלט עלעלי, מרענן ומלא טעמים וניחוחות של אביב. המתכון הוא ממטבחה של עינת אברמוביץ׳ פרטין, השפית האהובה עלי ובעלת הקייטרינג Nati & Maya’s Sweet Creations. סלט מושלם כתוספת ירקרקת לתפריט ליל הסדר. אצלי, הוא יהיה על השולחן.

סלט אביבי ירוק ומרענן

מה צריכים?

2 צרורות פטרוזיליה, שטופה וקצוצה

2 צרורות כוסברה, שטופה וקצוצה

צרור עלי נענע, שטופים וקצוצים

צרור עלי בזיליקום, שטופים וקצוצים

5 גבעולי סלרי, קצוצים לקוביות קטנות

4 תפוחי עץ ירוקים, חתוכים לקוביות קטנות

1 בצל סגול, קצוץ דק

1 כוס גרגירי רימון/אוכמניות טריות/ אגס קצוץ/ תותים חתוכים/ פירות יבשים קצוצים

1/2 כוס שקדים קלויים/צנוברים/פיסטוקים קלויים

לרוטב:

1/4 כוס שמן זית

1 לימון טרי, סחוט

מלח, פלפל

מה עושים?

בקערה גדולה מערבבים את כל חומרי הסלט, מוסיפים את הרוטב והשקדים, הצנוברים או הפיסטוקים. מערבבים היטב, היטב. מגישים לשולחן וזוללים בהנאה רבה!

ניתן להוסיף לסלט גם 1/2 כוס קינואה מבושלת.

עד כאן, להפעם. מאחלת לכם בחירות טובות, אביב מענג וחג מלא חירות להעז ולעשות שינוי.

תמיד באהבה,

דלית

dalit@gvirtsman.com

בתי קפה שווים בסן פרנסיסקו והסביבה – גרסת 3.0

בתי קפה שווים בסן פרנסיסקו והסביבה – גרסת 3.0

מאת: דלית גבירצמן

תגידו, על מה אתם חושבים כשאומרים לכם ״סן פרנסיסקו״? האם עולים בדמיונכם רחובות מפותלים, ומסלולי מדרגות תלולים המשקיפים על נופים עוצרי נשימה? האם לפתע מתנשא לנגד עינכם גשר הזהב והוא יפה ממש כמו בסרט? האם אתם חולמים על ארוחה מפנקת באחת ממסעדות הגורמה עתירות כוכבי המישלן? ואולי אתם מעקמים את האף רק מהמחשבה על דרי הרחוב והמסוממים למיניהם המאכלסים את רחובותיה? שמא אתם מאלו הנרתעים מהפקקים, ממצוקת החנייה ומהנהיגה המאתגרת בעיר הסואנת? האם אתם מתרגשים מרב-התרבותיות שקיימת בה, ואולי אתם בכלל אוהבים להגיע לכאן כדי לחגוג את הצבעוניות של העיר שחרטה על דיגלה את כל צבעי הקשת ואת הסיסמה ״חייה ותן לחיות״? ומה בנוגע לחובבי האמנות שפוקדים את העיר בכל פעם שיש בה תערוכה מעניינת, קונצרט או מופע מחול, או אנשי הטבע המבקרים בפארקים היפים והאצנים הספורטיביים שמגיעים להשתתף במירוצים כאלו ואחרים? והאמת היא, חברים, שכל התשובות נכונות.

Photo by franz12/iStock

אחרי למעלה משנתיים וחצי של מגורים בעיר הזאת, למדתי שסן פרנסיסקו היא בהחלט המכלול של כל הדברים הללו גם יחד. למעשה, העיר הזאת מורכבת מאשכול של שכונות רבות, שונות ומגוונות, שלכל אחת מהן אופי וסגנון משלה. אין שכונת הנורת׳ ביץ׳ דומה לנוב היל, ואין כל קשר בין שכונת הקסטרו לפאסיפיק הייטס. לפעמים, מספיק שחציתם כביש או לקחתם פניה, וכל האווירה משתנה כמו גם הנוף האנושי. הידעתם, שלמעשה, רשמית ישנן בעיר 36(!) שכונות שונות המתחלקות לחמישה אזורים? רק אחרי שאתם צועדים ברחובותיה מעלה ומטה, ימינה ושמאלה, הלוך וחזור, אתם לומדים להכיר אותה באמת, דרך הרגליים. העיר, שכל כולה 7 מייל על 7 מייל, מאוד מפתה להלכנים למיניהם, ואכן יש את המשוגעים לדבר, ששמו להם למטרה להלך בכל 2,612 רחובותיה, שזה אומר 500 שעות הליכה בערך. אתם יודעים, בקטנה.

 

ואם תשאלו אותי, (נו, תשאלו) אומר לכם שכשאומרים לי ״סן פרנסיסקו״ אני מיד חושבת על בתי הקפה הנפלאים שיש בה. בכל אחת מן השכונות הרבות הללו, תמצאו איזה בית קפה שכונתי כזה, קטן ומדליק. זהו המקום המושלם לעבור בו בבוקר, בדרך ליוגה או לעבודה, לקחת כוס קפה ואיזה מאפה קטן טו גו, אולי אפילו לשבת לשטוף את העיניים או לעבוד בכיף. ורק בשביל זה, היה שווה לעבור לגור בעיר הזאת.

אז כמו בכל שנה, הכנתי לכם את רשימת בתי הקפה האהובים עלי גרסת 3.0, אם תרצו. במהלך השנה האחרונה, גיליתי בתי קפה חדשים נוספים, עם אווירה ואופי, והכי חשוב – קפה ששווה, אבל ממש שווה לטעום. והפעם, כדי שיהיה לכם נוח, סידרתי אותם לפי שכונות. מה שנקרא: גזור ושמור.

Bernal Heights: pinhole coffee+community

מדובר באחד מבתי הקפה המקסימים בעיר, הנמצא בשכונת ברנל הייטס, שהיא שכונת מגורים נעימה ושטופת שמש בצידה הדרום מזרחי של העיר. מגישים בו את הקפה הטעים של Verve ו- Linea לצד מאפים טובים כמו ה-Mochi Donuts (רבים מהם נטולי גלוטן) באווירה סופר-כיפית וידידותית שפשוט עושה לך חשק לעבור לגור בשכונה, ולו רק בשביל לשתות שם את כוס הקפה שלך בכל בוקר. קסם של מקום!

pinhole coffee, 231 Cartland Ave. San Francisco

Haight-Ashbury: Flywheel Coffee Roasters

הכי כיף לשבת במקום שמיד רואים שהוא לוקח את הקפה שלו ברצינות. בשכונת הייט-אשברי הידועה, מול הגולדן גייט פארק, יושב בית הקפה הנהדר הזה, המעוצב בצורה יחודית ועם המון כבוד לפולים, למטחנה, לסוגים השונים של הקפה ולצרכני הקפה. הפטיו שבפאתי בית הקפה הוא מקום מושלם לשבת ולעבוד בו. פשוט תענוג!

Flywheel Coffee Roasters, 672 Stanyan Street, San Francisco

Noe Valley: Neighbor's Corner

ולא, אל תתבלבלו לרגע עם ה-Neighbor’s Bakehouse שבשכונת הדוגפאץ’, המאפיה המצוינת, שכבודה במקומו מונח. את בית הקפה המדובר גיליתי ממש במקרה בזמן נהיגה בשכונת נואה וואלי, וכמעט שעשיתי בגללו תאונה כשקלטתי אותו פתאום בזווית העין. מדובר בבית קפה פינתי, שנראה כאילו יצא מרחוב תל אביבי קטן. כמובן שלמחרת בבוקר כבר התייצבתי שם לבדוק את העניין מקרוב. עיתונות חוקרת אני, אל תראו אותי ככה. הזמנתי קפה, מאפה ואפילו סלט לארוחת הצהריים וכולם היו נהדרים. הקפה הוא של Andytown, מהאהובים עלי בעיר, המקרון היה טעים, והסלט נפלא. תל אביב, יא חביבי!

neighbors’s coffee, 499 Douglass Street, San Francisco

Cow Hollow: Wrecking Ball Coffee Roasters

ברחוב יוניון, הרחוב הראשי שבשכונת Cow Hollow, בין חנויות הבוטיק לסטודיו לפילאטיס ומכוני היופי, הוקם בית קפה קטן שלוקח את עצמו ואת אמנות קליית הקפה מאוד ברצינות. בכלל, כעיקרון, אם תראו בתפריט משקאות כמו ג׳יברלטר או קורטדו, שהם ואריאציות על הנושא של אספרסו, תדעו שזה מקום שמבין עניין. אם אתם כמוני, ואוהבים את הקפה שלכם חזק ויותר על הצד היבש (משמע פחות חלב חם), אז ההערה הבאה בשבילכם: מאחר והקלייה של הקפה כאן היא בינונית (מה שנקרא medium roast) כנהוג במדינת וושינגטון, מומלץ להזמין אספרסו או קורטדו, שהוא אספרסו עם מעט חלב. אין בו הרבה מקום לשבת, אך אין יותר מושלם ממנו להתחיל יום עבודה או יום כיף בעיר. מומלץ בחום!

Wrecking Ball Coffee Roasters, 2271 Union Street, San Francisco

Potrero Hill: Provender Coffee & Food

זהו בית קפה שכונתי מקסים נוסף, שממוקם אף הוא בשכונת Potrero Hill היפה. בדרך אליו חולפים על פני התורים הארוכים המשתרכים בקדמת המסעדות החביבות והפופולריות לבראנץ׳ בעיר Plow ו- Chez Maman ומתאפקים שלא להיכנס לFarley’s הוותיקה. ואחרי כל ההתאפקות, ואני יודעת שזה לא קל, מתפנקים עם כוס קפה של Andytown המוגש כאן בגאווה רבה לצד טוסט אבוקדו מלחם של טרטין ומאפים נפלאים אחרים. רחוב 18 הוא הרחוב הראשי של השכונה ויש בו הרבה פינות חמד, אבל אל תוותרו על Provender – קסם של מקום!

Provender Coffee & Food,  1415 18th Street, San Francisco

Russian Hill: Saint Frank

בשכונת ה- Russian Hill גיליתי בית קפה איכותי ואלגנטי, המגיש קפה נפלא של Ritual Roasters לצד המאפים המשובחים של Marla Bakery. המקום מעוצב למשעי, ואפילו מכונת הקפה ממוקמת מתחת לדלפק כדי שלא תחצוץ בין הבריסטה ללקוחות. קפה טוב, סטייל והקפדה על פרטים – יופי של מקום!

Saint Frank, 2340 Polk Street, San Francisco

The Mill

אצלנו בבית, לחם, קפה ומאפה, הם השילוש הקדוש. יש משהו בלחם ובקפה שהוא בסיסי, ויחד עם זאת, אלוהי. תעצמו פעם את העיניים ותקשיבו לצליל של לחם חם, פריך וטרי הנפרס לפרוסות עבות, ואז תריחו את ניחוח הקפה הטרי העולה ממכונת הקפה ותגידו לי שזאת לא חוויה שמיימית.

בלב שכונת (NoPa (North of the Panhandle נמצא בית הקפה והמאפייה של התחנה. השילוב של הקפה המשובח של four barrel יחד עם הלחם הנהדר של Josey Baker Bread הוא אכן מנצח!

The Mill, 736 Divisadero Street, San Francisco

Fillmore: Jane

בית הקפה של ג׳יין תמיד קיבל אותי באהבה ופינק אותי בקפה טוב ובמאפים מצוינים. הסניף הראשון נפתח בשנת 2011 בשכונת פילמור, ואחריו נפתחו סניף נוסף ברחוב לרקין בשנת 2013, והמאפייה-אחותם הצעירה, נפתחה בשנת 2016. בכולם מוגשים לצד הקפה גם שלל מאפים, קרואסונים, לחמים, סלטים עוגיות ועוגות – מותק של מקום!

Jane bakery, 1881 Geary Boulevard, San Francisco

Jane on Larkin , 925 Larkin Street, San Francisco

Jane on Fillmore ,2123 Fillmore Street ,San Francisco

Outer Sunset: Avenues San Francisco

בלב שכונת ה-Outer Sunset גיליתי ממש לאחרונה בית קפה מגניב כזה, של גולשים, העונה על השם Avenues San Francisco. במקום מוגש קפה של Verve ומאפים נפלאים הנאפים במקום כמו למשל פיצה, סוגים שונים של פאי ועוגיות שוקולד צ׳יפס עם פרעצל ומלח גס. בפאתי הקפה יש פאטיו מדליק, ולמקום כולו יש וויב שעושה חשק לעשות שם מסיבה, להיות צעיר או לפחות להיות גולש. מקום מגניב!

Avenues San Francisco, 3606 Taravel Street, San Francisco

Outer Sunset: Trouble Coffee

אפילו בשכונות פחות נוצצות כמו האאוטר סאנסט, תמצאו בתי קפה שווים, או במקרה הזה, חור בקיר שמגיש קפה מעולה. ואל תתנו למראה הזרוק-משהו לבלבל אתכם. במקום מוגש קפה מעולה. אז קחו את כוס הקפה וכנסו לפטיו הקסום של החנות היפיפה הסמוכה General Store, ותשלחו לי משם תמונה, בבקשה.

Trouble Coffee, 4033 Judah Street, San Fran

Dogpatch: Piccino

בשכונת הדוגפאץ׳ לצד מסעדה איטלקית מצוינת כשלעצמה, העונה על אותו השם בדיוק, נמצא בית קפה קטן ומלבב. איזה כיף שיש עוד בית קפה נהדר בשכונת הדוגפאץ׳, שכן סן פרנסיסקו לא מאכזבת וממשיכה להפתיע אותנו על כל צעד ושעל. כאן מוגש הקפה המצוין של Sightglass  – עונג צרוף!

Piccino, 1001 Minnesota Street, San Francisco

 Hayes Valley: 20th Century Cafe

קבעתם פגישה עם חברה לקפה בשכונת הייז וואלי. איפה כדאי לשבת? מבין עשרות בתי הקפה הנפלאים שישנם בעיר, שבה את ליבי בית קפה קטן ומיוחד במינו. זהו בית קפה בסגנון אירופאי, בשם 20th century cafe. מוגשים בו מאפים וקינוחים נפלאים, קניש תפוחי האדמה והבייגל שלהם הם מהטובים שטעמתי – באחריות. מקום עם המון טעם טוב, סגנון ואופי!

20th century cafe, 198 Gough st. San Francisco

NoPa: Matching Half

ממש בלב שכונת Nopa, גיליתי בוקר אחד בדרכי לאולפן של USF בית קפה קטן ומקסים. לא די שאף הוא מגיש את הקפה המעולה של Andytown לצד המאפים הנהדרים של Black Jet Baking Co, יש בו אפילו כריכים וסלטים טעימים. מיד, אני עושה להם את ״מבחן הגיברלטר״ שלי. תשאלו מהו מבחן הגיברלטר? או, שאלה מצוינת! ובכן, אחד הסודות השמורים ליודעי דבר, הוא משקה שאינו מופיע בתפריטים והוא טעים-טעים. זהו משקה המכיל דאבל שוט של אספרסו עם מעט חלב מוקצף. הבריסטות של Blue Bottle נהגו להכין אותו לעצמם, ואחרים ניסו וראו כי טוב. כל בית קפה, ובריסטה שמכבד את עצמו, ידע איך להכין לך ג׳יברלטר, ואפילו יתן לך מבט של קזבלן. נסו והיווכחו!

Matching Half, 1799 McAllister St, San Francisco, CA 94115

Market St (Financial district): Mazarine Coffee

אם חשקה נפשכם בהפוגה מיום קניות מפרך, בואו להנות מכוס קפה משובח על רחוב מרקט הסואן. ממש ליד היוניון סקוור, בין מייסיס וזארה ל-H&M חבוי לו בית הקפה הנחמד הזה. הקפה בו מצוין ולרגע אפשר לעצום את העיניים שאתם בבית קפה פריזאי.

Mazarine Coffee, 720 Market Street, San Francisco

Mission Bay: Cafe Révellie

אני חושבת שכל אחד צריך בית קפה משלו, ממש מתחת לבית. בית קפה שהוא שלוחה או הרחבה של הסלון הביתי. לשמחתי, לי יש אחד כזה בשכונת ה-Mission Bay והוא נקרא Réveille Coffee. לא די שמגישים בו קפה נהדר וארוחות בוקר נחמדות, הם אפילו מציעים את המאפים המופלאים של ה-Neighbour Bakehouse – ואני שואלת אתכם, וכי מה עוד צריך הבן אדם?

Cafe Révellie, 610 Long Bridge St. San Francisco

אגב, ישנם עוד שני סניפים מקסימים לא פחות בשכונת נורת' ביץ' ובשכונת קסטרו

Ritual Roasters Coffee

לבית הקפה הזה ישנם כבר שישה סניפים בעיר, כשהאחרון שבינהם נפתח לא מזמן בשכונת הקסטרו.

הקפה המצוין, המאפים והאווירה המיוחדת בכל סניף מסבירים את ההצלחה הרבה. עלי, באופן אישי, חביבים שני סניפים במיוחד. הראשון נמצא על רחוב ולנסיה הנהדר שבשכונת המישן והשני נמצא באחד המקומות האהובים עלי בעיר – גני Flora Grubb (שאם עוד לא הייתם בו, אז ממש שווה לבוא!) תמצאו משתלה מהממת, כלים יפים, והמון טעם טוב. ושם, בתוך המשתלה, מסתתר לו – הס פן תעיר – בר קפה קטן ומדליק. למי שנפשו רנה כאשר הוא מוקף בצמחיה ירקרקת, קקטוסים ופינות ישיבה קסומות – זה המקום בשבילכם. רוצו להתאהב!

Flora Grubb Gardens, 1634 Jerrold Aveת San Francisco

SOMA: Sightglass Coffee

בית הקפה המקסים הזה הוא אחד מבתי הקפה האהובים עלי בעיר. זהו בית קליה שממוקם בחלל נעים ומזמין, בשכונת  (SOMA (South of Market, המגיש קפה מעולה ומבחר מאפים משתי המאפיות האהובות עלי ביותר בעיר: Neighbour Bakehouse ו- b patisserie. אחד הטובים ברשימה. יש להם סניף גם בתוך ה-SFMOMA וכן בשכונת Divisadero ובשכונת המישן. מומלץ!

Sightglass Coffee, 270 7th St. San Francisco

 Mission District: Linea Caffe

אתם יודעים, טעם זה עניין לגמרי סובייקטיבי. איש, איש וטעמו. אחד אוהב אותו חזק וארומטי, השני שחור בלי חלב, השלישי אוהב אותו חמצמץ והרביעי בכלל מטביע אותו בחלב מוקצף. אבל לי, באופן אישי, קצת נמאס מטעם הקפה הצרוב. התגעגעתי לטעם הקטיפתי, המלטף של קפה מאוזן, עשיר ונטול חמיצות. כך שמצאתי קפה כלבבי בבית קפה קטנטן ומשובב נפש, בלב שכונת המישן. קפה כלבבי!

Linea Caffe, 3517 18th St. San Francisco

Outer Sunset: Andytown Coffee Roasters

ישנם בסן פרנסיסקו הרבה בתי קפה טובים. אני מאלו שמוכנים לנסוע רחוק בשביל קפה טוב. ולכן, לא פעם אני מוצאת את עצמי נוסעת לצד השני של העיר, לשכונת Outer Sunset. מאחר שבעוונותי, אני מחפשת גם את המאפה שליד הקפה, גיליתי את המקום המושלם. לצד קפה מעולה מוגשים בו בחינניות רבה מאפים טריים ועשירים ולחמים איריים אותנטיים שהם פשוט חגיגה לעין וללב, שלא לדבר על בלוטות הטעם. חגיגה!

Andytown Coffee Roasters, 3655 Lawton St. San Francisco

Inner sunset: Sip Tea Room

אז נכון, שזאת בכלל כתבה על בתי קפה, אך לפעמים, בלילות החורף הקרירים, אפילו לי מתחשק איזה כוס תה שחור, חזק כזה וארומטי עם קצת חלב. יס דארלינג, ואם כבר תה, אז לשתות אותו כמו מלכת אנגליה עם כל כללי הטקס. אין פינוק גדול יותר מלהתענג על צלחת בעלת שלוש קומות שעליה מסודרים יפה -יפה, סנדביצ׳ונים קטנים, סקונז, ריבה, חמאה וכל שאר המגדנות. אין על האנגלים האלה; כשטוב להם, הם שותים תה. וכשרע – גם כן. תה הוא מזור לכל מחלה ושברון לב. וממש כמו באנגליה, יש להם בבית התה המקסים הזה תה לכל דבר, והכול מוגש באהבה ובהקפדה רבה. בית התה יושב בלב שכונת ה-inner sunset, והוא מקום מושלם לערב בנות, ליום האם או לסתם ערב חורפי מפנק. די-לייטפול!

Sip Tea Room, 721 Lincoln Way, San Francisco

במידה רבה, אפשר לומר שאנחנו חיים בעידן הרנסנס של הקפה. ממקום מפגש חברתי-תרבותי, בתי הקפה של ימינו הפכו למשרד או הרחבה של הסלון הביתי. הקפה כבר מזמן הפך ממשקה לשם קוד לבילוי חברתי, ובתי הקפה הם כיום מוקד לפעילות ועשייה יומיומית. אז בין אם אתם עכברי עיר או כפר, מכורים לסן פרנסיסקו או אוהבים אותה רק מרחוק, בין אם אתם מחובבי הקפה או התה, הכי חשוב שתבואו לבקר בה ותהנו המון!

באהבה,

דלית גבירצמן

dalit@gvirtsman.com

מעונינים בעדכונים והמלצות נוספות? הצטרפו לרשימת התפוצה

מייעוץ פיננסי לאפייה: הכירו את דורית ג'הסי בעלת המלאווח בר

מייעוץ פיננסי לאפייה: הכירו את דורית ג'הסי בעלת המלאווח בר

מאת: דלית גבירצמן

אי אפשר שלא להתאהב בדורית. היא חייכנית, חיובית ורואים שהיא אוהבת את מה שהיא עושה. כי ככה זה, כשאנשים עושים את מה שהם הכי אוהבים לעשות, זה ניכר עליהם. ומה שדורית הכי אוהבת לעשות זה להכין לאנשים את האוכל שגדלה עליו. אוכל שיש לו טעם של בית וניחוח של געגוע. אוכל שמלטף את הבטן והנשמה מבפנים. היא בת 46, נשואה פלוס שלושה ילדים, גרה בסנטה קלרה ולפני כמה חודשים, עזבה את מקום העבודה המסודר שלה לטובת הגשמת חלום חייה- הקמת המלאווח בר. זהו עסק ביתי להכנת מטעמים כמו מלאווח, ג׳חנון, לחוח, קוּבּנה ובסבוסה. הכול בעבודת יד ובמלאכת הלב.

כשאני שואלת כיצד היא נוהגת להציג את עצמה, היא אומרת שהיא אמריקאית, אבל במראה שלה היא הכי תימניה אסלי שיש. ההורים שלה הגיעו לאמריקה אחרי מלחמת ששת הימים, בימים שעוד קראו להם יורדים. הם הגיעו לניו יורק עם ליאת, ביתם הבכורה ואביה הקים עסק של ספינות. מאז שהיתה ילדה קטנה, דורית זוכרת שתמיד שמרו בבית הוריה על המנהגים והמאכלים התימניים המסורתיים. היא תמיד היתה מצפה בהתרגשות לארוחות שבת והחג, לשעות הרבות שבהן צפתה באימהּ מכינה את המרקים והקוּבּנה, הג׳חנון והמלאווח. כבר אז התחיל סיפור האהבה שלה למטבח והמשיכה לעולם האפייה. תחושת הביחד המשפחתית תמיד התלוותה לבישול והאפייה, ודרך המאכלים הונחלו גם כל שאר הערכים המשפחתיים. בגיל שמונה עשרה, דורית החליטה לעלות לארץ, ושם חזרה לאפייה, ואף שיכללה את המתכונים האותנטיים שהועברו במשפחתה מדור לדור. היא בחנה משפחות תימניות אחרות והאופן שבו הן הכינו את המתכונים המוכרים, וכך למדה ושיפרה אותם עוד יותר. היא חיתה בארץ שתים עשרה שנה, למדה בלשנות וספרות אנגלית באוניברסיטת בר אילן ומחול במכון וינגייט, ושם הכירה את בעלה.

כשאני שואלת את דורית כיצד היא מזהה את עצמה היא אומרת בחצי אנגלית, חצי עברית, שכשהיא כאן, היא יותר ישראלית, וכשהיא בישראל היא מרגישה יותר אמריקאית. ״זה קשה״, היא אומרת, ״אבל זה מה שהופך אותי גם לייחודית״, היא מוסיפה בחיוך שובה הלב הזה שלה. ״כשאני נוסעת לישראל, ״הישראליות״ שבי יוצאת לפעמים החוצה, או כשאני צריכה להיות יותר תובענית ולעמוד על שלי, אז זה יוצא ממני החוצה. בשגרה, אני בדרך כלל נעזרת בפן האמריקאי והמנומס שבי. יש בי את שניהם״.

החיים בארץ היו עבורה שנים של מסע לגילוי עצמי. כשחיה בניו יורק כולם תמיד תהו מהיכן היא. גוון עורה הכהה עורר תהיות ושאלות של ״מהיכן את״ והיא היתהבמבוכה ולא ממש ידעה כיצד להשיב עליהן. בישראל היא גילתה הרבה אנשים ונשים שנראו בדיוק כמוה. היא הרגישה כל כך הרבה יותר ״בבית״. הניגוד בין המראה לבין ההתנהלות היומיומית שלה, היווה נושא לשיחה ולעניין, ובסופו של דבר, דורית למדה להרגיש טוב עם עצמה. ותמיד, היה שם את האוכל, שהיה עבורה גשר לכולם, כי אין גבולות וחומות כשזה מגיע לאוכל. כולנו צריכים להיות ניזונים ואין כמו מזון לקירוב לבבות.

בארץ דורית עשתה דברים רבים. היא היתה מורה מחליפה, מורה פרטית לאנגלית, מורה למחול, היתה גרפיקאית, ותמיד מצאה דרך להביא לידי ביטוי את היצירתיות שבה. באותה התקופה התשוקה לבישול ואפייה נשארו עדיין בגדר תחביב, וכשחזרה לארצות הברית עבדה בתור יועצת פיננסית וכן בתקשורת. דורית אהבה את מה שעסקה בו אך לא חוותה סיפוק מלא. משהו היה חסר. היתה איזו תמונה של בית ומשפחה שצצה ועלתה במוחה בכל פעם שחשבה על אפייה. בעידודם של בני המשפחה, החליטה לפתוח עסק משלה. בוקר אחד היא קמה, הלכה לעבודה, התיישבה ליד השולחן וחשבה בליבה ״האם זה כל מה שאעשה עד יומי האחרון? האם זה מה שאני באמת אוהבת? נכון, אני אוהבת את העבודה עם אנשים ולגרום להם שימחה, אבל מה איתי? והרי, אני כל כך נהנית לארח, לבשל ולאפות. לו רק יכולתי לעשות זאת כל הזמן.״ ואז, היא החליטה שהגיע הזמן לעזוב את מקום העבודה שלה ולהפוך להיות יזמית.

״התייעצתי עם האחים שלי והם עודדו אותי לנסות. החלטתי לקרוא לעסק שלי ״מלאווח בר״. עיצבתי לי לוגו וכרטיס ביקור, קיבלתי רשיון עסק והתחלתי לאפות. פניתי לקהילה הישראלית וגם לאוכלוסיה ההודית וניסיתי. שיפרתי ושכללתי את המלאווח והג׳חנון שלי ונתתי לחברים שלי שוב לנסות. על סמך המשוב שלהם, ניסיתי שוב ושוב, עשיתי חקר שווקים עד שהגעתי למתכון המושלם. בהמשך הוספתי גם קוּבּנה ובסבוסה (עוגת סולת). עשיתי ארוע השקה של המוצרים והשמועה עברה מפה לאוזן. המשכתי לקבל ביקורת ולהשתפר. הכול אני עושה בעצמי, אפילו את המשלוחים״.

האוכל של דורית מזכיר לנו בית. כשהיא דופקת על הדלת ומביאה את הג׳חנון והמלאווח הנפלאים שלה עד פתח הבית, אתה מרגיש שקיבלת מתנה. האפייה בעיני דורית היא מחווה למורשת שלה. דרך קיפולי הבצק היא מתחברת לדורות שלמים של נשים שעשו זאת לפניה. היא ממשיכה את המורשת הזאת,  ובעיניה זו זכות גדולה. ״לא משנה היכן אהיה, כל זמן שאמשיך להכין אוכל אותנטי שמשמח אנשים, אהיה מאושרת.״

כשדורית הציעה לי לטעום אני לא יכולה לסרב. קשה לי לבחור בין המלאווח לג׳חנון, לקובנה והלחוח. אני התענגתי על המלאווח שהתפצפץ לי בפה וחגגתי על הבסבוסה, עוגת הסולת, שהיתה רכה ונימוחה. דורית מתכננת בקרוב להוסיף לתפריט גם מרק רגל ומוצרים נטולי גלוטן. היא מספקת שירותי קייטרינג לחברות וארגונים.

מה שחשוב לדורית להנחיל לילדיה זה שהכול אפשרי, שלא יפחדו להגשים את החלומות שלהם ושיסמכו על עצמם שיצליחו. ״אני אתמוך בהם בכל דבר שיבחרו לעשות בחיים. אני מקווה שהבחירות שלי יהוו עבורם דוגמה, וכל זמן שהם מאושרים, גם אני אהיה מאושרת. תמיד הייתי ביישנית ונחבאת את הכלים, בעיקר בחברת ישראלים, כי לא הרגשתי לידם באמת ישראלית. רק היום, כשאני מכינה אוכל אותנטי, אני סוף סוף מרגישה ישראלית אותנטית״.

דורית מקסימה והאוכל שהיא מכינה מלא בקסם הזה שלה. משהו בי אומר לי שזוהי עבורה רק ההתחלה.

מי אמר ג׳חנון חם מהתנור או מלאווח טרי עם רסק עגבניות לשבת בבוקר, ולא קיבל? לפרטים ולהזמנות:

The Malawah Bar, 1352 Don Avenue, Santa Clara, CA 95050

+1 408-489-7227

themalawahbar@gmail.com

לעמוד הפייסבוק

שבת שלום!

באהבה,

דלית גבירצמן

dalit@gvirtsmam.com

הודו לה כי טוב: ביקור במסעדה ההודית ROOH

הודו לה כי טוב: ביקור במסעדה ההודית ROOH

מאת: דלית גבירצמן

חברים, יש לי חדשות טובות, הודי ואני כבר שוב ביחד. בתחילת הקשר, הרומן שלנו היה… סוער למדי. זה לא הוא, זאת לגמרי אני. בשלב הזה אני חייבת להודות, שעל אף שמנעד המטבחים והטעמים שהתנסיתי בהם בקריירה הקולינארית שלי, ובעיקר כגרגרנית מקצוענית, בהחלט יכול להחשב לקוסמופוליטי וחובק עולם. אבל, אפעס, שכשזה הגיע למטבח ההודי, אני… איך להגיד את זה בעדינות? לא ממש התחברתי. וכל זאת, עוד בטרם התנסיתי בו בעצמי. זה רק משום שתערובות התבלינים שחודרות לבלוטות הזיעה גורמות לי לרפלקס עצבני כזה של המרפק, שמשגר את האיש שישן איתי במיטה כמו טיל ישר אל הסלון, כי הריח ממנו אחרי שאכל הודי בצהריים, מה-זה לא בא לי טוב…

מסעדת ROOH

אך כמו בכל סיפור טוב, זה התחיל עם תיקווה גדולה. זה קרה לפני עשור וחצי בערך. גרנו אז עדיין בסאניוויל (או כפי שהיא מכונה אצלנו בבית – סאניבז׳- על שום ססגוניותה). לעולם לא אשכח את התורים הארוכים שהשתרכו בפתח המסעדה ההודית החדשה, שנפתחה שני רחובות מהבית שלנו. במשך שבועות רבים, חלפתי מידי יום ליד המסעדה, שאת שמה לא הצלחתי לבטא מפאת ריבוי ההברות. נדהמתי לראות לפתע בשכונה המנומנמת שלנו תורים ארוכים של נשים יפות עטופות בסארי צבעוני ועדויות בתכשיטים מנצנצים, לצידן גברים צעירים ומבוגרים, וכולם המתינו בסבלנות רבה להיכנס למסעדה. בוא׳נה, אמרתי לאיש, אתה לא מאמין איזה תורים יש שם. אנחנו חייבים ללכת לבדוק על מה המהומה. טוב, לא בטוחה שאמרתי בוא׳נה, אך בכל אופן, אחרי מספר ימים, מצאנו את עצמנו צועדים אל המסעדה בעלת השם הבלתי ניתן להיגוי, וממתינים לצד כל ההודים הנחמדים לתורנו. בניגוד לאיש, אני מעולם לא ביקרתי בהודו. הכי קרוב להודו שהייתי, זה כשמלמלתי כמה מנטרות בסנסקריט באחת מסדנות היוגה היותר ביזאריות שהשתתפתי בהן בחיי. כך שממש התרגשתי, כמו בכל פעם שאני מנסה מסעדה חדשה, עם כל ההבטחה וההתלהבות הכרוכה בדבר. כמובן, שהכול היה לי חדש, אך מאחר והמסעדה היתה צמחונית, נחה עלי דעתי. מה כבר יכול להיות רע, שאלתי את עצמי.  לא ממש ידעתי מה להזמין, אך בעזרתו האדיבה של האיש, הצבעתי על כמה דברים בתפריט שנשמעו לי מעניינים. אחרי ציפייה נרגשת, הגיע אל השולחן מגש. זה היה מגש אלומיניום, כזה שהזכיר לי ארוחות שראיתי בסרטים ובסדרות על בתי כלא. המגש היה מחולק לתאים ובכל תא ותא היתה מונחת תערובת בלתי מזוהה של ירקות בדרגות חריפות עולות ויורדות, שביחד עם הרבה יוגורט ונאן עשו את דרכן אל קיבתי. ובלילה, בלילה, במשך שעות ארוכות שנראו לי כמו נצח, היתה לי שיחה צפופה ונוגעת ללב עם האסלה. באותו לילה, דיברתי שפות שלא ידעתי שהכרתי, והייתי במצב הכרתי שנוי במחלוקת. לא ברור לי איך הגעתי בחזרה למיטה, אבל מאז, מ א ו ד נזהרתי כשעברתי ברחוב ליד מסעדה הודית, צמחונית או לא.

שנים עברו. שנים שבהן לא רציתי לשמוע אפילו על הודי. ויום אחד, צפיתי בסדרה האהובה עלי, שנקראת Chef’s Table. שולחן השף היא בעיני, אחת הסדרות המופלאות שנטפליקס יצרה בשנים האחרונות. מדובר בשש עונות של צילומי אוכל עוצרי נשימה, עריכה מופתית של סיפורים אישיים על שפים ידועי שם מכל העולם, ומלאכת מחשבת של חלונות הצצה לתרבויות ועולמות קסומים והכול – עם המון כבוד לאוכל.

בעונה השישית, בפרק מספר 3, גוללה השפית אסמה קהן את סיפור חייה המרתק שהתחיל בקולקטה שבהודו ובאכזבה הגדולה שחשו הוריה כשנולדה להם בת שנייה, ומסתיים במטבח הביתי הנהדר שלה במסעדת דרג׳ילינג אקספרס בלונדון. אני לא רוצה לספר לכם את כל הסיפור, כי אני רוצה שתרוצו לראות את הפרק (והסדרה כולה) בעצמכם. רק אומר, שהמאכלים שהגישה אסמה לבאי המסעדה נראו כל כך מעוררי תיאבון, שהייתי צריכה לעצור את עצמי מלהזמין מקום במסעדה ממש באותו הרגע. ואז גמלה בליבי ההחלטה, שעל החוויה הטראומטית ההיא, חל כבר חוק ההתיישנות. הגיע הזמן לנסות שוב הודי. ובערב שבת לפני כשבועיים, עשיתי לאיש את התנועה הזאת לצד עם הראש, שהוא כבר מכיר ויודע היטב. הוא לא שואל לאן, או מדוע, פשוט מתלבשים ויוצאים. והפעם, ל- ROOH.

המסעדה יושבת בלב שכונת ה-SOMA והיא מוגדרת כ-Progressive Indian. ואנחנו הרי בעד קידמה.

מסעדת ROOH

המקום מעוצב ומוקפד, כיאה למסעדה יוקרתית, אך האווירה בה אינה מכופתרת או מעונבת. גם כאן היו סועדים רבים ממוצא הודי, זוגות ומשפחות עם ילדים, מה שמיד הניח את דעתי. תחילה התרשמנו מבר המשקאות העצום והברמנים המקצועיים. האיש הזמין קוקטיל מעניין ואילו אני התענגתי על תה שהוגש בקומקום יפיפה וספל חרסינה מוזהב. מגוון הטעמים של הקוקטיילים מוכתב משיטת האיורוודה, שהיא גישה תזונתית הודית עתיקה שמדברת, בין השאר, על שישה טעמים שמטרתם להשיג איזון בין הגוף והנפש. כל אחת מארבע המנות שהזמנו היתה תאווה לעיניים ולחך. לפתיחה, הזמנו את ה-Chutney Sampler, מנה שהיתה מורכבת משלושה סוגים של מאפים, כולל נאן, לצד שלושה מטבלים נהדרים. המשכנו עם מנה צמחונית של תירס ותפוח אדמה שהוגש עם קייל טמפורה ומוס יוגורט וכן מנת טאקו מאסאלה משובחת – בשבילי. האיש התענג על מנה מצוינת של כבש ומנה של טנדורי תמנון. כל המנות, בלי יוצא מן הכלל, היו במידת החריפות הרצויה, שרק מעוררת את החושים, מגבירה קצת את הווליום, אך לא חורכת את בלוטות הטעם ומשאירה אותך מזיע ועם הלשון בחוץ. בסיומה של הארוחה, לטשנו עיניים למנת ה-butter chicken שזללו הזוג משמאל, ואל הקינוח המפתה שהזמינו הזוג מימין, ומיד ידענו שמדובר בתחילתה של ידידות מופלאה. מיותר לציין, שלילה שקט עבר על כוחותינו בסן פרנסיסקו.

ROOH, 333 Brannan Street, San Francisco

בתום הארוחה, כשקיבלנו את החשבון, הבחנתי שבתחתיתו היה כתוב הציטוט הבא מאת וירג׳יניה וולף:

“.One cannot think well, love well, sleep well, if one has not dined well.” עכשיו תגידו אתם, עם גישה כזאת לחיים ולאוכל, איך אפשר שלא להתאהב במטבח ההודי מחדש?

היו שלום ונמסטה

שלכם,

דלית גבירצמן

dalit@gvirtsman.com

שישי אישי בסימן יום האהבה

שישי אישי בסימן יום האהבה

מאת: דלית גבירצמן

תגידו מה שתגידו, אין כמו לחגוג אהבה. ואם נשים לרגע את הציניות בצד, הרי ברור לכולנו שאין כוח חזק ממנה. אהבה היא הכוח המניע עולמות, הכוח לסלוח והכוח לברוא. אין רגש אוניברסלי ממנה ואין אדם שלא חווה אותה. האהבה, אין לה גבולות של זמן ומקום. היא מטריפה את חושינו, ולעתים אף משבשת עלינו את דעתנו. איך אפשר לפרוט אהבה למילים? אפילו המילים הגבוהות ביותר לא יוכלו להכיל את עוצמתה. עבורי, האהבה היא מנוע ורוח גבית. בכל פעולה שאני עושה בחיי וכל תפקיד שאני ממלאת; כאמא לילדי, כאשת איש, כבת משפחה, כחברה, כמנחה וכאשת חינוך, את הכול אני משתדלת לעשות באהבה. אז אפילו אם ולנטיין עצמו הוא חג מאולץ וממוסחר, אני לא מחמיצה עוד ההזדמנות לחגוג אהבה. והשבוע, במקום לדבר על אהבה, החלטתי פשוט לחלוק איתכם כמה מהדברים שאני הכי אוהבת. שישה דברים אישיים שישמחו ויפנקו עד מאוד את האהובים עליכם. החל ממנעמים לגוף ולנפש, דרך ספרות מקצועית על אהבה וזוגיות, מחול ואמנות, וכמובן, איך אפשר בלי קינוח מתוק והכי מפנק שיש.

ערכת פינוק של Bedroom Athletics

כל מי שמכיר אותי, יודע שיש לי איזה פטיש קטן, קטנטן, פטישונצ׳יק שכזה, לפיג׳מות ולנעלי בית. תמיד אני מחפשת הזדמנויות לפנק את האהובים עלי בנמנמה רכה ומלטפת ובזוג נעלי בית חדשות ונעימות. תמיד מחכה איזו הפתעה לחברים ובני משפחה הבאים להתארח בביתי. וכן, גם חלוקים נכללים בקטגוריה הזאת. ולכן, לא ידעתי את נפשי מרוב אושר, כשחברה לחשה באוזני את שתי מילות הקסם bedroom athletics. כי בינינו, מי לא רוצה להיות אתלט בחדר המיטות? חיש קל הזמנתי לי זוג נעלי בית פרוותיות, ו…התאהבתי! עכשיו, אני רצה לספר לחבר׳ה. לפרטים

saje

מאז שכף רגלי דרכה לראשונה בחנות saje בסן פרנסיסקו, התאהבתי בה מיד, ומאז אני לא יכולה להיגמל ממנה. לכבוד יום האהבה, רציתי להמליץ לכם על ליין מיוחד שנקרא טנטרה והוא מכיל שמנים לעיסוי, מלחי אמבט, שמנים ארומטיים, נרות ריחניים, קרם גוף, ובקיצור, כל מה שחשקה נפשכם ליום (או לילה) של אהבה. הכי רומנטי שיש! לפרטים

ספרות

תענוגות הגוף הם רק חלק אחד מהדבר המורכב והמכושף הזה שנקרא אהבה. כדי שהלב יהיה שלם, צריך להוסיף למשוואה גם עניין ותוכן. כל מי שחי וניזון מאהבה (ומי מאיתנו לא?) חשוב שיהיה גם מושכל בענייני הלב. כמו הורות מושכלת, כך גם ביחסים האינטימיים שלנו ישנם כיום מומחים שעשויים להאיר לנו את הדרך, להדליק בנו איזה ניצוץ של תובנה ולהעשיר את חיי האהבה שלנו. שהרי, בניגוד למה שגידלו אותנו לחשוב, בחיים האמיתיים אין זוגיות מושלמת, ואין אהבה שאינה זקוקה לתחזוק, תיפעול וריענון. לשם כך, רציתי לספר לכם על גברת אחת מופלאה בשם אסתר פרל. פרל היא סופרת, חוקרת ומטפלת זוגית ומשפחתית. היא נולדה בבלגיה להורים ניצולי שואה, למדה באוניברסיטה העברית פסיכולוגיה חינוכית וספרות צרפתית. בארצות הברית, המשיכה פרל את לימודיה לתואר שני בתרפיה באמנות והוסמכה כמטפלת משפחתית. כיום, היא מתגוררת בניו יורק עם בעלה ושני בניה. היא חברה בתוכנית למחקרי טראומה בינלאומיים באוניברסיטת קולומביה ובאקדמיה האמריקנית לתראפיה משפחתית. למעשה, אסתר פרל נמצאת היום בכל מקום, בפייסבוק, בטוויטר, ב-Ted ובכל כנס חשוב שעוסק בנשיות, במיניות ובטיפול זוגי. בגידות, תשוקה, אהבה, חתונה, רומנטיקה ואינטימיות, כולם משמשים כקוביות במגרש הביתי של פרל. רב המכר שלה "אינטליגנציה ארוטית" (Mating in Captivity), תורגם ל-24 שפות ויצא בעברית בהוצאת כנרת זמורה־ביתן ובתרגומה של שרה ריפין. בשבוע האחרון, הקשבתי לספרה The Arc of Love, ואני בהחלט מרגישה שיש לי הרבה מה ללמוד.

ספר נוסף שרציתי להוסיף לרשימה שלי נקרא ״חמש שפות לאהבה. כיצד לבטא רגשות עמוקים של מחויבות לבני הזוג שלכם״. הספר נכתב על ידי גארי צ׳פמן והוא מדבר על הדרכים השונות שבהן אנשים מבטאים אהבה. לטענתו, ניתן לחלק אותן לחמש קטגוריות ברורות או לחמש שפות שונות לביטוי אהבה: זמן איכות, מילים בונות ומחזקות, מתנות, שירות ועזרה ומגע גופני. חשוב שנלמד לדבר בשפת האהבה שבה מדבר בן או בת הזוג שלנו כדי למנוע מריבות מיותרות, חיכוכים, מתחים ואכזבות.

הספר האחרון בנושא שרציתי להמליץ עליו הוא ״אהבה, תשוקה, זוגיות – הדיאלקטיקה של האהבה״ מאת אושרת קוטלר. אחרי שנתיים של ראיונות שערכה עם זוגות, יחידים ואנשי מקצוע, פירסמה קוטלר את מסקנותיה בנוגע לאהבה רומנטית ונישואים. כל אחד מן הספרים הללו מעורר מחשבה ומעשיר בדרכו. יש בהם שפע של רעיונות ונושאים רבים לשיחה לערב בנות או על כוס יין עם בן או בת הזוג.

אמנות

למי שרוצה לקחת את ולנטיין בקריצה ובחיוך או סתם לחובבי האמנות שביננו, רציתי להמליץ על ספר קטן ומקסים בשם I like you, I love you מאת Clarissa Potter. זהו סיפרה הראשון של פוטר, שהיא אמנית מקומית היושבת באוקלנד. עבודות האיור שלה חכמות, משעשעות וכל כך מדויקות. הן מוצגות כעת (עד סוף פברואר) גם בתערוכה בשם Resolutions for a new year במתחם הגלריות של ה- Minnesota Project. הזמינו את שאהבה נפשכם לתערוכה, ומיד לאחר מכן הגישו להם את הספר המדליק במתנה. לפרטים

מופע מחול

לשוחרי המחול המודרני שביננו, יש לי המלצה לערב של אהבה על כל גווניה. זאת השנה השלישית שבה אגיע למופע מחול מבית היוצר של ג׳יימס גראהם ולהקתו. ואם השם הזה נשמע לכם מוכר, זה לא בכדי. ג׳יימס הוסמך ללמד גאגא על ידי אוהד נהרין בכבודו ובעצמו, ומזה כשנתיים וחצי שהתמכרתי לרקוד איתו בסן פרנסיסקו. ג׳יימס מלמד גם בברקלי, בסטנפורד ובפאלו אלטו. מעבר להיותו רקדן מוכשר ומוערך, שמעביר סדנות בכל העולם, יש לג׳יימס להקת מחול משלו, והם מעלים מידי שנה מופע בשם Dance Lovers: Duets by couples, crushes, & comrades. המופע מתחיל ב-14 בפברואר, במיוחד לחג האהבה, והוא ימשך עד יום שבת ה-16 בפברואר. תמיד מרגש, תיד מפתיע! לפרטים

קינוח מענג

אי אפשר לחגוג אהבה בלי איזה קינוח מענג, ומה יכול להיות יותר מפנק מעוגיות חמאה וגבינת שמנת בטעם, צבע, ריח ואפילו צורה של פולי קפה. אני מבטיחה לכם שכל מי שתכינו לו את העוגיות האלה, יאהב אתכם לנצח.

עוגיות קפה של קרין גורן המלכה

מה צריכים?

1 כף קפה נמס מגורען (או אבקת נס קפה)

2 כפות חלב חם (30 מ״ל)

200 גרם חמאה רכה

200 גרם גבינת שמנת 30% שומן, בטמפרטורת החדר

1 כוס דחוסה סוכר חום כהה (240 גרם)

1 שקית סוכר וניל (10 גרם)

21/2 כוסות קמח (350 גרם)

3 כפות קקאו (30 גרם)

מה עושים?

מחממים תנור ל-325 מעלות פרנהייט. ממיסים קפה בחלב חם ומעבירים למקפיא לצינון מהיר. במיקסר עם וו גיטרה מעבדים את החמאה והגבינה במהירות בינונית במשך דקה, לתערובת במרקם של קוטג׳. מוסיפים סוכר חום, סוכר וניל ואת הקפה המומס שהתקרר, וממשיכים לעבד דקה נוספת. מנמיכים את מהירות המיקסר. מוסיפים קמח וקקאו ומעבדים רק עד לקבלת בצק אחיד. בידיים רטובות מגלגלים את הבצק לכדורים בקוטר 3 ס״מ ומגלגלים כל כדור לאליפסה. מניחים באופן מרווח על תבנית אפייה מרופדת בנייר אפייה. לוחצים קיסם לאורך האליפסה ליצירת חריץ עמוק. אופים 10-12 דקות בלבד, עד שהעוגיות נראות יבשות, הן יציבות אך עדיין רכות למגע וריח נפלא של קפה מתפשט במטבח. מצננים מעט. אורזים בקופסה יפה או בשקית שקופה עם סרט אדום. כותבים פתק קטן ״נאפה באהבה״ ומגישים.

והעיקר, שיהיה לכם יום אהבה שמח!

באהבה תמיד,

דלית גבירצמן

dalit@gvirtsman.com