מלחמתו של האנטי-סלב בחקיקה האנטי-דמוקרטית: שיחה עם עו"ד אליעד שרגא, יו"ר התנועה לאיכות השלטון

מלחמתו של האנטי-סלב בחקיקה האנטי-דמוקרטית: שיחה עם עו"ד אליעד שרגא, יו"ר התנועה לאיכות השלטון

מאת: אביב פרץ

אליעד שרגא הוא אנטי-סלב. כבר שלושים שנה שהוא מכהן כיו״ר התנועה לאיכות השלטון בישראל, פעיל בזירה הציבורית ומפציע לא מעט בתקשורת, ובכל זאת, אם תיתקלו בתמונתו סביר להניח שמה שיעבור לכם בראש יהיה: מי זה, האח האבוד של שמעון פרנס? זוהי בפירוש תעודת עניות לזמנים שאנחנו חיים בהם ולא לשרגא, שהינו איש מרשים לכל הדעות.

צילום: התנועה לאיכות השלטון

בן 60, התגייס לצנחנים והגיע לדרגת סגן אלוף, עורך דין ובעל דוקטורט במשפטים מהאוניברסיטה העברית. שרגא היה ממובילי המאבק נגד השחיתות השלטונית בעקבות פרשת ״התרגיל המסריח״ ב-90׳, עת שבת רעב מול בית הנשיא בדרישה לחשוף בפני הציבור את ההסכמים הקואליציוניים. המאורע הזה היה הטריגר עבורו לייסודה של התנועה לאיכות השלטון.

שרגא ינהר לפאלו אלטו כמה ימים לאחר הבחירות, ויעביר ב-OFJCC הרצאה על ״כיצד הפכה השחיתות בישראל לנורמה״ (פרטים כאן).

בכותרת ההרצאה מקופלת ההנחה שהשחיתות בישראל היא אכן נורמה. האמנם? 

״לצערנו הרב, שחיתות בישראל לא רק שהפכה לנורמה, שחיתות במופע היותר קשה שלה הפכה להיות נורמטיבית. היא נתפסת היום כסוג של עבירה חברמנית, משהו שלא רק שאפשר לחיות איתו, אלא שהוא בבחינת ׳זה בסדר׳. זה בסדר שיש לך כתב אישום, שאתה מתהלך עם אבק של שחיתות סביבך, זה לא פוסל אותך משום דבר. ומה שחמור בתופעה הזו, הוא שברגע שהשחיתות נתפסת ככזו, זה רק מעצים את התופעה. אם לפני כמה עשרות שנים, אנשים שנתפסו בעבירות שחיתות לא רק שעזבו מיד את המשרות שלהם אלא אף שלחו יד בנפשם, היום אתה יכול לחזור להיות שר הפנים או להמשיך לכהן כראש עיר. אולמרט מסתובב כמו איזה סלב, מתראיין בתוכניות טלוויזיה ורדיו ומופיע בשבתות תרבות – זה מופע מגוחך עד מביך״.

עוד לא התחיל הריאיון וכבר דכדכת אותי. 

״תשמע, צריך קודם כל לראות את המציאות, ואז לקום ולהילחם בה״. 

בימים טרופים אלה, שבהם מי שמגרונם בוקעים דברי ביקורת על השלטון נחשדים לאלתר כעוכרי ישראל, מתבקש להכשיר את שרגא הכשרה כהלכתה. הוא גדל והתחנך בבית רוויזיוניסטי, וברבות הימים אף היה עוזרו המשפטי של דן מרידור, מה שלדבריו ״לא מתאים לתדמית שמנסים להציג. אנשים לא רוצים להתמודד עם העובדות, זה לא משנה שאתה רוויזיוניסט – אתה שמאלן כי אתה ליברל, וזה לא משנה שאתה מג״ד מילואים בצנחנים – אתה בטח בוגד במדינה, פשוט לא להאמין״.

 אפילו ניסיון מעודן יותר מצדי לרחרח, שמא בעיניו יש יותר שחיתות בממשלות ימין לעומת ממשלות שמאל, זוכה ממנו ללאו נחרץ. ״השחיתות״, הוא חוצב בנחישות את משפטיו, ״אין לה צבע, אין לה טעם ואין לה ריח. היא קיימת גם בימין וגם בשמאל, גם אצל אשכנזים וגם אצל מזרחים, גם אצל דתיים וגם אצל ערבים; היא חוצה מחנות, זה משהו שצריך להבין אותו. אני כל הזמן מזהיר שאת המחלה הזו, שנקראת ׳שחיתות׳, אסור לתייג״. שרגא אף אינו מהסס לנקוב בשמות, ״ראינו הרבה ׳צדיקים׳ מהשמאל״, הוא מתיז מפיו בבוז את הצד״י, ״אהוד ברק ופרשת העמותות, בוז׳י ופרשת העמותות, פואד ועזר וייצמן – ראינו את כולם״.

לשרגא תזה מעניינת על אופי המאבק שצריך להינטש על השחיתות. ״הקרב הוא קרב על התודעה, תראה את ׳מי טו׳״, הוא מציג תקבולת מפתיעה, ״הם ניצחו כי הם ניצחו את התודעה. היום ההתייחסות לעבירות מין בישראל היא אחרת, משה קצב לא מעז להוציא את האף מהבית שלו בקריית מלאכי. אם הוא היה מגיע להפגנה של ׳מי טו׳, כמו שאולמרט הגיע להפגנה נגד השחיתות לפני שלושה חודשים, הוא היה חוזר באלונקה הביתה. יש פה היפוך נורמות: לפני ארבעים שנה יכולת להטריד חופשי אבל לא יכולת להיות מושחת, היום אתה יכול להיות מושחת אבל אתה לא יכול להטריד. אם נצליח לעשות קמפיין שיחזיר את הבושה למחוזותינו, אז יש סיכוי טוב לנצח את המלחמה הזאת. בסופו של יום, התרופה היא בידינו, לכן אני אופטימי״.

מה מונע מכם להרים קמפיין דמוי ״מי טו״?

״א׳ אנחנו מנסים לעשות את זה, וב׳ אנחנו אמנם התנועה הכי גדולה בארץ, עם 55 אלף חברים, אבל להרים את כל הקמפיינים האלה תמיד מתחיל ונגמר באמצעים ומשאבים. אנחנו בדרכנו הצנועה נלחמים למען המטרה הזו, ואני מקווה שיום אחד הגלגל יתהפך. אולי בזכות החבר׳ה מפאלו אלטו נמציא איזה סטארט אפ לשינוי התודעה…״

צילום: התנועה לאיכות השלטון

מעבר לשינוי התודעה, הרי תמיד יהיו אנשי ציבור שמסיבות כאלה ואחרות יתפתו ללכת בדרכי השחיתות, אולי יש איזשהו כשל בשיטה עצמה שמאפשר את המעידות הללו?

״אני לא חושב שיש כשל, כי עובדה היא שפרשות נחשפות ונחקרות, ואנשים כן מובאים לדין והולכים לכלא. כל המשפט הפלילי בנוי על שני אדנים: סנקציה וסטיגמה. זה נכון שתמיד אפשר להחריף את הסנקציות – כמו מיידוף שקיבל 150 שנה בכלא – אבל אני מאמין שהשינוי בתודעה מתחיל ונגמר בסטיגמה. ברגע שלעבירות של שחיתות יש קלון שמתפוגג אחרי שבע שנים ואינו קלון לנצח, וברגע שהאווירה החברתית היא כזו שלא נופלים מהרגליים כשיש בנאדם מושחת שמנהל את העסק, אלא זה הפך להיות משהו שחיים איתו – אז הסטיגמה לא עובדת. אם הסטיגמה הייתה עובדת כמו שהיא עבדה בשעתו, אז היינו מצליחים לייצר את המהלך התודעתי. וזו הבעיה, אנחנו. לא רק הם, אנחנו אשמים לא פחות״. 

פחות משבוע לפני מועד ב׳ של בחירות 2019, אין מנוס מלצלול עם שרגא לתוך כמה מהסוגיות כבדות המשקל שעומדות על הפרק. קחו נשימה, הנה אנחנו מתחילים.   

נגיד שאני מצביע ליכוד, שסבור שהתקשורת ורשויות אכיפת החוק רודפות את נתניהו, ושהן מוּנעות משנאה יוקדת כלפיו. איך תשכנע אותי, באופן שכלתני, שהשחיתות דבקה בנתניהו?

״אגיד לך ללכת לקרוא את כתב החשדות, זהו מסמך מלא בעובדות ונתונים. בסוף, משפטים הוא מקצוע שכל כולו בנוי על תשתית עובדתית. יש ראיות – יש קייס, אין ראיות – אין קייס. נורא פשוט. עכשיו, זה נכון שאפשר לתת פרשנות משפטית לכל פעולה ופעולה, אבל הכול מתחיל במה שנקרא ׳המעשה האסור׳. כשאתה, כ'לא משפטן', קורא את 57 העמודים האלה של כתב החשדות, אתה מבין כמה עובדות יש בו, וכמשפטן אתה מבין איזה הנחות גדולות עשו לנתניהו, בכך שהורידו לו שתי עבירות שוחד, בתיק 1000 ובתיק 2000. הדברים הם מאוד אובייקטיביים, מסמכים עם תמלילי הקלטות והודעות וואטסאפ, ואתה רואה הכול, הכול נמצא שם. לכן אם אתה בנאדם שכלתני, שרוצה לפתוח את העיניים, אז לך תקרא את העובדות, תתרשם, ותקבל החלטה רציונלית״.

אבל רוב האנשים, גם השכלתניים, לא הולכים וקוראים כתב חשדות בן 57 עמודים, כמו שהם לא הולכים לקרוא מצעים של מפלגות, לצורך העניין.

״הבחירות הן בחירות עדריות. אם העדר הולך שמאלה, אז אתה הולך שמאלה – ולהפך. לצערי הרב, גרמו פה לדורות של אנשים להצביע תחושתית ולא להצביע רציונלית. והצער היותר גדול בנושא, הוא שהיום החומרים שבהם מלעיטים את המדינה הם שנאה ופחד, פחד ושנאה. וכשזה חומר הבעירה שמניע אנשים לבחור, אז חוץ מאיראן-איראן-איראן, חזבאללה-חזבאללה-חזבאללה, חמאס-חמאס-חמאס, שמאלנים-שמאלנים-שמאלנים, בוגדים-בוגדים-בוגדים – האם בסוף יש פה משהו רציונלי?״

איזה עובדות מהדהדות, שאינן ניתנות לערעור, אתה זוכר מכתב החשדות?

״למשל, בתיק 1000 כל המתנות שנתניהו מקבל – הכול מתועד, עם חשבוניות. זה לא משהו שאתה יכול להגיד עליו: זה סתם, עורבא פרח. ומצד אחר, כל התמורות שנתניהו נותן גם הן מתועדות: מהסיפור של ׳ערוץ 10׳, דרך הסיפור של ׳קשת׳ ו׳רשת׳, המשך בסיפור הוויזה למילצ׳ן – הכול מתועד והכול עם ראיות. תרפרף בכתב החשדות על תיק 4000, ישנן שם כל הודעות הוואטסאפ עם הפקודות שיורדות מבלפור למפקדת ׳וואלה׳״.

אבל בכל פעם שיוצאת הדלפה של השיחות האלה, מיד נטען שמדובר בדברים שהוצאו מהקשרם, עוותו, סולפו. 

״אל תשכח מתי התחילו כל ההדלפות. הן התחילו כשהחומר הועבר לסנגורים של הצדדים שהולכים לשימוע, החומר לא הודלף לפני כן מהפרקליטות. זה חלק מהשיטה, שמי שמדליף אלה הם הסנגורים שמקבלים את החומר, בין אם הסנגורים של עדי המדינה ובין אם הסנגורים של נוני מוזס, אתה לא יודע. סנגור יכול לקחת את הפרוטוקולים מחדרי החקירות ולהדליף אותם, הם הרי עוד לא עמדו למבחן משפטי – אלה גרסאות, וזו מלחמת גרסאות. אנשים צריכים להבין שמה שמודלף על ידי אותם סנגורים משרת את הנרטיב של ההגנה שלהם, לכן הם עושים את זה. אבל נתניהו ישר מתחיל עם הספינים שלו: הפרקליטות הדליפה, המשטרה הדליפה…״

לא פעם מתעורר דיון בעניין שרים שיש נגדם כתב אישום. עמדת התנועה לאיכות השלטון היא שעליהם להתפטר, שכן הם לא יכולים ולא ראויים לקבל מנדט מהציבור. מנגד נטען, שהמחוקק הישראלי נתן את דעתו על המצב שבו יוגש נגד שר – או אפילו ראש ממשלה – כתב אישום, וקבע שהוא יוכל לכהן עד לסיום הערעור שלו בעליון.

״לגבי שרים, ב-93׳ בבג״צ של התנועה לאיכות השלטון נגד דרעי, נקבעה ההנחה על ידי בית המשפט העליון, שכשמוגש כתב אישום נגד שר בעבירות שיש עימן קלון, הוא צריך לפנות את תפקידו. זו הנורמה הנוהגת, הגם שהחוק מאפשר לשר להמשיך לכהן בתפקידו. לגבי ראש ממשלה, כשרצו להחזיר את דרעי למערכת הפוליטית עשו כל מיני שינויים בחוק שאפשרו הכשרת שרצים, לרבות הישארות של ראש ממשלה – אז זה נכון שהחוק מאפשר. ב-2008, על אף שהחוק אִפשר, אולמרט התפטר ברגע שהוגש נגדו כתב אישום, כי זו הנורמה שחלה לגבי שר. מה יקרה עכשיו עם נתניהו? זו שאלה נפלאה. ועדיין, נשאלת השאלה אם לא נבצר מראש הממשלה ללכת בבוקר לבית משפט, להגן על עצמו בשלושה או ארבעה תיקים כבדים מאוד, ואז אחרי הצהריים לנהל מדינה. גם אם החוק מאפשר, השאלה אם הוא כשיר או לא. אני חושב שלא: לא נפשית, לא מבחינת לוחות הזמנים שלו, ולא מבחינת ההקרנה של התנהלות נורמטיבית כלפי מטה״.

מלבד שאלת הכשירות, האם לא צורם בעיניך באיזושהי רמה הרעיון שמערכת משטרתית היא זו שעלולה להדיח ראש ממשלה? הרי הרציונל מאחורי חקיקת החוק הנוכחי הוא שהדחה כזו היא צעד ששייך למשטרים אפלים.

״זו לא משטרה, אנחנו כבר אחרי ארבע משוכות: משטרה, פרקליטות מחוז, פרקליט מדינה ויועץ משפטי לממשלה עם שימוע. שמע, אם זה היית אתה, מזמן כבר היית חוטף את כתב האישום שלך ואף אחד לא היה מסתכל עליך. אז אחרי שארבע מסננות ברזל סיננו, עשו את הכול כדי להקל, ויש החלטה להגיש כתב אישום… זה לא שאיזה שוטר החליט להגיש כתב אישום; זה כל כך אפוי, ולקחו פה את כל טווחי הביטחון מכל הכיוונים, שזו הרשעה בטוחה״.

מה עמדתך כלפי הטיעון של איילת שקד בעניין פסקת ההתגברות, על כך שהיא בסך הכול נועדה להשיב את האיזון שהופר בין הרשויות?

״זה סיפור מורכב, אז רק אומר בקצרה: ב-92׳ כשחוקקו את ׳חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו׳ ואת ׳חוק יסוד: חופש העיסוק׳, עשו גם שינויים ב׳חוק יסוד: הממשלה׳, שינויים שאף אחד לא מדבר עליהם. הפכו את הצבעת אי-האמון להצבעת אי-אמון קונסטרוקטיבית (שבה, בין היתר, נדרש רוב מוחלט ולא רוב פשוט כדי להפיל ממשלה מכהנת – א.פ.), ובכך למעשה גזלו מכנסת ישראל את מקור הכוח שלה לפקח על הרשות המבצעת. לכן מאז יש לנו רשות מבצעת מאוד חזקה ונטולת איזונים ובלמים. אלילת השקר החדשה היא ה׳משילות׳, כי כשממשלת ישראל עושה מה שהיא רוצה, הכנסת היא אסקופה נדרסת. להזכירך, לפני שלושה חודשים 74 ח״כים הרימו את היד לאור גחמתו של ראש הממשלה, ופיטרו את עצמם קולקטיבית. אם ראש הממשלה מחר בבוקר רוצה להתקיף באיראן, או רוצה לכבוש את בבל, אף אחד לא יכול למנוע את זה ממנו במדינת ישראל. הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה. מעולם לא היו לרשות המבצעת כל כך הרבה סמכויות, אז לבוא ולומר שרוצים לחדש ימים כקדם? איילת שקד הרי שכחה שלפני שלושים שנה כנסת ישראל הייתה מאיימת להפיל את הממשלה כל יום שני אחרי הצהריים, ח״כים היו אצים מכל קצות העולם, רק שהממשלה לא תיפול, על מה היא מדברת? זה חוסר הבנה מוחלט של מי שמנסה לקרוא לעצמה שרת משפטים אבל לא מבינה שום דבר במשפטים ובהיסטוריה חוקתית של ישראל, וגם לא מכירה את העובדות. אבל היום העובדות לא מעניינות״. 

לאחרונה גבר הדיון בעניין סמכויות מבקר המדינה. גלית דיסטל-אטבריאן, סופרת וגרופית של נתניהו, כתבה בפוסט בפייסבוק: ״אין למבקר המדינה שום סמכות לקבוע האם התנהלות של גוף מסוים היא פלילית או לא, בשביל זה יש את מוסדות אכיפת החוק. אז אם אין לך את היכולת להכריע על התנהלות פלילית, בשביל מה המחלקה נגד שחיתות? זה מופרך בערך כמו שרופא השיניים שלכם יפתח בקליניקה מחלקה לייעוץ זוגי״. 

״אני לא מכיר את הגברת, אבל במשפטים היא לא מבינה, וכנראה מעולם לא קראה לא את ׳חוק יסוד: מבקר המדינה׳ ולא את חוק מבקר המדינה, כי בשניהם למבקר יש חובה – חובה! – להתעסק בטוהר מידות, זה חלק מהתפקיד שלו. וכשהמבקר חושף שחיתות פלילית, יש לו עוד חובה על פי החוק, והיא להעביר את חומר החקירה המנהלית ליועץ המשפטי לממשלה, כדי שהיועץ – במידה שיחליט שישנן מספיק ראיות – יפתח בחקירה פלילית. זה החוק, זה המנגנון, ולכן הגברת המכובדת, שכותבת לה בפייסבוק כל מיני הגיגים, פשוט לא מבינה את המָטֶרְיָה. אין כלום במה שהיא כתבה, זו אפילו לא עובדה אלטרנטיבית״. 

במדדי השחיתות העולמיים, למקרה שתהיתם, מדורגת ישראל במקום נמוך ״בואכה העולם השלישי, עשינו קפיצה נחשונית לאחור בעשרים השנים האחרונות״, אלא ששרגא מבקש להוסיף, ״עכשיו זה הרבה יותר חמור, כי מעבר לשחיתות, בשביל להימנע מלהריח את הליזול באגף 10 מוכנים פה לפרק את המשטר הדמוקרטי. אנחנו מדינה ללא חוקה, ואת המעט שיש מנסים לרסק עם חקיקה אנטי-דמוקרטית, שזה כבר צעד אחד הרבה יותר קדימה משחיתות״.

לאור כל האמור, אתה עדיין מאמין בשלטון החוק בישראל?

״בהחלט. על אף שמנסים לעשות הכול כדי לפורר את מערכות אכיפת החוק בישראל, בתור ליברל, הדבר היחיד שמחזיק בסוף חברה הוא עליונות שלטון החוק. ברגע שנאבד את האמונה בבסיס הזה, אפשר באמת לקחת את המפתחות ולסגור את המדינה. אבל אני אופטימיסט גדול, בסוף בני האור ינצחו״.

לקריאת ראיונות נוספים שערך אביב פרץ אתם מוזמנים לבקר בבלוג שלו, זוטי דברים.

סיפורו של הרב מייקל ליזאק מכנסיית גלייד

סיפורו של הרב מייקל ליזאק מכנסיית גלייד

מאת: דלית גבירצמן

אז את מי את הולכת לראיין השבוע? שאלו אותי כמה מחברי. אני מראיינת רבי שעובד בכנסיה, השבתי. את מתכוונת לומר בבית כנסת, מיהרו לתקן אותי, תוך שהם מביטים בי בחשש שמא השתבשה עלי דעתי. זהו, שלא – עניתי – אני ניפגשת עם רבי מייקל ליזאק, שעובד בכנסיית גלייד שבסן פרנסיסקו.

על Glide Church שמעתי לראשונה כשילדי היו עדיין נמוכים ממני, כלומר… די מזמן. ביום ראשון אחד לקחתי אותם לעיר הגדולה לשמוע מוסיקת גוספל בכנסייה שחרתה על דיגלה ערכים של אחווה, קבלה, עזרה והכלה של כל אדם באשר הוא. כבר למעלה מחמישים שנה, מספקת הכנסיה שירותים קהילתיים, תברואתיים וחינוכיים, ומהווה מרכז רוחני לתושבי השכונה שהיא אחת מהקשות בעיר, שכונת הטנדרלוין. ושם בחר רבי מייקל ליזאק לעבוד. ומה הוא עושה שם, וודאי תשאלו, ותשובתי תהיה, הוא אופה חלות.

הפעם השניה שבה הגעתי לגלייד היתה לפני מספר שבועות, כשליוויתי את תלמידי ליום של התנדבות. אחרי שאפינו ביחד עם מייקל מאה וחמישים חלות לשבת, הפשלנו שרוולים והגשנו ארוחת צהריים חמה למאות הנזקקים הפוקדים את המקום מידי יום. אלו הם אותם האנשים שכה קשה לנו לראות כשאנחנו פוסעים ברחובותיה של סן פרנסיסקו. אלו הם דרי הרחוב ומקבצי הנדבות שעומדים בצמתים וגורמים לכולנו לנוע באי נוחות. לפתע, אתה מביט לאנשים האלו בעיניים, ומשהו קורה לך. החוויה משנה אותך. לרבים מאיתנו, וודאי לילדינו, זו אולי אחת ההזדמנויות הבודדות בהן יפגשו אנשים שצבע עורם שונה, ושאורח חייהם שונה באופן דרמטי מזה המוכר לנו. אך הצרכים הבסיסיים שלהם ושלנו דומים מאוד, כי בסופו של יום, כולנו הרי זקוקים ראשית למזון, מחסה והגנה וכולנו מחפשים קשר אנושי, ניראוּת, הכלה וחמלה, ללא שיפוטיות, את כל אלה, ועוד – הם מקבלים בשפע בגלייד.

קשה שלא להיטען מהאנרגיה המחשמלת של מייקל. הוא מדבר על העבודה שלו כמו סטארטאפיסט. הוא מספר לי על מאות המתנדבים היהודיים המגיעים לגלייד מידי שבוע כדי לעזור, לבנות מערכות יחסים, להגיש אוכל לנזקקים ולפזר אור, וניתן בנקל לשמוע את ההתרגשות בקולו. הרעיון של אפיית חלות לאנשי הצוות של גלייד היה הרעיון שלו. ״דמייני״ – הוא אומר לי – ״את כל המתנדבים היהודים שמסתובבים ומחלקים חלות חמות שזה עתה יצאו מהתנור, לאנשי הצוות שעושים כאן עבודת קודש, ושרובם מתוגמלים בשכר נמוך כל כך. תחשבי על הרושם שזה יוצר.״ ואז, הוא מספר לי על הדרשה שנשא אחרי אירוע הירי בפיטסבורג. ״אמרתי להם, אני מביא לכאן מאה יהודים מידי שבוע כדי לעזור ולהתנדב. אנחנו אוהבים אתכם, והשבוע, אנחנו זקוקים לכם. הרימו טלפון והתקשרו לחברים היהודים שלכם ותגידו להם שהם לא לבד. כשאתם חולפים על פני בית הכנסת בשכונה שלכם, עיצרו, היכנסו ותגידו להם שהם לא לבד. מאה וחמישים איש, מרביתם לא יהודים, הצטרפו לקבלת השבת שלנו ושרו איתנו באותו הערב. ואז חשבתי לעצמי, זאת האמריקה שלי. כולנו ניצבים זה לצד זה, זה למען זה.״

הרעיון של אפיית חלות לשבת הושפע מהתקופה שבה חי מייקל בישראל בשנת 1994. חבריו נהגו, מידי יום שישי, לגשת לסופרסל בירושלים ולקנות מאה פרחים אותם חילקו לחולים שהיו מאושפזים בבית החולים ״הדסה״. הם נהגו לעבור מחדר לחדר, יהודים, נוצרים ומוסלמים ביחד, תוך שהם מברכים את כולם בברכת ״שבת שלום״. המעשה האחרון שעשו לפני כניסת השבת היה מעשה של תיקון עולם, של חסד.  ״זאת המעגליות, זה המודל שאני מבקש ליצור בגלייד, שדרכו נצליח אולי להגיע לגאולה. גאולה לעם היהודי ולעולם כולו.״

אני שואלת אותו איך בדיוק עובד העניין הזה של רב בכנסייה. ראשית, הוא מסביר לי שהוא עובד עבור הקרן של הכנסייה. שנית, הוא מספר לי שכשהגיע לראשונה לתת דרשה בכנסייה, ניגשה אליו אישה שהזדהתה כיהודיה וכישראלית לשעבר, וטענה שמזה עשרים שנה, גלייד משמשת עבורה כבית כנסת. מסתבר שהיא היתה נרקומנית ואף בית כנסת בעיר לא ידע מה לעשות איתה. היא הגיעה לגלייד ושם התקבלה באהבה, וללא תנאי. ״כשאתה נתקל בקיר כזה של אהבה, זה משנה אותך ללא הכר״ – מוסיף ליזאק – ״יש אימרה שאומרת שיהודי רשאי להיכנס לכנסיה למטרה אחת, והיא להציל חיים. כשאני אופה חלות מידי יום שישי בבוקר, אני מרגיש שאני מציל חיים.״

לתפקיד של רבי ליזאק אין אח ורע בעולם היהודי. התפקיד הייחודי הוצע לו לפני כשנתיים אחרי ששימש למעלה משמונה עשרה שנים כרב של קהילת ״רודף שלום״ שבמחוז מרין, צפונית לסן פרנסיסקו.  מייקל רואה בעבודתו שליחות והוא מדבר עליה בהתלהבות מדבקת ממש, תוך שהוא משלב מילים בעברית כמו ״קדושה״ ״נשמה״ ״חסד״ ו-״תיקון עולם״. צדק חברתי בוער בעצמותיו, וזה מה שהוביל אותו לתפקיד בגלייד, ולהכשרתו כרב, בכלל. מייקל נשוי לנועה קושנר, שהיא בעצמה רבה שייסדה ארגון בשם המטבח – The Kitchen – סטארט-אפ יהודי ששם לו למטרה לבנות קהילה יהודית עכשווית שמחברת בין כל מי שמבקש ״לעשות יהדות״ ולפעול למען צדק חברתי. הזוגיות הולידה פרט לעשייה המשותפת גם שלוש בנות, וכולם גרים בסן פרנסיסקו.

שאלתי מהו הדבר שהכי הפתיע אותו בעבודתו? מה היה לגמרי בלתי צפוי? מייקל ענה: ״מצד אחד, זה מדהים אותי שמידי יום אני נתקל בעוני ברוטאלי שקיים ברחובות סן פרנסיסקו, במרחק קילומטר מטוויטר. וכן העובדה שאני חולף על פני אנשים שמרביתם אפרו-אמריקנים, שאוכלוסייתם מנתה שמונים אחוז מכלל תושבי העיר, והיום הם שלושה אחוזים בלבד. מצד שני, יש תחושה עמוקה בעיר של קהילה וקשר. האנשים הללו שסובלים מעוני קשה כל כך, דואגים זה לזה בדרכים שאנשים החיים בשכונות עשירות לא מכירים. כולם מברכים זה את זה לשלום, מעבר לעושר החומרי, יש גם אושר רוחני ומוסרי.״

מייקל סיפר לי על המסע שערך לאחרונה עם שמונים מחברי גלייד, המטבח וארגונים יהודיים אחרים לאלאבמה, למה שהוא מכנה justice pilgrimage. הם נסעו כולם; יהודים ולא יהודים, עשירים ועניים, בעלי השכלה וחסרי השכלה, אסירים משוחררים ופרופסורים באוניברסיטה, רבנים ואנשי הייטק, לבקר במוזיאון המספר על ההיסטוריה של העבדות באמריקה. ״הרגשתי כמו שהובלתי מסע עלייה לרגל לישראל, כפי שנהגתי לערוך במסגרת תפקידי כרב״ מספר לי רבי ליזאק, ״קראנו טקסטים ביחד, אכלנו ביחד ובנינו מערכות יחסים עוד לפני שהמסע עצמו החל. אני מאוד גאה במסע הזה ונמשיך לעשות זאת בכל שנה, כי לא לעיתים מזומנות אנחנו מצליחים באמריקה לחצות את גבולות המעמד והגזע.״

בשלב הזה ממליץ לי מייקל לצפות ב-TED Talk של בריאן סטיבנסון, עורך הדין שהשפיע עליו רבות. ״העקרונות עליהם מדבר סטיבנסון הם התורה שעליה מבוססת העבודה שלי. אנחנו חייבים לראות בכל אדם את צלם אלוהים. בשביל זה חייבים להתקרב לאנשים. דבר שני, צריך לשנות את הנרטיב שלנו בנוגע לאנשים. לא עוד הם ואנחנו, יהודים ונוצרים, יהודים וערבים. דבר שלישי, חייבים להאמין שיש תקווה. ודבר אחרון, אנחנו חייבים לצאת מאזור הנוחות והפחד שלנו. כיהודי, אני רואה בכל אדם את צלם אלוהים. איך אפשר שלא לראות את זה?"

כששואלים יהודים אמריקאים מה זה בשבילם להיות יהודי, הם נוטים לעבור מיד להשתמש במילים עבריות כמו ״תיקון עולם״, ״מצווה״ ו״ברכה״. עד שהגעתי לארצות הברית לא שמעתי אפילו על המושג של תיקון עולם. אחרי כמעט שני עשורים בבתי ספר יהודיים, הן כאימא והן כאשת חינוך, למדתי דבר או שניים על החשיבות שנותנים בקהילה היהודית-אמריקאית לערך הזה של תיקון עולם. לנו, הישראלים השוהים כאן, כבר לא זרה התפיסה הזאת של נתינה ולרבים מאיתנו חשוב אף להנחיל זאת לדור הצעיר.

וכעת, רבי ליזאק מזמין את כולנו, את הקהילה הישראלית בעמק הסיליקון, לבוא להתנדב איתו בגלייד ולהפוך ל״לוחמי צדק״. הוא מבטיח לחכות לנו עם ארוחת בוקר ישראלית, עם שקשוקה, כדי לדבר. בין אם אתם כאן לשנה או לשארית חייכם, רבי ליזאק מאמין שכולנו מחוברים. ״כולנו סיפרנו לפני כחודשיים את סיפור יציאת מצרים. כשאנחנו אומרים ״זכר ליציאת מצרים״ מה זה אומר? שכונת הטנדרלוין היא מצרים. תושבי השכונה שאין להם גישה לאוכל ולמקלחות, שחלקם מכורים לסמים וחלקם סובלים מהפרעות נפשיות, חיים במצרים של היום. הם משועבדים למצוקות חייהם, ולנו יש כיום את הכוח לגאול אותם.״

ובערב חג השבועות, מציע רבי ליזאק לחשוב באופן פתוח יותר על אנשים שנמצאים במצוקה. הוא רואה כאן הזדמנות להתחדשות; של קבלת התורה, של מטרה בחיים ושל קשר וחיבור בין בני האדם.  הוא רואה קשר ישיר בין פסח לשבועות. אנחנו קיבלנו את חירותנו, אך ביחד עם החירות באה גם האחריות. וזאת, בעיניו, התורה כולה.

למעונינים בפרטים נוספים לחצו כאן

שבת שלום!

שלכם,

דלית גבירצמן

dalit@gvirtsman.com

המירוץ לחיים של יואל ויעל

המירוץ לחיים של יואל ויעל

מאת: דלית גבירצמן, צילומים: מירי אקשטיין

בעיני רבים, ובעיקר בעיני עצמי, המנדט שלי ב״בעניינים״ הוא לנסות ולפזר שמחה ואושר דרך כתיבה על דברים כיפיים; אוכל טוב, מתכונים שווים, בתי קפה משובחים, הצגות טובות, סרטים, ספרים, יו ניים איט! אך בוקר אחד לפני כשבוע, קיבלתי הודעה שאמרה ״תרצי לראיין אותם?״ והיא הגיעה עם קישור לכתבה ב-ynet על זוג צעיר שמתמודד עם הנורא מכול. שני התאומים שלהם אובחנו בתסמונת נדירה וחשוכת מרפא. קפאתי לרגע. כל מי שמכיר אותי היטב, יודע שכשזה מגיע לחולי וכאב, אני מגיבה כמו אייל הנלכד באור הפנסים. אני עומדת מאובנת וחסרת אונים אל מול הסבל, ואף פעם לא מוצאת את המילים הנכונות. ברגעי מבחן אל מול מצוקה אמיתית וכאב עמוק וגדול של אנשים מסביבי, אני תמיד מרגישה קצת עילגת. כי מה עושים במצבים כאלו? מה אומרים? המילים מתגמדות לי פתאום, ונבלעות לנוכח המציאות הקשה. אך במקרה הזה, היה משהו שגרם לי להתעשת במהירות, ובניגוד להרגלי, עניתי ״כן, בוודאי״. וכך, ביום שבת יפה של חורף קליפורני, חציתי את הגשר כשפני מועדות אל העיר קונקורד, לפגישה עם זוהר וגבי.

בעודי מביטה בהיסוס בשלט שאמר משפחת אילינצקי, פתחה לי גבי את הדלת בחיוך ונכנסתי פנימה. המחשבה הראשונה שחלפה לי בראש כשגבי וזוהר לחצו לי את היד בחום היתה ״יו, כמה שהם צעירים״. וכשהבטתי ביואל ויעל התאומים ששכבו על השמיכה במרכז החדר, חשבתי ״יו, כמה שהם קטנים״, ואז, ״כמה שהם יפים״.

גבי וזוהר, ההורים של יעל ויואל, הכירו בארץ דרך חברים. זוהר ידע כבר מהדייט הראשון שהם יתחתנו. גבי למדה והתמחתה אז בהייטק בהר חוצבים ועמדה לעשות עלייה. זוהר למד משפטים. היא נולדה בסן פרנסיסקו להורים שהגיעו מרוסיה, וגם משפחתו של זוהר הגיעה לארץ מברית המועצות לשעבר. ״שנינו בכורים למשפחות של מהגרים״ ציינו בחיוך. לגבי לקח עד הדייט הרביעי, כשזוהר לקח אותה לטעימת יינות, להבין שזה יהיה האיש שלה לחיים. הזוג הצעיר נאלץ להתמודד בארץ עם קשיים כלכליים רבים. זוהר הגיע מרקע דתי, ומאז גיל 11 כבר יצא לעבוד. כשהחליט לחזור בשאלה נאלץ לכלכל את עצמו ואף לתמוך באחיו הצעיר, שאף הוא חזר בשאלה ושירת בצבא כחייל בודד. לפני כחמש שנים החליטו לעבור לגור ברדווד סיטי, ליד הוריה של גבי. הם הגיעו לכאן כשבכיסם $300, ובעשר אצבעות בנו את ביתם. גבי סיימה תואר שני ב-Early childhood development וזוהר הקים עסק כקבלן. לאט-לאט התחילו לחסוך, ואז נולדו התאומים והשמחה היתה גדולה.

חודשיים וחצי לאחר מכן, הבחינו בריצוד מוזר בעיניים של יואל. רופא עיניים לא מצא שום דבר. משהו בתחושת הבטן, גרם להם לדרוש פגישה עם נוירולוג. בדיקת MRI הובילה למערבולת של בדיקות גנטיות, בדיקות דם ובדיקת EEG, שבסופן התבשרו גבי וזוהר שיואל חולה בקנוואן. ״אמרו לנו שהוא לא יחיה מעבר לגיל שמונה, שהוא לא יוכל ללכת, לא יוכל לראות, ולא יוכל לדבר״, מספר זוהר, ״עולמנו חרב עלינו. הרופא אמר שאין מה לעשות. הוא לא ידע להמליץ לנו על שום טיפול, ואפילו היינו צריכים להילחם על כך שיעשו בדיקות גם ליעלי״. על אף שיעל לא הראתה שום סימנים מדאיגים, היה חשוב לזוג לדעת שלפחות ילדתם בריאה. בעודם מנסים לעכל את הבשורה הקשה בנוגע ליואל, הגיעו החדשות הנוראות מכל – גם יעל אובחנה כחולה בקנוואן. על בשרם למדו גבי וזוהר שבחוף המערבי אין כלל מודעות למחלה ושהרופאים לא יודעים לספק מידע, אפילו על קיומו של מוסד בסן רפאל שמטפל בילדים החולים במחלה. התסכול והכאב ניכרים בפניהם של גבי וזוהר כשהם מגוללים בפני את התלאות הרבות שעברו אל מול אטימות הרופאים והשיקולים הכלכליים הקרים שמנחים אותם. ״הרופאים הם שומרי הסף של מערכת הבריאות והם חסרי תועלת לחלוטין״, אומרת גבי, ״וכשמשהו לא בסדר, חייבים לדרוש לראות מומחה. המטרה שלהם היא למנוע ממך להשתמש במשאבים של המערכת. הם לא פה בשביל לעזור לך או לתת לך מידע״.בעזרת חברה של גבי מגרמניה, שהיא מדענית, הם התחילו לקרוא בעצמם מאמרים מדעיים ולערוך מחקר מעמיק שהוביל אותם לניו ג׳רסי, לרופאה שמתמחית בטיפול בילדים החולים בקנוואן. היא זאת שהפנתה אותם לחוקרת שמנהלת את הטיפול הניסיוני, וכך התגלה להם עולם שלם שמתעסק במחלה הזאת. עולם עליו אנשי צוות הרופאים המקומי לא ידע דבר וחצי דבר.

מחלת הקנוואן היא מחלה ניוונית של המוח ותינוקות עם תסמונת קנוואן לא שורדים מעבר לעשור הראשון לחייהם. המחלה מונעת מהמוח לשדר גלי חשמל לעמוד השדרה ולכן היא פוגעת ביכולות המוטוריות של הפעוט. גבי וזוהר מכלים את החסכונות שלהם כדי לתת ליואל ויעל טיפולי פיזיותרפיה מיוחדים הנקראים NeuroMovement כדי למנוע הדרדרות מהירה במצבם. ״עלות הטיפולים מגיעה ל-15 אלף דולר לחודש״, מספר זוהר. ״תינוקות הם מכונות למידה״, מוסיפה גבי, ״התנועות שלהם רנדומליות אך כל התנועות עוזרות למוח ללמוד. אצל תינוקות שלוקים בקנוואן לא מתרחשת הלמידה. ככל שהילד גדל, במקום להתפתח, המוח שלו הולך ונחלש, הולך ומתנוון. טיפולי ה-NeuroMovement עוזרים לבנות אצלם במוח את יכולת הלמידה ואיך ללמד את המוח ללמוד פעולות שהן בסיסיות לכל תינוק״. הטיפולים הללו עוזרים אך הם אינם פותרים את הבעיה. בני הזוג למדו שקיים ניתוח נסיוני שבו מחדירים למוח וירוס שיתפקד כמו האנזים החסר. בעשרים השנים האחרונות נעשו מאות ניתוחים בסגנון הזה שנקרא Gene Therapy אך השתמשו בווירוסים ידידותיים. היה מקרה מוות אחד שעצר את המחקר לעשר שנים, ועד היום, ההצלחה של הניתוחים היא רק בהארכת תוחלת החיים. כעת, מדובר על החדרת וירוס אלים לארבעה אזורים במוח וישנם חמישה מקומות בלבד לניתוח הניסיוני. גבי וזוהר מקווים לתפוס את המקום הרביעי והחמישי ברשימת ההמתנה, וזה יקרה רק במידה ויצליחו לגייס את הסכום הנדרש לטיפול, שהוא 2.4 מליון דולר. ״הדבר היחיד שאנחנו צריכים זה להגיע לניתוח הזה”.

מיד בתחילת השיחה חשוב היה לגבי להדגיש בפני שהקמפיין שלהם הוא הרבה מעבר לתאומים. חשוב להם לעורר מודעות בציבור, שקיים צורך דחוף בבדיקות גנטיות מקיפות בקרב יהודים אשכנזים, שכיום אינן נכללות במסגרת הביטוח הרפואי בארצות הברית. ״תסמונת קנוואן אינה עולה בבדיקות גנטיות רגילות״, מסביר זוהר, ״שני ההורים צריכים להיות נשאים, וגם אז ישנו סיכוי של 6-25 אחוזים שהילד עצמו יהיה חולה. יהודים ממוצא אשכנזי שמתכננים ילד, צריכים לקחת את זה בחשבון ולבדוק את זה. כיום, יש בארצות הברית כ- 600 משפחות עם ילדים שחולים בקנוואן ואין בכלל מודעות לעניין הזה״.

כשאני שואלת איך אפשר לעזור, הם אומרים ״אין לנו דרך לממן את הניתוח בכוחות עצמנו והקמפיין הזה הוא הדרך היחידה לגרום לזה לקרות. אנחנו מטפלים בילדים ונותנים להם את כל מה שהם צריכים, אך אין ביכולתנו להשיג כל כך הרבה כסף בזמן כל כך קצר. יש לנו עד גיל שנתיים לנסות להציל את הילדים, וכמה שיותר מוקדם, יותר טוב. הסיכונים של הניתוח כל כך גדולים, אבל אנחנו חייבים לנסות לעשות את הכול ולהילחם למענם. אנחנו אנשים פשוטים ולא מקושרים, אבל מקווים להגיע לכמה שיותר אנשים״.

אני יושבת נפעמת אל מול החוסן והעוצמה שמקרינים גבי וזוהר. הם לא שקועים בדיכאון וברחמים עצמיים, וחשוב להם להשקיע את האנרגיה במקומות הנכונים כדי להציל את ילדיהם. כשאני שואלת אותם מהיכן הם שואבים את הכוחות, הם מיד עונים ״אחד מהשני. כשאחד נשבר, השני יזכיר לו שאין לנו על מי לסמוך, אלא אחד על השני״. גבי שואבת כוחות מהאמונה והיהדות ואילו זוהר כועס. ״אני בן אדם מאמין, ואני מאמין שיש בורא עולם. עברתי לא מעט בחיים, אך כל הדבר הזה הוא פשוט לא הוגן. אני לא אתן לזה לשבור אותי, ועם כל הכאב והקושי, אני לא אשבר ולא אגרור את המשפחה שלי איתי למטה.״

״אתה חייב להיות במוד של השרדות ולעשות את כל מה שצריך מבלי להישבר רגשית״, מוסיפה גבי.

״כשנודע לי על יעל, הייתי בדיוק עם יואל בבדיקת ה EEG השנייה, ולא הייתי מסוגלת לספר זאת לזוהר. ישבתי כל הלילה על האינטרנט וניסיתי למצוא פתח לתקווה״.

״אחרי האתגרים הרבים שעברתי בחיים״, אומר זוהר, ״רציתי לעשות איזה סוג של תיקון עם הילדים שלנו. יש לנו הרבה מה לתת לילדים. הייתי ספורטאי, למדתי משפטים, וזה קשה להשלים עם זה שהילדים שלך לא יוכלו להבין אותך״.

לסיום, אני שואלת את זוהר מהו הדבר שהכי הפתיע אותו במסע הזה, עד כה. ״המוכנות של אנשים לעזור״ הוא עונה ללא היסוס. ״אני מטבעי אדם ציני, והיה לי קשה להאמין שתהיה כזאת היענות. אנשים באמת מוכנים לעזור. יש כאן הזדמנות לעזור גם לילדים אחרים עם מחלות הקשורות לניוון מוחי, ואני מקווה שבעתיד ניתן יהיה באמצעות הניתוח לעזור גם להם״.

יש אנשים, שאתה מתחבר אליהם ברגע. תוך שניות הם נכנסים לך ללב, ואחרי שעה קלה אתה מרגיש שהם חלק ממך. כך הרגשתי כשפגשתי את גבי וזוהר. יש משהו בפתיחות ובנגישות שלהם שעשה לי את זה. סגרתי את הדלת מאחורי ואני עדיין נושאת איתי את התסכול, הכאב ותחושת חוסר האונים לנוכח הגורל האכזר שפקד אותם. ויחד עם זאת, מצאתי את עצמי מלאת השתאות מהחוזק שלהם ומהנחישות לעשות הכול למען ילדיהם. כהורים, זאת תחושה שמחברת את כולנו. אנחנו מרגישים את זה בגוף, את הצורך והאינסטינקט להגן על ילדינו, ולעשות למענם ה כ ו ל, ויהי מה!

וכעת, ארגון מעגלים ICC והקהילה היפה והחזקה שלנו כבר נרתמו לעזור ואם אתם רוצים לעזור גם כן, זהו הקישור לקמפיין. כל תרומה, קטנה כגדולה, תעזור לקרב את יעל ויואל לניתוח.

בנוסף, יתקיים אירוע התרמה ב-9 בפברואר שכל הכנסותיו הם תרומה לקמפיין. כל הפרטים כאן.

וכמובן, כל חיבור לאנשי מפתח, כל רעיון מקורי לגיוס תרומות וכל צעד שיקדם את הזוג אל המטרה יתקבלו בברכה!

שבת שלום,

דלית

כנס ציונות 3.0: מהדקים את הקשר בין יהדות ארה"ב וישראל

כנס ציונות 3.0: מהדקים את הקשר בין יהדות ארה"ב וישראל

אחת לשנה, מתכנסים מאות רבות מחברי הקהילה הישראלית והיהודית מאיזור המפרץ יחד עם טובי הדוברים מכל רחבי ארה"ב ומישראל, ליום מרתק, אקטואלי בו הם לוקחים חלק בשיח חדשני, אמיץ ויצירתי אודות שני המרכזים היהודיים העיקריים בעולם-  היהודים בישראל והקהילה היהודית בארה"ב. בכנס ציונות 3.0 אשר יתקיים ב-9 בדצמבר ב-OFJCC  בפאלו אלטו נחשוב מה אנחנו, כישראלים החיים מחוץ לישראל, יכולים לעשות על מנת לצמצם את הפער שרק הולך וגדל בין שתי הקהילות שכה זקוקות אחת לשניה.

באירוע הדגל של ה-OFJCC המתקיים זו השנה השלישית ישתתפו דוברים מרתקים וביניהם חמי שלו, יועז הנדל, השר לשעבר שי פירון, ד"ר יוסי ביילין, טל בקר, הפרשן הפוליטי דיויד ברוקס, ועוד רבים וטובים.

ד"ר יוסי ביילין

ביילין נחשב לאחד האנשים שעיצבו את החברה הישראלית בשנים האחרונות. כחבר בכנסת ה-13 היה סגן שר החוץ, שר הכלכלה והתכנון ואחרי שסגר את משרד הכלכלה והתכנון היה שר במשרד ראש הממשלה. כיהן כיו"ר מפלגת מרצ-יחד. כיום עוסק יוסי ביילין ביעוץ עסקי בינלאומי ונשיא חברת "ביילינק".

ד"ר יוסי ביילין יזם את תהליך אוסלו, הגה ויזם את תכנית Birthright לביקור צעירים יהודים בישראל ועמד בראש התנועה הציבורית ליציאה מלבנון. בדצמבר 2003 הושקה "יוזמת ז´נבה", אותה יזם יחד עם יאסר עבד ראבו, להצגת מודל להסכם קבע מלא בין ישראל והפלסטינים.

פרופ' טובה הרטמן

טובה הרטמן, דיקאן הפקולטה למדעי הרוח בקריה האקדמית אונו, חוקרת מגדר וחינוך, ממייסדי קהילת "שירה חדשה", בית הכנסת האורתודוקסי השוויוני הראשון בארץ, שהוקם בירושלים לפני 12 שנה. פועלת לצמצום אי-שוויון מגדרי בחברה האורתודוקסית.

שי פירון

שר חינוך לשעבר, רב, מחנך ואיש רוח. היה ראש מוסדות ישיבת פתח תקווה ומנכ"ל תנועת "הכל חינוך" לקידום החינוך בישראל.

פירון הוא ממקימי עמותת "צהר", העוסקת רבות בקירוב לבבות בין דתיים וחילונים. הוא פרסם שלושה ספרים: "למען הסדר הטוב", "הארות שוליים", ו"הכל חינוך". כיהן כח"כ מטעם מפלגת יש עתיד והיה ממייסדי "פנימה".

ד"ר דניאל גורדיס

סגן נשיא בכיר ועמית Koret Distinguished במרכז שלם בירושלים. גורדיס מפרסם ב”ג’רוזלם פוסט” טור קבוע ואף מרבה לכתוב ל”ניו יורק טיימס”. כמו כן, כתב ספרים רבים בנושאי הגות יהודית וזרמים בישראל ולאחרונה זכה בפרס הספר היהודי הלאומי (ארה”ב). הוא היה הדיקן המייסד של בית הספר ע”ש זיגלר ללימודי רבנות באוניברסיטה ליהדות, הקולג’ הרבני הראשון בחוף המערבי של ארצות הברית.

חמי שלו

חמי שלו הוא עיתונאי ישראלי, שימש ככתב עיתון "הארץ" בניו יורק בשנים 2011–2017, ומאז משמש כפרשן בכיר לעניינים אמריקאים. שימש כעורך מהדורת האינטרנט באנגלית של העיתון. בשנים 2007–2011 היה משנה לעורך "ישראל היום" ופרשן מדיני ובעל טור בעיתון. כתב במשך שנים בעיתונים "מעריב" ו"ג'רוזלם פוסט".

ד"ר יועז הנדל

יועז הנדל הוא ד"ר להיסטוריה, ראש המכון לאסטרטגיה ציונית ועיתונאי. בעבר הנדל כיהן גם כראש מערך ההסברה הלאומי במשרד ראש הממשלה והיה חבר בצוות המשא ומתן עם הפלסטינים בירדן. הוא זכה בפרס איש המופת החברתי מטעם תנועת אומ"ץ, בפרס אביר איכות השלטון ובפרס לספרות צבאית ע"ש מולדובן. ספרו האחרון "בארץ לא זרועה" הפך לרב מכר. סך הכל פרסם ד"ר הנדל 4 ספרים. ב 2012 מונה הנדל לראש המכון לאסטרטגיה ציונית. כיום הנדל כותב טורים קבועים ב"ידיעות אחרונות" ומגיש את התוכנית רצועת הביטחון בגלי צה"ל.

אפרת אדמון

סמנכ"לית תוכן ופיתוח עסקי של אתר און לייף – אתר חדשות ואקטואליה לנשים הגדול בישראל מקבוצת "הארץ". בעבר, היתה עורכת טלויזיה כ-20 שנה בתכניות אקטואליה, בוקר, ריאליטי ואוכל (לונדון את קירשנבאום, אהרוני, אודטה ועוד). אדמון היא בעלת תואר ראשון במדעי המדינה ועיתונאות.

 

*אירוע ציונות 3.0 יתקיים ביום ראשון, 9 בדצמבר, 10 בבוקר עד 5:30 אחה"צ. הצטרפו ליותר מ 800 האנשים שכבר נרשמו לכנס! להרשמה לחצו כאן

מחממים מנועים לקראת בחירות אמצע הקדנציה בנובמבר

מחממים מנועים לקראת בחירות אמצע הקדנציה בנובמבר

מאת: יפתח דיין

בנובמבר הקרוב יעמוד טראמפ בפני האתגר האלקטורלי המשמעותי ביותר שלו מאז היבחרו לנשיאות: בחירות אמצע הקדנציה. מדובר באבן דרך חשובה בכהונתו של כל נשיא. כמו אצל קודמיו של טראמפ – כך גם אצלו, הבחירות תיתפסנה כמשאל עם על תפקודו בשנתיים הראשונות לכהונתו, וההיסטוריה מלמדת שבדרך כלל אין הבוחר האמריקאי נוטה חסד לנשיא הטרי.

בבחירות אלו יעמדו מחדש לבחירה כל חברי בית הנבחרים (435) וכשליש מחברי הסנאט (33 מתוך 100), בתוספת שני מושבי סנאט נוספים. אם חברי קונגרס שעמדו בפני בחירות הודיעו על פרישה מתפקידם, מועמדים חדשים יתחרו על המושב שיתפנה. במקביל, ב-36 מדינות תתקיימנה בחירות לתפקיד המושל, ורוב בתי המחוקקים המקומיים בכלל המדינות יעמדו אף הם לבחירות.

ברמת הקונגרס תספיק לדמוקרטים זכייה ברוב באחד משני הבתים – הסנאט או בית הנבחרים, כדי לסכל את אג'נדת החקיקה שטראמפ טרם מימש. זאת כיוון שחוקים חייבים לעבור ברוב קולות בשני הבתים, כאשר בסנאט מרבית החוקים אף דורשים רוב חגיגי של 60 תומכים מתוך 100.

הסנאט הוא הבית החשוב מבין שני בתי הקונגרס. הסיבה העיקרית לכך היא שהמפלגה השולטת בו יכולה לאשר מינוי שופטים פדרליים אם היא מפלגתו של הנשיא, או לבלום לחלוטין מינויים אם היא מפלגת האופוזיציה. היהלום שבכתר הוא ביהמ"ש העליון.

מהסיבה הנ"ל, החלטתי להתמקד בסנאט במסגרת פרויקט חדש שמטרתו להנגיש ולפרשן את המירוצים החשובים ביותר בנובמבר הקרוב. לכל אחד מהם תהיה חשיבות מכרעת על התוצאה הסופית, ולכן רצוי להכיר כבר עכשיו את הנפשות הפועלות ואת הנושאים החמים שעל הפרק.

איפה אנחנו עומדים כעת

נכון לכתיבת שורות אלו, הסנאטור מאריזונה ג'ון מקיין מאושפז במדינתו בעודו נאבק בגידול סרטני במוחו. לאור היעדרותו, המאזן בסנאט הוא 50-49 לטובת הרפובליקנים. במצב הנתון, מספיקה עריקה של סנאטור רפובליקן אחד כדי לסכל את יוזמות החקיקה של הנשיא ומפלגתו.

מתוך 35 המירוצים הצפויים להתקיים בבחירות הקרובות, ינסו הדמוקרטים להגן על 24 מושבים (22 סנאטורים דמוק' בתוספת 2 סנאטורים עצמאיים שנוהגים להצביע עם הדמוק’) בעוד שהרפוב' נדרשים להגן על 9 מושבים בלבד. בנוסף, מתוך 24 הסנאטורים הדמוק' שעומדים לבחירה מחדש, 9 מכהנים במדינות בהן ניצח טראמפ ב-2016 בעוד שרק סנאטור רפובליקן מכהן אחד עומד לבחירה מחדש במדינה בה ניצחה קלינטון.

לאור הנתונים הנ"ל, העריכו עד כה רבים שהרפוב' ישמרו על הרוב שלהם בסנאט ובסבירות גבוהה אף יגדילו אותו. יחד עם זאת, שתי התפתחויות איימו לשבש את היתכנות תרחיש זה.

ההתפתחות הראשונה הייתה הודעתם של הסנאטורים ג'ף פלייק מאריזונה ובוב קורקר מטנסי שלא יתמודדו לקדנציה נוספת בנוב'. מדינתיהם אמנם הצביעו לטראמפ ב-2016, אבל לרפוב' יש סיבות לחשוש באשר לעתיד מושבים אלו. אריזונה אמנם לא בחרה דמוקרט לנשיאות מאז 1996, אבל ב-2016 הפסידה בה קלינטון בפער קטן מאוד ביחס לשנים קודמות (3.5%). טנסי שמרנית בהרבה, אבל הדמוק' הצליחו לגייס בה את מועמדותו של פיל ברדסן, מושל המדינה לשעבר הזכור לטובה.

ההתפתחות השנייה הייתה החלטתם של מועמדים שנויים במחלוקת לנסות את מזלם בפריימריז הרפובליקניים. אותם "מועמדי קצה" טענו כי רק בחירה בהם על פני מועמדי הממסד המפלגתי תבטיח את קידום האג'נדה של טראמפ ללא הפרעה. ראוי לציין כי מאז 2010 הפסידו הרפוב' מירוצים למושבים רבים בסנאט כתוצאה מזכיית מועמדים קיצוניים רבים מטעמם בפריימריז.

לשמחת הרפוב', האיום השני הצטמצם משמעותית. מועמדי הקצה תלו יהבם בסטיב באנון, יועצו הקרוב של טראמפ עד לפני כשנה, וברוברט וברבקה מרסר, אב ובת שמרנים ואמידים שהביעו נכונות לממן את הקמפיינים שלהם. אלא שבאנון נבעט בבושת פנים מהבית הלבן ועל הדרך הסתכסך עם המרסרים, ובאיבחה אחת ירדה גם קרנם של מועמדי הקצה. במיסיסיפי, בוויאומינג ובנבאדה ויתרו הקיצוניים על הניסיון להיבחר, ורק באריזונה נותר לאחת מהן (קלי וורד) סיכוי קל לנצח בפריימריז.

יוצאת הדופן היא אלבמה. המדינה אינה משתתפת בבחירות לסנאט בנוב' הקרוב, אך כיוון שטראמפ מינה את הסנאטור ג'ף סשנז לתפקיד שר המשפטים, היה צריך לערוך בחירות מיוחדות למילוי מקומו בסנאט בדצמ' 2017. בפריימריז הרפוב' נבחר רוי מור, לשעבר נשיא ביהמ"ש העליון של אלבמה. חשדות לרומנים שניהל עם קטינות כאדם בוגר ולתקיפה מינית של אחת מהן ערערו את הקמפיין שלו. סקנדל זה ביחד עם אחוזי הצבעה גבוהים בקרב אפרו-אמריקאים הביאו לבחירת הדמוק' דאג ג'ונס על פניו.

הניצחון הבלתי צפוי של הדמוק' באלבמה סייע להם בצמצום הפער מהרפוב' מ-52:48 ל-51:49. כאמור, לאחר שהודיע מקיין על נבצרותו, המאזן האפקטיבי כיום מצומצם אף יותר: 50:49.

משחקים על כל הקופה

ב-27 ביוני 2018 הודיע שופט ביהמ"ש העליון אנתוני קנדי לנשיא טראמפ על כוונתו לפרוש. קנדי, שמונה ע"י רונלד רייגן כמועמד פשרה ב-1988, היה שמרן מאוד בהיבטים כלכליים אך ליברלי למדי בנושאיים חברתיים. מכיוון שהעליון בהרכבו הנוכחי מונה 4 שופטים שמרנים ו-4 שופטים ליברלים, רבים ראו בקנדי את "לשון המאזניים" המכריע את גורל התיקים החשובים ביותר.

פרישתו של קנדי הניעה את אמות הספים בוושינגטון. מיץ' מקונל, מנהיג הרוב הרפובליקני בסנאט, הודיע מיד כי בכוונתו לכנס הצבעה לאישור המועמד שיציג טראמפ להחלפת קנדי לפני הבחירות בנוב' (כעבור שבועיים הציג טראמפ את השופט ברט קוואנו כמועמדו). בכך שבר מקונל את התקדים שהוא עצמו קבע ב-2016, כאשר סירב לאפשר אפילו דיון במועמדותו של מריק גארלנד, המועמד שהציג אובמה לעליון לאחר פטירת השופט אנטונין סקאליה.

בשעתו טען מקונל כי המועד בו נפטר סקאליה (פברואר) הינו סמוך מדי לבחירות (נובמבר) וכי יש לאפשר לציבור האמריקאי לחוות את דעתו בקלפי בטרם תתקבל החלטה כה חשובה בסנאט. אז היה מדובר בפער של 9 חודשים בין מועד התפנות המושב בעליון והבחירות. כעת הפער בין מועד פרישתו של קנדי ועד הבחירות לקונגרס הוא 4 חודשים בלבד. כיצד מסביר מקונל את השינוי בגישה? "בשעתו הבחירות היו גם לנשיאות וגם לקונגרס, ואילו הפעם רק לקונגרס", הוא משיב.

השתלשלות זו ממחישה את חשיבות השליטה בסנאט. כאשר נפטר סקאליה בפברואר 2016 עלולים היו הרפוב' לאבד את השליטה בעליון. כעת הם על סף ביסוס שליטתם באחת משלוש רשויות השלטון לתקופה של לפחות דור. לא רק שזכו למנות שני שופטים צעירים במינוי לכל החיים (גורסץ' בן 50, קוואנו בן 53), הם גם משנים את האיזון בעליון והופכים אותו לימני בהרבה. זאת כיוון שקוואנו, בניגוד לקנדי, אינו צפוי לפסוק ביחד עם הגוש הליברלי בעליון באף נושא משמעותי.

נבחרים במלכודת

ההצבעה על מועמדותו של קוואנו צפויה להתקיים עד ה-1 באוק', והיא תטיל צל כבד על הבחירות בנוב'. לאור נחיתותם המספרית בסנאט ישאפו הדמוק' לצופף את השורות, להצביע כמקשה אחת נגד המועמדות ולקוות לעריקה כלשהי מקרב הרפוב’. יחד עם זאת, ישנם 3 סנאטורים דמוק' העומדים לבחירה מחדש בנוב' אשר כבר נטשו בסבב הקודם את מפלגתם והצביעו בעד מועמדותו של גורסץ': היידי הייטקמפ מצפון דקוטה, ג'ו דונלי מאינדיאנה וג'ו מנצ'ין ממערב וירג'יניה.

מצד אחד קיים תמריץ ברור מבחינת שלושת הסנאטורים הנ"ל להצביע שוב עם הרפוב'. הבחירות נמצאות ממש מעבר לפינה. האלקטורט במדינתם שמרן מאוד, ומועמדות של שופטים לעליון נחשבת לשיקול מרכזי בהצבעת שמרנים למועמדים בקונגרס. יתרה מכך, לאור העובדה שהמפלגה גם כך לא מסוגלת לבלום את מועמדות קוואנו בכוחות עצמה, ולאור הסבירות הנמוכה שרפוב' כלשהם יערקו בהצבעה כה חשובה, הם עשוים להרגיש שהנזק בפועל מהצבעתם בעד המועמדות יהיה נמוך.

מצד שני יש לחץ אדיר על השלושה להישאר בטור הדמוקרטי ולהצביע נגד המועמדות, שכן בעיני רבים מדובר בנקודת מפנה בכל הנוגע לחוקיות הפלות. פס"ד רו נגד וייד בעליון משנת 1973 קבע שזכותן של נשים לבצע הפלות יזומות חוסה תחת התיקון הרביעי לחוקה העוסק בזכות לפרטיות. השופט קנדי היה תומך נלהב בתקדים רו נגד וייד ופסק בהתאם. קוואנו לעומתו שמרן יותר בתפיסתו בכל הנוגע להפלות, ולא ניתן להוציא מכלל אפשרות שיפסוק נגד התקדים ויהפוך אותו.

לאור העובדה שאחת מנקודות המחלוקת החריפות ביותר בין הרפוב' לדמוק' נמצאת על כף המאזניים, נושאים המנגנון המפלגתי, התורמים הגדולים ופעילי השטח את עיניהם אל שלושת הסנאטורים. אין זה משנה מבחינתם שהשלושה מתנגדים להפלות (בדרגות שונות), וגם לא העדפות המצביעים במדינתם. לשיטת הבייס, אם ייבחרו השלושה מחדש יהיה זה דווקא בזכות המיעוט הליברלי באותן מדינות שיצביע בהמוניו, ועל כן חייבים הייטקמפ, דונלי ומנצ'ין לשמור על נאמנות בנקודת ההכרעה.

*מתעניינים בפוליטיקה האמריקאית? לקריאת פוסטים נוספים היכנסו לבלוג של יפתח דיין, על פילים וחמורים