הגביע הוא שלהן: הכירו את Valley Net, נבחרת הכדורשת של עמק הסיליקון

הגביע הוא שלהן: הכירו את Valley Net, נבחרת הכדורשת של עמק הסיליקון

בשבוע שעבר חזרה נבחרת הכדורשת של העמק, ה-Valley Net, מטורניר בלאס וגאס עם שני גביעים בידיה, האחד על זכייה במקום הראשון והשני על זכייה במקום השלישי. כ-12 קבוצות מכל רחבי ארצות הברית השתתפו בטורניר כשאת העמק ייצגו שתי קבוצות, כל אחת מונה 8 שחקניות, אשר הוכיחו יכולת משחק מעולה והגיעו להשגים מרשימים, כאמור מקומות ראשון ושלישי בטורניר.

Valley Net חברה באיגוד הכדורשת של ארצות הברית,– USA Catchball Association הכולל קבוצות מכל צפון אמריקה, אטלנטה, סיאטל, פורטלנד, לאס וגאס, קנדה ועוד.

הזכייה בגביע הגיעה לאחר אימונים ארוכים של הנבחרת המונה כיום כ-50 בנות שזו לא הפעם הראשונה שלהן בה הן מביאות כבוד לעמק הסיליקון. בשנה שעברה, זכתה הקבוצה במקום הראשון בטורניר בלאס וגאס ובקיץ 2017 השתתפה במשחקי המכביה שהתקיימו בישראל.

ליגת הכדורשת בוואלי הוקמה באפריל 2016 ע"י מיכל אמודאי, דנה קלסקי ורוויטל גנון ברוך, ומנוהלת על ידן בשיתוף ובתמיכת נשים נוספות, בהתנדבות מלאה, למען הקהילה. לליגה ארבע קבוצות ערב, וקבוצת בוקר אחת אשר מתאמנות בסאניוייל בימי שלישי בערב ובימי חמישי בבוקר.

אז מה זה בעצם כדורשת?

כדורשת הוא ענף ספורט, הדומה למשחק הכדורעף, רק שבמקום להדוף את הכדור במכות עיליות או תחתיות, יש לתפוס את הכדור ולמסור אותו, ולהנחית במגרש הקבוצה היריבה.

בישראל, ענף הכדורשת התחיל לתפוס תאוצה לפני כעשור, והתפשט כמו פטריות אחר הגשם. כיום קיימות עשרות קבוצות בכל עיר בישראל – כי מציון תצא תורה.

איך הכל התחיל אצלנו?

כולנו, "הרילוקיישנרים",  מחפשים את המוכר, ומבקשים לשמר או לבנות כאן דברים שהיו לנו שם – בישראל. נשים רבות שעברו לוואלי בקשו להמשיך לשחק כדורשת גם פה וכך התגבשה לה קבוצה שמבלי להתכוון גדלה והתפתחה וכיום משחקת בליגות הכי מקצועיות. "בתחילת שנת 2016 כאשר הזמנו את נשות העמק לערב הפתיחה הגיעו מעל ל 60 נשים", הן מספרות, "לא ציפינו לכזו היענות.  חלקן היו בעלות נסיון, וחלקן לא, רבות "נפלו ברשת" וממשיכות להתאמן ולשחק מדי שבוע. האימונים מועברים על ידי השחקניות המנוסות יותר והנסיון שלהן ללא ספק נושא פרי. רמת המשחק של כל הבנות עלתה פלאים ורואים את התוצאות בתחרויות.

מטבע הדברים באזורינו, אנשים הולכים ובאים, ומדי פעם אנו נפרדות בצער משחקניות שממשיכות בדרכן, אך מנגד דלתנו פתוחה תמיד לקלוט משתתפות חדשות – Catchball.. play sports, have fun, make friends!!!!"

הליגה משלבת פעילות ספורט תחרותי, קבוצתי, באווירה טובה ומהווה גם מקום מפגש נשי חברתי. נכון לעכשיו, קבוצת הערב כוללת רק ישראליות, אולם בקבוצת הבוקר חברות גם נשים אמריקאיות, לא ישראליות, והשילוב נהדר. השאיפה שלנו להרחיב ולהגדיל את הפעילות ולצרף עוד נשים לשורותינו.

לשמחתנו, קיבלנו חסות מהספונסרים שלנו JCC@ICC ובנק לאומי, אשר מעריכים את החשיבות של פעילות הליגה, ואנו מקווים שבעזרתם נוכל להרחיב את פעילותינו, עבור הקהילה.

אמנם, עונת הליגה הנוכחית עומדת להסתיים, אולם כל בנות הנבחרת ישמחו לעידוד במשחק הגמר אשר יתקיים בין שתי הקבוצות המובילות-Hot Shots נגד Net Warriors שיתקיים ביום ראשון ה-1 באפריל באולם הספורט של ה-OFJCC בפאלו אלטו, בשעה 7:30 בערב. כולכם מוזמנים להגיע, לצפות ולעודד.

חג שמח מכל נשות ליגת הכדורשת

VALLEY NET

svcatchball@gmail.com

https://www.facebook.com/groups/588770977953444/

קהילה מחבקת מרחוק: מיזם קהילתי למען החיילים הבודדים

קהילה מחבקת מרחוק: מיזם קהילתי למען החיילים הבודדים

מאת: עינת בן דוד

הם עזבו באוגוסט האחרון את הבית החם כאן בעמק. נפרדו מהחברים, מהמקום המוכר והידוע, מהאחים וההורים ועלו לישראל על מנת להתגייס לצבא. חלקם כבר התקבלו לאוניברסיטאות טובות כמו דיוויס, ברקלי וקורנל ולמרות זאת בחרו לעלות לישראל על מנת לשרת בצה״ל.

אחת הבנות שעשתה פרזנטציה בבית הספר חודשיים לפני שעלתה לישראל הסבירה ש …I'm going back to Israel to serve my people….

כשהגיעו לארץ חיכה להם תהליך קליטה של כשלושה חודשים בו עברו באופן מזורז את ההליך הטרום צבאי: צו ראשון, צו שני, מבחני המאה, זימונים וכו׳. כל זאת תוך כדי לימודי עברית באולפן….. כן, חלקם לא דוברים עברית מספיק טובה ואלו מבינהם שהשפה העברית יותר שגורה בפיהם עזרו לאחרים ללמוד, לנסח מכתבים לצבא, לדבר עם הרשויות בטלפון וכו׳.

כשלמדו את הסלנג ״אתה מלך״ כולם הפכו להיות מלך, הבנים כמובן אבל באופן מפתיע גם הבנות…

על אף ציוני הקב”א והדפ״ר הגבוהים של כולם היו כאלו שהעברית היתה להם למכשול והיה נדמה שלא יוכלו לקבל זימונים ליחידות מובחרות… ואז נפתחה מלחמה!!! למדו ושיננו עברית, נבחנו שוב ושוב מבלי לוותר, דיברו והפעילו את כל מי שהיה מוכן לעזור, למדו טקסטים לצורך שיחות הטלפון בעל פה ובסוף… ניצחו!!!

כל! הבנים קיבלו זימונים לסיירות מובחרות ומיד בסיום הגיבושים החלו לקרוא לעצמם ״גבע מטכ״ל״.

לאחר שכולם עברו את הגיבושים בהצלחה הם הרגישו גאוה גדולה.

נכון להיום כמעט כולם התגייסו: כל הבנים בסיירות ויחידות מובחרות, קורעים את עצמם תוך כדי נסיון ללמוד את השפה והסלנג הצבאי.

הבנות כולן בתפקידים משמעותיים ביותר: לוחמת ומדריכות ביחידות החי״ר, ההנדסה והתותחנים, מד״סניקית, תפקידים בחיל האויר, חילוץ והצלה.

בימים אלו, רובם ככולם נמצאים בשלב הראשון והלא פשוט של טירונות וקורסים. כפי שכל ישראלי מבינינו יודע, וחווה על בשרו, הם מתמודדים עם הטלטלה של להתגייס לצבא ובנוסף מתמודדים עם העובדה שהם חיילים בודדים.

כשכולם מדברים על לצאת הביתה בשבת, הם מרגישים גוש בגרון… הביתה??? ״הביתה״ שלהם מאוד רחוק…

כשמביאים עוגיות שאמא אפתה ביום ראשון, להם אין… ב״בית״ שלהם השרותים נמצאים שתי קומות מתחת לחדר, המקלחות משותפות, התקרה מתקלפת, אין חיבוק של אמא ,אבל יש המון פטריוטיות ורצון לתרום.

את מיזם ״קהילה מחבקת מרחוק״ יזמו ניצן שני, מורן תיכון, עינת בן דוד ורונית שריר. לארבעתן ילדים בגילאים שונים, לחלקן חיילים בודדים בעבר ובהווה ואולי אף בעתיד.

חשיבותה של הרגשת השייכות לקהילה תומכת אינו מוטל בספק ומחקרים רבים מצביעים על החוסן הנפשי ששואבים חיילים מהידיעה שמאחוריהם קהילה המאמינה בצדקת הדרך שלהם ותומכת בהם ריגשית ופיזית מרחוק. על אחת כמה וכמה הדברים נכונים כשמדובר בחיילים בודדים.

הרעיון מאחורי המיזם הוא לפתוח במסורת של אימוץ קהילתי מרחוק של החיילים הבודדים שיוצאים לישראל מהקהילה שלנו כל שנה באופן עצמאי ודרך גרעין ״צבר״, על ידי כך שיקבלו מספר פעמים בשנה חבילות פינוק מ״הבית״ כמו גם גיוס כספים לטובת השתתפות במימון פעילויות כיף מגבשות.

בימים אלו ממש אנו נרתמים להכנת משלוחי מנות לפורים אשר ישלחו ישירות לארץ בטיסה של ה-26 לפברואר.

אם אתם רוצים לקחת חלק במיזם צרו קשר עוד היום עם מורן תיכון במייל: morantichon@gmail.com

כל רעיון לפעילות או קשר אישי עם ספקי שירותים בארץ (מדריכי טיולים, חברות קייטרינג, חברות הסעה וכדומה) יתקבלו מאד בשמחה!

כל תרומה קטנה כגדולה תתקבל בצהלות שמחה בלינק הזה

חמישים גוונים של קהילה: על תוכנית המנהיגות "גוונים ICC"

חמישים גוונים של קהילה: על תוכנית המנהיגות "גוונים ICC"

מאת: דלית גבירצמן

ישנם אנשים שתמיד חיים בתחושה ש…״החיים הם במקום אחר״. אנשים שבפסקול החיים שלהם מתנגן בלופ שיר אחד בלבד ״אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי, והכול היה פשוט נפלא עד שהגעתי…״. ובכן, כל מי שחי כאן בעמק היפה יותר מעשר שנים, יודע את האמת. החיים, הם כאן ועכשיו. לפני עשר, חמש עשרה שנים, היו פה רק יתושים וביצות. טוב, לא ממש ביצות, אבל תאמינו לי, שממה תרבותית אמיתית. קשה אפילו לדמיין את זה. קשה כמעט כמו להסביר לדור המילניום, שפעם לא היו קיימים סמרטפונים, לא היה וויז, ולא נעליים. שאנשים אשכרה נפגשו פייס טו פייס ולא רק בפייסבוק. שהצלחנו להגיע ממקום למקום מבלי שיקריאו לנו הוראות, מבלי שדיווחנו על כך לכל העולם ושנהנינו מאוכל, הופעות וחוויות גם מבלי שצילמנו ותעדנו אותם לפני, תוך כדי ואחרי. בדיוק באותה מידה של חשדנות וחוסר אמון קשה לדמיין את פאלו אלטו והג׳יסיסי, ללא האייסיסי. דמיינו עולם שבו אין הופעות בעברית, אין, כי כל האמנים שהגיעו לחוף המערבי טסו ישירות ללוס אנג׳לס, כי מי שמע בכלל על פאלו-מה? דמיינו עולם שבו אין מה לעשות בערב חוץ מללכת לקולנוע, ובשביל לצפות בסרטים ישראלים ולהקשיב להרצאות בעברית צריך לטוס עד לישראל. דמיינו עולם שבו אין שבט ״צופי המפרץ״ ואין חגים ישראלים ויהדות כתרבות, אין ״בגד כפת״ ואין ״מעגלים״, אין את ליב״י ואין תיקון ליל שבועות ואין ואין ואין. בקיצור, עולם בשחור לבן, נטול גוונים. כל כך הרבה ממה שקורה היום בעמק, קשור לתוכנית אחת מיוחדת במינה ששמה ״גוונים במפרץ״. התוכנית המיועדת לישראלים המתגוררים באזור המפרץ נוצרה כדי לעורר שאלות של זהות ישראלית-יהודית, ערכים יהודיים ותרבות ישראלית ולעודד מנהיגות מקומית וחיבור בין הקהילה הישראלית והקהילה היהודית באזור.

התכנית נולדה בעקבות הצלחתה של תוכנית "גוונים", הפועלת בישראל מאז שנת 2000. "גוונים", מיוזמתה של העמותה הישראלית של הפדרציה היהודית של סן פרנסיסקו, משלבת לימוד ועשייה בתחום של זהות יהודית רבת גוונים במדינת ישראל, ובוגריה, המייצגים את מגוון הקשת החברתית, הדתית והמקצועית, פיתחו לאורך השנים עשרות פרויקטים בהם נוטלים חלק פעיל, מדי שנה, אלפי אנשים בכל רחבי הארץ. "גוונים במפרץ" נוסדה אף היא ביוזמתה של הפדרציה היהודית של סן פרנסיסקו, אשר אף ניהלה את שני המחזורים הראשונים. החל מהמחזור השלישי, מנוהלת התכנית  על-ידי ה-ICC@JCC. קשה להאמין, אבל נפתח בימים אלו ממש מחזור נוסף – האחד עשר במספר.

לפני כשבוע, השתתפתי בערב מיוחד לרגל עשור להקמת התוכנית. אני וחברותי למחזור השני של ״גוונים במפרץ״ התרגשנו לפגוש זו את זו, ולהזכר בחוויה המיוחדת שזכינו לחוות ביחד. הבטתי מסביב בחדר שהיה מלא באנשים טובים, נדיבים, שמרביתם ממשיכים לעסוק בעשייה חברתית וקהילתית, אנשים ונשים המעורבים בתוכניות מגוונות והמנהיגים בדרכם את הקהילה הישראלית בעמק הסיליקון. אני מטבעי, לא אדם נוסטלגי, ואין לי חיבה יתרה לפגישות מחזור, וזאת בלשון המעטה. אך היה משהו מרגש במיוחד בערב הזה. אולי משום שהמכנה המשותף לא היה רק העובדה שכולנו היינו בוגרי גוונים. העובדה, שמרביתנו, כל אחד בדרכו, ממשיך להיות מעורב בעשייה הקהילתית, חיבר בין כל האנשים בחדר והקיף אותם בחדוות עשייה ואחווה מיוחדת שניכרה בברק בעיניים ובחיוך הרחב של המשתתפים.

הסיבה שלשמה התכנסנו היתה לא רק חברתית-נוסטלגית. זה, כמובן, היה בלתי נמנע. התמונות שרצו על המסך ברקע העלו חיוכים וזכרונות בקרב המחזורים השונים. אך מעבר לזה, מטרת המפגש היתה לחשוב ביחד איך ממשיכים מכאן הלאה, אל עבר העשור הבא. פגישת ״פנינו לאן?״ – אם תרצו.

השיחות נסבו סביב שאלות של זהות וחיבור לישראל ולקהילה, על המשך פיתוח תוכניות לקידום היהדות כתרבות, על הקשר והגשר אל הקהילה היהודית האמריקאית על זרמיה השונים, ובניית פלטפורמות חברתיות נוספות תוך מתן מענה לשאלות זהות יהודית וישראלית ולמעורבות הישראלים באזור בבניית הקהילה המקומית.

נדמה שדבר לא השתנה. בדיוק כפי שהרגשנו במחזור השני, ולא משנה אם היו ביננו כאלה שהגיעו לכאן לפני עשרים שנה או אחרות שזה עתה הגיעו ״חדשות מהניילונים״, כך גם היום. מה שמחבר את כולנו הן אותן השאלות העוסקות ביחסים של הקהילה הישראלית והקהילה היהודית המקומית ובאחריות האישית שלנו לבניה וחיזוק הקהילה הישראלית, הנובעת מתוך הרצון לשמר את הזהות שלנו ולחזק את תחושת השייכות עבורנו, ובעיקר – עבור הדורות הבאים.

"גוונים במפרץ מתמקדת בשלושה תחומים", אומרת טובה בירנבאום מנהלת תוכנית "גוונים ICC", "אנחנו מייצרים פלטפורמה משמעותית לבירור זהות בשאלה של מי אנחנו כישראלים החיים מחוץ לישראל ומה זה יהודי בשבילנו, אנו יוצרים הזדמנות למפגש והיכרות משמעותית עם יהדות אמריקה ומכוונים את הבוגרים שלנו למעורבות בקהילה ועשייה חברתית משמעותית. לשמחתי, ישנם בוגרי גוונים מעורבים ופעילים ברמות שונות וחלקם יזמו פרויקטים מרשימים שממש שינו את פני הקהילה: פרוייקט ער"ן, מעגלים, האתר בעניינים, תיקון ליל שבועות, כל היוזמות האלו נהגו, תוכננו והוצאו לפועל בהובלה של בוגרי גוונים, שחוו חויית עומק זהותית משמעותית והתמלאו ברצון ואנרגיה לעשייה".

לפרטים נוספים ולהגשת מועמדות, אנא פנו אל טובה בירנבאום, tbirnbaum@paloaltojcc.org

אז מה אני אגיד לכם, חברים? בפעם הבאה שעובר לכם בראש איזה פקפוק, היסוס או סתם איזו מחשבה עם ניחוח של טרוניה, אם פתאום אתם מגלים שאריק איינשטיין מתחיל שוב לזמזם לכם בראש, זכרו – החיים הם כאן ועכשיו. והם לא בשחור לבן. החיים הם בגוונים.
שבת שלום!
דלית

 

"קהילה תומכת מרחוק": שיחה עם רויטל פנוש וניצן צלניק, מקימות ער"ן ICC

"קהילה תומכת מרחוק": שיחה עם רויטל פנוש וניצן צלניק, מקימות ער"ן ICC

מאת: דלית גבירצמן

אין תחושת בדידות גדולה יותר מזו שחשים בשעות הקטנות של הלילה. השקט שמסביב רק מעצים את תחושת הבידוד ונדמה שכל העולם, פרט לך, נם את שנתו בשלווה. הקולות המאיימים, הקיימים בתוכנו האומרים לנו שאנחנו לא אהובים, לא מובנים ולא משמעותיים מספיק עבור אחרים, נשמעים רמים אף עוד יותר. בלילה, כל הבעיות שלנו מועצמות לממדים מאיימים יותר, והנה הן עומדות להכניע אותנו, להביס את הקולות המאזנים, המעודדים, המצליחים לראות את האור שבקצה המנהרה. וזאת הסיבה, שהשעות הקטנות של הלילה הן השעות בהן עולה מספר הפונים לעזרה ראשונה נפשית באופן דרמטי

על הפעילות המבורכת של מתנדבי ער״ן שמעתי מחמותי נעמי כבר לפני כעשרים שנה, שם התנדבה באופן קבוע. ער״ן מספקת את המענה לעזרה ראשונה נפשית 24 שעות ביממה, 365 ימים בשנה. בשנים האחרונות, מתקשה העמותה לאייש את העמדות בשעות הלילה, וכאן הופך החסרון שכולנו סובלים ממנו ומתלוננים עליו חדשות לבקרים – הפרש השעות הגדול ביננו לבין ישראל – ליתרון עצום. בשל הפרשי השעות, יכולים הישראלים הגרים בצפון אמריקה להושיט עזרה ולאייש את הקו בשעות היום שלנו, וכך לתת מענה לאלו הפונים לער״ן בחיפוש אחר אוזן קשבת בשעות הקטנות והקשות של הלילה. כמה פשוט, ככה גאוני.

אז החלטתי לפתוח את השנה החדשה בשיחה עם שתי נשים יפות, חזקות, מוכשרות ומלאות רצון לעזור. וכי יש דרך טובה מזאת? רויטל פנוש וניצן צלניק, מנהלות הפרויקט ״קהילה תומכת מרחוק״, לקחו על עצמן את המשימה להקים את המיזם החשוב הזה, ובכך לגשר בין הצורך הגדול לבין המענה הזמין. 

אנחנו נפגשות בבוקר צח וצונן של דצמבר במטבח של ניצן. ריחות מאפה של בייגל ירושלמי ועוגיות ביתיות מקבלים את פני. אפשר לחוש את החיבור בין רויטל וניצן באוויר, הן קשובות זו לזו, משלימות האחת את משפטי השנייה, ובעיקר בולטת תחושת השליחות, הרצון הטוב וההרתמות למטרה החשובה. 

– ספרו לי איך התחיל הכול? מי הגה את הרעיון של ער״ן אמריקה?

רויטל: ״דוד קורן, מנכ״ל ער״ן היה בכנס בוושינגטון ובמסגרת מפגש בוגרי "גוונים" מכל רחבי ארה"ב, נפגש עם נציגים ממחלקת ה- ICC@JCC בפאלו אלטו. בעזרת קול קורא לבוגרי "גוונים", תכנית המנהיגות של ה-ICC הצטרפנו, ניצן ואני בוגרות התוכנית, ויחד התחלנו להניע קדימה את הרעיון של שיתוף הפעולה בין ישראלים הגרים בתפוצות לבין המצוקה האמיתית הקיימת בער״ן בלילות.  דוד קורן יגיע אלינו בחודש פברואר לפגישת היכרות  עם המתנדבים ועם הקהילה.

אנחנו רואות בפרויקט הזה מעין סטארט-אפ עם חזון מאוד גדול של להקים מערך מתנדבים ענף בצפון אמריקה. אנחנו רוצות שהמרכז שישב בג׳יסיסי בפאלו אלטו יעבוד באופן שוטף ושיאויש באופן קבוע במשך שנים. אנחנו רוצות להיות החלוצות ושבעקבותינו יקומו עוד סניפים ברחבי ארצות הברית. רוני ענתבי ממחלקת ה-ICC מעורבת בתהליך ותומכת בו באופן שוטף".

– הפרויקט אמור לאייש מערך של מתנדבים, ספרו לי קצת על ההכשרה, מה היא כוללת?  והאם נדרש מהם איזשהו נסיום קודם בתחום?

רויטל פנוש

רויטל:״ההכשרה פתוחה לכולם מגיל 23 ומעלה, ולא צריך ידע קודם או רקע מקצועי. בקורס ילמדו פיתוח מיומנויות תקשורת אישית בכלל, ומצבי מצוקה בפרט, מיומנויות של התמודדות עם דכאון, מצוקה נפשית, חרדה ועוד. כל זאת, תוך לימוד עיוני וכן דרך התנסויות, והדמיית שיחות. נושאי הקורס יספקו כלים גם להתמודדות עם מצבי לחץ וטראומה במסגרת משפחתית ואישית בחיי היום יום, ובעיקר כלים להתמודד ולתמוך באלו הזקוקים לעזרה. אורך הקורס שמונה ימים, בשעות הערב ועלותו $250. אנחנו מחפשים תורמים שיקחו חלק במימון הקורס והוצאות הפרויקט. מי שביכולתו לתרום, מוזמן לעשות זאת כאן.

– איך ניתן להכיל את המצוקות של האחר מבלי שזה יפגע בתפקוד שלך עצמך? איך שומרים על הגבול? כיצד המתנדב יכול להגן על עצמו?

ניצן:״חשוב לנו למצוא מתנדבים שנמצאים בשלב בחיים במקום רגשי שבו הם פנויים לענות לטלפונים, להקשיב ולהכיל מישהו אחר. חשוב שאלו יהיו אנשים שמבינים שזה יכול להיות חד פעמי ולא תמיד אנחנו יכולים לדעת מה קרה לבן אדם אחר כך. צריך להיות מספיק חזקים כדי להתמודד עם זה.״

 רויטל:״בראיה שלי, אנשים שמגיעים מהתחום הטיפולי כבר ממילא יודעים לעשות את זה. יחד עם זאת, לא כל אחד מסוגל למצוא את האיזון בין מה שהתרחש בשיחה לבין התרומה שלך באותה סיטואציה. אנחנו מחפשים אנשים שיהיו מסוגלים לעשות את זה, ולהתחייב לטווח ארוך. מתנדב צריך להיות אדם מאוד מיוחד, שיודע לעשות את ההפרדה בין החיים האישיים שלו למצב שכרגע הוא נקלע אליו. זהו מצב שבו הוא מנסה לתת עזרה ראשונה בעיקר דרך הקשבה והכלה, ובאופן לא שיפוטי. אלו צריכים להיות אנשים מאוד פתוחים ולא שיפוטיים. חשוב לנו שאנשים יגיעו למפגשי המידע כדי לשמוע על ער״ן, על המתנדבים בארץ ומה יתן להם קורס ההכשרה מבחינת כישורי חיים.״  

–  באילו מקרים או באילו סוגים של פניות אתן חושבות שתוכלו לטפל ולעזור?

ניצן צלניק

ניצן:״הרבה פעמים מדובר באנשים קבועים שמתקשרים, ושבעצם זאת התמיכה העיקרית שהם מקבלים. בעיקר בשעות הלילה כשתחושת הבדידות מועצמת, חשוב שיהיה לאנשים האלה מישהו לדבר איתו. זה יכול להיות ניצול שואה שמתקשר ואומר שאין לו כוחות לצאת לסרט לבדו משום שגם אם ילך, לא יהיה לו עם מי לחלוק את החוויה בגמר הסרט. משמעות הסיוע טמונה באותה שותפות אנושית פשוטה ובהקשבה, שמפחיתה, ולו במעט, את תחושת הבדידות הבלתי נסבלת של פונים רבים. עבורם, הקול האנושי והחם של מתנדבי ער״ן, החופשי מביקורת ומשיפוטיות, יוצא דופן בעולמם.״

רויטל:״מחקרים מראים שבני נוער רבים מרגישים בדידות גדולה וחווים בריונות ברשתות החברתיות שגורמת להם למצוקה גדולה. בגדול, השירות מיועד לכל אחד, בכל עת, ובכל סוג של קושי.״

 – אני תוהה לגבי הפער התרבותי, שהרי לא רק אוקינוס שלם מפריד ביננו. האם באמת ניתן לעשות אאוטסורסינג לשרותי נפש?

רויטל: "מדובר בעזרה ראשונה נפשית ולא בטיפול נפשי. חשוב מאוד לזכור את זה. אדם שיש לו את הכישורים הנכונים ואחרי קורס ההכשרה ידע להקשיב הקשבה פעילה ומכילה, ויוכל בוודאות לעשות זאת גם מרחוק. אנחנו אולי חיים קצת רחוק מכל המצב הבטחוני שקיים בארץ, אבל כולנו עברנו וחווינו את זה ומסוגלים לתמוך".

ניצן: ״בעזרה ראשונה נפשית מדובר במצבי מצוקה, פחד, חרדה, דיכאון ועצב עמוק. אנחנו יכולים לתת תמיכה לפונים גם אם אנחנו לא בדיוק חווים את מה שהם חשים באותו הרגע. אני מאמינה שכולנו יכולים להתחבר לקהילה בארץ ולהרגיש את המצוקות שלהם. ובכלל, השירות הוא לגמרי דיסקרטי, כך שהפונים לא אמורים לדעת פרטים עלינו והיכן אנחנו נמצאים".  

– ער״ן מקבלת 4000 פניות אובדניות בשנה, וכאן מדובר ממש ב״דיני נפשות״. כיצד מתמודדים עם תחושת האחריות הגדולה שמגיעה עם פנייה אובדנית?

רויטל:״ביחד עם האחריות הגדולה אני רואה בזה גם שליחות מדהימה. זאת הזדמנות להציל ולשנות חיים. למתנדבים שלנו יהיו כלים, אמצעים ודרכים להפנות עזרה ברגעי מצוקה אמיתיים. יש מערך תמיכה שלם שקיים בשטח וברגעי אסקלציה ניתן יהיה להעזר בו. במסגרת קורס ההכשרה שיעברו המתנדבים, הם גם יתמחו תוך כדי הקשבה לשיחות וינתנו להם כלים מעשים".

ניצן:״אני מסכימה שזה לא קל, אבל זאת ההזדמנות שלנו לצאת מאזור הנוחות שלנו ולנסות לעזור למישהו אחר שנמצא במצוקה, וזה המון. בנוסף לכל מה שרויטל הזכירה, יהיו גם השתלמויות וסדנאות עם בעלי מקצוע, שיאפשרו למתנדבים לדבר על העבודה שלהם ועל התמודדות עם דילמות ומצבים לא פשוטים.״

השעה 5 לפנות בוקר… עוד מעט שבוע חדש מתחיל… ואני שואל את עצמי אם יש דרך רגע לעצור את הזמן… לתת לי שניה וחצי לקום לפני שהשבוע החדש הזה תוקף אותי… לא האמנתי שבכלל יהיה מענה.. ולא היה.. אז פשוט ניסיתי פעם.. ועוד פעם.. מתוך יאוש. אבל לאחר 3 נסיונות… במקום פניות קודמות, הפכתי בעצמי לפניה קודמת… זה היה מוזר.. אבל חם… ונעים… אני לא רגיל לדבר ככה בפתיחות עם אדם שאני אפילו לא יודע מי הוא.. מה הוא… אבל היה שם קול והיה בקול הזה אכפתיות, שלפעמים אפילו מהאנשים הקרובים אי אפשר לשמוע… אני לא יודע אם זאת השיחה האחרונה שלי עם ער"ן. אבל מה שאני יכול להגיד בבטחון, זה שיש שם מישהו.. ומי שזה לא יהיה.. איכשהו בדרך סתרים, איכפת לו… מהיום אני יודע שיש שם קול, כמה נסיונות… אבל יש שם קול של מישהו שאכפת לו. אתם משהו מיוחד, אתם פשוט גלגל הצלה למי שיש שחור בעיניים.. כי מה שאתם עושים שם, זה אחד הדברים הכי טהורים שיצא לי לפגוש! תודה, תודה לער"ן ותודה לך קול, תודה שאתם שם.

"אני אסיר תודה על כך שנפלתי לזרועותיה התומכות של המתנדבת המדהימה. מילותיה ריפדו את נשמתי וקולה משך אותי כלפי מעלה. תודה שנתתם לי את הכוח להמשיך לחיות." (מכתב תודה מפונה לער״ן)

רויטל פנוש, 44, היא אישה רבת פעלים ותארים. מאחוריה תואר במנהל עסקים ובמשפטים הנותן לה ראייה רחבה ואסטרטגית של שני העולמות. בצבא שירתה כקצינת כוח אדם בחיל רפואה, ולאחר שרותה הצבאי, ולימודי מנהל עסקים ומשפטים, עבדה בחברת אורנג׳ ישראל כמנהלת צוות שירות לקוחות עסקיים, ובערוץ 10 וחברת מקסימדיה כתקציבאית פרסום. רויטל מתגוררת עם בעלה ושלושת ילדיה (3, 7, ו-9) מזה 11 שנים, בסן חוזה. בנוסף לכל אלה, רויטל הינה מגשרת מוסמכת. 

ניצן צלניק, תמיד נמשכה אל התחום הטיפולי ולקשרי הגומלין שבין הגוף והנפש. ניצן היא בעלת תואר שני ברפואה סינית ומדקרת מוסמכת. היא בעלת קליניקה פרטית מצליחה, שבימים אלו עוברת מסרטוגה לסאניוויל, שם היא מתגוררת עם קובי בעלה. לניצן וקובי שלושה ילדים, שניים מהם עובדים ולומדים בארץ, ואחד מטייל בדרום אמריקה. ניצן אוהבת את המפגש עם אנשים ואת היכולת לסייע. הקטע הטיפולי היה חזק אצלה, מאז ומתמיד, ואמפתיה, הקשבה והכלה הם רק חלק מארגז הכלים שהיא נושאת איתה.

 – מה הביא כל אחת מכן באופן אישי לפרויקט הזה? ומה יש לכל אחת מכן להציע מנסיון החיים שלה, שעשוי לתרום להצלחתו

רויטל:״תמיד הייתי ציונית, ובאחת עשרה שנות שהותי בארה״ב הקשר שלי עם ישראל רק הולך ומתעצם. עם הקמת המשפחה שלי, חשתי צורך עז לחזק את הקשרים עם ישראל ואת הזהות היהודית-אמריקאית שלי ושל משפחתי. אחרי תכנית ״גוונים במפרץ״ חיפשתי משהו שיהיה משמעותי עבורי, שאוכל לתת ולקבל ממנו, בו זמנית. אחרי שלוש שנים של Zang Talk שהיה אף הוא נסיון לקרב בין ישראלים ליהודים בוואלי, חיפשתי שוב את החיבור הזה של איפה אני יכולה לתת מעצמי ומהנסיון שלי. חיפשתי דרך לשלב בין שגרת החיים שלי וניהול המשפחה לבין הזדמנות לתרום לקהילה. היוזמה להרים את הפרויקט הזה ולהקים כאן מוקד טלפוני נראתה לי הפתרון המושלם. הרגשתי, שזה לא יהיה לנהל עוד פרויקט אלא לעזור לשנות חיים. אני בן אדם שמאוד אוהב עשייה, ואני אוהבת להקים משהו מתחילתו ועד סופו. אני מאוד מאמינה בפרויקט הזה ובנחיצות שלו. מעבר לזה, אני ישראלית בנשמה, וזאת נראית לי תרומה משמעותית  וחיבור אל הארץ, אל הבית.”

ניצן:״בפרויקט של ער״ן מצאתי משהו שהוא באמת חשוב לי ודרך לתרום ולעזור לאנשים קודם כל ברמה הכי אישית ובסיסית, ואף ברמה של הקהילה שלנו וברמת הקשר לישראל. יש משהו מאוד מרגש בלהקים פרויקט מן ההתחלה. זה הרגיש לי בדיוק בזמן הנכון, כי יש לי את הכלים המקצועיים בקטע הטיפולי וגם את נסיון החיים הדרוש לבניית פרויקט שכזה. השילוב בין ההקשבה, ההכלה, האמפטיה והיכולת לעזור, ביחד עם החלק הניהולי ובנית משהו חדש, הוא מושלם עבורי. בנוסף לכל זה, כבוגרת תוכנית ״גוונים״ אותה חוויתי עם קובי, אני רואה בפרויקט הזה דוגמה לרוח היזמות שקיימת בקהילה שלנו לצד טיפוח הפן הערכי שבה. כמובן, שהמפגש עם רויטל ועבודת הצוות איתה רק העצימו את החוויה.״  

רויטל מוסיפה: ״הכימיה ביני לבין ניצן מאוד טובה ואנחנו ממש משלימות אחת את השניה. אנחנו מאוד שונות אך שתינו מאמינות באותם הדברים ואנחנו יכולות להקשיב אחת לשניה ולבקר אחת את השניה בצורה פתוחה ומכבדת. שתינו הגענו לפרויקט הזה מתוך הידיעה שיש איזושהי מצוקה בבית שלנו, במקום שהוא שלנו ושאנחנו מחוברות אליו בשלט רחוק. שתינו הרגשנו שהתמיכה הזאת מרחוק היא מאוד משמעותית ושאנחנו רוצות לסייע ולגרום לה לקרות. ידענו שיש לנו את הכלים לעזור והחלטנו ללכת על זה. אני מניחה שהאמהות אף היא תרמה רבות והביאה אותי להיות רגישה יותר למקרים הבאים לידי ביטוי בער״ן.״

"החיים שלי נחלקים לשניים, לפני שעברתי את קורס ההכשרה של ער"ן ואחרי. חשבתי שלעזור זה למצוא ביחד פתרונות, אז זהו, שלא רק ! " (מתנדבי ער״ן מספרים)

– מה בעינכן יגדיר את הפרויקט כהצלחה? מתי תדעו שהצלחתן, שהגעתן אל היעד?

רויטל:״וואו, זאת שאלה טובה. בעיני, הצלחה תהיה כשיהיה מוקד טלפוני פעיל, מאויש באופן קבוע עם מספר עמדות. ובהמשך, עוד קורסים ועוד הכשרות ולהקים מרכזים נוספים במקומות אחרים.״

בעיני, חשוב ליצור מודל מוצלח של מרכז כזה, כדי שיוכל להמשיך ולפעול שנים רבות. בעיקר, אני מקווה שאנשים כאן ירגישו שהם תורמים לקהילה בארץ, יחושו תחושת סיפוק והתפתחות אישית מהעשייה ושבישראל הפונים יוכלו סוף סוף למצוא אוזן קשבת גם בשעות הלילה".

אני מביטה ברויטל וניצן ורואה את החיבור בינהן, חשה ברצון העצום שלהן לתרום, לתמוך, לעזור ולתת. תחושת שליחות חזקה מנחה אותן, ובעיקר רצון לגשר בין העולמות ובין הקהילות. כל המעוניינים בפרטים נוספים על הפרויקט המבורך הזה של ״קהילה תומכת מרחוק״ ועל קורס ההכשרה המרתק שיוצא לדרך בחודש מרץ מוזמנים להגיע לערבי המידע שיתקיימו בתאריכים הבאים:

יום שלישי, 16 בינואר, בשעה 11 בבוקר

יום רביעי, 17 בינואר, בשעה 8 בערב

יום חמישי 18 בינואר, בשעה 8 בערב

וכמובן, הלינק להרשמה: https://paloaltojcc.org/Eran

שבת שלום!

 דלית 

בגד כפת גאה להציג: "העבריתון", עיתון הנוער הראשון של תלמידי כיתת התיכון

קהילה יקרה,

אני גאה להציג בפניכם את ה"עבריתון", עיתון הנוער הראשון בעברית שהוציאו לאור תלמידי בית הספר לעברית "בגד כפת" בעמק הסיליקון. הרעיון השאפתני לפיו תלמידי תיכון שלומדים עברית אחת לשבוע כשפה שנייה יהיו הכותבים, העורכים והמוציאים לאור של עיתון נוער בעברית נולד בקיץ האחרון. תמי סגל, מורת התיכון, שנבחרה ללמד את הכיתה המתקדמת ביותר בבגד כפת ובה תלמידים שלומדים עברית כשפה שניה כבר הרבה שנים חשבה על דרכים מקוריות לאתגר אותם, לאפשר להם ליזום, להוביל, לקחת אחריות וללמוד ״מחוץ לקופסא״. במהלך השתלמות מורות שוחחנו על בניית תוכנית לימודים בה הלמידה תהיה מבוססת פרוייקט וכך עלה בראשה של תמי הרעיון לפרסם עיתון אותו יערכו תלמידי הכיתה שלה ואת הכתבות יכתבו תלמידי כיתות אחרות בבגד כפת. העיתון ייהפוך לפרוייקט משותף של הרבה תלמידים ולצעירים יותר יהיה מודל לשאוף אליו. תמי לא חששה לדרוש מהתלמידים לעבוד קשה, שלא יגידו שקל להם מדי בשיעורי העברית…

כשהציגה לתלמידים את הרעיון הם נראו תחילה די ספקנים. הם טענו שהם מאד עסוקים ואין להם זמן להתעסק בזה, התלהבות גדולה לא נרשמה שם… אבל, מהר מאד הם הבינו שאין להם באמת ברירה ושפרסום העיתון יהיה חלק מהעבודה בכיתה ובבית בדיוק כמו הגשת יומני קריאה, פרזנטציות, והשלמת שיעורי בית.

עומדים מימין לשמאל: טל קיבל, נדב אביטל, איתן פרידמן, איתי שקד, נעמה בז'רנו, דניאל ונסובר, אביב שי. יושבים מימין לשמאל: אלה בק, תומר סדן. בן כהן חסר, הוא היה בהענקת פרס מיוחד ב-BBYO ביום בו צולמה התמונה…

העבודה על העיתון החלה בבחירת השם ולאחר מכן, התלמידים החליטו אלו מדורים יהיו בעיתון ולאיזו שכבת גיל יתאים כל מדור. כל תלמיד היה אחראי על נושא אחד או שנים והוא זה שפנה למורות (באימייל בעברית, כמובן) בבקשה לשלוח לו את הכתבות, הוא גם זה שערך, העיר הערות, תיקן שגיאות כתיב וביצע הגהות.

העורך הראשי, נדב אביטל, ביצע את העריכה הסופית של כל כתבה וכתבה וכך בנר הראשון של חנוכה, העיתון היה מוכן לדפוס ולפרסום! אנחנו גאים בתלמידים שעמלו ושקדו על איסוף הכתבות מתלמידי בגד כפת בשלוחות שונות, ערכו, כתבו, והביאו את ה"עבריתון" לכדי פרסום. נראה לנו שהם מוכנים לאתגר הבא…

את ה"עבריתון" חילקנו במסיבות חנוכה של בגד כפת השבוע. באותו הלילה קיבלתי הודעות ווטסאפ מהורים משתאים. השאלה הראשונה שכולם שאלו היתה: אלו ילדים שנולדו וגדלו בישראל, נכון? עברו לכאן לא מזמן, בטוח.

אז האמת היא, שממש לא! עורך העיתון הרהוט הוא נדב אביטל. נדב נולד בישראל, עבר לפאלו אלטו לפני כחמש שנים כשהיה בן עשר (סוף כיתה ד' בישראל) ומאז, הוא לומד עברית שנה אחר שנה. שלושה מבין תלמידי הכיתה הם גם מדריכים של בגד כפת שמלמדים עם המורות בכיתות היסודי. שניים מהם, בן כהן ונעמה בז'רנו, לומדים בבגד כפת מאז כיתה א', הם בני המחזור הראשון של בגד כפת שנפתח לפני כעשר שנים על ידי אימהותיהם: עדי טטרקו ורחלי בז'רנו. בן נולד בארה"ב ונעמה הגיעה מישראל בגיל שלושה חודשים.

מדריך נוסף הוא תומר סדן. תומר למד בכיתה א' בישראל, ובסופה, לפני כשבע שנים, עבר לעמק. זו השנה השלישית של תומר בבגד כפת, וגם הוא, מדריך ביסודי.

לאיתן פרידמן סיפור מעניין. הוא נולד בתל אביב, והגיע לארה"ב בגיל שנתיים וחצי. לאחר חמש שנים, חזר לישראל לכיתות ג׳- ה׳, ואז חזר שוב לארצות הברית. זו השנה הרביעית של איתן בבגד כפת והוא מדבר אנגלית ועברית כשפת אם.

אביב שי גם הוא מ"דור המייסדים" של בית הספר וזוהי שנתו העשירית בבגד כפת. לאביב חוש הומור משובח והוא משתמש בו ל״תרגומים״ מצחיקים, למשל: הוא מנגן ״חתיכות״ (=pieces) ולומד ״אקונומיקה״ (=economy).

דניאל ונסובר נולדה וגדלה בקליפורניה. היא גדלה בבית דובר עברית, והוריה רשמו אותה לגנים ובתי ספר בעלי תכנים וזהות ישראלים, דאגו לחיבור לקהילה ישראלית וקריאת ספרים בעברית. כשסיימה את לימודיה בבית הספר "האוזנר" המליצה לה המורה שלה להמשיך בלימודי העברית בתיכון בגד כפת.

אלה בק הגיעה לפאלו אלטו מישראל בגיל חמש ומכיתה א' החלה ללמוד בבגד כפת. אלה מדברת, כותבת וקוראת עברית באופן שוטף. היא מתכתבת עם בני המשפחה בווטסאפ בעברית וגאה בכך מאוד!

מיותר לציין שכל האחים הבוגרים והצעירים של התיכוניסטים שלנו לומדים עברית גם הם. בכיתה הזו, מדובר בהחלטה הורית ברורה, ובעקבותיה לקיחת אחריות משפחתית: להתחיל בלימודי העברית המסודרים בגיל צעיר ולהמשיך ולהתעקש למרות השינויים בשפה היומיומית במרחב הציבורי, "התפרצות" האנגלית היומיומית והאקדמית לחייהם ולפעמים ההתנגדות שלהם ללימודי העברית. אמא אחת כתבה לי טיפ חשוב: להתעקש על העברית, מהרגע שהם יוצאים מהרחם. להמשיך לדבר איתם בעברית גם כשהם כבר עונים באנגלית. לנהל את הווטסאפ המשפחתי, וכל התכתבות איתם בעברית. גם הם עונים באנגלית לפעמים…

בבגד כפת מונה השנה שמונה כיתות תיכון. המשמעות היא, שכשבעים בני נוער בעמק הסיליקון בחרו בעברית כ"קורס שפה שנייה" שעליו יקבלו את הקרדיטציה הנדרשת לקולג'. נקודות הזכות והציונים מגיעים לבתי הספר שלהם דרך בית הספר התיכון היהודי "קהילה", שותפים שלנו. יתרון נוסף הוא, שרמת מיומנויות השפה הגבוהה של רבים מהם מאפשרת להם להשתבץ בכיתות עברית ברמה גבוהה ביותר ולהגיע אפילו עד קורס Hebrew 6 Honors. לכך השפעה ישירה על מאזן הציונים שלהם לקולג'. גם חור במערכת במהלך יום הלימודים העמוס, ובמקומו שיעור ערב עם חברים דוברי עברית שהתלמידים מכירים זה שנים, הם יתרונות נחמדים שהתלמידים שלנו אוהבים.

לצד הלימודים בכיתות, רבים מהם כיום בוחרים לשמש מדריכים בכיתות הנמוכות. תוכנית המדריכים שילשה את עצמה בקיץ האחרון וכיום יש לנו 13 מדריכים, כולל בשלוחות צעירות יותר כמו סאניוויל, לוס גאטוס ואפילו, שלושה מדריכים מדהימים בפוסטר סיטי.

חזרה לכיתת התיכון המתקדמת, כעת אנחנו חושבים מה יהיה הפרויקט הבא שלהם. יש לכם הצעות?? נשמח לשמוע, כתבו לנו ל: begedkefet@paloaltojcc.org

חנוכה שמח לכל לומדי העברית בעמק הסליקון!

שולי זילברפרב-סלע,

מנהלת בגד כפת