הכירו את עמותת Feeling Good Foundation: טיפול פסיכולוגי חינמי לחיילים בודדים

הכירו את עמותת Feeling Good Foundation: טיפול פסיכולוגי חינמי לחיילים בודדים

מאת: שלומית סאם-אקרמן

את הקשיים שהשירות הצבאי מזמן לא לכל אחד קל לצלוח וכשמדובר בחייל בודד, רחוק ממשפחה קרובה ותומכת, הקושי לעיתים הופך גדול עוד יותר. כ-400 חיילים בודדים מכל רחבי ארצות הברית יוצאים מידי שנה לשרת בצה"ל כשהם משאירים מאחור את החברים, החיים הנוחים והמשפחה שנאלצת גם היא להתמודד עם הדאגות והקשיים שלה.

מימין: רווית כהן, ד"ר מאור כץ

כדי להקל, ולו במעט, הקימו הפסיכיאטר ד"ר מאור כץ , הפסיכותרפיסטית רווית כהן והעובדת הסוציאלית הקלינית רונדה בורובסקי את  Feeling Good Foundation, עמותה ללא כוונות רווח שנועדה להעניק טיפול פסיכולוגי יעיל ונגיש לכל אותם חיילים בודדים, תלמידי מכינות ומשפחותיהם הזקוקים לתמיכה וליווי צמוד.

"מישהו שגדל כאן ועובר לישראל, רוב הסיכויים שהוא ייתקל בקשיים ואנחנו רוצים להיות שם בשבילו", אומרת כהן, גזברית העמותה, "השיטה הזאת מתאימה מאוד לחיילים מאחר שהם פחות פנויים להתחייב לשיטות הטיפול המסורתיות והארוכות. יש בה את הכלים להקל על התמודדות עם פחדים, טראומות, דכדוך, ערך עצמי ירוד ועוד.  הטיפול ניתן גם אונליין וגם בפגישה פנים מול פנים, הוא יכול להיעשות באנגלית או בעברית או אפילו בספרדית ובכל זמן שמתאים לאותו חייל- אם זה ביום, בלילה, באמצע השבוע או בסוף השבוע. למצוא טיפול פסיכולוגי טוב וזמין זהו תהליך לא פשוט ולכן אנחנו מציעים כאן טיפול טוב בלחיצת כפתור וללא תשלום".

שיטת הטיפול אותה הם מציעים מכונה T.E.A.M CBT אשר הוכחה במחקרים כמקלה בכ-30% בסימפטומים של דיכאון וחרדה כבר משעת הטיפול הראשונה ולהקלה של כ-80% ויותר בסימפטומים תוך שעות טיפול ספורות. השיטה יעילה בטיפול בדיכאון, חרדה, ערך עצמי ירוד, כפייתיות, טראומה, קשיים בינאישיים, דחיינות, התמכרויות ועוד.

לשיטת T.E.A.M CBT נחשף מאור לפני כ-15 שנה אז סיים את לימודי הרפואה בהדסה והגיע לכאן לפוסט דוקטורט בסטנפורד.

"נכנסתי די במקרה למפגש עם פרופ' דייויד ברנס, שבעולם הפסיכיאטריה מדובר לא פחות מרוקסטאר, שהעביר סמינר שבועי למטפלים מסטנפורד ומהקהילה", נזכר ד"ר כץ, "המטפלים שיתפו בקשיים שהם חווים בטיפול או בקשיים אישיים שלהם ואני זוכר שיצאתי מהפגישה נפעם, הבנתי שככה אני רוצה לעזור לאנשים וככה בדיוק צריכה להיראות פסיכותראפיה. זה היה כל כך אנושי, חם ותומך ויחד עם זאת גם מאוד ענייני וממוקד מטרה. למדתי שם דבר מאד נורא חשוב- טיפול פסיכולוגי, כשהוא נעשה טוב, יכול להועיל תוך זמן מאוד קצר ושניתן להגיע להקלה משמעותית של קשיים כמו חרדה, דיכאון, התמכרויות או קשיים בינאישיים אם מקפידים מאוד על איזושהי גישה מסויימת.

זכיתי לעבוד עם פרופ' ברנס, הוא היה המדריך האישי שלי בתקופת ההתמחות בפסיכיאטריה בסטנפורד. לקראת סיום ההתמחות נפגשתי עם חברים לקבוצה, שותפים לדרך, ואמרנו שחייבים להוציא את זה החוצה ולא לתת רק למתי מעט לדעת על השיטה המדהימה הזאת. חברתי לשתי שותפות פסיכולוגיות והקמנו את Feeling Good Institute, מרכז להוראה וטיפול בגישה שמטרתו היא להנגיש את השיטה, לעזור למטפלים להטמיע אותה ובכך לעזור לכמה שיותר אנשים הזקוקים לטיפול. כדי ללמד ולהנגיש את השיטה בכל מקום בעולם, יצרנו תוכנית הוראה אונליין למטפלים ומאז אנו עוסקים בשני כיוונים עיקריים- האחד, הוראה למטפלים שהיא אפשרית גם במרכז וגם אונליין, והשני- טיפול אינדיבידואלי אינטנסיבי למטופלים עצמם".

המרכז אשר הוקם לפני כ-5 שנים במאונטיין ויו  מונה כיום כ-13 מטפלים שכולם מוסמכים כמורים בשיטה ומאז הספיקו ד"ר כץ ושותפותיו להקים מרכז גם בניו יורק וגם בישראל. מאחר שהשיטה הונגשה אונליין הם יצרו רשת של מטפלים המספקים עתה גם טיפול פסיכולוגי אונליין במדינות רבות בארצות הברית ובקנדה, ואפשרו למטופלים מכל רחבי ארצות הברית, אירופה, המזרח הרחוק, אוסטרליה ואפילו ממצרים וקטאר לקבל טיפול אינדיבידואלי. הטיפול הוא אינטנסיבי, אנשים מגיעים עם בעיות שהם תקועים אתן הרבה זמן ועל ידי עבודה אינטנסיבית ממוקדת אחד על אחד ועל ידי מתן כלים משמעותיים, תוך זמן קצר כבר רואים תוצאות.

"שיטת T.E.A.M CBT היא למעשה טיפול קוגניטיבי התנהגותי משופר שה-TEAM הוא למעשה ראשי התיבות של ארבעת ארגזי הכלים הטיפוליים שאנחנו נותנים", מסביר ד"ר כץ. "ה-T מתייחס ל-Testing שהוא למעשה סקר מצב רוח שאנחנו לפני ואחרי פגישה. זהו ערוץ תקשורת נוסף בין המטפל למטופל שמאפשר שקיפות, הזדמנות למטופל לשבת ולחשוב איך הוא מרגיש ואחר כך לתקשר את זה. ישנם מדדים שונים כמו מצב חרדה, מצב דכדוך, מערכת יחסים, הערכה עצמית שהמטופל צריך לדרג מ-1 עד 10 אשר ממקדים את המטופל לתחושות שלו ולמעשה מחליפים את השאלה המסורתית של 'איך עבר עליך השבוע?' שלרוב המטפל שואל וקצת "מבזבזת" את זמן הפגישה. בסוף הפגישה המטופל נותן משוב בו הוא משתף מה הוא אהב או לא אהב בפגישה, האם היא היתה מועילה, מהי מידת המחויבות שלו לעשות כשיעורי בית. ובסוף, המטפל שומר את הסקר אצלו וזה יוצר קישור לפגישה הבאה.

ה-E  מתייחס ל- Empathy שלדעת ד״ר כץ פרופ' ברנס היא משהו שהמטפלים די כשלים בה. ״אני חושב שלאורך כל לימודי הפסיכיאטריה שלי למדתי אולי ארבע שעות את נושא האמפתיה וזה בעיקר עסק ב'שב בגובה העיניים של הפציינט', או 'צור עימו קשר עין' וכשחושבים על זה, האמפתיה היא הכלי העיקרי איתו אנחנו עובדים, זה כמו המסור והפטיש של הנגר, זו יצירת הקשר, הדרך לגרום למטופל להרגיש איתנו בטוח, שאנחנו שומעים אותו ומבינים אותו. החדשות הטובות שמביאה השיטה הן שאמפתיה ניתנת ללמידה והיא משפרת את הטיפול בצורה משמעותית.״

ה-A  מתייחס ל- Agenda Setting וזהו למעשה הלב של השיטה, הכלי המרכזי שהעיקרון שלו לקוח מתוך עולם המוטיבציה. השיטה מציעה מפת דרכים למטפלים כיצד לצאת מהתפקיד בו המטפל נותן למטופל עיצות ומציע לו דרכים להשתנות בעוד שהמטופל עונה ב״כן, אבל״, למצב בו המטופל משכנע את המטפל שהוא רוצה ומוכן לעשות את כל מה שצריך לעשות כדי להגיע לשינוי. הכוונה היא שהמטופל לא יגיע אל ה'מומחה' שיפתור לו את הבעיות, אלא לבן אדם שיש לו המון כלים טיפוליים להציע ויחד, בשיתוף ובגובה העיניים הם יפתרו את הבעיות.

ה-M מתייחס ל-Method, ישנן למעלה מ-50 שיטות לטיפול קוגנטיבי התנהגותי המסייעות להקלה בסיפטומים שונים כמו למשל משחקי תפקידים, התעמתות עם פחדים וחשיפות, שיטות בינאישיות וכדומה.

ב-29 בנובמבר יקיימו ד"ר כץ וכהן את אירוע ההשקה לעמותה בו יספרו על המיזם ותוכניותיהם לעתיד. ד״ר כץ יראה וידגים את הגישה לטיפול פסיכולוגי יעיל וכל מי שעתיד להתגייס לצה"ל, למכינות, משפחות של חיילים בודדים או בכלל מי שנושא השירות הצבאי של חיילים בודדים קרוב לליבו מוזמן לבוא ולשמוע.

לפרטים נוספים על העמותה- www.feelinggood.foundation או בעמוד הפייסבוק של feeling good foundation

מודיעין אינסולין: הכירו את תמר סופר-גרי, מקימת ארגון התמיכה לחולי סוכרת CarbDM

מודיעין אינסולין: הכירו את תמר סופר-גרי, מקימת ארגון התמיכה לחולי סוכרת CarbDM

מאת: דלית גבירצמן

זה היה שבוע מוזר. עצב, טראומה, שוק ופחד לצד אחדות וסולידריות יהודית מחד, תהלוכות ותחפושות מאידך, וממתקים, הרבה ממתקים. דווקא בשבוע הזה אני מוצאת את עצמי חושבת על פגישה מרגשת שהיתה לי עם תמר סופר-גרי. זאת היתה פגישה מהסוג הזה, שמשאיר אותך דומעת ומחוברת, מבלי שהיית מוכנה לזה אפילו. נפגשנו לשיחה בבוקר יום שישי ועל כוס קפה ומקרון, שאלתי…

– תמר, מה הביא אותך אלי?

״כבר שנים שאנשים אומרים לי שאנחנו צריכות להיפגש״, היא עונה, ״אנחנו פה עשרים ושתיים שנה, והעיסוק שלי בסוכרת הוא משהו שחשוב שאנשים ידעו עליו״.

בעודנו משוחחות, אני חושבת בליבי האם אומרים סכרת או סוכרת? ובכן, מסתבר ששתי הצורות אפשריות מבחינת השפה העברית. הצורה סֻכֶּרֶת קרובה יותר למילה סֻכַּר, בעוד שהצורה סַכֶּרֶת מתאימה למשקל המחלות פַּעֶלֶת (נַזֶּלֶת, עַשֶּׁשֶׁת, חַצֶּבֶת וכד'). האקדמיה ללשון העברית, קבעה שיש לומר "סוכרת". זוהי הצורה הרשמית המופיעה גם בשם ארגון חולי הסוכרת בישראל. מעתה, אימרו – סוכרת.

לפני שמונה שנים, תמר הקימה כאן ארגון ללא מטרות רווח שנקרא CarbDM (שם גאוני!) שמטרתו לספק תמיכה וחינוך למשפחות שמתמודדות עם סוכרת מסוג 1 – מה שנקרא type 1. זה התחיל ממפגש אחד של הורים במאפייה של Esther’s בלוס אלטוס שכלל 14 הורים, והפך לארגון שמציע בין 50 ל-70 תוכניות בשנה. התוכניות כוללות מפגשים בבתי קפה ובמסעדות, כנסים גדולים, תוכניות לסופי שבוע לאימהות ובנות ועוד.

אני תוהה לגבי הרכב האוכלוסיה, ותמר מסבירה לי בידענות רבה שעל אף שהתוכנית פתוחה לקהל הרחב, יוצא במקרה, שיש הרבה ישראלים ויהודים עם סוכרת מסוג 1. היא מוסיפה שידוע שפינלנד זו המדינה עם אחוז חולי הסוכרת הגבוה בעולם, וזאת כנראה, בשל העובדה שהאוכלוסייה שם מאוד הומוגנית. יש השערות שאנשים שגרים רחוק מקו המשווה, יש להם נטייה גדולה יותר לחלות.

כאמור, משפחת סופר-גרי הגיעה לכאן לפני 22 שנה, לצורך לימודי תואר שני במנהל עסקים בסטנפורד של בן זוגה נועם. תמר מעידה על עצמה שהם דווקא לא היו מאלו שהגיעו לכאן ל״שנתיים״. הם לא חיו על המזוודות ואפילו ריהטו את הדירה שלהם בסטנפורד. תמר היא אזרחית אמריקאית כך שנושא הויזה לא היווה בעיה. הם הכירו ונישאו בארץ. היא נולדה בסן לואיס אביספו ואז כשהיתה בת שנה וחצי, הוריה חזרו לארץ. היא ואחותה נעמי ואחיה רפי, גדלו במושב בנגב ועד גיל 28 תמר חייתה חיים ישראליים לגמרי; תיכון, צבא ואוניברסיטה. תמר למדה מדעי המדינה, כתבה בג׳רוסלם פוסט וכל מה שהיא ידעה, זה שהיא רוצה לעבוד עבור ארגון ללא מטרות רווח שמטרתו תיבער בעצמותיה, אך היא לא ידעה מהו אותו הארגון. היא חלמה לעבוד באמנסטי ושלחה קורות חיים לארגונים רבים, אך ללא הצלחה. אחרי חצי שנה, היא הבינה שהיא חיה בליבו של ארגון ללא מטרות רווח הגדול ביותר בוואלי, שהיה בשעתו גם המעסיק הגדול ביותר, והוא סטנפורד. היא שלחה קורות חיים, התראיינה והתקבלה לעבודה. היא עבדה בסטנפורד כמנהלת פרוייקטים אונליין החל מ-1997, ולסירוגין עד לשנת 2008. שנה לאחר מכן, בתה הבכורה, תיאה, אובחנה עם סוכרת מסוג 1.

״ישנם שני סוגי סוכרת", מסבירה תמר, "רוב האנשים, כשהם חושבים על סוכרת, הם חושבים על אינסולין ועל סוכרת סוג 2. את זה, בדרך כלל, מקבלים אנשים מבוגרים, כבדי משקל או אנשים שאינם מתעמלים מספיק, וזה קשור יותר בתזונה ובאורח חיים. בסוג זה ניתן לטפל באמצעות תזונה נכונה והתעמלות. סוכרת מסוג 1 היא מחלה אוטואימונית שהגוף תוקף בטעות את התאים בלבלב שיוצרים אינסולין. זאת אומרת, שאתה מיד תלוי באינסולין עם התפרצות המחלה, ושום שינוי בתזונה או התעמלות לא יכולים לשנות את המצב. זה מה שנקרא בעבר ״סוכרת נעורים״, אך כיום גם אנשים מבוגרים מאובחנים במחלה, ולכן היא כבר לא מכונה כך יותר. כמו כן, רוב מחלות הנעורים חולפות עם הגיל בעוד שסוכרת הנעורים הינה מחלה כרונית לכל החיים.״

– האם זאת מחלה תורשתית?

״ישנו מרכיב גנטי, יש נטייה גנטית אך צריך שיהיה גם גורם סביבתי כמו אוכל או וירוס. לאנשים שונים זה יכול להיות טריגר שונה. בדקו, וזה לא חלב, וכנראה גם לא גלוטן. עשו מחקרים נרחבים ומצאו שישנם תינוקות בני אחד עשר חודשים שאובחנו בסוכרת ומעולם לא נחשפו לחלב או לגלוטן. חושבים שזה אולי קשור לוירוס הקוקסי האחראי למחלת הפה והטלפיים, אך זה לא חד משמעי״.

– מה הם הסימפטומים של המחלה?

״תמיד חשבתי שאחזור לעבוד בסטנפורד״, תמר ממשיכה לספר, ״אך כשביתי אובחנה הפכתי להיות ״לבלב במשרה מלאה״. הסימנים הראשונים לסוכרת סוג 1 הם צמא מרובה ומכאן שתיה והשתנה מרובה, כי הגוף מנסה להיפטר מהסוכר העודף, הרטבת לילה בגילאי 7-8 (שוב, משום שהגוף מנסה להוציא את עודף הסוכר בדם), כאבי בטן, ראייה מטושטשת, ריח חמצמץ-מתוק מהפה, כאבי ראש וירידה דרסטית במשקל״.

״האינסולין זה הורמון שמשמש כמו מפתח בגוף״, מסבירה לי תמר,״הוא פותח את התאים ונותן לסוכר להיכנס אליהם. זה הסוכר שאנחנו צריכים כדי לייצר אנרגיה. האנרגיה הזאת היא לא רק בשביל ללכת ולהתעמל, אלא זו גם האנרגיה שהגוף צריך בכדי לבצע את כל הפעולות הלא רצוניות כמו לחשוב, לנשום ולחלק את התאים. לכל הפעולות שהגוף עושה הוא זקוק לאנרגיה, ואם הוא לא מקבל אותה, הגוף מתחיל לשרוף שומנים, כי הוא לא יכול לשרוף פחמימות, מה שיוצר חומצה שמרעילה את הגוף, ועלולה לגרום לאיבוד הכרה ואף למוות״.

-האם ידעת משהו על סוכרת לפני כן?

״כלום. אפס. ורוב האנשים, אין להם היסטוריה משפחתית של סוכרת. לפעמים, יש משפחות עם הסטוריה של מחלות אוטואימוניות אחרות, כמו מחלות בבלוטת התריס או צליאק. בלוטת התריס מאוד דומה ללבלב, ולכן ילדים עם סוכרת מסוג 1 נבדקים כל החיים לפגיעה בבלוטת התריס. עשרה אחוזים מהאנשים הסובלים מסוכרת סוג 1 מפתחים גם צליאק״.

– באיזה שלב הפכת מ״אמא של ילדה המאובחנת בסוכרת״ ל״מנהלת ארגון למען חולי סוכרת״?

״אני חייבת להגיד שאחרי כמה שבועות אחרי שבתי אובחנה, התחלתי כבר לעזור למשפחות אחרות, כי עקומת הלמידה כל כך תלולה, ואין לך זמן לעצור ולחשוב על זה. כל ארוחה שאתה מאכיל את הילד או הילדה שלך, אתה חייב לספור פחמימות. כל דבר, אם זה מאפין או כוס שוקו, צריך לספור פחמימות, ולחשב את מינון האינסולין בהתאם. הורה של ילד עם סוכרת מסוג 1 צריך בן לילה, ובו-זמנית, להפוך לתזונאי, לדיאטן, לרופא ולאחות. אתה מזריק לילד שלך אינסולין, שהוא הורמון נפלא, אך במינון לא נכון, הוא גם יכול להרוג אותו. אגב, זאת אחת מתוך שלוש או ארבע תרופות המחייבות נוכחות של שני רופאים או אחיות בבית החולים, לוודא שהמינון נכון״.

– זאת אחריות עצומה. ואיך זה עובד בבית?

״בהתחלה, כולם בודקים שוב ושוב, ואחר כך, הבת שלי בת ה-9 למדה איך לעשות זאת לבד, כי אין ברירה. גם בבית הספר היא הרי צריכה לתת לעצמה אינסולין. המורה היתה בודקת את החשבון שלה, כי אחרי הכול, היא היתה רק ילדה בכיתה ג׳. הייתי שמה לה מדבקות על הקופסאות של ארוחת הצהריים והיא היתה מחשבת מה היא רוצה לאכול, המורה היתה עוזרת לה לחשב את היחס של האינסולין ואז, צריך לבדוק את רמת הסוכר בדם. בהתחלה, היא היתה עושה את זה עם זריקות, ולאחר כמה חודשים, היא קיבלה משאבת אינסולין שהיתה מחשבת עבורה״.

 – עד עכשיו, התייחסנו רק לאספקט הפיזיולוגי, אבל איך מתמודדים עם הפן הנפשי-פסיכולוגי? איך מסבירים לילד בן תשע את המשמעות של המחלה הזאת? זה נורא… 

״אז קודם כל, לא אומרים שזה נורא, כי הילד או הילדה הולכים להתמודד עם המחלה הזאת כל חייהם. יש ארגון מדהים בשם JDRF שכל מה שהוא עושה, זה לגייס כסף למציאת תרופה וטיפולים לסוכרת. מאחר ולא יודעים עדיין מה גורם למחלה, קשה למצוא לה מרפא. וזאת גם מחלה רב גורמית, דבר שעוד יותר מקשה על מציאת מרפא. יחד עם זאת, יש טיפולים טובים יותר. מעבר לזה, מנסים למצוא לילד מודלים לחיקוי שמעוררים השראה. מנסים ליצור לילדים קהילה בכדי לנרמל את החוויה, ושלא ירגישו לבד עם המחלה. וזאת בדיוק המטרה של CarbDM. המסר צריך להיות, יש לך את זה, ועכשיו בואו ונעשה מזה את המיטב״.

– אז איך עושים מזה את המיטב?

״אחד הדברים הוא להפגיש אותם עם אנשים מדהימים מקהילת חולי הסוכרת מסוג 1, שזאת הקהילה הכי מדהימה שאתה לא רוצה להיות חלק ממנה. פגשנו אנשים בקהילה הזאת שחיים עם זה, ועובדים עם זה ותורמים לקהילה. ואפילו לא הזכרתי את הסלבריטאים. הילדה שלי משתתפת גם בניסויים קליניים והיכולת הזאת לבחון טכנולוגיה חדשה לפני שהיא מגיעה להמונים ולהרגיש שאתה תורם בצורה הזאת, ולעבוד עם רופאים מדהימים שחלקם חולים בעצמם במחלה, זה מאוד מעצים. להיות מודל לחיקוי לילדים צעירים שזה עתה אובחנו, ולהראות להם שהשד לא נורא כל כך, זאת גם חוויה מעצימה. המטרה היא לנסות להקל על ההתמודדות דרך מחנות קיץ ופעילויות לילדים כדי שלא ירגישו מבודדים חברתית. גם אנשים מבוגרים שמאובחנים מוצאים את עצמם לומדים מהנוער, שהוא לפעמים מעודכן יותר מהרופאים. ההפרייה ההדדית שקורית, הלמידה והתמיכה היא פשוט חוויה מדהימה. קסם קורה בכל פעם ששני חולי סוכרת נפגשים, שקשה לאנשים מחוץ לקהילה להבין את עומק הקשר שנוצר מעצם זה שיש להם שפה משותפת וחוויה משותפת״.

– טוב, עכשיו אני חייבת לשאול מי הם הידוענים שחולים בסוכרת?

״יש שחקנים, מלכות יופי, אחת מהן עלתה לבמה עם ביקיני והמשאבה שלה וההאשטאג שלה היה show me your pump, מה שיצר מהפכה של ממש וזה נתן לאנשים שתמיד החביאו את המחלה שלהם רשות לחשוף את זה. יש שחקן כדורגל שנותן הרצאות, יש נהג מרוצים ומטפס הרים שטיפס על האוורסט והגיע לקוטב הצפוני והדרומי, דברים שכשלעצמם הם מופלאים, ועל אחת כמה וכמה כשאתה חולה סוכרת ורמות הסוכר משתוללות ופתאום האינסולין קופא במשאבה, וכו׳. כמובן, שסוניה סוטומיור, שופטת בית המשפט העליון ההיספאנית הראשונה היא חולת סוכרת, ואף כתבה על כך בסיפרה. סיפורים כאלו גורמים לך להבין שאתה יכול לעשות הכול.״

– אז מתי הוקם הארגון באופן רשמי?

״בשנת 2011 נרשמנו כארגון ללא מטרות רווח. וכיום, הרבה פעילויות מתקיימות באזור המפרץ, בפאלו אלטו, יש לנו מפגשים של Coffee and Carbs ,Pumpkin Carbing להורים, Carbs in the Park למשפחות (כל הזכויות לשמות הגאוניים שמורים לתמר).”

– איך אנשים שומעים עליכם?

״בעיקר מפה לאוזן. זה מדהים שברגע שמישהו מאובחן, הוא מגלה פתאום הרבה אחרים שגם הם מאובחנים. גם בבתי החולים UCSF, סטנפורד ול- Kaiser יש עלוני פרסום שלנו והם מיד מפנים אלינו. ברגע שמישהו מאובחן, כל הקהילה מתגייסת לתמוך, וכך או אחרת, הוא שומע עלינו״.

נובמבר הוא חודש הסוכרת ויום הסוכרת הבין לאומי מצוין ב-14 בנובמבר. זהו גם יום ההולדת של ד״ר פרדריק בנטינג הרופא הקנדי שגילה את האינסולין. עד אז סוכרת נחשבה למחלה סופנית. החולים הצטוו לחיות על ״דיאטה הרעבה״ של 300-400 קלוריות ליום, בעיקר של שומנים וחלבונים, כי כבר אז הבינו שפחמימות זה רע, על אף שלא הבינו את המנגנון של סוכרת. החולים מתו אז מרעב או מהסוכרת.

משנת 1922 התחילו לקבל אינסולין שהפיקו מפרות ומחזיר, ועד שנות ה-50' וה-60' זה עדיין הופק מבקר וחזיר. רק משנות ה-60 התחילו לייצר אינסולין מלאכותי.

אני חושבת על עצמי ועל תאוותי למאפים ולמתוקים ומנסה לדמיין איך חיי היו נראים עם סוכרת, ואני חייבת להודות שהמחשבה על כך גורמת לי להסתכל אחרת על המקרון שבצלחתי.

״המסר שמעבירים בעיקר לילדים עם סוכרת מסוג 1 הוא שהם יכולים לאכול כל דבר. גם כך כל מערכת היחסים שלהם עם אוכל היא מורכבת, כי הם צריכים לספור פחמימות ולקחת אינסולין. יש ילדים שלא רוצים את הזריקה, אז הם נמנעים מאכילה. אם נתחיל להגביל אותם, הם ישנאו את המחלה שלהם עוד יותר. גם כך הם מרגישים שונים ומתוסכלים לגבי כל מה שקשור לאוכל, ואנחנו לא רוצים שיפתחו תסביכים סביב אוכל, ובעיקר בנות. ברור שדיאטה פחותת פחמימות יותר טובה להם, אבל זה משהו שרובנו, כהורים, חושבים שזאת החלטה שהם יוכלו לקבל בגיל מבוגר יותר. כל עוד הם ילדים יש את הכלל “Children first, Diabetes second”. בשביל הבריאות הנפשית והחברתית שלהם. עדיף שהם יהיו ככל הילדים, ככל שאפשר, מאשר למנוע מהם אוכל. עדיף להתמודד עם התנודתיות ברמת הסוכר בדם מאשר לגרום להם לבידוד חברתי או שיתחילו לשקר או להחביא אוכל״.

– האם היית צריכה לשנות את הדיאטה של כל המשפחה?

״ניסינו מאוד שלא. לפני האבחון היינו אוכלים הרבה בייגלס והתחלנו להוריד את הכמות. או jamba juice למשל, שידוע שזה מקפיץ את רמת הסוכר, אך כשכל הבנות הולכות לשם יחד אחרי משחק כדורגל, אז גם תיאה הולכת. ממילא, רמת הסוכר שלה יורדת אחרי המשחק, אז זה זמן טוב ללכת לשם. זה לא משהו שנעשה סתם כך אחרי בית הספר. יצא כך שבעלי רצה לאכול פחות פחמימות ויותר דגים, אז זה יצא טוב לכולם שהתחלנו לאכול ארוחות ערב של דג וסלט במקום פסטה. זה לא שאמרנו שאין יותר פחמימות בבית. בקטנה, עשינו שינוי, אבל שום דבר דרסטי. אני צמחונית ואוהבת את הפחמימות שלי, ואני לא רוצה להסתיר את זה ממנה. יום אחד היא תעשה את הבחירות שלה עבור עצמה. ישנם חולים שפשוט מרגישים לא טוב כשרמת הסוכר שלהם עולה, אז הם פשוט נמנעים מזה. יש כאלו שמקבלים כאבי בטן, כאבי ראש או שהחשיבה שלהם נעשית לא קוהרנטית״.

מחלת הסוכרת היא לא צחוק. זאת מחלה של 24 שעות ביממה, 365 יום בשנה, שניחתת עליך כרעם ביום בהיר. חשוב לתמר שאנשים ידעו על הארגון שהקימה, היא רוצה שיכירו את הסימפטומים של סוכרת לא מאובחנת, כי זה יכול להציל חיים. בדיקת סוכר בדם עולה דולר, ודולר אחד יכול להציל חיים. מודעות לסוכרת ולמה שילדים אחרים עוברים היא דבר חשוב בפני עצמו. בבתי ספר, באימוני ספורט, אם ילד פתאום מתחיל להראות לא טוב או להתנהג בצורה משונה והוא סובל מסוכרת, חשוב שידעו מה המשמעות של זה. חשוב שילדים לא יאמרו לחברים שחולים בסוכרת מה מותר ומה אסור להם לאכול.

המודעות והרגישות לכל הדברים הללו הן חשובות מאוד. הילד לא אשם בכך, וההורים לא אשמים בכך. חשוב להסיר את הסטיגמה מהמחלה הזאת.

אחרי שנים רבות של התמסרות לארגון ועזרה למשפחות, החליטה תמר לפרוש מניהול הארגון. היא עדיין מקיימת מפגשים חודשיים למשפחות ותומכת במשפחות חדשות. בנוסף, היא הקימה את Words for the Wise, והיא עוזרת לאנשים בכתיבת הרזומה שלהם, בעריכה והגהה של אתרי אינטרנט, וביעוץ לשיפור כל דבר כתוב.

הפגישה עם תמר פתחה לי צוהר לעולם שלא ממש ידעתי עליו. זאת היתה פגישה מסוג הפגישות שמחברות אותך ונותנות לך פרספקטיבה על החיים. אנחנו ממשיכות לדבר ולשתף בחוויות אישיות על הורות ועל חוויות והתמודדויות שמשנות לך את החיים. השיחה גרמה לשתינו להתרגש עד דמעות.

נפרדנו בחיבוק.

לפרטים נוספים על הארגון שהקימה תמר https://carbdm.org/

האימייל שלה- tamar@geri.org

שבת שלום,

דלית גבירצמן

dalit@gvirtsman.com

מעונינים בעדכונים והמלצות נוספות?

הצטרפו לרשימת התפוצה

https://paloaltojcc.org/Subscribe

הגביע הוא שלהן: הכירו את Valley Net, נבחרת הכדורשת של עמק הסיליקון

הגביע הוא שלהן: הכירו את Valley Net, נבחרת הכדורשת של עמק הסיליקון

בשבוע שעבר חזרה נבחרת הכדורשת של העמק, ה-Valley Net, מטורניר בלאס וגאס עם שני גביעים בידיה, האחד על זכייה במקום הראשון והשני על זכייה במקום השלישי. כ-12 קבוצות מכל רחבי ארצות הברית השתתפו בטורניר כשאת העמק ייצגו שתי קבוצות, כל אחת מונה 8 שחקניות, אשר הוכיחו יכולת משחק מעולה והגיעו להשגים מרשימים, כאמור מקומות ראשון ושלישי בטורניר.

Valley Net חברה באיגוד הכדורשת של ארצות הברית,– USA Catchball Association הכולל קבוצות מכל צפון אמריקה, אטלנטה, סיאטל, פורטלנד, לאס וגאס, קנדה ועוד.

הזכייה בגביע הגיעה לאחר אימונים ארוכים של הנבחרת המונה כיום כ-50 בנות שזו לא הפעם הראשונה שלהן בה הן מביאות כבוד לעמק הסיליקון. בשנה שעברה, זכתה הקבוצה במקום הראשון בטורניר בלאס וגאס ובקיץ 2017 השתתפה במשחקי המכביה שהתקיימו בישראל.

ליגת הכדורשת בוואלי הוקמה באפריל 2016 ע"י מיכל אמודאי, דנה קלסקי ורוויטל גנון ברוך, ומנוהלת על ידן בשיתוף ובתמיכת נשים נוספות, בהתנדבות מלאה, למען הקהילה. לליגה ארבע קבוצות ערב, וקבוצת בוקר אחת אשר מתאמנות בסאניוייל בימי שלישי בערב ובימי חמישי בבוקר.

אז מה זה בעצם כדורשת?

כדורשת הוא ענף ספורט, הדומה למשחק הכדורעף, רק שבמקום להדוף את הכדור במכות עיליות או תחתיות, יש לתפוס את הכדור ולמסור אותו, ולהנחית במגרש הקבוצה היריבה.

בישראל, ענף הכדורשת התחיל לתפוס תאוצה לפני כעשור, והתפשט כמו פטריות אחר הגשם. כיום קיימות עשרות קבוצות בכל עיר בישראל – כי מציון תצא תורה.

איך הכל התחיל אצלנו?

כולנו, "הרילוקיישנרים",  מחפשים את המוכר, ומבקשים לשמר או לבנות כאן דברים שהיו לנו שם – בישראל. נשים רבות שעברו לוואלי בקשו להמשיך לשחק כדורשת גם פה וכך התגבשה לה קבוצה שמבלי להתכוון גדלה והתפתחה וכיום משחקת בליגות הכי מקצועיות. "בתחילת שנת 2016 כאשר הזמנו את נשות העמק לערב הפתיחה הגיעו מעל ל 60 נשים", הן מספרות, "לא ציפינו לכזו היענות.  חלקן היו בעלות נסיון, וחלקן לא, רבות "נפלו ברשת" וממשיכות להתאמן ולשחק מדי שבוע. האימונים מועברים על ידי השחקניות המנוסות יותר והנסיון שלהן ללא ספק נושא פרי. רמת המשחק של כל הבנות עלתה פלאים ורואים את התוצאות בתחרויות.

מטבע הדברים באזורינו, אנשים הולכים ובאים, ומדי פעם אנו נפרדות בצער משחקניות שממשיכות בדרכן, אך מנגד דלתנו פתוחה תמיד לקלוט משתתפות חדשות – Catchball.. play sports, have fun, make friends!!!!"

הליגה משלבת פעילות ספורט תחרותי, קבוצתי, באווירה טובה ומהווה גם מקום מפגש נשי חברתי. נכון לעכשיו, קבוצת הערב כוללת רק ישראליות, אולם בקבוצת הבוקר חברות גם נשים אמריקאיות, לא ישראליות, והשילוב נהדר. השאיפה שלנו להרחיב ולהגדיל את הפעילות ולצרף עוד נשים לשורותינו.

לשמחתנו, קיבלנו חסות מהספונסרים שלנו JCC@ICC ובנק לאומי, אשר מעריכים את החשיבות של פעילות הליגה, ואנו מקווים שבעזרתם נוכל להרחיב את פעילותינו, עבור הקהילה.

אמנם, עונת הליגה הנוכחית עומדת להסתיים, אולם כל בנות הנבחרת ישמחו לעידוד במשחק הגמר אשר יתקיים בין שתי הקבוצות המובילות-Hot Shots נגד Net Warriors שיתקיים ביום ראשון ה-1 באפריל באולם הספורט של ה-OFJCC בפאלו אלטו, בשעה 7:30 בערב. כולכם מוזמנים להגיע, לצפות ולעודד.

חג שמח מכל נשות ליגת הכדורשת

VALLEY NET

svcatchball@gmail.com

https://www.facebook.com/groups/588770977953444/

קהילה מחבקת מרחוק: מיזם קהילתי למען החיילים הבודדים

קהילה מחבקת מרחוק: מיזם קהילתי למען החיילים הבודדים

מאת: עינת בן דוד

הם עזבו באוגוסט האחרון את הבית החם כאן בעמק. נפרדו מהחברים, מהמקום המוכר והידוע, מהאחים וההורים ועלו לישראל על מנת להתגייס לצבא. חלקם כבר התקבלו לאוניברסיטאות טובות כמו דיוויס, ברקלי וקורנל ולמרות זאת בחרו לעלות לישראל על מנת לשרת בצה״ל.

אחת הבנות שעשתה פרזנטציה בבית הספר חודשיים לפני שעלתה לישראל הסבירה ש …I'm going back to Israel to serve my people….

כשהגיעו לארץ חיכה להם תהליך קליטה של כשלושה חודשים בו עברו באופן מזורז את ההליך הטרום צבאי: צו ראשון, צו שני, מבחני המאה, זימונים וכו׳. כל זאת תוך כדי לימודי עברית באולפן….. כן, חלקם לא דוברים עברית מספיק טובה ואלו מבינהם שהשפה העברית יותר שגורה בפיהם עזרו לאחרים ללמוד, לנסח מכתבים לצבא, לדבר עם הרשויות בטלפון וכו׳.

כשלמדו את הסלנג ״אתה מלך״ כולם הפכו להיות מלך, הבנים כמובן אבל באופן מפתיע גם הבנות…

על אף ציוני הקב”א והדפ״ר הגבוהים של כולם היו כאלו שהעברית היתה להם למכשול והיה נדמה שלא יוכלו לקבל זימונים ליחידות מובחרות… ואז נפתחה מלחמה!!! למדו ושיננו עברית, נבחנו שוב ושוב מבלי לוותר, דיברו והפעילו את כל מי שהיה מוכן לעזור, למדו טקסטים לצורך שיחות הטלפון בעל פה ובסוף… ניצחו!!!

כל! הבנים קיבלו זימונים לסיירות מובחרות ומיד בסיום הגיבושים החלו לקרוא לעצמם ״גבע מטכ״ל״.

לאחר שכולם עברו את הגיבושים בהצלחה הם הרגישו גאוה גדולה.

נכון להיום כמעט כולם התגייסו: כל הבנים בסיירות ויחידות מובחרות, קורעים את עצמם תוך כדי נסיון ללמוד את השפה והסלנג הצבאי.

הבנות כולן בתפקידים משמעותיים ביותר: לוחמת ומדריכות ביחידות החי״ר, ההנדסה והתותחנים, מד״סניקית, תפקידים בחיל האויר, חילוץ והצלה.

בימים אלו, רובם ככולם נמצאים בשלב הראשון והלא פשוט של טירונות וקורסים. כפי שכל ישראלי מבינינו יודע, וחווה על בשרו, הם מתמודדים עם הטלטלה של להתגייס לצבא ובנוסף מתמודדים עם העובדה שהם חיילים בודדים.

כשכולם מדברים על לצאת הביתה בשבת, הם מרגישים גוש בגרון… הביתה??? ״הביתה״ שלהם מאוד רחוק…

כשמביאים עוגיות שאמא אפתה ביום ראשון, להם אין… ב״בית״ שלהם השרותים נמצאים שתי קומות מתחת לחדר, המקלחות משותפות, התקרה מתקלפת, אין חיבוק של אמא ,אבל יש המון פטריוטיות ורצון לתרום.

את מיזם ״קהילה מחבקת מרחוק״ יזמו ניצן שני, מורן תיכון, עינת בן דוד ורונית שריר. לארבעתן ילדים בגילאים שונים, לחלקן חיילים בודדים בעבר ובהווה ואולי אף בעתיד.

חשיבותה של הרגשת השייכות לקהילה תומכת אינו מוטל בספק ומחקרים רבים מצביעים על החוסן הנפשי ששואבים חיילים מהידיעה שמאחוריהם קהילה המאמינה בצדקת הדרך שלהם ותומכת בהם ריגשית ופיזית מרחוק. על אחת כמה וכמה הדברים נכונים כשמדובר בחיילים בודדים.

הרעיון מאחורי המיזם הוא לפתוח במסורת של אימוץ קהילתי מרחוק של החיילים הבודדים שיוצאים לישראל מהקהילה שלנו כל שנה באופן עצמאי ודרך גרעין ״צבר״, על ידי כך שיקבלו מספר פעמים בשנה חבילות פינוק מ״הבית״ כמו גם גיוס כספים לטובת השתתפות במימון פעילויות כיף מגבשות.

בימים אלו ממש אנו נרתמים להכנת משלוחי מנות לפורים אשר ישלחו ישירות לארץ בטיסה של ה-26 לפברואר.

אם אתם רוצים לקחת חלק במיזם צרו קשר עוד היום עם מורן תיכון במייל: morantichon@gmail.com

כל רעיון לפעילות או קשר אישי עם ספקי שירותים בארץ (מדריכי טיולים, חברות קייטרינג, חברות הסעה וכדומה) יתקבלו מאד בשמחה!

כל תרומה קטנה כגדולה תתקבל בצהלות שמחה בלינק הזה

חמישים גוונים של קהילה: על תוכנית המנהיגות "גוונים ICC"

חמישים גוונים של קהילה: על תוכנית המנהיגות "גוונים ICC"

מאת: דלית גבירצמן

ישנם אנשים שתמיד חיים בתחושה ש…״החיים הם במקום אחר״. אנשים שבפסקול החיים שלהם מתנגן בלופ שיר אחד בלבד ״אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי, והכול היה פשוט נפלא עד שהגעתי…״. ובכן, כל מי שחי כאן בעמק היפה יותר מעשר שנים, יודע את האמת. החיים, הם כאן ועכשיו. לפני עשר, חמש עשרה שנים, היו פה רק יתושים וביצות. טוב, לא ממש ביצות, אבל תאמינו לי, שממה תרבותית אמיתית. קשה אפילו לדמיין את זה. קשה כמעט כמו להסביר לדור המילניום, שפעם לא היו קיימים סמרטפונים, לא היה וויז, ולא נעליים. שאנשים אשכרה נפגשו פייס טו פייס ולא רק בפייסבוק. שהצלחנו להגיע ממקום למקום מבלי שיקריאו לנו הוראות, מבלי שדיווחנו על כך לכל העולם ושנהנינו מאוכל, הופעות וחוויות גם מבלי שצילמנו ותעדנו אותם לפני, תוך כדי ואחרי. בדיוק באותה מידה של חשדנות וחוסר אמון קשה לדמיין את פאלו אלטו והג׳יסיסי, ללא האייסיסי. דמיינו עולם שבו אין הופעות בעברית, אין, כי כל האמנים שהגיעו לחוף המערבי טסו ישירות ללוס אנג׳לס, כי מי שמע בכלל על פאלו-מה? דמיינו עולם שבו אין מה לעשות בערב חוץ מללכת לקולנוע, ובשביל לצפות בסרטים ישראלים ולהקשיב להרצאות בעברית צריך לטוס עד לישראל. דמיינו עולם שבו אין שבט ״צופי המפרץ״ ואין חגים ישראלים ויהדות כתרבות, אין ״בגד כפת״ ואין ״מעגלים״, אין את ליב״י ואין תיקון ליל שבועות ואין ואין ואין. בקיצור, עולם בשחור לבן, נטול גוונים. כל כך הרבה ממה שקורה היום בעמק, קשור לתוכנית אחת מיוחדת במינה ששמה ״גוונים במפרץ״. התוכנית המיועדת לישראלים המתגוררים באזור המפרץ נוצרה כדי לעורר שאלות של זהות ישראלית-יהודית, ערכים יהודיים ותרבות ישראלית ולעודד מנהיגות מקומית וחיבור בין הקהילה הישראלית והקהילה היהודית באזור.

התכנית נולדה בעקבות הצלחתה של תוכנית "גוונים", הפועלת בישראל מאז שנת 2000. "גוונים", מיוזמתה של העמותה הישראלית של הפדרציה היהודית של סן פרנסיסקו, משלבת לימוד ועשייה בתחום של זהות יהודית רבת גוונים במדינת ישראל, ובוגריה, המייצגים את מגוון הקשת החברתית, הדתית והמקצועית, פיתחו לאורך השנים עשרות פרויקטים בהם נוטלים חלק פעיל, מדי שנה, אלפי אנשים בכל רחבי הארץ. "גוונים במפרץ" נוסדה אף היא ביוזמתה של הפדרציה היהודית של סן פרנסיסקו, אשר אף ניהלה את שני המחזורים הראשונים. החל מהמחזור השלישי, מנוהלת התכנית  על-ידי ה-ICC@JCC. קשה להאמין, אבל נפתח בימים אלו ממש מחזור נוסף – האחד עשר במספר.

לפני כשבוע, השתתפתי בערב מיוחד לרגל עשור להקמת התוכנית. אני וחברותי למחזור השני של ״גוונים במפרץ״ התרגשנו לפגוש זו את זו, ולהזכר בחוויה המיוחדת שזכינו לחוות ביחד. הבטתי מסביב בחדר שהיה מלא באנשים טובים, נדיבים, שמרביתם ממשיכים לעסוק בעשייה חברתית וקהילתית, אנשים ונשים המעורבים בתוכניות מגוונות והמנהיגים בדרכם את הקהילה הישראלית בעמק הסיליקון. אני מטבעי, לא אדם נוסטלגי, ואין לי חיבה יתרה לפגישות מחזור, וזאת בלשון המעטה. אך היה משהו מרגש במיוחד בערב הזה. אולי משום שהמכנה המשותף לא היה רק העובדה שכולנו היינו בוגרי גוונים. העובדה, שמרביתנו, כל אחד בדרכו, ממשיך להיות מעורב בעשייה הקהילתית, חיבר בין כל האנשים בחדר והקיף אותם בחדוות עשייה ואחווה מיוחדת שניכרה בברק בעיניים ובחיוך הרחב של המשתתפים.

הסיבה שלשמה התכנסנו היתה לא רק חברתית-נוסטלגית. זה, כמובן, היה בלתי נמנע. התמונות שרצו על המסך ברקע העלו חיוכים וזכרונות בקרב המחזורים השונים. אך מעבר לזה, מטרת המפגש היתה לחשוב ביחד איך ממשיכים מכאן הלאה, אל עבר העשור הבא. פגישת ״פנינו לאן?״ – אם תרצו.

השיחות נסבו סביב שאלות של זהות וחיבור לישראל ולקהילה, על המשך פיתוח תוכניות לקידום היהדות כתרבות, על הקשר והגשר אל הקהילה היהודית האמריקאית על זרמיה השונים, ובניית פלטפורמות חברתיות נוספות תוך מתן מענה לשאלות זהות יהודית וישראלית ולמעורבות הישראלים באזור בבניית הקהילה המקומית.

נדמה שדבר לא השתנה. בדיוק כפי שהרגשנו במחזור השני, ולא משנה אם היו ביננו כאלה שהגיעו לכאן לפני עשרים שנה או אחרות שזה עתה הגיעו ״חדשות מהניילונים״, כך גם היום. מה שמחבר את כולנו הן אותן השאלות העוסקות ביחסים של הקהילה הישראלית והקהילה היהודית המקומית ובאחריות האישית שלנו לבניה וחיזוק הקהילה הישראלית, הנובעת מתוך הרצון לשמר את הזהות שלנו ולחזק את תחושת השייכות עבורנו, ובעיקר – עבור הדורות הבאים.

"גוונים במפרץ מתמקדת בשלושה תחומים", אומרת טובה בירנבאום מנהלת תוכנית "גוונים ICC", "אנחנו מייצרים פלטפורמה משמעותית לבירור זהות בשאלה של מי אנחנו כישראלים החיים מחוץ לישראל ומה זה יהודי בשבילנו, אנו יוצרים הזדמנות למפגש והיכרות משמעותית עם יהדות אמריקה ומכוונים את הבוגרים שלנו למעורבות בקהילה ועשייה חברתית משמעותית. לשמחתי, ישנם בוגרי גוונים מעורבים ופעילים ברמות שונות וחלקם יזמו פרויקטים מרשימים שממש שינו את פני הקהילה: פרוייקט ער"ן, מעגלים, האתר בעניינים, תיקון ליל שבועות, כל היוזמות האלו נהגו, תוכננו והוצאו לפועל בהובלה של בוגרי גוונים, שחוו חויית עומק זהותית משמעותית והתמלאו ברצון ואנרגיה לעשייה".

לפרטים נוספים ולהגשת מועמדות, אנא פנו אל טובה בירנבאום, tbirnbaum@paloaltojcc.org

אז מה אני אגיד לכם, חברים? בפעם הבאה שעובר לכם בראש איזה פקפוק, היסוס או סתם איזו מחשבה עם ניחוח של טרוניה, אם פתאום אתם מגלים שאריק איינשטיין מתחיל שוב לזמזם לכם בראש, זכרו – החיים הם כאן ועכשיו. והם לא בשחור לבן. החיים הם בגוונים.
שבת שלום!
דלית