בונים סוכת שלום: ערכת פעילויות משפחתיות לחג הסוכות

בונים סוכת שלום: ערכת פעילויות משפחתיות לחג הסוכות

מאת: טובה בירנבאום

חג הסוכות תשפ"א תופס אותנו בעיצומה של תקופת הקורונה. הבית הוא המקום בו אנו מבלים את מרבית שעותינו והגבולות בין החלל הפרטי לחלל המקצועי או הפומבי היטשטשו לחלוטין. חג הסוכות בוחן את המושג "בית" ומזמין אותנו לצאת מן המרחב המוגן דווקא כשהימים מתקררים והקיץ כבר מזמן מאחורינו.

השנה, כשאנו בבית יותר מתמיד, נוכל לצקת לחג הסוכות המשפחתי תכנים חווייתיים ומעוררי מחשבה שיפגישו אותנו עם שאלות על בית, ארעיות וקבע בתקופה של חוסר וודאות והרבה סימני שאלה. לקראת חג הסוכות ליקטנו עבורכם רעיונות לפעילות, יצירה ושיח משפחתי לצד טקסים וסמלי החג מתוך המסורת שלנו. אנו מזמינות אתכם/ן לשאוב מכאן רעיונות ואף ליצור כאלה משלכם, הכל על פי הזמן, גיל הילדים הפְּנִיוּת והאנרגיה.

ה-ICC ממשיך להיות בית, גם בתקופה מיוחדת זו.

בברכת חג שמח,

צוות הICC@JCC

ושמחת בחגך

סוכות נחשב לחג השמח ביותר במקרא. כאשר המשנה מציינת את המילה "חג", היא מתכוונת לסוכות. הדבר קשור בהקפות (מלשון לחוג) שנעשו סביב המזבח במסגרת טקסי המים במקדש. המסורת מזמינה אותנו לשמוח ולשמח אחרים בחג הסוכות. בין אם בניתם סוכה או לא, ניתן ליצור בבית אווירה חגיגית עם קישוטים, מוסיקה ואוכל טעים, להזמין אורחים וליזום פעילות מהנה ומקרבת.

האושפיזין

"אושפיזין" בארמית הם אורחים (כמו המילה שהושאלה לעולם הרפואה: לאשפז – לארח). אחד העקרונות החשובים בחג הסוכות הוא הכנסת האורחים, כפי שמדגיש המקרא: "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ" (דברים, טז).

מסורת קבלית שאומצה באופן רחב מציינת דמות מקראית אחת שמתארחת בסוכה מידי יום מימות החג. המסורת מזמינה שבעה גברים – אברהם, יצחק, יעקב, יוסף, משה, אהרון, ודוד –  ואנו נציע גם שבע נשים: שרה, רבקה, רחל, לאה, מרים, רות ואסתר. ניתן להתמקד בדמויות מן המקרא ולספר את סיפורן מידי יום. לתת לילדי ומבוגרי המשפחה משימת חקר קטנה ולשמוע מהם מה למדו על הדמות והאם הם מוצאים אותה מעוררת השראה או אולי דווקא ביקורת.

ד"ר דליה מרקס בספרה (המומלץ מאוד) "בזמן" , מביאה את הצעתה של ד"ר ענת ישראלי להזמין את שבע הנביאות המקראיות ולציין תכונה חיובית המיוחסת לכל אחת מהן: שרה – כח עמידה ויכולת להגן ולסוכך; מרים – חיות ושפע; דבורה – מנהיגות ועוז רוח; חנה – אמונה וכח רצון; אביגיל – תושיה וחמלה; חולדה – כוחות נבואה ותוכחה; אסתר – הקרבה ואומץ.

ניתן גם ליצור את רשימת האושפיזין והאושפיזות המשפחתית שלכם. מיהם גיבורי התרבות של בני ובנות המשפחה? האם אלה דמויות היסטוריות או עכשוויות? מה אנו לומדים מהם? כיצד אנו שואבות מהן השראה? ליצירתיים שבינכם ניתן לצייר את דיוקנותיהם של הדמויות ולקשט בהן את הסוכה או הבית (הנה דוגמא מקסימה להשראה). רעיון נוסף הוא להציב בסוכה חפצים שמסמלים את הדמויות השונות שבחרתם לארח. למשל: השופטת רות ביידר גינסבורג – פטיש שופטים (או פטיש שניצלים), כדורגלן מפורסם – כדורגל, וכו.

ארבעת המינים

Photo by iStock/tomertu

המקרא מבקש מאיתנו: "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם… פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים"(ויקרא כג).

אין כמו טקס עתיק מוחשי עם כוריאוגרפיה, עזרים וטקסט על מנת ליצור עניין ואווירת חג. ניתן לרכוש את ארבעת המינים כאן או דרך חברות אחרות. חשוב להזמין מוקדם ככל האפשר כיון שהמשלוח אורך מספר ימים.

טקס נטילת ארבעת המינים המסורתי:

  1. אחזו את הלולב, ההדס והערבה ביד ימין ואת האתרוג ביד שמאל.
  2. ברכו: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו, וְצִוָּנוּ עַל נְטִילַת לוּלָב:
  3. בפעם הראשונה הוסיפו את ברכת שהחיינו: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְמַן הַזֶּה:
  4. הצמידו את את שתי הידיים ונענעו את האגודה 3 פעמים לכל כיוון.

ישנם רעיונות וסמלים רבים מאחורי ארבעת המינים, המנסים להסביר מדוע דווקא ארבעה צמחים אלה נבחרו לעמוד במרכז החג.

רעיון אחד מציע כי ארבעת המינים מיוחדים בכך שהם "גדלים על המים", ולכן מבטאים את שפע המים בארץ ישראל ואת התלות בהם. כפי שתראו בחטיבה אודות חג המים, הציפייה לשנה גשומה המתחילה כעת, בעונת הסתיו, היא מוטיב מרכזי בחג הסוכות, שבמקורו הוא חג חקלאי – חג האסיף. ע"פ הרעיון הזה, לקיחת ארבעת המינים, שחיותם היא ליד המים, תשפיע על כמות המטר שתרד בשנה שמתחילה.

הנה רעיון יפה נוסף שעשוי להוות פתיח לשיחה משפחתית עשירה:

ארבעת המינים הללו – כנגד אברי האדם:

פרי עץ הדר- אתרוג זה דומה ללב: יש אדם שלבו רוחש טוב והוא פתוח לבריות, ויש אדם שלבו רע ואיננו מבקש אלא טובת עצמו.

כפות תמרים – השידרה של הלולב דומה לשידרתו של האדם: יש אדם הזוקף אותה ועומד איתן כנגד עוול ורשעה, ויש אדם הכופף את קומתו ומשלים את הזדון.

ענף עץ עבות – עלה ההדס דומה לעין: יש אדם שעינו טובה עם זולתו והוא נכון לסייע בידו בכל עת תמיד, ויש אדם שעינו צרה בזולתו ומקנא בכל אשר לו.

ערבי נחל – עלה הערבה דומה לפה: יש אדם שפיו ולבו שווים והוא נושא ברכת שלום לנקרה בדרכו, ויש אדם שפיו לוחש אך דברי רכילות והלבנת פנים.

יבואו ארבעת המינים הללו ויזכירו לנו בפרוס חגנו לנהוג בשובה ובנחת עם כל אדם.

(צבי שוע, על פי מדרש ויקרא רבה)

נקודות לשיחה משפחתית:

  • אם רכשתם את ארבעת המינים התבוננו בהם מקרוב. האם הם דומים לאיברים שמציע המדרש? האם הם מזכירים לכם אברי גוף אחרים או חפצים מעולמות תוכן אחרים?
  • אתרוג – לב: מתי אתם מרגישים שהלב שלכם פתוח לאחרים ולסביבתכם ומתי הוא סגור ומנוכר?
  • לולב – עמוד שדרה: תוכלו לחשוב על דוגמא בה הפגנתם שיש לכם "חוט שדרה" ודבקתם באמת שלכם בסיטואציה מאתגרת?
  • הדס – עין טובה: מתי אנחנו שמחים בהצלחתו של האחר ומתי קצת קשה לנו "לפרגן"?
  • ערבה – פֶּה: מתי אמרתם דבר שהצטערתם עליו בדיעבד? מה עשיתם בנידון?

מדרש מפורסם אחר עוסק במאפיינים הבוטניים השונים של ארבעת המינים:

אתרוג – בעל טעם ובעל ריח – מסמל אנשים הלומדים (טעם) ועוסקים במעשים טובים (ריח).

לולב – בעל טעם (התמר) וחסר ריח – מסמל אנשים שלומדים ומחזיקים בידע נרחב, אך מעשיהם אינם טובים.

הדס – חסרת טעם ובעלת ריח – מסמלת אנשים שאינם לומדים, אך מעשיהם טובים.

ערבה – חסרת טעם וחסרת ריח – מסמלת אנשים שאינם לומדים ואינם עוסקים במעשים טובים.

אגידת ארבעת המינים מסמלת את האחדות בין כל סוגי האנשים וקבלה של החוזקות והחולשות של כל אחת ואחד מאיתנו.

חג האסיף: סוכות כחג חקלאי

שלושת הרגלים – פסח, שבועות וסוכות – במקורם הם חגים חקלאיים הנטועים עמוק בעונות השנה ובמחזור הגידולים השנתיים. בימי המקדש רובו ככולו של העם היו חקלאים שהעלו את תוצרתם לירושלים כאות תודה לכהנים ולאלוהים ואף כתשלום מיסים שנתיים קבועים. כיום, שרובנו לא חקלאים ולעיתים רחוקות מזדמן לנו לפגוש את הפירות והירקות שלנו לא בסופרמרקט אלא בפרדס או בשדה, ניתן לחשב על חג הסוכות כהזדמנות לחוות את עולם הטבע וללמוד עליו.

אנו נמצאים בעונת הסתיו בה תרבויות שונות מציינות חגי אסיף. בקרוב נציין בארה"ב את חג ההודיה שאף הוא עוסק בגידולי העונה והכרת תודה עליהם. זהו זמן מצוין לצאת עם המשפחה לקטיף תפוחים, ביקור בחווה או סיבוב בשוק האיכרים. בנוסף, ניתן ליצור הזדמנויות לשעת יצירה, חוויה סנסורית או  מוסיקלית סביב תכנים של טבע וחלקאות. הנה טעימה של כמה רעיונות.

חג האסיף עשוי לשמש גם כמטאפורה עוצמתית וכטריגר לשיחה משפחתית. בעונה זו, של תחילת שנה, ניתן להתבונן ב"תוצרת" הברוכה של השנה החולפת ולהכיר בה. ניתן לשאול מהו ה"אסיף" שלי מהשנה החולפת? מה הישגתי? במה אני גאה? מה אני "זורעת" השנה? ומה אני מקווה "לקטוף" בסופה של השנה המתחילה כעת? אפשר גם לכתוב את הדברים ולהטמין עד לשנה הבאה: נחלק דף לכל אחד מבני המשפחה ונבקש מהם לכתוב או לצייר את הדברים אותם הם "זורעים" השנה. למשל: "התחלתי להתעמל באופן קבוע ואני מקווה כי בעוד שנה אהיה בריאה וחזקה יותר"; "התחלתי ללמוד נגינה בגיטרה ואני מקווה כי בעוד שנה אוכל לנגן מספר שירים אהובים בביטחון" וכו'. את הדפים הניחו במעטפה, צנצנת או קופסא והטמינו עד לחג הסוכות הבא. בשנה הבאה תבחנו את ה"אסיף" שלכם אל מול הזריעה מלפני שנה ותוכלו לחזור על התהליך לקראת השנה הבאה.

חג הגשם והמים

במזרח התיכון מים הם הכול. הם המפתח לחיים, לקיימות ולהישרדות. החקלאות תלויה כולה בכמות הגשמים ובתקופת הסתיו עיני כולם נשואות לשמיים בתקווה לשנת שפע של מטר ויבולים. בתרבויות רבות מתקיימים טקסי מים בעונה זו, טקסים עתיקים המבקשים לרצות את האלים על מנת שאלו ישפעו מטובם על האדמה הצמאה אחרי הקיץ הארוך. היהדות הושפעה מסביבתה ויצרה לעצמה טקסי מים מרשימים ועשירים בתקופת המקדש. במהלך חג הסוכות היה נערך טקס ניסוך המים על המזבח. מים היו נשאבים ברוב טקס ממעיין השילוח בצלוחיות של זהב והיו נמזגים על המזבח בשירה ונגינה בעת הקרבת קרבן התמיד. הטקסים הללו אף צוינו בחגיגות ליליות של שמחת בית השואבה שכללו ריקודי לפידים, שירה, נגינה והתקהלות חגיגית עד אור הבוקר, בו נשאבו המים לטקס הניסוך.

גם היום ה"שעון" היהודי עובר רשמית ל"שעון חורף" בשמיני עצרת, בו מתווספות לתפילה המילים "משיב הרוח ומוריד הגשם" ומתחילים לבקש גשמי ברכה. בפסח יחזור שוב "שעון הקיץ" והתפילה תתחלף ל"מוריד הטל".

אולי זה יפתיע חלק מאיתנו, אבל חג המים הרשמי אינו שבועות אלא דווקא סוכות. כנראה שמשחקי המים הפרועים עברו לשבועות מסיבה פרקטית, כיון שמזג האוויר ידידותי יותר לסגנון הפעילות, אבל אם נרצה לחבר את נושא המים עם בוא הסתיו והציפייה לגשם נוכל להזמין את בני המשפחה לחגיגת מים שובבה ומהנה.

רעיונות למשחקי מים עשויים להיות סביב בלונים הממולאים במים ו"מתפוצצים" לקול צהלתם של הילדים, בריכת מים (מאולתרת או לא) בחצר הבית – עם השגחת מבוגר כמובן, תחרות העברת מים ממקום למקום בעזרת הפה, כף או דלי, וכמובן ממטרות וצינורות מים – אם מזג האוויר מאפשר. לצד ההשתוללות המהנה והמים הזורמים חשוב לשים לב לנושא של חיסכון במים ולכן כדאי להגביל את זמן המשחק ולהסביר כי מים הוא משאב יקר ועלינו לנהוג בו בתשומת לב. בגדי ים הם הלבוש המומלץ לפעילויות מים וזוהי גם דרך נעימה להפרד מן הקיץ באופן רשמי ולהתחיל להוריד יחד מן המדף הגבוה את בגדי החורף והמעילים.

סוכות – חג חברתי: זמן לפתוח את הבית ואת הלב

Photo by iStock/chameleonseye

בחג הסוכות גם העשיר וגם העני מתגוררים בבית פשוט וארעי. סממני המעמד והאמצעים הכלכליים מטשטשים וכולנו חשופים לרוחות ולגשם שעלול להפתיע. בחג הסוכות אף נוכח במיוחד המנהג של הכנסת אורחים ופתיחת הבית והלב לנזקקים. וכך כתב פילון האלכסנדרוני במאה הראשונה לספירה: "תעודת הסוכות להזכירנו בעושרנו את העוני, לפי שחייב אדם לזכור בעושרו את העוני, בימי תפארתו את השפלות, בגדלותו את הפשטות, בימי שלום את סכנת המלחמה, על פני היבשה, את סערות הים, ובעיר את המדבר"(על החוקים).

חג הסוכות מזמן שיחה בנושאים הקשורים לבית, ביטחון ומקום מבטחים, הן פיזי והן נפשי, ולכן זוהי הזדמנות חשובה לעסוק בשאלות של צדק חברתי. מהן הסוגיות החברתיות שמטרידות אותנו וכיצד נוכל גם אנחנו לעזור לעולם להיות מקום טוב יותר. הנה מספר נקודות לשיחה משפחתית:

האם פגשתם פעם אדם נזקק? האם ברחוב? האם במסגרת התנדבותית? האם ניתן לזהות מיהו אדם נזקק? אילו סוגים של "חוסר" קיימים בחברה שלנו? חוסר פיזי, חוסר נפשי? כיצד נוכל לזהות חוסר וכיצד נוכל לסייע?

אילו סוגיות חברתיות מטרידות אתכם? אי שוויון מגדרי? אי שוויון כלכלי? גישה לחינוך? גישה לשירותי רפואה? גזענות? הומופוביה? זהו סוגיה אחת שקרובה לליבכם וחשבו על היכולת שלכם להשפיע: לחבור לארגון שעוסק בנושא? להוביל פרויקט קטן חד פעמי? מיהם השותפים שתוכלו לגייס? מה נדרש על מנת לחולל שינוי, ואפילו קטן? אולי תרצו לשקול פרויקט משפחתי או פרויקט קבוצתי שנתי.

בקהילה הישראלית בפאלו אלטו פועל ארגון מעורר השראה "מעגלים ICC" שעשוי להוות נקודת פתיחה חשובה וקרובה.

חידונים לסוכות

חידוני מילים באדיבות מכון שיטים

פירות מבולבלים – נחשו מיהו הפרי:

א. אדוק בו

ב. ד. בן-דוב

ג. ק. ספרא

ד. ח. תוף

ה. אבי הגוי

ו. מ. ר. אפונס

ז. ו. נ. הוא

ח. רינה הקטן

ט. מר מתי

י. בן-עמי

יא. צ'ילי

יב. ויקי ו

יג. ג'י פוה

יד. לוז כ. גמא

פתרונות

א. אבוקדו; ב. דובדבן; ג. אפרסק; ד. תפוח; ה. גויאבה; ו. אנונה;

ז. אפרסמון; ח. נקטרינה;

ט. תמרים; י. ענבים; יא. ליצ'י;

יב. קיווי; יג. פג'ויה; יד. אגוז מלך;

סוכות הוא אחד משלושת הרגלים, חגים בהם נוהגים היו לעלות למקדש בירושלים: פסח, שבועות וסוכות. זוהי הזדמנות מצויינת למשחק ביטויים עם המילה 'רגל':

גלו את הביטוי עם המילה רגל:

א. התחלה מוצלחת

ב. על בסיס לא יציב

ג. התבטל

ד. שרפרף להשעין עליו את הרגליים

ה. בתמציתיות

ו. יסוד ועיקרון שלפיו אדם נוהג

ז. חיזק ושיקם אותו

ח. למד מפיו

ט. בכל הגוף

י. חדל לשלם את חובותיו

יא. התבלבל

יב. דבר שקר אין לו קיום והשקרן סופו שיתגלה

פתרונות

א. ברגל ימין; ב. על רגלי (כרעי) תרנגולת; ג.ישב רגל על רגל ; ד. הדום רגליים; ה. על רגל אחת; ו. נר לרגליו; ז. העמידו על רגליו; ח. התאבק בעפר רגליו; ט. מכף רגל ועד ראש; י. פשט את הרגל; יא. לא מצא ידיו ורגליו; יב. לשקר אין רגליים.

היא והוא לסוכות (מילת ה'היא' מתקבלת ממילת ה'הוא' בתוספת האותיות ה' או ת')

א. הוא – שלושה כאלה קיימים בשנה ועולים בהם לירושלים;  היא – מסרה ידיעות לאוייב.

ב. הוא – לקט פירות, שם נוסף לחג הסוכות;  היא – התכנסות של אנשים.

ג. הוא – מארבעת המינים;  היא – שמה הנוסף של אסתר במגילה.

ד. הוא – לפני הלילה; היא – צומחת בגדות נחלים ומארבעת המינים.

ה. הוא – הזכר ביונים;  היא – את שמחתה חוגגים מיד לאחר הסוכות.

ו. הוא – נעים זמירות ישראל ממלכי ישראל שמבקר בסוכה;  היא – קרובת משפחה.

ז. הוא – חלק מהרגל, בין השוק לירך;  היא – איחול, אמירת כל טוב למישהו.

פתרונות:

א. רגל/רִגלה; ב. אסיף/אסיפה; ג. הדס/הדסה; ד. ערב/ערבה; ה. תור/תורה; ו. דוד/דודה; ז. ברך/ברכה

קישוטים לסוכה

בסוכות אנו מצווים לשבת במשך שבעה ימים בסוכה, וכדי להפוך את השהייה בה לנעימה יותר, אנו מביאים לכם מספר מדריכים מצולמים להכנת קישוטי סוכה יפים ומקוריים. מומלץ לשתף את הילדים בתהליך היצירה ולנצל את זמן האיכות כדי לשוחח איתם על המנהגים, הסמלים ולשיר יחד את שירי החג.

באתר "אסיף- חג ישראלי" מבית מכון שיטים תמצאו שלל אפשרויות לקישוטים יצירתיים. לצפייה

באתר סרוגים תמצאו רעיונות לקישוטים מחומרים שיש בכל בית. לצפייה

באתר מאקו מציעים לכם אופציות קצת יותר מעוצבות של בלוגרים מובילים שבתום החג תוכלו לקשט איתן את הבית. לצפייה

באתר XNET תמצאו הדרכות לקישוטי סוכה מרשימים שרק נראים קשים להכנה, אבל עם טריקים קטנים תוכלו להכין אותם בלי שום בעיה. לצפייה

אם אתם מעדיפים להדפיס או לצבוע קישוטים מוכנים, היכנסו לאתר של התנועה הרפורמית בו תוכלו למצוא מגוון קישוטים להדפסה וצביעה. לצפייה

ואיך אפשר בלי שירי סוכות הקלאסיים?

אורחים לחג / לוין קיפניס

יוֹם טוֹב לָנוּ, חַג שָׂמֵחַ,

יְלָדִים נַגִּילָה נָא!

לְסֻכָּתֵנוּ בָּא אוֹרֵחַ:

אַבְרָהָם אָבִינוּ בָּרוּךְ הַבָּא!

יַחַד אֶת הַחַג נָחֹג

בְּלוּלָב, הֲדַס, אֶתְרוֹג,

הוֹ הֶאָח, נִשְׂמַח מְאֹד

.בַּמַּעְגָל נִרְקֹד בַּמַּעְגָל נִרְקֹד!

יוֹם טוֹב לָנוּ, חַג שָׂמֵחַ,

יְלָדִים נַגִּילָה נָא!

לְסֻכָּתֵנוּ בָּא אוֹרֵחַ:

יצחק אָבִינוּ בָּרוּךְ הַבָּא!

יַחַד אֶת הַחַג נָחֹג…

פטיש מסמר / עמנואל הרוסי

פטיש, מסמר

ניקח מהר.

סוכה לבנות,

בנים ובנות.

קרשים ניקח

וענפים לסכך

קשט הגג

לכבוד החג.

קנה, קנה,

סוכה נבנה.

קרשים ניקח,

קני סוף לסכך.

מהר, מהר,

פן נאחר,

אין פנאי חכות,

מחר סוכות.

שלומית בונה סוכה / נעמי שמר

שלומית בונה סוכה

מוארת וירוקה

לכן היא עסוקה היום

ואין זו סתם סוכה

מוארת וירוקה

שלומית בונה סוכת שלום

היא לא תשכח לשים

לולב והדסים

ענף של ערבה ירוק

רימון בתוך עליו

וכל פירות הסתיו

עם ריח בוסתנים מתוק.

וכששלומית תאמר:

"הביטו זה נגמר"

יקרה דבר נפלא פתאם:

יבואו השכנים

כולם בהמונים

ולכולם יהיה מקום.

ואז מתוך הסכך

יציץ לו ויזרח

כוכב בהיר כיהלום:

"שלום סוכת פלאים

מה טוב ומה נעים

שלומית בונה סוכת שלום".

סוכתי הסוכה / יעקב אורלנד

סוכתי, הסוכה,

נהדרת, ירוקה.

לי, לי, לי – רק, רק, רק

לי רק מחכה.

סבא יש לי, יש לי סב,

וזקן לו צח, רחב.

הוא אותי אוהב כל כך,

סוכתי יכס בסכך.

סוכתי, הסוכה…

מן הבוקר עד הליל

היא עומדת לה בצל.

לבושה היא עד הגג,

מקושטת ליום חג.

סוכתי, הסוכה…

בעזרת השף: קובץ מתכונים חגיגיים לראש השנה

בעזרת השף: קובץ מתכונים חגיגיים לראש השנה

קרוב לודאי שאת ארוחת החג נעביר השנה במתכונת מצומצמת. את שולחנות הענק והכיסאות המתקפלים תחליף פינת האוכל האינטימית ורשימת האקסל הארוכה של מי מביא מה תצטמצם למשפחה אחת או שתיים. אז גם אם עיקר נטל הבישולים נופל עליכם, שלא תיפול רוחכם! בסדרת השידורים "בעזרת השף", שפים מקהילתינו מדגימים את הכנת המנות המנצחות שלהם לחג, כאלה שהן לא יותר מידי מורכבות להכנה ותמיד קוצרות מחמאות. אז קבלו את המתכונים לבצלים ממולאים של ענת ורונסקי, צלעות עגל בתפוחים ודבש של איתמר אברמוביץ', פריקה ירקות קלויים ועשבי תיבול של גיא פנחסי, דג במעטפת עלי סלק של דפנה ומאיר (צ׳וצ׳ו) פרידלנדר, אורז טהדיג של מוניקה אהרונוף וטארט תפוחים של טל וייזר.

בצלים ממולאים

מאת: השפית ענת ורונסקי

המצרכים:

6 בצלים

750 גרם בשר בקר טחון

2 שיני שום קצוצות

1.5 כפית מלח

חצי כפית פלפל שחור

1 כפית פפריקה

1 כפית אבקת צ'ילי

1 קופסת שימורים (15 OZ) שעועית שחורה, מסוננת

1 קופסת שימורים של עגבניות קצוצות (15 OZ)

1 צרור כוסברה או פטרוזיליה קצוצה

240 גרם רוטב עגבניות (1)

480 גרם רוטב עגבניות (2)

חופן פירות יבשים (אני משתמשת בדרך כלל בשזיפים ואוכמניות מיובשים)

1.5 כוסות אורז עגול מבושל

אופן ההכנה:

  1. במחבת עמוקה וגדולה, על אש בינונית, לטגן בשמן בצל קצוץ אחד, להוסיף את הבשר, השום והתבלינים היבשים. לבשל עד שהבשר שחום.
  2. להוסיף את השעועית, העגבניות הקצוצות, רוטב עגבניות (1) והכוסברה, לערבב ולכבות את האש. להוסיף את האורז.
  3. להרתיח את הבצלים במים. להנמיך את האש ולבשל חצי שעה על אש נמוכה. לסנן ולקרר.
  4. לקלף את הבצלים, למלא אותם בתערובת ולסדר בצפיפות במחבת עמוקה.
  5. לערבב את רוטב עגבניות (2) עם כוס מים, לתבל במלח וסוכר ולהוסיף למחבת עם הבצלים כמעט עד כיסוי הבצלים. להוסיף את הפירות היבשים, לכסות ולבשל כשעה על אש נמוכה.

*לצפייה בשידור של ענת ורונסקי לחצו כאן.

פריקה ירקות קלויים ועשבי תיבול

מאת: השף גיא פנחסי

מצרכים:
2 כוסות פריקה
1 בצל סגול
2 גזר
1 גמבה
1 ראש שום
2 זוקיני
צרור פטרוזיליה
צרור כוסברה
צרור בצל ירוק
שמן זית
מלח
2 כוסות מים חמים
הוראות הכנה:
מטגנים בצל בשמן זית עד להזהבה, מוסיפים 4 שיני שום פרוסות, לאחר דקה מוסיפים את הפריקה, מטגנים 2
דקות עד שהטעמים נספגים. מוסיפים כפית וחצי של מלח ואז מוסיפים את המים החמים, מביאים לרתיחה מכסים
את הסיר, מנמיכים לאש קטנה (כמו אורז) ומבשלים כ-15 דקות.
לאחר כיבוי האש, משאירים את הסיר סגור ל-10 דקות.
בנתיים חותכים את שאר הירקות לקוביות, מבשלים כל ירק בנפרד על מחבת חמה עם שמן זית ומלח לפי הטעם (בערך 5-3 דקות לכל ירק).
פותחים את הסיר של הפריקה המבושל, מוסיפים את הירקות המבושלים ואת עשבי התיבול הקצוצים ומערבבים.

לצפייה בשידור של גיא פנחסי לחצו כאן.

אורז טהדיג

מאת: מוניקה אהרונוף

המרכיבים :

3 כוסות אורז בסמטי

1 בצל בינוני קצוץ

2 גזרים מגורדים גס

כוס צימוקים/אוכמניות

3-4 תפוחי אדמה קלופים וחתוכים לטבעות

1/4 כוס שמן קנולה

1 כפית כורכום

מלח

1/2 כוס מים פושרים

אופן ההכנה:

שלב ראשון – האורז

מרתיחים מים בסיר ומוסיפים כף מלח. כשהמים רותחים מוסיפים את 3 כוסות האורז. מבשלים כ-7-8 דקות עד

שהאורז חצי מבושל, מסננים את המים ומוסיפים כפית מלח.

שלב שני – הטיגון

במחבת מזהיבים את הבצל הקצוץ ומוסיפים את הגזרים המגורדים וכוס צימוקים/אוכמניות. מערבבים.

מוסיפים את האורז החצי מבושל ומערבבים היטב לאיחוד כל המרכיבים.

שלב שלישי – האיחוד

בסיר טפלון (או לכל סיר אחר שאתם בטוחים שבו האורז לא יידבק לדפנות) מחממים את שמן הקנולה ומוסיפים כפית

כורכום כדי שיצבע יפה את תחתית הסיר ומניחים בזהירות את פרוסות תפוחי האדמה כך שיהיו מסודרות כמו פרח.

מטגנים כ-2-3 דקות כדי שתפוחי האדמה יתפסו צבע כתמתם יפה.

מוסיפים את כל האורז מהמחבת, מהדקים היטב ויוצרים עם הצד האחורי של כף העץ חורים עמוקים (כ-4 חורים) אשר

לתוכם נשפוך כחצי כוס מים פושרים.

מנמיכים את הלהבה, מכסים את הסיר ומבשלים על אש קטנה 45 דק’.

שלב אחרון – העוגה

לאחר שכיבינו את האש ממתינים כ- 10 דק’ ואז לוקחים מגש עגול/ קערה לא עמוקה עגולה/ צלחת עגולה, מניחים על

הסיר ומהר הופכים את הסיר כך שהאורז ייצא בצורה מושלמת לצלחת העגולה.

*לצפייה בשידור של מוניקה אהרונוף לחצו כאן.

צלעות עגל עם תפוחים ודבש

מאת: השף איתמר אברמוביץ

מצרכים:
לצלעות:
4 בצלים בינוניים חתוכים גס
צרור סלרי חתוך גס
5 גזרים קלופים וחתוכים גס
נתח צלעות עגל (פאונד לאדם) או רגלי עוף
חצי כוס דבש
חצי כוס רכז רימונים
רבע כוס שמן זית
מלח ופלפל לפי הטעם

לתפוחים:
4 תפוחים גרני סמית (ירוקים) קלופים וחתוכים לשמיניות
שמן זית למחבת
4 כפות דבש
4 כפות רכז רימונים
מיץ מלימון אחד או שניים
חצי חבילה טימין
מלח והרבה פלפל שחור
לרוטב:
כוס ציר בקר קנוי
3 כפות דבש
3 כפות רכז רימונים
כלים:
תבנית מתכת שמתאימה לגודל הצלי ולתנור
סיר קטן
מחבת 10 אינץ'
כף עץ.
מסננת דקה
להכנת הצלי:
מחממים תנור ל-450 מעלות פרנהייט
1) מפזרים את הירקות על תבנית מתכת.
2) מתבלים את הנתח במלח היטב (עדיף לילה קודם)
3) מערבבים את השמן, הדבש, רכז הרימונים ופלפל שחור ומורחים את הנתח מכל הכיוונים.
4) מכניסים לתנור ומורידים ל-350 מעלות.
5) צולים בתנור עד טמפ׳ של 125 פרנהייט
תפוחים:
1) במחבת על חום בינוני גבוה מחממים מעט את שמן הזית ומוסיפים את התפוחים, מאדים שלוש דקות ומוסיפים את שאר המרכיבים למעט המלח.
2) מבשלים על חום בינוני עד שהמחבת כמעט יבשה ואז מוסיפים את המלח והפלפל. חשוב שיהיה הרבה פלפל שחור.
להכנת הרוטב:
1) מכניסים את כל מרכיבי הרוטב לסיר ומצמצמים על חום בינוני לחצי מהנפח המקורי
הרכבת המנה:
1) מוציאים את הנתח מהתנור ומניחים את התבנית על הכיריים.
2) מוציאים את הנתח מהתבנית ומניחים על צלחת בצד למשך 15 דקות.
3) מוסיפים את הרוטב לתבנית ומדליקים אש בינונית. מגרדים בעזרת כף עץ את כל המשקעים בתחתית התבנית. מצמצמים את הרוטב למרקם הרצוי. מסננים דרך מסננת דקה.
4) מפרידים את הנתח מהצלעות ופורסים.
5) מניחים מעט מהתפוחים על הצלחת, מעליהם מניחים פרוסות בשר ומעל כל זה יוצקים מעט רוטב.

*לצפייה בשידור של איתמר אברמוביץ לחצו כאן.

דג במעטפת עלי סלק

מאת: דפנה ומאיר (צ׳וצ׳ו) פרידלנדר

המצרכים:

1 ק"ג פילה דג לבן, ללא עור, עדיף קוד שחור או ברמונדי מחולק ל-20 מנות שוות משקל, בערך 8X2X2 ס"מ.

½ 1 כוסות של של ממחה פסטו אגוזים (מתכון בהמשך)

2 חבילות של סלק עלים או מנגולד ( Swiss Chard ) גדולים, 30-40 סנטימטר אורך, בערך 8 עלים בחבילה

4 כפות שמן זית

½  כוס יין לבן

2 שיני שום כתושות

1 בצל ספרדי מתוק קצוץ גס

1 כפית דבש

½ 1 כוסות עגבניות שרי חצויות לאורך

½  לימון משומר בינוני, קליפה בלבד. קצוץ  דק

1 כוס ציר דגים או ציר עוף או מים

1 כפית כמון

1 כפית קוריאנדר (כוסברה גרגרים טחונים)

¼ כפית פלפל צ'ילי

½  כפית מלח

מיץ מ ½ לימון

עלי כוסברה, פטרוזיליה או בצל ירוק לקישוט.

סיר גדול עם מים רותחים.

הרכבת המעטפות

  • קוצצים את קצה הגבעולים וזורקים, מחלקים את העלים לפי גודל.
  • טובלים את העלים במים הרותחים ל 5 שניות, כדי לרכך מעט, מקררים, מפרידים ומנגבים ממים עודפים.
  • בעזרת סכין חדה מפרידים את הגבעול מהעלה: לכל האורך לעלים הגדולים מאוד, ועד כ-10 ס"מ מהקצה לעלים הבינונים. אם יש עלים קטנים או עלים נקרעים, מפרידים גם כן את הגבעול ושומרים בצד לטלאים, סה"כ קיבלנו 20 דפים למעטפת. קוצצים את הגבעולים ושומרים להמשך.
  • מגלגלים את המעטפות: לעלים הבינונים חופפים טיפה את ה"רגליים" של המעטפת, מניחים מנת דג על הצד הקרוב, מפזרים מעל כפית וחצי של הפסטו ומגלגלים תוך כדי דחיפה קלה מהצדדים, ליצירת 20 מעטפות. משתמשים בעלים הקטנים להטלאות.

אופן ההכנה:

  • מחממים גריל לחום בינוני גבוה, רצוי להניח יריעת גריל על הרשת, או מחבת גריל גדולה על הכיריים.
  • מוסיפים כף שמן למחבת או ליריעת גריל, ובפעם אחת או פעמיים, מטגנים את המעטפות, בערך 10 דקות, תוך כדי צריבה מכל הכיוונים, כמו שמכינים קבב. המעטפות יתכווצו מעל המילוי. כדאי ללחוץ בעדינות עם מלקחיים על הצדדים תוך כדי הגלגול. מניחים בצד.
  • במקביל, מכינים את הרוטב: במחבת גדולה, עם מכסה מתאים, מחממים שתי כפות שמן על חום בינוני גבוה, מוסיפים את הבצל ומטגנים תוך ערבוב עד ריכוך כ-8 דקות, מוסיפים את הגבעולים הקצוצים ואת השום, וממשיכים לטגן תוך ערבוב כ-4 דקות נוספות. מוסיפים לימון משומר, עגבניות, ומערבבים למשך שתי דקות נוספות, מוסיפים תבלינים, מלח, דבש, יין, ציר, מיץ לימון ומביאים לרתיחה. מצמצמים מעט למשך 3 דקות ומנמיכים את החום.
  • מסדרים את המעטפות בשכבה אחת במחבת עם הרוטב, מכסים ומבשלים על אש בינונית-נמוכה כ-5 דקות. מכבים ומשאירים לנוח 3-4 דקות נוספות.
  • מגישים את המנה כמו שהיא למרכז השולחן או בצלחות אישיות מעל אורז לבן. לקישוט, מפזרים מעל כוסברה, פטרוזיליה או בצל ירוק.

ממחה פסטו אגוזים לדגים במעטפת

המצרכים:

1 חבילה פטרוזיליה קצוצה דק (גבעולים ועלים)

1 חבילה כוסברה קצוצה דק (גבעולים ועלים, ניתן להחליף בבזיליקום או מנטה)

2 בצלים ירוקים כולל החלק בלבן, קצוצים דק

4 שיני שום כתושות

1 חלפניו קצוץ דק

גרידה מקליפת 1 לימון

מיץ מחצי לימון

2 כפיות כמון

1 כפית קוריאנדר

½ כפית בהרט

½ כפית קימל טחון

קמצוץ אגוז מוסקט טחון

2-3 כפות שמן זית

½ כוס אגוזי מלך טחונים גס

1 כפית מלח

אופן ההכנה:

מערבבים היטב את כל החומרים ללא השמן, מיץ הלימון והאגוזים, מוסיפים מיץ לימון, 2 כפות שמן ואגוזים ומערבבים. ניתן להכין עד שעתיים מראש ולשמור בטמפרטורת חדר, או להוסיף כף שמן ולשמור במקרר בכלי אטום עד יומיים.

לצפייה בשידור של דפנה וצ׳וצ׳ו פרידלנדר לחצו כאן

טארט תפוחים/אגסים

מאת: הקונדיטורית טל וייזר

תבנית טארט עגולה 9"

חומרים לבצק טארט:

250 גר' קמח

3 גר' מלח

5 גר' תמצית וניל

150 גר' חמאה קרה חתוכה לקוביות קטנות

95 גר' אבקת סוכר

33 גר' אבקת שקדים

1 ביצה (L)

חומרים למלית:

110 גר' חמאה בטמפרטורת החדר

225 גר' סוכר

5 גר' תמצית וניל

3 ביצים

80 גר' שמנת חמוצה

170 גר' קמח

5 גר' אבקת אפיה

350 גר' תפוחים חתוכים לקוביות (גרניט סמית')

50 גר' חמאה

50 גר' סוכר

חומרים לשטרוזל:

100 גר' חמאה

100 גר' סוכר

160 גר' קמח

הוראות הכנה לבצק טארט:

  1. שמים קמח, חמאה, אבקת סוכר, מלח ואבקת שקדים בקערת מעבד מזון ומעבדים לפירורים.
  2. מוסיפים חלמונים ווניל ומעבדים לפירורים גדולים.
  3. מעבירים לשולחן ויוצרים מהבצק דיסקית, עוטפים בניילון נצמד ומעבירים למקרר לכחצי שעה.
  4. מוציאים מהמקרר ומרדדים לעיגול בקוטר של התבנית, מעבירים את הבצק לתבנית ומקררים כ-20 דק'.
  5. מחממים את התנור ל-350 פרנהייט (180 צלזיוס)
  6. אופים 15 דק' עם משקולות ולאחר מכן עוד 5-7 דק' ללא משקולות.

הוראות הכנה למלית:

  1. קולפים את התפוחים וחותכים אותם לקוביות קטנות.
  2. בסיר, מבשלים את התפוחים עם החמאה והסוכר עד שהם מתרככים, מורידים מהאש ונותנים להם לנוח על השולחן (רצוי להכין מראש ולתת לתפוחים להתקרר לגמרי).
  3. במיקסר עם וו גיטרה (K) מעבדים חמאה וסוכר במהירות בינונית עד לקבלת תערובת קרמית, מוסיפים את הוניל והביצים עד לקבלת תערובת אחידה.
  4. מוסיפים את הקמח ואבקת האפיה.
  5. מוסיפים את השמנת החמוצה ומערבלים היטב עד שמתקבלת תערובת אחידה.
  6. מוסיפים את התפוחים ומערבבים.
  7. יוצקים לתבנית הטארט.

הוראות הכנה השטרוזל:

  1. במיקסר עם וו גיטרה (K) מעבדים חמאה, קמח וסוכר במהירות בינונית עד לקבלת תערובת פירורית,
  2. מפזרים את השטרוזל על הטארט ואופים כ- 30 דק'.

*לצפייה בשידור של טל וייזר לחצו כאן.

שיפה ושונה תהא השנה + רעיונות למתנה

שיפה ושונה תהא השנה + רעיונות למתנה

מאת: דלית גבירצמן

א.

זאת לא היתה השנה שפיללנו לה. זאת לא היתה השנה שחיכינו לה בהתרגשות ובתקווה שתביא איתה ברכה. לא עליה חלמנו כשטבלנו תפוח בדבש ובירכנו שתהיה מתוקה. הסלק לא הצליח לסלק את צרותינו וכל התמרים שאכלנו לא גרמו לכך שייתמו דאגותינו. וכי מי יכול היה לדעת לפני שנה, שכל מה שנרצה ונייחל לו היום, זה שתכלה השנה הזאת וקללותיה. והנה שנה חדשה עומדת כבר בפתח, וכמו בכל שנה בסתיו מרגישים את השינוי שעומד באוויר ונדמה שכל מה שנבקש הוא, שהשנה שמתחילה תהיה שונה.

ב.

בימים המתעתעים של בין לבין, שבהם הכול נראה אותו הדבר ובכל זאת מרגיש אחרת, כך גם השמיים המעושנים משתנים לנגד עינינו ומסמנים לנו את תום הקיץ וסופה של שנה שהיתה שונה מזו שציפינו לה.

ג.

אומרים שהשנה החולפת היא נסיון, שהיא מבחן. אומרים שהיא באה לחדד לנו את הראייה ולגרום לנו לבחון מחדש את עצמנו ואת העולם שמסביבנו. היא סגרה אותנו בתוך ביתנו, כדי שנהיה קרובים אצל עצמנו. לפעמים פתחנו דלת לקבל מכר, אבל לרוב, גרנו בדלת אמותינו וגילינו שבקפסולה יש יותר מקפה.

ד.

Photo by iStock/smshoot

השנה הזאת אילצה אותנו לטבול בתוך עצמנו יום אחר יום, שבוע אחר שבוע. במשך חודשים ארוכים, טבלנו במקווה, שבימים אחדים היה מקווה של יאוש ובאחרים מקווה של תקווה. זאת היתה שנה עמוסה ברגעי חרדה גדולים וברגעי התפכחות וזיכוך גדולים לא פחות. בניגוד לרצוננו, תוך רקיעה זועמת בידיים וברגליים, נסחפנו אל מובלעת נדירה שנוצרה לנו בזמן. מובלעת שאיפשרה לנו לפתע לעצור ולהתנער מהיומיום ומהרגלים מובנים מאליהם. היא העניקה לנו מבט מחודש ונפעם על מה שיש ועל מה שאין, ומו כן, היא העניקה לנו תגליות יקרות ערך, כמו למשל את תגלית העמידוּת. ועם כל רצוני להשיל מעלי את נשל השנה הזאת, קיים בי גם רצון כמעט בלתי מוסבר לנעוץ בו סיכה ולשמר אותו לעתיד לבוא.

ה.

תקראו לי נאיבית, תקראו לי שוטה, אבל בסופו של יום ובסופה של שנה, אני עדיין מאמינה בשנה טובה.  אז לכבוד השנה המתחדשת, אני בוחרת להתמקד בטוב. אני נוקשת בעדינות על הדלת ונושאת עימי מגש עמוס כל טוב ועליו שפע של רעיונות למתנות חג מפנקות, לאחרים וגם לעצמנו. כאן, שם ובכל מקום.

Afuga

את אלין ורועי אורנשטיין פגשתי לראשונה באירוע חגיגות הבציר ביקב של עודד שקד בסונומה. זוג צעיר, יפה וזוהר עם תשוקה גדולה לקפה איכותי. הם הגיעו עם בר נייד ומרשים והכינו באהבה קפוצ׳ינו, אמריקנו ואספרסו לכל האורחים. ואז הגיעה הקורונה, וכמו לרבים מאיתנו, היא טרפה את כל החלומות. ביצירתיות מדהימה ובכישרון רב החלה אלין להכין מארזים יפיפיים בהתאמה אישית; לימי הולדת, ללקוחות, לעובדים מהבית, לחובבי הקפה ולאוהבי האדם. וכי מי מאיתנו לא ישמחו לפתוח את הדלת ולגלות קופסה מעוצבת ובה אריזות של קפה ותה מעולה, שוקולדים מובחרים, זר של פרחים טריים וחלבה משובחת. ועכשיו לכבוד החג, מוצעות לנו חבילות מפנקות לראש השנה הכוללות דבש טבעי, תה בטעמי תפוח ורימון, ספל וכרטיס ברכה אישי ומיוחד מעשה ידיה של אנה אביגד ועוד תופינים והפתעות. והכול ארוז ומוגש בהקפדה ובאהבה רבה! לפרטים.

Shuk Shuka

אי אפשר שלא להתאהב בינון צדוק, מייסד שוּקשוּקה. הקסם שלו כובש והאירועים שהוא מפיק הם הצלחה אדירה תחת המוטו הידוע שאוכל תמיד מצליח לחבר אנשים סביב השולחן. אחרי שהגה והקים את שוקשוקה, מקום מפגש תרבותי וא-פוליטי סביב מטבח עכשווי מקומי בסגנון ישראלי-פלשתינאי, נאלץ ינון אף הוא לחשב מסלול מחדש. כל הכישרון, היזמות והנסיון הרב עמדו לרשותו, ובתוספת חופנים של אנרגיה טובה ויותר מקמצוץ של אופטימיות נולד השוק של ״שוק שוקה״. ועד שיתאפשר לנו להיפגש שוב פנים אל פנים, כולנו מוזמנים להתענג על המוצרים הנפלאים והארוזים לתפארת של שוק שוקה; חומוס מעולה, טחינה ולבנה מופלאה, בבקות וחלות ענוגות ועוד מוצרים שמגיעים אלינו עד הבית. מומלץ!

לפרטים

McEvoy Ranch

תמיד אהבתי את סונומה, שהצליחה לשמר בעצמה איזו אותנטיות וענווה, שלא באה על חשבון היופי או האיכות. יש בה את כל מה שצריך כדי להנות; יין מעולה, נוף קסום, מסעדות יוצאות מן הכלל ושדות של לבנדר. ממש קפיצה קטנה לדרום צרפת במרחק של 30 מייל מגשר הזהב. הלב שלי נשבר בכל פעם שאני חושבת על מנת חלקה של סונומה היפה בשנה החולפת. אם לא די היה בקורונה הארורה שהנחיתה מכה קשה על האזור הפורה והקסום הזה המושך אליו עשרות אלפי מבקרים בשנה, הרי שהשריפה הנוראית שפקדה אותה בשנית הותירה את תושבי המקום חסרי אונים. ולכן, יותר מתמיד, אני מוצאת את עצמי נמשכת למקום כדי לתמוך ולעודד את בעלי העסקים הקטנים, המאפיות, בתי הקפה והיקבים המקומיים. באחד מסופי השבוע האחרונים ביקרנו בחווה האורגנית של McEvoy לאירוע של טעימת יינות. המקום פתוח לקהל ומזמן מפגש עם החווה המשתרעת על פני 550 אקרים ומייצרת יינות ושמן זית אורגניים ומוצרי טיפוח על בסיס טבעי כמו הלבנדר הגדל בחווה. אחרי שהתענגנו על מבחר היינות של McEvoy לצד פלטת גבינות מקומיות נכנסנו לחנות, ושם הצטיידנו במוצרי הטיפוח לעצמנו ולאהובים, וכמובן, בכמה צנצנות של דבש תוצרת המקום. לפרטים

משק הלברכט

ולמי שכמוני, נפשה יוצאת לפנק את בני המשפחה והאהובים הרחוקים בארץ, רציתי לספר על משק שהוא ממש אוצר. משק הלברכט הוא משק משפחתי שהוקם בביתן אהרון (על יד חדרה) בשנת 2013.

המשק כולל ״גינת אוכל״ המספקת ירקות ופירות אורגניים, עשבי תיבול, משתלת סוקולנטים וקקטוסים, חנות ומתחם שבו ניתן להנות מסדנאות בישול, ימי הולדת ופעילויות לכל המשפחה. לכבוד ראש השנה, הם שוזרים מארזים חגיגיים ומשמחים ברגישות, מחשבה וטעם טוב, עד כדי כך שהתקשיתי לבחור בעצמי. המארזים כוללים תוצרת חקלאית מקומית, צמחי בית, סוקולנטים, תבלינים ופרחים, והכול בכלים יפיפיים וידידותיים לסביבה. ניתן להזמין באתר מתוך קולקציה של מארזים שהם שיר הלל לבריאות ויופי.

לפרטים

Fine Lab

רעיון נוסף לפינת חמד קסומה שבה ניתן להזמין ולשלוח מתנות מקוריות ומשמחות למשפחה ולחברים בארץ נלחשת על אוזני מפיה של רחלי אורן, מלכת הטעם הטוב והאסתטיקה. בלב שכונת נווה צדק ובאזור התעשייה בנתניה תוכלו לצלול לחנויות שיש בהן כל מה שקשור לבית, לאופנה ולחיים שאנשים אוהבים. לי-מור מורבר, היא המעצבת והמייסדת של המותג FinaLab שמתאפיינת במינימליזם, קווים נקיים וצבעים נייטרליים. מארזי המתנה מפנקים ומעוצבים להפליא. רחלי גם מזכירה לי את החנות hebraica של המעצבת שרון כרמי באתר Etsy בה ניתן לרכוש ראנרים מהממים במיוחד לשולחן החג.

לפרטים

Hudson Grace

עוד רעיון לחנות מעוצבת למשעי שניתן למצוא בה בנקל מתנות יפות ואיכותיות לחג נקראת Hudson Grace. גם כאן פשטות, יופי ומודרניזם נותנים את הטון, ואין צורך להעפיל יותר לחנות בסן פרנסיסקו. החנות פתחה זה לא מכבר סניף בפאלו אלטו במתחם האיכותי של Town & Country.

ואם אפשר, עוד רגע אחד קטן של חשבון נפש אישי. מזה שמונה שנים, מידי יום שישי, שאני חוצבת מעמקי ליבי מחשבות, רגשות ורגעים פרטיים ויוצקת אותם לתוך תבניות אישיות של מילים. שמונה שנים בהן אני מלקטת וחולקת באהבה רגעים חולפים, פכים קטנים של השראה ואושר, בתקווה לכרות, ולו עם קורא/ת אחד/ת, ברית של מילים. אני עושה זאת באהבה ובתקווה להיטיב. איננו יודעים מה טומנת בחובה השנה החדשה, אך מה שבטוח, שלא נחדל לקוות ולייחל כמידי שנה לדבר אחד בלבד – לטוב.

שנה טובה!

דלית גבירצמן

ראש השנה 2020

dalit@gvirtsman.com

חג השבועות: זמן מתן תורתנו?

חג השבועות: זמן מתן תורתנו?

מאת: ציפי זך

כמו חגים אחרים, גם לחג השבועות יש רבדים רבים ומשמעויות רבות, ובהתאם, גם הרבה שמות. כבר בתורה החג נקרא בכמה שמות: חג השבועות, לציון סיום שבעת השבועות של ספירת העומר; חג הקציר, לסיום עונת קציר החיטה; יום הביכורים, שבו התחילו להביא את ביכורי התוצרת החקלאית לבית המקדש, כדי לתמוך בעניים ולפרנס את הכהנים והלוויים.

Photo by iStock

מאוחר יותר החלו חז״ל להתייחס לשבועות כיום שבו ניתנה התורה לישראל במעמד הר סיני, ובתפילה נקרא החג זמן מתן תורתנו, למרות שאין סימוכין לטענה שהארוע המכונן הזה אכן אירע בשבועות. אז למה החליטו חכמי התלמוד לקבוע את חג השבועות כזמן מתן תורה? ולמה בכלל לציין את מתן התורה כחג? כאן חשוב להבין את הקונטקסט ההיסטורי. אחרי חורבן בית המקדש השני היתה היהדות במשבר עמוק. עד אז, בית המקדש היה המרכז הדתי והלאומי, ובו בעצם הביאו היהודים לידי ביטוי את יהדותם, על ידי עליה לרגל והקרבת קורבנות. בהעדר בית מקדש, לא נותרו הרבה טקסים לציון הזמן החולף ולביטוי הקשר עם אלוהים, ומנהיגי הדור נדרשו להמציא את היהדות מחדש. הם הפכו את התפילות ואת לימוד התורה לאבן פינה ביהדות המתחדשת. לכן, היה חשוב להדגיש את חשיבותה של התורה ולחגוג אותה באחד משלושת החגים המרכזיים. בפסח אנחנו זוכרים את יציאת מצרים, בסוכות אנחנו משחזרים את ההליכה במדבר, ומעתה – בשבועות אנחנו חוגגים את הארוע המכונן שבו ניתנה התורה לישראל.

מי הם אותם רבני התקופה, ומי שמם לשנות את היהדות שניתנה למשה בהר סיני? זאת שאלה מאד משמעותית, וחז״ל עסקו בה בדרכים רבות, בנסיון לבסס סמכות רבנית כתחליף לסמכות הכוהנית של תקופת בית המקדש. הנה אחד הסיפורים החשובים בתלמוד, שעוסק בשאלת הסמכות הרבנית, וגם בשאלות רלבנטיות אחרות, כמו משמעות הזמן ההיסטורי, התפתחות והתחדשות ביהדות ומהות היחסים בין העם לאלוהיו. זהו סיפור מדליק, שנשמע כמו מדע בדיוני, וכולל מסע בזמן אל העתיד ובחזרה. אז ככה:

אחרי מעמד הר סיני, שבו ניתנו עשרת הדיברות לעם ישראל, עלה משה רבנו לראש ההר, וכעבור 40 יום ירד עם לוחות הברית. בזמן הזה הספיקו העם הממתינים להכנס ללחץ מחשש שמשה לא ישוב, לארגן תנועת מחאה ולבנות את עגל הזהב, וכל הסיפור הסתבך מכאן מאד. אבל למה שהה משה 40 ימים בראש ההר? כמה זמן לוקח לטפס לפיסגת ההר, לקבל מאלוהים הנחיות להמשך, ולרדת חזרה למטה? מה קרה שם במשך 40 יום?

האמת שגם משה לא תכנן על משימה כל כך ממושכת. חז״ל מספרים שכשהגיע לראש ההר לקבל את לוחות הברית, מצא שלאלוהים לא בוער שום דבר, והוא ״יוֹשֵׁב וְקוֹשֵׁר כְּתָרִים לְאוֹתִיּוֹת״, כלומר מקשט אותן, מוסיף להן את הקווים הקטנים שמעטרים אותן בספרי התורה. הכתרים האלה, שנקראים גם תגים, מוכרים לנו מהשיר ״ירושלים של זהב״. כשנעמי שמר מביעה את אהבתה לירושלים במילים ״אַךְ בְּבוֹאִי הַיּוֹם לָשִׁיר לָךְ, וְלָךְ לִקְשֹׁר כְּתָרִים״, היא מתייחסת לא רק לכתרי מלוכה, אלא­ גם לעיטורים שאלוהים ישב וקשר לאותיות על הר סיני.­

בסיפור שלנו הכתרים האלה נקראים גם קוצים, כמו בביטוי ״על קוצו של יוד״, שפירושו שסופר הסת“ם, כשהוא כותב ספר תורה, חייב לדייק מאד ולא לפספס שום פרט, קטן ככל שיהיה, כמו הקוץ התחתון של האות הקטנה יוד.

אוקיי, אז משה מגיע לראש ההר, ולא מבין מה כל כך חשוב בקישוטים האלה. הוא אפילו די כועס על העיכוב המיותר. אלוהים מסביר לו שהכתרים האלה דווקא מאד חשובים, כי “אָדָם אֶחָד יֵשׁ, שֶׁעָתִיד לִהְיוֹת בְּסוֹף כַּמָּה דּוֹרוֹת, וַעֲקִיבָא בֶּן יוֹסֵף שְׁמוֹ, שֶׁעָתִיד לִדְרשׁ עַל כָּל קוֹץ וָקוֹץ תִּלֵּי תִּלִּים שֶׁל הֲלָכוֹת”.

משה המום ממה שהוא שומע, ומבקש לפגוש את החכם הגדול הזה. אין בעיה, אומר אלוהים, “חֲזֹר לַאֲחוֹרֶיךָ” ואראה לך אותו. בטריק שמתאים ל״בחזרה לעתיד״ או ל-Dr. Who. הוא מכניס את משה למין מכונת זמן שלוקחת אותו בערך אלפיים שנים קדימה.

משהו מוזר קורה כאן עם הזמן. אם משה נוסע אל העתיד, למה אלוהים אומר לו לחזור לאחור ולא ללכת קדימה? ולמה אלוהים אומר על רבי עקיבא ״אדם אחד יש, שעתיד…״? יכול להיות שרבי עקיבא כבר קיים, למעלה מאלפיים שנה לפני זמנו? נראה שהזמן במרחב האלוהי הוא משהו נזיל, לא לינארי, ודברים יכולים להתרחש שם בו-זמנית למרות אלפי השנים המבדילים ביניהם.

בקיצור, משה נוחת בבית המדרש של רבי עקיבא המפורסם, במאה השניה לספירה. בבית המדרש מסודרים כסאות בשמונה שורות, ומקובל שהתלמידים המצטיינים יושבים בשורות הראשונות, והנה משה מוצא את עצמו יושב בשורה האחרונה. לא נעים… משה רבנו הגדול, ישר מפגישה אישית נדירה עם ריבונו של עולם, מוצא את עצמו בחברת התלמידים הפחות מבריקים. והוא מקשיב לדבריו של רבי עקיבא, וכמו אחרון התלמידים שם, הוא אינו מבין דבר. הוא מרגיש נורא. איך זה שהוא לא מבין את התורה שהוא עצמו מביא בימים אלה ממש לעם ישראל? למה היא נשמעת לו כל כך זרה?

בדיוק אז, כשמשה מרגיש מבואס וחלש, מבקשים התלמידים מרבי עקיבא הסבר לאחת ההלכות שהוא מלמד, והרבי, במקום לתת הסבר מפורט, עונה: הֲלָכָה לְמֹשֶה מִסִּינַי! כלומר, ככה זה, זה מה שמשה שמע בהר סיני, וככה זה חייב להיות. משה מרגיש הרבה יותר טוב עכשו, כשהוא מקבל אישור שיש לו מקום בהיסטוריה של העתיד.

ובכל זאת, איך זה שמשה לא הבין את התורה של רבי עקיבא? ואם רבי עקיבא טוען שתורתו היא ״הלכה למשה מסיני״, איך זה שהיא שונה מהתורה שמשה מכיר? המשנה מתארת את שלשלת המסירה של התורה מדור לדור: ״משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה״ (פרקי אבות א, א). אז מה קורה במעבר בין הדורות? מה מוצא רבי עקיבא בכתרים (או הקוצים) של האותיות, שגורם לתורה להשתנות כל כך?

מה שברור מהסיפור הזה הוא שהכלל של ״הלכה למשה מסיני״ אינו בא לטעון שהתורה היא משהו קפוא, קשיח ולא משתנה. וכשחז״ל מספרים את הסיפור הזה, הם בעצם טוענים שהתורה היא גמישה וניתנת לפרשנות ברוח הזמן. וזה בדיוק מה שנותן לגיטימציה לחידושים שהם מחדשים אחרי חורבן בית המקדש, בנסיון להפוך את היהדות לדת שסובבת סביב תפילות ולימוד תורה, במקום עליה לרגל וקורבנות. וכך, כשהם פתאום קובעים שחג השבועות הוא גם חג מתן תורה, הם פשוט מתאימים את היהדות לצרכי השעה, ובאותה הזדמנות גם מחזקים את מעמדם כבעלי הסמכות לפרש את התורה.

ואכן, היהדות היתה תמיד דת מתפתחת, ודווקא זה מה שאפשר לה להחזיק מעמד במשך אלפי שנים. לפעמים ההתפתחות היא הדרגתית ולפעמים היא מתרחשת במהפכה מהירה, אבל תמיד קיימת. וגם בימינו, כשיהודים חילוניים מחפשים חיבורים לטקסטים ולטקסים העתיקים, מותר להם, ואף רצוי, שיבחנו אותם מתוך הקונטקסט ההיסטורי שבו אנחנו חיים, לפי הצרכים המעשיים והרוחניים שנדרשים מאיתנו היום.

ובאשר למשה, הוא חוזר להווה שלו, אלפיים שנה אחורה, מרוצה ממה שראה. בהמשך הסיפור הוא נוסע שוב אל העתיד כדי ללמוד עוד על ההיסטוריה של עמו, והשיחות שלו עם אלוהים מעלות המון שאלות חדשות. אם אתם סקרנים, המשך הסיפור מופיע בתלמוד הבבלי, מסכת מנחות, כט ב.

ל"ג בעומר: אז למה בעצם אנחנו מדליקים מדורות בחג?

ל"ג בעומר: אז למה בעצם אנחנו מדליקים מדורות בחג?

מאת: ציפי זך

ל״ג בעומר, החג הבא עלינו לטובה, הוא חג של אש, מדורות ואור. בבית הספר לימדו אותנו שהמדורות הן זכר למרד בר כוכבא ולמשואות שהדליקו המורדים כדי להעביר מסרים זה לזה. אבל למיתוס הזה אין שום בסיס, והוא כנראה חלק מהאתוס הציוני ששאף להבנות לנו מסורת של גבורה ומאבק. במסורת היהודית ל״ג בעומר הוא חגו של רבי שמעון בר יוחאי. זהו יום פטירתו, ויש אומרים שגם יום הולדתו, יום חתונתו ויום הסמכתו לרבנות. הדלקת המדורות בחג מסמלת את האור שהפיץ רבי שמעון בחייו, אור התורה וסודות הקבלה שחלק עם תלמידיו ביום מותו.

מתחם הקבר של רשב"י בל"ג בעומר. צילום: יונתן שטיין

בכל שנה עולים מאות אלפי אנשים מכל רחבי העולם לקברו בהר מירון להילולה של ריקודים, מדורות ותספורת ראשונה לבני שלוש. הסגר שנכפה עלינו השנה בעקבות מגיפת הקורונה מונע התכנסויות מרובות משתתפים, והדלקת המדורות תעשה הפעם באופן סמלי על ידי מספר קטן של רבנים, וכמובן בשידור ישיר באמצעי התקשורת.

האמת שדווקא מתאים לציין את הסגר על קברו של רשב״י, שידע היטב מה המשמעות של ריחוק חברתי. מה שקרה לרבי שמעון התחיל אחרת לגמרי, מסיבות שונות לגמרי, וארך הרבה יותר זמן. הנה הסיפור.

רבי שמעון היה אחד מחשובי הרבנים, ומהמתנגדים הקנאים ביותר לשלטון הרומאי ביהודה אחרי חורבן בית המקדש השני. יום אחד הוא ישב עם כמה חברים ומתח ביקורת קשה על מפעלי התשתיות שהרומאים פיתחו במדינה. איכשהו הגיעו הדברים לידיעת השלטונות, והם גזרו עליו עונש מוות.

רבי שמעון החליט להעלם עד יעבור זעם. בהתחלה התחבא יחד עם בנו בבית המדרש, אבל מהר מאד הבין שהמקום לא מספיק בטוח, והשניים הסתלקו והסתגרו במערה מרוחקת (ליד פקיעין, או אולי באזור לוד). מנסיוננו שלנו אנחנו יודעים שלפני כניסה לסגר, אנשים רצים לחנויות להצטייד בשימורים ובנייר טואלט, אבל לא שני הרבנים האלה. להם אירע נס, ואיכשהו מעיין החל לנבוע ממש שם ליד פתח המערה, וגם עץ חרוב צמח לו כדי שיהיה להם מה לאכול. לא רוצה לדמיין מה קורה למי שניזון במשך 13 שנים רק מחרובים (כן, 13 שנים!), אבל לא נכנס לזה עכשיו.

בכל מקרה, עכשיו צריכים למלא את הזמן הפנוי. מה אפשר לעשות כל היום במערה, בלי נטפליקס והולו? האב והבן עשו מה שהכי אהבו לעשות—למדו תורה. למדו כל היום, והפסיקו רק כדי להתפלל שלוש פעמים ביום. מאחר וגם שירותי אמזון לא היו בנמצא, הם הבינו שיצטרכו להסתדר עם הבגדים שלעורם במשך זמן רב. אז כדי שהבגדים האלה יחזיקו מעמד, הם השתדלו להשתמש בהם כמה שפחות. כשהתפללו, הם לבשו את בגדיהם, אבל בשאר הזמן פשטו אותם ולמדו תורה בעירום. כדי לא לסבול מתנאי מזג האויר, הם קברו את עצמם בחול, כשרק הראש שלהם מציץ החוצה.

שווה לציין כאן שרבי שמעון היה איש מיסטי, בקיא בסודות בריאת העולם ובעל יכולות נסתרות. כל מיני סיפורים מסתובבים עליו, על חלומות, קללות וגירוש שדים. לימוד התורה היה מרכז חייו, והבלי העולם לא עניינו אותו כלל. בן אדם כזה, תנו לו כל היום ללמוד ולא לדאוג לשום דבר אחר — עשיתם אותו מאושר. אז ככה, קבורים בחול, כשרק הראשים שלהם מציצים החוצה, כל שנותר מהאב והבן זה רק רוח ללא חומר, אינטלקט מזוקק, ללא דאגה לצרכי היומיום.

אחרי 12 שנים ככה, עם מים, חרובים ולימוד תורה בעירום, הגיע אליהו הנביא, גם הוא איש מיסטי ורב ניסים, והודיע להם שהקיסר מת והסכנה חלפה. יצאו רבי שמעון ובנו מהמערה, והתחילו להסתובב בעולם. עכשיו מגיעה ההזדמנות לבחון מה הועיל להם לימוד התורה. מה הם באמת למדו במהלך הסגר הממושך? האם השתנו? עברו תהליכי עומק? נעשו סובלניים יותר?

מסתבר שלא ממש. כשראו אנשים עובדים כל היום בשדות לפרנסתם במקום להתרכז בלימוד התורה הקדושה, הם כל כך זעמו עד שבמבט אחר של עיניהם המיסטיות, הם שרפו את השדות מסביבם.

נו, ברור שככה אי אפשר להמשיך, עם הביקורתיות הזאת, ובת קול שמיימית שלחה אותם חזרה למערה. כעבור שנה, כשקיבלו שוב אישור לצאת, אנחנו פוגשים ברבי שמעון מפוייס יותר, פחות ביקורתי, מבין שלא כולם צריכים ויכולים להיות אנשי תורה כמוהו. יכול להיות שהפעם רבי שמעון ניצל את הזמן במערה לא רק ללימוד תורה, אלא גם להתבוננות פנימית, לצמיחה אישית וליצירת שינוי עמוק באישיותו.

אז מה אפשר ללמוד מהסיפור הזה? קודם כל, אנחנו לא הראשונים שנאלצים להסתגר ולהתרחק מחברים וממשפחה. שנית, הדבר הזה ייגמר מתי שהוא. ולבסוף, אנחנו יודעים איך נכנסנו לסגר, אבל אין לנו עדיין מושג איך נצא. אז בואו ננצל את הזמן הזה הכי טוב שאפשר.

ובאשר לרבי שמעון, המשכו של הסיפור מופיע בתלמוד הבבלי, מסכת שבת, לג, ב. לאחר מותו נשארה דמותו המיסטית קשורה לספר הזוהר, הטקסט המרכזי של תורת הקבלה, שעל פי המסורת נכתבה על ידי רבי שמעון ורבי אלעזר במערה. הטקסט הזה, בשפה הארמית, קשה לקריאה ולהבנה, אבל ויקטוריה חנה, אומנית הקול הישראלית (שלימדה לא מזמן במשך סמסטר באוניברסיטת ברקלי), בחרה להשתמש בחלק מהטקסט הקבלי הזה בשיר ״אורייתא״. השיר פותח במילים ״בכה רבי שמעון וגעה, פתח ואמר…״. השיר מלווה בוידאו קליפ מיוחד, שמספר באופן ויזואלי את הטקסט הארמי הסתום. הנה השיר כאן.