חירות בלידה: על שפרה, פועה והדולות של ימינו

מאת: נרי לייף-חומה

אין כמו חג הפסח כדי להזכר במיילדות העבריות שפרה ופועה, אשר היו מיילדות את הנשים העבריות במצריים. ולא סתם להזכר, אלא שראוי לשבחן ולהללן על כוח ההתנגדות והנחישות שהפגינו כלפי הגזירה הפרעונית: (טו)" וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה "

(טז) " וַיֹּאמֶר בְּיַלֶּדְכֶן אֶת הָעִבְרִיּוֹת וּרְאִיתֶן עַל הָאָבְנָיִם אִם בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ וְאִם בַּת הִיא וָחָיָה"

שיפרה ופועה, הנקראות כאן בפסוק 'מיילדות' היו נקראות היום 'דולות'. שלא כמו המיילדות המודרניות, לא היתה להן כל השכלה רפואית. הן טיפלו ביולדת וסעדו אותה במהלך הלידה כשהן משתמשות במרקחות ושיטות טיפול נשיות קדומות, בינהן צמחי מרפא, עיסוי ומגע, שירה ושימוש בקול, שינויי תנוחות וריקודי לידה, טבילה במקורות מים ותפילות שפועלות ממש כמו דמיון מודרך והיפנוזה. קיימים מדרשים רבים שעוסקים במוצאן של המיילדות- האם היו עבריות או מצריות, ופעמים רבות המדרש עוסק גם במשמעות שמותיהן. יש מי שפרש ששיפרה -משפרת את הגוף של התינוק ופועה – מפעמת את הנפש, כלומר בדבריה מרגיעה ומחזקת את היולדת. פירוש אחר מוצא את השורש 'שפר' בשמה של שפרה, ומפרש שהיתה בעלת מראה משופר ופנים משופרות ונאות, ואילו בשמה של פועה מצוי השורש ,'פעה', שקשור בכושר הדיבור שלה, ובתשובתה המתחכמת לפרעה כאשר קרא למיילדות לחקירה על שאינן ממיתות את הילודים

(יח) " וַיִּקְרָא מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת וַיֹּאמֶר לָהֶן מַדּוּעַ עֲשִׂיתֶן הַדָּבָר הַזֶּה וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים: (יט)   וַתֹּאמַרְןָ הַמְיַלְּדֹת אֶל פַּרְעֹה כִּי לֹא כַנָּשִׁים הַמִּצְרִיֹּת הָעִבְרִיֹּת כִּי חָיוֹת הֵנָּה בְּטֶרֶם תָּבוֹא אֲלֵהֶן הַמְיַלֶּדֶת וְיָלָדוּ". כלומר שהנשים העבריות יולדות בטבעיות ובמהירות כמו החיות בטבע, והן יולדות בטרם תגיע אליהן המילדת – הללויה!

שפרה ופועה מקבלות בדרש יחס של גיבורות נשיות בספר שמות, שכן הן המרו את פי פרעה: "וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים" (שמות, י"ז). מעמד הגיבורות ניתן להן משום שלא רק שלא המיתו את הילודים, אלא פעלו באופן אקטיבי והחיו אותם, ומכאן הכתוב "ותחיין". פרעה בעצם מבקש מהמילדות העבריות לראות ברגע הלידה, רגע צאתו של התינוק לעולם, האם זה בן או בת, ולהמית את הבנים בגניבה. כל מי שילדה בלידה פזיולוגית, ללא שימוש במשככי כאבים, יודעת שזהו רגע אקסטטי, וברגע הזה היולדת לגמרי מרוכזת בגופה פנימה, ובטשטוש חושים מוחלט היא מאבדת לרגע את האחיזה במציאות. פרעה ביקש מהמיילדות לנצל את טשטוש החושים הרגעי הזה כדי להציץ בנולד, ובמידה וזה בן ,היה עליהן לשקר לאם ולומר לה שהתינוק לא שרד את הלידה, מה שהיה שכיח בימי קדם.

מיילדות מכשפות

קריקטורה המגחיכה את המיילדות אשר לא יודעות מה הן עושות ומושכות באם כדי להוציא את התינוק

הפרשנות של שמה של פועה, ומעמד הגיבורות שלו זכו המיילדות שהגנו על הנשים העבריות וילדיהן, מצביעה לדעתי על קשר הדוק בין שפרה ופועה לבין הדולות של ימינו. הקשר אינו מתבטא רק באופן ההסמכה או באופני הטיפול. אני רואה קשר עמוק עוד יותר משום שבעשייה שלהן, גם שפרה ופועה וגם הדולות של היום, נוקטות עמדה פוליטית ומגנות על נשים מפני סמכות שמתכחשת לזכותן על גופן ועל ילדיהן. הדולות של היום אינן מגנות על היולדת מפני צוררים, אבל הן בהחלט מעצימות את היולדת ומאמנות אותה כך שתוכל ללהיות בת-חורין ובעלת זכות בחירה לפני הלידה ובמהלכה, וזו משימה לגמרי לא פשוטה. המערכת הרפואית אולי אינה צוררת, אבל היא סמכותית ורודנית, ומשתמשת בהפחדה כדי למשול בנשים בזמן הריון ולידה.

משחר ההיסטוריה נשים ילדו בחברת נשים כשהן נתמכות על ידי המעגל החברתי והמשפחתי של הנשים בחייהן ושל הדולות של הכפר. ההסטוריה של הגניקולוגיה המילדותית, שתחילתה בשנת 1860, מסמרת שיער ויש בה מאבק אלים. היא טומנת בחובה סיפור של מאבק מיגדרי בין נשים לגברים ומאבק לשליטה על גוף האישה, ואפילו צייד מכשפות. התחום נוצר בתקופה הויקטוריאנית, שבה רק לגברים היתה גישה להשכלה גבוהה ולמדע הרפואה. אבל אם תבדקו את ספרי האנטומיה של התקופה תגלו שאין שם ולו דיאגרמה אחת של האנטומיה של האישה, שכן זו אסורה לגברים. הגברים סיימו את בית הספר לרפואה מבלי לבדוק אישה הרה או להשתתף בלידה ולו פעם אחת. כדאי לזכור שללידה יש היבט סקסואלי, שכן היא מתחילה במעשה האהבה בין גבר לאישה ובמגע מיני, מה שמקשה עוד יותר על גברים לטפל ביולדות באותה התקופה. למרות כל זאת, הרופאים היו נחושים לקבל מנדט על הטיפול ביולדות, ופעלו לדחיקת המיילדות ולהעלמת מקצוע המיילדות. אפשר למצוא קריקטורות רבות מהתקופה, כמו זו שצירפתי, אשר מגחיכות את המיילדות ומציגות אותן כמכשפות פרימיטיביות המסכנות את חיי היולדת והילוד. הכנסיה הצטרפה למאבק וכך דוכא וחוסל המקצוע הנשי הקדום – המיילדת. באופן פרדוקסלי שמו של המקצוע בלעז ' OBSTETRIC GYNECHOLOGY' שאול מהמונח הלטיני 'OBSTETRIX' שפירושו 'מיילדת'.

מאז עברו למעלה ממאה שנים של גניקולוגיה, אשר במהלכן נשים השתחררו מכבליהן וקיבלו את הזכות ללמוד רפואה ולהפוך לרופאות ולמיילדות רפואיות. למרות זאת, קיימת הגמוניה גברית בגניקולוגיה, ולא בטוח שהיא מיטיבה עם הנשים. הלידה במהותה היא תהליך שמאיים על גברים. היא תהליך בלתי-צפוי ולא ניתן לשליטה. הנשים שחוות לידה נורמלית ללא התערבויות רפואיות נותנות למוח הפרימיטיבי להוביל, והן משתחררות מעכבות תרבותיות. באותו רגע הן בלתי ניתנות לריסון ולשליטה. יש גם כאב בחווית הלידה, כאב חיובי שאינו מקובל בעולם הרפואי שמשתדל לדכא כל כאב ולגאול את המטופלים ממנו. וכן, התינוק יוצא מהוגינה שלנו, שבכל יום אחר בשנה שבו את לא יולדת היא מושא לפנטזיות מיניות ואובייקט להנאה מינית, ורק כשאת יולדת היא הופכת ל'תעלת הלידה'. המערך הזה הוא מאתגר לגברים, וכדי להפוך את תהליך הלידה לפחות מאיים עבורם הם מנסים לשלוט בו ובגוף שלנו.

offensive-italian-midwife-picture

מודעת ׳מבוקשת׳ של מיילדת איטלקייה האומרת שהיא מסוכנת לציבור ומעבירה מחלות

כך קרה שהם באו עם הטבלאות שדורשות מאיתנו להתקדם ס"מ של פתיחה כל שעתיים, הציעו לנו סמי טשטוש ואחר-כך אפידורל, ושכנעו אותנו שזה כדי להקל עלינו. הם המציאו את האפיזיוטומיה, חתך החייץ הנוראי, ודאגו לחתוך כל יולדת בלידה הראשונה שלה, עד שמרדנו ואיימנו שנתבע אותם. הם מובילים 33%-40% מאיתנו כיום לניתוח קיסרי. נראה לכם שבאמת השתנה משהו בפיזיולוגיה שלנו שמונע מאיתנו ללדת בלידה וגינאלית בריאה? השליטה שלהם מושגת בעזרת הפחדה. בכל אשה מסתתר פחד קמאי ממיתה בלידה, כי אמותינו הקדומות אכן מתו בלידות, וכמובן שאנחנו מפחדות לאבד תינוק בלידה. לכן כל-כך קל להם לגרות את הפחד ולשלוט בנו. הם מפנים כל יולדת שלישית לזרוז לידה כי לדעתם זה מסוכן לעבור את תהליך הלידה המשוער. אבל בגלל זה התאריך רק משוער, לא? הם אומרים לנו שאם לא נשכב על הגב הם לא יוכלו לילד בביטחה, אבל לנו נוח ונכון יותר ללדת בכריעה או על ארבע, ולהשתמש בכוח הכבידה. הם אומרים לנו שבלי עירוי אנחנו מסכנות את עצמינו ואת התינוק – אבל זה לא נכון, אנחנו יכולות לשתות. הם אוסרים עלינו לאכול במהלך הלידה, אבל זה מחליש וחסר הגיון מלבד ההגיון הרפואי שרואה בלידה מצב חירום והכנה לקיסרי. הם גורמים לנו להאמין שלולא הם, היינו עדיין מתות בלידה ומאבדות תינוקות באחוזים גבוהים. גם זה לא נכון – אנחנו לא מתות בזכות המצאות מדעיות כמו אנטיביוטיקה, סניטציה, גלולות לתכנון משפחה ועירוי דם, ותודות לשיפור בתנאי המחיה והתזונה שלנו. אין כל קשר בין אלו לבין הגניקולוגיה המיילדותית. וכיום המאבק נסוב סביב הזכות ללדת בלידה וגינאלית לאחר ניתוח קיסרי (VBAC). עשור של מאמץ נשי -פוליטי לנתץ את המיתוס "פעם קיסרי, תמיד קיסרי" מתקרב לסיומו בהכרעה של ארגון הגניקולוגים האמריקאי (ACOG) שסוף סוף קבע שיש לאפשר לכל יולדת לנסות לידה וגינאלית גם אם ילדה בקיסרי בעבר. (ולמרות ההוראה, רוב הרופאים עדיין מפחידים את היולדות עם הסיכוי הקלוש לקרע ברחם, סיכוי שהוא קטן בהרבה מהסיכוי שלה להיפגע בתאונת דרכים בדרך לקליניקה או בחזרה, ובכל זאת הם לא יתחילו להתרוצץ בביקורי בית, נכון?)

birth

המערכת הרפואית לעתים משתמשת בהפחדה כדי למשול בנשים בזמן ההריון והלידה. צילום: Anna Riley

חלק גדול מהתמיכה והחינוך ללידה שאני מציעה מחוייב למה שנקרא "טיפול המבוסס על עובדות",  (Evidence-Based Care). הפחדה נשענת על מיתוסים, בעוד חינוך והעצמה נשענים על עובדות. הדולה מגיעה לבית היולדת ומאפשרת ליולדת לשהות שהיה ארוכה בבית, ומכאן שהיא משחזרת משהו מן החוויה הקדומה הביתית בחברת נשים. התמיכה שמציעה הדולה מזוהה עם המודל המיילדותי שהוא הוליסטי, מכיר באינטואיציה, מכבד את הקצב של הגוף ואת נפש היולדת, ובבסיסו הוא מלא אמונה ביכולת המדהימה הרק-נשית להרות, לברוא וללדת.

באיחולים לחג חירות בהריון ובלידה,

נרי לייף-חומה,

דולה, מאמנת לידה, מדריכת הכנה ללידה, מדריכת קורס דולות.

www.BirthCoachMethod.com

עד-לא-ידע בלידה – הכל על שתיית אלכוהול בהריון ולידה

מאת נרי לייף-חומה

ההלכה היהודית אינה מעודדת שתיית אלכוהול, למעט שתיית יין שנחשב למשקה בעל מעמד מיוחד ואף זכה לברכה משלו – "בורא פרי הגפן". ביהדות יש יחס מיוחד ליין כמשקה משמח, ומכאן "יין ישמח לבב אנוש". חג פורים הקרב הוא החג היחיד בו אנו מוזמנים לשתות עד-לא-ידע, כלומר עד לשכרון חושים. הלכת חג זו היא שנתנה את השם לתהלוכת התחפושות המודרנית שנחגגה לראשונה בתל-אביב בשנת 1912. לכבוד "חג השיכרות היהודי״ החלטתי לכתוב הפעם על הריון, לידה ואלכוהול, ולתפוס שתי עדלאידע בלידהציפורים במכה אחת- נלמד קצת מסורת ישראל ונחכים בנושא השפעת האלכוהול על הריון ולידה. הרשו לי להציג את הלכת החג ומקורה בארמית:

"מיחייב איניש לבסומיי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי".  מסכת מגילה, דף ז' עמוד ב'.

תרגום הדברים: חייב אדם לשתות לשכרה בפורים עד שלא ידע (להבחין) בין המן הארור למרדכי המבורך. אבל למה לנו להגיע לשכרות? ומה הקשר בין חג הפורים לבין השיכרות? לפי הרב שרגא סימונס בימי מרדכי ואסתר, היהודים הפכו בין לילה ממועמדים לחיסול טוטאלי, לגיבורי הניצחון. היה זה מהפך ניסי של 180 מעלות במזלם. האלכוהול עוזר לחוות את הרעיון הזה, שהעולם הוא טוב ושהכול נעשה לטובה. " לאחר שאנחנו שותים, נחלשת ממילא תחושת הביטחון בחושים הפיסיים שלנו – אז משתחררת הנשמה מכבלי המגבלות הגופניות ויכולה לחוש באחדות היקום והאלוקים". ועוד הוא מוסיף : " אילו היינו ברמה רוחנית גבוהה יותר, לא היינו צריכים להשתכר. אילו היה ברור לנו באמת, שהכוח היחידי השולט בעולם הוא האלוקים, לא היינו מודאגים ולחוצים אפילו טיפה – להבדיל מהלחץ שבו אנו שרויים בדרך כלל" . אפשר אם כן לסכם ולומר שליין תפקיד של מסיר דאגה ומחזק אמונה בטוב ובהשגחה העליונה.

במקום אחר מצאתי שתפקיד האלכוהול הוא להסיר שיפוטיות, כדבר הפסוק – נשתה עד שלא נבדיל בין המן לבין מרדכי, כלומר נסיר שיפוטיות דיכוטומית בין 'רע 'ל'טוב'. הרב יהושע אנגלמן, רב קהילת "יקר" בתל אביב אומר: "יש משהו שמזכיר compassion meditation – מדיטציה של חמלה, הסרת המגננות הפנימיות שמקשות עלינו להרגיש כל אדם ולחמול עליו כי השיפוטיות של מה בסדר ומה לא, מי בסדר ומי לא, נותנת לנו תחושת ביטחון. הרבה מפרשים בחסידות הסבירו שהכוונה של השתייה בפורים היא שהאדם יפסיק עם השיפוטיות הזו שאנחנו כל כך רגילים בה". אז לפי הפירוש הזה תפקיד האלכוהול להסיר שיפוטיות. שמחה, צחוק, אמונה והעדר שיפוטיות, רואים איך כל זה יסתיים בלידה טובה?

באשר לתקופת ההריון קיימת הסכמה שבשתיקה שיש להימנע לחלוטין משתיית אלכוהול. להבנה הזו אין באמת תמיכה רפואית. האם שתייה של כוס יין אחת פה ושם יכולה באמת לפגוע בבריאות העובר? לא לפי מחקר עדכני שנעשה בדנמרק. חוקרים מדנמרק בדקו כמה אלכוהול יכולות נשים בהריון לצרוך מבלי שייגרם נזק לעובר. לפי הממצאים שתייה של עד 8 כוסיות בשבוע לא מגבירה את הסיכון לבעיות התפתחות בילד. צריכת כמויות גדולות של אלכוהול בהריון ידועה כמגבירה את הסיכון להפלות, למומים מולדים בעובר, לפגיעה מוחית, לסינדרום המכונה "תסמונת האלכוהול בילוד" (הגורם גם לפגיעה במראה היילוד) ולמשקל לידה נמוך. ההמלצות בקרב מדינות העולם בנושא שונות, אולם ההמלצה המקובלת בעולם המערבי היא שלא לצרוך במהלך ההריון יותר מכוסית עד שתי כוסיות משקה אלכוהולי בשבוע. עם זאת, גם כאן אין הסכמה גורפת.

ומה בקשר לשתיית יין בלידה?

אפתח בסיפור על לקוחה שעבודתה הצריכה אותה לטוס בשבוע ה-35 להריונה, והיא היתה מוטרדת מהאפשרות שיחלו הצירים בזמן הטיסה. כששאלה את הרופא מה עליה לעשות במקרה שכזה, יעץ לה הרופא לשתות אלכוהול ללא הפסקה עד לתום הטיסה או עד להפסקת הצירים, מה שבא קודם. נשמע כמו עצת אחיתופל? זהו שלא. ההגיון מאחורי ההמלצה הוא שאלכוהול, בעיקר אם הוא ניתן בכמויות נדיבות, מעכב שחרור של אוקסיטוצין, ההורמון שמחולל את צירי הלידה. מדריכות הכנה ללידה ודולות נוהגות גם כן להמליץ על שתיית כוס יין בשלב המוקדם (לטנטי) של הלידה, בעיקר אם הוא מתרחש בלילה והיולדת זקוקה למנוחת הלילה כדי לאגור כוחות לשלבים האקטיביים של הלידה. לרופא בסיפור שלנו ברור שחשיפת תינוק בשל במהלך הלידה לאלכוהול היא אופציה טובה יותר מלידה במטוס, ובינינו- היא גם אופציה טובה יותר מסמים משככחי כאבים וחודרי שילייה שניתנים בחדר לידה, או מלידת מלקחיים או וואקום ששכיחות יותר ביולדות שקיבלו אפידורל.

והנה עוד ביטוי הקשור ביין ויכול להסביר את ההשפעה החיובית של כוס יין בלידה: "נכנס יין יצא סוד", מכירים? למילים 'יין' ו'סוד' ערך גימטרי זהה – שבעים. פירוש הביטוי הוא שכשאדם משתכר זה מוציא את מה שיש לו בפנים. כלומר שבדומה להסרת שיפוטיות גם פה הכוונה היא ליכולת של היין לשחרר מעכבות ולערטל. על שחרור עכבות תרבותית כבר כתבתי כאן בעבר, אותן עכבות שמונעות מאיתנו ללכת עד הסוף עם האינסטינקטים החייתיים שלנו כמו פיתול הגוף, גניחה או צעקה, ומעכבות את הלידה.

ניתן אם כך לסכם ולומר ששתייה מדודה של אלכוהול בלידה יכולה לעזור ליולדת לוותר על שליטה, להרפות שרירים, להתחזק באמונתה בבריאותה ובבריאות העובר וכן באמונה בהשגחה העליונה השומרת עלינו מכל רע. היא משמחת ולכן מפחיתה פחדים ושיפוטיות. מבחינה פיזיולוגית ניתן להעזר באלכוהול בשלב הראשון של הלידה כדי לעכב את הורמון האוקסיטוצין ולאפשר ליולדת שנת לילה ואגירת כוחות לבאות. שתיה במידה קיבלה גם את אישור הרמב"ם: "הרמב"ם כותב שכאשר אדם שותה יין בתוך סעודה, עליו לכוון לכך שהדבר יהיה לשם שמיים. בהלכות דעות הוא כותב 'וכל המשתכר – הרי זה חוטא ומגונה, ומפסיד חכמתו'. כשהחכם שותה יין במינון הנכון כדי לעכל את המזון, כמו הצרפתים למשל, זה בסדר. אני בטוחה שאם היה נדרש לכך היה הרמב"ם גם מאשר לנו ללגום מעט בלידה, אבל במידה, לא-עדלאידע!

בברכת פורים שמח ולידות בריאות!

נרי לייף-חומה, תומכת ומאמנת לידה, מדריכת הכנה ללידה, מדריכת דולות.

לוקיישן, לוקיישן, לוקיישן!

מה בין 'לוקיישן' לבין לידה בריאה?

בלידה, ממש כמו בעולם העסקים, יש חשיבות למיקום התינוק באגן ולתנוחת גופו ברחם. בעולם העיסקי נהוג לחשוב שהמיקום הנו גורם מכריע בהצלחת העסק. תחת הכותרת 'לוקיישן' נכנסים שיקולים כמו חשיפה ויזואלית של העסק ללקוחות פוטנציאלים, נגישות ללקוחות, מאילו עסקים ושירותים נוספים יוכלו הלקוחות הפוטונציאלים להנות בבואם למיקום שבחרתם ועוד. גם בעולם העסקים האינטרנטי יש חשיבות רבה למיקום, ומכאן צומח . .SEO, Search Engine Optimization ומתפתח התחום

Baya-position-1מה שקרוי 'לוקיישן' בשפה העיסקית מכונה 'מצג' בתחום המילדות, וכשם שהלוקיישן מהווה גורם מכריע על הצלחת העסק, כך מהווה מצג התינוק ברחם ובאגן גורם מרכזי בהצלחת תהליך הלידה, קרי בהתקדמות הלידה באופן תיקני וסיומה באופן בריא וטבעי. (ה'מצג' שונה מ'מנח'. קיימים רק שלושה 'מנחים', או תנוחות של התינוק ברחם – מנח ראש, מנח עכוז, ומנח אופקי. לעומת זאת קיימים תשעה מצגים, כשהמילה 'מצג' מתייחסת לחלק שראש התינוק מציג כלפי תעלת הלידה של האם. אחרי שהשתתפתי בשבוע שעבר בסדנא מקצועית עם המיילדת גייל טולי , אני לא יכולה לחשוב או לדבר על שום נושא אחר.

המיילדת גייל טולי נוסעת בכל העולם כדי ללמד רופאים ,אחריות חדר לידה, מיילדות ודולות, כיצד לעודד את התינוק להכנס לתנוחה מיטבית באגן. (במאי השנה טולי תציג בירושלים בכנס של מאות אנשי מקצוע). "שושנת המצגים של התינוק" לפי טולי, מציגה תשעה מצגים אפשריים של התינוק ביחס לגוף האם. במחציתם התינוק מציג את עורפו כלפי קידמת גוף האם, מה שנחשב לתנוחה מיטבית שמאפשרת התבססות קלה יחסית של התינוק באגן, ומחציתן תנוחות שבהן עורף התינוק פונה לעבר גב האם, ועצם העצה שלה מפריעה לו להתבסס באגן. ייתכן ששמעתם בעבר על 'לידה גבית' – לידה שבה עמוד השדרה של התינוק או עורפו פונים כלפי גב האם, והיא לידה שמתמשכת שעות רבות ומלווה בכאבי גב קשים. אבל לידה גבית היא רק אחת האפשרויות והיא לא שכיחה מאוד. קיימים סיבוכים נוספים הקשורים במצג הראש של התינוק באגן, וכולם מסתכמים בלידה ארוכה וכואבת יתר על המידה. הסיסמה של גייל היא :

‘Mother’s job is to dilate, Baby’s job is to rotate

baby-position-2ובעברית: " התפקיד של האם זה להיפתח, התפקיד של התינוק זה להסתובב באגן". רוצה לומר שאין תינוק שנכנס לאגן שלנו מוכן ליציאה. פתח הכניסה לאגן הוא אופקי, ואילו היציאה מהאגן לכיוון תעלת הלידה היא אנכית, כלומר שהתינוק צריך להסתובב ולהתברג באגן כדי להצליח לצאת בקלות. בזמן שהצירים דוחפים את התינוק למטה והחוצה, צוואר הרחם של האם נפתח ומתקצר. ויש יחס הפוך בין גובה התינוק באגן לבין גודל הפתיחה: תינוק גבוה באגן – פתיחה קטנה, תינוק נמוך- פתיחה גדולה.

תקשיבו, זה קריטי! ואתם יכולים להשפיע על תנוחת התינוק באגן! לתנוחת התינוק באגן השלכות לא רק על הלידה עצמה, אלא גם על מה שבא לאחריה – הנקה ושיקום ריצפת האגן. תינוק שיתבסס באגן בתנוחה לא מיטבית מעלה את הסיכויים ללידה מכשירנית. תינוק שנתקע למשך הרבה שעות בתנוחה לא אופטימלית באגן יסבול מלחץ ממושך על עצמות הגולגולת. שני התינוקות הללו יכולים להתקשות בפתיחת הלסת ובהפעלת אינסטינקט היניקה. גם שיקום שריר ריצפת האגן שלנו לאחר לידה מושפע מתנוחת התינוק בלידה. השריר, שמחזיק במקומם את כל האיברים הפנימיים שלנו ודואג שלא יברח לנו שתן כשאנחנו מתעטשות, צריך להשתקם לאחר הלידה ולשרת אותנו שנים רבות. מנח לא אופטימלי של התינוק בלידה יוביל לטראומה גדולה יותר לשריר ולשיקום ממושך, בין אם בגלל חתך החיץ או בעקבות לידה מכשירנית. גם לעלייה החדה בשימוש בפיטוצין ובאחוז הניתוחים הקיסריים יש קשר הדוק לתנוחת התינוק באגן. כשהתינוק יושב גבוה באגן, הלידה מבוששת להגיע ונוצר הצורך באיתחול לידה עם פיטוצין. ההחלטה לנתח את היולדת נלקחת לרוב בגלל שהיא לא מתקדמת בקצב בריא לקראת פתיחה מלאה, מה שקרוי בשפה מקצועית

.Failure to Progress) FTP(

אז מה אפשר לעשות כדי לעודד את התינוק להכנס למנח אופטימלי באגן?

  1. הימנעי מישיבה עם הטיית הגב לאחור. (כמו בכורסאות טלוויזיה) הישיבה המיטבית תתאפשר לך דווקא על כיסא פשוט שהמשענת שלו בזווית תשעים מעלות למושב. כשאת יושבת – נסי לשמור על גו ישר, והניחי את משקל הגוף על עצמות הישיבה שלך. עדיף לשבת בפיסוק רגליים ולא בתנוחה 'נשית' רגל על רגל.
  2. תרגלי תנוחת חתול. מומלץ להיות בכל יום כמה דקות בעמידת שש, לטלטל את האגן קדימה ואחורה על ידי תירגול של קימור הגב וקיעורו לחילופין.
  3. שיכבי על הגב בזמן מנוחה. רצוי להמנע משכיבה על הגב, בשוכבךעל הצד, תימכי ברגל העליונה בעזרת כריות שיעזרו למצב אותה במקביל לתחתונה.
  4. איזון האגן עלידי מומחה. אגן לא מאוזן ,ואפילו שרירים מתוחים מדי מסביב לו, אשר אינם מאפשרים לעצמות האגן גמישות תנועה, יכולים להשפיע על תנוחת הרחם בגוף שלך. רחם מוטה שאינו מאונך לעצם החיק, לא מאפשר תנוחה מיטבית לתינוק. בין המומחים ניתן למצוא אוסטיופאתים, כירופרקטורים, פיזיותרפיסטיות, מומחים ב- Craniosacral release וכן Myofascial release.
  5. מיפוי תנוחת התינוק. מיפוי מוקדם של תנוחת התינוק באגן, החל משבוע 29, יאפשר לך פעילות מקדימה שתוביל לעידוד התנוחה המיטבית ללידה. המיפוי עצמו חוויתי, והוא יאפשר לך להיות במגע מתמיד עם התינוק ותנוחתו. בהתאם לתוצאות המיפוי ניתן יהיה להתאים לך סידרת תרגילים ייחודית, שכן אם התינוק שלך עורפי, יש צורך בסידרת תרגילים נוספת. את המיפוי והתאמת התרגילים עושות בדרך כלל מיילדות ודולות.

 

אני מזמינה אתכם לסדנא חוויתית עם בני הזוג במסגרת ה- ICC. בסדנא כל זוג ימפה את תנוחת התינוק שלו, וביחד נלמד לתרגל תנוחות ומסג'ים שיאפשרו לכם לעודד תנוחה טובה ולידה בריאה. הסדנא תתקיים ב- JCC בפאלו אלטו. הסדנא תתקיים ביום רביעי 25 בפברואר בשעה 7 בערב. אנא עיקבו אחר פירסומים ממחלקת ICC וממני. המעוניינים מוזמנים לפנות אלי באופן אישי.

ללידה בריאה ופעילה!

נרי לייף-חומה,

הכנה ללידה, שירותי תמיכה בלידה, קורס דולות

www.birthcoachmethod.com

408-480-1389

ללדת בלע"ז

השנה האזרחית החדשה מכונה גם שנה לועזית, כינוי שמקורו בראשי התיבות לע"ז –  'לשון עם זר'..  לכבוד המאורע החלטתי שממש מתבקש שאכתוב על סוגיית הלידה בלע"ז ועל המשמעויות וההשלכות של חויית לידה בשפה שאינה שפת אימנו, והיא לשון זרה לנו.

כשחיים בישראל ומדברים עברית, כל שפה אחרת היא לועזית. כישראליות המתגוררות בארצות הברית, התהפכו עלינו היוצרות והעברית שבפינו היא שפת הלע"ז. יש לזה יתרונות שונים. רכישת שפה נוספת היא תמיד נכס, אבל מעבר לכך לאחרונה התפרסמו גם מחקרים המצביעים על כך ששימוש יומיומי בשתי שפות, והמעבר והתרגום שעושה המוח משפה לשפה באופן יומיומי, יכולים לשמור עלינו ממחלת האלצהיימר. אבל בואו נודה על האמת –  יש בזה גם הרבה אתגר ולא מעט מחירים. חלקינו מרגישות ששילמנו מחיר בעצמאות ובקריירה, בעיקר מי שתחום המקצוע שלה קשור בשפה העברית.

צילום:Torsten Mangner

צילום:Torsten Mangner

אחרות מרגישות שהנחיתות וחוסר הרהיטות הלשונית גורמת להן לתחושת חוסר בטחון כשהן צריכות לשוחח עם אנשי מקצוע כמו מורים, רופאים, עורכי-דין או קולגות. יש בינינו שוחרי ספרות ותיאטרון שאינם שולטים באנגלית ברמה גבוהה ומרגישים שהניתוק מהיצירה המקורית בעברית הוא גם אבידה תרבותית. ויש מי שמרגישות שהפער הלשוני מהילדים מתווסף לפער הדורות ומקשה עליהן את חווית גידול הילדים.

ההריון ותהליך ההכנה ללידה מפגישים אותנו עם הזרות הלשונית בצורה מאתגרת במיוחד. זה מתחיל ממעקב ההריון שנערך עם רופא שאינו דובר עברית, ונמשך בקריאת תוצאות הבדיקות באנגלית. (הבדיקות שנערכות בשיגרה כחלק ממעקב ההריון בארה"ב אינן זהות לאלו בישראל, מה שמעורר בלקוחותיי הישראליות לא מעט חרדה, אבל על זה אולי אכתוב בפעם אחרת. כרגע אסתפק באיזכור הסוגייה כעוד שוני תרבותי שעלינו להתמודד עמו בזמן ההריון.)  כחלק מההכנה ללידה, אנחנו בדרך כלל קוראות שניים-שלושה מדריכי הריון ולידה ונרשמות לקורס הכנה ללידה. למצפות שאינן רהוטות באנגלית נוח יותר לקרוא מדריכים בעברית, אבל אז המוח צריך לתרגם את כל הטרמינולוגיה של השיח על לידה כמו  'פתיחה', 'מחיקה', 'צירים', 'צוואר רחם' 'התבססות' ועוד, מעברית לאנגלית, שכן זוהי השפה שבה ידברו אלינו האחיות והרופאים בזמן הלידה. גם קורס ההכנה ללידה הוא באנגלית, וכך קורה שתהליך ההכנה ללידה, שמטרתו להעשיר בידע ולהעניק כלים וטכניקות ובעיקר להפחית פחדים, הופך לחוויה מאתגרת ובמקום להעניק בטחון מעורר פחד שאולי לא הבנתי מספיק טוב מה אמרו, ואז מה יהיה בלידה?

אז כדי לדבר על הלידה עצמה אפתח בשיתוף : אני מאז ומעולם אהבתי אנגלית, וגם התברכתי במורות נפלאות. כבר בנעוריי התחלתי לקרוא ספרות באנגלית, מה שמן הסתם איפשר לי מעבר קל לחיים בעמק הסיליקון מבחינה מקצועית. אבל כשבנות הנעורים שלי התחילו להאריך את יומן אל השעות המאוחרות של הלילה, והחלו לדבר איתי באנגלית שוטפת בשעה אחת עשרה בלילה, הרגשתי תחת מיתקפה של זרות, ורציתי שמישהו יסביר לי של מי הילדות האלה ולמה הן מדברות אליי באנגלית? נראה שבשעות הקטנות של הלילה, כשהעייפות מתפשטת בגוף ובראש, 'המוח החושב'  (נאו-קורטקס) מנמנם, וה'מוח הפרימטיבי' נשאר ער. אבל המוח הפרימיטיבי כשמו הוא –  ראשוני ולא מפותח, ואחראי על תגובות ותהליכים לא רצוניים, ולכן הוא גם מדבר בשפת האם שלנו, עברית, מה שמביא אותנו אל נושא הדיון – לידה בשפה שאינה שפת אימנו והיא לע"ז -לשון עם זר.

במשך שש עשרה השנה שבהן לימדתי קורסים של הכנה ללידה, בעברית ובאנגלית, מעולם לא פסחתי על ההסבר החשוב בדבר היחסים המורכבים בין המוח החושב למוח הפרימיטיבי בזמן לידה, וכיצד התקדמות הלידה תלויה בהעצמת המוח הפרימיטיבי וברגרסיה מחשבתית. על קצה המזלג : הפיזיולוגיה של הלידה, כלומר הסיבה לצירים ולכל מה שבא אחריהם, היא הפרשת הורמונים, ובינהם הורמון האוקסיטוצין שנקרא גם הורמון האהבה. האוקסיטוצין והחמצן הם ה'דלקים' שמניעים את הצירים. כל עוד יש הפרשה נאותה של אוקסיטוצין ואספקת חמצן לרחם- יהיו לנו צירים יעילים שיתארכו ויתחזקו ויקדמו את תהליך הלידה. אלא מה, תחושות הצירים לא ממש נעימות, ובהדרגה הן גם מתפתחות  לכדי כאב שבסופו אמור לעבור לנו ראש בתעלת הלידה. נשמע מפחיד משהו, לא?

התגובה האוטומטית שלנו לכאב היא פחד. זהו יצר הישרדותי, שהרי כאב עשוי להיות סימן אזהרה לסכנה לקיום האורגניזם. תגובת הפחד לכאב מפעילה מנגנון הישרדותי הנקרא 'הילחם או ברח', אשר מתבטא בשינויים פזיולוגיים והורמונליים כמו הפרשת אדרנלין, נשימה שטחית ומהירה, עליה בקצב פעימות הלב וכיווץ שרירים. סימפטומים אלו ונוספים יכולים לעכב התקדמות הלידה: רמות גבוהות של אדרנלין יובילו להפחתה בהפרשת האוקסיטוצין, נשימה שטחית תוביל לאספקת חמצן נמוכה לגוף בכלל ולרחם בפרט, וזה המסכן ,שבנוי שכבות שכבות של שריר ואמור להתכווץ ביעילות, עוד יחלוק את מעט החמצן עם שרירי גוף אחרים מכווצים שצורכים יותר חמצן משרירים רפויים.

כדי להזמין התקדמות בלידה, עלינו ליצור תנאים שבהם היולדת יכולה להגיב בקבלה ובהיענות לחווית הלידה ולתחושות שהיא מביאה עמה, ולתת למוח הפרימיטיבי להוביל בביטחה בזמן שהמוח החושב (והפוחד) יהיה ברגרסיה. נשימות עמוקות ורגועות משדרות למוח החושב, שאין צורך לעמוד על המשמר והכל בסדר, שהייה ממושכת בבית מרגיעה את המערכת הסומטית, שכן היולדת חשה נינוחה בסביבה הטבעית שלה, בקן שלה. כך גם שהייה במים. אורות עמומים ממסכים את היולדת ומאפשרים לה את החופש להתנער מעכבות תרבויות, כמו לנוע בחופשיות כפי שגופה מנחה אותה ולהוציא קולות. עיסוי מאפשר ליולדת להיות פחות כאובה, ומכאן שגם הוא מפחית פחד. ומה עם תקשורת בזמן לידה? ועוד תקשורת בלע"ז?

השפה ככלל מעירה את המוח החושב, ולכן רצוי להמעיט בדיבור בזמן לידה. השפה הזרה לא רק מפעילה את המוח החושב, היא גורמת לו להכנס למצב של דריכות. זרות השפה מאמצת בשל הצורך לתרגם, ומעוררת חוסר בטחון ועמידה על המישמר כדי לוודא שאכן הבנתי כראוי. המוח החושב נדרך, ופעמים רבות הוא מפעיל את מנגנון 'הילחם או ברח' ועמו את שאר הסימפטומים שמעכבים לידה.

אז מה אפשר לעשות? בזמן התכוננות ללידה אני מציעה לכם ליצור פנקס מילון קטן עם מילון המושגים הקשורים בלידה. הדרך הטובה ביותר ללמוד כל דבר היא ללמד, אז למדו את השותפים שלכם. בזמן הלידה עצמה אני ממליצה לכם לשהות בבית ככל הניתן. אנחנו החיה היחידה שמקננת ואז עוזבת את הקן ללידה. אני לא מהמטיפות ללידת בית, אבל לשהייה הממושכת בבית כשגרים בנכר יש יתרון נוסף – היא תאפשר לכם לדבר בלשונכם ותנסוך תחושת ביטחון. גם לדולה שמדברת אתכם בשפת האם יש יתרון על דולה דוברת אנגלית. לבעלים ולשותפים ללידה יש תפקיד חשוב בלידה בנכר – תרגמו עבור היולדת את הנאמר בחדר. חזרו בעברית על הנחיות הצוות הרפואי או האינפורמציה, ובקשו סליחה מהצוות על כך שאתם מדברים בשפה שאינה שפתם לטובת היולדת ותהליך הלידה.

לשנה של לידות טובות ובריאות!

נרי לייף-חומה

הדליקו נרות לידה רבים

האירו, הדליקו, נרות לידה רבים !

חווית הלידה היא חוויה שיש בה מלאות מנטלית וריגשית, ולכן ניתן להתחבר אליה מזויות רבות. כמדריכת הכנה ללידה אני נהנית לחבר את הזוגות לחווית הלידה, לא רק דרך ידע הקשור בתהליך הלידה או ידע מעשי הקשור בהתמודדות עמה, אלא גם בהקשר תרבותי או רוחני. חגי השנה ועונותיה תמיד מזמנים לי מחשבות על הלידה ונקודות מוצא לשיחות כאלה. לקראת חג החנוכה חשבתי על השימוש בנרות בזמן לידה, שהרי בתיק הדולה שלי שוכנים דרך קבע נרות אלקטרוניים המותרים לשימוש בבית החולים.candles

בעת שיטוטי באינטרנט בחיפוש אחר מידע מעניין בדבר הקשר בין נרות ללידה, קרה לי נס חנוכה, וגיליתי אוצר תרבותי. מסתבר, שאחת המסורות היהודיות הקשורות בלידה היא המסורת של הדלקת נרות. נרות הם סמל לחוזק, לתקווה, לכוח, לחיים וליציאה מחושך לאור. במסורת שלנו, יש קשר הדוק בין נרות, המסמלים חיים ופריון, לבין הילוד ברחמה של אמו. כך נאמר שכל המדליק נרות שבת ונרות חנוכה יזכה בבנים מלומדים.

בספר איוב, פרק כ"ט פסוק ג' נאמר: "הִלּוֹ נֵרוֹ עֲלֵי רֹאשִׁי לְאוֹרוֹ אֵלֶךְ חֹשֶׁךְ". רבי לוי פירש את הפסוק באומרו שכל עוד התינוק נמצא ברחמה של האם הוא כמו אסיר בחשכה. האל מדליק על ראשו נר, ובבואו לעולם מלאך מסיר את הנר מעליו. בימי התלמוד היתה חשיבות כה גדולה להדלקת נרות בזמן הלידה, עד שהרבנים הותירו להדליק נרות אפילו בלידה המתרחשת בשבת. ומוסיפים לכתוב שאפילו ליולדת עיוורת יש להדליק נר בעת הלידה. ללמדנו שהנר אינו לצורך תאורה, אלא על-מנת להגן על חיי היולדת והילוד. ניתן למצוא עדות למנהג הדלקת נרות בלידה בקהילות שונות. כך למשל יהודי ספרד הדליקו נר בלידה סבוכה וקשה כדי להעלות את נשמותיהם הנעלות של משה בן- מימון ושמעון בר-יוחאי כדי שיגנו על חיי היולדת, ויהודי דמשק הדליקו נר כדי שלא להשאיר יולדת בחשכה.

מנהג הדלקת נרות בלידה היה קיים לא רק ביהדות. ברומא ויוון העתיקות הדליקו נרות בלידה על מנת לגרש שדים.

כיום, הדלקת הנר בלידה קשורה יותר באווירה הרכה שהוא מייצר, ובמיסוך שהוא מספק ליולדת. לעומת אור המנורה החזק, אורו הקטן של הנר מאפשר ליולדת להניח לעכבות תרבותיות ולא להתעסק במחשבה כיצד היא נראית או נשמעת בעיני בן זוגה, או בעיני נוכחים אחרים, בשעה שהיא מרשה לעצמה להיענות לאינסטינקטים החייתיים המתעוררים בזמן הלידה.

בנוסף לכך, יש אפשרות להעזר בלידה בנרות ארומטיים בעלי סגולות מרפא שונות. נרות אלה יכולים לאזן רגשות, להפחית חרדה ומתח ואפילו לקדם את הלידה. כך למשל נר לוונדר דולק יספק בעיקר השפעה מרגיעה ומאזנת, ולעומתו נר מרווה מרושתת יכול לקדם את הלידה ולחזק את הצירים.

ואם נחזור לשיר המרומז בכותרת, הדלקת נרות החנוכה היא "על הניסים ועל הנפלאות אשר חוללו המכבים. אז בפראפראזה על השיר:

"הדליקו, האירו, נרות לידה רבים, על הניסים ועל הנפלאות שמחוללות אנו, הנשים".

בברכת חג שמח ולידה בריאה ומעצימה,

נרי לייף-חומה, תומכת ומאמנת לידה, מדריכת הכנה ללידה, מדריכת דולות.