רחוב הנשמות הטהורות: הכירו את פרוייקט רחוב דלנסי 

מאת: דלית גבירצמן

"Only planners and critics never fail… but fixing is the most important part of life." -Mimi Silbert

לפני 47 שנים החליטה אישה קטנה ונמרצת לעשות מעשה. אחרי שני דוקטורטים בקרימינולוגיה ובפסיכולוגיה ושנים של עבודה בשטח, היא אוספת ארבעה עבריינים לשעבר ומחליטה לשקם אותם. לתת הזדמנות שנייה לאלו שהחברה הועידה להם מקום אחד בלבד, והוא בית הכלא. וכל זאת, ללא מטפלים, ללא עובדים סוציאלים, ללא סוהרים וללא סיוע פסיכולוגים. מימי, שגדלה עם משפחתה החמה והמחבקת בדירה קטנטנה בבוסטון, החליטה שזה יהיה המודל שלה. היא תקים קהילה תומכת, שבה האסירים יטפלו בעצמם ויפרנסו את עצמם. כולם מלמדים ולומדים מכולם. ושם היא תגדל גם את ילדיה. עם השנים, נפתחה מסעדה, מכבסה וחברת הובלות. הכלל היחיד הוא שאין סמים ואין אלימות. על פניו זה נשמע אולי קצת פשוט או פשטני, אבל ברור מעל לכל ספק, שפשוט – זה לא. מדובר בסיפור הצלחה פנומנלי, ופרויקטים דומים הוקמו ברחבי ארצות הברית, וכולם נושאים את אותו השם – דלנסי סטריט.

עם כמה עקרונות פשוטים והמון אהבה הצליחה מימי היכן שנכשלו רבים אחרים. לכל אחד ואחת ניתנת הזדמנות שנייה ללמוד, לרכוש מקצוע, לבנות לעצמם זהות, להכיר – אולי לראשונה בחייהם – בערך עצמם, להרגיש ולהיות חלק מקהילה. החום הרב השופע ממימי לצד הנחישות והעוצמה שבה, הם שהובילו להצלחת הפרויקט, שאינו נתמך – ולו בדולר אחד – מכספי הממשל. היא אישה שעוברת דרך קירות, תרתי משמע. כשהגיע הזמן לבנות את הקומפלקס המרשים, ביתו הנוכחי של ״דלנסי סטריט״ השוכן מול מי המפרץ היפיפה של סן פרנסיסקו, הפכה מימי למנהלת פרויקט הבנייה (כן, היא אפילו הוציאה רשיון, לצורך העניין!) ובמו ידיהם בנו הדיירים את ביתם. הכלל המנחה אותה תמיד, הוא שהכול אפשרי. כל דבר ניתן ללמוד, ומה שלמדת ואתה יודע – כעת למד את האחרים! מארבעה הלך וגדל הבית, ומשלא יכול היה להכיל את דייריו, חיפשו להם משכן אחר. ללא אמצעים או משאבים, הצליחה מימי לקדם את הפרויקט בזכות התעוזה וכושר היזמות שלה, שאינו יודע גבולות. תמיד שאלה איזה שירות דלנסי יכול לעשות למענך?

יום אחד, הגיעה נערה שעסקה כל חייה בזנות. אימה ואחיותיה כולן היו זונות וחיו ברחוב. מימי חיפשה לנערה בית ספר, ומאחר ולא יכלה לממן את לימודיה, הציעה למנהל לבנות עבורם מתקן שעשועים. ללא שום הבנה או הכשרה מוקדמת, ניגשו מימי וצוות העובדים המסור שלה למשימה. היא מצאה תמונה של מתקן שעשועים והחלה במלאכה. דבר לא עמד בדרכם, גם כשגילו שמשהו השתבש בתכנון והמגלשה נוטה כלפי מעלה במקום כלפי מטה… כשחיפשה מימי בית חדש לדייריה והתבקשה בתמורה להעביר פסנתר, מיד הסכימה. היא פנתה לאחד מהעובדים, בחור גדול מימדים, ובקשה את עזרתו. באותו הרגע, שבו הביטה בבחור הנושא את הפסנתר, נולד במוחה הרעיון להקים חברת הובלות.

מזה שנים שאני מחכה לפגוש את מימי. שמעתי עליה כל כך הרבה, ורק חיכיתי להזדמנות לשבת איתה בחדר אחד ולהקשיב לסיפור חייה. בדמיוני ראיתי אישה מבוגרת, חולנית, אפורת שיער וכבדת תנועה. כמו שהרבה פעמים קורה, בדמיון מצטיירת דמות השונה בתכלית השינוי מן המציאות. אל החדר נכנסה כרוח סערה אישה נמוכת קומה, בעלת רעמת שיער אדמונית, חיוך כובש ואנרגיה שברגע ממלאה את החדר. היא התיישבה על כורסה שהייתה גדולה למידותיה ובגמישות רבה שילבה רגל על רגל. היא בת בלי גיל, ורק כשהיא מספרת שבאותו הבוקר אחד מנכדיה חגג בר מצווה ועלה לתורה, אתה נזכר לפתע שמדובר באישה לא צעירה. מימי היא משהו מיוחד. היא תופעת טבע. חרף שני אירועים מוחיים שחוותה לאחרונה שדירדרו את בריאותה, יש בה כוח ועוצמה שמוקרנת ומהדהדת ישר אל תוך ליבך. האותנטיות שלה מבעבעת, צפה ועולה מכל מילה, מכל תנועה ומכל מחווה שלה. היא פשוט ממגנטת.

מימי הביטה סביב, ולפני שהתחילה לספר את סיפור חייה המאלף, היא מבקשת ללמוד גם קצת עלינו. היא שואלת מי אנחנו ומהיכן הגענו. מדובר בקבוצת ״גוונים במפרץ״. למי שזה עתה הגיע לעמק או שחי בבדידות מזהרת בעשור האחרון, ״גוונים במפרץ״ היא תוכנית מנהיגות ייחודית המוצעת אחת לשנה לכל המעוניינים לעסוק בשאלות של זהות ישראלית-יהודית, לבחון ערכים יהודיים ותרבות ישראלית מחוץ לישראל וללמוד על החיבור לקהילה היהודית באזור. כבוגרת המחזור השני של התוכנית, אני נרגשת לפגוש ושמחה להתלוות לסיור של משתתפי המחזור התשיעי. ביום חורף קודר וגשום, פגשתי ליד שער הכניסה לדלנסי סטריט שבסן פרנסיסקו חבורה אינטליגנטית ומקסימה של אנשים. הם הגיעו לכאן במסגרת יום סיור בעיר, אחרי ביקור במוזאון היהודי, בליווי ובהנחייתן הקשובה והמסורה של טובה בירנבאום וציפי זך הנהדרות. את פנינו מקבלים אדם ואנתוני, שניהם לבושים בחליפה ובעניבה. הם מובילים אותנו למתחם מגורים מהודר הכולל בין השאר מסעדה, מוסך ואולם קולנוע. זה נראה ומרגיש כמו עוד קומפלקס מגורים בעמק הסיליקון. אלא שדיירי הקומפלקס של ״דלנסי סטריט״, כולל שני המדריכים המהוקצעים שלנו, הם כולם עבריינים בעלי עבר פלילי, חלקם אסירים לשעבר, שזהו פרויקט השיקום שלהם. אנתוני ואדם מזמינים אותנו לחדר חמים שמרגיש כמו סלון ביתי. שם אנחנו פוגשים את מימי סילברט, יוזמת הפרויקט, הנשיאה והרוח החיה של ״דלנסי סטריט״ מזה 47 שנה.

ברשותכם, אני עושה לרגע פאוזה על החדר החמים והמלא בנוכחותה הכובשת של מימי. אני לוקחת אתכם איתי כמה ימים לאחר מכן, אל אולם קולנוע מפונפן, לא רחוק מ״דלנסי סטריט״. שם אני יושבת על אחת מאותן כורסאות מרופדות ונוחות וצופה בסרט בשם Lion, והדמעות זולגות מעיני ללא הפסק. הסרט מספר את סיפורו הלא יאומן של סארו, ילד הודי בן 5, שהתלווה לילה אחד אל אחיו ואיבד את דרכו בתחנת הרכבת באישון לילה. הסרט מבוסס על סיפור חייו האמיתי של סארו (אריה בהודית) שרק כעבור 25 שנה, הצליח בדרך נס לאתר את משפחתו ולהתאחד עם אימו הביולוגית. שוב מכה בי ההכרה שהמציאות עולה על כל דמיון. כוחה של האהבה הוא כה עצום, עד שזיכרונות ילדות של ילד בן 5 מצליחים להחזיר אותו, כנגד כל הסיכויים, מאוסטרליה הרחוקה כל הדרך אל בית אימו ומשפחתו.

וכעת, בחזרה למימי. במבטא ניו יורקי-יהודי כבד, היא מספרת לנו כיצד היא מקפידה לקיים טקסים ומסורות מבית הוריה, עורכת מידי שנה לדיירי הבית סדר פסח, מגישה במסעדה את הבריסקט לפי המתכון המשפחתי, ומלמדת כל אחד ואחת מ״ילדיה״ על עברה. זהו הבית היהודי שבחרה להקים ושם גידלה את ילדיה-שלה. ישבנו כולנו מוקסמים, הקשבנו מרותקים לסיפוריה של מימי ולא רצינו ללכת.

כשאנחנו שואלים על אחוזי ההצלחה, מימי מספרת בצניעות שלפני כ-17 שנה, כשציינו 30 שנה להיווסדו של דלנסי סטריט, הם הצליחו לאתר כ-15,000 בוגרים. כך, שבחישוב גס, מדובר כיום בקרוב ל-20,000 סיפורי הצלחה, ואולי יותר. עשרות אלפי סיפורים של אנשים שחוו כל חייהם אכזבה וכישלון, עד שהגיעו לכאן ודפקו על הדלת. אני מנסה לדמיין איך זה מרגיש להיות מימי שכזאת. איזה מפעל חיים אדיר וכמה אומץ דרוש כדי להגות, לבנות, לקיים ולממש חלום שכזה. איזו עשייה מבורכת ואיזו אישה!

וכמו בכל משפחה מורחבת, וודאי במשפחה יהודית, האוכל תמיד מהווה מרכיב חשוב. לכן, אני עושה פעמי אל המסעדה של ״דלנסי סטריט״. אני חייבת להודות במלוא הכנות, שבתחילה זה הרגיש לי מוזר. המחשבה שהמארח המקבל את פני בחיוך ועד אחרון המלצרים והטבחים, כולם אסירים לשעבר, נרקומנים ובעלי עבר פלילי מסוג כזה או אחר – מביכה אותי. אך מיד כשאני מזהה את פניו המוכרים של אדם, המדריך שלנו בסיור, אני מרגישה סוג של פמיליריות. הוא לוחץ את ידי בחביבות ומוביל אותי אל שולחן המשקיף אל מימי המפרץ. דבר אחד בטוח, אין הרבה מסעדות בעיר במיקום מוצלח יותר מזה. שלושה מלצרים, כולם לבושים בחולצות מגוהצות ובוהקות מלובן, ניגשים אלי. האחד מגיש לי את התפריט, השני מוזג לי מים והשלישי לוקח את ההזמנה. החביבות שלהם ממיסה את אחרון חששותי. אני מזהה בתפריט את טביעת אצבעה של מימי ומזמינה לי מרק עגבניות, סלט קייל ומנה של לביבות. הכול טעים, אך מה שבעיקר שובה את ליבי זו האווירה המשפחתית, החמה והנוחה השורה במסעדה.

המלצה חמה: בפעם הבאה שאתם בעיר הגדולה, בקרו במסעדת ״דלנסי סטריט״, תנו כבוד (ותשר נדיב) לאנשים האמיצים, לסוג אחר של ״מהגרים״, שנגעו בתחתית ועלו משם מנצחים. חרף כל הקשיים והאתגרים, הם בנו לעצמם חיים חדשים, כשלפניהם צועדת אישה קטנה-גדולה, לביאה ששמה מימי.

Delancey St. Restaurant , 600 The Embarcadero , San Francisco 94107

שבת שלום!

שלכם,

דלית

טיול לשבת: המפלים של נובאטו

טיול לשבת: המפלים של נובאטו
מאת: טלילה גולן
ישנם אזורים פתוחים שאינם פארקים בהגדרה, ואף על פי כן הם פתוחים לציבור ויש בהם מסלולי טיול יפים ולא מעט הפתעות. הרבה פעמים אזורים אלו נשמרים כאילו ׳בסוד׳ ואנחנו חולפים על פניהם בנסיעות מפה לאי שם מבלי לדעת שיש איפה לעצור בדרך ולחלץ עצמות בטיול משפחתי יפה.
היום אני ממליצה פה על אחד האזורים האלה, שגיליתי יחסית לאחרונה, בשיטה הבטוחה של, ׳בואו ונראה מה זה הכתם הירוק הזה במפה׳. מדובר בשמורת איגנציו ואלי ואינדיאן ואלי שבמחוז מארין, מרחק של כחצי שעה נסיעה צפונית לסן פרנסיסקו. בשמורה זו מספר מסלולי טיול מגניבים ברמות של קל עד בינוני, ואני מביאה פה שניים מאלה שבהם רואים מפלי מים קטנים ונחמדים שבעונה זו זורמים בשיאם.
המסלול הראשון הוא למפל Fairway. זהו מסלול קצר וקל – קצת יותר מחצי מייל להגיע למפל (1.3 מייל פנימה והחוצה), בשביל ברור ומסודר, בעליה מתונה. תחילת המסלול בקצה רחוב Fairway בקול-דה-סאק ללא מוצא בפרבר ציורי של העיירה נובאטו. כתובת:  Fairway Dr, Novato  608. אין שם חניון מסודר וצריך לחנות ברחוב. אין שם שום מתקנים לציבור – לא שירותים, לא מי שתיה, לא שולחנות פיקניק, ולא פחי אשפה.
השביל יוצא מקצה הרחוב וממשיך בין הגבעות. ישנו פיצול יחידי ובו פונים שמאלה וממשיכים בעליה מתונה עד למפל. המפל עצמו נמצא בשטח פרטי ובעלי השטח מאפשרים לציבור להכנס עד למפל – יש להמנע מלסטות מהשביל או לטפס מעל למפל. מסלול זה אינו מעגלי  וחוזרים חזרה באותה הדרך. כל ההליכה אורכת כחצי שעה עד שעה. השביל אינו מתאים לעגלות ולכסאות גלגלים. מותר להביא כלבים קשורים ברצועה.
המסלול השני הוא טבעתי ועובר במפל פאצ׳קו. תחילת המסלול בחניון של קולג׳ מארין. כתובת:  1899 Ignacio Blvd. Novato .החניון בתשלום, ובאזור מגרשי הטניס יש מתקן שירותים, ברזיית מים, פחי אשפה, ושולחנות פיקניק. מהחניון יוצאים ישר לכיוון מגרשי הכדורגל ואחרי כחצי מייל פונים שמאלה אל שביל המפל (מסומן בשלט) וממשיכים עוד כחצי מייל עד המפל. השביל ממשיך גם אחרי המפל, והמשכו נקרא בשם שביל קן הארת׳. אחרי חצי מייל נוסף השבי מתעקל חזק שמאלה וחוזר חזרה דרך מאגר פאצ׳קו. המסלול הזה אורכו כשני מייל, רמה בינונית, ואינו מתאים לעגלות ולכסאות גלגלים. מותר להביא כלבים ברצועה. משך ההליכה כשעה וחצי -שעתיים. ישנם שבילים נוספים בשמורה ובקלות אשר לבלות שם זמן נוסף אם מחליטים להאריך את המסלול, וזה שווה את זה – היער יפיפה.

10 בתי קפה מומלצים בסן פרנסיסקו

10 בתי קפה מומלצים בסן פרנסיסקו

מאת: דלית גבירצמן

כל כך הרבה דברים יש בעולם הזה שאני לא מבינה. למשל, אני לא מבינה בבייסבול או בפוטבול או במה שזה לא יהיה בסוף השבוע הזה, שמטריף את אמריקה. כל העניין הזה פשוט עובר לי מעל לראש. אני לא מבינה בארכיטקטורת תוכנה, ולא משנה כמה ניסיתי להקשיב לאיש היקר, בדיוק, אבל בדיוק אחרי שלושה משפטים (בחיי שספרתי!) אני מתחילה לרחף בעולמות אחרים, עושה לי בראש רשימת קניות לסופרמרקט ומנסה לחפש דרך אלגנטית להחליף נושא לשיחה (ואין כזאת, תאמינו לי שניסיתי). חברים, אחרי שנים כה רבות של שיתוף, אני יכולה לגלות לכם עם היד על הלב, שאני לא לגמרי מבינה את ״יוליסס״ של ג׳יימס ג׳ויס, את יצירותיו של סמואל בקט ואת ״גברת דאלווי״ של וירג׳יניה וולף, שקראתי פעמיים בעברית ובאנגלית, ואני עדיין לא לגמרי מצליחה לזרום איתה. ממש, אבל ממש לא מבינה איך אפשר להתאכזר או להתעלל בילדים. לא מבינה איך אנשים יכולים להתעשר ממכירת נשק ולישון טוב בלילה. לא מבינה מה לעזאזל עובר בראש של המנהיגים שלנו. לא מבינה איך אפשר לגנוב מקשישים. מה לעשות, אבל אני לא מצליחה להבין מה אנשים מוצאים במשפחת קרדשיאן, בהבי מטאל או פאנק, ולא מבינה איך מירי רגב הפכה להיות שרת התרבות.

אבל מה אני אגיד לכם, בקפה טוב אני דווקא די מבינה, ובאילו בתי קפה שווים בעיר כדאי לכם לשבת – בזה יש לי הרבה נסיון והבנה. בתוך הים העצום והרחב הזה של חוסר הבנה, תהייה ובלבול לנוכח כל מה שקורה עכשיו בעולם, אני מוצאת לי איים קטנים של שפיות זמנית. בתוך הרעש האינסופי של החיים מחכות מובלעות קטנות של שקט ושלווה. תחנות תדלוק קטנות המשיבות את נפשי ומזינות את גופי. כוס קפה ומאפה קטן על-יד, מצליחים כבמטה קסם לנקד את יומי בחדווה גדולה ולהעלות חיוך על פני. שם אני יכולה לשבת בנחת על כוס קפה, לקרוא או לכתוב, להיפגש עם חברות ולדבר כמו שרק עם חברות אפשר, לגנוב כמה רגעים של צלילות, לקחת אוויר ולחזור למרוץ של החיים.

אז השבוע אני מזמינה אתכם לבוא איתי, לבקר בכמה מהמקומות החדשים שגיליתי בעיר הגדולה, להכיר כמה בתי קפה חדשים, מדליקים, זרוקים, מודרניים וכולם – בהחלט שווים ביקור!

הכי שכונתי

אני חושבת שכל אחד צריך בית קפה משלו, ממש מתחת לבית. בית קפה שהוא שלוחה או הרחבה של הסלון הביתי. לשמחתי, לי יש אחד כזה והוא נקרא Réveille Coffee – ולא די שמגישים בו קפה נהדר וארוחות בוקר נחמדות, הם אפילו מגישים את המאפים המופלאים של ה-Neighbour Bakehouse – ואני שואלת אתכם, וכי מה עוד צריך הבן אדם? אגב, ישנם עוד שני סניפים מקסימים לא פחות (North Beach ובCastro).

Cafe Révellie, 610 Long Bridge St. San Francisco

200 Columbus Ave.

4076 18th St.

הכי טעים

אתם יודעים, טעם זה עניין לגמרי סובייקטיבי. איש, איש וטעמו. אבל לי, באופן אישי, קצת נמאס מטעם הקפה הצרוב. התגעגעתי לטעם הקטיפתי, המלטף של קפה מאוזן, עשיר ונטול חמיצות. כך שמצאתי קפה כלבבי בבית קפה קטנטן ומשובב נפש, בלב שכונת המיסיון. קפה כלבבי!

Linea Caffe 3517 18th St. San Francisco

הכי מעוצב

בשכונת ה- Russian Hill גיליתי בית קפה איכותי ואלגנטי, המגיש קפה נפלא של Ritual Roasters לצד המאפים המשובחים של Marla Bakery. המקום מעוצב למשעי, ואפילו מכונת הקפה ממוקמת מתחת לדלפק כדי שלא תחצוץ בין הבריסטה ללקוחות. קפה טוב, סטייל והקפדה על פרטים – יופי של מקום!

Saint Frank,  2340 Polk Street San Francisco

הכי מדליק

בית הקפה SIGHTGLASS SAN FRANCISCO הוא אחד מבתי הקפה האהובים עלי בעיר. זהו בית קליה שממוקם בחלל נעים ומזמין, המגיש קפה מעולה ומבחר מאפים משתי המאפיות האהובות עלי ביותר בעיר: Neighbour Bakehouse ו- b patisserie. אחד הטובים ברשימה, אם לא ה-.

Sightglass coffee, 270 7th St. San Francisco

הכי מנחם

הרומן שלנו עם בית הקפה הנפלא Jane התחיל בסניף ברחוב Larkin. בכל פעם שהגענו לעמוד בתור לקראפין אצל Mr. Holmes, ויצאנו עם חצי תאוותינו בידינו (איזה חצי, כל תאוותינו!) היינו מטביעים את יגוננו בבית הקפה של ג׳יין. היא תמיד קיבלה אותנו באהבה וניחמה אותנו בקפה טוב ובמאפים מצוינים. ואני, לא שוכחת את מי שנמצא שם בשבילי ברגעים הקשים. לפיכך, כשהם פתחו בדצמבר את המאפייה החדשה שלהם, מיד התייצבתי! לצד הקפה מוגשים שלל מאפים, קרואסונים, לחמים עוגיות ועוגות – תענוג של ממש!

Jane bakery, 1881 Geary Boulevard, San Francisco

Jane on Larkin , 925 Larkin Street, San Francisco

Jane on Fillmore ,2123 Fillmore Street ,San Francisco

הכי שיק

מי שכבר מזדמן לאיצטדיון הבייסבול או יורד בתחנת הרכבת ברחוב קינג, ישמח להשיב את נפשו בבית הקפה הכי אירופאי בעיר. יש בו קפה איטלקי טעים, המוגש בטרקלין מעוצב הנראה כמו לובי של בית מלון מפונפן. ללא ספק, מקום עם הרבה בראבדו!

Bravado, Italian Coffee Bar, 170 King St. San Francisco

הכי זרוק

מה שכיף בעיר גדולה, זה שיש בית קפה בכל קרן פינה. אפילו בשכונות פחות נוצצות תמצאו בתי קפה שווים, או במקרה הזה, חור בקיר שמגיש קפה מצוין. ואל תתנו למראה המחוספס-משהו, לבלבל אתכם. במקום מוגש קפה Intelligentsia מעולה.

Trouble Coffee, 1370 Yosemite San Francisco

4033 Judah Street, San Francisco

הכי ארטיזינלי

The Mill. Photo by Chris Martin

אצלנו בבית, לחם, קפה ומאפה, הם השילוש הקדוש. יש משהו בלחם ובקפה שהוא בסיסי, ויחד עם זאת, אלוהי. תעצמו פעם את העיניים ותקשיבו לצליל של לחם חם, פריך וטרי הנפרס לפרוסות עבות, ואז תריחו את ניחוח הקפה הטרי העולה ממכונת הקפה ותגידו לי שזאת לא חוויה שמיימית. אז במקום השני אחרי כנסיית הלחם של טארטין, נמצא בית הקפה והמאפייה של התחנה. השילוב של הקפה המשובח של four barrel יחד עם הלחם הנהדר שלJosey Baker Bread  הוא אכן מנצח!

The Mill, 736 Divisadero Street, San Francisco

הכי קינקי

השבוע ישבתי עם החברה הכי קולית שלי בבית הקפה הכי קינקי שהייתי בו מימי. הוא נראה כאילו הוא לקוח ישירות מהספר ״חמישים גוונים של אפור״ ורק חיכיתי לראות מתי יופיע בדלת כריסטיאן גריי, יעבור מאחורי וילחש לי באוזן משהו מרטיט. פרט לעובדה שמוכרים בו ציוד הקפי לכל אלו שמחפשים איזו הצלפה קטנה עם מעשה האהבה, זהו בית קפה קטן ושווה לכל הדעות. רק אחרי מספר דקות שישבנו ופטפטנו, גילינו שמה שחשבנו בתחילה שהיה ארון נטול מדפים, היה בעצם כלוב. אבל לא צריך להתרגש, ואולי בעצם כן?

Wicked Grounds Kink Cafe & Boutique, 289 8th St. San Francisco

הכי הייטקי

ביום שלישי האחרון נפתח רשמית במטראון קפה x – בית הקפה הראשון בארצות הברית שבו במקום בריסטה צעיר, חינני ומקועקע, יגיש לך את הקפה לא אחר מאשר… רובוט. בקרוב יפתחו קיוסקים דומים גם בשדות תעופה ותחנות רכבת באזור. מה אני אגיד לכם, לא כוס הקפה שלי.

Cafe x, 135 4th St, San Francisco

ולסיום, גם אם החלטתם להישאר בבית לטובת משחק הפוטבול, אל תוותרו על המתכון המעולה הבא. זוהי עוגת השיש הכי רכה, אוורירית, נימוחה ומפנקת שטעמתי. וזה הכי נכון לי עכשיו, כי בסופו של דבר, החיים שלנו הם כמו עוגת שיש. הם מיקס עשיר של חוויות, חלקן טובות יותר וחלקן פחות, חלקן מובנות יותר וחלקן פחות, אבל מה שחשוב – ללכת עם הדברים שעושים לנו טוב על הלב. ולפעמים, הסוד הוא בפשטות. אז קחו לכם כמה שעות של שקט, הכינו כוס קפה והתענגו על עוגה אחת מושלמת.

עוגת שיש מושלמת

מה צריכים?

4 ביצים, בטמפרטורת החדר

11/2 כוסות סוכר (300 גרם)

2 שקיות סוכר ווניל (20 גרם)

1 כוס שמן (240 מ״ל)

1 כוס מיץ תפוזים (240 מ״ל)

1/2 כוס מים (120 מ״ל)

21/2 כוסות קמח (350 גרם)

1 שקית אבקת אפייה (10 גרם)

לתערובת השוקולד:

100 גרם שוקולד מריר, מומס

1 כף שמן

מה עושים?

מחממים את התנור לחום של 350 מעלות פרנהייט. מקציפים במיקסר את הביצים, הסוכר וסוכר הווניל במהירות גבוהה 10 דקות, לתערובת בהירה וסמיכה. מנמיכים את מהירות המיקסר למינימום ומוסיפים את השמן בזרם דק, תוך כדי הקצפה. מוסיפים באותו האופן את מיץ התפוזים והמים. מוסיפים קמח ואבקת אפייה ומקציפים לאט לתערובת חלקה. משטחים בשתי תבניות של אינגליש קייק 3/4 מהתערובת. מערבבים את השוקולד המומס עם כף השמן ומוסיפים לרבע הנותר של התערובת. מניחים כפות מתערובת השוקולד מעל לתערובת הבהירה שבתבנית. מחדירים סכין לעומק כל תבנית ומערבבים קלות לדוגמת שיש. אופים 40-45 דקות עד שהעוגות קפיציות למגע וקיסם הננעץ במרכז יוצא כמעט יבש. מצננים ומגישים.

שבת שלום,

דלית

שבוע המסעדות בסן פרנסיסקו: היכן כדאי לבקר?

מאת: דלית גבירצמן

יש לי חבר שקוראים לו יהודה, אבל אני קוראת לו יודה. על האתגר של יודה שמעתי מרותי, אבל היא מסיפור אחר. אצל יודה הכול התחיל במסעדה בצרפת. ואולי בעצם, זה התחיל עוד הרבה קודם. הוריו של יודה הכירו במחנה הריכוז, דכאו. אביו עבד במטבח ואימו היתה האחראית של הצריף על האוכל, וכך הם הכירו. מכאן שאוכל תמיד היה חשוב עבורו, במודע או שלא. הוא נולד במחנה עקורים בגרמניה לאחר המלחמה ובגיל שנתיים עלה לארץ. הוריו היו ממוצא הונגרי ואימו היתה בשלנית יוצאת מן הכלל, על אף שמעולם לא השתמשה במתכונים. הכול בבית סבב סביב אוכל ושתייה, ויודה הקטן אהב כבר אז להסתובב במטבח. כשהגיע בגיל 21 לארצות הברית ללימודים, וכסף לא היה מצוי בכיסו בשפע, הוא התחיל לברור בקפידה את ארוחותיו. אך מה שבאמת גרם לתשוקה שלו לאוכל ולמסעדות לפרוץ בעוצמה, קרה דווקא בשנת 1988 במסעדה צרפתית ששמה Roger la Grenouille  – ״רוג׳ר הצפרדע״. משהו בעיצוב של המסעדה (והעובדה שבעלת המסעדה צבטה את ישבנו בחיבה, כמנהג המקום) גרם לו להתאהב. מאז, הוא החל לסעוד באופן מקצועי במסעדות, להתיידד עם בעלי המסעדה, עם שפים ומסעדנים ברחבי העולם, ויש לו שולחן שמור על שמו וכרטיס ביקור מכל אחת מאלפי המסעדות שביקר בהן. לפני כ-10 שנה הוא הביט ברשימת 100 המסעדות הטובות ב-Bay Area של מבקר האוכל הנודע מייקל באואר, וגילה שאכל כבר ב-74 מתוכן. ואז גמלה בליבו ההחלטה להציב לעצמו אתגר, ולאכול בכל אחת ממאה המסעדות המומלצות שהופיעו ברשימה.

רצה הגורל, ובמסגרת עיסוקו המכובד באוניברסיטת ברקלי, יודה התבקש להזמין תורמים פוטנציאליים לארוחות במסעדות טובות. כך הוא מצא את עצמו סועד לעתים בשלוש מסעדות ביום, ומכאן הדרך להשלים את הרשימה היתה קצרה. מאז הוא מקפיד לעקוב, מידי שנה, אחר הרשימה של באואר ולהשלים את החסר. וכל זאת, פרט לעובדה שהוא מבשל מידי יום, סתם כך בשביל הכיף. יודה הוא מאסטר שף, במלוא מובן המילה. יש לו אוסף של למעלה מ-1000 ספרי בישול, וחנות הספרים Omnivore, המוקדשת כולה לספרים על אוכל, היא עבורו היכל קודש.

לשבת במסעדה עם יודה זאת חוויה לא רגילה. פרט לעובדה שהוא מכיר את כולם, הוא באמת, אבל באמת, מבין באוכל טוב וביין משובח. אנחנו נפגשים בליל גשם שוטף במסעדה ותיקה בעיר הנקראת Boulevard. כמובן, שיודה מכיר באופן אישי את השפית ובעלת המקום, ננסי אוקס, ויש שולחן השמור על שמו. ניכר עליו שהוא מרגיש במסעדה כמו בבית. הוא מתלוצץ עם המלצרית שוודאי תזכור בסוף הערב את האיש המיוחד הזה. יודה מזמין למנה ראשונה צדפת אבלון Abalone  – צדפה ענקית, שנחשבת נדירה ויוקרתית וכן מנה של תמנון וקלמרי, בעוד אני מתענגת על מרק אספרגוס טעים ומעודן. יודה מספר לי שהוא מקבל עשרות אימיילים ושיחות טלפון בשבוע מאנשים שמתייעצים איתו לגבי מסעדות מומלצות.

אני סקרנית לשמוע על חוויה קולינארית, אחת מיני רבות, שהטביעה את רישומה עליו. הוא מספר לי סיפור נהדר על הרפתקאות מסעירות שחוו הוא ורותי-שלו בדרכם למסעדה הדנית noma, שנחשבה בזמנו למסעדה מספר 1 בעולם, ואיך התיידד עם השף ובעל המסעדה המוסלמי-מקדוני, רנה רדזפי. יודה הוא מספר סיפורים מופלא, והוא טווה את סיפוריו ביד אמן. לו קיימת אי שם פיית המסעדות, היא וודאי נגעה ביודה בקצה שרביטה. רק כך אפשר להסביר איך הצליח לאכול בשלוש מסעדות הממוקמות במקום מספר 26, 6 ו-1 בעולם, בתוך תשעה ימים בלבד.

אני פוגשת את יודה לשיחה במהלך שבוע המסעדות המתקיים עתה בסן פרנסיסקו. מהו שבוע המסעדות בסן פרנסיסקו? או, אז טוב ששאלתם! בשנת 2008, בעקבות המשבר הכלכלי, מישהו במשרד המסחר עלה על הרעיון הגאוני הזה, בכדי לעודד את הציבור לצאת למסעדות. מאז, מידי שנה, ממשיכה החגיגה הזאת בסן פרנסיסקו, לכל מי שאוהב אוכל טוב במחירים שפויים, ותראו לי אחד שלא עונה על ההגדרה הזאת. בשבוע שבין ה18-29 בינואר, קרוב ל-130 מסעדות באזור יציעו תפריטים קבועים המציגים לראווה את מיטב המנות שלהן (או לחילופין מנות בהרצה) במחירים השווים לכל נפש. בתפריט תמצאו ארוחת צהריים הכוללת שתי מנות במחירים הנעים בין $15-$25 וארוחת ערב הכוללת שלוש מנות ויותר ב$40-$65. זוהי הזדמנות פז לגלות מסעדות חדשות, שהיו או לא היו על הכוונת שלכם, לבקר שוב במסעדות מוכרות ואהובות או להנות מתפריטים מיוחדים המוצעים רק במהלך השבוע הזה. וחברים, זה עוד לא הכול. סועדים ב-4 מסעדות או יותר שיפרסמו פוסט באתר הפייסבוק, יוכלו לזכות בתלושי שי בסך $1200 למסעדות שונות בעיר. רשימת המסעדות המשתתפות וכן התפריטים מפורסמים אף הם באתר.

מבין רשימת המסעדות הרבות המשתתפות בפסטיבל הנהדר הזה זכיתי לאכול ב:

āina

אין אחד, שאומרים לו את מילת הקסם ״הוואי״ שלא חש מיד במשבים של עונג. בין אם מציפים אותך מראות חופי הטורקיז, ניחוחות הגויאבה, מיצי הפירות בצידי הדרכים או זכרונות החופשה המפנקת. הוואי היא מילת קוד להנאה, ולכן כשהשף איתמר אברמוביץ ממליץ לנו על המסעדה ההוואית שנפתחה לא מזמן ממש על יד הבית, אנחנו מתייצבים. אחרי בראנץ׳ מפנק שבו הוגשו לנו מנות מקוריות וטעימות להפליא, שלא דומות לשום מנה שאכלנו לבראנץ׳ באף מסעדה אחרת, אנחנו מחליטים לנסות גם את תפריט הערב. לכבוד יום הולדתו של האיש היקר אנחנו מגיעים שוב כעבור שלושה ימים, ושוב נפעמים מהמקוריות, מהאסתטיות ומהטעמים המיוחדים של המנות. אלוהה!

Āina, 900 22nd Street, San Francisco

Fogo de Chão

מסעדת הבשרים הברזילאית, שבה נפתחת הסעודה במזנון מרהיב של סלטים טעימים ביותר, וממשיכה עם נתחי בשר מעולים המגיעים על שיפודי ענק שזורמים לשולחן כל עוד אתה נותן ״אור ירוק״. מסעדה אנינה המציעה מנות בשר מופתיות, שחובבי בשר אמיתיים מתעלפים רק מלשמוע עליהן. אני חוזרת לשם שוב ושוב, ולו בשביל הלחמניות המסורתיות (pão de queijo) הנהדרות המוגשות לשולחן חמות ונימוחות.

201 3rd St, Ste 100, San Francisco, CA 94103

STEM Kitchen and Garden

לחובבי מטבח קליפורני במיטבו, בינות לגנים יפים ונוף עוצר נשימה נמצאת מסעדת STEM Kitchen and Garden. ככה זה כששוכרים דירה ומגלים שבעל הבית היה השף הפרטי של אל פצ׳ינו. הוא מיד מספר לנו על כמה מקומות נסתרים שרק יודעי דבר ומקומיים מכירים. אנו פוסעים לעבר בניין תמים שבשכונת ה-Mission Bay החביבה עלינו, ומגלים את פינת החמד הזאת. המטבח הפתוח, העיצוב המודרני, הירקות האורגניים שגדלים ממש שם בערוגות הירק והמנות המוקפדות והיפות מבטיחים שעוד נשוב.

STEM Kitchen and Garden- 499 Illinois Street, San Francisco

Skool

ולכבוד שבוע המסעדות, אני בוחרת להתחיל את החגיגה במסעדת פירות ים בשם Skool. כבר מזמן רציתי לבקר בה, והחלטתי שהשבוע זאת הזדמנות נהדרת לנסות אותה. לצד התפריט הקבוע, מוגש לי תפריט מיוחד הכולל מנה ראשונה, עיקרית וקינוח ב$25. תענוג!

Skool, 1725 Alameda St, San Francisco, Ca 94103

ולסיום, כמובן שאני מבקשת מיודה שימליץ לי על כמה מסעדות מתוך הרשימה, שהרי מבלי זה הכתבה לא תהיה מושלמת. והוא מיד נעתר,  כי ככה זה בין חברים.

והנה לפניכם ההמלצות של יודה:

Blowfish Sushi to Die For

Waterbar

Garcon  

Blue Plate and/or Old Bus Tavern

אז שימו כפפות, צעיף וכובע ובואו לעיר לחגוג אוכל טוב, והכי חשוב – חברים טובים.

 

שבת שלום!

שלכם,

דלית

על מאפיית הטאבון בסן פרנסיסקו כבר שמעתם?

על מאפיית הטאבון בסן פרנסיסקו כבר שמעתם?

מאת: דלית גבירצמן

היא עומדת בדלת עם סחלב ענק, לבן ועם העיניים הכחולות האלה שלה, המלאות בטוב, ופשוט אי אפשר שלא להתאהב בה. היא נכנסת, מתפעלת מהבית החדש, מתעניינת איך אפשר לעזור ואז שואלת: בטאבון, היית כבר? לא, אני עונה וסקרנותי כבר מתעוררת. אז טל מספרת לי על שני חבר׳ה צעירים, איציק ואבי, חברי ילדות שהחליטו לפתוח מאפייה, ממש כמו בארץ.

ואתם הרי כבר מכירים אותי, רק מלשמוע על מאפים, ואני כבר בעניין, מריחה את הפיתות החמות והאווריריות, מרגישה בפה את טעם הרוגלך הטריים. למחרת בבוקר, בלי היסוס ובלי פקפוק, אני יוצאת לדרך. אני חוצה את הכביש הסואן, מקבלת מחמאה בלתי צפויה ממחוסר בית שעובר מולי ברחוב,  ונעמדת בתור הארוך. אני מביטה בביגלה הקלועים, עם החור הענק, המלח והשומשום, והם יפים וכל כך אמיתיים. הם לוקחים אותי מיד במנהרת הזמן לשנות נעורי ולמאפייה הקטנה בלב שכונה אנונימית ביפו, שהייתה פתוחה כל הלילה. היינו חוזרים מבילוי בתל אביב ואז מישהו היה אומר, למי בא בייגלה? הם היו שוזרים אותם על חוט, ואנחנו לא יכולנו להתאפק והיינו זוללים אותם בעודם חמים. כן, הבייגלה של נעורי מביטים אלי מבעד לזכוכית, והם קרובים. לידם ממתינים הבייגלה עם השומשום, ושוב אני מפליגה בזכרונות אל ילדותי ואל ניחוחות הפיתות הנצחיות של סעיד אבולעפיה. כל יום שישי היה יוצא אבי למסע קניות לשבת וחוזר עם שקיות של פיתות עם שומשום, שאין כמותן בכל העולם כולו.

וכך, בלי לארוז מזוודה, בלי מכס ובלי ג׳ט-לג כאילו חציתי יבשות וימים ואני שם, שוב בבית. מלפני ומאחורי מדברים בעברית, אבי מחלק טעימות ולרגע אני צריכה להזכיר לעצמי שאני בליבה של סן פרנסיסקו ולא בתל אביב. וזה מרגיש לרגע כמו יום שישי בארץ, כשכולם ממהרים לסיים את הסידורים והקניות לפני כניסת השבת, כי הטאבון כשר והוא נסגר בשתיים בצהריים.

אני מתקדמת בתור, והנה הן ניצבות, קטנות, מגולגלות, שחומות ומתוקות. הרוגלך – פסגת האושר של חיי, הקרם דלה קרם של הקונדיטאות היהודית. אני מפליגה אל טעמים נשכחים וזכרונות מתוקים של הרוגלך של סבא מוטל, שהיה אופה אותן בלילות ומביא אותן לנכדים לשבת וטעמן פשוט בלתי נשכח.

אני חושבת בליבי, קרה לנו נס, נס חנוכה, בדיוק עכשיו, לפני החגים, כשכולם מחפשים ותרים אחר הסופגנייה האמיתית, כמו שאנחנו אוהבים ומכירים. כשנחש הגעגוע למשפחה ולחברים בארץ הרים שוב ראש, כששירי הכריסמס כבר עושים לנו לא נעים בגוף, וכשהאווירה הכללית מזכירה לנו שזה לא ממש החג שלנו, בדיוק עכשיו – נפתחו שערי הטאבון והביאו לכאן את הטעמים הנהדרים והמוכרים של הארץ.

הגעתי לקופה ושילמתי בעברית, חזרתי הביתה עם חלה לשבת, בורקסים חמים, רוגלך ובייגלך ולפתע, סוף השבוע הפך לשבת אמיתית. ובבקשה אל תגלו לאיש היקר, שאת הסמבוסק חיסלתי כבר בדרך…

 

Taboon, 132 6th St, San Francisco, CA 94103

http://www.taboonsf.com/​

שבת שלום,

דלית