דיסלקציה: מה הם סימני האזהרה המצריכים אבחון?

דיסלקציה: מה הם סימני האזהרה המצריכים אבחון?

מאת: יפעת שפרן

Kristine Lewis

דוד הינו תלמיד כיתה ג, הוא אוהב לעיין בספרים וטוען שהוא קורא, הוא יודע לענות על שאלות שהמורה שואלת אבל הוא כותב עם שגיאות כתיב רבות. ההורים חשו שיש קושי, אבל המורה טענה שיש להמתין ולחכות בייחוד מאחר שהוא אינו דובר אנגלית כשפת אם. ההורים החליטו לקחת את דוד לאיבחון והסתבר שדוד לא יודע לקרוא ולמעשה הוא "זייף קריאה". בזכות זכרון טוב והרצון להיות כמו כולם בכיתה דוד "צילם" את המילים בזכרונו, אולם כמות המילים שהילד יכול לצלם ולזכור הנה מוגבלת, מתברר שלדוד יש דיסלקציה.

דיסלקציה הינה מילה הלקוחה מיוונית: דיס = קשה לקסיס = מילה, זהו קושי שמתבטא בתחומים רבים אבל אנו שמים לב אליו בעיקר בנושא הכתיבה והקריאה.

דיסלקציה הינה תורשתית,  סביר להניח כי לילד הלוקה בה יהיה הורה, דוד, סבא או סבתא עם אותה לקות. אותרו שלושת הגנים הגורמים לדיסלקציה ובטח לא רחוק היום שגם תמצא לזה תרופה ,אבל עד אז, אנו מתמודדים עם קושי זה באמצעות הוראה מתקנת. 

כ-20% מהאוכלוסיה סובלים מדיסלקציה ברמות שונות: החל מאלו הקוראים ללא קושי, אך יש להם  שגיאות כתיב רבות ועד אלו (ילדים/מבוגרים) שלא מצליחים ללמוד קריאה כלל בשיטות ההוראה הנהוגות בבתי הספר.

ל-50% מהדיסלקטים תתווסף גם הפרעת קשב וריכוז.

אז בואו נתחיל מהסוף – הרבה אופטימיות, כולם יכולים עם העזרה המתאימה ללמוד לקרוא עד רמת קולג' ויש לזכור שילדים עם דיסלקציה ניחנו בכישרונות רבים בתחומים מסויימים בגלל המבנה השונה של העצבים במח ועלינו כהורים למצוא ולחזק כישרונות אלו.

ניתן להבחין בדיסלקציה עוד בגיל הגן מאחר שהיא משפיעה על תחומים נוספים פרט לקריאה. אולם, לפני שאתם מנסים ל"אבחן" את ילדיכם, חשוב לציין כי כל האמור מטה הוא על קצה המזלג ונאמר בהכללה ולכן יש להיוועץ באיש מקצוע רלוונטי, כל מקרה לגופו. איננו מאבחנים דרך כתבות. 

סימנים לדיסלקציה בגיל הגן: (שלושה סימנים ויותר מעוררים חשד לדיסלקציה)iStock_000038478192_Large

-איחור בדיבור

-קושי ללמוד לשרוך שרוכים

-החלפת סדר אותיות או השמטת צלילים בדיבור (למשל אומרים פסגטי במקום ספגטי)

-קושי בזכירת שמות האותיות או סדר האלף בית

-קושי בזכירת כתובת הבית שלהם או מספר הטלפון

-דלקות אוזניים כרוניות

-בלבול בין ימין לשמאל

-קושי בחריזת חרוזים

-קרוב משפחה עם דיסלקציה

-גיבוש יד דומיננטית בגיל מאוחר יחסית (לאחר גיל 5).

סימנים לדיסלקציה בגיל בית ספר:

ילדים עם דיסלקציה הם לרוב מתוחכמים מאד ורוצים להיות מצליחים כמו בני כיתתם ולכן הם לומדים "לזייף קריאה". לאור זאת נעדיף להסתכל על הכתיבה שלהם.

בתחום הכתיבה:

-אחיזת עפרון בצורה שגויה.

-כתיבת אותיות בכל פעם מנקודה אחרת, האותיות בגבהים שונים, לא יכולים להעתיק מהלוח כי כל כמה אותיות הם מרימים את הראש (הם זוכרים כל אות בנפרד ולא כל מילה בנפרד).

-בלבול בכיווניות של האותיות (b-d) (w-m) (b-p)- בלבול זה תקין לחלוטין עד שנתיים מרגע שמתחילים ללמוד קריאה וכתיבה. אחרי שנתיים זה יהווה סימן לקושי כלשהו.

-חוסר שימוש בסימני ניקוד ולא ב-Capital Letters, הם משמיטים המון פעמים את ה-Vowels ומצד שני מוסיפים Silent E  לקישוט כי הם לא יודעים מתי באמת צריך אותה (יש סיבה לכל Silent E שנרשמת).

-קושי בלימוד Sight Words. הלמידה להכתבה של יום שישי קשה להם ולרב אחרי שבועיים ישכחו את המילים שלמדו. למרות שראו וכתבו מילים מסויימות פעמים רבות הם עדיין ייטעו באיות שלהן, מילים כמו friend או because יהיו קשות להם לאיות.

-חוסר רצון ללכת לבית ספר ותלונות על כאבי בטן או ראש.

בתחום הקריאה:

-קריאה איטית, מקוטעת ולא מדוייקת

-ניחוש מילים על בסיס הצורה שלהן או על פי תוכן הסיפור, נעזרים בתמונות שבספר.

-התעלמות מסופיות של מילים ( er, ing ,ed, or)

-הטעויות שלהם אינן מקריות, הם יתבלבלו בין:

girl – gril

how –who

from – form

was – saw

dig – big

may –way

need – needed

should – shoulder

והשגיאות היותר קיצוניות יהיו בין:

Fast – speed

Horse – pony

Journey – trip

-קושי בשינון לוח הכפל

-קושי בזכירת רצף של שלבים בחשבון (כגון חילוק ארוך), כיווניות.

-והכי חשוב, הם אינם יודעים לקרוא רשימות של מילים לא אמיתיות!

בתחום החשבון:

-קושי בשינון לוח הכפל.

-קושי בזכירת רצף של שלבים בחשבון (כגון חילוק ארוך)

-כיווניות לקויה

-קושי בפתרון של בעיות מילוליות ועוד.

במקרה בו זיהיתם קשיים אצל הילד ואתם חושדים שהוא לוקה בדיסלקציה, השלב הבא הוא אבחון אשר יכול להיעשות במסגרת בית הספר או במסגרת פרטית. את כל הפרטים על האבחונים השונים, על היתרונות והחסרונות של איבחון פרטי מול איבחון בית ספרי ועל ההתאמות שמקבלים ילדים בעלי דיסלקציה בבית הספר תוכלו לקרוא בכתבה על התאמות ואבחונים ללקויי למידה בבתי הספר בארה"ב

 

בהצלחה. וזיכרו, השמיים הם הגבול גם עם ליקויי למידה!!!

להתראות,

יפעת שפרן

Yifat Shafran

Certified Barton Tutor

Dyslexia Specialist

sshafran@gmail.com

מה פשר ערבוב הכיתות והחלפת המורה מידי שנה?

מאת: סיגל זיו

המעבר לארצות הברית מעמיד אתגרים בתחומים שונים, וביניהם הכרת מערכת החינוך האמריקאית, וההבדלים מהמערכת בארץ. אחד ההבדלים הבולטים מתבטא בשיטה הנהוגה ברוב בתי הספר באזורנו, לפיה מערבבים את הרכבי הכיתות בשכבת הגיל מידי שנה, ושיבוץ המורה למשך שנה בלבד.

ערבוב שכבת הגיל בכל שנה, שונה מאוד מהנהוג בארץ, שם ילדים נכנסים לכיתה א' ומתגבשים באותה מסגרת כיתתית עד סיום ביה"ס היסודי, מלווים במחנך/ת לשנתיים ולעיתים אף לשלוש שנים. בית הספר היסודי הוא הזירה המרכזית בחייו של הילד, שם מתרחשות האינטראקציות החברתיות, הרגשיות והאקדמיות המשמעותיות ביותר. לכן, הורים רבים תוהים על הרציונל העומד מאחורי השיטה היוצרת הפרדות וחיבורים מחודשים, וכיצד אפשר לעזור לילדים להתמודד עם ההסתגלות לכיתה חדשה מדי שנה.

ערבוב הכיתות הוא נגזרת כמעט הכרחית של החיים הדינאמיים בעמק, משפחות הולכות ובאות, וממילא בכל הרכב גנרי של כיתה יחולו שינויים, גם אם אינם יזומים. איזון ההרכב הכיתתי מתבסס על כמה פרמטרים:

  • מגדרי וסוציאלי- כמות של בנים ובנות, צרכים אישיים ומשפחתיים.
  • לימודי- טווחי הישגים, תלמידים שזקוקים לתשומת לב מיוחדת, תלמידים מצטיינים, תלמידים שרוכשים אנגלית כשפה שניה.
  • רגשי- רמת בשלות בטווח הגיל, מתייחס ליכולת של הילד לשאת תסכול, לשלוט, לנהל ולשנות את עוצמת מאפייני הרגשות שהוא חווה, תוך התאמת הרגשות למציאות המיידית.
  • חברתי- ילדים שנמצאים יחד בכיתה אחת במשך שנים מפתחים קשרים עמוקים. קשרים שעשויים להיות מטיבים או בעיתיים. הם גם מפתחים זהות מעמדית חזקה, ואולי גם יריבויות בתוך הכיתה או בין כיתות.

שלושת הפרמטרים הראשונים משתנים מדי שנה, ועל כן נדרשת הערכה מחודשת, ואילו לגבי הפן החברתי, אומר הרציונל, ערבוב הכיתות מפחית יריבויות וקשרים בעייתיים, מאלץ את הילדים לקשור קשרים חדשים, וכך תורם לשיפור היכולת החברתית.

ומה לגבי החלפת המחנך/ת מידי שנה? מחנך/ת הכיתה מתמחה בשכבת הגיל אותה היא או הוא מלמדים. חדר הכיתה הוא החדר שלהם בבית הספר בו הם בונים את מערך חומרי הלמידה, את ספריית הכיתה, ואת הסביבה הפיזית. המורה על פי רב, לא עוזב/ת את חדר הכיתה, ושכבת הגיל שאותה היא או הוא מלמד/ת, וכך מתמקצע/ת לאורך השנים בשכבת גיל זו.

אריק אריקסון, הפסיכולוג ההתפתחותי טוען שמעברים ושינויים הינם הכרח במהלך החיים. ההתפתחות מחייבת מעבר משלב לשלב כאשר בכל שלב נוצר קונפליקט שמביא למשבר. התמודדות עם האתגר שמביא איתו המשבר יוצרת הזדמנות לחזק כוחות קיימים ולפתח חדשים. ההסתגלות ותחושת ההישג מביאים ליצירת בטחון עצמי ובסיס להתמודדויות עתידיות בשלב ההתפתחותי הבא. עם זאת, מי שלא יעבור את השלב באופן חיובי עלול לפתח קושי בדימוי ובמסוגלות עצמית.

רוב הילדים צולחים את המעבר משנה לשנה בעצמם או עם עזרה ומודעות במסגרת המשפחתית. אבל אצל חלק מהילדים, שעבורם, ניהול עצמי בחברה הוא אתגר גדול במיוחד, עלול להיווצר קושי המצריך פנייה לייעוץ מקצועי.

 

כיצד נוכל לסייע לילדים להסתגל לכיתה חדשה ולמורה חדשה מדי שנה, להתחזק ולצמוח מהתהליך?

  • ילדים קוראים אותנו ההורים כבספר פתוח, הפגנת גישה חיובית והבעת אמון כלפי בית הספר יסייעו לילד להרגיש בטוח.
  • חשוב לשדר לילד בטחון בכוחותיו להסתגל, בררו מהם הרגשות שעולים ביחס לשנה, למורה, לכיתה הבאה. האם יש משהו שמלחיץ אותו או ממה הוא מתרגש.
  • הקשיבו לילד, הקשבה אמיתית וסקרנית, והימנעו מביקורת.
  • שוחחו עם הילד על המשמעות של פתיחת "דף חדש", על ההזדמנויות מבחינה לימודית, חברתית, ואישית. שתפו אותם בדוגמאות רלוונטיות מהחיים שלכם בהם פתחתם "דף חדש".
  • שוחחו על אפשרויות לשמירה על קשר עם החברים שלא ישובצו באותה כיתה בשנה הבאה. החל ממקום מסויים בחצר בו ניתן להיפגש לאכול יחד, וכלה בקביעת שעת משחק אחר הצהריים, הרשמה לאותו חוג וכדומה.
  • שוחחו על חוויות מהעבר בהן התמודד הילד עם שינויים ובאילו אסטרטגיות השתמש על מנת לצלוח אותם.
  • הגדירו יחד מטרות ריאליות וציפיות מתאימות לימים הראשונים של השנה, לחודש הראשון.
  • ניתן ליצור יחד "תיבת הצלחות" לכתוב בכל יום הצלחה אחת ולשים אותה בתיבה. בסוף השבוע לקרוא יחד ולהזכיר את כל ההצלחות השבועיות. בהמשך אפשר כמובן להוריד את התדירות, בקריאה המשותפת אחרי זמן (בסוף השנה) יש תהליך מאוד מרגש ומעצים.
  • חיזוק הייחודיות שיש בילד, על מה שהוא ומי שהוא, במטרה לבנות לו ארגז כלים מבוסס על תחושת המסוגלות וערך עצמי, ילווה אותו תמיד בכל מקום ולאן שילך.

 

*הכותבת, סיגל זיו, הנה יועצת חינוכית, מאמנת אישית בהתמחות ADHD וראש שלוחת ביה"ס בגד כפת בפאלו אלטו.

'הזמזום העברי': אתגר זהותם של ישראלים אמריקאים

'הזמזום העברי': אתגר זהותם של ישראלים אמריקאים

מאת: ד"ר רות קלדרון

יהודי ישראלי נולד לתוך 'זמזום' בלתי פוסק של תרבות עברית. זוהי תוצאה של הוויה עשירה וסמיכה, המתקיימת בנפרד אך לא בניכור מן המערכת הדתית. השפה העברית היא תיבת תהודה שמהדהדת לאדם מילים, מושגים, שמות ומקומות מן העת העתיקה לכאן ולעכשיו. זה מתחיל משמו הפרטי ושם הרחוב בו הוא גר, ממשיך לכותרות העיתון, למושגים בסיסיים כמו 'ממשלה' או 'בטחון' ועד למילות השירים ברדיו.

גם הזמן הישראלי מאפשר תואם בין תיאורי הזמן העתיקים למציאות הישראלית: בניסן הכל מתחיל לפרוח, בתשרי, בסוף קיץ שחון טבעי לעשות חשבון נפש ולהתפלל לגשמים. חגי האור 'נופלים' בדיוק בשיא החורף. החג והמועד ממלאים את המרחב הציבורי: תחפושות בפורים, כבישים ריקים וילדים באופניים ביום כיפור, עמידה בצפירה, סוכות בכל רחוב, מדורות בל"ג בעומר, טיולי ידיעת הארץ, שירי ארבע אחר הצהרים, ארוחת שבת אצל ההורים, ילדי הגן העטורים נר של קרטון על הראש בחנוכה, ילדי בית הספר הנושאים נטיעות בט"ו בשבט, נעלי בית משובצות, חולצה לבנה מכופתרת, מדי חאקי, חולצה כחולה, עניבות של התנועה. ומידי שבוע השקט של שבת בצהרים.

ה'זמזום' העולה מכל אלה מייצר תחושה של בית. של שייכות. האזרח העברי מרגיש בבית בשפה, מפענח את הקודים התרבותיים בקלות ובטבעיות. הוא יכול 'לדבר' בהם. ה'זמזום העברי' מעניק משמעות והקשר, מבנה את זהותנו מבלי דעת, כמים לדג. הוא יישות חיה –  מתפתח ומשתנה ומושפע ומשפיע כל הזמן. הוא מחבר בין קהילות שונות: גם בעולם החרדי מכירים את פס הקול הישראלי, את הרדיו והטלויזיה ואפילו את העולם הוירטואלי, וגם הציבור הערבי מכיר את מנהגי הזמן ושותף להרבה מן התרבות האזרחית.

'הזמזום' הוא סימן ההצלחה של הציונות התרבותית. זו הגשמת חזונם של אחד העם, ביאליק וחברי 'חובבי ציון', שחלמו ליצור מרכז תרבותי רוחני יהודי. מרכז בו תתקיים מציאות טוטלית של חיים לאומיים היונקים את זהותם מן האתוס העברי, משפתו, מן העלילות, הגיבורים, המקומות והזמנים הטמונים באוצרות הרוח של העבר: המקרא, המשנה, התלמוד, הקבלה, החסידות, סיפורי העם, השירה והספרות. עם הנאמנות לאוצרות העבר, תחדש האומה ששבה לארצה את השפה ואת הערכים העולים מן המקורות העתיקים לערכי חיים הנכונים לזמן הזה.

החיים בתוך הזמזום גורמים לתוכן היהודי-עברי המחודש להפוך לחלק מהותי מן המציאות, לטבע שני, הנושא את הזהות. הוא מחבר את הישראלים בינם לבין עצמם בקלות, וניכר בהם גם כשהם יוצאים ל'חוץ לארץ'.

בעשרות השנים האחרונות גדלה והתבססה קהילת ישראלים בעולם, ובמיוחד בצפון אמריקה, עד שכיום מאות אלפים מגדירים עצמם 'ישראלים אמריקאים'. ככל שחולפות השנים מדובר יותר ויותר בישראלים משכילים, בעלי מקצוע, שעברו לחיות במקום עבודתם, שיצאו ללימודים ונשארו, שלא מצאו משרה בחזרה בארץ, או הרחיבו את רשת העסקים שלהם, ולעתים גם כאלו שעייפו מן האינטנסיביות הקהילתית בישראל. אתגר הזהות של הישראלים האמריקאים מטריד את הקהילה עצמה כמו גם את מדינת ישראל. אלו ואלו מכירים בהון האנושי שעלול להתרחק מאיתנו לבלי שוב.

במאמר זה אני מבקשת להציע דרכים לשמירה על הזהות העברית-ישראלית גם מחוץ לארץ. לקיים מרחב תרבותי-עברי בקהילות יהודיות בעולם, במיוחד בקהילת הישראלים היהודים ההולכת וגדלה בארצות הברית ובקנדה. זו קהילה שעד כה אינה מוצאת במבנים הקיימים מחוץ לארץ מענה לזהותה, שכן הזהות היהודית הדתית ומוסד בית הכנסת אינם הולמים את האופן בו הם מגדירים את יהודיותם. סקרים מעידים כי כשבעים אחוזים מבניה של קהילה זו מוותרים על זהותם בדור השני או מאבדים אותה.

החלום האמריקאי: משהו חסר

השקט מורגש רק לאחר זמן מה. כאותה דמות מצוירת ששמה לב כי היא מהלכת באוויר ורק אז נבהלת ונופלת – גם אנחנו, ישראלים בחו"ל, נהנים תחילה מן האנונימיות, מהפרטיות, מלוח שנה שמועדיו אינם נוגעים כל כך ואינם מחייבים; מן הויתור על ההקשבה הכפייתית לחדשות כל חצי שעה. אנחנו זוכים למנוחה מטקסים ממלכתיים, מ'מסכתות' תובעניות מבחינה רגשית, מן הצורך לייצג, לזכור אסונות, להסיק מסקנות, לסכן את הילדים, לשלם מיסים גבוהים, לנהל מחלוקת בלתי פוסקת על זכותנו על הארץ ועל אופיו היהודי של המרחב הציבורי.

ישראלי בצפון אמריקה חופשי לראשונה מההזדהות המלאה עם המדינה. ה'אדמיניסטרציה' האמריקאית מבקשת מן האזרחים הרבה פחות, וקל להזדהות עם ערכיה: האוטובוס הצהוב שחזותו הנוסטלגית מזכירה את שנות החמישים התמימות, תחנות מכבי אש המהוות מוקדי הזדהות עם גבורה אזרחית, דגלים גדולים מתנופפים, ורגע השבועה היומיומית במוסדות החינוך או בארועי הספורט. ההצטברות של כל אלו יחד בשנה מקבילה לכמות אירועי חודש תשרי ישראלי. כאן לא נפגוש במרחב הציבורי עמידת דום בצפירה, לא צום ולא סיורי סליחות. חינוך הילדים חופשי מתוכן דתי, ברחוב בבית הספר הציבורי וברכבת התחתית אפשר להרגיש את כור ההיתוך, ואנחנו הישראלים נהנים להתחמם לאורו.

רק לאחר מנוחה מספקת מן הזמזום מתחילים להרגיש בחסרונה של התרבות המוכרת ולהתגעגע לאותם הדברים עצמם. לבוקר יום שישי על מוספיו, לעדנת ארבע אחרי הצהרים, לנועם ערבי החג, ולהבנה של כל הדקויות.

והנה, לא חולף זמן רב והדור הצעיר משתחרר מן הזיכרון וחופשי מן הנוסטלגיה. ההורים מגלים בהפתעה כי הם ועולמם, השפה והמבטא נחווים על ידי ילדיהם כסרח עודף שעדיף לשכוח, כדי לפנות את כל משאבי המחשבה והכשרון למבטא אמריקאי, לקוד לבוש והתנהגות חדשים, ל'זמזום' אחר.

האתגר אכן גדול.

שלש אפשרויות ראשוניות עומדות בפני משפחה ישראלית אמריקאית המבקשת לשמור על זהותה היהודית מחוץ לישראל:

א. להצטרף לבית כנסת: עבור ישראלי חילוני הצטרפות לבית כנסת אמריקאי היא מהלך לא פשוט. המצב המתוח ביחסי דת-מדינה וחילונים-דתיים בישראל מייצר עוינות והתנכרות של רוב הציבור החילוני כלפי מוסדות דת ממוסדים. החינוך הישראלי, שתפס את יהדותו כתרבות והותיר את הטקס הדתי לחינוך הדתי, בחר שלא ללמד את סידור התפילה. לכן כאשר מגיע הישראלי לבית הכנסת האמריקאי הוא אינו דובר את שפתו. המפגש עם קהילה, אם הוא עובר בהצלחה, מעניק תחושת שייכות ומקל על הבדידות התרבותית. עם זאת, בהשוואה ל'זמזום העברי', מערכת בית הכנסת מוגבלת בעושר המגעים התרבותיים. היא מתקיימת רק בתוך מרחב בית הכנסת, ועבור ישראלי שהיה רגיל בתרבות יהודית-לאומית – היא נחווית כמוגבלת לפרשנות דתית בלבד. בית כנסת מנוהל בדרך כלל תחת סמכות רבנית וגם אותה לא רגיל ישראלי חילוני לכבד. התרבות היהודית החילונית בישראל היא תרבות שמעדיפה להתקיים בלא תיווך. כדי לקבל אל חייהם רב יש צורך בהבניה תרבותית חדשה.

כוחו המשמעותי של בית הכנסת הוא בכניסה לקהילה. באם נוצרת קירבה וחברות בין המשפחה הישראלית לחברי הקהילה, הרי נמנעת הבדידות ותחושת הריקות הקשה ויש סיכוי טוב שההורים כמו הילדים יצליחו לשמור על זהותם היהודית במעבר. הקהילה היהודית-אמריקאית בדרך כלל מצפה מן הישראלים לאמץ את דרכי חייהם, לקבל את יהדותם כ'דת', כמקובל באמריקה, ולהשתתף בתפילות ובארועים. משום כך ההשתלבות מאתגרת במיוחד ומטילה את מירב המאמץ על הצד הישראלי.

ב. להצטרף לקהילה הישראלית: כשישראלים נפגשים אלו עם אלו מורגשת ההקלה. אפשר 'להוציא את הבטן' באופן תרבותי ולהתענג על העברית ועל כללי התנהגות חופשיים יותר. עם זאת לא פעם באירועי הקהילה הישראלית – בעיקר בקהילות מחוץ לניו יורק, לוס אנג'לס, סן פרנסיסקו ומרחבי ההי-טק – יש תחושה שהיא 'תקועה' בתקופה האחרונה בה שהו אנשיה בארץ. המוסיקה, האוכל והפוליטיקה הם בעיקר נוסטלגיים. לא מתקיימת כמעט בכלל תרבות עכשווית משמעותית. ה'יחד' הישראלי לא קשור לחיי היומיום האמריקאים ולהוויה המקצועית של חבריה והוא רגרסיבי משהו. נעים לפגוש ישראלים קצת כמו שנעים לחזור לשבת אצל ההורים: מנוחה חמימה בתוך המוכר והידוע. כמו נעל בית משובצת של 'המגפר' – נוח, אבל לא תנעל אותה לעבודה.

ג. התבוללות: להתבוללות שני פנים. מצד אחד, זו השתלבות חיובית שיש בה התקבלות, עניין והרחבת העולם התרבותי והרוחני. מצד שני, התבוללות היא היבלעות ואבדן הזהות הפרטית לתוך הרוב. אפילו בצפון אמריקה, חברת מהגרים בעלת אתוס של כור היתוך, מעבר לאתוס הרשמי של אזרחות וזכויות חברתיות שוות קיימים מעמדות שאינם רשמיים. הישראלי שבארץ ישראל רגיל להרגיש שהוא נציג הרוב, בעל מעמד מובן מאליו, עלול להרגיש צינה לא מובנת בין האמריקאים. הנימוס האמריקאי עלול רק להגביר תחושה זו. מניות שבארץ ערכן יציב (קיבוץ, יחידה קרבית, טיול במזרח) אינן מוכרות כאן. מי שראה את עצמו כמצליח בתל אביב לא תמיד יוכר ככזה בוושינגטון. הטיפוס להכרה חברתית באמריקה הוא מסע ארוך ומייגע. למהגרים כמעט ואין קיצורי דרך. כאשר ההשתלבות אכן מתרחשת יש בה צדדים רבים של יופי, עומק ועונג אנושיים תרבותיים וחומריים. החלום האמריקאי רלוונטי כתמיד.

הצד השלילי בהתבוללות הוא הקושי לשמור על זהות פרטיקולרית בתוך חברה שבאופן יסודי מקבלת מהגרים בסבר פנים יפות. מבטא זר מתקבל באי נחת. יש עידוד רב, לעתים תקיף, להיות 'אמריקאי' במהירות האפשרית. באווירה כזאת קשה מאוד להעביר לילדים מסורת שאינה תרבות הכלל – לשמור על שפה, כללי התנהגות, מוסר וטקסים. אלו נראים מיושנים ומביכים לעין הצעירה המבקשת להענות להזמנה של כור ההיתוך החדש. שעות העבודה ושעות הלימוד האמריקאיים ארוכות הרבה יותר מהישראליות; המשפחה מבלה במשך ימי השבוע מעט זמן משותף. השפה האנגלית כובשת במהרה את התודעה של בני הדור הצעיר ואם לא מאד מתעקשים– הם מפסיקים לענות בעברית. אובדן העברית הוא ראשית פרימת הזהות. בלעדיה אין למי שהוא עכשיו בן למיעוט תרבותי יכולת אחיזה.

כיצד לייצר 'זמזום' עצמאי

מדינת ישראל מכירה באתגר הזהות של ישראלים אמריקאים ובמספרים הגדולים של מי שאובד לה מידי שנה. משאבים עצומים מוקדשים ל'קירוב' הישראלים היהודים ליהדות ולקהילות היהודיות. רוב רובו של הכסף מיועד לפעילות של שליחים מן המחנה הדתי לאומי בקרב קהילות ובתי ספר. כמו כן מושקע סכום עצום בחב"ד, שאופייה החרדי-חסידי רחוק מאד מן הרוח של ה'זמזום העברי'. חב"ד ידועים ביעילותם בפעולות 'קירוב' וקברניטי המדינה תולים בהם את יהבם. רוב המאמץ שעושה המדינה מושתת אפוא על הבנת הזהות היהודית כזהות דתית, מתוך תפיסה כי רק הקהילות הדתיות שמרו על זהותן. תפיסה זו מתחזקת על ידי הסטטיסטיקה המעידה על אחוזים נמוכים יותר של התבוללות בקהילה הדתית.

אני חולקת על ההנחה הרואה את הדת כאפשרות היחידה לקיימות יהודית. אני רואה בזהות היהודית התרבותית זהות עמוקה, שלמה ובעלת ערך ומצרה על חוסר האמון והקלות בה מניחים נבחרי הציבור לתופעה המופלאה הזאת להעלם בלי מאבק.

ברצוני להציע מספר דרכי פעולה אפשריות נוספות המבוססות על ראיית והבנת הזהות היהודית כזהות תרבותית. אימוץ דרכי פעולה אלה יכול להתבצע בחבורה, קהילה או אירגון כמו גם באופן עצמאי של משפחה או יחיד.

קודם כל עברית

החיים בעברית, שנראים מובנים מאליהם בישראל, הם נס תרבותי גלוי. שפה שראשיתה באלף השני לפני הספירה מתרוננת, מתחדשת ומאפשרת ביטוי עשיר ועכשווי לכל שדרות החיים בהווה. ה'זמזום העברי' – החל משמות האנשים, המקומות, הזמנים והעונות, עבור ברוב מוסדות החברה, שטרי הכסף, סדרי הדין ועד שפת שירי הערש, שפת האהבה ושפת החלום – מציף את ההווה בעושר של משמעות עתיקה-חדשה שמהדהדת בכל.

השפה, הנוגעת במקום האינטימי ביותר של האדם, בחשיבתו, משפיעה באופן עמוק על זהותו. שפה היא לא רק אוצר מילים אלא גם הקשר, טון וסגנון דיבור, אוצר דימויים וקשר לאין-סוף הקשרים מן העבר. מתוך כך נראה כי התנאי לתשתית תרבותית יהודית בכלל ומחוץ לארץ בפרט היא ידיעה עמוקה ושלמה של השפה העברית. היא המפתח לתחושת שייכות במקורות הראשוניים, היא הדרך לשיח משמעותי עם יהודים אחרים. השפה היא מייצרת 'הזמזום' העוטף והאוצר עבור הפרט את היקום היהודי כולו, גם כשהוא מוקף בתרבות אחרת.

ישראלים אמריקאים מגיעים לאמריקה עם המשאב החשוב ביותר כשהוא מובן מאליו: כולם דוברי עברית. המודעות לחשיבותה של השפה והמאמץ לשמור עליה, לדבר בה, עשויה להיות המפתח החשוב ביותר בשמירת הזהות העברית. ההרגל להקשיב לרדיו ולטלוויזיה, לפודקסט ולקולנוע עברי מרגע שעוזבים את הארץ כבר לא מובן מאליו, ולפיכך הוא העבודה התרבותית. מי שיהיה לו בני שיח משמעותיים איתם אפשר לדבר בעברית, יוצרים שימשיכו ליצור בעברית והורים שיצליחו לשמר אצל ילדיהם עברית 'טריה' שמעורה בהתחדשות השפה, שמכירה את היצירה החדשה מספרות ילדים ועד קולנוע – חזקה עליהם שלא יאבדו את 'הזמזום' העברי ויעניקו לעצמם את הכלי היעיל ביותר לעצמאות תרבותית.

מרחבים יהודיים –עבריים מחוץ להקשר דתי

המרכז הקהילתי האמריקאי, ה-JCC, שאופיין במשך שנים רבות בעיקר כפעוטון וכמרכז ספורט, מרחיב כבר שני עשורים את פניו. פרשנות מחודשת למרכז הקהילתי כמקום לטקסים ומפגשי חגים ואירועים על לוח השנה העברי עשויה ליצור מרחב תרבותי מסוג חדש, לאו דווקא דתי, המאפשר מפגש ופעילות שמתאימה לתפיסת העולם של המשתתפים כולם. מקומות נוספים כמו בתי קפה, מוזאונים, תאטראות והרחובות עצמם, עשויים להיות 'מרחב פופ-אפ', לאירועים יהודיים, מרחב שעשוי להתאים לישראלים אמריקאים כמו גם ליהודים אמריקאים שבית הכנסת אינו מספק את כל צרכיהם בתרבות יהודית. מפגשים כאלו, שיש בהם לימוד משותף של טקסט, מופע תרבות או שיח חופשי על שאלות החיים, עשויים לתרום לשתי הקהילות ואף ליצור קהילה חדשה של 'גם וגם'; לא כזאת שתגרום לחבר קהילה לנטוש את שייכותו הקודמת אלא כזאת שתוסיף פן נוסף של שייכות.

יצירה ישראלית אמריקאית כבר קיימת: מאיה ערד המשרטטת את חיי הישראלים בעמק הסיליקון, רובי נמדר המתאר חזיון מקדשי בניו יורק, ורבים אחרים. המרחב התרבותי החדש מרגש ומרתק. הוא בעיני המעבדה המתקדמת ביותר שיש היום בעולם לזהות יהודית.

המרחב הוירטואלי

העשור האחרון שינה את כל מה שידענו על 'מרחב', ואנחנו, המחנכים היהודיים, עוד מתקשים להכיר בעולם החדש. במכוניות של ישראלים אמריקאים ברירת המחדל היא בדרך כלל גלי צה"ל. הטלויזיה נגישה דרך נטפליקס או יו-טיוב, וגם הערוץ הישראלי התעדכן ואפשר לראות בו כמעט כל מה שרואים בארץ. ספרים דיגיטליים קיימים בכל מקום ואמזון יכולה לשנע למי שחפץ בכך ספר חדש של אגי משעול או אסף ענברי אל סף דלתו תוך יממה. שוערי התרבות כבר אינם מנהלים את התנועה של התרבות. התרבות הישראלית הכתובה, המוסיקה, השירה והקולנוע ניתנים לצפייה מכל מקום ובכל שעה. בכל זאת, יש צורך בהכרות וביצירת החיבורים המתאימים כמו גם בלקיחת האחריות להפוך ל'עורך תוכן' עצמאי כדי להתאים בין התוכן ללוח השנה, לטקסי החיים ולצרכים הפרטיים של הפרט והמשפחה. פורטל תרבות עברית גדול, שמחדש את החזון של אחד העם למרכז רוחני יהודי בארץ ישראל, עשוי להיות ספק תוכן יומיומי כמו גם מרחב שמייצר קשר וחיבור בין אנשים ובין קהילות. פורטל כזה עשוי לשרת את בתי הספר העבריים היומיים ואת בתי הספר של אחר הצהרים. יהיה בו מקום למפגשי יוצרים כמו גם להתחברות של כל יהודי מכל מקום בעולם למרחב עברי משותף. השותפות בתרבות היהודית בעולם הוירטואלי מאפשרת מעקף של בעיות רבות שכיום מרחיקות בין קהילות. היא זולה, היא על מקומית ועל זמנית והיא נגישה לכל מי שיש לו טלפון נייד.

לימוד תורה

מאז ומתמיד האמנתי כי התורה היא האדמה המשותפת עליה כל יהודי העולם יכולים לעמוד ביחד. לימוד עכשווי מחדש בכל יום את הברית של מתן תורה. ישנן דרכים רבות ושונות למפגש מתמשך עם מקורות ראשוניים – מקרא, משנה ותלמוד – כמו גם עם מקורות עכשוויים כדוגמת ספרות, שירה וכדומה. מפגש שיש בו הכרות עמוקה כמו גם חשיבה ביקורתית ופרשנות חופשית ויצירתית הוא כלי המעמיק ומעשיר את הזהות התרבותית. לימוד בחברותא, בקבוצות לימוד ובקהילת לימוד מייצר שפה משותפת, מאפשר בירור רעיוני ומוסרי ומייצר אנרגיה לקהילה כולה. יתרונם של הישראלים בשליטתם בעברית מתאזן ביתרונם של היהודים האמריקאים בטקסיות ובניהול עצמי של קהילה. מורים טובים קיימים בשני המרכזים והרשת עשויה לאפשר לימוד מעבר למגבלות העבר.

בתי תרבות

'עלמא', בית לתרבות עברית פועל בתל אביב מאז שנת 1996. זהו מרכז תרבות המבקש להשפיע על עיצוב השיח והיצירה במרחב התרבותי חברתי בישראל. לפני שנים רבות כתבתי הצעה להקמת רשת בתי 'עלמא' ברחבי העולם, בהשראת מרכזי התרבות הצרפתית ברחבי העולם. בתים כאלו דומים במשהו לבתים שהקימו 'חב"ד' והיו להצלחה מוכחת, ודומים במשהו ל'בתי הילל' בקמפוסים. בתים דומים קמים היום על ידי 'בינה' בהודו וזוכים למבקרים רבים. לו יקומו מרכזי תרבות יהודית במרכזי הערים הגדולות שיציעו פעילות תרבותית כמו תיקון ליל שבועות, סליחות, סדר פסח, קבלות שבת, שיעורים קבועים, סדנאות לקראת טקסי חיים, לידה וקבלת פנים של תינוק לעולם, סמינרי כלולות, מפגשי בר ובת מצוה, הצגת תרבות יהודית ישראלית חדשה ודיון בה, ועוד ועוד – הם עשויים להזין את קהילות הישראלים כמו גם להוות מקום מפגש עם אמריקאים המבקשים העמקה ביהדות כתרבות. ההון התרבותי שיווצר בבתים הללו עשוי לעבור ממקום למקום כתערוכות או כסדרות שיעורים ומופעים ולהעשיר את העולם היהודי כולו.

***

ההצלחה הגדולה של הזהות הישראלית מצויה במרחב הציבורי. דווקא שם, ברחוב, במסך הטלוויזיה ובמערכת החינוך, מתממש החלום היהודי שהיה כמוס אלפי שנים בתוך הקהילה הסגורה – חלום המרחב היהודי הטוטאלי, שהוא בטוח בעצמו ויכול להכיל גם לא יהודים בכבוד. במרחב כזה הזמן הוא יהודי, השפה עברית והסיפור הגדול מתרחש שוב ושוב.

את המובנות מאליה הרגועה והשמחה בחלקה הזאת, לא פשוט לארוז כשעוזבים את הארץ ל'רילוקיישן'. אך הדבר אפשרי. כמחנכת יהודייה אני נרגשת לקראת האתגר.

 

*הכותבת, ד"ר רות קלדרון, הינה חברת כנסת וסגנית יושב ראש הכנסת לשעבר מטעם מפלגת "יש עתיד", אשת חינוך וחוקרת תלמוד.

ישראל, קיץ 2018: אוכל משובח, תרבות ישראלית במיטבה ומסע בעיר מרתקת

ישראל, קיץ 2018: אוכל משובח, תרבות ישראלית במיטבה ומסע בעיר מרתקת

מאת: דלית גבירצמן

ישראל, קיץ 2018. חזרתי פתאום, הנה אני בבית. תנו לי רק דקה לנשום. תל אביב, כרגיל, על ספידים, יפו על סטרואידים ואני שוב בעננים. מסוחררת מרוב דברים מדליקים שקורים כאן כל הזמן, ואין רגע דל. אני בוערת כולי מבפנים. בוערת מגעגועים, בוערת מהאהבה, בוערת מהחום. כולם רצים, כולם צופרים, כולם מזיעים, ומן קטע כזה, שכולם פה מדברים עברית. אז למה אלי הם פונים פתאום באנגלית? מה היה בי? מה השתנה בי? אני מתרגלת שוב לדלית של ישראל. דלית מתודלקת, הלומת חושים, פעורת עיניים וזקופת אזניים. ישנה מעט, רוצה לבלוע עוד ועוד, ומהכול. בכל מאפייה, חנות תבלינים או חנות נעליים, כל סרט, כל מופע, כל הצגת תאטרון – אני רוצה מהכול. מתקשה לבחור. סוס אחד נכנס לבר – רוצה. הילד חולם – רוצה. מופע מחול של בת שבע – רוצה. תקליט חדש של דודו טסה – רוצה. ספר חדש של אתגר קרת – רוצה, רוצה. בתי קפה, מסעדות חדשות וכל סוג מאפה שרק קיים תחת השמש היוקדת – רוצה הכול!

קיץ בישראל מרגיש לי שוב כמו הדבר האמיתי, כאילו מישהו קרע מעלי בפראות את הפלסטר וחשף את הגעגוע, ובדרך תלש גם כמה שערות. הכול חי, תוסס ובועט ישר לפנים. לא צריך להתאמץ ולא צריך להתפשר על חיקוי או תחליף זול. אפילו הגסות, החוצפה והבלגן מרגישים אמיתיים ואותנטיים כמו חומוס מעולה, כמו עיתון של שבת, כמו פיצוחים, כמו שבוע הספר, כמו מופע מחווה לחלונות הגבוהים בזאפה, כמו ארקדי דוכין בלילה לבן והשקיעות המהממות מגג הדירה ששכרנו ביפו, שמרגישה מיד כמו בית. אפילו טרפת המונדיאל, הלחות, היתושים ומכת האופניים החשמליים לא מצליחים להעיב על החדווה.

בכל מקום אני פוגשת פנים מוכרים מפה ומשם, וכבר לא ברור לי לרגע מהו הפה ומה השם. כולם זזים מהר, מדברים מהר, והכול בתנועה מתמדת. מקומות נסגרים ומיד נפתחים חדשים. מיצמצת – הפסדת! ותמיד מעבר לפינה, יש עוד איזה בית קפה קטן ומדליק ועוד מאפייה קטנה ומטריפה. והמאפים, אוי המאפים… אני נעה ונדה ברחובות כמו עליסה בארץ המאפים. מכל עבר מביטים לעברי בורקסים חמים, דנישים עגלגלים ומנומשי פרג, גביניות ביס חלומיות, לחמים מכל הסוגים והמינים, ורוגלך נוטפי שוקולד וכולם לוחשים לי ״איט מי״….

הקיץ הזה, לכבוד הגוזלית שהחליטה השנה להישאר מאחור, הביקור הוא בסימן הדו-קיום ורב- התרבותיות. הרבה מקפים והרבה יותר סימני שאלה. אחרי ארבע שנים בקולג׳ ומנה הגונה של BDS בפיתה ישר לגרון, היא זקוקה בדחיפות לעירוי של ארץ ישראל אחרת, לנתח עסיסי של תרבות ישראלית קצוצה דק-דק ברוטב עדין של תקווה ועשייה חברתית עם קמצוץ של אידיאליזם מלמעלה. אז מה עושים? איך מתווכים לילדים את ישראל של היום על כל המורכבות שבה, ואיך משקפים אותה באופן שישמר בהם את האהבה, הגאווה והרצון לתרום ולתת? איך מנגישים להם את המציאות הכאוטית והמייאשת לפרקים מבלי לכבות בהם את אש הנעורים, התום והחיבור לארץ מולדתנו? לעזאזל, לא יכולנו פשוט לנסוע לכרתים?

אז זה מה שתיכננתי הפעם בשבילה ובשבילנו. זהו תמהיל של אוכל משובח, תרבות ישראלית במיטבה, ולמיטיבי קרוא, מסע בעיר מרתקת, והכול בסימן הרב-תרבותיות. יאללה, חברים, לעבודה!

לשוחרי אוכל טוב

מיט פוינט

אתם הרי כבר יודעים, שאני ובשר לא בדיוק הולכים יד ביד אל עבר השקיעה, אבל חנות הבשר החדשה והמשובחת הזאת היא בהחלט משהו לכתוב עליו. ראובן בר, שהוא חבר יקר ובעצמו קרניבור ידוע, הקים ממש בכניסה לאזור התעשיה של הרצליה מקום מעוצב להפליא בשותפות עם אכרם דבאח הנחשב למשווק הגדול ביותר בארץ של בשר טרי. זהו גן עדן לחובבי הבשר באשר הם, וגולת הכותרת- מאפי עראיס ממולאים בבשר מתובל היטב המוגשים עם טחינה, שגרמו אפילו לי לרייר, וזהו בהחלט לא דבר של מה בכך. והטעם, כך מעידים יודעי דבר, לא מן העולם הזה! קצביה חדשה ומשודרגת שעושה חשק לחיות.

מיט פוינט, אבא אבן 3, הרצליה.

Mar&Co

ממש מתחת לבית שלנו ביפו נפתחה לפני חודשים ספורים מסעדת דגים ופירות ים, שכבר הצליחה להכות גלים בקרב פיינשמקרים ואניני טעם למינהם. ותכל׳ס, היכן אם לא ביפו מתבקש לפתוח מסעדת דגים מעולה? במקום המוקפד ונטול הפוזה מוגשות מנות טעימות להפליא של סביצ׳ה, דגים טריים ישר מהגריל, פיש אנד צ’יפס נהדר לצד מנות ראשונות וקוקטיילים מצוינים. אנחנו הלכנו על מנת פתיחה של ירקות שוק על קרם כרובית, סומק ושקדים, סביצ׳ה פרואני עם אננס, תירס, שמן זית וליים, פיש אנד צ׳יפס מהטובים שאכלתי בארץ, דג שלם מתנור גריל הפחמים שהוגש לצד תפו״א מדורה וחמאת צ׳דר. מנות מדויקות, נוטפות טריות וטעם טוב שלצד קוקטיילים מפנקים ומנת קינוח על חשבון הבית הפכו את החוויה לבלתי נשכחת.

Mar&Co, אלעזר בן עזריה 6, תל אביב.

חממה

בדרך למיט פוינט, היינו חייבים, פשוט חייבים לעצור לרגע ולהיכנס לחממה. מצאנו את עצמנו בהיכל של תבלינים, פיצוחים, פירות יבשים ודליקטסים, שגרם לי לחשוב שמתי והגעתי ישירות לגן עדן. תחת קורת גג אחת תוכלו למצוא את כל מה שחשקה בו נפשכם, ומעדנים שאפילו לא ידעתם שרציתם. מזיתים וחמוצים מכל זן שקיים, לכל סוג של אגוז, שקד, בוטן וגרעין קלוי בשלל טעמים ייחודיים, תמרים טריים, קפואים וממולאים באגוזי מלך, מלבי מעודן, תערובות תבלינים ועוד כהנה וכהנה פיצוחים שהפכו את עצירת הפתע לחוויה קולינארית יוצאת דופן. אל תחמיצו!

חממה, שדרות אבא אבן 3, הרצליה.

לחובבי הפחמימות

שרויטמן בייקרי

רק לפני שנתיים סיפרתי לכם על מאפייית ״לחם וחצי״ שנפתחה בשכונת נחלת יצחק והופ, היא כבר הפכה להיסטוריה. על חורבותיה, פתח ערן שרויטמן, שהוא שם מוכר בקולינריה התל אביבית, מאפייה ובית קפה קטן. גולת הכותרת של שרויטמן הם הפרעצלים המשמשים אף להכנת כריכים. הזמנתי את האיש למקל פרעצל עם דג מטיאס המושרה במרינדת שמנת, בצל ותבלינים, וזכיתי לראות את הניצוץ המוכר, האהוב הזה שבעיניו. הנוער, אף הוא התענג על ארוחת בוקר מפנקת שכללה סלמון מעושן, גאודה עיזים, קמבוזולה וסלט ביצים, לצד סלסלה נהדרת של לחמים. ואני, אני שתיתי לי את הקפה שלי בנחת ובנונשלנטיות, כאילו אני וערן שרויטמן חברים מהגן.

שרויטמן בייקרי, נחלת יצחק 30, תל אביב.

חנהל׳ה – בית של לחם

כן, כן, אני יודעת שאתם חושבים עלי שכל מה שקורה מחוץ לתל אביב הוא מבחינתי, טכנית לא קיים. אבל אני איני כזאת, בשביל קפה ומאפה טוב ארחיק נדוד אפילו, אפילו עד… פרדס חנה. אמנם, אשת עקרונות אנוכי, אך הם נמסים כמו חמאה בשמש לנוכח המחשבה על מאפה טרי ומשובח. ולראיה, על ״אלחנן תרבות לחם״ במשמרות פרדס חנה-כרכור, כבר סיפרתי לכם בקיץ שעבר. והפעם, הרשו לי להציג בפניכם את חנהל'ה – בית של לחם. וחנהל׳ה, מלשון פרדס חנהל׳ה, היא מאפייה קטנה וחדשה שפתחו יובל נצר ואביתר באומר המתמחים בלחמי מחמצת, באגטים ופוקאצ׳ות בעבודת יד. במקום תוכלו למצוא גם לחמים ולחמניות מקמח כוסמין, דגנים וקמח מלא, עוגות בחושות, עוגיות, ואפילו ממרחים שונים כמו פסטו המוכן במקום. גררתי אחרי את כל בני המשפחה לארוחת צהריים קלילה שכללה כריכים, סלטים וקינוחים טעימים שהוגשו לנו באדיבות רבה ובחיוך, וכולם נזללו בהנאה רבה!

חנהל'ה, דרך הבנים פרדס חנה כרכור.

בולונז׳רי 96

אמנם הזכרתי אותו גבוה ברשימת ״70 הסיבות לבקר השנה בארץ״, אך אני חייבת לחזור ולציין את אחד המקומות המרהיבים שנפתחו לאחרונה בארץ. זהו מקום שהוא גן עדן לפחמימאניאקים וקינוחים, שכמוני, לא מפספסים אף מאפיית עילית הנפתחת בעיר. השף-קונדיטור המוכשר ערן שוורצברד, שלמד אצל לא אחר מאשר פייר הרמה, עבד אצל רושפלד ואף השתתף כשופט בתוכנית מאסטר שף, מציג לראווה את הווירטואוזיות שלו במאפייה החדשה והיפיפיה שלו. הכול טעים, הכול מוקפד והכול מה-זה עושה חשק. אל תגידו שלא אמרתי.

בולונז׳רי 96, יגאל אלון 96, תל אביב.

לאוהבי המתוקים

קרדינל

בלב תל אביב, ממש בסמוך לכיכר רבין, יש מקום מיוחד שם אפשר לעמוד ולהריח (וגם לקנות) שוקולד. יש שם חנות קטנטנה בלי חלונות, מכונה שעובדת יום ולילה ומוכרות נחמדות עם סינר וכפפות שמציעות שוקולד ופרלינים בכל הצורות. המקום השייך לשוקלטייר אלי טראב, שם דגש על חומרי גלם מעולים והרבה ניסוי וטעייה, מה שהופך את קרדינל למוקד עליה לרגל לכל חובבי המתוק המתוק הזה. אחרי התלבטות קשה אל מול מבחר הפרלינים המפתים, בחרנו לבסוף בפרלין ממולא במוס מרציפן פסיפלורה, פרלין שוקולד חלב ממולא קרמל שרוף עטוף במלח ים, פרלין תות וקרם פיסטוק, אם להזכיר רק כמה.

קרדינל, אבן גבירול 60, תל אביב.

איקה

כשהשף-קונדיטור המתוק בעולם אלון שבו התארח אצלי בבית לסדנה בלתי נשכחת הוא פינק אותנו בקופסה קטנה, מלאה בטוב טעם. וכשאלון שבו ממליץ לי על שוקולד אני מקשיבה לו. כך התוודעתי לאיקה כהן, שוקולטיירית ובעלת Ika Chocolate. אחרי הכשרה והתמחות ברחבי העולם הפכה איקה לשוקולטיירית הבית של ״רביבה וסיליה״ שם עבדה עד שפתחה את המקום שלה ברחוב יד חרוצים בתל אביב. מאז זכתה בהכרה עולמית ופרסים נחשבים בתחרויות שוקולד בינלאומיות. ושוב עמדנו מבולבלים, מתקשים לבחור משלל יצירות המופת המתוקות. צריך לראות בשביל להאמין.

איקה, יד חרוצים 30, תל אביב.

לתאבי התרבות

תערוכת חמסות

במסגרת התימה של הקיץ, דו קיום ורב תרבותיות, עשינו מיד פעמינו לירושלים, למוזיאון לאמנות האיסלאם. שם פגשנו, ממש במקרה, את נדים שיבאן מנהל המוזיאון, שהסביר לנו באדיבות ובסבלנות רבה על התערוכה המדוברת חמסה, חמסה, חמסה המוקדשת כולה לחמסה, כמובן. 555 חמסות שונות מוצגות בתערוכה, הכוללת יצוג של חמסות בעיני כ-50 אמנים ומעצבים מתחומים שונים הכוללים: ציור ופיסול, ניו מדיה, תקשורת חזותית, עיצוב תעשייתי, עיצוב מוצר, צורפות ויודאיקה. בחלק השני מוצג פרויקט המבוסס על אוסף פרטי של אספן היודאיקה וויליאם גרוס, ובו פירקה המעצבת הגרפית שירלי רחל הוכמן את החמסות למרכיבים חזותיים וטקסטואליים, תוך שהיא מזהה בהן תבניות צורניות, סמליות וקישוטיות. באותה הזדמנות נכנסנו גם לתערוכת השעונים המרהיבה, שסיפור הגניבה שלהם על ידי איש בשם נעמן דילר נשמע כאילו הוא לקוח מספר של אגתה כריסטי.

הפלמ״ח 2, ירושלים.

מוזאון העיצוב בחולון

צילום: שי בן אפרים

בתור מי שגדלה בעיר חולון, קשה היה לי שלא להתפעל מהתמורה שחלה בה בשנים האחרונות. מעיר לווין מנומנמת ופרבר תל אביבי בעל תדמית לא פופולרית הפכה חולון ל״עיר הילדים״, והצליחה למתג את עצמה כעיר קולית ומעניינת. ושם, בעיר הקולית והמעניינת, הוקם מוזיאון העיצוב שנחנך בשנת 2010. במבנה האייקוני שעוצב ע״י האדריכל הנודע רון ארד, מוצגת הקיץ תערוכת רטרוספקטיבה של הצמד זגמייסטר & וולש, הנחשב לאחד המובילים בתחום התקשורת החזותית. העבודות של סטפן זגנייסטר וג׳סיקה וולש מאופיינות בעיצוב נועז, חוצפה ופריצת גבולות, אנושיות ורגישות, ובעיקר, באסתטיות מאתגרת ההולמת ביותר את הפלטה הישראלית. בשלל טכניקות, אמצעי ביטוי מגוונים וחומרים בלתי שגרתיים מעוררים אותנו השניים לחשוב על הדימויים שאנו צורכים ומייצרים. תאווה לעיניים.

פנחס איילון 8, חולון.

״ונצואלה״ מופע של להקת בת שבע

אין ביקור מושלם בארץ מבלי לשוטט בשכונת נווה צדק על כל סמטאותיה, בתי הקפה והמסעדות הייחודיות שלה וכל החנויות הקטנות והמקסימות. וכמובן, אי אפשר בלי לצפות בהופעה נוספת של להקת בת שבע, שבכל פעם מפתיעה ומפעימה אותי מחדש. אחרי שנתיים של גאגא בכל יום שלישי עם ג׳יימס גראהם ההורס, אני מכורה. לקצב, ליופי, לאסתטיקה, וכן – גם לעמימות ואפילו לבוטות של מיסטר גאגא, הלא הוא אוהד נהרין. היצירה החדשה של נהרין, ונצואלה, לא חורגת מכל המאפיינים הללו. זהו טקסט תנועתי יפה עד כאב, עמום בדיוק במידה המעוררת בך סקרנות לשאול שאלות, זהו מסע או שמא מחקר אמנותי הדורש ממך כצופה לצלול עמוק יותר אל עצמך בנסיון לאתגר קונספציות ולעורר תחושות. מצוין, מעניין אניגמטי ונפלא כתמיד! מרכז סוזן דלל, תל אביב.

למיטיבי לכת

עמרי אבידר

גולת הכותרת של הביקור שמורה הפעם ליום מיוחד במינו, שבו החלטנו לצאת לסיור מודרך עם עמרי אבידר. כמו שקורה רק בישראל, בעודנו יושבים בוקר אחד בבית קפה תל אביבי, ואני בתזזיתיות אופיינית מחליטה ש״אי אפשר בלי טיול מאורגן״, אני שומעת לראשונה על עמרי. כמובן, שמסתבר שהוא חבר של החברים הכי טובים שלנו, שאחרי שנים רבות בתחום ההייטק, החליט לחזור לאהבה הישנה שלו ולהפוך את התחביב למקצוע. ואכן, במקצועיות, בידענות ובהרבה אהבה לארץ הוביל אותנו עמרי לסיור איכותי ובלתי נשכח בעיר עכו. תוך שעות ספורות תיכנן עבורנו עמרי יום כיף שהתחיל בגנים הבהאיים בחיפה, עבר דרך ראש הנקרה והגיע עד לחוויה מרתקת אל העבר הצלבני המפואר וההווה הססגוני והטעים של העיר עכו. לא לקח לעמרי הרבה זמן לגלות שעבורי – יותר מכל מפגש עם אנשים מיוחדים, ביקור באתרים היסטוריים מרשימים ובאתרי הדתות השונות, והיו רבים כאלו – היכרות עם עיר שכזאת מחייב קודם כל, סיור טעמים וריחות. וכך זכינו לטעום את הפלאפל הכי טעים בעולם, חומוס מושלם, גלידה מבית היוצר של אורי בורי ולקנח בממתקים מזרחיים מופתיים. לטייל עם עמרי נכנס מעתה לר״שימת הדברים שחייבים לעשות בביקור בארץ״. רשמו, רשמו. עמרי אבידר omri-travel.co.il

 

חייבת להגיד תודה לכל האנשים האהובים שתמיד שם בשבילי. עוטפים, מחבקים, מקבלים אותי רק באהבה, טורחים להגיע לכל מקום ובכל שעה כדי לגנוב איתי עוד כוס קפה, עוד דקה של ביחד. תודה שאתם תמיד מפנים לי מקום בחיים שלכם, מוכנים לרוץ איתי לכל מסעדה, בית קפה, מוזאון, מופע וגחמה חדשה שלי. מחבקת אתכם באהבה, וכפי ששרים דודו אהרון ואופק פרץ (המלאך) בלהיט החם של הקיץ, הלב שלי בממתינה… עד הפעם הבאה.

שבת שלום והמשך קיץ נפלא!

שלכם תמיד,

דלית

חיים ברילוקיישן: כיצד תעזרו לילדיכם להתמודד עם מעברים ופרידות?

מאת: עינת בן דוד

בואו נדבר על פרידות…

פרידות הן חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו. למעשה, אנחנו חווים אותן בכל שלב בחיים ובכל מעבר שאנו עוברים. זה מתחיל מהפרידה מהמוצץ ומהחיתול, ממשיך בפרידה מההורים בגן, מבית הספר, מהצבא בדרך לאזרחות, מהקולג', ביציאה מן הקן לבית משלנו ועוד מצבי חיים שונים. בדרך אנחנו גם ניפרדים מאנשים…

גם בעמק שלנו אנחנו נאלצים להתמודד עם פרידות- גם במצבי מעבר שונים וגם ממשפחות שהפכו להיות חלק משמעותי בחיינו ומחליטות להמשיך למקום אחר או לחזור לארץ.

מאחר שהחיים מזמנים לנו לא מעט פרידות, חשוב שיהיו לנו כלים להתמודדות טובה איתם. וכמובן אין כבעל נסיון לכן ככל שנדע להתמודד טוב יותר עם פרידות כך פחות נחשוש מהן.

אז אלו כלים יכולים לעזור לנו ולילדינו להתמודד טוב יותר עם פרידה? איך ניישם אותם ביום יום? וכיצד אפשר להפוך את הפרידה לאירוע עם מסר חיובי?

שיום רגשות ומתן לגיטימציה : פרידה מביאה איתה הצפה של רגשות קשים כמו:  עצב, כעס, פחד, תסכול. לצידן יכולות לבוא גם תחושות של ציפייה, התרגשות ועוד.

חשוב מאוד לתת לגיטימציה לתחושות, לדבר עליהן ולהעלות אותן על פני השטח, וכמובן לתתן להן שם.

כשאין לרגש שם הוא מסתובב לנו בבטן והולך ומתנפח. לפעמים עצם השיום של הרגש והדיבור עליו כבר מוציאה את האוויר ״מהבלון״ הגדול שהתנפח לנו בבטן, מה שיוצר הקלה מיידית.

לא לכל אחד קל לשיים רגשות , לא למבוגרים ולא לילדים. אז איך בכל זאת אפשר לעשות זאת?

אפשר להדפיס דף עם ציורי אימוג׳י ששם הרגש מצויין מתחת לתמונה ולחפש את הפרצוף שמתאר בצורה המדויקת ביותר את ההרגשה שלי, זה הופך את התהליך למוחשי יותר.

כמובן שזו הזדמנות מצויינת גם עבור ההורה לחפש אימוג׳י מתאים עבורו וליצור שיח משותף.

זו הזדמנות טובה גם להורים וגם לילדים לדבר בשפה רגשית.

כלי נוסף שעוזר מאוד בשיום הוא כתיבה: הדף סופג הכל אפשר לכתוב בו על הפרידה, את הרגשות שעולים כתוצאה ממנה, את סיפור החברות הספציפית או סיפור המקום. אפשר לתת אותו כחלק ממתנות הפרידה ואפשר שלא…

מידע: חשוב מאוד לתת לילדים שלנו כמה שיותר מידע רלוונטי ומותאם גיל כמובן, לגבי הפרידה.

ילדים פחות טובים בהבנת סיטואציות, מכיוון שהם פחות טובים בפרשנות שלה. פרשנויות מורכבות מאוסף חוויות שעברנו בחיינו והן למעשה מעצבות את הצורה בה אנחנו רואים את העולם. לילדים יש פחות ניסיון חיים, הם אספו פחות חוויות ולכן יש להם קושי גדול יותר בהבנת הסיטואציה וכך יכול להיווצר מצב שהם מפרשים בפרשנות מוטעית את הסיטואציה ואף מתנהגים על פי פרשנות מוטעית זו.

כשהם חווים פרידה, אנחנו לא תמיד יודעים איזו פרשנות הם נותנים לסיטואציה. אני זוכרת את בתי הקטנה שמהרגע שהיא נולדה היא הייתה תמידעם חיוך על הפנים וכשהגענו לארה"ב היא לאט לאט החלה לנבול. היא בכתה הרבה, לא רצתה ללכת לגן ורק אחרי כמה חודשים כשהייתה בערך בת 3 היא לפתע אמרה כבדרך אגב: "אמא, אף אחד לא אוהב אותי. סבתא לא מבקרת אותי, סבא לא מבקר אותי ומיה החברה הטובה שלי גם לא מבקרת אותי". מבחינתה, העובדה שסבא וסבתא או חברתה הטובה לא באים לבקר אותה לא נובעת מזה שהיא גרה במרחק של 15 שעות טיסה מהם, אלא בגלל שהם לא אוהבים אותה. הפרשנות שלה הייתה מותאמת ליכולות ההבנתיות של ילדה בת 3 ועם החוויה הזאת היא הסתובבה מספר חודשים. ולכן, כדאי תמיד לדבר אתם על הדברים ולתת להם את כל האינפורמציה האפשרית כדי שלא יסתובבו עם מידע מוטעה. אם נדבר על הדברים ונשים את כל הנתונים על השולחן נקטין את הסיכוי שהם יפרשו משהו לא נכון.

בנוף כדאי לתת מידע לגבי המהלך הרגשי בפרידה. שהרי ההצפה הרגשית לא מתקיימת לנצח מרגע התחלת תהליך הפרידה ועד יומנו האחרון… ההצפה היא חלק מהתהליך והיא הולכת קטנה עד שעוצמת הרגשות חוזרת להיות כזו שניתן להכיל אותה.

כדאי לחזור אחורה לנסיון שיש לנו מפרידות אחרות ולהראות שאכן היו רגשות לא נעימים, שהעוצמה שלהם היתה חזקה, אבל שעם הזמן היא ירדה…

עינת בן דוד

זו הזדמנות מצויינת להשתמש גם במיידפולנס ולדעת שטיבען של מחשבות (שהן בעצם המפעיל של הרגש) הוא לזרום, לבוא וללכת… ולכן אם ניתן להם להיות, אך גם נשחרר אותם לזרום החוצה מראשיתו גם עוצמת הרגש תקטן. חשוב לאפשר לעצמינו להיות במחשבה וברגש , לא להיבהל, ממה שהמחשבה מביאה איתה אך יחד עם זאת גם לאפשר להן לזרום מאיתנו החוצה.

אני מרשה למחשבות שמעוררות עצב וגעגוע להיכנס אני מרגישה ואף בוכה  או מבקשת חיבוק אך גם יודעת שהן יחלפו.

צמיחה והעצמה: אז איך אפשר לצמוח מפרידה ?

פרידה היא הזדמנות מצויינת ללמוד על עצמי במצבים מסויימים ובמערכות יחסים. אני מזמינה אתכם להשתמש בפסיכולוגיה החיובית ולחשוב אילו מתנות קיבלתם מהחברות מה הרווחתם ממנה. מה אתם יכולים ללמוד על עצמכם בהתיחס לחברות שנרקמה? איזה חברים אתם, מה אתם מביאים לחברות, מה הצרכים שלכם מחברות, מה החוויה שהיתה לכם ואיך אתם יכולים להמשיך ולייצר חויות משמעותיות נוספות בחייכם. אני מזמינה אתכם להיות מלאי תודה והערכה ממה שקיבלתם מהקשר ולאסוף לסל דבר אחד או שניים שלמדתם על עצמכם מהקשר הזה.

ולבסוף, איך אפשר בלי תחושת השייכות של אדלר?

במצבי פרידה, מעבר, או שינויי תמיד יש ירידה בתחושת שייכות. כידוע תחושת שייכות היא כמו אויר לנשימה ומרגע שיש פחות אויר אנחנו נושמים פחות טוב… החזירו לעצמכם את הנשימה ותדאגו שגם הילד שלכם ינשום באופן סדיר: תנו לו מקום, הוסיפו עוד זמן איכות איתו בזמנים כאלו, תנו לו להרגיש משמעותי על ידי שתשתפו אותו איך אתם מרגישים בפרישות. תאפשרו מקום לרגשות שלו ולעוצמה שלהם,אפשרו לו להרגיש מורגש.

 

הכותבת, עינת בן דוד היא בעלת תואר שני בעבודה סוציאלית (התמחות בנשים), מנחת קבוצות, מדריכת הורים מוסמכת ובעלת קליניקה להדרכה וטיפול.