מתמודדים עם הורים מזדקנים בארץ? הכירו את עו"ד רקפת שפיים שתסייע לכם בכל עניין

מתמודדים עם הורים מזדקנים בארץ? הכירו את עו"ד רקפת שפיים שתסייע לכם בכל עניין

מאת: דלית גבירצמן

לפני עשרים שנה, ארזנו שני פעוטות ושמונה מזוודות וחצינו את האוקינוס אל עבר ארץ לא נודעת. כמו כל הצעירים חסרי המנוח שיוצאים להרפתקה חדשה ומרגשת, לא העלנו בדעתנו ששני עשורים יחלפו ביעף, ולפתע נמצא את עצמנו במצב שבו אנו חיים במקום אחד, ילדינו במקום אחר, ושהורינו לא ישארו צעירים לנצח. על כל המורכבות של מעבר לארץ חדשה והתאקלמות בתרבות אחרת, שבה הריקוד החברתי הוא כה שונה, נכתב כבר רבות. גם על הקושי הכרוך בטיפול בהורים מזדקנים דובר כבר לא מעט. מה שלא נכתב מספיק זאת המצוקה שחווים אנשים במחצית חייהם, כשמחד, עליהם לתמוך עדיין בילדיהם, ומאידך, ההורים מתחילים להזדקק להם יותר ויותר. מצבם הבריאותי של ההורים לפתע מתדרדר והחלטות רבות נופלות לפיתחם של הילדים, בשעה שאוקינוס שלם מפריד ביניהם. בנוסף לקושי הנפשי הכרוך בהחלטות מהסוג הזה והמרחק הפיזי שאף הוא אינו מקל, מתעורר גם הקושי הביורוקרטי בהתנהלות מול גופים ומשרדים ממשלתיים. ושם, בדיוק בפרשת הדרכים המורכבת הזאת, ניצבת עו"ד רקפת שפיים. את רקפת פגשתי באמצע ביקור מולדת, בין סדנת גאגא אצל אוהד נהרין להצגה בקאמרי. קבענו להיפגש בבית הקפה התל אביבי “תולעת ספרים״. זה היה יום חם ולח במיוחד, והגעתי לפגישה בשעה היעודה כולי נוטפת זיעה. ראשית, המם אותי יופיה, אך כשהיא החלה לספר לי מה היא עושה התרשמתי אף יותר.

iStock.com/Pablo_K

לפני קצת יותר מעשר שנים, רקפת היתה היועצת המשפטית של רשת ״דיור מוגן״. כך היא החלה את העיסוק שלה בנדל״ן של הרשת וגם בעבודה עם הדיירים. באותו זמן, היא ילדה את בנה השלישי והמשרה שלה הלכה ותפחה והעומס עליה היה בלתי אפשרי. אחרי כמה חודשים רקפת החליטה לקחת הפוגה, אך לקח לה בדיוק חודשיים להבין שהתשוקה שלה חזקה ממנה. היא החליטה לפתח קונספט חדש שיותאם לסיטואציה שנוצרה בחייה. לאט החלו להגיע אליה אנשים, קרובים וחברים שההורים שלהם נכנסו לדיור מוגן, והם היו זקוקים לסיוע. רקפת הבינה שיש צורך אמיתי בשוק, שאין לו מענה, ולכן החליטה לפתוח משרד משלה ולגייס את הידע המקצועי שלה לטובת הדיירים. זה היה בשנת 2013. מאז, פנו אליה מהאקדמיה והיא החלה ללמד באוניברסיטת תל אביב בתחום הכשרת מנהלים לניהול מוסדות לגיל השלישי. ואם לא די היה בכל אלה, אחרי חוק הדיור המוגן, היא הגיעה לכנסת כדי להיות שותפה לתהליכי החקיקה.

אם תעשו כמוני, ותציצו לרגע בחוק הדיור המוגן, תבינו מדוע יש צורך באשת מקצוע כמו רקפת שפיים, שבקיאה ושולטת בכל רזי החוק ובתיקונים לחוק, ובפרט שהיא גם מביאה איתה נסיון מהעבודה בשטח. תחום הדיור המוגן הוא עולם ומלואו. הוא כולל בתוכו ליווי צמוד החל מהשלב שבו הדיירים עצמאיים, דרך מצב של ירידה תפקודית וצורך במטפל או טיפול תומך.

והנה מה שלמדתי מרקפת לגבי האפשרויות העומדות בפנינו על פני רצף הזמן: כשאדם עובר להתגורר ביחידה לדיור מוגן, הוא מוותר על הדירה הגדולה שלו, שלא משרתת אותו יותר, לטובת יחידה קטנה יותר במתקן שיש בו שטחים משותפים כמו בריכה, חדר כושר וקולנוע, שנועדו להעשיר את חייו. בשלב מאוחר יותר, אם יש ירידה בתפקוד, מוצמד לו מטפל או שהוא עובר אגף. לבסוף, יש גם את הדיירים הסיעודיים שאינם מתאימים יותר לדיור מוגן. החוק טוען שכדי להיות זכאים לדיור מוגן הדיירים צריכים להיות עצמאיים, ויש צוות רב מקצועי שתפקידו לאשר שהאדם יכול לנהל את משק ביתו באופן עצמאי. החוק גם טוען שאי אפשר להשאיר אדם בדיור מוגן כשהצוות הרב מקצועי קובע שברמה תפקודית הוא אינו יכול להישאר שם. במקרה כזה, המשפחה צריכה להחליט האם להעביר את ההורה למחלקה סיעודית בתוך הדיור המוגן או למחלקה חיצונית.

מבחינת המנגנון הכלכלי, הרוב בוחרים במסלול של פיקדון, סכום חד פעמי שמשולם בכניסה לדיור המוגן, ושלושה אחוזים ממנו נשחקים בכל שנה. בנוסף, יש תשלום חודשי שוטף עבור השירותים הבסיסיים של נקיון היחידה, אחזקת המתקנים המשותפים, שירותי מרפאה, חוגים, חיי תרבות, שומר בכניסה וכו׳. ישנו גם מסלול של שכירות, הכולל תשלום חודשי שוטף שהוא גבוה יותר. המסלולים משתנים ומותאמים לצרכים של הדיירים וצריך להכיר את כל האפשרויות.

רקפת מציינת בפני שרק שלושה אחוזים מאוכלוסיית המבוגרים בוחרים בדיור מוגן. כל השאר, אינם יכולים להרשות זאת לעצמם או שהם יעדיפו להישאר בבית. רקפת מספרת לי שהיום אנחנו ניצבים בפני שינויים גדולים בתחום הזה. מדינת ישראל הבינה שיש צורך להגדיל את ההיצע של פרויקטים לדיור מוגן מפני שהמחירים מאוד גבוהים ויש להפחית אותם כדי שיותר אנשים יוכלו להרשות זאת לעצמם. המטרה היא להנגיש את הדיור המוגן למעמד הביניים ולא רק כמענה לעשירון העליון. כמו כן, רשימות ההמתנה לדיור המוגן ארוכות מאוד ולאור הגידול המאסיבי באוכלוסיית הגיל השלישי (על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בשנת 2035 יהיו בישראל 1.4 מליון אנשים מעל גיל 65) חשוב להתארגן בהתאם מבחינת חלופות דיור. יש צורך לשחרר את הקרקעות בבתים המשותפים לטובת דירות קטנות יותר המונגשות לקשישים הבוחרים להישאר בביתם, ובה בעת, לשחרר את הדירות הגדולות לדור הבא. כיום, ישנם 15,000 דיירים בדיור מוגן ובבניה העתידית מדובר על עוד 10,000 יחידות בשנים הקרובות, כך שמדובר במהפכה.

כשרקפת מדברת על פרויקט של דיור מוגן, על התחדשות עירונית וחלופות דיור לגיל השלישי, העיניים שלה נוצצות. כאן אני עוצרת ושואלת אותה מהיכן התשוקה הגדולה לתחום וכיצד התחיל הכול. אין ספק שהיא אוהבת את העיסוק שלה ונהנית מהעשייה, וזה הכי כיף לפגוש אנשים כאלה. רקפת מבהירה לי שהמפגש עם המבוגרים והתהליך שהיא עוברת איתם ביחד מאוד מרגש אותה. מתחת לעורכת הדין הסופר-מקצועית, אני מגלה פן אנושי ואלמנט רגשי שמקסים אותי. התמיכה שרקפת נותנת לאנשים בתקופת המעבר הקשה הזאת, ממלאת אותה סיפוק והקשר האישי שהיא יוצרת איתם חשוב לה מאוד. לא פעם, אחרי שהיא חווה איתם את המעברים, רקפת נקשרת אל האנשים שהיא מלווה ואף מקפידה להמשיך ולשמור איתם על קשר. מאז שהיתה ילדה, ידעה רקפת שהיא רוצה ללמוד משפטים והיא מעידה על עצמה שניחנה בחוש צדק מפותח. היא נולדה בכפר סבא, בגיל 23 החלה ללמוד, סיימה שני תארים, התחתנה וילדה שלושה ילדים. השאיפה שלה לצדק עדיין משמשת לה כמצפן, ונמשכת חרף המציאות שלעיתים טופחת על פניה. האמביציה, המוטיבציה הגבוהה, העקרונות המנחים, והאהבה לעיסוק שלה הם דברים חשובים, שרקפת היתה רוצה להנחיל כמורשת לשלושת בניה.

לפני כשנתיים, רקפת החלה לתת מענה ללקוחות ישראלים ששוהים ברילוקיישן בחו״ל. היא מציעה ליווי צמוד בכל התהליך הכרוך בהחלטות הקשורות לדיור של ההורים, יפוי כוח ועבודה מול הבנקים, זכויות מול ביטוח לאומי וחברות הביטוח. היא נותנת אף סיוע בהחלטות קשות הקשורות לסיום החיים, הצוואה והסדרי קבורה. בתחילת התהליך, רקפת תומכת בהורים, אך ברגע שחלה הדרדרות במצבם, היא עוברת לעבוד לצד הילדים מול הגורמים השונים. היא מהווה one stop shop – גוף אחד יעיל שהם סומכים עליו, שמקצר להם את כל התהליכים. העיקרון שמנחה אותה בעבודתה הוא אמון ויושרה, והיא מקפידה להתאים את הפתרונות לצרכים.

לסיום, אני מבקשת מרקפת לתת מנסיונה עצה להורים ולילדים. ״אני מאוד מאמינה בפתיחות, בשקיפות, בלטפל בדברים ולא להשאיר מאחור אדמה חרוכה. לא להגיד ״אחרי המבול״ וכן לצפות כמה מהלכים קדימה. חשוב להערך נכון, לקיים שיחות קשות ולסגור דברים כדי להקל על ההתנהלות בעתיד. זה פותר הרבה בעיות שניצבות אחר כך מול הילדים, כשההורה לא צלול או שהוא לא נמצא כבר בין החיים. תהליך פרידה נכון עוזר גם לאחים להתקרב. מי שמתכנן נכון את הדברים האלה ומדבר עליהם עכשיו, מצמצם את הסיבוכיות, המורכבויות וההוצאות הצפיות בעתיד. אל תתנו לדברים להפתיע אתכם.״

לפרטים נוספים: https://www.rmslaw.co.il/

rakefet@rmslaw.co.il

שבת שלום!

דלית גבירצמן
dalit@gvirtsman.com

בקרת מולדת: מחשבות על הביקור בישראל

בקרת מולדת: מחשבות על הביקור בישראל

מאת: אביב פרץ

אתה יודע שביקור המולדת שלך בישראל מתקרב כשבסלונך הולכת ומתגבהת לה ערימה של חבילות מ"אמזון", זו המסמנת את הפיכתך לבלדר לעת מצוא בקרב מקורביך, בזכות הכתובת האמריקאית שלך. אלא שאתה לא באמת זקוק לסימן המעיד הזה, אחרי הכול, אתה נושא עיניים לקראת הביקור במשך חודשים. הוא נתפש אצלך כפעולת אתחול, כמאורע שלאחריו יוּשב על כנו הסדר שהוּפר: הגעגועים יבואו על סיפוקם, הפערים שנוצרו יודבקו, והמצברים ימולאו בתחושת בית. אחרי שלושה ביקורי מולדת במהלך שנה וחצי, אני יכול לומר שיותר משמדובר בביקור מולדת – מדובר בבקָּרַת מולדת. כלומר, עיקר הנפח הרגשי של הביקור מקורו לא בפעולת הביקור עצמה, כי אם בכך שהביקור מְזַמן במפגיע את המבקר לבצע הערכה מחודשת של כור מחצבתו.

iStock.com/NDStock

הבקרה השגורה ביותר במהלך הביקור באה לידי ביטוי בהשוואות שאתה עורך בין "כאן" ל"שם". בעיני רוחך אתה רואה מאזניים, ובכל פעם אתה מניח עליהן משקולת נוספת, פעם על כף הזכות ופעם על כף החובה. כך למשל, פמיליאריות נעימה עם המוכר במכולת והמלצרית בבית הקפה – מול נימוס נאות ורשמיות מעונבת; ישירות בוטה וחטטנות מעיקה מצד מכרים, שלא לומר זרים גמורים – מול כיבוד המרחב האישי שלך; תחושת השתייכות, אכפתיות כלפי גורלה של המדינה וצמא להתעדכן בכל פיסת אקטואליה – מול אדישות ותלישות; צפירות נרגנות של נהגים בכביש ונותני שירות המחמיצים מולך פנים – מול איפוק ואדיבות; הנוחות של העברית והיכולת לדייק בה את רעיונותיך – מול העילגות היחסית שלך באנגלית; וכן הלאה. השקילוֹת הללו מתבצעות בראשך באורח בלתי רצוני, ולא תמיד אתה יכול להבחין אם רשימת השקילות נוצרת באופן אותנטי וחף מהטיות, או שמא מדובר בנבואה המגשימה את עצמה.

וכאילו לא די בכך, הביקור מטיח בפניך את הידיעה המעציבה, שבזמן שחיית את חייך במקום אחר, החיים במולדת המשיכו בלעדיך. להלכה, אתה יודע את זה. אלא שביום-יום נוח לך לדחוק את הידיעה הזו אל מחוץ לתודעה שלך. ואילו בזמן הביקור הידיעה הזו פורקת עול, משוטטת לה בחופשיות ומתגוללת עליך באשר תפנה. כך שאתה מסתובב כמו היית מבקר, המתהלך בתערוכת צילומים במוזיאון הנושאת את השם "מעקב אחר הזמן בפעולתו". זה נמצא בנקודות הקטנות. למשל, כשאתה חולף על פני בית קפה מוכר ולפתע מבחין שנסגר, קופא לרגע במקומך ומשתאה מול החנות החדשה שנפתחה על חורבותיו, בלי להותיר ממנו זכר. אבל זה בעיקר צורב בנקודות הגדולות, כשאתה מתראה עם אנשים היקרים ללבך, ומגלה שהם נמצאים במקום אחר מזה שהיו בו בפעם האחרונה שראית אותם, רק לפני כמה חודשים. בין אם זה מקום שמח יותר או עגום יותר – אתה לא היית שם ללוות אותם בתהליך. החמצת אותם. זה גילוי שמערער אותך, כי היית תחת הרושם שאתה מצליח לתחזק חיים כפולים, לחיות כאן אבל עדיין להתעדכן באדיקות ולהתמצא היטב במה שקורה שם. ואז נוחתת עליך ההבנה שהתחושה הזו שאפפה אותך מוטעית, שהאדן הזה שנשענת עליו בבטחה רופף, שיש מחיר מוחשי להיעדרות.

בקרה נוספת שאתה מבצע נוגעת למעגל החברים שלך. כשהיגרת, הותרת מאחוריך חברויות ארוכות שנים, והקשר הרציף שהיה עד אז מנת חלקן, מטבע הדברים הלך והתרופף. כך שלקראת הביקור מתחילים לרחוש בתוכך חששות ומתח, ובינך לבין עצמך אתה תוהה מה יהיה טיבם של המפגשים המחודשים. התהייה הזו זוכה למענה נחרץ, כשבמהלך הביקור אתה לומד שהמפגשים הבלתי אמצעים עם החברים מותירים בך רישום מדויק ומהימן של מהות הקשר עמם. אתה מבין, אתה מרגיש, איזו חברות עומדת איתנה במבחן הזמן והמרחק (ומהרגעים האהובים עלי בכל ביקור הם המפגשים עם החברים למרחקים ארוכים, שבהם כמה שניות אל תוך השיחה אני כבר מרגיש בבית), ואיזה חברות אינה אלא קשר שמיצה את עצמו, עוגן מדומה שהיה בחייך ונמשך רק מכוח האינרציה. במילים אחרות, חוויית ההיקרעות מתוך מעגל החברים שלך בעטיה של ההגירה מחילה עליו מנגנון של ברירה טבעית. זה דבר שלא נעים להפריז בו במילים, אבל הוא נכון.

דבר אחד שאתה בוודאי לומד במהלך ביקור המולדת, שפעם אף כונה חופשת מולדת, הוא שמדובר באירוע שאין לו שום קשר לחופשה. לכל אורך הביקור אתה מצוי במרוץ אחרי הזמן, מלהטט בין מקומות ובין אנשים, מנסה לדחוס אל תוך לוח הזמנים שלך מפגש ועוד מפגש, עד שכבר אי אפשר יותר. מה שמוביל אל הדבר הבא שאתה לומד במהלך ביקור המולדת: לא משנה עד כמה תיערך אליו מראש, תעמול ביסודיות על לוח הזמנים שלו, ותנסה להקדיש זמן לכל בן משפחה וחבר, עדיין יימצא מי מהם שירגיש זנוח וייעלב ממך. אתה בעצם בוחר מראש, מחוסר ברירה, להעליב מישהו. זהו כורח שאין שום דרך לחמוק ממנו, ועל כן – ואת זה אתה מבין רק בדיעבד – צריך פשוט להשלים אתו.

אתה יודע שביקור המולדת שלך בישראל מתקרב לסיומו כשבמזוודתך הולכת ומתגבהת לה ערימה של קפה שחור וזעתר. מותש פיסית ונפשית אתה שם פעמיך אל התחנה האחרונה שלך לפני שדה התעופה: בית ההורים. ובעלותך למטוס, עולמך שוב נבקע לשניים ונתיב מחשבותיך שוב מסתעף לשניים וים רגשותיך שוב נקרע לשניים, ורק את מַמָּשׁוּתְךָ אינך יכול לפצל, היא חגוּרה למושב וממשיכה כאחת.

 

*לקריאת מחשבות נוספות של אביב פרץ היכנסו לבלוג שלו, זוטי דברים.

סן פרנסיסקו-תל אביב: כל מה שרציתם לדעת על הקו החדש של אל על

סן פרנסיסקו-תל אביב: כל מה שרציתם לדעת על הקו החדש של אל על

מאת: שלומית סאם-אקרמן

יורם אלגרבלי

אחרי המתנה וציפייה מרובה, ב-13 במאי תשיק  אל על את הקו הישיר סן פרנסיסקו-תל אביב. עם שלוש טיסות שבועיות, מטוס חדש מהניילונים, צבירת נקודות מואצת ומחיר שלא הכרנו לפני, האלטרנטיבה ליונייטד נראית אטרקטיבית מתמיד. כדי להכיר את הקו החדש ואת האנשים שעומדים מאחוריו, ישבנו לשיחה עם יורם אלגרבלי, מנכ"ל אל על בצפון אמריקה שעם פז"ם של 29 שנה בחברה כבר מכיר היטב את הנוסע הישראלי, את הצרכים שלו ואת הדברים הקטנים שיהפכו את חווית הטיסה שלו לטובה יותר. לדבריו, בקו החדש הושקעה מחשבה רבה בשירות ובהטבות שיינתנו ללקוחות חדשים ובשיחה אתנו הוא נותן את התשובות לכל השאלות הבוערות:

המטוס

"עד לפני שנתיים היה לנו מחסור במטוסים ובטייסים, אל על הצטיידה ב-17 מטוסי בואינג דרימליינר חדשים מדגם  787-9 שהוא המילה האחרונה בעולם התעופה וזה המטוס שישרת את הנתיב מישראל לסן פרנסיסקו. חשוב לציין שלא מדובר בבואינג 737 Max שהתרסק באתיופיה וקורקע על ידי חברות תעופה רבות, לאל על אין את המטוס הזה.

במטוס, שלוש מחלקות שירות:

עסקים- 32 מושבים במבנה של 1 2 1, המאפשרים לכולם מעבר נוח. יש אוכל טוב, מסך 22 אינץ, אינטרנט מהיר, שקעים לUSB, מושבי מיטה 180 מעלות.

פרימיום- מושבים 2 3 2 מחלקה קטנה נפרדת עם 28 כסאות בלבד אשר זהה לרמה של מחלקת עסקים בתוך אמריקה. לכל מושב מסך בגודל 13 אינץ׳, השירות והאוכל הוא כמו של מחלקת עסקים אך ללא מושבי מיטה אלא מושבים עם ריקליין (עם מרווח לרגליים של 96 ס״מ).

תיירים (אקונומי)- מערכת בידור מדהימה, מסכים טאץ' אישיים של 10 אינץ לכל נוסע. אינסוף משחקים, סדרות טלוויזיה עם 15 שפות שונות. יש צ'אט במטוס בין הנוסעים. שקע USB  וחשמל לכל אחד.

בעתיד, יהיה בנתיב לסן פרנסיסקו מחלקה נוספת שהיא אקונומי פלוס. מדובר במספר שורות בקדמת מחלקת האקונומי שכוללת כסאות יותר מרווחים עם יותר מקום לרגליים. העלות למחלקה זו היא תוספת של 160$ לכיוון.

מחיר

"מהיום שאל על נכנסה והכניסה את המחירים במערכת, מחירי יונייטד צללו בין 30 ל-40 אחוז, פשוט כי שמנו את המחירים הנכונים. המחיר עד ה-4 ביוני הוא 999$, ומהאביב עולה ל-1299$ לעונת הקיץ. ישנן הנחות של מינימום 200$ לילד. מחירי הפרימיום- 2499$ והעסקים- 4600$".

נקודות

"אנו מזמינים את כולם להצטרף בחינם למועדון הנוסע המתמיד. חברות במועדון מקנה השוואת מעמד בין יונייטד לאל על. חברי פלטינום ביונייטד יהפכו אוטומטית לחברי פלטינום באל על ואז למעמדות היוקרה יש צבירה מואצת- גולד צובר 10% יותר נקודות, פלטינום צובר 40% יותר וטופ פלטינום צובר 60% יותר. אבל מאחר והחלטנו לפנק את לקוחות הקו החדש, כרגע כל מי שיטוס מסן פרנסיסקו יקבל צבירה מואצת של 25%. אין יחס המרה כזה בשום חברת תעופה אחרת.

בנוסף, חשוב לציין שתוקף הנקודות הוא לשלוש שנים וכדי שאנשים לא יאבדו אותן לאחר תקופה זו, יצאנו בתוכנית חדשה לפיה ניתן להשתמש בנקודות ככסף לכל דבר בדיוטי פרי".

אינטרנט

"אנו מציעים שלוש חבילות של אינטרנט- 5.99$ לאימיילים והודעות טקסט, 14.99$ להורדות, קבצים ווידאו, ו-24.99$ לאינטרנט פס רחב".

טרקלין

"הנוסעים ברמת גולד ומעלה זכאים לכניסה לטרקלין העסקים שבישראל הוא "קינג דוד" ובסן פרנסיסקו זהו טרקלין העסקים של וירג'ין אטלנטיק. זהו אחד הטרקלינים היוקרתיים עם תפריט עשיר ברמת מסעדת יוקרה".

Code-Share

"בצפון אמריקה יש לנו הסכם code-share עם Jet Blue, עם אמריקן איירליינס וב-13 במאי עומדים לחתום עם אייר אלסקה. אלעל מוציאה טיסות מכל צפון אמריקה והיא מתרחבת ליותר ויותר יעדים. כרגע הטיסות הן מלוס אנג'לס, ניו יורק, בוסטון, מיאמי, טורונטו, אורלנדו, לאס וגאס ומשיקאגו יצא קו חדש במרץ 2020. יהיו כאן 60 טיסות שבועויות מכל איזור צפון אמריקה לישראל".

תדירות הטיסות

מסן פרנסיסקו- הטיסה תצא בימי שני ורביעי בשעה 7:40 בערב ושבת 10:40 בערב.

מתל אביב- המראה מתל אביב בשני, רביעי ושישי ב-1 בלילה ונחיתה בסן פרנסיסקו ב-6 בבוקר.

עמידה בזמנים

"עד שנת 2020 תחליף אל על את כל המטוסים הישנים בדרימליינרים מה שיהפוך את אל על לאחת מחברות התעופה הצעירות בעולם עם ממוצע חיים של מטוס של 5 שנים. מאחר שמדובר במטוסים חדשים מהניילונים הסיכויי לתקלות יצטמצם משמעותית ובהתאמה גם הסיכויי לאיחורים. בנוסף, בסן פרנסיסקו יש למטוס זמן קרקע של 13 שעות ו-40 דקות בין טיסה לטיסה כך שגם במקרה שיש תקלה במטוס יש זמן רב לתקן אותה ולכן לא תהיה לו סיבה לצאת באיחור.

במקרה הגרוע ויש תקלה שאי אפשר לתקן אותה, יש חוק ואל על היא שומרת חוק, אנחנו נמצא חלופות. יש לנו 10 טיסות ביום מכל מיני יעדים בצפון אמריקה וביניהם לאס וגאס, לוס אנג'לס וניו יורק, כך שפתרון מהיר ימצא בודאות".

הדתה

"נתקלנו באמירות של אנשים ששוללים טיסה עם אל על בגלל חרדים והדתה. לצערנו, החרדים לא טסים רק איתנו, הם טסים גם עם יונייטד ועם דלתא ועם חברות תעופה רבות, אז מי שחושב שבחברה אחרת הוא לא יתקל בתקריות כאלה או אחרות כמו החלפת כיסא, הוא טועה. דווקא בגלל שאנחנו מכירים את הד.נ.א של הלקוח החרדי וגם של החילוני, אנחנו נתייחס למקרה ביתר רגישות. אל על מקדמת ערכים של סובלנות ואהבה ולא עושה חרמות ומלחמות, המקרים שמוצגים בתקשורת הם בודדים מאוד ועצם הדיבור הזה מצית את השיח ויוצר מציאות. במקרה של הקו של סן פרנסיסקו השיח הזה הוא עוד יותר לא רלוונטי מאחר שמדובר באוכלוסיה חילונית בעיקרה. מי שכל הזמן מניף את דגל ההדתה ופוסל חברת תעופה בגלל זה, צריך לקחת בחשבון שהוא יכול גם לשבת ליד מישהו עם ריח גוף לא נעים במיוחד, לפני ילד שיבעט בו בגב לכל אורך הטיסה, ליד מישהו שישמע מוזיקה באוזניות בפול ווליום או ליד מישהו שמן שיתפוס לו חצי מהכיסא, אז בואו ונוציא מתוכנו את שנאת החינם ונפסיק לקטלג אוכלוסיות שלמות".

דייל/ת מלווה

אנו מציעים שירות של Unaccompanied Minors לכל ילד מגיל 5 עד 15. הילד מקבל ליווי במהלך הטיסה עד לאולם היוצאים, כולל איסוף מזוודה. הליווי הוא עם דייל/ת צמוד, אשר דואג/ת לו במהלך הטיסה עד למסירה של הילד לאפוטרופוס שמקבל אותו בארץ. עלות השירות היא 100$ לילד אחד, עד שלושה ילדים 150$.

יצירת קשר

ליאת וינקלר היא הנציגה שלנו בסן פרנסיקו, היא מנהלת המכירות שלנו באיזור והכתובת לכל השאלות. ניתן ליצור עמה קשר דרך האימייל: liatw@elal.co.il

כיצד תאכפו בישראל הסכם גירושין שנחתם כאן?

כיצד תאכפו בישראל הסכם גירושין שנחתם כאן?

מאת: עו"ד שרון אריאלי וסתיו וייס

הגירה לארץ חדשה ורחוקה טומנת בחובה אתגרים רבים: קשיי קליטה, שפה, מרחק מרשת הביטחון

המוכרת, מציאת עבודה חדשה וכו'. ישנם זוגות שלא צולחים את האתגרים הללו, נפרדים ואף בוחרים

להפריד כוחות ולהתגרש.

Wife signs divorce decree form with ring

לאלו אשר בחרו להישאר במדינה אליה היגרו מישראל ולהגיע לידי הסכם גירושין בה, ישנה אופציה

לאכוף את הסכם הגירושין בישראל.

פסק דין שניתן במדינה זרה, או לצורך העניין הסכם שקיבל תוקף של פסק דין באותה מדינה, אינו ניתן

לאכיפה בישראל באופן אוטומטי. יש לפתוח בהליך משפטי מול בית משפט מוסמך בישראל. בתום

ההליך, פסק החוץ יקבל תוקף זהה לתוקפו של פסק דין שניתן בישראל.

בהתאם לחוק אכיפת פסקי חוץ תשי"ח 1985 (להלן: "חוק אכיפת פסקי חוץ" ו/או "החוק"), על

ההסכם אותו מבקשים לאכוף בישראל לעמוד בארבעה תנאים מצטברים כדלקמן:

  1. ההסכם קיבל תוקף של פסק דין מאת בית המשפט המוסמך במדינה בה ניתן.
  2. פסק הדין הינו סופי ואינו ניתן לערעור (עם זאת, בית המשפט רשאי, לפי הנסיבות, לאכוף פסק חוץ

זמני או צו ביניים בענייני מזונות אף כשהוא ניתן עוד לערעור).

  1. ההסכם ניתן לאכיפה בישראל ואינו נוגד את תקנת הציבור.
  2. ההסכם הינו בר ביצוע במדינה בה ניתן.

תנאי נוסף לאכיפת פסק החוץ בישראל הינו הדדיות באכיפה. פסק-חוץ לא יוכרז אכיף בישראל אם ניתן

במדינה שלפי דיניה אין אוכפים פסקים של בתי המשפט בישראל. ישנם כמובן עוד תנאים בחוק אשר

לא נתייחס אליהם במאמר זה, ויש לבחון כל מקרה לגופו.

הרעיון המרכזי של חוק אכיפת פסקי חוץ הוא שלא להיזדקק לבדיקה מקומית ומחודשת של ההליך

המשפטי שנדון בערכאה זרה, שכן במקרה זה אין בית המשפט המקומי בישראל בודק את תוכנו של פסק

הדין אלא רק נדרש לאוכפו לפי "קליפת הפסק ולא של תוכנו", ועל כן הדינים החלים על הגירושין, בין

היתר בעניין חלוקת רכוש ו/או משמורת ו/או מזונות במדינת ישראל אינם רלוונטיים, שכן הם אינם

באים לידי ביטוי באכיפת פסק החוץ (ה"פ 246/96 שובל נ' פרטוק).

חשוב לציין, כי גם אם נפלו טעויות בפסק החוץ, לא יהיה בכך כדי למנוע את אכיפתו של הפסק בישראל ובלבד שהוא עומד בכל התנאים המנויים בחוק אכיפת פסקי חוץ. הדבר נועד, בין היתר, להגן על המערכת

המשפטית ולשים קץ להתדיינות המשפטית, שכן לא ייתכן שסכסוך שכבר הוכרע ואינו ניתן עוד לערעור

ייפתח מחדש במדינה שונה (בכפוף לסייגים המנויים בחוק), וכן לכבד את מערכות השיפוט של המדינות

השונות על מנת לעודד הדדיות ואכיפת פסקי דין ישראלים על ידי אותן מדינות.

את הסכם הגירושין אשר קיבל תוקף של פסק דין במקום התושבות יש לתרגם נוטריונית לעברית ולהגיש

ביחד עם בקשה מתאימה ומסמכים תומכים נוספים לבית המשפט לענייני משפחה בישראל, לצורך

אכיפתו בישראל.

במידה שאחד מבני הזוג יבחר לחזור ולחיות בישראל הוא יוכל ליהנות מהזכויות המוקנות לו מכוח הסכם

הגירושין, קרי הזכות למזונות, חלוקת רכוש (הכוונה לרכוש הנמצא בישראל), משמורת וכו'. ככל

וההסכם כולל רכוש בישראל, אכיפתו בישראל תהיה הכרחית על מנת להוציא לפועל את חלוקת הרכוש

בין הצדדים.

כמו כן, אכיפת ההסכם בישראל, ככל וההסכם כולל חלוקת מקרקעין, תייתר את הצורך בתשלומי מיסים

ו/או בדיווח לרשויות מיסוי מקרקעין בישראל מאחר שהעברת זכויות במקרקעין (או בזכות באיגוד

מקרקעין) הנעשית על פי פסק דין שניתן אגב הליכי גירושין לא נחשבת כמכירה או כפעולה באיגוד לעניין

חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) תשכ"ג 1963- , וזאת בין אם ההעברה מתבצעת בין בני הזוג ובין

אם ההעברה הינה מהם לילדיהם.

לסיכום, הליך הגירושין הינו הליך מורכב ולא פשוט, על אחת כמה וכמה כשהוא מתרחש במדינה שאיננה מדינת המוצא ועל כן חשוב מאוד לדעת מהן האפשרויות ו/או הזכויות העומדות בפני כל אחד מהצדדים ולקבל ייעוץ והכוונה נכונים גם במדינת המוצא וגם במדינת התושבות.

משרד עורכי הדין וייס אריאלי ושות' מתמחה בייצוג תושבי חוץ. למשרד שלוחה בסיליקון וואלי ובישראל.

www.weissarieli.com 

*** המפורט לעיל מהווה מידע כללי בלבד ואין לראות במאמר זה כייעוץ משפטי. יש להוועץ עם אנשי מקצוע מתאימים ולבחון כל מקרה לגופו.

'הזמזום העברי': אתגר זהותם של ישראלים אמריקאים

'הזמזום העברי': אתגר זהותם של ישראלים אמריקאים

מאת: ד"ר רות קלדרון

יהודי ישראלי נולד לתוך 'זמזום' בלתי פוסק של תרבות עברית. זוהי תוצאה של הוויה עשירה וסמיכה, המתקיימת בנפרד אך לא בניכור מן המערכת הדתית. השפה העברית היא תיבת תהודה שמהדהדת לאדם מילים, מושגים, שמות ומקומות מן העת העתיקה לכאן ולעכשיו. זה מתחיל משמו הפרטי ושם הרחוב בו הוא גר, ממשיך לכותרות העיתון, למושגים בסיסיים כמו 'ממשלה' או 'בטחון' ועד למילות השירים ברדיו.

גם הזמן הישראלי מאפשר תואם בין תיאורי הזמן העתיקים למציאות הישראלית: בניסן הכל מתחיל לפרוח, בתשרי, בסוף קיץ שחון טבעי לעשות חשבון נפש ולהתפלל לגשמים. חגי האור 'נופלים' בדיוק בשיא החורף. החג והמועד ממלאים את המרחב הציבורי: תחפושות בפורים, כבישים ריקים וילדים באופניים ביום כיפור, עמידה בצפירה, סוכות בכל רחוב, מדורות בל"ג בעומר, טיולי ידיעת הארץ, שירי ארבע אחר הצהרים, ארוחת שבת אצל ההורים, ילדי הגן העטורים נר של קרטון על הראש בחנוכה, ילדי בית הספר הנושאים נטיעות בט"ו בשבט, נעלי בית משובצות, חולצה לבנה מכופתרת, מדי חאקי, חולצה כחולה, עניבות של התנועה. ומידי שבוע השקט של שבת בצהרים.

ה'זמזום' העולה מכל אלה מייצר תחושה של בית. של שייכות. האזרח העברי מרגיש בבית בשפה, מפענח את הקודים התרבותיים בקלות ובטבעיות. הוא יכול 'לדבר' בהם. ה'זמזום העברי' מעניק משמעות והקשר, מבנה את זהותנו מבלי דעת, כמים לדג. הוא יישות חיה –  מתפתח ומשתנה ומושפע ומשפיע כל הזמן. הוא מחבר בין קהילות שונות: גם בעולם החרדי מכירים את פס הקול הישראלי, את הרדיו והטלויזיה ואפילו את העולם הוירטואלי, וגם הציבור הערבי מכיר את מנהגי הזמן ושותף להרבה מן התרבות האזרחית.

'הזמזום' הוא סימן ההצלחה של הציונות התרבותית. זו הגשמת חזונם של אחד העם, ביאליק וחברי 'חובבי ציון', שחלמו ליצור מרכז תרבותי רוחני יהודי. מרכז בו תתקיים מציאות טוטלית של חיים לאומיים היונקים את זהותם מן האתוס העברי, משפתו, מן העלילות, הגיבורים, המקומות והזמנים הטמונים באוצרות הרוח של העבר: המקרא, המשנה, התלמוד, הקבלה, החסידות, סיפורי העם, השירה והספרות. עם הנאמנות לאוצרות העבר, תחדש האומה ששבה לארצה את השפה ואת הערכים העולים מן המקורות העתיקים לערכי חיים הנכונים לזמן הזה.

החיים בתוך הזמזום גורמים לתוכן היהודי-עברי המחודש להפוך לחלק מהותי מן המציאות, לטבע שני, הנושא את הזהות. הוא מחבר את הישראלים בינם לבין עצמם בקלות, וניכר בהם גם כשהם יוצאים ל'חוץ לארץ'.

בעשרות השנים האחרונות גדלה והתבססה קהילת ישראלים בעולם, ובמיוחד בצפון אמריקה, עד שכיום מאות אלפים מגדירים עצמם 'ישראלים אמריקאים'. ככל שחולפות השנים מדובר יותר ויותר בישראלים משכילים, בעלי מקצוע, שעברו לחיות במקום עבודתם, שיצאו ללימודים ונשארו, שלא מצאו משרה בחזרה בארץ, או הרחיבו את רשת העסקים שלהם, ולעתים גם כאלו שעייפו מן האינטנסיביות הקהילתית בישראל. אתגר הזהות של הישראלים האמריקאים מטריד את הקהילה עצמה כמו גם את מדינת ישראל. אלו ואלו מכירים בהון האנושי שעלול להתרחק מאיתנו לבלי שוב.

במאמר זה אני מבקשת להציע דרכים לשמירה על הזהות העברית-ישראלית גם מחוץ לארץ. לקיים מרחב תרבותי-עברי בקהילות יהודיות בעולם, במיוחד בקהילת הישראלים היהודים ההולכת וגדלה בארצות הברית ובקנדה. זו קהילה שעד כה אינה מוצאת במבנים הקיימים מחוץ לארץ מענה לזהותה, שכן הזהות היהודית הדתית ומוסד בית הכנסת אינם הולמים את האופן בו הם מגדירים את יהודיותם. סקרים מעידים כי כשבעים אחוזים מבניה של קהילה זו מוותרים על זהותם בדור השני או מאבדים אותה.

החלום האמריקאי: משהו חסר

השקט מורגש רק לאחר זמן מה. כאותה דמות מצוירת ששמה לב כי היא מהלכת באוויר ורק אז נבהלת ונופלת – גם אנחנו, ישראלים בחו"ל, נהנים תחילה מן האנונימיות, מהפרטיות, מלוח שנה שמועדיו אינם נוגעים כל כך ואינם מחייבים; מן הויתור על ההקשבה הכפייתית לחדשות כל חצי שעה. אנחנו זוכים למנוחה מטקסים ממלכתיים, מ'מסכתות' תובעניות מבחינה רגשית, מן הצורך לייצג, לזכור אסונות, להסיק מסקנות, לסכן את הילדים, לשלם מיסים גבוהים, לנהל מחלוקת בלתי פוסקת על זכותנו על הארץ ועל אופיו היהודי של המרחב הציבורי.

ישראלי בצפון אמריקה חופשי לראשונה מההזדהות המלאה עם המדינה. ה'אדמיניסטרציה' האמריקאית מבקשת מן האזרחים הרבה פחות, וקל להזדהות עם ערכיה: האוטובוס הצהוב שחזותו הנוסטלגית מזכירה את שנות החמישים התמימות, תחנות מכבי אש המהוות מוקדי הזדהות עם גבורה אזרחית, דגלים גדולים מתנופפים, ורגע השבועה היומיומית במוסדות החינוך או בארועי הספורט. ההצטברות של כל אלו יחד בשנה מקבילה לכמות אירועי חודש תשרי ישראלי. כאן לא נפגוש במרחב הציבורי עמידת דום בצפירה, לא צום ולא סיורי סליחות. חינוך הילדים חופשי מתוכן דתי, ברחוב בבית הספר הציבורי וברכבת התחתית אפשר להרגיש את כור ההיתוך, ואנחנו הישראלים נהנים להתחמם לאורו.

רק לאחר מנוחה מספקת מן הזמזום מתחילים להרגיש בחסרונה של התרבות המוכרת ולהתגעגע לאותם הדברים עצמם. לבוקר יום שישי על מוספיו, לעדנת ארבע אחרי הצהרים, לנועם ערבי החג, ולהבנה של כל הדקויות.

והנה, לא חולף זמן רב והדור הצעיר משתחרר מן הזיכרון וחופשי מן הנוסטלגיה. ההורים מגלים בהפתעה כי הם ועולמם, השפה והמבטא נחווים על ידי ילדיהם כסרח עודף שעדיף לשכוח, כדי לפנות את כל משאבי המחשבה והכשרון למבטא אמריקאי, לקוד לבוש והתנהגות חדשים, ל'זמזום' אחר.

האתגר אכן גדול.

שלש אפשרויות ראשוניות עומדות בפני משפחה ישראלית אמריקאית המבקשת לשמור על זהותה היהודית מחוץ לישראל:

א. להצטרף לבית כנסת: עבור ישראלי חילוני הצטרפות לבית כנסת אמריקאי היא מהלך לא פשוט. המצב המתוח ביחסי דת-מדינה וחילונים-דתיים בישראל מייצר עוינות והתנכרות של רוב הציבור החילוני כלפי מוסדות דת ממוסדים. החינוך הישראלי, שתפס את יהדותו כתרבות והותיר את הטקס הדתי לחינוך הדתי, בחר שלא ללמד את סידור התפילה. לכן כאשר מגיע הישראלי לבית הכנסת האמריקאי הוא אינו דובר את שפתו. המפגש עם קהילה, אם הוא עובר בהצלחה, מעניק תחושת שייכות ומקל על הבדידות התרבותית. עם זאת, בהשוואה ל'זמזום העברי', מערכת בית הכנסת מוגבלת בעושר המגעים התרבותיים. היא מתקיימת רק בתוך מרחב בית הכנסת, ועבור ישראלי שהיה רגיל בתרבות יהודית-לאומית – היא נחווית כמוגבלת לפרשנות דתית בלבד. בית כנסת מנוהל בדרך כלל תחת סמכות רבנית וגם אותה לא רגיל ישראלי חילוני לכבד. התרבות היהודית החילונית בישראל היא תרבות שמעדיפה להתקיים בלא תיווך. כדי לקבל אל חייהם רב יש צורך בהבניה תרבותית חדשה.

כוחו המשמעותי של בית הכנסת הוא בכניסה לקהילה. באם נוצרת קירבה וחברות בין המשפחה הישראלית לחברי הקהילה, הרי נמנעת הבדידות ותחושת הריקות הקשה ויש סיכוי טוב שההורים כמו הילדים יצליחו לשמור על זהותם היהודית במעבר. הקהילה היהודית-אמריקאית בדרך כלל מצפה מן הישראלים לאמץ את דרכי חייהם, לקבל את יהדותם כ'דת', כמקובל באמריקה, ולהשתתף בתפילות ובארועים. משום כך ההשתלבות מאתגרת במיוחד ומטילה את מירב המאמץ על הצד הישראלי.

ב. להצטרף לקהילה הישראלית: כשישראלים נפגשים אלו עם אלו מורגשת ההקלה. אפשר 'להוציא את הבטן' באופן תרבותי ולהתענג על העברית ועל כללי התנהגות חופשיים יותר. עם זאת לא פעם באירועי הקהילה הישראלית – בעיקר בקהילות מחוץ לניו יורק, לוס אנג'לס, סן פרנסיסקו ומרחבי ההי-טק – יש תחושה שהיא 'תקועה' בתקופה האחרונה בה שהו אנשיה בארץ. המוסיקה, האוכל והפוליטיקה הם בעיקר נוסטלגיים. לא מתקיימת כמעט בכלל תרבות עכשווית משמעותית. ה'יחד' הישראלי לא קשור לחיי היומיום האמריקאים ולהוויה המקצועית של חבריה והוא רגרסיבי משהו. נעים לפגוש ישראלים קצת כמו שנעים לחזור לשבת אצל ההורים: מנוחה חמימה בתוך המוכר והידוע. כמו נעל בית משובצת של 'המגפר' – נוח, אבל לא תנעל אותה לעבודה.

ג. התבוללות: להתבוללות שני פנים. מצד אחד, זו השתלבות חיובית שיש בה התקבלות, עניין והרחבת העולם התרבותי והרוחני. מצד שני, התבוללות היא היבלעות ואבדן הזהות הפרטית לתוך הרוב. אפילו בצפון אמריקה, חברת מהגרים בעלת אתוס של כור היתוך, מעבר לאתוס הרשמי של אזרחות וזכויות חברתיות שוות קיימים מעמדות שאינם רשמיים. הישראלי שבארץ ישראל רגיל להרגיש שהוא נציג הרוב, בעל מעמד מובן מאליו, עלול להרגיש צינה לא מובנת בין האמריקאים. הנימוס האמריקאי עלול רק להגביר תחושה זו. מניות שבארץ ערכן יציב (קיבוץ, יחידה קרבית, טיול במזרח) אינן מוכרות כאן. מי שראה את עצמו כמצליח בתל אביב לא תמיד יוכר ככזה בוושינגטון. הטיפוס להכרה חברתית באמריקה הוא מסע ארוך ומייגע. למהגרים כמעט ואין קיצורי דרך. כאשר ההשתלבות אכן מתרחשת יש בה צדדים רבים של יופי, עומק ועונג אנושיים תרבותיים וחומריים. החלום האמריקאי רלוונטי כתמיד.

הצד השלילי בהתבוללות הוא הקושי לשמור על זהות פרטיקולרית בתוך חברה שבאופן יסודי מקבלת מהגרים בסבר פנים יפות. מבטא זר מתקבל באי נחת. יש עידוד רב, לעתים תקיף, להיות 'אמריקאי' במהירות האפשרית. באווירה כזאת קשה מאוד להעביר לילדים מסורת שאינה תרבות הכלל – לשמור על שפה, כללי התנהגות, מוסר וטקסים. אלו נראים מיושנים ומביכים לעין הצעירה המבקשת להענות להזמנה של כור ההיתוך החדש. שעות העבודה ושעות הלימוד האמריקאיים ארוכות הרבה יותר מהישראליות; המשפחה מבלה במשך ימי השבוע מעט זמן משותף. השפה האנגלית כובשת במהרה את התודעה של בני הדור הצעיר ואם לא מאד מתעקשים– הם מפסיקים לענות בעברית. אובדן העברית הוא ראשית פרימת הזהות. בלעדיה אין למי שהוא עכשיו בן למיעוט תרבותי יכולת אחיזה.

כיצד לייצר 'זמזום' עצמאי

מדינת ישראל מכירה באתגר הזהות של ישראלים אמריקאים ובמספרים הגדולים של מי שאובד לה מידי שנה. משאבים עצומים מוקדשים ל'קירוב' הישראלים היהודים ליהדות ולקהילות היהודיות. רוב רובו של הכסף מיועד לפעילות של שליחים מן המחנה הדתי לאומי בקרב קהילות ובתי ספר. כמו כן מושקע סכום עצום בחב"ד, שאופייה החרדי-חסידי רחוק מאד מן הרוח של ה'זמזום העברי'. חב"ד ידועים ביעילותם בפעולות 'קירוב' וקברניטי המדינה תולים בהם את יהבם. רוב המאמץ שעושה המדינה מושתת אפוא על הבנת הזהות היהודית כזהות דתית, מתוך תפיסה כי רק הקהילות הדתיות שמרו על זהותן. תפיסה זו מתחזקת על ידי הסטטיסטיקה המעידה על אחוזים נמוכים יותר של התבוללות בקהילה הדתית.

אני חולקת על ההנחה הרואה את הדת כאפשרות היחידה לקיימות יהודית. אני רואה בזהות היהודית התרבותית זהות עמוקה, שלמה ובעלת ערך ומצרה על חוסר האמון והקלות בה מניחים נבחרי הציבור לתופעה המופלאה הזאת להעלם בלי מאבק.

ברצוני להציע מספר דרכי פעולה אפשריות נוספות המבוססות על ראיית והבנת הזהות היהודית כזהות תרבותית. אימוץ דרכי פעולה אלה יכול להתבצע בחבורה, קהילה או אירגון כמו גם באופן עצמאי של משפחה או יחיד.

קודם כל עברית

החיים בעברית, שנראים מובנים מאליהם בישראל, הם נס תרבותי גלוי. שפה שראשיתה באלף השני לפני הספירה מתרוננת, מתחדשת ומאפשרת ביטוי עשיר ועכשווי לכל שדרות החיים בהווה. ה'זמזום העברי' – החל משמות האנשים, המקומות, הזמנים והעונות, עבור ברוב מוסדות החברה, שטרי הכסף, סדרי הדין ועד שפת שירי הערש, שפת האהבה ושפת החלום – מציף את ההווה בעושר של משמעות עתיקה-חדשה שמהדהדת בכל.

השפה, הנוגעת במקום האינטימי ביותר של האדם, בחשיבתו, משפיעה באופן עמוק על זהותו. שפה היא לא רק אוצר מילים אלא גם הקשר, טון וסגנון דיבור, אוצר דימויים וקשר לאין-סוף הקשרים מן העבר. מתוך כך נראה כי התנאי לתשתית תרבותית יהודית בכלל ומחוץ לארץ בפרט היא ידיעה עמוקה ושלמה של השפה העברית. היא המפתח לתחושת שייכות במקורות הראשוניים, היא הדרך לשיח משמעותי עם יהודים אחרים. השפה היא מייצרת 'הזמזום' העוטף והאוצר עבור הפרט את היקום היהודי כולו, גם כשהוא מוקף בתרבות אחרת.

ישראלים אמריקאים מגיעים לאמריקה עם המשאב החשוב ביותר כשהוא מובן מאליו: כולם דוברי עברית. המודעות לחשיבותה של השפה והמאמץ לשמור עליה, לדבר בה, עשויה להיות המפתח החשוב ביותר בשמירת הזהות העברית. ההרגל להקשיב לרדיו ולטלוויזיה, לפודקסט ולקולנוע עברי מרגע שעוזבים את הארץ כבר לא מובן מאליו, ולפיכך הוא העבודה התרבותית. מי שיהיה לו בני שיח משמעותיים איתם אפשר לדבר בעברית, יוצרים שימשיכו ליצור בעברית והורים שיצליחו לשמר אצל ילדיהם עברית 'טריה' שמעורה בהתחדשות השפה, שמכירה את היצירה החדשה מספרות ילדים ועד קולנוע – חזקה עליהם שלא יאבדו את 'הזמזום' העברי ויעניקו לעצמם את הכלי היעיל ביותר לעצמאות תרבותית.

מרחבים יהודיים –עבריים מחוץ להקשר דתי

המרכז הקהילתי האמריקאי, ה-JCC, שאופיין במשך שנים רבות בעיקר כפעוטון וכמרכז ספורט, מרחיב כבר שני עשורים את פניו. פרשנות מחודשת למרכז הקהילתי כמקום לטקסים ומפגשי חגים ואירועים על לוח השנה העברי עשויה ליצור מרחב תרבותי מסוג חדש, לאו דווקא דתי, המאפשר מפגש ופעילות שמתאימה לתפיסת העולם של המשתתפים כולם. מקומות נוספים כמו בתי קפה, מוזאונים, תאטראות והרחובות עצמם, עשויים להיות 'מרחב פופ-אפ', לאירועים יהודיים, מרחב שעשוי להתאים לישראלים אמריקאים כמו גם ליהודים אמריקאים שבית הכנסת אינו מספק את כל צרכיהם בתרבות יהודית. מפגשים כאלו, שיש בהם לימוד משותף של טקסט, מופע תרבות או שיח חופשי על שאלות החיים, עשויים לתרום לשתי הקהילות ואף ליצור קהילה חדשה של 'גם וגם'; לא כזאת שתגרום לחבר קהילה לנטוש את שייכותו הקודמת אלא כזאת שתוסיף פן נוסף של שייכות.

יצירה ישראלית אמריקאית כבר קיימת: מאיה ערד המשרטטת את חיי הישראלים בעמק הסיליקון, רובי נמדר המתאר חזיון מקדשי בניו יורק, ורבים אחרים. המרחב התרבותי החדש מרגש ומרתק. הוא בעיני המעבדה המתקדמת ביותר שיש היום בעולם לזהות יהודית.

המרחב הוירטואלי

העשור האחרון שינה את כל מה שידענו על 'מרחב', ואנחנו, המחנכים היהודיים, עוד מתקשים להכיר בעולם החדש. במכוניות של ישראלים אמריקאים ברירת המחדל היא בדרך כלל גלי צה"ל. הטלויזיה נגישה דרך נטפליקס או יו-טיוב, וגם הערוץ הישראלי התעדכן ואפשר לראות בו כמעט כל מה שרואים בארץ. ספרים דיגיטליים קיימים בכל מקום ואמזון יכולה לשנע למי שחפץ בכך ספר חדש של אגי משעול או אסף ענברי אל סף דלתו תוך יממה. שוערי התרבות כבר אינם מנהלים את התנועה של התרבות. התרבות הישראלית הכתובה, המוסיקה, השירה והקולנוע ניתנים לצפייה מכל מקום ובכל שעה. בכל זאת, יש צורך בהכרות וביצירת החיבורים המתאימים כמו גם בלקיחת האחריות להפוך ל'עורך תוכן' עצמאי כדי להתאים בין התוכן ללוח השנה, לטקסי החיים ולצרכים הפרטיים של הפרט והמשפחה. פורטל תרבות עברית גדול, שמחדש את החזון של אחד העם למרכז רוחני יהודי בארץ ישראל, עשוי להיות ספק תוכן יומיומי כמו גם מרחב שמייצר קשר וחיבור בין אנשים ובין קהילות. פורטל כזה עשוי לשרת את בתי הספר העבריים היומיים ואת בתי הספר של אחר הצהרים. יהיה בו מקום למפגשי יוצרים כמו גם להתחברות של כל יהודי מכל מקום בעולם למרחב עברי משותף. השותפות בתרבות היהודית בעולם הוירטואלי מאפשרת מעקף של בעיות רבות שכיום מרחיקות בין קהילות. היא זולה, היא על מקומית ועל זמנית והיא נגישה לכל מי שיש לו טלפון נייד.

לימוד תורה

מאז ומתמיד האמנתי כי התורה היא האדמה המשותפת עליה כל יהודי העולם יכולים לעמוד ביחד. לימוד עכשווי מחדש בכל יום את הברית של מתן תורה. ישנן דרכים רבות ושונות למפגש מתמשך עם מקורות ראשוניים – מקרא, משנה ותלמוד – כמו גם עם מקורות עכשוויים כדוגמת ספרות, שירה וכדומה. מפגש שיש בו הכרות עמוקה כמו גם חשיבה ביקורתית ופרשנות חופשית ויצירתית הוא כלי המעמיק ומעשיר את הזהות התרבותית. לימוד בחברותא, בקבוצות לימוד ובקהילת לימוד מייצר שפה משותפת, מאפשר בירור רעיוני ומוסרי ומייצר אנרגיה לקהילה כולה. יתרונם של הישראלים בשליטתם בעברית מתאזן ביתרונם של היהודים האמריקאים בטקסיות ובניהול עצמי של קהילה. מורים טובים קיימים בשני המרכזים והרשת עשויה לאפשר לימוד מעבר למגבלות העבר.

בתי תרבות

'עלמא', בית לתרבות עברית פועל בתל אביב מאז שנת 1996. זהו מרכז תרבות המבקש להשפיע על עיצוב השיח והיצירה במרחב התרבותי חברתי בישראל. לפני שנים רבות כתבתי הצעה להקמת רשת בתי 'עלמא' ברחבי העולם, בהשראת מרכזי התרבות הצרפתית ברחבי העולם. בתים כאלו דומים במשהו לבתים שהקימו 'חב"ד' והיו להצלחה מוכחת, ודומים במשהו ל'בתי הילל' בקמפוסים. בתים דומים קמים היום על ידי 'בינה' בהודו וזוכים למבקרים רבים. לו יקומו מרכזי תרבות יהודית במרכזי הערים הגדולות שיציעו פעילות תרבותית כמו תיקון ליל שבועות, סליחות, סדר פסח, קבלות שבת, שיעורים קבועים, סדנאות לקראת טקסי חיים, לידה וקבלת פנים של תינוק לעולם, סמינרי כלולות, מפגשי בר ובת מצוה, הצגת תרבות יהודית ישראלית חדשה ודיון בה, ועוד ועוד – הם עשויים להזין את קהילות הישראלים כמו גם להוות מקום מפגש עם אמריקאים המבקשים העמקה ביהדות כתרבות. ההון התרבותי שיווצר בבתים הללו עשוי לעבור ממקום למקום כתערוכות או כסדרות שיעורים ומופעים ולהעשיר את העולם היהודי כולו.

***

ההצלחה הגדולה של הזהות הישראלית מצויה במרחב הציבורי. דווקא שם, ברחוב, במסך הטלוויזיה ובמערכת החינוך, מתממש החלום היהודי שהיה כמוס אלפי שנים בתוך הקהילה הסגורה – חלום המרחב היהודי הטוטאלי, שהוא בטוח בעצמו ויכול להכיל גם לא יהודים בכבוד. במרחב כזה הזמן הוא יהודי, השפה עברית והסיפור הגדול מתרחש שוב ושוב.

את המובנות מאליה הרגועה והשמחה בחלקה הזאת, לא פשוט לארוז כשעוזבים את הארץ ל'רילוקיישן'. אך הדבר אפשרי. כמחנכת יהודייה אני נרגשת לקראת האתגר.

 

*הכותבת, ד"ר רות קלדרון, הינה חברת כנסת וסגנית יושב ראש הכנסת לשעבר מטעם מפלגת "יש עתיד", אשת חינוך וחוקרת תלמוד.