'הזמזום העברי': אתגר זהותם של ישראלים אמריקאים

'הזמזום העברי': אתגר זהותם של ישראלים אמריקאים

מאת: ד"ר רות קלדרון

יהודי ישראלי נולד לתוך 'זמזום' בלתי פוסק של תרבות עברית. זוהי תוצאה של הוויה עשירה וסמיכה, המתקיימת בנפרד אך לא בניכור מן המערכת הדתית. השפה העברית היא תיבת תהודה שמהדהדת לאדם מילים, מושגים, שמות ומקומות מן העת העתיקה לכאן ולעכשיו. זה מתחיל משמו הפרטי ושם הרחוב בו הוא גר, ממשיך לכותרות העיתון, למושגים בסיסיים כמו 'ממשלה' או 'בטחון' ועד למילות השירים ברדיו.

גם הזמן הישראלי מאפשר תואם בין תיאורי הזמן העתיקים למציאות הישראלית: בניסן הכל מתחיל לפרוח, בתשרי, בסוף קיץ שחון טבעי לעשות חשבון נפש ולהתפלל לגשמים. חגי האור 'נופלים' בדיוק בשיא החורף. החג והמועד ממלאים את המרחב הציבורי: תחפושות בפורים, כבישים ריקים וילדים באופניים ביום כיפור, עמידה בצפירה, סוכות בכל רחוב, מדורות בל"ג בעומר, טיולי ידיעת הארץ, שירי ארבע אחר הצהרים, ארוחת שבת אצל ההורים, ילדי הגן העטורים נר של קרטון על הראש בחנוכה, ילדי בית הספר הנושאים נטיעות בט"ו בשבט, נעלי בית משובצות, חולצה לבנה מכופתרת, מדי חאקי, חולצה כחולה, עניבות של התנועה. ומידי שבוע השקט של שבת בצהרים.

ה'זמזום' העולה מכל אלה מייצר תחושה של בית. של שייכות. האזרח העברי מרגיש בבית בשפה, מפענח את הקודים התרבותיים בקלות ובטבעיות. הוא יכול 'לדבר' בהם. ה'זמזום העברי' מעניק משמעות והקשר, מבנה את זהותנו מבלי דעת, כמים לדג. הוא יישות חיה –  מתפתח ומשתנה ומושפע ומשפיע כל הזמן. הוא מחבר בין קהילות שונות: גם בעולם החרדי מכירים את פס הקול הישראלי, את הרדיו והטלויזיה ואפילו את העולם הוירטואלי, וגם הציבור הערבי מכיר את מנהגי הזמן ושותף להרבה מן התרבות האזרחית.

'הזמזום' הוא סימן ההצלחה של הציונות התרבותית. זו הגשמת חזונם של אחד העם, ביאליק וחברי 'חובבי ציון', שחלמו ליצור מרכז תרבותי רוחני יהודי. מרכז בו תתקיים מציאות טוטלית של חיים לאומיים היונקים את זהותם מן האתוס העברי, משפתו, מן העלילות, הגיבורים, המקומות והזמנים הטמונים באוצרות הרוח של העבר: המקרא, המשנה, התלמוד, הקבלה, החסידות, סיפורי העם, השירה והספרות. עם הנאמנות לאוצרות העבר, תחדש האומה ששבה לארצה את השפה ואת הערכים העולים מן המקורות העתיקים לערכי חיים הנכונים לזמן הזה.

החיים בתוך הזמזום גורמים לתוכן היהודי-עברי המחודש להפוך לחלק מהותי מן המציאות, לטבע שני, הנושא את הזהות. הוא מחבר את הישראלים בינם לבין עצמם בקלות, וניכר בהם גם כשהם יוצאים ל'חוץ לארץ'.

בעשרות השנים האחרונות גדלה והתבססה קהילת ישראלים בעולם, ובמיוחד בצפון אמריקה, עד שכיום מאות אלפים מגדירים עצמם 'ישראלים אמריקאים'. ככל שחולפות השנים מדובר יותר ויותר בישראלים משכילים, בעלי מקצוע, שעברו לחיות במקום עבודתם, שיצאו ללימודים ונשארו, שלא מצאו משרה בחזרה בארץ, או הרחיבו את רשת העסקים שלהם, ולעתים גם כאלו שעייפו מן האינטנסיביות הקהילתית בישראל. אתגר הזהות של הישראלים האמריקאים מטריד את הקהילה עצמה כמו גם את מדינת ישראל. אלו ואלו מכירים בהון האנושי שעלול להתרחק מאיתנו לבלי שוב.

במאמר זה אני מבקשת להציע דרכים לשמירה על הזהות העברית-ישראלית גם מחוץ לארץ. לקיים מרחב תרבותי-עברי בקהילות יהודיות בעולם, במיוחד בקהילת הישראלים היהודים ההולכת וגדלה בארצות הברית ובקנדה. זו קהילה שעד כה אינה מוצאת במבנים הקיימים מחוץ לארץ מענה לזהותה, שכן הזהות היהודית הדתית ומוסד בית הכנסת אינם הולמים את האופן בו הם מגדירים את יהודיותם. סקרים מעידים כי כשבעים אחוזים מבניה של קהילה זו מוותרים על זהותם בדור השני או מאבדים אותה.

החלום האמריקאי: משהו חסר

השקט מורגש רק לאחר זמן מה. כאותה דמות מצוירת ששמה לב כי היא מהלכת באוויר ורק אז נבהלת ונופלת – גם אנחנו, ישראלים בחו"ל, נהנים תחילה מן האנונימיות, מהפרטיות, מלוח שנה שמועדיו אינם נוגעים כל כך ואינם מחייבים; מן הויתור על ההקשבה הכפייתית לחדשות כל חצי שעה. אנחנו זוכים למנוחה מטקסים ממלכתיים, מ'מסכתות' תובעניות מבחינה רגשית, מן הצורך לייצג, לזכור אסונות, להסיק מסקנות, לסכן את הילדים, לשלם מיסים גבוהים, לנהל מחלוקת בלתי פוסקת על זכותנו על הארץ ועל אופיו היהודי של המרחב הציבורי.

ישראלי בצפון אמריקה חופשי לראשונה מההזדהות המלאה עם המדינה. ה'אדמיניסטרציה' האמריקאית מבקשת מן האזרחים הרבה פחות, וקל להזדהות עם ערכיה: האוטובוס הצהוב שחזותו הנוסטלגית מזכירה את שנות החמישים התמימות, תחנות מכבי אש המהוות מוקדי הזדהות עם גבורה אזרחית, דגלים גדולים מתנופפים, ורגע השבועה היומיומית במוסדות החינוך או בארועי הספורט. ההצטברות של כל אלו יחד בשנה מקבילה לכמות אירועי חודש תשרי ישראלי. כאן לא נפגוש במרחב הציבורי עמידת דום בצפירה, לא צום ולא סיורי סליחות. חינוך הילדים חופשי מתוכן דתי, ברחוב בבית הספר הציבורי וברכבת התחתית אפשר להרגיש את כור ההיתוך, ואנחנו הישראלים נהנים להתחמם לאורו.

רק לאחר מנוחה מספקת מן הזמזום מתחילים להרגיש בחסרונה של התרבות המוכרת ולהתגעגע לאותם הדברים עצמם. לבוקר יום שישי על מוספיו, לעדנת ארבע אחרי הצהרים, לנועם ערבי החג, ולהבנה של כל הדקויות.

והנה, לא חולף זמן רב והדור הצעיר משתחרר מן הזיכרון וחופשי מן הנוסטלגיה. ההורים מגלים בהפתעה כי הם ועולמם, השפה והמבטא נחווים על ידי ילדיהם כסרח עודף שעדיף לשכוח, כדי לפנות את כל משאבי המחשבה והכשרון למבטא אמריקאי, לקוד לבוש והתנהגות חדשים, ל'זמזום' אחר.

האתגר אכן גדול.

שלש אפשרויות ראשוניות עומדות בפני משפחה ישראלית אמריקאית המבקשת לשמור על זהותה היהודית מחוץ לישראל:

א. להצטרף לבית כנסת: עבור ישראלי חילוני הצטרפות לבית כנסת אמריקאי היא מהלך לא פשוט. המצב המתוח ביחסי דת-מדינה וחילונים-דתיים בישראל מייצר עוינות והתנכרות של רוב הציבור החילוני כלפי מוסדות דת ממוסדים. החינוך הישראלי, שתפס את יהדותו כתרבות והותיר את הטקס הדתי לחינוך הדתי, בחר שלא ללמד את סידור התפילה. לכן כאשר מגיע הישראלי לבית הכנסת האמריקאי הוא אינו דובר את שפתו. המפגש עם קהילה, אם הוא עובר בהצלחה, מעניק תחושת שייכות ומקל על הבדידות התרבותית. עם זאת, בהשוואה ל'זמזום העברי', מערכת בית הכנסת מוגבלת בעושר המגעים התרבותיים. היא מתקיימת רק בתוך מרחב בית הכנסת, ועבור ישראלי שהיה רגיל בתרבות יהודית-לאומית – היא נחווית כמוגבלת לפרשנות דתית בלבד. בית כנסת מנוהל בדרך כלל תחת סמכות רבנית וגם אותה לא רגיל ישראלי חילוני לכבד. התרבות היהודית החילונית בישראל היא תרבות שמעדיפה להתקיים בלא תיווך. כדי לקבל אל חייהם רב יש צורך בהבניה תרבותית חדשה.

כוחו המשמעותי של בית הכנסת הוא בכניסה לקהילה. באם נוצרת קירבה וחברות בין המשפחה הישראלית לחברי הקהילה, הרי נמנעת הבדידות ותחושת הריקות הקשה ויש סיכוי טוב שההורים כמו הילדים יצליחו לשמור על זהותם היהודית במעבר. הקהילה היהודית-אמריקאית בדרך כלל מצפה מן הישראלים לאמץ את דרכי חייהם, לקבל את יהדותם כ'דת', כמקובל באמריקה, ולהשתתף בתפילות ובארועים. משום כך ההשתלבות מאתגרת במיוחד ומטילה את מירב המאמץ על הצד הישראלי.

ב. להצטרף לקהילה הישראלית: כשישראלים נפגשים אלו עם אלו מורגשת ההקלה. אפשר 'להוציא את הבטן' באופן תרבותי ולהתענג על העברית ועל כללי התנהגות חופשיים יותר. עם זאת לא פעם באירועי הקהילה הישראלית – בעיקר בקהילות מחוץ לניו יורק, לוס אנג'לס, סן פרנסיסקו ומרחבי ההי-טק – יש תחושה שהיא 'תקועה' בתקופה האחרונה בה שהו אנשיה בארץ. המוסיקה, האוכל והפוליטיקה הם בעיקר נוסטלגיים. לא מתקיימת כמעט בכלל תרבות עכשווית משמעותית. ה'יחד' הישראלי לא קשור לחיי היומיום האמריקאים ולהוויה המקצועית של חבריה והוא רגרסיבי משהו. נעים לפגוש ישראלים קצת כמו שנעים לחזור לשבת אצל ההורים: מנוחה חמימה בתוך המוכר והידוע. כמו נעל בית משובצת של 'המגפר' – נוח, אבל לא תנעל אותה לעבודה.

ג. התבוללות: להתבוללות שני פנים. מצד אחד, זו השתלבות חיובית שיש בה התקבלות, עניין והרחבת העולם התרבותי והרוחני. מצד שני, התבוללות היא היבלעות ואבדן הזהות הפרטית לתוך הרוב. אפילו בצפון אמריקה, חברת מהגרים בעלת אתוס של כור היתוך, מעבר לאתוס הרשמי של אזרחות וזכויות חברתיות שוות קיימים מעמדות שאינם רשמיים. הישראלי שבארץ ישראל רגיל להרגיש שהוא נציג הרוב, בעל מעמד מובן מאליו, עלול להרגיש צינה לא מובנת בין האמריקאים. הנימוס האמריקאי עלול רק להגביר תחושה זו. מניות שבארץ ערכן יציב (קיבוץ, יחידה קרבית, טיול במזרח) אינן מוכרות כאן. מי שראה את עצמו כמצליח בתל אביב לא תמיד יוכר ככזה בוושינגטון. הטיפוס להכרה חברתית באמריקה הוא מסע ארוך ומייגע. למהגרים כמעט ואין קיצורי דרך. כאשר ההשתלבות אכן מתרחשת יש בה צדדים רבים של יופי, עומק ועונג אנושיים תרבותיים וחומריים. החלום האמריקאי רלוונטי כתמיד.

הצד השלילי בהתבוללות הוא הקושי לשמור על זהות פרטיקולרית בתוך חברה שבאופן יסודי מקבלת מהגרים בסבר פנים יפות. מבטא זר מתקבל באי נחת. יש עידוד רב, לעתים תקיף, להיות 'אמריקאי' במהירות האפשרית. באווירה כזאת קשה מאוד להעביר לילדים מסורת שאינה תרבות הכלל – לשמור על שפה, כללי התנהגות, מוסר וטקסים. אלו נראים מיושנים ומביכים לעין הצעירה המבקשת להענות להזמנה של כור ההיתוך החדש. שעות העבודה ושעות הלימוד האמריקאיים ארוכות הרבה יותר מהישראליות; המשפחה מבלה במשך ימי השבוע מעט זמן משותף. השפה האנגלית כובשת במהרה את התודעה של בני הדור הצעיר ואם לא מאד מתעקשים– הם מפסיקים לענות בעברית. אובדן העברית הוא ראשית פרימת הזהות. בלעדיה אין למי שהוא עכשיו בן למיעוט תרבותי יכולת אחיזה.

כיצד לייצר 'זמזום' עצמאי

מדינת ישראל מכירה באתגר הזהות של ישראלים אמריקאים ובמספרים הגדולים של מי שאובד לה מידי שנה. משאבים עצומים מוקדשים ל'קירוב' הישראלים היהודים ליהדות ולקהילות היהודיות. רוב רובו של הכסף מיועד לפעילות של שליחים מן המחנה הדתי לאומי בקרב קהילות ובתי ספר. כמו כן מושקע סכום עצום בחב"ד, שאופייה החרדי-חסידי רחוק מאד מן הרוח של ה'זמזום העברי'. חב"ד ידועים ביעילותם בפעולות 'קירוב' וקברניטי המדינה תולים בהם את יהבם. רוב המאמץ שעושה המדינה מושתת אפוא על הבנת הזהות היהודית כזהות דתית, מתוך תפיסה כי רק הקהילות הדתיות שמרו על זהותן. תפיסה זו מתחזקת על ידי הסטטיסטיקה המעידה על אחוזים נמוכים יותר של התבוללות בקהילה הדתית.

אני חולקת על ההנחה הרואה את הדת כאפשרות היחידה לקיימות יהודית. אני רואה בזהות היהודית התרבותית זהות עמוקה, שלמה ובעלת ערך ומצרה על חוסר האמון והקלות בה מניחים נבחרי הציבור לתופעה המופלאה הזאת להעלם בלי מאבק.

ברצוני להציע מספר דרכי פעולה אפשריות נוספות המבוססות על ראיית והבנת הזהות היהודית כזהות תרבותית. אימוץ דרכי פעולה אלה יכול להתבצע בחבורה, קהילה או אירגון כמו גם באופן עצמאי של משפחה או יחיד.

קודם כל עברית

החיים בעברית, שנראים מובנים מאליהם בישראל, הם נס תרבותי גלוי. שפה שראשיתה באלף השני לפני הספירה מתרוננת, מתחדשת ומאפשרת ביטוי עשיר ועכשווי לכל שדרות החיים בהווה. ה'זמזום העברי' – החל משמות האנשים, המקומות, הזמנים והעונות, עבור ברוב מוסדות החברה, שטרי הכסף, סדרי הדין ועד שפת שירי הערש, שפת האהבה ושפת החלום – מציף את ההווה בעושר של משמעות עתיקה-חדשה שמהדהדת בכל.

השפה, הנוגעת במקום האינטימי ביותר של האדם, בחשיבתו, משפיעה באופן עמוק על זהותו. שפה היא לא רק אוצר מילים אלא גם הקשר, טון וסגנון דיבור, אוצר דימויים וקשר לאין-סוף הקשרים מן העבר. מתוך כך נראה כי התנאי לתשתית תרבותית יהודית בכלל ומחוץ לארץ בפרט היא ידיעה עמוקה ושלמה של השפה העברית. היא המפתח לתחושת שייכות במקורות הראשוניים, היא הדרך לשיח משמעותי עם יהודים אחרים. השפה היא מייצרת 'הזמזום' העוטף והאוצר עבור הפרט את היקום היהודי כולו, גם כשהוא מוקף בתרבות אחרת.

ישראלים אמריקאים מגיעים לאמריקה עם המשאב החשוב ביותר כשהוא מובן מאליו: כולם דוברי עברית. המודעות לחשיבותה של השפה והמאמץ לשמור עליה, לדבר בה, עשויה להיות המפתח החשוב ביותר בשמירת הזהות העברית. ההרגל להקשיב לרדיו ולטלוויזיה, לפודקסט ולקולנוע עברי מרגע שעוזבים את הארץ כבר לא מובן מאליו, ולפיכך הוא העבודה התרבותית. מי שיהיה לו בני שיח משמעותיים איתם אפשר לדבר בעברית, יוצרים שימשיכו ליצור בעברית והורים שיצליחו לשמר אצל ילדיהם עברית 'טריה' שמעורה בהתחדשות השפה, שמכירה את היצירה החדשה מספרות ילדים ועד קולנוע – חזקה עליהם שלא יאבדו את 'הזמזום' העברי ויעניקו לעצמם את הכלי היעיל ביותר לעצמאות תרבותית.

מרחבים יהודיים –עבריים מחוץ להקשר דתי

המרכז הקהילתי האמריקאי, ה-JCC, שאופיין במשך שנים רבות בעיקר כפעוטון וכמרכז ספורט, מרחיב כבר שני עשורים את פניו. פרשנות מחודשת למרכז הקהילתי כמקום לטקסים ומפגשי חגים ואירועים על לוח השנה העברי עשויה ליצור מרחב תרבותי מסוג חדש, לאו דווקא דתי, המאפשר מפגש ופעילות שמתאימה לתפיסת העולם של המשתתפים כולם. מקומות נוספים כמו בתי קפה, מוזאונים, תאטראות והרחובות עצמם, עשויים להיות 'מרחב פופ-אפ', לאירועים יהודיים, מרחב שעשוי להתאים לישראלים אמריקאים כמו גם ליהודים אמריקאים שבית הכנסת אינו מספק את כל צרכיהם בתרבות יהודית. מפגשים כאלו, שיש בהם לימוד משותף של טקסט, מופע תרבות או שיח חופשי על שאלות החיים, עשויים לתרום לשתי הקהילות ואף ליצור קהילה חדשה של 'גם וגם'; לא כזאת שתגרום לחבר קהילה לנטוש את שייכותו הקודמת אלא כזאת שתוסיף פן נוסף של שייכות.

יצירה ישראלית אמריקאית כבר קיימת: מאיה ערד המשרטטת את חיי הישראלים בעמק הסיליקון, רובי נמדר המתאר חזיון מקדשי בניו יורק, ורבים אחרים. המרחב התרבותי החדש מרגש ומרתק. הוא בעיני המעבדה המתקדמת ביותר שיש היום בעולם לזהות יהודית.

המרחב הוירטואלי

העשור האחרון שינה את כל מה שידענו על 'מרחב', ואנחנו, המחנכים היהודיים, עוד מתקשים להכיר בעולם החדש. במכוניות של ישראלים אמריקאים ברירת המחדל היא בדרך כלל גלי צה"ל. הטלויזיה נגישה דרך נטפליקס או יו-טיוב, וגם הערוץ הישראלי התעדכן ואפשר לראות בו כמעט כל מה שרואים בארץ. ספרים דיגיטליים קיימים בכל מקום ואמזון יכולה לשנע למי שחפץ בכך ספר חדש של אגי משעול או אסף ענברי אל סף דלתו תוך יממה. שוערי התרבות כבר אינם מנהלים את התנועה של התרבות. התרבות הישראלית הכתובה, המוסיקה, השירה והקולנוע ניתנים לצפייה מכל מקום ובכל שעה. בכל זאת, יש צורך בהכרות וביצירת החיבורים המתאימים כמו גם בלקיחת האחריות להפוך ל'עורך תוכן' עצמאי כדי להתאים בין התוכן ללוח השנה, לטקסי החיים ולצרכים הפרטיים של הפרט והמשפחה. פורטל תרבות עברית גדול, שמחדש את החזון של אחד העם למרכז רוחני יהודי בארץ ישראל, עשוי להיות ספק תוכן יומיומי כמו גם מרחב שמייצר קשר וחיבור בין אנשים ובין קהילות. פורטל כזה עשוי לשרת את בתי הספר העבריים היומיים ואת בתי הספר של אחר הצהרים. יהיה בו מקום למפגשי יוצרים כמו גם להתחברות של כל יהודי מכל מקום בעולם למרחב עברי משותף. השותפות בתרבות היהודית בעולם הוירטואלי מאפשרת מעקף של בעיות רבות שכיום מרחיקות בין קהילות. היא זולה, היא על מקומית ועל זמנית והיא נגישה לכל מי שיש לו טלפון נייד.

לימוד תורה

מאז ומתמיד האמנתי כי התורה היא האדמה המשותפת עליה כל יהודי העולם יכולים לעמוד ביחד. לימוד עכשווי מחדש בכל יום את הברית של מתן תורה. ישנן דרכים רבות ושונות למפגש מתמשך עם מקורות ראשוניים – מקרא, משנה ותלמוד – כמו גם עם מקורות עכשוויים כדוגמת ספרות, שירה וכדומה. מפגש שיש בו הכרות עמוקה כמו גם חשיבה ביקורתית ופרשנות חופשית ויצירתית הוא כלי המעמיק ומעשיר את הזהות התרבותית. לימוד בחברותא, בקבוצות לימוד ובקהילת לימוד מייצר שפה משותפת, מאפשר בירור רעיוני ומוסרי ומייצר אנרגיה לקהילה כולה. יתרונם של הישראלים בשליטתם בעברית מתאזן ביתרונם של היהודים האמריקאים בטקסיות ובניהול עצמי של קהילה. מורים טובים קיימים בשני המרכזים והרשת עשויה לאפשר לימוד מעבר למגבלות העבר.

בתי תרבות

'עלמא', בית לתרבות עברית פועל בתל אביב מאז שנת 1996. זהו מרכז תרבות המבקש להשפיע על עיצוב השיח והיצירה במרחב התרבותי חברתי בישראל. לפני שנים רבות כתבתי הצעה להקמת רשת בתי 'עלמא' ברחבי העולם, בהשראת מרכזי התרבות הצרפתית ברחבי העולם. בתים כאלו דומים במשהו לבתים שהקימו 'חב"ד' והיו להצלחה מוכחת, ודומים במשהו ל'בתי הילל' בקמפוסים. בתים דומים קמים היום על ידי 'בינה' בהודו וזוכים למבקרים רבים. לו יקומו מרכזי תרבות יהודית במרכזי הערים הגדולות שיציעו פעילות תרבותית כמו תיקון ליל שבועות, סליחות, סדר פסח, קבלות שבת, שיעורים קבועים, סדנאות לקראת טקסי חיים, לידה וקבלת פנים של תינוק לעולם, סמינרי כלולות, מפגשי בר ובת מצוה, הצגת תרבות יהודית ישראלית חדשה ודיון בה, ועוד ועוד – הם עשויים להזין את קהילות הישראלים כמו גם להוות מקום מפגש עם אמריקאים המבקשים העמקה ביהדות כתרבות. ההון התרבותי שיווצר בבתים הללו עשוי לעבור ממקום למקום כתערוכות או כסדרות שיעורים ומופעים ולהעשיר את העולם היהודי כולו.

***

ההצלחה הגדולה של הזהות הישראלית מצויה במרחב הציבורי. דווקא שם, ברחוב, במסך הטלוויזיה ובמערכת החינוך, מתממש החלום היהודי שהיה כמוס אלפי שנים בתוך הקהילה הסגורה – חלום המרחב היהודי הטוטאלי, שהוא בטוח בעצמו ויכול להכיל גם לא יהודים בכבוד. במרחב כזה הזמן הוא יהודי, השפה עברית והסיפור הגדול מתרחש שוב ושוב.

את המובנות מאליה הרגועה והשמחה בחלקה הזאת, לא פשוט לארוז כשעוזבים את הארץ ל'רילוקיישן'. אך הדבר אפשרי. כמחנכת יהודייה אני נרגשת לקראת האתגר.

 

*הכותבת, ד"ר רות קלדרון, הינה חברת כנסת וסגנית יושב ראש הכנסת לשעבר מטעם מפלגת "יש עתיד", אשת חינוך וחוקרת תלמוד.

מורה נבוכים: על הפערים בלימודי המתמטיקה בין ישראל לארה"ב מנקודת מבטה של המורה דורין נוימן

מורה נבוכים: על הפערים בלימודי המתמטיקה בין ישראל לארה"ב מנקודת מבטה של המורה דורין נוימן

מאת: שלומית סאם-אקרמן

בקרוב ייפתח בסאניוויל קורס בגיאומטריה ובאלגברה לתלמידים החוזרים לארץ ומעוניינים לגשר על הפערים בין תוכנית הלימוד הישראלית לעומת האמריקאית. את הקורס בנתה דורין נוימן, מורה במקצועה אשר לימדה מתמטיקה בבתי ספר תיכוניים בישראל ובתיכונים שונים בארצות הברית וכשראתה את הפערים בידע בין תלמידי תיכון אמריקאים לישראלים היא החליטה להרים את הכפפה ויחד עם "הבית הישראלי" בנתה קורס בן 10 מפגשים המיועד לתלמידי כיתות ח' וט' העתידים לחזור לישראל ורואים עצמם נבחנים לבגרות ברמה של 4 יחידות לפחות.

דורין עם תלמידותיה בתיכון בארה"ב

נוימן, בעלת תואר שני במתמטיקה מהטכניון, החלה את דרכה המקצועית בעולם ההייטק בתחום מערכות המידע. לאחר לידת בתה השנייה החליטה להגשים חלום ישן ולעשות הסבה לחינוך, היא החלה ללמד מתמטיקה בתיכון מוסינזון בהוד השרון ולאחר מכן בתיכון אוסטרובסקי ברעננה בו עבדה עם תלמידים רבים, עולים חדשים, אשר רכשו את השכלתם בארצות הברית.

"באוסטרובסקי ברעננה לומדים למעלה מ-40% עולים חדשים, 4 כיתות מתוך 9, ובמהלך העבודה שלי שם ראיתי את הפערים ואת הקושי שהתלמידים האלו מתמודדים איתו כי אין להם את הידע הדרוש בגיאומטריה", נזכרת נוימן, "מדובר למעשה בשנתיים של לימודים, כיתות ח' וט' שהם כביכול מפספסים ולכן כשהם מגיעים לארץ לכיתה י' ורוצים לעשות בגרות ברמה של 4 או 5 יחידות יש להם פער של שנתיים מול החברים שלהם. גיאומטריה זה נושא שמצריך מיומנות מסויימת שאינה נרכשת כאן והקורס הזה נועד לתת לילד הבנה בנושא הזה ולהוריד לו במעט את השוק שיקבל בארץ".

דורין מעדיפה שלא להיכנס להשוואות היכן רמת הלימודים גבוהה יותר. לטענתה, ההבדל העיקרי נעוץ בשיטה אך לדבריה אם בוחנים אותה לאורך זמן נראה שבישראל היא הוכיחה את עצמה עד כה יותר. "לאחר סיום התיכון הרוב הגדול בישראל פונה ללימודי הנדסה לעומת הרוב כאן שהולך לביזנס. קשה למצוא כאן מהנדסים אמריקאיים וזו עובדה. השיטה פה היא לכסות כמה שיותר נושאים ופחות להתעמק בכל נושא. בגיאומטריה למשל לומדים כאן הרבה נושאים כמו גיאומטריה חישובית, גיאומטריה אנליטית, הסתברות, טיעונים לוגיים, דיאגרמות אך מעט מאוד הוכחות".

אולם, לא רק שיטת לימוד היא שונה בעיניה, אלא גם האופן בו התלמיד נמדד כאן. נוימן, בעלת תעודת הוראה של קליפורניה, לימדה בבית ספר תיכון בסנטה קלרה ובהמשך בשני בתי ספר יהודיים בדאלאס וראתה מקרוב את האופן שבו תלמידים נמדדים, לדבריה לא תמיד בהתאם לכישורים.

"השיטה שאין כאן בגרות ומה שקובע את הכניסה לקולג' זו העבודה שנעשתה בין המורים לתלמידים בלי התערבות של אף גורם חיצוני, גורם למסחרה רצינית שאין לתאר אותה", טוענת נוימן, "בישראל יש מבחן בגרות וזה מה שקובע – לא השיעורים שעשית עם אמא שלך ולא השיעורים שהעתקת מהאינטרנט – אני מאוד מאמינה בזה שתלמידים צריכים להימדד על פי ביצועים ולא על איך שהם יודעים להתמסחר עם המורים שלהם. זה מגוחך שילד שהוא ביישן ולא יבוא לדבר עם המורה שלו יקבל ציון C וילד אחר שיודע לדרוש ולהתיש את המורה שלו יקבל A. נתקלתי באין ספור משאים ומתנים שתלמידים עושים עם המורים שלהם על גובה הציון, כולל גם הורים שהתערבו. סטרייט A כאן הוא לחלוטין לא כמו סטרייט A בארץ. זה נכון שחשובה גם ההשקעה של הילד במהלך השנה ולכן בישראל ההשקעה הזאת מהווה 10% מן הציון אבל בסופו של דבר הבגרות היא זו שקובעת. הרי מה יקרה הלאה? בקולג' הוא כבר צריך לעמוד בדרישות של ציונים וגם בעבודה. את אף אחד זה לא מעניין כמה זמן השקעת בפרוייקט, מעניינת התוצאה. אנו חיים בעולם הישגי, שבסופו של דבר מה שמעניין זו התוצאה הסופית. אני חלילה לא רוצה שישתמע מכך שאני חושבת שרמת הלימודים כאן אינה גבוהה. בתי הספר כאן הם טובים ויש להם בהחלט את היתרונות שלהם לעומת ישראל אבל בכל מה שקשור להישגים בתיכון ולחלק מחומרי הלימוד יש לי השגות, אני פחות מתחברת לשיטה".

אז אם בכוונתכם לחזור בקרוב לארץ ואתם רוצים להכין את ילדיכם לקראת החומר הנלמד בישראל או אם אתם סתם מעוניינים להעשיר את הידע המתמטי של ילדכם שילחו אימייל ל-israeli-house@sf.mfa.gov.il וציינו את שם הילד, הגיל, המוסד בו לומד ומספר טלפון.

הקורס, שייפתח ב-6 מרץ, הוא בן עשרה מפגשים, ועלותו היא 350$. לשאלות נוספות יש לפנות לדורין בטלפון 408-705-0232

"הבית הישראלי" התומך בסדנה זו הינו שלוחה של משרד העלייה והקליטה בקונסוליה הישראלית בסן פרנסיסקו.

הוא מספק הכוונה וייעוץ לישראלים המתעניינים באפשרות החזרה לארץ ויוזם ותומך בארועים שונים באיזור על מנת  לשמור על הזיקה לישראל.

לשמירת קשר וקבלת פרטים נוספים

https://m.facebook.com/IsraeliHouseSanFrancisco/

משכירים נכס בבעלותכם בישראל? הכירו את התקנות החדשות

משכירים נכס בבעלותכם בישראל? הכירו את התקנות החדשות

מאת: עו"ד שרון אריאלי

חוק השכירות והשאילה (תיקון), התשע"ז–2017 אשר אושר בכנסת ישראל ופורסם ברשומות ביום 19.7.2017, יכנס לתוקף 60 יום מיום פרסומו. תיקוני החוק קובעים אמות מידה חדשות בהסדרת היחסים בין השוכר והמשכיר.

נוסח החוק שאושר שונה מעיקרי הצעת החוק המקורית שהוגשה, אשר כללה בין היתר פיקוח על מחירי השכירות ועוד קריטריונים מחמירים מעין אילו ובכל זאת בנוסחה הסופי היא כוללת כמה הוראות חדשות העשויות להיטיב את מצבו של השוכר.

חשוב לדעת מהם השינויים שחלו בחוק השכירות על מנת לוודא כי ההסכם שלכם ו/או הסכם עתידי אשר בכוונתכם לחתום מול שוכר פוטנציאלי יהיה תואם את הוראות החוק החדשות, שכן מרבית מהוראות החוק החדשות אינן ניתנות להתניה בהסכם בין הצדדים אלא אם ההתניה היא לטובת השוכר.

עיקרי החוק:

המשכיר לא יוכל להוסיף תנאים בחוזה הפוטרים אותו מאחריות לפגמים בדירה,

השוכר יוכל לתקן פגמים בדירה ולקזז את העלות משכר הדירה,

המשכיר יוכל להודיע לשוכר 90 יום מראש על סיום החוזה ואילו השוכר יוכל להודיע למשכיר על סיום החוזה 60 יום מראש,

סכום הפיקדון הניתן למשכיר על ידי השוכר, על מנת לוודא כי השוכר עומד בהתחייבויותיו על פי חוזה השכירות יוגבל לכדי שליש מגובה דמי השכירות עבור כל התקופה אך סכום שלא יעלה על שלושה חודשי שכירות – לפי הנמוך.

כמו כן, החוק החדש מגדיר מהי דירה ראויה למגורים (כדוגמת קיומם של פתחי אוורור ומערכת ביוב ותאורה תקינים) וכן משית את שכר המתווך, במקרה והמשכיר נעזר בשירותיו, על המשכיר בלבד.

נראה כי החוק בנוסחו המעודכן שאושר במליאה לא יביא למהפכה של ממש בשוק השכירות ועדיין המשכיר נותר כשידו על העליונה. אולם החוק מביא עמו הטבה מסוימת במעמדם של כ-2 מיליון שוכרים ויוצר גבולות מסוימים בשוק זה ואולי בכך יוכל גם להקטין את הלחץ בשוק הדירות לרכישה שהיא אחת מהמטרות המוצהרות של חוק זה.

 

*הכותבת שרון אריאלי הינה עורכת דין המתמחה בייצוג תושבי חוץ בעסקאות מקרקעין ומיסוי מקרקעין בישראל, כחלק משותפות פעילה במשרד עורכי דין. התגוררה עד לפני כשנה וחצי בעמק הסיליקון.

Sharon Arieli Adv. Sharon@ks–relaw.com Cell: +972-508270275

מוידויה של מהגרת סדרתית

מוידויה של מהגרת סדרתית

מאת: מישל שבתאי

לפני קצת יותר משלוש שנים, יצאנו להרפתקה חדשה- 11 מזוודות, חמישה תיקים, שלושה בנים , שני הורים מותשים. שש עשרה שעות טיסה ומכולה שנדרשו לה כמעט שלושה חודשים לצוף מתל אביב לפאלו אלטו. עד אז חייתי כבר בשתי יבשות. בשבילי אמריקה הייתה השלישית. אך כשגלגלי מטוס אלעל נגעו במסלול הנחיתה בשדה התעופה שבלוס אנג'לס, ופקיד ההגירה הניד בראשו לכיוון אזור איסוף המזוודת לאחר החתמת הדרכונים, הבנתי את המשמעות המיוחדת של היום הזה לבעלי וילדיי, שעמדו להתחיל את מסעם שלהם כמהגרים, ללא קשר לזמן שבו נשהה בארצות הברית.

לא היתה לנו תוכנית ברורה, וגם עכשיו, לאחר שלוש שנים, אנו לא יודעים לכמה זמן נשאר פה.

כשהתעוררנו בביתינו החדש,  לא היתה לנו אפילו ספה לשבת עליה. הקומקום שרק מעל הכירה החשמלית (במקום הקומקום החשמלי או כירת הגז שהיינו רגילים אליהם). ישבנו בשיכול רגליים, השטיח מקיר לקיר בסלון שלנו ריק מרהיטים ושנראה ענק מתמיד, שתינו תה, מתבוננים דרך דלתות זכוכית בגינתנו החדשה. עלים פריכים היו פזורים על הדשא הירוק (במקום חול ישראלי), סנאים דילגו מעלה ומטה על עצי הסקוויה ושיחקו במחבואים מאחורי שיחי הוורדים (במקום חתולים ישראלים).

עמק הסיליקון הוא צומת למהגרים, והיום אני רואה עצמי כברת מזל שרוב חברותי הטובות הן אמהות מהגרות – נשים מכל רחבי העולם, שלמדו להסתגל בהתאם, והן בעלות עושר תרבותי ולשוני כתוצאה מהחוויות האלה. לפני מספר שבועות פגשתי את מלי מאן וטלי אלון בבית קפה בלוס אלטוס בשעות אחר הצהריים. בזמן שהחניתי את המכונית וחציתי את הכביש, עלו בי זיכרונות מחוויותי שלי כמהגרת-תמידית. למרות שבאנו ממקומות שונים, הרגשתי כי מאלי, טלי ואני חולקות רקע דומה.

דר' מלי מאן, פסיכותראפיסטית עובדת כמטפלת ומפקחת בפקולטה לפסיכואנליזה במרכז הרפואי סן פרנסיסקו. בנוסף, היא עוזרת מחקר קלינית במחלקה לפסיכיאטריה ומדעי ההתנהגות באוניברסיטת סטנפורד. מחקרה עוסק בהורות ומשפחה ומומחיותה במשפחות שחוו וחוות תהליך הגירה. שמה, מלי מאן, נשמע לי ישראלי מאוד אך למעשה מוצאה איראני-אמריקאי. לפני הגעתה לארה"ב כסטודנטית היא שהתה תקופה בבריטניה, שפת האם שלה פרסית, ועד גיל חמש שוחחו עימה בבית צרפתית ופרסית. ואז הצרפתית, שהיתה שפה שניה, התחלפה לאנגלית. מוצאו של אביה מהשושלת הקג'ארית, שושלת המלוכה האיראנית אשר מקורה בתורכיה. השבט הקג'ארי שלט בפרס (איראן) משנת 1785 ועד לשנת 1925 ובדומה לתרבויות רבות אחרות בעולם, במהלך שני העשורים האחרונים, הקג'ארים מנסים לשמר את מורשתם התרבותית. השילוב המרתק הזה הפרה את עניינה של מלי ביחסים בין שפה לזהות תרבותית, ועם הזמן התחבר לפסיכואנליזה.

שמה של טלי אלון נשמע ישראלי ואכן, טלי היא ישראלית. לאחר חתונתה, הגיעה לעיר ניו יורק עם תכנית ללמוד תואר שני. היא אמרה, "לא היתה לי תכנית ברורה לכמה זמן אשאר. הייתי בשנות העשרים של חיי והרגשתי עצמי כילדה". כל שלושת ילדיה נולדו בארה"ב, נושאים שם ישראלי ודוברים עברית שוטפת, אבל האם הם באמת ישראלים, אני תוהה ביני לבין עצמי?

מלי, טלי ואני, לגמנו מהקפה האמריקאי שלנו ושוחחנו מהי המשמעות של להיות הורה מהגר לילדים ומתבגרים, והמתח פוטנציאלי הקיים בין העולם הפנימי לעולם החיצוני. הרהרנו איך להיות אמא מהגרת מעמיד לפנינו אתגרים נוספים כמו גם הזדמנויות חדשות. "ילדי אמהות מהגרות נאלצים לשאת בציפיות הוריות גבוהות יותר, ואת נטל הדו-תרבויות של השנים הראשונות", הסבירה מלי. "לדוגמה, השנה הראשונה של ההגירה היא השנה הקשה ביותר לאמהות מהגרות. הן עומדות בפני דעות חברתיות קדומות וגם הקשיים שלהן עצמן להסתגל לאוכל חדש, שפה, דרך חיים והנוף הסביבתי החדש. הילדים הופכים למורי הוריהם ולפיכך הם תופסים את אמהותיהן כחלשות או פגומות. יתכן ואמהות מהגרות יחושו את בושת ילדיהן בגלל חוסר היכרותן עם התרבות החדשה".

כשמלי דיברה על כך, זה היה כאילו תארה את הדינמיקה של משפחתי כשחייתי בלונדון, העיר בה נולדתי. המהגרת הראשונה שהכרתי בחיי היתה אימי. לאחר שירותה הצבאי, בצה"ל, אימי עברה מישראל לאנגליה לשמש כאופר. זה היה דבר אופנתי לעשות באותם הימים. בלונדון היא הכירה את אבי, וביחד הם גידלו את אחי ואותי כיהודים בריטים ליבראלים. הלכנו לגן יהודי וחגגנו את החגים היהודיים בבית הכנסת המקומי. אבל אפילו אחרי שחייתה בלונדון במשך 20 שנה, אימי מעולם לא הצליחה להיפטר מהמבטא הישראלי הכבד. כילדה, חשבתי שאמות מבושה כאשר דיברה בציבור ב"מבטא המהגרים הזה". אני זוכרת שהרגשתי מוטרדת לנוכח האיטיות שלה כששאלה אותי איך לאיית משהו באנגלית. היא ניסתה ללמד אותנו עברית אבל סרבנו בתוקף לשתף פעולה. כילדה קטנה לא היה לי כל מושג מה אימי עוברת. רק עכשיו, כבוגרת, כמהגרת, כאמא מהגרת לילדים מהגרים, אני מסוגלת להבין  את המורכבות והמשמעות של מה זה אומר להיות אם מהגרת, או ילד לאם מהגרת.

"אם המהגר הבודד עסוק בלהתאבל על אובדן המולדת, זה הופך אפילו ליותר מאתגר וקשה עבור הילדים", אומרת מלי. "התמיכה האמהית אינה נגישה לילדים מאחר והיא נעדרת מבחינה רגשית". האם המהגרת טרודה במשימות הסתגלות והתאקלמות לתרבות החדשה והדבר לרוב מונע ממנה לתת את תשומת הלב לילדה. האמהות אשר לא היגרו מבחירה החופשית נושאות רגשות אמביוולנטים כלפי המדינה המארחת וייתכן שיעברו תהליך אבלות מורכב. תהליך האבל יכול לגבות מחיר גבוה מנפשה של האם, במיוחד כשצאצאיה דוברים שפה שונה משפת אמה. חוסר ההיכרות של האם עם שפת המדינה המארחת, משחקי הילדות, שירי הילדות, חגים ופסטיבלים, יכולים להיות בעלי השפעה עדינה אך פוגענית ביחסי האם-ילד. המשפחות המבוססות, עם אמהות משכילות יותר, יתכן והן בעלות גישה טובה יותר לדרכים להטמעה תרבותית, ומתפקדות טוב יותר בתהליך".

האבל על אובדן המולדת, שפת האם והזהות, היא נכונה לא רק לאם, אלא גם לילד. כשהורי התגרשו בלונדון, ואמי לקחה אותי ואת אחיי לגור בישראל, התהפכו היוצרות, והגיע תורי להיות מהגרת –ועוד בת טיפש-עשרה! זה היה קשה, כעסתי, וסרבתי לדבר עברית במשך שנתיים תמימות מכיתה ח' ועד כיתה י'. הייתי מהגרת סרבנית, בלשון המעטה.

אומרים שזה לוקח שנה להתמקם. עבורנו זו היתה שנה אינטנסיבית מאוד. הבנים שלנו התמודדו עם מספר מכשולים, עד אשר השלימו עם עזיבת ישראל ועם עזיבת המשפחה היחידה שהכירו והשפה היחידה שהכירו מעולם. זה היה עצוב, מבלבל ומתסכל. בחודשים הבאים התחלנו התאקלמות לא רק בארה"ב, אלא גם בעיר פאלו אלטו, ועם תת-התרבות שבכל אחד מבתי הספר שלהם – בית ספר יסודי, חטיבת ביניים ותיכון, כמו גם עם חברים חדשים ודינאמיקה משפחתית חדשה. חודש בחודשו, התרככנו, ופאלו אלטו הפכה לנעימה ואפילו נפלאה בעיננו (ברוב הזמן). לפני מספר שבועות בני קיבל צו גיוס ראשון לצה"ל. בעודי מחזיקה את המעטפה לפתע היא מזכירה לנו מהיכן באנו, וגורמת לנו לתהות מה צופן בחובו העתיד. כל אחד מבני משפחתנו התמודד עם המעבר לארה"ב באופן שונה. ובסיכומו של דבר, כולנו מהגרים, לא משנה כמה זמניים.

 

ביום שני, ה-27 במרץ בשעה 19:30 תגיע הפסיכותרפיסטית, מלי מאן לאירוע אשר יתקיים ב-OFJCC שבפאלו אלטו ויעסוק באמהות מהגרות לילדים ומתבגרים. האירוע הוא בחסותה של טלי אלון, סגנית נשיא שותפה Ameriprise Financial Services .

לפרטים נוספים לחצו כאן

על חשיבותה של צוואה הונית בישראל במהלך הרילוקיישן

מאת: עו"ד שרון אריאלי

בימים אלו יוצאת לשכת עורכי הדין בישראל במסע הסברה נרחב לשם הגברת המודעות לעריכת צוואה בישראל.

הדבר חשוב פי כמה לאלו אשר יוצאים לרילוקיישן או מתגוררים בארה"ב ולהם נכסים בישראל או ילדים מתחת לגיל 18 כאשר האפטרופוס המיועד לילדים חי בישראל. הנושא החשוב נדחק אצל רבים לתחתית הרשימה במסגרת ההכנות ליציאה לרילוקיישן ובמהלך השהות ההתחלתית במדינה החדשה.

Closeup of male hand signing a contract, employment papers, legal document or testament. Isolated over black background.

עם זאת יש לזכור כי השוני בין חוקי הירושה במדינת ישראל לבין חוקי הירושה בקליפורניה או בכל מדינת יעד אחרת אליה יוצאים לרילוקיישן קיים ועל כן חשוב מאוד להסדיר את הנושא בשני מישורים:

  1. צוואת משמורת – הורים אשר להם ילדים מתחת לגיל 18 שנים צריכים להכין צוואת משמורת הקובעת את זהות האפוטרופוס של הילדים למקרה (חס וחלילה) בו שניהם לא יהיו כשרים למשמורת ילדים במהלך הרילוקיישן. בעניין זה רצוי לפנות לעו"ד אשר בקיא בחוקי הירושה במדינת היעד ובמדינת המוצא ולהסדיר את נושא משמורת הילדים בצורה כזו שלא תיווצר סתירה בין החוקים השונים ועל מנת להביא לפישוט ולייעול התהליך.
  2. צוואה ההונית – לעניין זה חשיבות רבה ומשמעותית בעיקר במידה ולבני הזוג נכסים בישראל וזאת לאור העובדה כי גם קיום של צוואה במדינת הרילוקיישן אינו מכסה על נכסים/עזבון אשר קיים בישראל.

את הצוואה אשר תבוצע בישראל ניתן לצרף ל-Trust האמריקאי וכך למעשה תסדירו את הטיפול בכל הנכסים אשר בחזקתם בארץ ובמקום המושב.

כמו כן לאלו אשר הותירו נכסים בישראל יש לקחת בחשבון שורה של חיקוקים ועדכונים אשר בוצעו בחוקי מיסוי המקרקעין בתקופה האחרונה בישראל ואשר יכולים להשפיע על חלוקת/מכירת הנכסים אשר נותרו בישראל:

  1. מחצית דירה ומעלה אשר התקבלה בירושה נחשבת כדירה נוספת לעניין מס שבח (תיקון 85 לחוק מיסוי מקרקעין – במקום שליש שהיה נהוג לפני התיקון) זאת אומרת שמי שקיבל בירושה פחות ממחצית דירה בנוסף לדירה היחידה שלו בישראל יוכל עדיין למכור את הדירה היחידה בפטור מלא.
  2. העברה ללא תמורה של דירת מגורים לאח/אחות בישראל אינה מזכה בפטור ממס שבח רק אם מעביר המתנה קיבל את הדירה בירושה או מתנה מההורים.
  3. מכירת דירה יחידה בישראל בפטור ממס שבח על ידי תושב חוץ מחייבת הוכחת דירה יחידה בדמות אישור מרשות המיסים במקום המושב (בנושא זה חלו הקלות משמעותיות בתקופה האחרונה).
  4. מסלול מס ליניארי מטיב למי שלא זכאי לפטור דירה יחידה במסגרת תיקון 76 לחוק.

 

לאור השינויים האחרונים בחקיקה מתגברת החשיבות הגדולה בהסדרת הנכסים אשר הושארו מאחור בתכנון מס נכון וכמובן לא לדחות את הסדרת נושא כתיבת הצוואה בישראל.

וכפי שגרסו חכמינו אין טעם לדחות את המשימה כי

 כתיבת צוואה סגולה היא לחיים ארוכים…”

 

*הכותבת שרון אריאלי חזרה לישראל לאחר מגורים בעמק הסיליקון וכיום הינה עורכת דין המתמחה בייצוג תושבי חוץ כחלק משותפות פעילה במשרד עורכי דין אריאלי-בן לולו-סמדרי.

Sharon Arieli Adv. Sharon@ks–relaw.com Cell: +972-508270275

www.ks-realw.com