ישראל, קיץ 2018: אוכל משובח, תרבות ישראלית במיטבה ומסע בעיר מרתקת

ישראל, קיץ 2018: אוכל משובח, תרבות ישראלית במיטבה ומסע בעיר מרתקת

מאת: דלית גבירצמן

ישראל, קיץ 2018. חזרתי פתאום, הנה אני בבית. תנו לי רק דקה לנשום. תל אביב, כרגיל, על ספידים, יפו על סטרואידים ואני שוב בעננים. מסוחררת מרוב דברים מדליקים שקורים כאן כל הזמן, ואין רגע דל. אני בוערת כולי מבפנים. בוערת מגעגועים, בוערת מהאהבה, בוערת מהחום. כולם רצים, כולם צופרים, כולם מזיעים, ומן קטע כזה, שכולם פה מדברים עברית. אז למה אלי הם פונים פתאום באנגלית? מה היה בי? מה השתנה בי? אני מתרגלת שוב לדלית של ישראל. דלית מתודלקת, הלומת חושים, פעורת עיניים וזקופת אזניים. ישנה מעט, רוצה לבלוע עוד ועוד, ומהכול. בכל מאפייה, חנות תבלינים או חנות נעליים, כל סרט, כל מופע, כל הצגת תאטרון – אני רוצה מהכול. מתקשה לבחור. סוס אחד נכנס לבר – רוצה. הילד חולם – רוצה. מופע מחול של בת שבע – רוצה. תקליט חדש של דודו טסה – רוצה. ספר חדש של אתגר קרת – רוצה, רוצה. בתי קפה, מסעדות חדשות וכל סוג מאפה שרק קיים תחת השמש היוקדת – רוצה הכול!

קיץ בישראל מרגיש לי שוב כמו הדבר האמיתי, כאילו מישהו קרע מעלי בפראות את הפלסטר וחשף את הגעגוע, ובדרך תלש גם כמה שערות. הכול חי, תוסס ובועט ישר לפנים. לא צריך להתאמץ ולא צריך להתפשר על חיקוי או תחליף זול. אפילו הגסות, החוצפה והבלגן מרגישים אמיתיים ואותנטיים כמו חומוס מעולה, כמו עיתון של שבת, כמו פיצוחים, כמו שבוע הספר, כמו מופע מחווה לחלונות הגבוהים בזאפה, כמו ארקדי דוכין בלילה לבן והשקיעות המהממות מגג הדירה ששכרנו ביפו, שמרגישה מיד כמו בית. אפילו טרפת המונדיאל, הלחות, היתושים ומכת האופניים החשמליים לא מצליחים להעיב על החדווה.

בכל מקום אני פוגשת פנים מוכרים מפה ומשם, וכבר לא ברור לי לרגע מהו הפה ומה השם. כולם זזים מהר, מדברים מהר, והכול בתנועה מתמדת. מקומות נסגרים ומיד נפתחים חדשים. מיצמצת – הפסדת! ותמיד מעבר לפינה, יש עוד איזה בית קפה קטן ומדליק ועוד מאפייה קטנה ומטריפה. והמאפים, אוי המאפים… אני נעה ונדה ברחובות כמו עליסה בארץ המאפים. מכל עבר מביטים לעברי בורקסים חמים, דנישים עגלגלים ומנומשי פרג, גביניות ביס חלומיות, לחמים מכל הסוגים והמינים, ורוגלך נוטפי שוקולד וכולם לוחשים לי ״איט מי״….

הקיץ הזה, לכבוד הגוזלית שהחליטה השנה להישאר מאחור, הביקור הוא בסימן הדו-קיום ורב- התרבותיות. הרבה מקפים והרבה יותר סימני שאלה. אחרי ארבע שנים בקולג׳ ומנה הגונה של BDS בפיתה ישר לגרון, היא זקוקה בדחיפות לעירוי של ארץ ישראל אחרת, לנתח עסיסי של תרבות ישראלית קצוצה דק-דק ברוטב עדין של תקווה ועשייה חברתית עם קמצוץ של אידיאליזם מלמעלה. אז מה עושים? איך מתווכים לילדים את ישראל של היום על כל המורכבות שבה, ואיך משקפים אותה באופן שישמר בהם את האהבה, הגאווה והרצון לתרום ולתת? איך מנגישים להם את המציאות הכאוטית והמייאשת לפרקים מבלי לכבות בהם את אש הנעורים, התום והחיבור לארץ מולדתנו? לעזאזל, לא יכולנו פשוט לנסוע לכרתים?

אז זה מה שתיכננתי הפעם בשבילה ובשבילנו. זהו תמהיל של אוכל משובח, תרבות ישראלית במיטבה, ולמיטיבי קרוא, מסע בעיר מרתקת, והכול בסימן הרב-תרבותיות. יאללה, חברים, לעבודה!

לשוחרי אוכל טוב

מיט פוינט

אתם הרי כבר יודעים, שאני ובשר לא בדיוק הולכים יד ביד אל עבר השקיעה, אבל חנות הבשר החדשה והמשובחת הזאת היא בהחלט משהו לכתוב עליו. ראובן בר, שהוא חבר יקר ובעצמו קרניבור ידוע, הקים ממש בכניסה לאזור התעשיה של הרצליה מקום מעוצב להפליא בשותפות עם אכרם דבאח הנחשב למשווק הגדול ביותר בארץ של בשר טרי. זהו גן עדן לחובבי הבשר באשר הם, וגולת הכותרת- מאפי עראיס ממולאים בבשר מתובל היטב המוגשים עם טחינה, שגרמו אפילו לי לרייר, וזהו בהחלט לא דבר של מה בכך. והטעם, כך מעידים יודעי דבר, לא מן העולם הזה! קצביה חדשה ומשודרגת שעושה חשק לחיות.

מיט פוינט, אבא אבן 3, הרצליה.

Mar&Co

ממש מתחת לבית שלנו ביפו נפתחה לפני חודשים ספורים מסעדת דגים ופירות ים, שכבר הצליחה להכות גלים בקרב פיינשמקרים ואניני טעם למינהם. ותכל׳ס, היכן אם לא ביפו מתבקש לפתוח מסעדת דגים מעולה? במקום המוקפד ונטול הפוזה מוגשות מנות טעימות להפליא של סביצ׳ה, דגים טריים ישר מהגריל, פיש אנד צ’יפס נהדר לצד מנות ראשונות וקוקטיילים מצוינים. אנחנו הלכנו על מנת פתיחה של ירקות שוק על קרם כרובית, סומק ושקדים, סביצ׳ה פרואני עם אננס, תירס, שמן זית וליים, פיש אנד צ׳יפס מהטובים שאכלתי בארץ, דג שלם מתנור גריל הפחמים שהוגש לצד תפו״א מדורה וחמאת צ׳דר. מנות מדויקות, נוטפות טריות וטעם טוב שלצד קוקטיילים מפנקים ומנת קינוח על חשבון הבית הפכו את החוויה לבלתי נשכחת.

Mar&Co, אלעזר בן עזריה 6, תל אביב.

חממה

בדרך למיט פוינט, היינו חייבים, פשוט חייבים לעצור לרגע ולהיכנס לחממה. מצאנו את עצמנו בהיכל של תבלינים, פיצוחים, פירות יבשים ודליקטסים, שגרם לי לחשוב שמתי והגעתי ישירות לגן עדן. תחת קורת גג אחת תוכלו למצוא את כל מה שחשקה בו נפשכם, ומעדנים שאפילו לא ידעתם שרציתם. מזיתים וחמוצים מכל זן שקיים, לכל סוג של אגוז, שקד, בוטן וגרעין קלוי בשלל טעמים ייחודיים, תמרים טריים, קפואים וממולאים באגוזי מלך, מלבי מעודן, תערובות תבלינים ועוד כהנה וכהנה פיצוחים שהפכו את עצירת הפתע לחוויה קולינארית יוצאת דופן. אל תחמיצו!

חממה, שדרות אבא אבן 3, הרצליה.

לחובבי הפחמימות

שרויטמן בייקרי

רק לפני שנתיים סיפרתי לכם על מאפייית ״לחם וחצי״ שנפתחה בשכונת נחלת יצחק והופ, היא כבר הפכה להיסטוריה. על חורבותיה, פתח ערן שרויטמן, שהוא שם מוכר בקולינריה התל אביבית, מאפייה ובית קפה קטן. גולת הכותרת של שרויטמן הם הפרעצלים המשמשים אף להכנת כריכים. הזמנתי את האיש למקל פרעצל עם דג מטיאס המושרה במרינדת שמנת, בצל ותבלינים, וזכיתי לראות את הניצוץ המוכר, האהוב הזה שבעיניו. הנוער, אף הוא התענג על ארוחת בוקר מפנקת שכללה סלמון מעושן, גאודה עיזים, קמבוזולה וסלט ביצים, לצד סלסלה נהדרת של לחמים. ואני, אני שתיתי לי את הקפה שלי בנחת ובנונשלנטיות, כאילו אני וערן שרויטמן חברים מהגן.

שרויטמן בייקרי, נחלת יצחק 30, תל אביב.

חנהל׳ה – בית של לחם

כן, כן, אני יודעת שאתם חושבים עלי שכל מה שקורה מחוץ לתל אביב הוא מבחינתי, טכנית לא קיים. אבל אני איני כזאת, בשביל קפה ומאפה טוב ארחיק נדוד אפילו, אפילו עד… פרדס חנה. אמנם, אשת עקרונות אנוכי, אך הם נמסים כמו חמאה בשמש לנוכח המחשבה על מאפה טרי ומשובח. ולראיה, על ״אלחנן תרבות לחם״ במשמרות פרדס חנה-כרכור, כבר סיפרתי לכם בקיץ שעבר. והפעם, הרשו לי להציג בפניכם את חנהל'ה – בית של לחם. וחנהל׳ה, מלשון פרדס חנהל׳ה, היא מאפייה קטנה וחדשה שפתחו יובל נצר ואביתר באומר המתמחים בלחמי מחמצת, באגטים ופוקאצ׳ות בעבודת יד. במקום תוכלו למצוא גם לחמים ולחמניות מקמח כוסמין, דגנים וקמח מלא, עוגות בחושות, עוגיות, ואפילו ממרחים שונים כמו פסטו המוכן במקום. גררתי אחרי את כל בני המשפחה לארוחת צהריים קלילה שכללה כריכים, סלטים וקינוחים טעימים שהוגשו לנו באדיבות רבה ובחיוך, וכולם נזללו בהנאה רבה!

חנהל'ה, דרך הבנים פרדס חנה כרכור.

בולונז׳רי 96

אמנם הזכרתי אותו גבוה ברשימת ״70 הסיבות לבקר השנה בארץ״, אך אני חייבת לחזור ולציין את אחד המקומות המרהיבים שנפתחו לאחרונה בארץ. זהו מקום שהוא גן עדן לפחמימאניאקים וקינוחים, שכמוני, לא מפספסים אף מאפיית עילית הנפתחת בעיר. השף-קונדיטור המוכשר ערן שוורצברד, שלמד אצל לא אחר מאשר פייר הרמה, עבד אצל רושפלד ואף השתתף כשופט בתוכנית מאסטר שף, מציג לראווה את הווירטואוזיות שלו במאפייה החדשה והיפיפיה שלו. הכול טעים, הכול מוקפד והכול מה-זה עושה חשק. אל תגידו שלא אמרתי.

בולונז׳רי 96, יגאל אלון 96, תל אביב.

לאוהבי המתוקים

קרדינל

בלב תל אביב, ממש בסמוך לכיכר רבין, יש מקום מיוחד שם אפשר לעמוד ולהריח (וגם לקנות) שוקולד. יש שם חנות קטנטנה בלי חלונות, מכונה שעובדת יום ולילה ומוכרות נחמדות עם סינר וכפפות שמציעות שוקולד ופרלינים בכל הצורות. המקום השייך לשוקלטייר אלי טראב, שם דגש על חומרי גלם מעולים והרבה ניסוי וטעייה, מה שהופך את קרדינל למוקד עליה לרגל לכל חובבי המתוק המתוק הזה. אחרי התלבטות קשה אל מול מבחר הפרלינים המפתים, בחרנו לבסוף בפרלין ממולא במוס מרציפן פסיפלורה, פרלין שוקולד חלב ממולא קרמל שרוף עטוף במלח ים, פרלין תות וקרם פיסטוק, אם להזכיר רק כמה.

קרדינל, אבן גבירול 60, תל אביב.

איקה

כשהשף-קונדיטור המתוק בעולם אלון שבו התארח אצלי בבית לסדנה בלתי נשכחת הוא פינק אותנו בקופסה קטנה, מלאה בטוב טעם. וכשאלון שבו ממליץ לי על שוקולד אני מקשיבה לו. כך התוודעתי לאיקה כהן, שוקולטיירית ובעלת Ika Chocolate. אחרי הכשרה והתמחות ברחבי העולם הפכה איקה לשוקולטיירית הבית של ״רביבה וסיליה״ שם עבדה עד שפתחה את המקום שלה ברחוב יד חרוצים בתל אביב. מאז זכתה בהכרה עולמית ופרסים נחשבים בתחרויות שוקולד בינלאומיות. ושוב עמדנו מבולבלים, מתקשים לבחור משלל יצירות המופת המתוקות. צריך לראות בשביל להאמין.

איקה, יד חרוצים 30, תל אביב.

לתאבי התרבות

תערוכת חמסות

במסגרת התימה של הקיץ, דו קיום ורב תרבותיות, עשינו מיד פעמינו לירושלים, למוזיאון לאמנות האיסלאם. שם פגשנו, ממש במקרה, את נדים שיבאן מנהל המוזיאון, שהסביר לנו באדיבות ובסבלנות רבה על התערוכה המדוברת חמסה, חמסה, חמסה המוקדשת כולה לחמסה, כמובן. 555 חמסות שונות מוצגות בתערוכה, הכוללת יצוג של חמסות בעיני כ-50 אמנים ומעצבים מתחומים שונים הכוללים: ציור ופיסול, ניו מדיה, תקשורת חזותית, עיצוב תעשייתי, עיצוב מוצר, צורפות ויודאיקה. בחלק השני מוצג פרויקט המבוסס על אוסף פרטי של אספן היודאיקה וויליאם גרוס, ובו פירקה המעצבת הגרפית שירלי רחל הוכמן את החמסות למרכיבים חזותיים וטקסטואליים, תוך שהיא מזהה בהן תבניות צורניות, סמליות וקישוטיות. באותה הזדמנות נכנסנו גם לתערוכת השעונים המרהיבה, שסיפור הגניבה שלהם על ידי איש בשם נעמן דילר נשמע כאילו הוא לקוח מספר של אגתה כריסטי.

הפלמ״ח 2, ירושלים.

מוזאון העיצוב בחולון

צילום: שי בן אפרים

בתור מי שגדלה בעיר חולון, קשה היה לי שלא להתפעל מהתמורה שחלה בה בשנים האחרונות. מעיר לווין מנומנמת ופרבר תל אביבי בעל תדמית לא פופולרית הפכה חולון ל״עיר הילדים״, והצליחה למתג את עצמה כעיר קולית ומעניינת. ושם, בעיר הקולית והמעניינת, הוקם מוזיאון העיצוב שנחנך בשנת 2010. במבנה האייקוני שעוצב ע״י האדריכל הנודע רון ארד, מוצגת הקיץ תערוכת רטרוספקטיבה של הצמד זגמייסטר & וולש, הנחשב לאחד המובילים בתחום התקשורת החזותית. העבודות של סטפן זגנייסטר וג׳סיקה וולש מאופיינות בעיצוב נועז, חוצפה ופריצת גבולות, אנושיות ורגישות, ובעיקר, באסתטיות מאתגרת ההולמת ביותר את הפלטה הישראלית. בשלל טכניקות, אמצעי ביטוי מגוונים וחומרים בלתי שגרתיים מעוררים אותנו השניים לחשוב על הדימויים שאנו צורכים ומייצרים. תאווה לעיניים.

פנחס איילון 8, חולון.

״ונצואלה״ מופע של להקת בת שבע

אין ביקור מושלם בארץ מבלי לשוטט בשכונת נווה צדק על כל סמטאותיה, בתי הקפה והמסעדות הייחודיות שלה וכל החנויות הקטנות והמקסימות. וכמובן, אי אפשר בלי לצפות בהופעה נוספת של להקת בת שבע, שבכל פעם מפתיעה ומפעימה אותי מחדש. אחרי שנתיים של גאגא בכל יום שלישי עם ג׳יימס גראהם ההורס, אני מכורה. לקצב, ליופי, לאסתטיקה, וכן – גם לעמימות ואפילו לבוטות של מיסטר גאגא, הלא הוא אוהד נהרין. היצירה החדשה של נהרין, ונצואלה, לא חורגת מכל המאפיינים הללו. זהו טקסט תנועתי יפה עד כאב, עמום בדיוק במידה המעוררת בך סקרנות לשאול שאלות, זהו מסע או שמא מחקר אמנותי הדורש ממך כצופה לצלול עמוק יותר אל עצמך בנסיון לאתגר קונספציות ולעורר תחושות. מצוין, מעניין אניגמטי ונפלא כתמיד! מרכז סוזן דלל, תל אביב.

למיטיבי לכת

עמרי אבידר

גולת הכותרת של הביקור שמורה הפעם ליום מיוחד במינו, שבו החלטנו לצאת לסיור מודרך עם עמרי אבידר. כמו שקורה רק בישראל, בעודנו יושבים בוקר אחד בבית קפה תל אביבי, ואני בתזזיתיות אופיינית מחליטה ש״אי אפשר בלי טיול מאורגן״, אני שומעת לראשונה על עמרי. כמובן, שמסתבר שהוא חבר של החברים הכי טובים שלנו, שאחרי שנים רבות בתחום ההייטק, החליט לחזור לאהבה הישנה שלו ולהפוך את התחביב למקצוע. ואכן, במקצועיות, בידענות ובהרבה אהבה לארץ הוביל אותנו עמרי לסיור איכותי ובלתי נשכח בעיר עכו. תוך שעות ספורות תיכנן עבורנו עמרי יום כיף שהתחיל בגנים הבהאיים בחיפה, עבר דרך ראש הנקרה והגיע עד לחוויה מרתקת אל העבר הצלבני המפואר וההווה הססגוני והטעים של העיר עכו. לא לקח לעמרי הרבה זמן לגלות שעבורי – יותר מכל מפגש עם אנשים מיוחדים, ביקור באתרים היסטוריים מרשימים ובאתרי הדתות השונות, והיו רבים כאלו – היכרות עם עיר שכזאת מחייב קודם כל, סיור טעמים וריחות. וכך זכינו לטעום את הפלאפל הכי טעים בעולם, חומוס מושלם, גלידה מבית היוצר של אורי בורי ולקנח בממתקים מזרחיים מופתיים. לטייל עם עמרי נכנס מעתה לר״שימת הדברים שחייבים לעשות בביקור בארץ״. רשמו, רשמו. עמרי אבידר omri-travel.co.il

 

חייבת להגיד תודה לכל האנשים האהובים שתמיד שם בשבילי. עוטפים, מחבקים, מקבלים אותי רק באהבה, טורחים להגיע לכל מקום ובכל שעה כדי לגנוב איתי עוד כוס קפה, עוד דקה של ביחד. תודה שאתם תמיד מפנים לי מקום בחיים שלכם, מוכנים לרוץ איתי לכל מסעדה, בית קפה, מוזאון, מופע וגחמה חדשה שלי. מחבקת אתכם באהבה, וכפי ששרים דודו אהרון ואופק פרץ (המלאך) בלהיט החם של הקיץ, הלב שלי בממתינה… עד הפעם הבאה.

שבת שלום והמשך קיץ נפלא!

שלכם תמיד,

דלית

ארץ אהבתי: 69 סיבות בגללן אני מבקרת בישראל מידי שנה 

מאת: דלית גבירצמן

כמו כולנו, גם לי יש מערכת יחסים מורכבת איתה. היא מעיקה עלי, היא גורמת לי לכעס, אכזבה, ותסכול. כשאני רק מתקרבת אליה נעשה לי חם, אני מתאדמת ומיד מתחילה להזיע. היא אינטנסיבית לי מידי, חונקת וכובלת. נסעתי הכי רחוק ממנה שרק יכולתי, אך משהו ממני תמיד נשאר איתה. היא בדמי, בליבי ובנשמתי. ולא כי אין לי ארץ אחרת. פשוט מפני שהיא אהובה. היא גורמת לי לגאווה עם כל הישג חשוב, היא גורמת לי לבכות מכל מילה. היא גורמת לי לרוץ ברחובותיה כמו חולת אהבה, ולחזור אליה בכל שנה.

תשאלו אותי ״למה?״ אה, אז טוב ששאלתם. הנה 69 הסיבות שגורמות לי לוותר בכל קיץ על חופשה קסומה באי טרופי כזה או אחר לטובת טיסה של 16 שעות, חום של 38 מעלות בצל, חיבוק מיוזע וחיבור מיידי לארץ אהבתי.

1) הקפה – דבר ראשון כשנוחתים, כי אין כמו בתי הקפה בארץ. קפליקס – בית הקפה האיכותי הוקם על ידי פיליפ שפר, המכונה פליקס, וזוגתו יעל. בעיני, הקפה הכי טוב בתל אביב.

2) המאפה – בבית הקפה השכונתי, ארקפה בייקרי, ובכל מקום אחר. בבוקר,בצהריים ובערב. מאפי שמרים חמים וטריים, היוצאים ישר מן התנור, מתוקים, מלוחים – כמו שרק בארץ יודעים להכין.

3) השווקים הנפלאים – מחניודה, הכרמל. חגיגה של צבעים, ריחות וטעמים.

4) מסעדת טאיזו – היכל הטעם הטוב של יובל בן נריה מפגינה מקצועיות, שרות ורמת דיוק שהופכת את הארוחה לחוויה חובקת חושים.

5) בית הבד ״גלילי״ בבית לחם הגלילית – תחנה קבועה בביקורי מולדת להצטיידות בשמן זית כתית מעולה מזן פיקואל.

6) בראנץ׳ ב״קסיס״ אצל איילת על חוף הים.

7) ארוחת בוקר ב״רביבה וסיליה״. ולמען האמת, כל ארוחת בוקר בארץ היא חגיגה, אבל הצמד המוכשר הזה הצליח להביא את החוויה לרמות של הנאה שמעמידה בכל יום שישי תורים ארוכים בפתח.

8) חומוס ב״אבו חסן״ – יש דברים שהם מסורת, ובלי מסורת אנה אנו באים? עוד מימי רווקותנו, היינו פוקדים את המקום כשהיה עוד רק ״חור בקיר״. מסעדת עלי קרואן, המכונה אבו חסן, צפופה וחסרת חן, אבל החומוס, החומוס, אין שני לו!

9) בראנץ׳ נפלא בקפה לורנץ ומינץ– במרכז לגסי הריטג׳ שבנווה צדק חבוי מקום קסום כל כך, שרק יודעי דבר שמעו עליו. עכשיו גם אתם יודעים.

10) עוגיות של מיקי שמו – הקונדיטור החיפאי המוכשר העניק לנו הרבה מתנות קטנות ומתוקות. רשת הקונדיטוריות שלו היא אחת מהן.

11) המזנון של אייל שני. האיש הוא בהחלט תופעה, אבל הפיתות שלו הן יצירות מופת. מהיר, איכותי וסופר-טעים.

12) הרצאות של סיון רהב-מאיר בהאנגר 11 בנמל תל אביב – סדרת הרצאות מרתקות המתקיימת מידי יום ראשון, שבה נותנת סיון רהב-מאיר את השיעור השבועי שלה על אקטואליה ופרשת השבוע.  מומלץ!

13) בורקס פוני בשוק צפון. תראו לי מישהו שלא אוהב בורקס? וזה אחד הטובים!

14) לחם ב״לחמנינה״ – מאז שהאיש היקר השתתף בסדנה לאפיית לחם אצל הצמד המוכשר, יש לנו פינה חמה ל״לחמנינה״. ואפילו עוד לא הזכרנו את לחם נלסון. מאפיית בוטיק שווה ביותר!

15) חוף הים- לא משנה אם זה חוף תל אביב, פלמחים, מכמורת, אכזיב או חוף ינאי, כל עוד המים חמימים- אני שם!

16) פטיסרי ״מימי״ בהוד השרון – אין תושב בהוד השרון והסביבה שעוד לא שמע על הפיצות המופלאות של מסעדת נונו. כעת, פתחו הבעלים של נונו ממש בסמוך פטיסרי בולונז׳רי שכל פחמימן אדוק חייב לבקר בה. לצד לחמים מבצק מחמצת בת 14 שנים, נמכרים במקום שלל מאפים משובחים.

17) מסעדת ״דלידה״ – בלב פלורנטין ממוקמת המסעדה הקרויה ע״ש זמרת השאנסון המצרית. במקום המקסים של השף דן זוארץ, באווירה מיוחדת מוגשות מנות אוכל מקסימות לא פחות. מול המסעדה נפתח הבר של דלידה, המגיש מנות בר קטנות וכייפיות. נועז, מגניב ושווה ביותר!

18) נדב קינוחים ברמת ישי – לחם טוב יש בארץ בכל מקום ובנדב קינוחים הוא טוב במיוחד! אוהד ונדב, קמים מדי בוקר בכדי ליצור את כל השפע המוצע למכירה במקום. הינכם מוזמנים להתענג בין אם זה בישיבה בבית הקפה ובין אם חשקה נפשכם לקחת קינוחים או מאפים הביתה. תביאו לי עוגת שמרים טרייה – ותראו לפניכם אישה מאושרת!

19) מסעדת יפו-תל אביב – כי זה חיים כהן. נקודה.

20) היקב של פלטר – אחרי סיור אישי ביקב, פשוט התאהבנו. באיש וביינו. בהחלט שווה את מקומו ומשקלו במזוודה!

21) מאפיית BackDoor – החדר האחורי וחדר הקסמים של מסעדת NithanThai. הבריושים, המאפינס, הגביניות והקישים שעל השולחן, והעוגות היפיפיות בויטרינה כולם נפלאים.

22) דקלבאום באזור התעשייה עמק חפר – פינת חמד באזור השרון.

23) לאכול ממולאים במסעדת ״המוציא״. אפילו תלאביבית אדוקה שכמוני נשבית בקסמה של ירושלים. ״המוציא״ היא רק אחת מהסיבות. אותנטי, מזמין, ביתי, ומזה טעים!

24) מסעדת עדנה ברמת השרון- אוכל ביתי מן המטבח הפרסי שאף פעם לא מאכזב ובטח שלא הלחם האלוהי המוגש לצידו. חברה יקרה התוודתה בפני לא מזמן שאחת הסיבות מבחינתה לחזור לארץ זו ה"מוסמה" ,מנת בשר בקר עם חצילים, המוגשת במקום.

25) טחינה של הר ברכה – טחינה משובחת המיוצרת במפעל קטן בהר גריזים. היא כל כך טעימה שאפשר לאכול אותה בכפית!

26) רוגלך של מרציפן – האם יש עוד מישהו שלא שמע על הקונדיטוריה המופלאה שבלב שוק מחניודה? קונדיטוריה-מרציפן

27) גלידת בוזה – פשוט גולדה מעולה.

28) בר לחם – בגלל הפוקצ׳ה עם הגרעינים. נקודה.

29) קבלת שבת על חוף הים בתל אביב – בית תפילה ישראלי מקיימים בחודשי הקיץ את קבלות השבת באוויר הפתוח, מול הים בעת השקיעה, על הדק הצפוני של נמל תל אביב. חוויה!

30) תאטרון מקורי ישראלי בעיקר ״גשר״ – בגלל הגעגוע.

31) הסביח של עובד- עוד תחנה של געגוע וסיבה לבקר זה הסביח, ועם על הכבוד למוסדות המקומיים, אין כמו הסביח בארץ. המזנון של עובד בגבעתיים הוא כזה מוסד וותיק, שיש עליו אפילו ערך בוויקיפדיה. ואם לא די בכך שהסביח של עובד קיים כבר משנות השמונים ועדיין שומר על אותה הרמה, דבר שלעצמו מעורר הערכה, הרי שעובד המציא שפה משלו. הז׳רגון של עובד כולל ביטויים רבים ורק בשביל זה  – הוא בהחלט שווה ביקור

32) הזיתים – כי רק מי שחי מספיק שנים מחוץ לגבולות המדינה יודע להעריך את טעמם של הזיתים בארץ, עד כדי כך שכתבה שלמה הקדשתי להם:

33) גלידה תמרה – יוגורטיה תל אביבית, איכותית ומפנקת. גם המיצים שלה נהדרים.

34) אבטיח קר, מתוק מתוק – כי אין כמו האבטיחים בארץ!

35) החצילים על האש עם טחינה – מנה שהפכה להיות מנת הדגל של המטבח הישראלי. בתור אחת ששרופה על חצילים – אני מכורה לה.

36) יין ״גשם לבן״ מיקבי שאטו גולן. פשוט צריך לטעום בשביל להבין.

37) מוזאון תל אביב לאמנות – כי יש לי סימפטיה.

38) הופעות ב״זאפה״ – אין ביקור מושלם בארץ מבלי לראות הופעה של מיטב האמנים בארץ באווירה האינטימית של זאפה.

39) תבליני פרג – למי שלא מכיר, בלב שוק מחנה יהודה מסתתרת חנות קטנה ומטריפה ובה מעל למאה סוגי תבלינים, עם התמחות עיקרית בתערובות למטבח הצפון אפריקאי. ניתן למצוא שם האריסה, פלפל צ'ומה, לימונים כבושים, סחוג, תערובות תיבול לגריל, לממולאים ועוד. גם בשוק לוינסקי ניתן להנות, לטעום ולהסניף את כל התבלינים המוכרים והטובים מפפריקה, מקלות קינמון וקארי הודי ועד לתערובות מיוחדות לבישול.

40) תיקים של Me-dusa – המותג הוקם בשנת 2009, על ידי המעצבות גילי רוזין-טמם ועדי גל, בוגרות המחלקה לצורפות תכשיטים בשנקר, שהחליטו להביא לעולם מוצר ייחודי, חדשני ואיכותי. התיקים עשויים מחומר פלסטיק ממוחזר וידידותי לסביבה, שמאפשר חופש פעולה עצום, חדשנות אינסופית וצבעוניות. התיקים, שמיוצרים באהבה הם כולם תוצרת הארץ (ומשלוחים לחו"ל).

41) חנויות ספרים מדליקות כמו סיפור פשוט והמגדלור – כי אין תענוג יותר גדול מלצלול אל תוך חנות מלאה בספרים בעברית. לגעת, ללטף, ולמלא את הלב והמזוודה.

42) תספורת  – כי אין על הספרים בארץ. בכל קיץ אני נוהגת לפנק את עצמי בתספורת חדשה. ממספרת שאפה ביפו ועד לראשון לציון בביקור אצל שי בוטא, שהפציע בשמי העמק, כבש לבבות רבים ואז חזר לארץ. שי מקבל לקוחות במספרת אריק שמעון פרס 33 ראשון לציון.

43) פיתות עם שומשום של אבולעפיה. מסורת, כבר אמרנו, לא?! בתום שבעת ימי הפסח, היינו נוסעים לרחוב יפת, סמוך לכיכר השעון, ושם נהגנו לעמוד בתורים הארוכים בהמתנה לפיתות העגולות עם השומשום שהיו יוצאות חמות ישר מן התנור. טעם של ילדות!

44) הטיילת של תל אביב – מהיפות שיש.

45) שוקו בשקית – כי אין בעולם דברים כאלה!

46) מה שקרה לשוק הפשפשים ביפו הוא סוג של נס או מתיחת פנים. תקראו לזה מייק-אובר מטורף. משוק מאובק, מיושן ומוזנח הוא הפך למרכז בילוי הכולל בוטיקים, גלריות, חדרי סטודיו, ברים, מסעדות ובתי קפה. מחובבי עתיקות מזדמנים שהיו באים לנבור באלטע זאכן, מציפים את רחובות השוק חבר׳ה צעירים ויפים, תיירים ומבקרים מכל העולם. מה שבטוח, אצל פועה שווה לבקר!

47) סבוני רחצה של אהבה – סידרת הסבונים הנוזליים של אהבה, המועשרים במינרלים מים המלח ובמרכיבים צמחיים. קרם הרחצה הקטיפתי בריחות של היביסקוס, לוטוס ומרווה הוא באמת – תענוג של ממש!

48) יוגה על חוף הים בתל אביב לעת שקיעה.

גאגא עם אוהד נהרין

49) לרקוד גאגא בנווה צדק עם אוהד נהרין.

50) הג׳עלה – למי שלא יודע, ג׳עלה זוהי תערובת ממכרת של אגוזים וגרעינים המעשירה ומשדרגת כל סלט טרי (זה כמובן, אם מתאפקים לא לנשנש אותה בין הארוחות). האיש היקר נהנה מתערובת הג׳עלה הקנויה של אפקטבעי, ואילו אני נשבעת שאין ג׳עלה טעימה יותר מזו הנמכרת בסופר שבגן שמואל. בכל מקרה, כולנו נהנים עד בלי די מהשילוב הקטלני של גרעינים, אגוזים, שקדים וכל השאר. הנאה צרופה!

51) ה נ ע ל י י ם – אין כמו חנויות הנעליים בארץ. תראו לי אחת שלא חוזרת מביקור מולדת בלי איזה זוג אחד או שניים. ברשת החנויות שופרא ניתן להשיג את מיטב מותגי הנעליים מאירופה כמו טריפן הגרמנית, Vialis הספרדית, Gola, Un ועוד. ואם כבר בנעליים אסכינן, חייבת להזכיר את אחת אחת, חנות הנעליים בשוק הפשפשים המייצרת נעליים בעבודת יד, כמו פעם.

52) תבניות וצרכי אפייה – כמו שרק בארץ יש! יש בארץ מבחר חסר תקדים של תבניות חד פעמיות למאפינס, קאפקייקס, אינגליש קייק, ומה לא. כלים חד פעמיים לכל מנה ולכל אירוע. מפיות חגיגיות וראנרים לשולחן, מושלמים לקראת החגים הקרבים ובאים. ביקור בחנות ״פרחי תבור״ שבכפר ויתקין משאיר אותי פעורת פה.

53) חוף הים לפנות ערב – סתם לשבת מול הים בשקיעה. לא צריך הרבה יותר מזה.

54) קולנוע ישראלי – כל שנה אני מחכה למנת הסם שלי. הקולנוע הישראלי נתן קפיצה ענקית בשנים האחרונות והוא מזמן חוויה תרבותית אמיתית!

55) טובי פרבר – התכשיטנית הכי מוכשרת והכי מקסימה שזכיתי להכיר. כל תכשיט בקולקציה של טובי פרבר הוא יצירת מופת. כל אחד מהם מיוצר בעבודת יד והוא אחד, יחיד ומיוחד.

56) יש קסם מיוחד בחנויות הקטנות שיש בארץ. חנויות קונספט ייחודיות כמו ״מדפים״ מאפשרות למעצבים ויוצרים ישראלים ממגוון תחומים להציג את עבודותיהם.
57) טוב, אז נכון שלא נוסעים לארץ רק בשביל שוקולד, אבל אם אתם כבר שם, אז שווה לראות איך אפילו בתחום המתוק הזה מדינתנו הפכה לממלכת שוקולד שלא נופלת מממלכות גדולות ומפורסמות בעולם. ג׳וליקה ברמת השרון ושוקולד קרדינל, השוקלטרי הממוקם בלב תל אביב הם פשוט חגיגה!

58) החברים – כי אין להם תחליף.

59)  הנחיתה בנמל התעופה בן גוריון – כי אין מקום אחר בעולם שאליו אני כל כך מתרגשת ומצפה להגיע. לא, לא מוחאת כפיים, אבל בהחלט נרגשת.

60) ימי שישי אחר הצהריים – כי אין עוד שלווה כזאת ואווירה כזאת בעולם.

61) גבינת קוטג׳ ישראלית.

62) שבוע הספר ובכלל, להצטייד בספרים חדשים בעברית.

63) בגדי מעצבים ישראליים

64) מתחמים חדשים כמו שרונה מרקט ושוק צפון נפתחים, חדשות לבקרים, לצד בתי עסק ומעדניות מובחרות. המרכזים הקולינריים הללו לא נופלים ברמתם ממרכזים דומים ברחבי העולם.

65) הטיילת של יפו

66) היוגורט – הכי טעים שיש.

67) סצינת מבשלות השיכר גם משגשגת בארץ. באתר של מבשלת הבוטיק אלכסנדר בפארק תעשיות עמק חפר גיליתי את הציטוט הבא של פרנק זאפה. You can't be a real country unless you have a beer and an airline. אז נראה לי שאנחנו מסודרים.

68) אין מסעדות דגים כמו בארץ. המסעדה האגדתית אורי בורי היא, ללא ספק, מקום עלייה לרגל.

69) המשפחה שלי – כי היא הכי אהובה בעולם.

69 הוא מספר מתעתע, הוא דבר והיפוכו. 69 שנה זה המון שנים וזה כלום, בשנות מדינה. 69 הוא מספר שובב, ורגע לפני סיום עשור נוסף, לפני שמתחילים עם הנאומים והסיכומים, זה הזמן קצת לחייך, ובעיקר – לחגוג.

 

חג שמח!

דלית

ארזתם לבד? רשימת קניות לחוזרים מביקור בארץ

ארזתם לבד? רשימת קניות לחוזרים מביקור בארץ

מאת: דלית גבירצמן

הנה שוב אני מוצאת את עצמי רוכנת, נוטפת זיעה ומביטה באימה וביאוש הולך וגובר אל לוע המזוודה. כמו פעוט קודח באישון לילה היא שבה ומקיאה לעברי את תכולתה. ״אבל באמת שלא קניתי שום דבר…״ אני מזדעקת, והאיש היקר מביט בי בשתיקה, מצביע על המשקל, וכהרגלו תמיד – צודק. זוהי שעת האמת. זהו הריטואל הקבוע. מחול אחרון ופרידה. המסע הגיע אל סופו, ואני מנסה בכל כוחי לדחוס את הכול לתוך מזוודה, שכמו תמיד, קטנה מלהכיל. היא שרועה לפני כשכל קרביה שפוכים, כמו נותנת עדות שקטה ורועמת לרחשי ליבי. בדיוק כפי שחגורת המכנסיים מתקשה להיסגר, הגרון נחנק מדמעות והלב עולה על גדותיו, כך מסרבת המזוודה בעקשנות להיכנע לעובדה, שעוד ביקור מולדת עומד להסתיים.

ובעודי עומדת למולה נואשת, ניצבת לפני הדילמה הקבועה: מה בכל זאת שווה את מקומו ומשקלו בה? זוהי שאלת מליון הדולר, או ליתר דיוק, $100 אובר-ווייט למזוודה. זהו משפט שלמה שבו עלי להכריע מה יכנס ומה ישאר מאחור. מה יעשה את דרכו אלפי מיילים ויגרום לי לאושר והנאה שבועות וחודשים רבים לאחר הביקור, ומה יתגלה כלגמרי מיותר. אז חברים, אחרי ארבע שנים שבהן, מידי שבוע, פתחתי בפניכם את סגור ליבי, ואף חשפתי את דלת המקרר שלי, החלטתי שהגיעה העת לפרסם ברבים את תכולת מזוודתי. והנה לכם רשימת הדברים שאני חייבת, כן נחמה, פשוט חייבת להביא איתי מהארץ:

יינות מקומיים

pelter wineבכל ביקור מולדת אנחנו פוקדים איזה יקב אחד או שניים. וזה לא שחסרים אצלינו יינות טובים. כלל וכלל לא. אבל יש איזו גאווה וסוג של געגוע שנספג בטעם המקומי. האיש היקר פשוט אוהב את הטעם ביחס למחיר. המועדפים עלינו הם היינות של Pelter, ובמיוחד האחד שנקרא Trio. מומלץ!

 

סבון גוף של אהבה

אין ספק שזיכרונות מתקשרים אצלינו חזק בראש לריחות, ולהיפך. כל כך הרבה זכרונות ילדות שלי, חוויות מטיולים ואנשים שפגשתי בחיי מתחברים אצלי לריחות מאוד ספציפיים. עד היום, משב ריח חולף של האפטר שייב של אלן דלון מרטיט את ליבי, וריח חרדל ונקניק טרי יזכירו לי תמיד את המקרר של סבא מוטל. לכן, זה כלל לא מפתיע שלאנשים מסוימים ישנם סבונים שמזכירים להם את הארץ. מדרמפון, סינטבון ועד קצף האמבט הנוסטלגי של בת אורן וסבון הרחצה של פינוק. לאחרונה, התאהבתי בסידרת הסבונים הנוזליים של אהבה, המועשרים במינרלים מים המלח ובמרכיבים צמחיים. קרם הרחצה הקטיפתי בריחות של היביסקוס, לוטוס ומרווה הוא באמת – תענוג של ממש!

 

שמן זית

olive oilתגידו מה שתגידו, אבל מי שטען שטוב שם משמן טוב לא טעם כנראה שמן טוב מימיו. אחרי הביקור בבית הבד גלילי שבבית לחם הגלילית בשנה שעברה, ואחרי שטעמנו את שמן הזית מזן פיקואל של ערן גלילי, קשה היה שלא להתמכר לטעם. לכן, היינו חייבים להצטייד בפח שמן טרי ובארוחות רבות עוד נתענג ומטעמים לרוב נתבל בשמן הזית, שהוא פשוט- משובח!

 

 

ג׳עלה

jaaleלמי שלא יודע, ג׳עלה זוהי תערובת ממכרת של אגוזים וגרעינים המעשירה ומשדרגת כל סלט טרי (זה כמובן, אם מתאפקים לא לנשנש אותה בין הארוחות). האיש היקר נהנה מתערובת הג׳עלה הקנויה של אפקטבעי, ואילו אני נשבעת שאין ג׳עלה טעימה יותר מזו הנמכרת בסופר שבגן שמואל. בכל מקרה, כולנו נהנים עד בלי די מהשילוב הקטלני של גרעינים, אגוזים, שקדים וכל השאר. הנאה צרופה!

 

טחינה של הר ברכה

tahiniכן, אני יודעת שאמרו עליהם כל מיני דברים, אבל מה לעשות שהיא הכי טעימה שיש? הטחינה של הר ברכה היא אכן מבורכת. אם לא הייתי מתביישת, הייתי אוכלת ממנה בכפית. אצלינו בבית, לא עובר שבוע בלי טחינה; כתוספת לחצילים, מעל כרובית צלויה או כל ירק אחר בתנור, עם חומוס, ובעיקר – כסלט טחינה. מעולה!

 

צלחות זכוכית מעוטרות

אחרי ששנים נטה ליבי באדיקות אך ורק אחרי צלחות וכלי הגשה לבנים, גיליתי לפני כשנתיים את קסם צלחות הזכוכית. ישבתי לתומי בבית קפה קטן בו הגישו לי את העוגיות בצלחת זכוכית קטנה ומעוטרת, ומיד התאהבתי. שאלתי מהיכן הן, והמלצרית החביבה מיד הסגירה את מוצאן, כמו שרק בישראל עושים. למחרת, כבר ביקרתי בחנויות הקטנות שבנחלת בנימין. מאז, בכל שנה, הקולקציה רק הולכת וגדלה. א-ו-ש-ר!!

 

תבניות וצורכי אפייה

baking stuffכשאני נכנסת לחנות או אפילו רק עוברת ליד דוכן לממכר מוצרים וכלים לאפייה, ראשי סחרחר עלי. יש בארץ מבחר חסר תקדים של תבניות חד פעמיות למאפינס, קאפקייקס, אינגליש קייק, ומה לא. כלים חד פעמיים לכל מנה ולכל אירוע. מפיות חגיגיות וראנרים לשולחן, מושלמים לקראת החגים הקרבים ובאים. ביקור בחנות ״פרחי תבור״ שבכפר ויתקין משאיר אותי פעורת פה. אך בנוסף, הגעתי בעזרתה של נוגה המקסימה לחנות סער שבמפעלי גרנות מול קיבוץ גן שמואל. שם ניתן למצוא כל מוצר שקשור לאפייה ולקישוט עוגות, ושם סוף סוף, מצאתי לי מצבט למעמולים. חלום שהתגשם!

 

ספרים חדשים

Hapiness Mountainpaperתקראו לי אולד פאשן, לא אכפת לי, אבל אני פשוט אוהבת להחזיק ביד, ללטף ולהסניף ספרים. אמיתיים כאלה, עם דפים מנייר, כריכה וריח של מכונת דפוס. ביקור מולדת לא יחשב כמושלם, מבלי שפקדתי איזו חנות ספרים אחת או שתיים והצטיידתי בכמה ספרים; ספרי בישול וספרות מקור. הפעם, העליתי בחכתי את ספרו החדש של אמיר גוטפרוינד המנוח ״הר האושר״, החדש של אשכול נבו ״שלוש קומות, החדש של אורלי קסטל בלום ״הרומאן המצרי״ ושני כרכים מספרו האחרון של אבא שלי ״נייר ברוח״. כולם נכנסו אחר כבוד למזוודה. מרחיב את הדעת והלב!

 

עוגיות, עוגיות, עוגיות

cookiesאני יודעת שזאת חולשה שלי. מה לעשות, אף אחד לא מושלם. אני פשוט חייבת לקנות בכל מאפיה שאני מבקרת בה קופסת עוגיות אחת לפחות. ארקפה בייקרי, לחם ארטיזן, לחמנינה, הכול הולך! לכן, אני חוזרת הביתה עם ערימה של עוגיות נפלאות, ומידי בוקר מתענגת עליהן עם הקפה. אני עוצמת לרגע את העיניים ונותנת לטעם לקחת אותי חזרה הביתה.

 

תבלינים

peregבכל ביקור בשוק לווינסקי או במעדניות מובחרות אני רוכשת תבלינים שלא ניתן להשיג במחוזותינו (או לפחות אני טרם מצאתי): זעתר, תבלין לעוף בגריל (מעולה!), אריסה ופפריקה מתוקה בשמן. אם לא הייתי מתאפקת, הייתי קונה עוד ועוד.

 

פרג טחון

רק מי שכיתת רגליו חודש ימים בחיפוש אחר פרג טרי לעוגת פרג כמו בארץ, יבין. מי שלא – שיעבור לסעיף הבא.

 

לוחות שנה

calendarכל קיץ אני מתחדשת לי באיזה לוח שנה עברי מיוחד ושונה. פעם הוא של מיכל נגרין ופעם לוח שנה בסגנון רטרו. השנה, חברתי המוכשרת לימור גרסטל מפנקת אותי בלוח שנה צבעוני ומיוחד – ממש כמוה. הוא מעוצב בצורת מובייל דו צדדי, וניתן להשיגו בחנויות ספרים מובחרות ברחבי הארץ ובחנות העיצוב הנהדרת ״מדפים״ שביפו. פשוט מקסים!!

 

ומה קרה בסוף הסיפור, אתם שואלים? ובכן, בלב הולם ובמשקל עודף (שלי וגם של המזוודה) הגעתי בחצות לדלפק של יונייטד. הדייל החביב שקלט כנראה את המצוקה שלי, ואולי סתם היה עייף, לא הפנה אפילו מבט נוסף אל עבר המסוע. וכך, הפליגה כל הכבודה ועשתה את דרכה בשלום לחופי קליפורניה. לא הייתה מאושרת ממני!

 

שלכם בהתמדה,

דלית

רעיונות למתנות

שוברים את הראש מה להביא למשפחה וחברים בישראל?

שלש משפחות משתפות במתנות, שהתקבלו בשמחה מיוחדת:

מתנות כאלבום משפחתי:
  • לוח שנה מותאם אישית: לוח שנה ובו תוכלו לשלב תמונות של בני משפחה, אירועים משפחתיים, ציון תאריכים מותאם אליכם ועוד. מבין האפשרויות הקיימות בשוק, מצאנו כי לוח השנה של חברת Digilabs, הוא בעל האפשרויות הרבות ביותר להתאמה אישית בעברית ועם חגים יהודיים וישראליים. וגם – זו חברה ישראלית. בדקו ב – http://www.digi-labs.net/(מחירים – 20-30$). ראו גם אופציית photo book לאירועים מיוחדים.
  • מחזיק מפתחת עם תצוגה דיגיטלית מתחלפת. (( Digital Photo Keychain: מחזיקי המפתחות שונים בגודל המסך ומספר התמונות שניתן להכניס ($30-50).
    Bed Bath and Beyond or Brookstone Target
  • ולמי שנוטה לאבד מפתחות – ארנק לאישה עם תצוגת תמונות מתחלפת (Brookstone)
מתנות לילדים צעירים:
  • לילדים אוהבי חרקים, ומתאים במיוחד לקיץ – "שואב חרקים": Backyard SafariTM Turbo Bug Vacuum מגיע עם זכוכיות מגדלת ובינתיים לא ידוע שקיים בחנויות בישראל. (Bed bath and Beyond – 14.99$ וחנויות צעצועים שונות, טרגט וול מרט וכו').
  • אמנם נשמע מעט מצחיק, אך זו היתה אטרקציה אמיתית לבני 3-7: מברשות שיניים "חשמליות" (עם בטריות) עם דמויות שונות. אמנם קיים בארץ, אך עם מעט מגוון ובמחירים גבוהים 80-100 ₪. ואילו כאן ניתן למצוא בכל drug store, טרגט או וול מרט בקצת יותר מחמישה דולר..
לגדולים:
  • בביקור האחרון הבאנו למשפחה שנוסעת הרבה, תיק רחצה מלא בדוגמיות של תכשירים בגודל מתאים לנסיעה. בטרגט מדפים מלאים באפשרויות: מברשות שיניים, קרם גוף, ותכשירי בריאות ויופי, ערכות עזרה ראשונה ועוד. מתנה מקורית, שלא ניתן להשיג בארץ ועלותה הכוללת (50$+-).
  • "גימיק" חביב, ואולי גם שימושי הוא הרדיו העמיד למים שניתן להצמידו לקירות המקלחת: ZadroTM iSingTM FM Shower Radio זכה בהמלצות משתמשים. (9.99$ ב – Bed Bath and Beyond).

כל רעיון חדש, שנוסה בהצלחה, יתקבל בברכה!

טיסה ארוכה וג’ט לג

על אף שבסוף הדרך מחכה לנו המשפחה, החברים, הנופים המוכרים וטעם של בית, אי אפשר שלא להתעייף רק מהמחשבה על הדרך הממושכת והמתישה (במיוחד עם ילדים צעירים) הנדרשת בכדי להגיע לכל אלה. ואם לא די בכך "היעפת" (ג'ט לג) גם היא עלולה ל"בזבז" לנו ימי ביקור יקרים.

גם אם הכרטיסים כבר בידכם ואתם נוסעים ותיקים ופיתחתם לכם את השיטות שלכם, אנו מקווים שתמצאו ברעיונות שלפניכם עוד פיסת מידע חדשה שאולי שווה לנסות.

אז להלן כמה טיפים מנסיונם של משפחות הנוסעות על ציר העמק, סן פרנסיסקו -תל אביב וחזרה:

א. בחירת חברת התעופה:

הטיסות של חברת קונטיננטל (דרך ניו יורק או דרך אטלנטה) ושל דלתא (דרך אטלנטה) ידועות כטיסות הנוחות ביותר מבחינת תזמון טיסות ההמשך ושעות הטיסה (אפשרות לטיסות לילה בהלוך ובחזור). גם לאייר קנדה ישנן טיסות מתוזמנות נח יחסית, אם כי המעבר לקנדה לארה"ב כרוך בבירוקרטיה לא ידידותית. שעות הטיסה והחיבור לטיסות המשך הוא שיקול חשוב בנסיעה עם ילדים. יחד עם זאת ישנן חברות בהן השירות בטיסה ידידותי יותר לילדים. כך למשל חברת וירג'ין (דרך לונדון) מספקת תוכניות מדיה מגוונות מותאמות לגיל הנוסע ברמה ומגוון מרשים, כיסאות נוחים גם לילדים מעל לגיל שנתיים, שירות ידידותי במיוחד והפתעות שונות במהלך הטיסה. החיסרון (שלעיתים אינו חיסרון כלל) הוא הצורך בלילה בלונדון וטיסת יום בחזרה. למעשה, מרבית השילובים עם עצירה באירופה (חברות אירופיות) מחייבות עצירה של מספר שעות באירופה וטיסת יום בחזרה.
כל חברה שתבחרו, עדיין תותיר אתכם עם מידה מסוימת של התמודדות עם שעות טיסה ממושכת, וצורך בהתעסקות לא פשוטה עם ילדיכם בכדי לצלוח את המאמץ בשלום.

ב. איך להעביר ביתר קלות את הטיסה עם הילדים:
  1. יפה שעה אחת קודם – הזמינו מקומות הרבה זמן מראש. אם יש לכם תינוק, מקום לעריסה הוא מצרך מבוקש ונדיר. גם אם הזמנתם מקום סמוך לעריסה, חברות התעופה אינן מתחייבות ויש לשוב ולבקש בסמוך לטיסה. אם אתם נוסעים אם ילד שטרם מלאו לו שנתיים ואין לו מושב, נסו להזמין מקומות עם רווח של מושב בתקווה שלא יאיישו מקום זה בנוסע אחר, ובכך תרוויחו עוד מקום לילדיכם הצעיר.
  2. 'פסק זמן' – לעומת הגישה של לעשות את כל הדרך ב"מכה אחד" ולהיפטר ממנה, יש את אלה המעדיפים בכל זאת הפסקה/חניית ביניים. מלון בשדה התעופה יכול להיות אטרקטיבי כמו פארק שעשועים לילדים שהיו חגורים במטוס במשך שעות רבות. אם במלון בריכה או לידו אטרקציה קרובה, ואפילו מיטה נוחה, ממצב של רעננות והפוגת טיסה – המשך הדרך נראה פשוט יותר.
  3. ארזתי לבד – אפשרו לילדים לארוז לעצמם תיק התעסקויות בטיסה. במיוחד מומלצת מזוודה קטנה על גלגלים. הילדים נהנים מהפעולה, מהאחריות ומהעצמאות, ועם מעט הכוונה מצידכם, יארזו שם גם דברים רלבנטיים לסיטואציה (ספר עם כריכה רכה, מעט צבעים וחוברת צביעה או הפעלה, בובה קטנה, פאזל מגנטים, סדוקו, לוחות ציור מחיקים, משחקים אלקטרוניים, מכוניות קטנות, דומינו , משחקי קלפים למניהם וכו'). לילדים שארזו לבד יש נטייה לנסות ולעשות שימוש בכל מה שארזו. החיסרון הוא בסיכון שאתם הם אלה שתצטרכו לסחוב את התיק בסופו של דבר.
  4. ידידותי לדרך – בכל חנות צעצועים תמצאו את מדפי "משחקי הדרך". אלה בנויים כמותאמים לנסיעות וחלקיהם השונים אינם מתפזרים. ישנם משחקי זוגות ומשחקי יחיד בהתאם להרכב המשפחתי שלכם. לשלוף משחק חדש כזה כהפתעה ברגעי משבר, יכול להוות פיתרון לזמן לא מבוטל.
  5. All done' – הביאו מהבית שקיות ניילון לאסוף מגשי האוכל ולאכסונם הזמני מתחת למושב. שיטה זו התגלתה כאמצעי יעיל לפינוי המגש עם סיום הארוחה, מבלי להמתין עד שהדיילים מגיעים לפנות. לרוב, הילדים מסיימים לאכול וירצו לצאת מהמושבים שלהם הרבה לפני איסוף המגשים.
  6. 'הצגה שנייה' – מסכי DVDאישיים יכולים לסייע במיוחד במטוסים בהם אין מסכים אישיים ותוכניות מדיה ושמע לילדים), ניתן לברר איזה שירות קיים בטיסה שלכם באתרי האינטרנט של חברות התעופה.
  7. אז מה השעה? נסו להרגיל את ילדיכם לשעות מדינת היעד כבר מהטיסה. חשבו מה השעה במדינת היעד ופעלו בהתאם: משכו זמן ערנות גם אם זה לא בדיוק מה שבא לכם לעשות, ודחפו לשינה גם אם זה לא מה שילדכם רוצים. יש המשתמשים במלטונין או בתרופות אנטי-היסטמיניות כבר מהמטוס, ועל כל קראו בהמשך.
ג. איך להתמודד עם תופעת היעפת (ג'ט לג)?
  1. מהי התופעה: ג'ט לג היא תופעה המתרחשת כאשר השעון הביולוגי הטבעי שלנו משתבש עקב חציית מספר אזורי זמן באופן מהיר. התסמינים כוללים עייפות, קשיים בהתמצאות וחוסר יכולת להרדם. למרות שהתסמינים אינם מזיקים במיוחד, ג'ט לג עלול לפגוע בימים הראשונים של חופשה או עסקים. ילדים מגיבים בדרך כלל באופן יותר קיצוני לג'ט לג מאשר מבוגרים, בעיקר בשל אי יכולתם "להכריח את עצמם להילחם" בערנות או בעייפות. הגוף שלנו מעדיף לטוס מערבה על פני טיסות מזרחה, כי הוא מסוגל להאריך את שעות היום מעל 24 שעות אבל מתקשה לקצרו. כאשר טסים מערבה מוסיפים שעות ליום ולפיכך טסים בכיוון הטבעי של השעון הפנימי. אבל כאשר טסים מזרחה מקצרים שעות מהיום. זו הסיבה לכך שתופעת הג'ט לג בדרך קלה יותר בדרך חזרה לכאן מאשר בטיסה לישראל.
  2. נסו להסתגל בהדרגה להבדלי השעות כבר מהטיסה. זאת על ידי חישוב השעה במדינת היעד וניסיון לשמור על ערנות או לישון בהתאם לצורך.
  3. אור יום ופעילות גופנית וחברתית (להבדיל מישיבה), כמו גם אכילת ארוחות בזמנים המתאימים לשעות המקום (ולא להתעורר בשעה 3 לפנות בקר ולאכול ארוחה מלאה גם אם בטנכם משדרת שזה מה שהיא רוצה), מסייע בהתאמת הגוף למצב החדש.
  4. מלטונין – ניתן להשתמש במלטונין במטרה להאיץ את הסנכרון של השעון הביולוגי לסביבת הזמן החדשה. מדובר בהורמון טבעי, שאינו מוכר כתרופה. החידוש במידע זה הוא בעובדה שניתן לנסות את הפיתרון גם עם ילדים: אמנם לא מדובר בפתרון שעובד תמיד, וגם לא במשהו שכל רופא הילדים ימליץ עליו (ובעיקר משום שהוא אינו מאושר כתרופה מוכרת ע"י מינהל התרופות האמריקאי), אך כולם יסכימו כי כנראה אין בו דבר מזיק, וכי יש אנשים לא מעטים שדיווחו על כך שהפתרון עובד: המדובר במלטונין בגרסה הנוזלית שלו. ניתן להוסיפו לכל משקה והוא אינו מורגש בטעם. ניתן לקנותו בחנויות טבעוניות בד"כ או באינטרנט, והמותג הוא .Natrol Loquid Melatonin המינון המומלץ הוא מחצית המינון של המבוגרים (2 מ"ל), לילדים מגיל 12 חודשים ומעלה. נותנים מחצית השעה לפני שתרצו שהילדים יירדמו, ע"פ שעון המדינה אליה הגעתם. מומלץ לשלב עם חשיפה לאור יום. יש לתת מהטיסה או ההגעה לארץ המוצא ועד שלושה ימים לאחר מכן. פרטים ניתן למצוא באתר הבא: http://www.melatonin.com/ כמובן שמדובר בהמלצה לאור נסיונם של רבים, ואין בהמלצה זו משום לקיחת אחריות כל שהיא. היוועצו ברופא המשפחה/ רופא הילדים, לגבי עמדתו.
  5. רבים מרופאי הילדים הנשאלים לגבי הדרכים להתמודד עם הג'ט לג, מציעים להשתמש בתרופות אנטי-הסטמיניות למנהן (כמו בנדריל) , אשר יש בהן גם מרכיבים מרדימים מעט. חשוב לדעת שיש ילדים שתרופות אלה משפיעות עליהם באופן הפוך והם הופכים להיות היפר אקטיביים. כדאי לבדוק את ההשפעה של התרופה על ילדיכם לפני הנסיעה…