תרבות, אוכל, קפה וקניות: המלצות חמות למבקרים בישראל

תרבות, אוכל, קפה וקניות: המלצות חמות למבקרים בישראל

מאת: דלית גבירצמן

טוב, אבל פעם אחרונה ודי – היא אומרת לי, ואז שואלת אולי בכל זאת יש לי משהו לוקאלי? אבל ישראלי זה הלוקאלי החדש, אני אומרת לה בחיוך, ובליבי תוהה כיצד אסביר לעורכת הנפלאה שלי, שקוראת אותי כמו ספר פתוח, שלכתבה הזאת אני מחכה כל השנה? שכמו ילדה שמעמידים ליד הקיר ומסמנים את גובהה מידי שנה, כך אני בוחנת ומודדת את עצמי מחדש בכל קיץ, בעיני עצמי ובעיני אהובי. במעגליות קבועה חזרתי והשלמתי סיבוב נוסף והגעתי שוב לנקודת המוצא. מה היה בי? מה השתנה בי? וכיצד השתנתה היא מאז הפעם האחרונה? ומה יביא איתו הביקור הפעם? אילו מפגשים וחוויות חדשות? וכמו שאצלי השינויים הם כבר לא לגובה אלא יותר לרוחב, גם מולדתי כבר לא בדיוק מה שהיתה פעם. גם אצלה רואים את ההתרחבות וסימני המתיחה. גם לה כבר מחמיאים יותר אורות רכים של שקיעה והיא זוהרת יותר בחשיכה. גלי החום שלה לא מחמיאים לי, ואני מחפשת לי את שבילי הבריחה מאזור הלחות. ישראל, קיץ 2019. אז מה העליתי בחכתי הפעם, אתם שואלים? אז הנה לכם כל התשובות.

סיורים

בשנים האחרונות התחלתי להשתתף בסיורים מודרכים בכל עיר גדולה שאני מבקרת בה. אבל למה אנחנו צריכים מדריכי טיולים בישראל? או! זאת שאלה מצוינת. התשובה היא שמדובר באנשים מוכשרים, ידענים וחדורי אהבה לארץ, להיסטוריה, לאמנות, לארכיטקטורה ולתרבות שלה, והם מוסיפים לביקור חוויה בלתי נשכחת. בשנה שעברה סיירנו עם עמרי אבידר בעכו העתיקה, ונהנינו מכל רגע. בביקורי האחרון השתתפתי בסיור גרפיטי בשכונת פלורנטין, שהיה מצוין, והקיץ בחרתי לקחת סיור ספרותי עם ד״ר מימי חסקין. מימי היא חוקרת ומרצה לספרות עברית, ומזה עשרים שנה שהיא מנחה סיורים בעקבות ספרים, סופרים ומשוררים. אני עוקבת אחריה מזה זמן ולא היתה מאושרת ממני משגיליתי שבדיוק כשאני כאן, היא מובילה סיור ברחובות ירושלים בעקבות הסופר עמוס עוז. בבוקר יום שישי לח והביל עשיתי את דרכי עם אמי ובתי מתל אביב לירושלים, לעיר שתמיד תהיה לי זרה ומוזרה. מול המבנה היפיפה של תרה סנטה זכיתי, סוף סוף, לפגוש את מימי פנים אל פנים. מימי נהדרת ואהבתה לעמוס עוז, שבשעתו היה המורה שלה לספרות, ניכרת בכל משפט ובכל מילה שהיא הוגה. אנחנו פוסעים בשבילי חייו של הסופר הנערץ, נעצרים בתחנות חשובות ומימי מקריאה לנו קטעים מ״סומכי״ ״סיפור על אהבה וחושך״ ועוד. לרגע אני יכולה לדמיין בעיני רוחי את עמוס קלוזנר, הילד החולמני ויפה התואר, כשהוא פוסע ברחוב, אוחז משני צידיו בידי הוריו והם עושים את דרכם לבית המרקחת, לשיחת הטלפון הקבועה עם קרובי המשפחה בתל אביב. והנה כאן היה ביתה של זלדה שניאורסון, מורתו האהובה, אהבתו הראשונה, אותה תיאר כך: ״הייתי מתלבש ואוכל חיש מהר, רק לגמור ולרכוס ולסגור ולקחת ולרוץ כבר ישר אליה. ראשי היה ניתך מרוב מאמץ לחבר ולהכין בשבילה כל יום דברי טעם חדשים ויפים שאותם אשגר אליה כדי שיביאו לי את אור מבטה וכדי שהיא תצביע הפעם עלי ותאמר הנה יש כאן בינינו הבוקר ילד אחד שטוף־אור״. (מתוך סיפור על אהבה וחושך). מימי מעוררת השראה, ואני כבר מפנטזת על הסיור שלה בנפולי בעקבות ספריה של אלנה פרנטה ״החברה הגאונה״.

ד״ר מימי חסקין, מפגשים ספרותיים, 054-4562009

www.mimihaskin.co.il

תרבות

שיח גלריה עם שירי ארצי ודויד גרוסמן– ארצנו הקטנטונת שופעת אירועי תרבות, הצגות, מופעים והופעות לרוב. במרכז האמנויות אלמא שבמלון היוקרה בזכרון יעקב מתקיימים קונצרטים באחד מהאולמות עם האקוסטיקה הכי טובה בארץ. לקראת הביקור אני תמיד מסמנת לי שם אירועים נחשקים. השנה, כלל ״סל התרבות״ מופע מחול של להקת בת שבע, הצגות, שבוע הספר העברי, וגולת הכותרת היתה שיח גלריה עם שירי ארצי ודויד גרוסמן במסגרת התוכנית ״אסכולות״ של האוניברסיטה הפתוחה. שירי ארצי התגלתה כמראיינת רהוטה, הבוררת את מילותיה בקפידה ובתבונה. היא מצליחה לעורר עניין ואף חיוך אחד על שפתיו של הסופר, אמן המילים. אסי לוי הקריאה קטעים מסיפרו האחרון ״איתי החיים משחק הרבה״ וגרוסמן, הוא פשוט גרוסמן. אחד ויחיד.

תערוכה של אלדר פרבר– במסגרת תוכניתנו ״רק בישראל״ ישבנו בוקר אחד בבית קפה תל אביבי נהדר, ופתאום חברתי האהובה מברכת לשלום איזה בחור נחמד. מסתבר שמדובר בצייר אלדר פרבר, שעבודות שלו מוצגות כרגע בתערוכה יפיפיה לאמנות פיגורטיבית-ראליסטית במוזיאון תל אביב. אלדר מספר לנו שהוא בדרכו להעביר סיור במוזיאון לבנות אולפנה, והוא מזמין אותנו להצטרף אליו. כן, ככה סתם. הוא מספר על עצמו, על ילדותו בבית הורים ניצולי שואה, על הציור שתמיד היה נוכח בחייו, על בית הספר שבו למד, וכמובן – על הטכניקה שלו. אלדר שייך לזרם של ניאו-ריאליזם ואחרי שלמד בניו יורק חזר לישראל ולמד אצל ישראל הירשברג בסדנה לציור ורישום בירושלים. פרבר מצייר נופים מנחל הירקון בתל אביב ועד ליערות בגרמניה שמהם נמלטו הוריו. תערוכה יפיפיה!

מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב

אוכל

בר 51- אחרי ההרצאה של דויד גרוסמן שהיתה כה משובחת, היינו חייבות, פשוט חייבות למצוא מקום טוב במיוחד. מיד נשלפה ״הרשימה״ ונסענו לרחוב הירקון למקום הנקרא בר 51. הבר שייך למושיק גמליאל שהיה בן טיפוחיו של אסף גרניט ממחניודה. אחרי שניהל את מונא ופתח את מסעדת אנה בבית טיכו החליט לפתוח את בר 51 בתל אביב. הבר נמצא במלון בוטיק חדש בשם רימונה (מול מלון הבוטיק בראון) והוא אחד המקומות הכי מרגשים שגיליתי הקיץ. לצד קוקטילים ויינות טובים מוגשות מנות קטנות, מדויקות וסופר טעימות. פלטת הגבינות עם מרמלדה וקרקרים היתה נפלאה, הסלט הירוק החמצמץ היה מעולה והאניולטי במילוי תפוחי אדמה ומסקרפונה בחמאת מרווה – חלומי!

בר 51, הירקון 59, תל אביב

הקובייה- הקיץ התקיים, כמתוכנן, מופע האיחוד המרגש עם גיל חובב בארץ הקודש. מסעדה מפונפנת ומעולה או מגניבה ואותנטית, הוא שאל, ולבקשת האיש היקר, נפל הפור על מגניבה ואותנטית. בלב שכונת התקווה הקים שי אלפסי מסעדה בשם הקובייה. אנחנו נפגשים עם גיל על כוס עראק, מנת עראיס מהטובות שיש (כך דווח לי) וסנדוויץ׳ טוניסאי אסלי עם מעקודה. המנות הראשונות קרויות על שם בסטות בשוק והעיקריות על שם השווקים הנפלאים שיש בארץ. טעים בטרוף!

הקובייה מסעדת בשוק, הודיה 22, תל אביב

פארמה קולטורה- בעקבות המלצה מצוינת של חברה יקרה אנחנו נוסעים בוקר אחד לחווה אורגנית בשם ״פארמה קולטורה״. מדובר בחווה המגדלת ירקות אורגניים ובחנות קטנה ומטריפה המוכרת ירקות ופירות טריים ושלל מוצרים כגון גבינות צאן, לחמים, ממרחים, עוגיות, ריבות, דבש, טחינה, קרקרים, אגוזים, סבונים ומוצרי טיפוח ועוד. בין השדה לחנות ישנה גינה מקסימה שניתן לערוך בה ארוחות שף מהשדה לצלחת, להתפנק על כוס יין לעת שקיעה או סתם לשבת שם בבוקר ולעבוד. במקום גם מתקיימים סיורים למשפחות ומטיילים מהארץ ומחו"ל. כיף אמיתי של מקום!

פארמה קולטורה, חווה אורגנית, המנים 19, בני ציון

בתי קפה

קפה יעל- תל אביב יש רק אחת, ובתי קפה רבים לה. הייתי יכולה לכתוב כתבה שלמה רק על בתי קפה בתל אביב, אך אתמקד רק בכמה. ברחוב צייטלין יושב בית קפה קטן, שכונתי וקסום הנקרא קפה יעל. בכניסה נחבאת בבניין מספר 21 יושבים תושבי השכונה ועוברי אורח ברי מזל ונהנים מסנדוויצ׳ים וסלטים טריים, מאפים וקפה משובח בבוקר (הבריוש בקרמל הוא חובה!) מנות טעימות וביתיות בצהריים וקפה של אחר הצהריים. הלוואי ויכולתי להעתיק את קפה יעל, כמות שהוא, לסן פרנסיסקו, כי כל אחת צריכה קפה יעל כזה מתחת לבית.

קפה יעל, צייטלין 18, תל אביב

קפה פיצי- חיים כהן הוא סוג של תו איכות ישראלי, וכשחיים כהן פותח בית קפה, אני מיד ניגשת לבדוק במה מדובר. בתחנת דלק ברמת השרון, בסמוך למסעדה שלו פילדלפיה, הוקם קפה פיצי, והוא אכן פיצי. קפה ומאפה גבינות בשבילי וקפה וכריך אבוקדו לאיש היקר, ואנחנו מרוצים.

פיצי (בית קפה קטן), משה סנה 199, רמת השרון (תחנת דלק פז)

טורטה דלה נונה- כל מי שמכיר אותי היטב, יודע שאני אדם שומר חוק, אבל לא כשזה מגיע לפרג. אם תבטיחו שלא לגלות לאף אחד, אתוודה בפניכם שאהבתי לעוגת פרג טרייה היא כה גדולה עד שאני שמה את נפשי בכפי, ומבריחה פרג טחון. מה לעשות, שבחרתי לגור בארץ מוזרה, שעדיין לא הבינה שעוגת פרג היא הדבר הכי טעים שיש, ושפרג לא נועד רק לפיזור מעל בייגל. עכשיו, תקשיבו טוב: בטורטה דלה נונה יש את אחת מעוגות הפרג הכי טעימות שטעמתי מימי, ברמות של לקנות, להקפיא ולהביא במזוודה. הקפה, כמובן, מעולה.

טורטה דלה נונה, מלכי ישראל 13, תל אביב

קניות

לפני מספר שנים  תארתי לכם בדיוק איך נראות המזוודות שלי אחרי ביקור בארץ. השנה, החלטתי לקחת אתכם איתי ישר למקומות הכי שווים. ולשם כך, זכיתי לחבור לדלית לביא הנפלאה, אחותי מעבר ים, שמזה שנים שאני עוקבת אחריה. דלית היא מלכת הטעם הטוב והיא יודעת ומכירה היטב את כל המקומות, האמנים, יצרני האופנה ופינות החמד שקיימים בארץ. בשעתו, היא ערכה סיורים בכל אותם המקומות, ולבקשתי, היא לוקחת אותי לסיור פרטי בעמק חפר. אחרי ארוחת בוקר קלה בג'וז ודניאל בבני ציון, אנחנו יוצאות לבקר באחת החנויות הכי יפות שראיתי מימי. סטודיו בילונגינג ((Be Longing(s), הוא חלל עיצובי חלומי הנמצא בכפר ויתקין, והוא שייך לאדריכלית ומעצבת הפנים נעה בר-לב דוידור. אי אפשר שלא להתאהב מיד בנעה ובחלל הקסום שעיצבה המכיל חפצים, אמנות, רהיטים, גופי תאורה, מוצרי נייר, טקסטיל ועוד. אני מצטיידת בקרש גבינות וביומן העשוי בעבודת יד כמתנת יום הולדת לאישה מיוחדת. קסם של מקום!

סטודיו (Be Longing(s, דרך ראשונים, כפר ויתקין

משם אנחנו פונות לסטודיו של יעלה לשם. בביתה הקסום והאקלקטי של יעלה אני מתאהבת בצמידים ובטבעות שעליהם היא חורטת מילים בעברית. מיד אני כבר מתכננת ביקור נוסף עם הילד כדי שיקנה לחברה תכשיט מקורי תוצרת הארץ.

יעלה לשם, תכשיטים. כפר ויתקין

ולסיום, דלית לוקחת אותי לפגוש את תמי מלכין ברכה, המעצבת המקסימה והכה-מוכשרת שמאחורי המותג TAMU. ארבעה זוגות מכנסיים אחר כך, אנחנו כבר מתחבקות, מגלות המון חיבורים אישיים ושוב לומדות שהעולם שלנו באמת קטן. והמכנסיים? הכי נוחים, הכי יפים, הכי מחמיאים והכי שווים שיש. מה נראה לכם, שסתם קניתי ארבעה זוגות?

חברים, עד כאן להפעם. לכל המבקרים והמתעתדים להגיע לכנען עוד הקיץ – תהנו המון! ולכל השאר, התחילו לתכנן את הביקור הבא. ועד אז, ניפגש שוב מעברו השני של האוקינוס עם שישי-אישי-לוקאלי. שימרו על קשר – עוגת פרג עלי!

שלכם תמיד,

דלית גבירצמן

dalit@gvirtsman.com

ביקור מולדת: עשר המסעדות שלא כדאי לכם לפספס בישראל

ביקור מולדת: עשר המסעדות שלא כדאי לכם לפספס בישראל

מאת: דלית גבירצמן

שלום, אני נוסעת. בשעה שתקראו את הכתבה הזאת, כבר אהיה ישובה במטוס בדרך אל היעד הקבוע, אל היעד הידוע. שוב אעשה את הדרך הארוכה והמוכרת בחזרה למולדת. המולדת המיוזעת, הדביקה, הצפופה והאהובה, שבה יש את האנשים שאני הכי אוהבת, ואת האוכל שאני הכי אוהבת בעולם כולו. הרי אנחנו לא באמת צריכים לחכות למייקל סולומונוב שיגיד לנו שבארץ שלנו יש את האוכל הכי טעים שיש. אנחנו לא זקוקים לפרס ג׳יימס בירד ודומיו כדי לקבל את הגושפנקה ואת האישור למה שידענו מאז ומעולם – שאין על המטבח הישראלי. אז מהו סוד הקסם של המטבח הישראלי? חומרי הגלם הטריים? השילוב וההשפעה של מטבחים שונים שהתקבצו להם יחדיו? או אולי זאת דווקא יכולת ההמצאה והאילתור שאופייניים לכל דבר ישראלי? כנראה, שכמו בהרבה מקרים אחרים, כל התשובות נכונות. אז הפעם, כמתנת פרידה, החלטתי להכין לכם רשימה חלקית של המסעדות האהובות עלי ביותר בארץ. זאת, כמובן, רשימה אחת מיני רבות, והיא וודאי תתעדכן שוב מחדש אחרי הביקור הנוכחי, אך עדיין היא משמשת נר לרגלי. יש בה מקומות אותם נשוב ונפקוד, כמידי שנה, ולא יועילו מחאותי הנמרצות ש״אי אפשר למחזר חוויות״ וש״צריך לחדש ולגוון״, האיש היקר לא יוותר עליהם ל-עו-לם. זוהי רשימה של עשרה מקומות נפלאים, שתחת לחץ פיסי מתון אצמצם לשלושה, ואחרי סחיטה באיומים אשאר עם אחד- שאין בלתו. פרס מובטח למנחשים נכונה.

אז בואו נתחיל. (אגב, הסדר אקראי לחלוטין)

טאיזו taizu

היכל הטעם הטוב של השף יובל בן נריה ממשיך להפגין מקצועיות, שירות ורמת דיוק שהופכת כל ארוחה לחוויה חובקת חושים. באופן כמעט בלתי מוסבר, טאיזו מצליחה לשמור על רמת הקפדה, אסתטיקה, אווירה, איכות וטעמים שלוקחים את הסועדים למסע קולינארי-תרבותי מענג והרמוני. בן-נריה טבע את המונח AsiaTerranean – מטבח המשלב צבעים, טעמים, תבלינים וטכניקות מהמטבח ומאכלי הרחוב של דרום מזרח אסיה עם חומרי הגלם המצויים אצלינו, באגן הים התיכון.

מנחם בגין 23, תל אביב

http://www.taizu.co.il/en/

קלארו Claro

במתחם שרונה היפיפה, יושבת לה מסעדת קלארו של השף רן שמואלי. ואם לא די במיקום המנצח, הרי שקלארו מצטיינת בכל דבר אחר. החל באווירה הנעימה, דרך עיצוב המקום והמטבח הפתוח, וכלה במנות היפות והטעימות. כל ארוחה שאכלתי בקלארו, מבראנץ׳, לאנץ׳ ועד ארוחת ערב, כולן היו מצוינות, והחביבה עלי מכולן היא הבראנץ׳. סביח קלארו, סלט ירקות שוק ומגש ארוחת הבוקר הזוגי – כולם תאווה לעיניים ולחך!

דוד אלעזר 30 פינת רחוב הארבעה, תל אביב

http://www.clarotlv.com/

OCD

שיהיה לכם ברור, מדובר כאן בחוויה גסטרונומית יוצאת דופן ובמחיר לגמרי לא מולקולרי. זוהי הצגה בתשע מערכות, הכוללת מנות דוגמניות שהן טעימות לא פחות משהן מצטלמות נהדר. בין מנה למנה, האורחים צופים במיצג קולינרי מרשים המתרחש ממש מול עיניהם במטבח הפתוח, וה-איך לא, מסודר ומצוחצח. צוות השפים טורחים, קוצצים, מערבבים, מזליפים ומעטרים כל מנה עם פינצטה דקה, והכול בתיאום ובתזמון מושלם. לאחר שמוגשת מנת הקינוח האחרונה ומשטח העבודה מנצנץ, נעמדים צוות השחקנים לקידה אחרונה בטרם יפשטו את סינריהם ויודו לקהל, שבתורו ימחא להם כפיים.

תרצה 17, יפו

https://ontopo.co.il/ocd/en-us

יפו-תל אביב Yaffo Tel Aviv

למה? כי זה חיים כהן. נקודה. השף חיים כהן הוא, ללא ספק, בעצמו מאסטר שף. אל מסעדת הדגל של המאסטר באים כדי לחגוג ולהתפנק על מנות משובחות, אווירה טובה ויחס אישי. תחת שרביטו של המאסטר זורמות אל השולחן מנות שניכרת בהן אהבה, הקפדה ותשוקה של האיש לאוכל טוב ולרצון לשמח ולחבר בין אנשים דרך האוכל.

יגאל אלון 98, תל אביב

/http://yaffotelaviv.com/

מזנון Miznon

של אייל שני. תגידו מה שתגידו, האיש הוא בהחלט תופעה, אבל הפיתות שלו הן יצירות מופת. המזנון הוא מקום מהיר, רועש, איכותי וסופר-טעים. טעים ברמות שקשה להסביר. לא משנה מה ששמים לך שם בפיתה, בין אם זה מן השדה או מן החי, האיש ההזוי מצליח – ובגדול! ועם הצלחה, אי אפשר להתווכח.

מזנון המלך ג׳ורג׳ – המלך ג׳ורג׳ 30, תל אביב

מזנון אבן גבירול – אבן גבירול 23

מזנון רמת החייל – הנחושת 1

https://miznon.com/branch/

חומוס אבו חסן Abu Hassan

יש דברים שהם מסורת, ובלי מסורת, אנה אנו באים? עוד מימי רווקותנו, היינו פוקדים את המקום כשהיה עוד רק ״חור בקיר״ ברחוב הדולפין. מסעדת עלי קרואן, המכונה אבו חסן, צפופה וחסרת חן, אבל החומוס, החומוס, אין שני לו! ותאמינו לי, ניסיתי כמעט הכול. בסופו של יום, ובעיקר בתחילתו, שוב נמצא את עצמנו יושבים אל מול צלחת השילוש הקדוש: חומוס, פול, מסבחה. מנגבים ובוכים מרב עונג. מנגבים ובוכים.

שבטי ישראל 14, יפו

לעמוד הפייסבוק לחצו כאן

אורי בורי Uri Buri

השנה, יצאתי לטיול בארץ עם תלמידי כיתה ח׳ וצוות המורות, והוטלה עלי המשימה הקשה מכל – למצוא מסעדה א-חת שבה נאכל ארוחה א-חת, ושתהיה לא פחות מבלתי נשכחת. וואי, איזה לחץ! חשבתי וחשבתי, ולבסוף נפל הפור. עלינו שלושתנו על מונית בדרך לעכו, למסעדה של המלך אורי הראשון. שם, אל מול השקיעה הכי יפה בעולם אכלנו ארוחת טעימות שהשאירה את כולנו מאוהבות!

רחוב ההגנה, עכו העתיקה

http://www.2eat.co.il/uriburi/menu.aspx?pid=5606

הוטל מונטיפיורי Hotel Montefiore

יש לי חולשה להוטל מונטיפיורי. ראשית, בגלל המיקום. שדרות רוטשילד בתל אביב הוא אחד האזורים האהובים עלי ביותר, בעיר האהובה עלי בעולם כולו. תמונה של המלון עצמו צריכה להופיע במילון לצד הערך ״מלון בוטיק״, כי אין יותר בוטיק מהוטל מונטיפיורי. שנית, מי שמכיר אותי היטב, יודע שאני לא בן אדם של בוקר ולא של ארוחות בוקר. לכן, אני הכי אוהבת לאכול בראנץ׳. זאת ארוחה מושלמת, שבאה לי בתזמון מושלם, המכילה את כל הדברים שאני הכי אוהבת; סלסלת לחמים, גבינות, סלטים קפה וּמאפה.

מונטיפיורי 36, תל אביב

http://www.hotelmontefiore.co.il/restaurant

סנטה קתרינה Santa Katarina

אני יודעת שאמרתי את זה כבר, אבל אין, פשוט אין על תל אביב. מתחם הר סיני, מאחורי בית הכנסת הגדול באלנבי, הפך בשנים האחרונות למרכז בילוי שוקק חיים, המאכלס בתוכו מסעדות נפלאות כמו פורט סעיד (אייל שני) והתאילנדית בסמטת הר סיני. ושם, פתח השף תומר אגאי, ששימש בעבר כסו שף ביפו תל אביב של חיים כהן, את סנטה קתרינה. בכישרון רב ובלי הרבה יומרה, הצליחה סנטה קתרינה לכבוש מקום של כבוד בלבבי.

הר סיני 2, תל אביב

https://www.facebook.com/santakatarina2/

בית תאילנדי Thai House

ואולי כאן המקום להתוודות, שכשזה מגיע למסעדות בארץ, אני – מה שנקרא – מסודרת. המזל חנן אותי בבני משפחה וחברים שיודעים ומבינים אוכל טוב, שהם גם מקושרים לאנשים הנכונים. באחד מביקורי האחרונים לקח אותי השף אורי לוי, הבעלים של ראיסה ביפו, למסע תענוגות קולינארי. במסגרתו, נסענו על הטוסטוס של אורי למסעדת ״בית תאילנדי״, ושם הוא פינק אותי במנות מעולות של סלט פפאיה משובח, פאד תאי ואגרול, מהטובים שטעמתי.

בוגרשוב 8, תל אביב

https://www.thai-house.co.il/english_menu

 

אז מה אני אגיד לכם, חברים? אפילו אחרי עשרים שנה, אני עדיין נרגשת לקראת הביקור השנתי בארץ. רשימת המאווים שלי לקיץ 2019 כבר מוכנה, ואני נדרכת לקראת הזינוק למרוץ המוכר והידוע. אני מוכנה לריגוש, מצפה לחיבוק וזקוקה לחיבור. רוצה הכול! כאן, עכשיו ומיד! ישר לוריד. אני כבר מרגישה את האנרגיה של תל אביב בכל הגוף, כבר מדמיינת את הטעם של הקפה המשובח על שפתי. נושמת את האוויר החם אל ראותי, וכבר מזיעה. מבטיחה לשלוח עדכונים מהשטח, והעיקר-שיהיה לכולם אחלה קיץ!

טוב, נו, אז אחרי לחץ פיזי מתון מצד העורכת, ולכבוד הקיץ שהגיע, החלטתי לחשוף את הסוד הגדול. מוכנים? תופים, בבקשה… ובכן, לא יעזרו קולות המחאה מצידי, ביקור מולדת לא יהיה שלם בלי החומוס של אבו חסן. אפילו אם נאלץ לנגב בעמידה או על ספסל ברחוב. אתם יודעים, ככה זה כשיש מסורת.

חיבוקים,

דלית גבירצמן

dalit@gvirtsman.com

בקרת מולדת: מחשבות על הביקור בישראל

בקרת מולדת: מחשבות על הביקור בישראל

מאת: אביב פרץ

אתה יודע שביקור המולדת שלך בישראל מתקרב כשבסלונך הולכת ומתגבהת לה ערימה של חבילות מ"אמזון", זו המסמנת את הפיכתך לבלדר לעת מצוא בקרב מקורביך, בזכות הכתובת האמריקאית שלך. אלא שאתה לא באמת זקוק לסימן המעיד הזה, אחרי הכול, אתה נושא עיניים לקראת הביקור במשך חודשים. הוא נתפש אצלך כפעולת אתחול, כמאורע שלאחריו יוּשב על כנו הסדר שהוּפר: הגעגועים יבואו על סיפוקם, הפערים שנוצרו יודבקו, והמצברים ימולאו בתחושת בית. אחרי שלושה ביקורי מולדת במהלך שנה וחצי, אני יכול לומר שיותר משמדובר בביקור מולדת – מדובר בבקָּרַת מולדת. כלומר, עיקר הנפח הרגשי של הביקור מקורו לא בפעולת הביקור עצמה, כי אם בכך שהביקור מְזַמן במפגיע את המבקר לבצע הערכה מחודשת של כור מחצבתו.

Image by iStock

הבקרה השגורה ביותר במהלך הביקור באה לידי ביטוי בהשוואות שאתה עורך בין "כאן" ל"שם". בעיני רוחך אתה רואה מאזניים, ובכל פעם אתה מניח עליהן משקולת נוספת, פעם על כף הזכות ופעם על כף החובה. כך למשל, פמיליאריות נעימה עם המוכר במכולת והמלצרית בבית הקפה – מול נימוס נאות ורשמיות מעונבת; ישירות בוטה וחטטנות מעיקה מצד מכרים, שלא לומר זרים גמורים – מול כיבוד המרחב האישי שלך; תחושת השתייכות, אכפתיות כלפי גורלה של המדינה וצמא להתעדכן בכל פיסת אקטואליה – מול אדישות ותלישות; צפירות נרגנות של נהגים בכביש ונותני שירות המחמיצים מולך פנים – מול איפוק ואדיבות; הנוחות של העברית והיכולת לדייק בה את רעיונותיך – מול העילגות היחסית שלך באנגלית; וכן הלאה. השקילוֹת הללו מתבצעות בראשך באורח בלתי רצוני, ולא תמיד אתה יכול להבחין אם רשימת השקילות נוצרת באופן אותנטי וחף מהטיות, או שמא מדובר בנבואה המגשימה את עצמה.

וכאילו לא די בכך, הביקור מטיח בפניך את הידיעה המעציבה, שבזמן שחיית את חייך במקום אחר, החיים במולדת המשיכו בלעדיך. להלכה, אתה יודע את זה. אלא שביום-יום נוח לך לדחוק את הידיעה הזו אל מחוץ לתודעה שלך. ואילו בזמן הביקור הידיעה הזו פורקת עול, משוטטת לה בחופשיות ומתגוללת עליך באשר תפנה. כך שאתה מסתובב כמו היית מבקר, המתהלך בתערוכת צילומים במוזיאון הנושאת את השם "מעקב אחר הזמן בפעולתו". זה נמצא בנקודות הקטנות. למשל, כשאתה חולף על פני בית קפה מוכר ולפתע מבחין שנסגר, קופא לרגע במקומך ומשתאה מול החנות החדשה שנפתחה על חורבותיו, בלי להותיר ממנו זכר. אבל זה בעיקר צורב בנקודות הגדולות, כשאתה מתראה עם אנשים היקרים ללבך, ומגלה שהם נמצאים במקום אחר מזה שהיו בו בפעם האחרונה שראית אותם, רק לפני כמה חודשים. בין אם זה מקום שמח יותר או עגום יותר – אתה לא היית שם ללוות אותם בתהליך. החמצת אותם. זה גילוי שמערער אותך, כי היית תחת הרושם שאתה מצליח לתחזק חיים כפולים, לחיות כאן אבל עדיין להתעדכן באדיקות ולהתמצא היטב במה שקורה שם. ואז נוחתת עליך ההבנה שהתחושה הזו שאפפה אותך מוטעית, שהאדן הזה שנשענת עליו בבטחה רופף, שיש מחיר מוחשי להיעדרות.

בקרה נוספת שאתה מבצע נוגעת למעגל החברים שלך. כשהיגרת, הותרת מאחוריך חברויות ארוכות שנים, והקשר הרציף שהיה עד אז מנת חלקן, מטבע הדברים הלך והתרופף. כך שלקראת הביקור מתחילים לרחוש בתוכך חששות ומתח, ובינך לבין עצמך אתה תוהה מה יהיה טיבם של המפגשים המחודשים. התהייה הזו זוכה למענה נחרץ, כשבמהלך הביקור אתה לומד שהמפגשים הבלתי אמצעים עם החברים מותירים בך רישום מדויק ומהימן של מהות הקשר עמם. אתה מבין, אתה מרגיש, איזו חברות עומדת איתנה במבחן הזמן והמרחק (ומהרגעים האהובים עלי בכל ביקור הם המפגשים עם החברים למרחקים ארוכים, שבהם כמה שניות אל תוך השיחה אני כבר מרגיש בבית), ואיזה חברות אינה אלא קשר שמיצה את עצמו, עוגן מדומה שהיה בחייך ונמשך רק מכוח האינרציה. במילים אחרות, חוויית ההיקרעות מתוך מעגל החברים שלך בעטיה של ההגירה מחילה עליו מנגנון של ברירה טבעית. זה דבר שלא נעים להפריז בו במילים, אבל הוא נכון.

דבר אחד שאתה בוודאי לומד במהלך ביקור המולדת, שפעם אף כונה חופשת מולדת, הוא שמדובר באירוע שאין לו שום קשר לחופשה. לכל אורך הביקור אתה מצוי במרוץ אחרי הזמן, מלהטט בין מקומות ובין אנשים, מנסה לדחוס אל תוך לוח הזמנים שלך מפגש ועוד מפגש, עד שכבר אי אפשר יותר. מה שמוביל אל הדבר הבא שאתה לומד במהלך ביקור המולדת: לא משנה עד כמה תיערך אליו מראש, תעמול ביסודיות על לוח הזמנים שלו, ותנסה להקדיש זמן לכל בן משפחה וחבר, עדיין יימצא מי מהם שירגיש זנוח וייעלב ממך. אתה בעצם בוחר מראש, מחוסר ברירה, להעליב מישהו. זהו כורח שאין שום דרך לחמוק ממנו, ועל כן – ואת זה אתה מבין רק בדיעבד – צריך פשוט להשלים אתו.

אתה יודע שביקור המולדת שלך בישראל מתקרב לסיומו כשבמזוודתך הולכת ומתגבהת לה ערימה של קפה שחור וזעתר. מותש פיסית ונפשית אתה שם פעמיך אל התחנה האחרונה שלך לפני שדה התעופה: בית ההורים. ובעלותך למטוס, עולמך שוב נבקע לשניים ונתיב מחשבותיך שוב מסתעף לשניים וים רגשותיך שוב נקרע לשניים, ורק את מַמָּשׁוּתְךָ אינך יכול לפצל, היא חגוּרה למושב וממשיכה כאחת.

 

*לקריאת מחשבות נוספות של אביב פרץ היכנסו לבלוג שלו, זוטי דברים.

סן פרנסיסקו-תל אביב: כל מה שרציתם לדעת על הקו החדש של אל על

סן פרנסיסקו-תל אביב: כל מה שרציתם לדעת על הקו החדש של אל על

מאת: שלומית סאם-אקרמן

יורם אלגרבלי

אחרי המתנה וציפייה מרובה, ב-13 במאי תשיק  אל על את הקו הישיר סן פרנסיסקו-תל אביב. עם שלוש טיסות שבועיות, מטוס חדש מהניילונים, צבירת נקודות מואצת ומחיר שלא הכרנו לפני, האלטרנטיבה ליונייטד נראית אטרקטיבית מתמיד. כדי להכיר את הקו החדש ואת האנשים שעומדים מאחוריו, ישבנו לשיחה עם יורם אלגרבלי, מנכ"ל אל על בצפון אמריקה שעם פז"ם של 29 שנה בחברה כבר מכיר היטב את הנוסע הישראלי, את הצרכים שלו ואת הדברים הקטנים שיהפכו את חווית הטיסה שלו לטובה יותר. לדבריו, בקו החדש הושקעה מחשבה רבה בשירות ובהטבות שיינתנו ללקוחות חדשים ובשיחה אתנו הוא נותן את התשובות לכל השאלות הבוערות:

המטוס

"עד לפני שנתיים היה לנו מחסור במטוסים ובטייסים, אל על הצטיידה ב-17 מטוסי בואינג דרימליינר חדשים מדגם  787-9 שהוא המילה האחרונה בעולם התעופה וזה המטוס שישרת את הנתיב מישראל לסן פרנסיסקו. חשוב לציין שלא מדובר בבואינג 737 Max שהתרסק באתיופיה וקורקע על ידי חברות תעופה רבות, לאל על אין את המטוס הזה.

במטוס, שלוש מחלקות שירות:

עסקים- 32 מושבים במבנה של 1 2 1, המאפשרים לכולם מעבר נוח. יש אוכל טוב, מסך 22 אינץ, אינטרנט מהיר, שקעים לUSB, מושבי מיטה 180 מעלות.

פרימיום- מושבים 2 3 2 מחלקה קטנה נפרדת עם 28 כסאות בלבד אשר זהה לרמה של מחלקת עסקים בתוך אמריקה. לכל מושב מסך בגודל 13 אינץ׳, השירות והאוכל הוא כמו של מחלקת עסקים אך ללא מושבי מיטה אלא מושבים עם ריקליין (עם מרווח לרגליים של 96 ס״מ).

תיירים (אקונומי)- מערכת בידור מדהימה, מסכים טאץ' אישיים של 10 אינץ לכל נוסע. אינסוף משחקים, סדרות טלוויזיה עם 15 שפות שונות. יש צ'אט במטוס בין הנוסעים. שקע USB  וחשמל לכל אחד.

בעתיד, יהיה בנתיב לסן פרנסיסקו מחלקה נוספת שהיא אקונומי פלוס. מדובר במספר שורות בקדמת מחלקת האקונומי שכוללת כסאות יותר מרווחים עם יותר מקום לרגליים. העלות למחלקה זו היא תוספת של 160$ לכיוון.

מחיר

"מהיום שאל על נכנסה והכניסה את המחירים במערכת, מחירי יונייטד צללו בין 30 ל-40 אחוז, פשוט כי שמנו את המחירים הנכונים. המחיר עד ה-4 ביוני הוא 999$, ומהאביב עולה ל-1299$ לעונת הקיץ. ישנן הנחות של מינימום 200$ לילד. מחירי הפרימיום- 2499$ והעסקים- 4600$".

נקודות

"אנו מזמינים את כולם להצטרף בחינם למועדון הנוסע המתמיד. חברות במועדון מקנה השוואת מעמד בין יונייטד לאל על. חברי פלטינום ביונייטד יהפכו אוטומטית לחברי פלטינום באל על ואז למעמדות היוקרה יש צבירה מואצת- גולד צובר 10% יותר נקודות, פלטינום צובר 40% יותר וטופ פלטינום צובר 60% יותר. אבל מאחר והחלטנו לפנק את לקוחות הקו החדש, כרגע כל מי שיטוס מסן פרנסיסקו יקבל צבירה מואצת של 25%. אין יחס המרה כזה בשום חברת תעופה אחרת.

בנוסף, חשוב לציין שתוקף הנקודות הוא לשלוש שנים וכדי שאנשים לא יאבדו אותן לאחר תקופה זו, יצאנו בתוכנית חדשה לפיה ניתן להשתמש בנקודות ככסף לכל דבר בדיוטי פרי".

אינטרנט

"אנו מציעים שלוש חבילות של אינטרנט- 5.99$ לאימיילים והודעות טקסט, 14.99$ להורדות, קבצים ווידאו, ו-24.99$ לאינטרנט פס רחב".

טרקלין

"הנוסעים ברמת גולד ומעלה זכאים לכניסה לטרקלין העסקים שבישראל הוא "קינג דוד" ובסן פרנסיסקו זהו טרקלין העסקים של וירג'ין אטלנטיק. זהו אחד הטרקלינים היוקרתיים עם תפריט עשיר ברמת מסעדת יוקרה".

Code-Share

"בצפון אמריקה יש לנו הסכם code-share עם Jet Blue, עם אמריקן איירליינס וב-13 במאי עומדים לחתום עם אייר אלסקה. אלעל מוציאה טיסות מכל צפון אמריקה והיא מתרחבת ליותר ויותר יעדים. כרגע הטיסות הן מלוס אנג'לס, ניו יורק, בוסטון, מיאמי, טורונטו, אורלנדו, לאס וגאס ומשיקאגו יצא קו חדש במרץ 2020. יהיו כאן 60 טיסות שבועויות מכל איזור צפון אמריקה לישראל".

תדירות הטיסות

מסן פרנסיסקו- הטיסה תצא בימי שני ורביעי בשעה 7:40 בערב ושבת 10:40 בערב.

מתל אביב- המראה מתל אביב בשני, רביעי ושישי ב-1 בלילה ונחיתה בסן פרנסיסקו ב-6 בבוקר.

עמידה בזמנים

"עד שנת 2020 תחליף אל על את כל המטוסים הישנים בדרימליינרים מה שיהפוך את אל על לאחת מחברות התעופה הצעירות בעולם עם ממוצע חיים של מטוס של 5 שנים. מאחר שמדובר במטוסים חדשים מהניילונים הסיכויי לתקלות יצטמצם משמעותית ובהתאמה גם הסיכויי לאיחורים. בנוסף, בסן פרנסיסקו יש למטוס זמן קרקע של 13 שעות ו-40 דקות בין טיסה לטיסה כך שגם במקרה שיש תקלה במטוס יש זמן רב לתקן אותה ולכן לא תהיה לו סיבה לצאת באיחור.

במקרה הגרוע ויש תקלה שאי אפשר לתקן אותה, יש חוק ואל על היא שומרת חוק, אנחנו נמצא חלופות. יש לנו 10 טיסות ביום מכל מיני יעדים בצפון אמריקה וביניהם לאס וגאס, לוס אנג'לס וניו יורק, כך שפתרון מהיר ימצא בודאות".

הדתה

"נתקלנו באמירות של אנשים ששוללים טיסה עם אל על בגלל חרדים והדתה. לצערנו, החרדים לא טסים רק איתנו, הם טסים גם עם יונייטד ועם דלתא ועם חברות תעופה רבות, אז מי שחושב שבחברה אחרת הוא לא יתקל בתקריות כאלה או אחרות כמו החלפת כיסא, הוא טועה. דווקא בגלל שאנחנו מכירים את הד.נ.א של הלקוח החרדי וגם של החילוני, אנחנו נתייחס למקרה ביתר רגישות. אל על מקדמת ערכים של סובלנות ואהבה ולא עושה חרמות ומלחמות, המקרים שמוצגים בתקשורת הם בודדים מאוד ועצם הדיבור הזה מצית את השיח ויוצר מציאות. במקרה של הקו של סן פרנסיסקו השיח הזה הוא עוד יותר לא רלוונטי מאחר שמדובר באוכלוסיה חילונית בעיקרה. מי שכל הזמן מניף את דגל ההדתה ופוסל חברת תעופה בגלל זה, צריך לקחת בחשבון שהוא יכול גם לשבת ליד מישהו עם ריח גוף לא נעים במיוחד, לפני ילד שיבעט בו בגב לכל אורך הטיסה, ליד מישהו שישמע מוזיקה באוזניות בפול ווליום או ליד מישהו שמן שיתפוס לו חצי מהכיסא, אז בואו ונוציא מתוכנו את שנאת החינם ונפסיק לקטלג אוכלוסיות שלמות".

דייל/ת מלווה

אנו מציעים שירות של Unaccompanied Minors לכל ילד מגיל 5 עד 15. הילד מקבל ליווי במהלך הטיסה עד לאולם היוצאים, כולל איסוף מזוודה. הליווי הוא עם דייל/ת צמוד, אשר דואג/ת לו במהלך הטיסה עד למסירה של הילד לאפוטרופוס שמקבל אותו בארץ. עלות השירות היא 100$ לילד אחד, עד שלושה ילדים 150$.

יצירת קשר

ליאת וינקלר היא הנציגה שלנו בסן פרנסיקו, היא מנהלת המכירות שלנו באיזור והכתובת לכל השאלות. ניתן ליצור עמה קשר דרך האימייל: liatw@elal.co.il

ישראל, קיץ 2018: אוכל משובח, תרבות ישראלית במיטבה ומסע בעיר מרתקת

ישראל, קיץ 2018: אוכל משובח, תרבות ישראלית במיטבה ומסע בעיר מרתקת

מאת: דלית גבירצמן

ישראל, קיץ 2018. חזרתי פתאום, הנה אני בבית. תנו לי רק דקה לנשום. תל אביב, כרגיל, על ספידים, יפו על סטרואידים ואני שוב בעננים. מסוחררת מרוב דברים מדליקים שקורים כאן כל הזמן, ואין רגע דל. אני בוערת כולי מבפנים. בוערת מגעגועים, בוערת מהאהבה, בוערת מהחום. כולם רצים, כולם צופרים, כולם מזיעים, ומן קטע כזה, שכולם פה מדברים עברית. אז למה אלי הם פונים פתאום באנגלית? מה היה בי? מה השתנה בי? אני מתרגלת שוב לדלית של ישראל. דלית מתודלקת, הלומת חושים, פעורת עיניים וזקופת אזניים. ישנה מעט, רוצה לבלוע עוד ועוד, ומהכול. בכל מאפייה, חנות תבלינים או חנות נעליים, כל סרט, כל מופע, כל הצגת תאטרון – אני רוצה מהכול. מתקשה לבחור. סוס אחד נכנס לבר – רוצה. הילד חולם – רוצה. מופע מחול של בת שבע – רוצה. תקליט חדש של דודו טסה – רוצה. ספר חדש של אתגר קרת – רוצה, רוצה. בתי קפה, מסעדות חדשות וכל סוג מאפה שרק קיים תחת השמש היוקדת – רוצה הכול!

קיץ בישראל מרגיש לי שוב כמו הדבר האמיתי, כאילו מישהו קרע מעלי בפראות את הפלסטר וחשף את הגעגוע, ובדרך תלש גם כמה שערות. הכול חי, תוסס ובועט ישר לפנים. לא צריך להתאמץ ולא צריך להתפשר על חיקוי או תחליף זול. אפילו הגסות, החוצפה והבלגן מרגישים אמיתיים ואותנטיים כמו חומוס מעולה, כמו עיתון של שבת, כמו פיצוחים, כמו שבוע הספר, כמו מופע מחווה לחלונות הגבוהים בזאפה, כמו ארקדי דוכין בלילה לבן והשקיעות המהממות מגג הדירה ששכרנו ביפו, שמרגישה מיד כמו בית. אפילו טרפת המונדיאל, הלחות, היתושים ומכת האופניים החשמליים לא מצליחים להעיב על החדווה.

בכל מקום אני פוגשת פנים מוכרים מפה ומשם, וכבר לא ברור לי לרגע מהו הפה ומה השם. כולם זזים מהר, מדברים מהר, והכול בתנועה מתמדת. מקומות נסגרים ומיד נפתחים חדשים. מיצמצת – הפסדת! ותמיד מעבר לפינה, יש עוד איזה בית קפה קטן ומדליק ועוד מאפייה קטנה ומטריפה. והמאפים, אוי המאפים… אני נעה ונדה ברחובות כמו עליסה בארץ המאפים. מכל עבר מביטים לעברי בורקסים חמים, דנישים עגלגלים ומנומשי פרג, גביניות ביס חלומיות, לחמים מכל הסוגים והמינים, ורוגלך נוטפי שוקולד וכולם לוחשים לי ״איט מי״….

הקיץ הזה, לכבוד הגוזלית שהחליטה השנה להישאר מאחור, הביקור הוא בסימן הדו-קיום ורב- התרבותיות. הרבה מקפים והרבה יותר סימני שאלה. אחרי ארבע שנים בקולג׳ ומנה הגונה של BDS בפיתה ישר לגרון, היא זקוקה בדחיפות לעירוי של ארץ ישראל אחרת, לנתח עסיסי של תרבות ישראלית קצוצה דק-דק ברוטב עדין של תקווה ועשייה חברתית עם קמצוץ של אידיאליזם מלמעלה. אז מה עושים? איך מתווכים לילדים את ישראל של היום על כל המורכבות שבה, ואיך משקפים אותה באופן שישמר בהם את האהבה, הגאווה והרצון לתרום ולתת? איך מנגישים להם את המציאות הכאוטית והמייאשת לפרקים מבלי לכבות בהם את אש הנעורים, התום והחיבור לארץ מולדתנו? לעזאזל, לא יכולנו פשוט לנסוע לכרתים?

אז זה מה שתיכננתי הפעם בשבילה ובשבילנו. זהו תמהיל של אוכל משובח, תרבות ישראלית במיטבה, ולמיטיבי קרוא, מסע בעיר מרתקת, והכול בסימן הרב-תרבותיות. יאללה, חברים, לעבודה!

לשוחרי אוכל טוב

מיט פוינט

אתם הרי כבר יודעים, שאני ובשר לא בדיוק הולכים יד ביד אל עבר השקיעה, אבל חנות הבשר החדשה והמשובחת הזאת היא בהחלט משהו לכתוב עליו. ראובן בר, שהוא חבר יקר ובעצמו קרניבור ידוע, הקים ממש בכניסה לאזור התעשיה של הרצליה מקום מעוצב להפליא בשותפות עם אכרם דבאח הנחשב למשווק הגדול ביותר בארץ של בשר טרי. זהו גן עדן לחובבי הבשר באשר הם, וגולת הכותרת- מאפי עראיס ממולאים בבשר מתובל היטב המוגשים עם טחינה, שגרמו אפילו לי לרייר, וזהו בהחלט לא דבר של מה בכך. והטעם, כך מעידים יודעי דבר, לא מן העולם הזה! קצביה חדשה ומשודרגת שעושה חשק לחיות.

מיט פוינט, אבא אבן 3, הרצליה.

Mar&Co

ממש מתחת לבית שלנו ביפו נפתחה לפני חודשים ספורים מסעדת דגים ופירות ים, שכבר הצליחה להכות גלים בקרב פיינשמקרים ואניני טעם למינהם. ותכל׳ס, היכן אם לא ביפו מתבקש לפתוח מסעדת דגים מעולה? במקום המוקפד ונטול הפוזה מוגשות מנות טעימות להפליא של סביצ׳ה, דגים טריים ישר מהגריל, פיש אנד צ’יפס נהדר לצד מנות ראשונות וקוקטיילים מצוינים. אנחנו הלכנו על מנת פתיחה של ירקות שוק על קרם כרובית, סומק ושקדים, סביצ׳ה פרואני עם אננס, תירס, שמן זית וליים, פיש אנד צ׳יפס מהטובים שאכלתי בארץ, דג שלם מתנור גריל הפחמים שהוגש לצד תפו״א מדורה וחמאת צ׳דר. מנות מדויקות, נוטפות טריות וטעם טוב שלצד קוקטיילים מפנקים ומנת קינוח על חשבון הבית הפכו את החוויה לבלתי נשכחת.

Mar&Co, אלעזר בן עזריה 6, תל אביב.

חממה

בדרך למיט פוינט, היינו חייבים, פשוט חייבים לעצור לרגע ולהיכנס לחממה. מצאנו את עצמנו בהיכל של תבלינים, פיצוחים, פירות יבשים ודליקטסים, שגרם לי לחשוב שמתי והגעתי ישירות לגן עדן. תחת קורת גג אחת תוכלו למצוא את כל מה שחשקה בו נפשכם, ומעדנים שאפילו לא ידעתם שרציתם. מזיתים וחמוצים מכל זן שקיים, לכל סוג של אגוז, שקד, בוטן וגרעין קלוי בשלל טעמים ייחודיים, תמרים טריים, קפואים וממולאים באגוזי מלך, מלבי מעודן, תערובות תבלינים ועוד כהנה וכהנה פיצוחים שהפכו את עצירת הפתע לחוויה קולינארית יוצאת דופן. אל תחמיצו!

חממה, שדרות אבא אבן 3, הרצליה.

לחובבי הפחמימות

שרויטמן בייקרי

רק לפני שנתיים סיפרתי לכם על מאפייית ״לחם וחצי״ שנפתחה בשכונת נחלת יצחק והופ, היא כבר הפכה להיסטוריה. על חורבותיה, פתח ערן שרויטמן, שהוא שם מוכר בקולינריה התל אביבית, מאפייה ובית קפה קטן. גולת הכותרת של שרויטמן הם הפרעצלים המשמשים אף להכנת כריכים. הזמנתי את האיש למקל פרעצל עם דג מטיאס המושרה במרינדת שמנת, בצל ותבלינים, וזכיתי לראות את הניצוץ המוכר, האהוב הזה שבעיניו. הנוער, אף הוא התענג על ארוחת בוקר מפנקת שכללה סלמון מעושן, גאודה עיזים, קמבוזולה וסלט ביצים, לצד סלסלה נהדרת של לחמים. ואני, אני שתיתי לי את הקפה שלי בנחת ובנונשלנטיות, כאילו אני וערן שרויטמן חברים מהגן.

שרויטמן בייקרי, נחלת יצחק 30, תל אביב.

חנהל׳ה – בית של לחם

כן, כן, אני יודעת שאתם חושבים עלי שכל מה שקורה מחוץ לתל אביב הוא מבחינתי, טכנית לא קיים. אבל אני איני כזאת, בשביל קפה ומאפה טוב ארחיק נדוד אפילו, אפילו עד… פרדס חנה. אמנם, אשת עקרונות אנוכי, אך הם נמסים כמו חמאה בשמש לנוכח המחשבה על מאפה טרי ומשובח. ולראיה, על ״אלחנן תרבות לחם״ במשמרות פרדס חנה-כרכור, כבר סיפרתי לכם בקיץ שעבר. והפעם, הרשו לי להציג בפניכם את חנהל'ה – בית של לחם. וחנהל׳ה, מלשון פרדס חנהל׳ה, היא מאפייה קטנה וחדשה שפתחו יובל נצר ואביתר באומר המתמחים בלחמי מחמצת, באגטים ופוקאצ׳ות בעבודת יד. במקום תוכלו למצוא גם לחמים ולחמניות מקמח כוסמין, דגנים וקמח מלא, עוגות בחושות, עוגיות, ואפילו ממרחים שונים כמו פסטו המוכן במקום. גררתי אחרי את כל בני המשפחה לארוחת צהריים קלילה שכללה כריכים, סלטים וקינוחים טעימים שהוגשו לנו באדיבות רבה ובחיוך, וכולם נזללו בהנאה רבה!

חנהל'ה, דרך הבנים פרדס חנה כרכור.

בולונז׳רי 96

אמנם הזכרתי אותו גבוה ברשימת ״70 הסיבות לבקר השנה בארץ״, אך אני חייבת לחזור ולציין את אחד המקומות המרהיבים שנפתחו לאחרונה בארץ. זהו מקום שהוא גן עדן לפחמימאניאקים וקינוחים, שכמוני, לא מפספסים אף מאפיית עילית הנפתחת בעיר. השף-קונדיטור המוכשר ערן שוורצברד, שלמד אצל לא אחר מאשר פייר הרמה, עבד אצל רושפלד ואף השתתף כשופט בתוכנית מאסטר שף, מציג לראווה את הווירטואוזיות שלו במאפייה החדשה והיפיפיה שלו. הכול טעים, הכול מוקפד והכול מה-זה עושה חשק. אל תגידו שלא אמרתי.

בולונז׳רי 96, יגאל אלון 96, תל אביב.

לאוהבי המתוקים

קרדינל

בלב תל אביב, ממש בסמוך לכיכר רבין, יש מקום מיוחד שם אפשר לעמוד ולהריח (וגם לקנות) שוקולד. יש שם חנות קטנטנה בלי חלונות, מכונה שעובדת יום ולילה ומוכרות נחמדות עם סינר וכפפות שמציעות שוקולד ופרלינים בכל הצורות. המקום השייך לשוקלטייר אלי טראב, שם דגש על חומרי גלם מעולים והרבה ניסוי וטעייה, מה שהופך את קרדינל למוקד עליה לרגל לכל חובבי המתוק המתוק הזה. אחרי התלבטות קשה אל מול מבחר הפרלינים המפתים, בחרנו לבסוף בפרלין ממולא במוס מרציפן פסיפלורה, פרלין שוקולד חלב ממולא קרמל שרוף עטוף במלח ים, פרלין תות וקרם פיסטוק, אם להזכיר רק כמה.

קרדינל, אבן גבירול 60, תל אביב.

איקה

כשהשף-קונדיטור המתוק בעולם אלון שבו התארח אצלי בבית לסדנה בלתי נשכחת הוא פינק אותנו בקופסה קטנה, מלאה בטוב טעם. וכשאלון שבו ממליץ לי על שוקולד אני מקשיבה לו. כך התוודעתי לאיקה כהן, שוקולטיירית ובעלת Ika Chocolate. אחרי הכשרה והתמחות ברחבי העולם הפכה איקה לשוקולטיירית הבית של ״רביבה וסיליה״ שם עבדה עד שפתחה את המקום שלה ברחוב יד חרוצים בתל אביב. מאז זכתה בהכרה עולמית ופרסים נחשבים בתחרויות שוקולד בינלאומיות. ושוב עמדנו מבולבלים, מתקשים לבחור משלל יצירות המופת המתוקות. צריך לראות בשביל להאמין.

איקה, יד חרוצים 30, תל אביב.

לתאבי התרבות

תערוכת חמסות

במסגרת התימה של הקיץ, דו קיום ורב תרבותיות, עשינו מיד פעמינו לירושלים, למוזיאון לאמנות האיסלאם. שם פגשנו, ממש במקרה, את נדים שיבאן מנהל המוזיאון, שהסביר לנו באדיבות ובסבלנות רבה על התערוכה המדוברת חמסה, חמסה, חמסה המוקדשת כולה לחמסה, כמובן. 555 חמסות שונות מוצגות בתערוכה, הכוללת יצוג של חמסות בעיני כ-50 אמנים ומעצבים מתחומים שונים הכוללים: ציור ופיסול, ניו מדיה, תקשורת חזותית, עיצוב תעשייתי, עיצוב מוצר, צורפות ויודאיקה. בחלק השני מוצג פרויקט המבוסס על אוסף פרטי של אספן היודאיקה וויליאם גרוס, ובו פירקה המעצבת הגרפית שירלי רחל הוכמן את החמסות למרכיבים חזותיים וטקסטואליים, תוך שהיא מזהה בהן תבניות צורניות, סמליות וקישוטיות. באותה הזדמנות נכנסנו גם לתערוכת השעונים המרהיבה, שסיפור הגניבה שלהם על ידי איש בשם נעמן דילר נשמע כאילו הוא לקוח מספר של אגתה כריסטי.

הפלמ״ח 2, ירושלים.

מוזאון העיצוב בחולון

צילום: שי בן אפרים

בתור מי שגדלה בעיר חולון, קשה היה לי שלא להתפעל מהתמורה שחלה בה בשנים האחרונות. מעיר לווין מנומנמת ופרבר תל אביבי בעל תדמית לא פופולרית הפכה חולון ל״עיר הילדים״, והצליחה למתג את עצמה כעיר קולית ומעניינת. ושם, בעיר הקולית והמעניינת, הוקם מוזיאון העיצוב שנחנך בשנת 2010. במבנה האייקוני שעוצב ע״י האדריכל הנודע רון ארד, מוצגת הקיץ תערוכת רטרוספקטיבה של הצמד זגמייסטר & וולש, הנחשב לאחד המובילים בתחום התקשורת החזותית. העבודות של סטפן זגנייסטר וג׳סיקה וולש מאופיינות בעיצוב נועז, חוצפה ופריצת גבולות, אנושיות ורגישות, ובעיקר, באסתטיות מאתגרת ההולמת ביותר את הפלטה הישראלית. בשלל טכניקות, אמצעי ביטוי מגוונים וחומרים בלתי שגרתיים מעוררים אותנו השניים לחשוב על הדימויים שאנו צורכים ומייצרים. תאווה לעיניים.

פנחס איילון 8, חולון.

״ונצואלה״ מופע של להקת בת שבע

אין ביקור מושלם בארץ מבלי לשוטט בשכונת נווה צדק על כל סמטאותיה, בתי הקפה והמסעדות הייחודיות שלה וכל החנויות הקטנות והמקסימות. וכמובן, אי אפשר בלי לצפות בהופעה נוספת של להקת בת שבע, שבכל פעם מפתיעה ומפעימה אותי מחדש. אחרי שנתיים של גאגא בכל יום שלישי עם ג׳יימס גראהם ההורס, אני מכורה. לקצב, ליופי, לאסתטיקה, וכן – גם לעמימות ואפילו לבוטות של מיסטר גאגא, הלא הוא אוהד נהרין. היצירה החדשה של נהרין, ונצואלה, לא חורגת מכל המאפיינים הללו. זהו טקסט תנועתי יפה עד כאב, עמום בדיוק במידה המעוררת בך סקרנות לשאול שאלות, זהו מסע או שמא מחקר אמנותי הדורש ממך כצופה לצלול עמוק יותר אל עצמך בנסיון לאתגר קונספציות ולעורר תחושות. מצוין, מעניין אניגמטי ונפלא כתמיד! מרכז סוזן דלל, תל אביב.

למיטיבי לכת

עמרי אבידר

גולת הכותרת של הביקור שמורה הפעם ליום מיוחד במינו, שבו החלטנו לצאת לסיור מודרך עם עמרי אבידר. כמו שקורה רק בישראל, בעודנו יושבים בוקר אחד בבית קפה תל אביבי, ואני בתזזיתיות אופיינית מחליטה ש״אי אפשר בלי טיול מאורגן״, אני שומעת לראשונה על עמרי. כמובן, שמסתבר שהוא חבר של החברים הכי טובים שלנו, שאחרי שנים רבות בתחום ההייטק, החליט לחזור לאהבה הישנה שלו ולהפוך את התחביב למקצוע. ואכן, במקצועיות, בידענות ובהרבה אהבה לארץ הוביל אותנו עמרי לסיור איכותי ובלתי נשכח בעיר עכו. תוך שעות ספורות תיכנן עבורנו עמרי יום כיף שהתחיל בגנים הבהאיים בחיפה, עבר דרך ראש הנקרה והגיע עד לחוויה מרתקת אל העבר הצלבני המפואר וההווה הססגוני והטעים של העיר עכו. לא לקח לעמרי הרבה זמן לגלות שעבורי – יותר מכל מפגש עם אנשים מיוחדים, ביקור באתרים היסטוריים מרשימים ובאתרי הדתות השונות, והיו רבים כאלו – היכרות עם עיר שכזאת מחייב קודם כל, סיור טעמים וריחות. וכך זכינו לטעום את הפלאפל הכי טעים בעולם, חומוס מושלם, גלידה מבית היוצר של אורי בורי ולקנח בממתקים מזרחיים מופתיים. לטייל עם עמרי נכנס מעתה לר״שימת הדברים שחייבים לעשות בביקור בארץ״. רשמו, רשמו. עמרי אבידר omri-travel.co.il

 

חייבת להגיד תודה לכל האנשים האהובים שתמיד שם בשבילי. עוטפים, מחבקים, מקבלים אותי רק באהבה, טורחים להגיע לכל מקום ובכל שעה כדי לגנוב איתי עוד כוס קפה, עוד דקה של ביחד. תודה שאתם תמיד מפנים לי מקום בחיים שלכם, מוכנים לרוץ איתי לכל מסעדה, בית קפה, מוזאון, מופע וגחמה חדשה שלי. מחבקת אתכם באהבה, וכפי ששרים דודו אהרון ואופק פרץ (המלאך) בלהיט החם של הקיץ, הלב שלי בממתינה… עד הפעם הבאה.

שבת שלום והמשך קיץ נפלא!

שלכם תמיד,

דלית