כל הג׳אז הזה: שיחה עם הפסנתרן עמרי גל-עוז

כל הג׳אז הזה: שיחה עם הפסנתרן עמרי גל-עוז

מאת: דלית גבירצמן

אם אתם הורים לילדים צעירים, אני מציעה שתסתכלו טוב, טוב, על הילדים הקטנטנים שאתם אוספים מבית הספר או מהחוגים ומסיעים במושב האחורי של המיני-ואן שלכם. כבר עכשיו, כדאי שתלמדו להכיר את החברים שבאים לשחק עם הילדים שלכם אחר הצהריים, כי אתם אף פעם לא יודעים לאן החבר׳ה האלו יגיעו בעוד עשור או שניים. תאמינו לי (אפילו אם זה נשמע לכם כרגע מופרך) שיגיע היום שתביטו בבחורים ובבחורות המוכשרים הללו בתדהמה ובהשתאות לנוכח הכישורים והכישרונות הרבים שלהם. הם כרגע אולי יושבים בפישוק רגליים בחדר המשחקים שלכם, בונים בלגו ומכרסמים גזר גמדי, אבל לא ירחק היום, ובמקום לתכנן איתם את הפליידייט הבא, הם אולי יהיו האנשים שיעשו את האקזיט הגדול הבא, יכבשו בסערה את במות ברודוויי, או ימציאו את האפליקציה, הפטנט או התרופה שישנו את העולם.

הייתי מאוד שמחה וגאה לספר לכם, שעוד כשהיה בגן עם בני דור, הבחנתי בכישרון המוסיקלי של עמרי. אבל זה יהיה נכון רק חלקית. מגיל צעיר, ידענו שהמוסיקה מהווה חלק בלתי נפרד מחייו של עמרי, אך לא העלינו בדעתנו, שהוא יוציא דיסק ראשון לפני גיל 25, ושיגיע לתת קונצרט כאן, ממש אצלנו בפאלו אלטו.

אני פוגשת את עמרי לקפה אצלי בבית, פותחת את הדלת ומיד בא לי לחבק אותו. הוא אמנם גבוה יותר וחתיך, אך מתחת לזקן, אני מגלה את אותו הילד המתוק שהכרתי כשהיה בן שש.

הנה כמה תחנות בחייו של עמרי גל-עוז:

מבחינה מוסיקלית, לפני גיל שמונה, הוא לא ממש זוכר שהיה לו טעם מוסיקלי ייחודי. הוא הקשיב לאביו, אוּלי, שניגן בגיטרה, ולאימו עיבל שהאזינה למוסיקת ג׳אז, לצד מוסיקה ישראלית שהתנגנה בבית. הוא זוכר שבבית הספר גדעון האוזנר שבו למד, שרו שירים בכל יום שישי. וזהו, פחות או יותר. ואז, בגיל שמונה, המשפחה החליטה לחזור לארץ, ושם אחרי בית הספר, הוא בעיקר שיחק כדורסל עם חברים. התקופה הזאת זכורה לעמרי כגן עדן לילדים, שבו היה חופש מוחלט לבלות עם חברים, לשחק במחשב ולעשות כל מה שמתחשק. אחרי שנתיים, הם שוב החליטו לחזור לכאן, ועמרי מצא את עצמו לפתע לבד, בלי מחשב, בלי החפצים המוכרים ובלי החברים מישראל. כל מה שעשה היה לנגן על קלידים שקיבל מדודתו. הוא התוודע בעצמו ליצירות של שופן, וגילה את ההנאה ממוסיקה. כך שמגיל עשר, מבלי שאף אחד הורה לו לעשות זאת, עמרי התחיל להתעניין במוסיקה בצורה רצינית. עד גיל שתים עשרה, הוא למד לנגן מוסיקה קלאסית, לרוב רומנטית, ולאחר מכן, התחיל להקשיב למוסיקה מודרנית יותר של גרשווין, שהיא יותר ערבוביה של מוסיקה קלאסית וג׳אז. הוא שמע את ארט טייטום (Art Tatum) מנגן ואז החליט לעבור לנגן רק ג׳אז. עמרי השתתף בסדנאות שונות לג׳אז ובגיל שלוש עשרה, התחיל לעבוד עם מורה פרטי. בזמן שחבריו האזינו למוסיקה פופולרית, עמרי האזין לאמני ג׳אז גדולים כמו ביל אוונז, אוסקר פיטרסון ומיילס דייויס. כשלמד בתיכון, הוא הצטרף להרכבים שונים בסן פרנסיסקו וביניהם ה-SF Jazz, וכמובן, שהצטרף לתזמורת הג׳אז של בית הספר. הוא מצא את עצמו מתאמן מידי יום במשך שעות, ובכיתה י״א התחיל לשקול ברצינות ללמוד מוסיקה בקולג׳. עמרי התקבל ל-usc על מילגה, ובסופו של דבר, סיים שני תארים, במוסיקה ובמתמטיקה.

– עמרי, תגיד לי, למה דווקא ג׳אז?

בג׳אז יש המון ביטוי עצמי. במוסיקה קלאסית אתה מנגן את מה שאחרים כתבו, ויש הרבה רעיונות על איך אמורים לנגן את היצירות, ואילו בג׳אז הכול פתוח. יש את קווי המתאר של המלודיה, וכל מה שמחוץ למנגינה הוא מאולתר. (וכאן, לצורך ההדגמה, עמרי פוצח בהמהום ותיפוף של השיר Autumn Leaves תוך שהוא מסביר לי איך ניתן לאלתר סביב המלודיה של השיר). וגם – הוא מוסיף – כשנגני ג׳אז מנגנים ביחד, כל אחד מביא את הסגנון האישי שלו, ולכל הרכב יש את הייחוד שלו.

– אז בזמן האילתור, איך יודעים מי אמור לנגן ומתי? איך נגני הג׳אז מתקשרים בינהם?

זאת שאלה טובה. לפעמים לא יודעים, פשוט מישהו מתחיל, וכשהוא מסיים, מישהו אחר מתחיל. זה כמו בשיחה, אני גומר משפט ואז מישהו אחר מתחיל, מבלי שאף אחד מורה לנו מתי לדבר.

– חשבת אי פעם שתהיה מוסיקאי?

לצערי, לא חשבתי שאהיה מוסיקאי. אף פעם לא חשבתי לטווח רחוק אלא עשיתי את מה שאני אוהב בכל רגע נתון. כשהתחלתי לחשוב לטווח רחוק תהיתי האם יהיה לזה שוק, כי היום כשיש מערכות רמקולים כל כך טובות, האם יש בכלל צורך במוסיקה חיה. עכשיו, אני כבר יודע שיש לזה עדיין שוק. אולי האיכות קצת פחות טובה, אבל יש משהו בחוויה האנושית שהוא אמיתי ומיוחד יותר.

– אילו אמנים הכי אהובים עליך?

או, יש כל כך הרבה… היום למשל, יש גיטריסט שקוראים לו בן מונדר (Ben Monder) שגר בניו יורק ויש לו מוסיקה ממש מיוחדת. אני מאוד אוהב את המוסיקה שלו. יש גם כל מיני נגנים ממש טובים שמופיעים ב- SF Jazz כמו גונזלו רובלקבה (Gonzalo Rubalcaba) שהוא נגן מעולם אחר. יש זמרות טובות כמו ססיל מקלורין סאלוונט (Cécile McLorin Salvant), יש עוד פסנתרן שנקרא טיגרן האמסיאן (Tigran Hamasyan) שמנגן מודרני וחדשני.

– לא היו לך חששות בנוגע לבחירה המקצועית שלך?

יש אנשים שעובדים כל החיים ורק כשהם יוצאים לפנסיה הם מחליטים לעשות את מה שהם אוהבים. בשבילי, כשאני עובד במשהו פרט למוסיקה, זה מרגיש כאילו שאני לא עושה את מה שאני צריך לעשות. אני חושב שיש לי כל כך הרבה יותר מה לתרום לעולם, משהו שהוא יותר איכותי, שאני יכול לעשות דרך המוסיקה. אף פעם לא רציתי להיות עשיר, ואם אני אוכל לעשות את מה שאני אוהב ועדיין להרוויח מזה – אני אהיה ממש מאושר.

– חמש עובדות שאתה רוצה שאנשים ידעו עליך. עמרי גל-עוז הוא…

  1. עמרי גל-עוז אוהב תרבות והיסטוריה של תרבות. הוא תמיד מנסה להקשיב למוסיקה ממקומות שונים וחדשים ולהתחבר לאנשים שלא היה בהכרח מתחבר אליהם, דרך המוסיקה.
  2. הוא מנסה לפתוח את הראש דרך מוסיקה מתרבויות שונות.
  3. הוא חושב יותר בתווים מאשר במילים. יש לו יותר מנגינות בראש מאשר מילים.
  4. הוא מנסה לנגן את המוסיקה שהוא ממש שומע בראש ולא מוסיקה שיש לה איזו כוונה מסוימת.
  5. הוא ישמח לדבר איתכם על כל דבר ולענות על כל שאלה.

– מה הכי חשוב לך כאמן?

חשוב לי שאנשים ילמדו על עצמם דרך המוסיקה. אני רוצה שהמוסיקה שלי תוכל לרפא אנשים מבחינה נפשית. למשל כשאנשים מרגישים בודדים, אני חולם שהמוסיקה תחבר אותם למשהו או כשאנשים מרגישים שאין להם בשביל מה לחיות, אני מקווה שהמוסיקה תעזור להם לרצות לחיות עוד יום כדי שיוכלו להקשיב לה. זאת נראית לי הסיבה שמוסיקה קיימת. בעיני, בלי מוסיקה אי אפשר להתקיים.  מוסיקה בשבילי היא חלק כל כך אינטגרלי מהחיים שלי, זה משהו שאני עושה ונהנה ממנו כל יום.

– תאר לי יום רגיל בחיים שלך.

יום טוב בחיים שלי הוא יום שבו אני מתעורר, שותה קפה, מלחין כמה שעות, קורא חדשות, ובערב מנגן עם חברים באיזה שהוא אירוע. אני גם מאוד נהנה ללמד את התלמידים שלי. יש לי תלמידה אחת בת חמישים שהיא עיוורת ורצתה לחזור לנגן בפסנתר. היא נגנית ממש טובה, ואני מנגן לה קטעים באיטיות כדי שהיא תוכל להתאמן עליהם משמיעה.

– מה החלום שלך? איפה אתה רואה את עצמך בעוד חמש שנים?

אמממ, אם לומר את האמת, אני מאוד אוהב לכתוב מוסיקה (עמרי כתב את כל המוסיקה לדיסק שהוציא) ואני מקווה שלכתוב מוסיקה תמיד יהיה חלק מהחיים שלי. החלום שלי הוא שאמצא קהל שיקשיב למוסיקה שלי. הייתי שמח יום אחד לנגן ב-SF Jazz, אבל נראה לי שזה יקח עוד כמה שנים.

– אילו תכונות יש בך שעשויות לעזור לך להצליח?

אוקי, כשאני מנגן אני מוצא בעצמי שקט ומרוכז בדבר אחד, שזאת תכונה ממש טובה להלחנה. אני מאוד אוהב יופי. אני אוהב אמנות ולטייל במקומות יפים. תמיד עניינה אותי ספרות שקשורה בחוויה האנושית. זה נראה לי גם קשור לג׳אז. נראה לי שקשיי החיים הוציאו מהם את זה. אני חיפשתי את המקום הזה של הקושי, אבל למדתי שהכי חשוב לי זה להתחבר לעצמי, ואצלי זה בא ממקום יותר אינטלקטואלי ואישי.

– מה צפוי לנו במופע?

המופע בפאלו אלטו יכלול לרוב מוסיקה מקורית וקצבית, מעין ערבוביה של המוסיקה שאני אוהב, מוסיקה אפרו-קובנית, קלאסית וג׳אז משנות ה-60. יהיו כמה שירים בסגנון סווינג משנות ה-20 וה-30. יהיו איתי שני מתופפים ובסיסט. למופע יצטרף גם זמר מהאזור שכתב מילים לשניים מהקטעים שהלחנתי. במהלך המופע, אני אסביר קצת על המוסיקה שלי.

– שאלה אחרונה: אתה מחליט לארגן ארוחת ערב חגיגית אצלך בבית. איזה מוסיקאי אתה מזמין, חי או מת?

וואו, זאת שאלה ממש טובה! אוקי, נתחיל הסטורית מבאך, מוצרט, שופן ובטהובן. ואז אזמין את ארט טטום, ג׳ון קולטריין, מיילס דייויס, ביל אוונס, אוון ג׳ונס, מקווי טיינר וטוני ויליאמס. הייתי רוצה להכיר אותם כבני אדם. הייתי רוצה להקשיב להם וללמוד מהם מה היו התנאים ליצירת המוסיקה הכי טובה שלהם. הייתי רוצה לדעת איך הם הרגישו אחרי זה ואילו קטעים הם הכי אהבו.

רגע אחרי ש(בקושי!) התגברתי על החשק לחבק אותו כאילו היה ילד שלי, אחרי שהבטתי בו חושב ברצינות על כל שאלה שלי, שוקל כל מילה ומשתדל לדייק בתשובות, ובעיקר, אחרי שהאזנתי לדיסק שלו – Time Framed, לא נותר לי אלא לומר את הדבר הבא: עמרי גל-עוז הוא לא פחות מאשר וירטואוז.

לפרטים נוספים על ההופעה לחצו כאן

שבת שלום!

שלכם,

דלית

dalit@gvirtsman.com

מפועל בניין לזמר מוערך: סיפורו המופלא של סיקסטו רודריגז לקראת הופעתו בסן פרנסיסקו

מפועל בניין לזמר מוערך: סיפורו המופלא של סיקסטו רודריגז לקראת הופעתו בסן פרנסיסקו

מאת: איתי שמי

השנה היא 1976, שעת לילה מאוחרת, בר אפלולי באזור תעשייתי בדטרויט. לא מקום שהייתם מרשים לבנות שלכם להסתובב בו בלילה. זמר חצי שיכור עולה לבמה, בקושי יש קהל. גם מי שמגיע, משוחח בקולניות עם חבריו לשולחן ומתעלם מהנעשה על הבמה. הזמר מכוון את הגיטרה ושר כשגבו אל הקהל. מלבד מלצרית חביבה שמרגישה מעט חמלה, אף אחד לא מוחא כפיים. מישהו זורק פחית בירה שמפספסת את ראשו של הזמר רק במעט, ושואג "Go home". אחרי כמה שירים הזמר ניגש לבקבוק שנמצא בירכתי הבמה, שופך על עצמו את תכולת הבקבוק (אולי חם לו, חשב מישהו בקהל שטורח להעיף מבט לעבר הבמה), מפשפש בכיס מעילו, מוציא קופסת גפרורים, ושורף את עצמו למוות. נסיונות ההחייאה עלו בתוהו.

אבל סיקסטו רודריגז (Sixto Rodriguez), אותו זמר אלמוני, עדיין איתנו, והוא מגיע אלינו לשלוש הופעות בסוף השבוע הקרוב. מי שלא מאמין בתחיית המתים, כדאי שיגיע להופעה ויראה במו עיניו.

רודריגז נולד ב 1942 בדטרויט, ילד שישי (מכאן שמו…) למשפחת מהגרים מקסיקנית קשת יום. בשנת 67, כשהוא בן 25, חמוש בגיטרה, הוא מקליט סינגל ראשון. שלוש שנים אחר כך הוא מוציא אלבום ראשון, אבל אף אחד לא מתרגש והאלבום נוחל כישלון מסחרי. תכל'ס זה לא מפתיע. ב 1970 עולם המוזיקה הפופולרית עובר מפסיכדליה לפרוג, אף אחד לא מתעניין ב"סתם" סינגר-סונגרייטר, ולא משנה כמה כשרוני ומיוחד הוא יהיה. נסיון נוסף להצליח והוצאת אלבום שני ב 71 מניבה תוצאה דומה. אחרי כמה שנים של הופעות במקומות קטנים וחיים בדלות הוא עוזב את עולם המוזיקה והופך להיות פועל בניין.

כאן סיפורנו מקבל תפנית בעלילה. עותקים של האלבום מגיעים לדרום אפריקה, אוסטרליה וניו זילנד במזוודות של כמה מבקרים. שיריו של רודריגז נופלים על אזניים קשובות ולאט לאט, מפה לאוזן, רודריגז מתחיל לצבור פופולריות. האלבום, שמקבל הדפסה חדשה, אפילו מגיע למעמד של תקליט פלטינה (בדר"אפ, לא בארצות הברית). עובר אורח שהיה נכנס לחנות תקליטים אקראית בדרום אפריקה או אוסטרליה, יכל היה בטעות לחשוב שמדובר בכוכב בסדר גודל של קט סטיבנס או אפילו בוב דילן. אבל מה, מכיוון שחברת התקליטים לא שילמה לו תמלוגים (ספק אם הם בכלל ידעו מה עלה בגורלו), רודריגז עצמו כלל לא מודע לפופולריות המאוחרת והוא ממשיך לחיות חיי פועל אלמונים…

את הסיפור שפתח את הפוסט קדחתי ממוחי, אבל סיפורים דומים התרוצצו במשך הרבה שנים, והפכו את רודריגז לסוג של מיתוס. הכל השתנה כששני בחורים דרום אפריקאים סקרנים ובעלי תושייה ניסו להתחקות אחר קורותיו של גיבור נעוריהם. בשבילם רודריגז היה מוסיקאי מצליח ומפורסם והעובדה שהם נתקלו במבוי סתום פעם אחר פעם בנסיונותיהם לדלות אינפורמציה לא הרפתה את ידם. מסע החיפוש המדהים הזה עובד לסרט דוקומנטרי בשם "Waiting for Sugarman" (שוגרמן הוא אחד משיריו של רודריגז המספר על ג'אנקי שזקוק לעוד מנת סם) בו אנו מלווים את יוצרי הסרט בפתרון התעלומה. אם עוד לא ראיתם, תעשו לעצמכם טובה ותצפו בו, סרט נפלא. ב 2013 הסרט זכה בפרס האוסקר כסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר והחשיפה הנרחבת הוציאה את רודריגז פחות או יותר מעולם המתים. בן רגע הוא הפך מפועל בניין החי בדירה עלובה בדטרויט לזמר נערץ שאלפים נוהרים לראותו, מכירים כל מילה וכל תו. האמת שמגיע לו. יש לו שירים נהדרים שנקלטים בקלות ולא עוזבים כל כך מהר.

גדלתי בקיבוץ שחציו גרעיני ה"בונים" שהגיעו מארצות אנגלוסקסיות דוגמת דר"אפ, אוסטרליה וניו זילנד. בחיפושי הבלתי נדלים אחרי פנינים, הייתי מגיע לביתם של בני כיתתי האנגלוסקסים ונובר באוספי התקליטים שהוריהם הביאו מנכר (התקליטים שלהם קסמו לי בהרבה ממבחר תקליטי הגבעטרון או אילן ואילנית שהחזיקו הורי או חבריהם הצברים). לצד ניל יאנג, קרול קינג וסיימון אנד גרפונקל, הונחו תקליטיו של רודריגז כשווה בין שווים. עד צאתו של הסרט לא הייתי מודע לאלמוניותו ולאגדות האורבניות שרצו סביב גורלו.

אלינו הוא מגיע בסוף השבוע הקרוב (בפעם המי יודע כמה) להופעות במועדון Warfield הותיק שבסן פרנסיסקו וגם ל Mountain Winery ,אותו אמפי מקסים הצופה אל העמק וממוקם על הר מעל סרטוגה. הוא כבר בן 76, זקוק לעזרה בהתניידות על הבמה, אבל עדיין יודע לרגש ולתת הופעה מרשימה. אני בטוח שיהיו בקהל לא מעטים שעדיין לא נולדו כשהוא הופיע בתחילת דרכו במועדוני דטרויט והסביבה. אבל יש לי הרגשה ששיריו ימשיכו להיות איתנו גם אחרי לכתו. תחיית המתים.

eshemy@gmail.com

מחממים מנועים לקראת בחירות אמצע הקדנציה בנובמבר

מחממים מנועים לקראת בחירות אמצע הקדנציה בנובמבר

מאת: יפתח דיין

בנובמבר הקרוב יעמוד טראמפ בפני האתגר האלקטורלי המשמעותי ביותר שלו מאז היבחרו לנשיאות: בחירות אמצע הקדנציה. מדובר באבן דרך חשובה בכהונתו של כל נשיא. כמו אצל קודמיו של טראמפ – כך גם אצלו, הבחירות תיתפסנה כמשאל עם על תפקודו בשנתיים הראשונות לכהונתו, וההיסטוריה מלמדת שבדרך כלל אין הבוחר האמריקאי נוטה חסד לנשיא הטרי.

בבחירות אלו יעמדו מחדש לבחירה כל חברי בית הנבחרים (435) וכשליש מחברי הסנאט (33 מתוך 100), בתוספת שני מושבי סנאט נוספים. אם חברי קונגרס שעמדו בפני בחירות הודיעו על פרישה מתפקידם, מועמדים חדשים יתחרו על המושב שיתפנה. במקביל, ב-36 מדינות תתקיימנה בחירות לתפקיד המושל, ורוב בתי המחוקקים המקומיים בכלל המדינות יעמדו אף הם לבחירות.

ברמת הקונגרס תספיק לדמוקרטים זכייה ברוב באחד משני הבתים – הסנאט או בית הנבחרים, כדי לסכל את אג'נדת החקיקה שטראמפ טרם מימש. זאת כיוון שחוקים חייבים לעבור ברוב קולות בשני הבתים, כאשר בסנאט מרבית החוקים אף דורשים רוב חגיגי של 60 תומכים מתוך 100.

הסנאט הוא הבית החשוב מבין שני בתי הקונגרס. הסיבה העיקרית לכך היא שהמפלגה השולטת בו יכולה לאשר מינוי שופטים פדרליים אם היא מפלגתו של הנשיא, או לבלום לחלוטין מינויים אם היא מפלגת האופוזיציה. היהלום שבכתר הוא ביהמ"ש העליון.

מהסיבה הנ"ל, החלטתי להתמקד בסנאט במסגרת פרויקט חדש שמטרתו להנגיש ולפרשן את המירוצים החשובים ביותר בנובמבר הקרוב. לכל אחד מהם תהיה חשיבות מכרעת על התוצאה הסופית, ולכן רצוי להכיר כבר עכשיו את הנפשות הפועלות ואת הנושאים החמים שעל הפרק.

איפה אנחנו עומדים כעת

נכון לכתיבת שורות אלו, הסנאטור מאריזונה ג'ון מקיין מאושפז במדינתו בעודו נאבק בגידול סרטני במוחו. לאור היעדרותו, המאזן בסנאט הוא 50-49 לטובת הרפובליקנים. במצב הנתון, מספיקה עריקה של סנאטור רפובליקן אחד כדי לסכל את יוזמות החקיקה של הנשיא ומפלגתו.

מתוך 35 המירוצים הצפויים להתקיים בבחירות הקרובות, ינסו הדמוקרטים להגן על 24 מושבים (22 סנאטורים דמוק' בתוספת 2 סנאטורים עצמאיים שנוהגים להצביע עם הדמוק’) בעוד שהרפוב' נדרשים להגן על 9 מושבים בלבד. בנוסף, מתוך 24 הסנאטורים הדמוק' שעומדים לבחירה מחדש, 9 מכהנים במדינות בהן ניצח טראמפ ב-2016 בעוד שרק סנאטור רפובליקן מכהן אחד עומד לבחירה מחדש במדינה בה ניצחה קלינטון.

לאור הנתונים הנ"ל, העריכו עד כה רבים שהרפוב' ישמרו על הרוב שלהם בסנאט ובסבירות גבוהה אף יגדילו אותו. יחד עם זאת, שתי התפתחויות איימו לשבש את היתכנות תרחיש זה.

ההתפתחות הראשונה הייתה הודעתם של הסנאטורים ג'ף פלייק מאריזונה ובוב קורקר מטנסי שלא יתמודדו לקדנציה נוספת בנוב'. מדינתיהם אמנם הצביעו לטראמפ ב-2016, אבל לרפוב' יש סיבות לחשוש באשר לעתיד מושבים אלו. אריזונה אמנם לא בחרה דמוקרט לנשיאות מאז 1996, אבל ב-2016 הפסידה בה קלינטון בפער קטן מאוד ביחס לשנים קודמות (3.5%). טנסי שמרנית בהרבה, אבל הדמוק' הצליחו לגייס בה את מועמדותו של פיל ברדסן, מושל המדינה לשעבר הזכור לטובה.

ההתפתחות השנייה הייתה החלטתם של מועמדים שנויים במחלוקת לנסות את מזלם בפריימריז הרפובליקניים. אותם "מועמדי קצה" טענו כי רק בחירה בהם על פני מועמדי הממסד המפלגתי תבטיח את קידום האג'נדה של טראמפ ללא הפרעה. ראוי לציין כי מאז 2010 הפסידו הרפוב' מירוצים למושבים רבים בסנאט כתוצאה מזכיית מועמדים קיצוניים רבים מטעמם בפריימריז.

לשמחת הרפוב', האיום השני הצטמצם משמעותית. מועמדי הקצה תלו יהבם בסטיב באנון, יועצו הקרוב של טראמפ עד לפני כשנה, וברוברט וברבקה מרסר, אב ובת שמרנים ואמידים שהביעו נכונות לממן את הקמפיינים שלהם. אלא שבאנון נבעט בבושת פנים מהבית הלבן ועל הדרך הסתכסך עם המרסרים, ובאיבחה אחת ירדה גם קרנם של מועמדי הקצה. במיסיסיפי, בוויאומינג ובנבאדה ויתרו הקיצוניים על הניסיון להיבחר, ורק באריזונה נותר לאחת מהן (קלי וורד) סיכוי קל לנצח בפריימריז.

יוצאת הדופן היא אלבמה. המדינה אינה משתתפת בבחירות לסנאט בנוב' הקרוב, אך כיוון שטראמפ מינה את הסנאטור ג'ף סשנז לתפקיד שר המשפטים, היה צריך לערוך בחירות מיוחדות למילוי מקומו בסנאט בדצמ' 2017. בפריימריז הרפוב' נבחר רוי מור, לשעבר נשיא ביהמ"ש העליון של אלבמה. חשדות לרומנים שניהל עם קטינות כאדם בוגר ולתקיפה מינית של אחת מהן ערערו את הקמפיין שלו. סקנדל זה ביחד עם אחוזי הצבעה גבוהים בקרב אפרו-אמריקאים הביאו לבחירת הדמוק' דאג ג'ונס על פניו.

הניצחון הבלתי צפוי של הדמוק' באלבמה סייע להם בצמצום הפער מהרפוב' מ-52:48 ל-51:49. כאמור, לאחר שהודיע מקיין על נבצרותו, המאזן האפקטיבי כיום מצומצם אף יותר: 50:49.

משחקים על כל הקופה

ב-27 ביוני 2018 הודיע שופט ביהמ"ש העליון אנתוני קנדי לנשיא טראמפ על כוונתו לפרוש. קנדי, שמונה ע"י רונלד רייגן כמועמד פשרה ב-1988, היה שמרן מאוד בהיבטים כלכליים אך ליברלי למדי בנושאיים חברתיים. מכיוון שהעליון בהרכבו הנוכחי מונה 4 שופטים שמרנים ו-4 שופטים ליברלים, רבים ראו בקנדי את "לשון המאזניים" המכריע את גורל התיקים החשובים ביותר.

פרישתו של קנדי הניעה את אמות הספים בוושינגטון. מיץ' מקונל, מנהיג הרוב הרפובליקני בסנאט, הודיע מיד כי בכוונתו לכנס הצבעה לאישור המועמד שיציג טראמפ להחלפת קנדי לפני הבחירות בנוב' (כעבור שבועיים הציג טראמפ את השופט ברט קוואנו כמועמדו). בכך שבר מקונל את התקדים שהוא עצמו קבע ב-2016, כאשר סירב לאפשר אפילו דיון במועמדותו של מריק גארלנד, המועמד שהציג אובמה לעליון לאחר פטירת השופט אנטונין סקאליה.

בשעתו טען מקונל כי המועד בו נפטר סקאליה (פברואר) הינו סמוך מדי לבחירות (נובמבר) וכי יש לאפשר לציבור האמריקאי לחוות את דעתו בקלפי בטרם תתקבל החלטה כה חשובה בסנאט. אז היה מדובר בפער של 9 חודשים בין מועד התפנות המושב בעליון והבחירות. כעת הפער בין מועד פרישתו של קנדי ועד הבחירות לקונגרס הוא 4 חודשים בלבד. כיצד מסביר מקונל את השינוי בגישה? "בשעתו הבחירות היו גם לנשיאות וגם לקונגרס, ואילו הפעם רק לקונגרס", הוא משיב.

השתלשלות זו ממחישה את חשיבות השליטה בסנאט. כאשר נפטר סקאליה בפברואר 2016 עלולים היו הרפוב' לאבד את השליטה בעליון. כעת הם על סף ביסוס שליטתם באחת משלוש רשויות השלטון לתקופה של לפחות דור. לא רק שזכו למנות שני שופטים צעירים במינוי לכל החיים (גורסץ' בן 50, קוואנו בן 53), הם גם משנים את האיזון בעליון והופכים אותו לימני בהרבה. זאת כיוון שקוואנו, בניגוד לקנדי, אינו צפוי לפסוק ביחד עם הגוש הליברלי בעליון באף נושא משמעותי.

נבחרים במלכודת

ההצבעה על מועמדותו של קוואנו צפויה להתקיים עד ה-1 באוק', והיא תטיל צל כבד על הבחירות בנוב'. לאור נחיתותם המספרית בסנאט ישאפו הדמוק' לצופף את השורות, להצביע כמקשה אחת נגד המועמדות ולקוות לעריקה כלשהי מקרב הרפוב’. יחד עם זאת, ישנם 3 סנאטורים דמוק' העומדים לבחירה מחדש בנוב' אשר כבר נטשו בסבב הקודם את מפלגתם והצביעו בעד מועמדותו של גורסץ': היידי הייטקמפ מצפון דקוטה, ג'ו דונלי מאינדיאנה וג'ו מנצ'ין ממערב וירג'יניה.

מצד אחד קיים תמריץ ברור מבחינת שלושת הסנאטורים הנ"ל להצביע שוב עם הרפוב'. הבחירות נמצאות ממש מעבר לפינה. האלקטורט במדינתם שמרן מאוד, ומועמדות של שופטים לעליון נחשבת לשיקול מרכזי בהצבעת שמרנים למועמדים בקונגרס. יתרה מכך, לאור העובדה שהמפלגה גם כך לא מסוגלת לבלום את מועמדות קוואנו בכוחות עצמה, ולאור הסבירות הנמוכה שרפוב' כלשהם יערקו בהצבעה כה חשובה, הם עשוים להרגיש שהנזק בפועל מהצבעתם בעד המועמדות יהיה נמוך.

מצד שני יש לחץ אדיר על השלושה להישאר בטור הדמוקרטי ולהצביע נגד המועמדות, שכן בעיני רבים מדובר בנקודת מפנה בכל הנוגע לחוקיות הפלות. פס"ד רו נגד וייד בעליון משנת 1973 קבע שזכותן של נשים לבצע הפלות יזומות חוסה תחת התיקון הרביעי לחוקה העוסק בזכות לפרטיות. השופט קנדי היה תומך נלהב בתקדים רו נגד וייד ופסק בהתאם. קוואנו לעומתו שמרן יותר בתפיסתו בכל הנוגע להפלות, ולא ניתן להוציא מכלל אפשרות שיפסוק נגד התקדים ויהפוך אותו.

לאור העובדה שאחת מנקודות המחלוקת החריפות ביותר בין הרפוב' לדמוק' נמצאת על כף המאזניים, נושאים המנגנון המפלגתי, התורמים הגדולים ופעילי השטח את עיניהם אל שלושת הסנאטורים. אין זה משנה מבחינתם שהשלושה מתנגדים להפלות (בדרגות שונות), וגם לא העדפות המצביעים במדינתם. לשיטת הבייס, אם ייבחרו השלושה מחדש יהיה זה דווקא בזכות המיעוט הליברלי באותן מדינות שיצביע בהמוניו, ועל כן חייבים הייטקמפ, דונלי ומנצ'ין לשמור על נאמנות בנקודת ההכרעה.

*מתעניינים בפוליטיקה האמריקאית? לקריאת פוסטים נוספים היכנסו לבלוג של יפתח דיין, על פילים וחמורים

אוגוסט 2018: תערוכות אמנות מומלצות בעמק הסיליקון והסביבה

אוגוסט 2018: תערוכות אמנות מומלצות בעמק הסיליקון והסביבה

מאת: אביטל משי

החודש בחרתי להמליץ לכם על תערוכות אשר עוסקות בפערים חברתיים. בימים בהם אנחנו שומעים על חדשות העוסקות בנושאים אלו מארצנו הקטנטונת, חשבתי לעצמי שיהיה מעניין לראות כיצד עולם האמנות מתייחס לנושאים אלו ממש. התערוכות המומלצות עוסקות בשאלות של זהות, פערים חברתיים, פערים בין דורות, מסורות ואמונות ופירושן בעולם העכשווי וגם תערוכה אחת שקוראת לכולנו להיות יותר מעורבים בנושאים חשובים אלו.

Queer Technology

הטכנולוגיות החדשות שאנחנו משתמשים בהן מעוצבות בכדי להבין ולתת מענה לצרכים של כל אחד ואחד מאיתנו. אך מה קורה אם הצרכים של משתמשים מסוימים חורגים מן הנורמות המקודדות באופן טבעי אל תוך התוכנה או החומרה של המערכת? בתערוכה זו, אמנים מקהילת הלהט״ב של העמק מנסים לענות על שאלה זו תוך שהם חושפים את הצופים לאפשרויות אחרות שהטכנולוגיה פותחת בפני הקהילה שלהם. התערוכה כוללת עבודות מיצג, מיצב ומשחקי וידאו.

התערוכה פתוחה לקהל עד ה-2 בספטמבר

Berkeley Art Center

All that glitters, Must come down

האמן טים הוקינסון מייצר פסלים שונים ומשונים ממגוון חומרים ואובייקטים שהוא מוצא בסביבתו, הוא לוקח את החומרים המוכרים ובונה מהם חידה ויזואלית עמוסה במשמעויות עמוקות יותר. הוקינסון משחרר את עצמו מעבודה בשיטה אחת או ביחס לנושא מסויים אך יחד עם זאת נראה שאוסף הפסלים שלו חוזר שוב ושוב לבחון את משמעות הקיום של האינדיבידואל בעולם. תוך שהוא מעביר באופן מתמיד תחושה של אבסורד ופרודיה ביחס לשאלת הזהות הוא נוגע בשאלות אשר דנות ביחס שבין האדם לבין הטבע, המכונה, המוות, הגוף והתודעה האנושית.

התערוכה פתוחה לקהל עד ה-9 בספטמבר

Pace Gallery

Rise Up!

תערוכה זו מציגה עבודות מתוך האוסף של אספן האמנות מייקל ביולי. האוסף מכיל סדרת עבודות שביולי בחר לאורך השנים והן בעצם מגלמות את עולם הערכים ועמדתו הסוציו-פוליטית של האספן עצמו. העבודות חוקרות נושאים שמהדהדים גם היום בתנועות פוליטיות עכשוויות אשר פועלות לשם הגנה על זכויות הפרט ושוויון חברתי. כל עבודה בתערוכה היא עוצמתית ומעניינת בפני עצמה וכשהן באות יחד לכדי אוסף המייצג חוסן וקיצוניות הן קוראות לפעולה ומזמינות את הקהל לחיים של מעורבות ואקטיביזם חברתי.

התערוכה פתוחה לקהל עד ה-30 בספטמבר

San Jose Museum of Art

Peach Garden

אגדה סינית עתיקה מספרת על גן של עצי אפרסק אשר פירותיו מבשילים ונאכלים על ידי האלים ובכך מקנים להם חיי נצח. האמנית קאת׳י לו משתמשת באגדה זו כבסיס לתערוכה שבה היא בוחנת את משמעות הפירות בעולם המסורתי לעומת העולם המערבי ובמקביל מציעה נקודת מבט חלופית לסמליות המקובלת של הפרי. לו מייצרת פסלי קרמיקה המייצגים פירות שהיא מוצאת בשווקים אסייתים בארה״ב תוך שהיא בוחנת את תופעת יבוא פירות על ידי קהילות של מהגרים. איך זה שחלק מן הפירות המיובאים הופכים להיות חלק בלתי נפרד מן השוק המקומי בעוד שפירות אחרים נשארים תמיד בגדר ״אקזוטיים״?

התערוכה פתוחה לקהל עד ה-30 בספטמבר

סדנת עבודה בחימר עם האמנית תתקיים ב-25 באוגוסט – יש להזמין מקום מראש

Irving Street Projects

Echoes

מטרתה של תערוכה זו היא לבחון כיצד אמני הגלריה בני דורות שונים מתכתבים זה עם זה למרות פערי הזמן. שלושה צמדים של אמנים ידועי שם, מוצגים זה לצד זה. הבחירה להצמיד שני אמנים יחד מצביעה על המבט האוצרותי ועל הצורה שבה יצירות אמנות נקראות הן מבחינת נקודות המוצא שהן מייצגות והן מבחינת היכולת שלהן לייצר שיח זו עם זו.

התערוכה פתוחה לקהל עד ה-31 באוגוסט

Gagosian

 

ולסיום, ציטוט קצר וקולע מפיו של דוסטויבסקי – ״היופי יציל את העולם״

למחשבות נוספות, צילומים מתערוכות וצילומים של האמנות האישית שלי – avitalix@

Coffee עם אופי: עשרה בתי קפה שווים בסן פרנסיסקו והסביבה

Coffee עם אופי: עשרה בתי קפה שווים בסן פרנסיסקו והסביבה

מאת: דלית גבירצמן

אם תשאלו אותי, אומר לכם בכנות שסן פרנסיסקו הכי נהדרת דווקא בקיץ. בשעה שתל אביב נאנקת תחת עומס החום הכבד והלחות הבלתי נסבלת, ואפילו בעמק היפה שלנו – שהבטיחו לנו פעם ש״בכלל לא צריך כאן מזגן״ – הטמפרטורות הולכות ומאמירות משנה לשנה, בסן פרנסיסקו, צריך ת-מיד לצאת מהבית עם ג׳קט. בקיץ העיר מתרוקנת, התנועה פחות סואנת, יש חנייה בשפע, ואפילו דרי הרחוב נראים יותר מבסוטים. ואילו בתי הקפה – נפלאים כתמיד. ואם כבר אנחנו מדברים על קפה, אני תמיד מתרגשת כשאני מוצאת בית קפה חדש שיש בו גם קופי, משמע קפה מעולה, אבל יחד עם זאת גם אופי, כלומר בית קפה עם אווירה מדליקה וייחודית. וכששני הדברים הללו מתקיימים בו זמנית – אין מאושרת ממני.

חוצמזה, יש בי לפעמים גם איזשהו קונפליקט פנימי שכזה, ביני לביני, שהולך ככה. מצד אחד, הייתי נורא רוצה להכנס בכל בוקר לאותו בית קפה קטן ושכונתי, לחייך לבריסטה הצעיר והחתיך ולהפטיר לעברו בנונשלנטיות ״פור מי, דה יוז׳ואל״, ושהוא יחייך אלי מין חיוך הורס כזה, וישיב לי בחזרה ״יו גוט איט״. אבל מה לעשות, שיש בי גם את דלית החקרנית, הסקרנית, שחייבת כל הזמן לנסות מקומות חדשים, שמתרגשת לקראת בית קפה או מסעדה חדשה, ממש כמו נערה לפני דייט. ובכן, מה דעתכם? המוכר והידוע או החדש והלא נודע? וזאת, חברים, כבר הופכת להיות שאלה שהיא יותר ברמה הפילוסופית. בכל מקרה, האיש היקר אומר שהכול טוב ויפה, כל זמן שמדובר רק בבתי קפה.

אז השבוע, הנה לכם כתבה חדשה ובה עשרה בתי קפה קטנים, שווים ומרגשים, עם קופי וגם עם אופי, כאלו שלא הוזכרו בשתי הכתבות הקודמות שלי על בתי קפה קטנים, שווים ומרגשים עם קופי וגם אופי. אני יודעת שלפעמים, בדיוק כמו עברי לידר, נראה כאילו כל מה שאני עושה זה לשבת בבתי קפה ולתכנן את העתיד שלנו. ברור לכם, אני מקווה, שבמציאות זה לא בדיוק עובד ככה. אבל בגדול, אני לא יודעת מה איתכם, אבל כשלי יש יום כזה לא-משהו, שקשה לי להניע אותו, ולפעמים אפילו עצוב ורע לי על הלב, כשאין את הקפה של ברטה, אז אנסה בית קפה אחר. לעומת זאת, כשטוב, טוב, טוב לי על הלב, אז גם אז, בא לי לשבת ולשתות כוס קפה במקום שווה. פגישת עבודה? על כוס קפה, כמובן! פגישה עם חברה? טוב, נראה לי שהבנתם כבר את הראש. ככה יוצא, שיש לי בשבילכם אחלה המלצות חדשות-שות-שות.

1- Provender

בית קפה שכונתי קטן ומקסים בלב שכונת Potrero Hill היפה. חולפים על פני התורים הארוכים המשתרכים בקדמת המסעדות החביבות והפופולריות לבראנץ׳ בעיר Plow ו- Chez Maman ומתאפקים שלא להיכנס לFarley’s הוותיקה. ואחרי כל ההתאפקות, ואני יודעת שזה לא קל, מתפנקים עם כוס קפה של Andytown המוגש כאן בגאווה רבה לצד טוסט אבוקדו מלחם של טרטין ומאפים נפלאים אחרים. רחוב 18 הוא הרחוב הראשי של השכונה ויש בו הרבה פינות חמד, אבל אל תוותרו על Provender – קסם של מקום!!

Provender Coffee & Food, 1415 18th Street, San Francisco

2- Matching Half

ממש בלב שכונת Nopa, אני מגלה בוקר אחד בדרכי לאולפן של USF בית קפה קטן ומקסים. לא די שאף הוא מגיש את הקפה המעולה של Andytown לצד המאפים הנהדרים של Black Jet Baking Co, יש בו אפילו כריכים וסלטים טעימים. מיד, אני עושה להם את ״מבחן הגיברלטר״ שלי. תשאלו מהו מבחן הגיברלטר? או, שאלה מצוינת! ובכן, אחד הסודות השמורים ליודעי דבר, הוא משקה שאינו מופיע בתפריטים והוא טעים-טעים. זהו משקה המכיל דאבל שוט של אספרסו עם מעט חלב מוקצף. הבריסטות של Blue Bottle נהגו להכין אותו לעצמם, ואחרים ניסו וראו כי טוב. כל בית קפה, ובריסטה שמכבד את עצמו, ידע איך להכין לך ג׳יברלטר, ואפילו יתן לך מבט של קזבלן. נסו והיווכחו!

Matching Half, 1799 McAllister St, San Francisco, CA 94115

3- Companion Bakeshop

מבחינתי, השילוב של קפה ומאפה הוא תמיד שילוב מנצח. ישנם מעט מאוד אנשים שאני סומכת עליהם בעניין הזה, וכשחברה טובה (שבהחלט מבינה עניין!) מספרת לי על בית קפה בסנטה קרוז שאני ח י י ב ת לבדוק, אני מיד רושמת את הפרטים. וכשרוצים מספיק – מגיעים אפילו עד סנטה קרוז. שבת בבוקר, יום יפה ואני (כרגיל) רוצה המון קפה ומאפה, אז יאללה, נכנסים למכונית ונוסעים. איי יאי יאי, איזה יופי של לחמים, איזה יופי של מאפים ואיזה יופי של קפה! לצערי הרב, המקום אמנם רחוק מסן פרנסיסקו, אך בהחלט שווה את הנסיעה  ואת מקומו ברשימה המכובדת הזאת – תודה מיכל!

Companion Bakeshop, 2341 Mission Street, Santa Cruz

4- Verve Coffee Roasters

אם כבר הגעתם עד לסנטה קרוז, שווה לכם לבדוק את בתי הקפה של Verve. זהו הקפה המקומי, שבעליו מתגאים בתוצרתו ולוקחים אחריות על הכנתו מזרע הקפה ועד הגעתו לספל שלכם – סוג של גאוות יחידה. הם מתהדרים בסחר הוגן, מוסריות ומצוינות, אבל הכי חשוב – הקפה שלהם באמת טעים! יש להם, עד כה, סניפים משל עצמם בסנטה קרוז, לוס אנג׳לס וסן פרנסיסקו, אך מגישים את הקפה שלהם במקומות רבים. יופי של קפה!

Verve Coffee Roasters,  104 Bronson St Ste 19, Santa Cruz, CA 95062

Verve Coffee Roasters, 2101 Market Street, San Francisco, CA 94114

5- Avenues San Francisco

בלב שכונת האאוטר סאנסט גיליתי ממש לאחרונה בית קפה מגניב כזה, של גולשים, העונה על השם Avenues San Francisco. במקום מוגש קפה של Verve ומאפים נפלאים הנאפים במקום כמו למשל פיצה, סוגים שונים של פאי ועוגיות שוקולד צ׳יפס עם פרעצל ומלח גס. בפאתי הקפה יש פאטיו מדליק, ולמקום כולו יש וויב שעושה חשק לעשות שם מסיבה, להיות צעיר או לפחות להיות גולש. מקום מגניב!

Avenues San Francisco, 3606 Taravel Street, San Francisco

 Black Jet Baking Co. -6

אין כמו להתחיל את היום בבית קפה, וסן פרנסיסקו בהחלט מתגאה בבתי הקפה שלה ולאופים המקומיים יש כאן מעמד של שפים, אם לא כבוד של סלבריטאים אמיתיים. לאחרונה, יצא לי לפקוד מאפיה חדשה, קטנה ומטריפה העונה על השם .Black Jet Baking Co. ג’יליאן שאו, האופה היפה ובעלת המקום, אחראית לעוגיות הנהדרות, למאפים הטריים ולפודינג לחם פשוט מ-ט-ר-י-ף. שבו שנייה עם כוס הקפה על הספסל בפתח החנות, כמו שעשיתי אני, התענגו על קרני השמש המלטפות ותראו שלא צריך לרוץ רחוק בשביל חיים טובים.

Black Jet Baking Co., 833 Cartland Ave.San Francisco

7- Trouble Coffee

מה שהכי כיף בעיר הגדולה, זה שיש בית קפה קטן בכל פינה. אפילו בשכונות פחות נוצצות, תמצאו בתי קפה שווים, או במקרה הזה, חור בקיר שמגיש קפה מעולה. ואל תתנו למראה הזרוק-משהו לבלבל אתכם. במקום מוגש קפה מעולה. אז קחו את כוס הקפה וכנסו לפטיו הקסום של החנות היפיפה הסמוכה General Store, ותשלחו לי משם תמונה, בבקשה.

Trouble Coffee, 4033 Judah Street, San Francisco

8- 20th century cafe

קבעתם פגישה עם חברה לקפה. איפה כדאי לשבת? מבין עשרות בתי הקפה הנפלאים שישנם בעיר, שבה את ליבי בית קפה קטן ומיוחד במינו. זהו בית קפה בסגנון אירופאי, בשם 20th century cafe. מוגשים בו מאפים וקינוחים נפלאים, קניש תפוחי האדמה והבייגל שלהם הם מהטובים שטעמתי – באחריות. מקום עם המון טעם טוב, סגנון ואופי!

20th century cafe, 198 Gough st. San Francisco

9- Piccino

לצד מסעדה איטלקית מצוינת כשלעצמה, העונה על אותו השם בדיוק, נמצא בית קפה קטן ומלבב. איזה כיף שיש עוד בית קפה נהדר בשכונת הדוגפאץ׳, שכן סן פרנסיסקו לא מאכזבת וממשיכה להפתיע אותנו על כל צעד ושעל. כאן מוגש הקפה המצוין של Sightglass  – עונג צרוף!

Piccino, 1001 Minnesota Street, San Francisco

10- Ritual Coffee

באחד המקומות האהובים עלי בעיר – גני Flora Grubb (שאם עוד לא הייתם בו, אז ממש שווה לבוא!) תמצאו משתלה מהממת, כלים יפים, והמון טעם טוב. ושם, בתוך המשתלה, מסתתר לו – הס פן תעיר – בר קפה קטן ומדליק. למי שנפשו רנה כאשר הוא מוקף בצמחיה ירקרקת, קקטוסים ופינות ישיבה קסומות – זה המקום בשבילכם. רוצו להתאהב!

Ritual Coffee, Flora Grubb Gardens, 1634 Jerrold Ave. San Francisco

זהו להפעם, חברים. שוב ושוב החיים שולחים לנו תזכורות שמה שחשוב – זה להיות ממש כאן ועכשיו. אז עזבו הכול, צאו מהבית, חבקו את האהובים עליכם והזמינו אותם לכוס קפה טוב. עד כמה שידוע לנו, חיים רק פעם אחת!

שבת שלום,

דלית

dalit@gvirtsman.com