Jewbilee 2018: חגיגה של לימוד יהודי בלוס גאטוס

מאת: טובה בירנבאום

"איך תרגישי אם הבת שלך תתחתן עם לא יהודי"? כמה פעמים נשאלתם וכמה פעמים שאלתם את עצמכם? בעוד שבועיים אני עומדת לשאול את השאלה הזו שלושה אנשים מאוד שונים בפאנל באירוע Jewbilee ב-APJCC שבלוס גאטוס והתשובות המגוונות והמנומקות שאקבל יעוררו, אני חושבת, הרבה מחשבות. שלושה מנהיגים כריזמטיים בקהילה היהודית, שלושה אנשים שאכפת להם מאוד, אך רואים באופן כ"כ שונה את עתידה של המשפחה היהודית בעוד כמה עשרות שנים.

הנחיה של פאנל בו יושבים רב אורתודכסי, רבה רפורמית מהארגון Interfaith Family ואיש חינוך העומד בראש בית ספר יהודי היא משימה מסובכת ומרתקת. היא מסובכת בעיקר כי השאלה הזו היא אישית. היא רגשית. היא נוגעת בבטן הרכה. ותיאולוגיה היא ממש לא הסיפור כאן.

התרגשתי כשהוצעה לי המשימה, וכשהסכמתי כנראה לא הבנתי עדין עד כמה היא עדינה ומורכבת. השיחות המרתקות עם הפאנליסטים מגלות לי עוד ועוד שכבות של שיח הלכתי, סוציולוגי ותרבותי סביב נישואים מעורבים והכי מעניינת, כמו בהרבה סוגיות חברתיות, היא הטרמינולוגיה- התבוללות? נישואי תערובת? משפחה בין דתית? משפחה רב תרבותית?

במדינה שבה גדלתי לא נערכו שיחות מן הסוג הזה בכלל. כישראלית לא גדלתי, כמובן, על שיח בין זרמי ואם הייתי נחשפת אליו בצעירותי תהליכי עיצוב הזהות האישית שלי היו כנראה עשירים הרבה יותר וכואבים הרבה פחות. לכן אני מעריכה כ"כ אירועים כמו Jewbilee שמציעים פלטפורמה לשיח אמיץ; שלא ממחזרים קלישאות וסומכים על הקהל שידע להתמודד עם תוכן שעשוי לגרום לו לנוע בחוסר נוחות בכיסא.

אני במיוחד גאה להשתתף ביום המיוחד הזה בגלל שורת המרצים והמנחים שילמדו, יציירו, ישירו ומה לא כחלק מחגיגת לימוד מגוונת ומפתיעה מאוד. דוגמאות? הריאלטי הכי צבעוני בעולם – האירוויזיון – ישמש כמצע להתבוננות מאוד לא שגרתית בתהפוכות החברתיות והפוליטות שעברה המדינה שלנו מאז שנות ה70. זה יקרה במפגש Israel for Reel עם המנחה שאתם לא רוצים לפספס- תמר פורמן; מפגש יהודי-מוסלמי סביב ירושלים של הקוראן לעומת ירושלים של התנ"ך; מפגש זן בודהיסטי-יהודי סביב שאלת "צדיק ורע לו"- למה יש אנשים כ"כ טובים שכ"כ סובלים; היכרות עם קהילה יהודית-אקולוגית בועטת בלוס גאטוס הילס, סדנת קומיקס שמנסה להיפטר מסטריאוטיפים ועוד ועוד.

אני כבר בחרתי אבל ההתלבטות היתה קשה. לשמחתי, הדוברת הכי מעניינת – צעירה בת 26, ארין שרודה, שהספיקה להקים עמותה, להתנדב במקומות שונים בעולם ולרוץ לקונגרס, תפתח את היום בהרצאה המרכזית.

אז יהדות פלורליסטית ויצירתית זה כאן ואנחנו כישראלים צריכים לתפוס אותה בשתי הידיים ולקבל השראה.

שבת שלום!

אמנות מקומית: המלצות לתערוכות אמנות בעמק והסביבה

אמנות מקומית: המלצות לתערוכות אמנות בעמק והסביבה

מאת: אביטל משי

השנה החדשה זימנה לנו תערוכות נפלאות ומיוחדות – רטרוספקטיבה שאסור לפספס של האמן הידוע רוברט ראושנברג, פסל מואר וגדול מימדים במוזיאון קליפורניה שבאוקלנד, תערוכה הבוחנת את המפגש בין קלימט ורודן ומיצב סרטי וידאו גדול ושאפתני בפורט מייסון.

Robert Rauschenberg – Erasing the Rules

רוברט ראושנברג, אחד מהאמנים האמריקאים המפורסמים ביותר, היה אמן שיצר כמעט בכל מדיום אפשרי. בתערוכה מוצגות יותר מ- 150מיצירותיו אשר כוללות עבודות הדפס, פסלים, ציורים ועוד. התערוכה חוגגת ומדגימה את החדות והאינטליגנציה של האמן המיוחד הזה אשר ניסה ככל יכולתו לשבור את החוקים, להרחיב את הגבולות ולהגדיר מחדש את מה שהאמנות יכולה להיות. שווה מאד ללכת לראות ולו רק בכדי לעמוד לרגע ליד אמבט הבוץ המבעבע לו בתוך המוזיאון.

התערוכה פתוחה לקהל עד ה- 25 במרץ ומלווה באירועים רבים כגון הרצאות, סיורים ומיצגים – כדאי לבדוק

תאריכים נוספים באתר המוזיאון.

SFMOMA

Nature’s Gift: Humans, Friends & the Unknown

בואו לברוח מן המציאות ולהיכנס לתוך מרחב חדש, מואר וצבעוני. מיצב גדול ממדים מזמין את הצופים לחוויה מלאה באור, מוזיקה, הפתעות ומיסתורין. מטרת היצירה היא לטשטש את הגבולות בין המציאות והדמיון.

התערוכה מוצגת על ידי שני אמנים מלוס-אנג'לס אשר נחשבים לחלוצים בתחום האמנות החווייתית.

התערוכה פתוחה לקהל עד ה-21 בינואר

Oakland Museum of California

Klimt & Rodin: An Artistic Encounter

שני האמנים המודרניסטיים גוסטאב קלימט ואוגוסט רודן נפגשו רק פעם אחת בחייהם, יחד עם זאת האמנות שיצרו מתכתבת זו עם זו במגוון הקשרים. רודן וקלימט השפיעו רבות על עולם האמנות בכך שפרצו גבולות ופיתחו שפה חדשה ועוצמתית בציור ובפיסול המודרני. התערוכה מזמינה את הצופים לראות את המפגש המחודש בין שני האמנים. כמו כן, זוהי הזדמנות נדירה לראות מגוון מעבודותיו של קלימט אשר מגיעות היישר מוינה, אוסטריה ומבקרות בארה"ב לראשונה.

התערוכה פתוחה לקהל עד ה-28 בינואר

Legion of Honor

Isaac Julien – Playtime

תערוכה שאפתנית במיוחד אשר מציגה שלושה סרטים של האמן הבריטי עטור הפרסים אייזק ג'וליאן. הסרטים המוצגים על גבי שבעה מסכים גדולים חוקרים כיצד ערי הבירה הגדולות לונדון רייקיאוויק ודובאי השתנו בעקבות התנודות במערכת הפיננסית הגלובלית. ג'וליאן מקשר בין דמויות ארכיטיפיות אשר חיות ומתנהלות בערים אלו, כל אחת מהן מושפעת ישירות מהנפילה של השוק ומציגה את הפוטנציאל האדיר של שוק ההון להשפיע על החברה.

התערוכה פתוחה לקהל עד ה-28 בפברואר

Gallery 308, Fort Mason Center

 

ולסיום – ציטוט מפיו של רוברט ראושנברג:

"אנשים שואלים אותי "איך לא נגמרים לך הרעיונות?" ובכן, מלכתחילה אינני משתמש ברעיונות. בכל פעם

שיש לי רעיון, אני מרגיש שהוא מגביל אותי ולבסוף הוא מתגלה כאכזבה. במקום ברעיונות אני מעדיף

להשתמש בסקרנות".

@avitalix – למחשבות נוספות, צילומים מתערוכות וצילומים של האמנות האישית שלי

שיחת סיכום: 13 סיבות מדוע אזכור את 2017

שיחת סיכום: 13 סיבות מדוע אזכור את 2017

מאת: דלית גבירצמן

איך שלא נסתכל על זה, זאת הולכת להיות הכתבה האחרונה שלי לשנת 2017. אז מה היה לנו כאן? כיצד ניתן לסכם שנה שלמה בפחות מ-800 מילים? מה יחלוף, ישכח ויעבור מן העולם, כלא היה? מה ישקע, יחרת בזכרוננו ולנצח יגדיר את השנה הזאת? יש דרך אחת להסתכל על זה, והיא הדרך הגוגלית. מידי שנה, מעלה חברת גוגל את סיכום השנה ב…חיפושים. משמע, מה עניין את האנשים, כלומר אותנו, במהלך השנה האחרונה, מה יצר באז והציף את הרשת, מה ריגש אותנו, מה הכעיס, מה הטריד, ובעיני השאלה הכי מעניינת היא, מה כל זה אומר עלינו.

אז ראשית, מסתבר שהשאלה שהכי נשאלה השנה ברשת היא: איך? איך מכינים סליים? (אותה עיסה חלקלקה העשויה מדבק, קצף גילוח ו-Borax שכל כך אהובה על הילדים), איך מכינים משקפיים מיוחדים לליקוי חמה? ואיך קונים ביטקוין? אלה היו רק כמה מהשאלות הכי פופולריות ברשת.

ברמה הציבורית, 2017 היתה ללא ספק, שנת המיטו (me too) או גמאני, שהביאה לידי ביטוי בקול צעקה רמה את כל הזעם הנשי שהצטבר במשך שנים רבות של ניצול, כפייה והטרדה מינית. שלא במפתיע, סחפה אחריה גל גדות שלנו מליוני מעריצים, ובעיקר מעריצות, שחיפשו דמות נשית חזקה שתתן להן קול והשראה להצליב זרועות ולחסום בגופן כל נסיון להרע ולפגוע בהן ובאהובים שלהן. גו גל גדות!

השנה החולפת היתה גם שנה של אסונות. מהוריקנים, רעידות אדמה ושריפות לירי המוני ופיגועי טרור. נדמה שכל יום התעוררנו לאיזשהו אסון נוסף, טבע או אחר, ופעם אחר פעם נקראנו לעזור, לתרום, לאסוף בגדים וחבילות. הארווי, אירמה ומריה הפכו לשמות גנאי, ורעידת האדמה במקסיקו, פיגוע הירי בלאס וגאס ושריפות הענק בקליפורניה היו רק חלק מהסיבות שרובנו לא ממש נתגעגע לשנת 2017.

שנת 2017 היתה עבורי שנה נוספת של תגליות. כמו כריסטופר קולומבוס, יצאתי למסעות בעקבות תערוכות מעניינות (הסיכות של מדלן אולברייט, summer of Love) מסעדות שוות ובתי קפה חדשים. מידי שבוע כמעט, הצטרפתי לסיור מודרך בסן פרנסיסקו ולמדתי בכל פעם משהו חדש, גיליתי פן נוסף בעיר הססגונית שבה בחרתי לחיות. השנה השתתפתי בסדנת קינוחים מצוינת (תודה לאלון שבו המתוק!) וצפיתי בסרטים נפלאים. אך יותר מהכול, נהניתי לשוחח ולהכיר אנשים מרתקים כמו צרויה שלו, ויקטוריה חנה, נתן סלור, דורית רביניאן ועוד רבים וטובים, מוכשרים ומעניינים. אז אם תרצו, הנה עוד סיכום אחד, מדכא קצת פחות, סיכום אישי-משהו, לדברים שכן עשו לי את השנה:

Bluestone Lane Coffee

כדי שחלילה לא נתקנא בסניפים הרבים הקיימים בניו יורק, נפתחו זה עתה בסן פרנסיסקו שני סניפים חדשים ויפים של הרשת המצליחה הזאת. קפה משובח, מאפים מהמאפייה המהוללת the Neighbour Bakehouse ואוירה נהדרת, וכי מה עוד צריך הבן אדם? תענוג!

685 Market street, San Francisco ; 227 Front Street, San Francisco

סיפורה של שפחה

הסדרה המדוברת ביותר השנה על פי ספרה של מרגרט אטווד המצוינת. על אף העתיד הדיסטופי המאיים שהיא מציגה כבשה הסדרה את המסך, ולו בשל המסר החשוב שביחד אנחנו חזקות יותר מסך כל הפרטים. כל זאת, כמובן, אם לא בשל אליזבת׳ מוס המדהימה.

 13 Reasons Why

סדרת הטלוויזיה מבית היוצר של נטפליקס עוררה השנה הרבה רעש, מחלוקת, ובעיקר – מחשבה. העלילה מבוססת על ספר שהפך לרב מכר, המגולל את סיפורה של האנה בייקר המחליטה לשים קץ לחייה, לא לפני שהיא משאירה מאחוריה קלטות ממוענות בהן היא מצביעה על 13 הסיבות שגרמו למעשה שלה. הדבר הכי מעניין שקרה בעקבות הסדרה הוא פרויקט חינוכי הנקרא ״13 סיבות מדוע לא״ שקרא לבני נוער לדבר בגלוי על המצוקות שלהם ולעורר אמפטיה ושיח משמעותי. חשוב!

The Rebel Within

יש מנות ויש יצירות מופת. על רחוב ולנסיה ישנה מאפיה משובחת ביותר ובה מוכרים מאפה אחד שגרם לי לעצור בו במקום, והוא מכונה בשם הפואטי The rebel Within. זהו מאפה גבינתי המוגש חם ובתוכו ביצה שהחלמון שלה עדיין ניגר. אין לי מושג איך הם עושים זאת, אבל עד סוף 2018 אני מבטיחה לחזור עם תשובות. מופתי!

Craftsman and Wolves, 746 Valencia Street, San Francisco

שקרים קטנים גדולים

סדרת טלוויזיה מצוינת נוספת, והפעם מתוצרת HBO, היא מפגן עוצמתי נוסף של נשים חזקות. ניקול קידמן, ריס וויטרספון, שיילין וודלי, לורה דרן וזואי קרביץ – והפעם, ממש כאן אצלינו אל מול חופיה היפים של העיירה מונטריי. איזה יופי!

המרגלים של וושינגטון – Turn: Washington’s Spies

כבר כמה ימים שאין לי יום, ואין לי לילה. חזרתי במנהרת הזמן לשנת 1776 לתקופת מלחמת האזרחים האמריקאית ולסיפורה של המחתרת האמריקאית הראשונה. זוכרים את הנער הצעיר בסרט הנפלא ״בילי אליוט״? ובכן, ג׳יימי בל גדל והפך לעלם חמודות, המככב בסדרה המעניינת והחשובה הזאת. AP History למי שפיספס!

Avocado Toast

השנה זכה טוסט האבוקדו לתהילה הראויה לו. ואני יצאתי למבצע ריגול סודי בעקבות טוסט האבוקדו האולטימטיבי. ובכן חברים, יש לנו זוכה. יצירת מופת מושלמת נוספת היא טוסט האבוקדו בבית המאפה המעולה viva la tarte. טעמתי וניסיתי כבר את כולם, אך טוב מזה לא מצאתי. שלמות!

Vive la Tarte, 1160 Howard street, San Francisco

Sweet

ספרי בישול חדשים צצים ועולים כמו פטריות אחרי הגשם. נדמה שאין סוף לעניין שלנו בקולינריה. ספר הבישול החדש מבית היוצר של יותם אוטלנגי בשם Sweet הוא אחת המתנות הנפלאות שקיבלתי השנה. הספר החדש של השף המצליח, כמו ספריו הקודמים Jerusalem, plenty, ו- plenty more, מרהיב ביופיו ועושה חשק, המון חשק. מומלץ בחום!

Downtime

ספר בישול נוסף שכבש את ליבי השנה היה ספרה של נדין לוי רדזפי הנשואה ללא אחר מאשר לשף הנודע של מסעדת נומה הנחשבת. הספר מכיל מתכונים נהדרים באווירה ביתית ונינוחה, השונים לחלוטין מהמנות המטורפות-משהו של בעלה. חגיגה של ספר!

The Mill

אני חייבת בהזדמנות חגיגית זאת להוסיף לרשימה בית קפה אהוב נוסף, שאמנם הוא לא חדש, אך שמורה לי בלב פינה חמה עבורו. בית הקפה The Mill הוא מקום שתמיד משמח אותי לחזור אליו, להתענג על המאפים המשובחים, הטוסטים הנפלאים ולהזין את עיני בכל חפצי הנוי והמתנות המקסימות.

736 Divisadero Street, San Francisco

Phantom Thread

הוא עדיין לא יצא, אך כל סרט בכיכובו של דניאל דיי לואיס משאיר אותי תמיד פעורת פה. מאז ״הקלות הבלתי נסבלת של הקיום״ על פי סיפרו של מילן קונדרה נשביתי בקסמו של השחקן הטוטלי והמכשף הזה. דיי לואיס, שהכריז שזה יהיה סרטו האחרון, מגלם את דמותו של מעצב אופנת עלית בלונדון של שנות ה–50, שמעצב את בגדיהם של אנשי החברה הגבוהה ושל משפחת המלוכה. אני כבר יודעת מה אני אעשה ב-25 בדצמבר, ואתם?

מאפי הגבינה של עליזה

ה-מתכון שכבש את המטבח שלי בסערה השנה היה מתכון מ-ע-ל-ף שחלקה איתי עליזה גרייבסקי. זהו מתכון למאפים נוטפי גבינת ברי עם עקצוץ מתקתק של ריבת פלפלים. היחס בין קלות ההכנה לתיחכום של הטעמים הוא כמעט בלתי חוקי.

מאפי הגבינה של עליזה

מה צריכים?

1 חבילה בצק עלים

שתי חבילות של עיגולי גבינת ברי (ניתן למצוא אצל יוסף הסוחר)

ריבה (רצוי להשתמש בריבת פלפלים חריפים או להוסיף אבקת צ׳ילי לריבה רגילה)

ביצה, לציפוי

שומשום

מה עושים?

מחממים את התנור לחום של 390 מעלות פרנהייט. מרדדים מעט את הבצק ומחלקים לריבועים לפי מספר הגבינות. מורחים כפית ריבה על כל עיגול ברי ומניחים אותם עם הריבה למטה על הבצק. אוספים את השוליים של הבצק ואורזים כמו מתנה. חשוב להדק את הבצק כדי שהגבינה לא תזלוג מהצדדים. מורחים מעל ביצה ומפזרים מלמעלה שומשום לבן/שחור או קצת סומק/פפריקה/אבקת צ׳ילי. אופים 20-30 דקות עד שהמאפים משחימים מכל עבר. מגישים ומתענגים!

המיועד

ספרים לא מעטים רגשו אותי השנה. אך אם אצטרך לבחור בספר אחד, שבאופן אישי מרגש אותי כרגע, יהיה זה ספרו של חיים פוטוק ״המיועד״. זהו סיפורם של ראובן ודני, שני ילדים יהודים מברוקלין, האחד אורתודוקסי-מסורתי והשני מבית חסידי ושנחשב לעילוי. החברות ביניהם, על רקע שנות מלחמת העולם משקפת את הגיוון הגדול יהדות ארצות הברית. "המיועד" נחשב כבר שנים לספר חשוב שמלווה את סיפורי ההתבגרות של יהודי ניו יורק. הבחירה לתרגם אותו לעברית מעשירה לא רק את ההבנה שלנו על היהדות הפתוחה והמורכבת הזו, אלא גם את התרבות הישראלית.

ולסיכום הסיכום, אני מודה שברמה האישית, גם אני שאלתי את עצמי כמעט מידי יום את השאלה ״איך״. איך ממשיכים הלאה? איך מתמקדים בטוב? איך אפשר להיות מחוללי טוב בעולם גם כשיש בו כל כך הרבה רע? איך זוכרים להשקיט את רעשי הרקע כדי שנוכל לשמוע את מה ומי שחשוב באמת? ובכלל, איך יודעים מה חשוב באמת? השנה, יותר מתמיד, הקפדתי כמעט באדיקות להקיף את עצמי באנשים טובים, עם אנרגיה טובה ולהשקיע את עצמי בעשייה. הרגשתי שיותר מאי פעם, חשוב לחפש את הטוב, את הרגעים היפים, את הביחד. ככל שהעולם שלנו הופך למאיים יותר, חשוך יותר, תוקפני, מבודד וחסר תקווה, חשוב להתחבר, להתחבק, להתאחד.

אז שתהיה לכולנו שנה אזרחית טובה יותר, הרבה יותר!

לחיים טובים, 🥂

דלית

חיים בסרט: מדריך צפייה לחורף 2017-18

חיים בסרט: מדריך צפייה לחורף 2017-18

מאת: דלית גבירצמן

אחד הדברים שאני הכי, אבל הכי אוהבת לעשות בכל שעה פנויה, בסוף השבוע, בחופשה או סתם ביום חול, זה ללכת לקולנוע. ממש כמו שרון ליפשיץ, אני אומרת, שזה כל כך פשוט כשזה בסרט. אני אוהבת ת'קולנוע. אוהבת להתנתק לשעה וחצי מרעשי העולם החיצון ולהיבלע אל מול המסך הגדול. אוהבת לשבת בשורות הראשונות ולתת לחוויה, לצלילים, למראות, לנופים ולקולות להקיף ולהציף אותי. ללכת שבי אחר סיפורים מעולמות דומים ושונים משלי, להתאהב בשחקנים ושחקניות יפי תואר, להזדהות ולהתרגש עד צחוק ודמעות. אוהבת לצעוד לשעה קלה בנעליהם של אחרים, לנסות ללמוד ולהבין את עולמם. עולם הקולנוע מהלך עלי קסמים מאז שאני זוכרת את עצמי, ולשמחתי, הצלחתי להדביק בשיגעון שלי את כל בני משפחתי, ותמיד אני מוקפת באנשים שוחרי קולנוע, כמוני. לכן הצטרפתי בהתרגשות רבה לחברים טובים השייכים למועדון בסן פרנסיסקו, הנקרא The Cinema Club, שבו צופים בסרטים איכותיים בהקרנות טרום בכורה, ולאחר מכן, משוחחים עליהם. כך יצא לנו לראות בחודשים האחרונים סרטים מובחרים, שחלקם עומדים לצאת בשבועות הקרובים לאקרנים, חלקם מופיעים עכשיו, ואת חלקם אפשר למצוא בנטפליקס או באמזון.

אז לכבוד החגים וחופשת החורף הקרבה, רציתי לשתף אתכם ברשימה שלי, אמנם זאת רשימה זמנית אך בהחלט שווה. מסתבר, שאפילו בגינת הירק הצוחנת-משהו של הוליווד צומחים פרחים נדירים ויפים. אז בואו נצא לדרך.

Call Me by your name

״קרא לי בשמך״ – היא דרמה חושנית עד כאב ומצולמת למופת מאת הבמאי האיטלקי לוקה גאודאנינו, על נער צעיר בשם אליו המתאהב בצעיר אמריקני בשם אוליבר שמגיע להתארח אצל משפחתו בקיץ. שימו עין על שני השחקנים הראשיים בסרט. טימותי צ'אלאמט (אליו) חורך את המסך ביופי, בתמימות ובערגה שלו לארמי האמר (אוליבר) שפשוט כובש לבבות בכריזמה שלו. סרט מלא יופי, רוך וארוטיקה, בדיוק מה שצריך הבן אדם בערב חורפי וקריר של דצמבר. מרטיט!

Lady Bird

לעתים נדירות, קורה שאני הולכת לראות סרט פעמיים. ישנם יותר מידי סרטים טובים ומעט מידי זמן. אבל את הסרט הנפלא הזה הייתי חייבת לראות שוב עם הילדים שלי שחזרו הביתה לחופשה מהקולג׳. ״ליידי בירד" – סרטה החדש והמדובר של גרטה גרוויג, בכיכובה של סירשה רונן (״ברוקלין״) מתרחש בתחילת שנות ה-2000 ומביא את סיפור התבגרותה של כריסטין"ליידי בירד" מקפירסון (רונן), בת ה-17 מסקרמנטו. וכמו בכל סיפור התבגרות, עומדת במרכזו מערכת יחסים מורכבת עם אימה (לורי מטקלף הנפלאה), וגם אהבות נעורים וכל שאר הדברים שבני נוער אמריקאים נאלצים להתמודד איתם בגיל המטופש והסבוך הזה. סרט רגיש, מצחיק, מרגש ומדויק להפליא!

I, Tonya

עוד הצצה אנתרופולוגית מרתקת על הבדלי המעמדות בארצות הברית מזומנת לנו דרך הסרט על טוניה הארדינג. הסרט "אני, טוניה" מתאר את סיפור חייה של אחת ממחליקות הקרח האולימפיות המפורסמות בעולם. למרות שהייתה אחת המחליקות המחוננות והבודדות בהיסטוריית הספורט של ארצות הברית שהצליחו לעשות ״בורג משולש״ ואף זכתה בתואר אלופת המדינה, לעולם היא תזכר בשל ניסיונה להבטיח את מקומה באולימפיאדה על ידי ארגון ותכנון תקיפה פיזית של מחליקה נוספת שהתחרתה איתה על המקום במשלחת. הסרט, בכיכובן של מארגו רובי, השחקנית האוסטרלית הנהדרת, ואליסון ג׳אני המצוינת, מהמם מבחינה טכנית והבימוי שלו עוצר נשימה. הסרט מציג מערכת יחסים מורכבת נוספת בין אם ובת, מניפולטיבית עד כדי סדיסטית, והוא מעורר מחשבה בנוגע למהות ה״אמת״ ולמי בעצם שייך הנרטיב. מבריק!

Coco

אני חייבת להודות, שסרטים מצוירים פחות עושים לי את זה. א-ב-ל, קוקו הוא פשוט קסם בהתגלמותו. הסרט החדש מבית היוצר של פיקסאר מספר על ילד מקסיקני חד-גומה, שנאסר עליו לעסוק בדבר האחד שהוא הכי אוהב בעולם – מוסיקה. במסע מופלא (ומצויר להפליא) יוצא מיגל ריוורה להתחקות אחר האמת על עצמו ועל משפחתו במהלך חגיגות ״יום המתים״ המקסיקני. אנימציה גדולה מהחיים!

Wonder

״פלא״ הוא סרט ממיס נוסף לכל המשפחה, המבוסס על רב המכר מאת ר״ג פלאסיו שיצא לאור בשנת 2012. גיבור הסרט הוא אוגוסט ״אוגי״ פולמן, שנולד עם תסמונת גנטית נדירה המעוותת את פניו. לראשונה בחייו הוא מתחיל ללכת ללמוד בבית ספר רגיל ונאלץ להתמודד עם תגובות הסביבה. הוסיפו לסיפור הנוגע ללב מלוא חופניים ג׳וליה רוברטס ואוון ווילסון ופזרו מעל אבקת מנדי פטנקין, וקיבלתם מעדן!

The Florida Project

מידי פעם בפעם, מפציע סרט קטן, נועז ומפתיע באותנטיות שלו וכובש את לב הקהל. ״פרויקט פלורידה״ הוא בדיוק כזה. באיכויות של סרט דוקו מסופרת עלילת הסרט המתרחשת בשולי ה״דיסניוורלד״ שבעיר אורלנדו. זהו סיפורם של חבורת ילדים החיה במלונות דרכים מוזנחים לומדים להתמודד ולשרוד את קשיי היומיום. מוני בת ה-6 עומדת בראש החבורה ודרכם אנחנו עוקבים אחר הנסיונות מכמירי הלב שלהם, פשוט להתקיים. ויליאם דפו, מגלם את דמותו המורכבת של מנהל המוטל. רגיש, כמעט גולמי ונוגע ללב!

 

Faces and places

למי שממש מתעניין ואוהב קולנוע, בעיקר הגל החדש הצרפתי, חייב למצוא דרך להגיע אל הסרט המקסים ״אנשים ומקומות״ ( Visages Villages). כמובן, ששמעתי עליו מחברה טובה שמבינה דבר וחצי דבר בקולנוע, והלכתי בעצתה לראות אותו. הסרט עוקב אחר הבימאית אנייס וארדה והאמן הוויזואלי המכנה את עצמו JR היוצאים יחד למסע בדרכים הכפריות של צרפת. חמושים במצלמה ומדפסת ענק הם מצלמים לאורך הדרך חקלאים, פועלים, סוורים ובעלי מלאכה. את פניהם הם מדפיסים על פוסטרים ענקיים ומעטרים בהם את בתיהם, משאיותיהם והסביבה הטבעית שלהם. האנשים הפשוטים הופכים להיות הגיבורים הראשיים בסרט הנפלא הזה. מיוחד ושובה לב!

The Disaster Artist

ולסיום, אני חייבת לומר מילה על הסרט ״אמן האסון״. לא רק בגלל שהבמאי והשחקן הראשי הוא לא אחר מאשר ג׳יימס פרנקו שלנו, שגדל ממש כאן, בפאלו אלטו ואפילו עשה בר מצווה. אני חייבת לדבר על הסרט ההזוי הזה, כי כל מי שחי ונושם קולנוע, מדבר עליו. הסרט מבוסס על הסיפור שמאחורי יצירת הסרט הגרוע ביותר שנוצר אי פעם הנקרא ״החדר״. הסרט משנת 2003 היה כל כך גרוע שהפך באופן תמוה לסרט קאלט בנוסח ״מופע האימים של רוקי״. ג’יימס פרנקו לובש את דמותו של טומי וויסו, הבמאי, התסריטאי, המפיק, וכמובן, הכוכב הראשי של הסרט הכושל. שוב נוכחנו שהמציאות עולה על כל דמיון.

The Crown

למי שאוהב לבלות את ערבי החורף הקרירים בהתכרבלות מול הטלוויזיה, וחשקה נפשו בסדרות טלוויזיה מומלצות – זה בשבילכם. כל מי שצפה והתענג על העונה הראשונה של הסדרה המצוינת, מצפה וודאי כמוני בקוצר רוח לעונה השנייה שתיפתח ב-8 בדצמבר. ״הכתר״ היא סדרת טלוויזיה מבית היוצר של נטפליקס המתארת את תקופת שלטונה של המלכה אליזבת השנייה באנגליה. כל ידידי, חובבי הסדרות הבריטיות, הכינו לכם כוס תה וסקונז והתכוננו להיבלע שוב אל תוך עיניה הכחולות והיפות של קלייר פוי הנפלאה ולהפליג לווינדזור. חוויה מלכותית!

כיפת ברזל

עוד סדרה ישראלית נוספה לרשימה ארוכה ומכובדת של סדרות ישראליות מצוינות. והפעם, העיסוק הוא בנושא חם ואקטואלי שמעולם לא נגעו בו עד היום, והוא גיוס בני ישיבות. הסדרה מתארת מחלקה של טירונים חרדים בצה״ל, והיא נוגעת במורכבות שבשירות הצבאי של אותם החיילים. הסדרה עוקבת אחר עמרם אלקיים המחליט להתגייס בעקבות גניבת צרור יהלומים המוסתר בתוך מזוזה, ויעקב אנילביץ', תלמיד חכם המחליט להתגייס בניגוד לדעת הוריו. מפרק לפרק, אנחנו נחשפים לקשיים, ללבטים וגם לחוויות שעוברים השניים, בתוך סיפור המסגרת של פעילות צבאית בשטחים שהולכת ומסתבכת. אה, ויש כמובן, גם סיפור אהבה. סדרה מעניינת, שלא פוחדת לבחון את אחת מנקודות החיכוך הבוערות בחברה הישראלית. מומלץ בחום!

וכעת, איך אוכל לשלוח אתכם לשלום בלי מתכון נהדר לחג? אחרי כמה ימים, כשכבר אי אפשר יהיה לחשוב יותר על טיגון לביבות, הנה לכם אלטרנטיבה מודרנית ומשודרגת.

צ׳יפס בטטה עם קרם פטה ושומשום

מה צריכים?

3 בטטות

100 גרם גבינת פטה

50 מ״ל שמנת מתוקה

1 כף לבנה

שמן צמחי לטיגון

דבש

שומשום

מה עושים?

קולפים את הבטטות, פורסים וחותכים למקלות בגודל 1 ס״מ על 1 ס״מ. מטגנים בשמן למשך 3-4 דקות, ומניחים על נייר סופג. מערבבים את כל הגבינות יחד: מועכים את הפטה, מוסיפים את השמנת המתוקה והלבנה ומערבבים עד לקבלת מרקם אחיד. יוצקים לקערה את קרם הפטה ומניחים עליו את ״צ׳יפס״ הבטטה, מזגנים בדבש ומפזרים שומשום.

חג שמח וצפייה מהנה!

שלכם,

דלית

עוד חוזר הניגון: שיחה עם נתן סלור ועפר בשן

עוד חוזר הניגון: שיחה עם נתן סלור ועפר בשן

מאת: דלית גבירצמן

כל כתבה חדשה מתחילה מדף חלק. לפעמים יש רק רעיון לכותרת, לפעמים זהו שיר או משפט שנותנים לי השראה, ולפעמים אפילו זה לא. כל מפגש עם אמן יוצר, מתחיל מסקרנות גדולה והמון סימני שאלה. כשמדובר בנתן סלור, בנה של תרצה אתר ונכדו של נתן אלתרמן, קשה לי שלא להתרגש. ארבעים ושבע שנים חלפו מאז מותו של אלתרמן ויצירתו עדיין ממשיכה לעורר השראה. שיריו מושמעים ללא הרף וביצועים חדשים מוקלטים ומבוצעים, מחזותיו המתורגמים מועלים בתיאטראות בארץ, ואפילו שטר של 200 שקלים כבר נושא את דיוקנו המהורהר.

מימין: נתן סלור, צילום: גוני ריסקין. משמאל: עופר בשן, צילום: רונן אקרמן

נדמה שלכל אחד ואחת מאיתנו יש איזשהו קשר אישי לאלתרמן. לכל אחד יש את האלתרמן הפרטי שלו. נתן אלתרמן שלי הסעיר את ליבי בנעורי, כישף אותי במילותיו והשירה שלו לנצח הטביעה את חותמה על נפשי. שירת ההלך הנודד, ״כוכבים בחוץ״ וקולו המלטף של אריק איינשטיין השר את ״פגישה לאין קץ״ לעולם יהיו חלק בלתי נפרד מהד.נ.א. שלי. לחשוב על האייקון הספרותי הנערץ עלי, כמי שכתב כמה מהשירים שהם בעיני, מהיפים ביותר שנכתבו בשפה העברית, ופתאום להביט בפנים הכל כך דומים של נכדו ולשמוע עליו הכי מקרוב שאפשר – זה יותר ממרגש. ביני לביני, אני מנסה לדמיין איך זה להיות תמיד ״הנכד של״ ו״הבן של״. קל, זה בטח לא. אך המפגש עם נתן סלור, כמו כל מפגש בניאישי, מלמד אותי בעיקר על האדם שמאחורי המוסיקאי והיוצר. נתן סלור, נכדו של אלתרמן, הקרוי על שמו נולד שנתיים אחרי מותו. סבתו היתה השחקנית רחל מרקוס. הוא נולד וגדל בתל אביב, לבנימין סלור ואימו, המשוררת תרצה אתר, מצאה את מותה כשנפלה מחלון ביתה כשהיה בן חמש וחצי. אחרי הצבא הלך ללמוד בבית ספר ״רימון״ במגמת הלחנה ועיבוד, וכיום, הוא מרבה להופיע בפסטיבלים ומופעים מיוחדים ברחבי הארץ. הזמר והמוזיקאי עפר בשן, גדל בכרמיאל והוא בוגר האקדמיה למוסיקה בירושלים. הוא כתב והלחין שירים להראל סקעת, מירי מסיקה ועוד. כיום, הוא חי ולומד בניו יורק. כך שהשיחה שלנו מתקיימת בין זמן תל אביב, ניו יורק וסן פרנסיסקו.

– נתן, איך זה לגדול עם מורשת משפחתית שכזאת, עם הייחוס וההערצה הגדולה? זה לא מרגיש לעתים כמו מטען עודף?

״כל השנים, דמותו של סבא היתה מעין דמות מיתולוגית כזאת שרק שמעתי עליה – ״סבא נתן״ – אבל לא דיברו עליו המון בבית ולא ידעתי את גדולתו. כך שכשהייתי ילד, לא הבנתי, אבל לאט לאט, בבית הספר היסודי וגם בתיכון, הבנתי מי הוא היה ומי אימא הייתה. לפני הכול, הכרתי את השירים המולחנים שלהם, וכשהיינו נוסעים במכונית המשפחתית, אבא שלי היה אומר ״ששש, זה שיר של סבא״ או ״ששש, זה שיר של אימא״ והיה מגביר את הווליום, ואחותי ואני היינו צריכים להשתתק ולהקשיב. כך למדתי להכיר את שיריהם דרך הלחנים והמוסיקה. כשבגרתי, למדתי כמו כולם את שירי אלתרמן ונבחנתי עליו לבגרות. זה היה קצת מביך לשבת בכיתה כשהמורה לספרות היתה אומרת ״לא נעים לי מנתן, אבל זה ידוע שאלתרמן היה שותה״ והייתה מדברת על פרטים אישיים בביוגרפיה שלו. עם השנים, קראתי כתבות עליו וזה היה לא קל. רוב שנות נעורי ניסיתי לברוח מזה, לא דיברתי על זה ורק רציתי שלא ידעו מזה. התייחסתי לזה כאל מטען של שני טון על כתפי הלא כל כך חסונות. עם השנים, כשהתבגרתי והפכתי לאבא בעצמי, דברים השתנו אצלי. ההשלמה והקבלה הגיעו דרך המוסיקה, דרך ההופעות וההלחנה. אני מודה שחלק גדול מהעשייה המוסיקלית שלי בשנים האחרונות קשור למשפחה. לפעמים קשה לי ואני נלחם בזה, אבל קורים מזה דברים נפלאים. היום אני מחבק את זה. כולם כבר לא בחיים הרבה מאוד שנים וזאת הדרך שלי לנהל איתם איזשהו סוג של דיאלוג".

– איך אתם מסבירים את ההערצה הגדולה לאלתרמן על אף אישיותו המורכבת?

נתן: ״אני חושב שזה קשור לתקופה שבה אנחנו חיים. סבא שלי מעולם לא נתן ראיונות אישיים והתייחסו אליו בהערצה כמשורר, פזמונאי, בעל טור אישי, מתרגם ומחזאי. הדברים האישיים והאישיות המעט בעייתית לא היו ידועים לרבים. אולי רק ליושבי ״כסית״ ולמי שהיה בבראנז׳ה התל אביבית או במערכת של עיתון ״דבר״.

עפר: ״אני לא חושב שמדובר באישיות בעייתית. אני חושב שאדם ואמן הוא לא יצור סטרילי. הוא יצור מורכב, יצור עם צללים ודווקא המורכבות והרגישות הזאת איפשרו לו לכתוב שירים מלאי יופי ורגש שכאלה. האמנות של אלתרמן ותרצה אתר ניצחה את הזמן. הם השאירו מאחוריהם את התרכיז שלהם.״

– צפיתי אתמול בלילה בסרט ״מותר להיות סנטימנטלי”. נתן, מה למדת בעקבות המסע הזה על אלתרמן האיש שלא ידעת קודם לכן?

תרצה אתר עם אביה נתן אלתרמן. אברהם ברזילי – אוסף דן הדני , הספרייה הלאומית

נתן: ״בעקבות הסרט, יכולתי יותר מתמיד, לדמיין את סבא שלי. איך הוא היה מתהלך, איך היה מדבר, מה היה אומר. למשל, במפגש עם חיים גורי שבו הוא דיבר על השכרות של סבא ואיך למחרת הוא היה מתקשר להתנצל. זה משהו שלא ידעתי. וזה שהאחיינים שלו סיפרו איך הוא היה לוקח אותם לקרקס ומתלהב כמו ילד ומחפש את התרוץ לקחת אותם כדי שהוא יוכל ללכת ללונה פארק בעצמו. זה מאוד מזכיר אותי באישיות שלי. בכלל, הקשר עם סבא שלי מרוחק יותר, כך שאני יכול למצוא את עצמי מתרגש עד דמעות כשאני שר את השיר ״אליפלט״, ודווקא אצל אימא שלי גיליתי דברים שהיא מדברת בהם עלי. יש לה שיר שנקרא ״מטריות בשמש״ ויש שם דיאלוגים איתי בהם אני שואל אותה האם אני אמיתי? העוגה אמיתית? האם כואב לעוגה שאכלתי אותה? ויש גם כמובן את ספר השירים. אצלנו, כל ילד קיבל ספר ילדים. אחותי קיבלה את הספר ״יעל מטיילת״ ואני קיבלתי את ״נוני, נוני, אין כמוני״, ושם היו שירים בהזמנה. אימא היתה שואלת כל ילד לפני השינה על מה הוא או היא רוצה שהיא תכתוב, ואני הייתי מבקש פעם שיר על טרקטור ופעם שיר על אקורדיון.״

״ילדי אומר :החלומות שנכנסים לראש

אינם יוצאים לעולם

ואני צריך ללכת איתם

ולחיות ולנשום איתם.

ומוסיף:

"סבאים שמתים

חוזרים אחר כך בצורה אחרת "

(תרצה אתר "מטריות בשמש )

– איזה שיר של אלתרמן ותרצה אתר הכי אהוב עליכם?

עפר: ״שירים כמו ״אליפלט״ ״פגישה לאין קץ״ ו״בלדה על נערי שגדל״ של תרצה אתר – כל אחד מהם הוא הכי אהוב, ואני בטוח שיש עוד.

נתן: ״אני חושב שהשיר של סבא שלי שאני הכי מחובר אליו הוא שיר שנקרא ״מבלי להפריע״ וגם השיר ״אליפלט״. מה שאני אוהב אצל סבא שלי זה שלצד כל השירים הלאומייים הוא הרבה פעמים כתב על האנשים הקטנים, השקופים והאנטי-גיבורים. חיים גורי וחיים חפר כתבו על יפי הבלורית והתואר ואילו הוא כתב על ילד ביש-גדא שהיה הכי אאוטסיידר, וילד חריג בכלל. אולי אפילו היתה לו איזו שהיא הפרעה, אבל הוא זה שבסוף נהרג בשביל להציל את החברים שלו. ואצל אימא שלי ״תפילת יום הולדת״ זהו שיר שעפר יבצע במופע ואני מספר עליו, ובעצם אבא שלי היה זה שתמיד היה שוכח את ימי ההולדת. החיבור הכי אישי שלי לשיר של אימי הוא ל״בלדה לנערי שגדל״ שבעצם נכתב בשנה שנולדתי.״

– עפר, מי הוא נתן אלתרמן שלך?

עפר: ״נתן אלתרמן שלי, כמו כל משורר או אמן גדול, ייצר אמת והביא את עצמו עד הסוף באופן שמשקף אותנו. זאת אומרת שנתן אלתרמן שלי הוא בעצם, אני. הוא מראה או מעיין שבו אני מוצא את עצמי בכל פעם מחדש, דרך המילים שלו. גם תרצה אתר. הם שני האמנים האהובים עלי ביותר, בלי קשר להכרות שלי עם נתן. אלו שני אמנים שבעזרת המילים הביאו משהו שהוא הרבה יותר גדול מהמילים עצמן, וזה משהו נצחי. מילים הן הרבה פעמים תוצאה של זמן ומקום, של אופנות והן בעיני פשרה לרגשות. משורר גדול כמו אלתרמן או תרצה אתר מצליחים להעביר את מה שמתחת או מאחורי המילים. מילים אמיתיות מעבירות משהו שהוא מעבר לשפה. במובן הזה, שניהם היו בעיני מוסיקאים כי הם הצליחו להעביר מוסיקה דרך המילים. אם תקשיבי למילים ״כי סערת עלי, לנצח אנגנך״ אפילו בלי המוסיקה, זה מרסק, זה שובר את הלב. רק אמנות ששוברת את הלב, שווה משהו בעיני.״

– לסיום, אני חייבת לשאול מה הביא כל אחד מכם לפרויקט הזה?

עפר: ״קודם כל השירים, מדובר בשירים הכי יפים שאני מכיר וזאת הבטרייה בגב של הפרויקט הזה. שיתוף הפעולה עם נתן הוא סיפור של שנים רבות. אנחנו חברים קרובים ברמה האישית, וגם במישור המקצועי.״

נתן: ״במשך שנים התרחקתי מוסיקלית מהשירים של המשפחה. בבית ספר ״רימון״ ביצעתי קלאסיקות עבריות, אבל השתדלתי לשמור מרחק מהמשפחה, כשסיימתי ללמוד בשנת 1999 התחלתי להופיע. ואז שמתי לב, שהתחיל בארץ ז׳אנר של מופעי מחווה למשוררים כמו דליה רביקוביץ׳, יהודה עמיחי ועוד. מצאתי את עצמי מבצע שירים של סבא שלי ואימא שלי ובעצמי מקדיש להם מופעים, וכך נפרץ מבחינתי הסכר. אחד המופעים האלה היה גם מופע של שירי אלתרמן עם עפר והשחקנית אסנת זיביל, שנקרא ״פגישה לאין קץ״, שרץ כבר 17 שנה. המופע ״בלדה לאישה״ עם שירים של תרצה אתר גם כלל שיתוף פעולה עם עפר, וגם הוא רץ כבר כמה שנים. ואז עפר נסע ללמוד בניו יורק והמופע המשיך, לצערי, בלעדיו.״

– מה צפוי לנו במופע הזה?

נתן: ״זה מופע מוסיקלי של שנינו שיצרנו ביחד, והוא כולל מצד אחד ביצועים מינימליסטיים מקוריים על הפסנתר של דואטים בשני קולות, ובין השירים אני מספר סיפורים ששמעתי עם השנים על המשפחה. חלקם סיפורים ששמעתי מאבא שלי וחלקם מסבתא שלי (השחקנית רחל מרקוס) וגם מאנשים שהופעתי איתם במשך השנים כמו חנה מרון ז״ל שהכירה טוב את המשפחה ובנו של סשה ארגוב, שהוא חבר שלי ומוסיקאי. חלקם גם דברים שלמדתי מדן לאור שהוא הביוגרף של אלתרמן. למשל, הסיפור על אימא שלי שלא התגאתה במיוחד בעובדה שאבא שלה היה משורר ואימא שלה שחקנית, וכששאלו אותה בבית הספר היסודי מה עושים הוריה, היתה עונה ״אבא כותב שירים, אימא משחקת אבל סבתא שלי היא רופאת שיניים״. ועוד סיפורים ואנקדוטות משפחתיות רבות שלא אשתף איתכם כדי שלא לקלקל לכם.״

שיריו של נתן אלתרמן כמו ״בלדה לאישה״ ״שיר משמר״ ו״אהבתיה״ שכתבה בתו תרצה אתר, נמצאים בפסקול החיים של רבים מאיתנו. לא בכדי, נמכרו כל הכרטיסים למופע מיוחד שיתקיים ב-6 בדצמבר ב-OFJCC. זהו מפגש פיסגה בין נתן סלור לבין עפר בשן, שישמיעו משיריהם של אלתרמן ותרצה אתר. שלושה ארגונים מופתיים חברו לצורך הפקת האירוע החגיגי לציון כ״ט בנובמבר. המחלקה לפעילות בתפוצות מטעם ההסתדרות הציונית העולמית, תחת קטגוריית ״בית העם לייב״, בשיתוף פעולה שני מוצלח ביותר עם ה- ICC@JCC והבית הישראלי סן פרנסיסקו. שני המוסיקאים יבצעו את השירים לעתים באופן נאמן למקור ולעתים תוך מתן אינטרפרטציה מקורית משלהם. עוד חוזר הניגון, וטוב שכך. אני כבר מצפה בכליון עיניים לערב מרגש ובלתי נשכח לזכרם של שני ענקי התרבות האלה.

שבת שלום!

שלכם,

דלית

*שימו לב, המופע סולד אאוט ולא יימכרו כרטיסים בדלת.