עומד על גשר ההלכה, מחפש את דרך השלום: שיחה עם ד"ר ליאון וינר דאו

עומד על גשר ההלכה, מחפש את דרך השלום: שיחה עם ד"ר ליאון וינר דאו

מאת: טובה בירנבאום

כשליאון וינר דאו היה בן 16, הוא חזר הביתה ליוסטון, טקסס לאחר תוכנית בת שישה שבועות בארץ והודיע להוריו שהחליט לעלות לישראל. הוא הבטיח לסיים תיכון וקולג' בארה"ב, וההורים – אמנם ציונים תומכי ישראל אך עלייה מעולם לא עלתה על דל מחשבתם – הניחו שזהו שיגעון חולף. ליאון החל לשקוד על לימודי העברית שלו וקרא בשקיקה כל מאמר על ישראל שהופיע בניו יורק טיימס. היה לו ברור שאם הפרק החשוב ביותר ביהדות העכשווית מתרחש במדינת ישראל- הוא חייב לחיות שם ולא לחוות אותו מרחוק דרך דפי העיתון.

אני עושה רגע הפסקה בסיפור בשביל ספוילר: היום ליאון הוא רב וד"ר והוא מקדיש את חייו לעיסוק בהגות של ההלכה היהודית. אני סקרנית לדעת היכן כל זה התחיל.

"מגיל צעיר היתה לי מערכת יחסים מורכבת עם המסורת; מעין ריקוד של משיכה ורתיעה". הוא מספר לי בטלפון תוך כדי שהוא מסיע את הילדים לחוגים וחברים ברחבי ירושלים. "השתייכנו לבית כנסת קונסרבטיבי, לא כי ההורים שלי הזדהו במיוחד עם התפיסה הקונסרבטיבית, אלא פשוט כי רפורמי היה קצת יותר מדי רפורמי בשבילם. גדלתי בבית שאינו שומר מצוות ומידי פעם חזרתי מלימודי יום ראשון עם הכרזה שמהיום אנחנו מפרידים בין בשר לחלב או מתחילים לשמור שבת".

אולי הסיבה שאני סקרנית לגבי המסע האישי של ליאון היא כי המסע שלי התחיל בצד השני ויש לי תחושה שנפגשנו באמצע. כמי שגדלה בבית הלכתי מאוד ובשלב מסוים הבינה שזה לא בשבילה, אני מרותקת מהאופן בו אנשים שונים תופסים וחווים חוקים באופן שונה. ליאון ואני לימדנו יחד מספר שנים בישיבה החילונית "בינה" בתל אביב. באותה תקופה צוות הישיבה כלל בעיקר דתלש"ים (דתיים לשעבר) שנשאו איתם את הידע מילדות, אך לימדו אותו מנקודת מבט חדשה, וליאון – רב אורתוכסי שמלמד בישיבה חילונית – היה (ועדין) אחר מכל מה שניתן לדמיין כשחושבים על רב אורתודוכסי.

השוני שלו וחוסר היכולת לשבץ את ליאון במשבצת דתית או חברתית מסוימת נובעת כנראה מהמסלול הלא שגרתי בו בחר: לאחר לימודי דתות באוניברסיטת פרינסטון ומחשבת ישראל באוניברסיטה העברית, למד ליאון אצל הרב פרופסור דוד הרטמן, מייסד מכון הרטמן, והוסמך אצלו לרבנות. את מספר האנשים שהרטמן ז"ל הסמיך לרבנות ניתן לספור על כף יד אחת. לליאון היה ברור שהוא אינו רוצה להשתייך לאף אחד מהזרמים הקיימים, והרטמן, שהיה מנהיג מיוחד במינו ושובר מוסכמות במובנים רבים, היה המורה הרוחני הנכון עבורו: "הוא לימד אותי פתיחות אמיתית מהי; איך באמת ניתן לאפשר לאחר לחיות באמונתו בלי לצפות ממנו להית כמוך".

חוסר ההשתייכות של ליאון לזרם דתי מסוים ניכרת מאוד בכתיבה שלו, בעבודה החינוכית שלו ובהתנהלות היומיומית שלו. הוא חובש כיפה על ראש מלא תלתלים וממש לא עונה על התדמית של רב כפי שאנחנו, הישראלים, רגילים לתפוס. "במשך הרבה שנים הצלחתי להסתיר מהילדים שלי את העובדה שאני רב", הוא צוחק, אבל בעומק הדברים, ליאון תופס את ההלכה היהודית באופן שונה מאוד מההנהגה האורתודוכסית הקלאסית בארץ; כאיש הגות הוא מתמקד במסר שההלכה משדרת ולא בפרטי הלכות לגבי נסיעה בשבת, שיחה בטלפון או דקויות של כשרות.

"אפשר לחיות בעולם ההלכה ולהיות עיוור לגמרי למה שמתרחש בה באמת; לא לראות כלל את הכיוון אליו היא חותרת. ההלכה היא אינה סט נוקשה של חוקים ללא נשמה וללא רוח; היא מציעה אורח חיים רוחני מעשי עם הרבה אתגר ועומק, אבל צריך להיות פתוחים מספיק כדי להקשיב לזה. אחד החטאים הגדולים של הפוסקים האורתודוכסיים הוא שהם סוגרים את השיח בפני מי שאינו מחויב לאורח חיים הלכתי. בתקופת חז"ל הקו הברור היה שאין לתקן תקנה שהציבור אינו יכול לעמוד בה ושיש קודם כל להתבונן באופן בו מתנהגת הקהילה ולפסוק בהקשבה למציאות. הפסיקה האורתודכסית של ימינו מחשיבה קהל מצומצם מאוד כ"ציבור" שלה ומתעלמת מ'מה שהיהודים באמת עושים'."

לכן, כנראה, ליאון בחר להקדיש את רוב חייו המקצועיים להוראה במכינות קדם צבאיות וכיום הוא המנהל החינוכי של מכינת "חברותא" של מכון הרטמן. הוא מרותק מן האתגר שהציונות מעמידה בפנינו – יצירת מרחב יהודי ישראלי והזדמנות לבירור עומק ויצירה של הלכה ישראלית. הוא תופס את המכינות כמי שנמצאות בחזיתה של חלוציות ציונית חדשה, שדורשת מחויבות חברתית כוללת יחד עם חידוש והעמקה של זהות יהודית פלורליסטית. "בחלק גדול מן המכינות העשייה החברתית נתפסת קודם כל כמעשה יהודי וזוהי בשורה חשובה. התביעה מחדש של מהו מעשה יהודי ומה היהודים עושים היום במובן המחויב והעמוק של הדבר".

לאחרונה פרסם ליאון את הספר The Going: A Meditation on Jewish Law בו הוא מציג את התפיסה שלו את ההלכה היהודית. את רוב הספר הוא כתב ממש פה לידינו, באוניברסיטת ברקלי, שם שהה במשך שנה עם משפחתו. "הכתיבה של הספר דרשה ממני תעוזה גדולה; זהו ספר מאוד אישי בו אני חושף את עצמי ואת העמדות שלי", הוא אומר.

אני מקשה ושואלת מדוע כתב את הספר באנגלית והאם הוא חושב שתרגום שלו לעברית עשוי להשפיע על החברה הישראלית סביב התפיסה של ההלכה או היהדות בכלל.

"יש לי בהחלט שאיפה להוציא את הספר בעברית. לגבי השפעה- לא קל למדוד השפעה של ספר כזה. זהו ספר הגות יהודית. הסיפור היהודי הוא סיפור ארוך וצריך לנשום עמוק ולא לצפות למהפכים דרמטיים מיידיים".

אחד האלמנטים המרתקים עליהם ליאון מצביע בספר שלו הוא הזמן. הפרקטיקה היהודית משתמשת בזמן ובמרחב כמרכיבים מרכזיים, וליאון בעבודתו מברר כיצד בעידן בו הטכנולוגיה מקצרת מרחקים, הן בזמן והן במרחב, אנחנו יכולים לשאוב השראה מההלכה היהודית. "ההלכה דורשת מאיתנו לוותר על השליטה בזמן שלנו על מנת להיות חלק ממשהו שגדול מאיתנו- קהילה או משפחה. השבת, למשל, מציעה לנו לחזור לסדרי בראשית בהם על מנת להיות ביחד צריך באמת להיות ביחד. אין הכוונה לשלול את ימות החול, את הטכנולוגיה, אלא לנסות ולחשוב כיצד השבת משפיעה על ההוויה שלנו גם במהלך השבוע".

אני מוקסמת מהרעיון שההלכה היהודית, שאנחנו, הישראלים, התרגלנו לצערינו לראות בה כנחלת הדתיים בלבד, יכולה להעניק עומק וחומר למחשבה לאנשים כמוני, שאינם חיים חיים הלכתיים. החשיבה הבינארית של דתי/חילוני הלכתי/לא הלכתי מקבעת אותנו כל כך ומונעת מאיתנו גישה למעיין ידע עצום ומקור השראה מרתק ורלוונטי כל כך.

הטכנולוגיה הזו, שמונעת מאיתנו להיות אחד עם השני באמת, ושההלכה היהודית מציעה להגביל מידי פעם, היא זו שעזרה לליאון ולי לשוחח משני עברי העולם והיא זו שמביאה אותו אלינו בשבוע הבא בטיסה ישירה. היכולת לחיות בדיוק את המתח הזה, שלא שולל את האחד על מנת לחייב את השני, מגדיר בעיני את מה שליאון מביא איתו והאתגר שהוא מציע לנו לאמץ.

מזמינה אתכם להצטרף אלינו ביום שני, 6.25 לערב שובר מוסכמות ומלא השראה ב-OFJCC. לפרטים נוספים לחצו כאן

מזל טוב, את אימא – והשתנה לך המוח: ראיון עם חוקר המוח, פרופ' עדי מזרחי

מזל טוב, את אימא – והשתנה לך המוח: ראיון עם חוקר המוח, פרופ' עדי מזרחי

מאת: אביב פרץ

״לפני עשר שנים לא הייתי יכול לדמיין את מה שאני עושה היום״, מכריז בעיצומו של הריאיון חוקר המוח, פרופ' עדי מזרחי, אולי בתגובה להישמטות הלסת שלי למשמע שיטות המחקר החדשניות שהוא מתאר בפניי. זוהי שעת בין ערביים חמימה בפאלו אלטו. אנחנו מאכלסים לבדנו את מפלס הגלריה ב״קפה ונציה״, לוגמים קפה איטלקי משובח, ורק מכונת קפה קולנית במיוחד מתעקשת לחבל בשלווה האורבנית.

פרופ׳ עדי מזרחי, בן 48, מצהיר בגאווה שהוא ״באר שבעי אמיתי״, נולד בעיר ולמד את שלושת תאריו באוניברסיטת בן גוריון. את הפוסט דוקטורט עשה באוניברסיטת דיוק בצפון קרוליינה, ולאחריו חזר לישראל וקיבל משרה באוניברסיטה העברית. כיום הוא מכהן באוניברסיטה כראש מרכז אדמונד ולילי ספרא למדעי המוח, ומשתייך לקתדרה ע״ש אריק רולנד.

את השנה האחרונה בילה מזרחי בסוף מערב, באוניברסיטת סטנפורד, וזאת במסגרת השבתון השני בקריירה האקדמית שלו. גם את השבתון הקודם ב-2011 הוא עשה בסטנפורד (״מה שקרה פה מאז זה טירוף, השכירות עלתה כמעט ב-100 אחוז״). בטרם ישוב עם משפחתו לישראל הוא יפקוד בשבוע הבא את ה-OFJCC  וירצה על תחום המחקר שלו, פלסטיות מוחית והמנגנונים שמאפשרים למוח להשתנות.

אילו אירועים בחייו של אדם משפיעים על מבנה המוח שלו?

״כל סוג של למידה, אפילו למידה יומיומית פשוטה, כרוכה בשינויים במוח. הפלסטיות של המוח היא הבסיס לכך, ולכן במהלך ההתפתחות שלנו אנחנו כל הזמן משתנים. אני מאמין שהכול מתבטא בסופו של דבר בחיווטים ובקישוריות של המוח, כשההתפתחות תלויה גם בגנים שלך וגם בסביבה שגדלת בה, מה שנקרא nature and nurture. הגנים והסביבה הם שיעצבו את הקישוריות במוח, ובסופו של דבר יקנו לך יכולות כאלה או אחרות. יש תקופות מאוד חשובות במהלך ההתפתחות שקובעות יותר״.

מה קורה למשל לבן אדם שהופך להיות הורה?

״הורות זו תופעה שרואים אותה בכל עולם החי, מחסרי חוליות ועד ליונקים הכי מפותחים, והיא דוגמה נהדרת ללמידה טבעית, לא מעושה. אנחנו במעבדה חוקרים בעכברים, ובודקים מה משתנה אצל האימא במוח כשהיא הופכת לאימא, ואיך אימהות מגיבות לריח ולקריאות של הגורים שלהן. בסופו של דבר במוח הכול קשור בהכול, זו ׳מכונה׳ שבה תוך שתיים-שלוש תחנות ניתן להגיע כמעט לכל מקום, כך שהאימהוּת קשורה בלמידה, בזיכרון, ברגשות וביכולות מוטוריות. לדוגמה, המצב הרגשי של האימהות שונה בעקבות שינויים הורמונליים מרחיקי לכת, אפילו ההנקה לכשעצמה משחררת אצלן הורמונים; אימהות שומרות על הגורים והופכות לתוקפניות; המצב המטבולי משתנה כך שהן מאוד צמאות לאחר הטיפול בגורים וכו׳ וכו׳. כל אלו משפיעים בצורה ישירה או עקיפה על ההתנהגות״.

אבות אתם לא חוקרים?

״תלמיד שלי, שסיים לחקור אצלי, פתח עכשיו מעבדה והוא חוקר אבות. האמת היא שהשינויים האלה שקורים באימהוּת ובאבהוּת מלווים בשינויים הורמונליים מאוד משמעותיים, ולכן גם הממשק בין המערכת ההורמונלית למוח הוא נושא מעניין שנחקר רבות. בעצם, אותו מוח יכול להגיב לאותו גירוי בצורה מאוד שונה כתלות במצב הפיזיולוגי של החיה״.

אז יש כאן בעצם שתי השפעות בו זמנית, אתם עדיין מצליחים לבודד כל שינוי כדי לקבוע מה גורם לו?

״כן. אנחנו מנסים לבודד את האספקט ההורמונלי בעזרת ניסויי ביקורת. לדוגמה, אם תיקח חיה בתולה לטפל בגורים, היא לא תצליח והגורים ימותו. אבל, אם תשים אותה יחד עם האימא למשך כמה ימים, האימא תלמד אותה לטפל בגורים – זו תופעה מאוד מרשימה! זו דוגמה לניסוי שמבודד את האספקטים ההורמונליים, כי הבתולה – הדודה, לצורך העניין – לא עברה את ההיריון ולא מיניקה, כך השינויים ההורמונליים שלה שקשורים בלידה, אם בכלל קיימים, הם מאוד מינוריים״.

והאימא עצמה למדה איך לטפל בגורים שלה בזכות השינויים ההורמונליים?

״אז פה יש רכיב שהוא מובנה במערכת, כלומר, לצד האספקט של הלמידה באימהוּת, ישנם אספקטים שהם מולדים. ישנן רשתות במוח שלא מצריכות למידה, אלא המוח כבר יודע איך להגיב לגירויים מסוימים. אלה רשתות מאוד פרימיטיביות ומאוד עתיקות מבחינה אבולוציונית, שמוצאים לא רק אצל בני אדם אלא גם אצל קופים, עכברים, ואפילו הייתי אומר, ציפורים. הרשתות הללו אינן אחראיות רק להורות, אבל הן יושבות באיזשהו מרכז במוח שמשפיע על ההורות. הן קיימות, אבל לא מופעלות, בחיה נאיבית, ואחרי ההיריון והלידה מופרשים כל מיני הורמונים, שהם אלה שמפעילים את הרשתות. כלומר, ניתן להפעיל או להפסיק את הפעילות הזו עם הורמונים, כשההורמון הכי מפורסם בהקשר הזה של ההורות הוא אוקסיטוצין. אז אם הכול תקין, לאחר הלידה ההורמונים עולים והאימא מטפלת בגורים שלה. לפעמים משהו קורה, והאימא לא מתפקדת כמו שצריך. למה זה קורה? אנחנו לא יודעים״.

אז יש מיתוס שלפיו רגש אימהי קיים אצל כל אישה באיזושהי רמה, ובעצם…

״תראה, אילולא האימהוּת הטבע לא היה ממשיך, אבל לא – זה לא קיים אצל כל אישה ואצל כל חיה. לפעמים אימהות מזניחות את הגורים שלהן, מתקיפות אותם, או פשוט לא מסוגלות לטפל בהם. יש שיגידו שזה לא נורמלי וייחסו לזה איזושהי מחלה. אצל בני אדם דיכאון אחרי לידה היא תופעה מאוד ידועה, אבל גם בטבע – שם זה הרבה יותר קיצוני – הרבה פעמים רואים גם זכרים וגם בתולות שמתקיפות גורים של חיה אחרת, תופעה שנקראת Infanticide. התיאוריה היא שזו תופעה שמגדילה את הסיכוי של אותו פרט להעמיד צאצאים משלו״.

האם אתם עורכים ניסויים שבהם אתם לא רק צופים, אלא ממש מנסים להתערב ולשנות?

״בטח, בטח. היום יש לנו יכולת מאוד מרשימה להנדס עכברים, שאזורים מסוימים שלהם במוח מופעלים או מושתקים בצורה ארעית. כלומר, אנחנו יכולים היום לייצר עכבר ולהשתיק רשת מאוד מסוימת אצלו – לפני ההיריון, במהלכו, ואחריו – ולראות איך זה משפיע על ההתנהגות האימהית. לדוגמה, הנדסנו עכבר שמדווח איפה בדיוק היו התאים הפעילים בזמן ההורות, כלומר, בזמן שהאימא מטפלת בגורים שלה״.

איך הוא מדווח?

״הוא מדווח על ידי קומבינציה גנטית, זה איזשהו טריק גנטי, אנחנו משתילים לתוך הגנום צבען. למעשה, זהו חלבון שזוהר כשאור פוגע בו. בודדו את החלבון הזה ממדוזות, שיבטו אותו, וזה שינה את פני המדע וזכה בפרס נובל. היום אנחנו משתמשים בחלבונים זוהרים כמו סכין ומזלג, זה כלי העבודה שלנו. יש היום חלבונים זוהרים כמו קריולה, אתה יכול לבחור איזה צבע שאתה רוצה: אדומים, ירוקים, ורודים או שילוב שלהם. מרוב שהתעסקתי בזה, יכול להיות שאם שאני אסתכל על האצבעות שלי במיקרוסקופ, הן יזרחו. אז ייצרנו עכבר…״

יש מאיִן?

״לגמרי יש מאין, הטבע לא ייצר כזה. בעזרת הגנטיקה והביולוגיה המולקולרית אנחנו יכולים להנדס עכברים לפי דיזיין אישי. בשיתוף פעולה עם סטנפורד ייצרנו עכבר, שבזמן רגיל המוח שלו נראה כמו כל מוח של עכבר אחר, אבל אם אתה מוסיף לו איזשהו חומר, אז רק התאים שהיו פעילים בחלון זמן מסוים הופכים להיות ירוקים, ובעצם מדווחים לנו שהם היו פעילים. אפשר לקחת את המוח הזה, להסתכל עליו במיקרוסקופ ולראות בדיוק אילו תחנות היו פעילות אצל העכבר שאנחנו חוקרים. חלון הזמן הזה הוא בדרך כלל שעה, אנחנו נותנים את החומר בזמן שבו האימא מטפלת בצאצאים לעומת אימא אחרת – אחות שלה, שגם ילדה – שלא מטפלת בצאצאים שלה באותו זמן״.

גם האחות נוצרה יש מאין?

״כן כן, זה ליין שלם של עכברים. כל זה שלב א׳, מיפוי. ואז, עוברים להוכיח שאותם אזורים אכן חשובים להורות. הדרך לעשות זאת היא שוב על ידי התערבות גנטית. משתיקים את האזורים הספציפיים האלה אצל האימא בזמן שהיא אמורה לטפל בגורים, ורואים שהיא לא מטפלת בגורים. יתרה מכך, אתה יכול לקחת חיה אחרת – זכר או נקבה – שבדרך כלל הייתה הורגת את הגורים ולהפעיל אצלה אותם אזורים, והיא תתחיל לטפל בגורים. היום סטנפורד מובילה בפיתוח של טכנולוגיות כאלה. פעם, להפריד את הרשתות הרלוונטיות הייתה משימה מאוד קשה, מכיוון שבמוח כולן מקושרות לכולן, אבל בעשר השנים האחרונות מתרחשת מהפכה מולקולרית, היום הסכינים מאוד חדות ואפשר לנתח ברזולוציה מאוד גבוהה״.

מה היה המאורע המחולל של המהפכה הזו?

״היו כל מיני התפתחויות, העיקריות שבהן היו פיתוחים מולקולריים וגנטיים. זה התחיל עם הפענוח של הגנום, והמשיך עם עוד ועוד טכנולוגיות שהתלוו אליו. היום ניתן לקבל אינפורמציה מולקולרית על אזור מאוד מסוים בזול ובמהירות, אני יכול לשלוח רקמה ולקבל ספר שלם עליה. בנוסף, חלה התקדמות ביכולת שלנו לייצר חיות טרנסגניות – לפני עשר שנים להכין עכבר טרנסגני עלה 100,000 דולר ולקח שנה וחצי, היום זה עולה 3,000 דולר ולוקח חודשיים וחצי – ופותחו שיטות ששינו את היכולת שלנו להנדסה גנטית. וחוץ מזה, מחשבים חזקים יותר, מיקרוסקופים עם רזולוציה טובה יותר וכו׳״.

חוץ מזה שהמחקר הזה מאוד מרתק, אני מניח שהוא נעשה גם מתוך מחשבה שבשלב כלשהו הוא יהיה בשירות האדם.

״כן ולא. בעיקרון יש במדע אנשים שחוקרים כדי להבין את הטבע בלי אפליקציה מאוד מסוימת״.

אתה תופס את עצמך כחוקר שבא להיטיב עם בני האדם או הסביבה?

״אני חושב שהתשובה היא כן, אבל זה לאו דווקא יבוא מזה שאני חוקר מחלה מסוימת ואמצא לה תרופה. ההיסטוריה מוכיחה את זה: אנחנו יודעים המון על מחלות דווקא ממדע בסיסי, שחוקר איך תופעה מסוימת עובדת. כלומר, המדע היישומי והמדע הבסיסי הרבה פעמים שלובים יד ביד, כל הזמן יש שיח בין הרמות השונות של המחקר״.

מה לגבי להמיר את המחקרים לבני אדם, למשל, את כל הטריקים שאתם מבצעים על עכברים?

״מחקרים בבני אדם כמובן לא מתקרבים לרזולוציות שאנחנו מתעסקים איתן. יש מעט מאוד מחקרים בבני אדם, וגם הם מתעסקים בעיקר הרמה הקוגניטיבית, הפסיכולוגית. הטכנולוגיות ישנן, וביפן ובסין אפילו התחילו להנדס קופים, אבל עניין האתיקה הוא מאוד משמעותי. אז התשובה היא כן – בנושאים מסוימים. אם יש מחלה מאוד מסוימת שהיא בגדר מגיפה, אז כן, יהנדסו קופים. לא יהנדסו בני אדם, כמובן, אבל ידעו לתת פתרון לבעיה הזו״.

כלומר, ניסוי על קוף יהיה כבר מספיק קרוב בשביל לתת מענה לגבי בני אדם.

״כן, אנחנו מאוד קרובים. מחקר בקופים הוא בדרך כלל במחלות שדומות לאלה של בני אדם. לדוגמה, בפרקינסון ישנה התקדמות מאוד משמעותית במחקר בקופים, ויש לה השלכות לגבי בני אדם. בפרקינסון יש אזור מסוים שמתנוון, כיום יודעים לזהות את המיקום שלו ומנסים עכשיו לראות איך אפשר להחיות אותו. זו עדיין מחלה בלי מרפא, עדיין לא יודעים איך להחליף את תאי הדופמין שמתנוונים, אלא רק עוקפים את הבעיה. אבל כיום יש טיפולים בבני אדם – עושים עשרות אלפי ניתוחים כאלה בעולם – שבהם מכניסים מיקרו-אלקטרודות לתוך האזור הפגוע, זה נקרא deep brain stimulation. חולים חיים עם האלקטרודה, וכשמתחיל סימפטום היא מופעלת. אחרים שמשתילים את האלקטרודה, האלגוריתמים לומדים את ההתנהגות הטבעית מתוך טונה של data שקוראים מהאלקטרודה כל יום כל היום, ואז כשיש פעילות אבנורמלית, יודעים לשחזר את ההתנהגות הנכונה. אז היום יש את היכולת לשלוט במופעים של המחלה בצורה מאוד דרמטית, וזה הולך להשתפר. העניין עם המוח, הוא שיש המון מחלות שאנחנו אפילו לא קרובים להבין מה הבעיה״.

מה לגבי אלצהיימר?

״אלצהיימר היא מחלה שעדיין לא מבינים אותה. יש אלפי חוקרי אלצהיימר בעולם, אבל אין עדיין מודל טוב בעכברים. אם אתה מוצא מודל של חיה מסוימת, ויש שם גן פגום, אז אפשר בקלות לייצר עכבר בלי הגן הזה. העניין הוא שיש מעט מאוד מחלות מוח כאלה, הרבה פעמים מדובר בשילוב של הרבה מאוד גנים, ומאוד קשה לשחזר את זה. בנוסף, הרבה התנהגויות בבני אדם לא קל לשחזר בבעלי חיים. דיכאון, למשל. יש מודל לדיכאון בעכברים ובחולדות אבל הוא לא באמת משחזר את התופעה. יש המון התנהגויות בבני אדם שבסופו של דבר צריך לחקור בבני אדם, אבל מסיבות אתיות אנחנו לא יכולים לחקור ברזולוציה הזו״.

*הרצאתו של פרופ' עדי מזרחי תתקיים ב-6.20 ב-OFJCC. לפרטים נוספים ורכישת כרטיסים לחצו כאן

לקריאת כתבות נוספות של אביב פרץ, היכנסו לבלוג שלו זוטי דברים.

Stern Grove Festival 2018: כל הפרטים ורשימת האמנים

Stern Grove Festival 2018: כל הפרטים ורשימת האמנים

מאת: איתי שמי

הקיץ כבר כאן וטוב שכך. אני מת על הקיץ, במיוחד זה שלנו, פה בקליפורניה. אמנם האוקיינוס תמיד קר ואין כמו שכשוך במימיו החמימים של הים התיכון, אבל מזג-האוויר המתון והאוויר היבש נותנים לנו הזדמנות לבלות בחוץ מבלי שהחולצה תידבק לגב. הקיץ כאן הוא גם עונת הפסטיבלים ומופעי החוצות החינמיים. אין כמעט עיר בעמק שלא יוצאת עם סדרת מופעי קיץ. זקנים מפזזים לצד זאטוטים זבי חוטם בעוד ההורים, אם התמזל מזלם והילדים לא מציקים, לוגמים יין ומתחרדנים בשמש הנעימה.

אחד מפסטיבלי החוצות היותר מגניבים הוא זה של ק"ק סען פרענסיסקו הנערך בימי ראשון בחודשי הקיץ בחורשת ה Stern Grove (שזה אגב, בערך כמו להגיד מסיבת קוקטייל פארטי או נהר המיסיסיפי ריבר…).

המופע החינמי הראשון ייערך השנה ביום ראשון הקרוב (ה 17 ביוני) ב 2:00 בצהריים. לרוב משלבים שני מופעים וכל הסיפור מסתיים ב-6:00 בערב פלוס מינוס. סטרן גרוב היא חורשה מקסימה (אוף רחוב 19 המעצבן בין Sloat blvd ו Wawona st) הבנוייה כמעין עמק או מכתש בינות לעצים. יש מספר ספסלים (המיועדים בעיקר לקשישים ונכים) ושולחנות פיקניק, אבל לא כדאי לבנות על זה, רוב באי הפסטיבל פורסים שמיכה, מביאים צידנית, אולי כיסאות מתקפלים, ומוצאים פיסת דשא או חלקת אדמה בחורש התלול שמעל הדשא.

לפני שאספר על האמנים אשר ישחקו לפנינו השנה, אני רוצה לתת כמה עצות שנוגעות לצד הטכני:

  1. תגיעו מוקדם. הפסטיבל פופולרי ותופס מי שתופס ראשון. מי שיגיע ממש מוקדם (המקום נפתח בעשר בבוקר לבאי הפסטיבל) עשוי אפילו לתפוס שולחן פיקניק או לפרוס שמיכה ממש בקדמת הדשא.
  2. אל תבנו על הגעה ברגע האחרון כי מישהו שמר לכם מקום. כבר היו מצבים בהם אמנים פופולריים גרמו לכך שהמקום הגיע ל Maximum capacity ולא נתנו ליותר אנשים להיכנס למתחם. לא משנה כמה תספרו למארגנים שהמשפחה והחברים מחכים על הדשא, אם אין לכם חותמת/סרט על היד והמקום מלא, אבוד לכם. טענות כגון Haven't the Jewish people suffered enough לא ממש עושות רושם, זה בדוק (אנטישמים…).
  3. תביאו צידנית קטנה עם שתייה ואוכל. אפשר לקנות אוכל בבסטות שבפאתי המתחם. אלכוהול לא מוכרים, אבל להכניס אלכוהול משל עצמכם מותר.
  4. חניה זה נושא בעייתי. אפשר לחנות רחוק ולצעוד (או לקחת Uber) ואפשר גם לחנות רחוק ולהגיע באופניים. יש במתחם שרות valet parking לאופניים.

ועכשיו למופעים:

17 ביוני: Peabo Bryson  (מופע חימום Jeffrey Osborne)

שני אמני R&B פופולריים למדי. פיבן בריזון התפרסם בין השאר בגלל הדואטים שלו עם רוברטה פלאק (“Tonight, I Celebrate My Love”) עם נטלי קול (“What You Won't Do for Love”) ואפילו שר בפסקול הסרט "היפה והחיה" יחד עם סלין דיון. גם לג'פרי אוסבורן, שנותן את מופע הפתיחה, יש כמה להיטי טופ 40. האמת, אף אחד מהאמנים האלה הוא לא כוס התה שלי, אבל כל אחד וטעמו הוא.

24 ביוני: Ziggy Marley  (מופע חימום Flavia Coelho)

אני מניח שאת זיגי מארלי, הבן של, לא ממש צריך להציג. חגיגה לאוהבי רגאיי. פלאביה היא ילידת ריו והיא מביאה קוקטייל של בוסה נובה, סמבה ואפילו ראפ ברזילי. עושה רושם שיהיה שמח.

1 ביולי: M. Ward  (מופע חימום  Thao & The Get Down Stay Down)

אני אוהב את המוזיקה של מת'יו ווארד. גם את קריירת הסולו וגם את שיתופי הפעולה המוזיקליים שלו (למשל בצמד She & Him יחד עם זואי ד'שאנל). קצת קשה לי להגדיר את הסגנון שלו (הכי קל פשוט לשים את התוית "אינדי"…), כנסו ליוטיוב ותשפטו בעצמכם. ראשונה עולה לבמה טאו, תושבת סן פרנסיסקו, בת לפליטים וייטנאמים שנמצאת בשטח כבר יותר מעשור והוציאה שבעה אלבומים.

8 ביולי: Mexican Institute of Sound  (מופע חימום Ginkgoa)

ת'אמת, לא מכיר אף אחד מהאמנים האלו. מדובר בדי ג'י ממקסיקו סיטי בשם  Camilo Lara שעושה דאנס לטיני. פותחים צמד שעושה דאנס ואלקטרו-פופ.

15 ביולי: Anoushka Shankar  (מופע חימום Han Han)

מופע לאוהבי מוסיקת עולם (ומוסיקה הודית בפרט). אנושקה שנקר היא נגנית סיטאר מדהימה, בתו של ראווי שנקר (גם שיתפה איתו פעולה מוזיקלית) וחצי אחותה של נורה ג'ונס. יש לא מעט הטוענים שלמרות שנורה קיבלה יותר תהילה במערב, אנושקה לא פחות ראוייה. היא גם פעילה בולטת למען בעלי חיים. Han Han היא אחות ביום וראפרית בלילה. קנדית ממוצא פיליפיני שמכניסה לשיריה לא מעט טקסטים הקשורים לחייה כמהגרת.

22 ביולי: San Francisco Symphony

כמו בכל שנה (לרוב הם מתכבדים לארח את מופע הסיום של הקיץ), גם השנה תנגן התזמורת הסינפונית של סן פרנסיסקו. בתכנית השנה:

Antonín Dvořák
Slavonic Dance in G minor, Opus 46, no.8
Slavonic Dance in E minor, Opus 72, no.2
Slavonic Dance in C major, Opus 72, no.7
Ludwig Van Beethoven
Piano Concerto No. 4 in G major, Opus 58
Adam Golka, piano
Intermission
Jean Sibelius
Symphony No. 2 in D major, Opus 43

29 ביולי: San Francisco Ballet

להקת הבלט תציג קטעים מיצירותיה האחרונות.

5 באוגוסט: Femi Kuti and his band The Positive Force  (מופע חימום Sol Development)

פמי קוטי הניגרי וחבורתו יעשו לנו גרוב, אפרו-ביט, סול, פאנק (פ' רפוייה) והכל מלווה בטקסטים פוליטיים. סול דבלופמנט היא חבורה מאוקלנד שמשלבת היפ הופ, ג'ז, סול וספוקן וורד.

12 באוגוסט : Ronnie Spector and the Ronettes  (מופע חימום The Humidors)

חזרה לתמימות ולרוקנ'רול של שנות השישים העליזות. מי לא מכיר את Be my baby? חבורת הרונטס אפילו חיממו את הביטלס בסיבוב ההופעות האחרון שלהם בארה"ב. בקיצור, קצת נוסטלגיה, מה רע?

The Humidors היא חבורה מקומית ותיקה שעושה R&B ו Fאנק.

19 באוגוסט : The Revolution  (מופע חימום Big Blu Soul Revue)

את מופע הסיום של הקיץ תעשה להקת הליווי הותיקה של פרינס, אשר התאחדה לאחרונה ומבצעת מופע לזכרו. גשם סגול מובטח לקהל. יחממו להקת ביג בלו סול, שכשמם כן הם, להקה מקומית שעושה סול, R&B ו Fאנק.

כפי שוודאי שמתם לב, מדובר בהיצע מגוון למדי. מנסיוני האישי מהשנים הקודמות, מדובר בחווייה סן פרנסיסקואית כיפית למדי, והיא אפילו לא עולה כסף. אם החלטתם להישאר בעמק הקיץ, למה לא לפנות אחר הצהריים של אחד מימי ראשון ולשמוע קצת מוזיקה בחורשה?

*פסטיבל ה-Stren Grove יתקיים בין התאריכים 6.17-8.19 בימי ראשון בשעה 2pm. לפרטים נוספים לחצו כאן 

שיחת סיכום: גומרים, הולכים!

מאת: דלית גבירצמן

 

לא אוהבת פרידות

וקשה לי עם דמעות

לא אוהבת סיכומים

ולא טובה בסיומים

והכי פחות אוהבת

שהימים נעשים כל כך חמים,

אבל בין אם ארצה בכך ובין אם לאו

יש קיץ שלם המפריד עכשיו

ביני לבין הסתיו

אז נעשה את זה קצר,

שלא יכאב.

גומרים, הולכים!

 

אני מביטה בתמונות של תלמידים

שהפכו פתאום לבוגרים

ולא ברור לי איך עפו השנים

והם כבר תיכון וקולג׳ מסיימים

רק אתמול ישבו אצלי בכיתה

ולמדו קרוא וכתוב בשקיקה

והופ, הם כבר כאלה גדולים,

מלאי ביטחון והבטחה

והלב מתרחב ומתמלא

בהמון גאווה ושימחה.

גם הם גומרים, הולכים!

 

הגוזלית שלי פרסה השבוע כנפיים

ארזה מזוודה עם בגדים ואידאלים

וחזרה אל הארץ המובטחת

ואני פה, שוב יושבת ומתייפחת

על מה ולמה, לא ברור

אולי כי אצלי הדבר לא סגור

אפילו שיורם יובל נתן כבר אישור

שהחיים שלנו כאן הם אחלה סידור.

מה נתקעת שם, שואלות החברות

ולי, עדיין אין את כל התשובות

והדיון הזה מתחיל קצת לעייף

אז יאללה, גם אותו נדפדף

גומרים, הולכים!

 

עוד רגע יתרוקן פה העמק, הכול ירגע

נעלה על קצר, על מטוס, על אוניה

ונפליג למקומות רחוקים, למלא מצברים

להתרענן, לנוח ולחזור בכוחות מחודשים

חלפה שנה נוספת, כאן ב״בעניינים״

עוד שנה של ראיונות עם אנשים מרתקים,

כתבות וגם אחלה מתכונים

המלצות שוות, הגיגים ושיתופים

ומפה לשם, סוגרת איתכם כבר שש שנים

וזה כשלעצמו, דבר די מדהים

תודה שאתם תמיד קוראים ומגיבים

תודה על הפרגון, האהבה וכל החיבוקים

אז סעו לשלום, חברים, תעשו חיים,

ושיהיה לכם קיץ מלא הנאות וחיוכים.

יאללה, גומרים, הולכים!

כל הפרטים על פסטיבל המוזיקה ב-APJCC לוס גאטוס

כל הפרטים על פסטיבל המוזיקה ב-APJCC לוס גאטוס

ה-JCC בלוס גאטוס ממשיך גם השנה מסורת של שבע שנים בפסטיבל המוסיקה הגדול אשר יתקיים ב-10 ביוני בין השעות 2 ל-7 בערב בקמפוס שבלוס גאטוס. האירוע, אשר יכלול בין היתר הופעות חיות, פעילויות לכל המשפחה, דוכני אוכל, בירה ויין יהיה השנה בנושא ים ולכן כל הפעילויות בו יסובו סביבו-  לילדים יהיו בריכות קטנות עם חול ומים, בועות סבון, משחקי מים וחול, ולגדולים יותר- מתחם ספורט ים בשיתוף פעולה עם קבוצת הכדורשת, מטקות, גלשן מכני, צלחות מעופפות, קישוט כפכפים, אבטיחים על הסכין, בירות ועוד ועוד.

במקביל לפעילויות, יתקיימו הופעות חיות על פני שתי במות כאשר על הבמה המרכזית יופיעו הלהקות הבאות:

2:30- Book of J– גיטרות אקוסטיות, שירים שהושפעו מהמקורות, מבלוז, מפוליטיקה ומלאונרד כהן.

4:00- Nefesh Mountain– להקה המשלבת טקסטים יהודיים עם סגנון הבלוגראס האמריקאי. מגזין הרולינג סטון בחר באחד השירים שלהם כאחד מעשרת שירי הקאנטרי הטובים ביותר, ו-PJ Library צרפה את הדיסק שלהם לכל המשפחות שמנויות לספרים שלהם השנה.

6:00- The Peatot– הופעה אשר תכלול שירים מובחרים מ-40 שנות רוק ישראלי, מאריק אינשטיין וצביקה פיק דרך שנות ה-80 העליזות של תיסלם ובנזין ועד לשנות ה-90 עם משינה, איפה הילד ומוניקה סקס.

"בדרך כלל ההופעות שלנו מוגבלות לגיל 21 ומעלה", מספר שי שמלצר, נגן בלהקת הפיתות, "כך שההופעה הזאת היא אחת ההזדמנויות הנדירות שבהן כל המשפחה יכולה לשבת יחד ולספוג את החוויה. מזה זמן רב, שהקהל שלנו מבקש מאיתנו לקיים הופעה אליה יוכלו להביא את הילדים.

הרבה מהילדים שגדלים כאן להורים ישראליים מכירים את השירים מהבית אבל החוויה של לשמוע אותם בהופעה חיה היא שונה לגמרי. אנחנו מאמינים שכשגרים מחוץ לישראל מוזיקה ישראלית היא אחת הדרכים המרכזיות לשמר את הקשר לארץ ואנחנו נהנים גם לראות את החיבור המיוחד של אמריקאים, שרגילים ל״הבה נגילה״, למוזיקה ישראלית אותנטית".

על במה נוספת יופיעו להקת הקרוואלי של שבט המפרץ, הלהקה של בית הספר יבנה, הלהקה של רן שפר

ובלובי תנגן להקת USB  מוזיקת ג'ז בין השעות 2:00 ל-4:30.

אז בשבוע הבא כל זה קורה! הצטיידו בבגד ים, כובע ובמחצלת ולכו ליהנות ממסיבת חוף מהנה, גדושה בפעילויות ובמוזיקה טובה. מחירי הכרטיסים נעים בין 8$ ל-15$. מתחת לגיל 12 הכניסה חינם.

לפרטים נוספים ולרכישת כרטיסים לחצו כאן