פרשת אחרי מות קדושים: הרהורים על מעבר בין אבלות לשמחה

פרשת אחרי מות קדושים: הרהורים על מעבר בין אבלות לשמחה

מאת: ורד גאני-קציר

בילדותי, היה ערב יום הכיפורים בבית הכנסת מקום וזמן אחר. ההכנות בבית, הלבוש המוקפד על פי כללי החג, ההליכה אל בית הכנסת, תחושת ההתעלות בעת קריאת התפילות, מי בקול ומי פנימה, והשיבה הביתה ובו אווירה שונה מכל יום, חג ומועד אחר, היוו עבורי תחושת קודש ופנאי לעבודת הלב.

כשקראתי לראשונה את פרשת 'אחרי מות-קדושים' עלה בי רגש מנוגד לגמרי. תחושה של ניכור וכעס. המילים הראשונות שכתבתי לאחר הקריאה היו:

ביד חזקה ובזרוע נטויה 

ובשריפה

בסקילה

ביגון עז.

דם

ואש

ותמרות עשן.

ורוח

רוח

אין.

פרשת 'אחרי מות – קדושים' מתחילה ברגע של שבר בו ניתן לשמוע את ה' רועם ודופק על שולחנו של מעלה תוך שהוא מזהיר הלוך והזהר את משה, שיזהיר את אהרון, שידע לא לדרוך בקודש הקודשים אלא ביום הכיפורים בלבד וגם אז, על פי הנחיות מדוקדקות. זאת לאחר שכמה פרשות קודם לכן אנו עדים לטרגדיה הגדולה בה נשרפו למוות בניו של אהרון, נדב ואביהוא, מאחר והדליקו אש זרה. מחיר החופש עת שהוציאנו ממצרים מתומצת היטב בפרשות אלה.

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה' וַיָּמֻתוּ.  וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה, דַּבֵּר אֶל-אַהֲרֹן אָחִיךָ, וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ, מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָאָרֹן וְלֹא יָמוּת כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת" (ויקרא ט"ז א'-ב').

לאהרון לא ניתנת הזכות לבכות על בניו, להתאבל, שלא לומר להתריס בפני ה' על המעשה או לשאול את השאלה הנשאלת רבות על ידי מי שיקיריהם נלקחים מהם – 'מדוע'?

לא רק זאת, הוא מצווה מיד להכין עצמו לכדי עבודת השם, ללבוש בגדי חג, להדליק את הקטורת ולהקריב קורבנות עבור העם. השליחות אליה התחייב גבוהה יותר מכל מימד אישי – רגשי בו היה נתון. 'אחרי מות' הפך ברגע ל'קדושים תהיו'. בין שתי פרשות אלה, הנקראות לרוב יחדיו, חיפשתי בשבועיים האחרונים את הטווח בין קודש לקודש, בין קדושת זכרון המת לקדושת החיים. בין קדושת השליחות לקדושת הקול הפנימי, האישי. בין הרוח הגדולה סביב לרוח הנפש הפרטית. 

ככל שקראתי שוב ושוב בפרשות אלה וככל שהרחבתי בפירושים שונים, גיליתי תהליך מיוחד שקורה בהן. הפער שבין האירוע הטראגי שהתקיים בפרשת 'שמיני' ובין השתיקה התמוהה של אהרון בפרשה הנוכחית, מכיל בדיוק את ההיפך משתיקה. ייתכן ובדיבור הוא נאלם אך בעשייה הוא פעיל ונוכח מאוד כתיקון עבורו ועבור העם. מתוך הטרגדיה הנוראה נולד טקס שלם שבין אדם למקום ובין אדם לחברו. נולדו חוקים ומצוות כשהגדולה והמרכזית ביניהם היא "ואהבת לרעך כמוך". אהרון עומל באופן כמעט מדיטאטיבי עבור השליחות בה דבק. הדבקות באל הינה כדבקות בעם, שהרי זו גדולתו כמנהיג רוחני. ובשליחות זו הוא מנציח את בניו. את האהבה הגדולה שהיתה בהם לה' ושעבורה נלקחו בלהבות. אהבה ללא גבולות אשר הביאה אותם לאבדון. אהרון מביא את בשורת הגבולות לעמו גם ברגש העליון של האהבה: וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי יְהוָה (ויקרא י"ט פסוק יח). 

בימים אלה של מעבר חד וכמעט בלתי נתפס בין אבלות לשמחה, אנו פועלים על פי תכתיב חברתי לאומי, בו כללים ברורים המנציחים את ערך הגבורה והעשייה למען המולדת, למען החברה, למען החיים. אהרון היה אולי הגיבור הראשון שהיה עליו לעבור באופן מיידי בין השכול לחיים. בין היגון לאנרגיה של עשייה. בין כליון לקיום. 

אט אט, הפכה בי הקריאה בפרשות אלה מכעס וניכור לקרבה וחיבור מחודש לאנרגיה הרוחנית אותה הרגשתי בילדותי ביום הכיפורים והיא המלווה אותי גם בימים אלה. מעברים חדים בין צער תהומי וגעגועים אל אלה שאינם עמי עוד ובין השליחות האישית והפשוטה שלי עבור החיים. וההבנה כי הגבולות נועדו לשמור עלינו בדרכים של רוח, של הקרבה ושל אהבה כדי שנוכל להתמיד בהן ולא לחרוג מן המחוייבות שלנו לעשייה למען אהובינו החיים ולמען החברה. 

אסיים באחד השירים של המשוררת ואשת הרוח הממלאה אותי אהבה והשראה מידי קריאה, זלדה (שניאורסון-מישקובסקי) ז"ל. בשירתה אני מוצאת את התעלות הנפש וגבורת האדם, את המפגש בין אהבת האל לאהבת הזולת ואת נקודת ההשקה בין חוכמת השכל לחוכמת הלב, בין קודש זכרון המת לקודש החיים. כמו אהרון, היתה זלדה ידועה בעוצמתה הרוחנית השקטה ויחד עם זאת בעשייתה הגשמית עבור החברה, ובכך עוצמתה וייחודיותה. השיר הזה נכלל בתוך קובץ שיריה הרביעי "הלא הר הלא אש", שירים שנכתבו לאחר מות אמה ומות בעלה חיים אריה מישקובסקי, ובהם קו התפר בין הגעגוע ליקיריה ובין מצוות החיים. 

"ערב יום הכיפורים" סימן קריאה 6, 1976 

בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים

הִפְלַגְנוּ

מִנִּסְיוֹנוֹת שֶׁתַּמּוּ אֶל נִסְיוֹנוֹת שֶׁהֵחֵלּוּ.

עֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים הָיָה לָנוּ

רֵאשִׁית הַזְּמַן

בְּדִמְמַת אִי שֶׁהֵאִיר

יָם

בְּנֵרוֹת – 

שָׁם אִמַּצְתָּ אוֹתִי אֶל לִבְּךָ הַדּוֹאֵב

לִפְנֵי הַכֹּל יָכוֹל

בְּטֶרֶם תֵּלֵךְ לְהִתְפַּלֵּל עִם כֻּלָּם

בְּטֶרֶם תִּהְיֶה אֶחָד מִן הָעֵדָה

בַּהֵיכָל 

אֶחָד מִן הָעֵצִים

בַּיַּעַר.

מאחלת לכולנו שנדע להבדיל בין קודש ובין חול, בין זכרון העבר וקיום ההווה ושנדע את גבולות הרוח על מנת לדבוק בשליחות הייחודית של כל אחד ואחת מאיתנו. ובימים טרופים אלה, מאחלת לנו בעיקר בריאות, חיבור ואהבה.  

טיול בשמורת דון אדוארדס

טיול בשמורת דון אדוארדס

מאת: טלילה גולן

קשה להיות תקועים כל היום בין ארבעה קירות והמזל הוא שעדיין אפשר לצאת לטייל בקרבת הבית. להרבה מהאנשים ששאלו אותי בתקופה האחרונה היכן כדאי לטייל בימים אלה המלצתי על טיול בשמורת דון אדוארדס- Don Edwards San Francisco Bay National Wildlife Refuge.

שמורה זו הוקמה ב-1972 על מנת לשמר ולשחזר את המעט שנותר מאזורי המלחות של חופי דרום מפרץ סן פרנסיסקו. מלחות אלה הן בית גידול ייחודי לצמחיה ובעלי חיים רבים, חלקם נדירים, ומקום בטוח למנוחה וחידוש כוחות עבור עופות נודדים רבים בחדשי הסתיו והאביב.

חלק גדול משטחי השמורה הן ברכות אידוי גדולות ששימשו לייצור מלח והיום הן חלק מהשמורה ומהוות בעצמן בית גידול נוסף.

לשמורת דון אדוארדס שני אזורים עיקריים – האזור הראשי הוא יחידת פרימונט, בצד הדרום מזרחי של גשר דמברטון, ואזור עיקרי נוסף הוא יחידת אלוויסו שבסן חוזה, בצד הדרומי של שפך נחל קויוטי. בשתי יחידות אלו יש מרכזי מבקרים עם אזורי הפעלות, שירותים, ברזיות מים, ושולחנות פיקניק. בתקופת סגר הקורונה כל המתקנים הללו סגורים, אבל – שבילי הטיול בשמורה, ויש הרבה, פתוחים לציבור משחר עד שקיעה. רובם המוחלט של השבילים נגישים לעגלות ולכסאות גלגלים. רובם גם שטוחים וקלים להליכה. כמעט כולם חשופים לשמש ולרוח, אז מומלץ להתלבש בהתאם. אסור להכניס כלבים לשום חלק מהשמורה הזו.

יחידת פרימונט

כתובת החניון הרגיל היא 2 Marshlands Rd, Fremont. כרגע אין גישה לשם ברכב. יש חניון מחוץ לשער השמורה וניתן לחנות גם בשולי הכביש כל עוד כל ארבעת הגלגלים מחוץ לאספלט. משם נכנסים ברגל וישם כמה שבילים לבחור מהם. יש את שביל לה-ריביירה  ממזרח לגבעה שעובר בשלוליות הצפה שבתקופה זו מאוכלסות בברווזים ואנפות. יש את שביל הגבעה עצמו שעולה לתצפית מקסימה על המפרץ ועל רכס החוף. יש את שביל סובב בריכת המלח הגדולה (4 מייל, מומלץ במיוחד לחובבי צפרות או לחובבי הליכות כושר). אבל השביל האהוב עלי הוא שביל הגאות והשפל Tidelands Trail שיוצר מסלול טבעתי יפה על שתי גדות תעלת ניוארק ועובר דרך כל בתי הגידול שבשמורה ומספק הזדמנות לצפות במגוון הכי רחב של צמחייה ובעלי חיים.

יחידת אלוויסו

יש כמה מסלולים נחמדים שיוצאים מאזור מרכז המבקרים (כתובת: Grand Blvd. San Jose 1751), וזה שאני ממליצה עליו מתחיל ממש מאחורי המבנה וסובב את הבריכה הגדולה (כ3.5 מייל). משביל זה ישנה סטייה קלה צפונה לנקודת תצפית על עיירת הרפאים דרוברידג׳.

מסלול נוסף יוצא מאזור פארק הקאונטי אלוויסו מרינה (1195 Hope St. Alviso ). אפשר להרחיק על הדייק של הבריכות עמוק פנימה ואפשר להסתובב באזור ה-Boardwalks ולצפות בציפורים.

מסלול נחמד נוסף למי שאפם אינו רגיש מידי הוא מסלול תעלת גוואדלופה שיוצא ממרכז טיהור השפכים של סאניוויל בקצהו של Carl Rd, Sunnivale ומתחבר לשביל המפרץ. המסלול הזה יפה וגם מעניין מאוד כי ניתן לראות חלק מתהליך הטיהור ואת התפקיד שיש לטבע בתהליך הזה.

Like hiking?

Visit my hiking blog!

http://mammaquail.blogspot.com/

פחות אבל כואב: דברים קטנים שעשו לי את השבוע

פחות אבל כואב: דברים קטנים שעשו לי את השבוע

מאת: דלית גבירצמן

השבוע שחלף היה לי קשה כמעט כמו השבועיים הראשונים של הסגר, כשהלם הבידוד שיתק לי את המחשבות והלב שלי הוגף מאחורי חומות של הגנה מפני הלא נודע. בתקופה הכי קשה בשנה, בשבוע שבין יום השואה ליום הזיכרון, שעבורי הם ״הימים הנוראים״ באמת, חסרים לי יותר מאי פעם המגע האנושי והקירבה של הקהילה. קצתי קצת בוירטואלי ובדיגיטלי, והייתי ממירה את כל שיחות הזום גם יחד בחיבוק אחד ארוך ואמיתי. אני יודעת שבקרוב כל זה יעבור, וכולנו נסתגל למציאות חדשה, פוסט קורונה.

צילום: טל גולדשטיין

כן, זה יהיה זר ומוזר להסתובב בחוץ עם מסיכות וכפפות, אבל הצורך האנושי לחזור לשיגרה, הזוייה ככל שתהיה, חזק מאיתנו. השמש החמימה ופריחת האביב הוציאו אפילו עירונית אדוקה שכמוני לשוטט יום אחד בטבע כדי לשטוף קצת את העיניים בירוק ולחוות סוג של נורמליזציה. פיקניק בישיבה מרוחקת מחברים אהובים על שמיכה בשמש גרם לי להרגיש עבריינית ופורעת חוק כפי שלא הייתי מימי. חשבתי בליבי, שמצחיק יהיה שמכל הדברים שבעולם, אעצר או אחטוף קנס דווקא על פיקניק בחיק הטבע, אך נראה שהכול כבר אפשרי בעולם שבו סוחרים בנייר טואלט ותופרים מסיכות בד מחזיות כותנה ישנות.

השבוע הרגשתי שאני צריכה להתאמץ יותר מתמיד, לחפש ולדייק עם עצמי את הדברים שעושים לי טוב. נאלצתי לחפור עמוק כדי לחפש ולדלות את הפנינים, את אותם רגעים קטנים של אושר והנאה, כדי לשזור אותם על חוט דק לכדי מחרוזת עדינה. בתוך הסערה הרגשית הגדולה שבין זיכרון לזיכרון, הייתי חייבת למצוא לעצמי רפסודות קטנות, גלגלי הצלה, איים של שקט, שיסייעו לי לחצות את השבוע הזה עד סופו. וכמו תמיד, בחרתי לשתף אתכם בדברים שהאירו לי את היום, ליטפו לי את הנשמה ועוררו בי השראה.

משבר הקורונה הציף את עולמנו הוירטואלי (המוצף גם ככה) בתוכן. מתוך כל שפע התוכניות, ההרצאות וההסכתים בחרתי להתמקד בכמה שהיו בעיני מעניינים, משמעותיים ורלבנטיים במיוחד לתקופה הזאת:

Unlocking Us – Brenè Brown

ברנה בראון, הכוהנת הגדולה של האומץ והעוצמה שבפגיעות, יצאה בסדרת הסכתים חדשה שנקראת Unlocking Us אותה היא משדרת מביתה שביוסטון טקסס, ובה היא מראיינת סופרות, חוקרים ואמנים. לברנה בראון יש כישרון נדיר להגדיר רגשות אנושיים במילים באופן מדויק וכמעט כירורגי. היא שולטת באופן מרשים בתחומי הרגש, שלרובנו הם מטושטשים ומבלבלים. היא יצרה שפה חדשה שבה ניתן לדבר על נושאים שפעם לא ידענו איך לדבר עליהם. נדמה שיש בידה איזה תכשיר windex דמיוני שבעזרתו היא מצליחה להבריק את האדים שעל במראה שלנו, כך שנוכל לראות את עצמנו ביתר בהירות.

Where Should We Begin? With Esther Perel

אסתר פרל, הפסיכותרפיסטית והמטפלת הזוגית הפופולרית המכונה ״הלוחשת לזוגות״ היא אחת המרצות והחוקרות היותר חכמות, יותר רגישות, והיותר מנוסות ויפות שראיתי מימי. השליטה שלה בתחומים של זוגיות, מיניות, נשיות ואינטימיות היא מרשימה, מגוונת, עשירה וחוצה יבשות ותרבויות. נדמה שבשנותיה הרבות כמטפלת זוגית היא כבר שמעה הכול. וכעת, היא מייחדת את ההסכתים שלה להתמודדות של זוגות, משפחות ויחידים עם הבידוד החברתי. אסתר פרל נולדה בבלגיה להורים יהודים ניצולי שואה ואף למדה פסיכולוגיה וספרות צרפתית באוניברסיטה העברית. היא חיה בניו יורק ומשדרת משם את התובנות החשובות שלה לכל רחבי העולם בפודקאסט Where Should We Begin המוצלח.

זום אין: שיחות בימי קורונה

על התוכניות הנפלאות של כאן 11 כתבתי כאן לא פעם. בין כל התכנים המצוינים שמציע האתר, גיליתי השבוע את זום אין, תוכנית ההסכתים של מאיה קוסובר שמשדרת מביתה שיחות קצרות עם מגוון של אנשים ונשים. היא משוחחת איתם על איך עוברים עליהם הימים, מה המחשבות שעוברות להם בראש, למה הם מתגעגעים, ומה בכל זאת מעודד, מצחיק ומשמח. במסגרת ההסכתים הללו מאיה קוסובר מגישה עם קובי מידן פינה מקסימה הנקראת ״דבר אחד יפה״, וכשמה כן היא. מידן בקולו המכשף מקריא טקסט קצר שמתפרש ונשמע קצת אחרת בצל הימים האלה.

ארוחת ארבע – כאן 11

השף ברק יחזקאלי הוא מתוק אמיתי. התאהבתי בו כבר בסדרה הנפלאה שלו ״אנחנו על המפית״, וכעת הוא מעלה תוכנית חדשה בשם ״ארוחת ארבע״. ברק יחזקאלי מארח בסטודיו שלו שף אורח, המביא עמו שלושה סיפורים אישיים הקשורים למנות בחייו. דרך הזכרונות הם משרטטים פרופיל אישי ומקצועי, וכמובן, משתפים במתכונים למנות. הראשון שהתארח בתוכנית היה השף ארז קומורובסקי, שאי אפשר שלא להתפעל מהאופן שבו הוא ניגש לחומרי הגלם והטכניקות המיוחדות שבהן הוא עובד. תענוג אמיתי!

מדיצ׳י – עונה 3

ביום שישי ה-1 במאי תתחיל בנטפליקס העונה השלישית והאחרונה של סדרת הדרמה התקופתית העוסקת במשפחת מדיצ׳י, ששלטה בפירנצה בתקופת הרנסנס. שאיפות, אינטריגות, תככים, אהבות ומאבקי כוח בקרב אחת מהמשפחות החשובות בהיסטוריה של איטליה הם חלק מהמרכיבים ההופכים את הסדרה לאופציה מושלמת לסוף השבוע.

Billions – עונה 5

ביום ראשון ה-3 במאי תתחיל העונה החמישית של הסדרה המצליחה Billions או כפי שהיא מכונה אצלנו ״מיליארדים״. בסדרה מככבים השחקן פול ג׳יאמטי הזכור לנו לטובה מהסרט sideways, ולצידו משחק דמיאן לואיס הג׳ינג׳י האינטנסיבי מ״הומלנד״. שני השחקנים הם ליהוק מצוין לסדרה המורכבת והפרובוקטיבית למדי, העוסקת במאבק שבין עולם ההון והפיננסים של ניו יורק ומאבקי הכוחות והתככים שמתקיימים במשרדי הפרקליט המחוזי. שתי הדמויות הנשיות המרכזיות אף הן מרשימות ומרהיבות. הסדרה  מושלמת לצפייה מרתונית והיא מספקת במדויק את מידת האסקפיזם הנדרשת בימים אלו.

עיין ערך שירה

תמיד היתה לי משיכה למילה הכתובה, אבל איך שהוא, העדפתי מאז ומעולם לשקוע אל תוך עולם דמיוני רחב יריעה שהיו בו דמויות ראשיות ומשניות, דיאלוגים ועלילה. לאחרונה, חברות טובות התחילו לשלוח לי שירים ופתאום הם הפכו לכמוסות קטנות של אושר, לסוכריות קטנות של טעם שקופצות לי בפה ומספקות לי את ההשראה שאני צריכה בשביל לשרוד עוד יום. הנה רק אחד מיני רבים:

הסח-הדעת/ ויסלבה שימבורסקה

״אתמול ביקום התנהגתי לא יפה.

חייתי יממה שלמה בלי לשאול דבר,

בלי להתפעל ממשהו.

ביצעתי פעולות שגרתיות,

כאילו רק להן נדרשתי.

נשימה, שאיפה, צעד אחר צעד, התחייבויות,

אבל מבלי לחשוב מעבר

ליציאה מן הבית וחזרה אליו.

אפשר היה לראות את העולם כמשגע

ואילו אני עשיתי בו שימוש יומיומי״.

אל תעניש את צעירותך / אודי שרבני

אַל תַּעֲנִישׁ אֶת צְעִירוּתְךָ –

זֶה הָיָה, בְּסַךְ הַכֹּל, מִשְׂחָק מֻגְזָם.

אַחֲרֵי הַכֹּל, כָּל אֶחָד צָרִיךְ לְהַאֲמִין

בְּאֵיזֶה שֶׁקֶר (אֶחָד מַסְפִּיק)

כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ לִחְיוֹת.

תֵּן עַכְשָׁו לַשֶּׁמֶשׁ לְהַנִּיחַ אֶת כְּתֵפָהּ עָלֶיךָ,

גַּשׁ לַאֲהוּבָתְךָ, עֲטֹף, הִתְעַטֵּף.

אֶחָד אַתֶּם.

מַרְבֶּה רַגְלַיִם הַמְחַבֵּק עַצְמוֹ.

(מתוך ״אהבתי יותר את החומר המוקדם שלך״ מאת אודי שרבני)

ולסיום, קציצות טונה – ישראל מבשלת ביחד

הקורונה שינתה את הרגלי הצריכה שלנו וגם את הרגלי האכילה. אחד התוצרים הכי מוצלחים של הבידוד היא התוכנית הנהדרת “ישראל מבשלת ביחד״ המשודרת בערוץ Mako. השפים המוכשרים של מאסטר שף מזמינים את כולנו אל המטבח האישי שלהם לבשל ביחד איתם בשידור ישיר. כך זכינו לצפות בלייב באייל שני, ישראל אהרוני, חיים כהן, מיכל אנסקי  ואבי ביטון המלהטטים ומלהגים ומקסימים בסביבה הטבעית שלהם. מתוך שלל המתכונים המצוינים המוצעים בתוכנית עלו על שולחננו קציצות הטונה של אבי ביטון שהן עסיסיות ומלאות טעם באופן מפתיע.

קציצות טונה מרוקאיות

מה צריכים?

3 קופסאות טונה, מסוננות

6 כפות פירורי לחם

צרור כוסברה, קצוץ (אנחנו נמנענו, סליחה אבי…)

1 בצל לבן, קצוץ דק

1 צרור פטרוזיליה, קצוץ

מלח

פלפל שחור

ביצה

5 שיני שום, כתושות

שמן, לטיגון

לרוטב:

רבע כוס שמן קנולה

10 שיני שום, כתושות

4 עגבניות, קצוצות

פלפל אדום חריף, קצוץ דק

1 כף פפריקה מרוקאית

כפית כמון

צרור כוסברה, קצוץ

כף גדושה אריסה מרוקאית

כפית שטוחה כורכום

3 וחצי כוסות מים

מה עושים?

מערבבים את מרכיבי הקציצות ויוצרים כדורים במשקל כ-70 גרם כל אחד. מצננים להתייצבות. מטגנים את הקציצות בשמן חצי עמוק. מחממים שמן בסיר רחב ומטגנים את השום, העגבניות והפלפל. מוסיפים את שאר החומרים ומערבבים. מביאים לרתיחה ומנמיכים את הלהבה. מכניסים את הקציצות אחת אחת ומבשלים 15 דקות.

השבוע הבא לא הולך להיות פשוט יותר, ואולי אף קשה מנשוא. יהיו ימים שאצטרך לתת לשמש להניח את כתפה עלי, לגשת לאהובי לעטוף ולהתעטף. היום, יותר מתמיד, חשוב לדעת שאנחנו אחד.

שלכם,

דלית גבירצמן

dalit@gvirtsman.com

הקלות לרוכשים או מוכרים דירה בישראל בתקופת הקורונה

הקלות לרוכשים או מוכרים דירה בישראל בתקופת הקורונה

מאת: עו"ד שרון אריאלי

בשורה לתושבי החוץ אשר נמצאים בעיצומה של עסקת נדל"ן (מכירה/רכישה) בישראל ואינם יכולים להשלים את העסקה מאחר והם נדרשים לשלוח מסמכים מאומתים ע"י נציג קונסול ישראל בקונסוליה המקומית, אשר בשל מצב החירום סגורה לקבלת קהל.

Photo by iStock/Chan2545

רשויות המיסוי ולשכת רישום המקרקעין, אשר בימים כתיקונם מקפידות על פרשנות מצומצמת של התקנות ואינן מאפשרות דחיית מועדי דיווח ו/או אימותיי חתימה על מסמכי עסקת מקרקעין, מוכנות כיום להקל בשל המצב החריג והמגבלות המחמירות אשר הושתו על ידי הממשלה בישראל על פעילות המשק ועל פעילות המגזר הציבורי, ועל כן קבעו בין היתר הקלות והסדרים בחוקים שונים ובכללם בתחום המיסוי.

בהתאם לתקנות החדשות – תקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש) (דחיית תקופות בענייני הליכי מס) אושרה דחיית מועדים מסוימים הקבועים בחוק מיסוי מקרקעין, ובעיקר בנושאי מיסוי נדל"ן מורכבים, כמו למשל הבקשה להקטנת המקדמה בגין מס השבח של המוכר, הגשת השגה ו/או ערר על שומה קיימת, תיקוני שומה, הודעות שונות בנוגע לפרויקטים בתחום ההתחדשות העירונית… בכל הנושאים הללו ניתנה אורכה לפיה בעסקאות אשר מבוצעות בתקופה הקובעת (22.3.2020 – 31.5.2020) תקופה זו לא תובא במניין הימים והמועדים יידחו בהתאם.

הקלות נוספות ניתנו בכל נושא אימות החתימה על ידי עורכי דין. בעניין זה הוציאה רשות המיסים ולשכת רישום המקרקעין הוראה לפיה ניתן לאמת חתימות גם באמצעים ויזואליים ואף ניתן לצרף תצהיר מיוחד על ידי עורך הדין המצהיר את דרך אימות החתימה על המסמכים.

כדוגמא לכך, ברישומי הערת אזהרה (אשר מאפשרת את יציאתה לפועל של עסקת המקרקעין) וברישומי ירושה באופן מקוון יהא רשאי עורך הדין לאמת את חתימת מרשיו ואף להסביר להם את מהות הפעולה ואת תוצאותיה המשפטיות, גם באמצעים חזותיים. מתחת לחתימתו על נוסח האימות המופיע בבקשה, יתווסף הפירוט כדלהלן: "אני מאשר כי האימות נעשה בהיוועדות חזותית המתועדת אצלי, ואשר בוצעה בהתאם לכללים שנקבעו בהחלטות ועדת האתיקה של הלשכה".

חלק מההקלות חלות גם על תושבי החוץ ויקלו עליהם בהוצאה לפועל של עסקת המקרקעין בישראל. ניתן לסכם כי גם אם המצב אינו אידאלי ניתן להתעודד שלפחות בפן הבירוקרטי ישנן הקלות וניתן להנות מהן בתקופה זו במסגרת עסקאות מקרקעין בישראל.

*האמור לעיל הינו מידע כללי בלבד ואין בו כדי להוות ייעוץ משפטי אשר מטבע הדברים דורש בחינה מעמיקה של כל מקרה לגופו.

וייס אריאלי, משרד עורכי דין (עם משרדים בישראל ובסיליקון וואלי)

Stav@weissarieli.com

www.weissarieli.com

+1(650)6700231

פרשת תזריע מצורע: לראות את ה' מרחוק

פרשת תזריע מצורע: לראות את ה' מרחוק

מאת: נטלי לנדסמן

פרשת "תזריע מצורע" עוסקת כולה בדיני טומאה וטהרה: המון פרטים על איך מתיחסים למצורעים, לנשים בנידה וסתם מדממות (קטגוריית זבה) וגם רחמנא לצלן-לכאלה ששופכים זרע.

בפרשה יש תאור שלם על איך מטהרים את הטמאים ואת בתיהם הנגועים ואיך שומר על עצמו הכהן הגדול (היחיד שיכול להחזיר את המורחק לחיק אשתו וקהילתו) והקהילה כולה.

דווקא די אקטואלי.

חלק מהפרשה מתאר את ההטהרות -קרי קבלה חזרה לחברה, היציאה מהבידוד,  וזו כרוכה בקורבן(שהוא התשלום התנכי) והטיכסיות פגאנית: וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד וְהִקְרִיב אֹתוֹ לְאָשָׁם, וְאֶת לֹג הַשָּׁמֶן, וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הָאָשָׁם, וְנָתַן הַכֹּהֵן עַל תְּנוּךְ אֹזֶן הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית.  וְלָקַח הַכֹּהֵן מִלֹּג הַשָּׁמֶן, וְיָצַק עַל כַּף הַכֹּהֵן הַשְּׂמָאלִית.  וְטָבַל הַכֹּהֵן אֶת אֶצְבָּעוֹ הַיְמָנִית מִן הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּפּוֹ הַשְּׂמָאלִית, וְהִזָּה מִן הַשֶּׁמֶן בְּאֶצְבָּעוֹ שֶׁבַע פְּעָמִים לִפְנֵי יְהוָה

ובהמשך מפורטות הוראות שבטח היוו מקור השראה לחוקי המשחק ההזוים שכולנו נשמעים להם עכשיו :"וְכִבֶּס הַמִּטַּהֵר אֶת בְּגָדָיו, וְגִלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ, וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָהֵר, וְאַחַר יָבוֹא אֶל הַמַּחֲנֶה, וְיָשַׁב מִחוּץ לְאָהֳלוֹ שִׁבְעַת יָמִים. ט וְהָיָה בַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יְגַלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ, אֶת רֹאשׁוֹ וְאֶת זְקָנוֹ וְאֵת גַּבֹּת עֵינָיו וְאֶת כָּל שְׂעָרוֹ יְגַלֵּחַ, וְכִבֶּס אֶת בְּגָדָיו וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַּמַּיִם, וְטָהֵר.

לא יודעת מה איתכם-אני די התרגלתי לפתוח CNN ו Bay briefing  על הבוקר כדי לבדוק מהן מגבלות היום-אז בואו נעזוב רגע את ה"מה עושים" ונתעכב על צרה חדשה(לי!) שמצויינת בפרשה- צרעת הבית.מסתבר שלא רק אנשים, גם בתים יכולים לחלות.

אז הכל מתחיל מאיזה בן משפחה שרואה כתם מוזר על קירות הבית ומתקשר בסלולרי לכהן ואומר לו: "כְּנֶגַע נִרְאָה לִי בַּבָּיִת."

לכאורה, אדם רואה ג'יפה בבית ("קלקול" פיסי או רוחני-אם מאמצים את הפרוש שצרעת באה כעונש על רכילות)-יתכבד ויקרא לכהן- כי מי לבד מהרשויות ידע איך ומה לעשות כדי להביא גאולה? (מקבילה עכשוית למומחי השטחת הגרפים שכולנו בולעים כל מילה שיוצאת מפיהם) אבל למה להשתשמש ב"נראה לי" למה לא-"סליחה אדוני הכהן  בדיוק גיליתי איזה כתם ואני בלחץ הסטרי..?" משהו במבנה המשפט הזה והבחירה במילה נראה תפס לי את העין.

אהה!

זורקת אתכם רגע לקטסטרופה אחרת.. חורבן בית ראשון (שממנו כזכור התאוששנו לסדרה ארוכה של חורבנות נוספים)

אז בזמן שהעם גולה מבולבל ומדוכא רצח- ירמיהו טובע מטבע לשון אלמותית ואומר " עוד ישמע… בערי יהודה ובחוצות ירושלם… קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה "

בטח מי שהקשיב לו אז חשב שלחגוג חתונה זה הזוי כמו נגיד-לצאת שוב להסתובב בקניון בלי פחד.. אז הנה חז"לינו נזכרים באותו ירמיהו כשרע על הנשמה ומגייסים אותו גם לפרשה הזו: הביטוי "נראה לי" מופיע גם בירמיהו לא ב "מרחוק ה' נראה לי" . ישר מחברים לו את אבי האומה ( שמצוטט רגע לפני הנפת הסכין על בנו יחידו "וירא את המקום (ה') מרחוק " -מערבבים הכל יחד ומפרשים: כשנראה שאין תקוה -אפשר לראות את ה' מרחוק.

Photo by iStock/prostooleh

כלומר גם בדאון הכי גדול-יש מצב שהיושב במרומים מציע איזו קרן אופטימית.

רגע מה זה פה?! איזו אור יכול לבצבץ ממנהרת הנידוי החברתי? ההרחקה, הבדידות?!

אז כל מי שמכיר אותי יודע שאני חפה מאופטימיות. בשביל זה יש את בעלי. והנה בא העוצר הזה.

בעיני רוחי צפיתי בתסריטי אימה שכללו ריבים וטיפוס על קירות ,דכאונות ומחסור חמור במצרכי יסוד.

עבר חודש-ולמרבה ההפתעה שלי-לא רק שהטיפוס לא תופש פה את רוב היום-אני אפילו מתחילה למצוא כמה יתרונות במצב החדש.

  • הלוגיסטיקה למשל- לא ממש מתגעגעת לפקקים.לא חולמת על לוחות זמנים הסטריים ורשימת מטלות לא נגמרת. לא חייבת(ולכן גם לא קמה!) ב6:30 כל בוקר.
  • העובדה שסופסוף מתיחסים לפנאי באותה מידה של רצינות כמו לעבודה- שמחה לגלות את ההנאה שבבישול(לא כי חייבים לאכול אלא כי כיף להכין) ו שמחה לצמצם בעיקביות את סדרות החובה (אוי כמה ארוכה הדרך..)
  • והעניין הזה עם המשפחה- מעניין להכיר קצת יותר טוב את האנשים שפתאום חזרו לי הביתה. צובטת את עצמי כל פעם שהבת 14 משפיטה את בני ב20+ ורואה אותם מצניעים חיוך.

שלא תבינו לא נכון-המצב מחורבן, אבל הריחוק מזמין אותי להתבונן פנימה קצת יותר, להעריך את "הרגיל" והיומיומי קצת יותר' להנות מפריחה ומטיול עם הכלבה (מסכנונה, לה ממש אבל ממש נשבר מכל הטיולים איתנו) ושלא כמו באוהל המצורעים' יש מצב לשיחת נפש עם החברים שחשובים באמת.

אז ברור שגרוע עכשיו, אבל אולי זה יביא לאיזה ריסט קטן למערכת (קודם כל זו הפרטית, שלי)-וכשאצטרף "בחזרה" לחברה-אולי אזכור להעריך את ה"מובן מאליו" טיפ-טיפה יותר..

אז תאמצו קצת את המבט, תראו את אלוהים (או את האביב) מקצת פחות רחוק ותשמרו על עצמכם עד יעבור זעם!