שיחת חו"לין עם משפחת סיגורה-קאופמן

שיחת חו"לין עם משפחת סיגורה-קאופמן

מי אנחנו? אילן (47), רינת (44), ברק (16), גבריאלה (13.5), שלי (11.5), ג'ורדן (11.5), איתן (9.5)

איפה גרים? סאניוויל

כמה שנים בעמק?  אילן 26 שנה בארה"ב מתוכן 19 שנה בסאניוויל, רינת 8 שנים בסאניוויל ולפני זה 5 שנים בקנדה.

מאיפה במקור? רינת נולדה וגדלה בשכונת יד אליהו בתל אביב ולפני הרילוקיישן התגוררה עם בעלה לשעבר ברעננה. את התואר הראשון שלה עשתה בביולוגיה עם תעודת הוראה ובסיום הלימודים שימשה למשך שנה כמורה למתמטיקה בבית ספר תיכון ברמת גן. כשהתחילה את לימודי התואר השני במיקרוביולוגיה, קיבלה הצעה מחברת אמדוקס לעשות קורס מזורז במדעי המחשב בסיומו הם גם מציעים עבודה וכך, מבלי שתכננה יותר מידי, עשתה את הקורס ועבדה באמדוקס במשך חמש שנים כמהנדסת תוכנה. ב-2006 קיבלה הצעה לתפקיד בקנדה ולאחר התלבטויות לא מעטות, עברה עם בעלה לשעבר ובנה ברק שהיה אז בן שנתיים וחצי לונקובר, קנדה. "הקנדים זה העם הכי נחמד בעולם וכל כך נעים לעבוד איתם", מספרת רינת, "גם מבחינת אתיקה מקצועית וגם מבחינת תרבות ארגונית, אפשר ללמוד מהם המון. בכלל, קנדה היא מדהימה ומאוד סוציאלית, אבל מזג האויר הגשום והאפרוריות שם פחות מצאה חן בעינינו אז אחרי חמש שנים שם במהלכן גם נולדה שלי, החלטנו לעבור לסאניוויל".

אילן נולד וגדל בגן יבנה. כבן לאבא קבלן את שנות ילדותו הוא העביר לא מעט בעסק המשפחתי ובחופשות בית הספר, במקום לנסוע עם חברים לים או לאילת, הוא הצטרף לאביו לעבודתו. לאחר שצבר נסיון וידע הוא החליט אחרי הצבא לטוס לניו ג'רזי ללמוד מנהל עסקים במטרה לחזור אחר כך לארץ ולנהל את העסק המשפחתי. כשהגיע לארה"ב, התאהב בה מיד והתוכניות לחזור ולנהל את העסק של אבא די התפוגגו, הוא החליט ללמוד במקום זאת הנדסת תוכנה וכדי לממן את הלימודים, הוא פתח חברת שיפוצים מקומית.

בסיום התואר, עבר אילן לסאניוויל בעקבות אחיו שמתגורר כאן, והחל לעבוד בחברת הייטק. די מהר הבין שחיידק הבנייה והשיפוצים חזק ממנו ולכן החליט לעזוב את עולם המחשבים והתוכנה ולהקים חברת בנייה ושיפוצים. "כשרק התחלתי עם Sigura Construction, יצרתי קשרים עם מתווכים ישראלים מקומיים וכך התחלתי לצבור לקוחות ולגדול", נזכר אילן, "הפרוייקט הגדול הראשון של החברה היה בניית אולם התצוגה של חברת אבן קיסר בסן לאנדרו ומאז הספקנו לבנות סיפרייה ציבורית ולבצע אינספור עבודות של בנייה חדשה, שיפוץ מטבחים, אמבטיות, Accessory Dwelling Unit)  ADU) ועוד. כיום החברה מונה כ-50 עובדים, יש לי שלושה רשיונות שונים- קבלן ראשי, קבלן צבע ו-Tile וגרניט ואנחנו ומבצעים עשרות פרוייקטים בשנה מגילרוי ועד סן פרנסיסקו".

העיסוקים שלנו- אחרי פז"ם של עשרים שנה בהן עבדה בחברות הייטק שונות וביניהן אמדוקס, אריקסון וכיום Proofpoint כ-Program Manager, החליטה רינת לשנות קצת כיוון. "זה התחיל אחרי ההיכרות עם אילן, חשבנו לקנות יחד נכס להשקעה ואילן, שכבר היה עמוק בעולם ההשקעות בנדל"ן, החליט לזרוק אותי למים ולתת לי להתנסות לבד בכל התהליך. מצאתי את עצמי מתמודדת עם מושגים שאני לא מכירה, משא ומתן שמעולם לא עשיתי, אבל עם הגיבוי של אילן, לאט לאט צברתי אומץ ואחרי העסקה הראשונה שניהלתי אי אפשר היה לעצור אותי, כל היום רק חיפשתי בתים ולא עניין אותי כלום חוץ מזה. כשהבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות, החלטתי להתמקצע בזה יותר ונרשמתי לתוכנית המנטורינג למשקיעים בנדל"ן של פיל פוסטיובסקי. במשך שנה וחצי הוא לימד אותי את כול סודות ה-Real Estate, ואת כל הדרכים הכי יצירתיות להוציא ממנו את המיטב החל מפליפים, Whole Sale, Rent to own ועד לדרכים יצירתיות להגיע לאנשים תחת כינוס נכסים וכאלה שצריכים למכור את הנכס שלהם מהר. במסגרת התוכנית הוא ליווה אותי בכל צעד, בכל חוזה, בכל עסקה ונתן לי המון מידע קריטי וחשוב.

מהר מאוד התחלתי יחד עם אילן לעשות השקעות שונות, אני הבאתי את כל הידע המקצועי שצברתי מתוכנית המנטורינג ואילן תרם את חלקו במשא ומתן שהוא טוב בו ובשיפוצים, וכך הוצאנו לפועל המון עסקאות מוצלחות. בשלב מסויים, שמנו לב שבהרבה מהנכסים שרכשנו ורצינו למכור ללא תיווך, אנשים ממש נמנעו. למרות שעבדנו עם עו"ד שמתמחה בנדל"ן שעשה את כל החוזים, עדיין היה לאנשים מן פחד לקנות בית ישירות מהבעלים, גם כשהבטחנו להם שנוריד להם את העמלה של ה-5%. זה היה השלב שהבנו שכדאי להוציא גם רשיון תיווך וכך התחלתי ללמוד במשך חודשים ללא הפסקה את רזי המקצוע, עברתי שלושה קורסים אוניברסיטאיים ומבחן קשה של הסטייט ועברתי את המבחן בפעם הראשונה. בשלב מאוחר יותר חשבנו שזה יהיה מעולה אם גם אילן יוציא רשיון, הוא מצויין במרקטינג ובמשא ומתן וכך נוכל לשלב כוחות גם בתחום הזה.

באוקטובר האחרון הוציא אילן רשיון תיווך וכיום שניהם עובדים תחת Coldwell Banker, רינת בסניף בסרטוגה ואילן בלוס אלטוס. ואת כל זה הם עושים במקביל למשרה מלאה בהייטק של רינת ובניהול חברת השיפוצים של אילן.

ואם זה לא מספיק, רינת היא גם נוטריונית, את הרשיון הוציאה במסגרת עבודתה באריקסון וכיום מתוך עזרה לקהילה הישראלית היא נותנת שירותי נוטריון ללא תשלום. "פונים אליי הרבה ישראלים שצריכים חתימת נוטריון על כל מיני מסמכים, ואני שמחה לעזור להם ללא שום תמורה, זה גם איזשהו שירות משלים שאני עושה ללא מעט לקוחות שלי שקונים בית דרכי וצריכים נוטריון".

על הילדים– "למרות העובדה שהילדים עברו גירושים ונאלצו פתאום להתמודד עם אחים חדשים, הקשר ביניהם הוא חזק מאוד. שלי וג'ורדן לומדים באותה השכבה והם החברים הכי טובים. יש להם שיחות נפש וכל הזמן הם רוצים להיות ביחד. קורה שיש מריבות וצעקות כמו בכל בית, אבל הם מאוד מלוכדים והחיבור ביניהם היה מיידי. אנחנו מאוד מערבים אותם בעשייה הנדל"נית שלנו, הם באים איתנו ל"בית פתוח" כשאנחנו עושים, עוזרים בשיפוצים, בהכנת בית למכירה, וזאת מתוך האמונה שיבוא יום וכל זה יהיה שלהם, אז הם צריכים לקחת בזה איזשהו חלק.

בכלל, חשוב לנו שתהיה להם מודעות כלכלית ושלא יפחדו מעבודה קשה. ברק לדוגמא, שיש לו גישה מאוד טובה לילדים, כשהיה בן 13 הוא בילה לא מעט מחופשות החורף והחופש הגדול בקייטנות שהוא העביר לילדים. הוא הכין להם הפעלות ופעילויות כיפיות מה שהביא גם לדרישה להפעלות ימי הולדת. הביקוש היה מאוד גדול והיו סופי שבוע שהוא היה מעביר שני ימי הולדת ביום אחד. מאז שהוא עבר לתיכון פרימונט, לוח הזמנים שלו קצת השתנה, החופשים פחות חפפו לחופשות בתי הספר היסודיים והוא גם נהיה יותר עסוק אז הוא הפסיק עם זה.

גבריאלה היא ב-8th grade, לומדת בשנה האחרונה שלה בקופרטינו מידל סקול ובשנה הבאה תעבור לתיכון פרימונט. היא מאוד אוהבת אמנות ומציירת ברמה גבוהה מאוד. היא לומדת יפנית בכוחות עצמה ושואפת לעבור לגור בעתיד ביפן וללמוד שם אנימציה.

ג'ורדן הוא בן 11.5, לומד בקופרטינו מידל סקול, הוא משוגע על חיות ועושה גם Dog Walking.

שלי גם לומדת בקופרטינו מידל, היא רוקדת ג'אז, עושה ג'ימנסטיק ועד לא מזמן השתתפה בשחייה תחרותית וקטפה לא מעט מדליות, אבל החליטה לפרוש בשיא.

איתן בן 9, לומד בכיתה ד' ב-Braly Elementary בסאניוויל, האהבה הגדולה שלו היא בישול והוא עצמאי לגמרי במטבח.

טיולים מומלצים- אנחנו נוסעים לישראל פעם בשנתיים ובין לבין עושים המון חופשות כאן. יש לנו את הפריבילגיה לצאת לחופשות גם בלי ילדים, אז לא מזמן ניצלנו זאת לחופשה מדהימה של שבועיים בתאילנד ובעוד כמה חודשים אנחנו טסים לקנקון. החופשה הכי מוצלחת שהייתה לנו עד כה עם הילדים הייתה ברפובליקה הדומיניקנית. היינו במלון פלדיום שהיה סופר מפנק, עשינו מלא אטרקציות כמו זיפ ליין, רכיבות על סוסים, צלילות והשילוב עם חוף הים קאריבי הפך את החופשה למושלמת. עד היום הילדים לא מפסיקים לדבר עליה. אנחנו משתדלים לפחות פעמיים בשנה לצאת עם הילדים לקמפינג ולהיות בטבע. קנינו במיוחד בשביל זה סירה איתה הילדים עושים סקי מים מה שמאוד משפר את הבטחון העצמי שלהם וזה כיף גדול.

הסיבה שבזכותה אנחנו יוצאים להרבה חופשות היא שעם הזמן למדנו למצוא דילים טובים שמאפשרים לנו לחסוך הרבה כסף. הטיפ הכי חשוב שלנו הוא להזמין את החופשה הרבה זמן מראש! זה אחד הדברים הכי בסיסיים אם אתם רוצים לחסוך כסף ובנוסף, גם לעשות הרבה מחקר, לעקוב אחרי שינוי מחירים ולא לשכוח לשלם על הטיסות במיילים. אנחנו כמעט ולא משלמים כיום על טיסות, כולל הטיסות לישראל, הכל דרך המיילים".

מסעדה אהובה- מסעדת True Food בפאלו אלטו, זאת מסעדה טבעונית עם אוכל מעולה, אמנם לא זולה, אבל כל מנה שהזמנו היתה בול פגיעה. מאוד אוהבים גם את ג'וי סושי במאונטיין ויו.

טיפ לחדשים לעמק- "להתחבר לקהילה הישראלית! זה מאוד עוזר להסתגלות, גם של הילדים וגם של המבוגרים. כשהגענו לכאן התמקמנו בסאניוויל כי רצינו קהילה וקרבה לישראלים, לולא זה, אין סיכוי שהיינו גרים כאן. מאוד חשובה לנו המסורת ושמירת הזהות היהודית של הילדים ולכם אנחנו מאוד מעצימים את החגים ומשקיעים בהם המון תוכן ואנרגיה. רוב הקניות שלנו בביקורים בישראל זה קישוטים לחגים או חוברות עבודה בנושא, מסיבות חנוכה זו הפקה אצלנו בבית, בט"ו בשבט אנחנו יוצאים לשתילות, בפסח אילן מתחפש לאליהו הנביא וקריאת ההגדה היא חוויתית לחלוטין ואפילו בל"ג בעומר יצאנו לסיבוב בשכונה עם לפידים מהום דיפו ושרנו "אנו נושאים לפידים" 🙂

אם לא תשקיעו בזה בבית, אז פשוט לא יהיה את זה לילדים. הם לא יקבלו את התוכן הזה בשום מקום אחר, אלא אם כן הם בבית ספר או גן יהודי.

דבר שני זו השפה. גם אם זה נראה לכם בהתחלה שחשוב לשפר להם את האנגלית, אל תזניחו את העברית כי לאט לאט היא תתחיל להיעלם. הקפידו לדבר עברית בבית ותתעקשו על זה.

מבחינה כלכלית, הטיפ הכי חשוב שלנו הוא לבנות קרדיט סקור ולהתחיל עבוד עליו כבר מההתחלה. אי אפשר לעשות בארה"ב כלום בלי קרדיט סקור טוב, אז תעשו כרטיס אשראי של טרגט, אמזון, קוסקו או כל מי שיהיה מוכן לתת לכם ותשלמו אך ורק בו.

וטיפ אחרון חביב- קנו בית!. אם יש לכם יכולת וסכום ראשוני סביר, השקיעו אותו בבית. השכירות כאן היא כמו משכנתא והמחירים רק עולים באופן עקבי. בעתיד אתם תברכו על זה".

איפה אתם בעוד 5 שנים? קרוב לוודאי שנהיה עדיין כאן, מקווים שעסק הנדל"ן שלנו ישגשג. כרגע אנחנו משפצים את הבית כדי שלכל ילד יהיה חדר, וברגע שהילדים יצאו מהבית נעבור למקום קטן יותר או שנפרוש בפלורידה…

 

*רוצים להשתתף במדור שיחת חו"לין? כתבו לנו ל-sackerman@paloaltojcc.org

שיחת חו"לין עם משפחת פריימן

שיחת חו"לין עם משפחת פריימן

מי אנחנו? אמתי פריימן (33), מיכל יונתי-פריימן (33), מיא (4), יהלי (2)

היכן גרים? פאלו אלטו

כמה זמן בעמק? כ-5 חודשים, גרו 6 שנים בניו יורק לפני המעבר.

מאיפה במקור? אמתי גדל בשכונת המושבה היוונית בירושלים בבית ציוני דתי. ההורים שלו אמריקאים שעשו עלייה בשנות ה-70, נפגשו בארץ וחזרו בתשובה. לדברי אמתי הוריו אינם דתיים ציונים קלאסיים, לא היו בישיבות בארץ או בגוש אמונים אלא התחנכו במוסדות אנגלו-סקסים, מה שדומה ל-Modern Orthodox כאן. את ימי התיכון העביר ב"אור תורה" באפרת, ישיבה תיכונית שהיא פנימייה ובסיום הלימודים הלך לישיבת הקיבוץ הדתי במעלה גלבוע אליה הולכים חבר'ה שגם רוצים ללמוד בישיבה וגם לעשות שירות צבאי משמעותי מלא. "ישיבת מעלה גלבוע מזוהה עם הקהילה שממנה גם יצאה תנועת "מימד". את הישיבה שילבתי עם שירות צבאי מלא בשריון ואפשר להגיד שאותה תקופה בישיבה למעשה עיצבה את תפיסתי הדתית עד היום".

מיכל גדלה בשכונת בקעה בירושלים. אחרי התיכון התגייסה לצה"ל בו שירתה כמפקדת בקורס נתיב, קורס בשיתוף עם הסוכנות היהודית שמטרתו לסייע לחיילים לשאינם נחשבים יהודים על פי ההלכה להגדיר את זהותם היהודית.  "שנינו חיינו באותו עולם דתי, הלכנו לאותו בית כנסת, לאותה תנועת נוער, ידענו כל הזמן אחד על השניה", מספרת מיכל, "אבל רק ב-2007 כשפייסבוק עוד לא היה נפוץ בארץ התחלנו להתכתב ו-12 שנה אחר כך, אנחנו כאן, סוגרים מעגל וחיים קרוב למארק צוקרברג".

העיסוקים שלנו- אחרי סיום שירותה הצבאי טסה מיכל לטייל בארצות הברית ובקנדה, כשחזרה לארץ עבדה ב״מרכז שלם״ ואז החלה בלימודי תואר ראשון בתקשורת ופסיכולוגיה במרכז הבינתחומי. בסיום הלימודים עברו היא ואמתי להתגורר בניו יורק שם עבדה ב- American Friends of IDC Herzliya בגיוס כספים. בשנים האחרונות היא גם מקימת הקהילה של בוגרי הבינתחומי בארצות הברית ואחראית על פיתוח שותפויות ומשאבים. "האוניברסיטאות מאמינות שיש להן בשורה, וכדי להפיץ אותה יש קהילה שצריך לתחזק", מסבירה מיכל, "המרכז הבינתחומי הוא מקום מדהים בו לסטודנטים יש אפשרות אמיתית לקדם את החזון שלהם, אם רק ירצו בכך. לבינתחומי בוגרים בעמדות מפתח במגזר הציבורי, העסקי והשלישי, ויש להם השפעה וכוח לא מבוטל בארץ ובעולם. אנחנו עובדים על שותפויות עם אוניברסיטאות בארצות הברית, חילופי סטודנטים, הבאת סטודנטים להתמחויות בחברות הייטק גדולות כאן ועוד ועוד".

אמתי העדיף לטוס אחרי הצבא לדרום אמריקה ואחרי ארבעה חודשים של טיול החל בלימודי תואר ראשון בממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה במרכז הבינתחומי.

"לקראת סוף הלימודים של תואר ראשון התחלתי להתעמק בסיפור של דת ומדינה בארץ, הבנתי שהרבנות זה גוף מאוד פוליטי ושלא משנה איך שנסתכל על זה, לא יימצא פתרון לבעיה. השאיפה המקורית שלי היתה לעבוד במשרד החוץ, להיות פעיל בזירה הציבורית בישראל אבל כאשר נחשפתי לסיפור של דת ומדינה הבנתי שזו הזווית שאני אוכל לתרום בה הכי הרבה, שיש לי את הדרך לגשר ולמצוא את השפה המשותפת, ושאני צריך לנצל את זה כדי לעשות את השינוי ההכרחי. זה לא היה הכי נוח, זה לא היה החלום שלי להיות רב ומיכל בטח שלא בחרה להתחתן עם רב, אבל זה היה חשוב לשנינו. אני מאמין שהשינוי לא יבוא מתוך מוסדות הרבנות, אלא רק מבחוץ וזה יהיה על ידי מתן אלטרנטיבה. אני בא לעשות משהו אחר, ומשהו אחר יבוא עם גיבוי של מוסד אחר, של זרם אחר ואידיאולוגיה אחרת ואנחנו אכן רואים את ההתעוררות הזאת בארץ- היום יש מוסדות חדשים שנותנים שירותים אלטרנטיביים כמו כשרות, גיור, חתונה- הכל מחוץ לממסד הרבנות, ועל פי ההלכה.

כשחיפשתי בארץ מקומות שמסמיכים לרבנות גיליתי שההסמכה נעשית אך ורק בתוך הרבנות. צריך לעבור מבחן ידע בלבד שדורש ממך לשנן כמות גדולה של חומר, ואם עברת את המבחן, אתה הופך לרב. אין מקום שמכשיר אותך איך להיות רב של קהילה, איך לעמוד מול קהל, איך לתת תשובה הלכתית וכדומה. האופציה הכי ריאלית שמצאתי ברמה המקצועית והאידיאולוגית שהתאימה לי הייתה ישיבה בניו יורק שנקראת "ישיבת חובבי תורה", אותה ייסד הרב אבי וייס, איש מיוחד מאוד, תומך ישראל נלהב שהקים גם ישיבה לנשים כדי להסמיך גם אותן לרבנות על פי ההלכה האורתודוכסית, ולכן גם הרבנות בארץ עושה לו המון בעיות.

במשך ארבע שנים למד אמתי בבקרים בישיבה, וכדי שלא יהיה משעמם עשה במקביל תואר שני כפול במדיניות ציבורית ומדעי היהדות באוניברסיטת NYU.

"זו הייתה תקופה לא פשוטה, וצלחנו אותה בגבורה רק בזכות מיכל", מספר אמתי, "יש לי בת זוג הכי תומכת שיש וזו זכות ענקית. היא הקריבה המון, הייתה המפרנסת היחידה בזמן שהותינו בניו יורק וכלום לא היה יכול לקרות לולא התמיכה העצומה שלה".

בימים אלו מנהל אמתי את פרוייקט Z3 (ציונות 3.0), אשר תקיים  זו השנה החמישית כנס גדול ב-OFJCC  בפאלו אלטו ב-10 בנובמבר. הוא מקים את המחלקה שמתפתחת סביב כנס זה שתכליתו לנסות ולשנות את השיח בין יהדות התפוצות לישראל, לחשוב מהם האתגרים שעומדים בפנינו ואיך אנחנו מתמודדים איתם. "אנחנו עומדים ברגע משמעותי בהיסטוריה היהודית", הוא אומר, "יש לנו מדינה ריבונית עצמאית חזקה וגם תפוצה יהודית חזקה ומשגשגת, מצבנו מעולם לא היה טוב יותר. מצד שני, זה לא סוד ששני מרכזי העולם היהודיים הללו מתרחקים אחד מהשני, וזה דורש מאתנו לחשוב קדימה איך אנחנו מתמודדים עם האתגרים שהזמן הזה מציב- מה התפקיד של כל מרכז חיים יהודי, מה יש לו לתרום לסיפור המתגלגל הזה שנקרא העם היהודי, התרבות, הדת היהודית, ומהי בכלל זהות יהודית?

נושא הכנס השנה הוא "עם אחד, שני מרכזים, שלוש דיעות" הדוברים שאנו מביאים, וביניהם ציפי לבני, רות גביזון, רחל עזריה, דני גורדיס, יוסי קליין הלוי, כולם יתנו את החזון שלהם לאן הדברים האלה צריכים ללכת. בישראל יש תהליך ישראליזציה של היהדות, בה הדת מתחפלת בלאומיות- והתהליך שווה בין בעולם החילוני ובין בעולם הדתי- הישראליות תופסת חלק גדול יותר במרכיב הזהותי. וכאן, לעומת זאת, התהליך הוא הפוך, היהדות הופכת לדת שמנותקת מזהות לאומית שבטית, אלו שני קצוות של הספקטרום של הזהות היהודית ואותי מעניין לגשר ביניהן.

בתור רב אורתודוכסי מודרני מאוד משמח אותי לראות אנשים שלוקחים בעלות על הזהות היהודית שלהם, שהם מבינים שאין רק דרך אחת להיות יהודי. אני אמנם חי על פי ההלכה ויודע שזה מה שנכון בשבילי, אבל אין בי את הרצון להחזיר אנשים בתשובה ולגרום להם להיות כמוני, ומשמח אותי לראות שהם מתחברים לסיפור של תרבות, זהות, משפחה וקהילה בדרכים שהן משמעותיות בשבילם. כאן ב-ICC  אני שמח לתת כתובת לאלו שרוצים ליווי רוחני כזה או אחר ורוצים להגדיר את זהותם היהודית עם ליווי מקצועי.

ניו יורק או קליפורניה? "כרגע? קליפורניה. אי אפשר לקחת לניו יורק את הקסם שלה, אבל זה לא מקום פשוט לגור בו לאורך זמן ולגדל משפחה. עם המעבר לקליפורניה עשינו קפיצה מטורפת באיכות החיים שלנו. בניו יורק התהתניידות בעיר משוגעת לגמרי, לעבודה וללימודים היינו נוסעים מעל לשעה לכל כיוון. כאן, שנינו עובדים מה-OFJCC  במרחק של 10 דקות מהבית ושתי הבנות הן בגן בקמפוס. האיזור יפה, קהילה ישראלית מדהימה, מזג אויר מושלם. אבל בתור משפחה שומרת שבת וכשרות יש הרעה מטורפת בתנאים. באזור ניו יורק יש מליון וחצי יהודים, רק בשכונה שלנו היו שבעה בתי כנסת אורתודוכסים כך שאתה יכול לבחור בדיוק את המסגרת שמתאימה לך, ושמונה מסעדות כשרות, כאן יש רק מסעדה כשרה אחת בכל האיזור. לא קל למצוא פה למצוא מגוון של בשר כשר וזה גם מאוד מאוד יקר. אין ספק שמבחינת שומרי הכשרות, החיים כאן הרבה יותר מאתגרים".

טיפ לחדשים בעמק- "לא לפחד מהקהילה היהודית אמריקאית. בתור ישראלים יש לנו הרבה מה ללמוד, וגם מה לתת, וזה קורה רק על ידי אינטראקציה בין הקהילות. יש לנו נטייה לחפש את המוכר והידוע וזה יפה וחשוב שתהיה קהילה ישראלית חזקה, אבל זה גם חשוב לפתוח את הראש, לצאת מד' אמותינו וליצור חוויה יותר מעניינת גם לנו וגם לילדים. זה פספוס אם לא עושים את זה כי יכולה להיות הפרייה הדדית לשני הצדדים, גם לאמריקאים שיכולים ללמוד על השפה, על העושר התרבותי של ישראל, וגם לישראלים שיכולים להכיר יהדות אחרת- רפורמית או קונסרבטיבית שפחות פופולרית בישראל".

איפה אתם בעוד חמש שנים? "אלוהים גדול. הגענו לניו יורק רק לשלוש שנים, ושש שנים אחרי אנחנו כאן בקליפורניה אז אין לדעת מה יהיה. המחשבה לחזור לישראל תמיד קיימת ומעסיקה אותנו כל הזמן. יש קושי נפשי-פסיכולוגי לחיות בתחושת הארעיות הזאת. חיינו ככה תקופה, אמרנו לעצמנו שלא צריך להשקיע בחברים, בדירה, בקהילה כי גם ככה עוד מעט נחזור, אבל אז אחרי שנתיים התעוררנו וגילינו שחסרה לנו קהילה ושאנחנו חיים בדירה שנראית כמו סניף של Goodwill. זה יוצר הרגשה של תלישות. לכן החלטנו שלכל מקום שאנחנו מגיעים, אנחנו חיים את ההווה, מבססים את חיינו, בלי מזוודות שממתינות ליד הדלת".

שיחת חו"לין: הכירו את משפחת פרסיקו-יחיאלי

שיחת חו"לין: הכירו את משפחת פרסיקו-יחיאלי

מאת: אביב פרץ

מי אנחנו? תומר פרסיקו (44), יעל יחיאלי (41), עברי (6 וחצי), שילֹה (3 וחצי)

היכן גרים? ברקלי

כמה זמן כאן? 7 חודשים

המעבר

ב-8 השנים האחרונות גרו בירושלים, והיו חלק מקהילה קונסרבטיבית. לברקלי עברו לתקופה של שנתיים (״זה התכנון, אבל יש אופציה ליותר״) בעקבות העבודה של תומר.

תומר

בישראל עבד תומר במכון הרטמן וכן כמרצה מן החוץ באוניברסיטת ת״א. כאן הוא Visiting Assistant Professor באוניברסיטת ברקלי, ומלמד במכון למשפט עברי ולימודי ישראל. הוא מעביר קורס מבוא למיסטיקה יהודית, וכן קורס על זהות יהודית בישראל, שבו הוא בוחן כיצד הזהויות השונות שהיהדות יצרה בעידן המודרני באות לידי ביטוי כיום בישראל. בנוסף, הוא מכהן כ-Scholar in Residence של מכון שלום הרטמן (הראשון בחוף המערבי!) במסגרת התפקיד הוא מעביר הרצאות ופעילויות לקהילות יהודיות שונות, ישראליות ואמריקאיות, לצורך העמקת הזהות היהודית והבנתה. המשרה המשולבת נתפרה במיוחד עבור תומר, וממומנת על ידי Koret Foundation.

יעל

יעל עסקה הרבה שנים בהנחיית קבוצות, בעיקר כאלה העוסקות בשאלות של זהות: יהדות כתרבות, ישראלים-פלסטינים ומכינות קדם צבאיות. במהלך השנתיים האחרונות עבדה בארגון ״שתיל – הקרן החדשה לישראל״, וניהלה את תחום חופש דת ודמוקרטיה. בין היתר הובילה את פרויקט תחבורה ציבורית בשבת, ״הפכנו אותו לנושא שידברו עליו בפוליטיקה, המקומית והארצית. עכשיו זה אחד הדגלים של אבי גבאי לבחירות, מעולם אף אחד לא הלך עם הדגל הזה לבחירות״.
איזה עבודה נדרשת כדי לשים נושא כזה על סדר היום?

יעל: ״עבודה עם המון אקטיביסטים בהמון יישובים שונים. להיפגש עם פוליטיקאים מקומיים, לבקש מהם הבטחות לשינויים שיקרו בשטח. וגם בפועל, רואים שבהרבה מאוד ערים התמונה הפוליטית השתנתה״.

תומר: ״הקמפיין הזה ממש הצליח, אנשים יצאו להצביע על מרכולים ועל תחבורה ציבורית בשבת״.

יעל: ״גם בבחירות הקרובות הנושא של דת ומדינה נוכח יותר, זה הולך ונהיה נושא שלא שותקים עליו, אחרי שלאורך שנים שתקו עליו, וזו הייתה המטרה״.

כיום מנחה יעל את תוכנית ״גוונים במפרץ״ ב-JCC פאלו אלטו, ותשמח מאוד לקבל הצעות עבודה בארגונים חברתיים, הנחיית קבוצות, וכל מה שמשלב הנעת אנשים ופוליטיקה.

הילדים

עברי (במלרע, לא כמו הזמר) עלה לכיתה א׳ ולומד בבית הספר הציבורי Berkeley Arts Magnet. בכיתה שלו יש עוד שני ישראלים, וההורים מדווחים שהילד הולך בכיף לבית הספר. עברי נכנס למסגרת הלימודית בלי לדעת אנגלית, והיום ״כבר מפלרטט באנגלית״.

מפלרטט עם מבטא אמריקאי?

יעל: ״כן, יש לו מין כזה קצת מבטא. זה מאוד מרגש לראות את זה״.

שילה הולך לגן של הקהילה הרפורמית של בית אל, שבו יש מורה דוברת עברית וכן כמה ילדים דוברי עברית.

אז הוא פחות חשוף לאנגלית?

יעל: ״כן, גם כי הוא מאוד ילד פרסונלי, כזה שנדבק לשני ילדים, וגם כי יש לו מורה שמדברת עברית. אבל הוא מבין. היום בדיוק מישהי שישבה והסבירה לו משהו באנגלית, אמרה לי: ׳הוא מבין הכול׳״.

תומר: הלוואי, הלוואי שזה יישאר להם״.

קראתי שגם אתה גרת שנתיים בקנדה כילד.

תומר: ״כן. בעצם אני נותן לילדים שלי את מה שנתנו לי. הייתי קצת יותר מבוגר מהם, בגיל 8-9, אבא שלי התמחה ברפואה. גרנו בטורונטו, ויש לי רק זכרונות טובים, והאנגלית שיש לי זה משם״.

יעל: ״גם אני הייתי, באנגליה, בגיל 8-9 למשך שנתיים, וזה זכור לי כסיוט. לוקחים אותי מהחברים והחברות שלי ומתוך מקום מאוד חזק לתרבות אחרת״.

ואתה החלקת לתוך זה?

תומר: ״שם אני לא זוכר בעיות, אבל כשחזרתי היה לי קשה להתאקלם חברתית, ועד היום אני סוחב כמה שריטות של חוסר מקובלות חברתית״.

רגע מרגש מהשהות כאן

תומר: ״כל פעם שאני יוצא למרפסת ורואה את הנוף, זה מרגש אותי. רואים מכאן את סן פרנסיסקו והגולדן גייט, פשוט נוף מופלא. הכול פה יפה, קליפורניה בכלל: סן פרנסיסקו כעיר, הטבע… מה אתה יכול להגיד? כל מקום שאתה מצלם – זו גלויה״.

יעל: ״הרבה רגעים מרגשים הם סביב הילדים. שילה שאל אותי יום אחד – כשעוד לא ידעתי אם הוא כבר מבין אנגלית או לא – ׳אמא, את יודעת את הנרי מהגן שלי?׳ ואז הבנתי שהוא תרגם מאנגלית… או כשעברי חזר מבית הספר, וסיפר בהתרגשות שהם למדו על מרטין לותר קינג ועל I have a dream. אני למדתי את זה בתואר הראשון אולי, בטח לא גדלתי על זה, ועל זה הוא גדל!״

חיי חברה

איפה מבוגרים מוצאים חברים חדשים?

יעל: ״מי שמחפש חברים חדשים…״

תומר: ״אני לא מחפש חברים חדשים״.

יעל: ״אז את תומר זה לא כל כך מעניין״.

לא מחפש?

יעל: ״לא! התשובה היא ׳לא׳!״ (צוחקת)

תומר: ״אני אוהב אנשים נחמדים, אבל…״

יעל: ״אין לו צורך בחברים. תומר היה נזיר באיזשהו גלגול. ולי… המעבר לכאן הוא קשה. עזבתי מעגל חברתי מאוד רחב ועמוק. הרבה חברים הם דרך הילדים, כלומר, ההורים של הילדים, ויש כמה אנשים שגרים פה שהכרתי דרך העבודה בארץ. רוב החברים שלנו כאן הם ישראלים או חצי ישראלים. המשפחה שלי גדולה, עם המון בני דודים, ויש לי ממש געגוע לאנשים שפשוט נמצאים איתם, אז החברים שיש כאן הופכים להיות לסוג של בני דודים, אנחנו נמצאים איתם הרבה״.
ואתה לא הכרת אף אחד, בניגוד לרצונך?

תומר: ״האמת, התפלאתי עד כמה המעגל החברתי שלנו פה הוא רחב, תוך זמן מאוד קצר אנחנו כבר מכירים הרבה אנשים, מזמינים אותם לערב שבת, מבלים איתם בחוץ…״

טיול מומלץ

תומר: ״יעל מאוד מתעקשת על טיולים, ואני משתף פעולה״.

יעל: ״זה חלק מההסכם שלנו במעבר לפה״.

תומר: Joshua Tree National Park, ממש כדאי. קודם כל ישנם העצים האלה, שהם באמת מוזרים״.

יעל: ״מין קקטוסים ענקיים. אתה מרגיש בסרט שלא קשור אליך, לא ראית את הדבר הזה בחיים, וכנראה גם לא תראה. זה גם נוף בראשיתי וגם נוף שמזכיר סרטי מדע בדיוני״.

תומר: ״הקקטוסים גדלים תמיד במרחק שווה זה מזה, ואף אחד לא שתל את זה! ומסביב נוף סלעי, בולדר אחרי בולדר, מוצבים על האדמה״.

מסעדה מומלצת

Schmidt's Pub (על רחוב סולאנו בברקלי): ״פאב מגניב לגמרי עם חדר עישון, מאוד יפה שם. אפשר להזמין סיגריה מסוימת, ויש בירות מעולות״.

Vik’s (הודית): ״מסעדת פועלים הכי פושטית, אבל מעולה. אוכלים בכלי מתכת אוכל הודי מאוד אותנטי, מסאלה דוסה או טאלי כמו בהודו. אנחנו מתים על זה״.

הדבר שהכי אוהבים כאן

תומר: ״אם דבר אחד אז זה הטבע והנוף של קליפורניה. אם שני דברים, אז אני אציין גם את אמזון, שאתה מקבל כל דבר לדלת. בארץ הייתי אוסף את הפתקים של הדואר…״

יעל: ״מערכות החינוך, לפחות מה שאנחנו מקבלים בברקלי. אני נפעמת. כיתה קטנה, יפה ונעימה, הם יכולים לבחור באיזה כיסא לשבת – עברי יושב בכיתה על כדור פיזיו! 22 ילדים, המורה איתם כל היום, מ-9 ועשרה ועד 3 ועשרים, ובסוף היום היא לא נראית סמרטוט. הכול רגוע, אף אחד לא צועק – לא הילדים, לא המורים, לא המנהל. אין רעש בכיתה, רוב הלימוד חווייתי ולא פרונטלי, הם יושבים בקבוצות, שומעים מוזיקה, עושים מדיטציה״.

בפאבליק סקול?!

״בפאבליק סקול. כל יום בשתיים בצהריים יש להם מדיטציה. עברי מסביר לנו שהוא מקשיב לנשימה, ואם יש לו מחשבות אז הוא נותן להן לעבור״.

הדבר שהכי מתגעגעים אליו בישראל (חוץ ממשפחה וחברים)

תומר: ״בעיקר פשוט להיות שם, להיות חלק. אני גם מתגעגע, וגם עכשיו עם הבחירות, קצת שמח שאני לא בצנטרום של הטירוף הזה. יש פה משהו מגניב, מצד אחד אתה מפסיד את השעות שהן מרכז היום, ומצד אחר, אני תמיד קורא את הכותרות של העיתונים, כשפה זה 5 אחה״צ ושם זה 3 בבוקר, אז אני כבר מעודכן״.

יעל: ״אני מתגעגעת לאקטיביזם. שנינו אנשים מאוד מעורבים פוליטית בארץ, וכאן לא היינו בשום הפגנה. בארץ הייתי הולכת להפגנות פעם-פעמיים בחודש, לדיונים בכנסת… כאן היינו רק ב-Women's March, וחלק ממה שהיה מרגש בחוויה הוא להיזכר פתאום שאנחנו אנשים אקטיביסטים״.

טיפ למשפחה חדשה

תומר: ״אם הם מגיעים לאזור הזה, אז הייתי אומר דווקא לא לגור בברקלי אלא באל סריטו, כי שכר הדירה פה פסיכי. בדיעבד יכול להיות שהיינו עושים את זה״.

יעל: ״גם מנקודת המבט שלי וגם כשאני מסתכלת על נשים אחרות, נושא שלא מספיק מדובר בו הוא נשות הרילוקיישן, והמחיר שהן משלמות על זה שהן עזבו מקום עבודה ובאו לכאן. אני קיבלתי עכשיו אישור עבודה, אבל אין לי את הקשרים שיש לי בארץ לחברה האזרחית. אני מסתכלת סביבי על עורכות דין, רואות חשבון, נשים שבארץ ידעו מה הן עושות, והן הגיעו לכאן, ואולי הן לא חייבות לעבוד בשביל הכסף, אבל כן בשביל תחושת המשמעות. חלק מהנשים הללו ממציאות את עצמן מחדש, וזה אחלה, וחלק נשארות במקום מאוד מתוסכל. הפער הזה בין חוויית ההתקדמות ותחושת המימוש של בן הזוג – שאני שמחה בשבילו – לבין זה שריכזתי מאבקים שלמים בארץ, ואני יודעת מה זה תחושת מימוש, ועובר עוד יום ואני אומרת לעצמי: ׳רגע, מה עשיתי היום?׳… באמת התרגלתי לכך שב-20 השנים האחרונות יכולתי להגיד כמעט על כל יום, שעשיתי בו משהו כדי להפוך את החברה הישראלית לקצת יותר טובה, וכאן עוברים ימים שלמים ואני… אמא. אין לי עדיין מחשבה מה לעשות עם זה, אבל זה כן משהו שצריך יותר לתת עליו את הדעת. לא מספיק הבנו איזה מחיר נפשי כבד זה יגרום לי. בשקלול המשפחתי המחיר שווה את זה, אבל הוא יותר גדול ממה שחשבתי״.

איפה אתם בעוד חמש שנים?

יעל ותומר: ״בארץ!״

 

לקריאת ראיונות נוספים שערך אביב פרץ אתם מוזמנים לבקר בבלוג שלו, זוטי דברים.

*רוצים לקבל עדכונים שוטפים מאתר בעניינים ומה-ICC בכלל? הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו

שיחת חו"לין עם משפחת אורן-חסין

שיחת חו"לין עם משפחת אורן-חסין

מי אנחנו? דרור (41), מארק (42), איתן (4), אביגיל (2), נעמי (2) והכלבים ג׳ייסון (4) ובלנקו (1)

היכן גרים? מאונטיין ויו

כמה שנים בעמק? "הגענו לפני כמעט 10 שנים בעקבות לימודי ה-MBA של דרור בסטנפורד. באנו בלי הגדרת זמן וכבר אז פעלנו תחת המוטו שמלווה אותנו עד היום שהוא שאנחנו מחליטים שלא להחליט. התמקמנו במנלו פארק, בגלל הקירבה לסטנפורד ולעבודה של מארק בחברת פלימוס (כיום Bluesnap). כעבור כשנתיים חיפשנו מקום קצת יותר חי ולכן עברנו לאזור הדאון טאון של מאונטיין ויו, מרחק הליכה מרחוב קסטרו. מאחר שהגענו מתל אביב די היינו בשוק מהחיים המנומנמים כאן, אבל על אף השוק ההתחלתי ההתאקלמות הייתה נעימה, מסקרנת, מחזקת וגם מלאת געגועים למשפחות".

מהיכן אתם במקור? "דרור נולד וגדל בראשון לציון ומארק נולד בבת ים ובגיל 17 עבר לראשון גם כן. באופן משעשע הבתים של ההורים שלנו היו במרחק אווירי של 100 מטר האחד מן השני אבל מעולם לא היכרנו. ב-2003 בזמן ששנינו גרנו בתל אביב, הכרנו ומאז אנחנו יחד. לפני כחמש שנים נישאנו בניו יורק, זה היה בזמן שבקליפורניה נישואים חד מיניים לא היו חוקיים, אולם מאז החוק השתנה וכיום ניתן להתחתן גם כאן".

למה הכי מתגעגעים בישראל? "מעבר לתשובה הברורה שהיא המשפחה, לנו ולילדים חסרה בעיקר סביבה של אחיינים שבישראל היא מאוד נעימה ומחבקת. לגבי ההורים, אנחנו מרגישים שהשהייה שלנו כאן דווקא חיזקה את הקשר ואיפשרה לנו לבלות איתם זמן איכות הרבה יותר גדול מאשר התאפשר לנו בארץ. בביקורים שלהם כאן אנחנו גרים איתם באותו הבית, מטיילים במקומות מדהימים וצוברים חוויות שלא בטוח שהיינו זוכים לעשות איתם אם היינו חיים בישראל. עם ההורים של דרור עשינו קרוז באלסקה, עם ההורים של מארק טיילנו במקסיקו וזה נטו זמן איכות ורגעים שניקח איתנו כל החיים. מבחינתנו, זה לעלות רובד אחד נוסף ביחסים עם ההורים".

העיסוקים שלנו- "לפני המעבר, דרור עבד בתור מנהל מוצר בחברת NICE. לאחר סיום התואר בסטנפורד עבד בתור Executive Director ב-SRI Ventures, המקום שהמציא את סירי (לפני שאפל רכשה אותה) ועכשיו הוא מייסד שותף ומנהל את תחום המוצר ב-Kasisto, חברה שבונה בוטים ועובדת עם בנקים גדולים כמו Wells Fargo ו-Mastercard.

מארק היה המנכ״ל של סוכנות דיגיטל מבית פובליסיס בישראל, משם הצטרף לחברת פלימוס ושימש כסמנכ״ל לקוחות. בהמשך הצטרף לחברת Tipalti כדי להקים את המשרד בפאלו אלטו, ולפני שנתיים חזר לתחום הדיגיטל בתור CRO בחברת GDMgroup בה הוא עובד כיום.

הילדים- איתן, אביגיל ונעמי באו לעולם באמצעות פונדקאית שגרה במרחק נסיעה של שעתיים מאתנו. במשך די הרבה זמן חיפשנו פונדקאית עד שמצאנו את האחת שהתחברנו אליה, היא מקסימה, אשת משפחה עם שלושה ילדים משלה ואנחנו משתדלים לשמור איתה על קשר טוב, להיפגש אחת לכמה זמן ולשלוח לה תמונות ועדכונים. הרעיון של להביא לעולם ילדים משלנו התבשל במשך תקופה ואחרי שנפגשנו עם זוג ישראלים שעבר את התהליך, הבנו דרכו שכל תהליך הפונדקאות לא כזה מורכב כמו שחשבנו, זה נגיש ואפשרי ולא צריך לנסוע להודו או לנפאל כדי לעשות את זה. התהליך עצמו היה מאוד נעים כי ליווינו את הפונדקאית לכל הבדיקות והיינו מעורבים בכל שלבי ההריון.

החיים עם שלושה ילדים בהפרשים כאלה קטנים הם די אינטנסיביים בייחוד ששנינו עובדים במשרות מלאות עם נסיעות מרובות. לשלושת הילדים הייתה נני עד גיל שנה וחצי וכיום היא אתנו ברבע משרה ועוזרת לנו מתי שצריך. גם ההורים מגיעים בין פעם לפעמיים בשנה לחודש כך שלא חסרה לנו עזרה.

הילדים הולכים לגן Wonder Years במאונטיין ויו. אין ספק שהעובדה ששלושתם באותו הגן (אמנם בקבוצות שונות) מספקת הרבה רגעי בידור למי שרואה את השבט מגיע לגן או יוצא הביתה. איתן מאוד אוהב מכוניות ובנייה בלגו, אביגיל יותר בקטע של בובות ושמלות ונעמי עוד תהיה אתלטית גדולה".

טיול משפחתי מומלץ- "את קוסטה ריקה מאוד אהבנו בגלל הטבע (למרות שנרשמו כמה נשיכות של איגואנות…) ובכלל הילדים אוהבים כל טיול שכולל בריכות והשתכשכות במים. את סופי השבוע אנחנו מעבירים עם הילדים בדרך כלל ביציאה לפארקים ליד הבית ובמשחקיות כמו Billy Beez בסן חוזה או The Little Gym במאונטיין ויו. אנחנו משתדלים לנסוע לפחות פעם בשנה לחופשה גדולה. השנה, בנוסף לקוסטה ריקה יצא לנו להיות גם בפאלם ספרינגס שהיה מאוד יפה. כשהיינו נטולי ילדים היינו מטיילים הרבה יותר, מאוד אהבנו לנסוע לנאפה, לסונומה ולסן דייגו אבל עכשיו כל נסיעה היא הפקה אז התדירות נמוכה יותר".

מסעדה מועדפת- אנחנו משתדלים לקחת את הילדים שלנו לכל סוגי המסעדות כדי שכבר מגיל צעיר ייפתחו לטעמים חדשים ולא יתרגלו רק לפסטה וצ'יפס. כמעט בכל סופ״ש כל המשפחה יוצאת לאכול יחד בחוץ, אנחנו מאוד אוהבים את Passage to India במאונטיין ויו וכשאנחנו ללא הילדים אנחנו אוהבים מסעדות טאפאס כמו Cascal.

טיפ לחדשים בעמק- "שמרו על עצמכם ועל מי שאתם. נורא קל להישאב ל״מירוץ״ ולאבד פרופורציות".

מה אתם אוהבים בארה"ב יותר ומה פחות? דרור: "אני אוהב את ההזדמנויות הבלתי מוגבלות כשזה מגיע לטכנולוגיה. את הטבע, את היכולת לקחת את האוטו ולנסוע למקומות מדהימים במרחק של מספר שעות נסיעה בודדות ואת הגיוון האנושי והתרבותי. פחות אוהב את המרחק מישראל ומהמשפחה".

מארק: "אני אוהב את תחושת החופש והשיוויון, את מזג האוויר ואת הכיוון האנושי שהילדים שלנו נחשפים אליו. פחות אוהב את ה״ללכת מסביב״ במקום להגיד דברים כמו שהם".

איפה אתם בעוד 5 שנים? "שאלה טובה… הילדים כבר יהיו הרבה יותר גדולים ונוכל לטייל איתם הרבה יותר. מקווים שמבחינה מקצועית נמשיך לרדוף ולהגשים את החלומות שלנו. חווית המעבר לקליפורניה היתה מהנה מאוד אז כשהילדים יהיו יותר גדולים אנחנו לא פוסלים לעבור למקום קסום וחדש אחר…".

* רוצים להשתתף במדור? כתבו לנו ל-sackerman@paloaltojcc.org