עוד חוזר הניגון: שיחה עם נתן סלור ועפר בשן

מאת: דלית גבירצמן

כל כתבה חדשה מתחילה מדף חלק. לפעמים יש רק רעיון לכותרת, לפעמים זהו שיר או משפט שנותנים לי השראה, ולפעמים אפילו זה לא. כל מפגש עם אמן יוצר, מתחיל מסקרנות גדולה והמון סימני שאלה. כשמדובר בנתן סלור, בנה של תרצה אתר ונכדו של נתן אלתרמן, קשה לי שלא להתרגש. ארבעים ושבע שנים חלפו מאז מותו של אלתרמן ויצירתו עדיין ממשיכה לעורר השראה. שיריו מושמעים ללא הרף וביצועים חדשים מוקלטים ומבוצעים, מחזותיו המתורגמים מועלים בתיאטראות בארץ, ואפילו שטר של 200 שקלים כבר נושא את דיוקנו המהורהר.

נדמה שלכל אחד ואחת מאיתנו יש איזשהו קשר אישי לאלתרמן. לכל אחד יש את האלתרמן הפרטי שלו. נתן אלתרמן שלי הסעיר את ליבי בנעורי, כישף אותי במילותיו והשירה שלו לנצח הטביעה את חותמה על נפשי. שירת ההלך הנודד, ״כוכבים בחוץ״ וקולו המלטף של אריק איינשטיין השר את ״פגישה לאין קץ״ לעולם יהיו חלק בלתי נפרד מהד.נ.א. שלי. לחשוב על האייקון הספרותי הנערץ עלי, כמי שכתב כמה מהשירים שהם בעיני, מהיפים ביותר שנכתבו בשפה העברית, ופתאום להביט בפנים הכל כך דומים של נכדו ולשמוע עליו הכי מקרוב שאפשר – זה יותר ממרגש. ביני לביני, אני מנסה לדמיין איך זה להיות תמיד ״הנכד של״ ו״הבן של״. קל, זה בטח לא. אך המפגש עם נתן סלור, כמו כל מפגש בניאישי, מלמד אותי בעיקר על האדם שמאחורי המוסיקאי והיוצר. נתן סלור, נכדו של אלתרמן, הקרוי על שמו נולד שנתיים אחרי מותו. סבתו היתה השחקנית רחל מרקוס. הוא נולד וגדל בתל אביב, לבנימין סלור ואימו, המשוררת תרצה אתר, מצאה את מותה כשנפלה מחלון ביתה כשהיה בן חמש וחצי. אחרי הצבא הלך ללמוד בבית ספר ״רימון״ במגמת הלחנה ועיבוד, וכיום, הוא מרבה להופיע בפסטיבלים ומופעים מיוחדים ברחבי הארץ. הזמר והמוזיקאי עפר בשן, גדל בכרמיאל והוא בוגר האקדמיה למוסיקה בירושלים. הוא כתב והלחין שירים להראל סקעת, מירי מסיקה ועוד. כיום, הוא חי ולומד בניו יורק. כך שהשיחה שלנו מתקיימת בין זמן תל אביב, ניו יורק וסן פרנסיסקו.

– נתן, איך זה לגדול עם מורשת משפחתית שכזאת, עם הייחוס וההערצה הגדולה? זה לא מרגיש לעתים כמו מטען עודף?

״כל השנים, דמותו של סבא היתה מעין דמות מיתולוגית כזאת שרק שמעתי עליה – ״סבא נתן״ – אבל לא דיברו עליו המון בבית ולא ידעתי את גדולתו. כך שכשהייתי ילד, לא הבנתי, אבל לאט לאט, בבית הספר היסודי וגם בתיכון, הבנתי מי הוא היה ומי אימא הייתה. לפני הכול, הכרתי את השירים המולחנים שלהם, וכשהיינו נוסעים במכונית המשפחתית, אבא שלי היה אומר ״ששש, זה שיר של סבא״ או ״ששש, זה שיר של אימא״ והיה מגביר את הווליום, ואחותי ואני היינו צריכים להשתתק ולהקשיב. כך למדתי להכיר את שיריהם דרך הלחנים והמוסיקה. כשבגרתי, למדתי כמו כולם את שירי אלתרמן ונבחנתי עליו לבגרות. זה היה קצת מביך לשבת בכיתה כשהמורה לספרות היתה אומרת ״לא נעים לי מנתן, אבל זה ידוע שאלתרמן היה שותה״ והייתה מדברת על פרטים אישיים בביוגרפיה שלו. עם השנים, קראתי כתבות עליו וזה היה לא קל. רוב שנות נעורי ניסיתי לברוח מזה, לא דיברתי על זה ורק רציתי שלא ידעו מזה. התייחסתי לזה כאל מטען של שני טון על כתפי הלא כל כך חסונות. עם השנים, כשהתבגרתי והפכתי לאבא בעצמי, דברים השתנו אצלי. ההשלמה והקבלה הגיעו דרך המוסיקה, דרך ההופעות וההלחנה. אני מודה שחלק גדול מהעשייה המוסיקלית שלי בשנים האחרונות קשור למשפחה. לפעמים קשה לי ואני נלחם בזה, אבל קורים מזה דברים נפלאים. היום אני מחבק את זה. כולם כבר לא בחיים הרבה מאוד שנים וזאת הדרך שלי לנהל איתם איזשהו סוג של דיאלוג".

– איך אתם מסבירים את ההערצה הגדולה לאלתרמן על אף אישיותו המורכבת?

נתן: ״אני חושב שזה קשור לתקופה שבה אנחנו חיים. סבא שלי מעולם לא נתן ראיונות אישיים והתייחסו אליו בהערצה כמשורר, פזמונאי, בעל טור אישי, מתרגם ומחזאי. הדברים האישיים והאישיות המעט בעייתית לא היו ידועים לרבים. אולי רק ליושבי ״כסית״ ולמי שהיה בבראנז׳ה התל אביבית או במערכת של עיתון ״דבר״.

עפר: ״אני לא חושב שמדובר באישיות בעייתית. אני חושב שאדם ואמן הוא לא יצור סטרילי. הוא יצור מורכב, יצור עם צללים ודווקא המורכבות והרגישות הזאת איפשרו לו לכתוב שירים מלאי יופי ורגש שכאלה. האמנות של אלתרמן ותרצה אתר ניצחה את הזמן. הם השאירו מאחוריהם את התרכיז שלהם.״

– צפיתי אתמול בלילה בסרט ״מותר להיות סנטימנטלי”. נתן, מה למדת בעקבות המסע הזה על אלתרמן האיש שלא ידעת קודם לכן?

נתן: ״בעקבות הסרט, יכולתי יותר מתמיד, לדמיין את סבא שלי. איך הוא היה מתהלך, איך היה מדבר, מה היה אומר. למשל, במפגש עם חיים גורי שבו הוא דיבר על השכרות של סבא ואיך למחרת הוא היה מתקשר להתנצל. זה משהו שלא ידעתי. וזה שהאחיינים שלו סיפרו איך הוא היה לוקח אותם לקרקס ומתלהב כמו ילד ומחפש את התרוץ לקחת אותם כדי שהוא יוכל ללכת ללונה פארק בעצמו. זה מאוד מזכיר אותי באישיות שלי. בכלל, הקשר עם סבא שלי מרוחק יותר, כך שאני יכול למצוא את עצמי מתרגש עד דמעות כשאני שר את השיר ״אליפלט״, ודווקא אצל אימא שלי גיליתי דברים שהיא מדברת בהם עלי. יש לה שיר שנקרא ״מטריות בשמש״ ויש שם דיאלוגים איתי בהם אני שואל אותה האם אני אמיתי? העוגה אמיתית? האם כואב לעוגה שאכלתי אותה? ויש גם כמובן את ספר השירים. אצלנו, כל ילד קיבל ספר ילדים. אחותי קיבלה את הספר ״יעל מטיילת״ ואני קיבלתי את ״נוני, נוני, אין כמוני״, ושם היו שירים בהזמנה. אימא היתה שואלת כל ילד לפני השינה על מה הוא או היא רוצה שהיא תכתוב, ואני הייתי מבקש פעם שיר על טרקטור ופעם שיר על אקורדיון.״

״ילדי אומר :החלומות שנכנסים לראש

אינם יוצאים לעולם

ואני צריך ללכת איתם

ולחיות ולנשום איתם.

ומוסיף:

"סבאים שמתים

חוזרים אחר כך בצורה אחרת "

(תרצה אתר "מטריות בשמש )

– איזה שיר של אלתרמן ותרצה אתר הכי אהוב עליכם?

עפר: ״שירים כמו ״אליפלט״ ״פגישה לאין קץ״ ו״בלדה על נערי שגדל״ של תרצה אתר – כל אחד מהם הוא הכי אהוב, ואני בטוח שיש עוד.

נתן: ״אני חושב שהשיר של סבא שלי שאני הכי מחובר אליו הוא שיר שנקרא ״מבלי להפריע״ וגם השיר ״אליפלט״. מה שאני אוהב אצל סבא שלי זה שלצד כל השירים הלאומייים הוא הרבה פעמים כתב על האנשים הקטנים, השקופים והאנטי-גיבורים. חיים גורי וחיים חפר כתבו על יפי הבלורית והתואר ואילו הוא כתב על ילד ביש-גדא שהיה הכי אאוטסיידר, וילד חריג בכלל. אולי אפילו היתה לו איזו שהיא הפרעה, אבל הוא זה שבסוף נהרג בשביל להציל את החברים שלו. ואצל אימא שלי ״תפילת יום הולדת״ זהו שיר שעפר יבצע במופע ואני מספר עליו, ובעצם אבא שלי היה זה שתמיד היה שוכח את ימי ההולדת. החיבור הכי אישי שלי לשיר של אימי הוא ל״בלדה לנערי שגדל״ שבעצם נכתב בשנה שנולדתי.״

– עפר, מי הוא נתן אלתרמן שלך?

עפר: ״נתן אלתרמן שלי, כמו כל משורר או אמן גדול, ייצר אמת והביא את עצמו עד הסוף באופן שמשקף אותנו. זאת אומרת שנתן אלתרמן שלי הוא בעצם, אני. הוא מראה או מעיין שבו אני מוצא את עצמי בכל פעם מחדש, דרך המילים שלו. גם תרצה אתר. הם שני האמנים האהובים עלי ביותר, בלי קשר להכרות שלי עם נתן. אלו שני אמנים שבעזרת המילים הביאו משהו שהוא הרבה יותר גדול מהמילים עצמן, וזה משהו נצחי. מילים הן הרבה פעמים תוצאה של זמן ומקום, של אופנות והן בעיני פשרה לרגשות. משורר גדול כמו אלתרמן או תרצה אתר מצליחים להעביר את מה שמתחת או מאחורי המילים. מילים אמיתיות מעבירות משהו שהוא מעבר לשפה. במובן הזה, שניהם היו בעיני מוסיקאים כי הם הצליחו להעביר מוסיקה דרך המילים. אם תקשיבי למילים ״כי סערת עלי, לנצח אנגנך״ אפילו בלי המוסיקה, זה מרסק, זה שובר את הלב. רק אמנות ששוברת את הלב, שווה משהו בעיני.״

– לסיום, אני חייבת לשאול מה הביא כל אחד מכם לפרויקט הזה?

עפר: ״קודם כל השירים, מדובר בשירים הכי יפים שאני מכיר וזאת הבטרייה בגב של הפרויקט הזה. שיתוף הפעולה עם נתן הוא סיפור של שנים רבות. אנחנו חברים קרובים ברמה האישית, וגם במישור המקצועי.״

נתן: ״במשך שנים התרחקתי מוסיקלית מהשירים של המשפחה. בבית ספר ״רימון״ ביצעתי קלאסיקות עבריות, אבל השתדלתי לשמור מרחק מהמשפחה, כשסיימתי ללמוד בשנת 1999 התחלתי להופיע. ואז שמתי לב, שהתחיל בארץ ז׳אנר של מופעי מחווה למשוררים כמו דליה רביקוביץ׳, יהודה עמיחי ועוד. מצאתי את עצמי מבצע שירים של סבא שלי ואימא שלי ובעצמי מקדיש להם מופעים, וכך נפרץ מבחינתי הסכר. אחד המופעים האלה היה גם מופע של שירי אלתרמן עם עפר והשחקנית אסנת זיביל, שנקרא ״פגישה לאין קץ״, שרץ כבר 17 שנה. המופע ״בלדה לאישה״ עם שירים של תרצה אתר גם כלל שיתוף פעולה עם עפר, וגם הוא רץ כבר כמה שנים. ואז עפר נסע ללמוד בניו יורק והמופע המשיך, לצערי, בלעדיו.״

– מה צפוי לנו במופע הזה?

נתן: ״זה מופע מוסיקלי של שנינו שיצרנו ביחד, והוא כולל מצד אחד ביצועים מינימליסטיים מקוריים על הפסנתר של דואטים בשני קולות, ובין השירים אני מספר סיפורים ששמעתי עם השנים על המשפחה. חלקם סיפורים ששמעתי מאבא שלי וחלקם מסבתא שלי (השחקנית רחל מרקוס) וגם מאנשים שהופעתי איתם במשך השנים כמו חנה מרון ז״ל שהכירה טוב את המשפחה ובנו של סשה ארגוב, שהוא חבר שלי ומוסיקאי. חלקם גם דברים שלמדתי מדן לאור שהוא הביוגרף של אלתרמן. למשל, הסיפור על אימא שלי שלא התגאתה במיוחד בעובדה שאבא שלה היה משורר ואימא שלה שחקנית, וכששאלו אותה בבית הספר היסודי מה עושים הוריה, היתה עונה ״אבא כותב שירים, אימא משחקת אבל סבתא שלי היא רופאת שיניים״. ועוד סיפורים ואנקדוטות משפחתיות רבות שלא אשתף איתכם כדי שלא לקלקל לכם.״

שיריו של נתן אלתרמן כמו ״בלדה לאישה״ ״שיר משמר״ ו״אהבתיה״ שכתבה בתו תרצה אתר, נמצאים בפסקול החיים של רבים מאיתנו. לא בכדי, נמכרו כל הכרטיסים למופע מיוחד שיתקיים ב-6 בדצמבר ב-OFJCC. זהו מפגש פיסגה בין נתן סלור לבין עפר בשן, שישמיעו משיריהם של אלתרמן ותרצה אתר. שלושה ארגונים מופתיים חברו לצורך הפקת האירוע החגיגי לציון כ״ט בנובמבר. המחלקה לפעילות בתפוצות מטעם ההסתדרות הציונית העולמית, תחת קטגוריית ״בית העם לייב״, בשיתוף פעולה שני מוצלח ביותר עם ה- ICC@JCC והבית הישראלי סן פרנסיסקו. שני המוסיקאים יבצעו את השירים לעתים באופן נאמן למקור ולעתים תוך מתן אינטרפרטציה מקורית משלהם. עוד חוזר הניגון, וטוב שכך. אני כבר מצפה בכליון עיניים לערב מרגש ובלתי נשכח לזכרם של שני ענקי התרבות האלה.

שבת שלום!

שלכם,

דלית

*שימו לב, המופע סולד אאוט ולא יימכרו כרטיסים בדלת.