מערכות יחסים – פרק שלישי

עדנה ( שם בדוי), אם לשתי בנות בגיל ההתבגרות התאלמנה לפני כשנתיים. היא משתדלת בכל ליבה לפצות את בנותיה על אובדן האב, משתדלת להעניק להן אהבה בלי גבולות. היא עוטפת ותומכת, ובעיקר משתדלת למנוע מהן תיסכול, שהרי מותו של אביהן עדיין כואב ומעיק, ועל כן היא נמנעת מדרישות, התקלויות או קונפליקטים שיכולים להעיק עוד יותר. היא רגישה מאוד לצרכים של בנותיה ונוטה לעסוק בבעיותיהן בצורה כפייתית. היא משתדלת לערוך שיחות נפש עם בנותיה לעיתים תכופות. היא מכירה את הרצונות שלהן, הכאבים שלהן, הפחדים שלהן, ואוזנה כרויה לכל רחש קל בחייהן. היא נפגשת לעיתים קרובות עם המורים והמורות בבית הספר, עם הפסיכולוגית המטפלת של כל אחת בנפרד, וכמובן שמתייעצת בנושא בנותיה בטיפול האישי שלה.

לכאורה, עדנה מצטיירת כאם למופת. אבל לאחרונה, היא נתקלה בקושי לגשר בין הרצונות שלה לבין אלו של בנותיה. שנתיים חלפו מאז נפטר האב לאחר מחלה ממושכת. היא אכן מוכנה לזוגיות חדשה, מוכנה לשינוי. היא מתכננת למכור את הבית ולקנות בית חדש כדי לסמן התחלה חדשה. היא רוצה לצאת עם גברים, להכיר מישהו, לפתוח דף חדש. הבת הבכורה, בת 15, סחטה ממנה הבטחה שהיא ובנותיה ישארו לנצח לגור בביתם ולא יעברו משם. ויותר מכך, השביעה את אימה שלא תהיה לה מערכת יחסים עם גבר חדש כדי לכבד את זכרו של אבא. האם נמצאת בקונפליקט עמוק. קרועה בין רצונה להיות אם למופת, זו שתומכת בבנותיה ומעניקה להן את מלוא תשומת הלב, לבין רצונה להמשיך בחייה ולצאת מהאבל.

תהליך של אבל, כמו טרגדיות אחרות בחיים הקשורות באובדן, כמו גירושים או פיטורים מהעבודה, הינו תהליך כואב שלא פעם מבלבל את התפקידים בתא המשפחתי ויוצר תלות של ההורה בילד. עדנה תלויה באהבת בנותיה וחוששת שפגיעה בהן תביא לפגיעה בקשר בינה לבינן שעל פניו נראה חזק ואמיץ, אך למעשה הינו שביר ופגיע. כדי שלא "לפגוע" בבנותיה היא מכרה את הבית בלי ידיעתן וכרגע היא מחפשת בית חדש. היא דוחה את הקץ ולא מספרת להן על תכניותיה. היא יוצאת בסתר עם גבר שפגשה לא מזמן, אבל מעדיפה לשקר לבנותיה ולהכחיש את הקשר הזוגי החדש. ההכחשה והשקר מטרידים אותה.

הילדות במקרה של עדנה הפכו לשמש בתפקיד ההורה בתא המשפחתי. הן מכתיבות את ההחלטות, הן משפיעות על האם מעבר לרצוי. בטיפול עדנה לומדת על הצורך ביצירת גבולות בריאים בינה לבין בנותיה. ולשם כך היא מוכרחה לקחת את המושכות (או את ההגה) לידיה כדי להנהיג את התא המשפחתי.

דוגמא נוספת לגבולות נפרצים קשורה במקרה בנאלי הרבה יותר, מקרה שרבות מהמשפחות הישראליות בעמק חוות: משפחת כהן (שם בדוי) נמצאת בתהליך של קבלת החלטה בעניין חזרה לגור בארץ לאחר מספר שנים של מגורים בארה"ב. כמו אצל משפחות רבות אחרות, ההורים אינם מסכימים על כך. מר כהן מעוניין להמשיך לגור באזור המפרץ, ואילו רעייתו מעוניינת לחזור ארצה, אל משפחתה המורחבת, אל המשרה שמחכה לה. גברת כהן, החליטה לשאול את פי בנה בן ה-11 מה דעתו? האם ירצה לחזור לגור בארץ? היא שיחדה אותו בהבטחה שבארץ יהיה לו כלב, כמו שתמיד רצה. היא תמלא את משאלתו ויותר, אם רק יסכים לקחת צד בהחלטה.

מיקרים בהם הילדים הופכים להיות מקבלי ההחלטות ובעלי הכוח במערכת המשפחתית יוצרים מצב של עליונות מעל ההורה (במקרה של עדנה) או עליונות מעל הקשר ההורי (במקרה של משפחת כהן). מצב כזה נקרא בג'רגון הפסיכולוגי נצחון אדיפלי. זוכרים את סיפור אדיפוס? הנער שהתאהב באימו וזכה בה? כל ילד (או ילדה) משוועים להיות במקומו של אדיפוס, לזכות בהורה מהמין השני. אך, אבוי! הם נתקלים במכשול: לאמא יש את אבא ולהיפך. הילד האדיפלי לומד שלאמא ולאבא יש קשר מיוחד בנוסף להיותם הוריו, ושמקומו אינו ביניהם (למשל, כשהוא מגלה שדלתם סגורה בפניו, או כשהם נפגשים עם חברים והוא אינו מוזמן) . זוהי החוויה הראשונית המעמידה את הילד מול גבולות מציאותיים. הוא לומד "לדעת את מקומו" במובן הבריא ביותר. הוא לומד להרגיש אהוב ומיוחד למרות היותו מחוץ לקשר והזוגי והמיני של הוריו. הוא פותר את הקונפליקט האדיפלי תוך כדי הזדהות עם ההורה בן מינו: הילד מזדהה עם אבא: כשיגדל יהיה חזק וגיבור כמו אבא, ותהיה לו אהובה כמו אימא. ולהיפך – הילדה תהיה חזקה, גיבורה, יפה וחכמה כמו אמא, וכשתגדל תמצא תחליף לאבא . ילד שאינו לומד להכיר בגבול נחשב ל"מנצח אדיפלי". המנצחים האדיפלים הינם ילדים מבולבלים שגדלים מבלי להכיר בגבולות ברורים והופכים להיות אנשים תובעניים שאינם מכירים מקומם מהו, בעיקר בסיטואציות הקשורות בקשר עם דמויות סמכות.

הכותבת: ד"ר נגה ניב, פסיכולוגית קלינית בפאלו אלטו,(אשמח לקבל תגובות).

www.noganiv.com